אוהבת מדיי וחינוך ביתי

אני גמורה מעייפות ולכן אקצר...
אני אמא ל-2 ילדים מדהימים בחינוך ביתי.
לפני מספר חודשים אני ובעלי התחלנו טיפול זוגי, מההתחלה היה נדמה לי שהמטפלת הזוגית לא בעד חינוך ביתי ואמרתי זאת לבעלי הוא חשב שאני סתם מפרשת את הדברים שלה באופן שגוי.
אתמול בשיחה שהיתה לי איתה ללא נוכחות בעלי, בסוף המפגש היא שאלה אותי למה אני עושה חינוך ביתי ואז מיד הוסיפה שהיא נגד חינוך ביתי אבל זה לא רלוונטי. ואז היא שאלה אם זה בגלל שאני רוצה להיות FIRST CLASS? מיד עניתי שממש לא ואז היא שאלה אם קשה לי להיפרד מהם..
עניתי לה (וזה בעצם הנקודה בפתיחת הדף הזה כאן) שהסיבה הראשונית שגרמה לי לבחור בדרך הזו היתה באמת מהמקום של הקושי שלי להיפרד מהם אבל עם הזמן יש עוד סיבות רבות וטובות.
ודוגרי אם היום אני מנסה לדמיין שאני שולחת את הבן שלי בן ה-7 לבית ספר אז ממש קשה לי לדמיין את זה ברמה שאני כל כך אוהבת אותו, טוב לי להיות איתו (יש גם ימים מטורפים כמובן שאז אני חושבת אולי באמת הוא צריך ללכת לבית ספר..) ואני לא רוצה להיפרד. החיים קצרים, הזמן עובר מהר ואני רוצה להיות חלק מהחיים שלהם ולהיות איתם כמה שיותר..
חייבת לציין שיש בי גם מקום של שתלטנות (מהמקום שאצלי אני יודעת מה קורה והכל תחת שליטה וכאן הוא יהיה הכי מוגן ובטוח) מנסה להיות מודעת ולשחרר במקומות שבהם הוא מבקש להשתחרר לפעמים קשה לי ואז יש לי כל מיני תירוצים ל"למה לא"
בטיפול גם עלה שעקב העבר שלי אז אני בגדר (ככה היא הגדירה זאת) "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"..
נכנסתי לדף שנקרא "למה אני בחרתי בחינוך הביתי" או משהו כזה ולא נתקלתי שם בשום סיבה דומה לשלי (כמו שכבר ציינתי למעלה שקשה לי להיפרד מהם, כי אוהבת אותם מאוד ורוצה להיות איתם כמה שיותר)
בכלל שוקלת להפסיק הטיפול ולעבור למטפל אחר שזורם יותר עם הראש של חינוך ביתי כי נראה לי שהיא בדרך לנסות ולהוציא אותי מהמקום הזה של חינוך ביתי (ואני מוצאת שלא פעם ולא פעמיים למרות אמונתי החזקה בדרך זו מצליחים לערער אותי ויש לי כאילו תחושה שעד שבניתי בעמל רב את מגדל הקלפים שלי בנשיפה אחת הוא מתמוטט - לא לגמרי, בטח שלא לגמרי.. (-:)
אשמח לתגובות, מרגישה צורך בחקירה פנימית שאין לי כח לעשות אותה ביני לבין עצמי וזקוקה לפידבק וחיזוקים.
צום קל, גמר חתימה טובה ושנה טובה לכולכם!

שליחה על ידי tbh* » 17 ספטמבר 2010, 01:29

לי זו נשמעת סיבה נהדרת, שיכולה לעזור מאוד בימים הפחות קלים
אני מזדהה למרות שיש לי עוד הרבה סיבות
כמו שביה"ס הוא מקום מזעזע בעיניי, ולא בונה ומעודד בינוניות ומצמצם מחשבה ותבניתי
אבל בהחלט גם אוהבת מאוד והחיים קצרים ולא ברור למה כדאי להיפרד מהם
וגם בגלל שאני אוהבת אותם מאוד, לא ארצה לשלוח את ילדיי למן ג'ונגל שכזה
ואגב אני לא טיפוס מגונן במיוחד
מאוד משחררת בנוגע לחוויות אחרות
ומתגעגעת

תחושת הבטן שלי מדברייך היא להחליף את המטפלת
לא הייתי רוצה להיות מטופלת אצל אדם עם גישה צרה שכזו, בעיניי
עצם זה שחשת שהיא נגד חינוך ביתי
ואח"כ שהצהירה זאת בפנייך - צורם לי
נותן תחושה שדבריה מוטים
שכן כמטפלת מוצלחת עליה להכיל את הבחירות השונות שאנשים עושים בחייהם
ולהפריד בין אלה לחייה האישיים
כך שזה לא היה אמור לעלות ביניכם בצירוף דעתה
כי אז כבר מטפלים ב"אישיו" שלה עם הנושא
בהצלחה

אחת הסיבות שהתקשיתי למצוא טיפול מתאים כשחיפשתי בעבר היתה שמטפלים רבים בעלי דעות מאד מוצקות לגבי חינוך ביתי/ לינה משפחתית/ הנקה עד גיל מאוחר.
אם מטפל מסרב לקבל אורח חיים שונה/ מנוגד לאמונותיו, איזה מין טיפול הוא יכול לתת? הוא שופט אותך על פי אמות המידה שלו ולא מסוגל להבין שיש אנשים שחושבים אחרת.
נשמע לי שהמטפלת לא מסוגלת לראות מעבר להיכרות הצרה שלה עם סגנון חיים אחיד וסטנדרטי.

הוא שופט אותך על פי אמות המידה שלו ולא מסוגל להבין שיש אנשים שחושבים אחרת.

זו נקודה שהטרידה אותי הרבה בחיים. הערבוב הזה שכל מיני סמכויות (למשל פסיכולוגים, וגם רופאים, אבל בהחלט לא רק הם) עושים בין הדיעות שלהם לבין הידע המקצועי שלהם. ערבוב מוחלט.
ניסיתי כמה פעמים לכתוב קטע על זה, ולא הצלחתי לנסח מספיק טוב.

לא אכפת לי לשמוע "חוכמת סבתא", ולא אכפת לי לשמוע דיעות אישיות, אבל כאשר זה מעורבב ומכוסה בסמכות - כאילו שאני צריכה לאמץ את זה - זה מפריע לי מאוד. בעיקר כאשר זה לא מספיק מבוסס. וכאשר זה לא מה שביקשתי.
יש הבדל אדיר בין יעוץ לבין אימון או טיפול, ולערבב אותם זה ממש מפריע. ביעוץ אתה בא לשמוע דיעות. רצוי מבוססות. באימון (נדמה לי שגם בטיפול) - לא.

תמיד נמשכתי לשיטות עבודה (אימון/טיפול) נקיות. שיטות שעוזרות לך לברר את החשיבה שלך, את הכוון שלך, את הרצונות שלך, ולא את אלו של המדריך/מורה/מטפל/מאמן.
אני זוכרת שפעם באיזה קורס (מעולה) בלנדמרק, המנחה פתאום אמר משהו על ילדים, היה ברור לי שזה לגמרי שלו ולא קשור בכלל לקורס, לפתיחת החשיבה, לפתיחת האופקים. זה ממש הקפיץ אותי. התאפקתי לא להתווכח איתו. זה היה כמו נטע זר בתוך האימון. בזבוז של הזמן והאמון והכסף שלנו - על משהו שלא ביקשנו: הדיעה שלו על גידול ילדים.

היתי בוחרת שותף אחר לחקירה הפנימית המבורכת שלך

גם אם בסוף משום מה תחליטי ללכת בכוון אחר בנוגע לחינוך ביתי - שזה יהיה מתוך הכוון האישי שלך, ולא כי מישהו אחר נוטה לשם.

מצטרפת למגמה הכללית
אני החלפתי כמה מטפלים (אישיים, זוגיים, מטפלים לילדיי) בכל מיני תקופות, כי נמאס לי שמחפשים פתולוגיה בדרך החיים שלנו, רק כי היא שונה.
הרי אם, להבדיל, היית שולחת תינוק בן חצי שנה למשפחתון עד 5 בערב, אף מטפל לא היה מחפש פה פתולוגה ומפשפש בסיבות הלא פתורות מעברך שגורמות לך לעשות זאת. ובטח לא היה אומר לך כך,בשיפוטיות, שהוא נגד דרך החיים הזאת!
למה אם בחרת לגדל את ילדייך, ההסתכלות על זה היא כאילו זו שריטה והפרעה? משהו פגום שצריך לפתור?
ואת יודעת מה, נניח שזו שריטה. שבאמת הבחירה הזו נובעת מחוויות ילדות שלך. הרי כולנו עושים בחירות שנובעות גם מהמקומות הללו אצלנו. עדיין, זה לא אומר שבהכרח הבחירה פסולה. כן כדאי לברר ולהרחיב את המודעות במקום הזה.
וכאן נשמע שהמטפלת לא באה לברר איתך את מניעייך וטובתך, אלא באה עם עמדתה הערכית/מוסרית/חינוכית
ובעיני זה מאד בעייתי.
בעיניי זו ממש ממש סיבה מוצדקת לשקול החלפה של המטפלת.
כי נשמע שעכשיו כל קושי שיעלה מצידך- לגבי הזוגיות, לגבי הילדים, ישר תחששי שישמש כ"הוכחה " נגדך, קשה מאד לפתוח מקומות ולעשות עבודה משמעותית ככה. כשאת במין עמדת התגוננות.
חפשי מטפל/ת אחר/ת. יש כאלו שתומכים בדרך חייך, ויש כאלו שמספיק בשלים כדי לא לשפוט את עמדות מטופליהם בערכים שלהם.

מעניין, גם אני נתקלת הרבה (ולאו דוקא מצד אנשי מקצוע) בחיפוש אחר פתולוגיה. תמיד שואלים אותי אם גם אותי גדלו ככה וכשאני עונה שלא מיד אומרים "אה... לכן את עושה את זה, כי את בטראומה מהילדות"
ולעניין שהעלתה פותחת הדף-
לדעתי אין סיבה טובה יותר שיכולת לומר- את איתם כי את אוהבת אותם ורוצה בחברתם. כי זה מקומם וכי כך את רוצה לראות את המשפחה שלך.
הייתי גם ממליצה או להחליף מטפלת או להעלות מולה את הנושא ולהבהיר שלא זהו נושא הטיפול.

ממש לא נראה לי שאת צריכה להסביר לאף אחד שום דבר. את בבית איתם מהסיבות שלך וזה עניינך הפרטי בלבד.
הריי לא ביקשת יעוץ בקשר לגידול הילדים.. לא?

הרי אם, להבדיל, היית שולחת תינוק בן חצי שנה למשפחתון עד 5 בערב, אף מטפל לא היה מחפש פה פתולוגה ומפשפש בסיבות הלא פתורות מעברך שגורמות לך לעשות זאת. ובטח לא היה אומר לך כך,בשיפוטיות, שהוא נגד דרך החיים הזאת!
מדויק! מעצבן שאני מראש במקום מתגונן בקשר לבחירות שלי, שמפריע לי לראות נקודה כל כך ברורה! תודה לכותבת בכינוי "אני".

גם אנחנו מחפשים כבר די הרבה זמן מטפל זוגי שלא יפיל את כל בעיותיינו על החינוך הבייתי/לינה משפחתית וכו'. גם אני הייתי מחליפה מטפלת זו. אבל, יחד עם זאת בודקת עם עצמי מה התערער לי מולה. מה הרגש הקשה הזה שהתעורר ומה הוא בא להראות לי.
בהצלחה.

מגיבות יקרות, מקודם ישבתי לכתוב כמה דברים ובעיקר רציתי להגיב לדבריה של הילה
גם אני הייתי מחליפה מטפלת זו. אבל, יחד עם זאת בודקת עם עצמי מה התערער לי מולה. מה הרגש הקשה הזה שהתעורר ומה הוא בא להראות לי. וישבתי וכתבתי הרבה ופתאום הפסקת חשמל שמחקה הכל...
עוד שלושת רבעי השעה נכנס הצום ולכן אין באפשרותי לכתוב עכשיו הכל מחדש לכן אגיב לכן מתישהוא במוצאי יום כיפור.
תודה לכן עד כה, צום קל וגמר חתימה טובה.
להתשמע

מקום הזה של חינוך ביתי (ואני מוצאת שלא פעם ולא פעמיים למרות אמונתי החזקה בדרך זו מצליחים לערער אותי ויש לי כאילו תחושה שעד שבניתי בעמל רב את מגדל הקלפים שלי בנשיפה אחת הוא מתמוטט - לא לגמרי, בטח שלא לגמרי.. )

זה אכן מעלה את השאלה מה התערער לך מולה
יש כאן תחושה מתוך הדברים שאת כותבת שאת לא שלמה שהסיבה לכך שילדיך בחינוך ביתי הם סיבה מספיק טובה.
אינני יודעת אם יש תשובה מוחלטת לכך.
אולם יש לי את דעתי האישית הצנועה ואותה אני אחלוק עמך
צריך להיות כנים ועם מודעות מספיק מפותחת כדי לראות את טובת הילד.
אני לא בטוחה שהעובדה שאת אוהבת מאוד את ילדיך זו סיבה מספיקה ואולי אני שומעת בדברייך שגם את לא בטוחה.
ילדך הגדול כבר בן 7. האם במהלך השנים הללו ראית שהדרך אותה בחרתם מתאימה לו? האם שאלת אותו?
אולי לא נתת אפילו לעצמך הסבר בנילים מדוע הוא בחינוך ביתי? אולי כי לא מיללת את זה ואולי כי אין לך סיבה באמת פרט לכך שאת לא רוצה שיתרחק ממך...
לטעמי זו סיבה קצת בעייתית. אולי זה ירגיז פה רבים ורבות אך זו דעתי.
נסי לברר עם עצמך האם יש סיבות נוספות לדרך החיים אשר בחרתם?
אני לא המטפלת אז אני מרשה לעצמי להביע דעתי האישית מה שנראה לי לא נכון לגבי המטפלת שלך ושל בן זוגך.
אכן תפקידה לדעתי לעזור לכם לראות את הבחירות שלכם ולנסות להבין אותם לעומק . ואולי כן לנסות לעמת אותך עם הנושא אך לא בטוחה שהדרך היא בקביעה נחרצת של דעתה האישית.
בכל און השאלה העיקרית כפי שאני רואה בדברייך היא הרצון להתעמת ולחקור את אותן תחושות שנגרמות לך שאת חושבת על הסיבה לגדל את ילדיך בחינוך ביתי.
החליפי מטפלת או שלא. האי ודאות לגבי השאלה ששאלת תישאר.
ייתכן כי מטפלת מוצלחת יותר תעזור לך בהחלטה מושכלת יותר שאיתה תהיי שלמה . זה כן
בהצלחה

ודוגרי אם היום אני מנסה לדמיין שאני שולחת את הבן שלי בן ה-7 לבית ספר אז ממש קשה לי לדמיין את זה ברמה שאני כל כך אוהבת אותו, טוב לי להיות איתו (יש גם ימים מטורפים כמובן שאז אני חושבת אולי באמת הוא צריך ללכת לבית ספר..) ואני לא רוצה להיפרד. החיים קצרים, הזמן עובר מהר ואני רוצה להיות חלק מהחיים שלהם ולהיות איתם כמה שיותר..

לעורר שאלות על דבר כזה זה שיא האבסורד והמראה של החברה שלנו מייצג את האבסורד הזה. הנה באה אמא שבוחרת במה שלדעת טוב לה ולילדיה ואויש, ישר היא נחשדת באהבת יתר/שתלטנות/חוזר ראיה של טובת הילד, נו באמת...
הרי הורים ששולחים את ילדיהם לבתי ספר או לישיבות עד אמצע הלילה וכו' וכו' עושים זאת כיוון שנראה להם שזו טובת הילד למה אצלם זה בסדר ואצלך לא ? אותי העסק הזה ממש מקפיץ.

בחיים יש קשיים. בזוגיות יש קשיים. לנסות כל פעם להלביש את זה על דרך החיים שבחרנו זה ממש לא הוגן ובסופו של דבר גם לא משרת אף אחד ושום דבר. כיוון שאת קרובה לילדייך, אני בטוחה שאת מצליחה לראות מה הצרכים שלהם וכמו כל הורה את מנווטת בין הצרכים שלהם לבין ראות עינייך וזכותך המלאה לעשות זאת.

אולי כדאי וראוי יותר לשאול מה אצלך הקפיץ את המטפלת שלך עד כדי כך זהיא לא הצליחה לשמור על גבולות הטיפול והערבה את דעתה האישית ? אולי הצבת לה מראה שקשה לה ? אולי דווקא היא זו שצריכה לבדוק את עצמה למול מה שאתם עושים ??

מצטערת, אני קצת רוויה מהגישה הניו אייג'ית הזאת של לבדוק כל הזמן מה זה עורר אצלך במוהן לא מעצים ! אולי זה פשוט עורר אצלך את מה שאת מרגישה בעצמך ש -
בכלל שוקלת להפסיק הטיפול ולעבור למטפל אחר שזורם יותר עם הראש של חינוך ביתי כי נראה לי שהיא בדרך לנסות ולהוציא אותי מהמקום הזה של חינוך ביתי
את הרצון שלך שאנשים יקבלו אותך ואת בחירותייך ויסתכלו איתך על הדברים מהמקום הזה ולא ממקום ביקורתי ויודע כל ?

אולי הצבת לה מראה שקשה לה ? אולי דווקא היא זו שצריכה לבדוק את עצמה למול מה שאתם עושים ??

ממש ככה זה נראה.

לרסיסים של אור

אבל אומרת כאן אוהבת מדיי? שהיא בספק כלשהוא. היא מרגישה שבנתה מגדל קלפים שנמצא בסכנת התמוטטות.
כנראה שהיא לא שלמה עם דרכה וחשוב לבחון עד כמה אנו שלמים עם דרכינו.
לעורר שאלות על דבר כזה זה שיא האבסורד והמראה של החברה שלנו מייצג את האבסורד הזה. הנה באה אמא שבוחרת במה שלדעת טוב לה ולילדיה ואויש, ישר היא נחשדת באהבת יתר/שתלטנות/חוזר ראיה של טובת הילד, נו באמת...
לעורר שאלות זה תמיד טוב גם על דבר כזה
בעיקר על דבר שהספק מקנן בו. לא צריך לפחד מלשאול. זה שלגולשי האתר וגם לי יש גישה מסויימת לחיים אינה אומרת שזה מתאים לכל משפחה בעיקר שהסיבה לקיום החינוך הביתי המוצהרת היא שהיא רוצה את ילדיה קרוב אליה. אולי הם לא רוצים? ואף מעידה על שטלטנות מה באופיה.
יש כאן כנות רבה שמתוכה ניתן לעורר שאלות ולפתח ולהביא למודעות רבה יותר את מה שאת לא רוצה לדבר עליו בגלל האנטי לכאלה ששולחים למסגרות ואין טענות כלפיהן.

הרי הורים ששולחים את ילדיהם לבתי ספר או לישיבות עד אמצע הלילה וכו' וכו' עושים זאת כיוון שנראה להם שזו טובת הילד למה אצלם זה בסדר ואצלך לא ? אותי העסק הזה ממש מקפיץ.
אם הם שלמים עם דרכם אז סבבה.
ומי שמחליט על דרך החינוך הביתי מה טוב לטעמי. גם לשיטתי זה מה שטוב לילדי. אך אם הסיבה היחידה בגינה לא הייתי שולחת אותם לבית הספר זה כי זה מה שטוב לי ורק לי. אז הייתי צריכה לחשוב קצת יותר אם זו הדרך בשביל ילדיי.

ולמצוא סיבות באמת למה לא לשלוח אותם לבית הספר

מצטערת פלונית, לא מצליחה להסכים איתך. בסופו של דבר רוב ההורים עושים את מה שטוב להם. תשמעי את כל האמהות שיוצאות לעבוד ואומרות שהן לא היו יכולות להיות יום שלם עם הילדים שלהם בבית.
אני דווקא לא מתלהבת מספקות. אפשר להטיל ספק בכל דבר והספק יכול לאכול אותך ולהרוס כל חלקה טובה. לפעמים הספק אינו מבורך (מכירה את התיאוריה על עמלק=ספק ? ). אולי אני אישית בשלב בחיי שמרגיש לי שזכותנו לשים נקודות ואפילו סימני קריאה על הבחירות שלנו, אפילו אם הן שונות משל העולם ואיכשהו, מרגיש לי שדווקא בגלל הבחירות הלא שגרתיות כאילו מצופה מאתנו שנטיל יותר ספקות ונבדוק יות רלעומק את כנות כוונותינו והאם אנחנו רואים את טובת הילד ובלה בלה בלה. מי באמת יודע מה טובת הילד ? האם אני באמת יודעת מה טוב לילד שלי ? האם אני כבר יודעת מה טוב בשבילי ? ומה זה בכלל הטוב הזה ? מי באמת באמת יודע להגדיר אותו ?

גם בתחושה שלי יש נטיה של מטפלים ובכלל של העולם להאשים או להטיל על כתפי החינוך הביתי כל קושי שעולה וצף. מעניין היה לנסות את אותו הדבר רק הפוך. בכל קושי שעולה בבית נורמטיבי להאשים את זה שהילדים אינם בחינוך ביתי. זה עשוי להיות ניסוי ממש מרתק !

ולמצוא סיבות באמת למה לא לשלוח אותם לבית הספר
אפשר להחליט להעצים את הלא ואפשר דווקא לנסות דווקא לבוא מהחיובי

אך אם הסיבה היחידה בגינה לא הייתי שולחת אותם לבית הספר זה כי זה מה שטוב לי ורק לי. אז הייתי צריכה לחשוב קצת יותר אם זו הדרך בשביל ילדיי.
אם לא הבהרתי זאת קודם אז אבהיר זאת עכשיו חד וחלק (!) הסיבה הראשונית שלא שלחתי לגן כשבכורי הגיע לגיל 2 הייתה אכן הקושי להיפרד ממנו אך מכאן ועד לזה שזו הסיבה היחידה באמת הדרך ארוכה. ישנן עוד הרבה סיבות יפות וטובות אבל זו הסיבה שבגללה התחלתי עם החינוך ביתי.
ועכשיו אני נזכרת כשבכלל עוד לא היו לי ילדים ולא ידעתי בכלל מה זה חינוך ביתי אז הייתה איזה תוכנית בטלויזיה ואמא שלי קראה לי "בואי בואי תראי תוכנית לאנשים משוגעים כמוך.." (זה נאמר בצחוק כמובן) והתוכנית היתה על אנשים שמגדלים את הילדים בבית ואז עוד לא ידעתי שאני בכלל בכיוון הזה ומאוד התחברתי לזה ואני זוכרת שאמרתי לאמא שלי שלדעתי הם עושים בשכל!! ולמרות זאת כשבכורי הגיע לגיל 2 שמתי אותו בגן כי כולם אמרו לי "שהוא צריך חברה" ואחרי חודשיים הוצאתי אותו וזהו, אבל בתוך תוכי תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה.

_האם במהלך השנים הללו ראית שהדרך אותה בחרתם מתאימה לו? האם שאלת אותו?
אולי לא נתת אפילו לעצמך הסבר בנילים מדוע הוא בחינוך ביתי? אולי כי לא מיללת את זה ואולי כי אין לך סיבה באמת פרט לכך שאת לא רוצה שיתרחק ממך..._
כן שאלתי אותו.. כשאני מהססת אז גם הוא מהסס וכשאני בטוחה בדרכי אז גם הוא בטוח. לא מזמן הוא אמר לי "אמא אני כבר מת למצוא אישה להתחתן איתה שתסכים שהילדים שלנו יהיו בחינוך ביתי..." (וכן אני יודעת שלפעמים ילדים אומרים לנו את מה שאנחנו רוצים לשמוע)
בטח שנתתי לעצמי הסבר במילים גם מול בנזוגי (שמאוד בעד החינוך ביתי לשמחתי ולמזלי) מול חברות ומול אנשים.
למרות הכל לפעמים אני מפחדת שהדרך בה בחרתי היא לא נכונה, בסה"כ אנחנו מיעוט.. רוצה רק טוב בשבילו ומקוה שאני לא מקלקלת..
כולנו (או לפחות כולנו) רוצים תמיד את טובת ילדינו אבל לפעמים, למרות הרצון והאהבה קצת מקלקלים.
ואני לא האמא היחידה שלמרות ביטחונה בדרך בה בחרה, לפעמים מתערערת ממשפט הכי קטן.
כשאתה מוקף ברוב מוחץ של אנשים שהם נגד זה די קשה לא להתערער. (ומלהתערער זמנית ועד לשלוח את הילדים למסגרת הדרך ארוכה מאוד מאוד אם בכלל יש דרך כזו..)
אין לי כוונה לשלוח אותם למסגרות בשנים הקרובות (ובכלל אני תמיד אמרתי כל עוד זה טוב ומתאים לכולם אז שם ניהיה)

רסיסים של אור

...........

הסיבה הראשונית שלא שלחתי לגן כשבכורי הגיע לגיל 2 הייתה אכן הקושי להיפרד ממנו
בעיני זה מעולה! זה מראה שיש לך אינסטינקטים טובים. רבים וטובים (כולל מצדדי מסגרות רבים כמו שטיינר למשל) לא מאמינים בפרידה מהמשפחה לפני גיל 3. והמהדרין גיל 5.
ואחר כך יש בית ספר, וזה באמת באמת מיותר.
אני בעד לבחון את דרכנו כל הזמן, אבל זה שונה מהטלת ספק. בהטלת ספק יש יותר הססנות, חוסר ביטחון. בבחינה של הדרך אני מתכוונת להסתכל שוב ושוב, לבחור בדרך הזו כל יום מחדש. לראות שוב ושוב שזו אכן הדרך הנכונה.
זה יותר חיובי מאשר הספק.

אני מאוד מבינה את הצורך שלך להגן על הילדים, צורך שנתפס היום ע"י החברה כמגוננת יתר על המידה, העלתה פה מישהי את זה ששואלים אותה האם אותה גידלו בחינוך ביתי, וכשהיא עונה שלא "מאשימים אותה" בניסיון לתקן את הילדות שלה. אני בוודאות אומרת מעכשיו שלאור החוויות שלי בבית הספר לא אשלח את הילדים שיהיו לי לבית ספר, ואם אהיה חייבת זה לא יהיה בית ספר רגיל.
החוויה שלי בתור תלמידה בבית ספר לא היתה רעה מבחינת הבית ספר או מבחינת הורי, שמצידם עשו את הטוב ביותר שיכלו לעשות ומימנו לי בית ספר יוקרתי וטוב ומיטב המורים הפרטיים. אני קוראת את הדף הזה ומעריכה את ההורים שמביעים פה רצון אמיתי להיות שם בשביל הילדים שלהם. עצוב לי שמי שבוחר בדרך הזאת נחשב ללא בסדר וצריך להתגונן ולא להיפך.

שכל אחד יבחר מה טוב לילדיו.
טוב לאפשר לכל אחד לחנך את הילדים בבית
הרבה פעמים טובת הילד דורשת.
יש כאלה שבאמת חינוך ביתי זה הכי טוב עבור הילד
וכל מקרה לגופו.

שכל אחד יבחר מה טוב לילדיו.
אבל צריך לא לאפשר לכל אחד לחנך את הילדים בבית
הרבה פעמים טובת הילד דורשת שיהיה במסגרת בית ספר.
יש כאלה שבאמת חינוך ביתי זה הכי טוב עבור הילד
ויש כאלה שזה ממש אסון שהילד יקבל חינוך ביתי.
אז לא צריך להיות קיצונים באף גישה
וכל מקרה לגופו.

הסיבה הראשונית שלא שלחתי לגן כשבכורי הגיע לגיל 2 הייתה אכן הקושי להיפרד ממנו

אם זו הסיבה אז זה נהדר להחזיק אותו בבית.
את הבעיה שלי אני יכולה לפתור אצל פסיכולוג ולא על חשבון האתר.
מקווה ומאחלת לי שהחלמתי כבר מהבעיה הזו.
אבל אם עדיין לא, אז מומלץ לקבל טיפול לפי דעתי כדי שלא אחזור על הטעות עם דף נוסף.

בוקר טוב
לא יודעת למה מישהי שינתה וסילפה לי את מה שכתבתי בהודעה ואת ההודעה המקורית מחקה.
זה בכלל לא יפה.
וגם להשתמש בניק שלי זה ממש לא לעניין. למה הקיצוניות הזו? למה למחוק דעות סתם בגלל שזה לא מוצא חן בעיני מישהו ?
למה לא להשאיר לקוראים להחליט ?
ממש לא יפה ומראה על בעייה אמיתית.

לא חושבת שזה לא תקין שהיא אמרה את עמדותיה, אלא שהיא לא עשתה הפרדה נכונה.

לנו היה מטפל זוגי שאמר, חד וחלק, שלדעתו הילד (אז היה בן שנה וחצי) צריך להישלח למשפחתון, אבל....
הוא הדגיש ואמר שאם אלו הבחירות שלנו (איתנו בבית, באותו שלב) - טוב ויפה.
אבל כמו בכל בחירה, צריך לחיות עם המינוסים והפלוסים ולדעת לאזן.

תראו, הוא אמר לנו, תהיו בחינוך ביתי, אבל תקחו עזרה לעצמכם, כדי שתוכלו להשקיע בזוגיות שלכם.
לא משנה אם העזרה היא של מסגרות עד שעה מאוחרת, או בייביסיטר פעם בשבוע להתאוורר - מה שמתאים, אבל שלי, כמטפל זוגי, תהיה יכולת לעבוד איתכם על דברים שהם הזוגיות שלכם.

וכל אותו זמן ידענו בפירוש מהי עמדתו, ושהיא שונה משלנו.
איתו זה ממש לא הפריע, ולא היה אישיו.
מצד שני, גם לא הרגשתי שיש שיפוטיות או ביקורת ייתר.

למרות הכל לפעמים אני מפחדת שהדרך בה בחרתי היא לא נכונה
אני לא האמא היחידה שלמרות ביטחונה בדרך בה בחרה, לפעמים מתערערת ממשפט הכי קטן.

שלום לך אוהבת

את מעלה פה נקודה ממש, ממש מעניינת.
אנחנו כולנו צריכים תמיכה בתהליך החשיבה שלנו (טוב, רובנו...).
הבעיה היא שלפעמים גם הסכמה איתנו, וגם התנגדות אלינו, מפריעים לתהליך הזה.
התנגדות - מכניסה אותנו למגננה. ואז אנחנו נאלצים להגן על העמדות שלנו, ולא חופשיים לבדוק מה בעצם מפריע לנו בעמדה שלנו? (למשל כאן, מה כן מפריע לך בחנ"ב?)
מה שלא קל להבחין בו, הוא שגם הסכמה איתנו מפריעה. במקרה כזה, כשמישהו מאוד בעד משהו (שאולי אנחנו גם בעדו), הוא לא נותן מקום לספקות שבכל זאת יש לנו. ואז אנחנו נאלצים להדחיק את הספקות (לא עוזר) או להדגיש אותם יותר מדי - גם מפריע.

סוג ההקשבה שאני אישית משגשגת בה, הקשבה שמתרגלים ב"התמקדות" וגם דה בונו מלמד אותה בשיטה שלו של "חשיבה מקבילה", היא הקשבה שמביאה קודם כל הרבה מאוד הכלה ושיקוף. שיקוף - פשוט חזרה על מה שאנחנו אומרים. זה נותן הרבה מקום למה שאמרנו. זה גם נותן לנו הזדמנות לשמוע את דברינו שוב, לראות איך אנחנו מרגישים איתם, ואז לתקן אותם, או להוסיף. זה גם נותן תחושה ש(סוף סוף!) מישהו באמת מקבל (מהמילה קבלה) את מה שאמרנו. לא חייבים להסכים איתנו - אבל לתת לזה מקום. לפעמים אני מתקשרת נסערת ומספרת משהו למישהו קרוב אלי, ואז מבקשת מהם פשוט לשקף (נקרא גם לשכפל) אותי קצת. זה כבר עוזר.

אחרי כל זה, מה שיכול להיות תהליך לא קצר, אפילו כמהפגישות, יכולה לבוא חקירה. חקירה אמיתית, שלך, של מה שמטריד אותך, ואיך אפשר להתקדם משם. זו עבודה שלך, חקירה שלך, ומה שיעזור הוא ליווי - לא מישהו שרוצה להשתלט על הכוון. אלא מישהו צנוע שמוכן רק לתת יד.

בהצלחה @}

מה שלא קל להבחין בו, הוא שגם הסכמה איתנו מפריעה. במקרה כזה, כשמישהו מאוד בעד משהו (שאולי אנחנו גם בעדו), הוא לא נותן מקום לספקות שבכל זאת יש לנו. ואז אנחנו נאלצים להדחיק את הספקות (לא עוזר) או להדגיש אותם יותר מדי - גם מפריע.

צודקת לגמרי !
הבעיה היא שכל פעם שמישהו כותב דעה שלא מתאימה למישהו מייד יש מישהי שמתחילה לצווח , טרול טרול טרול
וגם אפילו מוחקים הודעות שמנוגדות לדעתם.
אז מי כאן הטרול ?
האם זו שמביעה דיעה שונה היא באופן אוטמטי טרול?
לי נראה שמי שצועקת טרול ... ומי שמוחקת הודעות היא הטרול...

עונה לך אפילו שזה כנראה חסר תוחלת:
מוחקים אותך כי את עונה לא לעניין, ועושה את זה בעקביות בכל מיני דפים. מישהי שאלה לגבי עצמה, הרהורים לגבי ההימצאות שלה בחינוך ביתי, ואת עונה שלא צריך לאשר לכולם חינוך ביתי.
מה הקשר?
האם התכוונת שהיא לא ראוייה להיות אמא בחינוך ביתי? ואם כן, מי שמך לקבוע את זה על סמך פוסט קצר באינטרנט?
אם התכוונת סתם לתת דעה "אובייקטיבית " - אזי אין בה ולא כלום. הפוסט הזה לא תורם שום דבר לדיון. הוא לא מתייחס לנושא של הדיון.

ואני לא האמא היחידה שלמרות ביטחונה בדרך בה בחרה, לפעמים מתערערת ממשפט הכי קטן
לגמרי-אייקון של חיבוק.

או רורה
מצד שני, גם לא הרגשתי שיש שיפוטיות או ביקורת ייתר.
אז זהו אני כן מרגישה שיש שיפוטיות או ביקורת. מההתחלה הרגשתי שיש לה בעיה עם זה, לכן אני שוקלת להחליף מטפלת.
לא יודעת איך להסביר את זה אבל פשוט אין לי כח אליה בנושא הזה..

סאלי תדמור
(למשל כאן, מה כן מפריע לך בחנ"ב?)
נדמה לי שמה שמפריע לי איתו או בעצם זה לא נכון להגיד "מפריע" זה העובדה שאין לי מספיק אינפורמציה על משפחות בחינוך ביתי ישראליות שהיום הילדים שלהם כבר ממש גדולים (אחרי צבא נגיד) ואני לא בטוחה לגבי ההשלכות החברתיות של החינוך הביתי על הילד (כלומר כשיתגייס האם יוכל לתפקד כחלק מקבוצה אם יהי צורך בכך, איך ישתלב במסגרת כל כך נוקשה אחרי כל כך הרבה שנים של חופש או סוג של חופש לפחות).
הייתי רוצה לדעת איך הם הסתדרו בצבא, האם הם מאושרים או האם הם כועסים על ההורים שלהם שבחרו עבורם להיות בחינוך ביתי?
אם הוא כן ירצה ללכת לבית ספר אם אני אקשיב באמת לצורך שלו?.. (לפי דעתי זה מורכב כשאתה בחינוך ביתי ואחד הילדים כן בוחר ללכת לבי"ס, מבחינת סדר היום וכו')
ועוד כהנא וכהנא.. אבל זה העיקר נדמה לי..

הילה גביש
_ואני לא האמא היחידה שלמרות ביטחונה בדרך בה בחרה, לפעמים מתערערת ממשפט הכי קטן
לגמרי-אייקון של חיבוק._

בחזרה..

נדמה לי שמה שמפריע לי איתו או בעצם זה לא נכון להגיד "מפריע" זה העובדה שאין לי מספיק אינפורמציה על משפחות בחינוך ביתי ישראליות שהיום הילדים שלהם כבר ממש גדולים

קוראת אותך.
אין לי יותר מידע מאשר לך, פחות בטח, אבל אני שמחה שאת מחדדת.
מקוה שזה עוזר.

את דואגת בגלל העתיד, זה טבעי וברור, ושוב חוזר ומעיד כמה חשוב לך שיהיה לילדיך טוב אבל כמובן שזה המלכוד הידוע, אין לנו מושג מה יהיה טוב למישהו ואין לנו מושג מה צופן העתיד לכן לפחות ננסה לחיות את העכשו בטוב, להתשדל לעשות מה שעושה טוב לנו ומה לשדעתנו טוב לילדינו. זה הכל. וזה הרבה מאד

מסכימה עם רסיסים. יש לראות את ההווה ולא לחשוב איך "יצאו" הילדים שלנו בעתיד. כי זה לא ממש אפשרי לדעת.
מה שכן ברור שלא לשלוח ילד למסגרת בגיל שנתיים שלוש ארבע כי רוצים את הילד קרוב זו סיבה טובה להשאירו בבית.
אולם ילד בן 7 שהאמא רוצה שהוא יהיה קרוב אליה ולכן לא רוצה לשלוח מהבית ומחליטה על חינוך ביתי בגלל סיבה זו בלבד אני כבר לא בטוחה...
כמובן שכל ילד וכל משפחה לגופה. יש מדינות שחוק חינוך חובה מתחיל מגיל 5-6 וזה הגיוני. לכן להגיד שילד בן שנתיים שלא נמצא בגן הוא בחינוך ביתי זה די מצחיק.
יש גם ילדים בני חצי שנה או שנה שהיום מכניסים לפעוטונים אז אם בגיל כזה נשארים בבית זה חינוך ביתי?
אנו חיים בחברה קצת מוזרה על כן בחירה קצת שונה מהרגיל מיד חייבים לקטלג אותה בשם אחרת זה לא מסתדר לסביבה.
אבל בגיל 7 ילדים רבים שמחים להנתק מהוריהם למספר שעות ביום. לא אומרת שהחינוך הקונונציונלי של משרד החינוך הישראלי הוא המתאים ביותר אך לשמחתי יש כיום חלופות רבות וטובות אחרות. ויש ילדים בגיל זה שעדיין צריכים את ההורים קרוב אליהם.
מה לגבי גיל 8-9-10-11-12- או 15???
על כל משפחה לראות את טובת ילדיה והוריה לא במובן האגואיסטי של רוצים להיות קרוב לילדים. זה מתאים בגיל 2-5-6 אך מה עם גילאים גדולים יותר?
צריך לבחון מה טובת הילדים בהווה, ולהמשיך להיות עם האצבע על הדופק לאורך הזמן ולראות שהבחירות שעשינו עדיין רלוונטיות ולא "מקטינים" את ילדינו ומשאירים אותם חסרי כוחות.
אני לא אומרת שזה המצב אצלך אוהבת או אצל ילדים אחרים שגדלים בחינוך ביתי גם עד גיל מבוגר.
ואיני טוענת שזה הפוך אצל ילדים שהולכים למסגרות חינוכיות מגיל קטן או גדול. בכלל לא בטוח כמו שטוענים רבים שהם לומדים להסתדר בלי ההורים. יש לכך השלכות חמורות זה אין ספק.
אולם אין זה אומר שאוטומטית החינוך הביתי הוא הפתרון לחסרונות של דרך החינוך הסטנדרטית כאן בישראל ובמדינות רבות אחרות עם גישה דומה.
צריכים להיות כנים ולראות אם הדרך שבחרנו מצאימה לנו ולילדנו.
זו דרך קשה אמנם ואכן יש את הקשיים והספקות כמו בכל בחירה בחיים. שבוחרים משהוא מוותרים על משהוא אחר.
יש כאלו שעושים בחירות ולא מביטים לאחור ולא מתלבטים ומתחבטים ויש כאלו שכל הזמן שואלים וספקנים. כל אחד ואופיו כל אחד מהמקום ממנו בא.
לכן הכנות היא מילת מפתח לדעתי. הכנות להתבונן ולראות אם הספקנות בדרך מצד אחד או ההליכה קדימה מבלי להרגיש ספקות הם ממקום שרואה את המציאות העכשווית המתאימה לנו ולילדינו באמת ולא אידיאליזציה של סיפור החיים שלנו.
פשוט שפכתי. מקווה שהצלחתי להסביר עצמי

סאלי תדמור
_אין לי יותר מידע מאשר לך, פחות בטח, אבל אני שמחה שאת מחדדת.
מקוה שזה עוזר._
צרת רבים נחמת טיפשים, אבל בכל זאת נחמה... (-:

רסיסים של אור
את דואגת בגלל העתיד, זה טבעי וברור, ושוב חוזר ומעיד כמה חשוב לך שיהיה לילדיך טוב אבל כמובן שזה המלכוד הידוע, אין לנו מושג מה יהיה טוב למישהו ואין לנו מושג מה צופן העתיד לכן לפחות ננסה לחיות את העכשו בטוב, להתשדל לעשות מה שעושה טוב לנו ומה לשדעתנו טוב לילדינו. זה הכל. וזה הרבה מאד
מאוד נכון תודה על הערה (והארה)..

פלונית בחינוך ביתי?
אולם ילד בן 7 שהאמא רוצה שהוא יהיה קרוב אליה ולכן לא רוצה לשלוח מהבית ומחליטה על חינוך ביתי בגלל סיבה זו בלבד אני כבר לא בטוחה...
אני חוזרת שוב ומדגישה זו ממש לא הסיבה היחידה!!! מקווה שהובנתי כראוי.
כבר כתבתי לפני כן שזה בזמנו מה שהוביל אותי לעשות חינוך ביתי אבל היום כבר התווספו לזה סיבות רבות, טובות וכבדות משקל (מבחינתי לפחות).

צריכים להיות כנים ולראות אם הדרך שבחרנו מצאימה לנו ולילדנו. נכון מאוד. יש רגעים שנדמה (וזה רוב הזמן) שזו הדרך המתאימה ביותר ויש עיתות משבר בהן יש ספקות ולי אישית זה נראה טבעי לגמרי.

באופן טבעי

באופן טבעי