נוסטלגיה חיפאית

[אנונימי]

{יול יול (23.09.2004 21:16):
בת ההרים, כפרובינציאלית אל פרובינציאלית: זוכרת את המקום המופלא: מילקי פינקי ברחוב הרצל, ועוד פנינה: פינת היופי של גילה, כדי לקנות עגילי פלסטיק עגולים וענקיים, צמודים לאוזן.
ובטח כולם זוכרים את מכנסי הרכיבה מבד הקורדרוי בצבעי הגלידה שאפשר לקנות ב"טופר".
{בת ההרים (2004-09-24T09:31:00):

מילקי פינקי ברחוב הרצל.

וואו זה עומד לי על קצה הזכרון. בבקשה, עזרה...מה היה שם? גלידות וכאילו?
רגע, זוכרת את הגלידריה על פינת הנביאים, מול קולנוע עצמון? זאת עם הרוטב שוקולד חם וסוכריות צבעוניות?
זוכרת את הטיפוס הזה שתמיד היה עולה על אוטובוסים ,עםפאות לחיים ענקיות ושפתיים עבות עבות וכובע קסקט והמון טבעות ותכשיטים ומכנסי פדלפון? היה לו איזה קטע עם נחתים אמריקנים או משהו. נורא פחדתי ממנו כשהייתי קטנה.

[יול_יול*]

וואו זה עומד לי על קצה הזכרון. בבקשה, עזרה...מה היה שם? גלידות וכאילו?
כן, בטח , גלידות ע-נ-ק-י-ו-ת בוופל אמריקאי חדשני. היה תור ארוך ארוך


רגע, זוכרת את הגלידריה על פינת הנביאים, מול קולנוע עצמון? זאת עם הרוטב שוקולד חם וסוכריות צבעוניות?
נראה שזוהי אכן מילקי פינקי. את צודקת, זה לא בהרצל אלא בנביאים.


זוכרת את הטיפוס הזה שתמיד היה עולה על אוטובוסים ,עםפאות לחיים ענקיות ושפתיים עבות עבות וכובע קסקט והמון טבעות ותכשיטים ומכנסי פדלפון? היה לו איזה קטע עם נחתים אמריקנים או משהו. נורא פחדתי ממנו כשהייתי קטנה.


איך אפשר לשכוח? גם אני פחדתי ממנו מאוד. התפללתי שלא ישב לידי באוטובוס או משהו...
זה מדהים כמה הזכרון של טיפוסים מוזרים מהילדות נשאר חזק

אפרופו נחתים אמרקנים:
האם זכורים לך ימי בית רוטשילד? ה'סבתא'? ring a bell? או שאני לא בכיוון?


אבל בכלל נראה לי שאנחנו בשנות ה-80, לא?

[אביגיל_בו‏*]

חיפאיות, הרגתן אותי. אני לא מצליחה להיזכר איפה היה קולנוע עצמון. לא פאתטי?
אבל זוכרות את הגג הנפתח בארמון? סרט ג'ימס בונד כל קיץ עם המשפחה, ביציע.
<הזיכרונות (לאו דווקא געגועים) שלי הם יותר משנות ה-80. "דווקא", מרתף 10, הסינמטק הכי טוב בארץ>

[ש_מים_וארץ‏*]

אני לא מצליחה להיזכר איפה היה קולנוע עצמון.
בסיבוב, לפני הכיכר של הרצל והירידה לשקם. ליד פיצה רימיני.

[יול_יול*]

<הזיכרונות (לאו דווקא געגועים) שלי הם יותר משנות ה-80. "דווקא", מרתף 10, הסינמטק הכי טוב בארץ>
כן! כן!
"דווקא"- ממש הזכרת לי נשכחות. חיכיתי כ"כ ליום הולדת 16 (או שמא זה היה 18?) כדי שיתנו לי להכנס לשם...
ומתחת ל"דווקא", פאב "בעולם הזה"...
ובעיניין לאו דווקא געגועים, לא היה כזה ורדרד גיל ההתבגרות, אה?
בטח לא למי שהסתובב בדווקא...

[איתי_שרון‏*]

זוכרת את הטיפוס הזה שתמיד היה עולה על אוטובוסים ,עםפאות לחיים ענקיות ושפתיים עבות עבות וכובע קסקט והמון טבעות ותכשיטים ומכנסי פדלפון?
לדעתי הוא שייך לאייטיז. אני ראיתי אותו מסתובב באוטובוסים, ובסבנטיז עוד לא הסתובבתי באוטובוסים... או שאולי הוא היה כבר אז?
הזיכרונות (לאו דווקא געגועים) שלי הם יותר משנות ה-80. "דווקא", מרתף 10, הסינמטק הכי טוב בארץ
ב"דווקא" זכיתי להיות פעם אחת לפני שהוא נסגר (הגעתי לגיל הנכון לאט מדי...), מ"מרתף 10" נהניתי שנים רבות. אגב סינמטק, מישהו זוכר את התורים העצומים שהיו שם כל פעם שהקרינו סרט של "מונטי פייתון" באמצע שנות השמונים? טרוף! קרה שישבתי על המדרגות.
בשבוע שעבר יצא לי לעבור ליד קולנוע ארמון/העיר השנייה ז"ל, שם עומד היום בניין משרדים ענקי עם הרבה קומות. איך חולפת תהילת עולם...
אגב הדר - מישהו זוכר את האיש שהיה מוכר שם צוף? אף פעם לא היה לי אומץ לנסות את זה.


{ש מים וארץ (2004-09-26T19:50:00):
אגב הדר - מישהו זוכר את האיש שהיה מוכר שם צוף? אף פעם לא היה לי אומץ לנסות את זה.
צוף?? איפה?
אבל זכור לי לטוב "פלאפל החלוץ" ואת 'בית הקרנות' שהיתה התחנה המרכזית של הדר, בעיקר מהשנה שביה"ס הפתוח השתכן במבנה הענתיקה של הטכניון הישן מעל המשביר.
יצא לי לעבור ליד קולנוע ארמון
אוי אז קולנוע ארמון הוא
בסיבוב, לפני הכיכר של הרצל והירידה לשקם. ליד פיצה רימיני.
עצמון היה יותר הלאה.


{איתי שרון (2004-09-27T09:48:00):
צוף?? איפה?
אם אני זוכר נכון זה היה ברחוב הנביאים, בעלייה מקולנוע "פאר"...


{ש מים וארץ (2004-09-27T10:00:00):
לא זוכרת את הצוף....<חייבת לשאול את החברים על זה>
ועוד משהו לחיפאים- במושבה הגרמנית, ממש בגבול וואדי ניסנאס מול הכנסיה היתה (ועדיין) מאפית בייגלה האחת והיחידה!!
אחרי הפעולות בצופים היינו הולכים לשם ברגל, בחבורות....קושרים בחבל ותולים על היד 3-4 בייגליים עם שומשום או עם מלח ומנשנשים כל הדרך חזרה.


{בת ההרים (2004-09-27T10:50:00):
ועוד משהו לחיפאים- במושבה הגרמנית, ממש בגבול וואדי ניסנאס מול הכנסיה היתה (ועדיין) מאפית בייגלה האחת והיחידה!!
המאפיה האחת והיחידה שלי היתה תמיד המאפיה הקטנה ברחוב הרצל (הצד השקט שלו,ליד בית הדפוס והרצל הספר).

בשבוע שעבר יצא לי לעבור ליד קולנוע ארמון/העיר השנייה ז"ל
זה לא קשור לשם הדף אבל העיר השנייה היתה הבית השני שלי במשך כמה שנים.מתגעגעת.


<איתי,גם אתה חיפאי לשעבר?>


{בת ההרים (27.09.2004 19:30):
טוב אז איתי וכל החיפאים בעבר ובהווה אז הנה אחד
מונומנט לשנות השבעים שקיים עד היום
קיוסק עמי פז בכניסה לכרמליה.
נראה לי שהוא היה,מה שנקרא, גרסת הפיצוציה המקורית בחיפה

[יול_יול‏*]

זה לא קשור לשם הדף אבל העיר השנייה היתה הבית השני שלי במשך כמה שנים.מתגעגעת.
וואוו, העיר השניה...
גם בשבילי זה היה בית.


מישהו זוכר את הפאב של אנטוני (אני מקווה שאני לא מתבלבלת: מקום מתחת לאדמה ברח' העצמאות ליד המשטרה)

[אביגיל_בו‏*]

קיוסק עמי פז בכניסה לכרמליה.
למיטב זכרוני זהו תוצר מובהק של שנות השמונים.
אבל באותו בלוק היתה החנות של המכשפה שמכרה משחקים וציוד משרדי. איך פחדנו ללכת אליה.
זוכרים את הגרפיטי "הפסקה בלי עיר"? היתה מול ה"דווקא" נדמה לי. גם שנות השמונים.

[ש_מים_וארץ‏*]

יול יול ו אביגיל בו? (ו איתי שרון?), מהפיצוציה בכרמליה ומרתף 10 אני מבינה שאתם הייתם חיפאים 'כרמליסטים-סטייליסיטים'....
אנחנו ה'עניים' מהשכונה למטה לא ידענו בכלל מה זה "דווקא", היינו מבלים על הטיילת של בת-גלים, מלקקים גלידה 'תל-חנן' ליד בניין הקזינו, רצים לאוניית 'אף-על-פי-כן' ומתבודדים ב'תל-שיקמונה'.

[איתי_שרון‏*]

אנחנו ה'עניים' מהשכונה למטה לא ידענו בכלל מה זה "דווקא"
ה"דווקא" דווקא היה בהדר, אחד הרחובות באזור של רחוב ירושליים. או שזה עדיין יותר מדי uptown?
מלקקים גלידה 'תל-חנן' ליד בניין הקזינו
כשאתם ישנתם בקופסת נעליים וליקקתם גלידה תל חנן ליד בניין הקזינו, אנחנו חלמנו על קופסת נעליים מתוך קופסת הסיגריות שבה התכרבלנו בלילות הגשומים שעל הכרמל (אני ו-18 האחים שלי) וליקקנו גלידה תל חנן בתל חנן .


קיוסק עמי פז בכניסה לכרמליה.
אני גם חושב שהוא משנות השמונים, כי אני זוכר שהוא עוד לא היה שם. אבל זה צריך להיות שנות השמונים המאוד מוקדמות. בכל מקרה - הוא עדיין נמצא שם עד עצם היום הזה, אם מישהו במקרה נתקע באזור כרמליה בלי עיתון.


זוכרים את הגרפיטי "הפסקה בלי עיר"? היתה מול ה"דווקא" נדמה לי.
אני דווקא זוכר את "מי שלא מאמין באלוהים מקבל כאפה" שהיתה ליד תחנת האוטובוס מול בית חולים רוטשילד. לא יודע למה, זה נתקע לי משום מה.

[פלמוני*]

התכרבלנו בלילות הגשומים שעל הכרמל (אני ו-18 האחים שלי)
למה לא ירדתם העירה? שם יותר חם ויש בחיק מי להתכרבל.
עניים מעולם לא גרו בכרמל.

המאפיה האחת והיחידה שלי היתה תמיד המאפיה הקטנה ברחוב הרצל (הצד השקט שלו,ליד בית הדפוס והרצל הספר).
מול ביתהכנסת הגדול? כמה מטרים מחנות הוילונות למקלחת וכאלו?


{ש מים וארץ (2004-09-28T08:58:00):
או שזה עדיין יותר מדי uptown?
הדר זה היה האמצע, לשם הגענו רק בהזדמנויות מיוחדות כשהיה קצת 'כסף לביזבוז'.
רק יחידי הסגולה שלמדו ב'פתוח' באוניברסיטה זכו להריח על הדרך את שכונות היוקרה.
_שם יותר חם ויש בחיק מי להתכרבל.
עניים מעולם לא גרו בכרמל._
יצא חרוז...

[בת_ההרים‏*]

מול ביתהכנסת הגדול? כמה מטרים מחנות הוילונות למקלחת וכאלו?
בדיוק . עם סהרונים מתוקים, בייגלך ענקיים או בייגלך קטנים מלוחים. באים הביתה,מוציאים משקית הנייר החומה וזוללים עם חמאה.


{בת ההרים (2004-09-28T11:40:00):
מישהו זוכר את הפאב של אנטוני
יאללה שתהיי לי בריאה. תגידי, אנחנו מכירות?

[יול_יול‏*]

תגידי, אנחנו מכירות?
כבר חשבתי לשאול את זה כשאמרת שהעיר השנייה היתה הבית השני שלך.
התאור שלי נכון לאותה תקופה: שיער שחור, בגדים שחורים, מבט דיכאוני...
מזהה?

התאור הזה בטח תואם כמעט את כל מי שהסתובב במקומות האלה בשנות השמונים.

ממש מרגש להזכר בתקופה ההיא... כמה זכרונות...

מה עם מוזיקה? מה זכור לך?

{בת ההרים (2004-09-28T15:10:00):
_התאור שלי נכון לאותה תקופה: שיער שחור, בגדים שחורים, מבט דיכאוני...
מזהה?_
טוב אם לא היית מתלבש אז ככה היו מייד מסתכלים עליך כאילו הגעת מהסיקסטיז

ממש מרגש להזכר בתקופה ההיא... כמה זכרונות...

שלומי החמודצ'יק, אבי הארס, רונן המתולתל מהשער של העיר השנייה שלמרות שידע שהתאריך בתעודת הזהות שלי מזוייף לגמרי-נתן להכנס.
אני תמיד הסתובבתי עם ג'ינג'ית אחת והיינו עשות המון בלאגן שם. מזל ששלומי סלח לנו.
היתי גם חברה צמודה של מישהו שהיה בעצמו בעל מועדונים אבל יותר לכיוון תחילת הניינטיז(סוף השמונים תחילת ה...)
אז אם את מזהה-באהבה (או שאולי את זוכרת צדדים אפלים שלי....)

מה עם מוזיקה? מה זכור לך?

באוהאוס, סיסטרס אוף מרסי, מינימל קומפקט(זוכרת שהם עשו הופעת איחוד עוד אז?), כל ההופעות של פורטיסחרוף, קלאש, dead kennedies, סיאם................לייבך,אן קלארק הניצחית........
הוייייייייייייייייי............

<אולי צריך לפתוח דף אחר של נוסטלגית חיפה או משהו. נראה לי שיש כאן המון חיפאים(לשעבר)>

{יול יול (2004-09-28T18:21:00):
טוב, את פשוט גמרת אותי סופית!!!
שלומי החמודצ'יק, אבי הארס, רונן המתולתל מהשער.
אני לא מאמינה איך את זוכרת את השמות של כולם...
אני ממש בפלאשבק.

אבל ממש גמרת אותי:
באוהאוס, סיסטרס אוף מרסי, מינימל קומפקט (זוכרת שהם עשו הופעת איחוד עוד אז?), כל ההופעות של פורטיסחרוף, קלאש, dead kennedies, סיאם................לייבך,אן קלארק הניצחית........
אני כולי ויברציות של געגועים. אולי אמצא פה איזה דיסק של ניק קייב, להתנחם במשהו שמזכיר את זה.

היתי גם חברה צמודה של מישהו שהיה בעצמו בעל מועדונים אבל יותר לכיוון תחילת הניינטיז
ניחוש פרוע לחלוטין: XXX? (אני מקווה שאני לא עושה לך פה אאוטינג.)

לא זיהיתי מהתאור מי את, אבל די ברור שאני מתה מסקרנות, וברור לי שניתקלנו אחת בשניה לא מעט
נראה לי שאת יותר צעירה ממני, כי בשלב הזה אני כבר לא הייתי צריכה לזייף את ת"ז. (נולדתי ב-71)

מינימל קומפקט (זוכרת שהם עשו הופעת איחוד עוד אז?)
זוכרת את ההופעה בסינרמה שלהם (מקווה שאני לא מתבלבלת) ולא בעיר השניה.
באחד מהפעמים אחרי הופעה של פורטיסחרוב, כשאחת החברות קיבלה בדיוק רשיון נהיגה, עשינו איתם, ועם שלומי שישב איתם באוטו תחרות עד עתלית. היה מפחיד.

אנחנו בהחלט צריכים דף משלנו!


{בת ההרים (2004-09-28T18:38:00):
בגלל שניחשת נכון בניחוש הפרוע שלך וזה היה יכול להפוך לאאוטינג- מחקתי. אבל צדקת לגמרי
את "כולה" גדולה ממני בשלוש שנים. אני בטוחה שאנחנו מכירות. בטח בפנים.
טוב יאללה הולכת להכין ארוחת ערב לילדים...

[בת_ההרים*]

טוב אני מראש מתנצלת כי זה הולך להיות זכרון מהכרמל (וממש לא הייתי עשירה)
מרכז הכרמל, תחנות האוטובוס...
הריח של הפיצה מ"קפה פאר". ריבועי פיצה עבים עם זית תקוע באמצע כל אחד מהם. אם היה נשאר לי כסף לקנות אחד (או אם קנו לי) זה עשה לי את היום. עולה על קו 23 וחוזרת הביתה תוך שאני בולסת את מרובע הפיצה החם שלי על הקרטון הלבן.

[אש''י_ר*]

אני ממש מריחה את הריח, וואו, איך בא לי פיצה עכשיו

[יוחננ_ית*]

הריח של הפיצה מ"קפה פאר". ריבועי פיצה עבים עם זית תקוע באמצע כל אחד מהם.
זוכרת
גם אני חיפאית לשעבר. דף מדליק.

פינת היופי של גילה
בהדר?

תגידו, בחיפה כל החנויות עוד נסגרות בין 2 ל- 4???

[איתי_שרון*]

תגידו, בחיפה כל החנויות עוד נסגרות בין 2 ל- 4???
כן, כי אם קמים ב-4 אחה"צ מתעייפים בדיוק בשעה 10 בערב, שזו השעה שבה אנחנו החיפאים הולכים לישון, כידוע

זאת אולי היתה סטייה פרטית שלי, אבל בכל זאת: פעם בחורף או שניים הטמפרטורות היו יורדות מספיק כדי שבחדשות יספרו ששלג ירד בהרים שגובהם מעל 500 מטר. אני הולך לישון בלילה בציפייה, אולי הפעם סוף סוף אתעורר בבוקר ויהיה קצת שלג גם על הכרמל. זה אף פעם לא קרה עד לחורף של שנת 91 אותו ביליתי בצבא ברמה"ג, שם היה לי כמה שלג שרק רציתי. כמה שנים אחרי זה בכל זאת ירד עוד פעם שלג בחיפה וסוף סוף זכיתי להתעורר לבוקר עם 2 סנטימטר שלג בחיפה. משום מה זה היה הרבה יותר מרגש מאשר שני מטר השלג שהיו לי בגולן...

[רועי_שרון*]

• סרטים של דיסני לילדים ונוער -- לא מצויירים אלא כאלה כמו החיפושית השובבה -- בקולנוע אורלי.
• מגרש החניה של אגד במה שהיה פעם סוף הקו שלהם על הכרמל, וברבות הזמן הפך להיות מרכז חורב.
• מגרש הגדנע הנטוש שליד בית הספר הריאלי (התיכון).
• מק דיויד במרכז הכרמל עם השלט האלקטרוני הראשון בארץ שספר את כמות ההמבורגרים שהם מכרו.
• רחוב נורדאו לפני שהוא הפך למדרחוב.

[יוחננ_ית*]

מק דיויד במרכז הכרמל.
את זה אני זוכרת

מה, רועי, אתה גם חיפאי? אולי אנחנו מכירים? D-:

[יול_יול*]

הריח של הפיצה מ"קפה פאר". ריבועי פיצה עבים עם זית תקוע באמצע כל אחד מהם
המוכר עם השפם העבה שמעיף את הבצק האויר.

_פינת היופי של גילה
בהדר?_
אכן בהדר. זוכרת את החנות הקטנה והארוכה הזו, מלאה בעגילים/צמידים/טבעות ורדרדים?

החניה של אגד במה שהיה פעם סוף הקו שלהם על הכרמל, וברבות הזמן הפך להיות מרכז חורב.
שלידו היתה מאפיה עם ריח לחמניות מדהים על הבוקר, ועוד איזה בית קפה ששמו עומד לי על קצה הלשון...


אולי הפעם סוף סוף אתעורר בבוקר ויהיה קצת שלג גם על הכרמל.
זוכרת שהיינו נוסעים לאוניברסיטה לחפש את השלג האבוד.
גם אני פיספסתי את זה של 91, טיילתי בדיוק בהודו, אבל כל המכתבים שקיבלתי מהארץ היו מלאים בתיאורים שלו...

[בת_ההרים*]

ואני הייתי בשלג של 1991

זוכרים את המאפיה ליד מרכז חורב? אם היית עובר שם לפנות בוקר היית מת מת מת אבל מת מהריח של הלחמניות שהם מוציאים מהתנורים(במיוחד אם חזרת מהפאב מלא באלכוהול וחייב לאכול משהו).

[איתי_שרון*]

מק דיויד במרכז הכרמל עם השלט האלקטרוני הראשון בארץ שספר את כמות ההמבורגרים שהם מכרו
הוא לא היה אלקטרוני! והם סתם הזיזו אותו כל פעם שהתחשק להם לדעתי.

זוכרים את המאפיה ליד מרכז חורב? אם היית עובר שם לפנות בוקר היית מת מת מת אבל מת מהריח של הלחמניות שהם מוציאים מהתנורים.
היתה תקופה של כמה חודשים שגרנו לא רחוק ממרכז חורב וכל בוקר הייתי הולך לתחנה ליד בדרך לביה"ס והריח היה משגע אותי...

ועוד איזה בית קפה ששמו עומד לי על קצה הלשון...
קריפס? עם הפינגווינים?

[יוחננ_ית*]

פינת היופי של גילה
מה זה זוכרת, חנות עגילים מדהימה! (או לפחות אז חשבנו כך...)

קריפס, וואלה, בירידה מחורב, אה? עם שוקולד בצורת ערנבים, מכוניות וכו'. התיידדתי עם בחור שמילצר שם, ובסוף חברה שלי וחבר שלו התחתנו

[בת_ההרים*]

קריפס? עם הפינגווינים?

וואו. אני לא מאמינה. תודה לכם תודהתודהתודה! איזו נוסטלגיה. היו להם כאילו פטיפורים תמיד הייתי מזילה ריר כשהייתי נכנסת לשם. היום במבט לאחור זה היהשוקולד די פושטי אבל אז...

[לוטם_מרווני*]

ואני הייתי בשלג של 1991
בהפסקה הגדולה של התיכון, כולנו עשינו כדורי שלג והמנהל האידיוט "מצליח" חטף כמה כדורי-שלג לתוך החולצה מליצן השכבה, ומרוב תדהמה עמד בפה פעור ועיניים פעורות לרווחה ולא עשה כלום...
יא, איזה זכרונות עתיקים יש כאן. כשארמון עוד היה פעיל, בחיי שאתם זקנים!

[רועי_שרון*]

• המסלול הבלתי-הגיוני בעליל של קו 24 ברגע שהוא מריח את רוממה בסביבה.
• ופעם אחת שירדתי מקו 37 במרכז הכרמל והצלחתי להשיג אותו בריצה במדרגות מראש הכרמל להדר.

[יול_יול*]

חנות עגילים מדהימה!
אני זוכרת שקניתי שם עגילי כסף צמודים בצורת ברק. זה היה להיט!

המסלול הבלתי-הגיוני בעליל של קו 24 ברגע שהוא מריח את רוממה בסביבה.
גדול!
זה באמת היה משהו א-ר-ו-ך. רוממה הישנה, אח"כ החדשה.

ועכשיו לסיפור קטן:
כשהייתי בחטיבת הביניים הקימו את המיזרקה בכיכר ספר. לילה אחד כמה חברים שלי ואני הגענו לשם ושפכנו פנימה כמה חבילות של אבקת כביסה. למחרת המזרקה היתה כולה מלאה בקצף, שחלקו נזל החוצה. מראה מרענן, אין מה לומר. כשנסעתי באוטובוס בחזרה מבית הספר עמדו לידי אנשים שאמרו: איזה יופי עשתה העירייה!

[בת_ההרים*]

המסלול הבלתי-הגיוני בעליל של קו 24 ברגע שהוא מריח את רוממה בסביבה

ואני תמיד ירדתי בתחנה הכי הכי אחרונה שלו-ברוממה החדשה p-:

[בת_ההרים*]

לחובבי המוסיקה כאן....
היו כמה חנויות דסקים/תקליטים שוות בחיפה.
אבל אחרי שפתחו את מרכז חורב ונפתחה "תקליטי חורב"(אז בתוך "קרוסל")- הסטנדרטים השתנו מבחינתי. בעיקר בגלל שהיו שם מוכרים צעירים ומדליקים עם טעם משובח במוסיקה(הטעם שלי, בקיצור).
היה את רענן הנמוך והחייכן.
והיה את אלון הגבוהה והמסתורי. הייתי מאוהבת בו נואשות בגיל 17.
אני לא אשכח שהזמנתי שם את bssm של red hot chili peppers ואת nevermind של נירוונה(שאחריו כלום כבר לא היה יותר אותו הדבר).
הסטוריה.

[איתי_שרון*]

היו כמה חנויות דסקים/תקליטים שוות בחיפה.
השווה מביניהן היתה בהדר, פיקדילי אם אני זוכר נכון.
אבל בשביל הדיסקים השווים באמת עדיין היינו נוסעים ל"בית התקליט" בת"א...

אבל אחרי שפתחו את מרכז חורב ונפתחה "תקליטי חורב"
באמת היו שם מוכרים מביני עניין, מה שחיפה על המבחר הלא מרשים. אגב - גם הבעלים מאוד מבין, גם במוסיקה באופן כללי (קלאסי, ג'ז וכו).

[אם_פי_3*]

ש מים וארץ - מעניין שהנוסטלגיה שלך מוכרת לי מהזוג.... (באמת מעניין (-; )

לי יש נוסטלגיה הרבה יותר בסיסית, בתור פרובינציאלית שבאה לעיר הגדולה.... חנות התקליטים בהדר נקראה "התקליט" לא? וחלק ניכר מהנוסטלגיה החיפאית שלי זה דנה ה וחבורתה...

[סיוננ_דה*]

עוד כמה זכרונות:
דיסקוטק האוניברסיטה - כל שישי, מליון אנשים ברחבת הבנין הרב-תכליתי, מכות רצח כל פעם. בערך מסוף שנות השמונים.
לי יש עוד כמה זכרונות. למשל שהייתי יורד לים לגלוש עם חבר ושם תמיד היו חבורות של ערסים מרמת דוד ועין הים וכו', היו לוקחים לי את הגלשן, גולשים כמה שמתחשק להם ולבסוף כאילו עושים לי טובה גדולה, מחזירים לי אותו.
במרכז הכרמל היה דיסקוטק, שכרגע אני לא זוכר את שמו, איפה שנפתח א"כ מכון הכושר של אודי. גם שם היה תמיד בלגן, מכות וכו'.
ולמי שהזכיר את המוסיקה, אני זוכר הופעה חד פעמית של פיטר מרפי בתל-אביב, תחילת שנות התשעים.
בית ספר זכרון יוסף, שעכשיו אני מתאמן שם בקפואירה פעם בשבוע.
העיר השניה כמובן, יוצאים לבלות, יושבים כל הלילה על הגדר מחוץ למועדון, משחקים במכונות שמעל, קונים בקבוק אלכוהול בחוץ כי יקר מדי במועדון.
ועכשיו למפתיע ביותר, מועדון הסקווש.

[בת_ההרים*]

במרכז הכרמל היה דיסקוטק, שכרגע אני לא זוכר את שמו, איפה שנפתח א"כ מכון הכושר של אודי. גם שם היה תמיד בלגן, מכות וכו'

אתה מתכוון אולי ל- fever? בגן האם?
או לדיסקוטק שהיה במתחם שמתחת לשופרסל? איפה שבסוף הכל התמוטט ונסגר?

[יעל_ג*]

אילו זיכרונות יפים. אני עדיין גרה בחיפה ורציתי לעדכן שהמאפיה שהוזכרה בראשית הדף הזה, במושבה הגרמנית, נקראת הרשקו, עדיין פועלת ואנו עדיין קושרים ביגלה חם רותח על חוט ניילון . הבחור התמהוני עם פיאות הלחיים והסטיקרים וכו' - ראיתי אותו עד לא מזמן. גם אני גרתי ברוממה החדשה והכיף שלי היום הוא לנסוע באוטובוס במסלול הארוך ארוך עם הילדים שלי ולהראות להם את המקומות בהם גדלתי. הם עוד לא הגיעו לגיל בו חושבים שזה פאתטי.

[בת_ההרים*]

המקומות בהם גדלתי

היערות הקסומים שהפכו לגבעת אורנים הבנויה
המרכז המסחרי עם הדואר, "דודלי",בית המרקחת, הקיוסק והפלאפל,הסופרמרקט,המספרה של מימי,הפרפומריה......
"פופולו" בתחנת הדלק

[יוחננ_ית*]

דיסקוטק האוניברסיטה - כל שישי
אנחנו גם היינו הולכות לשם לרקוד ריקודי עם, לא זוכרת באיזה יום. גם הזמר אדם (זוכרים אותו?) היה רוקד שם!

[ש_מים_וארץ*]

היום נזכרתי ברפסודות של ה'חוף השקט' ליד בי"ח רמב"ם.
<אנשי הכרמל בטח הלכו לשחות במה שנקרא היום 'חוף דדו' או ב'בריכת מכבי' הצפונבונית>

וגם היו הנערים הערביים מרח' יפו עם העגלות שלהם (משטח מקרשי בניין וגלגלים של עגלת תינוק או 'קוּגֶלַאגֶרים') עליהן היתה מונחת גיגית נחושת גדולה עם גושי קרח וסברסים. עוברים ברחובות וצועקים 'סברס קר, סברס קר'! על אף שהיו צעירים מאוד, הייתה להם מיומנות קילוף מעוררת קנאה.

[יוחננ_ית*]

ב'בריכת מכבי' הצפונבונית.
איזה כיף תמיד רציתי להיחשב צפונבונית, ועכשיו אני כלולה בהגדרה

<יוחננית מאושרת שגם חנוניות יכולות להיות צפונבוניות>

[לוטם_מרווני*]

<יוחננית מאושרת שגם חנוניות יכולות להיות צפונבוניות>
גם ענבל
<צ'לאק>

[בת_ההרים*]

_היום נזכרתי ברפסודות של ה'חוף השקט' ליד בי"ח רמב"ם.
<אנשי הכרמל בטח הלכו לשחות במה שנקרא היום 'חוף דדו' או ב'בריכת מכבי' הצפונבונית>_

אז דווקא כרמליסטית שכמוני- שרצתי בחוף השקט בילדותי. סבתי היתה לוקחת אותי לשם המון המון. לפני כמה שנים כשביקרנו בחיפה ,לקחנו את עצמינו עם הילד לחוף הזה.
אם להיות כנה- כל החופים בחיפה נהרסו. זה כבר לא מה שהיה פעם. לא נקי ולא נעים.
מצד שני, גם במכבי יצא לי להיות. איזה יופי- נהניתי משני העולמות (-:

[מאיה_כ*]

הי, איזה דף כייפי! להזכר בפינת היופי של גילה..אני קניתי שם מלאן צמידים פאקומים כאלה...והפאב של אנטוני ברחוב יפו...בעלי ואני עדין מחפשים לו תחליף...ואין כאן אף אחד מנוה שאנן שזוכר איש עם המון צמר גפן תקועים בנחריים, לפעמים הוא היה גם מסתתר מאחורי עיתון

[אבא*]

הרגשתי צביטה בלב שקראתי את הזיכרונות של כולם. דף מקסים.
אפשר להוסיף גם משלי ?
מילקי פינקי - ראיתי שכתבו על המקום בתחילת הדף. איך אפשר לשכוח ? אני זוכר את התורים הארוכים שהשתרכו בכניסה, את הגלידות, הופל האמריקאי ואת ההגשה המושקעת עם זיקוקים .
פיצה רימיני
הצימחוניה ברחוב הרצל - הכיסונים הנהדרים וכמובן הבורשט. אני זוכר את בעל המסעדה יושב ליד הקופה הישנה.
חוף הכרמל - למי שזוכר לפני שהרסו אותו ... בריכה ... דקלים ... אני זוכר שכשהרסו אותו הופיע במקום שלט שבישר שבמקום יבנה מלון אך לאחר תקופה ארוכה נכתב שמכיון שרעש הרכבת יפריע לאורחי המלון - הפרויקט מבוטל.
חנות החיות בסוף רחוב נורדאו
בית הפרי - ליד המשביר. אני זוכר שהוא נפתח. יאמי .
התקליט ברחוב הרצל - אני זוכר את התקליט האחרון שקניתי שם ואת השקיות הגדולות.
העדלאידע בפורים שבה ראש העיר רכב על חמור
המנהרה ברחוב הרצל
חנות פנאי לי ברחוב החלוץ
קונדיטורית העוגה
המשרטט ברחוב הרצל
קפה מאיר ברחוב הרצל
חנות הבולים ברחוב הרצל - למי שמכיר היתה ליד התקליט. לפני כשנה רציתי לקנות בולים לאחיין שלי וגיליתי שהיא נסגרה. החנות בסוף הרצל נסגרה אף היא מזמן. נותרה רק חנות בולים אחת בחיפה. בעיר. בעל החנות פותח בשעות הבוקר בלבד ובדר"כ החנות שוממה .

[ש_מים_וארץ*]

וגם מצעד המחולות ביום העצמאות
והכרמלית!! כמובן.

[חוה_ש*]

_היערות הקסומים שהפכו לגבעת אורנים הבנויה
המרכז המסחרי עם הדואר, "דודלי",בית המרקחת, הקיוסק והפלאפל,הסופרמרקט,המספרה של מימי,הפרפומריה......
"פופולו" בתחנת הדלק_
את זה אני מזהה, סבתא שלי גרה ברוממה הישנה ברחוב פלמ"ח וכשהייתי באה אליה לחופש מהקיבוץ היינו הולכים למגרש משחקים בצד השני של הכביש. היה שם מין מתקן טיפוס מוזר שלא ראיתי אף פעם בשום מקום, אז הוא ניראה לי ענק ובטח לא היה כל כך גדול, בנוי מריבועים של צינורות מתכת בכל מיני צבעים.

[אבא*]

... ונזכרתי בחורשה שהיתה במקום שבו הוקמה שכונת ורדיה ונסלל הכביש. איך אהבנו לטייל שם.

[אביגיל_בו*]

חורשת הפרסה. לא להאמין שהיא כבר לא שם.

[בת_ההרים*]

... ונזכרתי בחורשה שהיתה במקום שבו הוקמה שכונת ורדיה ונסלל הכביש. איך אהבנו לטייל שם.

איך אהבנו לצאת לשם בחורף, לקטוף פטריות "טובות" וללמוד על הרעילות, לחזור הביתה, להכין מרק פטריות חורפי.

המנהרה ברחוב הרצל.

כשהיינו קטנים היא נראתה מ---ה ז---ה ארוכה

[לילך_ע*]

ממש להרגיש קיבוצניקית
זוכרת את האיש עם הצמר גפן באף,כמה מגעיל שזה היה...
סעדאת היה כאן ואנחנו נופפנו עם דגלים

[בת_ההרים*]

חנות החיות בסוף רחוב נורדאו

חשבתי להזכיר אותה אבל דווקא היום, במבט לאחור, זה נראה לי אכזרי מאד מה שהלך שם. חיות בתוך כלובים. אפלולית מדכאת.

מהצד השני של אותו רחוב, על הפינה עם הרצל,היתה ואולי קיימת עד היום חנות החפצים הסינים. המון חרסינות מתקתקות של חתולים ופילים. וכלמיני בדים מהמזרח הרחוק. היתה תקופה שהוצאתי שם המון כסף. הייתי במין מצב רוח קיטשי.

[אבא*]

כשהיינו קטנים היא נראתה מ---ה ז---ה ארוכה
כשקראתי את מה שכתבת נזכרתי שגם לנו היא נראתה מאוד ארוכה. מנהרה. היום זה נראה לי יותר כמו מעבר. אני זוכר אותה שעוד הייתה נקייה והיה כיף לעבור בה לפני שרוססה בכתובות גרפיטי והגיעו הקבצנים.

זה נראה לי אכזרי מאד מה שהלך שם. חיות בתוך כלובים. אפלולית מדכאת
קנינו שם דגים. את צודקת ... החיות האומללות היו דחוסות בכלובים והחנות הייתה אפלה. את זוכרת את המוכר ?

איך אהבנו לצאת לשם בחורף, לקטוף פטריות "טובות" וללמוד על הרעילות
אינסוף אורנים וכמובן פטריות. בעיקר זכור לי שאהבנו להגיע לקצה החורשה ולצפות בנוף.

נזכרתי היום גם במסעדת האו"ם למי שמכיר וגם במאפיה בסוף רחוב הרצל שמכרה סהרוני בצק עם סוכר.

נזכרתי גם איך פעם לפני שהוקמו הקניונים הרבים הגענו להדר ולעיר לבלות, לקנות ולטייל. היום אני מגיע לשם רק לעיתים רחוקות ואז נעצב מאוד למראה כל הבסטות שתפסו את מקומן של החנויות (והמדרכות) וההזנחה הרבה הניכרת בחלקים גדולים של העיר.

[בת_ההרים*]

את זוכרת את המוכר ?
לא.

וגם במאפיה בסוף רחוב הרצל שמכרה סהרוני בצק עם סוכר.

דפדף קצת למעלה (-:

וההזנחה הרבה הניכרת בחלקים גדולים של העיר.

כשאני מגיעה לחיפה פעמיים בשנה בערך - אני כל פעם נצבטת מהשינויים הגדולים שחלו בה. זה מתחיל ממבואות פרויד עם כל הקניונים ומפלצות הבטון. חופי הים המלוכלכים. כל החנויות הקטנות שנעלמו להן לטובת , איך ניחשתם, קניונים. מין נאיביות שהלכה לאיבוד, אולי זו רק אני שמזדקנת?
דבר אחד עדיין נעים (בכרמל, לא יודעת לגבי הדר ומטה) לגלות
אנשים עדיין עוצרים לך כשאתה רוצה לחצות במעבר החציה. מיוזמתם.

[ש_מים_וארץ*]

המושבה הגרמנית (למטה...) דווקא טופחה ושופצה ושוחזרה יפה בשנים האחרונות.
רחובות שבילדותי ובנעורי היה מפחיד ללכת בהם נהיו מקומות שכיף לטייל בהם.
לאחרונה יצא לי לשבת עם חברות גם בכרמל (במוריה), היה רגע שהרגשתי שם כאילו שאני נמצאת בשנות ה-20 שלי פתאום בתל-אביב השוקקת חיים ובתי קפה וצעירים ללא הפסקה...
רק 'הדר' (האמצע...) באמת נהיה קצת אפור.

[בת_ההרים*]

המושבה הגרמנית (למטה...) דווקא טופחה ושופצה ושוחזרה יפה בשנים האחרונות

נכון. סליחה שהכללתי. באמת מקסים שם.

[דפנוש*]

איזה כף להיזכר

ותוספות הנוסטלגיה שלי

אברהם מלך הפאלפל ולידו הקונדיטוריה המזרחית עם הבקלאות והמיץ לימון
באולינג במרכז הכרמל
חנות הספרים עין הקורא. החנות הראשונה של ילדותי שנראתה לי כמו היכל ספרים ענק
מסעדת דג הזהב - המון דגים טריים ומטוגנים בשיטת אכול כפי יכולתך. וממול היה חומוס מיתולוגי ששכחתי את שמו (אבו משהו)
שווצריה הקטנה שהיתה בסוף העולם
גן האם, צמר גפן מסוכר
גן החיות הישן עם הדוב בבור ולידו מוזיאון האדם הקדמון
מלון דן כרמל, כשרק הוא היה קיים על הרכס
הגן הבאהי בוורסיה הצנועה

לעדלוידיה קראו ארכיפרחיטורה. אז אם כך אז ארכיטקטורה בבנין הטכניון הישן, לפני שהיה למוזיאון


זו נוסטלגיה עתיקה יותר, משנות השישים והשבעים

[ש_מים_וארץ*]

הקונדיטוריה המזרחית עם הבקלאות והמיץ לימון - והמַלאבִּי!

מלון דן כרמל, כשרק הוא היה קיים על הרכס. - והפנורמה שכילדים האמנו באגדה שהיא 'מסעדה מסתובבת'.

[תומר*]

האיש עם הצמר גפן באף....... בדיוק השבוע חשבתי עליו...........
זכור לי מילדותי בנווה שאנן. דווקא אמי אמרה לי שעלי לנהוג בו בכבוד ושהיא אפילו התישבה לידו באוטובוס והערכתי אותה מאוד על כך אלא שיום אחד שהסתובבתי עם כמה חברה שהביטו בו מבטים נוקבים ואולי גם סיננו איזו הערה .... לא משהו רציני...... האיש פשוט הוציא את הצמר גפן מאפו והטיל אותו לעברינו (כך הם סיפרו אני הייתי עסוק בלברוח ברגע שהם צעקו שזה מה שהוא עושה והספקתי לראות אותו מביט לעברנו בעצבנות.) . מי היה אותו האיש ומה היתה הסבה לצמר גפן באפו......? מישהו יודע?

[פלוני_אלמונית*]

אוי פשוט כיף. לגמרי שכחתי את האיש עם הצמר גפן באף. אגב, למי שממש גר למעלה- באיזור אחוזה יש איש דתי חמוד שתמיד הולך וקורא ספר תוך כדי הליכה. איש קטן עם זקן ומקטרת ותמיד שקוע בספר. חוצמזה, הפאב בנורדאו היה "העולם הזה" ולמי שזוכר, אז היתה שם בעית אקוסטיקה מטורפת- ישבנו שעות ואף אחד לא שמע אף אחד אחר. אבל אחלא מקום.

[סמדר_נ*]

הפאב בנורדאו היה "העולם הזה"
למה "היה"? ישנו!
בעברי הרווק הייתי יושבת שם הרבה עם ידיד. לא משנה באיזו שעה הגענו -- תמיד היה שולחן לשניים פנוי אחד. ותמיד אותו אחד.

[בת_ההרים*]

_זכורים לי מסעות הדיג בבריכה ליד מכבי האש בכרמל שם אף אחד לא הצליח
לתפוס דגי זהב אלא רק גופים._

חהחהחהחהחה! "גן שמואל". לפעמים בביקורים בעיר אני לוקחת לשם את הילדים. גן מקסים.

זוכרים את "קפה לחם" במדרחוב נורדאו? בית קפה מתוק שנפתח לדקה וחצי בדיוק בשנים 91-92. היה כיף שם.

[איתי_שרון*]

בעברי הרווק הייתי יושבת שם הרבה עם ידיד. לא משנה באיזו שעה הגענו – תמיד היה שולחן לשניים פנוי אחד. ותמיד אותו אחד.
הפאב הזה כ"כ קטן שיש שם, אם זכור לי נכון, משהו כמו שלושה שולחנות. כך שאם הוא לא sold out המצב שלו רע

[פלוני_אלמונית*]

מישהו זוכר איך קראו לחנות פוסטרים בגן האם?

לגבי קו 24 וסיבוביו ברוממה. חשוב לציין שהקו השווה ביותר היה 24 א' (מאחוזה תוך חצי שעה בתחנה המרכזית).

[בת_ההרים*]

מישהו זוכר איך קראו לחנות פוסטרים בגן האם?

וואלה לא אבל איתי אחר כך פתח את קפה לחם. ומה שכן זכור לי זה שהשארתי בחנות הזאת הרבה כסף(פוסטרים ענקיים של לד זפלין, פינק פלויד, חולצה של באוהאוס ועוד........)

[עדיין_כאן*]

אני לא מאמינה איך שכחתם את ה"חנות" פופ נוי בבית הקרנות, מקדש הקיטש הנפלא...

[בת_ההרים*]

הו!!! זו שהיו לה מדבקות עגולות עם השם "פופ נוי" על עטיפות המתנה? והפוסטרים הכי הכי שווים של כלבלבים וזוגות אוהבים....
עכשיו זה מזכיר לי גם את החנות הראשונה ראשונה של "דודלי" במרכז המסחרי של רוממה החדשה. היו שם מראות בצורת לב עם מדבקות מנצנצות וגם כריות לב וורודת עם מסגרת מלמלה (זה גם היה בפופ נוי) p-:

[עדיין_כאן*]

מה זה היו עדיין יש ואת כל מתנות היום הולדת של הילדים שלי אני קונה שם...יש דברים שלא משתנים...

[עדיין_כאן*]

אה כן גם חנויות הספרים המשומשים ברח' החלוץ עדיין שם עם מבחר ספרי רומן רומנטי

[ש_מים_וארץ*]

איך שכחתם את ה"חנות" פופ נוי בבית הקרנות, מקדש הקיטש הנפלא
וואלה! כל יומולדת היינו שם.

חנויות הספרים המשומשים ברח' החלוץ
אם אני לא טועה, כבר הוזכרו לטוב אי שם למעלה.

[עדיין_כאן*]

טוב נו ..עוד משהו לפני השינה שאף אחד עדיין לא הזכיר ואלוי צרוב בזכרוני בלבד, מסיבות פורים של מכללת ויצו? מישהו? זוכר?

[בת_ההרים*]

עד היום אני לא מבדיל בין צבר לשיקמה
D-: וואו אני לא זוכרת את החנויות האילו שהזכרת. אבל נזכרתי פתאום גם במספרה של מימי במרכז המסחרי...

מסיבות פורים של ויצו.
מאיפה נפלת עלינו פתאום מאיפה? (-: אני זוכרת אבל מאד במטושטש כי לא ממש למדתי שם אבל היו לי חברים טובים. אני זוכרת הרבה אלכוהול, בעיקר p-: תמיד כל הטיפוסים הבוהמיינים למדו בויצו והיו להם את התחפושות הכי שוות.

[אלעד_קנדה*]

זהו? נגמרה הנוסטלגיה החיפאית? ממש נהניתי לקרוא את הזכרונות שלכם...

[בת_ההרים*]

תוסיף עוד... אני כרגע באתנחתא...

[בת_ההרים*]

משו שתמיד החורף מזכיר לי משום מה...
בואדי(שכחתי את הרחוב)בהצטלבות שני רחובות...שני דוכני פלאפל משני עברי הכביש. ובהמשך...קונדיטוריות הבאקלווה והכנאפה. יאמי! כנאפה טרייה,עוגות מתוקות מכל המינים. קופסאות לבנות פשוטות. אני גרה כל כך רחוק משם ויש ימים שהייתי נותנת %#$#@@&*^ בשביל קופסת מתוקים כאילו.

[ש_מים_וארץ*]

אֵההה, הזכרנו כבר את 'מלך הפלאפל' מהוואדי ואת המלאבי עם הסירופ האדום מחנות המתוקים שעל-יד....
<איי שם למעלה, אבל תמיד כיף להזכר שוב>

[חיפאי_בעבר_גושדני_בהווה*]

לגבי קו 24 וסיבוביו ברוממה. חשוב לציין שהקו השווה ביותר היה 24 א' (מאחוזה תוך חצי שעה בתחנה המרכזית).
הכוונה בטח לקו 23א'.
ועוד סיפורי אוטובוסים:
לגבי קו 24: אני גרתי בקרן היסוד ברוממה הישנה, וכשהייתי מפספס את ה24 לאוניברסיטה, הייתי עולה בריצה לתחנה שלו בפיק"א (אחרי הסיבובים ברוממה הישנה והחדשה) ומשיג אותו שם.
הסיבובים של קו 24 היו כלום לעומת אלו של קו 31 (ו15 ו 16) ברמות רמז. אפרופו קו 31, בתיכון (ליאו בק), כשהייתי מפספס אותו (ליד היכל הספורט) הייתי יורד להדר עם ה24 עד בלפור, רץ דרך הטכנודע וריאלי הדר לרח' הנביאים, ועולה בחזרה לכרמל עם 25/26.
הנוסטלגיה שלי היתה ההברזות מהתיכון - היינו יורדים ברגל עד לרח' עבאס לאכול כנאפה, או לצד השני - לחוף הכרמל.
והאיש עם הצמר גפן באף - אמא שלי (שנולדה בשנות ה50) סיפרה לי שהוא כבר היה מוכר בילדותה.
מה שכן - הייתי בהדר לפני שנה, והיא באמת נהרסה עד היסוד. מורשת שנות ההזנחה של מצנע, וחבל.

[פלוני_אלמונית*]

מי יודע איפה אפשר לרקוד ריקודי עם בחיפה ובאיזה ימים? תודה

[אליה*]

יש לי צמרמורת שלא עוברת.. מאיפה הפלתם עלי את כל הזכרונות האלה..

אני אוסיף, בשביל הנווה שאננים שבינינו-

קולנוע עממי, עם "מופע הקולנוע של רוקי" ו"החומה" במרתון סרטי פולחן לתוך הלילה בפורים,

במוזיאון חיפה ערבי רוק עם יואב קוטנר, שם ישבנו על כסאות לא נוחים וראינו קטעי וידאו ישנים של ג'נסיס מתקופת פיטר גבריאל, והרגשנו נורא מחתרתיים,

קונדיטוריה שני, במרכז רמז, וגם המזרקה המכוערת כל כך שבנו שם והיתה מתקלקלת כל יומיים בממוצע,

הכינוס של יום שישי במרכז רמז, ואח"כ הולכים ברגל לדיסקוטק הזה, בביה"ס אליאנס (אני צודקת? אליאנס? הזכרון כבר לא משהו היום)

המזמוזים בשבשבת, זאת שאפשר לראות כמעט מכל מקום בנווה שאנן.

רקודי עם בקן הנוער העובד, לא זוכרת באיזה יום, לכל תנועות הנוער בשכונה,

האיש המאונן עם העיניים הכחולות ההזויות, שהיה מחכה לנו במסלולים שהלכנו בדרך לביה"ס בשביל לחשוף את עצמו

האירועים בואדי סליב, זה היה איזה קיץ אחד או שניים, שכל מיני אומנים התגייסו להחיות את הואדי, אולי שנת 89, אולי 90, ואז זה נגמר, והכביש שבנו שם סתם חזר להוביל לשומקום

והזכרון הכי חם שלי מהעיר - שבוע הספר במדשאה שמול העירייה (גן האם? אני צודקת?), ואיך שריח של ספרים התערבב עם ריח של דשא ואויר טוב של ערב, והרגשנו נורא חכמים, והכל עוד היה לפנינו, ויכולנו לדמיין שנהיה מה שנרצה להיות.

[ש_מים_וארץ*]

שבוע הספר במדשאה שמול העירייה (גן האם? אני צודקת?),
גן האם הוא ב'מרכז הכרמל', שבוע הספר בגן הזיכרון

[ורדי_תיק*]

המרכז לא נקרא רמז הוא נקרא "זיו" וריקודי העם-"הרקדות" והיו בקן של השמו"ץ.
וכשנוסעים במונית כולם ביחד ביום שישי והנהג אומר : "שתי שקל כלאחד אם אתם יורדים כולם יחד או שלוש שקל עם פיזור"

[מבקש_להתחדש*]

והאיש עם הצמר גפן באף

המרכז לא נקרא רמז הוא נקרא "זיו"

הדברים היחידים שזכרתי...
אוי היו זמנים...
יש פה הרבה חיפאים.

<מבקש השלים עם חיפה רק בשנים האחרונות, היה קשה עם הפרובינצאליות העמוקה

[בת_ההרים*]

במוזיאון חיפה ערבי רוק עם יואב קוטנר, שם ישבנו על כסאות לא נוחים וראינו קטעי וידאו ישנים של ג'נסיס מתקופת פיטר גבריאל, והרגשנו נורא מחתרתיים
גם את??? היה ג-----דול!!! אני הגעתי לשם יחסית צעירה. אולי בת 17. הייתי מלאת חרדת הערצה כלפי הפריקים הגדולים עם החולצות המשובצות או הדפסחם של הרכבי רוק מתקדם למיניהם. וכל השיער הזה על העיניים...

[אליה*]

המרכז לא נקרא רמז הוא נקרא "זיו"
<אליה מסמיקה. עד לאן מגיעה הדמנציה..>

וריקודי העם-"הרקדות" והיו בקן של השמו"ץ.
הרקדות, הרקדות, וואלה. זה היה פעם בשמוץ ופעם בנוע"ל (רק אצלינו, במחנות העולים, לא היה מספיק מקום)

וכולנו היינו אז "נוש"ניקים"

[מבקש_להתחדש*]

נו"שניק...

[איתי_שרון*]

קונדיטוריה שני, במרכז רמז, וגם המזרקה המכוערת כל כך שבנו שם והיתה מתקלקלת כל יומיים בממוצע,
למיטב זכרוני "שני" הגיעו הרבה הרבה אחרי התקופה שאת מתארת. או שהם היו במקום אחר? את המזרקה המכוערת כבר סילקו (תודה לאל, היא באמת היתה מכוערת)

המזמוזים בשבשבת, זאת שאפשר לראות כמעט מכל מקום בנווה שאנן.
מהשבשבת נשאר רק העמוד... הלכנו לשם עם הילד שלנו בין השנתיים וחצי וסיכמנו שנכתוב מכתב לעירייה בבקשה שיחזירו את השבשבת. אבל הגננת בגן טענה שהשכנים באזור ביקשו להוריד אותה כי היא עשתה הרבה רעש
את ילדותי המאושרת העברתי באזור של אחוזה, דווקא היום אני גר קרוב לנווה שאנן וחושב שזו אחלה שכונה.

במוזיאון חיפה ערבי רוק עם יואב קוטנר, שם ישבנו על כסאות לא נוחים וראינו קטעי וידאו ישנים של ג'נסיס מתקופת פיטר גבריאל, והרגשנו נורא מחתרתיים
כל מלה נוספת מיותרת...

[פלוני_אלמונית*]

שאלה לבת ההרים,
את יודעת אולי מה קרה למשפחת קריפס? איפה הם היום?

[בת_ההרים*]

את יודעת אולי מה קרה למשפחת קריפס?
ממש לא. מקווה שהם חיים באושר עם משפחת ארנבוני השוקולד (-:

[אליה*]

למיטב זכרוני "שני" הגיעו הרבה הרבה אחרי התקופה שאת מתארת.
מה פתאום.
זוכרת את עצמי מתפלחת מביה"ס עם חברה, לעשן סיגריה גנובה בגן ארצי ואח"כ לשתות נס קפה (הפוך?? מה זה?) ועוגה בקונדיטוריה שני. וזה היה מז-מן. לפני מאה שנה לפחות, אולי שש עשרה שנים.

[איתי_שרון*]

יש שני ברחוב טרומפלדור שהוא בוודאות חדש (משנות ה-90). האם היה להם עוד סניף בזיו לפני זה? חשבתי שהיה להם רק סניף אחד בעיר.

[מבקש_להתחדש*]

יש שני ברחוב טרומפלדור שהוא בוודאות חדש (משנות ה-90).
אמנם לא נוסטלגי, אבל יש להם עוגת גבינה מדהימה - פעם ב.. בשבת אצל ההורים אנחנו זוכים לטעום.

[אליה*]

יש שני ברחוב טרומפלדור שהוא בוודאות חדש (משנות ה-90).
אני לא יודעת על הסניף בטרומפלדור- הסניף שאני מדברת עליו הוא במרכז זיו, על הפינה. (כבר אין שם יותר?)

[מבקש_להתחדש*]

נראה לי שלא, רק זה בטרומבלדור ( על הפינה )