נידה וטבילה

אנונימי

ראו גם: מודעות לגוף וטהרת המשפחה מכתב אהבה להלכות נידה נידה וכניסה להריון

יום הטבילה הוא היום בו טובלים. (-:
ביום השביעי (מה-שבעה נקיים) ניתן לטבול.

(יש סיכוי, קטן אמנם, שאני טועה... לא טבלתי מעולם)

"ביום השביעי היא צריכה להיות נטולת כתמים". אבל מה אם היא נטולת כתמים כבר ביום השישי, למשל?
חשבון פשוט מגלה, שיום הטבילה יהיה היום ה-14. זו בעייה לנשים עם ביוץ מוקדם יותר.

אגב, למי שמתמצאת: מה עושות נשים דתיות עם התופעה של דימום קל דווקא ביום הביוץ? מפסידות את החודש הזה מבחינת הריון?

בשמת,
זו אחת הבעיות הגדולות של הנשים הדתיות, כל מי שמבייצת ביום העשירי למשל, לא מצליחה להכנס להריון.

למביני עניין: אתם חושבים שאם בהוראת הרופא שמגלה שהביוץ מוקדם, הרב יכול לאשר לטבול מוקדם יותר, לפני שעבר שבוע מסיום הדימום?

ממה שאני יודעת ,הן מקבלות מהרופא כדורים לדחיית הביוץ.

כל הפתרונות הנ"ל הם הורמונליים, כלומר: א. חדשים יחסית, ב. משבשים את האיזון הטבעי
ובכל זאת, בימינו יש יותר בעיות אי-פריון, כך שכנראה היו פתרונות גם בעבר...

"ניתן" - כי מותר לטבול גם מאוחר יותר (זו היתה תשובה לשאלה אם טובלים ביום השביעי או ביום שאחרין)
מבחינת ספירה - לפחות חמישה ימי דימום (גם אם הדימום קצר יותר), ואז שבעה נקיים. כלומר לפחות 12 ימי נידה.
יש פתרונות הלכתיים לא הורמונליים. אם ברור שהביוץ תמיד בימי הנידה, רב יכול לאשר לטבול מוקדם יותר (זה לפי הרבנית שדיברה אתי לפני החתונה). אני לא יודעת מה הנטיה היום - להסדיר את הביוץ, או את הטבילה.

מוזר מאוד מה שאת מספרת, גילה, כי יחסי מין בימי הנידה הם אחד הדברים החמורים ביותר.
כידוע, יש גם שיטות טבעיות מכל מיני סוגים להסדיר את המחזור ולדחות את הביוץ.

גילה צודקת,מינימום של 5 ימים, וכשפוסק הדימום, עושים מה שנקרא "הפסק טהרה" - לפנות ערב, בודקים שאין דימום בעזרת בד מתאים, ואז סופרים 7 ימים, בכל יום בודקים - בערב ובבוקר שאין דימום, ובסיום היום השביעי, לפנות ערב טובלים. מי שהביוץ שלה הוא לפני היום ה - 12, צריכה לשאול רב מה לעשות. כי הוא יכול להתיר לטבול גם אחרי פחות מ 7 נקיים. וגם אם גילתה דם במהלך הנקיים, צריכה לשאול רב, כי לא כל דם מטמא. הולכים עם הדם לרב (על גבי הבד) או שאפשר להסביר לו בע"פ, והוא יכול להחליט לפי זה. אבל חובה לשאול רב ולא להחליט לבד, כי יש נטיה להחמיר לפעמים איפה שאין צורך.

לא כל כך קשור לעניין, אבל המשפט האחרון של עדנה נכון כל כך!
יש נטיה להחמיר לפעמים איפה שאין צורך.
פגשתי במהלך שנות ייעוץ ההנקה שלי בכל כך הרבה אימהות שעשו שטויות לא נחוצות, כי חשבו שזו ההלכה. והרי ההלכה כל כך באה לקראת האנשים. (דוגמה לכך היא מישהי מאוד חרדית (אני לא סובלת את המילה הזו, אבל לצורך העניין) שאני מכירה, שרב התיר לה לאכול ביום הכיפורים האחרון.)
אני מכירה אימהות שהפסיקו להניק תינוק בן שבועיים כי חשבו שזו ההלכה. או צמו בתשעה באב, כשאישה מניקה לא חייבת!!!

שליחה על ידי א* » 14 פברואר 2002, 10:05

לגבי הביוץ המקדים טבילה- זה קרה לי הרבה פעמים- בשל מחזור קצר ואני זוכרת שלא התירו לי לטבול מוקדם ואם זכרוני לא מטעני - רבנים אחרים גם לא הבינו מאיפה הרעיון הזה בא כי כמו שבשמת אומרת - מין בנידה זה סיפור... ואם טבלת לפני הזמן יש בעיה. אני אפילו זוכרת ששוחחתי עם רב מאד ידוע בחוגים הציוניים שאמר לי שחייבים לקחת הורמונים שיסדרו- אוני כבר ניסיתי לצערי אז, וזה לא עזר- אז שאלתי על ההיתר לטבול קודם והוא אמר שאשתו ילדה את כל הילדים עם ההורמונים (איקקלומין- יש לי יש מכרות עם שלישיה בעקבות כך...)ואין פתרון אחר.
אני חייבת לומר שלמרות שכדתיה זה יורה לי בגלגלים להגיד בפורום כזה את זה -אבל, באותו רגע אמרתי -קיבינימט -מה עשו נשים לפני כך וכך שנים- הן היו עקרות בגלל היהדות שכל כך רוצה פרו ורבו...ובסוף נמצא לי פתרון מוזר אבל יעיל (הוא בן 7 כבר...)הזרעה שעושה רופא, והיא מתקיימת לפני הטבילה. מתברר שמה שאסור זו לא ההפריה אלא המין.
יש דברים בהלכה שנשים החמירו על עצמן (כל נושא הנידה) והגברים התלהבו מהניג'וז והוסיפו כנידבת ליבם ועכשיו לא משנים כבר כלום. ועם כל המרירות אני חייבת להגיד שאני כן מהמחמירות בנושא- כי אני אומרת : אם כבר אני עושה את הפרוצדורות - לפחתו אני אעשה את זה כמו שצריך, לא?

שליחה על ידי חבצלת* » 06 מרץ 2002, 22:47

כמה תיקונים (ממקצוענית, אם תסלחו לי)
1) טובלים אחרי צאת הכוכבים ולא "לפנות ערב"
2) אי אפשר להתיר לספור פחות מ-7 נקיים אבל חברה סיפרה לי שלאמא שלה (אז עוד לא היו הורמונים לאיחור הביוץ) התירו לעשות הפסק טהרה אחרי 4 ימים. אני לא בדקתי אם זה כך אבל יתכן וזו אופציה הפחות טובה מצד ההלכה, מאז שיש את האופציה ההורמונלית.
לא רוצה להטיף פה לאף אחד, רק נקודת מבט שלי על הנושא:
אם הלכות נידה שמרו (ועדיין) על משפחה יהודית בריאה, חזקה ומאושרת (יחסית לזוועות שהלכו אצל יתר העמים לאורך ההסטוריה) אז יש בה כנראה משהו (שאולי אנחנו לא קולטים בעזרת ההגיון שלנו) אז אולי זו סיבה לתת לה קרדיט? (ההערה מיועדת בעיקר לא. (-:)

חבצלת,
אם הלכות נידה שמרו (ועדיין) על משפחה יהודית בריאה, חזקה ומאושרת...
ואם לא? ואם מה ששמר על המשפחה והמסורת היהודים אלו גורמים אחרים כמו למשל האנטישמיות, או נכונותה של האשה להיות שפחה גם למשפחתה וגם מחוץ למשפחתה?
אז מה? אז לא "צריך" לשמור נידה? או שמא כדאי לעודד אנטישמיות ולרמוס נשים?

שליחה על ידי א* » 08 מרץ 2002, 00:48

צפריר, הייתי אומרת שנסחפת קלות...
לגבי דבריה של חבצלת אני רוצה להוסיף מעט: נשי םיהודיות חלו בעבר פחות בסרטן צוואר הרחם וחלק מהסיבות שקראתי לכך קשורות אכן למרחק קיום יחסי המין מהמחזור. בוודאי שבעבר כאשר תנאי ההיגיינה היו גרועים נגרמו לנשים הרבה מאד זיהומים באיזורים של האיברים הנשיים משום שהם "פתוחים". העובדה שאשה יהודיה "נאלצה" להתקלח ביסודיות רבה (עד עצם היום הזה) לפני(איך מדגישים פה?)שהיא היתה יכולה לטבול במקווה- מנעה הרבה מאד זיהומים ותמותה עקב כך . אז זה באמת שמר על המשפחה.
כל זאת אינו מפצה על אשה אחת שנותרה עקרה בשל ספירה שלקחו על עצמן בנות ישראל(והרבנים שיכללו) לחבצלת- את בוודאי מבינה כי הכוונה ל"דת יהודית" שנשים לקחו על עצמן להוסיף כל מיני החמרות ותוספות לבסיס שהיה בעצם הרבה פחות מ-12 יום...

א,
אכן נסחפתי ובשמחה יתרה. עליתי על הגל של חבצלת... איני מזלזל בהמנעות ממין בזמן הווסת, זה נראה לי נכון וטבעי, אבל מכאן ועד הכללה גורפת שהלכות נידה שמרו על משפחה יהודית בריאה, חזקה ומאושרת יש מרחק קל, ולכן על פי הגיונה של חבצלת והכוון שלה המשכתי את הקו... הרי דווקא הלכות נידה לעתים מונעים הקמת משפחה מלכתחילה.

ההכללה ש"הלכות נידה שמרו על משפחה יהודית בריאה, חזקה ומאושרת" היא מיתוס ידוע, שמופץ בין היתר בחוברות של הרבנית לחתונה.
זה פשוט לא נכון מבחינה היסטורית. לא הבריאות, ולא האושר. תבדקו במחקר.
ולגבי מחלות ונשים יהודיות: אני מוכרחה להגיד, שדווקא פה המשתנה המכריע היה מנהגי הנאמנות בנישואין.
הגברים הנוצריים בגדו הרבה יותר, וכך הדביקו את נשותיהם במחלות מין למכביר, שגרמו לתמותה רבה וכן לסרטן במערכת המין הנשית. המשפחות היהודיות שמרו יותר על נאמנות (אם כי גם שם היו ועדיין יש בגידות למכביר, בשני המינים). הסיבות היו חברתיות ותרבותיות בעיקר (גברים יהודים, למשל, לא נהגו לצאת למסעות מלחמה, כיבוש, שוד, ביזה וקולוניאליזם שבהם עסקו בבעילת כל מיני נשים בסיטונות, מה שגרם למגיפת עגבת באירופה במאה התשע עשרה, אלא למסעות מסוגים אחרים).
ההבדל הזה בין היהודים לאחרים דווקא מיטשטש בימינו.
לידיעתכם, סרטן צוואר הרחם וסרטנים נשיים אחרים (שד, רחם, שחלות וכו') נפוצים בארץ באוכלוסייה היהודית פי שלוש בערך מאשר באוכלוסייה הערבית, ואנחנו במקום מאוד גבוה בעולם.
האם הסיבה היא שהערביות שומרות יותר על חוקי הנידה?

שליחה על ידי חבצלת* » 10 מרץ 2002, 21:00

סליחה אם עצבנתי מישהו..או כמה מישהויים....אני יותר התכוונתי לפן הפסיכולוגי של הלכות נידה ("נשים כגלים" "גברים כגומייה" אצל ד''ר ג'ון גריי "גברים ממאדים נשים מנוגה") בכל הנושא של השחיקה בחיי הנשואין.
לגבי העניין הרפואי, טוענים שעדיין באוכלוסיה שומרת-נידה יש הרבה פחות סרטנים הללו (מידע לא בדוק מהרופא ה"חילוני" שלי)
לגבי החמרות- יש שם איזה כלל שככול שהעולם "פרוץ" מהבחינה הזאת של יחסי המינים, יש יותר "החמרות" בהלכה. מנגנון הגנה?
מצב הכללי של המשפחה בעולם הוא בכי רע, אם אני מפרשת נכון את הסטטיסטיקה, אז סתם רציתי להעיר שיש, במידה מסויימת, במתכון של "שבועיים כיף כף שבועיים פסק זמן" המון חכמה.
וכמובן, צפריר! לא, לא בגלל זה מקיימים או לא מקיימים משהו, אבל למה לא לחפש חכמה בכל מני מקומות
ותרבויות? מה כל כך מעצבן בזה?
ולגבי עצם העניין, בדקתי ומצאתי דווקא אצל הרב עובדיה יוסף את הנושא של להקל ולתת לעשות הפסק טהרה אחרי 4 ימים. מקווה שזה מדוייק, ראיתי את זה לא בספר אלא באיזה עלון כזה.
ושוב- ממש לא התכוונתי להכעיס. ואני לא רוצה להשמע איזו "רבנית"

סתם הייתה הערת אגב.

לפני שהתחתנתי היינו חברים כ-שנתיים ושמרנו על לא לגעת, לי היה קשה מאוד עם זה (אני יודעת שגם לאיש שלי אך זה לא העניין).היה לי מאוד קשה לחשוב על זה שגם אחרי החתונה קימות תקופות ההרחקה.הקושי היה קושי נפשי יותר מפיזי. היום בהסתכלות לאחור אני יכולה להגיד שכמו כל דבר בחיים : הכל עניין של גישה!!!!!!!! כלומר למדתי לראות את היופי והכייף בתקופות האלה, שבהם בונים את הקשר החברי נטו בין בני הזוג.גם כל עינין ההתחדשות בקשר שחבצלת הזכירה מאוד נכון, ובכלל אני רואה דרך המצווה הזאת את החכמה של התורה לדוג': היום ידוע שיש בעיה בלקיים יחסים בתקופת המחזור ושהביוץ מתרחש לרוב ביום 14+, והנה פתרון בריאותי לשתי ה"בעיות" הנ"ל כי הרי חייבים לקיים יחסים אחרי המקווה (הלכתית ונפשית),וגם ההפסקה הארוכה אחרי לידה שזה דבר טוב לאישה מבחינה פיזית ולשני בני הזוג מבחינה נפשית , התכנסות פנימית אישית של כל אחד עם עצמו כשלקראת המפגש המחודש גלדהההתרגשות ומתעצמת וההרגשה היא כמעט כמו בפעם הראשונה.

דווקא במצוות האלה אני רואה עד כמה התורה היא תורת חיים שכל מטתה היא להטיב עם בני האדם.

א, הכל עניין של עבודה עצמית על הגישה והיא יכולה להישתנות!
ב-ה-צ-ל-ח-ה-!!!!!!!!!!!

שליחה על ידי א* » 11 אפריל 2002, 11:07

אולי זה לא פוליטיקלי קורקט שאני אכתוב זאת כאן- אבל אנחנו כנים לא?
דווקא העניין של אחרי הלידה הוא קשה לי- לא לקבל חיבוק אוהב על המאמץ שעשיתי זה עתה - או לא להיות קרובים סביב הברית זה קשה לי.
אני מסכימה בהחלט שיש ל"שלם " את המחיר הזה תמורת אותן נשים שבלי האיסור הזה היו יכולים בני זוגן לדרוש מהן גם קיום יחסי מין שבוע- שבועיים אחרי הלידה. יש לזכור שהיהדות מכילה כל מיני סוגי אנשים ולא כולם הם טובי לב לנשותיהם (לא להיות נאיביים)
ולפעמים צריך לכוון למכנה המשותף הנמוך.
מסכימה לגבי ההתגעגעות אחרי שבועיים ! וגם מוסיפה שלמרות הלחץ לפני המקווה של ניקיון הגוף ושצריך להספיק ואיך יוצאים בלי שאף אחד יודע מהבית- יש בסוף תחושת התעלות רוחנית כשיוצאים ממי המקווה ואין לזה כל הסבר מדעי.
אני תמיד נזכרת בכל אמות אמותי שעשו את זה כמוני וזה עושה לי משהו (פולניה רגשנית שכמותי- מה לעשות? אני בוכה גם בפרסומות לפעמים...)

חבצלת, אני מציעה לך לבקש מהרופא הזה את הסימוכין לטענותיו במחקר.
נערכו לא מעט מחקרים מדעיים בנושא בארץ, שקראתי במקורם או בסיכומים בעיתונות רפואית או חצי רפואית, והם מתארים תמונה הפוכה.

בין השאר גילו אותם מחקרים, שהגורם המכריע היה בעיקר התזונה.

א,
אני דווקא הרגשתי אחרי הלידה שאני צריכה להיות עם עצמי (הלידה היתה בסה"כ 6 שעות,לידה ראשונה, אבל ע"י מלקחיים ולקח לי זמן עד שתיקשרתי חזרה עם העולם בצורה נורמלית(לא היה לי כח לאפחד עיפות. נזילות וכו'). יצא לי שבערך שבועיים הייתי מנותקת כך שנראה לי שאם היית טובלת מוקבם יותר זה היה גורע מהקשר הנפשי שלנו והיה סתם נוצר מתח לא חיובי סביב הנושא המיני.
חוצמזה כדאי שתדעי שמהתורה טומאת יולדת קצרה יותר ממה שאנחנו שומרות היום כי לא יודעים, אין בימ"ק וכו'.

שליחה על ידי א* » 15 אפריל 2002, 08:55

זה מה שאני אומרת- שהתורה לא החמירה כמו שהחמירו במהלך השנים- ואני לא מדברת על הענין המיני אחרי לידה (לי בכלל יש תמיד תפרים, בכל לידה, אז אין על מה לדבר)אלא על חיבוק וכו'. בנזוגי בהחלט מסוגל להפריד בין זה לבין מין וזו תמיכה חשובה אחרי לידה, לדעתי.

ואו כל כך התרגלתי לזה שזה נראה לי הכי טבעי אבל כשאני חושבת על זה- כן, זה די מעצבן, במיוחד שאצלי זה נורא ארוך תמיד.
צריל להפריד בין טומאת יולדת מהתורה לטומאה של דם מהרחם. יטומאת יולדת מהתורה נובעת מהסיבה שהאישה "מאבדת חיות", חיים שהיו בה. לבן זה שובעיים אם אני לא טועה, ולבת זה 4 שבועות או חודש כי יש בה פי שתיים חיות, היא טומנת בתוכה גם חיים עתידיים.
הטומאה של דם מהרחם, היא מסיבה לגמרה אחרת. אנחנו היום גם הרבה יותר חלשות ומדממות, שלא כמו בימי קדם, לכן התקופה של דם מהרחם הרבה יותר ארוכה אצל הרוב מטומאת היולדת. כל הסיפור הזה מאריך את תקופת הפרישות אחרי לידה. ואין, זה מרגיז.
אגב בלידה האחרונה נמאס לי ולקחתי תמצית ילקוט רועים, והפסקתי לדמם מיד. זה היה פשוט קסם.

תמצית ילקוט הרועים? מה זה? איך זה משפיע?

צמח, שניתן להשיג כמובן בכל חנות טבע, חולטים ממנו תה, עוזר לעצור דימומים (כמו אחרי לידה או בהקלה על דימום המחזור)

סליחה על הבורות, בטומאות האלה שאתן מתארות, מה מותר ומה אסור בין בני הזוג?

שליחה על ידי א* » 18 אפריל 2002, 09:35

יפעת-
בעיקרון אין סוף למה שאסור- אבל זה כולל נגיעה מכל סוג שהוא. כשכל הגדרות הללו מיועדים לוודא שלא יהיו יחסי מין שזה מה שבעצם אסור מהתורה- וכדי שלא יסחפו, אסרו חכמים כל נגיעה.

א התכוונתי להגיד שאני בכלל לא רציתי שיתקרבו אלי (אבא שלי לא נכנס אלי ביום הלידה לחדר, והורי גרים רחוק מביה"ח.)ולכן היה נוצר מטח לא חיובי אצלנו גם לגבי חבוק וכו'. בנת'?

הי. נראה לי דוקא מאוד מיוחד עניין הנידה ביהדות. כמו שקודמותי כתבו כאן : זה בהחלט מחזיק את הקשר האינטימי שלא ידעך. יש ציפיה ליום הטבילה וזה יום מיוחד. יש זוגות שחוגגים אותו בתור "יום חג" במסעדה או משהו אחר. במבט הרפואי : אני יודעת שנעשו מחקרים (ע"י גויים בכלל...) שהוכיחו שלא בריא לבצע "חדירה" שבוע לאחר סיום המחזור. הנרתיק והרחם צריכים את השבוע הזה(שבעה נקיים) כדי להרפא מהתופעה החודשית שלו , וכאשר לא נותנים לאיזור להרפא , זה כמו לא לתת לפצע להגליד , ויכול לגרום למחלות שונות ברחם , בצואר הרחם ובנרתיק. בכלל המון הלכות ביהדות מסתברות בעלי חכמה רפואית נסתרת , ובנוסף יש לעניין מימד רוחני , מין צורך נפשי לטהרת הנפש , כמו מדיטאציה במים. שכידוע מים זה גוף מטהר.
סתם הערת אגב.
יום טוב לכולם !

אוי
גם אני שמעתי (מהמוכרת במכולת שחוזרת בתשובה) בדיוק את אותו דימוי של פצע שצריך להגליד, ותהיתי (בלי ציניות) האם זו שיטת שיווק או שיש בזה משהו.
כי אנחנו חילונים, ולא מכירים את חוקי ההלכה, ובעצם אף פעם לא חשבתי על זה.
מדוע זה לא טבעי (צפריר) לקיים יחסי מין בזמן הוסת? ומה אם זה דווקא מענג במיוחד?

בלי קשר ליהדות - לי כואבת החדירה בשבוע שלאחר סיום הדימום .רק לאחר מכן החדירה נעשית נעימה.
את זה גיליתי עוד בזמן היותי נערה ולפני שנשאתי שמעתי את עיניין הנידה מפי הרבנית וממש נדהמתי לגלות את זה.....
גם גיליתי שהחשק המיני שלי בשיאו בדיוק בזמן הזה וגם כאשר אני בזמן הווסת.
לכן גם היום איני מקיימת יחסי מין בזמן התחלת הווסת ועד שבוע מסיומה.....(וזה די מרענן את הקשר....)

שליחה על ידי עצה* » 21 מאי 2002, 08:38

כאשר החדירה כואבת כשבוע לאחר הוסת אפשר פשוט לסכך יותר מכרגיל (הלשון של הבעל, ג'לי ky וכו').

שליחה על ידי חבצלת* » 21 מאי 2002, 13:54

אני חושבת שמבחינה גופנית אפשר להביא מחקרים לשני הצדדים, בדיוק כמו בנושא ברית מילה. וכמובן, מי ששומר נידה לא עושה את זה בגלל המחקרים. אבל בנושא הקשר...לא מזמן שמעתי הרצאה דווקא על חינוך ילדים מפסיכולוג (חילוני כמובן...) שטוען שאחת הסיבות לריבוי הגירושים זה חוסר היכולת של האנשים המודרניים להגיד לעצמם "לא" כשמדובר בנושא המין (הכוונה שלו היתה בכלל להדגים את הנחיצות של החינוך לגבולות, והגבלות עצמיות, וכוח רצון וכל זה). פתאום חשבתי על האספקט הזה...שכל חודש יש תקופה של "לא"...כדי שלא נתרגל להגיד לעצמינו כל הזמן כן...סתם הרהור.

מעניין, מה פירוש "להגיד לעצמם לא"?
אני לא שואלת בציניות. אני באמת רוצה לדעת על מה הוא מדבר.

שליחה על ידי חבצלת* » 21 מאי 2002, 20:49

הוא התכוון שמונוגמיה/נאמנות לפרטנר/ית אחד/ת לאורך זמן, קשה מדי, כאילו, למי שחונך כך שהדבר העיקרי אצלו זה הצרכים שלו ולא למד להגיד לא לדחפים שלו. ואז אם למשל חיי המין הם כבר לא משהו...ויש תקופות כאלה...או בכלל, יש מישהי נורא חתיכה בעבודה שמתחילה איתם...המעצורים לא עובדים כי הם לא מתורגלים מספיק.
ככה אני הבנתי...

וזו בעיה של "האנשים המודרניים"????
הפסיכולוג הזה לא רציני, בחיי.
א. שילמד היסטוריה.
ב. שיפסיק לעשות הכללות מטומטמות.
ג. אני מבינה שהוא מדבר בעיקר על גברים?

שליחה על ידי חבצלת* » 22 מאי 2002, 19:39

לא יודעת. הוא בטח לא הסטוריון. הכללות מטומטמות? זה המקצוע שלהם...

אבל היה בזה משהו, לדעתי. יש בעיה בחינוך המודרני של חוסר גבולות, בטוח חוסר גבולות עצמיים.

אז האמת, שבמאות הקודמות בדרך כלל לא היתה בעיה כזאת, כי לרוב לא היה ערך של "גבולות עצמיים"...
ביהדות, למשל, בעניין המין, עד חרם דרבנו גרשום בכלל היה מותר לשאת יותר מאשה אחת, וגם אח"כ החידוש לא הגיע לתימנים, למשל. או, ביהדות עיראק עד היום מותר לשאת אשה שניה על הראשונה, אם הראשונה "עקרה" (ואז עלול להתגלות שהגבר הוא העקר...).

כמו כן, עד היום הרבנות מאשרת לגברים יחסית בקלות לשאת אשה שניה, אם אשתו מסרבת לתת לו גט וכדומה.

אח"כ כל הכללים שמרשים לגבר יהודי נשוי ללכת לזונה, כלומר - שעצם העניין לגיטימי לחלוטין (יש כבר חלקים ביהדות הדתית שבתוכם זה לא לגיטימי, אבל זו חדירה של "רעיונות מודרניים" על הזוגיות, ולא קשור ליהדות).
למי אסור?
רק לנשים.
אבל המחקר ההיסטורי מלמד אותנו הרבה מאוד על "חוסר הנאמנות המינית בקרב נשים יהודיות" לפחות באלף חמש מאות השנים האחרונות, כך שבפועל, גם הן לא ממש היו מופת ל"איזהו גיבור? הכובש את יצרו"... D-:

הי כולן ,
פתרון שמצאו לעצמם כל מני אבירים בימים עברו לבעיית החוסר חשק היא שלכל אחד מבין בני הזוג היה חדר בנפרד וכשרצו להיפגש נפגשו...
לא הייתי ממליצה לנסות בבית.

היו בחדרים ניפרדים אבל לא בהכרח לבד.
בעבר היו מנהגים שונים מאד מימנו כולל חובתה של האישה "לארח" את ידידיו של בעלה.
אל תישכחי שאת מדברת על שכבה מאד צרה של אנשים בעלי ממון שחיו בארמונותיהם ונישאו משיקולי כדאיות ולאו דווקא מאהבה.

לבקי:
נישואין מתוך "אהבה רומנטית" הם המצאה סופר מודרנית, בת בערך מאתיים שנה לכל היותר.
לפני כן בעיקרון אף אחד לא נישא מאהבה. לא היה קשר בין מוסד הנישואין לבין אהבה. אם היה, זה היה מזל מקרי. זה בהכללה (לא נכנסתי לדקויות ווריאציות, יש על זה די הרבה מחקרים).

מדגישה: היתה אהבה, היו גם נישואין. לא בהכרח היה קשר בין אהבה לנישואין - לא היתה ציפייה להתחתן מתוך אהבה, התחתנו מסיבות אחרות.

בשמת- לא ידוע לי על דבר כזה ביהדות עירק המתיר לשאת שתי נשים גם אם האחת עקרה...
את בטוחה??.

לא רק שאני בטוחה (מהמחקר ההיסטורי) אלא שאפילו באופן אישי אחת מחברותי הטובות ביותר נולדה בארץ לאשה השנייה, וגדלה בעצם עם שתי אמהות: עם אשתו הראשונה, המבוגרת והעקרה, של אביה, ועם אמא שלה, האשה השנייה הצעירה. ויש לה גם אחות צעירה ממנה. אני מדגישה: גם הנישואין השניים היו בארץ וגם שתי הבנות נולדו בארץ.

שליחה על ידי חבצלת* » 27 מאי 2002, 19:49

הרבנות הראשית אוסרת על נישואין לשתי נשים בכל לשון של איסור. ואין רב אורטודוקסי בארץ שמתיר את זה.
מכוון שהאיסור הוא לא מדאורייתא (מהתורה) אלא מדרבנן (מרבנים), מאותו חרם דרבינו גרשום שהזכרת, ומכוון שגם הצורך בהסכמת האישה לגירושין, הוא גם מאותו רבינו גרשום ולא מהתורה (היה פמיניסט רציני, רבינו גרשום ) אז באמת יש את העניין שאם האישה מסרבת תקופה ארוכה לתת גט אז מתירים להניח את הגט ברבנות, כאילו הם השליחים של האיש, ולשאת אישה אחרת. זה לא נחשב אישה שנייה אלא שהוא מבחינתו התגרש מהאישה הקודמת, ורק היא לא קיבלה עדיין את הגט.
היום יש מודעות ענקית בציבור הדתי והחרדי בנושא של עקרות ביהדות ופוריות והלכה, ויש מכון מיוחד שמתעסק עם זה מאוד מאוד ברצינות. למשל, הנושא של המחלות הגנטיות שקרב החרדים ירד לאפס בזכות המודעות הגדולה ובזכות זה שהם נישאים בשידוך.
אני בכלל לא מסכימה שבנישואין בשידוך אין אהבה !!!!!!!!!!!!!!!! השאלה היא מה קודם למה - נישואים לאהבה או להפך (ראי את הדואט המקסים ב"כנר על הגג" של טוביה החולב ואישתו גולדע), וזה כבר עניין של תפיסת עולם. יש נישואים מאושרים מאוד שבהם בני הזוג נפגשו בשידוך 5 פעמים בלבד ואז נישאו , ויש נישואין אומללים ביותר שהתחילו מאהבה פורחת ומורחת.

לא יודעת את האחוזים אבל תחשבי שאף אחד לא יציע לבתו להכיר בחור סוציואפט, אלים, וכו'. כשההכרות מקרית, הכל יכול לקרות.

כשאת מדברת על היסטוריה, יש הבדל גדול- כך עולה מספרות- בין ה"אצולה", אם היא גויית או יהודית, לבין המעמד הבינוני, או הנמוך, שרוב היהודים השתייכו אליו.
ומאיפה אתם שוב לוקחים את השטויות האלה על הזונות? באמת...אני ממש מדמיינת לי את אחד מגדולי הדור מהמאות הקודמות, עם כל הכוח הרוחני המדהים שלהם, עם כל עומק היחסים שלהם עם נשותיהם, הולכים לזונה...פשוט מגוחך. תראי לי מקור 1 במשנה, גמרא או בפוסקים שמתיר זאת. לא רק שזה לא קיים אלא שזה מנוגד לכל תפיסת היהדות את המשפחה, כפי שהיא עולה מכתביהם של החכמים מכל הדורות. אני לא אמרתי שאין אף "דתי" שחוטא בזה, רק שהוא עושה את זה על אחראיותו הבלעדית וזה כבר העניין שלו עם אלוקים. אין לו שמץ של סיכוי לקבל הכשר לדבר כזה ואף פעם לא היה לו.
אהבה רומנטית לא הומצאה לפני 200 שנה, נו באמת, בשמת, את מדברת על היסטוריה, מה עם קצת תאריכים ללמוד בעל פה? מתי חי שקספיר, עם רומאו וג'וליה, סמל האהבה הרומנטית של כל הזמנים? מתי חי ליאונרדו דה וינצ'י, עם אהובתו המהממת? מתי חי רוב רוי האירי עם אישתו הג'ינג'ית האהובה כל כך? אפילו תקופת הרומנס כבר היתה לפני 300 שנה. הקשר בינה לבין נישואין- ובכן, מתוך סיפרות עולה שכן היה, כנראה לא תמיד...אבל האם סיפרות אינה הראי של החיים, לפחות של מה שרצוי? חוץ מזה, אהבה רומנטית זה המניע של הנישואים בעולם מאז מתמיד (ראי מקרה יעקוב ורחל...) וזה בשום אופן לא "המצאה אנושית". מה שחדש, זה שבעצם זה הפך להיות הדבר היחיד שמצדיק מיסוד הקשר. וזה לא קרה לפני 200 שנה...בקושי לפני 60 שנה...וגם זה ממש לא בכל חברה...

טוב, כתבתי תשובה ארוכה ומחקתי הכל. אין לי כוח להיכנס לנושא.
בקיצור, לא הובנתי. שורה תחתונה: אין לבלבל בין העובדה שבמין האנושי קיימת האהבה כבר מליוני שנים, לבין הקשר המורכב שלה למוסד הנישואין.

בעניין הזונות - תקנו אותי אם אני טועה, או מה שיותר טוב, לכו בעצמכם לספר ותביאו את הציטוט המדויק, אבל בתורה יש הנחיות למי שרוצה ללכת לזונה, שילבש שחורים וילך לעיר אחרת (יש לי בדיחה בנושא, אבל אני לא רוצה לפגוע ברגשות (-; )
בכל אופן, אם יש הנחיות, זה אומר שיש לגיטימציה.

את זה קיבלת כהתר ללכת לזונה?! "הנחיות"? נו באמת... זה מה שנקרא "הוציאו את דבריי מהקשרם, ובגדול".

זה אומרבלשון של היום: אם אתה מתנשק עם החברה שלך באוטובוס, תעשה טובה ותוריד את הכיפה. את תחלל את שם שמים בנוסף לעבירה שאתה עושה.
חכמים לא היו תמימים. הם ידעו שאנשים לפעמים חוטאים. הם אמרו במקרה הזה, אתה רוצה לחטוא?! תשפיל את עצמך. אל תחשוב שזה בסדר. אל תחשוב שזה לגיטימי. תתלבש ותברח מהעיר כמי שמתבייש. ובאמת, תתבייש לך.
לא מפריע לי שמספרים בדיחות, מפריע לי שאנשים מדבריםבשיא בטחון על משהו שהם בחיים לא למדו, לא מבינים ולא יודעים על זה כלום. הייתם מעיזים לנהוג כך במקורות נוצריים או מוסלמים או בודהיסטיים? לצטט איזה משפט בלי לדעת מאיפה הוא ומה ההקשר ומכך להסיק מסקנות על הדת כולה ועל יחסה לדבר מה?
באמת, יש גבול לשנאת הדת של עצמך, לא? אני מבינה שחברי שס בכנסת לא עושים טוב לתורה וכו', אבל אנחנו אנשים אינטליגנטיים ואמורים להיות מעל זה, לא?

חבצלת יקרה, עם כל הביקורת שיש לי על מערכת החינוך, משהו היא כן לימדה אותי. וגם בחינוך הממלכתי הרגיל מלמדים תורה, תנ"ך, תושב"ע, היסטוריה של עם ישראל... בעצם, אני לא זוכרת אם הקטע המדובר זכור לי מימיי בביה"ס או מקריאה עצמאית, וזה לא משנה. לא צריך מסגרת רשמית ועמידה בבחינה כדי לדעת ש"למדנו" משהו. (אתמול, למשל, למדתי שלהפעיל 17 ילדים בני חמש בממוצע זו משימה לא פשוטה. אעדכן בקרוב בדף יום הולדת לילדים. אבל זה לא קשור). בכל אופן, לא התעמקתי בסוגיה מאחר שהיא לא רלוונטית לחיי, אז זכרוני מעורפל.
ובכל זאת: לא זכור לי גם, ואשמח אם תתקני אותי, שראיתי בתורה איסור על הליכה לזונה. אז אם אין איסור, ולעומת זאת יש הנחיות מסודרות, אז כן, לעניות דעתי זה היתר. היתר בתוך מסגרת.
נא לא להתנשא. התנ"ך לא שייך לדתיים בלבד, ואפילו לא ליהודים בלבד. כל מי שיש לו עיניים בראשו ומוח בקודקודו רשאי לקרוא בו ולפרש אותו על פי מיטב הבנתו. וזכותי לבקר את הגירסאות הסותרות, החוקים המגוחכים והפרשנויות המגוחכות עוד יותר (נניח, להחשיב עוף כ"בשר" שאין לבשל עם חלב) לא נופלת מזכותו של בחור ישיבה.
ולא כל מי שלמד בחינוך דתי-אורתודוקסי בקי בתנ"ך כולו. בפרט הבנות.
ולשאלתך, אין לי שום בעיה עקרונית לצטט משפטים נטולי הקשר לגבי איסלאם, בודהיזם, נצרות או מה שלא יהיה. יש לי בעיה מעשית, מאחר שאין לי שום היכרות (מבחירה) עם אף דת אחרת פרט ליהדות, וטיפ-טיפה נצרות, ואני גם לא ממש מרגישה צורך להשלים את החסר הזה. יש עוד הרבה דברים שמחכים בתור.
אני לא יכולה לומר שאני שונאת את היהדות, למרות שמאז שנאלצתי למול את בני יש לי עוד הרבה פחות סנטימנטים כלפיה ממה שהיו קודם. פעם הייתי "אתאיסטית יהודייה", היום אני אפילו לא יכולה להגדיר את עצמי ככזו. יש לי חשבון גדול מאוד עם עניין המילה ביהדות. אבל כמה דתות, חוץ מבודהיזם (טוב, טיפ-טיפונת אני כן יודעת) הן לא לוחמניות ולא שוביניסטיות?
. היהדות, או כל דת אחרת, לא מרגשת אותי כל כך עד שאשנא אותה. ואין לזה שום קשר לש"ס. אני הייתי כאן עוד לפני ש"ס, וכך גם דעותיי.
ועכשיו אני חייבת לחזור לעבוד. חבצלת, אנא, אם את רוצה להמשיך בדיון, בבקשה, אבל בלי שליפות אוטומטיות רק מפני שמהצד השני יש מקלדת חילונית.

או קיי. המסעדה הניידת וכולן.
כן, בטח, יש איסור ללכת לזונה. יש הרבה מעבר לזה. יש איסור להסתכל באישה שהיא לא אישתך. יענו להסתכל לשם הנאה מינית. גם כשהיא לבושה כמו במאה שערים. שתסכימו איתי, זה הרבה הרבה פחות מיחסי מין מלאים. זה אגב נמצא באותה הקטגוריה המגוחכת כמו עוד כמה דברים- תורה שבע''פ. ולא, לא לומדים אותה בשום חינוך שאינו דתי. בקושי בחינוך הדתי הרגיל לומדים אותה.
אגב הידע של הבנות הדתיות בתנ''ך גדול פי כמה מהידע של הבנים שאותם "מרכזים" בגמרא. כמו כן, תנ"ך מכיל מעט מצוות מעשיות, ורובו מוקדש להיסטוריה, נבואות שהן ברובן הנחיות מוסריות ותוכחות כלליות, וסיפורים שיש ללמוד להם דבר מה. מצוות מעשיות , או הפירוט שלהן, ברובן נמצאות בתורה שבע"פ: משנה, גמרא, פוסקים מאוחרים יותר.
אני דווקא לא באה מחינוך דתי אורטודוקסי, אלא מחינוך רוסי קומוניסטי פחות או יותר...בוודאי מאוד אטאיסטי. ממש לא יהודי.
כל היתר, זה לבד...עם קצת או הרבה עזרה ... מפה ומשם.
סליחה שהתעצבנתי מקודם, זה פשוט מפני שכל כך נמאס לי לשמוע ש"החרדים כולם הולכים כל היום לזונות". אף על פי שאינני חרדית. אבל זה לא אשמתך. ותתפלאי אבל אני מבינה את הרגשות שלך בנושא ברית המילה. רק שבשבילי זאת לא שאלה כן או לא. אבל להרגיש? מותר... כמו לכל אמא, זה היה נורא כואב.
אבל מה? בדבר אחד אני מרגישה שדי צדקתי. גם אם פתאום תהיה ליהדות איזו הארה מדהימה בנושא הזוגיות (שאני טוענת שפה ושם יש לה...סטטיסטית), אתן תבטלו אותה כי היא באה מיהדות. ואיזה דבר טוב כבר יכול לבוא משם, בטח לא בנושא שנוגע לנשים. וזו, אם לא שנאה, אז לפחות דעה קדומה.
אין לי שום מטרה לשנות את היחס של מישהו ליהדות. רק ש...אולי המצב של המשפחה החילונית כל כך גרוע היום, שזה הזמן , בלי לשנות כמובן את אורח חיים, רק לבדוק- איפה המצב קצת יותר טוב, ולמה?

או-קיי חבצלת, שולם? (-:
אבל: זה פשוט מפני שכל כך נמאס לי לשמוע ש"החרדים כולם הולכים כל היום לזונות"
את זה לא שמעת ממני. לא כולם, לא כל היום.
ותתפלאי אבל אני מבינה את הרגשות שלך בנושא ברית המילה.
אני בכלל לא מתפלאת. איפשהו, ניסחה את זה יפה פה באתר: משהו בסגנון, "מילא אני שאני חרדית, אז אני חייבת, אבל אני לא מבינה למה חילונים מלים". סליחה אם אני לא מדייקת.
בדבר אחד אני מרגישה שדי צדקתי. גם אם פתאום תהיה ליהדות איזו הארה מדהימה בנושא הזוגיות (שאני טוענת שפה ושם יש לה...סטטיסטית), אתן תבטלו אותה כי היא באה מיהדות. ואיזה דבר טוב כבר יכול לבוא משם, בטח לא בנושא שנוגע לנשים. וזו, אם לא שנאה, אז לפחות דעה קדומה.
על סמך מה את אומרת את זה? ומי זה ה"אתן" הזה? אני המסעדה הניידת, לא אף אחת אחרת, גם אם לפעמים אני מיצרה על כך... ומהיכרותי עם הכותבות כאן, אני לא חושבת שמישהי מהן תגיב בצורה כזו. וכשזה מתאים לי, אני בהחלט מצטטת מהיהדות, מסתמכת עליה, שואבת ממנה רעיונות. כשעברתתי את שם המשפחה שלי, בחרתי גיבור תנ"כי שסיפורו מצא חן בעיניי בתור שם המשפחה. יותר מזה?

מגניב

הקטע של השם משפחה.
נו כן שולם.

לידידותי הנשים קראתי לאחרונה ספר נהדר ושמוקיצור דרכי טהרה
כבחורה מסורתית אני רוצה לומר לכם כי נהדר להרחיב את היריעה וללמוד קצת כל התשובות לכל השאלות שלכם באמצעות ספר שמרכז בתוכו את כל ההסברים מנהגים הלכות ועוד מופץ באמצעות מוסדות דור ודור הרב משה בן טוב ערך את הספר בנו של הרב מרדכי אליהו פשוט נהדר מהי נדה דיני נידה הלכות צניעות איך"עושים את זה"לפי ההלכה אפילו בקשות מיוחדות כדי להפקד (אם לא יועיל לא יזיק)בקיצור אחלהההה
כמה טוב שיש לנו אתר כזה
טלפון 025827862

לפני שבוע קבעתי עם חברה ללכת לברכה. בבוקר אותו יום היא מתקשרת לספר שהיא "קיבלה". עד שתפסתי על מה היא מדברת. אמרתי לה שאין לי מחזור כבר המון זמן. בגלל שאני מניקה. ולא הולכת למקווה. מעורר קינאה אצל דתיות אז מה היא אומרת לי?
כמובן. אם אני לא מקבלת, אז אני ובעלי במיטה יום יום.
בטח. בין הנקה להנקה (ובילוי מול האינטרנט בשעות מוזרות)

על הזנות

האמת היא שהנקה/הריון זה מין תקופה פחות פעילה דווקא בגלל שאין את ה"שבועיים כיף כייף שבועיים פסק זמן".
משהו פסיכולוגי כנראה.

זה נושא שכבר עלה כאן, אבל נתקלתי בזה בדיוק אתמול ורציתי לשאול.
אני לא דתייה, מסורתית וכו' ובכ"ז הנידה מאד מצאה חן בעינינו ואנחנו מקיימים את זה בשמחה רבה (או יותר נכון קיימנו לפני ההריון וכו'...). אתמול בדיוק ליויתי חברה למקווה. היא בקשה, כי זו פעם ראשונה שלה (וכך גם אומני זכתה להיות שם בפעם הראשונה

) (איזה קטעים, רק עכשיו ממש הסתכלתי על ה הבעות בצ'יק צ'ק וקלטתי את ההגיון שבקיצורים שלהן לפי התמונות. מגניב

). הקיצר אני מבינה את ההגיון בנידה אחרי לידה מבחינת קיום יחסים וכו', אבל איפה באמת החיבוק? התמיכה? המגע? הליטוף? והרי אנחנו כ"כ זקוקות לזה אח"כ, בלי קשר למין או משהו פולשני. אז ככה בצחוקים שאלתי את הבלנית על זה (בצחוקים, כי היה לי ברור מה היא תענה) והיא מיהרה להשיב שהיא אף פעם לא נתנה שבעלה ייגע בה והיא העדיפה להתרכז בילד. אולי אני טועה, אבל ממש היה נראה לי שהיה שם פחד אצלה שהדברים לא יהיו, חס וחלילה, כפי שכתוב.
מה עם איזו התקדמות? הרי כבר הבנו שלבעל בכ"ז מותר להיות נוכח בלידה ולהחזיק את היד, לא לראות ממש את יציאת התינוק, אבל שוב, גם בעלי בעצם היה מאחוריי. אז מה? מייד אח"כ, איך שהחזיק את היד הוא עוזב אותה וזהו לכמה וכמה שבועות ארוכים?
זה קצת עצוב לי לחשוב על זה ובזה בטח שאינני בוחרת!

אבא שלי סיפר לי שהיתה ממש לפני כמה ימים תוכנית טלביזיה על זה, ובין השאר ראיינו שם אשה שהיתה דתיה אבל הלכה לבדוק מה כתוב בהלכה על עניין הנידה. הרי לא מדובר רק בהתנזרות מיחסי מין בימי הדימום של הווסת. זו מערכת שלמה. למשל, בין השאר כתוב בהלכה, שאם הבעל חולה בזמן הנידה, בכל זאת מתירים לאשתו לטפל בו, כי הרי הוא חולה. מה קורה אם היא חולה?

כל מיני דברים- או שזו בימאית הסרט- קראתי עליו ב"הראץ" מזמן, או שזה אי הבנה שמקורה בצופה

בדקתי בשלחן ערוך, והרי ההלכה כפי שהיא כתובה : גבר חולה אם אין מישהו אחר שיטפל בו מלבדה היא יכולה לטפל בו והיא צריכה להיזהר כמה שהיא יכולה פי המצב, כשהיא רוחצת פניו ורגליו ומציעה את מיטתו בפניו.
אישה חולה והיא נדה אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה כגון להשכיבה ולהקימה ולסמכה,ואם אין לה מי שישמשנה (יעזור לה), מותר בכל...
כלומר באם אין עזרה אחרת הבעל והאישה חייבים לעזור זה לזה גם אם האישה נידה.וגם אם צריך לגעת זה בזה תוך כדי העזרה.
זה מה שכתוב בספר במפורש..ולא מה שנאמר למעלה.

כל הכבוד לאיילת השחר.

לגביי הסרט: לא נראה לי שכל מה שעלה שם הוא "בעיה אובייקטיבית" וזה יותר פרשנות רגשית לכל מיני עניינים. למרות שאני בעד שהנושא יעלה. אולי צריך להוציא סרט מסוג אחר...זה עוד משהו שאני אעשה כשאהיה גדולה;-)
לגביי מה שורד כתבה: אין לי תשובה, זו באסה רצינית.
אנחנו לא מקיימים רק מה שנראה לנו, לכן אנחנו מקיימים גם את זה. אבל אם היו שואלים אותי

הייתי עושה הפרדה.
מה שכן, החוויה של הפעם הראשונה אחרי תקופה כל כך ארוכה של התנזרות מוחלטת- זה באמת משהו כמו "חתן וכלה". לא בהגזמה.

בשמת, אני מאוד התלבטתי אם לענות לך על מה שכתבת כי האמת היא שדי נמאס לי להיות "הרבעצן" של הדף הזה אבל זה פשוט כל כך מאפיין, שהחלטתי בכל זאת להתייחס.
המצב של הזוג כשהבעל חולה הוא שכמעט ואין שם מתח מיני כי הגבר הוא לא במצב של לחשוב על זה בכלל (חולה, לא?;-)) ואצל אישה מלכתחילא העניין יותר רגוע. כשהאישה חולה, המצב הוא אחר. אנחנו הרי יודעים שזה לאו דווקא יום יומיים, זה יכול להיות מחלה שנמשכת חלילה חודשים, נכון? אז יש לנו פה גבר צעיר בריא ונורמלי עם יצר מיני, שבמשך תקופה ארוכה לא יכול להתממש/להתפרק בשום צורה (אישתו חולה +נידה, לאישה אחרת אסור לו ללכת כמובן, וגם לאונן אסור לו.) להגיד לו לרחוץ אותה וכו' - זה להעמיס עליו מאוד מהבחינה הזו (ובעצם להביא אותו לבחור, איזו עבירה הוא מעדיף לעבור

)! (אלא אם כמו שנכתב שאין מי שיטפל בה שאז באמת כבר לא מתחשבים בקשיים שלו כי הצרכים שלה קודמים, ואגב גם בלידה מותר לבעל לעזור לאישתו אם אין מישהו אחר, כמו שקורה בד''כ היום.) ומה אני רוצה להגיד בזה? שקל מאוד לשלוף את העניין מהקשרו ולהגיד עליו שוביניזם ורשעות. אבל כשרואים את זה בהקשר הכללי , בכל המערכת המשפחתית-האינטימית-המינית שיוצרת התורה, שהיא שונה בתכלית ממערכת זוגית שלא כדעת התורה, אז הדברים נראים אחרת. הרי כל העניין של "הרחקה בזמן ההתרחקות"- חוסר נגיעה וכד'- נועד להביא את המתח המיני בבית לרמת מינימום, שגם המינימום הזה הוא גדול מספיק, וזה כדי להקל ולא כדי להקשות. קשה להבין את זה אם אתה לא חי את זה אבל אי אפשר גם להוציא הלכה אחת מההקשר הכללי ולהגיד- הנה, כמה זה לא בסדר ופוגע באישה. יש פה שניים בסיפור הזה והטנגו הזה מאוד רגיש ודורש איזון מירבי בין הצרכים הנפשיים-המיניים של בני הזוג. אם צד אחד יפגע, השני בוודאי שלא יצא נשכר.

ואז, חבצלת, להגיד שגבר לא מסוגל לחבק חיבוק מנחם/מטפל, לא מסוגל אפילו לטפל באשתו החולה בלי שייצרו יתעורר - זה זלזול בגבר, לא?

לא יודעת...אף פעם לא הייתי גבר...אני לא חושבת שגברים חילוניים (שמקסימום תמיד יכולים להסתדר לבד...) יודעים מספיק טוב מה זה אומר, ובטוח שנשים לא יודעות. לעומת זאת מי שקבע את ההלכה הם גברים שחיים ככה. הם אמורים להכיר את עצמם, לא?

חבצלת, המחשבה שלי דומה לשל גילה.
אני מבינה את הצד שלך, אבל זו אפולוגטיקה של מאמינים. ואני, כידוע, חופשיה בדיעותי.

חבצלת, אני קצת מבינה את מה שאת אומרת לגבי מחלה ממושכת של האישה, או יותר נכון מבינה מאיפה גישה כזו יכולה לנבוע, אבל באמת...אפשר אולי לתת קצת קרדיט גם לגבר. אשתו חולה ואפילו אם הוא חייב להתפרק מינית קצת קשה לי לחשוב שהוא מפנטז על אשתו במצבה, או היה מנסה לנצל מצב זה. זה נראה לי כ"כ לא הגיוני, אולי בגלל שאני מכירה אישית גבר רגיש ומתחשב (:-] אבל זה נראה לי גם המעטה בערך הגברים.
סופסוף להלכות יש גם התייחסויות מבישות לגבי הגברים ולא רק לגבי הנשים!!!

חבצלת, אני לא מנסה לתקוף אותך אישית, אם זה יצא ככה מצטערת (פשוט פתאום קראתי והבנתי שאולי זה יכול להיראות ככה), פשוט את ענית כאן כמישהי מהעולם הדתי.

ורד - כל ענין הצניעות של נשים, אם אני מבינה נכון, הוא כדי "להגן" על הגברים.
חבצלת?

שליחה על ידי א* » 06 נובמבר 2002, 22:30

או על הנשים מפני הגברים?

א. סליחה שאני עונה כמישהי מהעולם הדתי

זה באמת לא בסדר! בכל אופן לא נפגעתי

ב. להגן- זה לא המילה המתאימה. זה יותר משהו כמו- לאזן את המצב.
נכון שהכי קל להגיד זה שבעלי הוא אדם כל כך רגיש ומקסים שלא יתכן וכו' אבל ההלכה היא לכולם ולא רק למקסימים ורגישים...אבל שוב, זה מובן רק מתוך המכלול הכללי. אני מבינה את הקושי להבין את כל העניין, מנקודת מבט "חופשית בדעותיה" כפי שכבר כתבתי

חבצלת- איך כתבת למעלה? באסה?
לי זה היה הקטע הכי הכי קשה בכל חיי הנישואין. בכל פעם מחדש אחרי כל לידה.
כל כך כל כך רציתי חיבוק מבעלי - ואסור. (ולא. החיבוק שחיבקתי את התינוק ואת שאר ילדיי לא הספיק לי. כמו לבלנית בסיפור של ורד. ממש לא)

אכן קשה...אנחנו כבר מתכוננים נפשית:-( תכף זה מתחיל שוב. אני חושבת שלבעלי זה קשה יותר מאשר לי כי הוא לא רווי הורמונים נוגדי-חשק-מיני בצורה כזו...וגם לא כואב לו כלום- אין לו את הרצון הטבעי של "תעזבו אותי ואת התינוק בשקט"- אלא אך ורק את הרצון לחיבוק ולקרירבה...אבל עוברים את זה, מנסיון...מקווה הפעם לקצר קצת את התהליכים בעזרת תמצית ילקוט רועים.

חשוב לי להבהיר להיחס לכל העניינים הללו מ א ו ד אישי. אני לא הייתי בבאסה אפפעם.

איך לא?!!!
אבל- זה באמת אישי. לי אישית כל העניין של הטהרה והמקווה מפריע הרבה פחות, כמובן כשזה לא מוגזם כמו אחרי לידה אלא רגיל. למשל, הנושא של כיסוי ראש עד היום (7 וחצי שנים אחרי...) מדכא אותי יותר.

א. בואי נפתח עוד דף...
ב.האמת גם לי היה קשה בהתחלה אבל עבר לי. חוצמזה שהיום הודות לאיסתרוש יש לי שיער קצר (הוא משך לי ותמיד נשאר חצי על הריצפה), אבל עדיין קיים בי געגוע לתחושה של הרוח בפנים והשיער שעף לו...

איך לא בבאסה או איך לא אישי ???
לא הבנתי

איך לא באסה...

איך לא???
אני פשוט רואה את הזמנים האלו כסוג אחר של הקשר. כמו בטיול שנתי שמדברים ומדברים ומדברים ונרדמים תוך כדי דיבור...
כל ההתחדשות הזאת לדעתי מי שתכנן את העוה"ז ידע מה טבע בריותיו ומה טוב להם.

מסכימה אבל 3 חודשים זה ארוך מדי!!!!!!!!!

שלושה חודשים?????

פעם הבאה, תלכי לחנות בבני ברק ברח' חזון איש, יש להם שם מרקחות מיוחדות לתופעה.

בפעם הקודמת, באמת התחלתי, בשלב כלשהו כשנשבר לי, לקחת ילקוט רועים והדימום חלף כלא היה (חבל שלא התחלתי קודם...) את יודעת איך קוראים לזה וממה זה מורכב? ומה שם החנות? אני מה זה לא מכירה את בני ברק...
די אני כבר רוצה ללדת ולא אכפת לי מה יהיה ארח כך

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! היום התאריך שלי ומה? נאדה...גורנישט...

חבצלת, שוב אני מאחלת לך שיהיה בשעה טובה, ואם זה מסתדר לך עם האמונה תודיעי לנו כשיתחיל ונדליק נר או "סתם" נשלח לך אנרגיות טובות (-:
ככל הידוע לי אפשר ומומלץ לשתות תה ילקוט הרועים, וגם תה עלי פטל אדום, מיד לאחר הלידה. תה פטל (מחנות טבע וכאלה) גם כבר עכשיו ובמהלך הלידה.

אז לא הבנתי, ההתרחקות מגבירה או מחלישה את המתח המיני?
מצד אחד היא מגבירה את המתח המיני כך שמרגישים כמו חתן וכלה בפעם הראשונה ומצד שני היא מחלישה את המתח המיני כך שכשהאשה חולה ההתרחקות מקילה על הגבר.
לא ברור לי.

אני לא יודעת ממה זה עשוי. יש להם כמה תרכובות לפי מידת הדימום שלך. הנות נמצאת ברבי עקיבא פינת חזון איש. חנות של מוצרי טבע, בהנהלת חסידי .. ונשותיהם.

לידה מוצלחת וקלה.

צפי תודה!
פלוני...ובכן זו אחלה שאלה. איך מגדירים מתח מיני? ככל שהאדם מגורה יותר בלי יכולת לפורקן כך המתח המיני שלו גובר. אבל- אם אתה מתכוון למשיכה, לחשק וכו'- ברור שכל המטרה הנפשית של העניין זה של טהרת משפחה הוא לתת קצת אקשן ולהגביר את המשיכה- זו לפחות דעתי.
מסעדה- אנרגיות שהולך:-P את יכולה להתחיל מעכשיו? אין לי אנרגיות לסחוב יותר, אז אם מישהו מתנדב לשדר לי קצת:-D ...סתם, אני לא באמת צינית, באמת תודה.
תה פטל- אני כבר אדומה מבפנים בטח מרוב תה פטל בחודש האחרון:-P מקווה שזה יעבוד...

פלוני
ברור שהמטח המיני עולה לקראת סוף ימי הנידה(אחרי כשבועיים)אבל אני התכוונתי להראות את הצד היפה בכך שמזערים את המטח הזה ואז אתה פנוי להקשיב לבעל או האישה שלך

שאלה סמנטית- מהיכן מגיעה המילה "נידה" האם מלשון מנודה? מוקצית? מורחקת?
כמובן שאחכה עד ליום א' שתחזורנה הבנות הדתיות, אבל בינתיים, אם יש מישהי אחרת... או מישהו אחר... אשמח!

ורד,
כן. מאותו מקור: נידוי.

או מהמילה nada כלומר: כלום, גורנישט. אסור לעשות כלום