נטיות מיניות אצל ילדים

אני לא מאמינה שאני פותחת את הדף הזה. אבל מכיוון שאין לי עם מי לדבר על זה, היר גואוז.

אני עוד לא יודעת בדיוק מה אני מחפשת פה, לא בלוג זה בטוח, אולי דף תמיכה ( תלוי איך יתפתח), אבל אני מבקשת שתקראו כל תגובה שאתם כותבים פעמיים ושלוש. זה נושא רגיש עבורי מהרבה סיבות, וגם כשלעצמו זה די שדה מוקשים. אז בבקשה, בכל הרגישות והסובלנות.

אני חושדת שהבן שלי הומו. הוא עוד קטן יחסית, אני בכוונה לא כותבת בן כמה כי עדיין מתביישת בעצמי שאני מדברת על זה, וחושבת על זה.
אבל אם יש משהו שאני לא סובלת זה חוסר וודאות. וכל כך הייתי רוצה לדעת

אני לא יודעת אפילו למה. זה אירוני במיוחד כי אני מוקפת בהרבה גייז, משני המינים, חלקם חברים קרובים ואהובים. ועדיין... זה לא מה שאני מאחלת לבן האהוב שלי. אולי דווקא מתוך זה שאני רואה את הקשיים מקרוב.

***************

שיט שיט שיט הנה מתחילות הדמעות. כועסת כל כך על עצמי. מכירים את ההרגשה, שאתם אוהבים לספר לעצמכם שאתם משהו מסוים, ופתאום מגלים שאתם לא? ככה אני מרגישה. כאילו יש בתוכי איזה הומופובית קטנה שהתחבאה בחליפה של תלאביבית פתוחה ומקבלת.
מה זה משנה לעזאזל? אם הוא כן או לא. אני משננת את זה לעצמי כל הזמן, זה ההגיון, אבל הרגש צורח החוצה, מסמא אותו, מפחיד.
ממה אני פוחדת? הוא גם ככה שונה. חינוך ביתי, לא אוכל כמו כולם, הורים משוגעים. אולי זה יהיה שונות אחת יותר מדי?

אם הוא כן או לא
זה לא תמיד כן או לא, את יודעת. מכירה את הרצף של הנטיות המיניות? הן יכולות להשתנות על פני זמן אצל אותו אדם, להיות יותר או פחות מובהקות ובולטות, וכמובן להתבטא גם בנקודת האמצע (דו מיניות).

הוא עוד קטן יחסית, אני בכוונה לא כותבת בן כמה כי עדיין מתביישת בעצמי שאני מדברת על זה, וחושבת על זה
אז אני מניחה שלא בדיוק תפסת אותו בין השיחים עם ילד אחר... או אולי הוא נראה לך "נשי" וזה מעלה אצלך את הסטריאוטיפים המוכרים? האם "נשי" = הומו בעינייך?
אני מכירה אגב לפחות 2 הפתעות כאלה, גברים "נשיים" או סטריאוטיפיים שהייתי בטוחה שזיהיתי אותם כגייז, אבל הם סטרייטים לכל דבר ועניין. לא יודעת אם זה אמור לנחם אותך אבל שיהיה

אהלן,< אני היום קצת ברוח שטות אז קחי את זה בחשבון>

ברגעים שאני קצת יותר רצינית אני עוסקת, בין השאר, בחינוך למיניות. ז"א זה באג'נדה היומיומית שלי לגלות פתיחות וסובלנות כלפי השונה.
יש לי גם חברים הומואים ולסביות שאני מתה עליהם. ואני די בטוחה שאם הילדים שלי ימשכו לבני מינם אני אקבל את זה ואני לא צופה להם בהכרח חיי סבל.
אבל.... האם זה אומר שאין מקום לאכזבה? שאין מקום לפחד? לתהייה?

ובכלל, האם אסור לנו לרצות שיהיה דימיון בין המנהגים, כולל המיניים, שלנו לבין אלו של ילדינו??
יש הבדל בין לרצות לבין לשאוף (שזה לרצות באופן פעיל),
ז"א יש הבדל בין להבין את עצמנו ואת הרצון שלנו, שזה סוג של אוטומאט, לבין מה שבסוף נעשה/לא נעשה בעניין.
ככה שאני אפילו לא נכנסת כרגע לשאלה אם הבן שלך יהיה הומו או לא, כי באמת יש רצף, וכי באמת אי אפשר לדעת.
אפשר לראות את הבן ושיעלו פחדים גם אם את כל ההומואים בעולם את מקבלת בפתיחות תלאביבית.
בעצם, גם בעניין הזה יש רצף. ז"א אל מול התופעה של הומוסקסואליות יש בצד אחד של הרצף שנאה וחוסר קבלה לבין, בצד השני, קבלה ללא סייג.
אז את נמצאת איפשהו קרוב יותר לקוטב של הקבלה. לא במאה אחוז אבל בטוח שבהרבה יותר קבלה מאשר בתיעוב.
ויש לך מודעות. שזה הכי חשוב.
ואם חשובה לך ההתפתחות התקינה, יענו בריאות נפשית, של הבן שלך, אז ההצעה שלי היא- אל תילחמי באוטמאט שעולה כי מותר לך לפחד ולתהות ולרצות וכו'

כל אלה מותרים. טבעיים. מובנים.

כן הייתי אומרת לך- תיראי אותם ותיראי מה אפשר לעשות איתם.
זה ההבדל בין הומופוב חסר פשרות לאדם עם רגשות. ולא כל הרגשות שלנו יפים. אנחנו לא מוארים (אני למשל ממש לא מוארת)
ולכן, מכיוון שאת מצטיירת בעיניי כאם אוהבת מאוד אך פשוט דואגת, על הבושה הייתי מוותרת.
תהיי יותר רכה עם עצמך. פחות נוקשה. אל תשכחי שזה גם מסר חשוב מאוד לילד שלך- קבלה עצמית

ולגבי המשפט הזה-
שאין לי עם מי לדבר על זה,
ברור שיש לך! אני מאמינה שיש לך מישהו קרוב בעולמך. ואם לא, זה הזמן למצוא

זה גם חשוב.
ותמיד יש אנשי מקצוע שישמחו לעזור. כמוני ואחרים.
אז בהצלחה
תמשיכי לשתף
<הניק שלך חמוד נורא אבל אשמח אם מסלק מבוייש הוא יהפוך בהדרגה לגזר גמדי ובסוף לבננה מגניבה>

תודה. קוראת וחושבת, בינתיים מנסה לנסח לי את כל הרגשות והמחשבות שלא נתתי להם מקום. יש לי הרבה לכתוב, אכתוב את זה הלילה בתקווה.

יו גואו סלק ! אבוא לבקר פה מאוחר יותר
פששש איזה מרגיעון עלה-
ההגיון תוחם אזור ללא תחום; הדמיון הוא הנדרש לקפיצת הדרך

סלק, קוראת אותך

אני חושבת שזה יעזור לך להמשיך ולכתוב. וגם לבכות... זה טוב לבכות, לא? לא עושה תחושה קצת יותר קלה אח"כ?

אולי הכי ינחם אותך או יעודד או יעזור איכשהו, זה אם מישהי פה במצב דומה.

אני חושבת שהעבודה שאת מתחילה עכשיו לעשות עם עצמך היא מעולה. כי לרובם אין תמיכה בגיל צעיר. הם מקבלים במקרה הטוב התעלמות גמורה ממה שקורה איתם, ובמקרה הרע דחיה בכל הרמות. לדעתי זה מה שמסבך אותם בחיים - גם אני קרובה לכמה גייז, משפחה וחברים טובים. אני חושבת שאם את תעבדי ותבררי עם עצמך את העניינים שלך, את תוכלי לתת לו תמיכה מעולה - והוא יכול להיות במקום אחר לגמרי בחיים ממה שאת ואני מכירות בפועל.

תמיד תמיד יש פה עניינים שלנו. זה אף פעם (טוב כמעט אף פעם) לא המצב האובייקטיבי שמציף אותנו כל כך. זה תמיד הערבוב. של מה שאנחנו חוינו בילדות, של הרצונות שלנו, הפחדים שלנו, עם מה שקורה בפועל עם הילדים שלנו.

בתפיסה שלי, את חייבת תמיכה לעצמך. הכתיבה פה יכולה להיות התחלה טובה. יש אנשים קרובים סביבך שאת מדברת איתם על זה?

אם לא, מה דעתך להתחיל?

יש הרבה טאבו-אים בחברה שלנו. והם מחלישים אותנו, מבודדים אותנו. זה אחד מהם אבל לא היחיד.

כשהייתי בת 13 הרגשתי שאני לסבית.
אמא שלי (תלאביבית פתוחה) הבינה בחושיה האמהיים שאני מרגישה ככה, ובדרכים סמויות נתנה לי לדעת ש: א. היא קולטת אותי ב. זה מקובל עליה לגמרי, ועל הדרך סיפקה לי דרכים לברר עם עצמי מה אני מרגישה. איך? למשל, הניחה בבית כאילו במקרה גיליון של "הזמן הוורוד".
בגיל 16 בערך, אחרי התנסויות מיניות חלקיות עם שני המינים, הגדרתי את עצמי כ"בי".
היום אני סטרייטית לגמרי.
מכירה לא מעט אנשים (גברים ונשים) שהיו חד-מיניים בגיל ההתבגרות והיום הם סטרייטים לגמרי.
וגם להפך כמובן (חד-מיניים שגילו שהם כאלה רק כשכבר היו אנשים בוגרים, אחרי כמה מערכות יחסים רציניות עם בני המין השני).

תודה בנות.
אני כל היום חושבת על הדף, לא יכולה לכתוב (בכל זאת חינוך ביתי לכמה ילדים), ובעיקר רוצה למחוק. להתעלם. לא לחשוב על זה. הרגלים ישנים שעבדתי ארוכות וקשות כדי להכחיד. כמה קל להתכחש, להתעלם...

עוד כמה מילים על הילד המדובר - כמובן שהכל עובר דרך הפילטרים שלי, למרות שאני חשה שהכל אובייקטיבי -
הוא רגיש מאוד. הרבה סממנים נשיים, כמו שכתבה למעלה פלונית. לא אוהב לשחק עם בנים. בכלל. הוא לא מבין אותם ( זה הוא אמר לי), הוא לא אוהב את המשחקים האגרסיביים, לא את צורת התקשורת. מעדיף במובהק בנות, על אף שבגילו כבר אמורה להיות העדפה ברורה למשחק עם בני מינו.
ומעל הכל - הוא מרגיש שונה. לפעמים יוצא לו איזה משפט פה ושם, על זה שהוא לבד ושונה מכולם. בתחילה חשבתי שזה עניין החינוך הביתי, והאוכל השונה, או שאנחנו בית לא שגרתי, אבל עכשיו יש לו הרבה חברים דומים מאוד בנסיבות החיים, ועדיין הוא מרגיש שונה. קשה לו מאוד להסביר מה הוא מרגיש בנושא, ולכן גם מעט השיחות על זה מסתיימות מהר.

חלק גדול מהפחד שלי היא שאני לא יודעת איך לגרום לו להבין ששונה זה גם בסדר. אני מרגישה שאפילו שכיום מנסים להעביר את המסר הזה בכל בתי הספר, ובטלוויזיה וכו, עדיין יש קושי גדול באמת לקבל את השונה. ואני אומרת את זה גם על עצמי. מרגישה שאני גם לא מצליחה לגרום לו לקבל את השונות שלנו כמשפחה, אז איך אצליח בנושא כל כך רגיש כמו נטייה מינית?

ניסיתי לדבר על הנושא עם אבא שלו פעם אחת. הוא אמר שאני מדמיינת ומה פתאום וזהו. נראה לי שכמו רוב הגברים מאוד קשה לו נושא ההומוסקסואליות.

לא ממש רוצה להכניס עוד ועוד אנשים בהתלבטויות בעניין. לא רוצה שייתייגו אותו בעיניהם. מספיק שאני עושה את זה. אולי בכלל זה שאני רוצה לדעת ולתייג אותו כבר עושה לו רע? אולי יעזור בכלל אי-תיוג? נראה לי הדבר הנכון לחתור אליו. אנחנו מתויגים בכל שנייה שאנחנו נושמים מאלפי כיוונים שונים, למה אני רוצה לתחום אותו גם בזה? תובנות, תובנות...

יודעת כבר הרבה שנים שיש ויהיו לי בעיות איתו. הוא הבכור, והוא דומה לי כל כך, שהיה ברור לי שאני חייבת עבודה רצינית ואינטנסיבית בשביל לא לזרוק עליו שקים של מטען שאני סוחבת איתי מילדות.

כשהוא היה קטן חשבתי שאני מצליחה. עכשיו שאנחנו חשופים מאוד לעולם שבחוץ (על אף שאנחנו עדיין בבועה שלנו) אני רואה שלא ממש. פתאום אני קולטת שאני רוצה שהוא לא ירגיש חריג כמו שאני הרגשתי, שלא יהיה מבולבל, שיצליח במקומות שאני נכשלתי.
פתאום מסתכלת עליו ורואה את עצמי.
לא רוצה!! אני רוצה לראות אותו. לראות את האדם המיוחד שהוא.

רוצה לשתף בשני כיווני חשיבה שעלו בי למקרא דברייך.
אולי זה מרחיק לכת ואולי ידבר אלייך.

אולי יש ביניכם הרבה קירבה והזדהות דו-סטרית עד כדי סימביוזה וקשיי נפרדות, כך שההזדהות שלו איתך מייצרת אצלו אספקטים נשיים, שמסוכן מדי עבורו לשלול או לוותר עליהם, כדי לא לאבד אותך, ואולי חוויות השונות שלך מוזנות אליו דרך אותם עורקים.

אולי יש לו שונות בנטיה המגדרית ולא הנטיה המינית? מכירה קצת חומר על טרנסג'נדרים? כי לי הוא נשמע, אם כבר, יותר בכיוון הזה ופחות בכיוון של הומו. וטרנסים מספרים שהרגישו את זה מגיל חמש בערך. אולי אפילו קודם, אבל מגיל חמש ממש זוכרים את התחושות.
גם זה יכול להיות קשה לקבלה והכלה, אם תרצי הכוונה לקריאה בנושא, תגידי.

מהאתר,
הייתי רוצה לקרוא עוד חומר על טרנסג'נדרים. עד כמה שקשה להודות בזה, זו יכולה להיות אופציה. באמת זכור לי מכל מיני ראיונות שאנשים אמרו שהם הרגישו שונים מגילאים קטנים, ולכן גם אני לא משתיקה את הקול הזה בי שאומר - אולי...

ניסיתי לדבר על הנושא עם אבא שלו פעם אחת. הוא אמר שאני מדמיינת ומה פתאום וזהו. נראה לי שכמו רוב הגברים מאוד קשה לו נושא ההומוסקסואליות.

היי סלק, דווקא זה נושא מעניין לשיחה עם בן זוגך. כי זה חשוב. אני שנים מדברת על הנושא הזה עם אנשים במשפחה שלי. לא ספציפית על ילד מסוים, כי לא היתה לי תחושה כזו איתם, אבל כללית על הנושא. לא הסכמתי לוותר לבן זוגי על השיחה הזו. דיברתי איתו על זה שחשוב להפנים את הרעיון הזה שזה נפוץ, ולברר את העמדות שלנו, וזה יכול להיות אצל הילדים שלנו. להיות פתוח. כי אחרת יש באמת בעיה. ומגלים אותה לאחר מעשה.

היי סלק,
אני לא רוצה להפחיד אותך, בעצם להפך...
רציתי בעיקר להגיד שגם אני כשקראתי את התיאור שלך מיד חשבתי שהרבה מהדברים שכתבת עליו יכלו להכתב גם עלי...
במיוחד המשפט הזה:
ומעל הכל - הוא מרגיש שונה. לפעמים יוצא לו איזה משפט פה ושם, על זה שהוא לבד ושונה מכולם
זאת התחושה העיקרית שזכורה לי מהילדות שלי. וזאת תחושה שאני זוכר מגיל שלוש בערך. וגם לי, היו הרבה סיבות "אובייקטיביות" להרגשת השונות. למשל שאני ממשפחה דתיה, וכבר מגיל צעיר (תשע בערך) לא רציתי להיות דתי. וגם המשפחה שלי "שונה" (אוכל אחר, אמא בבית וכו') ועוד...
אבל גם כשעברתי בחטיבת הביניים לבית ספר חילוני, וגם כשהגדרתי את עצמי כלסבית, (הרבה טרנסים וטרנסיות מתחילים ומתחילות את דרכם כהומואים ולסביות) בתחילת גיל ההתבגרות תחושת השוני לא נעלמה. ועדיין לא יכולתי לתת לה מילים. וזה היה מאוד מתסכל...
בעצם, תחושת השונות התחילה להתפוגג רק כשהתחלתי את תהליך שינוי המין (מנקבה לזכר, אם זה לא היה ברור).

וזה אולי מה שאני בעיקר רוצה להגיד. כן, זה לא מה שאת מאחלת לו. אבל אם זה המצב, (ומאוד יכול להיות גם שלא- קטונתי מלדעת מקריאת כמה שורות באתר!) ככל שתקבלי אותו יותר, כך יהיה לו יותר קל יותר, ויהיו לו חיים יותר דומים לאלה שאת רוצה בשבילו.
חשוב לי להגיד שהדרך שלי אמנם לא היתה קלה, אך היא היתה טובה, ולאחר תהליך מאוד ארוך ומייגע הביאה אותי למקום הרבה הרבה יותר טוב גם עם המשפחה שלי, גם עם הסובבים אותי, ובעיקר עם עצמי. כשאמיתיים יותר, כשכבר לא חיים בשקר, זה מה שבד"כ קורה.
אני מרגיש גם שקיבלתי הרבה מהתהליך, למשל לא לקחת מוסכמות חברתיות כמובנות מאליהם, אלא לחשוב באמת מה מתאים לי, מה חשוב לי, מה מוסרי בעיניי, ובעיקר- איך אני רוצה לחיות את החיים שלי.
היום אני בן 22, חי חיים מלאים וטובים, עם בנזוג אוהב, (נטיה מינית ומגדר הם שני דברים שונים לחלוטין למרות שפעמים רבות נהוג לבלבל בינהם) עובד, מתנדב בכמה ארגונים, מתכוון ללמוד, ובהמשך גם להקים משפחה.

ועוד משהו שחשבתי עליו עכשיו: משהו שהיה מקל עלי מאוד זה אם בחיי המוקדמים הייתי נחשף לאנשים טרנסג'נדרים, או אפילו להומואים וללסביות. אם הייתי רואה שזאת אופציה, שהמשפחה שלי מסוגלת לקבל את זה, ושאפשר לחיות חיים טובים ומאושרים גם כך. אולי אז הייתי מרשה לעצמי לחשוב על הדברים האלה קודם ולא להדחיק כל מחשבה שעלתה בנושא במשך שנים רבות.

אם תרצי אינפומציה נוספת, בין אם באינטרנט, או עם אנשים חיים וקיימים, (אשמח לדבר איתך) כתבי פה ואשמח לקשר אותך. (-:

אגב, אני קורא פה כבר שנים, אך פעם ראשונה שאני כותב.
התלבטתי רבות איך קהילת באופן תקבל טרנסג'נדר, שעבר תהליך שנחשב כ"כ לא באופן טבעי... אולי בעתיד יהיה מעניין לפתוח דף בנושא...

בכל מקרה, אני מאחל לכם רק טוב.

וכמובן, אם משהו ממה שכתבתי לא נראה לך, או שמוקדם לך מדי את מוזמנת למחוק.

וואוו, רגע, הלו, מה מתרחש כאן?
ממשפט וחצי המתאר את הילד, תיאור המסתכם בעדינות, נשיות, תחושת שונות חזקה,
קופצים ומאבחנים אותו כטראנס? כל-כך מהר? צורם לי מאוד.
מאה צעדים אחורה.
אם הוא לא, אולי אפילו לא קרוב לזה, הנזק שהתגובות הפזיזות הללו עשויות
לגרום לאמא ולילד, איומות.
אי אפשר לקבוע כלום מהתיאור התמציתי. לפיו, הילד אולי פשוט יגדל ויהיה משורר
עדין נפש או אלף דברים אחרים.
סלק יקרה, ליבי איתך בכאבייך. נשמע לא קל. ספרי עוד.

אוסיף, שלדעתי תחושת שונות של ילד יכולה לנבוע מאינספור סיבות ולאו דווקא מנטייה מינית. לעיתים ילד רגיש מעל לממוצע, חכם מעל לממוצע, מודע מעל לממוצע, יצירתי מעל לממוצע,
יתקשה להתחבר ולחוש הזדהות עם ילדים אחרים, בני מינו, משחקיהם וכו'. מי כמונו יודעים כאן. אין לזלזל בתחושת בטן של אמא, אבל זהירות זהירות זהירות מתיוג הילד כל-כך מוקדם.

_כשהוא היה קטן חשבתי שאני מצליחה. עכשיו שאנחנו חשופים מאוד לעולם שבחוץ (על אף שאנחנו עדיין בבועה שלנו) אני רואה שלא ממש. פתאום אני קולטת שאני רוצה שהוא לא ירגיש חריג כמו שאני הרגשתי, שלא יהיה מבולבל, שיצליח במקומות שאני נכשלתי.
פתאום מסתכלת עליו ורואה את עצמי.
לא רוצה!! אני רוצה לראות אותו. לראות את האדם המיוחד שהוא._

אני חושבת שזה מאד חשוב ומשמעותי שאת רואה את הדברים האלה! ואמנם הבנות שלי עדיין קטנות, אבל מהניסיון שלי - באזורים בהם יש לי תחושות כאלה של חוסר נפרדות - אני לא רואה אותן באמת גם כשנדמה לי שכן. אפילו אם אני מזהה משהו נכון, כל הפרשנות שאני נותנת לו עוברת דרך הפילטרים שלי, דרך הכאב שלי ודרך כל המטענים שקיימים שם.
אני חלילה לא מבטלת את התחושות שלך, ואני בטוחה שאת רואה דברים נכונים. אבל בלי קשר לנטיות המיניות או המגדריות שלו, לדעתי המסע צריך להתחיל במה שאת מזהה אצלך. לעבד את ההזדהות הזאת, לזהות ולחזק את ההפרדה ביניכם, להתחיל לראות אותך וגם אותו בעיניים נקיות יותר. וגם לעבד את תחושת השונות והבדידות שאת מתמודדת איתן....
ומתוך התהליך הזה, הראייה שלך תתחדד ותתבהר, ומתוך כך גם התפיסה שלך את המציאות וההבנה מה כדאי או לא כדאי לעשות בשלב הזה - מה המסר שאת רוצה להעביר לו ואיך כדאי לעשות את זה. וגם - הוא בעצמו יושפע לטובה מכל התקדמות שלך בכיוון.

את אמיצה מאד!

חשוב לי שאנשים משתפים ומשתתפים. תודה לכם. לא רוצה למחוק תגובה של אפחד בינתיים...

כבר כתבתי - כמו שמשתהה אמרה, אני לא רוצה לשתף מי מהסובבים אותנו בעניין בדיוק בגלל זה - זהירות זהירות זהירות מתיוג הילד כל-כך מוקדם.

_אם הוא לא, אולי אפילו לא קרוב לזה, הנזק שהתגובות הפזיזות הללו עשויות
לגרום לאמא ולילד, איומות._

בינתיים אני מנסה לפתוח את עצמי לאפשרות שיש לו נטייה חריגה כלשהיא (תסלחו לי על הביטוי, רק מנקודת מבט של מיעוט ורוב), כדי שייקל עליי להיות שם בשבילו במקרה ש.
גם כתבתי שאי וודאות זה אחד העונשים הכי גדולים בשבילי, ואולי זה השיעור שלי כאן. לחיות באי וודאות. רק שאני לא יודעת איך עושים את זה.

לזהות ולחזק את ההפרדה ביניכם
איך? איך עושים את זה?

אולי יש ביניכם הרבה קירבה והזדהות דו-סטרית עד כדי סימביוזה וקשיי נפרדות, כך שההזדהות שלו איתך מייצרת אצלו אספקטים נשיים, שמסוכן מדי עבורו לשלול או לוותר עליהם, כדי לא לאבד אותך, ואולי חוויות השונות שלך מוזנות אליו דרך אותם עורקים.
גם מהבהב לי משהו. ושוב צריכה לדעת איך. אולי למשפחות בחינוך ביתי זה יותר קשה מלאחרים ליצור נפרדות? יש דפים בנושא?

וטרנס -
כל כך שמחה ששיתפת! זהו באמת נושא מעניין, ואני מאמינה שדרך היכרות ושיתוף, בייחוד בקהילה המחבקת הזו, יכולה להיווצר פתיחות גם בעולם הרחב יותר.

הוא אמנם לא ראה משפחות חד מיניות, אבל יש לנו חברים גייז משני המינים. בעצם, כשאני חושבת על זה, איך זה עוזר? הרי הם לא משתפים אותו בסודות מחדר המיטות... אולי להיחשף למשפחות חד מיניות יעזור.

סלק מבוייש. האם אני יכולה להציע כיוון קצת שונה?

אני מציעה להסתכל על מה גורמת לך המחשבה "בני יהיה הומוסקסואל"?
האם את פוחדת שהוא יהיה חריג? שיהיו לו חיים קשים יותר? שידחו אותו? שהוא יהיה לבד?

אני שואלת את כל אלה כדי שתראי אם זה מדבר אלייך. כי נראה לי שמתחת לכל המחשבות האלה. מתחיל גם מכל התנהגות שנראת לנו לא רצוייה של הילד (כמו אכילה מלוכלכת וכו'). ומחשבות על הנטיות שלו השונות. הרצון שלנו זה לשמור עליהם. הרצון להגן עליהם.
אז אני מציעה לך להסתכל על המחשבות האלה שמתרגמות לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. כי הרי בסופו של דבר אין לדעת מה ילד יום, וכמו שאת רואה בדף הזה יש אין ספור אפשרויות לחיים להתגלגל.
מה שאני מציעה שעבודה על הפחדים יכולה לאפשר את המקום של טרנס שכתב לך למעלה מציע- קבלה ופשוט לסמוך עליו.
נראה לך כל זה?

היתה כתבה במוסף הארץ לפני כמה חודשים, על כך שבארה"ב מאובחנים חלק מהילדים כטרנס בגיל מאוד צעיר, והמשפחות מגדלות אותם לפי המגדר האמיתי שלהם, ושהמעבר יותר קל בזכות זה, כי הטיפול ההורמונלי מתחיל לפני גיל ההתבגרות, ועוצר חלק מהשינויים הפיזיולוגיים שמאוחר יותר מצריכים טיפולים יותר אגרסיביים כדי לשנות אותם (צמיחת שדיים אצל נקבות, צמיחת שיער הגוף אצל גברים).
עלתה בכתבה השאלה, מה קורה אם האבחנה של המשפחה שגויה, כמובן.
(ניסיתי לחפש בארכיון שלהם ולא מצאתי קישור)

אבל יש לנו חברים גייז משני המינים. בעצם, כשאני חושבת על זה, איך זה עוזר?

אני חושבת שזה עוזר - אם מציינים שהם גייז. ומדברים על זה. מדברים עליהם. עונים לשאלות, מסבירים קצת.

בדיוק השבוע פגשתי את שלושת הגברים הקרובים אלי שהם הומואים, חבר ותיק ועוד זוג חברים גברים נשואים. הילדים שלי מכירים אותם. ושאלו אותם כמה שאלות. כמו, את הזוג הנשוי, למה הם התחתנו בקנדה ולא בארץ? זה שהם מכירים אותם מגיל צעיר, ויודעים שהם גייז (אם לא יודעים, אני לא חושבת שזה משפיע, להיפך, זו עוד הכחשה), משפיע על החשיבה שלהם. הם רואים שאני מקבלת לגמרי בטבעיות את הגברים הללו, והם מקבלים אותם כמוני. הסברתי להם שזה גם אפשרי לנשים, כי את זה אין לי בסביבה הקרובה (שאני יודעת עליה).

מה שכתבתי לך על לדבר עם אנשים, טוב, את צודקת שאת לא רוצה שיתייגו אותו. אבל חשבתי שאולי יש מישהו בסביבתך שלא יתייג אותו. כמו אחות שלך למשל או חברה הכי טובה. מישהו שיכול פשוט להיות שם בשבילך בלי להתערבב יותר מדי. ואולי לדבר עם חברים בצורה כללית על הנושא, לא על הבן שלך. להתחיל להביא את הנושא לקהילה.

משתהה, מסכימה איתך שלא יודעים כלום עדיין על הילד. אבל יש פה שאלות שהן הרבה מעבר לאם הוא יהיה סטרייט, הומו או משהו אחר. שאלות שנוגעות לפתיחות ולאמפטיה שלנו, לכל קשת הרגשות שלנו, ולזו של הילדים שלנו.

_אגב, אני קורא פה כבר שנים, אך פעם ראשונה שאני כותב.
התלבטתי רבות איך קהילת באופן תקבל טרנסג'נדר, שעבר תהליך שנחשב כ"כ לא באופן טבעי... אולי בעתיד יהיה מעניין לפתוח דף בנושא..._

טרנס, היה מאוד מעניין ואפילו מרגש לקרוא את הדברים שלך, ועורר בי הרבה סקרנות.
אני דווקא לא חושבת שתהיה כאן בעיה לקהילה באופן כללי לקבל את הנושא הזה. ברור שתמיד יש כאלה וכאלה, אך באופן כללי אני דווקא חושבת שהאתר הזה הוא כן מקום מתאים לדבר על דברים כאלה.

ואני לא חושבת שהייתי מגדירה את התהליך הזה כ'לא באופן טבעי'.
נכון שניתוחים והורמונים זה לא דבר טבעי, אבל אני מאמינה שלהתייחס לנטיות שעולות ולא לדחוק אותן - זו כן התנהלות טבעית ורצויה.

אני מאוד מעודדת אותך לפתוח דף בנושא !
או, דף כללי בנושא - או, דף בלוג שמתאר את התהליך האישי שלך.
או סתם לפתוח דף בית אישי ולספר בו קצת על עצמך, ולאפשר בו התכתבות עם אחרים.

(סליחה אם הפנייה שלי לטרנס לא קשורה ישירות לדף, פשוט אין לו דף בית.
טרנס אם תרצה לענות לי ולא יהיה לך נוח פה, אז אולי תפתח דף בית? או תענה לי בדף שלי?)

קופצים ומאבחנים אותו כטראנס? כל-כך מהר? צורם לי מאוד.
מדוע נבהלת? אף אחד לא מאבחן אותו. מציעים הצעות, מעלים השערות, שאולי שגויות ואולי נכונות. מאחר שהאם העלתה השערה שקשורה לנטיה מינית, נראה לגיטימי להעלות השערות שקשורות לזהות מגדרית.
זה נושא אולי רגיש כי אנחנו רגילים לחלוקה הדיכוטומית לגברים ונשים, אבל ממילא העולם לא באמת מתפקד ככה למעט הפונקציות הביולוגיות (וגם שם יש יותר מגוון ממה שנהוג לחשוב). כולנו על רצף של נשיות וגבריות במינונים שונים ואולי הסיפור של הילד הוא מגדרי, גם אם לא טרנס. מדוע לא להעלות את זה כאפשרות?
זה לא אסון, זו אופציה.

הומו, טרנסג'נדר, שאר אבחונים. בואו נזכור, שמאחורי הדיון הזה נמצא ילד, צעיר מאד, שלא מכיר את התגיות הללו, ולא מוטרד מהן עכשיו. הצרכים שלו הם באהבה, קבלה, חום, הקשבה אמיתית ולא בקטלוג נכון. סלק, ההשערה עלתה אצלך, ואת רוצה לברר את הרגשות שלך בקשר אליה. אבל אולי כדאי גם לקחת צעד אחורה, ולזכור שזו השערה. יקח עוד שנים עד שתחושות השונות שהילד שלך מרגיש עכשיו, יהפכו או לא יהפכו לדילמה על נטיה מינית. חבל להתיסר על משהו שאולי לא יהיה רלוונטי עבורך, ואם יהיה - יהיה בעיקר בהמשך. בינתיים יש לך ילד, שלפי עדותך, יש לו אופי מסוים, וקושי מסוים עם החברה שמסביבו. אם את יכולה להתמקד בהווה הזה, תתרמי לעצמך ולילד.

זה לא אסון, זו אופציה
נראה לי שזה משפט שאני צריכה לגזור ולשמור.

עברו עליי ימים סוערים, שלאט לאט נרגעו והתחלפו באדוות קלות. מסקנות הביניים שהגעתי אליהן (חוץ מזה שתמיד כדאי לפתוח דף בבאופן...) הן:

כנראה לא אדע מה קורה עם הנטייה המינית שלו עוד כמה שנים טובות. קשה לי עם זה אבל אני מרגישה שאני יכולה עם מעט עבודה להגיע למצב שזה לא בתודעה.
בשבוע האחרון ניסיתי לשים לב אליו יותר, מי שהוא כרגע. זה משפר את היחסים באופן כללי. היו לנו כמה ימים טובים במיוחד ביחד.
כשניסיתי לחשוב על סיטואציות שונות, למשל במידה והוא הומו, במידה והוא טרנס, במידה והוא סטרייט - דימיינתי את העתיד וניסיתי לחשוב מה יהיה קשה לי בסיטואציות הללו. ומה שעלה לי בכל פעם זה שאני אוהב אותו בכל מקרה, ורק יהיה לי קשה להתמודד עם הקושי שלו.

כלומר אני רוצה וצריכה להגיע למצב שאני אהיה הסלע האיתן שלו, שהוא יוכל להישען עליי ולא שיהיה צריך בנוסף גם לתמוך בי. פה אני חושבת שנושא הנפרדות שעלה הוא חשוב - צריכה להפריד יותר בין התחושות והקשיים שלי לבין אלו שלו.

הי טרנס,
היה לי מרגש לקרוא אותך. תודה על השיתוף.
נעים לי ומחזק אותי לדעת ולהכיר מגוון גדול של אנשים פתוחים ומקבלים פה באתר ובכלל.

סלק,
יפה לראות את התבונות שעולות מההודעה האחרונה שלך. מחזקת אותך בכיוון הזה.

בשבוע האחרון ניסיתי לשים לב אליו יותר, מי שהוא כרגע. זה משפר את היחסים באופן כללי. היו לנו כמה ימים טובים במיוחד ביחד
אני שמה לב שלא משנה מה הקושי שלי מול בני, ברגע שאני פנויה אליו (בתוכי ובזמני) עם יותר תשומת לב אליו זה מביא דברים טובים ויוצר קרבה נעימה.

כן, מורגש שיפור. מרשה לעצמי חיוך ראשון

ומה שעלה לי בכל פעם זה שאני אוהב אותו בכל מקרה, ורק יהיה לי קשה להתמודד עם הקושי שלו.

תענוג לקרוא אותך

זה מה שכולנו צריכים כל הזמן, לא? שיאהבו אותנו בכל מקרה...

יקח עוד שנים עד שתחושות השונות שהילד שלך מרגיש עכשיו, יהפכו או לא יהפכו לדילמה על נטיה מינית
פה אני מתקשה להסכים. קודם כל אני לא יודעת את גיל הילד. מנחשת משהו (רק גיל, רק גיל.. לא מכירה אתכם) אבל לא משנה. אבל יש מבוגרים שמעידים על דילמות ומחשבות מגיל צעיר מאוד. אם להזכר בעצמי, למשל, חשבתי על הנושא של בנים ובנות - באופן ילדותי ביותר - מגיל 8 בערך. אני רואה את ביתי בת ה - 7 מגששת במחשבות סופר-ראשוניות (מנער אותי טיפה לכתוב את זה). זה לא מתחיל בגיל 15. גם אם לבנים קצת מאוחר יותר מאשר לבנות.

ומה שרציתי לומר - סליחה סלק שמנצלת את הבמה שלך, יכולה לערוך אותי, או למחוק, חופשי - זה שחשוב מגיל ממש צעיר להיות בראש אמפטי ומקבל ופתוח. לא להמנע ממחשבות ושיחות בנושאים הללו, "כי זה לא רלוונטי" להרבה שנים. זה כנראה יהיה רלוונטי לפני, הרבה לפני, שנדע. שוב נזכרת בעצמי, זוכרת את אמא שלי זורקת לכווני פרורים של הדרכה - שנים אחרי שהייתי מאוד צריכה אותם. היתי צריכה את ההדרכה כשהיא לא חלמה שאני צריכה אותה כבר. בשלב ההוא זה היה too little, too late. אז ככה שלחכות לסימנים מוחשיים נראה לי לא אופטימלי.

שמחה לקרוא על ההתפתחויות העדינות בקשר שלכם

סאלוש

שלום סלק,
אני קוראת את מה שכתבת כאן בימים האחרונים ומנסה לחשוב ולכתוב.

אני אוהַב אותו בכל מקרה, ורק יהיה לי קשה להתמודד עם הקושי שלו.
זה משפט כל כך כל כך חשוב בעיני.
כשסיפרתי להורים שלי שאני לסבית, קצת אחרי הצבא, זה בדיוק מה שאבא שלי אמר לי.
בשבילו זו היתה הפתעה מוחלטת, הלסביוּת, אבל אני מאוד זוכרת לו לטובה את העובדה שהקפיד להגיד לי שהוא אוהב אותי מאוד, אהבה בלי תנאים, של אבא לבת.
והאהבה הזו שהוא הבטיח לי, חסכה לי כל כך הרבה קשיים ועצב, אני לא יכולה להגיד עד כמה.
הוא גם אמר שהוא חושב שיהיו דברים בחיים שיהיו לי קשים יותר מלאחרים, וזה מצער אותו, אבל גם שאם זו הדרך שלי אז זו הדרך שלי.
אז הנחתי (והיום אני יודעת) שחלק גדול מהחשש שלו היה סביב הפחד מזה שלא יהיו לי ילדים (ולו לא יהיו נכדים), ובאמת זה משהו שלא יכולתי להבטיח אז ש"יהיה בסדר" אבל התמודדנו אז עם הקשיים של אז ובהמשך עם ההמשך (והיום, עם ובלי קשר, יש לי ולרעייתי שתי בנות נפלאות ואבא שלי מעריץ את נשמתן, כמובן

)

מצב שאני אהיה הסלע האיתן שלו, שהוא יוכל להישען עליי ולא שיהיה צריך בנוסף גם לתמוך בי
זה נכון בעיני, אבל גם לא סותר את זה שעלול גם להיות לך קשה ושמותר גם שהוא ידע את זה.

אני מוקפת בהרבה גייז, משני המינים, חלקם חברים קרובים ואהובים
כאילו יש בתוכי איזה הומופובית קטנה שהתחבאה בחליפה של תלאביבית פתוחה ומקבלת.
זה נראה כאילו יש סתירה בין שני המשפטים שלך שציטטתי, אבל נדמה לי שאין ביניהם סתירה. החברים הם חברים והבן שלך הוא הבן שלך. אותם את אוהבת כמו שאוהבים חברים ואותו את אוהבת כבנך. וזה לא אותו דבר.

ואחרי כל זה - טוב שיש לו אותך. שאת אמא שלו, ושאת רואה אותו ואוהבת אותו.

שלום לך אמא" לחוצה"
מגיל 4 !!!!! אני זוכר את עצמי מיתרגש ממגע עם בנים!!יותר מאשר עם הבנות הסקרניות בגן!זה היתפתח שכל הזמן חיפשתי קשר \מגע עם בנים ומגיל ההיתבגרות עם גברים.תאמיני או לא תמיד מצאתי והרבה...חשוב לי לציין שלא עברתי שום היתעללות מינית משום קרוב או שכן .והכל פשוט יצא ממני .בצבא הייתי מאושר להיות בקרבי עם כל הגברים הערומים במיקלחות.וכל הזמן זה שירת את צרכי. בגיל מאד מאוחר אפילו הכרתי את אשתי היקרה ונולדה לנו ילדה מדהימה.אז מה אני רוצה להגיד לך?לא משנה כמה תהיי לחוצה או דואגת לא תוכלי להוציא את זה מבנך אני מציע לך להירגע וליזרום כאמא אוהבת ומה שבנך יחליט בבגרותו קבלי אותו כמו שהוא .ליפעמים הרצון למשיכה לגברים היא סקרנות של הרבה בנים שמישתנה להם במהלך החיים (כל הפרטנרים ששיתפו מגע אתי מגיל מאד צעיר רובם סטרייטים)

שלום לכולם אני רואה שהדיון כאן כבר בן שלוש שנים ואני רוצה לשאול את סלק מה נשמע ואיך עוברות השנים עלייך ועל הילד שלך...? אני במצב דומה עם בני בן ה6 ומאד מתעודדת אם מה שכתוב כאן בעיקר צומפי וטראנס.. תבורכו על השיתוף! מקווה לשמוע עוד מכם:)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוב החברות שלי מגדירו עצמן כ-בי
(ביסקסואל) קשה לי להאמין לזה אני בת 13.5 וכל החברות שלי סביב הגיל הזה מגיל 12 עד 17 קשה לי להאמין בכך זה לא נשמע לי הגיוני.
נאמר לי שבגיל זה הנטיות המיניות לא ברורות לבנים וגם לא לבנות
חברותי לא מוכנות להקשיב לי ומקובעות בעובדה זאת.קשה לי לראות שהם יוצרות לעצמך זהות שיכולה להשתנות כשיגדלו.. אני נמצאת במצב שאני צריכה לחסוך במילים ולשתוק רוב היום.
אני מרגישה שאני צריכה להסביר להם בצורה שהם יבינו.הסברתי לחברותי בקשר לזה שהם קטנות ואין נטיות בגיל הזה וששום דבר לא ברור אך הם מקובעות בעמדתן חשוב לי שהם יבינו על מה שאני מדברת איתם כי בכל פעם שהנושא הזה עולה יש ויכוח/ריב ואני לא מוכנה שזה ימשך ככה ומכייון שיש כאן מבוגרים אשמח לקבל הסבר הגיוני ומסביר בצורה פשוטה ולא פוגעת.
חשוב לי מאוד תודה רבה לאנשים שיענו תודה על העזרה

הי לכולם...
אני באמת רואה שהדיון הזה כבר נמשך מספר שנים ורציתי לשמוע מפי סלק מה שלום הילד שלה עכשיו? ואיך היא רואה את הדברים?
אני רוצה לשתף שגם אני עם בני בן ה4 נמצאת בסיטואציות דומות מזה מספר חודשים שהוא נמצא בכן ומשחק עם הבנות .. עד לא מזמן היה עם שיער ארוך ולא מזמן הסתפק ולאחרונה משחק גם עם חלק מהבנים. אני מאוד משתדלת להפגיש עם בנים אחהצ ולעודד למשחקי בנים. הוא משחק במכוניות אבל הרבה משחק דימיוני ואוהב גם לשחק בבית בובות , מטבח ...
בכדורגל משחק מעט ולא כל כך מצליח לשלוט בכדור...
היום אמר לי שהוא רוצה להיות בת ואני נחרדתי אך בעלי לא התרגש ואמר לי שזה נובע כניראה מתשומת הלב שהילדה הקטנה שלנו מקבלת.
יש לציין
שלא מזמן נולדה לו אחות קטנה. ממש מבולבלת ומתוסכלת...

שליחה על ידי אפרת* » 17 מאי 2015, 01:22

כשבת דודה שלי היתה בת 5 החליטה יום אחד שהיא בן. החליפה את שמה, והתנהגה כמו בן בכל תחום שאפשר לחשוב עליו. כולל להשתין בשירותים בעמידה, לעולם לא ללבוש חצאית, לדבר על עצמה רק בלשון זכר ועוד.
יום אחד, אחרי יותר משנה היא הכריזה שהיא שוב היא וזהו. לא נשאר מהחוויה הזו כלום מלבד זכרון.

מזה מספר חודשים שהוא נמצא בכן ומשחק עם הבנות
בגיל הזה, יש יתרון עצום ללשחק עם בנות, כי הן יותר וורבליות וחברתיות ויכולות לעזור לבן ממוצע /ביישן להיכנס למשחק.
הבן שלי היה משחק עם בנות יותר "טוב" ויותר "זורם" מאשר עם בנים, וראיתי שזה בגלל האיכויות שהן הביאו למשחק: איכויות של שפה ותקשורת ומשחק דמיוני ושיתוף פעולה.

אני מאוד משתדלת להפגיש עם בנים אחהצ ולעודד למשחקי בנים.
אני הייתי הולכת בכיוון של לעודד לשחק עם ילדים שהוא אוהב ושנעים לו בקרבתם. מה שחשוב בגיל הזה זה פיתוח יכולות חברתיות כלליות ומשחק משותף באופן כללי, והרבה פחות חשוב התיוגים המגדריים.
הוא משחק במכוניות אבל הרבה משחק דימיוני ואוהב גם לשחק בבית בובות , מטבח
משחק דמיוני זה אחלה. אחד מסוגי המשחק המשובחים והמוצלחים ביותר. הלוואי על כולם.

בכדורגל משחק מעט ולא כל כך מצליח לשלוט בכדור..._
אז מה?
יש שפע של משחקים בעולם. שישחק במה שהוא אוהב. יש ילדים שנעולים על כדורים ישר מהתחלה, ויש כאלה שזה פשוט לא הקטע שלהם, והם יאהבו את זה (במידה) הרבה יותר מאוחר.

היום אמר לי שהוא רוצה להיות בת

הוא אמר גם למה? יכול להיות מעניין.
מאוד ייתכן שזה העניין של אחותו.
הבן של חברה שלי, במשך שנתיים בערך אמר שהוא רוצה להיות רקדנית.
עכשיו הוא בטח כבר שכח מזה מזמן...
הבן שלי רצה להיות מורה בשגרה, ואסטרונאוט בחופשים, ומכונאי כשיפרוש, ובעל חנות שוקולד למקרה שאחד התפקידים האחרים יימאסו עליו.
עכשיו הוא רוצה להיות שחקן קריקט (הוא לא יהיה שחקן קריקט, על זה אני חותמת לך. אבל הוא רוצה. אז שירצה, למה לא?)
הם משחקים באפשרויות, חוקרים את הפוטנציאל של "להיות" כל מיני דברים. תני לו. תני לו מרחב משחק לחקור את מה שהוא ואת מה שהוא אוהב ואת מה שהוא עשוי להיות. ואת הזכות לשנות את דעתו כל יומיים או כל חודשיים.