משפחות בחו''ל

ומלה אחרונה שמדברת רק מהנסיון שלי, בשביל לשבור את הבדידות האיומה שהייתי בה הייתי חייבת קודם כל לקבל אותה.
נכון מאד...לא פשוט בכלל...
אשמח אם תפרטי איך עשית זאת!

אשמח אם תפרטי איך עשית זאת!

כמה זמן אתם כבר ביפן? כלומר כמה זמן מאז שעברתם?

לא רק שאני היחידה שמניקה על הספסל ועם מנשא אלא גם הזרה היחידה...
לא יודעת איפה בדיוק את גרה ביפאן, אבל אולי אפשר למצוא עוד זרים דרך קבוצות דיון רלוונטיות באינטרנט? אולי דרך חנויות ספרים באנגלית, מרכזי תרבות שפועלים באנגלית (או ספרדית, או צרפתית... בטוח תהיה לכם שפה אחת משותפת), וכולי?
מהשנים שהייתי בחו"ל - להרגשתי הרבה יותר קל להכיר קודם כל כמה זרים, שתמיד יש להם אינטרס דומה לשלך לבנות חברותא ולהתבסס חברתית זה עם זה. רק אח"כ לנסות בלי לחץ להתיידד עם ילידי המקום.

תודה קרוטונית@}
אני בטוקיו אבל מחוץ למרכז. אין כמעט בכלל זרים באיזור שאני גרה בו.
אני הולכת לפגישות לה לצה במרכז העיר פעמיים בחודש ומכירה אמהות. ממני למרכז עם הילדים זה בערך שעה וחצי-שעתיים לכל כיוון ברכבות...היתה תקופה שעשינו את הנסיעה אפילו 3 פעמים בשבוע אבל אז הילד סירב...וגם עכשיו הוא בדרך כלל לא מוכן לנסוע למרכז...
הוא אומר שרוצה חברים ליד הבית...
אנחנו שוקלים לעבור לאיזור אחר אבל עדיין בודקים....

עינ התכלת
אנחנו כאן בדיוק שנה וחודש...
בן זוגי יפני אבל חי בישראל 9 שנים ולפני זה
טייל כמה שנים ולפני זה גר בלונדון שנתיים...בקיצור גם הוא כבר לא ממש יפני וזו גם הפעם הראשונה שחי ביפן כמבוגר עם משפחה אז הוא לא ממש מתמצא "בכללים היפניים"(ביפן יש כללים מאד ברורים)...למזלי יש כאן את manty t שאני פונה אליה עם כל השאלות והתסכולים שלי...(תודה מנטי@} מה הייתי עושה בלעדייך...)
הגענו לאיזור הספציפי הזה כי כאן ההורים שלו גרים. אבל הילד הולך אליהם רק פעם בשבוע שזה לא מצריך לגור כל כך קרוב.
בשנה הזאת הצלחתי להכיר כמה אמהות אבל לא הצלחתי ליצור קשר ממש...הן לא הזמינו אותי אליהם ואני כמובן הזמנתי אבל לא באו...
הכרתי כמה זרות אבל הן כאמור גרות רחוק (גם מנטי לצערי...) וגם הילדים בגנים אז הם פחות זמינים.

היי טליה,
נשמע קשה המקום שאת נמצאת בו.
מנסיוני, ומנסיונם של אנשים אחרים שאני מכירה, באמת הרבה פעמים עוזר פשוט לעבור לאיזור או עיר אחרת. במקומות קטנים ובכפרים תמיד הרבה יותר קשה להתערות בחברה. לעומת זאת בערים גדולות- גם אנשים יותר פתוחים לקבל את השונה, וגם יש הרבה יותר שונים וזרים. נשמע לי שאולי כדאי לכם להעביר הלוך בעניין המחשבות על העזיבה. תחשבו מה באמת קושר אתכם למקום, ומה תוכלו למצוא ולהקשר אליו במקומות אחרים.
מה שגם יכול לעזור זה לחפש, אפילו דרך האינטנט, פורומים של דוברי אנגלית. עיתונים, קהילות.
אני חושבת שמאוד חשוב, במיוחד כשהילדים נמצאים בחינוך ביתי, שתהייה חברה תומכת, ובכלל, חברה מסביב.
במקום מגורים שונה, שיכול להיות מרוחק אפילו מספר קטן של שעות מהמקום הנוכחי, יכולה להתקיים מציאות לגמרי שונה.
מקווה שהצלחתי קצת לעזור ולתמוך.

תודה נסיכה@} שמחה מאד לשמוע ממך!!
האמת שלא כל כך קשה... יש ימים קשים אבל גם המון ימים טובים...למדתי הרבה מהבדידות, וגם התרגלתי וגם אני יותר מחפשת בפנים מאשר בחוץ (עשייה, חברה) אז אני יכולה גם לברך על השעור הזה...
ביפן (או לפחות בטוקיו) צריך לשלם המון כסף (שלא חוזר אחר כך) כשנכנסים לבית בשכירות (חודש שכירות כפול 4 בערך...) אז רוצים לחשוב טוב ולא למהר לפני שעוברים שוב...

יש את הדילמה בין מרכז העיר-הרבה זרים, יותר חנויות טבע ואופציות "אלטרנטיביות", יותר מודעות...ומצד שני הרבה יותר חומריות, תרבות צריכה, יותר יקר לחיות ,בית יותר קטן בלי גינה...
כשמתרחקים אז יותר זול לחיות ויותר קל לחיות פשטות מרצון ויש טבע ואויר אבל אין כמעט זרים ויותר קשה למצוא חברה...

האם יש ישראלים עם ילדים בפינלנד?
אם יש אודה אם תצרו קשר בדפבית הולכת ובאה

אני מנסה לחייך אבל באמת שבא לי לבכות...
נשמע לי לגמרי רגיל ביפן... די מינסטרימי...

יש פה משפחה מאוסטרליה/ארה"ב/אנגליה שמגיעה בקרוב לארץ? אני רוצה לקנות תיק גדול שקיים באחד המקומות הנ"ל, 100 ליטר, עם גלגלים. תוכלו להשתמש בו לטיסה ובתמורה אתן לכם תמורתו טרולי או תיק פשוט שאיתו תוכלו לחזור חזרה, או לחלופין אשלם תמורת השירות. מה אתם אומרים? אני ב niranat*darmayoga.co.il

רוצים בית בישראל לקיץ?
בית לסבלט לחמישה שבועות בקיץ, ברחובות, תמורת מסים בלבד (1500 ש"ח) וטיפול בחמישה חתולים. הבית עם 2 חדרי שינה, חדר ארונות, סלון ומטבח מרווחים ונוחים, בנייה חדשה, חצר ענקית וכיפית. מושלם למשפחה עם ילדים או לבודד/זוג, לחובבי חתולים בלבד. 19.8.13-21.9.13. לחובבי חתולים בלבד.
תמונות תוכלו לראות כאן https://www.facebook.com/media/set/?set ... e=[po]1¬if t[/po]=like
אני בטלפון 052-2551293 ענת

ההודעה האחרונה הייתה לפני שנתיים אז אני לא יודעת אם משהו יגיב אבל אני בדילמה נוראית... אני ובעלי חיים כרגע בארה"ב, וכן ידעתי תמיד שנחיה פה מספר שנים (נניח 5 שנים), אבל הנחתי שבתום התקופה נחזור לארץ. היום דנו בנושא והבנתי שבעלי מתכנן ככל הנראה לבלות את שארית חייו פה. אני מוכרחה לציין שאני מאוד קרובה למשפחה שלי. אני ילדה של אמא והמרחק מהמשפחה קורע את ליבי. כמו כן מאוד מאוד קשה לי המחשבה שהילדים שלי יגדלו ללא הסבים והסבתות סביבם שכן זכרונות הילדות שלי מהסבים והסבתות הם המתוקים ביותר ועצוב לי לחשוב שלילדי לא יזכו לבלות בחיקם כפי שאני זכיתי. בנוסף לכל אלה, אני לא בטוחה שארה"ב הוא המקום בו הייתי רוצה שילדי יתחנכו, אני לא רואה את התרבות פה כמשהו שהייתי רוצה שידבק בילדי. מכל מקום, אני ובעלי בשלב בו אנחנו מנסים להכנס להריון ועכשיו אני חושבת פעמיים כיוון שאם אני רואה את חיי רק בארץ והוא רואה את חייו רק בארה"ב, אולי אנחנו צריכים להתגרש.
אני תוהה אם זוגות נוספים נתקלו בבעיה דומה...

באופן טבעי

באופן טבעי