נערה אישה והגוף שלה הצילו

[אינה_יודעת*]

שלום כולן..

אזהרה מראש:
הדברים שייכתבו להלן עלולים להיות נגועים בתמימות ומוזרות כלשהי...על אחריותכן

ובכן נערה אנוכי, שאמורה כבר מזמן היתה להפוך לאישה (טוב אולי לא, כי זה עוד לא קרה),
נגיד "אצלי זה כבר קצת אחרי שלושים",
דתייה, על כל המשתמע...

ומאחר ויש רצון לזוז קדימה, הרגשתי שאני חייבת לכתוב להתייעץ אחת ולתמיד בעניין הזה.

קראתי כאן הרבה על דימוי הגוף הנשי, ודווקא הנושא הרווח של משקל אינו מטריד אותי...
וואו, קשה אפילו להתחיל לכתוב את זה, אבל אני מרגישה ממש לא בקשר עם החלק התחתון של הגוף
נורא מעצבן אותי שפי הטבעת המהולל יושב לו כל כך קרוב לאזור העונג והחיים...
ונורא מלחיץ אותי לחשוב שהחיבור בין גבר לאישה קורה במקום סמוך לפסולת ולריחות לא נעימים
אני גם סובלת מגזים וחושבת לעצמי - איך תיתכן אינטימיות במצב כזה????,( וכן - ניסיתי להיפטר מהעניין ולא הולך - נראה שרק אם אסתפק בלשתות מיים כל החיים, הבטן שלי תרגע, אם כי החיים יתקצרו מעט ).

אוי סליחה מכל מי שקראה עד כאן והזדעזעה... אני פשוט מרגישה שמישהי חייבת לעזור לי להפטר מהמחסום הזה, או לפחות לייעץ
ואני לא מסוגלת לדמיין בן אדם אחד עלי אדמות שהייתי מצליחה לבטא בפניו את הבעיה הזו...

לא הייתי מגדירה את עצמי כבחורה סגורה או ביישנית, אבל בקטעים האלה אני פשוט מאבדת עשתונות,
כי עם כל התשוקות והכמיהה למגע שיש בי, אני חוששת שהבחור ייגעל ממני, שאדחה אותו, שאדחה את עצמי...

מה עושים?

תודה ושוב סליחה....

[תמרוש_רוש]

היי חמודה,

לכתוב זה טוב
בבקשה תמשיכי.

אני מעתיקה קטע שכתבתי בבלוג שלי. משהו שהרגשתי וגיליתי רק לפני חודש או חודשיים.
(קטע מסיפור על עבודה התנדבותית בחווה אורגנית, בבית שבנוי על פי עקרונות הפרמקלצ'ר)
זה לא בא כאנטיתזה לרגשות שלך. הרגשות שלך אמיתיים, חזקים ונכונים. זו רק זוית אחרת על הנושא...


העלייה לרגל
מדי פעם, כשאני עייפה מהעבודה, רוצה לנוח קצת, או להתבודד, או להחליף אוירה, או להסתכל פנימה, אני עולה במדרגות אל החדר הקטן, הצמוד לגג.

המדרגות עושות חצי עיגול ימינה, וזה נעים להסתובב. המלאך על הדלת מקבל אותי בברכה ובכנפיים פרושות. אני נכנסת לחדר הצבוע ורוד (מתערבת אתכם שלילי בחרה את הצבע), מרימה את המכסה ומתיישבת על האסלה.

ואז מתחיל הטקס, קבלה ונתינה: אני משחררת את מה שאני לא צריכה, מים או דשן. המים הולכים ישר לגינה. הדשן למיכל הקומפוסט. והבית, בתודה, נושא אותי על כפיים. אני הכי גבוהה עכשיו, ואני מודעת לזה. בכל התרבויות, בכל המקומות, המקום הגבוה ביותר הוא גם המכובד יותר, ואני סוף סוף מרגישה נכון. טוב. מדויק. הצרכים שלי זוכים להכרה, ולהוקרה. גופי שלם. אין חלקים מודחקים. אין במה להתבייש - הישבן שלי על הגובה. הכל מתחבר. לכל דבר מקום. הכל משתלב במערכת הגדולה.

הורדת המים בשירותים היא אקט של בושה והדחקה. בואו נעמיד פנים שלא היה פה כלום - וווש וווש (חמישה ליטר, למען השם!) - ולא נשכח להוסיף את הסבון הכחול האוטומטי. והאסלה תמיד תהיה לבנה (למה לא חום, בעצם? חס ושלום, זה יזכיר). תראו כמה שנקי ויפה. לא להאמין שלפני רגע היה פה משהו. שששש! אל תגלה. חראם.

אמרתי לאנטוני: הכי אני אוהבת בבית הזה, זה שהשירותים גבוהים, מעל כולם. כמו כס מלכות. הוא צחק.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אותי (ובטח גם אחרים פה) לא הצלחת להגעיל

אני מרגישה ממש לא בקשר עם החלק התחתון של הגוף
ממליצה מאוד על טיפול הוליסטי כלשהו - הכי טוב ממישהו שמשלב כמה טכניקות שונות (רייקי/הילינג/פרחי באך) - שיגשר ויאזן בין החלקים השונים.

ונורא מלחיץ אותי לחשוב שהחיבור בין גבר לאישה קורה במקום סמוך לפסולת ולריחות לא נעימים
אפשר לראות את זה גם ההפך: כמה נפלא מה שיש בך, ומה שיש לך לתת לגבר (וההפך), שהוא מקבל אותך על פי הטבעת שלך ועל כל הנלווה לזה, בחבילת עונג אחת שלמה...
וכמה טוב שהחיבור בין גבר לאישה אינו מתרחש רק ברמות נאצלות וטהורות, אלא גם בג'יפה של החיים, אחרת זה לא היה חיבור שלם ואמיתי.

<קרוטונית נזכרת בערגה בימים עברו >

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ועוד:
מישהי שנזכרתי בה כשקראתי את דברייך

[פלוני_אלמונית*]

ניסיתי להיפטר מהעניין ולא הולך
יש כמוסות מבוססות פחם שמאוד יעילות לעניין.
(וגם אותי לא הגעלת. דווקא העלית חיוך של הבנה וד"א, למרות שזה לא נראה כך, אינטימיות וחופשיות אמיתית היא כשעושים את ביחד:-D)

[אינה_יודעת*]

חייבת להוסיף שמה שמוזר לי בכל העסק הוא שלא הצלחתי למצוא שום מקום שמתעסק בשאלה הזו
מה שגורם לי להרגיש קצת מופרעת.
פעם חשבתי - אולי כשמתנסים בחיבור גופני הכל מסתדר? אולי כשאוהבים לא שמים לב לדברים האלה?
ואז אמרתי לעצמי שזה נשמע לי סוג של נס(שבכל מקרה אשמח אם הוא יתרחש), כלומר הגוף שלי ישאר אותו הגוף, ועד שלי לא יהיה לגמרי נוח איתו, זה פשוט לא ילך ושום דבר לא ישתנה.

לגבי הבעיה הספציפית של אי הנוחות,
ניסיתי כבר דיאטות שונות, עכשיו אני בדיקור, אולי אנסה הומיאופתיה או משו כזה..
אולי מישהי מכירה איזה ספר שיכול לסייע או סוג של עבודה "התעמלותית\ריקודית" שעובדת על הקטע הזה (חוץ מריקודי בטן, לא נראה לי שבא לי על העניין)?

ובנושא גלולות הפחם - יש משו מומלץ במיוחד?


תודה נשמות

[מי_מה*]

סוג של עבודה "התעמלותית\ריקודית" שעובדת על הקטע הזה
רק על עצמי לספר ידעתי, אבל אצלי היוגה עשתה סדר בכל הרמות - גם סידרה את המערכות הגופניות בכלל ואת מערכת העיכול בפרט, וגם גרמה לי להתחבר לגוף ולקבל אותו, על כל תיפקודיו, מכאוביו והעונג שהוא מעניק.
לגבי אאינטימיות עם אדם אחר, אני חושבת שזו יכולת שמשתכללת עם התירגול. בהתחלה, אולי תהיה מבוכה, אבל ככל שהאינטימיות תגבר המבוכה תתפוגג וככל שתהיה יותא אינטמיות - תרצי יותר.

[סאלוש*]

גם אותי לא הגעלת... זה טבעי סה"כ. תראי כמה ילדים מתיחסים לזה בפשטות.

קודם כל יש אנשים שבאמת יש להם חוש ריח חלש יותר. אני מכירה כמה גברים שלא יבחינו בפליטת גזים בד"כ.

שנית, וזה באמת מנסיון, לאכול לפי סוג הדם מאוד מאוד עוזר לנושא. דברים שבד"כ נחשבים כמעוררי גזים (כרוב, ברוקולי), אם הם מתאימים לסוג הדם שלי, זה הולך חלק. ולהיפך, דברים שנחשבים "תמימים" (אולי כאן באתר כבר לא), כמו חיטה מלאה למשל, ישר עושים בעיות. זה שינוי גדול בתפריט, אבל לי לפחות זה גם היה שינוי גדול בבריאות. אני הגעתי למסקנה שמה שעושה גזים זה מה שלא מתאים לגוף. וגם אם יש הרבה דברים שעושים את זה, אפשר לגלות אותם. מישהי מהמשפחה אמרה לי שזה עניין של תזמון. כל דגן כלשהו בבוקר יגרום לגזים, אבל היא יכולה לאכול אותם אחה"צ.

בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

יקירתי, אני אכתוב לך בצורה מאוד מעשית, מנקודת המבט של מישהי שקצת מכירה גברים. רובם המוחלט לא נגעלים בכזו קלות, ואפילו להפך. וודי אלן ענה פעם (לא זוכרת אם בסרט או במקום אחר) לשאלה "האם אתה חושב שסקס הוא דבר מלוכלך?" בתשובה "רק אם עושים אותו כמו שצריך." ואני מסכימה הגוף הוא דבר מדהים, גם זה של האשה וגם זה של הגבר, ועל כל חלקיו. אולי דווקא כדתייה תוכלי להתחבר למחשבה שיש לסמיכות הזו סיבה טובה. כמו שאומר צפריר, "הכל בתואם והתואם מושלם". כשיש משיכה וכשמתחיל מגע אפשר לנסות להחליט לצלול לתוך זה ולשכוח מכל החששות. או להחליט שמקלחת לפני זה כל מה שאת צריכה כדי להרגיש בנוח.
בקשר לגזים - צאי מתוך הנחה שמתי שהוא זה יכול לקרות גם במיטה וגם בחיים בכלל, גם לך וגם לגבר. ככה זה, כשחיים יחד. שטויות. כולם עושים את זה
מסכימה עם ההמלצה על יוגה.

[אמא_נמרה*]

סוג של עבודה "התעמלותית\ריקודית" שעובדת על הקטע הזה

אני הייתי מנסה שיטת פאולה . משהו מאד עדין ורגוע, שמפעיל את השרירים הרלוונטים ועוזר להבחין ביניהם.

[מיכלול_ה*]

לגבי גזים, מניסיוני זה לא קשור דווקא למה שאוכלים אלא לאיך שאוכלים. כשאוכלים פחות בתצומת לב ומהר יותר יש יותר גזים. כך גם לגבי מים, לא ידוע לי שמים מונעים גזים. ההפך, אם שותים מים בשלוקים גדולים יש יותר גזים.


האם את מכירה את האתר לגעת אישה? http://www.elaisha.com/index.html
המון כתבות ומידע על נשיות. גם מקום טוב כדי למצוא מעגל נשים שניתן להצטרף אליו.

[אינה_יודעת*]

וואו חברות

נתתן לי כבר כמה כלים להתמודדות עם העניין
ולכל אלה שלא נגעלו ממני, תודה לכן... האמת היא שלא ניסיתי להגעיל, קיויתי שהדבר יתקבל "באופן טבעי"
ובטח הכי מבאס היה אם אף אחת לא היתה מגיבה בכלל, כי אז הייתי מרגישה לגמרי דוחה,
כשבסך הכל רציתי לקבל עזרה בנושא שהוא ביטוי לקושי\פחד שבשלב הזה של חיי הוא כנראה גם נורמלי.

תודה רבה!

[פלוני_אלמונית*]

את פשוט חמודה (יצא לי מרגיעון הכל חוזר אליך)
הבעיה שאת מציגה - לא הפלוצים, הניתוק מהחלק התחתון (שכן כל מי שעברה הריון יודעת שלהפליץ ליד בן הזוג יכול להיות תענוג גדול מאוד), הוא בעייה שהרבה מהמגזר הדתי שמתחתנים מאוחר סובלים ממנה.
לימדו אותנו (כן , גם אני משם) כל כך הרבה על צניעות וחסידות, עד שלכל מי שלא מימש את הצרכים המיניים שלו במסגרת ההלכה מוקדם, הופך האישו הזה לתסביך ממש. אני מכירה גברים שיש להם בעייה עם כל מיני סוגים של מין (שמותרים לפי ההלכה) והרבה בנות שלא מסתכלות על עצמן במראה אם הן לא לבושות בקפידה. גם כאלו שחזרו בשאלה לצורך העניין.
לפעמים העניין הזה ממש תוקע בדרך לזוגיות בריאה שתפתור את התסבוכים האלו, גם במישור הפיסי וגם במישור הרוחני ( או או , עוד מעט נגיע לשלב שבו ...).
אני מצטרפת להמלצות לטיפול שמשלב גופנפש, וזה רק בגלל שאני יודעת שאסור לי להציע לך את הפתרון האמיתי - מין טוב, משחרר ומספק על בסיס קבוע (שתתפלאי, אבל יכול לעזור לך גם עם בעיית הגזים שיכול להיות שמגיעים ממקומות לא מסופקים)
בהצלחה.

[תמרוש_רוש]

אולי כשאוהבים לא שמים לב לדברים האלה?
כשאוהבים, זה נהיה חלק אהוב מבנאדם אהוב.
פעם אחת נסענו לטייל, אני וזוט. עשינו קמפינג, והוא באותו ערב לא הרגיש טוב כל כך, והקיא פעמיים.
בדרך כלל כשמישהו מקיא בסביבתי אני מרגישה בעצמי צורך להקיא רק מלשמוע את הצליל, ודחייה גופנית כזאת.
אבל כשהוא הקיא - לא הרגשתי שמץ מזה. ולא נגעלתי בכלל, זה היה כל כך טבעי בשבילי להיות שם לידו ולעזור לו (או לא לעזור לו, סתם להיות), זה היה כאילו חלק ממני. כמו שאני לא נגעלת מלחטט באף שלי. כי הוא שלי. ישבתי לידו, ראיתי ושמעתי אותו מקיא, והרגשתי קרובה ונינוחה ואהבת.
כנ"ל הפלוצים שלו. במקרה הגרוע הם מצחיקים אותי (זה גרוע כי הוא מרגיש נבוך ). במקרה הטוב אני לא שמה לב אליהם בכלל. או שאני אומרת לו "לבריאות", כמו אחרי עיטוש.

כבדי את הגוף שלך. אהבי אותו. יש בעולם הדתי בעיה לקבל את הגוף באמת. (את זה חברה דתיה אמרה לי). האם יעזור לך אם אני אגיד לך שאני מאוד מאוד מכבדת ומוקירה את מערכת העיכול שלך? מהקצה העליון ועד הקצה התחתון? זאת מערכת טובה, יפה וחכמה. בשלמותה.

[מי_מה*]

היום בשעת מדיטציה חשבתי עלייך. ישבתי על הרצפה כשעצמות הישיבה שלי שולחות שורשים אל תוך האדמה, בעוד הראש מושך למעלה לעבר השמיים. הרגשתי שללא ההשתרשות לא תיתכן צמיחה וללא הצמיחה תיפסק ההשתרשות. ופתאום הרגשתי כמה האגן והראש מחוברים. זה, הראשון מכיל את מערכות העיכול והרביה, מעניק לנו הישרדות והמשכיות, מחובר לאדמה, וזה השני, מחשבות, תודעה, רוח, חיבור לשמיים. בסופו של דבר שניהם קצוות של צינור אחד...

[הפעם_אלמונית*]

מעדיפה לכתוב הפעם בעילום שם, ואיתך הסליחה...
כבוגרת חינוך דתי, אני מוצאת שהמסרים הם מאוד אמביוולנטיים. מצד אחד, לא אומרים שמין הוא מלוכלך ואסור. להיפך, הוא מקודש וחלק חשוב בחיי הנישואין. מצד שני... לא להתעסק בזה, לא לדבר על זה.. עד הזמן המתאים.

האם יתכן שהגועל שלך מ "פי הטבעת המהולל" הוא העתקה פשוטה של רגשות שליליים שאולי יש לך כלפי מין (חרדה, גועל..)? אני מתנצלת באמת על הפסיכולוגיה בגרוש, אבל מכיון שאף אחת לא הציעה את הכיוון הזה, לא רציתי למנוע אותו ממך כאפשרות.

[פלוני_אלמונית*]

אני ממש מעריכה את על ה"עזרות" שלכן, על כל סוגיהן!

לא חושבת שיש לי חרדה ממין... בערך מגיל שש התחלתי להרגיש מתח חיובי כלפי בני המין השני, כך שהכמיהה לפריקת המתח הזה היא די חזקה אצלי...
ברור שיש חשש מהלא ידוע, איך זה יהיה, ואיך יקבל בן הזוג את הגוף שלי, שלמען האמת אני מאוד אוהבת אותו כשהוא עושה מה שאני רוצה, לא מכאיב לי בעיכול, ולא מבלבל לי את הווסת, ולא קודח לי בראש וכו' וכו'.
ברור שהפתיחות המינית שלי היא לא שלמה, אחד הבחורים שיצאתי איתם והגיע מהעולם החילוני תאר לי כל מיני דרכים לא קונבנצינליות ל"ביצוע המשימה" ואני חייבת להודות שזה היה די מלחיץ לשמוע את זה. בכל זאת, זה די טבעי, כי כמה שאני מסוגלת לדמיין, עוד לא התנסיתי בשום דבר, ואני גם לא יודעת איך אני והגוף שלי "יתנהגו" בסיטואציה הזו.

כשאני חושבת על הקרבה הזו שנקנית גם דרך יחסי מין, זה נראה לי דבר מדהים ומופלא. החשש העיקרי שלי הוא מדחייה, מכך ש"הנשיות" שלי לא מספיק שלמה... אישה זה עדינות, טיפוח, רכות, מור וקינמון(מי אמר מגילת אסתר? )...

אני פשוט לא בטוחה שאני מספיק מה שצריך כדי להיות מושכת ונאהבת, ותופעת הגזים בהחלט לא מוסיפה להרגשת הנחשקות...

ושוב תודה, לא הייתי יכולה להביע את כל זה בשום מקום אחר...

[אינה_יודעת*]

לא יודעת איך זה קרה, התגובה הקודמת היא כמובן שלי...

[תמרוש_רוש]

אני מאוד אוהבת אותו כשהוא עושה מה שאני רוצה, לא מכאיב לי בעיכול, ולא מבלבל לי את הווסת, ולא קודח לי בראש וכו' וכו'.

מה דעתך לנסות לאהוב את הגוף שלך גם כשהוא לא עומד בסטנדרטים שלך? הם נשמעים לי קצת מחמירים....
וגם: האם את עומדת בסטנדרטים שלו?
אני מבקשת סליחה מהגוף שלי

[פלוני_אלמונית*]

בתור מישהי שגם באה מהעולם הדתי, אני מבינה את החששות שלך. אני אומנם צעירה ממך ונשואה, אבל אותי לדוגמה מאוד הלחיץ העניין של השערות... לכולן יש שערות על הרגליים ובבית השחי, אבל אותי הטרידו קצת שערות על החזה ותחושת ביטחון עמוקה שאני הרבה יותר שעירה מכל אישה ממוצעת. כל זה הפך מלחיץ עוד יותר כשהתחלתי לצאת עם אהובי, בחור בהיר ולא מאוד שעיר. בנוסף, למרות שאני נראית די טוב,מאוד חששתי שהוא לא יאהב את מה שהוא יראה, ואם אני זוכרת נכון, גם אמרתי לו את זה (כלומר, שיתפתי אותו בחששות מכל הדבר הזה). כל העניין המיני שמתבטא רק אחרי החתונה חדש וצופן סוד וקשה לדמיין איך ממש זה יהיה. זה לכשעצמו לא תורם לתחושת הרוגע.
אבל כמו שאמרו עוד רבות לפני, כשאוהבים מישהו הכל נראה אחרת. צדקה אמא שלי כשרמזה לי על זה לפני החתונה (בתגובה לרמיזות שלי על השעירות ה"נוראית" שלי...). אני לא אומרת שמאז שהתחתנו הפסקתי ללכת לקוסמטיקאית (דווקא ההיפך), אבל בוא נאמר שזה לא מה שיוצר מתח ביננו או מפריע לנו לבלות יחד גם בבגדי אדם וחווה.
אני יודעת שהוא כן אוהב שאני מורידה שיער, אבל ברור לי שזה לא תנאי לאהבה שלנו. בתור דתיה שהתחתנה אחרי כמה חודשי היכרות עם הבחור ובתור אחת שגם יש לה חברות, אני אומרת לך שהחופשיות לא תמיד באה בשנייה שאתם נישאים. כלומר, יכול לעבור זמן עד שמשתחררים לגמרי, אבל אם רוצים ומשתדלים זה כן מגיע, והזמן עושה את שלו. לדעתי, עם הזמן החוכמה הופכת להיות איך לשמור על המסתוריות, איך להשאיר דברים שכן ישמרו על הטריטוריה הפרטית שלך ויגרמו לו להרגיש שמה שיש ביניכם הוא לא מובן מאליו או בנאלי (אנחנו לדוגמה מקפידים לסגור את הדלת בשירותים ולדעתי זה חשוב).
יכול להיות שפעילות כמו ריקוד תעזור לך להתחבר לצד הפיזי והנשי שלך, כולו, בשמחה ומתוך קבלה אמיתית.

[אינה_יודעת*]

וגם: האם את עומדת בסטנדרטים שלו?
עשית לי ממש חשק לעמוד בפינה אחרי הנזיפה הזו.... כמובן שאת צודקת בעניין, ואני מנסה, משתדלת, קצת קשה לי להיות עקבית בנושא הזה של הקשב לגוף, כי לכאורה כל העולם בחוץ קורא ודורש התייחסות מיידית ודחופה, אבל חיזקת אותי לנסות להתמיד יותר.


מאוד חששתי שהוא לא יאהב את מה שהוא יראה, ואם אני זוכרת נכון, גם אמרתי לו את זה.
לי תמיד יש תחושה שאם אני מעלה את הנושא, זה מכניס לצד השני רעיונות לא טובים שבכלל לא היו בראש שלו. כלומר אם לא הפריע לו עד עכשיו שאני לא בלונדינית, אולי כשהוא כבר יודע שזה מפריע לי, זה יתחיל להזיז גם לו...
בכל אופן התיאור שלך מאוד עוזר ומשמח, כי זה באמת מגיע ממקום דומה לשלי - המבוכות הקטנות שמתעצמות ומשתקות כשהכיסוי והפרטיות נפרצים לגמרי
בלי שום הדרגתיות... תודה!

[תמרוש_רוש]

עשית לי ממש חשק לעמוד בפינה אחרי הנזיפה הזו....
אוי, לא...
"סטנדרטים" זו כבר מילה מחמירה. את רואה, כשמתחילים להחמיר, אפילו מילולית, קל מאוד להיתקע עם זה. את התחלת ואני המשכתי. ומה שהגוף והנפש באמת זקוקים לו זה לא חומרה אלא דווקא רוך ורכות... והקשבה ואהבה. והזנה.

אז גם במסגרת הדאגה לגוף, יש את הגרסה המחמירה של "לאכול נכון ואוי ואבוי אם הכנסנו לגוף יותר / פחות / שונה ממה שהוא צריך", למשל, ולעומת זאת יש את "היום הזנתי את גופי ואת עצמי באוכל טוב שגרם לנו להרגיש טוב".
רק היום, כן? האתמול נשכח מזמן, ואת המחר נשאיר למחר.
וזה, פחות או יותר, ההבדל.

[אנה_בי*]

אולי כשהוא כבר יודע שזה מפריע לי, זה יתחיל להזיז גם לו...

באחת הרעיונות שלה קייט ווינסלט (זותי גילמה את רוז ב"טיטניק") אמרה שבצילומים כולם ירדו עליה בגלל המשקל שלה (היא מלאה יחסית לאחרות בהוליווד)
ואז ליונרדו די קפריו אמר לה שברגע שהיא תפסיק להלחץ מהגוף שלה אז יפסיקו להסתקל עליה בצורה מעליבה. היא אמרה שזה עזר לה מאד להשלים אם הגוף שלה ולהרגיש טוב איתו. היום היא נבחרה כאחת הנשים הסקסיות והיפות ביותר באנגליה.

[פלוני_אלמונית*]

ברגע שהיא תפסיק להלחץ מהגוף שלה אז יפסיקו להסתכל עליה בצורה מעליבה

כל כך נכון. יש לי המון חברות שאולי לא היו נבחרות למלכות היופי אבל הן כל כך יפות בעיניי, פשוט בגלל שנוח להן עם עצמן והן מרגישות שלמות במקום שלהן. מצחיק שאם לי היה את הגוף שלהן הייתי בטוחה שאני חייבת להשיל כמה ק"ג טובים כדי להראות טוב... איכשהו כשהקילוגרמים האלה יושבים עליהן, זה נראה מעולה.

אני מבינה את מה שאת אומרת לגבי אולי כשהוא כבר יודע שזה מפריע לי, זה יתחיל להזיז גם לו.... הרגשה שעדיף לא לדבר על מה שמפריע לנו כדי לא להבליט את זה בעיניי האחר. מצד אחד הייתי אומרת שהכי טוב שזה לא יפריע לנו מראש, אבל מצד שני, אם זה כבר כן מפריע, האם לא עדיף לדבר על זה כדי להוריד את האבן מהלב ולסלק את החשש שיום אחד הוא יגלה ויגעל מזה? דווקא הדיבור מועיל לפעמים, במיוחד אם את מציגה את זה בתור משהו שאת מודעת למגוחכות שלו או לזה שהוא קצת חשש דמיוני.
יכול להיות שהבעיה שאת מדברת עליה היא לא בדיוק משהו שמדברים עליו בדייט הראשון או החמישי, אבל יום אחד, כשתאהבי מישהו באמת, תהיה דרך לומר לו את זה בדרך שתהיה לך נוחה ולא מביכה או עושה עניין מידי (כמובן אם תרגישי צורך לדבר על זה).
פתאום אני נזכרת בסרט שנקרא "סיפורו של ויל האנטינג". נחרת לי קטע משם (וראיתי את זה לפני כמה שנים טובות). רובין ויליאמס שמשחק פרופ' דגול למתמטיקה, נזכר באהובתו המתה ומתגעגע עד דמעות. הוא מספר לסטודנט שלו על אשתו שהייתה מפליצה (סליחה) בצרורות תוך כדי שנתה ואיך אפשר היה לחשוב שנכנסה כיתת יורים או משהו כזה. הם שניהם צוחקים וכ"כ ברור שהוא מתגעגע אליה על כל מה שזה אומר. הייתי אז צעירה יותר וממש לא בכיוון של להתחתן, אבל בתור דתייה שימח אותי לראות שכשאתה אוהב מישהו אז אתה בסוף מכיר אותו על כל צדדיו ואתה חי עם זה בשמחה (לרוב). גם אחרי החתונה שלי הבנתי פתאום שאי אפשר להסתיר דברים זה מזה הרבה זמן. כשחיים יחד, באותו בית, בסוף יודעים הרבה מאוד אחד על השני, יותר ממה שהיית מעיז לחשוב בהתחלה. בהתחלה זה קצת מרתיע, אבל עם הזמן מתרגלים לגמרי עד שלא חושבים על זה. יש גם מקום לפרטיות כמו שאמרתי, אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר, וההסתרה היא מטרד ומעמסה נפשית וטכנית.
אגב, אני דווקא חושבת שאם זה מפריע לך גם באופן אישי כשאת חיה עם עצמך, אולי כדאי לך לנסות למצוא פתרונות טבעיים למינהם. אני לא חושבת שזה חוסר קבלה של הגוף אלא רצון לשפר את איכות החיים. לפעמים דבר קטן שאנחנו פותרים, יכול לשפר פלאים את ההרגשה שלנו. זה לא פיתרון שורש, אבל לפעמים טיפול נקודתי יכול להיות מקפצה לשינוי כולל (בגישה שלנו לגבי עצמנו לדוגמה).

[פלוני_אלמונית*]

אוי סליחה, עכשיו אני רואה שכתבת שניסית כל מיני דברים נגד הגזים ולא ממש עזר. אז קבלי ביטול על השורות האחרונות שלי אם זה לא רלוונטי.

[אינה_יודעת*]

רק היום, כן? האתמול נשכח מזמן, ואת המחר נשאיר למחר.

אהבתי את הגישה! נראה לי שיש לי חרדה מכל מיני אוכלים, אולי פשוט עדיף להרגיע, להשתדל לאכול במידה
ובלי רגשות אשמה חמורים על כל חריגה...

פתאום אני נזכרת בסרט שנקרא "סיפורו של ויל האנטינג"
מצחיק, גם אני מאוד זוכרת את הקטע הזה, ולא רק בגלל שהוא עסק בגזים, אלא גם בגלל היכולת של אדם לתאר מישהו באהבה דרך דבר שהוא לא מחמיא בעליל, ולא עטוף בפלסטיק ורוד מתוק.
המצב אצלי הוא לא עד כדי כך חמור בכל אופן(לשמחתי ), וברור לי שזה לא שורש העניין, אלא סמל לחוסר היכולת שלי לההתמודד כרגע עם האינטימיות העצומה הזו, אני מניחה הנפשית והפיזית גם יחד, שחושפת צדדים אנושיים אך מביכים ולא נעימים, שמאיימים להרחיק, לנפץ את החלום היפה...

[אנה_בי*]

לפני כמה שנים עברתי תקופה לא קלה. למדתי באוניברסיטה מיקצוע שלא אהבתי ולא התחברתי אליו, יצאתי עם משהו שתמיד נלחצתי מ"מה הוא יחשוב". מה שקרה בתקופה הזאת שלמרות ששמרתי מאד על אורך חיים בריא הגוף שלי התנהג בצורה מאד לא נחמדה. היו לי כל הזמן בעיות עם מערכת העיכול , עצירות, גזים, דלקות בעור, חצ'קונים. כאילו הגוף שלי התקשה לעכל את הדברים שהיה לי קשה איתם.
אחרי שסיימתי לימודים ונפרדתי מהחבר ההוא ופגשתי את בעלי שאוהב אותי כמו שאני הבעיות הנ''ל נעלמו.
משרציתי להגיד שלפעמים הבעיות הגופניות כמו גזים ודלקות שונות מופיעות בתגובה לחוסר נוחות פסיכולוגית כלשהי. אולי יש דברים בחיים שלך שאת אפילו לא מקשרת לבעיות של גזים אבל הם מציקים לך והגוף שלך מראה לך את זה בדרך שלו.

[אינה_יודעת*]

אנה בי, הסיפור שלך מעודד אבל גם קשה קצת להאמין - באמת הכל נעלם ברגע שמצאת אהבה? על כך אוכל להגיד - הלואי עלי!

ברור שיש לי חוסר נוחות פסיכולוגית, אבל אני מניחה שלהרבה אנשים יש. אני עדיין לא מרוצה ממי שאני, ולא בטוח שזה הולך להשתנות. לא שאני חלילה שונאת את עצמי, יש התקדמויות, אבל כמובן גם נפילות, ולפעמים הרגשה של תקיעות, כאילו עם כל המאמצים שום דבר לא זז... עדיין מתבוננת ימן ושמאל, ומקנאה במה שיש לאחרים, עדיין לא לגמרי בעלת ביטחון, עדיין מחזיקה בשביבי כעס וגאווה (או שהם מחזיקים אותי...) ועוד כהנה וכהנה.

וכמובן - אי נוחות מספר אחת - אין לי אין לי אין לי אהבה... ובגילי הצעיר והרענן אני מרגישה לפעמים שכל הפריחה שלי מתבזבזת, וחוששת שעד שהוא יגיע כבר יהיה סתיו...

[אילה_בשדה_הדגן*]

אוי מותק !
הכי נורא זה להרגיש שאין לך אהבה.
וגם לזה אני אתיחס..

רשית כל הגזים : מה שאני חושבת זה שהפיתרון הוא הליכה נמרצת של 1/2 שעה לפחות כל יום.
הבטן זזה עם התנועה של האגן והכל מתארגן שם טוב יותר.
הליכה זה בכלל דבר נהדר , משפר את המצב רוח (וזה חשוב למי שמפליץ , כי ההפלצות האלו הן ביטוי גופני למשהו שלילי במחשבה , כך אומרים ) , מחזק את הגוף , וגם יוצאים ורואים אנשים, וזה מה שבחורה צעירה צריכה .לדעתי .
לפגוש ואם אפשר אז להגיע למקומות שיש בהם בנים.
לצאת לצאת ולצאת !
מישיבה בעצבות ופאסיביות לא קורה כלום ,
אבל אם את מפחדת עדין לצאת , קחי לידים ספר נפלא שנקרא :" לשמור על האהבה הזאת " מאת הנדריקס(יש דף על ספריו באתר שנקרא 'לבסוף מוצאים אהבה).זה ספר שמיועד לרווקים/ות.

ועוד משהו שאני חושבת לגבי אהבה , זה שזה קורה רק אם האדם ממש מוכן לאהוב את עצמו.אולי לא לימדו אותנו כמה שזה חשוב , תמיד אמרו לנו כשהינו קטנים :"פויה ","תתלבש מהר " , " להוציא את הידים!"
אז אפשר לעשות לעצמנו חינוך מחדש :
ללטף ברכות ,
להתבונן (להעזר במראה לאזור הפות ),
להגיד בקול רם משהו חיובי "יפה " , רך,ענוג,חמוד,
לשים בראש תקליט אחר.

וכל הכבוד לך שאת מעלה את הבעיה ! ,כי העצה הבאה שלי היא ממש לדמין את עצמך בקשר. סימן שאת יודעת איך עושים את זה , את בכיוון, אין ספק, ואת תתקרבי יותר ויותר אל המטרה שלך כשתדמיני את עצמך בקשר והדימוי הזה יעורר בך נוחות ושלווה והנה הוא ואת תפגשו באותו זמן בדיוק.

[אינה_יודעת*]

ההפלצות האלו הן ביטוי גופני למשהו שלילי במחשבה , כך אומרים
קודם כל הצחקת אותי כהוגן, כי אני אפילו לא מסוגלת להגיד את המילה הזו - "להפליץ" - וגם בקושי לכתוב אותה... כנראה שסבלתי מזה יותר מדי בשביל להשתמש במילה קלילה וילדותית משהו לתיאור העניין...
את צודקת בעניין ההליכה, גם אני מרגישה שבזמן שאני מצליחה להזיז את עצמי ולעשות את זה הכל איכשהו מתחבר ועובד טוב יותר. מחזקת אצלי את הרצון להתמיד בזה!

אני באמת מנסה לצאת ולהיות אופטימית שמחה ועליזה, ודוקא בנושא הזה השתניתי לטובה, אחרי שפל רציני שפקד אותי באזור היומולדת, הבנתי שאני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי דיכאון. אני גם קוראת ספרים ומשתתפת בסדנא לעידוד הזיווג

תודה רבה על העצות ועל האמונה שלך! זה באמת משמח. אני מבטיחה לנסות לאהוב אותי יותר...

[אנה_בי*]

היי, אינה יודעת!
זה לא שהכל נעלם ברגע שמצעתי אהבה! משקרה שבמשך הזמן הדברים שהציקו לי עברו ובמקומם נכנסו דברים נעימים לי, דברים שאני שלמה איתם. זה לא קרה ברגע! זה תהליך שנמשך זמן ובאחד השלבים שלו גם מצאתי אהבה.
אני מסכימה עם כל משאילה בשדה דגן כתבה למעלה.
סה''כ אני חושבת שכשאנחנו אוהבים את הגוף שלנו, פחות מלחיצים וחושבים יותר חיובי באופן כללי אז נוח לנו בחיים עם עצמנו ועם גופנו ואנשים טובים ימשחו אלינו וגם אהבה. הרי אהבה מושחת אהבה.

[אינה_יודעת*]

שלום לכל המתעניינות...

התייאשתי מטיפולי הגוף... נראה לי שאין מנוס מאיזה דיבור פסיכולוגי על ענייני אינטימיות, אולי זה יעזור להסיר מחסומים..
מישהי מכירה פסיכולוגית דתיה רגישה ופתוחה ועניינית רצוי בירושלים שיכולה לעזור?

אנא אנא אנא......

[תתרן*]

אשמח להכיר

[תומר*]

גם לי זה נשמע דבר פסיכולוגי. לי היו מגרנות במשך שנים וידעתי בוודאות שאם אני אוכל מוצרי חלב או יין אדום או בכלל קצת יותר מדי אוכל אז ישר יש לי מגרנות. אחרי שנמנעתי מהמאכלים האלה חל שיפור ניכר אולם עדין הפריע לי שאני לא ממש מבין מה גורם למיגרנה ולמה אני צריך לסבול 24 שעות כל פעם. אז ניסיתי בכוונה להביא את המגרנות וכמובן שלא הצלחתי...... ואז הבנתי שהכל בראש והיום אני אוכל יותר בטבעיות בלי לפחד ולא לחוץ לשתות מים כל הזמן ולא להיות דקה בשמש בלי כובע וכו....... אני יודע שקשה להאמין שהכל בראש ...... וגם אני ניסיתי מיליון דברים וכדורים (מיגרנות זה דבר איום- הגעתי פעם אחת לבכי ממש).
שנית אני רוצה לומר לך בכנות שהיום כל כך קשה להכיר מישהי שאם הייתי מכיר מישהי נחמדה (כמוך- אבל לצערי אני חילוני) לא הייתי נותן לזה להפריע. נשמע לי בעיה פשוטה יחסית ואני מוכן להמר שזה יעבור לך תוך מקסימום שנה מהיום בהדרגה. עם זאת אני מודע להגיון שבלפתור את הבעיה תחילה.
אז העצה שלי אליך פשוט תעשי את מה שהגיוני בעיניך והדגש על בעיניך (למשל לא לאכול אם הבנתי נכון) ואם את לא מוצאת משהו שעובד אז אל תעשי כלום...... ואולי זה יחלוף עם הרוח

[שוכנת_הצוק*]

הנחת יסוד שאני חייבת לערער עליה - שאהבה תלויה בשלמות. למה שתאהבי את הגוף שלך רק אם הוא מושלם, ולמה שתאהבי מישהו אחר רק אם הוא מושלם, ולמה שמישהו אחר יאהב אותך רק אם את מושלמת (עדינה ומריחה ממור וקינמון וכו')?
המתכון שלי:

• להפסיק לראות תוצרים מהוליווד (או לצפות בסרטים בצורה חתרנית: דווקא לדמיין את הדמויות המושלמות הללו הולכות לשירותים ועושות כל מה שכולנו עושים, עם כל הזוהר הזה שנראה פתאום קצת מגוחך)
• קצת פמיניזם (עוד לא הזיק לאפחת)

לקרוא את מיתוס היופי* מאת נעמי וולף (שמסביר הרבה על קבלת הגוף הנשי כמו שהוא לעומת דימויים ממוסחרים שמאמללים אותנו).

בנוסף צריך להיות סקפטי לגבי פתרונות שטחיים מהסוג של "אולי יבוא בן הזוג ויפתור לי ת'בעיות" (על תקן "יגאל אותי מבתוליי"), אבל במסגרת של זוגיות נכונה, שיש בה הרבה כנות וחוש הומור, גם הומור עצמי, אפשר בהחלט להשלים תהליכי קבלה עצמית.

[אינה_יודעת*]

תתרן יקר, לא יודעת אם היית רציני, אבל זה יכול להיות סיפור בניחוח משעשע ביותר לספר לנכדים

היום כל כך קשה להכיר מישהי
ועכשיו תורי לומר - הכל בראש - מליוני בחורות (אני לבד מכירה שלוש מליון) מייחלות שמישהו כבר יכיר אותן, אפילו במילת אגב שתתפתח לשיחה שתתפתח לפגישה שתתפתח...

שוכנת צוק, את מציעה לי ספר, ואני מקווה שזה יעזור, פשוט תוהה אם לא כדאי להיכנס לטיפול עקשני יותר ועמוק יותר בשורשי הנגע הנפשי... בכל אופן, אני מהנהנת לכל מילה שכתבת.

[כרגע_אנונימית*]

בנות... שאלה קטנה מחברה ותיקה שמרגישה ילדה קטנה בכל הקשור לנושאים הללו:

זה הגיוני לדמם (יותר מכמה טיפות) כ-24 שעות אחרי קיום יחסי מין? יש צורך ללכת לגניקולוג לדעתכן או שכדאי לחכות שיעבור מעצמו?
זו לא פעם ראשונה שאני שוכבת עם הבחור אך כמות הדימום ממלאת תחבושת דקה בקלות ובעיקר מאדימה מאוד את האסלה אחרי שאני מטילה את מימי... מאוד מזכיר דימום של תחילת מחזור ואני בקושי הגעתי לביוץ.

[גל*]

זאת פעם ראשונה שזה קורה?
הייתי שוקלת להתייעץ עם גניקולוג/ית, אולי באיזה פורום אינטרנטי קודם (באתר של כללית יש אחד טוב).

[כרגע_אנונימית*]

גל תודה על התגובה. מסתבר שזו אכן הוסת שהקדימה מאוד