משתלטת על הבית ועל עצמי

[בלבוסטע*]

יום 202 לאתגר
סידרתי את השטיחים המכובסים במקומם
ו... זהו. פיצוי על אתמול שטבעתי בקירצופים

[בלבוסטע*]

יום 203 לאתגר
האם לבלות עם הילדים שעה וחצי בחוץ בחום מהגיהנום נחשבת משימה מאתגרת על חשבון הבית?
האם זה שאיימתי ורשפתי אש רק 17 פעם במקום 45 זה נחשב להתמודד עם העצבים הרופפים של אוגוסט?

חזרתי מים מסיבוב של שעה בשכונה. הבנים בעצמם התלוננו שחם להם וקשה להם.

אני מצוננת וכאובה. וכבד לי בגוף. חזרה לי התחושה של כובד. שני הקילו שעלו וארוחות בשנות לא מטיבות איתי.
הילדים ערים עדיין.

אולי יש בירה בבית... לסגור את היום הזה בשינה טובה.

[בלבוסטע*]

אני מצוננת כבר כמה ימים וזה כאילו כלום אבל זה כל כך הכל. אני מעוכה ואין לי סבלנות, כואבות לי הפנים, ואני רוצה רק לישון.

[פלונית*]

האם זה שאיימתי ורשפתי אש רק 17 פעם במקום 45 זה נחשב להתמודד.
ברור!

[בלבוסטע*]

פלונית
בתוך העצבים קשה לראות את הטוב בה אבל נכון עדיף כמה שפחות גם אם לא אידיאלי

יום 204 לאתגר
כלים, אשפה, כביסה בנוהל...
ניקיתי גם את השירותים

מנוחת דומעת ועטקבצ בדאגה אחרי כמות המאומתים.
לא יודעת מה נגמר שם בחלונות הגבוהים אבל זה משתולל העסק וצריך יותר מעוד זריקות להמונים

[בלבוסטע*]

פעילות גופנית.
מזמן מזמן רציתי לרוץ ואז יוליקו הפנתה את תשומת לבי לפציעות. צדקה. בירור קטן העלה שגם במאמצים קטנים כשהמשרל גבוה יש פה סיכון גבוה לפציעות וחבלות. למעשה כל רצה גם רזה ומיומנת מועדת להיפצע, כל שכן אנוכי.
ואז חשבתי על אימוני כח וממש בניתי תוכנית ומה אומר- אפילו לא התחלתי. זה התחיל מזה שהייתי בדיאטה, וקלטתי שאני לא מצליחה לאכול מספיק חלבון ביום. כן, אני הקרניבורית. כי ברגע שהורדתי סטייקים ובשרים שמנים נשארתי עם מוצרי חלב פשץסטרמה וחזה עוף - לא להיט. כשמטסיפים אימונים אפילו קצרים צריך להוסיף חלבון כדי לא לאבד מסת שריר יקרה ומכאן הדרך לוותר על התענוג קצרה.

מסכימה עם כל מי שחושבת שהכל תירוצים. ברור תירוצים!!! מי שלא אוהבת ספורט לא יעזור בית דין.
צריך למצוא משהו שאוהבים.

ואז חשבתי פשוט לזוז יותר, שזה תמיד טוב ואכן יעיל. אממה זה מאוד אמורפי. ביום של שופינג אני בהחלט זזה המון - בכלל ימי סידורים גיליתי הכי יעילים מבחינת תזוזה.


וכאמור זה אמורפי לא מסודר.

וכמטבן מזג האויר הזה שיוציא את החשק לצאת בכלל.

אז כרגע אני זזה כמה שאפשר מתי שאפשר.

[בלבוסטע*]

יום 203 לאתגר

כלים, כביסה ואשפה ברגיל
טיאטתי את הסלון ומיינתי את עשרות הקישקושים על הריצפה
לא מאמינה שזה מה שקרה אבל טיאטתי גם עשרות קישקושים מהשטיח. לא ליכלוכים אלא משחקים וכאלה גרפתי והרמתי
ניקיתי את מייבש הכביסה
פרשתי סדינים נקיים למיטות ילדים
פיניתי עוד חצי שקית ענקית עם קישקושים לפיקניק שעשינו לפני חודש והיתה תקועה במבואה

---

עדיין חולה. הרגשתי לגמרי חולה במהלך היום ובערב פחות. גם הבן שלי קצת.
רשמתי לעצמי תפריט למחר בנסיון להתארגן אליו מראש

[בלבוסטע*]

יום 204 לאתגר
טיאטתי את חדר הילדים והסלון
קניות בחום לוהט פלוס שני ילדים שלא ויתרו על שני ארטיקים כל אחד
המזגן
24 מעלות קר לי רע לי
25 מעלות חם לי אני מזיעה
הכל כואב
די לקיץ הזה מעולם לא אהבתי את הקיץ ועכשיו אני שונאת אותו

[שקטה*]

וואו הקטע עם המזגן, באמת למה??? 25 חם מדי מגעיל דביק ו24 קר קפוא... כל המזגנים ככה ולא ברור לי למה. נראה לי שזה לא באמת מייצג טמפרטורה בכלל, סתם דרגות כמו 1 2 3 במכשירים אחרים.

[בלבוסטע*]

וכל קיץ אומרים שלום כזה לא היה אבל השנה רשמית פורסם שחום כזה לא היה
ואני תוהה רק מאיפה כמויות הלחות. בלילה האחרון 90 אחוזי לחות!!! פתחתי את החלון הרגשתי כמו אדי אמבטיה על הפנים

[בלבוסטע*]

יום 205 לאתגר
חולים הבן שלי ואני
הרגשה בטטה
כבד לי
עצוב לי
עשיתי מינימום בבית. קצת בישולים, כביסה, קצת כלים. טיול קצרצר בשכונה קנינו ארטיק ומשחק.

יש לי עצבות גדולה ועייפות וילדים בבית מי יודע עד מתי. ככה קשה בלי מסגרת. מרגישה בלופ אינסופי וחסר טעם.

[לאורה*]

אתם חולים הרבה...
אני שוב ממליצה לך ללכת למדקרת מנוסה שיודעת מה היא עושה.
היא תוכל לחזק לך את המערכת החיסונית ולעזור להעלות את האנרגיה.
זה גם יכול לתמוך בהרזייה.

בקשר לפעילות גופנית - הליכה מהירה זה גם טוב מאד לכושר ולא גורם שום נזק.
גם שחייה מאד מחזקת וממריצה, וגורמת לך להרגיש קלילת תנועה, לא משנה מה המשקל שלך. גם עוזר נגד החום...
בגדול הליכה ושחייה הן הפעילויות הכי בטוחות ובריאות.

[בלבוסטע*]

יום 206 לאתגר
ידעתי שזה יהיה יום מאתגר
חוחים אחרי לילה ללא שינה רציפה
שתיצי קפה לראשונה מזה זמן רב- קפה אמיתי עם קפאין הפלא טפחא זה גרם לי להיות רגועה, שלווה, ממוקדת.

ייתכן שחחק גדול מהעצבנות שלי נובע בכלל מעייפות? פיזית או נפשית?
לקראת הצהריים הרגשתי איבוד סבלנות שוב שתיתי קפה
ושוב רוגע.

אמנם גם בלילה הייתי רגועה יחסית. הבן שלי לא הצליח לישון מכאבים והייתי סבלנית לאורך יותר זמן מהרגיל וללא קפה, אבל... הלוואי הלוואי הלוואי וקפה יהיה החומר הזה שחיפשתי ןיאזן אצלי לפחות חלק מאי השקט

קראתי נדמה לי אצל סאלי תדמור שכח הרצון הכי חזק בבוקר ולאורל היום מתרופף ושלא כדאי לפזר אותו על יותר מדי משימות.

החלטתי שמדינת חיי היא ההורות הרי די מזמן וגם האתגר הזה הוא דרך עוקפת לייצר שליטה התמדה והסביבה מסודרת כדי לתפקד טוב יותר כאמא. בכוונה לא בניתי על משימה הורית נטו כמו להפחית צעקות או לשפר את השיח שלנו או כאלה עשיתי את זה בעבר פה בעמוד, זה החזיק חודשיים וחצי מופלאים וגאה קריסה גדולה.

מאז הבנתי שאני מסוגלת. אבל שגם זה גדול עליי. שכדאי לקחת אתגר פחות מורכב רגשי. כמו סדר וניקיון בבית והנני כאן.

חייבת לציין ששום סדר וניקיון לא מספקים אותי כמו יום שהרגשתי אמא בשליטה. לכן אני כבר פוזלת לכיוון משימה ואצגר הורי וקצת פחות הבית. גיליתי שכשמשהו ממלא אותי ונשמח אותי זה נותן לי יותר דרייב להמשיך והבית - משמח בהחלט אבל לא גורם לי אושר. הילדים כשהם שמחים רגועים כשאני מרגישה פחות מרשעת ויותר תומכת - זה עילאי ושלא כמו הבית יש לזה השלכות ארוכות טווח.


כל הנאום המרגש הזה... נועד לומר שמזה כמה ימים שאני מחלקת אינטואיטיבית את היום - בבוקר קניות עם הילדים שזו משימה מתישה, או הכנת ארוחות לאורך היום, כלים, משחק עם הילדים... לקראת הצהריים אני כבר משחררת מסכים ומתווכת ביניהם משחקים קחו וצהנו ואחהצ אני ממש פורשת לענייני ניקיון, סדר, עניינים שלי חמנייה להם לשחק לבד או בטאבלט או אמבטיה.
צהריין קרינת לגמרי ניכר שהסבלנות שלי לא שם.
בבוקר אפשר עוד לגייס כוחות.

שמתי חב' גם שזה שאני פעילה מנקה ברקע מבשלת ברקע מרגיע אותם גם. וכשאני לא נשאבת לטלפון ולאינטרנט אז גם כשהם צריכים אותי - אני לא עצבנית כאילו נעצרו אותי מחמצן.

אלו דברים שידעתי שנים - אני פשוט חוזרת ליישם.
צפויה לנו תקופה רבה בבית.
צריך להתמודד לגייס כוחות,לתכנן,לגייס אופטימיות. לא להרפות מנסיון לחזק את עצמי - עבורם.


ולאתגר היומי -

טיאטתי את רוב הבית
אספתי חלק מהניירות וזבל מהחדרים
זרקצי אשפה פעמיים פיזרתי שקיות ניילון הידיות החדרים - מקל עליי לאסוף אשפה מהחדרים
שתי כביסותכלים כמה פעמים
ניקיתי את השירותים
סידרתי את אזור הכיור באמבטיה
החלפתי שוב מצעים בחדר ילדים ואיווררתי הכל בשמש (איזה כיף)
מיינתי עוד שתי שקיות מפיקניק/בילוי שכבו במבואה
סידרתי משחקים מריצפת הסלון

[בלבוסטע*]

לאורה היה לנו בית אחד מכל אלו שעברנו - שלא היינו חולים בו פעם אחת במשך שנה.
בכל השאר אכן חולים... לדעתי יש קשר לבית.
בימים אלו אבל באמת שהרבה חולים אם מהמזגנים או מהוירוסים שחיכו להשתחרר מהחורף.

הליכה זה נהדר, אני בכושר ככה ירוד שכל דבר עוזר.

[לאורה*]

אם אתם חולים כמעט בכל בית שאתם נמצאים דווקא נראה לי הפוך - שאין קשר לבית.
ולפי מה שאת כותבת פה כבר 3 חודשים אתם נכנסים ויוצאים ממחלה נונסטופ...
יחד עם העייפות שאת מתארת והמצברוח הירוד נשמע שהגוף צריך חיזוק.

[בלבוסטע*]

יום 207 לאתגר
סידרתי את ארון בגדי הילדים
כלים, אשפה, הלבשתי ציפיות לכמה כריות ערומות

אני מגלה שאני מתמידה ומפתחת הרגלים - סביב מה שהכי שימושי ומציק לי. כלים, כביסה, בגדים, שירותים.

מדהים כמה אנחנו מכונה משוכללת - כמויות הבלגן במבואה לא יפות מבחינה אסתטית אולי תעשי עם זה משהו? הממ פחות. כביסה? זה סיפור אחר.

כמה אני גאה שאת האדישות על הר כלים וארון הפוך, שירותים ג'יפה - החלפתי בעשייה לאורך תקופה ארוכה.


רשמית אני יכולה לומר שהזזתי את הגבינה שלי, סליחה את האדישות שלי. זה לא אומר שאין ערימת כלים עכשיו בשתים בלילה בכיור. אבל זה אחרי שרחצתי כלים כבר פעמיים היום וחלקם הגדול נקי בארונות. זה - הישג. יש לו סיכוי להישאר.

[יולי_קו]

אני שמחה שאת מרגישה טוב עם הזזת הגבינה שלך!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שתיצי קפה לראשונה מזה זמן רב- קפה אמיתי עם קפאין הפלא טפחא זה גרם לי להיות רגועה, שלווה, ממוקדת.
יכול להיות שיש לך הפרעת קשב? לקפאין יש הרבה פעמים השפעה ממקדת על א.נשים עם הפרעת קשר והשפעה הפוכה לחלוטין על ניורוטיפיקלים.
ממליצה בחום ללכת לאיבחון גם בגיל מבוגר, יש הרבה קשיים בחיים למי שיש לו.ה הםרעת קשב, מבחינת התארגנות ועוד שיכולים להיפתר בקלות יחסית עם הדרכה מתאימה של מומחה של איך להקל על החיים ולא להילחם בסגנון החשיבה הייחודי מתוך מחשבה סטנדרטית שמדובר בעצלות.

[בלבוסטע*]

יש לי הפרעת קשב מאובחנת.

מעניין מה שכתבת, מאוד. אני באמת מרגישה יותר מפוקסת יש משהו רגוע. ולכן פחות מותשת כנראה.

הוצע לי טיפול ברטלין שלא התמדתי.
אני מפחדת מתופעות הלוואי שאומרים שיש לרטלין - של התפרצויות זעם ועוד

יש לך שם של מומחה שעושה הדרכה כזו כמו שציינת?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא מצליחה להוסיף הודעה עם לינקים

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא מכירה אישית, אבל עד שתימצאי מומחה, יש ערוץ מקסים שמלמד על הנושא, הנה כמה דוגמאות:

לא הצלחתי להוסיף לינקים, אז כתבתי אילו מילים לחפש באתר יוטיוב כדי להגיע ללינק:
גישה להתמודדות עם בלאגן בבית כשיש הפרעת קשב:
"How to Deal with Clutter When You Have ADHD"
2 הוידיאו הראשונים שעולים

איך לגייס מוטיבציה עם הפרעת קשב:
"ADHD and Motivation"

איך הפרעת קשב גורמת לאי יציבות רגשית ומה אפשר לעשות בנוגע:
"ADHD and Emotional Dysregulation: What You Need to Know"

המקימה שלו היא עם הפרעת קשב בעצמה והגישה שלה היא שאפשר לעשות מה שכולם עושים, אבל לבחור בדרך שיותר מתאימה לך והיא מסבירה איך.

[בלבוסטע*]

איזה קטע
לא הספקתי לצפות ממש - אני לא מוצאת איך לקבל תרגום לאנגלית המהירה מדי שלה, אבל במאמר כתוב צויינו בדיוק המטלות שאני עושה. קטנות מעניינות לא מחייבות קלילות ויומיומיות. למשל לפזר פחי אשפה בחדרים, אני מפזרת שקיות על ידיות הדלת, או לעשטת סיבוב ולזרוק

שוב חוזרים לביולוגיה. אני מתעלמת - מהנטייה החזקה להשמנה,מהפרעות הקשב, מדכאון. זה מטומטם.
יש תרופות ואני צריכה להשתחרר מהפחד מהן. תופעות הלוואי מרגיזות ובכל פעם שניסיתי ולא צלח נעלמתי להרבה שנים. חבל.

[בלבוסטע*]

יום 208 לאתגר
העברתי סמרטוט בחדר ילדים ובשירותים
כלים וסהו

יום מאתגר מבחינה בריאותית של הבן שלי היה ממש מתסכל מקווה שנחזור כבר להיות בריאים. אנחנו בסוג של הסתגרות בגלל המחלות ולא בטוח שבראשון לספטמבר נלך לגן

[בלבוסטע*]

יוליקו תודה יקרה!

[בעלבוסטע*]

יום 209 לאתגר
היו לנו סידורים ועניינים לילדים ולי,
גינת שעשועים
וקניה קטנה
כשאני עם כאב שינים אוזניים שפעת ובכללי סבל עז מהחמסין.
יש לי שן שצריך לטפל בה ואני דוחה כבר שנים.
הבן שלי עדיין בסוף מחלה.

בתוך כל זה העמדתי מכונת כביסה אחת
ותיכף אלביש קצת ציפיות לעוד כריות השבוע.

הלך לי הטלפון מחר נתקן בהלימה מוחלטת לכאב אוזניים.

[בעלבוסטע*]

ביקשתי מרשם נוסף לריטלין. נתחיל שוב הפעם ברצינות. לא שני כדורים ובריחה.
בזכותך פלונית אלמונית

[בעלבוסטע*]

יום 210 לאתגר
האוזן שלי דולפת זה היום השלישי מים בכמויות בכלל זה התחיל מכאב עצום בשן שבורה וכאבים בסינוסים. אני על אנטיביוטיקה שלקחתי ביוזמתי עצבנית עצבנית.
לא יכולה להכיל שום דבר ממש אין לי כח.

היום שטפתי כלים, אשפה, כיבסתי שמיכה של הילד, מאוד מאוד עצבנית.

[בעלבוסטע*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היום הייתי יותר והכי עם הבן שלי
שנינו חולים הרבה זמן
חוץ מכביסה והזמנת/סידור קניות לא נגעתי בבית.

בריאות לכולם

[בעלבוסטע*]

היום אני ביום של הכרה בטוב של עצמי. אולי אווירת ראש השנה ואולי המקום הזה של התמודדות סיזיפית.

הסתכלתי על השבועיים האחרונים. בהם לא היתה לי דקה אחת בלי להיות צמודה לילדים. לא רק אוגוסט אלא מחלות שעדיין נמשכות שלי ושל הבן. ברקע הבן השני צריך יחס. ואני לבד 99 אחוז מהזמן.

אני מסתכלת על מאגר התרופות 'היה לי מראש. בזכותו שלפתי לעצמי אנטיביוטיקה וחסכתי לעצמי סבל. כשהבן שלי חולה אף אחד לא יכול להחליף אותי וכמה חכם מצידי להתארגן מראש על תרופות למקרה ש - והפעם עבורי. היתה לי דלקת קשה בשן, בסינוסים באוזן. רק היום סימנים של התאוששות.

אני מודה לעצמי על יכולת העמידה בטיפול סיזיפי יומיומי בילד סובל סבל רב עם כמויות של תרופות ובכי ובית חשוך ואני מסתובבת כמו זומבי "אמא תהיי איתי אמר אני צריך אותך" כואב לו. כאבים משי שעקב פה יודע כמה סבל וכמה כבר הפסקתי לדבר על זה והפעם... באמת שהפעם...

והוא גיבור לשאת את זה ולשאת אותי שלרוב מטפלת וחומלת אבל לפעמים מתעצבנת כועסת. הוויכוחים על תרופות הבלגן בבית העייפות והסבל הזה כואב.

ואנחנו עוברים את זה יחד.

ואני מאחלת לנו למשפחה הקטנה שלי שקודם כל אצליח בזמן הקרוב להרחיב את הבירורים. לחוות דעת נוספות. לדעתי האבחנה שלו שגויה או שגויה חלקית וגם הטיפול לא מיטבי. אני צריכה להעמיד את זה שוב בראש סדר העדיפויות אחרי תקופה של טיפול מסויים שהקל ומקל אבל לא מספיק

ואני מאחלת לנו להמשיך להנות ולגדול בבריאות בשנה החדשה הזו, שהבנים יתפתחו בדרכים טובות שישכללו את הכשרונות שלהם לבד, בגן ובעזרתי.

שיהיה לי הכח להתמודד עם מה שביכולתי, ולהאציל ולהיעזר בתחומים שאני נדרשת להם.

אני גאה בעצמי שהדברים החשובים אני סופר. לפני חודש נתקעתי במעלית שעה. היה מחניק ועד שחילצו לקח זמן אבל הייתי קול.

ואני מסתכלת אומרת אז בלגן בבית ואת שמנה וכבד לך, ועצבנית ואמא חצי טובה ממה שהיית רוצה אבל כמה כמה כמה אתגרים את מתקתקת וצולחת בשנים האחרונות, כ מ ה הרבה הצלחתי ואצליח.

מאחלת לכולנו נשים חכמות אוהבות ולמשפחות שלנו שיהיה לנו טוב, וחדש ושנדע איך להצליח להגשים את המאוויים שלנו ואת עצמנו.

[בעלבוסטע*]

יום 211 לאתגר
כלים. היינו בבית כאמור מחלה.
בצהריים הבטחתי להם הפתעה אם יעמדו במשימות שכללו סדר של כל המשחקים בסלון. אחד עשה מה שיכל ואנחנו לו בגלל הכאבים והשני פשש התעלה על עצמו תקתק את הבלגן.
בסוף נתתי להם ארטיקים. בדרכ אני לא משחדת, לפעמים דרך משחק (מי מראה לי איך הוא מסדר את כל החלקים האדומים... ) , או אולטימטום (קודם מסדרים ואז נצא לגינה) אבל גם שוחד לפעמים מרענן תרתי משמע.

אני גם תרמתי קצת ואחכ טיאטתי.
באמבטיה פרשתי שטיח מהכביסה.
החלפתי ציפיות.
ניקיתי מסביב לגז מעט.
רוקנתי קשקושים מהמקרר.

[בעלבוסטע*]

יום 212 לאתגר
סידרתי את שולחן הסלון
אשפה
טיפלתי בבן שלי ובעצמי
בשאיפה לבריאות שלמה בהקדם

[בעלבוסטע*]

יום 213 לאתגר
כלים, אשפה, כביסה, קצת החלפת ציפיות
שנה חדשה מתחילה

[בעלבוסטע*]

יום 214

החליפו לי טיפול אנטיביוטיקה נוספת
דפיקות בראש
הבן שלי עדיין מחלים
הבן השני מסתובב סביבנו באהבה
סהכ אווירה רגועה אבל גם חלשה משהו
ואני יכולה להעיד שכבר ההרגלים השתרשו כך שגם תחת מחלה וכאב, עם הילדים אני עושה כמה דברים אוטומטית.

הכיור בסוף היום - נקי לחלוטין למרות שאנחנו שורצים בבית

טיאטתי את הסלון, מטבח חדר ילדים

הילדים הרימו שני שליש משחקים מהריצפה ואני את השאר

פעמיים העפתי שקיות אשפה ורחצתי שני פחי אשפה באמבטיה, על הדרך סידרתי שם והעפתי משחקים ישנים

כביסה כמובן - של שטיחים ומטליות ריצפה

איווררתי את מצעי הילדים

שנה חדשה ומחודשת בבריאות

[בעלבוסטע*]

יום 215 לאתגר
קצת קצת הטבה בריאותית אצלי

כביסה, כלים כלים לא מאפשרת הצטברות ענקית, ניקיתי את הגז, החזרתי שטיחונים נקיים מהכביסה למטבח ולאמבטיה.

[בעלבוסטע*]

אני רוצה לכתוב משהו על שינוי הרגלים לעצמי כמו תמיד, וגם לאחרות.
אני קוראת הרבה מאוד (מאוד) על סיפורים של אחרים ואחרות ועוקבת אחרי כאלה שהצליחו לייצר שינוי בחיים או בהרגל מסויים.

זה כמעט אף פעם לא חלק. לפעמים מרוב אינסטגרם וטיקטוק וכאלה נדמה שרצח אחרות הן רק מחליטות ומסתערות עובד להן. זה לא ככה ב-98 אחוז מהמקרים.
וגם באחוזים שזה ככה זה בדרכ כי יש שם נסיבות מאוד תומכות/נדירות שמאפשרות את זה.

למשל, אני עוקבת אחרי מישהי שאינה שהיא עשתה שינוי בהרגלי האכילה שלה. במשך עשור כמעט היא עשתה שינוי מגיל 18 עד 28 מנערה מלאה היא הפכה לאישה רזונת ושרירית. אני פחות מתחברת למודל הזה של שרירים ורזון אבל הנקודה היא שבעשור שהכי קל לרדת במשקל גם מבחינה מטבולית גם מבחינת הפניות לזה וגם המוטיבציה - לקח לה עשר שנים לשנות הרגלי אכילה, להכניס ספורט קבוע ולרזות 10-15 ק''ג.

אני חושבת שההבנה שתהליכים לוקחים זמן והם כוללים עליות וירידות - אנחנו כאילו יודעות את זה ומבינות אבל זה לא נכון. אין מי שלא התחילה שינוי כלשהו ולא ציפתה לתוצאות כאן ועכשיו או התייאשה כשהתוצאות לא סיפקו אותה מהר מספיק.

אני רוצה לחזק כל מי שנמצאת בתהליך. זה לוקח זמן. יש תוצאות. זה לוקח זמן. אני ממנטרת גם לעצמי ואני רואה תוצאות עקביות. כבר כמה חודשים שאני מתמידה בלתחזק את הבית ב-30 אחוז יותר מבעבר. על בסיס יומי.
ירדתי במשקל 5 ק''ג ולאחר תקופה עוד 5 והעליתי 3 וכבר חודש נשארת שם. סהכ ירידה של 7 ק''ג, שנשמרת.

יש התקדמויות גם אחרות ויש גם דברים שלא מוצאים ביטוי בהתנהגות אבל כן בראש. היחסי שנאה שלי עם הכנסת זרים לבית, החל מטכנאים ועד מנקה, זה משהו שמתבשל עולה יורד אולי ישתנה מספיק כדי להתקדם גם שם. אולי לא.

אבל בשורה התחתונה קמים הולכים נופלים שוב קמים. זו הדרך אין אחרת.

[בעלבוסטע*]

יום 216 לאתגר
היום בשעה טובהההה חזרנו לעולם. הילדים למסגרות ואני טסתי לראות רופא אחרי שבועיים שלא הצלחתי.
אח''כ לבתי מרקחת כי אין מצב שבבית המרקחת של הסניף שלי יהיו יותר משליש התרופות במרשם. זו מסורת ומסורת לא שוברים. בכלל ספורט טוב לאיכות ימים אז אני חושדת בקופח שלי שזו דרכם להרביץ בי בריאות. ואם כבר בריאות אז גם קניתי בורקס פינוקים ותה נענע הארומה לחגוג את היציאה מעבדות של שבועיים בבית לחרות בחמסין הישראלי.
אחהצ לקחתי את הילדים למרכז המסחרי קניתי להם משחק שהבטחתי, ממתקים, התרוצצו ושמחו, נכנסו לתוך מזרקה עם הבגדים כי חיים רק פעם אחת ואמא סופסוף לא צועקת אז בכיף. אח''כ התרוצצו כל הדרך הביתה.
מי שקילחה בתשע בערב את שניהם והעמידה מכונת כביסה, פרשה כיסוי נקי לספה ושתתה ספרייט צונן ישר מהבקבוק - אחרי יום שצעדה במצטבר 4 קילומטר לא אכפת לה היום מהכלים והריצפה.

תודה לאלוהים על חסד של בריאות שלמה, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

בלבוסטע את השראה לשנה החדשה. באמת. אני קוראת אותך בהשתאות כל פעם מחדש.

[בעלבוסטע*]

תודה קרן שמש אהובה

[רוזמרין*]

אני עוקבת אחרי מישהי שאינה שהיא עשתה שינוי בהרגלי האכילה שלה.
החלטתי לעשות שינוי ולקוות לרדת איזה 7 ק"ג לכבוד חתונת הבן שמתקרבת.
התחלתי לפני חודשיים, הכנתי טבלת ארוחות מגוונת ובריאה ועברתי לקנות כיבוד רק לסופ"ש. עברו חודשיים, לא ירדתי אפילו 10 גרם אבל נשארתי עם התזונה הטובה והיא משמחת אותי. וזה שאני אגיע שמנמנה לחתונה? נו, שאלו יהיו הצרות שלי
אני קוראת אותך בהשתאות כל פעם מחדש.
גם אני! שנה טובה ובריאה לך בלעבוסטה

[בעלבוסטע*]

מזל טוב לחתונה של הבן! לא ידעתי שיש לך ילד בגיל חתונה. כמה מרגש בטח.
ועוד בתקופה כזו כפליים.
תודה על הפרגון ושנה טובה כמובן גם לכם

---

יום 217 לאתגר

היום הלכתי 3 ק"מ בראס בן אמו.
לא תיכננתי. המסגרות של הבנים טלל נמצאות במרחק קילומטר וחצי אז אני חוזרת משם בכל מיני דרכים והיום החלטתי ברגל. היה ממש קל. כשהחזרתי אותם ניסיתי גם איתם, הרי בגינה הם מתרוצצים שעות.
אילולא בחמסין של הצהריים היה להם קל אבל בחמסין היה מתיש וכולנו נכנסנו היישר למיטה לישון צהריים. מי אמרה שתי ציפורים במכה ולא קיבלה

יומיים אני שומרת מריק מכאבים. אני צועקת, או מאיימת אבל פחות בכנסים ודציבלים. תמיד אמרתי שהאתגר של הבית נועד לחזק בי את היכולת להתמודד עם האתגרים בהורות. זה הראשון בהם. פחות כעסים פחות להגיע לקצה פחות להיכנס למקומות שעושים להם ולי רע.
פסיכולוגים אומרים שכן יש משמעות למינון זה לא הכל או כלום. אם נחצה את הגבול פעם בשעה או פעם בשלוש שעות יש לזה אימפקט אדיר. אז אני מאמצת. פחות זה יותר. ובשונה מהבית כל הישג - אצל הילדים הוא טוב גם אם לאחר מכן התחרבש. אם יומיים היה טוב ויום אחד רע אז היומיים משמעותיים.
בבית אם יומיים נקי ויום אחד מלוכלך חזרת לנקודת ההתחלה. זה לא שהבית יצא נשכר ממך. ילד - דווקא כן.


אז אני שם. קראתי גם על הדיבור הפנימי המקדים לפני התפרצויות שליליות. הדיבור הזה שבונה מתח ובונה שיח כזה של כמה רע לי וכמה הם לא בסדר וכמה ואיך הוא דווקא ומתי כבר יפסיק ודי וכאלה. שם זה מתחיל ושם לעצור. שם לשנות ושלום קראתי ואתמול כבר יישמתי כשהייתי חסרת סבלנות סביבם כשלא נרדמו וכבר לי בראש דיבור פנימי כזה של כמה הוא/הם מעצבנים וכמה אני מסכנה ומיד שיניתי אפילו למשפטים קונקרטיים אלא אמרתי לעצמי הוא בעצמו עכשיו פשוט לא מוצא את עצמו גוזל קטן וזה פירק במשהו את הכובד הזה ששמתי על הסיטואציה
זה לא הוגדר האתגר אבל זה האתגר החדש שלי (בנוסף לרוטינה הביתית).

אני שמחה לשים על השולחן את העניינים הנפיצים האלה שהרבה יותר מאתגר להתמודד איתם מאשר ריצפה מלוכלכלת. עצבים מול ילדים בסיר לחץ של ימינו תחת קורונה, חגים, מחלות ואמא שחוקה מדי בלי עזרה זה לא עניין של מה בכך.
מצד שני הילדים קסם, האמא כבר יש לה ניסיון מוטיבציה, הבית נעים מרווח הרבה משחקים שהם אוהבים ומושקעים בהם וכן למדתי ולומדת לצאת מעצמי או לחזור לעצמי לפעמים.


--- לגבי אתגר הניקיון -
כלים, כביסה, טיאטתי את חדר הילדים והפרוסדור ואשפה.
לדעתי אני כבר 10 ימים על אנטיביוטיקה ויש לי עוד 5. אומרים שזה מדכא תיאבון. זה לא. אני אוכלת המון, עייפה לעיתים. כמו הקפה - אני שותה ונרדמת כמו ששום חומר לא מרדים אותי, נפלאות התבונה

[בעלבוסטע*]

יום 218 לאתגר
כלים, כביסה של שמיכת הילד ומצעים. טיאטתי קצת בסלון.
אח''כ נזרוק אשפה וננקה שירותים.

הילדים כבר יום שלישי ללא מסכים אמרתי שהתקלקל. רק באוכל 20 דקות של סרט פעם או פעמיים ביום.
אחרי שנה של שעות על מסכים כל יום מפתיע אותי כמה היה קל להתפטר מזה הפעם. שילוב של משחקים שהם מאוד אוהבים ושקועים בהם.

[בעלבוסטע*]

לגבי התזונה התחלתי ברשימת תפריט כללי אבל מה שזה גרם לי זה בעיקר להבין מתי לקום להכין את הארוחה הבאה גם בלי קשר לתוכן שלה ולא להיסחף בפעילויות אחרות ואז לאלתר משהו במהירות או שהם אוכלים שטויות.

עדיין רחוק מאוד מלאכול בריא כאן יש ימים יותר טובים יש פחות

על ממתקים בכלל לא מדברת כמה שטויות אנחנו אוכלים. זה באמת מצריך סדר חדש כל פעם מחדש. הר שאנחנו מטפסים לפעמים ואני יורדת ממנו.

זה גם אופייני לאתגרים בכל שאני לוקחת על עצמי. מנסה כל פעם משהו מתכננת, לפעמים משהו הולך לפעמים לא, זונחת ושוב מחדש.
פעם פעם חשבתי שזה מעיד על כשלון. הרי החלטת התחייבות אין לך מילה לעצמך?
היום אני מבינה כמה זה תמים ואפילו מטופש לחשוב שהחלטה והתארגנות לבדם מספיקים כדי למצוא את הדרך שלנו. יותר יהיה נכון לדעת שמראש חיפוש הדרך האופטימלית עבורנו עם שינויי כיוון ועזיבה והסייעות נוספים ולקחת משהו הרגל קטן זוית נוספת שינוי כיוון מכל דרך.

[בעלבוסטע*]

לצד ההימנעות מהמסכים
והמשחקים המקסימים שהילדים מוצאים בינם לבין עצמם משחקי דמיון וסיפורים סביב דמויות של סדרות אהובות - היום גם התחלנו לבנות מלגו דמות אהובה עליהם. עברו 22 שלבים ויש עוד 200 בערך. כל יום קצת. בדיוק מה שרציתי כדי ללמד אותם אורך רוח, השקעה, לעקוב אחרי הוראות ולייצר משהו מורכב מאפס. הם יודעים את כל זה כי הם בונים כבר כמה שנים אבל דברים שלא מצריכים השקעה ארוכת טווח

[שקטה*]

בלבוסטע מותר לשאול בני כמה הם אצלך? פשוט כי אני ממש מחכה להגיע לשלב הזה כבר שהם יכולים לשחק ביחד במשחקי דמיון מורכבים ומשותפים או לבנות משהו בלגו בצורה מתוכננת כזו. נשמע כיף ממש ואנחנו עוד די רחוקים מזה.

[בעלבוסטע*]

שקטה לדעתי זה תלוי בילדים. משחקי דמיון מגיל שנתיים שלוש. משחקים ארוכים של מלחמה וכאלה אני לא זוכרת אבל 4-5 ככה זה נראה לי כבר יותר ממושך.
לגו - בנו בצורה חופשית מגיל שנה וחצי. בצורה מובנית מגיל שלוש- ארבע.
ממש רציני עם דגם הוראות ולעקובאחרי תרשים יחד איתי פעם פעמיים זה מגיל 4-5. אחד יכל כבר לרוץ עם זה לבד והשני לאחרונה הדביק את הקצב. רק כי לי אין סבלנות לשיט הזה חייבת לציין.
אני חייבת להבהיר שאני מאוד קשוחה - הם חייבים לשחק ולהמציא משחקים כי אני לעיתים נדירות יושבת ממש על משהו. אנחנו המון בבית וזה מה יש. בערך פעם פעמיים בשבוע - אני יושבת איתם יחד או לחוד על משחק קופסא/ פאזל/ לגו / לימוד אותיות - שזה לא הרבה בתקופה של סגרים בידודים מחלות ואמא שכל הזמן איתם.

[שקטה*]

תודה על התשובה!

[שקטה*]

אגב נראה לי שזה גם קשור לגיל הילדים ומה גילו של הקטן ביותר. כי קשה לשבת על פאזל / משחק הרכבה או קופסה כשהקטן נורא רוצה להשתתף כי הוא רואה שיושבים עם הגדול אבל עדיין לא בשל לזה בכלל ולכן הוא רק מפזר ומפריע. אצלי זה עדיין המצב עם בן 4 ובת שנתיים ו3 חודשים כך שאין לי אפילו חשק להוציא שום דבר כזה כי פשוט אי אפשר בנוכחותה. כלומר אפשר קצת אבל תמיד יש סכנה שהיא תהרוס מתוך קינאה.

[בעלבוסטע*]

תראי אצלי אחד אוהב וחזק באופן חריג בפאזלים והשני הרבה פחות. אז זה באמת מאפשר פחות זמן בגדול כי את כן רוצה לעשות משהו עבור שניהם. מצד שני אם לא לומדים איך למצוא את דרך המלך אז משטחים את הפעילויות למכנה הרחב הנמוך המשותף ביותר.

אני כן חושבת שלא צריך לשבת הרבה על זה. למשל פאזל - אני פעם בתקופה יושבת על פאזל בדרגת קושי מסויימת וברגע שהוא צולח אותו אז אני יכולה להציב לו פאזלים אחרים בדרגה הזו לבד.
למשל בקפיצה מפאזלים קטנים לעשרות חלקים או בקפיצה מעשרות חלקים למאה ומשהו. אני מראה לו טכניקות למחשב למיין לקבוצות או ליצור קודם את המסגרת או מתחילה איתו ובשלב מסויים מניחה לו לבד.

זה לא צריך להיות פרויקט שלך לשבת איתם - אלא רק בקטן כל פעם ואז להניח להם להמשיך משם.

[בעלבוסטע*]

וכן זה עניין של גיל. אבל גם אופי. לדעתי כשהקטנה תגיע לגיל יותר נינוח אולי יהיה יותר קל. אבל קנאה תמיד יכולה להיות שם - אולי כאמור תתחילי איתו תקחי אותה לחדר אחר תעשי איתה משהו ומדי פעם תיכנסי אליו. ותסבירי לו שאת יוצאת כדי לאפשר לו זמן להמשיך במקום שאחותו תתערב ותפריע לו.

[בעלבוסטע*]

יום 219 לאתגר
היום שוב צעדתי כ- 4.5 קילומטר במצטבר
חזרתי פעמיים מהמסגרות של הילדים כ- 3 קמ וערכתי סידורים בכ-1.5 קמ.

זה לא מתוכנן, גם את אתגר הדיאטה הנחתי בצד כרגע מקווה לפחות לא להעלות במשקל - אבל ההליכות הארוכות ועוד במזג האויר בזה הן ברכה. אני לא נוטה לזוז אם אני לא חייבת ואחרי תקופות כאלה של מחלה, סגר, וכו' - כל יום וכל מרחק נאה כזה זה רווח נקי לבריאות שלנו

הבנים גם צעדו איתי כיוון אחד אחרי שהיינו גם בגינה שעה וזה בהחלט גם עבורם מהווה מאמץ.

בכלל, רוב ההרגלים שלנו נובעים מהנוחות היומיומית. אם יש לי מכולת מתחת לבית יותר סביר שנקנה ממתקים ושטויות ממכולת בצד השני של השכונה.
אם המסגרות של כולנו קרובות- רחוקות יש יותר דירבון ללכת ברגל וכו'.

מבחינת הבית - הגענו עייפים בעיקר מהחום, מיד רוקנתי אשפה והפעלתי מכונת כביסה. אחרי מקלחת וארוחת ערב ֶנכנסנו לישון.

[בעלבוסטע*]

יום 220 לאתגר
נכנסנו לבית ואני ששוב מצוננת פלוס אנטיביוטיקה ממחלה קודמת נשכבתי במיטה...
אח''כ הם הזכירו לי שיש לגו ואתמול לא בנינו אז הצלחנו היום לבנות כמה שלבים מרשימים. האמת שחשבתי איתם עשר דקות שהצלחתי לעצבן את שניהם. ככה זה כשאת מתגייסת למשהו שאת לא אוהבת בזמן שאין לך כוחות עודפים.
בסוף ראיתי שאחד מהם פשוט מתקדם עם זה לבד, סיננתי לעברו לתת גם לאחיו וברחתי לחדר...
בהמשך קמתי לשטוף כלים קיפול כביסה וארוחת ערב קלה.
הבית בלגן היסטרי ולא התעסקתי בו היום

[בעלבוסטע*]

יום 221

לא נגעתי בבית כמעט
לא שתיתי תרופות
הספקתי לעשות קניות לפני החג
גם לא ישבתי עם הבנים על הלגו זה יחכה יש מספיק זמן (כיף שהם שוכחים לפעמים ואני לא פה להזכיר)
באמת לא ברור מה עשיתי היום מהרגע שנכנסתי - בהקשר של הבית, נחתי המון. טיפלתי בכל מיני ביורוקרטיות בטלפון בזמן שהילדים משחקים ביניהם ומדי פעם שועטים לחדר.

[בעלבוסטע*]

טוב, שלוש שעות אחרי שכתבתי שלא עשיתי דבר, הילדים שכבר נרדמו ואני ערה לתוך הלילה התחלתי באחת וחצי לסדר את הסלון, הרמתי ומיינתי כמות של משחקים,
גרפתי כמויות של אשפה, ניירות ואריזות וצעצועים שבורים.
הפעלתי מכונת כביסה.
קיפלתי בגדים נקיים וכביסה נקייה שנזרקו בספה.

מוקדם יותר כשהילדים היו ערים ביקשתי מהגן שלי שירים את כמויות קלפי המשחק שפיזר בכל הסלון. מאות כן? הוא שונא לסדר שנאה יוקדת. כבר 3 ימים שאני מבקשת ממנו - כי אני בטח לא אתכופף כל כך הרבה. אחיו סידר את שלו אתמול ורק זה בוכה, כועס לא מסכים. הגעתי לאיומים אולטימטומים אם לא... אז... והמראה של כל הסלון עם כל אלה בכל מקום... והמשחקים אחרים שהם פתחו ופיזרו....

ג'י קל לבלגן כשבמילא מבולגן. כשכל מסודר יותר צורם לעין משהו שמתפזר ונזרק.

בסוף משתפת אתכן ברעיון אליפות, ישבתי במיטה שלי כאמור נחה וראיתי אותו זועם מהבקדה שלי בפעם המיליון להרים את הקלפים - ואז התחלתי לאתגר אותו, אמרתי לו נראה אם אתה יודע כמה דלתות יש בבית - ואם אתה יודע אז תביא אליי מהסלון מספר קלפים כמספר הדלתות - הוא רץ בהתלהבות ככה המשכתי איתו, תביא קלפים כמספר הגיל שלי, כמספר האצבעות בידיים פלוס ברגליים. הוא שמח מהמשחק ותוך הממ עשרים דקות של משחק - הוא הביא את כל מאות הקלפים אליי. אני אירגנתי להם קופסא מאולתרת ובא לציון גואל.

מה שמוכיח שתמיד יש דרך יותר נעימה מלכעוס.

בחזרה ללילה ולסדר שהרבצתי בסלון -

אני שמחה שנהיה לי מצפון שלא מאפשר לגמרי לשמוט רסן בענייני הבית בטח ביום שלא נגעתי בו.

[פלוני_אלמונית*]

וואו רעיון מעולה, כיפי ומגניב!

[בעלבוסטע*]

יום 222 לאתגר
ערב יום כיפור בפתח
כלים, כביסה, אשפה, ועוד כביסה, בישול של סיר וגם תבנית טעימה בתנור.
הבנים סידרו אחריהם בלגן בריצפה אחרי שסיגרתי בלילה.

לא ישנתי בלילה, לא יודעת למה. בכלל לא ישנתי. סידרתי כאמור את הבית ואחכ נרדמתי בשש בבוקר.
זה יצר שרשרת של עצבים, הילדים התעוררו, הגיעו אליי כל רגע הייתי עצבנית כל כך, בוקר של צעקות וכעסים ואולטימטומים. רציתי רק לישון פשוט לישון.

זה כבר שבוע שאין פה מסכים לילדים ימים שלמים. אפילו סרט בזמן האוכל ירד.
אני גאה כל כך, גם במחיר של הרבה יותר כעס פה ושם כי אין משהו שיאפשר שקט כשהם ממצים את המשחק המשותף.

מאחלת לילדים ולי בריאות, רוגע מוחלט בקשר בינינו של הילדים ושלי וגם כשאגיע לקצה שזה יהיה מתון. מגיע להם.
שתהיה לי היכולת להכניס לחיינו עזרה, חוויות ואנשים טובים.

חתימה טובה לכולן. צום קל.

[בעלבוסטע*]

פלונית הכי מגניב, וגם פותח מלא אפשרויות

[בעלבוסטע*]

יום 223 לאתגר
יום כיפור כולו בבית מלבד הבלחה קצרה החוצה.

רחצתי כלים היום והרבה במיטה. מנוחה.

גמר חתימה טובה לכולנו

[בעלבוסטע*]

יום 224 לאתגר
היה אתמול ולא הספקתי לכתוב
רחצתי כלים וכלים וכלים
ואשפה

יום 225 לאתגר
כלים כמובן וסדר בשולחן אוכל,
ניקיתי את חדר השירותים
ואת חדר האמבטיה כולל האמבטיה עניין נדיר למדי (מקום שכל הזמן נמצא בו סבון ומים רותחים צריך ניקוי לעיתים רחוקות)
הילדים איתי בבית
כמה שאני מנסה לגייס כח לצאת איתם אני מתקשה אבל אולי נצא לסיבוב קצר בהמשך נאמנה החלטתי לצאת כל שבת מהבית לא משנה מה ולאן.

[בעלבוסטע*]

לגבי התזונה שלי אני באמת לא יודעת.

עליתי הבוקר על המשקל אחרי תקופה - אז פחות שני קילו מהפעם האחרונה שניסיתי לרדת. ופחות 7 קילו מתחילת השנה.
זה יופי אבל. יש אבל. אני צריכה יותר כדי להרגיש קלה והכי להיות בריאה יותר.
עשרה קילו פחות כבר אהיה במקום קל יותר וארד משמנה למלאה.

10 קילו לא הולך ברגל.

ואני באמת לא יודעת. ביררתי לגבי זריקה שמקופח שמנטרלת את מנגנוני הרעב נהדר- נותנת תחושת מלאות עובדה מצוין אצל חברה שעשתה 30 ק''ג.
ולא בטוח שאני רוצה הרפתקאה כזו עם ת.לוואי שמי יודע.
מצד שני כל דבר מרתיע אותי בגלל ת.לוואי אבל עוגה וגלידה וארוחות שחיתות זה בסדר...


לא יודעת. יודעת רק שמינוס עשרה ק''ג חייבים לרדת. למען הבריאות וההתנהלות וההרגשה.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

שני הסנט שלי - אני נגד זריקות. עדיף.להשאר שמנה.
אני בעד תנועה עדינה של דיוק וטיוב התזונה לכמה שיותר בריא ומשמח. והמון המון תנועה. גם אם יקח עוד שנה או שנתיים. זה בעיני המצע לשינוי ברקיימא.

[בעלבוסטע*]

אני לא בטוחה. יש מצבים שהתערבות חיצונית מחוללת פלאים. היא לא מחליפה אורח חיים בריא אבל היא מקלה מאוד על ההתמודדות.
פעם גם הייתי נגד ניתוחי קיצור קיבה. אני לא שמנה ברמות האלה - אבל אנשים שלא הצליחו בחיים לשמור עברו ניתוח שינו הרגלים בלית ברירה לחייהם השתנו מקצה לקצה.

[בעלבוסטע*]

אתמול יום 226 לאתגר רק רוקנתי אשפה.
אני מרגישה שאני ברמות אנרגיה נמוכות ועצבים גבוהות.
שוב יומיים שלמים עם הילדים בבית.

אמרתי להם על הבוקר היום לא נכנסים לחדר של אמא בלי רשות. הדלת פתוחה אבל לא מתפרצים כל הזמן.

נמאס לי שפעם בכמה זמן מישהו שועט לחדר, קופץ על המיטה או שניהם מתחילים להתגושש. נכנסים לדבר, נכנסים להראות לי משהו. סתם לקבל חיבוק שזה חמוד אבל לאורך היום כל הכניסות האלה נחוות אצלי פלישה. כל הזמן אני רק מסלקת אותם. די.

הם משחקים הרבה יחד ברכה ממש. מאז שנולדתי את המסכים תענוג הם שעות יושבים על משחקים. היסטרי מצפון שלי נחלשו. הנה לא יוצאים הרבה אבל הם מפתחים ומתפתחים לא מתנוונים .

אנחנו בקושי יוצאים כי אין לי כח אני כבר שנים מתלוננת אני לא בן אדם פיזי בשום מובן לא בבית לא לעצמי לא בחוץ. ספורט זו מילה גסה הריונות זה תיק וללכת לפארק זו טלטלה מנטלית. אין לי סבלנות לחרא הזה.

אבל אני כן בתוך הריבוע הבייתי מכוונת אותם במשחקים, מלמדת, כאלה לא הרבה אבל על ציר הזמן הם בהחלט מקבלים הרבה העשרה. גם מהשיטות שלנו וגם בינם לבין עצמם. אני קונה המון וכל הזמן משחקים קטנים, דמויות, קלפים, דברי יצירה, מה שעורר אצלם השראה והתלהבות. אוספת להם יד שנייה משחקים סופרים חדשים וכמובן מתנות.

נראה לי שאני משמרת אנרגיות בהישרדות בבית ולא מאמצת את שריר הסבלנות. זה נחמד לצאת לסיבוב בפארק אבל אם אני חוזרת סחוטה ומתחילה לצעוק עוד במדרגות מהחום ומהעייםות כמה זה שווה.. אמא עייפה חברים. עימכם הסליחה...

[מומינאמא*]

שנה טובה לך אשה יקרה! וחגים שמחים
מאחלת לך להמשיך השנה ולצעוד בדרכי השינויים שאת מבקשת לעצמך. ואמן אמן הרבה בריאות לכולכם.

בהזדמנות, כשיתאים לך, אשמח לשמוע עוד על הדיבור הפנימי שהזכרת. אני, במצבי, מתקשה להכניס עוד שינויים מעשיים ביומיום (לא ויתרתי, אבל זה מאוד מאוד איטי, עד כדי השהייה...), אבל שינויים בראש אני משתדלת להמשיך קדימה כל הזמן. התינוקת מתקדמת, ובנתיים הגדולים ממשיכים לגדול ולהציב אתגרים חדשים להורות שלי, לסבלנות שלי... שם בעיקר אני מרגישה שנדרש לי הדיבור הפנימי, שבמקום לתדלק אותי בכעס, יעזור לי להירגע ולנשום ולא להוציא עצבים ואז להתחרט. אז אשמח לשמוע עוד, אם מדבר אליך ויתאים לך לשתף.

[בעלבוסטע*]

יום 227 לאתגר
רחצתי כלים
שיחקתי עם הילדים עוד משחק משימות והם החזירו את רוב הבלגן מהריצפה למקום.
טיאטתי קצת את הסלון שלא לומר גרפתי ניירות ומה לא.

היום עשינו קניות וקצת קצת בישול והבן שלי ואני ישנו צהריים שזה די מדהים.
אחיו המהמם פשוט העסיק את עצמו.

גם היום ללא מסכים. איזה תענוג. איזה הישג. זו הופכת שגרה כשאין מסכים מלבד המשחקים המאוחרים שלהם גם לעסוק בפאזל, לפתוח יותר ספרים, לאלתר ולחקור עוד בבית, להמשיך לבנות את דמות הלגו גם אם באמצע כולנו צועקים מתעצבנים מאבדים פעם אחת לפחות חלק אחד אבל מתקדמים. בעיקר הם ואני משתדלת להיעלם אם לא דורשים אותי.

אני שמחה על האתגר הזה בלי מסכים שיצא לדרך גם בלי שהתכוונתי רק כי נשבר לי. ואני מזכירה לעצמי שכל שעה וכל יום בלי - זו הצלחה. אם מתוך שבוע חמישה ימים היו נטולים - להיט.

מלבד זה לגבי התזונה של כולנו קומסי קומסה. מאוד לא ברור למה בתחום הזה אני מתעקשת או לייצר מבנה בריא ומהודק או שהכל מותר ויאללה בלגן.

לדוגמא, אני לא בדיאטה נכון? אני אוהבת בבוקר לאכול משהו ממלא שיחזיק אותי שבעה עד לצהריים. זה בדרכ כריך קטן או מושקע אבל כריך עם נס קפה.

אז אני לא בדיאטה אבל אני בהחלט יודעת להכין מנות מדהימות עשירות ולא מזמינות לכל הפחות! יש הבדל בין להכין חביתה מביצה אחת ללא שמן עם גבינת שמנת דלת שומן, ירק ונס קפה על בסיס מים - שזה הכל גג מגיע ל- 300 קלוריות ומעט שומן.

לבין ללכת לסידורים לעצור במאפייה עם הילדים ולאכול שני בורקסים חצי עוגיה ובבית נס קפה - 800 קלוריות ו- 40 אחוז שומן על מה.... ?! ואפילו לא התחשק לי מאוד, זה לא שהסתובבתי יומיים בטירוף על מאפים. ס ת ם.


הנישנושים פה שוקולד ושם במבה, יש שתיה מתוקה במקרר שנשארה מפיקניק - אז מי ישתה? אני ברור... אני מתה על שתיה מתוקה אבל אם לא היה יכולתי להסתפק בדיאט או במים לסירוגין.


אלו סתם העמסות של קלוריות שומן סוכר מיותרים שלא נובעים אפילו מחשקים כאלה שאת אומרת לעצמך, קחי מותר לך אחרת תתרסקי. זה פשוט סתם.

זה מבאס אותי.

[בעלבוסטע*]

מומינאמא חג שמח גם לך אהובה והרבה אנרגיה מחזקת

לגבי הדיבור הפנימי זה מה שקראתי בלי פירוט מעבר - שנה שמקדים בדרכ להתפרצויות כעס זה דיבור פנימי שמוביל אותנו לשם.
אני גם בעצמי מחפשת מידע על זה ואפילו מטפלת מיומנת בלעבוד על זה יותר ממוקד.

[בעלבוסטע*]

שנה-שזה*

[פלוני_אלמונית*]

קחי את הזריקות בלבוסטע. חבל על האנרגיות...

[בעלבוסטע*]

כן אה?
הלוואי וזה היה פשוט.
התרופה לא מומלצת למי שיש לו בעיות מסויימות רפואיות ולי יש אותן מגיל צעיר. זה לשחק באש.

[בעלבוסטע*]

אז ב-11.9 התחלנו לבנות את הדמות המורכבת מהלגו. התחלנו כשאני מסבירה מחלקת הוראות, לא להזיז! שלא יפול! להרכיב רק על השולחן! לא לערבב בין החלקים! להחזיר הכל למכירה שלא יפול! מתפרקת מעצבים אוספת חלקים שנפלו ובעיקר נושאת עיניי לילדים שניחנו בחוש טכני, ראייה מרחבית וסובלנות רבים ממני.

בשלב מסויים עשיתי את מה שאני הכי טובה בו וזה להניח להם את המרכיבים קצת לעזור אם לא מוצאים היכן הפסיקו בפעם הקודמת וכאלה - ולהיעלם. אין כמו להיעלם

היום ה-21.9 בשעה טובה הם סיימו לבד כשאני בכלל לא באזור. אפילו נעלם חלק שלא נמצא בכל האזור ואני הצעתי לאלתר עם חלק מחלקים שבטוח יש לנו בערכות לגו אחרות - והבן שלי התעקש לחפש בריצפה חיפוש מדוקדק - מצא ולא התפשר.

כל הכבוד להם, אלופי העולם

[בעלבוסטע*]

יום 228 לאתגר
רחצתי כלים, ריקון אשפה, עייפות על שום דבר. לאות כזו.

לא תאמינו מה אני הולכת לעשות עכשיו - להרכיב לגו. אני. לגו. לבד.
וואלה מתחשק לי.
קיבלנו כמה ערכות - אחת הבן שלי רצה להרכיב ולא הבנתי כל כך. הוא בכה והייתי עייפה. זה היה לפני שבוע וחצי.
עכשיו כשכולם ישנים, אנסה להבין את זה.
לא רק בשבילו.

משהו קרה לי, אנדרופין כזה משתחרר בסוף פרויקט מוצלח - השתחרר אצלי כשהילדים סיימו את הערכה של הדמות היום.

אני כל כך שמחה שאני רוצה להכניס רוטינה של בניית דגמי לגו.

[בעלבוסטע*]

סיכוי טוב שאת צודקת! הרכבתי חצי רובוט ואני נחושה לסיים ולהניח אותו במזנון ככה שילדים יתקלו בו בדרך אגב זה דגם מסובך עבורם בגלל ההסברים המסורבלים והמיליון חיבורים על צירים. ככה שלפחות הוא יצליח לעורר בהם השראה.

מה שכן לא הייתי מסוגלת לעבוד עליו יחד איתם. הריכוז הגבוה יחד עם הדיבורים והתנועה מסביב - היו מייאשים אותי.


מה שנקרא - הילדים גורמים לי לפתוח את הראש! מי היה מאמין

[בעלבוסטע*]

אני מנסה להבין, אם אני רוצה להפסיק עם נאולטימטומים של הילדים - מה האלטרנטיבה?
נגיד הצלחתי לעצור ולא להגיע ל- אם לא... אז... או אני סופרת עד שלוש - ....

נגיד, שגיליתי כוחות על ולא הגעתי לשם - מה אפשר במקום שלא מחייב אותי עכשיו לחלץ דליים של סבלנות שאין לי ברגעים כאלה. .. איזה דיבור או אקט קצר יכול לעזור כדי להגיד יהיה שקט, כדי להגיד הם משתוללות בחדר שלהם ולא שלי... כדי שאחד יפסיק להכות את השני...

[בעלבוסטע*]

יום 229 לאתגר
עשיתי כביסה. פתאום אני מבינה שרק זה וזה מוזר.
מלבד זה התעסקויות עם הילדים. אחד לא מרגיש טוב.

לגבי הזריקת הרזייה - לפחות הסוג שרציתי כי המליצו לי עליו - לא יתאים לי. מבחינה רפואית. גם טוב לפסול אופציה ולא לפנטז עליה בדלת האחורית.

[בעלבוסטע*]

יום 230 לאתגר
כביסה, שטיפת כלים, אשפה. החלפתי חלק מהמצעים.
ילדון חולה אחד מתוק וילדון נוסף בבית.
מעט בישול, מעט קניות, קצת לגו

נדמה שהחינוך הביתי יהיה נצחי.

[בעלבוסטע*]

יום 231 לאתגר
שוב יום שלם בבית
למי יש רצון לצאת - לא לי

כזה כיף שהם מייצרים לעצמם עולמות שלמים - וכמה נח לי ככה להישאר בבית...

לקראת הערב קלטתי שאני שוב מתעסקת בארוחות, עשיתי כלים, אשפה, כביסה ובבית בלגן חוגג...

בשש החלטתי שאני חייבת לגייס מוטיבציה ולייצר יותר ניקיון וסדר.
נכנסתי לצפות במישהי מסדרת את הבית בסרטון כזה מהיר מהטרנדים האחרונים וזה נתן לי מוטיבציה.

קמתי לסלון פרשתי כיסוי נקי על הספה הגדולה. אח''כ גרפתי במטאטא כמויות של שטויות מהריצפה. התיישבתי ומיינתי מטבעות לכוס, לגו לקופסא, חלקי משחק ופיצםקעס לקופסא נוספת, חוברות עבודה לערימה - וכל השאר לפח.

מהבנים ביקשתי שיסדרו את הקישקושים שהיו על הריצפה.
אח''כ ניקיתי את כמות הכלים, את המיקרו, והגז.
בסוף את שני חדרי השירותים.

לאחר מכן זרקתי 3 שקיות אשפה והמשחקים ישנים, והורדתי לספסל שקית בגדים למסירה.

זה לקח שעתיים וחצי. תמיד מפתיע אותי כמה אפשר להספיק במעט זמן.
הזעתי והתאמצתי מאוד שזה בריאות.

אח''כ תליתי כביסה, בתקופה הזו בקיץ אני נוטה לתלות כביסה כמעט יומיום.

הבית עדיין בלגן על המזנון, במבואה, שקיות קופסאות וערימות בכל מיני פינות אבל נראה יותר נעים.

[יולי_קו]

בלבוסטע,
ממה שאת כותבת כל השנים האלה נראה שאת משקיעה המון בלגרוף ולאסוף המון ניירות ציור וחלקי משחקים שבורים, כל יום, וכמויות ענק. אני חושבת שדרך אחת להתמודד פעם זה זה באמת לעשות מה שאת עושה: כל יום להשקיע זמן בטיטוא גריפה והורדת זבל. הם קטנים ומשחקים, ואין ברירה.
לדעתי שילוב הדרך השניה מאוד חשוב: ללמד את הילדים לפנות את הדברים הללו לפח פעם ביום, אולי בשעה קבועה, אולי עם שיר קבוע של סדר וניקיון, ואולי עם טכס אחר.
כל זמן שהדינמיקה היא שהם מבלגנים ואת מפנה זה יקח לך זמן וכוחות יומיומיים של עבודה סיזיפית שלא נגמרת. ממש מלחמה דון קישוטית בתחנות רוח.
אלה המחשבות שלי כאדם מבולגן שאוהב שיחסית מסודר. כשאני מקפידה שאנשים ישתתפו אז הבית יותר מסודר ויותר קל לי. מה גם שאני מרגישה שזה חלק מהחובה שלי כהורה לעזור לילדים שלי ללמוד גם את היכולת לטפל בניקיון, סדר, אדמיניסטרציה, וכאלה.
ברור שהם לא יכולים בגיל צעיר להיות יעילים כמוך, וברור שיש גם עניינים רגשיים של יצירה מרופטת שקשה ליוצר להשליך.
אבל בגדול הכיוון של מצב שמקובל עליך (נניח רצפה פחות או יותר מפונה, בגדים מלוכלכים בסל כביסה, הזבל בפח או בפחים) מאפשר לך לשטוף בקלות, להוריד את הזבל, ולהפעיל מכונת כביסה. אולי פעולות השטיפה, הורדת השקיות הענקיות לפחים בחצר וההחלטה מה מכבסים עם מה, הן פעולות שקשה לקטנים לבצע כרגע. אז זה נשאר התפקיד שלך. בהמשך (בעתיד) אפשר ללמד אותם למיין כביסה ועוד דברים. הרי הם יגדלו, יגבהו ויתחזקו.
ויש לך בן שאוהב את זה! ואת יצירתית וכבר התחלת בכיוון הזה. הרי אתם משפחה, כלומר צוות!

בהצלחה בכל מקרה ובכל כיוון שאת בוחרת, ובריאות טובה.

[בעלבוסטע*]

מסכימה עם כל מילה והעלית את זה כמה פעמים בעבר כי זה המפתח.
בכל פעם שהם מסדרים אפילו חלק קטן - יותר קל.

אנחנו בכיוון של רוטינה רק שרוטינה מתחילה מהאמא, אני לא במקום עדיין של כל יום בזמן קבוע להקפיד שהם יאספו לא משנה אם בקוע של משחק ושירה או על דרך אחרת
אני עדיין לא במקום שאני מצליחה לגייס מעצמי עקביות כזו. כן זה דורש עקביות...
אבל אנחנו בדרך- הגענו למצב ששלוש- ארבע פעמים בשבוע הם אוספים או כי ביקשתי שיעזרו, או כתנאי להפתעה או ליציאה החוצה, או כאולטימטום אם לאו הכל בפח או כמשחק- כמו שתיארתי כאן עם משימות וחישובים ומי שיצליח לאסוף 10 פריטים הוא אלוף וכן הלאה ...

זה שזה כבר נכנס לשיגרה ואני לא רואה אותם מחוץ לתמונה - זו כבר דרך.

אגב הבוקר הבן שלי התעורר לקח מטאטא טאטא את הסלון חיפש יעה הרים הכל לפי ככה בלי מילה ממני בלי רוטינה סתם



הרעיון של

[בעלבוסטע*]

קפץ לי -
הרעיון של לשלב את זה עם שיר קבוע גם חשבתי עליו... עוד נגיע לזה.

[צילי*]

_אני מנסה להבין, אם אני רוצה להפסיק עם נאולטימטומים של הילדים - מה האלטרנטיבה?
נגיד הצלחתי לעצור ולא להגיע ל- אם לא... אז... או אני סופרת עד שלוש - ....
נגיד, שגיליתי כוחות על ולא הגעתי לשם - מה אפשר במקום שלא מחייב אותי עכשיו לחלץ דליים של סבלנות שאין לי ברגעים כאלה. .. איזה דיבור או אקט קצר יכול לעזור כדי להגיד יהיה שקט, כדי להגיד הם משתוללות בחדר שלהם ולא שלי... כדי שאחד יפסיק להכות את השני..._

הנה שני רעיונות:
1) לתקשר את מה שאת מרגישה וצריכה במקום את מה שאת רוצה. להגיד - הרעש קשה לי. אני מאוד צריכה שקט. תוכלו לעזור לי לעשות ביחד שיהיה יותר שקט עכשיו?
2) ללכת מאיפה שלא נעים לך. הם רבים? את יודעת שאף אחד לא באמת יהרוג את השני? לכי משם. קודם כל, יש סיכוי גבוה שזה יפסיק את הריב כי הריב מתקיים בגלל נוכחותך. מעבר לזה, מותר לך להסתגר, להזדקק לזמן לעצמך, לשקט או לכל דבר אחר. פשוט זוזי הצידה ממה שלא נעים לך במקום לנסות לסדר אותו לטעמך. תראי איך זה משפיע על הסיטואציה ואז תתמודדי עם הדבר החדש שנוצר. אם גם הוא לא נעים (למשל, הם רודפים אחרייך שתפשרי ביניהם) מותר לך לסרב לפתור את זה. להגיד - אני עכשיו לא במצב טוב, עייפתי, אני לא יכולה לפתור את זה.
כמובן שעדיפה סבלנות והכלה וכו' וכו', אבל אם הן נגמרות אז מותר לזוז הצידה ממה שלא נעים או לבקש עזרה.

[צילי*]

מאוד מאוד משמח לשמוע איך הילדים שלהם מסדרים ומנקים. ועוד מעצמם!!!

[בעלבוסטע*]

זה לא עוזר צילוש. כשאני רוצה שקט או כשיש ריב - בדיוק עכשיו הם מתכסחים - זה מפסיק רק באיומים מצידי ואז זה מפסיק מהר. אבל אם אני אבקש וזה יתחיל ויכוח לא באמת יעיל.

[נינה*]

מאד ממליצה על הספר "איך לדבר כך שילדים קטנים יקשיבו", אני קוראת אותו ממש עכשיו והוא נותן עצות פרקטיות ויצירתיות שמי שלא חווה ילדות מכבדת מאד קשה לו לחשוב עליהן בעצמו בזמן אמת (לי לפחות)

[בעלבוסטע*]

יום 232 לאתגר
לא זוכרת הרבה זמן יום כזה ששכבתי 90 אחוז מהזמן במיטה
קיבלתי וסת זה היום השלישי של דימומים כבדים שלא היו מעולם.
שירת הברבור של הוסת לדעתי בהתחשב בגילי.

סחרחורת, כאבי בטן שהתעלמתי מהם עד שנאלצתי סירופ אקמול של הילדים שעזר והקים אותי להקריא להם סיפור אחרי יום שלם שלא עשיתי איתם דבר מלבד לתת ארוחות, לחבק ולנשק, לצעוק לא להיכנס לחדר שלי 200 פעם ולהעיר אותי שכבר הצלחתי להירדם ולהפריד ריבים


עשיתי כביסה קצרה, הילדים סידרו קצת אחריהם, החלפתי מצעים בחדר שלהם אחרי שהעיפו לריצפה

ערימת כלים תחכה לי וגם אשפה
אולי בלילה שאלו השעות שלי - ארגיש יותר ויטלית

תודה לאל למי שהמציא תרופות. אנחנו לא מוקירים מספיק נשכחים כאבים ותרוםו. שהופכים את חיינו ברגע סמרטוט כאוב לאדם מתפקד


בכל מקרה לחוסר הסבלנות והעצבים שלי לא מצאתי פתרון אבל ייאמר לזכותי שאני שולטת בעצמי יחסית ולא מגיעה להתפרצויות זועמות רבות

שבוע טוב ובריאות שלמה

[בעלבוסטע*]

אהה ורציתי לומר - אני תופסת את עצמי הרבה פעמים כעצלה או דיכאונית אבל בעצם יש מרכיב נוסף ההתנהלות שלי וזה שכולם יקפצו לי.
אני קוראת לאחרונה המון נשים שנגררות אחרי לידה או סתם בעייפות של חגים ובין בידודים לארוחות משפחתיות, למחוייבויות חברתיות, אפילו הבן זוג לוחץ לצאת לטיול - קיבינימאט מותק, אם את עייפה ותשו כוחותייך אם אין לך רצון להכיל אך אחד חוץ מאשר את עצמך - כנסי למיטה ושכטלם יסתדרו סביב זה.

[בעלבוסטע*]

נינה אני מכירה חלק גדול מהטכניקות שם אבל בכל זאת שווה לקרוא אם את ממליצה.

אני חושבת שמה שמצסכל אותי זה הפער כרגיל, בין הידע העצום של איך כדאי להתנהל עבורי ועבורם - לבין היישום שהוא תובעני.

---

יום 233 לאתגר.
כלים, הזמנת קניות וסידור חלק מהם. המקרר שוב עמוס מדי בהרבה מזון שנשכח.
אשפה.

יצאתי קצת חצי שעה עם הילדים אחרי כמה ימים בבית.

אנרגיות ירודות. וסת עקשנית, כאבי ראש. בעיקר יאוש. למה אין מסגרות גם בשנה כזו למה צריך את כל החופשה הארוכה הזו במקום לצמצם.

[בעלבוסטע*]

יום 234 לאתגר
כלים, סידור נוסף של קניות.
עוד יום עם הילדים, יצאנו להסתובב בבוקר מסעדה וגינה וקצת משחקים בערב והרבה כאב ראש ועייפות.
עוד יום וחוזרים למסגרות.

[בעלבוסטע*]

יום 235 לאתגר
יום של כאבי ראש ואנרגיות דלות כיאה לתקופה האחרונה.
רוקנתי אשפה, כביסה, מיינתי עוד שקיות קניות.
הכנתי פשטידה סבירה (עם מלא כלים).
נחתי הראש כואב לי.

הילדים בסלון מרכיבים לבד דגם מלגו. אין את אמא באזור בכלל.
תענוג.
(שקטה זה במיוחד בשבילך - יום יבוא וכל זה יהיה אצלך )

[אמיליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את עדיין פה

[פלונית*]

מה זה ה'קודים' האלו?

[בעלבוסטע*]

יום 236 שהיה אתמול ולא כתבתי. כלים, קצת כביסה קצת ארוחת ערב.

---

אמיליה - כן עדיין פה.