נשיכה אחת ארוכה ושמה הנקה

[דנה_אום*]

שלום
אני פותחת בהתנצלות על שאני פותחת עוד דף הנקה כשכבר יש כל כך הרבה
באמת שניסיתי למצוא את המקום של הבעיה שלי בדף אחר, אבל יש באמת המון דפים ובאמצע התייאשתי.

ולבעיה שלי: אני מניקה את נויה בת השנה (ותיכף) וחצי ובדר"כ נהנית מכך מאוד מאוד
למה בדר"כ ודאי תשאלו, או.
בתקופה האחרונה הגברת הקטנה שכמעט כל שיניה במותניה ((-:) נושכת את הפיטמה עם השיניים בזמן ההנקה
לאורך כל ההנקה כך שבסופה יש לי סימנים של "שעון" על הפיטמה. אתם יכולים לתאר לעצמכם שגם תוך כדי
זה לא כיף גדול
זה התחיל בעצם בתקופות שבהן בקעו לה שיניים. בשיאה של כל תקופה כזו היתה מופיעה ה"הנקה הנשיכתית" הזו
ואז חולפת כאשר השיניים היו בוקעות

אבל עכשיו זה כבר זמן די ארוך שההנקה כואבת ואני כבר לא בטוחה שזה קשור לבקיעה של שיניים (למרות שיש ניבים בדרך) . אני חוששת שאולי היא התרגלה "לשתף" את השיניים בהנקה
ולא יודעת איך להסביר לה או לשנות את זה

אנא עזרתכם/ן הברוכה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הנושא הוא הגבולות שלך... לא ההנקה.
האם הערת לה על זה? מה בדיוק אמרת? איך הגיבה?

בגיל הזה כמו בכל גיל, מספיק לומר "איי, זה כואב, לא לנשוך בבקשה".
ואם היא נושכת שוב, להזכיר לה את בקשתך, או להרחיק אותה מהציצי. אפשר לספק לה תחליפים לנשיכה - ירקות קשים או איזה צעצוע.
אם את חושבת שההרגל לנשוך כבר שינה לה את התפיסה, אפשר להזכיר לה לפני החיבור לפתוח פה גדול.

[גברת_פלפלת*]

הקטן שלי בן ארבעה חודשים, ולאחרונה הוא מזיז את הראש להתבונן במשהו מעניין תוך כדי שהפטמה בפה שלו, את מתארת לעצמך שזה לא נעים בכלל.. אני אומרת לו- לא, זה כואב לאמא, והוא מסתכל עלי ומבין. נשבעת.

ועוד משהו- כשאני נותנת לו ציצי ובעצם לא הבנתי את בקשתו (הוא רוצה משהו אחר) הוא מבהיר לי את זה בנשיכה.
(חוצפנים הקטנים האלה (-:)

[ניצן_אמ*]

הנושא הוא הגבולות שלך... לא ההנקה.
לא מסכימה.
כמעט כל מניקה עוברת פאזה כזאת עם הפעוט בערך בגיל הזה. וזה המקום היחיד שהתשובה העקבית שמצאתי זה "גבולות", אפילו ב ללל אפילו בבאופן. מאד מוזר.
מאתגרת את כולן לחשיבה יותר יצירתית.

אלימות בהנקה

[דנה_אום*]

קרוטונית, האם הערת לה על זה? מה בדיוק אמרת? איך הגיבה?
אני מעירה לה בכל פעם. אומרת לה "לא לנשוך", "זה כואב לי" וכל וריאציה שמכילה בתוכה את המילה שיניים ו"לא"
איך היא מגיבה? היא מסתכלת עלי בעניין, לא באמת מגיבה. לא באמת מפסיקה לינוק באופן שמכאיב לי.

אני לא לגמרי משוכנעת שהיא מבינה מה היא עושה לא בסדר, כלומר איך לתקן...
לא תמיד זה כואב באותו אופן. כשכואב מאוד אני מנתקת אותה. היא בהחלט מבינה שכואב לי.



ובכל זאת. אני עדיין שוקלת להפסיק להניק אותה כי זה ממש לא סימפטי.

[דנה_אום*]

וניצן,

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_הנושא הוא הגבולות שלך... לא ההנקה.
לא מסכימה_
לא צריך להסכים. כל אחד והנושא שלו

[טלי_מא*]

מוסיפה קישור:
נשיכות בהנקה

[בשמת_א*]

כמעט כל מניקה עוברת פאזה כזאת עם הפעוט בערך בגיל הזה. וזה המקום היחיד שהתשובה העקבית שמצאתי זה "גבולות", אפילו ב ללל אפילו בבאופן. מאד מוזר.
אני סתם אלרגית למלה "גבולות".
אז תחליפי את המלה "גבולות" בביטוי "את לא חייבת לסבול, יש דברים שאפשר לעשות". זה מקל עלייך, ניצן?
אני לגמרי מסכימה עם העצות שכתובות פה (להגיד, להבהיר את רגשותייך, להפסיק את הכאב, להקפיד על תפיסה, להקדים תרופה למכה ולנתק ולתת משהו לנשוך וכו').
אני לא בעד קורבניות. אמא לא צריכה לסבול ככה. מותר להגיד, די זה כואב לי.
אבל זה לא "גבולות". זה דבר פשוט מאוד: לא צריך לסבול. צריך לתקשר. רוב התינוקות עושים את זה, והתפקיד שלנו להדריך ולכוון אותם ככה שיהיה לכולם נעים (בשבדית יש לזה ביטוי מיוחד (-: ).
בגיל שנה, ההישרדות שלה לא תלויה בזה שהיא תנעץ את שיניה באמא. לכן אמא לא צריכה להניק מתוך הקרבה עצמית וחוסר אונים. אני לא בעד "להסתיר מהילד שמשהו שהוא עשה מכאיב לך" כי זה פולניות בעיני.
יש דברים פרקטיים לגמרי שאפשר לעשות, ויש צד רגשי: להבין שזה קורה לתינוקות, להבין שכאשר כואב לאמא זכותה וחובתה להפסיק את הכאב ולנהל משא ומתן על שיפור המצב מתוך אמונה שלמה שלסבול זה לא תפקידה בחיים (-: ושיהיה בהצלחה (-:

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני סתם אלרגית למלה "גבולות".
רק להבהיר - כתבתי בכוונה "גבולות שלך" = גבולות של האמא ותחושותיה. ולא גבולות "חינוכיים" לילדה.

[ניצן_אמ*]

כתבתי את דעתי בדף אלימות בהנקה. מוכנה להעתיק לפה.

[בשמת_א*]

רק להבהיר - כתבתי בכוונה "גבולות שלך" = גבולות של האמא ותחושותיה. ולא גבולות "חינוכיים" לילדה.
הניסוחים שלך היו לי מאוד ברורים ומוסכמים.
אבל התייחסתי לשימוש של ניצן במלה גבולות.

[ניצן_אמ*]

_מה שאני מנסה להגיד זה שה"גבול" הזה הוא מאאאאאד עדין. וכמו שצריך מאד מאד להזהר עם אמירות וטיעונים נוסח "חשוב שלאמא יהיה טוב והיא תהיה רגועה!" כי הם עשויים להכשיר גם הזנחה והתעללות בשם ה"רוגע" (אני תמיד מדמיינת אמא מאאד רגועה, יושבת עם רולים, מקבלת מניקור וקוראת מגזין שעות ביום ותינוק זנוח בבית...)
אז כך צריך מאד מאד להזהר גם עם טיעונים נוסח "אני שומרת על הגבולות האישיים שלי ולא עושה מה שלא נעים לי" כי הם עשויים להכשיר גם פרזיטיות, הרעבה, הזנחה ועוד זוועות...

כלומר, בשני המקרים אני חושבת, יוצאים מנקודת הנחה שאמא עושה דברים "על חשבון" עצמה ומקריבה את עצמה על מזבח ההורות. אני חושבת שהדברים היחידים שהתקרבנות מלמדת זה חוסר כבוד לאמא או התקרבנות של הילד בהמשך. אם אמא שלי לא מכבדת את עצמה מספיק, למה שאני אכבד אותה? למה שאני אכבד את עצמי?
במקום הזה, הטיעונים האלה מקבלים תוקף חשוב. במקומות אחרים, לא._

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ניצן, אני לגמרי מסכימה אתך שאפשר לעשות abuse לטיעון "אמא רגועה", והוא מאז ומתמיד עשה לי פריחה בגלל זה.
מצד שני ניסיתי לחשוב ולא הצלחתי למצוא את ההגדרה לשמירה לגיטימית על הגבולות של אמא (בלי מרכאות. הם קיימים), לעומת הצדקה פשטנית שאמא נותנת לעצמה להרחיק או להגביל או למנוע משהו מילד.
אז אני מסתפקת במקרים הברורים, בשחור-לבן (לבחור לא להיניק מהיום הראשון כי "זה לא נעים לי" - ודאי לא מתקבל. להבהיר לילד שלאמא כואב כשנושכים אותה - ודאי מתקבל).

[בשמת_א*]

"אני שומרת על הגבולות האישיים שלי ולא עושה מה שלא נעים לי" כי הם עשויים להכשיר גם פרזיטיות, הרעבה, הזנחה ועוד זוועות...
ובאמת נראה לך שמהעצות לטפל בנשיכות יש משהו שעשוי להשתמע ככה?
לא סביר בעיני. במיוחד שהנשיכות קורות לרוב אחרי שהתינוק בעצם גמר לינוק, כך שלא מרעיבים אותו אם מפסיקים את ההנקה שניה לפני שהוא מתחיל להתייחס לשד כאל נשכן. ואם זה "כל ההנקה", אז שיפור התנוחה הוא מה שיעזור, כי זה אומר שהתינוק מתרשל בתפיסה של השד וצריך לחזור לשיעור מס' 1, כמו אחרי הלידה, ולהקפיד על התנוחה וההיצמדות מחדש. איך אפשר מזה להגיע לאי הנקה בכלל?

[אמא_טריה*]

כשבכורי הגיע לגיל שנה והתחיל עם השיניים, אז ברגע שהרגשתי נשיכה צעקתי לא! ונתקתי אותו. זה לא היה מתוך מחשבה או אידאה, זה היה יותר באינטונציה של איי!
אחר כך הלכתי לחדר אחר ולא נתתי לו יותר לינוק עד הסיבוב הבא, כאילו - הסיבוב הזה נכשל
שנינו היינו בשוק מעצמי... אבל כל כך כאב לי שלא היה לי שום כוח לכל המוצי פוצי בבקשה תתחשב
המסר נקלט במקום. אחר כך, אולי ארבע חמש פעמים בחודש שלאחריו, לפעמים נפלטה לו נשיכה והגבתי אותו דבר
אחר כך היתה שנה שלמה נוספת בלי אף התחלקות

[ניצן_אמ*]

ובאמת נראה לך שמהעצות לטפל בנשיכות יש משהו שעשוי להשתמע ככה?
מצטערת להפתיע אותך, אבל בהחלט כן. בהחלט בהחלט כן.
זו לגמרי ההרגשה שיצאתי ממנה מייעוץ עם מדריכת ללל פה בארה"ב. כן, כזאת שמאד תומכת בלינה משותפת הנקה בשכיבה והנקת פעוטות... כלומר, כל עוד הם תינוקות..
היא אמרה "גבולות" וגם "בגיל הזה הרצונות והצרכים אינם אחד" והמסר הכללי (לא מילה במילה) היה שזה שהיא רוצה משהו, זה יופי טופי, אבל בעצם זבש"ה, ואני צריכה להתחיל "לחנך" אותה כבר, לא לתת לפי דרישה, ולעבוד יום וליל על התפיסה שלה, גם אם היא ממש מתנגדת, כי מה שחשוב פה זה הגבולות. (ממש מתאפקת לא להפטיר איזו קללה...)

במיוחד שהנשיכות קורות לרוב אחרי שהתינוק בעצם גמר לינוק
גם פה, יש ויש. שלי יכולה להיות כל כך צמאה לפעמים שהיא פשוט סוגרת ממש חזק את הפה ישר מההתחלה. אני כבר מזהה את זה ועושה לה "גורילה" (כמו שתיארתי בדף אלימות בהנקה) או פשוט נותנת לה לשתות מים, אבל מדובר פה בפעוטה רעבה ו/או כאובה, לא בעוללית שבודקת את החניכיים ומשחקת עם הפטמה בתום ההנקה או עושה דווקא לאמא, או "בודקת את הגבולות" של אמא. היא יכולה גם לסגור חזק במיוחד אם יש לי זרם חזק. זה משהו שעשתה המון המון ממש מאז שהיתה תינוקת קטנטנה, וכשהופיעו שיניים, אותה סגירה הפכה לנשיכה. אני רוצה גם להפריד בין נשיכה

להוריד לאמא ביס ובין נשיכה

לינוק תוך סגירת החניכיים חזק יחסית, ובכך ליצור מעיכה קבועה על השד. אני חושבת שעל זה דנה מדברת. ואת זה מאד קשה לעקור בעיניי. במיוחד אם זה משהו שהתינוק/ת עושה מגיל אפס, רק שפתאום יש שם שיניים. ולכי תסבירי את זה לפעוטה קטנה שרק רוצה לינוק כבר לגמרי כרגיל, ומה אמא פתאום מתחילה עם המילים הארוכות האלה וההסברים וההרחקות והמילים המשונות?

כתבתי משהו מאד אישי ומחקתי. אני מקווה מאד שאני מובנת. אנא האמיני לי שאני כותבת מתוך ניסיון אישי כואב (* ) וממש לא מתוך התפלפלות או וכחנות.

(* ) וגם מצויין. כי פתרתי את הבעיות האלה שלי באופן אחר. בלי התקרבנות ובלי שיחות יחסינו לאן... וכן, בהחלט עם גבולות אישיים, אבל לא מתוך אסרטיביות או דעתנות, אלא ממש מתוך הגוף. עברתי לשוחח איתה גופנית והיא שוחחה בחזרה.

[ניצן_אמ*]

אמא טריה, זה שזה מה שעשית ספונטנית זה ממש בסדר. אין לי שום ביקורת או שיפוטיות כלפי זה. אבל רצוי לדעת שיש לא מעט תינוקות ששימוש בהתנהגות כזאת איתם כשיטה (או אפילו ספונטנית) עשוי לגרום להם להפסיק לינוק כליל. אני לא חושבת שזו מטרת התרגיל...

[בשמת_א*]

אה, את מדברת על אמריקאיות...

[דנה_אום*]

מעיכה קבועה על השד. אני חושבת שעל זה דנה מדברת. ואת זה מאד קשה לעקור בעיניי. במיוחד אם זה משהו שהתינוק/ת עושה מגיל אפס, רק שפתאום יש שם שיניים. ולכי תסבירי את זה לפעוטה קטנה שרק רוצה לינוק כבר לגמרי כרגיל, ומה אמא פתאום מתחילה עם המילים הארוכות האלה וההסברים וההרחקות והמילים המשונות?


כן. כזה

[ניצן_אמ*]

אז? בארץ זה לא היה יכול לקרות? התחושה שכבר ראינו הכל ושאין מקרי קיצון, ושהפורמולה עובדת אז רק צריך לשנן אותה יום וליל, ושכל האמהות הצעירות האלה כל הזמן מתקרבנות... יכולה להפיל גם מישהי מאד מנוסה (ואולי במיוחד) בפח העייצה הבלתי-זהירה הזו.

כן. כזה
ידעתי.

קודם כל: יהיה טוב...

הנסיון העגום האישי שלי הראה לי שכל נסיון "לשפר תנוחה" או לבקש שתפתח פה גדול, רק בלבל אותה ותסכל אותה מאד מאד מאד. הדבר שעזר לי אישית (לא אומרת שזו נוסחה מנצחת, רק ששווה לנסות את זה.) זה לנתק אותה כשהיא מכאיבה. לא בכעס, לא בכח, לא בהעלבות, לא בחינוכיות. פשוט לנתק, ולקחת איזה מטר מרחק פיזי ולשבת רגועה ומתבוננת. אם היא ניגשת לבקש לינוק שוב, לתת לה. אם מכאיבה, להתנתק ולהתרחק. להביט בה.

אם את מרגישה שאת לא מצליחה להעביר לה בלי מילים, ושזה עוזר לך לדבר, אפשר גם ממש להגיד "כואב לי, לא נעים לי." וזהו. אם בוכה או מבקשת, להגיד "את רוצה לינוק? בואי נסי לא להכאיב לאמא." בלי להסביר איך בדיוק ובכמה מעלות היא אמורה לפתוח את הפה. היא יודעת שמה שהיא עושה לא מדוייק, היא תעשה כל מיני נסיונות לעזור לך שלא יכאב לך. היא מאד רוצה לינוק ורוצה שלא יכאב לך. באמת. אבל אפשר כל כך לסבך את כל הרצון הטוב והמיטיב הזה שלה עם "חינוכיות" ו"גבולות" (נו, גם לי המילה עושה אלרגיה, מאד ברור לי שזה לא מה שקרוטונית התכוונה, אני סתם קטנונית. ) או הסברים פיזיקליים ארכניים ללמה בדיוק לחץ בזוית כזאת גורם לכאב.

אני יודעת שזה נשמע הזוי, אבל אני חושבת שהם באיזשהו מקום מצפים להתנהגות הזאת ויודעים "לשוחח" איתה הרבה יותר טוב מאשר עם אסרטיביות ועם שכלתנות. זה דיאלוג גופני. דיאלוג בלי גוון שלילי שגורר שינוי מתוך רצון טוב. צריך נחישות, ולסמוך עליה שהיא יודעת על מה את מדברת...

מה דעתך?

[ניצן_אמ*]

_{נחישות במובן של התמדה וסבלנות.}

[דנה_אום*]

נשמע לי נכון.
אנסה ואדווח על תוצאות בהקדם.
החזיקו אצבעות (-:

[בשמת_א*]

מחזיקים, מחזיקים.

והדיון הזה מזכיר לי דף אחר, לא זוכרת איזה, שבו תפסתי איך אני שוב בפעם האלף מנסה לעזור לאמא שקשה לה משהו בהנקה, שכחתי מה (אולי בלילה? אולי הנקה בציבור? אולי במחלה?), ואומרת לה שהיא לא חייבת לסבול, שיש כל מיני דרכים להקל, כשבעצם אני בעצמי עברתי במשך שנים את מה שהיא מתארת - רק לא "סבלתי". לא "סבלתי". היה קשה. אבל פשוט הנקתי. הנקתי וגמרנו.
וזאת לא עצה שאני נותנת לאף אחת, כי ברגע שמישהי מגיעה למקום של סבל, אז זו לא החוויה שלי, זה לא מה שעברתי, זו לא אני, והיא כן צריכה שאני אגיד לה לחשוב על עצמה. אני שקמתי בלילה כשעוד לא יכולתי ללכת בגלל תשעה חודשים במיטה, לקחת לכיור. לא התלבטתי כן לקום בלילה אם הוא צריך פיפי, לא לקום בלילה אם הוא צריך פיפי. הוא אומר שהוא צריך? קמתי וגמרנו.

עצות כאלה הן תמיד סוג של איזון עדין בין מי שמנסה לעזור למי שמחפשת עזרה. את לא יכולה אף פעם לדעת לאיזה כיוון אמא אחרת תיקח את מה שאומרים לה. וגם בלי שום עצה מאף אחת, הרבה אמהות, כשכואב להן פשוט גומלות מייד. זהו. אין הנקה יותר, בבת אחת. מעבירות לבקבוק וגמרנו, ולא שואלות אף אחת. אז המדריכה האמריקאית שדיברת איתה לדעתי חרגה מהקו של לה לצ'ה, אבל גם זה לא חדש. וגם, קשה לי לדעת כשלא שמעתי בדיוק את דבריה. גם יכול להיות שהיא התכוונה למשהו אחר ממה שאת חשבת שאת שומעת, את יודעת, כבר היו דברים מעולם. אולי היא קלטה ישר שאת אמא אוהבת ורציונלית, שבשום אופן אין סכנה של הזנחה או פגיעה בילדה מצדך, וכך ניסתה לתת לך לגיטימציה לכיוון השני - דבר שאולי לא תעשה בשום אופן עם אמא אחרת, שהיא תזהה כבעלת אופי אחר.
וחוץ מזה, מאז ומעולם היו ויהיו מדריכות שמערבבות דיעות אישיות וניסיון אישי בדבריהן, אפילו כאלה שעומדים בסתירה לעמדה של ליגת לה לצ'ה. אחת הדרכים למנוע את זה היא שהמדריכה לא תגיד לך בעל פה, אלא תפתח את הספר בעמוד שמדבר על נשיכות בהנקה, ותעבור איתך על הסעיפים שם. ככה לא תשתרבב דעתה האישית.

[אמא_טריה*]

אני רוצה גם להפריד בין נשיכה

להוריד לאמא ביס ובין נשיכה

לינוק תוך סגירת החניכיים חזק יחסית[/u]

במקרה שלי בפירוש היתה נשיכת ביס, אפילו עם צחוק מתגרה תוך כדי
אז סליחה לדנה, זה לא היה רלוונטי...
בהצלחה בכולופן

[ניצן_אמ*]

בשמת, הדבר האישי שכתבתי? בדיוק זה.
אני מניקה בכאב מהיום הראשון (או ליתר דיוק מהיום הארבעה עשר, או יותר ליתר דיוק מהיום ה120.) אני אוהבת אותה, אוהבת להניק אותה, וזה כואב לי. לפעמים יותר, לפעמים פחות. אבל זה ממש לא סבל.
גם אצלי, לא בדיוק רצה לספר את זה לחבר'ה... ישר זה נתפס כקורבנוּת. (מסתכלת ימינה ושמאלה... קורבנוּת? איפה?) זה גם לא ממש עוזר למי שמבקשת עצה, בינינו. מה היא צריכה לשמוע שאני עושה דברים גם אם הם קשים לי ואני לא סובלת מזה?
אבל מהיכרותי עם דנה, זה לא המצב. אפשר לדבר גם על זה שקשה, ולפעמים עושים דברים גם אם קצת קשה, כי החוויה היא של הורות לילדים טובים ואוהבים שמדי פעם מתאתגרים ומאתגרים כי זה מה שהחיים מביאים להם ולנו. בגישה טיפולית וחיובית מלאת אמון בטוב ליבם עוברים הכל באהבה. בחיי.

_{שתביני, היא היתה עם 40 חום הלילה. ישנתי שעה וחצי. אני ערה מ00:40. עייפה רצוצה. נו אז? היא כזאת מותק, ואלה החיים, מחר נישן, ובאמת שהכל מצויין. אני אמא ואשה מאושרת ומלאת סיפוק. @}}

[ניצן_אמ*]

דנה, מחזיקים גם ברגליים!
נויה, אוהבת אותך ואת אמא.

[ניצן_אמ*]

דנה, מה קורה? יש עדכונים?

[דנה_אום*]

ניצן, תודה על ההתעניינות
אז ככה... היו כמה ימים לא קלים.
של ניתוקים יזומים מצידי, והעלבויות מצידה.
היא באמת לא כל כך הבינה מה אני רוצה, נראה לי.
הסברתי בנחמדות אך באסרטיביות (שלא תחשוב שזה סוג חדש של משחק או משהו)
ש"זה מכאיב לאימא" ו"בבקשה לא לנשוך".
עכשיו במרחק של כמה ימים
יש שיפור
אבל עדיין לא של מאה אחוז.

עכשיו הגברת הקטנה קצת מצוננת (כנראה השיניים) מקווה שזה ייגמר
ובזה יסתיימו גם הנשיכות

עוד עידכונים (אם יהיו) בהמשך.

[איילת_מטיילת*]

עוד שאלה בנושא הנשיכות...
הקטנצ'יק שלי בן שנה ומתהדר ב-4 שיניים מתוקות.
הבעיה היא לא ביניקה עצמה אלא כאשר הוא נרדם (והוא נרדם רק על הציצי כמובן) אז מרגישים את השיניים. כלומר כאשר הוא סתם מוצץ. זה כל כך כואב!
אני מנסה להוציא לו את הציצי מהפה אבל הוא מיד מתחיל לחפש את הפיטמה שוב.
כך יוצא שהוא נרדם משהו כמו חצי שעה על הציצי,כאבים נוראיים ותוצאה של פיטמה סגולה וסדוקה וסימני שיניים כמובן...

[דנה_אום*]

דווקא לזה יש לי תשובה

להכניס אצבע לתוך הפה לצד הלחי (לאורך החניכיים) ולפתוח לו את הפה
לחלץ את הפטמה במהירות
ולנסות לגרום לו להמשיך לישון בלי הפטמה (אם הוא ישן מספיק "חזק" - הוא יוותר ולא ימשיך לחפש את הפיטמה)
הייתי שם.
זה עובר

[איילת_מטיילת*]

וואו תודה!
זה ממש עבד!