סאטיא גרהא

[אנונימי]

סאטיאגרהא בוויקייפדיה

%D7%A7%D7%A8%D7%9E%D7%A6%27%D7%A0%D7%93[/u]%D7%92%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%99]מוהנדס קרמצ'נד גאנדי

סאטיאגרהא ("כוח האמת" או "לדבוק באמת") הוא עיקרון פילוסופי ופרקטיקה של התנגדות לא אלימה, שפותחה על ידי מוהנדס קרמצ'נד גאנדי ובבסיסה התנגדות לרוע ולדיכוי על ידי התנגדות בלתי אלימה המבוססת על האהימסה. גאנדי פיתח את הסאטיאגרהא במהלך מאבקיו המוקדמים באימפריה הבריטית בדרום אפריקה ולאחר מכן גם במאבק על עצמאותה של הודו.

מאחורי גישה זו טמונים שני רעיונות:

התנגדות אלימה היא כניעה לרוע. אלימות, גם אם היא כלי במאבק צודק, הופכת אותו למאבק שאינו מוצדק מוסרית.
לצד השני במאבק יש ערכים מוסריים תואמים, התנהגות מוסרית תשפיע על הצד השני והוא יכיר בנכונות המאבק.
כך, לדוגמה, אם אדם כמו גנדי פותח בשביתת רעב - זהו איום שהוא ירעיב עצמו למוות, אלא אם יתמלאו תנאים מסוימים. כדי שהשביתה תהיה אפקטיבית, הצד השני צריך להיות מאוים מוסרית על ידי מעשה זה.

גאנדי תיאר את המונח בדרך הבאה:

" פרושה השורשי הוא להאחז באמת, ומכאן כוח-אמת. קראתי לה גם כוח-האהבה או כוח-הנפש. ביישום של סאטיאגרהא, גיליתי בשלבים המוקדמים שהמרדף אחר האמת לא מאפשר את ההפעלה של אלימות כלפי היריב אלא שיש לגמול אותו מטעותו באמצעות סבלנות וסימפטיה. שכן מה שנראה כאמת לאחד עשוי להראות שגוי לאחר. וסבלנות פרושה סבל-עצמי. כך שפרוש הדוקרטינה הוא צידוק או הוכחת האמת, לא באמצעות מתן סבל ליריב, אלא על עצמך."
-- "הצהרה לוועדת החקירה למהומות", 5 בינואר 1920.

מתוך הערך בוויקי

[יונת_שרון*]

וכמובן שזה יפה וטוב, אבל יש מקרים שבהם זה לא מתאים: ראו ערך "שואה".

[מיכל_שץ*]

יונת, אני לא חושבת שאפשר להשליך את זה על השואה
קורבנות השואה לא ניסו ליישם סאטיאגרהא.
בשלב שעוד יכלו להאבק על זכויותיהם הם לא הבינו שעליהם לעשות זאת, כי חשבו שהגרמנים הם עם נאור ולא ייתכן שיעשו דברים כ"כ נוראים.
זו הטרגדיה.

סאטיאגרהא היא הפילוסופיה שעומדת מאחורי מאבק עיקש אך בלתי אלים.
משמעותה אינה פאסיביות ואי עשיה.

ואם מישהו יכול להחליף את שם הדף לסאטיא גרהא שזה יותר קרוב לאיך שאמורים לבטא את זה בסנסקריט. אני מאוד אודה לו (עשיתי טעות בחלוקה)
תודה

[יונת_שרון*]

_קורבנות השואה לא ניסו ליישם סאטיאגרהא.
בשלב שעוד יכלו להאבק על זכויותיהם הם לא הבינו שעליהם לעשות זאת, כי חשבו שהגרמנים הם עם נאור ולא ייתכן שיעשו דברים כ"כ נוראים._
לא כולם. מה את חושבת יכלו לעשות אלה שבהחלט הבינו מה קורה? מה יכלו לעשות בשלבים הראשונים, כששיברו את בתיהם ושרפו את בתי הכנסת בליל הבדולח? כשלקחו אותם בכוח מבתיהם?

[מיכל_שץ*]

כששיברו את בתיהם ושרפו את בתי הכנסת בליל הבדולח? כשלקחו אותם בכוח מבתיהם?
אלה היו השלבים הראשונים?

[דלילה*]

יש טקסט מעניין שגנדי כתב (ב-1939 נדמה לי), על היהודים ואיך הם יכולים ליישם התנגדות לא אלימה מול הנאצים. הוא טען שאם הם פשוט יסרבו להתפנות מבתיהם לדוגמא, אז הנאצים יטבחו בחלק מהם אבל לא יוכלו להכניע את כולם. אם זה מעניין מישהו אני יכולה לנבור ולמצוא את הפרטים של הטקסט או לסרוק אותו ולשים באתר

[יונת_שרון*]

ויש גם תשובה של מרטין בובר לטקסט הזה, שכדאי לקרוא אם במקרה השתכנעתם. וכמובן יש את העובדות ההיסטוריות של מה שקרה לאלה שלא התפנו מעצמם (פינו אותם בכוח).

[ניצן_אמ*]

http://www.jewishvirtuallibrary.org/jso ... uber1.html

שנייה רגע, סאטי-מה-שמה אמורה לפתור את כל הבעיות? גם את בעיות העבר? בכל סדר גודל? מצויין, אני רוצה שתיים בשקל.
<ניצן איננה לומדת בודהיזם ומעולם לא התחברה לתפישות יותר מדי מסודרות... ועדיין, יש בזה משהו יפה שיכול לעזור לצאת מכבלי הרגלי מחשבה מדכאים.>

במלים אחרות, כמעט כל מה שהקורבנות ניסו או לא ניסו ליישם, לא ממש עזר להם.
שהרי נוכח רשע בסדר גודל כזה, שום התבוננות פנימית לא יכולה לעזור. (אלא לחוויה הפנימית. משהו שהיה אולי יכול לעזור לכמה מהניצולים. )

[מיכל_שץ*]

ניצן איננה לומדת בודהיזם
ניצן, זה לא בודהיזם ואין שום קשר. זה השם שגנדי נתן ל"שיטה" שלו להתנגדות לא אלימה.

[הגבירה_בחום*]

באופן כללי ה"שיטה" של גאנדי התבססה והרחיבה את עיקרונות היאמות והניאמות (בגדול מן דיברות של עשה ואל תעשה מקבילות בחלקן לשל היהדות) של ההינדואיזם בכלל, ושל כתבי היוגה הקלאסית בפרט שהמרכזית מביניהן והראשונה היא א-הימסה (אי פגיעה או אי אלימות) והשניה היא סאטיה (אמת) להיות במצב שבו בכל מצב בכל מחיר אתה מתנהג באי אלימות (לא כלפי חוץ ולא כלפי פנים!) ואומר את האמת תמיד (כלפי חוץ ובעיקר כלפי פנים!) זה לחיות מתוך רמת מוסר מאוד גבוהה מה שבתורו מאפשר ניקיון מחשבתי ותודעתי.
אין ספק שגאנדי שהחוקים האלה היו ממש נר לרגליו ביומיום לקח את השיטה הזו רחוק מאוד עד כדי אי תגובת אלימות גם כשפוגעים בך. בביוגרפיה שלו (שהיא אגב ספר מרתק בפני עצמו) יש קטע שבו הוא אומר שיש אנשים שנועדו אפילו למות ולו בלבד שהעיקרון הזה ישמר. וההיסטוריה העגומה מראה שהוא ידע על מה הוא מדבר.....

[יונת_שרון*]

ואומר את האמת תמיד
אפילו אם האמת היא "כן, מתחבאים כאן יהודים בעלית הגג"?

אני מעריכה מאוד את גנדי, וחושבת שאי-אלימות זה מצוין. אבל יש מקרים שבהם זה לא מתאים.

[הגבירה_בחום*]

גם אני חושבת שיש מקרים שבהם אין מנוס מלבצע פעולה אלימה. כמו למשל רצח - שהיא אולי הפעולה האלימה ביותר שיש, אבל אם מישהו מאיים על חחיינו או על חיי האהובים עלינו, סביר להניח שלא נהסס. גאנדי, מסתבר, חשב אחרת.
גם היוגה עצמה (במיוחד הבהאגווד גיטה) טוענת שלפעמים אין מנוס מלהלחם, השאלה מאיזה מצב תודעתי עושים את זה. היוגה עצמה מטיפה לעשות זאת מתוך אי השתוקקות לפירות העשיה, מתוך דבקות באל ותחושת השליחות שבביצוע הדהארמה (היעוד, הדרך) שלך.
אני מודה שאם חושבים על זה במונחים המערביים, אפשר לומר שבדיוק תחושות כאלה מביאות למצב מלחמה שלא נגמרת.
אני חושבת, עד כמה שאני מצליחה באמת לעבד את העקרונות האלה עבור עצמי, שמה שחשוב (לי) הוא להפעיל באמת את שיקול הדעת, ולהגביר את רמת המודעות שלי לכל דבר, לכל מצב כדי לוודא שהכוונות מאחורי המעשים שלי צלולות ככל הניתן....

[בשמת_א*]

הוא טען שאם הם פשוט יסרבו להתפנות מבתיהם לדוגמא, אז הנאצים יטבחו בחלק מהם אבל לא יוכלו להכניע את כולם
הוא פשוט טעה.
הנאצים הצליחו לטבוח שישה מליון יהודים, והסיבה שלא הצליחו מעבר לזה לא היתה בגלל אי היישום של התנגדות לא אלימה.

[קלמנ_טינה*]

אני מעריכה מאוד את גנדי, וחושבת שאי-אלימות זה מצוין. אבל יש מקרים שבהם זה לא מתאים
גם אני. ולכן אני חושבת שפורה יותר לבחון את ההתנגדות הבלתי אלימה מבפנים ולא מעבר לגבולות היכולת שלה.

(גנדי, לפי עדותו שלו באוטוביוגרפיה, גם היה איש משפחה גרוע. אז מה? זה מפחית מפועלו?)

[מיכל_שץ*]

גם אני. ולכן אני חושבת שפורה יותר לבחון את ההתנגדות הבלתי אלימה מבפנים ולא מעבר לגבולות היכולת שלה

[לי_אורה*]

_מאחורי גישה זו טמונים שני רעיונות:

התנגדות אלימה היא כניעה לרוע. אלימות, גם אם היא כלי במאבק צודק, הופכת אותו למאבק שאינו מוצדק מוסרית.
לצד השני במאבק יש ערכים מוסריים תואמים, התנהגות מוסרית תשפיע על הצד השני והוא יכיר בנכונות המאבק._

זהו, שגנדי התמודד עם האנגלים, שמתברר שהיו להם ערכים מוסריים תואמים
לא כך אלו - שלא בא לי לכנותם בשמם האיום - שאיתם נאלצנו להתמודד. ולכן איתם זה לא היה הולך.

כלומר, אני מסייגת את גישתו של גנדי: היא מתאימה אך ורק אם
לצד השני במאבק יש ערכים מוסריים תואמים
ורק אז התנהגות מוסרית תשפיע על הצד השני והוא יכיר בנכונות המאבק.

בצהוב: גם בצד השני יושב בנאדם.
כן, אבל אלו לא היו בני אדם...

[תמרוש_רוש]

כמובן שזה יפה וטוב, אבל יש מקרים שבהם זה לא מתאים: ראו ערך "שואה".
רוצה לחלוק על הקו הזה.
גם בשואה היו אנשים שנקטו צעדים של התנגדות לא אלימה, ובכך התנגדו לרוע ולדיכוי, והצליחו לתקוע מקלות (וזרדים) בגלגלי מכונת ההשמדה.
למשל ראול ולנברג

אני חושבת שעקרון מפתח בגישה הזאת טמון בכך שיש להפעיל אותה גם (ובייחוד) כשאתה צופה בסיטואציה שבה אתה אינך הקורבן. מה היה קורה אילו רוב האנשים בכל המדינות שתחת הכיבוש הנאצי היו מפעילים התנגדות לא אלימה לתכניות ההשמדה? מה אילו כולם, במועט או במרובה, היו מתנהגים כמו ראול ולנברג? אולי הם לא היו מביסים את המערכת הנאצית (בשביל זה בכל זאת היה צריך את בנות הברית), אבל בטח היו משנים את הסטטיסטיקה.

ואפילו כשאתה הקרבן, יש דרכים להפעיל התנגדות לא אלימה שיגדילו במשהו את סיכוייך לשרוד. פרימו לוי, ב"הזהו אדם", בפרק ניצולים ויורדי דומה מביא כמה דוגמאות לאנשים כאלה.

ברור שזה קשה עד כמעט-בלתי-אפשרי. יש מצבים (והשואה ביניהם) שהתנגדות לא אלימה זה פשוט לא מספיק. אבל האופציה קיימת, היא יוצרת שינוי, והיו שהצליחו להגיע ליישומה גם בתנאים קיצוניים עד כדי טירוף.

[תמרוש_רוש]

כמעט כל מה שהקורבנות ניסו או לא ניסו ליישם, לא ממש עזר להם.
במילים אחרות, רוב הוויכוח הזה נסמך על "מה שהקרבנות היו אמורים או יכל ולעשות כנגד המקרבנים"
וזאת הבעיה: החלוקה לקרבנות ומקרבנים, וההנחה שרק הם קיימים במשוואה.
ההנחה הזאת מתעלמת מקיום צד שלישי: הנוכח שאיננו תוקף או קורבן.
לנוכח הזה יש תפקיד מכריע.
ועכשיו שאלה שאינני יודעת את התשובה עליה: כמה סיטוציות יש בחיים שבהן אין צד שלישי?

[תמרוש_רוש]

עכשיו לעניין האמת:
אפשר לטעון (מקריאה בוויקיפדיה) שראול ולנברג לא דבק באמירת האמת. הרי הוא זייף תעודות חסות, ועודד אנשים לשלוף כל מסמך רשמי שהוא ולטעון שהוא תעודת חסות שבדית.

ובכל זאת הוא לדעתי עדיין עומד בקריטריונים.
<הולכת לחשוב למה>

[תמרוש_רוש]

האופציה קיימת, היא יוצרת שינוי, והיו שהצליחו להגיע ליישומה גם בתנאים קיצוניים עד כדי טירוף.
דיסקליימר: אין בדברים אלה משום ציפיה מאנשים שיצליחו להתנהג כך. רק אמירה שזה אפשרי. שאחת למיליון, היו דברים מעולם.

[יונת_שרון*]

היו הרבה אנשים שהתנהגו כך. על רובם לא שמענו. אני יודעת כי בני משפחתי נעזרו בכאלה, ואף אחד מהם לא מפורסם או חסיד אומות העולם -- פשוט אנשים שעשו דברים קטנים בשביל לעזור בדרך.
זה לא עדי כדי כך נדיר. זה גם לא תמיד מספיק.