ניסוי הרלו

כרגע אני רק עם יד שמאל, אז ביתיים רק קישור למאמר המקורי של הרלו: The Nature of Love

שליחה על ידי בשמת* » 06 מרץ 2003, 09:31

יונת!גדול!
ולמעשה צריך לומר "ניסויי הארלו", מפני שמדובר בסדרות של ניסויים (קופים מסכנים).

יונת,
אני לא ממש יודעת לקרוא אנגלית כל כך טוב בכדי להבין את הכתבה הזאת, אבל ראיתי את התמונות שנראות לא משהו..
את יכולה בקצרה להסביר לי על מה מסופר שם (בכתבה)?
תודה,
שיר החופש
עולם קטן של טבע

בקצרה, ניסויים אלה "הוכיחו" עד כמה מגע חשוב להתפתחות.
הם הראו שגורי קופים שקיבלו מזון מ"אם" מלאכותית ממתכת ולא קיבלו מגע, מתו.
הם הראו שכשגורי קופים גודלו בכלוב עם אם מתכת שממנה קיבלו מזון מבקבוק, ואם אם מכוסה בד מגבת, אכלו אצל האם מהמתכת, אבל שהו על האם מהבד.

אחד הניסויים האכזריים והמיותרים בתולדות המדע (האמת שהתחרות קשה).
נורא חשוב להרוג גורי קופים בצורה אכזרית כדי להראות שתינוק זקוק לאמא שלו. כאילו, דא?

יותר מחשוב, וזה מה שמחריד: כשהארלו רק התחיל בניסויים הוא דווקא חשב שהוכיח שאפשר לגדל בלי אמא אלא עם בובה ולצאת בסדר גמור! הארלו בעצמו!
ועד היום יש מספיק "אנשי מקצוע" שלא מקבלים את המסקנה הזאת,
שתינוק זקוק לאמא שלו
שלא לדבר על הציבור כולו.

בואו לא נשכח נגד מה הארלו יצא: נגד חוסר האנושיות של הפרודיאנים והביהייביוריסטים כאחד. גם אלה וגם אלה טענו שהמגע אינו חשוב אלא רק אספקת המזון, ובגללם המוני ילדים סבלו מטיפול קר ולא אנושי. הארלו אכן התאכזר לכמה קופים, אבל בזכותו ניצלו המוני תינוקות אנושיים.

מצאתי משהו בעברית.
http://www.ort.org.il/articles/?item=392548912

"מה שגור הגורילה צריך הוא גם מה ששחר נוי, גור האדם, צריך, אבל לא כל כך מקבל......."
כך (ציטוט מזכרון) מתחיל כיתוב-הכריכה-האחורית של הספר "מה שגור הגורילה צריך" מאת אורית מורן. בנעוריי המתרחקים זה היה ספר הפולחן הפרטי שלי (כי אף אחד אחר לא הכיר אותו).
כמובן שההתייחסות היא למחקר הזה.

כרמית, זה גם בין הספרים האהובים עליי, אמרתי לך כבר? (-:

ניסויים מדהימים. (כואב הלב להסתכל על גורי הקופים שם)
מעניין אותי לדעת איזה מסקנות ניתן לגזור מהם לדעתכן/ם ?

בתור התחלה, שסקינר ופרויד טעו (לפחות בנושא הזה).

fair enough
וכמו כולן - גם לי זה נראה ברור באופן טבעי. (מהרחם)

בואו לא נשכח נגד מה הארלו יצא: נגד חוסר האנושיות של הפרודיאנים והביהייביוריסטים כאחד. גם אלה וגם אלה טענו שהמגע אינו חשוב אלא רק אספקת המזון, ובגללם המוני ילדים סבלו מטיפול קר ולא אנושי. הארלו אכן התאכזר לכמה קופים, אבל בזכותו ניצלו המוני תינוקות אנושיים.

במאמר על פרויד במוסף של הארץ השבוע, כתוב על חוקר בשם שפיץ, שערך תצפיות על תינוקות בבתי יתומים שלא זכו למגע אנושי מדמות קבועה, ועל הנזקים והתמותה בקרב התינוקות. פרסם את תוצאות התצפיות ב-1945, ואני חושבת שזה היה לפני הרלו (1958 ?). כלומר, לא היה צריך ניסויים על קופים כדי לסתור את פרויד והביהייוריסטים, וההתאכזרות לקופים היתה מיותרת גם במקרה זה.
זכורה לי תצפית נוספת (אולי היה כתוב על זה פה באתר?) מבתי יתומים בהם חלה שיפור במצב התינוקות לאחר שהוסרה המחיצה שהסתירה לתינוקות אחד את השני, אך אני לא יודעת מאיזו שנה זה או מי ערך את התצפית.

Spitz, R. A. (1945). Hospitalism: An inquiry into the genesis of psychiatric conditions in early childhood. Psychoanalytic Study of the Child I:53-74.

העתקתי מהאינטרנט:
Rene Spitz in 1945 revealed astounding death rates among human infants who were separated from their mothers. In some institutions, 90% of infants who were separated in the first year of life died by age two - in spite of the best medical care. The disease was called hospitalism or anaclitic depression.

Attachment disorders have been described in the psychological and psychiatric literature for approximately 50 years. The condition Rene Spitz called anaclitic depression is now considered an attachment disorder. Spitz observed young children in an orphanage who were fed and kept clean and were initially in good physical condition but who received no consistent affection from a sole caregiver. The long-standing absence of emotional warmth took an enormous toll on the children, primarily on their emotional development but also on their physical growth and development condition. Spitz concluded that providing only for a baby’s physical needs is not sufficient for normal development.

התצפיות של ספיץ צולמו לסרט ש... ואללה, לא מומלץ לנשים -- ולכל אדם -- עם רגישויות מיוחדות. צפינו בו במסגרת הקורס בפסיכולוגיה התפתחותית בתואר הראשון, וכיתה של יותר מ 100 סטודנטים פשוט מיררה בבכי. זה היה מזעזע. אני ממש מקווה שלא היו נשים בהריון בכיתה.
אגב, בניגוד למה שנטען כאן לעתים קרובות לגבי הקורסים האקדמיים בפסיכולוגיה, בקורס הזה תיאוריית ההתקשרות של בולבי (שבמסגרת הלימודים עליה צפינו בסרטים של ספיץ) דווקא תפסה יותר מחצי קורס. מה שהיום מוזר לי זה שמעבר לדיבור על חשיבות המגע לתינוק לא היה דיבור על איך בדיוק עושים את זה -- ומכאן, למיטב זכרוני, גם לא הוזכרו הנקה, נשיאה וכו'. רק שחשוב לגעת בתינוק ולדבר אליו.

אוי ואבוי.
אני רק מלקרוא את הפסקה הקטנה בעיתון חשתי בחילה עזה. בחיי.

סמדר, האם את יודעת מבחינת הזמנים אם ספיץ פרסם את מחקריו לפני הרלו?

גבי ניצן, בעל טור ב"7 ימים" של ידיעות, כתב ביום שישי האחרון על האכזריות וחוסר הערך המדעי של ניסויים בבעלי חיים. הוא גם יוצא שם בקריאה לפעול בנושא לכל מי שאכפת לו.

יש את "האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים" www.isav.org.il, שפעילה שנים רבות. אפשר להיות חברים באגודה, לבדוק קמפיינים באתר שלהם, להצטרף לרשימת תפוצה ולהשתתף בהפגנות שהם מארגנים. אפשר כמובן גם לפעול לבד.

כעובדה, העבודה של שפיץ לא גרמה לאנשים בתחום לזנוח את גישתם. גם העבודה של הרלו לא שכנעה את כולם, אבל היא בהחלט גרמה למהפך משמעותי יותר.

"מה שגור הגורילה צריך" מאת אורית מורן
גם אני מאוד אהבתי את הספר הזה. ישיר ובוטה, אבל רגיש מאוד.
מעניין איפה הוא היום...

קיבלתי את "מה שגור הגורילה צריך" כמתנה ליום הולדתי ה-13 (לפני 15 שנים..) מחברה טובה, והמשפט על גורי הגורילה הזקוקים לחיבוק כאוויר לנשימה שבה את לבי לעולם.
לפני כחודש מצאתי במקרה, להפתעתי ולשמחתי, ספר נוסף שחיברה אורית מורן, מעורבב לו בין כל המוזלים של צומת ספרים. קוראים לו "ספר הקומיקס של סבתא שלי", הוא נכתב הרבה אחרי גור הגורילה, וניתן להשיג עותקים נוספים שלו (בניגוד לראשון). הספר טוב מאוד, הסגנון, שוב, ישיר ומיוחד. אולי פחות פולחני מגור הגורילה אבל אולי אני כבר לא בת 13. אולי.

על מה הספר מה שגור הגורילה צריך? לא מכירה בכלל

הספר 'מה שגור הגורילה צריך', מאת אורית מודן, מספר בגוף ראשון את סיפור התבגרותו ואהבותיו של הנער שחר נוי.
אבל... הוא הרבה יותר מזה.
שווה למצוא ולקרוא.