משתלטת על הבית ועל עצמי

אז אחרי התקף המרמרת הנל
ירדנו למגרש
הילדים שיחקו שעות
אני התלוננתי על החופש פסח שתקוע לכולנו כמו גיבנת בפני כמה אבות בגינה (אמהות איפה אתן לא פייר קשה לרכל עם גברים)

נשמנו אוויר ערים... ודרכנו על דשא סינטתי...
שיחקנו כדורגל
הנה הספורט שלי רוצה לא רוצה זה מה שהם אוהבים כרגע ואני מתגלגלת עם הכדור בין הבכי של זה שלא אוהב להפסיד לזה שמחליט שהוא גם שחקן גם שופט גם עוצר הכל ללטף כלב כי זה חשוב וגם מוותר לאחיו יותר מדי

בבוקר הם באו איתי לסידורים
תיקנו טלפון
היינו בדואר (ררררר שעות)
ולא מאמינה על עצמי אבל הלכנו למקס סטוק אני ושניהם ומקס סטוק זה החיים. יצאתי משם עם ארבע קופסאות שקופות מעין מגשים עמוקים למקרר, פתרון נהדר לבלגן שם. אחד הדברים הכי שווים שקניתי. חבל הלכו של גבינות וממרחים ליד נקניקים ירקות וביצים. הפרדה שתהיה פה.
אחכ קניתי 400 גרם בערך של גלידה טובה בטעמים שהם בחרו ואכלנו ממנה בשולחן בחוץ עם שמש מהממת כלומר בצל כי ככה הכי טוב לנו

אבל אני עצבנית
כל הזמן עצבנית
מציבה אולטימטומים על שטויות
פתיל קצר על כלום
לכן בערב בחוץ היה פיצוי
הם פשוט נהנו
ואני זרמתי

יום 64 לאתגר
כל היום דאגתי לשמור על סביבה מסודרת וריצפה נקייה והרמתי צעצועים שוקו שנשפך מה לא, החזרתי את המעילים והנעליים למרות, אני מבקשת מהילדים כל פעם אבל זה מבוצע חלקית ובינתיים המעיל לא יתלה את עצמו לבד
אבל בכיף - כשנקי באמת יותר קל לשמור

ז

מיליון דולר

ככה נראה המקרר שלי. לא להאמין.
כבר שלושה ימים שאני רוצה שוב לסנן מהמקרר מזון ולסדר ולא הגעתי לזה.
הקניות לפסח העמיסו לי מדי הוציאו לי את האיזון והמקרר נראה גדוש ומבולגן.

מה גם שקניתי מגשים מסודרים למקרר שמאוד רציתי כבר להכניס.

אז היום טיאטתי את רוב הבית, סידרתי את הסלון, הילדים גם עזרו. תחרות קטנה שהמצאתי - והם העיפו בדקה את כל המשחקים מהשטיח לקרטון אחסון. היו גאים בעצמם. צריכה לזכור את זה!
האמת שאחד מהם כל הזמן מבקש לעזור והכל שאני יותר מנקה ומסדרת ככה הוא יותר רוצה.

קירצפתי את שולחן הסלון וניגבתי.
ואז חשבתי שדי מספיק והסתכלתי על המקרר העמוס המבולגן. אמרתי לעצמי שבמקום לדחות למחר שוב אני פשוט אתמקד במדף אחד. רק אחד כמה דקות ובפעם אחרת אחד אחר העיקר להתחיל. והלכתי על העליון. והתחלתי שם. קודם זרקתי את פח האשפה שזה הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת לפני שמתעסקים עם סדר במקרר ובכלל. כשהפח מרוקן יותר קל להעיף.
זרקתי ומיינתי וסידרתי את הגבינות ודברים החלב במגש אחד.
ואז המשכתי למדף השני, העפתי הרבה לפח.
אני חושדת במקרר הזה שהוא מלכלך את עצמו בכוונה.
הרי לא מזמן ניקיתי איך זה ככה ככ מהר

בכל אופן במדף השני כבר קירצפתי הכל עם סבון. ניגבתי והכנסתי מגש נוסף הפעם עם שאריות אוכל שבישחתי - פסטה בקערית, אורז וכאלה.
אחכ קירצפתי את תחתית המקרר מכתמים אדומים
והמשכתי למדף השלישי - פיניתי הכל והכנסתי שני מגשים בהם הנחתי ירק... שלחו לי כמות של ירק שמתאימה לעדר עיזים אז הכנסתי כרוב חסות עלי בייבי, וגם פטריות
במדף הרביעי רק ניגבתי והכנסתי חצאי אבטיח.
ובמגירת הירקות והפירות כבר לא נגעתי.

המקרר נראה בוהק.
ממליצה לקנות מגשים כאלה שקופים במיוחד למקרר.
זה עושה סדר ששום דבר אחר לא נראה דומה לו.
ועלו משהו כמו 60 שח ארבעה.

לקח לי שעה לדעתי אולי יותר היום
ושווה כל דקה

יום 66 לאתגר
סידרתי וטיאטתי את הסלון
הילדים גם סידרו לאורך היום
ביקשתי להחזיר דברים למקום והחזירו שוב ושוב
דברים משתנים

רגעים שמחים בחג
אני מזכירה לעצמי שהגיל הזה יעבור מבעד לפינה וכבר לא אהיה האדם הכי משמעותי בחייהם

אבל הכי הייתי שמחה שייגמר החג הזה ותחזור שיגרה מבורכת.

מגיעה לכתוב רק מעט, אבל קוראת ברצף ומתעדכנת כל הזמן.

את נפלאה @} אני מחזקת ידייך בכל השינויים שאת עושה ועוד רוצה לעשות! וכמו שכבר כתבו לך פה אחרות, הפכת גם עבורי מקור למוטיבציה לשינויים קטנים, שבתקווה ובהתמדה יובילו, כמו אצלך, לשינויים גדולים. ממש תענוג לקרוא אותך ותודה על האפשרות "ללוות" אותך בזמנים האלה, יום ועוד יום שכבר מצטברים לתקופה ארוכה... (פתאום קפצה לי למוח בקשה: כבר ראיתי אותך עושה ניקיון מלא בדף בעבר. אם תחליטי שוב, בבקשה תמצאי דרך שכל מה שכתבת לא יאבד בנבכי הגרסאות הקודמות... אני חושבת שהרבה יוכלו להיתרם גם בעתיד מקריאת התהליך).

אם מתאים לך, אשמח לשמוע עוד על התגובה של הבנים לשינוי שמתרחש בבית. מקבלת מהם אמירות שמחזקות את השינוי? כמובן בדרך ובשפה שלהם... הם נקראים כל כך רגישים למתרחש

וכמה שאני מזדהה עם הקושי בעניין להתכופף ולהרים ולהרים ולהרים כל הזמן. איזה סיוט זה. הקושי הנוכחי אצלי להתכופף להרים עם בטן הריונית פתאום חידד לי כמה פעמים אני עושה את הפעולה הזאת ביומיום. מיליון וחצי אני חושבת. באיזה יום חשבתי לי שכוח המשיכה הפך לאחד הגורמים המקשים על חיי... כל פעם שצריך לסדר משחקים, לנקות את הרצפה מעוד אוכל שנפל בארוחה, לנגב ולספוג עוד כוס שנשפכה... די, הותשתי! מה שכן, למדתי ממך את המושג של "לגרוף" וזה שימושי מאוד במצבים שהרצפה כבר מלאה בכמה משחקים שונים מפוזרים, כשכבר לא עוזר לסדר משהו אחד במקום כי ההשפעה מינימלית. אז יאללה לגרוף קודם, שלפחות ייראו רצפה בחלק מהסלון.

והרצון לשפר את התזונה כל הזמן... והמאבק במשקל היורד ועולה... והקושי להתמיד באכילה מאוזנת (אצלי זו ההתמכרות לשוקולד שבולעת אותי שוב שוב גם אחרי תקופה יחסית מאוזנת... הזכרת לי את זה גם כשכתבת על "הפתיל הקצר" עם הילדים - אני מתחילה לראות יותר בבירור את הקורלציה אצלי - חוזר השוקולד, נעלמת הסבלנות).

והקושי להיות איתם 24/7 (הם עוד צעירים אצלי ולא בגן). ועוד כשאין מי שיחליף אותך לרגע של הפסקה. ועוד בסגר אחרי סגר. באמת כל הכבוד לך. זה כל כך קשה לפעמים להעניק את תשומת הלב (אפילו קטנה) כשהם מבקשים ואת עצמך (אני עצמי...) מרוקנת ורק רוצה רגע (אחד! קטן!) של שקט.

ועוד ועוד... נהנית לקרוא הכל, איתך בקשיים ושמחה בהצלחתך!

והנה יש רגעי שקט באמצע הלילה ומתפנה זמן לכתוב לאישה נפלאה שהיא נפלאה

מומינאמא אהובה

כתבתי לך בעמוד שלך עכשיו על מה שכתבת שם. אנחנו במרתון המומינים בבית וכעל שקראתי אותך שוב (כמו תמיד) הדהד לי כמה שמתאים לך הכינוי שבחרתתתתתת אין לתאר, אני מדמיינת אותך גם עם הקול המופלא שלה (שהתחלף פעמיים לאורך הסדרה ובשתיהן היה חם ומרגיע) הנה אני מדברת עם מומינאמא כמעט בא לי לספר לילדים, אבל אין תמונה שתוכל לספק הוכחה ולקרוא הם לא יודעים

אני אתייחס למה שכתבת כאן מאוחר יותר כשיהיה זמן ובינתיים תודה ענקית על הפרגון החם והמושקע

מגיעה לכתוב רק מעט, אבל קוראת ברצף ומתעדכנת כל הזמן.

גם אני!
נכנסת לפעמים רק לראות אם יש עידכון ממך.
שמחה בשבילך על תקופה קצת יותר טובה.
מזדהה מאוד מאוד מאוד... ומקבלת המון מוטיבציה ממך!

פלונית מתוקה! איזה יופי, תודה

שייגמר החג שייגמר החג שייגמר החג

אין לי כח להרים את עצמי מהדכאון
אם אין אני לי מי לי
ואין לי

הבנתי קצת אחרי שילדתי שהמשמעות של להיות בוגר, אדם בוגר. זה להרים את עצמך כל פעם מחדש. בשונה מילד שנדרש לעיתים קרובות למבוגר.
אבל אני נדרשת לזה לעיתים כל כך קרובות שאין לי כח.
אין לי כח לכלום.
גם לא אם עכשיו יציעו לי טיול איפשהו.
או חופשה או...
כלום.
לא רוצה כלום.
גם קיבלתי מחזור ואין לי אנרגיה לעצמי וילדים ולבית ולאנשים.

חג שמח למי ששמח לה
ומי שחרא לה - את לא לבד

בלבוסטע יקרה,
מחכה בסבלנות
לקרוא את המשך דרכך המיוחדת
לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה !

תודה פלוני יקרה
גם אני מחכה לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה

יום 67 לאתגר
שוב סידרתי את הסלון וטיאטתי אותו עד למטבח
כאילו שאין שאלה כבר מה עושים היום - כי זה מה שמתבקש אחרי שהבאתי את מרכז הבית, הסלון המבואה פינת האוכל והמטבח למצב כזה נעים ומסודר, אז כל ערב אני שומרת על זה
הריצפה כבר מוכתמת מכל מיני וצריך שטיפה אבל זה יחכה ליום אחר

מומינאמא

שאלת לגבי יחס הבנים לשינוי, אחד מהם מאוד רגיש בכלל כולל לסדר בבית. כבר שנה ומשהו שהוא מבקש בית מסודר תובע ממש ומלבד אפיזודות חולפות לא היה לו ממש כזה.
והנה הבית מתחיל לתפוס צורה.
זה לא רק נקיון וסדר, זו הנטייה שלי להזניח. אני כל כך לא אוהבת מעברי דירות (והנה ברוך השם עוברת ארבע דירות בחמש שנים... ) שאת פריקת הרסן אני מבטאת בארגזים לא פרוקים בכל רחבי הבית וערימות שמצטברות עליהם.

אז אני חושבת שהוא מאוד מאוד שמח על השינוי ועל התוצאה קודם כל. אם כי זה לא לגמרי מסודר. יש חלקים בבית שהם בבלגן מוחלט כולל אגב החדר שלי שבקושי נגעתי בו.
הוא גם פתאום מעיר על החדר שלי שצריך לסדר. מארי קונגו גרסת הזאטוטים יש לי בבית

ביומיום הוא מבקש הרבה לעזור ואני נעצרת איפה שאני יודעת שאוכל להיות סבלנית וזה בדרכ לתת סמרטוט ושינקה אבק למשל או לטאטא. הכי הוא רוצה לעזור לי עם הכלים והסבון אבל אני גיליתי שהסבלנות שלי לא גדולה כשאני משימתית בכלל ובטח בימים כאלה ומעדיפה להגיד לא ושיתאכזב מאשר להתעצבן אח''כ על כלום. הוא גם מאוד מבקש לאחרונה לעזור במטבח ובטח עם השייקים.

אחיו לעומת זאת בעיקר נהנה מהתוצאה ולא מעניין אותו ליזום לעזור או משהו. גם גיליתי שהוא הכי בלגניסט מכולנו למרות שהוא הכי הכי איסטניסי וחשוב לו אסתטיקה ברמות על. ומה שעוד מוזר זה ששניהם פשוט לא למדו בשום צורה עד היום מה עושים עם משהו שלא צריכים ביד.
הם פשוט זורקים לריצפה.
זה מאוד קל כשבמילא רוב הזמן הריצפה מלאה.
זה יותר בולט עכשיו כשנקי.
אז אני מוצאת את עצמי מבקשת נוזפת דורשת והם אוספים.
הראשון בלי בעיה, השני תלוי.
בכל מקרה שניהם משתפים פעולה יופי סה"כ בפעם פעמיים שאני מבקשת במהלך היום לאסוף משחקים או משהו שנפל.
וה נכון מה שיוליקו כתבה, אם לא יהיה פה שת"פ אני אסתובב סביב הזנב של עצמי.
הם כבר יודעים לחלוץ נעליים ולהניח ליד הדלת מזמן ואני עומדת על כך.
והראשון היותר רגיש יודע לקחת כביסה מלוכלכת לסל הכביסה (נגיד הוא מחליף בגד), יודע לסדר אחריו ומתנדב גם לסדר אחרי אחיו, לזרוק לפח כשאני מזכירה (ולא על הרצפה או לתת לאמא

) אוהב להכניס כביסה שאני מקפלת לארון. הוא מבחינתו היה שמח להיות עוזר אישי שלי
אחיו פחות אוהב לעזור א ב ל בבסיס שלו הוא מראש סטרילי יותר.
הם גם לומדים איפה נמצאים דברים בבית.
זה פחות היה ברור עד לפני חודש.
היום הם לבד פתחו את מגירת המדבקות
אתמול את מגירת הפיצפקעס עם הפלסטרים
כי אני מסבירה זה שם - וגם ל ה ח ז י ר לשם
עשיתי גם משחקים מאולתרים מדי פעם למשל, מי יודע איפה מגירת המדבקות - כדי שיחזירו לשם
או תחרות - אני סופרת עד עשר מי שאוסף הכי הרבה מכוניות מהריצפה מנצח - וואלה אספו יותר מהר ממני והכניסו הכל לארגז והכרזנו שהם צוות מנצח

האמת שעד ששאלת ונאלצתי לענות על זה לא חשבתי שזה בכלל משפיע עליהם אבל כן. ברמה מסויימת.

אני חושבת שגם זה שאני מנקה הרבה בנוכחותם גורם לי להיות יותר בסביבתם (לעומת נגיד יותר בחדר אחר) וזה גם תורם לשיתוף שלהם (ולעצבים שלי כי כן זה גם מעצבן לפעמים).

לגבייך מומינאמא המהממת.
כתבתי גם אצלך ואכתוב שוב שאפו עלייך ועל הסבלנות שלך, עם קטנים בבית בלי גן והריון - ואת נשמעת מאוזנת למרות הקושי וזה אין מה לעשות הריון מתקדם זה לא מצב רגיל, זה פקטור אחד הפקטורים אם לא ה'. זה שאת מזדהה זה לא כוחות כי לך יש תרוץ

( נו לא אפספס הזדמנות להיות פולניה לרגע) באמת באמת מלוא הערכה מפה אלייך!

אגב לגבי גריפה של הריצפה, מה שאני עושה זה באמת מטאטאת הכל ומעבירה לנקודה ליד הספה, מביאה לידי את הפח אשפה מימין ומשמאל קופסא או שקית מתיישבת וממיינת מה לפח מה לקופסא ושלום על ישראל. ככה מינימום התכופפויות.
זה במצבים שבאמת יש כבר הרבה קשקושים על הריצפה - עוזר מאוד ובטח לך בהריון.

ויאללה אז מה אם האכילה פחות בשליטה, את בהריון וכן אני חושבת שמותר... גם הריון גם תקופה שאין לתאר, ואם כבר לשחרר אז בטח בשוקולד זה החיים

את באמת נשמעת מיוחדת במינך, מומינאמא תמשיכי לעדכן פה או אצלך, עוקבת באהבה גדולה

יום 68 לאתגר
סידרתי את הסלון אבל היום רק פעם אחת כי המסגרות חזרו והשמחה רבה והבלגן קטן ואני מרגישה שיש תקווה ויש אלוהים

יום 69 לאתגר
מסתמן שסידור הסלון יצטרך עוד שנייה להיכנס גם לשגרה היומית ולצאת מהאתגר כמשימה "מיוחדת"
כי גם היום כמו הימים האחרונים אני משמרת באדיקות את הסדר בו

מדהים אותי כל פעם מחדש כמה יכול לשמח מרחב נקי ונעים

היום גם היה גן ברוך השם
ואחכ הלכנו לפארק
ובבית אכלנו יחסית בריא לא בלי גלידה בדרך לבית
אבל באמת שאני לא ממהרת לשלוף חטיפים

לגביי, אני הרי התחלתי לשמור שוב תונתית לפני שבועיים שלושה.
ירדתי אז בשבוע הראשון שניים ומשהו קג
מאז אני שומרת על הירידה הזו
גם החג וגם חשקים מטורפים לבשר (!!!) במשך שבועות הובילו אותי לארוחות בשריות ביתיות אבל נטו בשר כמעט כל יום.
א ב ל בכל זאת אני אסופה ואני אוכלת מאוד מאוד טוב בארוחות וכמעט ולא אוכלת שטויות מסביב. כמויות של נעשנושים ומתחקים זה נחתך לפעם בכמה ימים.
זה שינוי שהוא לא פחות טוב מדיאטה ככה של ספירה מדוקדקת.

עוד קצת ונתחיל גם קיזוז יותר משמעותי אבל עוד קצת

מהממת. פשוט מהממת!

ממש !

תמשיכי,
הכנסתי היום לבלנדר ערימה של בננה קפואה
2 תמרים
וממש מעט חלב

יצא שייק במרקם... של גלידה
אמרתי לבנות שהנה לנו גלידה לארוחת ערב
וכולנו התלקקנו...

חשבתי עליך, כי בדיוק קנית בלנדר

בהצלחה, יקרה @}

תודה בנות על הפרגון! מעודד

!

יום 70 לאתגר!
מי היה מאמין מי
כבר אומר שיש משהו אחד שבוודאות השתנה חוץ מהבית ולשינוי הזה חיכיתי:
מה שהשתנה זה שיותר קל לי
משמעותית יותר קל לי לגייס את עצמי לאתגר היומי
זה מתחיל להרגיש טבעי שגרתי בסדר
פחות ימים שאני מתבאסת מזה
ויותר ימים שלא רק שאני עושה אלא גם לא במיוחד כי "צריך" לעמוד באתגר אלא כי וואלה לא נעים לי בעיניים

אז לא אחרי 21 יום זה קרה (המקצה הראשון שניסיתי),
יותר לכיוון ה-60 יום והלאה
למי שמתחילה ושוקלת לנטוש הרגל חדש מהסוג שבשגרה מאוס עליה כמו ענייני בית או כאלה שבאמת מי שלא מתחברת זה אפור בעיניה ומתיש - זה אינדיבידואלי וזה מתישהו יקרה. הנה קורה. על אמת.

אולי כן אייעץ מהניסיון שלי בנקודה הזוג שאם יותר מדי קשה אז המחוייבות שבחרת גדולה עלייך, להפחית מינון. בעבר ניסיתי לא פעם אתגרים כאלה שאפילו פה בעמוד ולא צלחתי 70 יום. גם כשהם נדמו קלים בכל קנה מידה. למשל 5 דקות לכל חדר יום כן יום לא, או ניסיתי רבע שעה לכל הבית כל יום.
זה היה גדול מדי עבורי כהתחייבות.
רק ככה קטן קטן קטן מוביל להרגל שמוביל לשינוי ולעשייה גדולה יותר ורציפה.

אני מופתעת בעצמי בתור מי שמצד אחד לא מתייאשת לעולם מלנסות לשנות ומצד שני כמה אכזבות נחלתי... והנה אפשרי. עם עליות וירידות, יש ימים שלהרים שני דפים מהמזנון נחשב פרויקט ויש ימים שאני מרימה חצי בית ויש לי תחושה חיונית כאילו לא היו דברים מעולם - אבל העיקר רציף!

ולכאן ועכשיו - היום אחרי השייק היומי של אחהצ שאותו הם הפעילו (הפעם קצת אבוקדו, חצי בננה קפואה, קצת מים וקרח תמרים וכמה תותים - יצא מרקם של קצפת! כנראה הבננה והאבוקדו מייצרים את זה) הבנים שיחקו ורחצתי ערימת כלים, אחריה ניקיתי יסודי את השירותים והבן שלי שראה אותי עם מים והסבון - התנדב לעזור, לקח סמרטוט וניקה אבק בכל הבית. אח''כ ניפחתי להם בלונים ושאלתי איך הם ישחקו כשכל הריצפה מלאה ואין איפה לדרוך - אמרתי להם שלי קשה להתכופף אז הבן שלי אמר לי אל תתאמצי אסף את כל המשחקים מהריצפה בסלון לארגז

( אני בסוף הערב רק טיאטתי את הסלון והמטבח ופיניתי את השולחן וזהו).

אחכ הוא ביקש לעזור גם בבישולים - פירק פטריות טריות לחתיכות, והוציא פולים מתרמילים, ממש כזר. אח''כ הגיש לשולחן את האוכל כמו מלצר אמיתי מסביר מה יש בצלחות

זה לא ממני זה כנראה מהגן אנחנו לא יושבים במסעדות עם מלצרים מלומדים ותפריטים שגם את זה היה כיף לראות

גם בעניין התזונתי יש שיפור.

יום 70

תודה על המילים היפות שכתבת פה וגם אצלי.
מארי קונגו גרסת הזאטוטים יש לי בבית
צחקתי מאוד. נשמע שבאמת התהליך שאת עושה נותן להם הרבה, גם לעצמם וגם באיזשהו מובן ליחסים בניכם.
לוקחת לעצמי גם את מה שכתבת לגבי התחייבות גדולה מידי. גם אצלי זה מתכון לכשלון חוזר, או ל"הצלחה" במחיר של אפיסת כוחות ומרמור... מזכירה לעצמי להתחיל בקטן. שההתמדה לאורך זמן היא שעושה את ההבדל.
תמשיכי להתחזק @}

אדירה ממש

בצהוב הקודם היה כתוב שבעים פנים לתורה ופספסתי להוסיף...

אם יש הרגל אחד
ששווה להתחיל בו מעכשיו
זה שכל מי שיש לו רכב
וילד
יחשוב על טקס קבוע בכל יציאה מהרכב
כזה שמחייב אותו לוודא שלא נשכח ילד מאחור

דייי
דיייי
דייייי
עם השכחה הנוראית
שגורמת למוות ביסורים של ילדים ותינוקות
דייי
דיייידייי
לעוד כתבות

זה אנושי לשכוח
למרטת שתמיד מזעזעות המחשבות
ואי אפשר באמת להבין מה קורה שם

לאדם בראש
אבל לא ילדים
מספיק עם השגרה הזו
של מוות מיותר
וטרגי
וכואב

ולא מבינה למה אין איה קישקוש טכנולוגי יעיל - ששר התחבורה מחייב אנשים להתקין בכל רכב כחלק מהטסט של האוטו

אז בינתיים
הרגל קטן בסוף נסיעה
אולי להניח את התיק מאחור
אולי לא יודעת.. לתלות על ההגה באמצע שלט - לבדוק אם הילד לא באוטו
אולי להתקין אפליקציה שבטוח יש לא לשכוח
משהווו

מומינאמא ו אני מליה
תודה על הפירגונים!
אתן מקסימות

יום 71 לאתגר היה אתמול
יצא בערב יום השואה
לא מצאתי רצון לעדכן באתגר הכה נח וקטן נורמלי שלי במדינת השפע הבטוחה שלנו, בכניסה ליום שכולו טרגדיות וגבורה וגדולה מהחיים
קטונתי.

א משלימה עכשיו, אתמול הייתי עייפה
וחיפשתי איזו נעשה קטנה רק לסדר תיק תק וחסייםא מעין מדף ענק במטבח שהיו מעורבבים בו ארבעה קשקושים לא קשורים סידרתי וזהו
דקה בערך
וזה בדיוק מה שרציתי

היום, יום 72 לאתגר
חזרנו מרחוק בערב הילדים ואני
הביתה עם בוץ ולכלוך
מיד מקלחות וארוחת ערב
מכונת כביסה
ושוב קלטתי שאין לי כח
ומה היום עושים
הסתכלתי על הפינת אוכל - כמה קל שם לזרוק את המעילים והתיק ולערום ערימות ל שטויות אה?
אז ראיתי שרק אתמול היה בסדר והנה היום מסתמן בלגן קטן
אז החזרתי מעילים למתלה
חולצות שסתם הוצאתי מהארון והתיק גן והחזרתי לארוןתיק שלי שהנחתי על כסא
פה הייתי אמורה לסיים אבל כבר סידרתי את הכסאות בצורה ישרה
וטיאטתי מתחת
ואז טיאטתי בפרוסדור
וא גם הרמתי קשקושים משם ומהסלון ומפינת האוכל
ואז טיאטתי בכל האזור
וא כל רחצתי היטב את הבלנדר
הצלחתי להוציא מעצמי משהו למרות העייפות
נס פח השמן שהספיק לשמונה ימים?
זה בדיוק זה
מה שעומד בבסיס האתגר הזה
המעט כח ומעט התגייסות מפתיעים אותי כל פעם איך הם מובילים לעוד קצת
מזכיר את התיאבון שלי לאוכל רק הפוך במטרה - שאני אומרת רק קצת אני אקח רק קצת - והופה התיאבון והקצת רק גדל וגדל

פשוט עושה טוב לקרוא את דברייך.
היכולת שלך לארגן את עצמך ולתת מקום לכל צעד מרשימים.

נס או לא נס, זה את!

פשוט מה שבשמת ועוד רבות וטובות כתבו לך, וגם אני, זה צומח עכשיו מתוכך ומקבל משמעות ותוכן. את ממציאה מתוך עצמך את פליי לידי, ומכיוון שהרצון והעניין, וגם תחושת היכולת וההכרה בתועלת נובעים כולם מתוכך- זה מצליח!

לפי דעתי כדאי לך לעשות אותו דבר בשני עניינים נוספים: התזונה והתנועה. אתגר.

קודם כל לזרוק את עניין הדיאטה (דיאטת הרזיה וספירת קלוריות) לפח. אין טעם. זה מתכון בדוק לסבל שהתוצאה המקווה שלו קצרת טווח, והתוצאה שלו לטווח ארוך היא עליה במשקל. לא שווה.

מה במקום? מה שהתחלת לעשות, ועוד טיפה.

להכניס לחיים שני אתגרים. אולי קודם להוסיף אחד, ורק כשיתבסס להוסיף את השני - צעד צעד, בקטנה

אתגר תזונה יכול לכלול לא להכניס אוכל זבל הביתה. את זוכה על ידי אי עשיה. לא מכניסה? זוכה! קלי קלות (;-) בטח שזה לא כזה קל, אבל אתגר זה אתגר! 100 ימים!
זה יותר קל עכשיו כשיש לך בלנדר/ מעבד מזון טוב. את יכולה להכין לעצמך שייקים קפואים במרקם גלידות מפירות ותוספות. זה טעים ומזין ומגוון, וגם עלים וכל מיני הפתעות אחרות יכולים להכנס פנימה. אנחנו לפעמים טוחנים פנימה גרעיני צ׳יה, גרעיני פשתן ועוד. אפשר להוסיף פירות מיובשים, או אפילו יותר שווה- להקפיא פירות בקוביות ולשלוףברגע האחרון. עלים נכנסים גם. סיבוב קצר בחנות טבע או בסופר גדול יצייד אותך בכל מיני רעיונות וטעמים לגרעינים ואגוזים ומיובשים למיניהם.
אנחנו משחקים בזמן האכילה בלנחש לפי הטעם, הצבע והמרקם מה מכיל השייק. זה משעשע ומפתיע.

גם לגבי ממתקים: במקום לקנות מהמוכן והקל, אם מתישהו יתחשק לך ממתק (עוגה/ עוגיה/...) את יכולה בעצמך למצוא מתכון ולהכין אותו! ככה את נשארת במרווח האיזור המותר.
אנחנו מכינים אצלינו קינוחים מדליקים ברמה גבוהה, רק שבגלל ההכנה זה כמובן לא קורה כל יום. הדוגמא ב-ה׳ הידיעה היא עוגת הטירמיסו שבתי האמצעית (בת 13) מכינה (עוגת ביסקוויטים מסויימים קרם וקפה). אי פשר להגיד שזה מזון בריאות, נכון?

אז זה יוצא לה יותר טעים ממסעדות. פשוט מעולה מעולה. בתי הקטנה (בת 10) מכינה קינוחים מדהימים ממיצים שהיא הופכת למוצקים בעזרת איזשהו חומר, ומוסיפה כל מני עלים וקוביות אבוקדו ועוד. כל האורחים שלנו ׳נופלים מהכסא׳ מרוב תענוג והפתעה. אם יעניין מישהו אני אברר מה זה. אנחנו מחפשים מתכונים בספרים מיוחדים (כמו ׳בישול מולקולרי׳- איזה שם דפוק..., בישול וקסמים, ועוד), או באינטרנט. לפעמים מכינים ארוחות עם נושא ׳כישוף׳. דוגמא- פסטה סגולה/ כחולה/ ירוקה- רוטב שעשוי ממי בישול של כרוב סגול שמשנה צבע לפי החומציות של הנוזל, אז להוסיף חומץ או לימון משנה את הצבע.
יש עוד המון אפשרויות. הרוב יוצא טעים, וזה תמיד מדליק.
מאוד כדאי לערב את הילדים בזה, כמו בעניין הניקיון והסדר, כי די מהר הם יוכלו להכין בעצמם, בהתחלה דברים פשוטים (רחיצה וחיתוך פירות וירקות), ואז דברים מורכבים יותר. כל מה שהם עושים יורד ממך! ואתם הופכים לצוות!

בקשר לתנועה:
אני בטוחה שזה נכנס אצלכם עם היציאה החוצה, ולדעתי השאלה היא איך את יכולה להוסיף קצת כל יום עוד טיפה תנועה בשביל עצמך, כי הילדים כמעט בטוח זזים וזזים.

מה שעובד אצלנו כרגע זה פעילות הורה ילד (נו, יש לך ברירה ;-את תהיי עם הילדים).

אנחנו עכשיו שוב בסגר (חיים בחו״ל), ומתחילת השנה אין חוגים (ביי ביי קרטה, התעמלות קרקע ומכשירים, חוג טיפוס, קרקס...). עכשיו אפילו שיעור התעמלות בבית הספר אין!
אז חזרנו לפני כמה ימים להתעמל, אבל הפעם לא כל בוקר חמישתינו (יש לנו שלושה בני נוער, ופעילות כזאת ביחד גורמת הרבה חיכוכים כרגע). עלתה בקשה מהצאצאים לפעילות בזוגות הורה-ילד.
זה פועל נהדר! ביום הראשון התרוצצתי עם הקטנה בגינה ליד והמצאנו תרגילים לסרוגין עם חבלי קפיצה ושני סוגי כדורים. ביום השני שיחקתי עם בני (כמעט 16) ׳טניס׳ כף יד (היד חובטת) עם כדור ספוג על קיר, התמסרויות, וקצת תרגילי כושר אחרים. אחר כך בתי האמצעית ׳קרעה׳ אותי עם תרגילי כושר מהרקטה שלה (נזכרתי שיש לי שרירי בטן, וכל הגוף תפוס לי). והיה לי עוד סשן עם הקטנה שבו היא יצרה לנו מסלול ריצה והליכה מהירה עם טיפוס על עץ ועוד בגינה אחרת. זה מגניב.
היום יש לי פגישות עם שנים מהילדים, כל אחד בנפרד.

בקשת שאעדכן, אז הנה עדכון קטנטן- אני ממשיכה באתגר שלי. היום היום ה-79. ספרתי אחורה מהיום ה-100 בשבילך

באמת לא פשוט, אבל עד כה מצליח.

יאללה, נגמר הזמן. בוקר טוב ושבת שלום!

יום 73 לאתגר
נרדמנו מוקדם
ידיתי שאתעורר בלילה במילא ואז אשלים את האתגר (וכביסות)
אז אכן התעוררתי באחת בלילה אחרי 5 שעות מתוקות של שינה
הלכתי לסדר את הסלון, בעיקר להחזיר משחקים ובגדול למקום
אחכ את פינת האוכל עם שני תיקים ומגבות שהחזרתי למקום
אחכ סידרתי את המזנון העליון גם שניים שלושה קעץישקושים
וכנל לגבי השידה בפרוסדור
אחכ גם זרקתי כמה פריטים מהמקרר.
במגבלות הצורך להיות בשקט מצאתי מה לעשות
עניין של 5-10 דקות הכל

האמת שבימים האחרונים יש לי פחות כח בסוף היום כי נהיה עמוס יחסית, או יום של בישולים או שהיינו בחוץ עד מאוחר ברציפות. זה המון בכלל ובפרט עבורי אחרי תקופה של בידוד מחלה וכו' עם על תחושת הכבדות הפיזית והדכאון.

בכל מקרה אני נאחזת בסידור הסלון יום אחרי יום באתגר כי כיף לי, זה מתגמל לשמר את הנעימות - למרות שדי ברור שצריך כבר להפוך אותו לחלק מרוטינה יומית ולהוציא אותו מ"האתגר" כמו שקרה לשירותים ולגז שהצטרפו לכלים, כביסות ריקון אשםה. אבל כנראה שעוד קצת נחמד לי ככה בלי להוסיף ויש מה להוסיף. יש עוד תחנות בבית עמוסות בבלגן אבל כל דבר בזמנו.

רזיתי עוד חצי קילו. במפתיע. כי אני אוכלת טוב. ארוחה רגילה אחת ביום מלאה ועוד כריכים או ארוחות קטנות יותר אבל לא דלות, רגיל.
מה שכן עדיין שומרת על נקיון י ח ס י מחטיפים ושטויות.
היינו אצל חברים השבוע
הסתכלתי על עצמי מהצד במראה לפני שיצאתי.
כל כך שמנתי בשנים האחרונות.
מוגזם בכל קנה מידה.
וגם הזנחה כזו שהכל טבעי להתקלח ולצאת עם שיער רטוב כבר לא עושה לי חסד. לא תספורת מסודרת, כל השיער פרוע כל הזמן, לא איפור מינימלי, קרן הגנה זה לא איפור

בגדי טריקו שבסדר נוחים וזה הכי חשוב אבל אפשר להתאמץ עוד קצת - סוג של התנהלות שאולי מתאימה לגיל 16. כרגע בגילי כבר צריך להתעשת.
אני רוצה לעשות שינוי חיצוני. יש מחשבה שמתבשלת גם בצעדים קטנים - אם כי שינוי בשיער ובבגדים לא חייבים לחכות למשיח אפשר לעשות חד וחלק - ועכשיו נראה כמה זמן ייקח לי להתבשל ולהוציא את זה לפועל

וכן- בכל מקרה הרזייה ופעילות עומדים בחזית - באמת להיות בחוץ עם הילדים וגם לתחזק בית כמו שאני כבר עושה בימים כאלה (בהחלט תוספת פעילות!) וגם לדאוג לארוחות יותר בריאות (הרבה כלים והתעסקות בירקות) - זו התעסקות יותר ממריצה וכנראה שכרה בצידה גם בעניין ההרזייה.

שינוי נוסף - סיכמתי עם שני נערים על בייביסיטר קבוע עם פעילות לבנים פעם בשבוע שיקל על כולנו.

אני חושבת שעם זה אני חיה יותר בשלום ובשמחה מאשר עם הוצאה על מנקה כרגע בכל זאת התקציב מוגבל מאוד, תמיד אמרתי שעזרה לאמא רצוצה כמוני זה לקחת את הילדים ואני אנקה ולא ההיפך.
בעל מקרה מנקה גם תועיל פה פעם בשבועיים, בטח בחזרה לשגרה אחרי הקורונה כשהימים שלי יהיו עמוסים בעבודה ומעט זמן פנוי.

יוליקוווו
וואווו 79 יום!!!
כל הכבוד!
ועוד בסגר - באמת באמת לא פשוט.
ואיזה כיף שיצא לנו ככה ביחד.

הפצצת ב17 פנינים של חכמה ונסיון לפחות
שאצטרך לחזור וחקרוא לפחות פעם בכמה ימים
המון המון רעיונות הבאת שאני אשמח לאמץ
תודה שאת מחזקת אצלי את החשיבות של המעורבות של הילדים בבית ובהכנות
זה משהו עקבי אצלך גם בשיחות אחרות איתי.
הילדים שלך נשמעים מהממים! וואו!
ומקסים איך שיש להם במה שאתם ההורים מספקים לכל ההשקעה דלהם. מעורר השראה לגמרי. זה משהו לשאוף אליו ואחד הבנים שלי יעוף על להכין מתכונים מאפס למאה לבד. הוא מגיל קטן שואף לזה.
זה נכון וחשוב כל כך קודם עבורם לתחושת מסוגלות ושייכות וגם למידה לעתיד
חשוב בכל קנה מידה

חייבת לציין שכן כל אמא והגבולות שלה

לשלב ילדים בהכנות אוכל יחד איתי פיסית במטבח זה בדרכ גובה ממני יותר ממה שאני מסוגלת. הדיבור שלהם במקביל לעשייה כאילו שזה מחזיק דקות בודדות. מעבר לזה פיזית אני צריכה הפרדה. זה פשוט מעצבן אותי.
ולמדתי שזה בסדר גמור. זה מסר שאני רוצה להעביר פה.
זה בסדר שלא כל מה שנמצא באידיאל על בילוי משותף והורות - נמצא גם אצלנו. וחשוב לדעת אצלי מה הגבול.

אז אני לא מאיצה. מה שקורה טבעי אני משלבת ובמינונים קטנים מאוד ומרחוק. כשהוא רוצה לעזור אז בוא תםעיח את הבלנדר. או מטלית לניקוי אבק או להגיש אטכח. פחות עבודה במטבח ייד. היה לי מזה ה מ ו ן בעבר וזה לווה בעצבנות שלא עשתה טוב לי ולו.

אני כן חושבת שזה שריר שאפשר לפתח. שזה לא הכל או כלום. כרגע זה לא נמצא בסדר העדיפויות אבל כן מספיק מעורר השראה כדי לשאוף לזה בעתיד בצורה כזו או אחרת.

לגבי פעילות איזה רעיונות מעולים וגם אצלך אני רואה שלמדתם שעדיף אחד על אחד מאשר עם כולם. אני איישם את זה! בייחוד אצלי כשאני מצפה מהם תמיד להתגייס יחד לכדורגל בחניה או כאלה ולאחרונה אחד רוצה אחרת וכאלה. למרות שבסהכ כן קל לנו יחד.

בכל מקרה נשמע שמח אצלכם בלי עין הרע.

וכן האחרות אמרו ובשמת היקרה שאני חושבת עליה ועל הדרך שלה ועל החכמה שלה בפיצוח שינויים פנימיים.
געגועים.

רציתי לומר משהו על עוד שני שינויים שעולה לי הצורך בהם בימים אלו.

האחד- הורות מגוננת
שזו אני
מצד אחד עושה עבורם הכל מהכל מצד שני מקטרת למה הם דורשים כל כך הרבה פעמים עזרה
בזמן האחרון זה מעיק
אגב כל החברים שלהם ככה ועוד יותר
אצלי יחסית הם לא דבק אליי הם לא נצמדים

א ב ל כן בגילם אני משווה את עצמי אליהם -מהייתי מכינה כריכים לבד מתלבשת לבד, באופן כללי עשיתי מה שרציתי וכאן הכל עובר דרכי הם שואלים מבקשים רשות או פשוט לא יודעים איך

בכל מקרה בגלל שאני הבעיה
אז שינוי קטן נוסף ייכנס פה בעניין העצמאות
כל שבוע משהו חדש יעבור לאחריותם כל אחד ומה שמתאים.
אני הולכת להקפיד על זה. לרשום ביומן כל שבוע מה השינוי. אחרת זה יתמסמס.
צחצוח שיניים כבר אחד מהם לקח על עצמו לבד משבוע שעבר
השני פחות דחוף לו להיות עצמאי בכל מובן. לא מעניין אותו. אבל זה עניין של עידוד. הוא מאוד אוהב משחק חשמלי שצריך להטעין אז אולי זה יהיה באחריותו - להטעין כשמסיימים. נראה מה ביוזמתו.

ועוד שינוי קטן נוסף שנכנס ברשימת הקניות - התחייבתי לעצמי בכל קנייה מהסופר און ליין שזה פעמיים שלוש בחודש - להכניס לפחות מוצר אחד שמעולם לא קניתי. מאוד קל כשעושים שינוי תזונתי להשקיע בהתחלה לקנות כל מיני
ואז לקחת מה מה שמתאים אבל בגדול להישאר סביב המוכר והאהוב.
יש שם בחוץ כמויות של מזונות טעימים מגוונים, בריאים, שלא נמצאים אצלנו וגם פה די פשוט להקפיד, פשוט להציץ ברשימה בסוף ולראות האם נכנס מזון חדש לרשימה.

כל הכבוד!
על השינויים, על ההתמדה, על הרעיונות החדשים. נהדר!

רעיון לשיתוף הבנים :

עריכת שולחן לארוחה, כולל לדחוף קודם את כל מה שלא שייך לארוחה לקצה אחד של השולחן, ולנקות (חפיף) את השולחן לפני הארוחה. ואז לערוך לפי מה שיוגש (אם יש מרק/ אם אין מרק...). אולי כדאי להקצות לזה ערכת צלחות וכוסות עמידות מפלסטיק או מעץ? ולסדר את הכלים האלו במקום נמוך ונגיש לילדים במטבח או בארון/כוננית ליד שולחן האוכל?

כשזה יתבסס אפשר להוסיף את קנקן המים לארוחה- למלא, להציב על השולחן. אבל זה כבד ומשפריץ במילוי, אז אולי זה יכול לחכות קצת.

עופי לך על תספורת ובגדים יפים! באאארור שרק בגדים נוחים!!! אנחנו קונים בעיקר ביד שניה, ככה התקציב מאוד מצומצם, ומוצאים מדי פעם בגדים ממש מגניבים שאי אפשר למצוא בחנויות הרגילות.

נפלא רעיון הנערים הבייביסיטרים! זה יתן לך זמן נשימה, ויתן להם מודל גברי.
באופן כללי עם הוצאת המונופול שלך על אחריות עליהם (מעבר לגן גם בן יש כמה מבוגרים במקביל, וטוב שכך), כדאי לדבר איתם על הגוף ואיברים פרטיים, ומה מותר ומה אסור לאחרים לעשות (אסור לגעת להם באברי המין ובישבן, או לבקש מהם לגעת באחרים באיברים הללו). זה דבר מאוד חשוב בלי קשר אם זו אפילו מאמא תרזה ששומרת עליהם. בלי לחץ ובלי פחד. שידעו שהם אוטונומיים על הגוף שלהם. פשוט כי לילדים יש נטיה לציית למורה, לגדול, לאחראי. זה טבוע בנו גנטית בשביל לשרוד. רק עם ההורים זה פועל בחצי כח

לדבר בנחת ובלי להפחיד. הגוף שלי באחריותי, איברים פרטיים.

בקשר לצחצוח שיניים:
מאוד מומלץ עד גיל 9 בערך לצחצח לילדים. כלומר שיצחצחו בעצמם, כמובן, ואז את רק ׳בודקת׳ עם המברשת שוב. צילצול המופלאה גם הדגישה את זה כמדומני. אחיה רופא שיניים מעולה, ונדמה לי שזה הגיע ממנו, ואם לא אז קראתי על זה במקום אחר. בגיל צעיר הם עלולים לפספס פינות, ועששת זה לא משחק ילדים.

אני מסכימה לגבי הצחצוח שיניים שכדאי שמבוגר מצחצח אבל אני מתקשה להתמיד ולצחצח לשניהם פעמיים ביום כל יום בטח כשאנחנו עייפים עצביים וכו'.
אז אני מצחצחת כשיש לי כח ואני מאוד רוצה שהם יצחצחו כשאני אאוט. פשרה מצויינת ועדיף מכלום. וחשוב לי בעיקר לבנות ה ר ג ל . יש להם מברשת חשמלית טובה וזה גם עושה חצי מהעבודה.

אגב אצלנו בבית לא היתה שגרת צחצוח. אני גדלתי בלי כמעט לצחצח שיניים (ההורים סמכו עליי יותר מדי ולא בדקו) וביקרתי אצל רופא שיניים אולי שלוש פעמים על החיים. כעת אצל שיננית. השיניים שלי במצב מצויין.
לעומת בת של חברה שלי שמצחצחת כל יום האמא ובמברשת חשמלית וחוט דנטלי מיוחד ופלואוריד ומה לא והילדה אחרי שלוש סתימות וטיםוחי שורש בכיתה א'.

בסוף זה הרבה גנטיקה.

לגבי הכלים מפלסטיק אני לא מתה על הרעיון אבל אולי כלים מזכוכית קטנים שיהיה קל לאחוז.
להוריד למטה רעיון טוב.

אבל הכי הכי ובאמת שכחתי מזה לגמרי וכמה חשוב - את צודקת יוליקו אני צריכה ללמד אותם על הגוף שלהם גם ככה אחד מהם כל היום אומר לי זה הגוף שלי אני מחליט (כשאני לא מרשה שוקו

)

יום 74 לאתגר
וואו וואו ואוו

שבוע טוב לכולם

אז ככה, הילדים הלכו לחבר, לא סתם אלא לחצי יום.
שקלתי האם לנקות את הבית או לצאת ספונטנית (בדרכ לקנות משהו לאכול ולנוח).

החלטתי - לנקות.
במטבח התמודדתי עם ערימת הכלים הענקית כולל סירים שרופים היו המון.
אחכ התפניתי סופסוף לנקות את המקפיא. פעולה ששבוע זממתי עליה ודחיתי עד שהיה הגיע הזמן. העפתי את רוב התכולה. סידרתי והחזרתי למקפיא.
הפח התמלא והלכתי לרוקן אותו.
אח"כ שלפתי את מגירת הירקות מתחתית המקרר. העפתי גם חצי, קירצפתי באמבטיה והשארתי שם להתיייבש.
זרקתי עוד קצת מוצרים מהמקרר לפח.
אחכ ניקיתי את הגז
ואת שתי האסלות בשירותים.חשבתי שזהו אבל
א ניקיתי את כל המתגים בבית בעזרת מגבון.
בסלון הרמתי את כל המשחקים למקום.
טיאטתי.
הםעם חשבתי שזהו מספיק אבל ראיתי את הריצפה וחשבתי שיאלחה לרחוץ רוצה יעשה כיף בעיניים ולא ייקח זמן.
צדקתי חלקית. זה עשה כיף בעיניים אבל כן לקח יותר זמן ממה שחשבתי.
לקחתי דלי ומילאתי בחומץ וסבון כלים אקולוגי ושפכתי בנדיבות בשירותים בפרוזדור ובסלון. כמו פעם! ניקיון אמיתי.
לא הרמתי שום רהיט גם לא את השטיח רק הזזתי שולחן אוכל ואת הכסאות. יש מספיק לנקות גם ככה.

לקחתי ברזל כלים טבול בסבון זרקתי מתחת לרגל והתחלתי לקרצף כתמים בריצפה. היו הרבה... רובוט אנושי

אחכ קירצפתי עם מטלית ומגב את כל הסלון המטבח, השירותים, הפרוזדור וקצת בחדר שלי.
לקחתי גם את השטיחים של האמבטיה והמטבח לכביסה והפעלתי מכונה.
אח"כ גרפתי את כל המים והעברתי סמרטוט נקי.
תליתי את הסירטון והשטיחים על החבל.
אם זה לא מספיק תליתי תמונות בסלון.
סידרתי את המזנונים והעפתי את כל הקישקושים ששוב הצטברו.
ואפילו וילון מהמםםם לבן צחור חדש (!) יפהפה עם דוגמא מרעננת אחד משניים שמצאתי. ושמישהו זרק - הדבקתי לו סקוטשים לכל האורך באזור היחיד שהיה לא תפור (טריק נהדר שמצאתי לעצמי במקום לתפור) - כדי ליצור חור להשחלת המוט ותליתי בחדר הילדים. את השני ביום אחר.

5 שעות של נקיון אינטנסיבי.

באמצע קצת נתקלתי בתמונות מהתיכון והצבא שעשו לי חשק שוב להמשיך לרדת במשקל, הייתי שם יפה כל כך ומינוס עשרים ומשהו קג.

אני לא זוכרת מתי מבחירה ולא כי חייבים (נגיד כי צריך לעבור דירה וחייבים לארוז) - השקעתי ככה בהתנדבות 5.5 שעות רצופות בדירה.

והבונוס- זזתי המוןןן
לא אכלתי ולא עניין אותי לאכול כל הזמן
אחכ כשסיימתי ונחתי אכלתי קצת פירות ממה שהילדים לא אכלו וכריך קטן עם גבינה
שווה שווה

מעכשיו כבר יש תחליף לשעות פנויות, לא חייבים מסעדה או אוכל ולא חייבים בינג' או גלישה אינסופית באינטרנט. אפשר ורצוי לנקות!

פעם אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאם כל פעם הייתי מנקה את הבית בזמן פנוי אקראי - היה לי טוב יותר נפשית פיסית וגם לבית. קודם כל זה לזוז. שנית זה מספק מאוד, התוצאה היא מיידית זה לא הליכה בפארק ששררה במידה אבל אין כמו בית נוצץ חשובה נפש, ושלישית זה נותן תחושה פרודוקטיבית.

מצד שני זה קצת עלובי החיים, מה תנקי כשיש לך זמן פנוי? אבל זה לא שאין לי בכלל זמן לבילויים ומנוחה. בטח בתקופת קורונה.

הבעיה שיש לי הרגל לפרוק רסן באוכל טוב כמו רובינו וחבל. אז זמן פנוי בלי ילדים זה אומר גם אוכל טוב ומטדחת. והנה עקפתי את זה. זה נצחון שלי יותר מאשר הנקיון. של לא ללכת למקום של אוכל. שנית - סבא של חבר טוב שלי אמר לו פעם
כשהראש עסוק במחשבות לך לעבוד בעבודות כפיים.

זה נכון! לא פלא שהפעילות ספורטיבית משחררת הורמונים חיוביים.

אגב חומץ וסבון כלים אקולוגי מובילים לתוצאה מופלאה, מבריק ונקי ומחוטא ובלי כימיקלים מיותרים.

ווא
איזה הספק!!
מדהימה שאת!!

בעיני זה יותר אלופי החיים !

סימון מטרות והתקדמות צעד אחר צעד. וואו

תודה מקסימות על הפרגון!

צעד אחר צעד בדיוק.

יום 75 לאתגר
סידרתי את הסלון
הרמתי מהריצפה, סידרתי קצת משחקים, כוסות לכיור. מהיר מאוד שלוש דקות וזהו.

ועכשיו לעניין התזונה הבריאה
מה שלקח לי המווון זמן היתה ההזמנה און ליין מהסופר.
נכנסתי ונברתי והזמנתי כמה מזונות חדשים
לא לפני שפסלתי הרבה אחרים

כשמכניסים מוצרים חדשים לגמרי כאלה שלא אכלנו אף פעם או חלקם לא בצורה הגולמית - צריך בהדרגה

יש לפעמים תגובות לא טובות למשל כמות של ירק ירוק לא מבושל שמכניסים לתפריט מתנגשת עם מי שיש לו תת פעילות בבלוטת התריס, כנל גם נבטים מכל סוג. פשוט מחוץ לתחום. גם מי שמואל נוגדי קרישה זה בעייתי.

זרעי פשתן עלולים להכביד מאוד על העיכול לדעתי גם אסור לאכול בצמידות לתרופות כי זה פוגע הספיגה אבל אולי קראתי על משהו אחר ואני מערבבת...

זרעי צ'יה בעדינות מעט מעט מעט כל פעם. יש שם משהו עם ספיחת נוזלים אם אני לא טועה.

קונג'אק מתנפח בקיבה ברמות כביכול משביע אבל לא באמת ומצריך המון שתייה.

פטריות - יש סוגים שצריך לבשל במאה אחוז אחרת נוצרת פריחת צליפת שוט ומחלת חום למשל שיטאקי שהורדתי מההזמנה ועוד כמה כדי לא לקחת סיכון שאתבלבל.

ובכלל כל מרכיב חדש דווקא מהבריאים כביכול צריך להכניס מעט ורק אותו החדש באותו יום ולראות מה ההשפעה על הגוף.

מעבר לתופעות לוואי אישיות. אצלנו למשל יותר מדי ירק לא מבושל בטח עשיר בסיבים גורם לכאבי בטן. הבישול מעבד אותו ומרכל ומיידד וגם טוב יותר למי שיש לו תת פעילות בלוטת התריס כמוני והנה הכל התואם מושלם. מה שטוב לי לעיכול גם טוב לי הורצונחית. לא סתם גם קטניות או דגנים מלאים פשוט כבדדד מדי תחושה של יציקה ואי נעימות. אני לא חושבת שכל מה שנתפס כבריא בטרנד הנוכחי אכן נכון לכולם ויש חיזוק לה במחקרים עדכניים. יש אוכלוסיות שלא מסוגלות לעכל קינואה או כסמת טשיבולת שועל למשל שיש עליה כבר כמה שנים קונצנזוס - היא ממש עלולה להזיק לאנשים מסויימים.

זה קשור מאוד למזון המסורתי שגדלנו עליו. הרי האדם הוא תבנית נוף מולדתו. אני מאוד מאמינה במשפט אל תאכל מה שסבתא שלך לא היתה אוכלת. זה נכון. אצלי הסבתות המהממות לא אכלו מקדונלדס לא פסטה וגם לא כרוב סיני או נבטים

אצלנו לא אוכלים אורז מלא או לחם מקמח מלא. לא כי זה לא טעים אלא כי זה לא בריא. זה כבד לעיכול יושב הרבה זמן מנפח. לא שאני צריכה מחקרים אבל כבר נתקלתי במחקר שטוען בדיוק במילים אלה - שזה מכביד על העיכול ויש הרבה אנשים שזה יותר מזיק ממועיל. אז הנני.

זו הסיבה שהרבה פעמים אני נמנעת מלהכניס חדש תחת ישן.

אבל ויש אבל. אנחנו חיים בעולם גלובלי. הקידמה נכנסת לכל בית. זה בסדר לנסות אבל במשורה.

אם נחזור להזמנה בסופר הפעם החלטתי הרי שמכניסים מזונות חדשים לאט מבוקר, אבל עקבי

אז היום הזמנתי לטובת מי שמעניין אותה חידושים ואחרי שבדקתי טוב טוב שלא מתנגש עם כל מיני רגישויות אצלנו:

גוג'י ברי מיובש - שזה סוג של תותים שנחשבים מזון על או משהו כזה אדומים קטנים לא טעמנו מעולם! יתנו פה גם צבע לשייקים

דובדבנים שחורים מיובשים - רציתי פרי/ירק בצבע שאנחנו לא אוכלים ושחור בהחלט עונה על זה

פאפיה טריה - הזמנתי אחת אולי אני טעמתי ולא זוכרת אבל הילדים בטח שלא

הזמנתי דג קפוא מסוג נוקדן או משהו בקיצור סרדינים לבישול - אני רוצה להכניס לתפריט קבוע דגי ים בגלל עוד אומגה 3 בשונה מהמושטים המוכרים שמגיעים מבריכות.... ומתחילים ממשהו אז סרדינים קפואים בשאיפה שאאזור אומץ להזמין ישירות מדייגים טרי ונקי.

רוטב מייפל אורגני - שיהיה פה משהו בריא להמתקה חוץ מדבש או תמר. לילדים זה ממש חדש

קייל - אין לי מושג מה זה, עלים ירוקים לפי התמונה נתמודד כשיגיע

כרשה - לי כמובן לא חדש, גדלתי על זה קבוע בשישי עם קציצות או עוף אבל לילדים זה חדש לגמרי וזה מתקתק בקציצות

זרעי דלעת קלופים - כנל הילדים לא טעמו אף פעם (שזה גרעינים לבנים אם אני לא טועה) יתאים לשומן טוב בשייקים

פנקו יפני - פירורי לחם יפנים שפחות סופגים שומן ומכיחים חלבון אם הבנתי נכון, אז אם שניצלים אז יאללה ננסה את זה

רוטב אסייתי למוקפצים שמכיל בתוכו סילאן סויה ועוד - לא ניסיתי בעבר משהו מוכן ואולי יקל עליי נטו במוקפצים לדיאטה

זרעי צ'ייה - מה נאמר שלא נאמר. בגלל האומגה 3 קניתי פעם ולא השתמשתי. ננסה שוב.

שניצל כרובית טבעול - לעזרת הדיאטה. פחות בריא במובן הטהור אבל אם יחסוך לי לפעמים טרחה על ארוחה, מה טוב

זרעי כוסברה - שנים אני שוכחת לקנות והגיע הזמן, אני בטוחה שזה טעים לפחות אם לא יותר מכוסברה טרייה

קורנביף - אין לי מושג מה הטעם אבל אם כבר פסטרמות (לא בריא קבוע אבל עוזרות להניע דיאטה) אפשר גם טעם חדש

גם שמן זית קניתי סופסוף אורגני של מקום קטן ולא ברירת מחדל מבאסת בסופר, מקווה שיהיה טוב

וחזרתי להזמין אצות נורי בגלל היוד,
קליליות - שאלה פריכיות דקיקות שהבן שלי אוהב במקום ואפלים
דפי אורז שנשכחו מהמזווה - במקום דפי פילו

יש למה לצפות

גאה בעצמי על הקפיצה. עכשיו נשאר לנסות לאט לאט מה נכון לנו מכל האוצרות.

יום 76 לאתגר
ניקיתי וסידרתי את השידה ליד המיטה שלי.
השידה הזו מתבחגנת במהירות שיא
לדעתי היא קיבלה התייחסות כבר 3 פעמים באתגר הזה (בזמן ששאר החדר סדום ועמורה בלגן בכל מקום ולא הגעתי לה)
והיא לא מפנימה שהיא צריכה להישאר מסודרת

מיינתי בעיקר ספרים של הילדים למדף שלהן והמון ניירת שהצטברה - למגירת הניירת (יש כזו מאז הסדר בסלון)
קצת קשקושים בסמרטוט לניקוי אבק והיה הרבה ממנו. הבית הזה אכן צובר אבק במהירות
אולי כי ברחובות מסביב לרחוב שלנו בונים במרץ.

היום כל היום חשבתי על מנה בלאפה. שזה בעיניי האוכל הכי טעים בעולם אחרי האוכל של ההורים שלי.
והנה לא התפתיתי. ברחתי לכל מיני עיסוקים כדי לשכוח
בצהריים ובערב חיממתי טורטיה קטנה בבוקר וגילגלתי ביצה קשה גבינה ועגבניה מלח ופלפל, ובערב שוב טורטיה עם שניצלונים מאתמול, עגבניה מעט טחינה וכרוב.
זהו. דומה ללאפה. מגולגל, עשיר. פחות כבד נכון גם פחות מהנה אבל רבע מהקלוריות והשומנים.
לאט לאט.

יום 77 לאתגר חל אתמול ביום הזכרון
אני נמנעת לקרוא ולראות יותר מדי כי זה מציף
אבל בפייסבוק המבורך סיפורים ובטוקבקים לוחמים משתפים
יש לנו ארץ נהדרת וארץ כואבת ובין לבין נשמות טובות טובות על אמת.

אתמול היינו בבית בערב,
הוצאתי את ערימת הבגדי ילדים שכל החודשים האלה בעל פעם שסידרתי את הארון שלהם ייחסתי מדף אחד עמוק אליו - בגדים קטנים מדי, גדולים מדי, בגדים שלא ברור אם מוסרים, בגדים שיצאו מהעונה.
פשוט זרקתי לשם וידאתי שמתישהו יתפנה אליהם, במעבר עונה.
אז אתמול היה היום פרקתי את כולם על המיטה, אולי מאה...

תיכף אמשיך

ומיינתי
שלוש שקיות - למסירה
שקית- בגדים גדולים מדי, יעלו לארון לעונה הבאה
וכל השאר - בגדי קיץ לעונה הקרובה

קיפלתי מסודר ואנחנו מוכנים לקיץ
לקח לי שעה ומשהו וזה עייף אותי יותר מחמש שעות נקיון של הבית. לא יודעת למה. פשוט רציתי רק לישון.

היום יום 78 לאתגר (מה, מה, איך הגעתי עד לפה)
תפסה אותי עצבנות בערב
היה לי יום שלם עם הילדים וסידורים וקניות מהמשק האורגני הגיעו שכרגיח מעסיקות אותי (לא מצאו את הכתובת אח''כ השאירו בחוץ ברחוב וסחבתי ואז לגלות תמיד דברים טובים ודברים שמקומם בפח ולהתעצבן)
בקיצור עצבנות והילדים מטרטרים בראש
אז סידרתי את האזור ליד המראה באמבטיה
בעיקר להחזיר מוצרים למקום, לנגב קצת, לזרוק קצת
שלטש ארבע דקות וסיימתי להיום

מחר אני הולכת למשפחה. מין ארוע שתמיד אני מגיבה בעצבנות למישהי מסויימת. זה מובנה מילדות. אני לא מצליחה לדבר אליה הנעימות לאורך זמן והיא ממש בסדר. והיא חלשה וצריכה עכשיו תמיכה.
אנימלא יודעת איך מפתחים את זה ונהיים רגועים ומכילים כשמישהו באמת צריך אבל אוטומט קופץ אצלך. כמו עם הילדים.

ב17.3 אני מסתכלת עכשיו על התיעוד כאן - הזמנתי קניה ראשונה בלי ג'אנק שהגיעה יומיים אחרי

לא ממש התחלתי דיאטה אז אבל התחלתי מעט להקפיד
ועוד קצת
ופחות ג'אנק אבל כן ארוחות שחיתות
ובשבוע האחרון מעט הקפדתי יותר
פחות חטיפים וממתקים

ונשקלתי הבוקר - מינוס חמישה קילו
איזה כיףףףף!

ב- 25 יום

הקלה
קודם כל הקלה בגוף.
תחושה של משא פחות כבד פיזית ונפשית
נכנסתי אני כבר פה
כמה היה לי מאתגר לגייס כוחות לדיאטה
והנה היא פה נוכחת וקיימת
גם כשהשינוי מתון ואני לא בתוך ספירת קלוריות קפדנית או אכילה מאוד דלה
וחמישה קילו במשקל שלי זה הגיוני גם כשהשינוי התזונתי הוא מתון - כי יש הרבה ממה להוריד
אז
אתגר נוסף אח לאתגר הנקיון מרים את ראשו
בשמחה גדולה

כל הכבוד!
מעולה.

דבר קטנטן: שניצל טבעול זה לא אוכל בריא. זה אוכל מעובד ברמה נמוכה, עם שמנים באיכות נמוכה. הם מיצבו את עצמם יפה בארון ׳הבריא׳, אבל לדעתי להמנע מלקנות או לאכול.

לכבוד יום העצמאות
נחתה עליי ההכרה (טוב לא באמת לכבוד יום העצמאות אבל ככה יצא שחשבתי על זה השבוע) שלא ברור איך חייתי קודם

סדר. סדר. זה שלכל חפץ יש מקום. גם בבית מסודר גם אז יש קושי בהתארגנויות פתאום רצים למייבש להוציא את הבגד המסוים
ולא מוצאים משהו שמישהו הזיז למקום אחר וכן הלאה
ופתאום משהו נגמר שוכחים לקנות
גם במקומות מסודרים לא הכל זורם

אז מה אצלי. איך היה אצלי לפני שדאגתי לסדר בבית הזה.

אני לא יודעת איך לתאר מצב שבו קבוע בכל פעם שאני צריכה לבצע משהו בבית - אין שום ודאות שאמצא את החפץ שאני צריכה.
מקרר ומקפיא עמוסים, לרוב כי לא פיניתי וזרקתי תכולה ישנה. איך אפשר בלי לדעת מה יש ומה אין מה טרי ומה לא
וזה שתמיד גשמוציאים משהו אז משהו אחר נופלוכשרוצים להכניס צריך ת מ י ד לפנות מקום קודם

כמה מתיש

ובגדים. כמעט תמיד היה לי בלגן בארונות ולארגן לילדים בגדים זה ללכת הלוך ושוב בין כל מיני מקומות בבית.

כל הזמן לעקוף חפצים על הריצפה, כל הזמן להזיז משהו כדי להגיע למשהו

כמה מתיש.

והיום - כמעט תמיד יש כלים נקיים כולם או חלקם, כמעט תמיד יש עם מה לבשל ובמה לאחסן, כמעט תמיד הגז נקי ויש לפחות סיר או מחבת פנויים לבישול (אין לי הרבה כלים מלכתחילה).

המקרר מסודררררר
אני רואה מה יש מה אין. נקי. נגיש.
גם המקפיא.

והבית - סופסוף זה לא רק מסודר כי סדר זה עניין יחסי. יש שעות של בלגן ויש מקומות בבית עדיין מבולגנים.

א ב ל - עכשיו בשונה מפעם רוב הבית נעים מסודר טנקי. יש כמעט לכל חפץ מקום בבית. זה כל כך מקל גם כשעושים סדר וגם כשמחפשים משהו ומתארגנים.

אבל כמה! מדהים! לחיות בצורה יותר מסודרת!
זה לא שחיינו קודם בכאוס מוחלט. היה בגדול בגדול סדר אבל היתה זליגה מתמדת.

וצריך לציין שהבית, הבית מלא מקומות אחסון - ארונות מדפים מגירות. זה כל כך כל כך מקל. הבית נגיש כל כך לסדר.

אז אולי אנחנו מנהלות משק הבית, בבתינו הפרטיים, לא מדליקות משואה
למרות גידול הילדים בעידן תובעני (מדי)
ובישולים ועניינני בריאות וחינוך
ועבודה מי שעובדת
וזוגיות מי שבזוגיות
ודאגה להורים מי שדואגת
והשכלה מי שלומדת
ועצמה עם עצמה למען עצמה

אבל בנוסף לכל אלה - כל מי שדואגת קבוע לסדר וטיפוח בבית
הבית שמחזיק את הכל ואת כולם יחד
ביומיום הסיזיפי שממנו בנויים חלומות וחיים
במחירים של התעסקות יומיומית בבית, בתחזוקה בקניות, בסדר אינסופי, בהשוואת מחירים, בקיפול והרמה ושטיפה ושאיבה וטיאטוא ומה לא
מאחלת לנו להמשיך להאיר את הבית שלנו בטיפוח וסדר לתפארת המשפחה הפרטית שלנו

היום יום 80 לאתגר!
אבל לפניו היה היום ה-79 בו נרדמתי אחרי פיקניק עצמאות עד הבוקר בלי להתייחס לאתגר

אז היום ה-80
סידרתי את הסלון
קירצפתי את השירותים
ורחצתי את הריצפה בכל הבית חוץ מבחדרי שינה.
הפעם זכרתי לא לשפוך כמויות של מים
כי מים שנשפכים במערכה ראשונה
מישהי צריכה לגרוף אותם במערכה שלישית
ואין לה שום רצון לעבוד קשה מדי
אז קירצפתי את הכתמים בריצפה ורחצתי ושטפתי וגרפתי ובסוף סמרטוט נקי
אפשר להתמכר לזה
למראה ריצפה מבהיקה ונקייה
גם כשזה מחזיק יומיים
זה עדיין מונע ממנה להפוך למצע לגידול חקלאי

שבת שלום

שבת שלום,
אומנם עדכנת את שמך לבלבוסטע...
בעיני את בלבוסטע אלף אלף.

תודה רבה פלוני!

מעדכנת שבגזרת התזונה והשייקים והנסיונות של מזונות חדשים נהיה כיף ומעניין ובריא וגם מעצבן ומטריח.
שליש ממה שנכנסתי הביתה או לא טעים בכלל או לא טעים לילדים (מה שתוקע אותי עם המוצר

). שליש נוסף פשוט אזל בסופר או במקומות אחרים ואני צריכה להשקיע מאמצים בחיפושים, ונשאר השליש האחרון שהוא משמח סך הכל.

בכל מקרה אני לא נופלת להגדרות השיווקית של מזון על על כל גרעין וירק אסייתי או אוריינטלי. גם עלי פטרוזיליה השייק או פלח מאשכולית אדומה בשייק לילד שלא היה נוגע בזה גם דרך מסך - שווה המון

מה שכן הכנתי השבוע שני שייקים שהילדים רצו להקיא עליי
המסקנה - לא להכניס מזונות מרים בכלל חבל על כל התכולה שתלך לפח או אליי בניגוד לרצוני...
שנית, כל מזון חדש גם אם נראה לי שהוא יתקבל בתשואות - להכניס חתיכה ק ט נ ט נ ה
אחרת חבל על העצבים של כולנו
היום הכנסתי סלק אדום פלפל אדום תפוח וקצת ממרח שקדים - יצא טעיםםם וצבע מהמם אבל הם רצו לבכות. היה להם יותר מדי הסיפור הזה.

ודבר אחרון - מאז הבלנדר אני קיבלתי פטור מלנסות להכניס כל מיני ירוקים ובכלל ירקות למרק או לביבות בנסיון שיאכלו. אחד טועם קצת ואני צריכה לאכול את כל השאר בזמן שהייתי מעדיפה פחות לטרוח. חבל על הזמן. מקסימום ממולאים שהם עולם ומחואו ויש להם דרישה או ככה בצורה הטבעית. לא עוד תבשילים מושקעים בלי דרישה. הכי טוב- לבלנדר. כולל כרישה ומנגולד ומה לא. ממליצה בחום.

יוליקו! אהובה תודה

עניתי לך ביני לבין עצמי ועכשיו הבנתי שלא רשמתי

נכון טבעול לא בריא במובן של תכולה בריאה לחלוטין. הוא טוב לי במובן של פתרון מהיר למשהו חם בימים שאין לי סבלנות לעמוד ולהכין.
אני ממש עוד לא במקום של לסנן לגמרי מהמזון שלנו שמנים לא טובים ומייצבים וכאלה (הלוואי אבל לא כרגע).

המניפסט שלך ליום העצמאות מקסים. שבוע טוב ומבורך.

שבוע טוב קרן שמש אהובה

יום 81 לאתגר
סידרתי את ארון הבגדים של הילדים שוב, העברתי אותו כמעט לגמרי לבגדי קיץ.
ובערב, אחרי שהבן שלי החליט לפתוח את ברז הכיור הסלון בשירותים (מזה חצי שנה כידוע לו) והציף את כל הפרוזדור והשירותים במים - גרפתי הכל וניגבתי.
כמה עצבים עלו בי
רתחתי שאגתי התפוצצתי

בכלל, היינו היום בחוץ קניתי להם משהו לאכול והפכתי כל כך עצבנית מאותה נקודה
חא יכולתי לשמוע יותר את הווליום זה הבלתי פוסק
ובערב פשוט התחננתי ואיימתי ונזפתי שילכו לישון

כאילו שיש קיבולת שברגע שהיא מתמלאת אני לא יכולה יותר ודי

שניהם הלכו לישון עצובים
ואיד בדיוק מפחד ממוות ושאל אותי מלא שאלות סביב זה בדיוק לפני שינה
ואחיו מאוהב בי. כן כן. השלב הזה שמתאהבים באמא.
מתוק. כל היום הוא כותב לי פתקי ברכה מקפל יפה מצייר עשרות לבבות ומביא לי נרגשששש
בין לבין הוא רוצה להיות איתי ולישון בחדר איתי ולחבק אותי והכל באמצע בישול או כשאנחנו ממהרים לצאת

אני בדרכ מגיבה באהבה ושמחה וחום
אבל לפעמים נדלקים לי כל הפיוזים
חאלאס
תהיו עצמאיים כבר
אין לי כח להכיל כל הזמן
שחררו אותי

הלוואי ויהיה גן רצוף עכשיו שלושה חודשים אין לי כח
אין לי מאיפה להוציא סבלנות
אני על מיכל ריק

אני מתלבשת כדי ללכת לפגישת עבודה, איזה כיף לפגוש אנשים בוגרים ולחזור לחיים!

אבל מה שיותר כיף זה לגלות הבוקר שאני
מינוס 5 קילו ו-200 גרם ו- שיניתי קידומת במשקל!
ישששששש

וווואו!!! איזה כיף לקרוא!

ואולי לך יהיה כיף לקרוא, שבזכותך, לגמרי בזכותך, אני התחלתי לפני יומיים את האתגר שלי (לתרגל יוגה כל יום, גם אם מדובר בשלוש דקות. או יותר נכון, למרות שמדובר בשלוש דקות, כי החיים לא מאפשרים לי כרגע יותר...).
ועוד כמה דברים שלא ממש כלולים באתגר, אבל גם איכשהו נכנסים לתוכו.
אז כן, שתדעי לך שיש רגעים במשך היום, שבלבוסטה נכנסת לי למחשבות ונותנת לי בוסט של מוטיבציה.

איזה יופי פלוני אלמונית.
שלוש דקות כל יום זה ה מ ו ן
אל תמעיטי בערך ההתמדה. יש ימים שהמשימה שלי נמשכת דקה וחצי והם משמעותיים בדיוק כמו חמש שעות, ההתמדה מייצרת את ההרגל.
כל הכבוד
ותודה על הפרגון גם אני שואבת השראה מהסיפורים של אחרות

יום 82 לאתגר
אנרגיות בריצפה ועצבנות שיא
כשהילדים היו באמבטיה סידרתי אולי חצי דקה את הריצפה שם, פרשתי את השטיח וזהווו
דקה של משימה.

יום 83 לאתגר
כבר כמה ימים שאני קצרת רוח בנוגע לאתגר
פוטרת את עצמי במשימה קלה עד מאוד
כשזה נהיה רצף אני מבינה שזה מתחיל להיות מגמה
וגם היה יום שבכלל פספסתי נרדמתי מוקדם
והיום בבוקר כתבתי על אתמול במקום בו ביום ויש משמעות לכתיבה אצלי, היא אוספת ומחייבת אותי
וזו שעת המבחן - להרים את עצמי עכשיו לפני שמיטת רסן.

זה משהו חדש לי. בחיים שלי ושל רובינו זה בדרכ לגלות ששמטנו רסן שכבר מאוחר. אם בדיאטה אם במערכות יחסים אם בהתמדה בכל עניין. הרגע שצריך לעצור לחשב מסלול מחדש, לחפש את ההשראה, את הבוסט, את הכח מחדש, להחליט אולי אחרת אולי פחות אולי יותר - זו נקודה שאני מזהה עכשיו.

לא התפרקות ולא הרמת ידיים - הרבה קודם.

הרי מה קורה למשל בדיאטה, אצל כולנו, מתחילים, זורמים, מצליחים, נהנים מההתחלה, עוברים מהמורות, ממציאים מתכונים, מוצאים דרכים קיצור, לפעמים מוסיפים גם ספורט, עומדים יותר שעות במטבח.
ואז קורה משהו, זה מתחיל מזליגה כללית במסגרת שקבענו כל אחת והדיאטה שלה, אם זה לאכול יותר בכמויות או מאכלים שהיו מחוץ לתחום, אם זה יותר להשתמש במהלך היום או יותר לאכול בחוץ
וא אנחנו אומרות לעצמנו שטויות, כבר ניצחתי את השיטה עובדה ירדתי איקס קילוגרמים, עובדה שאני בשליטה
לא נורא קצת לחרוג

וזה נכון. זה לא רק לעורר, זה חשוב, זה חיוני, גם פיזיולוגית וגם מנטלית לצאת מהשיגרה.
א ב ל כשהיציאה מהשיגרה הופכת לשיגרה עצמה זו הנקודה שהמשקל פתאום עולה בהדרגה.
ואז מה אנחנו אומרות לעצמנו.... שטויות... זה חגים, אני בלחץ, זה סגר, אני לומדת, לפני מחזור, עצבנית, אחרי פרידה, לפני פרויקט חשוב... וואט אבורררר
ופצאום העלייה נהיית תלולה
וזה מאוחר. כשהרסן לגמרי נשמט ההרגלים הקודמים קופצים ואז גם מנטלית קשה מאוד לעמוד בזה. קשה מאוד להחזיר שוב את ההרגלים החדשים. הרי הם חדשים הם עוד לא נטמעו עמוקות, נדרשים שחודשים ואולי שנים כדי שנוכל לשמוע מבלי שהכל יתפרק.

ולא הזכרתי את ההורמונים והנטייה המוכחת מחקרית של הגוף להחזיר לעצמו את הקילוגרמים האבודים כדי לשמר עודף כי מבחינתו הוא בסכנה.

אז מה אני מנסה לעשות כרגע, לא במשקל, ששם במילא השליטה שנדרשת ממני כרגע מתונה. אלא בבית.
היום תפסתי את עצמי וקלטתי שהכביבות הצטברו שלוש על המיטה שוב חלק מהתרופפות הרסן...

הסלון בלגן- לא הכנסתי אותו בכלל לאתגר היומי כבר כמה ימים מיום שישי בעצם.

ובכלל כאמור בריחה למשימות קטנטנות לאנרגיה לא משהו

ותירוצים יש -
זה שאני המון עם הילדים בימים האלה (עצמאות וסופש ובכלל הם בגן חלקית עד הצהריים) אבל הסברים תמיד יש אז אני לא רוצה ליפול לשם יותר מדי בדיאלוג הפנימי שלי.
פשוט החלטתי להחזיר שליטה.

החזרתי את הבנים מהגן
קיפלתי את שלוש הכביסות.
סידרתי את הסלון עם אחד הבנים. סדר מאוד גס אבל נעים יותר וטיאטתי.

אחכ הבן השני הצטרף נתתי לו סקוטש והוא הבריק את שולחן האוכל, פינה ממנו חפצים ניקה עם הסקוטש וניגב והכל ביוזמתו. אפילו החזיר אליי את הסמרטוט והסקוטש.

וזה במקביל לבישוחים שלא יודעת מה קרה לי החלטתי לעשות שטויות ונסיונות סביב ציפס בריא יותר ובסוף יצא שבישלתי טיגנתי ואפיתי שלוש נגלות שונות של צ'יפס ואפשר לנחש מה יצא הכי טעים הכי מהיר תכלס הכי פחות שמן כי זה טיגון עמוק...

גם קצצתי בצל וכרוב ושום לתבשיל אחר
ובישלתי תפוחי אדמה ללביבות בריאות
וכן הלאה וכולה

והכי- הילדים סביבי כל אחד וענייניו
ובכל זאת הצלחתי. הכל בראש.
אני גם מרגישה שאני צריכה להיות לעשות משהו מהנה, לקנות לנו סנדלים לקיץ בימים הקרובים ולקבל חבילה מחו"ל של בגד ים שהזמנתי ובגדי חוף למשל ישמח אותי מאוד.

היום גם הספקתי כמה דקות ללכת לשתי חנויות טבע צמודות לגן להעמיק קצת במדפים ולקחת כמה מוצרים חדשים כמו ממרח פיסטוק שמאוד רציתי עבורם.
הכנתי לילדים גלידה פשוטה וסופר מוצלחת (בננה, 3 תמרים, כף שטוחה של ממרח פיסטוק, חצי כוס חלב, קוביות קרח הכנסתי לבלנדר ואז למקפיא לחצי שעה אפשר אפילו לשעה או יותר יצא קרמי מוצק טעיםםם) שהחליפה את הגלידה בחזרה מהגן.... מהיציאה מהגן סיפרתי להם על הגלידה המופלאה עד שהם רצו הביתה ולא ביקשו מהמכולת
והיא לא איכזבה!

יום 84 לאתגר
שוב מיוני בגדים ונעליים של הילדים למסירה
השבוע התעסוקתי עם בגדים כמו מוכרת של פוקס בסייל

מתוך
(2008)הזמן עושה את שלו
אברהם טל
מילים: אברהם טל

הזמן עושה את שלו
והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים
לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו
שכל דבר בא במקומו

--
לכל מי שנאבקת נופלת נופלת וקמה
כדי לשנות משהו בחייה

יום 85 לאתגר
הרמתי את כל הקישקושים בסלון וטיאטתי
לקח עשר דקות

היום גם מסרתי כמה שקיות של בגדי ילדים למשפחה נחמדה.
זו פעם ראשונה שאני מוסרת בגדים בצורה מסודרת ולא סתם מעבירה לאיזה ארון אחר ומתפטרת רק במעברים דירה...
סיכמנו שאעביר להם פעם בחודשיים - כמה יותר קל למיין למסירה כשיודעים שמישהו יעשה בזה שימוש ומחכה לה
ואצלי מתפנה מקום.

מעבר לזה אני מינוס שישה ק''ג במשקל

ויום שלישי ברציפות שהילדים מדלגים על המכולת והממתק היומי בחזרה מהגן.
אמרתי שקניתי משחק חדש בבית ורצו הביתה, ואני הפניתי אותם לדרך קיצור שעוקפת את המכולת
אומרין שאם יש בשביל מה, מוצאים את האיך
ובכן. שייקים טעימים והסחת דעת בחזרה מהגן זה פתרון מוצלח למדי להתמכרות מההרגל הזה.

היום הכנו שייק וגם ברד (חלב קוקוס, תפוח, בננה, חופן פטרוזיליה, קצת מייפל)

אני מבינה מתוך זה שכל עוד אספק משהו מתוק מנחם וקבוע- הם יקבלו אותו על פני ממתקים לא בריאים
אבל זה צריך להיות באמת טוב כמו שייקים ליום שיימאס מהם.

כמה כיף שקיץ.

פתאום חשבתי להכין להם שיפודי פירות עם שוקולד איכותי מומס אולי להכין בבית מעין ממרח שקדים עם קקאו טוב

אולי קינוחים בריאים בכוסות שמשלבים כמה מרקמים

הו עלה לי רעיון - הם מאוד אוהבים קסטות, אפשר לעשות כאלה רק בריאות ומראש בלי להתחייב לאותו הרגע

וכמובן קרטיבים

מה הקטע עם תוצרת אורגנית
באתרים הם כותבים שהם קוטפים בבוקר המשלוח בפועל חלק גדול מהתוצרים מגיעים לא טריים בכלל.
קרים מהמקרר. עם עובש גדול, מלפפונים למשל או םירות.

מאוד מאוד מתסכל. אני זוכרת שזה תסכל אותי בכל פעם שניסיתי להנחיל קניות קבועו אורגניות.
במילא תוצרת אורגנית היא בעייתית מבחינת חיי מדף אבל משלמים הרבה מאוד בדיוק מהסיבה הזו.

הגעתי למסקנה שכל המשקים אותו הדבר. ופשוט צריך להתחבר למי שמזכה על תוצרת גרועה בלי להוציא את המיץ.
וגם לא להסתמך על הקנייה עד שהיא מגיעה.

יום 86 לאתגר
היום בבוקר גיליתי שוב שאני מתעכבת ומתקשקש עם בגדי הבנים ומתרוצצת כדי להתאים חולצה למכנס ומכנס לחולצה כי מה לעשות שחולצה תכלת עם נקודות לא תלך עם מכנס כחול פסים ומכנסיים אני רואה פתאום שכל השחורים שמתאימים עם הכל קטנים עליהם וחולצה שבאתי להלביש וראיתי שיש בה כתם ומכנס שחיפשתי - בכביסה בכלל וכן הלאה.
ואולי בכלל חם היום או קר היום וחולצת מעבר או חולצה קצרה וככה הולך לי הזמן של החיים על הבוקר ואני עצבנית ומתחילה לפקוד ומה על מה... ככה להתחיל בוקר בעצבים.

ושוב תהיתי למה אני לא מארגנת ערב לפני בגדים למחר ותיק ובקבוקי שתייה

ואז קלטתי למה - זה מציק לארגן כל ערב.
פשוט מציק.
וחשבתי אולי אחרת - פשוט לארגן טור במדף שכולו מורכב מסטים שהרכבתי מראש.
וככה עשיתי. חולצה מכנס חולצה ומכנס וכן הלאה.
לא פלא שלוקח המון זמן.
ראשית לפחות חצי מהארון זה כל מיני בגדים למקרה ש.. הכוונה שהם לא מתאימים לכאן ועכשיו. זה לימים חגיגיים או לחילופין ישנים מדי אבל נעימים לישון בהם.
יש כאלה שהבד חם מדי לכרגע או קר מדי.
אחרים גדולים קצת כי רק קניתי אבל יתאימו לעוד חודשיים.
ואחרים באמת זה כבר עניין של יופי. חולצות מקושקשות לא יכולות להתאים למכנסיים מודפסים...
ובהתחשב בזה שחצי מהבגדים במילא בכביסה אז זה נהיה סודוקו לארגן משהו מהר.

אז פרשתי הכל והרכבתי כמה סטים שיכולתי גם קייציים וגם לעומת מעבר.
הרגשתי כאילו זכיתי במשהו.
על הדרך גם ישבתי מול הר גרביים לא תואמות וחילצתי חמישה זוגות מחיי הבדידות. מבטיחה לעצמי להזמין רק גרביים באותם צבעים. והפעם לקיים.
אחכ גם כיבסתי שמיכה של הבן שלי
בישלתי והילדים סביבי, הבן שלי בישל איתי כרשה, ממש חתך וניקה הוא כזה מתוק וכל כך אוהב ללמוד.
אפילו אכל מזה אחכ.

מעבר לקנייה ענקית של פירות וירקות שהגיעה וחצי ממנה סודרה במקרר והחצי השני יחכה לימים אחרים...
התעייפתי

אהה! וברוח פתרונות מהירים יעילים וזולים אני הולכת לקנות בנקסט 10 חולצות בנים חלקות בצבעים שונים, במארז של 130 שח. וכמה מכנסיים קצרים שחורים אחידים פשוטים ועשרה זוגות גרבי בנים שחורות.
לא הדפסים, לא פסים לא בטיח.
מה שיש בארון מספיק מורכב.
אני לא רוצה מורכב אני רוצה פשוט וקל.

250 שח - ויהיה פה שקט בגיזרה הזו לשלושה חודשים

!

צודקת לגבי הבגדים:) רק הייתי מסייגת שאולי חבל לקנות עכשיו גרביים כי בטח עוד שבוע כבר יעברו לסנדלים...

חוץ מזה את פשוט מדהימה, גיבורה ותותחית על, ממש מתפעלת מכל מה שקידמת לאחרונה.

תקשיבי את אחד הדברים הכי מעוררי השראה בחיים שלי עכשיו. אני קוראת אותך ובא לי ללכת לסדר את הסלון, לאכול יותר בריא ובגלל להתגבר על כל מיני הרים בחיים שלי..
מחכה לTED שלך

ובגלל=בכלל

איזה יופי!
אני תוהה מה כל כך נורא ללבוש חולצה עם נקודות ומכנסיים עם פסים או משבצות. ממילא האופנה משתנה. כשאני הייתי ילדה זה היה פשע ללבוש סגול עם צהוב, והיום זה שילוב שמאוד נעים לי, ואני אפילו מקבלת מחמאות עליו. לפעמים אני משלבת דוגמאות (כמו פסים ונקודות), וזה יוצא משובח.
וגם אם לא: זו הזדמנות בשביל הילדים לבחור, לנסות, להחליט, בלי שום סכנה.

יא מה זה הפרגון הזה איזה כיףף
חנקתן לגמרי

קרן שמש יאאאאא הכי מרגש לקרוא שזה מעורר בך ככה רצונות, ממש, חלק גדול מהפרוט שאני נכנסת אליו פה בעמוד - של מה שקורה לי בדרך הזו גם כשאני עייפה ולא תמיד בעניין של להתנהל - נועד בדיוק בדיוק בשביל להמחיש לאחרות מה קורה פה. אני מתעודדת ממה שאת כותבת לי כל הזמן ואני שמחה שזה גם חוזר אלייך!!! יאללההההה לכי על זה! תתחילי - ההרים צריכים להיזהר

שקטה אהובה (השקטה הכי לא "שקטה" שאני מכירה - כל מילה פנינה

) את במחשבותיי בעיקר בענייני תזונה לאחרונה מזכרת בתגובה שלך לגבי המתוקים שהילדים אוכלים ומצפה לקרוא אותך קוראת את השינויים! אגב כבר יום חמישי שאין ממתקים בחזרה מהגן - מדהים וכל יום זה נצחון גם אם מחר או מחרתיים ייראה אחרת

יוליקו יקרה מה הייתי נותנת כדי לראות אותך בפסים ונקודות או בכלל
אני לא אתן להם לבחור בגדים בשלב הזה מהסיבה שהם בטוח יבחרו יפה סהכ אבל חשוב לי שיהיה להם נח ונעים לא חם או קר ובזה אני יותר מבינה.

מצד שני הזכרת לי...

וואלה מה הזכרת לי עכשיו עם הבגדים והבחירה...

תוך כדי שאני כותבת...
את יודעת ש- לי נתנו בבית יד חופשית ללבוש מה שאני רוצה תמיד?! כולל חורף בקיץ והפוך ואם מישהו העז להתערב הייתי שואגת. שואגת שזה הגוף שלי ואני מחליטה. וכמה אני רוצה עבורם את השאגה הזו הפנימית לילדים שלי שלא נוטים לשאוג וכשכן אני מגיבה בדרכ בשאגה גדולה יותר...

תודה שחיברת אותי עכשיו להבנה הבלתי נמנעת שוב למה שאני יודעת ושוכחת - שאם אני רוצה לביאים אני צריכה לתת להם מקום להיות כאלה גם אם זה אומר לשחרר שליטה ממני (קשה!!!)
תמשיכי לכתוב לי שיעורים כאלה בבקשה
ואיך את מוותרת ככה על שליטה זה בא לך בקלות? אני מאוד מתקשה מ א ו ד לשחרר בכל תחום כמעט שקשור אליהם

שבת שלום לכולנו

וואו בלבוסטע איזה מחמאות... תודה:))
לגמרי התרשמתי ביותר מהשינוי שאת מובילה בתחום התזונתי ולגמרי תופסת ממך על זה ובכלל. איזה יופי שכבר אין את האוטומט של המכולת והממתקים אחרי הגן. נשמע שאתם אוכלים המון דברים טובים ומגוונים ואת הרבה יותר משקיעה ממני האמת:) כל הכבוד!! בהחלט מהווה השראה גם לי.

ואגב בזכותך הפסקתי לגמרי לתת להם פריכיות כשראיתי שגם אלו של התירס מכילות אורז. טוב שאמרת לי.

מעולה שהוצאת, ותודה

יום 87 לאתגר
אחרי יום לאה כזה שניקיתי ערימת כלים
התעסקויות באוכל
להחזיר מהגן שנייה אחרי שלקחתי (מה נגמר יום שישי אי אפשר עד שתים פיצוי על הקורונה)
קניות
כביסה
המטבח והמקרר מבלבלים אותי יום אחרי קבלת המשלוח האורגני עמוס. לא מבינה מה לעשות קודם.
במובן הזה באסה כי התרגלתי לקנות כמויות קטנטנות מהירקן בשכונה וכשעברתי חאורגני המשלוח הוא פעם בשבוע שבועיים ושוב חזרנו לעומס בעיניים.
מצד שני משתדלת למצות את הכל ולשמור על סדר במקרר.

קיצר היום הסלון בלגן אין לתאר כל משחק אפשרי על הריצפה, אגב TED קרן המקסימום שאני נואמת עליו זה להרים את המשחקים באמצע הסלון וגם חזה אין קהל מי יודע מה.

החדרים לא משהו אבל וואלה גם האנרגיה שלי קומסי קומסה אז נכנסתי לחדר שלי וכמובן כהמשך ישיר לכל בשבועיים בחרתי איך לא, לפרק את ערימת הבגדים ליד המיטה.
ממכנס מאוד אהוב שלי עוד מההריון... מאלה הנוחים שקשה למצוא אבל כבר עם חורים - נפרדתי וזרקתי לפח
כמה בגדי בנים הכנסתי לשקית למסירה (וואו כמה נח! מיקמתי אותה במדף בארון פתוחה והיא מתמלאת כל יום).
חלק לכביסה
וחלק נקיים מהכביסה לארונות
לקח כמה דקות
חייבת לציין שאחרי שבועיים של מיוני בגדים פיתחתי מהירות החלטה משובחת מי לפח ומי לפחת.

אני קצת עייפה והרבה עצבנית השבוע
נראה לי שהדיאטה נותנת אותותיה למרות שאני אוכלת מטוב עדיין זה פחות ממה שאני רגילה - אז השבוע גם לנפש גם לגוף אתמקד בלאכול יותר טוב ולא לרדת לא לעלות. לתת לעצמי יותר בכמות, בהרכב, בטעם וברוגע.

מצאתי יום להתחיל כי אין כמוני אוהבת חלה של שבת זו הפשוטה מהסופר.
אגב שקטה לא נראה לי שאני משקיעה יותר ממך בתזונה זה לא שם אבל אני משקיעה בכיוונים הנכונים יותר זה בטוח.

בלבוסטע,
וואוו, איזה חיבוק את מעניקה לי! דלק מעולה להמשך היום. קראתי שוב הבוקר, כי כבר אתמול התמוגגתי. וגם מהתובנות שלך בקשר לעצמך, לכפירים שלך, לבחירה, ניהול, ועוד.
ובקשר לתזונה- גם אני בעד לא ללחוץ יותר מדי בכמויות. הרי ממילא מנגנון ההרעבה לא מתאים פה.
ובקשר לראות אותי (ואפילו עם נקודות ופסים

) : רעיון מעולה. בשמחה. כרגע יש בינינו כמה אלפי קילומטרים, אבל אחרי הפנדמיה.
מה דעתך לקרוא את הספר של קון מארי, היפנית הקטנה, בקשר לסידור הבית? נדמה לי שכבר דיברנו עליה בעבר. לטעמי יש לה שיטה מעולה לפנות חפצים ולסדר אותם, עם התחשבות רבה בפן הרגשי והמעשי גם יחד.
שיהיה יום מעולה!

אני צריכה לבחור ולעשות.
משהו בדרך הזו גורם לי יותר לעשות ופחות לחשוב.
יש עניינים אחרים שלא קשורים לבית ולהורות
אלא למסביב, משפחה, חברות, קידום, זוגיות.
ועניינים פתוחים שמכבידים עליי.
אני צריכה ליישם גם שם את המעשיות.
קל כל כך לברוח למחשבות, פילוסופיות, סיפורים, פנטזיות ואילו התקרבנות או כעסים.

לשחרר
לשחרר
הלוואי לשחרר את הציפיות ואת האני צודקת וכועסת לבד בחושך

פשוט להניח למה שעושה לי רע
לטפל במה שחייבים מול מי שעושה או עשה לי רע בצורה קורקטית

ולפעול לקדם מה שחשוב לי עבורנו מול כל כך הרבה אפשרויות, אנשים למשאבים טובים שיש לנו בחיים

הלוואי הלוואי שיהיה לי הכח להתחיל גם שם
במקומות האלה שהרגשות והפגיעויות וחוזר הנוחות והרגלים של השתבללות ובריחה וכעס גם יפנו מקום להרגלים בונים. פחות הישרדותיים יותר צומחים.

הלוואי

יוליקו אהובה שימחת אותי מאוד

מארי קונדו לא התחברתי מאוד.
לקחתי משם את המראה הנקי ש ל ה ואת השאיפה שלה לנקיון חזותי.
לגבי פרידה אין לי אישיוז סביב היפטרות מחפצים וכאלה. לרוב אני זורקת ומוסרת בכיף.
אגב קונדו - ובכלל אני נוטה לקחת מכל מיני כאלה רק את ההנחות הבסיסיות שהם הגוף בתחילת הדרך או ידעו לשווק נכון. אחכ כשהם מפתחים כל מיני - קשה לי להתחבר לזה, זה כבר פחות אותנטי, כשזה מגיע מאנשים מאוד מאוד עשירים שכל הרווחה הכללית שלהם נמצאת כמה רמות מעלינו פשוטי העם.
כשיש לך בית ענק, מטפלות, מכשירים משוכללים בהכל מהכל (ידעת שיש גז עם טיימר שאת יכולה להניח סיר וללכת לישון?) מנקה אולי מבשלת, חדר כביסה מהמם וחדר ארונות סופר חדיש, מזרן שינה שמחזיק את העצמות למקומו, פינוקים לגוף ולנפש...
יכולתי גם אני לשבת בנחת רוח להוציא ארון שלם ואז למיין, מה שדי מרפה ידיים ביום יום האפרורי של רובינו ועוד לקפל סימטרי בוקר וערב

היא מקסימה וכריזמטית ואנחנו במילא בתקופה שאנשים שואפים להצניע ולהמעיט בצריכה ומחבד פרץ מוטיבציה מקריאה של ההנחיות שלה שזה חשוב ומבורך בפני עצמו לא נמשכתי לשאר.

יום 88 לאתגר.
בישולים שסחפו אותי
אני קולטת שטיגונים וממולאים כל אחת בנפרד, אלו שתי התעסקויות שסוחטות ממני המון זמן ואנרגיה וכלים.
בסהכ העמדתי סיר ממולאים מכמה סוגי ירק עם בורגול ובשר, שהתעסקתי איתו באהבה האמת, וגם סיר אורז פשוט, סלט ירקות, פירות חתוכים, בבוקר כריכים, שייקים. שלוש ערימות של כלים רחצתי
אני מרגישה שלא יצאתי מהמטבח כל היום.

לגבי האתגר- סידרתי את האמבטיה. לא ניקיתי אלא החזרתי צעצועי אמבטיה למקום, זרקתי קצת קישקושים, סידרתי את הסכומים וכו' באזור הכיור וזהו.
כמה דקות.

הסלון אגב נראה כאילו אירחתי גן ילדים הסופש. בלגן בלגן אבל אין לי כח היום לזה.

יום 89 לאתגר
הרמתי את כל הקישקושים והמשחקים מהריצפה בסלון
סידרתי כיסויים
טיאטתי את הסלון
סידרתי את השולחן
החלפתי מצעים בחדרים

יום 90 לאתגר
הבית נראה לא משהו
בלגן בעל מקום
ריצפה מצב סביר מינוס
יומיים גם מורטי עצבים בגלל נושאים מכבידים

בכל מקרה, יש כאן אתגר והוא לא הולך לשום מקום
גם כשהאנרגיות ירודות
סעדרתי את שולחן האוכל אפילו לא ניגבתי פשוט הרמתי פיניתי וזרקתי ממנו הכל.
אחכ הרמתי מתוך כמויות הבלגן בסלון, כמה בגדי ילדים הכביסה וכמה אריזות מתנה לפח
לקצ חמש שבע דקות.

היום הייתי במקסטוק
על הדרך קניתי מין דפי ניהול שבועי ולוח שנה
אני מרגישה ככל שאני בתוך האתגר שכמה תחומים צריכים ניהול ותכנוןדברים שמכניסים עליי ואני מעדיפה לכתוב מול העיניים לחלק - למשל התזונה שלנו, המקרר מלא ואני תמיד צריכה לזכור שיש תותים וכדאי לאכול לפני שיירקבו ויש מנגולד שכדאי לבשל ויש פטריות שקניתי יותר מדי למצוא איך לבשל (שכחתי וזרקתי שתי חבילות שהעלו עובש) שיש פירות שכדאי לחתוך ולהקפיא לשייקים
הויטמינים מתי לתת - ברזל מתנגש עם מוצרי חלב וביצים אבל הולך טוב עם ויטמין סי ואני צריכה לתכנן את הימים לפי הארוחות ולהגיש בצמידות למיץ תפוזים או פרי
האומגה מתנגשת עם ברזל א היא בימים אחרים ורק ים סלט כי דם לא מרגישים בטעם....

אז צריך תכנון מראש.

והארוחות - לדעת מה אוכלים על יום כדי לא חזרטק
וואה עכשיו נזכרתי זץשהפשרתי עוף ולא השתמשתי

לי יש מחברת ליד המקרר, וכשאני מכניסה את הקניות או כשעולה לי רעיון לבישול, אני כותבת אותו (תחת הכותרת "אוכל השבוע:").
זה לא איזה משהו שאני עושה קבוע אחרי הקניות או בתחילת השבוע, זה די ספונטני... אבל כשזה קורה זה ממש נחמד.
על אותו הדף רושמת גם רשימות קניות או דברים דחופים שיש לעשות.

יום 91 לאתגר
סידרתי את המזנון
חקח דקה וחצי
סחטיין עליי גם את זה בקושי
הסלון שלי נראה כמו מחנה קיץ. שני אוהלים כריות על הריצפה מלא חפצים ארגז בננות שאני דוחה כל יום את ייצורם והקפאתם

פלוני קניתי גם משהו בסגנון
אני צניחה שזה מקל להעלות בכתב ולשחרר מהראש את העומס.

יום 92 לאתגר
ניקיתי את השולחן בסלון
רוקנתי מהמקרר את כל שאריות האוכל הסירים שכבר לא יאכלו
זרקתי ירקות ישנים, גבינות וחלב פגי תוקף
ניקיתי בסבון ומטלית מתחת לכל מה שהתרוקן
לקח כעשר דקות

אני רושמת לעצמי שאני חייבת להיות איתנה בהצבת גבולות. יש משהו בי שאו שאני רכה וזורמת או שאני כועסת וקשוחה.
אבל כמעט תמיד אני אמביוולנטית מרשה ולא מרשה וטוב בסדר ולא אמרתי ואם..... אז...

אז היום הגיע לי עד לוריד במח העצבים מזה שהבן שלי רק אחד מהם כל הזמן כל יום חמש פעמים ביום במינימום דורש ממני לחפש לו חפצים.
וזה גם תמיד כשאני עסוקה עייפה לחוצה.

אתמול זה היה מפתח פנס שקניתי לו וכל עשר דקות הוא שכח איפה הניח. השיא היה שנכנס למיטה ואתה לישון איתו ובכי היסטרי ואמירות שאני לא אוהבת אותו כי אני לא מחפשת לו וזה אחרי שכל הערב הפכתי לשרת. בסוף מצאתי אותו אקראית ונתתי לו.

היום שוב הוא חיפש דובי שבאמת קרוב ללבו בימים האחרונים ואתה לישון איתו. נכון הוא עייף הוא אפילו מותש גם מהתרוםה שלו ואני לא בטוחה שלצפות ממנו לחפש ועוד היטב בגילו בכלל ובמצב עייפות זה כזה הוגן. בכל זאת אני רואה כמה הוא מפספס כשהוא האמת מחפש הוא לא מסוגל לנער שמיכה כמו שצריך או להרים כריות ולחפש מתחת.

מצד שני אני באמת מוטרפת מלחפש לו.

זה לא רק על חפצים מנחמים. זה כל הזמן אמא אמא אמא.
על חפץ תורן שכל הערב הוא איתו ומדי פעם מאבד.
אז גם היום הבהרתי לו אני מחפשת פעם אחת בכל הבית אם אני לא מוצאת תישן עם דובי אחר והבאתי לו למיטה.
והוא בכי הכי בכי. וכל מיני רחמים עצמיים.

אמרתי לו שוב אני אוהבת אותך אני לא אוהבת לחפש ומהיום אני אחפש פעם אחת בלבד ואם לא מצאתי תסתדר.

אני מרגישה שלי יש קושי להיות עקבית ואני חייבת להיות עקבית.

ממש נשבר לי מכמות התעסקויות המיותרות.

בנוסף אני עומדת במה שכתבתי לעצמי וזה על שבוע ללמד אותם משהו חדש מבחינת עצמאות. לא בהכרח מובנה אבל העיקר שאני חותרת לזה ומחפשת להעביר אליהם אחריות.

הי בלבוסטית,

כל הכבוד על ההתמדה!
שאפו!

אני שמה לב למקרא דברייך באתגר הזה, וגם קודם, שהרבה מאוד אוכל נזרק אצלכם. זה כולל המון התעסקות במיון, השלכה וניקוי. חבל על המאמץ, על הכסף שנזרק לפח וגם על האוכל שאולי היה יכול להזין מישהו.
מה עם לקנות פחות, לבשל פחות? פחות סוגים או פחות כמויות בקניה ובבישול.

<יוליקו ביום...שימי לב... בקרוב אצלך

יום 99 לאתגר! יום המאה נופל מחר ביום השנה לבשמת>

יום 93 לאתגר
כזה בלגן בסלון...
סידרתי רק את המשחקים על השטיח, החזרתי למקומם.
לקח כמה דקות.

יוליקו את נהדרת. אין מילים.

ובשמת אהובה כל היום ואתמול היתה במחשבותיי.
כל היום.

הדף הזה נפתח עוד בימים שבשמת הסתובבה בינינו.
נתנה, פירשה, דחפה קדימה, האירה באור גדול את העמודים פה ואת חיינו.
בשמת נכנסה לחיים שלי בבת אחת. אי אפשר היה להיכנס לבאופן בלי להיתקל בפרץ האנרגיה, המקוריות והחכמה שלה ואני כמו כולנו, שתיתי בצמא כל מילה.

היא נכנסה ברבות הזמן גם לחיי היומיום שלנו, לעצמנו בינינו, לסודות הכי כמוסים שלנו, לפחדים ולהתמודדויות.
כמו פיה טובה תיקתקה מילים ופיזרה אבקות קסמים, חילקה לכל אחת מה שהיה נכון לה.

ואז, היה שבר גדול. גם לאבד אותה אבל גם לאבד את האמונה בזה שאישה חזקה כל כך לוחמת אמיתית חכמה ומלאה באנרגיה טובה ומיטיבה - הולכת.
אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר.

בשמת הולכת איתי ביותר מדרך אחת. בהרבה דרכים.
והדף הזה, הכוחות מאחוריו, האופטימיות, הרבה מהרעיונות והמחשבות שאובים מהחכמה והדרך של בשמת.

שנה, בשמת היקרה והאהובה, תהני שם למעלה |u|
https://basmatez.wordpress.com/%D7%90%D ... %99%D7%9D/

יום 94 לאתגר
ריכזתי כמה שיותר משחות, תרופות ויטמינים וכו' במגירה ענקית אמצעית במטבח. כצעד אחד לפני סדר בהכל.

כי נמאס לי שהם מפוזרים.
על הדרך גם פיניתי את רוב המגירה הראשונה במטבח.
וניקיתי מסביב לכיריים.

את פשוט ממציאה את שיטת מארי קונדו מחדש

היא מציעה שכל הדברים מאותו סוג ירוכזו ביחד (כל התרופות, כל כלי העבודה, כל הבגדים שלי, ...), כי ככה מוצאים יותר בקלות פשוט כי יודעים איפה לחפש, ויותר קל לדעת מה יש, כמה יש, מה חסר.
כנראה בשמת מחייכת לה בשביעות רצון שם למעלה כשהיא קוראת בדף שלך.

יום 95 לאתגר
פיניתי את הירקות האחרונים מארגז הירקות שהגיע ביום רביעי והכנסתי למקרר.
זהו אין לי סבלנות השבת הזו גם לעצמי.

יוליקו אהובה
שבוע טוב
אלופת האלופות שסיימת 100 ימים של אתגר רצוף!!!
וכל זה בתוך תקופה כאוטית כל כך
והאתגר שלך, אחד הקשים
שאפו ענק!!!
ומה קורה אצלך ביום שאחרי?
אני מתלבטת מה יקרה אצלי ביום ה101 כי להפסיק לא אפסיק אבל צריך ריענון משהו.

בשמת הו,

רושמת שלא אשכח
מה בדיוק היה הרוטב טעים טעים הזה
שהבן שלי אהב

חצי בצל קטן מטוגן
שני שיני שום גדולים שלמים
פלפל אדום קטן
עגבניה גדולה
קופסא עגבניות השטוחה
חצי חתיכת דלעת קטנה מבושלת
מלח שמן מרק עוף
שתי כפות סוכר
טיגון קל ואז בישול על אש קטנה

כשהתקרר טחנתי בבלנדר באופציית 'גלידה'
יצא רוטב כתום-אדום ק ט י פ ת י
מתקתק. כמו מרקם של מרק כתומים בשמנת, מאוד מאוד טעים וחוסל.

מהיום- עוד אופציה לשילוב טעמים שפחות אוכלים וגם
לנסות קרם שורשים מתוק עם עגבניות. או מרק קטניות או רוטב קציצות.

קופסא רסק עגבניות השטוחה*

בינתיים אני ממשיכה. זה נעים לי.

יום 96 לאתגר
לאות ועצבנות
אני מגלה שכשיש משהו שמטריד אותי שהוא רופף אותי ימים ושבועות וזה גובה ממני אנרגיה רבה
הבית נראה ככה
מוטרד

בכל מקרה, גם היום חיפשתי לבצע משימה הכי המינימום וסידרתי את השולחן אוכל
דקה וחצי

האסון הזה מקומם. לא לוקחים אחריות הנבלות.
נשבר הלב מהמוות האכזרי הזה
על כלום

איך נמחצים
ככה

זה לא חדש למות תחת מלחמות במקומות קדושים
אבל זו לא היתה מלחמה

ולא לוקחים אחריות. לא הפוליטיקאים ולא המשטרה ולא הרשות המקומית ולא המארגנים ולא מבקר המדינה
מה שווה שהתרעת לפני כמה שנים ולא נעשה דבר.

חכמה שבדיעבד יש גם בחלם, אנחנו עם סגולה, העם הנבחר... נבחר ללכת כמו כבשים לקורבן הזבח.

רבי שמעון בר יוחאי
כמה חוויות ילדות יש לי ממירון
כמה שמחה ואהבה ואוהלים ושחיטה ומדורות ושמחה אמיתית של חג יהודי עם המשפחה האהובה שלי ועם כל משפחה אחרת לידינו.

וואלה אם לא יהיו פה הפגנות על הרשעות הזו, סימן שבאמת התייאשנו. במדינות אחרות שעה אחרי האסון מתפטרים כמו בדומינו. יש פה אנשים שצריכים במינימום לשלם בקריירה שלהם.

אבל מה הפלא אם מנהל המכינה ששלח את מותם הידוע מראש צעירים, עוד מתפלפל בבתי משפט בשעה שההורים חיים את הסיוט של הילדטת והילדים שלהם נחבטים בסלעים מכח זרמי מים אדירים.

התייאשתי מזאפ. בקושי מדרגים שם ולא מצאתי משהו מתאים.

צריכה המלצות על
טוסטר אובן איכותי ברמת הלאפות עוגה
טוחן תבלינים ואגוזים
מטחנת בשר
מעבד מזון
אם משהו שמגיע יחד בכלל מעולה

אםשרגם רק שם של חברה של מוצר מסויים שבאמת הוכיחה עצמה

יום 97 לאתגר
הרמתי וסידרתי את כמויות הבלגן מריצפת הסלון.
כבר אי אפשר היה למצוא איפה לדרוך.
לא זוכרת כמה זמן אבל הרגיש הרבה...צריכים לנפות ולהעביר הלאה משחקים וחפצים בהקדם.

אולי... רוצים לנפות ולהעביר הלאה. עם דגש על הרצון. כי תכלס לא צריכים ולא חייבים, אבל לדעת שיהיה יותר מרחב וסדר, ושיהיו ילדים שישמחו במשחקים הללו- זה עושה חשק לבצע!

יום 98 לאתגר
סידרתי את שולחן האוכל
טזהו

יוליקו

ובשביל לתת את הזוית שלי לאתגר 100 הימים:
ממשיכה בינתיים בלי לספור

כי זה מתאים לי!