משחק החיים

[אור*]

שלום לכולם, מזה זמן מה אני קוראת את הסיפורים באתר המקסים הזה וסוף סוף אזרתי אומץ לכתוב כאן קצת על עצמי...
קצת קשה לי להתחיל אז תיסלחו לי אם הדברים ייראו קצת מבולבלים.
אז קצת על עצמי - בקרוב אהיה בת 28, קשה לי להאמין כי בתוך תוכי אני מרגישה עדיין ילדה...אולי לא ממש ילדה אבל בטח לא בת 28... לאחרונה אני חשה שכל מה שמתרחש סביבי עובר לידי ולא בתוכי - מכירים את ההרגשה? אני מרגישה כמו שחקנית שעולה בכל יום על הבמה להצגה ובסוף היום כשסוף סוף יש לה זמן עם עצמה היא רק חושבת על ההצגה שמחכה לה למחרת היום. האנשים שצופים בשחקנית רואים למולם בחורה צעירה, יפה ומצליחה .. .. חלקם מקנאים בה מאוד ורבים מהם תוהים: איך יתכן שהיא לבדה, בחורה יפייפיה ומוצלחת. האנשים לא יודעים שמתחת לחזות החיצונית ישנו חור עמוק שממאן להתמלא ... הרגשת ריקנות איומה שכן ההצגה כל יום חוזרת על עצמה ונראה כי דבר לא משתנה למעט התפאורה שמסביב. השחקנית מחכה לשחקן נוסף שיופיע איתה בהצגת היחיד שבנתה לעצמה ונראה כי השחקנים המעטים שמגיעים לאודישן נכשלים דיי מהר... ובכל פעם ששחקן נכשל באודישן השחקנית חשה אכזבה גדולה והחור שבליבה נפער יותר ויותר... יש פעמים ששחקן מצליח לעבור את השלבים הראשונים באודישן (עם הקלות לא מעטות מצידה של השחקנית) אבל תמיד באיזשהו שלב מתגלה פרט חדש שמביא לסיומו של התהליך עד לאודישן הבא, והשחקנית תוהה עד מתי תמשיך בהצגת היחיד, היא גם מתקשה לשכוח את השחקנים שהכשילה ובלי משים הם הופכים לחלק מן התפאורה הדוממת.

[נועה_בר*]

בקרוב אהיה בת 28, קשה לי להאמין כי בתוך תוכי אני מרגישה עדיין ילדה...אולי לא ממש ילדה אבל בטח לא בת 28...
חמודה אני הייתי השנה בת 40 ועדיין מרגישה ילדה!
(גם כמעט כל מי שיודע את גילי אומר שאני נראת 10 שנים יותר צעירה:-) )
זה לא בהכרח רע כי יש דברים מאוד יפים אצל ילדים ששווה לשמור עליהם חזק כמו סקרנות, עירנות ועניין בחיים
אהבת אנשים, אופטימיות ועוד ועוד.
מצד שני אם את מרגישה חסרת אונים או מפוחדת מול העולם הגדול אז זה כבר משהו אחר, שמבקש טיפול.
גיל 28 ( או 25 או 30 ) זה בערך הזמן שמתחילה התקרבות חדשה פנימה - לאני, זמן לשאלות שעולות מחדש בדרך לעוד "קפיצת התבגרות".
בשלב זה שהלבד נהייה קצת מעיק, נדמה שדווקא 'התבודדות' והתקרבות אל עצמך נראים כמעט הכרחיים.
לפני 'שהולכים לאיבוד' בקשר קרוב אם נפש תאומה.

האנשים שצופים בשחקנית רואים למולם בחורה צעירה, יפה ומצליחה .. .. חלקם מקנאים בה מאוד ורבים מהם תוהים: איך יתכן שהיא לבדה, בחורה יפייפיה ומוצלחת. האנשים לא יודעים שמתחת לחזות החיצונית ישנו חור עמוק שממאן להתמלא ... הרגשת ריקנות איומה שכן ההצגה כל יום חוזרת על עצמה ונראה כי דבר לא משתנה למעט התפאורה שמסביב.
החור העמוק הזה בטוח יתמלא. זה רק עניין של זמן אבל אני מבינה שזה יכול להיות מפחיד ומאיים.
ברשותך הבחירה במה למלא אותו, וזו דווקא הזדמנות לא רעה להכיר את עצמך.
אני הייתי במקום הזה, ובגיל 22 שעזבתי את הקיבוץ לא היה לי מושג מי אני ומה אני רוצה מעצמי ( לדעתי אופייני לקיבוצניקים) למזלי פגשתי באנשים מאוד חכמים ובעזרתם עשיתי דרך והתקרבתי לעצמי, ועדיין עלי לעשות דרך בכדי להתקדם בחיים כי זה לא נגמר.
(שום דבר לא במקרה - כמו גם למשל שאת עכשיו פונה פה ומחפשת את דרכך ).
יש פה באתר המון אנשים מקסימים ומנוסים שכותבים דברים חכמים וטוב שאת יכולה להעזר, יש גם מטפלים וגישות שונות, מין הסתם תמצאי את מה שמתאים לך ותצאי לדרך...
תיראי שהקושי הוא ברכה כי הוא עוזר לך להגיע למה שאת צריכה, זו מן חידה כזו שרק לך התשובה, והקושי הוא שמוביל אותך לפתרון.

[אור*]

_נועה יקרה
קראתי את הדברים היפים שכתבת ואולי עכשיו אוכל להסביר יותר למה התכוונתי.
כתבת ש:
גיל 28 ( או 25 או 30 ) זה בערך הזמן שמתחילה התקרבות חדשה פנימה - לאני, זמן לשאלות שעולות מחדש בדרך לעוד "קפיצת התבגרות"._ ובכן ההתקרבות שלי פנימה החלה כבר לפני שנים, אפשר לומר שהתקרבתי לעצמי מאוד, יתכן אף שיותר מדי, למדתי לאהוב את הלבד וההתקרבות לעצמי גרמה לי להרחיק אחרים, ושוב מדובר בתקופה ארוכה ומתמשכת ואני תוהה האם ההתקרבות לעצמי ,שהיתה בזמנו הכרחית, לא מכשילה אותי היום שכן היא אינטיסיבית וממכרת ... האם אני ברורה ?


החור העמוק הזה בטוח יתמלא. האמנם ? אני מחפשת את דרכי כבר זמן רב, למעשה מגיל צעיר ביותר נהגתי לשאול את עצמי שאלות ולבחון את המניעים להתנהגות שלי במצבים שונים, ובכן קיבלתי תשובות לחלק מן השאלות אולם גם התשובות שיפרו אך במעט את הרגשתי.

[אור*]

נועה,

אני הייתי במקום הזה, ובגיל 22 שעזבתי את הקיבוץ לא היה לי מושג מי אני ומה אני רוצה מעצמי ( לדעתי אופייני לקיבוצניקים)
כמו שכתבתי קודם - אני במקום הזה כבר זמן רב, הייתי אף בטיפול קצר שהיה מאכזב ועם זאת גרם לי להבין שאני מודעת לעצמי הרבה יותר ממה שחשבתי. לעיתים קרובות יש לי מחשבות על לעזוב את הכל, העבודה, החברים, השיגרה - פשוט לעזוב הכל וללכת - השאלה היא לאן ולמה...האם אהיה מאושרת במקום אחר ? מה יהיה שונה שם ? אני מבינה היום יותר מפעם שזה לא באמת משנה היכן אהיה .. הרי אאלץ לקחת לשם את עצמי, יחד עם החור שנפער בכל יום קצת יותר - תהיתי פעמים רבות מדוע החור לא מתמלא, אני מבינה היום שהחור ממתין לאהבה שתמלא אותו, מדוע האהבה של האנשים סביבי לא מספיקה ? אינני יודעת. קשה לי לקבל את האהבה הזו- באמת לקבל אותה ולחוש אותה מבפנים. אולי זו גם הסיבה למערכות היחסים שהיו לי ולא החזיקו מעמד - לא הצלחתי לאהוב ואולי חשתי שאיני ראויה לאהבה. אני יודעת שאהבה כרוכה בסיכון לכאב עצום וברמה המודעת אני מוכנה לקחת את הסיכון אךה האם באמת אני מוכנה ? העובדות בשטח מצביעות אחרת וכל זאת בכל מערכת יחסים שהסתיימה - ובמרבית המקרים אני הבאתי לסיומה - עדיין יצאתי פגועה - האם זה הגיוני ?

[נועה_בר*]

תוהה האם ההתקרבות לעצמי ,שהיתה בזמנו הכרחית, לא מכשילה אותי היום שכן היא אינטיסיבית וממכרת ... האם אני ברורה ?
ברורה מאוד ואף מוכרת, אבל.. ממה שאת כותבת בהמשך לא משתמע שזו הסיבה לכשל היחסים.
האם את משוכנעת שההתקרבות לעצמך היא זו שמרחיקה זוגיות?

אני מבינה היום יותר מפעם שזה לא באמת משנה היכן אהיה .. הרי אאלץ לקחת לשם את עצמי
נפלא, גם אני מרגישה ומאמינה כמוך! ה-עצמי הזה עושה צרות ולא מתנהג יפה;-) לכן צריך להבין אותו, מה הוא באמת רוצה??
אני מבינה היום שהחור ממתין לאהבה שתמלא אותו, מדוע האהבה של האנשים סביבי לא מספיקה ? אינני יודעת.
החור ממתין לאהבה שתמלא אותו ואת חשה שאת לא ראויה לאהבה (לא הצלחתי לאהוב ואולי חשתי שאיני ראויה לאהבה.)
האם את מכירה את הספר לבסוף מוצאים אהבה? הוא מונח ליד מיטתי אבל עוד לא הגעתי לקרוא אותו אבל יש פה דפים בנושא, וגם כמה מומחים. בכל אופן, זו נקודה קריטית שאת מודעת אליה!
אולי להתחיל לעבוד בכיוון הזה - לאהוב את עצמך?
ניסית פרחי באך ? אולי לכתוב בלוג? תהליך של כתיבה יכול לעשות נפלאות. מה את חושבת?

אני יודעת שאהבה כרוכה בסיכון לכאב עצום וברמה המודעת אני מוכנה לקחת את הסיכון אך האם באמת אני מוכנה
ומה האלטרנטיבה? להסכים לחיות ללא אהבה?
החיים בכלל כרוכים בסיכון לכאב עצום ואם אנו רוצים למצוא דרכים לחיות בשלום עם עצמנו ועם הסביבה צריך ללמוד איך להתמודד ולהעצים את הטוב כך שהסבל מתרחק.
( ואם הוא מתקרב... ודאגנו וטיפחנו כמו שצריך את הטוב, אז אפשר יהיה להתגבר גם עליו ואפילו להתחזק.)

מקווה שאני קצת עונה לך... מרגישה כאילו יורה משפטים באוויר.

[אור*]

האם את משוכנעת שההתקרבות לעצמך היא זו שמרחיקה זוגיות?
גם אך כנראה שיש עוד סיבות שאני לא מצליחה לראות, ישנו כמובן הפחד להיפגע אך זהו פחד טבעי ואני מוכנה לעמוד מולו.
עוד סיבה - ציפיות גדולות - מיד כמתחיל לו איזשהו קשר אני מצפה מהבחור "לראות דרכי", לא לקנות את המשחק, לראות את הרגישות והפגיעות ועם זאת את הרצון העז להיות שם באמת. היום אני מבינה שאף אחד לא יכול לקרוא מחשבות ולראות דרכי, בוודאי שלא בתחילת מערכת יחסים, אולם חשוב לי שיהיה רצון ונכונות "להסיר את הקליפות" - אולי זוהי ציפייה מוגזמת מבחורים בימינו, למרות שאני לא באמת מאמינה בזה. היה לי קשר טוב עם בחור שלמד עם הזמן להכיר אותי ואהב כל חלק שהכיר, היתרונות והחסרונות כאחד, זה היה מקסים ועדיין לא הצלחתי להתאהב בו... משהו אחר היה חסר..
האם את מכירה את הספר לבסוף מוצאים אהבה? מכירה את הספר היטב וקראתי אותו מספר פעמים, הבנתי דברים מסויימים ועדיין... חוצמזה חשתי שהספר עשוי לסייע יותר לאנשים שנמצאים כבר בזוגיות ונכונים לעבוד עליה... למען האמת האפשרויות להכיר היום בחורים (מבחינתי בלבד) הן מעטות מאוד - אני עסוקה בעבודה ומוקפת באנשים שנמצאים כבר בזוגיות ארוכה כך שנותר לי רק "להחזיק את הנר" - וכן, אני יודעת שיש דרכים אחרות להכיר כמו האינטרנט, אבל משום מה הדרך הזו ממש לא נראית לי. אני יודעת שעבור אנשים רבים זוהי דרך נהדרת, ואני שמחה בשבילם, אני כנראה מקווה שאת "הנסיך" שלי אכיר בדרך מקרה...

ניסית פרחי באך ? אולי לכתוב בלוג? תהליך של כתיבה יכול לעשות נפלאות. מה את חושבת? לא ניסיתי אבל לא מבינה איך זה יכול לעזור... ולגבי כתיבת בלוג - סליחה על הבורות אבל למה הכוונה? לכתוב כאן הרי כבר החלתי... חוצמזה אני כותבת ביומן מדי פעם (מגיל 11) והכתיבה קצת מתישה, מה גם שאולי אני יותר מדי חופרת בעצמי ולא מגיעה לשום מקום.

החיים בכלל כרוכים בסיכון לכאב עצום ואם אנו רוצים למצוא דרכים לחיות בשלום עם עצמנו ועם הסביבה צריך ללמוד איך להתמודד ולהעצים את הטוב כך שהסבל מתרחק. את צודקת. אני יודעת את זה היטב ועדיין תוהה איך לעזאזל עושים את זה? חוצמזה שגם בתקופות טובות יותר כשהסבל התרחק עדיין הרגשתי את החוסר גם אם בעוצמות שונות.


מקווה שאני קצת עונה לך... מרגישה כאילו יורה משפטים באוויר.
אני שמחה לקרוא את הדברים שלך והייתי שמחה לשמוע ממך מה "הסוד" איך לומדים לחיות בשלום עם עצמנו - זה נשמע לי כמו סתם סיסמא..

[נועה_בר*]

חשוב לי שיהיה רצון ונכונות "להסיר את הקליפות" - אולי זוהי ציפייה מוגזמת מבחורים בימינו, למרות שאני לא באמת מאמינה בזה. היה לי קשר טוב עם בחור שלמד עם הזמן להכיר אותי ואהב כל חלק שהכיר, היתרונות והחסרונות כאחד, זה היה מקסים ועדיין לא הצלחתי להתאהב בו...
זה טבעי שבדרך החיים אנחנו אוספים על עצמינו קליפות, בכדי להגן על המקומות החלשים, הפגיעים, המאויימים.
רצון ונכונות להסיר את הקליפות זו דרישה גבוהה מכל אחד, על אחת כמה וכמה מבן זוג, ובטח שבקשר לא ארוך,,,
וגם כשיש רצון ונכונות... לא תמיד זה מצליח במציאות, כי ההגנות נבנו למטרה מסויימת.
קשר טוב עם בחור שלמד עם הזמן להכיר אותי ואהב כל חלק שהכיר, היתרונות והחסרונות כאחד
יאללה, אפשר לומר התמזל מזלך, אבל זה כנראה לא מה שחיפשת. אני למשל חיפשתי דווקא כן את זה ונשארתי עם זוגי למרות הרבה קשיים אחרים, כי האמנתי שזו המציאה הכי טובה שאצליח למצוא ושהתברכתי.
ועדיין לא הצלחתי להתאהב בו... את יודעת שיש הבדל גדול בין לאהוב ולהתאהב.
את מחפשת התאהבות?

את אומרת שניסית טיפול, מאיזה סוג? על פרחי באך כדאי לך מאוד לקרוא בדף הגדרות פרחי באך.
אולי אני יותר מדי חופרת בעצמי ולא מגיעה לשום מקום. כנראה, לכן לפנות לטיפול יכול להיות רעיון לא רע אם את מרגישה שאת תקועה.

תוהה איך לעזאזל עושים את זה?
איך מעצימים את הטוב? זה פשוט מאוד! עושים את מה שטוב לנו. כל מה שעושה לך טוב יכול להתאים.

והייתי שמחה לשמוע ממך מה "הסוד" איך לומדים לחיות בשלום עם עצמנו
כל אחד מתקרב למה שקצת 'נוגע' בו. אני "נפלתי" על הפילוסופיה הסינית שמדברת על הסיבות לסבל ועל הצעות איך להימנע מהסבל, ואותי זה הציל. הרבה בזכות האישה שלימדה אותי, כי המורה זה הכי חשוב.
מדובר בכל מקרה על עבודה עצמית, על תהליך של 'לימוד' עם אדם מנוסה ולא על חפירה איןסופית עצמית שהיא תמיד מעגלית. ( ללא מוצא ).
אבל לחיות בשלום עם עצמנו זה גם כמו שכתבתי למעלה, להעצים את הטוב, גם זו דרך לא רעה. כי אם את עושה לעצמך טוב את כנראה בשלום. במשחק החיים אין אמצע או חיים בשלום, או במלחמה.
להביא את השלום זה לקדם את הטוב.
בשלב זה, לפי מה שאני קוראת ממך, את יותר מידי לבד ועם עצמך, בתוך עצמך, לכן מראה מכל סוג שהוא היא קריטית להתקדמות.
תכתבי מה מדבר אלייך, למשל איזה ספרים קראת, במה את עוסקת, ואוכל לנסות ולהפנות אותך לטיפול או 'שיעור' מתאים לכיוון שלך.

[אור*]

קודם כל ולפני הכל - תודה.
רצון ונכונות להסיר את הקליפות זו דרישה גבוהה מכל אחד, על אחת כמה וכמה מבן זוג, ובטח שבקשר לא ארוך,,,
את חושבת ? חשוב היה שאשמע את זה. ואולי זו אכן דרישה גבוהה... זה גורם לי לחשוב על כל האנשים סביבי וזה מסביר היטב את האכזבה שאני חשה לעיתים כלפי אנשים קרובים. ולגבי קשר זוגי אני מבינה שאין בכלל על מה לדבר... הציפיות שלי גבוהות ועדיין אני תוהה מדוע .. כשאני מכירה אנשים חדשים, על אחת כמה וכמה בחור פוטנציאלי, יש בי רצון ונכונות להכיר את האדם שמולי, כמובן שמדובר בתהליך הדרגתי אבל זו המטרה שלי, אני אוהבת להכיר אנשים חדשים והרצון ונכונות הם אמיתיים ובעיניי זה גם טבעי- לכן אני מתקשה להבין מדוע זה לא יכול להיות הפוך... כלפיי ?

את יודעת שיש הבדל גדול בין לאהוב ולהתאהב
כן אני יודעת, יודעת ומכירה, אני יודעת שתחושת ההתאהבות היא תחושה חולפת (זמן רב לא חשתי בה ואני חוששת שאני לא מסוגלת להתאהב) ואני יודעת שאהבה זה דבר שונה ואהבתי את אותו הבחור, הוא יקר לי עד היום למרות שניתקנו כל קשר, הוא אהב אותי והיה נרגש בכל עת שהיינו יחד (וזו לא היתה רק התאהבות כי היינו בקשר זמן רב) גם אני רוצה להתרגש מבחור שאני איתו, כמובן שאני לא מצפה שיהיו כל הזמן פרפרים אבל לפחות תחושה חמימה בבטן וכמובן גם תשוקה (מה שלא היה לי עם אותו הבחור).

את אומרת שניסית טיפול, מאיזה סוג? הייתי בטיפול לפני כשנתיים, טיפול קצר של מס' חודשים עם פסיכולוג שקיבל דרך קופ"ח. הקשר איתו היה רווי בקשיים אובייקטיבים (לא אפרט) מה שלא איפשר לטיפול להתקדם. הרגשתי שגם הפסיכולוג לא ממש ראה אותי
(וכמה אירוני הוא היה באמת עיוור כך שהיה מורכב מאוד כל הסיפור)

לפנות לטיפול יכול להיות רעיון לא רע אם את מרגישה שאת תקועה. מסכימה איתך לחלוטין. אני חושבת שטיפול הוא המתנה הכי גדולה שהייתי יכולה לתת לעצמי (זאת על אף שהטיפול שעברתי לא היה מוצלח בלשון המעטה) אולם לצערי הרב אין באפשרותי לממן טיפול פסיכולוגי בשל העלויות הגבוהות - וגם טיפול דרך קופ"ח מסתכם בהוצאה חודשית גבוהה מאוד, מה שם שאני חולמת על טיפול ללא הגבלת זמן ושאני אוכל להחליט בעצמי על הפסקת הטיפול ולא מתוך אילוץ. בינתיים אני יכולה רק לחלום.

[אור*]

_אני "נפלתי" על הפילוסופיה הסינית שמדברת על הסיבות לסבל ועל הצעות איך להימנע מהסבל, ואותי זה הציל. הרבה בזכות האישה
שלימדה אותי, כי המורה זה הכי חשוב._
אשמח מאוד מאוד לשמוע על כך אם תהיי מוכנה לספר.

_בשלב זה, לפי מה שאני קוראת ממך, את יותר מידי לבד ועם עצמך, בתוך עצמך, לכן מראה מכל סוג שהוא היא קריטית להתקדמות.
תכתבי מה מדבר אלייך, למשל איזה ספרים קראת, במה את עוסקת, ואוכל לנסות ולהפנות אותך לטיפול או 'שיעור' מתאים לכיוון שלך_
אין לך מושג כמה את צודקת. יותר מדי לבד ויותר מדי עם עצמי.
שאלת במה אני עוסקת- ובכן אני עובדת סוציאלית, בשנים האחרונות עסקתי בטיפול אולם כעת אני בתחום הקהילתי.
לגבי ספרים אני אוהבת מאוד ספרים שעוסקים בטיפול (למשל ספרים של ארווין יאלום, אליס מילר וכד') קראתי גם ספרים של רובין שארמה - היתה להם השפעה חיובית אולם לא לאורך זמן.

[נועה_בר*]

אשמח מאוד מאוד לשמוע על כך אם תהיי מוכנה לספר.
את רוצה שאפרט על הבודהיזם או פרטים על המורה שמלמדת?
באיזה אזור את גרה?

אני חושבת שטיפול הוא המתנה הכי גדולה שהייתי יכולה לתת לעצמי
מסכימה. ומצטטת את עצמי
איך מעצימים את הטוב? זה פשוט מאוד! עושים את מה שטוב לנו. כל מה שעושה לך טוב יכול להתאים.
יש בחירות שעלינו לעשות בחיים, ואם לא נעשה אותם "מישהו" אחר יעשה זאת בשבילנו. אני דוגלת באמת זו
ומאמינה בה בלב שלם.
את בוחרת את מקום עבודתך, את מקום מגורייך, את ביתך, את בוחרת איך לחיות את חייך.
את בוחרת להיות לבד, ואת בוחרת אם להשקיע בנעליים, באוכל או בנפשך.
לכל בחירה יש מחיר. תמיד. לשלם בכסף זה תמיד זול יותר! כל מחיר אחר הוא כבד יותר וכואב יותר.
לעיתים עלינו להגיע למקומות כואבים על מנת לרצות באמת לצאת מהסבל. כל רצון וכל בחירה היא לגיטימית, כך גם הרצון להמשיך בסבל או לחלות.
יהיה עלייך למצוא את דרכך, לחפש ולחפור - אולי לא בתוך עצמך כי אם בחוץ. במה שיש לעולם לתת לך.
אבל קודם עלייך להחליט כי את רוצה שינוי.
( ואני דווקא לא הכי בעד טיפול פסיכולוגי לאנשים כמוך ).

[אור*]

נועה יקרה,
_את רוצה שאפרט על הבודהיזם או פרטים על המורה שמלמדת?
באיזה אזור את גרה?_
אשמח מאוד לשמוע. אני גרה בתל אביב. כמוך, אני מאמינה ששום דבר לא קורה במקרה והרי את זו שכותבת לי מבין כל האנשים הרבים שבאתר הזה - האם זה מקרי? אני בטוחה שלא.
_יש בחירות שעלינו לעשות בחיים, ואם לא נעשה אותם "מישהו" אחר יעשה זאת בשבילנו. אני דוגלת באמת זו
ומאמינה בה בלב שלם._ מסכימה וקצת מבולבלת - למה הכוונה "מישהו אחר יעשה זאת בשבילנו" הרי אנו עושים את הבחירות וגם לא לעשות זו בחירה - ואם "מישהו אחר" היה עושה עבורינו את הבחירות שגם כך היינו אמרוים לעשות אז אין יותר דאגות, לא? כנראה לא הבנתי את כוונתך.

את בוחרת להיות לבד, זה כנראה נכון, רק שקשה לי להבין למה, הרי ברמה המושעת זה לא מה שאני רוצה.

לכל בחירה יש מחיר. תמיד. לשלם בכסף זה תמיד זול יותר! כל מחיר אחר הוא כבד יותר וכואב יותר. כמה נכון, כמה נכון. ואכן לשלם בעסף זה תמיד זול יותר ועדיין אני חייבת להודות שכנראה אין לי את הנחישות הדרושה ללכת לטיפול פסיכולוגי ולא רק מסיבות כלכליות - כן, אני מודה, אני כלל לא בטוחה שזה דבר ששווה השקעה - זה כמובן תלוי מיהו הפסיכולוג וצריך שיהיה חיבור טוב - ולקחת את הצ'אנס לא ממש בא לי, גם משום שנחלתי אכזבה בעבר וגם כי אני לא משוכנעת שזו התשובה עבורי.
רשמת לי נועה: ( ואני דווקא לא הכי בעד טיפול פסיכולוגי לאנשים כמוך ). בלי שתסבירי אני חושבת שאני מבינה.

לעיתים עלינו להגיע למקומות כואבים על מנת לרצות באמת לצאת מהסבל. נכון, נכון מאוד, מכירה את זה לצערי מקרוב מאוד.
_יהיה עלייך למצוא את דרכך, לחפש ולחפור - אולי לא בתוך עצמך כי אם בחוץ. במה שיש לעולם לתת לך.
אבל קודם עלייך להחליט כי את רוצה שינוי._ מה הכוונה לחפש ולחפור לא בתוך עצמי כי אם בחוץ - איך מתחילים? אני באמת שואלת.
אני חושבת שהחלטתי שאני רוצה שינוי אולם אני חייבת לציין כי אני מתקשה "לסמוך על עצמי" - האם אני באמת רוצה שינוי? התשובה המיידית היא כמובן שכן אולם האם באמת... זה מבלבל אבל אני חושבת שכן.
במבט על הדברים שכתבתי הכל נראה לי מבולבל ותלוש - אולי זו השעה, אולי זו השביזות מהשבוע שמתחיל, בכל אופן שיהיה שבוע מקסים ..

[נועה_בר*]

למה הכוונה "מישהו אחר יעשה זאת בשבילנו" הרי אנו עושים את הבחירות וגם לא לעשות זו בחירה - ואם "מישהו אחר" היה עושה עבורינו את הבחירות שגם כך היינו אמורים לעשות אז אין יותר דאגות, לא?
ל-"מישהו" יש כמה הסברים:
החיים מביאים אלינו מצבים מסויימים שלא תמיד אנחנו יכולים להבין במודע כי גם זו בחירה ( אך לא מודעת ).
וגם, אם אני לא אחליט בשביל עצמי שאני קמה בבוקר לעבודה, אני יכולה למצוא את עצמי מפוטרת ( בחירה של המעביד שלי ). כל עוד הדברים בעולם זורמים לנו בנעימים אנחנו מעדיפים לראות כאילו אנחנו בוחרים בהם, ברגע שזה נהיה לא נעים, אנחנו מעדיפים להאשים את הסביבה.

אשמח מאוד לשמוע. אני גרה בתל אביב שילחי לי דואל ואפנה אותך. ( בראש דף הבית שלי )

אני חייבת להודות שכנראה אין לי את הנחישות הדרושה ללכת לטיפול פסיכולוגי ולא רק מסיבות כלכליות - כן, אני מודה, אני כלל לא בטוחה שזה דבר ששווה השקעה
גם אני כבר אמרתי שטיפול פסיכולוגי זה לא זה, אבל מה כן שווה השקעה? זו השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך.
את שווה השקעה את צריכה להתחיל לתת לעצמך! וקודם כל לתת לעצמך תשובות אמיתיות
אני חושבת שהחלטתי שאני רוצה שינוי אולם אני חייבת לציין כי אני מתקשה "לסמוך על עצמי" - האם אני באמת רוצה שינוי? התשובה המיידית היא כמובן שכן אולם האם באמת... זה מבלבל אבל אני חושבת שכן.
מה יש פה להתבלבל? לא טוב לך - תחפשי שינוי. כבר מספיק זמן את בתוך הביצה עם עצמך בשביל לחוש ולהכיר את כל הרגשות והמחשבות שבטוח חוזרות על עצמן כל הזמן.
אם את רוצה לזוז משם, תחליטי שהגיע הזמן לשנות.
כל שינוי הוא גם מפחיד כי מאיים על מה שמוכר לנו, והמוכר, גם אם הוא מכוער, עדיין נעים לנו יותר מאשר לקפוץ לתוך חוסר וודאות. שכן עדיף מכוער על פני מפלצת, אבל אם היית יודעת שתפגשי 'נסיך'.. אולי היה קל יותר לצאת לדרך.
על כך אמרתי לעיתים עלינו להגיע למקומות כואבים על מנת לרצות באמת לצאת מהסבל
אולי פשוט את לא מספיק סובלת, שכן אם היית - כבר היית זזה? לא היית מתלבטת!

_מה הכוונה לחפש ולחפור לא בתוך עצמי כי אם בחוץ - איך מתחילים? אני באמת שואלת.
את לא מאוד צעירה, וגם מדופלמת כך שבטח שמעת על כמה וכמה שיטות טיפול אלטרנטיביות שבעיקרן נוגעות בטיפול בנפש.
כל עבודה שהיא גוף-נפש תועיל לך ותקדם אותך יותר לעבר עצמך.
האם קראת הגדרות פרחי באך ?

[נועה_בר*]

קורסי ויפאסנה
נשימה מעגלית
יעילות הרפואה האלטרנטיבית
מדור לבטים ורגשות

חיפשתי קצת "בחוץ" בשביל טעימה ראשונית

[מתוקה*]

אור שלום, אני מקוווה שאפשר עוד להצטרף ולהגיב, אני מרגישה שאולי אני קצת נתקעת בדיאלוג הכל כך יפה ומשמעותי שנוצר כאן בין שתיכן, דיאלוג שאמנם הוא בחיתוליו אבל הוא כבר עושה את הצעד המשמעותי של "לא להישאר לבד עם הדברים" ומתוך כך לא להישאר רק עם עצמך אלא ליצור קשר עם עוד אדם מלבדך. המצב שאת מתארת מוכר לי בחלקו. עד לפני מספר שנים הייתי במצב דומה, אמנם היתה לי זוגיות טובה, חברים, עבודה ומשפחה אבל בכל אשר אפנה חשתי בדידות קיומית, גם כאשר הייתי בחברת אנשים קרובים (בעבודה, בלימודים, במשפחתי, בבית). הרגשתי שאני חיה בתיבת זכוכית, שבה אפשר לראות אותי וגם אני יכולה לראות אבל אין שום מגע ותקשורת עם העולם החיצון, נורא רציתי שיבינו אותי וידעו מה עובר עליי ומה אני צריכה מבלי שאצטרך להגיד. רציתי להיות כמו תינוק קטן שאמא מבינה את צרכיו מבלי שיצטרך להגיד אותם. בכל פעם שזה לא קרה, התאכזבתי ושוב הרגשתי לבד, בתסכול נוראי. לקח לי כמה שנים, עם טיפול (ומטפלת אכפתית, נעימה ומכילה עד אין קץ) שהתמקד בנשימה מעגלית ובחיבור לעצמי ולגופי עד שהצלחתי להתגבר על המצב הזה ולהתחיל לאהוב את מי שאני, לקבל את עצמי ומשם הדברים הפכו קלים ונסבלים יותר, כשלמדתי לאהוב את עצמי (לא במובן נרקיסיסטי, אלא באמת את מי שאני, לאהוב אותי כמו שאני) יכולתי גם לאהוב אחרים בסביבתי ביתר קלות, להפסיק לחשוש מן העולם ומהאנשים שבתוכו.
מאחלת לך הרבה הצלחה בדרך, את הצעד הראשון כבר עשית ( () )

[מתוקה*]

( ( ) )

[אור*]

אולי פשוט את לא מספיק סובלת, שכן אם היית - כבר היית זזה? לא היית מתלבטת!
אולי באמת. יש רגעים שאני חשה שהכאב עשוי לקרוע אותי לגזרים מבפנים ואני לא מבינה איך אני מצליחה לחיות איתו. אני יודעת שיש
אינסוף מצבים גרועים משלי ועדיין כשאני בתוך הכאב שלי לא ניתן להשוות אותו לשום דבר אחר. אז לשאלתך - אני סובלת מספיק ויותר מזה, ולמה אני לא זזה ? כי אני לא יודעת לאן, אני פשוט לא יודעת! אני לא יודעת לאן נעלמו כל הכוחות שלי והיום במיוחד אני "עסוקה" רק בלחימה נגד הדחף שלי להיעלם, להתאדות.
סליחה על הדרמטיות, יעבור לי.

[אור*]

מתוקה,

אני מקוווה שאפשר עוד להצטרף ולהגיב
אפשר ואף רצוי, אני שמחה מאוד על הצטרפותך. באמת.
בכל אשר אפנה חשתי בדידות קיומית בדידות קיומית... כמה מוכר, גם אני משתמשת בביטוי הזה, ביטוי עצוב.

לקח לי כמה שנים, עם טיפול (ומטפלת אכפתית, נעימה ומכילה עד אין קץ) שהתמקד בנשימה מעגלית ובחיבור לעצמי ולגופי עד שהצלחתי להתגבר על המצב הזה ולהתחיל לאהוב את מי שאני, לקבל את עצמי ומשם הדברים הפכו קלים ונסבלים יותר, כשלמדתי לאהוב את עצמי זה נשמע מדהים, אני שמחה בשבילך (וחייבת להודות שגם חשה קינאה... במובן הטוב כמובן). אשמח לשמוע על הטיפול - נשימה מעגלית, אם תרצי כמובן לספר.

מאחלת לך הרבה הצלחה בדרך תודה.. את באמת מתוקה והדברים שלך ממש גרמו לי להתרגשות.

את הצעד הראשון כבר עשית את חושבת ? לאן ממשיכים מכאן ? האם טיפול זו התשובה... אני באמת תוהה.

[אור*]

נועה יקרה,
אני מצטערת אם הכתיבה שלי קודם נשמעה תוקפנית - הייתי בסערת רגשות ומשום מה מצאתי את עצמי גם קצת כועסת עליך כשכתבת:
אולי פשוט את לא מספיק סובלת, שכן אם היית - כבר היית זזה? לא היית מתלבטת!
פירשתי את דברייך לא נכון, ואת הרי כאן בשבילי, מנסה להושיט לי יד ... אני מקווה שתקבלי את התנצלותי, וכן את צודקת אני צריכה לזוז, כבר נמאס לי לשמוע את עצמי אבל כנראה שהתמהמהות שלי היא חלק בלתי נפרד מההלכאה העצמית שלי.


את שווה השקעה את צריכה להתחיל לתת לעצמך!
אני לא מרגישה כך.

[נועה_בר*]

אור, קיבלתי את הדואל, ואחזיר לך תשובה בהקדם.

_הייתי בסערת רגשות ומשום מה מצאתי את עצמי גם קצת כועסת עליך כשכתבת:
אולי פשוט את לא מספיק סובלת, שכן אם היית - כבר היית זזה? לא היית מתלבטת!_
אני מבינה מאוד שזה מכעיס, וזה גם בסדר גמור שלא תעשי ממני מושלמת - אף אחד לא!
את יודעת שהאמת כואבת. ושמישהו בא וחופר בפצע שביסודיות אנחנו מנסים לכסות שלא יכאב, זה לא נעים.
יש רגעים שאני חשה שהכאב עשוי לקרוע אותי לגזרים מבפנים
אני מכירה טוב מאוד את המקום הכואב הזה בפנים שכל כך מפחיד לפתוח אותו, לגעת בו. שכל כך אני רוצה שלא יהיה שם, אבל לא מסוגלת לעשות איתו כלום.
הפחד משתק. מאוד קשה לזוז למקום שאין בו וודאות ומאוד קשה לנסות ולגעת במקומות כואבים.
אני נמצאת בדיוק במקום הזה היום. אני רוצה להתקדם, להיות במקום טוב יותר אבל חוששת מטיפול...
לכן בחרתי לעצמי סוג של טיפול שהוא יחסית עדין ( כך נדמה לי שאמור להיות ) כי אני מרגישה שאין לי את הכוחות להתמודד עם הכאב והעוצמות שלו.
כשאני אומרת שאת לא סובלת מספיק אני בעיקר מתכוונת לכך שעדיין לא חלית ( חו"ח ) ז"א שפיזית את בריאה, כי אנשים לעיתים מגיעים למחלות קשות או חווים כל מיני בעיות בחיים שהם כתוצאה מבעיות נפשיות לא מטופלות.
ובמצבים האלו אנשים פתאום מתעוררים ומבינים שהם צריכים לשנות דברים בחיים, או לעבוד על דברים מסויימים ואז זה כבר שלב מאוחר... ( ראי למשל בלוג אני אמא מבריאה ) מה שנקרא "פתולוגי".
רוב האנשים לא זזים לעשות שינוי אלא אם הם סובלים מאוד! זה מה שעצוב, אבל אנושי.
אני לא יודעת לאן נעלמו כל הכוחות שלי זהו בדיוק שצריך לגייס המון כוחות ורצון כדי לזוז. או מודעות גבוהה.
אצלי למשל זה היה עם בן-זוג, היה לי ברור שאני לא מסוגלת אהיה להישאר לבד - ללא בן-זוג, וזו היתה "המלחמה" שלי, זה מה שהזיז אותי. כעס ומאבק מצליחים להזיז אותנו, יש להם כוחות שמפעילים אותנו.
גם התלהבות והתאהבות. ( אותם כוחות )
כנראה שהתמהמהות שלי היא חלק בלתי נפרד מההלכאה העצמית שלי.
נכון מאוד. התמהמהות היא גם חשובה. זה זמן לראות את הדברים, לשקול, לבחון ולהחליט.
את בודקת כעת ומבררת עם עצמך, איתי, ואולי עם אחרים, לאן את רוצה לזוז, ואולי תקבלי בקרוב החלטה.
גם להיות בחוסר עשיה זו עשיה מסוג מסויים...

הלכאה עצמית... כולנו מצויינים בזה אבל זה לא משרת כלום, רק מחליש אותנו.
במצבך זה ממש עוצר אותך ולכן לא הייתי מאוד מתמהמהת אלא פשוט זזה. בכוח. אפילו לא מחכה להחליט אלא זורקת את עצמי למים.

את שווה השקעה את צריכה להתחיל לתת לעצמך! אני לא מרגישה כך. בזה תבקשי לטפל.!
אין לך את המחשבות האלו לפעמים, למה אני? מה לא מגיע גם לי שיהיה לי טוב? גם אני רוצה... שיהיה לי
כל אלו הם מחשבות שבאות מהמקום הזה - שאת שווה את השקעה.

[אור*]

את יודעת שהאמת כואבת. ושמישהו בא וחופר בפצע שביסודיות אנחנו מנסים לכסות שלא יכאב, זה לא נעים.
נכון, נגעת בדיוק בנקודה.
אני נמצאת בדיוק במקום הזה היום. אני רוצה להתקדם, להיות במקום טוב יותר אבל חוששת מטיפול... עכשיו בילבלת אותי וסיקרנת אותי כאחד. על אף שאנו לא מכירות ועד כה הגבת לדברים שלי ופחות סיפרת על עצמך, אני חייבת לומר שנשמע שיש לך הרבה אומץ והרבה כוחות ואף הצלחת בדרכך הייחודית להעביר אלי חלק מן הכוחות. את חוששת מטיפול ? נשמע שאת כבר בתוך תהליך טיפולי, אמנם "עדין" כהגדרתך אבל עדיין זהו טיפול!

אני מרגישה שאין לי את הכוחות להתמודד עם הכאב והעוצמות שלו. אשמח אם תסבירי יותר... למה את מתכוונת בטיפול "עדין" והאם הוא לא מעמיד אותך מול הכאב ? (הרי זוהי אחת ממטרות הטיפול - להתייצב אל מול הכאב )

כשאני אומרת שאת לא סובלת מספיק אני בעיקר מתכוונת לכך שעדיין לא חלית ( חו"ח ) ז"א שפיזית את בריאה, אני לא בטוחה, אבל מעדיפה לא לדעת בנושא כרגע.
אני חייבת ללכת אבל רוצה להמשיך לכתוב לך ולהגיב על הדברים שכתבת - אחזור לכאן מאוחר יותר.

[מתוקה*]

ההתדיינות סביב האם ללכת או ללכת לטיפול היא כבר צעד חשוב. כמו שאני רואה את זה, ההתדיינות עם הדברים היא שמתחילה להניע את הגלגלים. מכאן, הצעד הבא יהיה למצוא את הטיפול שמתאים לך, וזה לא בהכרח אומר טיפול פסיכולוגי. יכול להיות שמה שאת צריכה, זה לא מטפל קונבנציונלי, אלא מישהו שיראה מעבר לתאוריות הפסיכולוגיות, יראה אותך על רבדייך השונים וידע לתת את המענה, לגעת בך בדרך שהכי תתאים לך. גם אם את חוששת מטיפול כי כבר נסית בעבר וזה לא הצליח, זה לא אומר שאין מטפל נכון עבורך. אנו כבני אדם, דינמים ומשתנים כל הזמן, מה שהיה נכון עבורך לפני מספר שנים אולי כבר לא נכון עבורך היום, זה לא אומר שאת צריכה להפסיק לחפש. גם אני הייתי לפני כמה שנים בטיפול אצל מטפלת מסוימת, שהיתה מאוד "פסיכולוגית" וקונבנציונלית, אבל זה התאים לי. בשלב מסוים התחלתי להרגיש שהקצב שלי השתנה וזה כבר לא מתאים לי יותר. ידעתי שאני צריכה לעזוב אך טרם מצאתי מישהו אחר. כשפגשתי במקרה את המטפלת הנוכחית שלי, מיד ידעתי שזה "זה" שזה מה שאני צריכה כרגע וידעתי לעמוד על שלי ולקבל בדיוק את מה שהרגשתי שאני צריכה, לראשונה בחיי דרשתי את מה שאני צריכה, זה היה הצעד הראשון בשבילי ומשם הדברים רק השתפרו. מה את צריכה? רק את יודעת, אם באמת תקשיבי לעצמך ותאפשרי לעצמך לדרוש את מה שאת צריכה.

[אור*]

כשפגשתי במקרה את המטפלת הנוכחית שלי, מיד ידעתי שזה "זה" שזה מה שאני צריכה כרגע וידעתי לעמוד על שלי ולקבל בדיוק את מה שהרגשתי שאני צריכה, לראשונה בחיי דרשתי את מה שאני צריכה, זה היה הצעד הראשון בשבילי ומשם הדברים רק השתפרו. מה את צריכה? רק את יודעת, אם באמת תקשיבי לעצמך ותאפשרי לעצמך לדרוש את מה שאת צריכה.
ידעת מה את צריכה רק לאחר שפגשת את המטפלת הנוכחית - לא לפני, התמזל מלך... השאלה היא האם יכולת לזהות מה את צריכה לפני שפגשת אותה... אני קצת מסתבכת עם עצמי בעניין הזה... האם אני יודעת מה אני צריכה.. מה נכון עבורי היום? אני נורא מתקשה לענות על זה..
האם שיטת הטיפול שלך היום שונה מאוד משיטת הטיפול הקונבציונלי ? יש כל כך הרבה שיטות טיפול, אינסוף מטפלים, אינסוף גישות...

מישהו שיראה מעבר לתאוריות הפסיכולוגיות, יראה אותך על רבדייך השונים וידע לתת את המענה, לגעת בך בדרך שהכי תתאים לך. נשמע קסום... רק שאיני יודעת מהי הדרך שהכי תתאים לי היום... מרגישה שאני חוזרת על עצמי, סליחה... אולי אני צריכה פשוט להמר.

[נועה_בר*]

נשמע שיש לך הרבה אומץ והרבה כוחות ואף הצלחת בדרכך הייחודית להעביר אלי חלק מן הכוחות. את חוששת מטיפול ? נשמע שאת כבר בתוך תהליך טיפולי, אמנם "עדין" כהגדרתך אבל עדיין זהו טיפול!
"תהליך טיפולי" עמוק ואמיתי נדמה לי שמתמשך לאורך כל החיים ( אם יבוא מישהו ויטען אחרת, אז אני אולי אתווכח איתו ) תמיד יש עליות וירידות, מצבים שונים וחדשים (או ישנים) להתמודד איתם.
גם אני אנושית וגם אני חוששת לגעת איפה שכואב.
אני מרגישה שאין לי את הכוחות להתמודד עם הכאב והעוצמות שלו. אשמח אם תסבירי יותר... למה את מתכוונת בטיפול "עדין" והאם הוא לא מעמיד אותך מול הכאב ?
טיפול עדין לדעתי הוא טיפול בפרחי באך, אולי אני לא מספיק מבינה בזה, אבל כך נדמה לי, אולי היה לי קל לחשוב שזה עדין, וזה מה שעזר לי להתחיל.
לא חשוב.. מה שיבוא יבוא ואיתו אצטרך להתמודד, כך או אחרת, עדין או לא.
נחיה ונראה... כמו שאומרים.

מרגישה שאני חוזרת על עצמי, סליחה... אולי אני צריכה פשוט להמר.
כל חשבתי כשכתבתי "לקפוץ למים".
הולכת לשלוח לך מייל, מקווה שלא יקח לי כל היום.. אבל אני מזהירה מראש שבזה אני א-י---ט--י--ת.

[מתוקה*]

שאלת אם ידעתי מה אני צריכה גם לפני שפגשתי את המטפלת... ידעתי מה אני לא צריכה, מה כבר לא נכון לי. זה היה קשור בעיקר לקצב של הטיפול. בטיפול הקודם שהיה אצל פסיכולוגית, הקצב היה מאוד איטי. כשאני אומרת קצב הכוונה היא להתקדמות התהליכים. כל התקדמות ולו הקטנה ביותר לקחה המון זמן, לא היתה שם ישירות הדברים לא ממש הושמו על השולחן. אבל במשך תקופה מסוימת זה התאם לי. הייתי זקוקה לאיטיות הזו, לזהירות הזו. בשלב מסוים זה כבר לא התאים לי והרגשתי את זה, הבנתי שאני זקוקה למטפל שיאפשר לי להיות יותר אמיצה, שיחזיק לי את היד אבל גם יתקדם בו זמנית, וגם אולי שלפעמים יאלץ אותי לקפוץ למים ולא רק יזהר איתי כל הזמן. אז כן, לשאלתך, אפשר לאמר שבעצם ידעתי מה אני צריכה ואני מאמינה שאין מקריות בדברים שקורים לנו. לא במקרה פגשתי את המטפלת שכל כך התאימה לי. התזמון היה נכון עבורי ולכן זה יכול היה לקרות. יכול להיות שאם הייתי פוגשת אותה שנה לפני כן, הייתי נבהלת מהעוצמות שלה, מהישירות שלה, מהאינטימיות שנוצרת במפגש איתה, בטיפול שמשלב עבודה עם הגוף ועבודה במגע, וכנראה שפגשתי אותה בדיוק מתי שהכי הייתי זקוקה לזה ולכן זה הרגיש כל כך נכון.
ושוב, אני מאמינה שבעזרת הקשבה לעצמך תוכלי לדעת מה את צריכה, זה לא נמצא כל כך רחוק, אלא ממש כאן בתוכך. יתכן שתוכלי לדעת מה את צריכה רק בשיטת האלימינציה, דרך מה שאת לא צריכה, אמנם זו שיטה פחות נוחה אבל לפעמים אנו חיבים לעבור דרכה...
ושוב בהצלחה.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

דף-למחיקה?

[Pלונית_אחרת*]

מתוקה, נראה לי שזה טרי מכדי למחוק, לא?! אולי אור פשוט מעכלת דברים שאמרתן לה ועוד תשוב לכתוב.

[נועה_בר*]

הלוואי.
אני סקרנית מאוד לשלומה.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

לאן נעלמת אור? חשבתי שאולי היא תקרא את זה ותגיב...
לא הייתי מוחקת סתם כך, אני שמחה שאתן הגבתן, אולי היא תראה שאנחנו כאן, דואגות לה

[אור*]

שלום לכולם..
במקרה ממש במקרה הצצתי בדף הנושן הזה שפתחתי והופתעתי לראות שעברתן כאן.. זה ריגש אותי, באמת.
אכן נעלמתי לי למרות שכל העת הייתי כאן, הצצתי ונמנעתי מלכתוב.. עוברת תקופה לא קלה, כשהחלתי לכתוב כאן קיויתי שהכתיבה
תסייע לי להתמודד עם כל ההתרחשויות בחיי... נועה היקרה ומתוקה ליוו אותי אולם הגיע רגע בו חשתי שאיני יכולה עוד לכתוב.. חייבת להודות שהיה רגע שהרגשתי שאיני חשובה עוד לאיש.. ומיעוט התגובות בדף זה (שכל כך התאמצתי לכתוב בו) רק תרם להרגשה.
נועה יקרה - אני מתנצלת שנעלמתי .. מקווה שתקבלי את התנצלותי.. התכוונתי לכתוב לך זאת באופן אישי ..
ולפלונית -
אולי אור פשוט מעכלת דברים שאמרתן לה ועוד תשוב לכתוב. ממש כך... אולי עוד אשוב לכתוב בקרוב, עכשיו שאני יודעת שאתן כאן..

_לאן נעלמת אור? חשבתי שאולי היא תקרא את זה ותגיב...
לא הייתי מוחקת סתם כך, אני שמחה שאתן הגבתן, אולי היא תראה שאנחנו כאן, דואגות לה_ שוב, תודה לכן שאתן כאן, "דואגות לי"
וכנראה שאין זה מקרה שהעזתי להציץ בדף זה דווקא היום אחרי שעבר כמעט חודש שלם... והפעם עיניי לא דומעות כבעבר, דברים משתנים כל הזמן ואולי הפעם לא אוותר לעצמי, מבטיחה לנסות.


מתוקה מתחילה מחדש
האם זו את מתוקה שכתבה לי בעבר? אשמח לשמוע מה שלומך ועל ההתחלה החדשה שמסתמנת בשמך...

[נועה_בר*]

חייבת להודות שהיה רגע שהרגשתי שאיני חשובה עוד לאיש.. ומיעוט התגובות בדף זה (שכל כך התאמצתי לכתוב בו) רק תרם להרגשה.
מכירה את ההרגשה. מכירה את התחושה של למי איכפת, גם פה באתר. איך לכתוב שיגיבו ולמה אחרים לא מגלים עניין.
גיליתי שזה 'דורך' לי על היבלות האישיות שלי עם העולם.
זה מדהים איך מדיום כל כך ווירטואלי הופך להיות לנו כל כך אמיתי, מוחשי ואנו מאמצים אותו לנו כחבר.
גם לי זה קרה וקורה.
יש כאן דפים בהמון נושאים, גם אני פתחתי כמה דפים שלא היתה להם הרבה תגובה, ומה שגיליתי לאחרונה שאם הנושא הוא לא "חי", נושם, מתפתח וזורם אז קשה לשמור על הדף הרבה זמן ( וזה בכלל לא רמז לדף שלך אלא ראיה כללית שלי לאיך הדברים 'מתנהלים' כאן במציאות. ראי למשל את הדף הנפלא אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ שנפתח לפני כ- 10 ימים והיה חי ונושם ( יחסית ) כבר היום עומד בודד.
הדפים הפעילים שבהם כל הזמן כותבים הם דפי הבית, ודפי הבלוג וגם הדפים שבהם יש שאלות קצרות לכל מיני תהיות שכל אחד יכול להתעניין בהם או שהרוב התנסו בהם ( תזונה, הנקה וכו' ).
מעבר להכל יש כאן אנשים שמכירים אחד את השני, כאלו שיותר וכאלו שפחות ולכן אם מישהי מוכרת מחפשת תמיכה, יש יותר סיכוי שחברותיה יקפצו לעזור לה, זה מאוד טבעי. בדיוק כמו שזה טבעי להרגיש מאוד בודדה במדיום כל כך וויטואלי.
שוב, הרגשות שעולים כאן הם לדעתי שייכים לעולמנו הפנימי.
העיניין הוא גם שאנשים וותיקים כאן נדמה לי שעייפים לכתוב דברים דומים לאנשים שונים. יש המון דפים ישנים למשל בהמון נושאים. אם את לא מקבלת תשובות שאת מחפשת אולי שווה לך ללכת לדפים ישנים בנושאים קרובים ולקרוא. בעיות של אחרים סה"כ יכולות להיות מאוד דומות לשלנו. וזה עוזר.

מקווה שמתוך הקושי תגיעי למקום יותר טוב, כך זה צריך להיות. המון הצלחה במשחק החיים.
וכמובן אשמח אם תכתבי עוד.. פה או בדפים אחרים.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

אני כל כך שמחה לראות שאת עוד כאן, תהיתי מה קורה איתך, אשמח אם תכתבי אבל גם אם לא ואת צריכה מנוחה זה בסדר.
אני זו אכן אותה מתורב ממקודם, אלא שפתחתי לי דפבית את מוזמנת מתוקה מתחילה מחדש
בינתיים שולחת לך

[אור*]

זה מדהים איך מדיום כל כך ווירטואלי הופך להיות לנו כל כך אמיתי, מוחשי ואנו מאמצים אותו לנו כחבר.
בדיוק מזה נרתעתי.. חששתי שאני עוד עלולה להיפגע מהמדיום הזה ועוד ממקום שחשתי פגועה מאנשים שקרובים אלי בחיים הלא וירטואליים.
מכירה את ההרגשה. מכירה את התחושה של למי איכפת, גם פה באתר. איך לכתוב שיגיבו ולמה אחרים לא מגלים עניין. קלעת בדיוק לתחושה שלי.. חשתי תיסכול עצום על כך שאיני מצליחה להעביר במילים את התחושות שלי ועד כמה משמעותית היא כל תגובה שלכם כאן... רציתי לכתוב בלי לחשוב איך יגיבו ואיך אעורר עניין ומצאתי את עצמי עושה בדיוק ההיפך - זו היתה סיבה נוספת להיעלמות שלי ולהפסקת הכתיבה שלי שנראתה לי פטתית - כמו עוד נסיון עלוב שלי לחפש קירבה והקשבה ועוד במקום וירטואלי שלעתים יכול להרגיש מאוד מנוכר..
אני יוצאת מהעבודה עכשיו אמשיך אולי כשאגיע הביתה.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

אור
את עדיין כאן?
נכנסתי עכשיו לדף מפגש רווקים רווקות וראיתי שמתישהוא כתבת שם שתרצי להשתתף בו, נראה לי שאבוא, זה אמור להיות בשבוע הבא, אשמח אם תבואי גם ונוכל להכיר, וגם אם לא תבואי ספרי קצת מה שלומך, שוב נעלמת לי...

[פלוני_אלמונית*]

היי מתוקה
תודה שאת עדיין חושבת עלי... אני עדיין כאן, שותפה דוממת...
נמצאת ב"סרט" משלי ...
אשמח להגיע למפגש (אם יהיה לי האומץ) מתי הוא מתקיים ? חשבתי שהיה כבר מפגש ופיספסתי..
בכל אופן אשמח להכירך מאוד מאוד מאוד...
מצטערת שנעלמתי...למרות שאני תמיד כאן "צופה" גם עליך

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

אור
כנסי לדף מפגש רווקים רווקות ינואר 2005 ותתעדכני שם מתי המפגש, כל רגע זה משתנה, נכון לכרגע זה בשבת הבאה 5/2 ב- 12:30 אבל זה בטח ישתנה עוד פעם, אז תבדקי שם במהלך השבוע, מאוד מקוה שגם אני לא אשתפן ואבהל ברגע האחרון <מתוקה רק עושה את עצמה אמיצה אבל היא ממש לא>

[פלוני_אלמונית*]

מתוקה
אם נבטיח שתינו לא להשתפן נוכל להתראות בקרוב..אשמח מאוד מאוד להכיר אותך

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

נו אז בואי נקבל החלטה שלא משתפנים
שלוש, ארבע ו...

[נועה_בר*]

בנות, בנות, אני מקנאה! גם אני רוצה להצטרף אבל לא רווקה ( בעצם כן בת.ז. )...........
נשמע באמת מפחיד בהתחלה אבל נדמה לי שזה יהיה ממש טוב להיפגש.

יש לי כבר שני נסיונות של 'פגישות עיוורות' מהסוג הזה, כמובן שזה מאוד מוזר בהתחלה לראות פנים שבכלל לא דמיינתי, אבל מעבר לכך זה ממש אחלה.
לא לפספס! לא להשתפן! ( תנועת מחאה ) שווה, שווה. כמה כייף לכן. @}
זו התנסות מאוד מעניינת ב משחק החיים, לדמיין מישהו דרך התכתבות בלבד, ליצור 'תמונה' מסויימת בראש, ואז לראות איך התמונה משתנה, רק מישום שיש לה פנים וצורה. תעתוע. תירגול טוב בתשומת לב לדעות קדומות.
בבב-ה-צצ-ללל-חחחח-ההההההההה.

[אור*]

נועה יקרה
בזה הרגע הצטרפת... ! אשמח מאוד מאוד שתגיעי ל "פגישה העיוורת" ושאזכה להכירך..
ומי אמר שהמפגש מיועד לרווקות/ים בלבד? וגם אם כן אז מה ? אשמח מאוד מאוד לראותך ואם אדע שתגיעי יהיה לי הרבה יותר קשה
להשתפן..

[נועה_בר*]

אור,
שולחת לך דוא"ל. ( אולי הגיע הזמן לדף בית את כבר נחשבת וותיקה! ) @}

[אור*]

היי נועה
כתבתי לך מייל..

זו התנסות מאוד מעניינת ב משחק החיים, לדמיין מישהו דרך התכתבות בלבד, ליצור 'תמונה' מסויימת בראש, ואז לראות איך התמונה משתנה, רק מישום שיש לה פנים וצורה. תעתוע. תירגול טוב בתשומת לב לדעות קדומות
כל כך נכון...סקרנית איך דמיינת אותי
תבואי למפגש בבקשה....

[נועה_בר*]

כל כך נכון...סקרנית איך דמיינת אותי
זהו, שאני לא מדמיינת אבל 'הדמות' שלך שאינה ניראת (עדיין) מקבלת בתוכי איזו נוכחות מעומעמת. היא נבנית בתוכי, ללא גוף ופנים.
ואז, לאחר שנפגשים, ברגע אחד מצטרפים פנים למשהו שהיה קיים בתוכי בלבד, אך עדיין לא השלים את הנוכחות שלו...
זה לא פשוט להסביר. אבל חוויה מעניינת ומלמדת.
ז"א ישנה נוכחות שלך שהיא לגמרי "שלי", בתוכי, והיא לא באמת שלך... ופתאום הפנים, במפגש, יוצרים אימות מציאותי . לא תמיד קל לחבר בין הגוף הזה שיושב לפנינו לבין הדמות הפנימית שהיא שלנו.
לדעתי הדעה הקדומה דווקא קופצת מיד כשרואים פנים. שם אנחנו מקבלים "דעה" שהיא לגמרי פרטית שלנו, ששיכת לעבר שלנו והפנים האלו מזכירים לנו משהו.. שמיד יוצר דעה, עוד הרבה לפני שהספקנו להכיר את האדם שמלפנינו.

[ר*]

אור יקרה,

קראתי גם את מה שכתבת כאן בדף שלך.
אני כתבתי למתוקה עוד קודם תחת השם אלמוני, על שאלה ששאלתי את ניסים אמון והוא וענה לי. תקראי את זה. על חיטוט בפצעים. לאנשים שיש בהם מודעות גדולה לעולם הפנימי שלהם, יש יתרונות וחסרונות. מודעות היא יתרון, השאלה היא מה עושים איתם. עם הופכים אותה למנגנון הצקה עצמית וחיטוט פנימי היא כואבת, אם מסתכלים וחוקרים את השורשים שלה, זהו רק יתרון.

החסרון הגדול, כמו שאמרת הוא שככל שאת יותר מודעת, יותר מתבוננת, יותר מבינה שאין אמיתות, ככה יש לך פחות אנשים לדבר איתם, ולחלוק איתם את הדברים האלה. זה באמת עצוב לגלות שגם אנשים שחשבת שהם נהדרים ובמובן מסוים הם עדיין נהדרים, חיים חיים עוורים. לא מצליחים להבין אותך, וזה מאד מתסכל כי לפעמים היינו רוצים להיות כאלה, בורות היא ברכה, מכירה ? אז זהו, שלא..

ופה בדיוק העניין. היא אפשר לנסות לנהל דו-שיח עם בן אדם שאת רוצה איתו קשר עמוק כשהוא לא מתנהל מלכתחילה,לדעתי, באופי מסוים. לא כל שיחה צריכה להיות על הטיפול הפסיכולוגי והבעיות אחד של השני. אבל בהחלט, יש תחושת אינטימיות, שאת מרגישה מתגובות של הבן אדם שמדבר איתך שהוא מבין, ושהשיחה באותו מקום.
זה תופס לבן/בת זוג, וגם לחברים..

לאט לאט, בתהליך הזה, בשנים האחרונות, גיליתי שיש לי למעשה חבר אחד שאני מצליח לדבר איתו ברמה הזאת. כל השאר, חברים מאד טובים, ואני מאד אוהב אותם, אבל אני בספק אם הם באמת מסוגלים להבין אותי אם הייתי מדבר איתם על הדברים שאני מדבר איתך עכשיו.

ולגבי בת זוג.. נו.. מה אני אגיד.. אני בערך באותו מצב. גם אני מתקשה למצוא בת זוג, גם בגלל שאני צריך משהי מאד פתוחה ועם בטחון עצמי אמיתי, שלא מדברת בסיסמאות, וגם כי אני ביישן ולא מתחיל ממש עם בחורות. בגלל המורכבות הזאת אנחנו נוטים להקשר למערכות יחסים בלתי אפשריות. אני בן 27 וגם מרגיש שאני עוד לא הספקתי כלום, אני לא סומך על אנשים שיודעים יותר מדי טוב מה הם רוצים, אני לא מאמין לזה.

_האם את מכירה את הספר לבסוף מוצאים אהבה? מכירה את הספר היטב וקראתי אותו מספר פעמים, הבנתי דברים מסויימים ועדיין... חוצמזה חשתי שהספר עשוי לסייע יותר לאנשים שנמצאים כבר בזוגיות ונכונים לעבוד עליה... למען האמת האפשרויות להכיר היום בחורים (מבחינתי בלבד) הן מעטות מאוד - אני עסוקה בעבודה ומוקפת באנשים שנמצאים כבר בזוגיות ארוכה כך שנותר לי רק "להחזיק את הנר" - וכן, אני יודעת שיש דרכים אחרות להכיר כמו האינטרנט, אבל משום מה הדרך הזו ממש לא נראית לי. אני יודעת שעבור אנשים רבים זוהי דרך נהדרת, ואני שמחה בשבילם, אני כנראה מקווה שאת "הנסיך" שלי אכיר בדרך מקרה...
ניסית_

אני כל כך מבין אותך.. אני סיימתי את הלימודים לפני חצי שנה, והתחלתי לעבוד.. ומעגל ההיכרויות מצטמצם. אני מוקף באנשים שנמצאים עמוק בהקמת משפחה, ואני מרגיש כל כך לא קשור. אינני שולל את האפשרות שתהיה לי כזו, אני בטוח רוצה, אבל אני לא מציב את זה כמטרה לגיל מסוים או נקודת זמן מסוימת. היכרויות באינטרנט.. אני חושב על זה.. לא ממש מעיז, קשה לי עם בליינדיטים, ואיך שלא הופכים את זה, זה בליינד דייט.

אין לי תשובות טובות להרבה שאלות. אולי פשוט צריך להפסיק לשאול ?? ופשוט לקבל את הדברים כמו שהם.

זהו.. הכתיבה שלי הגיעה סיומה הטבעי לעכשיו.. (-:

שיהיה לך סופשבוע מצוין
ר.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

אור
כן ככל הנראה המפגש לא יתקיים - חבל
בכל מקרה גם אני אשמח לפגוש אותך שם, מתי שזה לא יקרה. אם זה לא יקרה בזמן הקרוב נוכל לארגן לנו פגישה משלנו אם תרצי
סופ"ש נעים

[אור*]

היי ר
נחמד שקראת את הדף, למרות שחייבת להודות שבכל פעם שמישהו רושם תגובה אני מרגישה חשופה..הרגשה מוזרה אבל יש בה גם משהו משחרר.. והנה כבר נעים לי "לשוחח" איתך כאן, כאילו שאתה מכיר כבר חלק ממני שחלק מהאנשים הקרובים אלי לא מכירים כלל..

החסרון הגדול, כמו שאמרת הוא שככל שאת יותר מודעת, יותר מתבוננת, יותר מבינה שאין אמיתות, ככה יש לך פחות אנשים לדבר איתם, ולחלוק איתם את הדברים האלה. נכון ואין דרך חזרה ואין הנחות, אני מתכוונת לכך שברגע שפיתחת מודעות מסויימת זה בלתי אפשרי לחזור אחורה, וכן לפעמים מצאתי את עצמי מנסה שוב להתחבר לאנשים שחיים את החיים בלי לשאול יותר מדי שאלות אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא ממש שם איתם.. ועדיין מאמינה שזו ברכה (המודעות), לא מוותרת עליה גם אם עכשיו ישנו מחיר שעלי לשלם.. תחושת הלבד לא פשוטה והיא מתעצמת בעיקר ברגעים שיש סביבי המון חברים שעיוורים לתחושות שלי, ברגעים אלה אני מתנתקת ולעתים נשארת ומצליחה להנות מהפשטות שהם מקרינים...האם זו פשטות ?

אולי פשוט צריך להפסיק לשאול ?? ופשוט לקבל את הדברים כמו שהם. כמוך גם אני תוהה אם זוהי הדרך הנכונה..יתכן מאוד שכן

כל השאר, חברים מאד טובים, ואני מאד אוהב אותם, אבל אני בספק אם הם באמת מסוגלים להבין אותי אם הייתי מדבר איתם על הדברים שאני מדבר איתך עכשיו. גם אצלי המצב דיי דומה, אני מאוד אוהבת את החברים שלי ומשתדלת לקבל אותם כמו שהם כי בכולם משהו מיוחד.. עם חלקם אני יודעת שלא אוכל לדבר על הדברים שעוברים לי בראש, ניסיתי והתאכזבתי אבל הים מקבלת את זה יותר וביניהם מצאתי כמה שהצליחו להתחבר לדברים, אולי לא באותה עוצמה שהייתי רוצה ועדיין..
תוהה האם בכל פעם שאנו חשים שמישהו ממש מבין אותנו זה אכן כך ? (ממש כמו בהתכתבות שלי איתך, מרגישה שמבינה כל מילה שלך ולפתע תוהה, האמנם?)

היום לפני זמן קצר ניהלתי שיחה טלפונית סתמית עם בחור שקיבל את המספר שלי מאחד החברים שלי... דיברנו ובאיזשהו שלב הפסקתי להקשיב לו ואיבדתי לגמרי את חוט השיחה... מילמלתי כמה שטויות וכעסתי על עצמי שאני משתפת פעולה בסיטואציה כל כך מעושה ולא טבעית...רציתי להיות עצמי, לצחוק ולדבר בחופשיות ... אולי אני קשה מדי (סה"כ שיחה ראשונה) וצריך לתת לדברים זמן..ועדיין רק חושבת איך להתחמק מפגישה עימו כי ממש לא מתחשק לי לשבת שעתיים באיזה בר ולשחק את המשחק..
בכל מקרה אם אחליט בכל זאת לנסות אני אהיה עצמי ואם זה ירתיע אותו או שהוא לא יתחבר בעיה שלו.. לא?

ניגשת עכשיו לקרוא את הדברים שאמרת שנסים אמון כתב על חיטוט בפצעים. תודה..
ושוב שיהיה סופ"ש מקסים וחמים.

אור.

[אור*]

היי מתוקה !
מה שלומך? חייבת להודות שקצת חבל לי שהמפגש התבטל... ואולי זה רעיון טוב לארגן לנו מפגש מצומצם משלנו..אני אשמח
מה את אומרת ?
שיהיה לך סופ"ש מצוין!!

[ר*]

הי אור,

אני לא חושב שיש מה לפחד מהחשיפה, ואני שמח שנעים לך "לשוחח" איתי, בדיוק כמו שלי נעים לשוחח איתך, וובעיקר בגלל החשיפה הזאת, אני יודע שאת תביני את הדברים שאני כותב, ככה שהכיף הוא לשני הצדדים (-:


תחושת הלבד לא פשוטה והיא מתעצמת בעיקר ברגעים שיש סביבי המון חברים שעיוורים לתחושות שלי, ברגעים אלה אני מתנתקת ולעתים נשארת ומצליחה להנות מהפשטות שהם מקרינים...האם זו פשטות ?

גם אני לפעמים מרגיש לא מובן. וכמו שאת אומרת, אני גם מצליח לשתף חלק מהם ברמה כזו או אחרת וחלק לו. אני משתדל לא לקטלג יותר מדי. יש חברים שפשוט כיף שיש אותם, כי בדיוק כמו שאת אומרת, צריך להבדיל בין חיטוט עצמי, לבין עומק. לא תמיד בין חברים צריך את השיחות נפש, אפשר גם שיהיה סתם כיף ביחד. על המודעות אי אפשר לוותר, ואין דרך חזרה, אבל לאנשים יש מודעות ברמה שונה, וצריך לקבל את זה ככזה, ולהשתדל לא לשפוט אותם על מה שהם. ההתעוררות יכולה לקרות לכל אחד, או לא ברמה כזו או אחרת.. אנחנו פשוט צריכים לנסות להקיף את עצמנו באנשים שנעים לנו בחברתם, ומקבלים אותנו כמו שאנו.

תוהה האם בכל פעם שאנו חשים שמישהו ממש מבין אותנו זה אכן כך ? (ממש כמו בהתכתבות שלי איתך, מרגישה שמבינה כל מילה שלך ולפתע תוהה, האמנם?)

אני חושב שכשמישהו ממש מבין אותך, את מבינה את זה מהתגובות שלו. זה אינטואטיבי הרי... הרי את יודעת ששנינו מדברים על אותו דבר ? איך את יודעת ? את פשוט יודעת.. כל דבר מעבר לזה, נראה לי כהצקה עצמית.. כאן מתחיל הגבול המאד עדין.. למה את מטרידה את עצמך, אם את יודעת את התשובה ?



_היום לפני זמן קצר ניהלתי שיחה טלפונית סתמית עם בחור שקיבל את המספר שלי מאחד החברים שלי... דיברנו ובאיזשהו שלב הפסקתי להקשיב לו ואיבדתי לגמרי את חוט השיחה... מילמלתי כמה שטויות וכעסתי על עצמי שאני משתפת פעולה בסיטואציה כל כך מעושה ולא טבעית...רציתי להיות עצמי, לצחוק ולדבר בחופשיות ... אולי אני קשה מדי (סה"כ שיחה ראשונה) וצריך לתת לדברים זמן..ועדיין רק חושבת איך להתחמק מפגישה עימו כי ממש לא מתחשק לי לשבת שעתיים באיזה בר ולשחק את המשחק..
בכל מקרה אם אחליט בכל זאת לנסות אני אהיה עצמי ואם זה ירתיע אותו או שהוא לא יתחבר בעיה שלו.. לא?_

קודם כל כן !!(-: תהיי עצמך, אני פשוט היום לא מכיר דרך אחרת, וזה הדבר שהכי הייתי רוצה בבחורה, שתהיה אמיתית, שתדבר מהלב, ולא לפי "איך שצריך".
את מזכירה לי אותי, את כל כך מחמירה עם עצמך.. אני טוב בלתת עצות לאחרים ומתקשה בליישם אותם בעצמי.. כן זה מביך, ולפעמים מוזר לפתח שיחה עם בן אדם שאת לא מכירה, ולא יודעת איזה סוג חיבור יכול להיות. זה קושי שיש לי, לך ולעוד הרבה אנשים.. מה אני אגיד לך על החוסר חשק ? אני חווה אותו גם.. מצד אחד אני מאד רוצה קשר, מצד שני, אין לי אנרגיות לכל המשחק.. להגיד לך לא לצאת ? אני לא יודע מה להמליץ לך לעשות. אני יכול להגיד לך על עצמי, ואולי זה יעורר אצלך משהו. אני חושב שצריך לשחרר.. לשחרר את השוטר הפנימי הקשוח.. בלי קשר ועם קשר לזוגיות, וזה יושפע מזה.. לעשות שינויים שיגרמו לך להרגיש טוב, ואז כל הדברים האחרים יכנסו לפרופורציה.. אצלי טיפוס, רכיבה על אופניים וטאי צ'י משחררים אותו, ואצלך ?

אני חושב שגם להיות קצת מתוחה, ונבוכה, זה עדיין להיות עצמך, לא ? הרי אנחנו כבר יודעים שפגישה ראשונה לא בהכרח מתחילה כאילו מכירים מליון שנה והכל מושלם ומדהים. אז להגיד לך שאני הצלחתי ליישם את זה ? לא ממש.. שתי הבחורות שיצאתי איתם בחודשים האחרונים היו מהטיפוס שחיכה לוואו, ועדיין לא מצא אותו ואחרי פגישה אחת החליט שבלי וואו בפגישה הראשונה זה לא זה. ומאז לא ממש יצאתי, כי גם לא יצא לי כל כך איפה להכיר (משהי שהייתי רוצה איתה).
יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם, משיכה, הקשבה,הבנה ואיזשהו תחושה שנעים ביחד. הרי בלי זה מה יש ?

אנחנו צריכים להפסיק להתעסק בעבר הקרוב והרחוק שלנו, וכמו שכבר כתבתי, לנסות לסלוח לעצמנו, על ההחלטות שלנו, על הבחירות שלנו, ולהבין שעשינו הכי טוב שיכולנו בנקודת הזמן ההיא. להפסיק לחטט ולהפסיק עם הביקורת. ולשאול את עצמך כל יום, האם את מתייחסת לעצמך כמו לבן אדם שאת מאד מאד אוהבת ?

אני מת מעייפות מהעברת הדירה, והולך לישון.. (-:
לילה טוב ***
ר.

[אור*]

היי ר
וואו ..... יש לפתע כל כך הרבה דברים שאני רוצה לומר לך/לשתף אותך.. קראתי את שכתבת ונגעת בהמון דברים ..אבל אומרת לעצמי "לאט לאט אור, שום דבר לא בורח" , עכשיו הלכת לישון ואני בדיוק התעוררתי מתנומה שהיתה אמורה להיות קצרה אבל לשם שינוי החלטתי להתעלם מהשעון המעורר הקרצייתי ... עוד מעט אתעורר קצת ואחזור לכתוב..

[אור*]

היי ר
חזרתי...
קראתי את הדברים שנסים אמון כתב לך וגם את הדברים שכתבת כשהיית עוד אלמוני..דיברת על הקושי להתגבר על קשר שבא לסיומו לפחות בפועל, אם לא בהרגשה. זה החזיר אותי כמה שנים אחורה..
כתבת: אני התקשתי ומתקשה בלהניח לדברים ולשחרר ... אני לא מצליח להניח לדברים, ולתת למה שצריך להיות להיות.
הייתי באותו מקום, לצערי תקופה מאוד מאוד ארוכה, מה שבלם אותי מלהיפתח לאנשים רבים שיצאו ונכנסו לחיי באותן השנים. חייתי בסרט של עצמי ולא נתתי לאף אחד להתקרב, את זה הבנתי רק בדיעבד כמובן. כמוך, התייסרתי בלי סוף מדוע עשיתי או לא עשיתי צעדים מסויימים, כעסתי על עצמי ועליו, אולם יותר מכל על עצמי .. עבר זמן רב עד שסלחתי לו ובעיקר לעצמי, הבנתי שעשיתי את הטוב ביותר שיכולתי באותה תקופה..זה לא היה פשוט כלל. חייבת להודות שנשארו צלקות קטנטנות ולעתים ישנם רגעים שאני נזכרת בעבר ומוחה דמעה .. תקופה ארוכה תהיתי מה היה קורה לו...לו רק... היום אני יכולה לומר לך שההיאחזות שלי בקשר, בשרידים שנותרו ובזכרונות היתה סוג של בריחה מהתמודדות עם כל מה שהיה סביבי...לא, זו כבר לא היתה אהבה, זה היה רק הקושי שלי לשחרר, לסלוח ולהתקדם הלאה. כמובן שבזמנו אף אחד לא הצליח לשכנע אותי אחרת והייתי משוכנעת שמדובר באהבת חיי שהתפספסה, שללא כוונה הרחקתי אותה ממני, רציתי אותה חזרה!
יתכן שאצלך הסיפור הוא שונה ואני חלילה לא עושה הקבלה.. רק משתפת אותך, ואולי זהו תהליך שעליך עוד לעבור כמו שקרה לי..
ואולי זו אהבה ואם כן היא תנצח.. ולא זו לא עוד קלישאה, אני באמת מאמינה בכל ליבי שכל צעד שאנו עושים או לא עושים הוא מה שנכון עבורינו באותה נקודת זמן, ויש לי תחושה שאתה נמצא היום במקום טוב, במקום ששואל שאלות וגם מספק חלק מן התשובות ובכלל תקופה של שינויים היא זמן נהדר והזדמנות נפלאה לזהות היכן יצרנו לעצמינו קבעונות.. "דברים שרואים משם לא רואים מכאן"
כייף לך..התחלה חדשה, גם אם לעתים קשה, היא דבר מעורר ...מאחלת לך מכל הלב שתצליח לשחרר ולפנות מקום לחוויות חדשות ומה שצריך לקרות יקרה כי אתה שם מכוון את הדברים ויש לי תחושה חזקה שאתה בדרך הנכונה @}

התכוונתי להמשיך לכתוב כי יש עוד דברים שרציתי להתייחס אליהם, לשתף אותך וגם לשאול...אבל המחשבה נעשתה איטית והעיניים כבר נעצמות אז אפרוש לעתה...
לילה טוב
אור

[ר.*]

איך עשית את הירח ??
חיפשתי משהו כזה ולא מצאתי..

הדברים שכתבתי לניסים אמון, היו לאורך תקופה ארוכה, שאני כבר מאחוריה. אל תחזרי שנים אחורה, כולנו היינו שם (-:


ואולי זהו תהליך שעליך עוד לעבור כמו שקרה לי..

אני חושב שאנחנו כל הזמן בתהליך.. לא בטוח שממש מגיעים לנקודה בזמן שבה אומרים "הנה, התהליך נגמר". הרי עם תסתכלי על עצמך עוד אחורה עוד חצי שנה, גם תתפלאי איך עשית ככה וככה, ותרגישי כאילו עברת כברת דרך ארוכה מאז.

כל הכבוד על השינה הארוכה (-: , אני עוד בהסתגלות לבית החדש... ככה שהשינה סבירה, אבל לא הרבה יותר מזה.

התייסרתי בלי סוף מדוע עשיתי או לא עשיתי צעדים מסויימים, כעסתי על עצמי ועליו, אולם יותר מכל על עצמי .. עבר זמן רב עד שסלחתי לו ובעיקר לעצמי, הבנתי שעשיתי את הטוב ביותר שיכולתי באותה תקופה..זה לא היה פשוט כלל. חייבת להודות שנשארו צלקות קטנטנות ולעתים ישנם רגעים שאני נזכרת בעבר ומוחה דמעה .. תקופה ארוכה תהיתי מה היה קורה לו...לו רק... היום אני יכולה לומר לך שההיאחזות שלי בקשר, בשרידים שנותרו ובזכרונות היתה סוג של בריחה מהתמודדות עם כל מה שהיה סביבי...לא, זו כבר לא היתה אהבה, זה היה רק הקושי שלי לשחרר, לסלוח ולהתקדם הלאה. כמובן שבזמנו אף אחד לא הצליח לשכנע אותי אחרת והייתי משוכנעת שמדובר באהבת חיי שהתפספסה, שללא כוונה הרחקתי אותה ממני, רציתי אותה חזרה!

אצל הרבה אנשים שקורה ברמה כזו או אחרת, גם אצלך ואצלי. אבל הבנו, ראינו את הדפוס, ואפשר להמשיך הלאה. הבריחה מהתמודדות היא בדרך כלל בעולם הפנימי לא בסביבה, היחסים שלך עם הסביבה הם תוצאה של מה שקורה בפנים. את מכירה את אגדת הבית הבוער של הבודהיזם ? לכי תשכנעי אנשים שהגג של הבית שלהם בוער (-:..

אני מרגיש מצוין, ושמח עם השינויים שעשיתי. אני אוהב את הדברים שאני עושה, וכמו בספר ילדים.. אבל הכי אני אוהב להיות אני (-: כיף ככה (-: לא ?

ר.

[ר.*]

קראתי עוד מהדברים שכתבת כאן בעבר, וחשבתי על זה קצת.. הכל בסדר..

תקראי את זה :

http://www.nrg.co.il/online/15/ART/792/562.html

טור של ניסים אמון ונראה לי שהוא יעניין אותך (-:

ר.

[אור*]

היי ר

איך עשית את הירח ?? תכתוב את האות Z שלוש פעמים ברצף (חוצמזה שגיליתי שיש דף הבעות בצ'יק צ'ק ויש שם מאגר שלם)

הבריחה מהתמודדות היא בדרך כלל בעולם הפנימי לא בסביבה, היחסים שלך עם הסביבה הם תוצאה של מה שקורה בפנים. כמה נכון..עכשיו רואה לפתע את ההתרחשויות בחיי לאחרונה באור שונה..

הדברים שכתבתי לניסים אמון, היו לאורך תקופה ארוכה, שאני כבר מאחוריה. אל תחזרי שנים אחורה, כולנו היינו שם
שמחה שאתה כבר מאחוריה וכמו שניסחת יפה אנחנו כל הזמן בתהליך. אני מצטערת שהשתמע מדבריי שאתה עדיין באותה תקופה, זו ממש לא היתה הכוונה. אל תחזרי שנים אחורה, כולנו היינו שם סה"כ שיתפתי אותך בתקופה שאני חוויתי בעבר וחזרתי אחורה רק במחשבות, לא בהרגשה, מרגישה פתאום שלא בנוח וחשוב לי שתדע שבכתיבה שלי כאן אליך ולאחרים אין כל כוונה לשיפוטיות או עריכת השוואות.. שוב מצטערת.

_אני מרגיש מצוין, ושמח עם השינויים שעשיתי. אני אוהב את הדברים שאני עושה, וכמו בספר ילדים.. אבל הכי אני אוהב להיות אני כיף ככה לא ? הכי כייף !

[אור*]

תודה על הקישור לטור של נסים אמון, בטוחה שאמצא בו עניין.

לעשות שינויים שיגרמו לך להרגיש טוב, ואז כל הדברים האחרים יכנסו לפרופורציה.. אצלי טיפוס, רכיבה על אופניים וטאי צ'י משחררים אותו, ואצלך ?
משתדלת כל הזמן להכניס דברים לפרופורציה, ועדיין זה הרי דבר יחסי ואישי מאוד לכל אדם.. חוצמזה עושה המון דברים שגורמים לי תחושת שיחרור עצומה - מדי ערב רוכבת על אופניים בפארק שעה וחצי - כל יום מחדש מחכה לרגע בו אני עולה על האופניים, שמה את האוזניות ויוצאת לדרך..זה זמן קסום, כאילו לרגע הכל נעצר ובעצם הכל ממשיך אבל מקבל משמעות אחרת... לא יכולה להסביר במילים... השקט מסביב, האויר הקר והנעים והמאמץ הפיזי גורמים לי לתחושה של התנקות מהתרחשויות של היום שעבר... לעתים גם עושה עצירה קלה ורוקדת כאילו שאף אחד לא רואה אותי... וכשאני חוזרת הביתה מרגישה כאילו היום רק התחיל ..

[ר.*]

אז את כבר יודעת את הסוד (-:

כשאני מטפס, העולם נעלם. הכל מתמקד בצעד הבא, בנשימה הבאה, בתנועה, ובמגע עם הסלע. מהרגעים הכי טובים שלי, מה שאני זוכר זה איך הרגיש הסלע, את המרקם, איך הרגישו האחיזות כשהחזקתי אותן, בטיפוס אני נעלם. זה מדהים. בסוכות נסעתי לטפס ולנוח בסיני (באיזור סנטה קתרינה, איזור מדהים), אחרי ארבעה ימים, חזרתי לארץ, וברכבת בדרך צפונה, ישבתי שקט, מבפנים ומבחוץ, וחייכתי כל הזמן. כמו שאמרת.. אין מילים להרגשה הזאת.. רק שקט ואושר..

אחרי אימוני טאי צ'י שכבר לא יצא לי להתאמן הרבה זמן, הייתי מקבל תחושה דומה. ואפילו יש לי דימוי טוב לזה. מכירה את המשחקי ילדים שבו צריך להכניס עיגול לחור עגול ומשולש לחור משולש וכו.. ? אז אם לפני האימון הייתי מרגיש ככה, בסופו הכל יושב במקום. כל דבר בפנים מוצא את המקום הטבעי שלו, והכל מאוזן ורגוע.. תחושה מאד נעימה..

. אני מצטערת שהשתמע מדבריי שאתה עדיין באותה תקופה, זו ממש לא היתה הכוונה. אל תחזרי שנים אחורה, כולנו היינו שם סה"כ שיתפתי אותך בתקופה שאני חוויתי בעבר וחזרתי אחורה רק במחשבות, לא בהרגשה, מרגישה פתאום שלא בנוח וחשוב לי שתדע שבכתיבה שלי כאן אליך ולאחרים אין כל כוונה לשיפוטיות או עריכת השוואות.. שוב מצטערת.

הכל בסדר (-: אל תחמירי עם עצמך, הכוונה טובה, תרגישי בנוח.

יש איפה לרכב בפארק על אופניים שעה וחצי ? גרתי בתל אביב שנתיים, והייתי רץ על הירקון ליד הספורטק . מאד כיף בחיפה , 10 דקות עם האופניים ואני בכרמל בשוויצריה הקטנה, ויש שם כל כך הרבה מסלולים אופניים יפיפיים. ולמזלי.. רק עברתי, ואת האופניים קניתי רק לפני חודשיים, ורק עכשיו אני מתחיל ממש להינות מזה..


לעתים גם עושה עצירה קלה ורוקדת כאילו שאף אחד לא רואה אותי

זה בדיוק מה שצריך (-: אני לא רוקד מספיק.. הייתי לפני איזה חודש אצל חברים בתל-אביב, והלכנו למסיבה שהתחילה בשעה מוקדמת (19:00) הגענו ברבע לתשע, ורקדנו נון סטופ עד רבע לאחד. ופשוט היה כיף ומוזיקה מעולה (שחורה ואלקטרונית), הרבה זמן לא נהנתי ככה, צריך לעשות את זה יותר, לשחרר.. (-:

[ר.*]

וואו ..... יש לפתע כל כך הרבה דברים שאני רוצה לומר לך/לשתף אותך.. קראתי את שכתבת ונגעת בהמון דברים ..אבל אומרת לעצמי "לאט לאט אור, שום דבר לא בורח"

אני מקשיב (-: או קורא ..

[אור*]

היי ר,
קראתי את מה שכתבת וזה גרם לי לחייך .. .. יוצאת לברנצ' אכתוב כשאחזור

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

מדי ערב רוכבת על אופניים בפארק
זה זמן קסום - אוי רוצה גם...(יש לי אופניים שעומדות סתם כך, מקוה להתחיל לרכב בין שבילי המושב, מקוה שלא משלה את עצמי)
אור חשבתי שאם המפגש לא יתקיים בסופ"ש הקרוב אז נארגן מפגש פרטי לעצמינו, מקובל עלייך?

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

הדיאלוג ביניכם מקסים, כיף לי לקרוא

[אור*]

היי מתוקה
ממליצה לך בחום להתחיל לרכב על האופניים ועכשיו שאת עוברת למושב זה יכול מאוד להתאים. אני היום מכורה לרכיבה ...אולי בעתיד נוכל לארגן טיול אופניים...מה את אומרת ? ולגבי מפגש ביננו אני אשמח מאוד ואפילו מוכנה להרים את הכפפה.. (מה שלא אופייני לי כל כך..) תכתבי לי אולי למייל ונמצא לנו יום..

[אור*]

היי ר
מכירה את המשחקי ילדים שבו צריך להכניס עיגול לחור עגול ומשולש לחור משולש וכו.. ? אז אם לפני האימון הייתי מרגיש ככה, בסופו הכל יושב במקום. כל דבר בפנים מוצא את המקום הטבעי שלו, והכל מאוזן ורגוע.. תחושה מאד נעימה..
בטח שמכירה את המשחק, גם את ההרגשה... אהבתי את ההקבלה למשחק הילדים שבסופו הכל יושב במקום..תחושה אדירה

יש איפה לרכב בפארק על אופניים שעה וחצי ? יש מרחבים אינסופיים, בעיקר אוהבת להתרחק מההמולה של המשפחות והילדים ולרכב בשבילים צדדיים, חלקם נסתרים, יש גם מקום מקסים באיזור שכשמגיעים אליו זה כאילו נכנסת לסבך של יערות... אז אני מתנתקת לגמרי, חשה שלווה ורוגע ומדמיינת לעצמי שאני במקום רחוק שקט וקסום ...ממש כמו באגדות.. לרוב כשאני חוזרת הביתה לאיזור המרכז, כולי מחוייכת ותחושת השלווה ממשיכה ללוות אותי - הכל נראה יפה יותר, רגוע יותר וגם האנשים סביבי נראים לי פתאום רגועים יותר, חייכנים ומסבירי פנים... ואז...... בום טראאחחח! אופס , מרוב שלווה ורוגע לא שמתי לב שהאור ברמזור התחלף לאדום...או שאני רוכבת על הנתיב הנגדי של הכביש...כן זה קורה לי לעתים...חולמת לי בהקיץ..

[ר.*]

אני לא ממש מכיר את הפארק עד כדי כך טוב.. (-: אני אוהב לבקר בתל-אביב אבל לא הייתי כל כך רוצה לחיות בה. אני לא אוהב את ה- STRESS של החיים בתל-אביב.

אז אני מתנתקת לגמרי, חשה שלווה ורוגע ומדמיינת לעצמי שאני במקום רחוק שקט וקסום ...ממש כמו באגדות
זה לא באגדות. זה בניו-זילנד (אם עוד לא היית..) (-: אבל לא חייבים לנסוע כל כך רחוק (למרות שאני ממליץ..). יש לנו צפון יפיפה, שבזמן האחרון אני רק מגלה יותר ויותר כמה הוא יפה ושקט. ויש לנו מדבר, ואת סיני בין אם זה בים או בהרים בפנים, ויש את ירדן, את איזור ואדי רם ופטרה שהוא עוצר נשימה בעוצמתו.
אני מתאר לעצמי, שכבר הייתי בסיני ואת יודעת על מה אני מדבר..


ותחושת השלווה ממשיכה ללוות אותי - הכל נראה יפה יותר, רגוע יותר וגם האנשים סביבי נראים לי פתאום רגועים יותר, חייכנים ומסבירי פנים...
זה לא רק הם. זה את.. זאת השלווה שלך.. נעים לך עם עצמך..

...או שאני רוכבת על הנתיב הנגדי של הכביש...כן זה קורה לי לעתים...חולמת לי בהקיץ..
מכירה את התחושה שאת נוהגת, ונגיד מדברת בדיבורית או משהו כזה, או חולמת בהקיץ. ופתאום מוצאת את עצמך "מתעוררת", איזה רבע שעה עדיין בנסיעה הכל בסדר, אבל אין לך למעשה מושג מה קרה ברבע שעה האחרונה על הכביש ?? שנסעת על "טייס אוטומטי" , נשמע מוכר ?

[אור*]

מכירה את התחושה שאת נוהגת, ונגיד מדברת בדיבורית או משהו כזה, או חולמת בהקיץ. ופתאום מוצאת את עצמך "מתעוררת", איזה רבע שעה עדיין בנסיעה הכל בסדר, אבל אין לך למעשה מושג מה קרה ברבע שעה האחרונה על הכביש ?? שנסעת על "טייס אוטומטי" , נשמע מוכר ?
נשמע מוכר מאוד, זה קורה לי המון וזה מדהים אותי כל פעם מחדש, שואלת את עצמי "לאן נעלמתי בחצי שעה האחרונה" ..חשבתי שזה קורה רק לי.. מסתבר שלא

[ר.*]

את לא לבד (-:

[אור*]

אני לא ממש מכיר את הפארק עד כדי כך טוב.. אני אוהב לבקר בתל-אביב אבל לא הייתי כל כך רוצה לחיות בה. אני לא אוהב את ה- STRESS של החיים בתל-אביב._ זו השנה הרביעית שלי בתל אביב, במקור אני מירושלים, מבינה על מה אתה מדבר...אכן יש STRESS בחיים בתל אביב ובכלל באיזורים עירוניים ...ועדיין גם בתל אביב יש לך את הבחירה איך לחיות, זה נכון שהלחץ יותר מורגש ולעתים גם משתלט, אבל כמו שאמרת : _היחסים שלך עם הסביבה הם תוצאה של מה שקורה בפנים. זה הולך לשני הכיוונים.. נכון לעכשיו נהנית מהעיר מחלקים מסוימים בה, אוהבת את האויר (לא בקיץ) והכי בעולם אוהבת את הים שנמצא במרחק הליכה.. טוב לי עכשיו אבל יש לי חלומות שיודעת שיש אחד עוד אגשים וכמו מתוקה מתחילה מחדש אמצא לי מקום שקט, אולי במושב, אולי בצפון, ואהפוך אותו לבית..

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

רוצה לשלוח לך מייל ולא יודעת מהו, גלי לי

[אור*]

קוראת עכשיו את הטור של נסים אמון...נהנית מכל מילה, תודה.. @}

[ר.*]

נכון לעכשיו נהנית מהעיר מחלקים מסוימים בה, אוהבת את האויר (לא בקיץ) והכי בעולם אוהבת את הים שנמצא במרחק הליכה
מסכים לגמרי. אני מאד אוהב את הסושי בתל אביב (-: בשנים האחרונות אני עשיתי מהפך בהרגלי התזונה שלי, והתחלתי מאד לאהוב סושי. כמו כל הדברים היפנים, אני באופן אישי למדתי לאהוב אותו בדרך הקשה.. הייתי כל כך רגיל לטעמים אחרים, ולקח לי זמן להתרגל. אבל מאז... כל הזדמנות אני אוכל.. אחותי גם מכינה אחלה סושי.. אוהבת ?

[אור*]

היי מתוקה...
שכחתי לרגע שלא כתבתי מהו המייל שלי.. ועכשיו גם ייחשף שמי הפרטי המלא... נראה לי שאעמוד בזה

[אור*]

איזה נחמד... נראה שמתוקה, ר ואני נמצאים כאן בו זמנית...

[אור*]

לא תאמין אבל בדיוק כמוך למדתי לאהוב את הסושי בדרך הקשה... בהתחלה לא הבנתי מה כל הרעש... הייתי רגילה לטעמים פיקנטיים ועשירים והטעם של הסושי היה בעיני טפל (כתבתי נכון ..או שכותבים תפל?) הגדרתי את הסושי "למל"מ מה שנקרא לא מועיל ולא מזיק... עם הזמן התרגלתי לטעמים החדשים והיום אוהבת מאוד סושי..ויש גם אחלה מקומות ממש ליד הבית שלי אז זו בכלל חגיגה..

[ר.*]

אני עכשיו עושה סקר שוק, לאינטרנט, כדי להתחבר מהדירה, אני לא בדירה עכשיו.. זה קצת מתיש..
גם אני לא ממש בטוח לגבי הת/טפל ..אבל נדמה לי שזה דווקא תפל (-:

ויש גם אחלה מקומות ממש ליד הבית שלי אז זו בכלל חגיגה
אכלתי במקום שקוראים לו נדמה לי "מון" ואם אני לא טועה זה היה בבוגרשוב (לא רחוק מהסנטר).. ממש טעים..
כיף לך.. שיש לך מקומות ליד הבית.. גם בחיפה יש, אבל המבחר פחות מדהים..

[אור*]

מכירה את ה"מון" בבוגרשוב..אכלתי שם לפני מספר חודשים וזוכרת שהיה מאוד טעים והיה להם גם אחלה סושי עם בטטה, טעמת ?

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

אור, אני מעתיקה את המייל שלך, את יכולה למחוק אותו אם את רוצה מהדף.
כן גם אני שמתי לב ששלושתנו נמצאים כאן היום כל הזמן יחד (מכורים!!!)
אפשר להצטרף לדיון על הסושי? אתם לא עונים אז אקבל את זה כהסכמה.
גם אני מאוד אוהבת סושי, לקח לי זמן להתרגל לאכול את הדגים החיים, לא היתה לי שום בעיה להתחבר לסושי עם האוז והאצות, אבל דג נא, בלי שום עטיפות? ברר.. בהתחלה לא הייתי מסוגלת. עם הזמן גיליתי שזה מעדן וגיליתי שאני יכולה לנסות דברים חדשים ושהם אפילו ימצאו חן בעיני (צריכה לאמץ את זה בעוד תחומים בחיים שלי ולא תמיד מעיזה)
ר היית במון? איך שם, אני אמורה לחגוג יום הולדת לחברה שלי והיא רוצה סושי, והיא גם גרה קרוב לשם, איך שם, גם מבחינת טעם וגם מבחינת מחיר, ספר לי

[אור*]

אגב בדקתי וצדקת רושמים תפל (חסר טעם) וטפל (כמו להבדיל בין עיקר לטפל)

[ר.*]

המון הוא אחלה מקום. מאד יפה, ונעים. הסושי מעולה וטרי. וחוץ ממלצר הומו ונודניק, סוכם כאחלה. אכלנו אני וחבר ארוחה עסקית ב 60 שקל כל אחד, שכללה מגש משותף עם 25 חתיכות מעורבות, כל מיני, אבל גדולים ומעולים.. ומרק מיסו לפתיחה, ושתיה.. אחלה דיל.. יצאנו מרוצים (-: גם הצלחות לא יקרות מדי..

ואפרופו אוכל, אני הולך לארוחת ערב (-: ואני צריך לאסוף את האחיינים שלי ואחותי (ובעלה) בדרך. אז שיהיה לשתיכן המשך ערב (בנות) מצוין (-:

[אור*]

עם הזמן גיליתי שזה מעדן וגיליתי שאני יכולה לנסות דברים חדשים ושהם אפילו ימצאו חן בעיני (צריכה לאמץ את זה בעוד תחומים בחיים שלי ולא תמיד מעיזה)
אני גם הייתי במון - יש שם אחלה סושי, מחירים סבירים, יש מקום שנקרא מאקי - סושי בר ברח' מרמורק 10 - גם מומלץ...
הם עושים גם מישלוחים

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

תודה על המידע ושיהיה שבוע טוב
אור - שלחתי לך מייל
גם אני תיכף יוצאת מהבית (הולכת לקנות מקרר - חלק מהטירחה של בית חדש שצריך לרהט, ואני לא ממש אוהבת לקנות ולצרוך, אבל אם לא יהיה לי מקרר זה יהיה עצוב יותר )

[ר.*]

אור יקרה,
בגלל שאין לי עדיין אינטרנט בבית, ואני עכשיו אצל ההורים עם המשפחה, אני אוכל לכתוב רק מחר בעבודה. כיף לקרוא את מה שאת כותבת.
אז אני מקווה שיהיה לך ערב מצוין ולילה טוב
והנה אני משתמש בטריק שלימדת אותי :

לילה טוב !!!
ר.

[אור*]

היי ר.
כייף ונעים גם לקרוא את מה שאתה כותב...
התעוררתי עכשיו שוב משינה שארכה מעבר למה שתיכננתי... ומה שמצחיק הוא שקבעתי להיפגש עם הבחור שסיפרתי לך עליו...כן כן החלטתי לקפוץ למים ולנסות לשחרר... בינתיים דיברנו בטלפון מספר פעמים ומשום מה הוא הצליח לעצבן אותי בכל שיחה שכבר רציתי לוותר (ולא היה צריך להתאמץ הרבה כדי שזה יקרה) אבל, בסופו של דבר החלטתי לא לוותר לעצמי ולו רק בשביל החוויה...למרות שאני לא אוהבת פגישות ראשונות זו תמיד חוויה... בקיצור, מה שקרה זה שנרדמתי חזק מדי והוא התקשר מספר פעמים כדי שניקבע בדיוק שעה ומקום...אני כמובן הייתי שקועה לי בשינה מתוקה ולא שמעתי את צילצולי הטלפונים (ואולי לא במודע זה היה
בכוונה )... התעוררתי לא מזמן והתקשרתי.. יכולתי לשמוע את הפרצוף החמוץ שהוא עשה לי דרך הטלפון... ואני חשבתי לעצמי: מה כבר קרה? אז נרדמתי..לא ביג דיל...קורה , לא ? ... מיותר לציין שקפצתי על ההזדמנות לבטל את הפגישה היום אבל זה רק הכעיס אותו יותר ...(עוד לא נפגשנו וכבר הוא כועס...מה יהיה כשנכיר יותר.. ) בכל מקרה הוא בדרכו לת"א, נסיעה של כמעט שעה, אז אפשר לומר שבנוסף לזה שהוא עצבני הוא עצבני משקיען... אז זהו, נפגשים ממש עוד מעט למרות שכל מה שבא לי לעשות זה להתכרבל שוב בפוך... מוקדם יותר שדיברנו הוא נעלב ואמר שאני לא נשמעת בכלל נרגשת לפגוש אותו..ואם אין קצת התלהבות אז חבל על המאמץ... תגיד ל ר יקר, זו אני הדפוקה או הוא? אני אמורה להתלהב ואם כן אז ממה? הסברתי לו בעדינות שאנו עדיין לא ממש מכירים אז קצת קשה להתלהב..זה לא ממש עודד אותו אז בסופו של דבר עשיתי מאמצים להישמע קצת יותר נלהבת... (אבל זה רק ביננו )
טוב אני הולכת להתארגן לי ולבצע את המשימה שהוטלה עלי - לחשוב על מקום... אין לי כל כך רעיון ואתה כבר ישן .... טוב, אני כבר אאלתר משהו...
אז שיהיה לך לילה טוב ושבוע קסום
אור.

[אור*]

היי ר.. השעה כמעט 3 לפנות בוקר, חזרתי עכשיו הביתה מהדייט הסוער שהיה לי ושבתי לכאן כדי לשתף אותך (מקווה שזו לא תחילתה של התמכרות ) מה גם שאם אתקשר עכשיו לאחת החברות שלי זה כדי לשתף אותן זה ייעלה לי ביוקר.. וכאן אני לא מעירה אף אחד..וגם כאן אי אפשר לעצור אותי באמצע ולשאול שאלות מעצבנות ונדושות שתמיד שואלים: "רגע רגע איך הוא נראה..? מה שתיתם ? מה הוא אמר כשראה אותך? "שניה שניה רק תגידי איך זה נגמר" ועוד כל מיני שאלות בסגנון הזה..נשמע מוכר ?
טוב...אז עכשיו אני בבית, מתקשה לעכל את מה שהיה...ותוהה לעצמי איך איך איך אני יוצאת מזה... אבל אני מקדימה את המאוחר.
אז איך היה ? <אור שואלת ועונה לעצמה> היה נחמד, היה מוזר, היה צפוי..? כן באישזהו מקום כן - אבל זה נושא שלם שאולי יום אחד אתעמק בו יותר כי אני חייבת להבין איך זה שאני יודעת איך דברים ירגישו בצד השני..אבל נעזוב את זה כרגע כי זה באמת עניין מורכב.
שנייה הוא בדיוק מתקשר, מיד אחזור
אז איפה הייתי ? נפגשנו, הייתי שם כל כולי, השארתי כמעט את כל ה"מסיכות" בבית, והבחור, נקרא לו ת, התרכך מאוד בשנייה שנפגשנו... אני יכולה למנות עכשיו מיליון ואחת דברים שהפריעו לי בו בשנייה שנפגשנו אבל השתדלתי מאוד להתעלם מהם, לא לשפוט, ולתת להכל לשקוע... גם עכשיו אין לי כוונה לנתח מה היה או לא היה...רק לתאר תחושות כלליות... הלכתי בלי ציפייה ל "וואו" (ולא הרגשתי גם וואו) , היה לי קל להיות עצמי והוא התמודד עם זה דיי יפה, היתה אחלה שיחה, דיברנו על המפגש ביננו ומה שקורה לנו בעצם, מה אנחנו מעוררים זה בזו - הייתי כנה לגמרי ממש כמו שהבטחתי לעצמי אבל אז...באיזשהו שלב קצת הלכתי לי לאיבוד.. ופתאום מצאתי את עצמי בסיטואציה מוכרת ומתסכלת.. מתסכלת כי אני לא הרגשתי שותפה לה, ת' התחיל לדבר על התחושות שלו איתי וכמה שהכל קסום ומרגיש נכון מרגע לרגע... כאופיייני לי רק חייכתי אבל בתוך תוכי כל נורות האזהרה נדלקו... שאלתי את עצמי "איך זה בדיוק קרה וכל כך מהר ואיך בדיוק אני מתמודדת עם זה עכשיו בלי לפגוע" הפעם לא נתתי לתחושת התסכול (=למה אני לא מרגישה ככה כמעט אף פעם) להזדחל...פשוט הסטתי אותה הצידה ואמרתי לעצמי שזה בסדר שאני לא מרגישה כלום, אני לא אמורה להרגיש דבר כל כך מהר וזה בסדר "הכל בסדר"... רק שאז באותם רגעים התחלתי להרגיש מועקה כזו ומיד רצו לי בראש המחשבות של "איך אני מסיימת את זה " אתה מבין ? זה עוד לא התחיל וכבר הרגשתי שדוחקים אותי לפינה ממנה אני כל כך מנסה להתרחק... זו אני שלא בסדר? אני כבר באמת לא יודעת...סה"כ פגישה ראשונה, מי אמר שצריך להרגיש משהו מיד...ואם היו מצמידים אותי לקיר וסוחטים ממני תשובה חד משמעית אז הייתי אומרת שאין מצב, שלא נראה לי שזה זה בגלל א', ב' ג'.... אבל בדיוק מזה ניסיתי להימנע... רק שזה לא פשוט כשהצד השני יוצא בהצהרות של התאהבות שאולי הוא הביא איתו מהבית מאיזה סרט רומנטי שהוא ראה... טוב אולי אני מעט מגזימה, אבל בחיי שזה לא היה רחוק מזה, אני ניסיתי למזער את הנזקים ולעשות מה שיכולתי כדי לחזור הביתה ללא המועקה ובסוף הצלחתי להשחיל כמה משפטים שכן, היה לי נחמד אבל אני לא מרגישה עדיין כלום, ושכל הסיטואציה לא טבעית לי ושדברים לוקחים זמן...לא יודעת אם הוא ממש הקשיב, לפעמים אתה יודע אנשים שומעים רק מה שהם רוצים לשמוע...
ועכשיו שהוא התקשר הוא שאל אם אתקשר אליו מחר..ניסיתי למלמל ובסוף יצא לי "בטח" ..למה אמרתי "בטח"...מעוצבנת על עצמי..
אופפפ... נשארו לי פחות מ 4 שעות שינה ומחר מחכה לי יום מטורף אז הגיע הזמן לפרוש...
לילה טוב ..
אור.

[ר*]

היי אור, בוקר טוב (-:

קראתי את כל מה שכתבת.. ואני עדיין מתפלא איך את מצליחה לישון כל כך הרבה... וכל כך חזק... אני מלא הערכה..

ואני חשבתי לעצמי: מה כבר קרה? אז נרדמתי..לא ביג דיל...קורה , לא ? ... מיותר לציין שקפצתי על ההזדמנות לבטל את הפגישה היום אבל זה רק הכעיס אותו יותר ...(עוד לא נפגשנו וכבר הוא כועס...מה יהיה כשנכיר יותר.. ) בכל מקרה הוא בדרכו לת"א, נסיעה של כמעט שעה, אז אפשר לומר שבנוסף לזה שהוא עצבני הוא עצבני משקיען... אז זהו, נפגשים ממש עוד מעט למרות שכל מה שבא לי לעשות זה להתכרבל שוב בפוך... מוקדם יותר שדיברנו הוא נעלב ואמר שאני לא נשמעת בכלל נרגשת לפגוש אותו..ואם אין קצת התלהבות אז חבל על המאמץ...

אני הייתי מתאבס. האם קבעתם ונרדמת, זה לא נורא, אבל זה מובן שזה מבאס.. בעיקר אם הוא בא מרחוק.. הרי זה ברור לך..זה צריך להחמיא לך שהוא ציפה מאד לפגישה איתך. (ראיתם אחד את השני לפני זה ?) שני צדדים צריכים להראות נכונות, אחרת זה לא כיף.. תחשבי שגם לו יש ספקות, שאלות שהוא שואל את עצמו וכו..


תגיד ל ר יקר, זו אני הדפוקה או הוא? אני אמורה להתלהב ואם כן אז ממה? הסברתי לו בעדינות שאנו עדיין לא ממש מכירים אז קצת קשה להתלהב..זה לא ממש עודד אותו אז בסופו של דבר עשיתי מאמצים להישמע קצת יותר נלהבת... (אבל זה רק ביננו )

את לא דפוקה (-: זה השוטר הפנימי הקשוח.. עורב המחשבות.. אמורה להתלהב ? אמרנו הרי, שקשה להגדיר, שוב, אני לא יודע אם ראיתם אחד את השני, ואם אתם נמשכים אחד לשני, דיברתם איזה שיחה שמאד הרשימה אותך ? להתרגש, לפחד אולי גם להתלהב, יכול להיות, אין הגדרות, כבר אמרנו ? את לא מתלהבת, הוא כן.. אולי זה ייפגש ואולי לא..


אז איפה הייתי ? נפגשנו, הייתי שם כל כולי, השארתי כמעט את כל ה"מסיכות" בבית, והבחור, נקרא לו ת, התרכך מאוד בשנייה שנפגשנו... אני יכולה למנות עכשיו מיליון ואחת דברים שהפריעו לי בו בשנייה שנפגשנו אבל השתדלתי מאוד להתעלם מהם, לא לשפוט, ולתת להכל לשקוע... גם עכשיו אין לי כוונה לנתח מה היה או לא היה...רק לתאר תחושות כלליות... הלכתי בלי ציפייה ל "וואו" (ולא הרגשתי גם וואו) , היה לי קל להיות עצמי והוא התמודד עם זה דיי יפה, היתה אחלה שיחה, דיברנו על המפגש ביננו ומה שקורה לנו בעצם, מה אנחנו מעוררים זה בזו - הייתי כנה לגמרי ממש כמו שהבטחתי לעצמי אבל אז...

יופי. כיף לך.. העיקר שזה הרגיש אמיתי.


באיזשהו שלב קצת הלכתי לי לאיבוד.. ופתאום מצאתי את עצמי בסיטואציה מוכרת ומתסכלת.. מתסכלת כי אני לא הרגשתי שותפה לה, ת' התחיל לדבר על התחושות שלו איתי וכמה שהכל קסום ומרגיש נכון מרגע לרגע..

מה זאת אומרת ??


"איך זה בדיוק קרה וכל כך מהר ואיך בדיוק אני מתמודדת עם זה עכשיו בלי לפגוע" הפעם לא נתתי לתחושת התסכול (=למה אני לא מרגישה ככה כמעט אף פעם) להזדחל...פשוט הסטתי אותה הצידה ואמרתי לעצמי שזה בסדר שאני לא מרגישה כלום, אני לא אמורה להרגיש דבר כל כך מהר וזה בסדר "הכל בסדר"... רק שאז באותם רגעים התחלתי להרגיש מועקה כזו ומיד רצו לי בראש המחשבות של "איך אני מסיימת את זה " אתה מבין ? זה עוד לא התחיל וכבר הרגשתי שדוחקים אותי לפינה ממנה אני כל כך מנסה להתרחק... זו אני שלא בסדר? אני כבר באמת לא יודעת

מה קרה ? לא קרה שום דבר.. בטח שלא מהר.. את בפגישה ראשונה עם בחור שאת לא מכירה. נחמד לך ומתחשק לך, תיפגשי איתו שוב, לא נחמד לך, אל תפגשי איתו שוב. כאן מתחיל הגבול העדין ואת מתחילה להציק לעצמך.

פשוט הסטתי אותה הצידה ואמרתי לעצמי שזה בסדר שאני לא מרגישה כלום, אני לא אמורה להרגיש דבר כל כך מהר וזה בסדר "הכל בסדר"... רק שאז באותם רגעים התחלתי להרגיש מועקה כזו ומיד רצו לי בראש המחשבות של "איך אני מסיימת את זה " אתה מבין ? זה עוד לא התחיל וכבר הרגשתי שדוחקים אותי לפינה ממנה אני כל כך מנסה להתרחק... זו אני שלא בסדר? אני כבר באמת לא יודעת...סה"כ פגישה ראשונה, מי אמר שצריך להרגיש משהו מיד...ואם היו מצמידים אותי לקיר וסוחטים ממני תשובה חד משמעית אז הייתי אומרת שאין מצב, שלא נראה לי שזה זה בגלל א', ב' ג'.... אבל בדיוק מזה ניסיתי להימנע... רק שזה לא פשוט כשהצד השני יוצא בהצהרות של התאהבות שאולי הוא הביא איתו מהבית מאיזה סרט רומנטי שהוא ראה... טוב אולי אני מעט מגזימה, אבל בחיי שזה לא היה רחוק מזה, אני ניסיתי למזער את הנזקים ולעשות מה שיכולתי כדי לחזור הביתה ללא המועקה ובסוף הצלחתי להשחיל כמה משפטים שכן, היה לי נחמד אבל אני לא מרגישה עדיין כלום, ושכל הסיטואציה לא טבעית לי ושדברים לוקחים זמן...לא יודעת אם הוא ממש הקשיב, לפעמים אתה יודע אנשים שומעים רק מה שהם רוצים לשמוע...

זאת הצקה עצמית (-:

אני אכתוב את זה מאד בזהירות ובעדינות, אבל השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך ותקני אותי אם אני טועה.. שאלה שגם אני שואל את עצמי, מה כל כך מפחיד באינטימיות ? מאיפה זה בא ? מה המקור ? הרי את סה"כ בפגישה ראשונה, את לא חייבת כלום לאף אחד, ועדיין את כולך מרגישה מאוימת. כאילו דוחקים אותך לאיזה פינה. זה מאד פרדוקסלי שהדבר שאנחנו רוצים אותו כל כך הוא הדבר שאנחנו כל כך מפחדים ממנו. ושם השאלה..

הצד השני יוצא בהצהרות. אז אולי זה מתאים לך, אולי זה לא.. יש לך את החופש לבחור, אבל חבל, שאת הופכת את זה לסבל. ואני חכם גדול לכתוב לכאן את העצות שלי, גם אני מתמודד עם הדברים האלה בדיוק. אבל השאלה הפשוטה היא האם היה לך כיף ? בא לך לפגוש אותו שוב ? יופי. לא בא לך ? אז לא, הוא ישרוד אני בטוח (-: יכול להיות שהאגו דון חואן שלו קצת יפגע, אבל זה לא אחריותך.. הכל בסדר..

ועכשיו שהוא התקשר הוא שאל אם אתקשר אליו מחר..ניסיתי למלמל ובסוף יצא לי "בטח" ..למה אמרתי "בטח"...מעוצבנת על עצמי..

זה יכול להרגיש קצת מלחיץ שהוא התקשר אחרי הפגישה ישר, ושואל אם את תתקשרי, זה סתם מלחיץ. את מנומסת, זה יפה מצדך (-: תהיי כנה, ולפחות את תרגישי נוח עם זה. אל תקחי אחריות גם על הרגשות שלו. הוא יסתדר, אני בטוח.

מקווה שיהיה לך יום מצוין, ורגוע (-: וזה כנראה הפרצוף היחידי שאני זוכר איך לעשות, והוא נחמד ובגלל זה הוא חוזר על עצמו כל הזמן..
במה את עובדת ?

תחייכי (-:
ר.

[אור*]

היי ר היקר ...מה שלומך ? איזה כייף היה להגיע הביתה עכשיו ולמצוא כאן מכתב ארוך ממך ..אני רוצה שנייה לקרוא אותו שוב ומיד אחזור

[ר*]

היי אור,
אני עוד מעט הולך הביתה, ועדיין אין לי אינטרנט, רק בשלישי בבוקר מחברים אותי. אז אם אני לא עונה, תדעי למה. ואני אקרא מחר בבוקר..
בכל מקרה תציצי במייל שלך (-:

ר.

[ר*]

אני זזתי,

לילה טוב אני אכתוב מחר
ר.

[אור*]

חזרתי.. קראתי את כל מה שכתבת ורוצה להתייחס להכל, בלי הנחות, וגם יש לי כמה שאלות..מוכן?
אז נתחיל...

ואני עדיין מתפלא איך את מצליחה לישון כל כך הרבה... וכל כך חזק... אני מלא הערכה.. אז זהו שלא...קיבלת לצערי רושם מאוד מוטעה.. אני דווקא ישנה בד"כ מעט שעות ומרגישה לעתים ששינה היא בזבוז של זמן יקר, לאחרונה גם מתקשה להירדם, בסופ"ש הזה באמת ישנתי עמוק מה שלא אופייני לי , אין לי מושג למה, לא סתם אמרתי שאולי בתת מודע לא ממש רציתי להתעורר, אין לי הסבר הגיוני אחר...

אני הייתי מתאבס. האם קבעתם ונרדמת, זה לא נורא, אבל זה מובן שזה מבאס.. בעיקר אם הוא בא מרחוק.. אוקיי יש פה אי הבנה קטנטנה...קבענו שנדבר בערב ונפגש, לא קבענו שעה מדוייקת והוא גם לא יצא לדרך, אז למעשה לא קרה שום אסון.

ראיתם אחד את השני לפני זה ?) כן ולא.. הוא קיבל את הטלפון שלי (ללא ידיעתי) מקרוב משפחה שלי שהגיע מחו"ל ודיבר עלי בלי סוף, אני שונאת שונאת בליינדטים ולרוב נמנעת מהם, אבל הפעם זה היה סיפור שונה, מה גם שהחלטתי לקפוץ למים בלי יותר מדי כבדות...לפני שנפגשנו הוא הציע שנשלח זה לזו תמונה, לא היתה לי שום בעיה עם זה, אמרתי לעצמי שבכל מקרה זו תהיה חוויה.


אני לא יודע אם ראיתם אחד את השני, ואם אתם נמשכים אחד לשני, אז זהו, אפשר לומר שראינו אחד את השני, הוא היה נראה חמוד אבל לא יותר מזה ולולא קרוב המשפחה שלי אולי לא היינו נפגשים. ולא, לא הרגשתי שום משיכה מוקדמת.

דיברתם איזה שיחה שמאד הרשימה אותך ? ממש לא, ואפילו להיפך, הוא נשמע לי בטלפון מאוד קר ומחושב אבל אמרתי לעצמי "אל תשפטי, הוא עוד לא מכיר אותך... ואולי אלו הן רק הגנות..."

תגיד ל ר יקר, זו אני הדפוקה או הוא? אני אמורה להתלהב ואם כן אז ממה? כתבת לי :
את לא דפוקה זה השוטר הפנימי הקשוח.. עורב המחשבות.. אמורה להתלהב ? אמרנו הרי, שקשה להגדיר, שוב, אני לא יודע אם ראיתם אחד את השני, ואם אתם נמשכים אחד לשני, דיברתם איזה שיחה שמאד הרשימה אותך ? להתרגש, לפחד אולי גם להתלהב, יכול להיות, אין הגדרות, כבר אמרנו ? את לא מתלהבת, הוא כן.. אולי זה ייפגש ואולי לא..
נכון אין הגדרות.. השוטר הפנימי הקשוח..הוא הגיע ללא הזמנה...איך בדיוק נפטרים ממנו..אפשר בכלל ?

עשיתי הפסקה ארוכה בכתיבה בגלל ששיגעו אותי מהעבודה...צריכה לסיים כמה דברים ואחזור..

[אור*]

אוי...רואה רק עכשיו שזזת ... חבל.. הולכת להציץ במייל.....איזה מתח

[אור*]

היי ר , כתבתי לך מייל חזרה..
וממשיכה היכן שעצרתי (לא מתייאשת...ומקווה שגם אתה לא:-) )
שאלת: מה זאת אומרת ?? לא כל כך הבנתי למה השאלה שלך התייחסה... כתבתי לך כשחזרתי לפנות בוקר אז אולי ריחפתי לי קצת בכתיבה ולא הייתי ברורה... אבל נדמה לי שמבינה מה לא הבנת.. כתבתי :

באיזשהו שלב קצת הלכתי לי לאיבוד.. ופתאום מצאתי את עצמי בסיטואציה מוכרת ומתסכלת.. מתסכלת כי אני לא הרגשתי שותפה לה, ת' התחיל לדבר על התחושות שלו איתי וכמה שהכל קסום ומרגיש נכון מרגע לרגע.. עד לאותו רגע הפגישה היתה נחמדה והשיחה היתה נעימה, אבל לפתע השיחה שינתה כיוון (ואולי זה היה ככה למן ההתחלה ולא שמתי לב) הוא אמר שהוא מאוד מתרגש ושאל אם גם אני מתרגשת... (הצילו...מה עונים לשאלה כזו ) והוסיף שמרגע לרגע הוא מגלה עוד ועוד דברים שהוא אוהב בי (אבל תבין עוד לא עברה שעה מאז נפגשנו...) אולי זה הקושי שלי להנות מהרגע אבל מה לעשות לא הייתי באותו מקום שלו, וגם נלחצתי מהמשפטים התמוהים שהוא אמר... כאילו דיבר בשם שנינו ואני בכלל הייתי במקום אחר. אני חושבת שזה הלחיץ אותי כי זה הזכיר לי סיטואציות דומות מהעבר...(ולא אל תדאג אני לא חוזרת אחורה) פשוט הייתי רוצה שלהצהרות כאלו יהיה בסיס שיהיה בנוי על היכרות קצת מעמיקה (בטח שלא אחרי שעה) ...אתה מצליח להבין למה אני מתכוונת ? אני אנסה להסביר : נאמר שמישהי ראתה אותך ברחוב ואחרי מס' דקות של שיחה ביניכם היא מרגישה שהיא מאוהבת בך עד הגג, אז נכון שזה מחמיא ואולי גם מרגש, אבל חסר משהו... (בהנחה שניהלתם רק שיחה סתמית על הא ודא ) לא היית תוהה לעצמך מה גרם לה להתאהב בך...? הרי יש עוד המון דברים שהיא לא מכירה בך ... (החלומות שלך, הרגישות, העובדה שאתה אוהב סושי, אוהב לטפס על סלעים, לרכב על אופניים ולכתוב בסבלנות ורגישות מדהימה לאיזו בחורה אלמונית בבלוג משחק החיים ) אתה מבין...היא לא יודעת עליך כמעט דבר וכבר היא מאוהבת, איך היית מרגיש... לא היית שואל את עצמך אם היא התאהבה רק במראה החיצוני שלך, או שאולי היא השליכה עליך תכונות שכלל לא מאפיינות אותך... אנשים עושים זאת פעמים רבות ללא הבחנה...
מרגישה שהתקשקשתי קצת יותר מדי, סה"כ התכוונתי לומר שחשתי אתמול מועקה כי זה לא הרגיש לי טבעי... ולפתע היה לי קשה להיות עצמי... אולי אם היית מרגישה אותו דבר כלפיו הכל היה פשוט יותר... הכי הייתי רוצה בעולם שמישהו יתאהב בי עד הגג ואני אתאהב בו אבל שזה יהיה על בסיס של היכרות, גם אם לא מעמיקה.. אבל אתה יודע מה, אולי אני טועה, תוך כדי כתיבה אני חושבת המון, אולי בעצם אפשר להתאהב במהירות במה שהאדם שמולך מקרין החוצה... לא ?
אווווופפפפ, מרגישה שהכתיבה שלי היום מפוזרת מדי...אולי בגלל היום המוטרף שעבר עלי (אולי אספר לך על כך בהזדמנות)


את בפגישה ראשונה עם בחור שאת לא מכירה. נחמד לך ומתחשק לך, תיפגשי איתו שוב, לא נחמד לך, אל תפגשי איתו שוב. כאן מתחיל הגבול העדין ואת מתחילה להציק לעצמך. אוף איתך, כשאתה אומר את זה זה נשמע כל כך פשוט זה לא כזה פשוט אתה יודע... (או שכן ?) סה"כ היה לי נחמד (אני חושבת ) ועכשיו אשמח אם תסביר לי למה אתה מתכוון בהצקה עצמית ...? ורגע! לפני שאתה עונה...המשכתי למשפט הבא שכתבת :
אני אכתוב את זה מאד בזהירות ובעדינות, אבל השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך ותקני אותי אם אני טועה.. שאלה שגם אני שואל את עצמי, מה כל כך מפחיד באינטימיות ? מאיפה זה בא ? מה המקור ? הרי את סה"כ בפגישה ראשונה, את לא חייבת כלום לאף אחד, ועדיין את כולך מרגישה מאוימת. כאילו דוחקים אותך לאיזה פינה. זה מאד פרדוקסלי שהדבר שאנחנו רוצים אותו כל כך הוא הדבר שאנחנו כל כך מפחדים ממנו. ושם השאלה..

קודם כל ולפני הכל חייבת לומר שאתה מתוק , השתדלת כל כך לכתוב בזהירות ובעדינות כך שלפני שקראתי מה כתבת הכנתי את עצמי... אז נתחיל בזה שאתה טועה ! ... סתם , אתה לא בטוח טועה... דיברת על הפחד מאינטימיות וחייבת להודות שברגע שקראתי את המשפט הזה הרגשתי דקירה קטנה בלב (מכיר את ההרגשה ?)... נגעת במשהו אבל לא בטוחה שזה קשור לסיטואציה של אתמול...בעצם אולי כן... כמו שאמרת אני לא חייבת כלום לאף אחד ... למה הרגשתי כל כך מאויימת ? למה הרגשתי שדחקו אותי לפינה...? עד כאן שאלות טובות , מחפשת בתוכי את התשובות... ואז הוספת :
זה מאד פרדוקסלי שהדבר שאנחנו רוצים אותו כל כך הוא הדבר שאנחנו כל כך מפחדים ממנו. ושם השאלה.. אתה מתכוון לאינטימיות, נכון ? כן, אני רוצה אינטימיות, וכן, אני חוששת מאינטימיות, חוששת להיבלע...אבל איך זה קשור לאתמול? מבחינתי עדיין לא היתה שם אינטימיות ולכן נלחצתי, זה לא שהתכחשתי לרגשות שלי... באמת שלא...נכון שהיה לי נעים והיה לי נוח והיה גם זיק קטנטן של משיכה אבל לא היתה אינטימיות, לפחות אני לא חשתי בה.

מותשת קצת מהכתיבה שלי וגם אתה בטח מותש... לפרוש ? ? ? אין תשובה אז אמשיך עוד קצת..


הצד השני יוצא בהצהרות. אז אולי זה מתאים לך, אולי זה לא.. יש לך את החופש לבחור, אבל חבל, שאת הופכת את זה לסבל. ואני חכם גדול לכתוב לכאן את העצות שלי, גם אני מתמודד עם הדברים האלה בדיוק. אבל השאלה הפשוטה היא האם היה לך כיף ? בא לך לפגוש אותו שוב ? יופי. לא בא לך ? אז לא, הוא ישרוד אני בטוח יכול להיות שהאגו דון חואן שלו קצת יפגע, אבל זה לא אחריותך.. הכל בסדר..
באמת חכם גדול... נכון יש לי את החופש לבחור, אני ילדה גדולה <אור תוהה אם תהיה מוכן להתקשר לת' בשמה אם תחליט שלא בא לה.. > ולשאלה הפשוטה האם היה לי כייף ? אמממ .... ...היה לי נחמד... בא לי לפגוש אותו שוב ? אולי...

זה יכול להרגיש קצת מלחיץ שהוא התקשר אחרי הפגישה ישר, ושואל אם את תתקשרי, זה סתם מלחיץ. את מנומסת, זה יפה מצדך תהיי כנה, ולפחות את תרגישי נוח עם זה. אל תקחי אחריות גם על הרגשות שלו. הוא יסתדר, אני בטוח.
מלחיץ בלשון המעטה... והוא התקשר גם היום מוקדם בערב כשהתחלתי לכתוב לך... (אולי אמליץ לו להיכנס לכאן לקרוא..מה אתה אומר ) אני לא חשבתי להתקשר אליו, בלי קשר לכלום, פשוט להירגע מהיום שעבר עלי ולחשוב קצת (למרות שהבעיה איתי שאני חושבת יותר מדי) ...ייעצת לי לא לקחת אחריות על הרגשות שלו...נושא כאוב..אתה כל כך צודק וכל כך קשה לי לנתק את עצמי מרגשות של אחרים..

טוב, עכשיו יש לי בשורה משמחת.... סיימתי לכתוב להיום ואתה משוחרר (אם הצלחת בכלל לשרוד את כל הכתיבה שלי)
אני יכולה לכתוב עוד שעות אבל אני מותשת ...לא רגילה לכתוב כל כך הרבה.
תודה תודה תודה שאתה שם @} לא יודעת להסביר אבל משהו בנוכחות שלך כאן משרה עלי את התחושה ש"הכל בסדר"
לילה טוב ויום מקסים מחר...
אור.

<דבר אחרון חביב...שאלת במה אני עובדת.. אני עובדת סוציאלית ...ואתה? סקרנית מאוד >

[ר*]

הי אור,


אני רוצה לפתוח בבקשה., תפסיקי להתנצל.. (-: תכתבי.. מה שבא לך, איך שבא לך.. אל תקחי אחריות עלי (-:

על עניין הדייט הטכני לא כל כך חשוב, אבל לגבי השינה, אני עדיין מתרשם (-: קבלי את זה כמחמאה.. ואם את מתקשה להרדם, מה שלי היה תקופה ארוכה, תמלמלי לעצמך מנטרה. תבחרי מילה משעמממת (אני בחרתי שמיכה, למשל..) ותגידי אותה בראש, וכל פעם שאת מרגישה שהמחשבות נודדות ואת תופסת את עצמך, תחזרי למילה. זה תרגיל להערים על המיינד, את תרדמי תוך דקות, למרות שבהתחלה זה נראה קשה..


השוטר הפנימי הקשוח..הוא הגיע ללא הזמנה...איך בדיוק נפטרים ממנו..אפשר בכלל ?

שאלה כל כך טובה... בשביל זה יש את כל עולם הרוח (ורכיבה על אופניים, וטיפוס, ומדיטציה וכו...) קודם כל, בתור התחלה, אפשר להוציא ממנו את העוקץ. אולי אחרי זה אפשר להשתיק אותו גם.


שאלת: מה זאת אומרת ?? לא כל כך הבנתי למה השאלה שלך התייחסה... כתבתי לך כשחזרתי לפנות בוקר אז אולי ריחפתי לי קצת בכתיבה ולא הייתי ברורה... אבל נדמה לי שמבינה מה לא הבנת..

אני לא הבנתי מה פתאום הוא פתח במונולוג מרגש כזה, זה היה הדדי ? גם את הרגשת את זה ? זה מה שלא הבנתי..


אולי זה הקושי שלי להנות מהרגע אבל מה לעשות לא הייתי באותו מקום שלו, וגם נלחצתי מהמשפטים התמוהים שהוא אמר... כאילו דיבר בשם שנינו ואני בכלל הייתי במקום אחר. אני חושבת שזה הלחיץ אותי כי זה הזכיר לי סיטואציות דומות מהעבר

אני מתאר לעצמי שזה שילוב של הדברים, אני לא מכיר את הקונטקס, את האווירה, ובגלל זה אני ממש מתקשה להביע דעה בעניין הדייט הספציפי הזה.

אתה מצליח להבין למה אני מתכוונת ? אני אנסה להסביר : נאמר שמישהי ראתה אותך ברחוב ואחרי מס' דקות של שיחה ביניכם היא מרגישה שהיא מאוהבת בך עד הגג, אז נכון שזה מחמיא ואולי גם מרגש, אבל חסר משהו... (בהנחה שניהלתם רק שיחה סתמית על הא ודא ) לא היית תוהה לעצמך מה גרם לה להתאהב בך...? הרי יש עוד המון דברים שהיא לא מכירה בך ... (החלומות שלך, הרגישות, העובדה שאתה אוהב סושי, אוהב לטפס על סלעים, לרכב על אופניים ולכתוב בסבלנות ורגישות מדהימה לאיזו בחורה אלמונית בבלוג משחק החיים ) אתה מבין...היא לא יודעת עליך כמעט דבר וכבר היא מאוהבת, איך היית מרגיש... לא היית שואל את עצמך אם היא התאהבה רק במראה החיצוני שלך, או שאולי היא השליכה עליך תכונות שכלל לא מאפיינות אותך... אנשים עושים זאת פעמים רבות ללא הבחנה...

אני מבין. וזה מאד מאד רגיש גם אצלי. אבל זה לא קרה לי (שידעתי) שבחורה הרגישה שהיא מאוהבת בי עד הגג אחרי כמה דקות.. אבל התאהבות מהירה כזו, היא לפעמים התאהבות באמת, לפעמים התאהבות ברעיון מסוים, בגלל צורך מסוים, אני ממש לא יכול לדקור את זה בעדינות ולהגיד זה ככה או אחרת. אני כן שואל את זה על עצמי, מה גורם לי "להתאהב", ובאלה שבאמת אהבתי, מתי הבנתי שאהבתי, ומה זה אומר..
רושם ראשוני הוא דבר מאד בעייתי. כי בתרבות האינסטנט שלנו, אנחנו נוטים לשפוט ולבקר מאד מהר, וזאת התניה שקשה מאד להפטר ממנה. היו בחורות "שהתאהבתי" בהן מהרבה הסיבות הלא נכונות, היו כאלה שפיספסתי, והיו כאלה שרציתי מהסיבות הנכונות אבל הן לא רצו/פספסו/לא משנה איך קוראים לזה, אותי.

הרי הדברים האלה שכתבת בסוגריים, זה דברים הפרטיים האלה, והעומק של כל בן אדם (אם יש כזה.. ובאיזה מידה), זה דבר שלוקח זמן לגלות..
איך הייתי מרגיש ? אני לא יודע.. בכנות, זה מאד מחמיא, ואם אני מרגיש תחושה דומה לגביה אז יופי. זה גם שאלה של מידה ואורך רוח, לא תמיד זה בול מאוזן מבחינת רצונות ותחושות.. אין חוקים (-: אמרנו.. בגלל המראה החיצוני שלי ? אף פעם לא החשבתי את עצמי מהבחורים שבחורות נופלות לרגליהן.. אני מתקשה להחמיא לעצמי. אבל ההשלכה הזאת שאת מדברת עליה, קרתה בעבר כן.. מדברים בטלפון, או באינטרנט (-: ומייצרים איזה תמונה בראש, איזשהי ציפייה, וברגע שיש ציפיה למשהו מסוים שגיבשת עלולה להיות אכזבה.. וצריך להיות מודעים לזה..

אני צריך לחזור לעבוד קצת..
אני עוד מעט אמשיך..
ר.

[ר*]

חזרתי..

מרגישה שהתקשקשתי קצת יותר מדי, סה"כ התכוונתי לומר שחשתי אתמול מועקה כי זה לא הרגיש לי טבעי... ולפתע היה לי קשה להיות עצמי... אולי אם היית מרגישה אותו דבר כלפיו הכל היה פשוט יותר... הכי הייתי רוצה בעולם שמישהו יתאהב בי עד הגג ואני אתאהב בו אבל שזה יהיה על בסיס של היכרות, גם אם לא מעמיקה.. אבל אתה יודע מה, אולי אני טועה, תוך כדי כתיבה אני חושבת המון,

את מציקה לעצמך. זה כבר לא רלוונטי. אני יודע שקל לי להגיד... וגם בעצמי אני לפעמים מודע שאני מציק לעצמי ולפעמים לא. את לא "אמורה" להרגיש שום דבר שאת לא מרגישה כרגע.. אל תנסי לקטלג.. כולם (אני מקווה) רוצים להתאהב, שתהיה בזה היכרות, ומשיכה ושזה יהיה מעמיק,.. את לא טועה.. עם היכרות מעמיקה, זה יכול להפוך

אולי בעצם אפשר להתאהב במהירות במה שהאדם שמולך מקרין החוצה... לא ? אפשר מאד "להתאהב" במה שהבן אדם שמולך משדר/מקרין, קוראים לזה משיכה (-: לא ?
רק שאולי לא תמיד זה קורה מיד. אני לא יודע.. אמרתי לך.. אני חושב שאם אני התחיל לשאול את עצמי שאלה כזאת, אני אסתבך.. זה דברים שמרגישים..

אוף איתך, כשאתה אומר את זה זה נשמע כל כך פשוט זה לא כזה פשוט אתה יודע... (או שכן ?) סה"כ היה לי נחמד (אני חושבת ) ועכשיו אשמח אם תסביר לי למה אתה מתכוון בהצקה עצמית ...? ורגע! לפני שאתה עונה...

אני עונה.. אני יודע שזה נשמע פשוט.. וגם אני מנסה ליישם את זה (כשכבר יוצא), להגיד לך שזה קל ? לא.. זה לא קל. אבל זה נכון לעשות.. אני חושב..

מה זה הצקה עצמית, את שואלת ? אוף... איך אני אסביר את זה.. קודם כל אני מניח שאת יודעת, פשוט לא נתת לזה שם.. אבל אחרי שאת עוברת תקופה כזאת, נגיד עם כמו עם בחור הזה, ועוד חודש, נגיד והפסקת לצאת איתו. תחשבי על כל הדברים שחשבת וכמה הטרדת את עצמך, וכן ולא ומחשבות ואולי ואני אגיד ככה או אחרת, אבוא, אלך ... ואת אומרת לעצמך ? למה בכלל הייתי צריכה את כל הדברים האלה ? זאת הייתה הצקה עצמית..

זה לקחת מחשבה, ולרקום לה עור וגידים ולתת לה עולם שלם, ואולי אפילו להקצות לה חרדות וחוסר שינה, וכל זה כדי רק כי יש איזשהו קושי בלתי נסבל בלהתמודד עם הדברים כמו שהם לפעמים. עם כמה שזה פשוט, וזה לא משנה מה ההחלטות או לא, כל מיני מנגנונים פנימיים שלנו, אני מניח, שמעירים את העורב הזה, שגורם לנו לכל כך הרבה ייסורים.

אז חלק מהמחשבות הם אמיתיות, וחלק יש להן תוכן ממשי וקשור למה שאנחנו מרגישים, ויש הרבה הרבה שהן סרק, אלה ההצקה העצמית. הן כמו עננים באות והולכות, ולא צריכה להיות להן שום השפעה, אבל אנחנו נותנים לה אותן בדיוק בדרך שכתבתי בשורות הקודמות.

אני מקווה שזה שהצלחתי לנסח את זה טוב..


השתדלת כל כך לכתוב בזהירות ובעדינות כך שלפני שקראתי מה כתבת הכנתי את עצמי... אז נתחיל בזה שאתה טועה ! ... סתם , אתה לא בטוח טועה... דיברת על הפחד מאינטימיות וחייבת להודות שברגע שקראתי את המשפט הזה הרגשתי דקירה קטנה בלב (מכיר את ההרגשה ?)... נגעת במשהו אבל לא בטוחה שזה קשור לסיטואציה של אתמול...בעצם אולי כן... כמו שאמרת אני לא חייבת כלום לאף אחד ... למה הרגשתי כל כך מאויימת ? למה הרגשתי שדחקו אותי לפינה...? עד כאן שאלות טובות , מחפשת בתוכי את התשובות..

אני מאד זהיר. כי אני ממש לא רוצה "לשפוט"/"לנתח"/"להעביר ביקורת". כי אני מכיר את עצמי, ולא אותך. דברים שאני חושב שאני מזהה, או שבאינטואיציה מדליקים לי משהו, אז אני כותב. אבל כמו שאמרת, השאלות טובות, התשובות בתוכך..



זה מאד פרדוקסלי שהדבר שאנחנו רוצים אותו כל כך הוא הדבר שאנחנו כל כך מפחדים ממנו. ושם השאלה.. אתה מתכוון לאינטימיות, נכון ? כן, אני רוצה אינטימיות, וכן, אני חוששת מאינטימיות, חוששת להיבלע...אבל איך זה קשור לאתמול? מבחינתי עדיין לא היתה שם

זה לא קשור אליו באופן אישי. ממש לא. אני לא רוצה שתרגישי שאני שופט אותך, כמו שכתבתי קודם.זה גם זרם התודעה בכתיבה שלי, הדברים שלי.. שמתחברים למה שאני כותב קטונתי (-:
באמת חכם גדול... נכון יש לי את החופש לבחור, אני ילדה גדולה <אור תוהה אם תהיה מוכן להתקשר לת' בשמה אם תחליט שלא בא לה.. > ולשאלה הפשוטה האם היה לי כייף ? אמממ .... ...היה לי נחמד... בא לי לפגוש אותו שוב ? אולי...

אין סיכוי שאני אהיה מוכן (-: חכם ? לא יודע.. גדול ? אני 191ס"מ אז כן, אני די גדול.. (-:

ועכשיו שסיימתי לענות, אני יכול לספר קצת על עצמי.. אז חוץ מהגובה שלי, שעכשיו את כבר יודעת.. רצית לדעת במה אני עובד.. אני עובד בחברת היי-טק קטנה, התחלתי בתור בודק תוכנה, ועכשיו אני עושה post sale, שזה מילה מתחכמת לתמיכה בלקוחות. אני מרכז את הפניות של לקוחות מאירופה, וגם מארה"ב, נותן להם תגובה ראשונית (תשומת לב.. גם לקוחות כמו בנקים וחברות גדולות צריכים אותה..), אחרי זה אני מנסה לנתח את הבעיה שלהם, מבקש מידע שאני צריך, מפנה את זה לאנשים שצריכים לטפל בזה או מטפל בעצמי וכו.. זה עבודה מול אנשים ופחות מחשבים וזה טוב שזה ככה.. וזה בסדר.. פרנסה טובה, לעכשיו.. זה נושא לשיחה שלמה (במה לעבוד וכאלה...)

אני שמח שאת מקבלת הרגשה טובה מהדברים שאני כותב. גם לי מאד כיף לקרוא את מה שאת כותבת (-: (-:
תכתבי כמה שאת מרגישה שטוב לך..
אני מקווה שאני עוד הספיק לקרוא היום משהו שאת כותבת, מחר מתקינים לי אינטרנט מהיר בדירה.

יום טוב, או אולי כבר אחרי צהריים טובים (-:
ר. (כמעט חתמתי בשמי..)

[קופידון*]

נו יאללה, שניכם, אולי תקבעו כבר להיפגש?