אולי יהיה פה בלוג

[או_לי*]

מה אני רוצה לכתוב
אני רוצה לכתוב מה אני מרגישה ,
אני רוצה לצעוק את האושר שלי החוצה
אני רוצה למצוא את התשובה הכי טובה
לשאלה הכי גרועה "מה את לא עושה כלום?"
אני רוצה לעצור את הזמן
ולהטמיע את הרגעים הכל כך מאושרים שלי
עם האוצר שלי.
אני רוצה לשמר את התחושה וההנאה שיש לי בלהיות אמא לפעוטה
כי אני יודעת שזה בר חלוף
אני יודעת שהימים קצובים לי בהתענגות הזו
של ילדותי השנייה.
ובכל הנקה שהאוצר שלי מלטפת אותי
אני עוצמת עניים ומתרכזת עמוק עמוק
כאילו מנסה לחרוט את התחושה הנעימה הזו
אצלי בנשמה, לימים שיהיה לי עצוב, לימים שארגיש לבד
בימים שאני אתגעגע.
אפילו המחשבה שיום אחד אני אתגעגע מפחידה אותי.
מה יש לאמא שלי היום ממני?
אהבה, נחת, כבוד, נחמה, חמלה, גאווה ,הבנה, הכרה, הוקרה
אותי
את ילדתי
זה מספק?
היא לא מניקה אותי, היא לא ישנה איתי, היא לא מקלחת אותי
ואת כל השאר היא כן.
אני אוהבת את אמא שלי אהבה ענקית אמיתית וכנה
האמת שאני מעריצה אותה
על שיצרה אותי בחכמתה הענווה והצנועה
על ההטעמה וההפנמה שלי בתפקוד שלי כאמא
על זה שהיא מתירה לי לצמוח לגדול וללמוד ממני.
על המבט שיש לה בעיניים כל פעם שהיא רואה אותי <כאילו הגעתי הרגע לעולם>
גם אחרי 30 שנה
<אייקון של עייפה>
אולי יהיה פה בלוג

[או_לי*]

אני רוצה להפסיק להניק
אני מניקה באהבה מלאה כבר שנה וחצי
למה?
כי לפעמים נמאס לי
כמה נמאס?
לפעמים במיוחד בלילה
או שאנחנו בחוץ ליד אנשים.
אבל אני מסתדרת, אני מבקשת "לא עכשיו"
אני מסיחה את דעתה
ובלילה רוב הזמן זה כיף ונעים וחמים
רק לפעמים שאני עייפה והיא מעירה אותי.
אם אני אפסיק ופתאם אתחרט
רע מאד!
אם אני אפסיק ואתגעגע ,לקרוב, למגע
אם אני ארגיש פתאם שהיא רחוקה ממני
מה ינחם אותה? חיבוק, מילים
אולי נמציא טקס חדש.
מה ינחם אותי?
אומרים לי שהיא מכורה, אני לא יודעת היא הראשונה שלי
מכורה - נשמע רע
אני חושבת על זה הרבה זמן, לפעמים יותר לפעמים פחות
אני אחכה שהיא תגמל לבד, ואם זה יקח יותר מדיי זמן?
אני רוצה להפסיק להניק
למה?
כי נראה לי שדי מספיק
<מי שואל אותך?>(-;

[פלוני_אלמונית*]

את כותבת יפה. אולי יהיה פה בלוג? כן, כן!!!

מותר להפריע?
אולי תנסי להפסיק רק את הנקות הלילה? יכול להועיל לתחושת ה"נמאס".
אצלנו זה עבד. בערך בסביבות הגיל הזה הפסקתי להניק בלילה.
הם כבר יכולים להבין את החוקיות. את רק צריכה להיות שלמה לגמרי עם ההחלטה.

(וזה לגמרי נתון לבחירתך. להניק "בכפיה" זה גרוע בעיני כמו לא להניק. בגיל שנה וחצי הכי כדאי להניק כמה שטוב לך ולה)

[סיפורי_פוגית*]

את כותבת יפה. אולי יהיה פה בלוג? כן, כן!!!

[או_לי*]

פעם הייתי קודם כל אישה
היום אני מרגישה קודם כל אמא
חושבת על זה רגע
לא הגיוני
בכדי להיות אמא חייבים להיות אישה
מה זה אומר?
יגידו הפמיניסטיות (זה רק צורת ביטוי): "אוי זה נורא, איבדת את הזהות שלך"
"נשאבת לאימהות ייתר על המידה"
"אנחנו מרחמות עלייך"
חברה אמרה לי השבוע "אני לא יהיה טוטאלית כמוך - זה נראה לי מתיש"
למה בכלל אני כותבת את כל זה, לא כי אני לא בטוחה במקום שלי ולא כי אני צריכה חיזוקים חיובים
על האימהות שבי.
כי פעם מישהו אמר לי משהו ומשום מה אני לא מצליחה לשכוח את מה שהוא אמר
הוא אמר (אתן מוכנות?) "כשהילדים שלך לא יצטרכו אותך (מבחינה השרדותית) את תהיה אומללה
אז מה אם הוא אמר אהה?
ובכל זאת זה מהדהד לי
טוב לא הצלחתי להעביר את הרעיון לעומקו
ואני כבר צריכה ללכת
אני אמשיך אח"כ
תודה לכל המגיבות
וכו' וכו'

[POOH_והתוספות*]

היום אני מרגישה קודם כל אמא
גם אני...
"כשהילדים שלך לא יצטרכו אותך (מבחינה השרדותית) את תהיה אומללה
_השבוע פתאום חשבתי: כשהילדים יעזבו את הבית, מה אני אעשה עם עצמי?
שאלה מאד חשובה (כשהילדים בני 9 ו 6).
ובאמת מייד היו עניינים השרדותיים, אז עד הרגע שכחתי שזה העסיק אותי._
אבל כרגע הם צריכים.. [אצלי הם יותר קטנים] אז כרגע אני אמא..
כשיהיה לי זמן וצורך אחר אדאג למלא אותו..

למה בכלל אני כותבת את כל זה, לא כי אני לא בטוחה במקום שלי
_אני רוצה לצעוק את האושר שלי החוצה
אני רוצה למצוא את התשובה הכי טובה
לשאלה הכי גרועה "מה את לא עושה כלום?"
אני רוצה לעצור את הזמן
ולהטמיע את הרגעים הכל כך מאושרים שלי
עם האוצר שלי.
אני רוצה לשמר את התחושה וההנאה שיש לי בלהיות אמא לפעוטה
כי אני יודעת שזה בר חלוף_
נשמע שטוב לך במקום שלך...
נשמע שהילדה שלך זכתה באמא נהדרת שנהנית ונוצרת כל רגע איתה..
כרגע לך טוב איתה.. ולה טוב איתך..
היא עוד קטנה וזקוקה לך.. ולך טוב במצב הזה אז מה רע?
למה חוסר הביטחון?
נשמע שאת ממלאת את הצרכים שלה ובנתיים גם צרכים שלך נענים:
_אני יודעת שהימים קצובים לי בהתענגות הזו
של ילדותי השנייה._
תמשיכו להנות...
אני מאמינה שהתשובות למה לעשות כשהיחלדים יגדלו יגיעו בזמנן.. לפחות אצלי זה ככה היה. בהתחלה הייתי עסוקה בלהיות אמא.
זה מילא את כולי ולא היה לי צורך במשהו אחר. עכשיו כשהצורך במשהו אחר מתחיל להציץ אני מתחילה לחשוב על מה עוד אני רוצה להיות..
ובטוחה שבזמן הנכון התשובה תגיע בנתיים אני רק מתלבטת ובודקת כיוונים ובנתיים ממשיכה להיות אמא במשרה מלאה ולהינות מהילדים שלי ועם הילדים שלי..

[לוטם_מרווני*]

מצטרפת בהסכמה לדבריה של חברתי החכמה כאן למעלה.
ורק רציתי להוסיף- את קשובה לתחושות הבטן שלך, את מגשימה את האימהות שלך, את מאושרת.
לגבי ההנקה כחיבור- הגדולה שלי לא יונקת כבר שנה וחצי בערך (ינקה עד שנה ועשר) ועדיין אנחנו מחוברות כמו בהנקה. המון חיבוקים, התכרבלות יחד בלילה, הרבה מגע ואהבה וליטופים...נכון שכשהיא בוכה אני עדיין (כן, עדיין!) שולפת מציעה לה ציצי, והיא עדיין (למורת רוחי) מסרבת ("אני כבר גדולה") אבל ההתכרבלות בזרועותיי היא בדיוק בתנוחת ההנקה (עד כדי כך שחברה ראתה את ההתכרבלות הזו הרימה גבה- מה, היא עוד יונקת?). החיבור ישאר ביניכן לתמיד.
נעם לי לקרוא על הקשר בינך לבין אמך, מחמם את הלב.
את כותבת יפה. אולי יהיה פה בלוג? כן, כן!!!

[או_לי*]

חשבתי על משהו כבר הרבה זמן
אני אנסה לכתוב אותו.
אמא שלי גדלה אותי באהבה נתנה לי את כל הכישורים החברתיים המוסריים
האנושים להצליח לחיות בתוך חברה מגוונת
אמא שלי שילמה לי על כל הלימודים האקדמאים שרציתי
כדי שארכוש מקצוע,שאלמד,שאשכיל
על מנת להצליח בבגרותי
להגיע לעצמאות כלכלית לפרנס.
אמא שלי נתנה לי להרגיש אהובה רצויה נחוצה
על מנת שאהיה אדם בוגר מ א ו ש ר
היום אני בבגרותי
טיפוס חברותי, עם עבר מלא חוויות חברתיות
עם יכולות הסתגלות טיילתי בכמעט כל העולם מגיל 20
אני עם מקצוע אקדמאי מכובד ומוכר
היום אני בסה"כ אמא
העולם הסתובב
ואני היום מנסה לתת למלאכית שלי את כל הכישורים החברתיים
אני לומדת כל יום מה נכון ,אני חושבת על כל נושא בצורה רצינית
ואני לוקחת את האימהות בצורה טוטאלית.
אני דואגת במחשבותיי שיהיה לי לממן לה את הלימודים
ואני מהררת על ימים בהם היא תסע רחוק ממני לארץ רחוקה
אני כל הזמן נותנת לה הרגשה שהיא אהובה רצויה ונחוצה על מנת שתהיה בוגר מ א ו ש ר.
והגלגל ממשיך להסתובב
ויום אחד היא תהיה בס"כ אמא???

(במה שכתבתי לא התכוונתי כהוא זה שאני מזלזלת במה שאני עושה
ושוב אני שלמה עם האימהות ועם מה שאני עושה
אפשר לקרוא למעלה ולהבין את עמדתי.
אני מתכוונת למשהו אחר שיש לי בתחושה
האם מישהו מצליח לרדת לסף דעתי???)

האם זוהי מטרת האבולוצייה האם זוהי המשמעות לבואי לעולם
לגדול להיות בוגר טוב על מנת לגדל ילדים טובים שיהיו אימהות טובות שיגדלו ילדים טובים
וחוזר חלילה

[אני*]

מקסים

[אנה_בי*]

_האם זוהי מטרת האבולוצייה האם זוהי המשמעות לבואי לעולם
לגדול להיות בוגר טוב על מנת לגדל ילדים טובים שיהיו אימהות טובות שיגדלו ילדים טובים
וחוזר חלילה_

הגדרה מדוייקת.
את כותבת יפה מאד.

[פלוני_אלמונית*]

תמשיכי עם עוד הגיגים

[או_לי*]

לאחרונה שואלים אותי רבות אודות "המיטה המשפחתית"
ולפני שאני עונה אני נושמת עמוק
ותלוי בשואל ובמטרה של השאלה
כששואלים באמת על מנת לדעת להבין
אני מסבירה, נכנסת לעומק הדברים ומידי פעם מזכירה לעצמי
את המחשבות ההגיוניות שבדבר.
אם השואל סתם מחפש להקניט אני פשוט מוצאת תשובה כמו
"נוח לי" "אין לנו עוד מיטה" וכו'
אתמול שכבתי במיטה
הסנפתי את המלאכית שלי עמוק עמוק, התחממתי מחום הגוף שלה
ותהיתי איך אנשים שפויים בדעתם מוותרים על החוויה האלוהית הזו איך??
הרי זה לזמן כל כך מוגבל, היא תגדל ותפרוש כנפיים ואני רק יכולה לחלום לנשום אותה ולהרגיש אותה כל כך קרוב.
כמעט חצי חיים אנחנו ישנים לבד, אם שפר עלינו מזלנו מצאנו בן או בת זוג לחלוק את לילותינו
בד"כ אחרי תקופת ההתאהבות אנחנו כבר לא ישנים כפיות, במקרה הטוב מתלטפים קצת לפני ההרדמות
ואח"כ תופסים פינה כל אחד בצד שלו שקוע בפנטזיות שלו.
במקרה הרע מפנים גב אל גב או בכלל ישנים בנפרד (שלא נדע)
ולישון עם תינוק.... עם ייצור רך ונעים
זוהי החוויה הכי עוברית שיש בעולם החיצון.
החום הנעים, נשימות הגוף, האנחות והתנוחות המכונסות. מחזיר אותי תמיד לחוויה הראשונית שלי.
שלא נדבר על ההתעוררויות החטופות של המלאכית, מגששת באפלה וכשהיא מוצאת פיסת גוף שלי
היא אומרת בקול מלא סיפוק, אהבה , וביטחון "אמא"
כאילו היא אומרת "אמא כמה טוב שאת פה, את אף פעם לא מאכזבת אותי"

תודה מלאכית קטנה שלי על החוויה המדהימה היומיומיומית שאת חולקת איתי.
והמרגיעון שואל מה עשית היום למען עצמך? ישנתי קרוב קרוב כל הלילה צמודה למלאכית שלי (ולאבא שלה)

[אני*]

_ולישון עם תינוק.... עם ייצור רך ונעים
זוהי החוויה הכי עוברית שיש בעולם החיצון._

מ ק ס י ם

[או_לי*]

למה אף אחד לא קורא אותי??
אולי השם פחות מעניין
לא שאני כותבת בשביל לקבל תשובות
סתם כיף לדעת שיש שיתוף
)-:

[ההולכת_בדרכים*]

באמת גיליתי את בלוגך המקסים רק עכשיו וממש במקרה... <מרגיעון- מים שקטים חודרים עמוק>
ממש נהניתי לקרוא, מזדהה עם כל כך הרבה!
תמיד טוב לדעת שיש לי שותפות לדרך הלא מאוד פופולרית שאני הולכת בה
שבוע טוב @}

[או_לי*]

המון זמן לא כתבתי
לפעמים אני כותבת בראש לפני שאני נרדמת
ואז כשאני רוצה לכתוב למחרת
זה מאבד לי את החיות את הנשמה שבדברים
ואני מוותרת.
אני כל הזמן מוותרת על רעיונות שיש לי על שאיפות על חלומות
אני חושבת שאני מפחדת
אני מפחדת מכישלון, אני מפחדת מההרגשה הזאת של ההתחלה
אני מפחדת להציג את עצמי לראווה
ולהיות נתונה לחסדי הציבור
אני מפחדת
ומישהוא אמר לי אין מה לפחד אלא מהפחד עצמו
ואלוהים יודע כמה אני לא פחדנית
אז מה העניין
איך אני עושה את זה?
איך אני מוציאה את הדברים לפועל?

אני לפני שינוי אני מרגישה את זה
אני לפני שינוי בהמון רבדים של החיים
השינוי יביא עימו אומץ והתחלות חדשות וטובות
וכוח כוח להוציא את הדברים לפועל
אמן

[אני*]

הרבה זמן לא כתבת
ופתאם ראיתי אותך
מאחלת לך בהצלחה
תכתבי לעיתים קרובות יותר

[יסמין*]

כן, תכתבי עוד.

[כן*]

תכתבי עוד. וכן - תשני את שם הדף לשם יותר "מושך".

[הגבירה_בחום*]

מכירה את ההרגשה הזו (לפני שינוי)
עוד לא רואים על פני השטח, אבל מרגישים זימזומים ורחשים מתחת לפני השטח.
ממש אפשר להרגיש תפיסות חדשות נובטות מבפנים.
התארגנות מחודשת של הגוף, של התודעה....
נשמע מוכר?

[אני*]

איך משנים את שם הדף?
תשני את שם הדף לשם יותר "מושך".

[או_לי*]

אני
נחמד שאת מתעניינת איך משנים שם
אני באמת לא יודעת
מקווה שלא חשבת לשנות אותו בשמי
תודה בכל מקה
ו

איך משנים את שם הדף?_