משמעויות שונות בתרבויות שונות

גבר נסע אחרי אשה וצפר לה. היא הוציאה את היד מהחלון ועשתה תנועה שמשמעותה "רק רגע". הבחור ירד מרכבו, נגש אל הנהגת ושבר את ידה באכזריות רבה, תוך שהוא אומר :"יותר לא תוכלי להשתמש ביד הזאת!". לאותה תנועה שעשתה האשה ושכולנו נוהגים להשתמש בה במשמעות "סבלנות, לאט, רק רגע" בדרום אמריקה וגם באיטליה יש משמעות שלילית. התנועה הזאת היא "אני ... את אמא שלך". היה בכיתתי ילד עולה חדש מארגנטינה, שהיה מכה ילדים, בצורה מאד אכזרית. התברר שהחברה למדו שהוא מתרגז כשעושים לו את התנועה הזאת. בשיחה אתו הוא הסביר לי מה משמעות התנועה...
בארץ, כשמנענעים בראש מצד לצד, מתכוונים לומר "לא". בבולגריה פרוש התנועה הזו הוא..."כן".
וכבר אמר סכיני ב"בית התה של ירח אוגוסט": "פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה..."
הנושא מאד מעניין אותי, ואשמח אם תוסיפו לדף רעיונות משלכם.

התנועה כדי לעצור טרמפים - אני כבר לא זוכרת אם התנועה המקובלת בארץ היא תנועה מגונה במקום אחר או ההיפך (אצבע למעלה במקום אחר, אצבע למטה בארץ).
ואגב תרבויות שונות, בהרבה מקומות אף אחד לא היה שובר לאשה (או לגבר, זה לא משנה) את היד, לא משנה איזו תנועה היא עשתה איתה...
מרחק בין אנשים (משהו שקראתי פעם והוא נראה לי נכון) - בארץ מקובל לעמוד קרוב יותר מאשר בארה"ב. כשישראלי עומד ומדבר עם אמריקאי הוא מתקרב אליו, מטעמי נימוס, והאמריקאי מתרחק מאותם טעמים ממש, כך שיוצא שהישראלי רודף אחרי האמריקאי...

עוד שתי דוגמאות דווקא לא של תנועות אבל הבדלי תרבויות שגורמים למצבים משעשעים -
האחד מהספר "חוויה יפנית" של שפרה הורן. היא מספרת ביפן מקובל להביא מתנות גדולות ויקרות, אך כשנותנים את המתנה מי שנותן אותה ממעיט בערכה ואומר משהו כמו "כן במקרה מצאתי בבית, זה כלום, לא יקר בכלל, לא סיפור", משהו בסגנון הזה. והיא סיפרה על פוליטיקאי או איש עסקים ישראלי שהביא מתנה לעמיתו היפני, ושיבח אותה באוזניו במשך שעה ארוכה, את איכותה ומחירה הגבוה, כשהיפני מאדים מזעם...
ומשהו דומה מהספר "חוג שמחת המזל" - החמות הסינית מביאה ארוחה מוקפדת ומושקעת שעבדה עליה רבות כדי להביא לטעמה העדין והמדוייק, ולפי המנהג הסיני היא אומרת "לא יצא לי טוב, חסר מלח" רק כדי לקבל מחמאות על הבישול המושלם. החתן האמריקאי לוקח את דבריה ברצינות ומתנדב לתקן את המעוות: "לא נורא, קצת רוטב סויה וזה יהיה בסדר", ומציף את התבשיל העדין בכמויות עצומות של רוטב סויה, לעיניהן הנדהמות של החמות ושל כל המשפחה.

שליחה על ידי .מי* » 04 דצמבר 2003, 04:39

יש גם הבדלים בתפיסת הוויכוח ובאופן שמתווכחים. ישראלים תופסים וויכוח כמחווה ידידותית, הבעת התעניינות במה שנאמר. קראתי פעם (נדמה לי שאצל דבורה טאנן) שישראלים שנוסעים לכנסים מדעיים נתפסים הרבה פעמים כתוקפניים בעוד שהם חשבו שהם בסה"כ הביעו התעניינות ידידותית במה שנאמר. ובאמת אני שמה לב שבצפון אמריקה מרככים ביקורת הרבה יותר ממה שאנחנו נוהגים:
אנגלית: "אני מצטער לומר שאני לא יכול להסכים עם הנקודה האחרונה שהעלית"
במקום (עברית): "אתה מדבר שטויות!"

יש את התגובה הישראלית שמשמעותה היא "לא" שאני לא ממש יכול לתאר כאן בדיוק מכיוון שזה מין צליל כזה עם הלשון שנשמע כמו "טש" (מין נקישה כזו עם הלשון... נו.. אתם יודעים למה אני מתכוון). התגובה הזו לא מתקבלת יפה בכל מיני מקומות בעולם. אני משתדל להמנע מזה בחו"ל אבל לא תמיד מצליח, ואז זוכה למבטים לא מסמפטים עד שאני מתקן את עצמי ל"לא" מכובד יותר...

פעם התווכחתי עם איזשהו אמריקאי והוא אמר לי: "Yes, I would have to disagree here". בשביל ישראלי זה נשמע דבילי -- כאילו, אם אתה מוכרח לא להסכים אז פשוט תגיד "אני לא מסכים". ובשביל מה ה"כן" הזה בהתחלה?

אבל ככה זה עם אמריקאים. מצד אחד הם יכולים להיות מנומסים עד כאב ולהמנע מביטויים חזקים מדי, ומהצד השני אפשר לשמוע אצלם יותר fucking, shit, asshole וכיו"ב מאשר אצלנו. זה תמיד נראה לי קצת דו-פרצופי, אבל אני מתאר לעצמי שזה יותר עמוק מזה ושאני מחמיץ כאן משהו.

שמעתי משהו מעניין, בתחום השפה, וההבדלים בין תרבויות.
העניין קשור למיקום של איברי המשפט, המשתנה בין שפה לשפה. בגרמנית, למשל, שם הגוף, או הפועל (אל תתפסו אותי במילה, אני לא יודעת גרמנית, אני מביאה את הדברים מפי השמועה) מצוי בסוף המשפט, כך שמתקבל משפט ארוך ארוך שרק בסופו ניתן בעצם להבין על מי הדובר מדבר, או מה הפואנטה (שלילי / חיובי / שם גוף וכו'). בעברית, לעומת זאת, התחביר פשוט יותר (הממ. עניין של תרבות, לא?), הגוף והפועל באים קודם, והמושאים בסוף. מבנה כזה יוצר ישירות גדולה יותר בשפה. ההיגד ברור כבר בראשיתו, ואין צורך לחכות בסבלנות עד לתום הדברים כדי לרדת לעומקם ולהבינם.
לאור הממצאים המעניינים האלה, עלתה בי מחשבה בדבר הבדלים עמוקים יותר - תרבותית - המתבקשים מהבדלים לשוניים שכאלה (ובעצם זוהי ביצה ותרנגולת, מה קדם למה, הטמפרמנט או השפה...) - דוברי העברית ישירים יותר, "דוגרי", הכל בפנים, "חוצפניים", ממהרים לקטוע את דברי זולתם, שהלא הם כבר "הבינו" בתחילת הדברים את כוונת אומרם, ולעומתם דוברי שפות אירופיות אחרות שקולים יותר, מנומסים, קשובים לזולתם וקרי מזג....
ברור שזו הכללה גורפת, ואין פה כלל שיפוט ערכי, כי ברור שמדובר בתכונות שכל תרבות מייחסת לאחרת. אולי כאן אנחנו מודעים יותר ל"ישירות" ול"חוצפה" שלנו, כי הישראליות היא תערובת של תרבויות רבות, והעברית המדוברת המחודשת אינה שפה טבעית מדורי דורות, בשונה מהשפות האחרות.... אבל מעניין, לא?

למדתי לאחרונה, שבצרפתית, הביטוי העברי "זה בשבילי כמו סינית", הוא-
"זה בשבילי כמו עברית"!!
יצאנו מפורסמים!
(ולא מובנים, כהרגלינו..)

אפשר לראות הבדלים בשפות (כראי של תרבות) כשהדוברים עוברים לשפה שהיא לא שפת האם שלהם.
לדוגמא בהינדי הטיית ציוי היא הדרך המנומסת - לכן הרבה פעמים הודים מציעים לך תה או משהו אחר(באנגלית) בציוי.
עוד דוגמא היא כמובן הדרך שהרבה ישראלים מדברים אנגלית, ללא המון מילות נימוס ועידון (כמו שמוזכר לעיל).

בהמשך ליפעת,

יצא לי לחשוב הרבה על ההבדל בין תרבויות שבהן כל השפה מתחלקת לזכר ונקבה - לבין תרבויות בעלות שפה המכילה את ה-it הא-מיני. לא מזמן ראיתי הצגה שכתב בחור שעבר ניתוח לשינוי מין ובו הוא מדבר על הקושי שבו השפה העברית מעמידה אותו בבחירה הדיכוטומית שבין זכר לנקבה - בחירה שהוא לא בהכרח רוצה לעמוד בה.

ובזמן לימודי הצרפתית שלי חשבתי הרבה על ריבוי הזמנים בצרפתית - כל סוגי העבר וההווה - זה בטח עושה משהו לחשיבה, לא? ובכלל - לצרפתים האלה יש "גוף" מיוחד (לחלק מהצרפתים האלה יש גם גוף מיוחד - אבל זה לא הנושא) שדורש הטייה מסוימת של הפועל כל פעם שמבטאים תחושה סובייקטיבית. נחמד. לתת מקום בשפה לכל העולם הפנימי. לא רע.

_למדתי לאחרונה, שבצרפתית, הביטוי העברי "זה בשבילי כמו סינית", הוא-
"זה בשבילי כמו עברית"!!_
נדמה לי שהמקבילה הספרדית היא "זה בשבילי כמו יוונית". אם אני לא טועה המשפט הזה גם קשור איכשהו לכינוי "גרינגו" שהצמידו המקסיקנים לאמריקאים. מישהו מכיר את הסיפור השלם?

איתי, אני חושבת שגם באנגלית אומרים "זה בשבילי כמו יוונית"

בארץ מקובל לעמוד קרוב יותר מאשר בארה"ב. כשישראלי עומד ומדבר עם אמריקאי הוא מתקרב אליו, מטעמי נימוס, והאמריקאי מתרחק מאותם טעמים ממש, כך שיוצא שהישראלי רודף אחרי האמריקאי...
המרחק הוא בהחלט עניין תרבותי, אבל גם מאד אישי. לא אחת יוצא לי להעליב אנשים, מבלי להתכוון, כשאני מעדיפה מרחק גדול יותר מהמרחק הישראלי הממוצע. בב"א שלי היה לי מתרגל שהיה חירש באוזן אחת. נפגשנו באיזו קפיטריה באוניברסיטה, שוחחנו על המבחן הקרב או משהו, והוא כל הזמן התקרב -- כדי להיטיב לשמוע -- ואני כל הזמן התרחקתי, כי המרחק שהוא היה צריך כדי לשמוע היטב היה בלתי נסבל מבחינתי. זו היתה רדיפה משעשעת, ואני מקווה שהוא לא נעלב. המוזר הוא שההתרחקות היא כל כך אינסטינקטיבית, שרק בסיום אותה שיחה הבנתי מה היה לי לא נוח, איך התנהגתי, ולמה הוא נהג כפי שנהג. לו הייתי מודעת לזה תוך כדי שיחה, הייתי כמובן מנסה להתחשב בו.
בגרמנית, למשל, שם הגוף, או הפועל (אל תתפסו אותי במילה, אני לא יודעת גרמנית, אני מביאה את הדברים מפי השמועה) מצוי בסוף המשפט, כך שמתקבל משפט ארוך ארוך שרק בסופו ניתן בעצם להבין על מי הדובר מדבר, או מה הפואנטה (שלילי / חיובי / שם גוף וכו').
ידיד ישראלי שגר כבר הרבה שנים בגרמניה ציין את האפיון הזה כמשהו שגורם לתקשורת רגועה יותר. סוף סוף אפשר לגמור משפט מבלי שיפריעו לך באמצע...

בהמשך ליאיר -
באמת יצא לי לפגוש את אותו בחור שכתב את ההצגה ההיא (אוף, זה כל כך מוזר...), ושמתי לב אחרי השיחה שעשיתי את כל הלהטוטים האפשריים כדי להתחמק מכינויי גוף מיניים למיניהם... השיחה התנהלה בנייטראליות זועקת... "איזה יופי, מתי עולה ההצגה?", "מה העניינים, שמעתי על ההצגה, כל הכבוד!" "נו, ועובדים כבר על משהו חדש?"
במקום כל מיני "מה שלומך, כל הכבוד לך, מה את/ה עושה כיום? על מה את/ה עובד עכשיו? קיבלת ביקורות טובות?..." וכן הלאה.
הממ. העידן הפוסט-מודרני-פוסט-ג'נדריאלי אכן מזַמן מיני מעֲקשים מסוגים חדשים שאפילו גדולי הבלשנים לא חזו מראש...

ובקשר לצרפתית ולמחשבות על שפה והשפעותיה על אופני החשיבה - אני מצטרפת בחום. מאוד מעניין לפרוש דרך הפריזמה הזאת את הבדלי התרבויות, וכדאי אולי אפילו להתחיל כבר מהערבית / עברית, ולראות אם אנחנו יכולים אולי ללמוד דבר או חצי דבר על ההבדלים בינינו לשכנינו כשאנחנו "ניגשים", כביכול, ל"שולחן הדיונים"....
וחוץ מזה, תמיד נחמד לכתוב, לא משנה איפה, "בהמשך ליאיר". אז תמשיך, שנמשיך.

יפעת?.. מעקשים?
מאד מעניין אותי לדעת מה זה.

מעקשים: אני משתמשת במילה לציון מכשלות, מלכודות, קשיים בדרך. מהמורות.
וסימוכין:
"והולכתי עוורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם, אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור" ישעיהו מ"ב, ט"ז. איך אני איתך, הא? הכל בזכות מאגר ספרות הקודש באינטרנט...
דב"ש חם, יערתי.

דיאנה - אגודל למעלה באיטליה הוא תנועה מגונה כמדומני.

עוד שתי דוגמאות:

במסגרת תוכנית אירוח לנוער ביליתי קיץ עם צעירים אמריקאים, וכמובן הדבר הראשון שהם למדו בעברית זה הקללות. המוזר היה שהם לא הצליחו להתרגל לחיתוך הישראלי שעושה הפסקות בין הקללות ("יא מניאק" <הפסקה> "... אמ'שך" <הפסקה> וכו') ופשוט ירו רצף של קללות שנשמע נורא מצחיק כאילו הם מקריאים רשימת מכולת. זה פשוט ההרגל מהקללות באנגלית שיוצאות בצרור (תחשבו על כושי שמקלל). כמו ש אמא מתחדשת אמרה - הבדל שלא הייתי שם לב אליו אלמלא כן.

וסיפור מחברה שלמדה בסין - נהוג שם כשפוגשם משהו שמכירים לא רק להגיד "מה העניינים" אלא להראות התעניינות ספציפית במה שהוא עושה באותו רגע, למשל אם נפגשים בחנות "שלום, באת לקנות פה נעליים?". לקח להם כמה שבועות להבין שהשוערת בכניסה למעונות מנומסת ולא סתם סתומה ששואלת אותן כל פעם "שלום, חזרתן משיעור?"...

בדיוק קראתי היום באיזה עיתון ישן שפירט כמה מ"תאונות התקשורת" המשעשעות האלו בין תרבויות. אחד הסיפורים הזכורים והמבדחים התרחש כשהמקהלה הקאמרית של תל אביב התארחה באיטליה וביצעה קונצרט שזכה לתשואות גדולות. הקהל התעקש ותבע הדרן במלוא כפיים. מיכאל שני, מנצח ומנהל התזמורת, פנה אל הקהל בבקשה שיסיימו למחוא כפיים כדי שיוכל להתחיל את ההדרן, וסימן לקהל בידו "רק רגע" (כמו בסיפור של סבתא מתנות בראשית הדף, עם האגודל ושתי האצבעות, כמו שאנחנו עושים כאן). לפתע נשתררה שתיקת אימים באולם. מחיאות הכפיים נדמו באחת. מסתבר שבאיטליה, כזכור, לתנועה הזו יש פירוש קצת אחר ממה שאנחנו מייחסים לו. המנצח המהולל למעשה סימן לקהלו: "לכו להזדיין!". אופס. וזה לא היה סתם באיטליה, זה היה בוותיקן!!!
חוץ מזה עוד כמה פכים נבחרים מהכתבה:
"צ'ין-צ'ין" האיטלקי, המסמן ברכת "לחיים", ביפאנית משמעו "בולבול" של ילדים....
ה"צ'או" בסינית משמעו תיאור אבר מין נשי "עם ריח ומרקם מיוחדים" (כך כתוב...)
המילה "יאד" ברוסית משמעה רעל. מעניין מה העולים ממדינות חבר העמים חושבים על הדבש של יד-מרדכי...

בחורים שקוראים להם שי ו גד מציגים את עצמם באנגלית...

זה קרה לי פעם ליד בחור בשם שי-
בן שיחו הנהן בהבנה ובחמלה.

יפעת תודה על המעקשים!!
ותודה לספרות הקודש!!

גם השם חֶן לא מתקבל באהדה
חן באנגלית נשמע כמו hen (תרנגולת) וגורר בעיקבותיו גיחוחים.

המשמעות של השם "איתי" ביפנית זה "אאוץ'" (מה שאומרים באופן אינסטנקטיבי כשחוטפים מכה).
כבר קרה לי שפגשתי מישהי יפנית והצגתי את עצמי, והתגובה היתה צחוק.
שלא לדבר על זה שאח של מעין אשתי, שגם לו קוראים איתי, נשוי לבחורה יפנית...

כששיווקו מקררי "אמקור" לתורכיה, היו חייבים לשנות את שם המותג כי למילה "אמקור" יש משמעות לא נעימה בתורכית...

בהמשך ליפעת,

לגבי "יאד" - בדיוק קראתי על איזו תנועה חברתית בארץ שרצו לקרוא לעצמם יע"ד - וויתרו על הרעיון כששמעו את המשמעות ברוסית.

בהמשך ליאיר (יש!!!

) -
באמת היה כתוב על אותה מפלגה בכתבה שציטטתי לעיל.
מקרה משעשע נוסף: לפני כך וכך שנים, כשהשיר של אבי טולדנו "הורה" ייצג את מדינת ישראל בתחרות האירוויזיון, הביא הדבר למבוכה גדולה בקרב המדינה המארחת - שהיתה אז, אם אני לא טועה, אחת מנגזרותיה של יוגוסלאביה, אם לא יוגוסלאביה בעצמה - שכן המילה "הורה", משמעה בשפת המקום "זונה". הורה!! ההיא עם ההם!!
ואחר כך בטח עוד אמרו שהכל פוליטיקה. טפו, אנטישמים.
< איך העזו לקרוא לזונות שלהם על שם הריקוד הלאומי שלנו. פלא שבסוף הם התפרקו, הצ'אוצ'סקואים האלה?

>

חוץ מזה, כשהייתי בת 10 חייתי תקופה קצרה בארה"ב. זה לא היה נעים לשמוע איך הילדים המקומיים נאבקים להגות את שמי, ומה שיצא היה YI-FAT, עם דגש על FAT. כן, כן. ורזה אני לא. אוף. )-:
לפני שנתיים נסעתי שוב לאמריקה לבקר חברה. הלכנו לאיזה דיינר מקומי, כמו מין בורגר ראנץ' כזה, שאתה משאיר את שמך לקופאית, כדי שתקרא לך ברמקול כשהאוכל מוכן. כששאלה אותי לשמי, אמרתי את האמת, והיא נקרעה מצחוק. אני משערת שזה נשמע לה כמו איזה שם של ראפר שחור סטייל פאף דאדי או פאט בוי סלים משהו כזה. בכל מקרה, אני שוקלת לשנות את שמי אם אהפוך להיות מפורסמת בתפוצות... הצעות יתקבלו בברכה. (הרי ברור שזה יקרה, ברגע שיימצא המתרגם המוכשר שיפיץ את שמעה של הזמבורה הגאונית... להיט. אני כבר הולכת לגהץ את שמלת הערב.)

את יכולה ללכת לפי המשמעות של השם. זה יוצא גלוריה לדעתי.

אני חייבת להבהיר שבאיטלקית (לפחות ברומא, בירת הגידופים), תנועת ה"רק רגע" הישראלית עם האגודל ושתי אצבעות משמעה איננו "לך תזדיין". כמעט בלתי אפשרי להסביר את המשמעות שלה... זו בהחלט תנועה ממש לא מנומסת וממש לא חביבה, אבל גם לא עד כדי כך בוטה, ויש לה יותר מפירוש אחד; היא מתאימה למצבים שונים ומשנה משמעות בהתאם. בגדול, זו תנועה שמעידה על כך שהדובר בעצבים גבוהים והיא מלווה בדרך כלל בפירוט מילולי של הסיבה לכך...
יכול להיות שבעיר אחרת המשמעות שלה שונה; לכל עיר באיטליה יש את הדיאלקט, הקללות והמחוות שלה.

בהמשך ליפעת...

טוב, אז אתם יכולים לתאר לעצמכם שנעוריי בקנדה עם שם משפחה כמו Lipshitz לא היו בהכרח זוהרים...
ולגבי ההורה - הרי הגענו מקום שני! אולי בגלל זה? (ואנחנו חשבנו שהדימוי הסופר-ליברלי של ישראל באירוויזיון התחיל עם דנה אינטרנשיונל ופינג פונג.)

לכל עיר באיטליה יש את הדיאלקט, הקללות והמחוות שלה
מה שנקרא - רב תרבותיות. (או תרבות מלאת ניואנסים.)

תרבות מלאת ניואנסים

יאיר- בדיוק...
עשיתי שיטוט קצר באינטרנט ומצאתי מילון אנימציה של תנועות סיציליאניות. משמעות תנועת הרק רגע היא "מה אתה אומר" (במובן "איזה שטויות אתה מקשקש").

לגבי ההורַה -- המדינה המארחת היתה אנגליה. והמילה 'הורה' היא 'זונה' לפחות בפינית (עד כמה שהבנתי אז מחבר שלי שהמשפחה שלו מפינלנד, והיו מזועזעים קשות), אולי בעוד שפות.

אני זוכרת ש-Pajero זה משהו לא נעים בספרדית, אבל לא זוכרת מה בדיוק. ולכן כששיווקו את הג'יפ הזה במדינות דר' אמריקה, נתנו לו שם אחר.
בפעם הראשונה שבה ביקרתי בארגנטינה, חמותי, שלא מדברת עברית כלל והאנגלית שלה בסיסית מאוד, נהגה לשאול אותי: You have a dream?
אותי כמובן זה החזיר אל נאומו של מרטין לותר קינג (-: ולקח קצת זמן עד שקיבלתי את ההסבר, אבל ככה שואלים בספרדית אם אתה עייף: Tenes sueno? סוּאֵניוֹ (אין לי חשק לחפש את הסימנים המיוחדים, ועם דוברי הספרדית הסליחה) זה "חלום" בספרדית.
הילדים שלי, עד גיל מסוים, אומרים "יש לי קר", כי ככה זה, מילולית, בספרדית: tengo frio. הם אומרים את זה כנראה כי אמא שלהם לא שואלת אותם כל רבע שעה אם קר להם או לא, אלא רק אבא שלהם (-: באותו אופן, אגב, גם אומרים בספרדית "יש לי חם", "יש לי רָעָב" ו"יש לי פחד" (חם לי, אני רעב, אני פוחד).

בהמשך למסעדה -
פג'רו בספרדית, לפי מה שאני שמעתי זה "לאונן". הממ. יפה, לא? ולכן שינו את שם המכונית במדינות דוברות ספרדית.
(טוב שלא שאלת את חמותך... או בטעות אמרת לה "איך אני אוהבת את הפג'רו הזה. זה נראה נורא נעים לנסוע בו..."

)

ובהמשך ליאיר -
ומה עם השם הפרטי שלך? זכור לטוב אותו מורה אנגלוסקסי חביב שהתעקש להגות את שמך "יאי-ה"... התזכור?

עוד בענייני שמות- כשטיילתי עם בעלי אלון בהודו כמעט תמיד אמרו לו כששמעו את שמו:but you are not alone וציחקקו. גם השמות מורן ודריה עלולים להיות לא כל-כך נעימים בחו"ל (moron=אידיוט, diarrhoea=שלשול)

ובהמשך לכולם,

עדיין זכורה לי ידידה טובה שעבדה כמלצרית בארצנו הקדושה ואמרה לקבוצה של זכרכרים מתבגרים אמריקאים "אני כבר באה" - או ליתר דיוק: I am coming.
הם, כמובן, היו מרוצים לשמוע.

יש לי חברה ישראלית כאן בגולה, שהזהירה אותי לא לומר לילדה "די!!" כשהיא עושה לי סצנות בסופרמרקט, למשל. דוברי אנגלית, אפעס, לא רואים בעין יפה אמא שמסננת לבתה הקטנה "Die!!".

לגבי שמות

חן זה לא בעיה כל כך קשה כי אנחנו מבטאים אם ח' ארוכה ו-hen נהגה ב-h קצרה. מצד שני, כשאמה שלי הזמינה מונית ממשפחת לי (הטיה של לוי) היה קשה לה לשכנע שהפתק Mrs. Chen at Lee's מתיחס אליה...
אוסנת יוצא די רע באנגלית - Oh, snot (= אוי, נזלת)

ולגבי ה"יש לי" של המסעדה, זה הזכיר לי שאלת ילדים: איך זה ש "יש לי פיפי" ו "אני צריך פיפי" זה אותו דבר? אם יש לך למה אתה צריך...

אפרופו סינים: לפי הרפואה הסינית אנו מכילים את התכונות הנשיות של גופינו בצד ימין של הגוף, ואת התכונות הגבריות בצד שמאל.
אצלינו במערב - זה להיפך.
סביר להניח שזה קשור לזה שהסינים גם תופשים את השפה בצד אחר של המוח מאיתנו:
בשבילם השפה - כיוון שהיא מחקה צלילים מן הטבע - נתפשת כמוסיקה בצד היצירתי אינטואיטיבי.
אנחנו תופשים מוסיקה ושפה בשני צדדים שונים של המוח, כשהשפה נתפשת כדבר ליניארי ולוגי.
מתברר שההבדל הזה יוצר ממש מוח בעל מבנה שונה. לא נולדים ככה! - זו התפתחות שקשורה לתהליך רכישת השפה.
יוצא מזה שאצל הסינים דוקא הנשיות נתפסת כ-לוגית!
לכן אם בפעם הבאה מטפל סיני יגיד לכם שצד ימין זה אמא והנשיות, תגידו לו שאצל הסינים זה ככה.
אצלינו אמא והנשיות זה צד שמאל.
בכלל לפעמים זאת הבעיה שלי עם רפואה סינית. יש דברים שטובים בשביל הסינים, אבל לא בטוח מה הם עושים לאחרים.

פתח דבר, שביב ראשון: קורבן אדם.
ונפתח.

ביומו יאמר אדם: הנה, כך צריך. אך מה ביומי? היה, כך צריך לא. אך מיומי אל יומו ימים רבים. בהסתכלי אל יומו, כשנושק יומי אל יומו, כל הימים האלה מתקפלים. ומתנגשים, ומתפתלים, והרים נוצרים. ומבעד למפותלים אכן תפל. קורבן אדם. תפל. הדם תפל.
ומה היה טעמו? לשם מה?
ומהו טעמו של דם טרי?
לשם מה?

בעל שם.

ומהו טעמו של דם טרי?
ביפן, לא שמחו לראות את הרימון ששלחו לי לראש השנה מהארץ. לרימון טעם של דם אדם, כך אמרו.

יערת,

בחורים שקוראים להם שי ו גד מציגים את עצמם באנגלית...

פרופסור גד עילם כונה בחו"ל ג'רי.

סבתא מתנות,

כששיווקו מקררי "אמקור" לתורכיה, היו חייבים לשנות את שם המותג כי למילה "אמקור" יש משמעות לא נעימה בתורכית...

וכששיווקו מכונית בשם KIA בארץ שינו את השם שלה למשהו שנשמע כמו KAYA.

יפעת,

_ובהמשך ליאיר -
ומה עם השם הפרטי שלך?_

טוב, כאן יש לפעמים תקלות יותר קשות: אמריקנים נוטים לבלבל בין יאיר לאוריה, ולפעמים זה גם נשמע כמו Urea... (בעברית: שִתנן - חומצת שתן).

בקורס ניהול בינלאומי למדנו על הבדלים בין תרבויות.
אני זוכר שאחת התנועות הבעייתיות היא התנועה של "מאה אחוז" - אגודל ואצבע סוגרות מעגל, ושלוש האצבעות האחרות מונפות.

אצלנו התנועה הזו אומרת "מאה אחוז". גם אצל האמריקנים.

אצל היפנים התנועה הזו אומרת "אפס". זה יוצר אי-הבנות מצחיקות, אבל כאן זה עוד לא נגמר.

אצל עם אחר, אני לא זוכר מי, התנועה הזו מרמזת על יחסי מין. וזה עוד לא הכל -
אצל עם אחר, שוב - אני לא זוכר מי, התנועה הזו אומרת "אני אהרוג אותך".

כששיווקו בדרום אמריקה את ה-pajaro שינו את השם כי בספרדית זה לאונן. (אני חושבת שזה האוטו הזה)

כשהייתי בכיתה ד' באוסטרליה קיבלתי עונש כי הלשינו עלי שעשיתי למורה תנועה מגונה. אני כמובן לא ידעתי שזו תנועה מגונה ולכן בכלל לא שמתי לב שעשיתי אותה. זה היה מאוד מעליב. בכלל לא האמינו לי.

אפרופו שמות בעייתיים באנגלית:

שמעתי פעם ברדיו את גיא פינס מתייחס לבעיות שגורם לו שם המשפחה שלו כשהוא נוסע לארה"ב
(תחשבו על זה).

ביפן, לא שמחו לראות את הרימון ששלחו לי לראש השנה מהארץ. לרימון טעם של דם אדם, כך אמרו.

ואכן נמצא הרימון מייצג קשרי דם.

סיפר לי חבר בשם דרור שנסע לאנגליה ביחד עם בחור בשם דור
ואחת המארחות לא התאפקה אחרי הרבה ציחקוקים ושאלה אותו אם זה נהוג בישראל לקרוא לילדים ע"ש רהיטים

(לקח לי רגע לקלוט ששניהם)

לקח לי רגע לקלוט ששניהם
וטוב שמסבירים למתקשים.

התנועה של "מאה אחוז" - אגודל ואצבע סוגרות מעגל, ושלוש האצבעות האחרות מונפות,.אצל היפנים התנועה הזו אומרת "אפס" לא, זה אומר כסף (מטבע).
ואגב, שם לא מנומס לסמן לא עם הראש ימינה ושמאלה, ולכן במקום להניע את הראש מנופפים עם היד קרוב לפנים מצד לצד לאות לא.
וכשרוצים להצביע על עצמינו ולהגיד "אני", נוגעים באף, ולא באזור החזה כמו שאנחנו.

ועוד משם, קינוח האף בציבור נמצא באותה רמת גסות הרוח כמו נפיחה בציבור.

חברה הודית הגרה בארה"ב (למען האמת היא היתה הורגת אותי למקרא ההגדרה הזו, אז קבלו תיקון - חברתי הזרטוסטראית הגרה בארה"ב), שאלה אותי בטלפון לפשרה של תנועה, שראתה רק ישראלים מבצעים. אתם יכולים להבין, כמובן, ששאלתה באה בתגובה להתגרות מצידי בדבר ניענוע הראש ההודי, אך אף על פי כן עוררה את סקרנותי. אנחנו? מה כבר אנחנו עושים? כשנפגשנו, היא הדגימה לי - היא אספה יחד את כל אצבעות ידה האחת לתצורת טיפה שכזו, והניעה את היד קלות למטה ולמעלה. רגע. היא סימנה 'רק רגע'...

חברתי הזרטוסטראית

וואו. מ י כ ל אינטרנשיונל.

בארגנטינה המשמעות של הסימן 'רק רגע' היא פחדן. קצות האצבעות יוצרות צורה של תחת של תרנגולת.
ויש גם את 'דודי'. אצלנו שם נפוץ ואצל דוברי אנגלית קקי של תינוק.

תרגמתי פעם ספר של דזמונד מוריס על החיה האנושית, והיו לו שם גילויים מאוד משעשעים. ביוון, למשל, היד המושטת לפנים, כמו בשלטי העצור שלנו היא עלבון איום ונורא (לא זוכרת מה יש להם שם על שלטי העצור). לטענתו המקור שלה הוא במנהג הביזנטי לתחוב זבל בפנים של שבויים שנכבלו בעיר, כך שהתנועה אומרת בעצם "אני תוחב לך זבל בפנים"; באיטליה נגיעה בתנוך האוזן מרמזת שבן השיח שלך הומו.

היד המושטת לפנים, כמו בשלטי העצור שלנו
הוסיפו לכך מבט מתנשא בבוז הצידה ואת המילים: 'Talk to the hand', והנה הודעתם לאמריקאי המזועזע כי שמתם עליו פס.

ואם כבר אינטרנשיונל - בתיאלנד צריך להקפיד לשבת (על הארץ, כמובן), כאשר כפות הרגלים נחבאות תחת הגוף או לפחות מופנות פנימה. הפנית תחתית כף הרגל לכיוונו של אדם אחר היא גסות רוח איומה. גם הפיתוי ללטף ראשו של ילד מתוק, עלול להסתיים ברע, שכן הנגיעה בראש שם נתפשת כעלבון צורם.

בהודו - הסארי, המכסה טפח ומגלה טפחיים, נחשב בגד חסוד לחלוטין, שכן חולצונת הבטן הקטנה, הנלבשת תחתיו (צ'ולי), מכסה את החלק העליון של הזרוע (כתף-מרפק). מסתבר שזה חלק סקסי במיוחד.

בארה"ב כמעט עצרו אותי כי לא הבנתי את תנועות הידיים של השוטרת שכיוונה את התנועה (לא עצרו, אבל היא שלחה בי במט שהביע בדיוק מה היא חושבת עליי, ואת זה הבנתי טוב מאד)
כשסיפרנו לחברים שלקטנה שלנו קראנו רתם, הם שמעו rotten...
Ram זה איל נגיחה באנגלית (הבעל שלי נקרא כך)

ויש גם אסנת. (snot זה נזלת, אבל מילה מגעילה במיוחד).

שמעתי פעם ברדיו את גיא פינס מתייחס לבעיות שגורם לו שם המשפחה שלו כשהוא נוסע לארה"ב

מזכיר לי סמינר מדעי שבו היתה הרצאה של פינס ו- טיץ...

התנועה שבישראל נהוג לעשות ל"בוא הנה, (מעין ניפנוף עם היד, שכף היד אלי והאצבעות פונות כלפי מעלה) אינה מנומסת ביפן: ככה מסמנים לבעלי חיים, לא לאנשים.
הסימון לאנשים הוא על ידי מעין ניפנוף כאשר כף היד פונה כלפי מטה.

שלום.

מישהו שמע פעם על gabi ng lagim?

עד כמה שידוע לי זה ריקוד שקשור לתרבות הפיליפינית.

איזה דף מדליק. פעם ראשונה שאני רואה אותו !

אז גם לי יש סיפור:

בזמנו חברים של ההורים שלי נסעו לשליחות במקסיקו עם הילדים שלהם.
נהוג שם, כאשר מישהו מחמיא לך על משהו שיש לך לומר ביטוי שתרגומו: 'אם אתה רוצה - זה שלך'.
אחת הבנות שלהם שהייתה אז נערה כנראה חשבה שמשמעות המשפט היא 'תודה'.
לכן כשמישהו החמיא לה 'את יפה' ענתה לו 'אם אתה רוצה - זה שלך'.

פעם מישהי גם סיפרה כאן באתר משהו מעניין על יפן, חבל שאני לא זוכרת מי ובאיזה דף, ולא ממש זוכרת את פרטי הסיפור -
כשהייתה ביפן עבדה שם כמורה לאנגלית, ונדמה לי שהיה איזה איש עסקים מכובד שלימדה את הבן שלו. כשהוא יצא מהכיתה היא סגרה אחריו את הדלת.
התברר שזו הייתה טעות חמורה. זה נחשב שם לעלבון גדול. וזה כמעט עלה לה ביוקר.
(אם מישהו זוכר את הסיפור יותר מדויק או היכן נכתב, אשמח להיזכר...)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פעם שמעת על gabi ng lagim (ריקוד מהפיליפינים)?