מקווה לקבל ממכן, בעלות הניסיון, עצות מחכימות
אוי, זה קשה...
הייתי רוצה לתמוך בך, אבל אני בספק אם אני מסוגלת.
ולמה? כי החווייה שלי עם חינוך מיני כל כך שונה משלך.
כשהייתי בת 5 קיבלתי מאמא שלי ספר "איך באים ילדים לעולם" וחרשתי אותו כמו שחרשתי כל חומר כתוב.
וקיבלתי דברים כהווייתם (אם כי, אף פעם לא הבנתי למה הם קשקשו רבע ספר על פרחים ודבורים. מה זה קשור?
)
ומכל הנושא, הדבר היחיד שהיה קשה לי זה הרעיון שכדי להוליד ילדים, בני הזוג צריכים לשכב עירומים במיטה, בלי פיג'מה. אייייייכסס!
אבל זה היה איכס-של-ילדים. לא משהו דרמטי.
את אמא שלי יכולתי לראות עירומה במקלחת מדי פעם, כשנכנסתי לשם (אגבית) כדי לקחת משהו.
לפעמים היא היתה מזכירה את הרעיון של לגלח שיער ערווה, ותמיד היתה אומרת: אני לא מבינה למה נשים עושות את זה? אני חושבת ששיער ערווה זה נשי. זה סימן שאת אשה בשלה, לא ילדה!
בתחילת גיל ההתבגרות אחי הגדול נתן לי את הספר "כל מה שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול". היום לא הייתי ממליצה עליו, הוא מיושן להחריד, אבל הוא היה משעשע ומעניין ויסודי.
למרות שלא הרחבת על פרטים, אני מניחה שהחוויה הקשה שלך עם היחשפות למין לא היתה רק החשיפה עצמה, אלא משהו בקונטקסט שלא ישב טוב, לא היה נכון: אולי החומרים עצמם היו רוויים בפחד וגועל, או אולי חוסר הבנה שלך את מה שזה אומר, שיצר אצלך תמונה מעוותת, או אולי משהו אחר.
וזה לא חייב להיות ככה. יכולה להיות חשיפה למין, בלי קשר לגיל, שתהיה פשוטה וישירה וחיובית.
ועם הילדים שלי, כמו יולי, התחלתי בגיל מאוד צעיר. ארבע או פחות. והם, התמימים, חושבים שזה שיא הנורמלי
(אוי אוי, כשהבן היה בן ארבע ואני עם בטן מתקדמת, הוא יום אחד תופס את עוזרת הגננת שלו בדרך החוצה ואומר לה: את יודעת שאמא שלי בהריון? ושעוד מעט היא תלד לי אח או אחות? ואת יודעת שכשהתינוק ייצא, הוא
לא ייצא דרך הפופיק אלא מבין הרגליים שלה!
והיא אומרת לו, בפרצוף ארוך כמו של זברה "אה, כן...? איזה יופי שאתה יודע כל כך הרבה" וכל שפת הגוף שלה אומרת את ההיפך.
באתי הביתה שפופה ואמרתי לבעלי: תגיד לי, מה לא בסדר? מה, אני לא אמורה להגיד לבן שלי מה הולך לקרות במשפחה, ואיך? מה זה אמור להיות?
והוא, הנשמה, אמר לי: תשמעי, את מגדלת את הילדים באופן הרבה יותר מדי בריא יחסית לחברה שאת חיה בה.
כל כך התרגזתי, אמרתי לו: אז מה אתה רוצה, שאסתיר? שאשקר? שאתחיל למרוח אותם עם שטויות?
לא, הוא אמר. תמשיכי במה שאת עושה. אמרתי לך: זה מאוד בריא לגדול ככה. רק תביני שהממוצע מסביבך - דפוק. וככה הם יגיבו.
נו, שוין.
דווקא עם בנים, שהשיחה קשה יותר (לא מקבלים ווסת ולא חשים במיניות בגופם בגיל צעיר), לחכות?
דווקא לא.
עם הבן שלי מאוד היה חשוב לי שהוא יכיר את נושא הווסת מקרוב, יתרגל לרעיון, יידע שזה חיובי, כדי שאחר כך יוכל להיות נינוח ותומך עם בת זוגו העתידית, ולא ישדר לה שזה דוחה או מרתיע.
אז את בהחלט יכולה לשמוע בבית שלנו את:
<דפיקה על דלת השירותים> "יש פה מישהו?"
הוא: "כן!"
אני: "אז תזדרז ותצא, יש לי ווסת"
או: "תשמע, יש לי ווסת היום ואני עייפה מהרגיל, בבקשה תחסוך לי את XYZ ותעשה בעצמך / תבקש עזרה מאבא".
בעיני, זה חשוב מאוד שהוא יידע ויבין, ויקבל תמונה מאוזנת ככל האפשר. ווסת זה לא דבר רע, זה לגמרי נורמלי, אבל זו תקופה רגישה. נא לא להתפלא אם בימים האלה אני חותכת בפינות.
בגיל 11 בערך, אבא של הילד סיפר לו על הפעם הראשונה שהוא הגיע לאורגזמה, וכמה שזה היה מפתיע, לא צפוי, אפילו מטלטל. הילד חשב שזה סיפור נפלא וצחק עד דמעות. וגם אני.
אשמח אם תכוונה אותי (וגם האתר יעזור לי בכך) אם כבר עברתן את השיחה הזו
אז זהו, שזו לא שיחה
זה שיח.
דיאלוג.
והוא נמשך ונמשך ונמשך על פני שנים.
ואת זה מאוד חשוב להבין.
אולי יעזור לך לחשוב ש"השיחה" שמלחיצה אותך היא לא באמת כל השיחה, אלא רק פתיח, מבוא קטנטן.
אולי משהו כמו "את יודעת, כשאני הייתי קטנה לא דיברו אתי על מין וזה לא היה כיף, והייתי רוצה שאנחנו כן נדבר על זה ושתוכלי לשאול אותי שאלות"
ואולי "קראת / שמעת / מישהו דיבר אתך על ....?"
ואז כשהיא אומרת "כן, זה כך-וכך", את יכולה להיכנס ולהרחיב טיפה, לקחת את זה צעד אחד הלאה, ולתקן כמה מושגים אם צריך.
ואם היא נענית - יופי, את נענית בחזרה, ואם היא שותקת או משנה נושא אז את יכולה להפסיק שם.
וכמה חודשים אחר כך, בהזדמנות אחת - עוד קצת.
ועוד קצת.
מה שכן, טיפים:
- לעשות את הפעם הראשונה מחוץ לבית. רצוי באיזה בהליכה, רק שתיכן, לתת לרגליים לזוז ולנפש לנדוד. יותר קל לשוחח ככה.
- לבדוק מה היא יודעת ולהיענות לזה
- לעודד אותה לשאול שאלות
- להודות בכנות שלא תמיד את יודעת את התשובות. אם היא מתקילה אתך עם משהו שקשה לך להתייחס אליו, את יכולה להגיד "את יודעת, זו שאלה טובה. אני לא בטוחה איך לענות. תני לי לחשוב על זה רגע..." ולתת לעצמך קצת מרחב וזמן עיבוד.
או, על דברים עובדתיים שאת לא סגורה עליהם "נדמה לי ש.... אבל אני לא סגורה על זה. אני יכולה לברר".
הבן שלי, מלאו לו 13. בר-מצווה מסורתית לא הסתייע לעשות, מהרבה סיבות, אז אמרתי לבעלי: קח את הילד לסופשבוע, תעשו קמפינג או טיול או משהו, רק שניכם. שתהיה ל והזמדנות להיות אתך כמו שני מבוגרים.
בסדר. לקח את הילד ואת האוטו, נסעו לשמורת טבע ונתקעו שם יומיים.
חזרו הביתה, ומספר לי הבעל:
<< יום וחצי ישבנו ליד האגם ולא עשינו כלום, רק קראנו ספרים. ואז בשש בערב, פתאום הוא אומר לי: "אבא?"
"כן?"
"אפשר לשאול אותך משהו?"
הנה זה בא, חשבתי לעצמי.
ושלוש שעות דיברנו על מין ועל בנות. >>
את מבינה, לפעמים צריך את המרחב הזה, השקט הזה, הזמן הזה, כדי שדברים יבואו מהם, והם יוכלו להעלות שאלות ותהיות.
אבל את חייבת להתחיל. למסד את הבסיס לשיחה.
ולהתחיל אפשר בקטן. לא צריך קמפינג
אז קטונתי מלתת עצות קונקרטיות, פרט להצטרפות להמלצה על האתר שהגעת אליו והומלץ כאן כמקור מידע.