נישואים פתוחים

טליה,
אני מסכימה עם כל מילה שאמרת, כמעט.

אכן, גם אני מרגישה שהמסגרת שומרת עליי ויותר מזה - שבזכותה אני אדם בוגר ומודע ומצליח יותר.
ושזה שווה ויתורים מצידי ומצד בעלי כי כל כך הרבה טוב זה נותן לשנינו ולילד..

אבל, אבל זה גם גורם לי להרגיש כבולה. קצת. וממש לאו דווקא במין.
כבולה בכל מיני דברים ש"אסור" לי לעשות כי אני נשואה ואמא.

אבל, האם באמת זה נכון?
האם זה ויתור על כל כך הרבה דברים?
חייב להיות?
או שאפשר גם לחיות אחרת ("נישואים פתוחים"? למשל?)

מצטרפת לדיון...
אני גם כן אמא. ואני מרגישה לפעמים כבולה. פעם אחת היה לי קטע עם מישהו. לא שכבנו אבל זה הטריף לי את כל החושים.... זה היה מדהים! היום אני לא מבינה למה לא? אנחנו חיים רק פעם אחת. ואם זה לא פוגע באף אחד אז למה לא?

_אבל, אבל זה גם גורם לי להרגיש כבולה. קצת. וממש לאו דווקא במין.
כבולה בכל מיני דברים ש"אסור" לי לעשות כי אני נשואה ואמא._
ברור, גם לי. המשאלה שלי היא שהילדים ילכו לישון למשך שלושה ימים (כדי שלא ישימו לב שנעדרתי), ובמהלכם אני ארבוץ על חוף ים בתאילנד (לא חשבתי על זה עד עכשיו, שתמיד בהזיה הזו אני לגמרי לבד!).

_אבל, האם באמת זה נכון?
האם זה ויתור על כל כך הרבה דברים?
חייב להיות?_
בשבילנו? כן. בגלל זה הדיון מרתק אותי, כי אני פשוט לא מצליחה (אולי עדיין) להבין איך זה ייתכן, אחרת (אבל מקבלת את דברי המשתתפים האחרים, ומקווה גם להבין, בהמשך).

אם זה לא פוגע באף אחד אז למה לא?
השאלה אם זה באמת לא פוגע.

טליה, אני מקנאה בך. באמת.

טליה יקרה, היום, גם אני פשוט לא מצליחה להבין איך זה ייתכן, אחרת כל חיי דיברתי בדיוק כמוך. הקשר הזוגי, כמו גם האמהות שלי היו טוטאליים וחסרי פשרות. לא יכולה להצביע בדיוק על הגורם לשינוי בתפיסות שלי. ברור לי, כמו שכתבה פה רחל כ"כ יפה: _שאני הישנה הייתה מזועזעת קשות מהחיים שלנו היום._ . הקטע הוא, שהחיים כנראה מלמדים אותנו דבר או שניים. אחד הדברים שלמדתי הוא להיפתח גם אל מה שנראה לי הכי "מוקצה" בעולם. וגיליתי שהשד אינו נורא כ"כ. שמחה מאוד שגם יכולתי לשתף בכך את אישי, שהבין, קיבל, הכיל והתחבר מאוד. כן, יש לזה קשר ישיר גם לחברים קרובים שמתים סביבנו, ממחלות, ממלחמות ושאר מרעין בישין, מה שמחדד שוב את האמרה כי אנחנו חיים רק פעם אחת, ויש טעם (היום בעיניי זו חובה!) להתנסות בחוויות מחוויות שונות.

חברת ילדות שלי, הקרובה אליי מאוד ובין היחידות אותן אני מעזה לשתף במה שעובר בחיינו עכשיו, הייתה פרועה ביותר כרווקה (כשאני הייתי שמרנית אימים ובעלת עקרונות מונוגמיים ואחרים). היום כאמא ל-4 בנות מדהימות, היא מרגישה
מאוד בטוחה ומאושרת במסגרת המשפחתית והזוגית שלה וטוענת כלפיי, שזה עניין של "השלמת חסכים", שהייתי צריכה לעשות טרם נישואיי, אבל לא יצא. אם כך, אולי עוד נמצה יום אחד ויש לנו תקנה...

בכל מקרה, אינני מקבלת את הניסיון שלך להעמיד אותנו כאנשים פחות אחראיים, שאינם מסוגלים לשמור על עצמם:
המסגרת שומרת עלייך. המחוייבות שלך לילדים שלך (ובמקרה שלי, לפחות, גם כלפי בעלי) גורמת לך להתנהג באפון אחראי יותר, ולכלכל צעדייך יותר בחוכמה. לשמור יותר טוב על הכסף, לנהוג במכונית בצורה יותר בטוחה, לא להתרוצץ במועדונים ולשתות אלכוהול ולהחליף פרטנרים ולהסתכן במחלות מין שונות ומשונות. בגלל זאת ועוד, חברות הביטוח גובות יותר מצעירים עבור ביטוח רכב, למשל.

איני מרגישה כי המסגרת היא השומרת עליי. אני והבחירות (המושכלות, חני) שלי שומרות עליי. את יודעת מה, גם בצורה בה אנו חיים יש מסגרת ויש לה כללים מאוד ברורים (לנו) משלה. זו רק מסגרת שונה מהמקובלת (עלייך, לפחות!). המחוייבות שלי כלפי ילדיי נשמרת בקנאות. כנ"ל כלפי בעלי (הנה אמרתי "בעלי" - בשבילך!). הם לפני הכל! כי ככה בחרתי. בסביבתי מגדירים אותי כאדם מאוד אחראי, המכלכל צעדיו בתבונה, בכל רגע נתון. אינני בזבזנית, איני מבלה במועדונים, לא מעשנת, לא שותה אלכוהול ולא מחליפה פרטנרים באובססיביות מסוכנת. אף פעם לא נהגתי כך. קשה לי מאוד עם התפיסה של מי שפותח פתח שכזה בנישואיו, חי חיי הוללות פרועים, מסוכנים וחסרי אחריות. אני פשוט בוחרת לאהוב עוד אנשים בחיי, עם כל המשתמע מכך.

השאלה אם זה באמת לא פוגע. מדוע את מניחה בבטחון כזה שזה אכן פוגע? כשני אנשים שהתקשורת ביניהם טובה, הבטחנו לעצמנו, שבכל רגע נתון, אם נרגיש שמישהו או משהו במערכת נפגע, נציף את זה מייד ונחליט איך מטפלים בזה.
כל השיחות שלנו באות ממקום של לשמור על התא שלנו קודם כל ולשפר אותו יום-יום ושעה שעה. זו המשימה שבראש מעייננו כל העת. דרכנו להשגתה שונה משלך...

אני אינני מפנטזת על 3 ימים בתאילנד לבד. ואיני מוכנה למוש מבתי הצעירה ליותר מכמה שעות, טרם ימלאו לה 3. וגם אז, רק בתנאי שהיא עם אביה והאחים שלה. ככה אנחנו, "באופנים" כאלה... אבל כשאני יוצאת בערב, לכמה שעות של מילוי מצברים, מעדיפה גבר מרתק, על חבורת תרנגולות (נשמות אחת-אחת) שיסחבו אותי שוב לשיחה על חיתולים והנקות...
איזה מוזרה אני...

שאני הישנה הייתה מזועזעת קשות מהחיים שלנו היום. . הקטע הוא, שהחיים כנראה מלמדים אותנו דבר או שניים.
גם אני. למשל, בנושא חינוך ביתי.
ובאמת אולי גם אני בהשלמה של חסכי שמרנות מתקופת רווקות פרועה יחסית

מדוע את מניחה בבטחון כזה שזה אכן פוגע?
אני בכלל לא. תיארתי איך זה עבורי. זה החלק שלי בדיון

ואיני מוכנה למוש מבתי הצעירה ליותר מכמה שעות, טרם ימלאו לה 3. וגם אז, רק בתנאי שהיא עם אביה והאחים שלה. ככה אנחנו, "באופנים" כאלה...
גם אני - לא הבנתי באיזה הקשר זה עלה. מה, כל מי שנישואים פתוחים לא מתאימים לא, גם נוהג לסוע לסופי שבוע באירופה בלי הילדים? או שלא הבנתי?

טליה, אני מקנאה בך. באמת.
לא הבנתי במה. בבחירה? ברצון להעלים את המשפחה לכמה ימים של נופש? ביכולת להתגבר על האהבה השניה והסודית שלי לוונתוורת מילר

(אני לא ארד מהנושא עד שכולם כאן יודו שאם יש מישהו שיכול לפרק את המשפחה שלהם זה הוא)

טליה,
אני חושבת שבהשלמה שלך ללא פשרות עם מה שיש ומה שנבחר לפני שנים (לא יודעת כמה שנים).
ואת מרגישה טוב עם זה.

לא עולים לך הרהורי כפירה? לא מרגישה לפעמים שאין סיבה ממשית למה לשמור על החוקים האלה?

אז או שאת מוותרת ומודעת לויתורים ואומרת - ככה זה, בחרתי ואפילו שלא משהו לי ואני מוותרת על כל מיני דברים - זה מה שצריך להיות.

או שאת לא מרגישה מוותרת.
שאת מרגישה טוב, שלמה ובלי חסכים.

גם אני - לא הבנתי באיזה הקשר זה עלה. מה, כל מי שנישואים פתוחים לא מתאימים לו, גם נוהג לסוע לסופי שבוע באירופה בלי הילדים? או שלא הבנתי?
לא (ותוותרי לי לפחות על הציניות...), זה עלה בהקשר של אחריות ומחוייבות לתא המשפחתי, לאולטימטיביות במקומות בהם אנחנו לא מוותרים, כי זה נראה לנו הכרחי... בדיוק כמו אותם אלה החיים בנישואים סגורים ובריאים...

לא הבנתי במה. בבחירה? ברצון להעלים את המשפחה לכמה ימים של נופש? ביכולת להתגבר על האהבה השניה והסודית שלי לוונתוורת מילר?

(אני לא ארד מהנושא עד שכולם כאן יודו שאם יש מישהו שיכול לפרק את המשפחה שלהם זה הוא) לא יודעת מי החמוד, אבל לא הולכת רחוק ולא שומרת לי אהבות סודיות ובלתי-ניתנות למימוש. עליהן הכי קל ל"התגבר". אני בוחרת באהבות מקומיות, אפשריות... ואין לי שום כוונה לתת להן לפרק לי את המשפחה. רואה בהן תוספת חיונית ומעשירה לחיי. וכן, זה מוסיף גם לא מעט קשיים ודילמות. מתמודדים... מת-גב-רים!

לא מתכחשת לעובדה שיתכן ותגיע אהבה שתעמיד את אהבתי הגדולה לאישי בסימן שאלה. התרחשות כזו יכולה להתקיים גם בקשר הכי מונוגמי והכי מחוייב והכי סגור שיש. שום בחירה עתיקה, כנה ואמיתית ככל שתהיה, שום חוזה כתוב, כזה או אחר, לא יעמוד בפני "וונתוורת מילר" בשר ודם, כשייגע בך (ולא רק פיזית...). דברים כאלה קורים. לא המצאנו אותם. רק העזנו להגיד שאנו בוחרים לתת להם להיכנס אל חיינו באופן לגיטימי. אם את יכולה להתחייב, עם יד על הלב, שאין מצב שזה יקרה, לעולם, what so ever, אז אני מסירה בפנייך את הכובע, בהערכה, לאו דווקא בקנאה (אני פשוט לא יודעת מה זה...).
בעיניי זה לא ממש אנושי.

לא עולים לך הרהורי כפירה? לא מרגישה לפעמים שאין סיבה ממשית למה לשמור על החוקים האלה?
ואני לא קוראת להם הרהורי כפירה, מה שמייד מתייג אותם כשליליים. והרי אם זה קורה לרבים כל-כך, יש לבדוק את הגדרת הנורמה, לא? אני לא מוצאת סיבה ממשית לשמור על חוקים, רק כדי שלא לסטות מ"דרך הישר". כך אנו מוודאים שרבים לא יעמדו בהם. אני מוצאת סיבות ממשיות רבות, למה לבחון את החוקים מחדש, לוודא שהם אכן משרתים את המטרה לשמה חוקקו ואם אינם מתאימים יותר, לא לכופפם או להתעלם מהם, אלא להגדירם מחדש, מתוך התובנות העולות בדיון לגיטימי.

אולי גם אני בהשלמה של חסכי שמרנות מתקופת רווקות פרועה יחסית
:-d

נישואים פתוחים זה כמו לחתום על חוזה עם אופציה להפרה......
אז מה? נישואים סגורים זה חוזה שאסור לעבור דירה? אסור לנסוע לנופש? לא בית מלון? לא סוכה במדבר? לא ביקורי קרובים וחברים? לארח, להתארח?
אין אופציה להרחבה, רק הפרה בוטה.??

מכיוון שכולנו בני אדם עם יצרים, תשוקות מאוויים וחלומות, אם אנחנו רק מציצים מפנטזים, מתחמקים מהבית בהחבא ו"כואב לנו הראש", כדרך של ביטוי מיני (משובש), זו הפרה בוטה יותר של החוזה, ובגידה חמורה יותר.
כל מה שנעשה מתוך אימון, יושר, ושיתוף מלא, הוא הנאמנות האמיתית!
אם "נישואים פתוחים" מובילים לגירושים, זה משום שאלו לא היו נישואים פתוחים, אלא תירוצים לחפש משהו לא נכון לא בריא ולא אמיתי.
בעצם, נישואים פתוחים, הם לא - פתוחים, כי הכוונה היא לא לצאת ולבוא. זה לא דלת מסתובבת. בנישואים פתוחים במובן אמיתי, מאפשרים לכל אחד להיות חופשי ולחוות את עצמו כמו שהוא מרגיש. (אפילו לא, אם אתה בוגד, אז גם אני אבגוד).
כשאתה אוהב את עצמך, אתה עושה כל מה שאפשר כדי להינות, ולא כדי לסבול. כשאתה אוהב את אשתך, אתה עושה הכל כדי שהיא תהנה, ולא עסוק במה יגידו. ולא עסוק בהתקפי קנאה.

אם את מרגישה
כבולה בכל מיני דברים ש"אסור" לי לעשות כי אני נשואה ואמא.
את מחמיצה את החיים, ומעבירה את זה באופן לא מודע לילדיך ולבעלך. אין דבר כזה שזה ישפיע רק עליך, אבל לא ישפיע גם על בעלך ועל הילדים.

וכשאשתך תבוא הביתה מריחה מגבר אחר נראה מה תפתח אז ולמי.
כשהיא חוזרת מרוצה שמחה ומסופקת, לא יכול להיות ריח טוב מזה! כשהיא חוזרת חמוצה, מרירה, רוטנת ולא מסופקת, אין ריח רע מזה!

ועוד משהו: כשיש חופש ופתיחות, פעמים רבות לא צריך לממש. הפתיחות והאימון, יכולים גם להעצים את התשוקה בבית.
ולא מזיק לקרוא מה שכתבה הפסיכולוגית האמריקאית אסתר פרל:

"בגידה או רומן מהצד הם לא תמיד סימפטום של זוגיות בעייתית"

"המונוגמיה אף פעם לא היתה קשורה לאהבה, היא נוצרה כדי שנדע של מי הפרות; היא היתה עניין כלכלי, שנדע של מי הילדים ולמי הירושה. היא נכפתה על נשים ולא חייבה את הגברים. החברה המערבית המודרנית הפכה את המונוגמיה לפרה קדושה, לבחירה במקום כפייה, ועוד כזאת שקשורה באהבה. זה בסדר, רק צריך לדבר על הגבולות שלה. לכל זוג יש גבולות, גם לזוגות פתוחים. צריך לדבר בגלוי על הגבולות האלה. כל זוג חי עם האפשרות לבגידה, והבגידה בדרך כלל סמוכה לגבול שהזוג סידר לעצמו; רק שרוב הפעמים הזוג לא מסדר לעצמו את הגבול ביחד, וכל אחד עושה משא ומתן פרטי בשביל עצמו. הרבה זוגות - אולי חוץ מהומואים - חוששים לעשות משא ומתן. אבל הגבול הוא נתון, הוא נקבע ממילא, אז אולי צריך להחליט עליו ביחד. לפעמים הגבולות משתנים כמה פעמים במשך החיים הזוגיים".

יש כעת לא מעט עניין בנישואים פתוחים במדיה המיינסטרימית:

כתבה בנשיונל פוסט הקנדי:
http://www.nationalpost.com/story-print ... ?id=809053

בתוכנית הבוקר של מייקל וג'וליאט (וידאו):
http://www.mandjshow.com/videos/inside-open-marriages/

וגם אצל טיירה בנקס..
http://tyrashow.warnerbros.com/TyraMedi ... #topofpage

לא עולים לך הרהורי כפירה?
כשחברות מספרות לי על חייהן, ההתחלות המרגשות, ואפילו על פגישות עיוורות (שאני זוכרת שזה דבר איום אבל לא מצליחה להיזכר למה), אז בהחלט יש לי דקירות של געגוע לחיים אחרים!
לא מרגישה לפעמים שאין סיבה ממשית למה לשמור על החוקים האלה?
זה לא.

ועכשיו אני חייבת לספר לכם על חלום בנושא שהיה לי אתמול!
חלמתי שאני שולחת את בעלי לצאת עם בחורה ג'ינג'ית חמודה. חלמתי שאני עושה את זה בלב שלם ובצורה ממש טבעית, בלי שום מחשבה שניה, ואני זוכרת שחשבתי לי בהתרגשות "יו! מעניין איך הולך לו!!!". בהמשך הוא שלך אותי בתגובה לצאת קצת עם אנשים אחרים (גם כן, בטבעיות ובלב שלם וכו'), ומשום מה יצאתי עם אברי גלעד (בעצם זה לא "משום מה", אלא בגלל שבעלי הוא לגמרי "ארז טל", ואני בכלל אישה של "ארז טל" ובכלל לא של "אברי גלעד"). זה לא היה מוזר לאף אחד, ואפילו בעלי הסתובב שם ברקע ובאזור, עם הילדים. החלום היה בכלל לא מיני, אבל אין לזה שום משמעות, כי בגידה (או "פתיחות", במובן הזה) לא מקושרת אצלי דווקא עם החלק המיני יותר מכל השאר. אני זוכרת היטב את החוסר של רגשות שליליים נוכח הארועים, ואני שמחה לומרר כאן בדף הזה לכולם, שעכשיו אני לגמרי מבינה "איך זה יכול להיות" (לא שאני ארצה או אצליח אי פעם לשחזר בחיים האמיתיים...)!

נישואים פתוחים - טוב לגבר, לא ממש להיט לאישה, אבל למי איכפת. נכון אופק?

פלוני,
נישואים פתוחים - טוב לגבר, לא ממש להיט לאישה, אבל למי איכפת. נכון אופק?
נישואים סגורים - טוב לאשה, לא ממש להיט לגבר, אבל למי אכפת. נכון פלוני?

עכשיו אני לגמרי מבינה "איך זה יכול להיות" (לא שאני ארצה או אצליח אי פעם לשחזר בחיים האמיתיים...)!

טליה

זה לגמרי יכול להיות.
בשלב הזה של חיי אין לי רצון בכך.

בזמן אחר בחברה אחרת אולי הייתי חיה חיים אחרים D-:
התניה תרבותית, וכו'...

נישואים פתוחים - טוב לגבר, לא ממש להיט לאישה

טעות בידייך D-: תלוי בגבר, תלוי באישה...

אני כותבת כדי לכתוב. ובעצם לא מבקשת עצה. אולי לשמוע על התנסות דומה...
אני נשואה באושר רב כבר 15 שנים, ואמא לשני בנים. לפני חודש יצרתי קשר דרך הפייסבוק עם מי שהיה אהבתי הראשונה, ולא הייתי עמו בקשר מעל עשרים שנים!!! בזמנו אני נפרדתי ממנו ושברתי את לבו. הרגשתי בטוחה ליצור אתו קשר עכשיו, ואפילו זקוקה לכמה חיזוקים; מודה...
התחלנו להתכתב בפייסבוק באינטנסיבויות ולבסוף קבענו פגישה.
מה אומר ומה אגיד? זה לא היה סתם מרגש; הרגשתי שרגש שהיה רדום שנים פתאום מתעורר לחיים. מטאפורה נחמדה שקראתי על זה דימתה את האהבה שאנחנו חשים לאנשים בעברנו לזרם חשמל שעובר בקיר. מנתקים את השקע - וזה איננו; מחברים, וזה שוב שם...
ממש כך אני מרגישה, וכבר כמה ימים לא מתפקדת.
מה עושים? מעולם לא בגדתי בבעלי, ולא הייתי קרובה לזה וגם ההפך הוא הנכון. אני לא רוצה לפגוע בו, ולא בעצמי. אני לא רוצה שאיש ייפגע. אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לוותר על ה"ריגוש" החדש, שלא חוויתי כמוהו המון המון שנים. היו לי רק שתי מערכות יחסים רציניות בחיי, ויתכן שזה פשוט לא מספיק???
הצילו...

לא התנסיתי, אבל מקשיבה לך..

לסגור שם ולפתוח את אותו הריגוש עם בעלך...
קל להגיד קשה לביצוע
אבל זה מה שהייתי מאחל לעצמי.♥♥♥

תודה על ההקשבה. גם זה עוזר. גם זה שלא קיבלתי כאן מטח של ביקורות.
אני נדהמת לגלות עד כמה נוסטלגיה היא עניין מסוכן. היא מתבלת את המפגש עם אנשים בתכנים לא רציונליים לחלוטין, כמו סם מטשטש, ומאד קשה להתנגד לה.

פלוני אלמונית היקרה, מכירה את מצבך מקרוב קרוב.
בהתחלה מאוד מבלבל, אבל אפשר לנתב את האנרגיה לזוגיות ולמיניות עם הבעל, אם זהו רצונך. צריך להתגבר על תחושת ה"אופס, פאדיחה" ולא להתבייש לפנטז.

אישית, ממש לא מזמן התחלתי להתחבר לזו שעמוק בתוכי, קבורה מתחת לציפיות של החברה, בחורה שרוצה להתנסות מחוץ למסגרת שבנתה לעצמה. מסכימה עם כל מה שפתוחה אחת כתבה, ומקווה למצוא את האיזון וללכת לכוון הזה.
עד אז, תקשורת מלאה עם בן הזוג ופנטזיות ללא רגשות אשם! יאללה בלגאן

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש חדש בנושא?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חדשה בתחום
אשמח לשמוע עם יש פה פורום דיונים בנושא
ולקבל עדכונים על מפגשים מעניינים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש חדש כאן ?

באופן טבעי

באופן טבעי