מקום לישון

יופי. אחרי שבשמת יישרה את הקרקע והניחה את היסודות, אני אוכל להיכנס קצת לפרטים, כמו שרציתי כבר מזמן לעשות.

פרח:
_כשעוד היינו בפגיה 2 חברות הציעו להביא אוכל, והן דווקא כאלה שמכינות אוכל בסגנון שאני אוהבת, ותכננתי לבקש מהם כשנגיע הביתה. אבל בינתיים גיליתי ששתיהן בהריון (משמח מאוד), ולא מרגישה בנוח לבקש מאישה בהריון לעמוד לבשל לי...
בכלל, תמיד נראה לי שגם שאר האנשים מאוד עמוסים וקשה להם אז מאיפה יהיה להם אנרגיות לעזור לי?_

כאן יש לך כמה טעויות אופטיות בקשר לדינמיקה של בקשת וקבלת עזרה.

א. קודם כל, יש לך את האשלייה שאת אמורה להתחשב באחרים ולחשוב על רצונותיהם וצרכיהם עוד לפני שהן אמרו לך משהו על זה, ושרק ככה תהיי אהובה ו"מתחשבת".
אבל זה קשקוש.
מזווית מסוימת, לא רק שזה לא נכון, זה אפילו די פטרוני מצידך להחליט בשבילן אם קשה להן או לא! אם הן רוצות או לא!
איך את יודעת שזה לא מתאים להן?
לך היה הריון מאוד קשה, זה נכון. לא היית מסוגלת לעמוד ולבשל. אבל איך את יודעת שהן אותו הדבר?
אולי הן דווקא נכנסו לאטרף של קינון, והבישולים לך ישרתו גם את הצרכים של עצמן?
כמובן, הריון משנה מצבים, ואין לדעת כלום בוודאות.
לפיכך, הדרך המתחשבת לגשת למצב היא לשלוח להן הודעה בסגנון "אני יודעת שהדברים השתנו מאז, עם ההריון והכל, אבל האם עדיין היית רוצה לבשל בשבילי כמו שהצעת פעם?"
ככה את מראה התחשבות בהן, נותנת להן פתח להגיד לך מה הן מרגישות ומה הן רוצות, בלי לוותר על עצמך מראש.

ב. עוד אשלייה חביבה, זה הרצון לא לבקש עזרה כי כל בקשת עזרה מטריחה אנשים אחרים וגורמת להם לעבוד ולהתאמץ.
זה נכון שאם מישהו קם ועוזר, הוא משקיע בזה אנרגיה.
אבל לא נכון שמשק האנרגיה תמיד שלילי מצד הנותן.
כי אנשים שאוהבים אותך, ויודעים שאת במצב נצרך, ויודעים שאת זקוקה לעזרה, אבל לא יודעים בדיוק מה ואיך, אם את חוסמת אותם מלהגיש עזרה אפקטיבית (בכך שאת לא אומרת מה את צריכה) נצברת אצלם מועקה מזה שהם לא יכולים לעשות משהו טוב.
ובתכלס, זה גם יכול לגבות מחיר ממשי.
אני זוכרת היטב את סבתא שלי שאף פעם לא אמרה לבנה היחיד שהיא חולה "כדי לא להטריח", עד שהמחלה היתה מחמירה והיא היתה חייבת לגלות, ואז כמובן שזה הצריך הרבה יותר דאגה והרבה יותר התערבות ובלגן.
אבא שלי היה מתפוצץ. למה היא לא ביקשה בזמן?? למה היא לא אמרה שום דבר??
לעומת זאת, כשאת מבקשת משהו מדויק ובזמן ממישהו שבאמת רוצה לעזור - במילה אחת עשית את החיים שלו קלים, פשוטים ומספקים יותר!
ושוב, אם את לא מבקשת עזרה בזמן, כמו אמא שלי למשל, שהיתה מריצה את עצמה עוד ועוד עד שהיתה נופלת - האנשים סביבך האהובים והיקרים לך יצטרכו לספוג את מחיר חוסר התפקוד שלך, שהיה יכול להימנע אילו פרגנת לעצמך קצת יותר.

ג. אנשים רבים נתרמים מזה שהם קמים ועוזרים לאנשים אחרים. לא תמיד זה קורה, נכון, אי אפשר להניח שכל פעם ופעם שאני עוזרת למישהו מיד ייצא לי מזה משהו טוב, אבל זה קורה מספיק פעמים. גם לי יש כמה סיפורים קוסמיים מופלאים על ההישגים והבונוסים הנפלאים שנפלו לחיקי אך ורק בגלל העובדה שקמתי והחלטתי לעזור לאנשים שהיו באמת זקוקים לעזרה.
הישגים מקצועיים והישגים אישיים מופלאים שלא יכלו לקרות בשום דרך אחרת - אבל קרו עקב כך שקמתי ואמרתי: "אני לא מוכנה לתת למצב הזה להימשך. האדם הזה זקוק לעזרה ואני הולכת לעשות משהו בעניין".
שכר מצווה - מצווה.
אם החברות שלך הציעו לבשל לך, כמעט בטוח זה בגלל שיש בזה משהו שגם ייתן להן סיפוק, או איזשהו תגמול ממשי.
ואת מונעת מהן את המצווה הזאת.
לא חבל?

ברור שזה לא תמיד קורה. אם בטעות את נופלת על טיפוס מתקרבן - אוי ואבוי, הם יעזרו לך יותר מדי ואת המחיר הם יגבו בריבית דריבית. אז לאנשים כמוני וכמוך, שבאמת אכפת להן מהזולת, טוב תמיד להשאיר להן פתח מילוט: "אם את יכולה, אני אשמח". ואם את רואה בעינייך שקשה להן, לאשרר להן שגם הצרכים שלהן חשובים, ולעודד אותן למצוא מה מתאים להן ואיך. בלי להתנצל מיליון פעם על זה שביקשת, רק מתוך הערכה ואהבה לצרכים של שתיכן.

עכשיו, אני מסכימה עם בלבוסטה על זה שעזרה קבועה בתשלום, בעבודות בית למשל, זה משהו שאין לו תחליף, כי הוא מייצר בטחון ואי אפשר לצפות מחברים ומשפחה שיתגייסו מענך מדי שבוע.
וגם זה חשוב, וגם את זה, נדמה לי, עדיין לא ארגנת לעצמך. למרות שזה משהו שהיית זקוקה לו עוד מלפני תחילת ההריון!
אז גם פה יש מצב לגדילה עצמית, לטיפוח הדאגה העצמית שלך, אם בא לך.
ללמוד איך להכניס מישהו הביתה במקסימום רווחה ובמינימום מחיר.
(כי נכון, לנוכחות הזרה בבית יש מחיר. צריך לדעת את מי לבחור ואיך לכוון אותם, ובאיזה תזמון ולכמה זמן. אבל אוהו, כמה שזה משתלם!!)

ואני מסכימה עם בשמת שהבסיס לכל זה הוא היכולת לאהבה עצמית, להכיר בצרכים של עצמך ולפעול על פיהן. ולהבין שאנחנו תלויים זה בזה באופן בלתי נתפס, קשורים זה לזה במעגלים פתוחים ובמעגלים סגורים, וכל נתינה היא קבלה ולהיפך - כשהמודעות קיימת והדיוק וההקשבה (הפנימית והחיצונית) קיימים.
במעגל סגור שבו כולם תלויים בכולם - שזה העולם שבו אנו חיים - אין קיימות לתפיסה שגדלת עליה, של משחק סכום אפס, שאם את "מרוויחה" משהו ממישהו אחר, אז הוא "מפסיד". אין דבר כזה. או ששניכם מרוויחים - או ששניכם מפסידים.

עוד דבר חשוב זו האשלייה שאם תבקשי "יותר מדי", אז אנשים יאהבו אותך פחות כי את מטריחה.
כאן יש דינמיקה מעניינת:

כל עוד את מחביאה את עצמך, לא נותנת לך להיות את ולא מביעה את הצרכים והרצונות שלך באופן חופשי, כל החברים וה"חברים" שלך נראים די דומים זה לזה.
החברות הטובות לא ממש טובות, כי הן לא יודעות איך להגיע אלייך ואיך להיות טובות אלייך באופן מדויק.
אז הן מנסות בערך, מציעות עזרה "על עיוור", לפעמים זה פוגע ולפעמים לא.
והקלפטעס גם נראות די בסדר בערך כזה, כי נוח להן מאוד שאת מאפשרת להן לדרוס אותך באופן סמוי, אז הן נחמדות אלייך בתמורה על פני השטח (נדמה לי, ממה שסיפרת, שיש לך כמה כאלה במשפחה המורחבת).

אבל ברגע שאת מתחילה להבהיר את עצמך, להצליל את עצמך, להשמיע את קולך בגלוי ובאופן מדויק -
כל החברות יתקרבו ויתחממו, וכל ה"חברות" יתנדפו מהשטח.
כן, לגלות את עצמך כמו שאת אומר, הרבה פעמים, להרחיק ממך אנשים.
את האנשים שלא באמת אוהבים אותך, שיש להם אינטרסים נכלוליים משל עצמם, או את אלה שפשוט לא מתאימים לך

כשילדתי תינוק והייתי לבד ובדיכאון שלאחר לידה, התייעצתי עם אשה אחת שכיוונה אותי להעז (איזו העזה! ענקית!) ולטלפן לשתי ידידות שהכרתי לא-מאוד-מזמן, להגיד להן שאני עצובה ולבקש שיבואו לבקר.
אחת מהן לא נענתה, ומאז לא שמעתי ממנה יותר.
והשניה נענתה ובאה, מהצד השני המרוחק של העיר, וגם אמרה לי בטלפון "רק תזכרי, עד שאני מגיעה, לא לזרוק את התינוק לפח הזבל! זה לא המקום שלו!" מה ששעשע אותי מאוד.
והיא חברה טובה ונהדרת שלי עד עצם היום הזה.
והבקשה הזאת מצידי אפשרה לנו להתקרב.
והשניה? כן, היא היתה ידידה, אבל לא באמת התאים לה להיות אתי. וטוב שגיליתי את זה מהר ולא ציפיתי ממנה למה שהיא לא יכלה לתת.

הרבה פעמים בקשת עזרה מרחיקה את אלה שעדיף שיתרחקו, ומקרבת בני אדם שרוצים להתקרב.
כמה פעמים זה קרה לי? הרבה. המשבר הכי גדול של חיי הביא לי ארבע חברויות. שתיים שכבר היו שם אבל התחזקו מאוד בזכותו, ושתיים חדשות, נפלאות וקסומות, שלא היו יכולות להתרחש בשום דרך אחרת - אלא רק מזה שהעזתי, חשפתי את עצמי וביקשתי עזרה.

(כמובן, העזרה הזאת לא היתה מושלמת! הרבה פעמים ביקשתי ואי אפשר היה, או רק חלקית, או מאוחר יותר, או לא בדיוק מה שרציתי אלא רק מה שהזולת יכול היה לתת, כל מיני דברים. זה אנושי. זה טבעי. אבל מה זה חשוב? הקשר הבסיסי נתן לי אור, הושטות היד הקטנות נתנו לי תקווה, בדיוק כמו שבלבוסטע כתבה)

ועוד דבר אחרון:

למי שנמצאת במצב רגשי פגיע, שמפחדת מדחייה, ושקשה לה לבקש עזרה כי קשה לה להסתכן בסירוב, כי כל סירוב מפיל אותה לתהומות הנבזיים של "אף אחד לא אוהב אותי" - יש לי את מדיניות שלושת הטלפונים.

החוק הזה נורא פשוט: כשאת נמצאת במצב נצרך - תתקשרי לשלושה אנשים שונים.
כבר שנים אני מיישמת את זה, וזה עובד תמיד.
כי אדם אחד - לפעמים יכול לעזור ולפעמים לא, לפעמים פנוי ולפעמים עסוק, לפעמים יודע ולפעמים טועה.
ולהתקשר או לסמס למישהו, לחכות לתשובה, ולשמוע "לא" - מקשה מאוד על הטלפון הבא.
אבל אם את מתקשרת ישר לשלושה אנשים, ולא מצפה לכלום מאף אחד עד שאת עושה את ההתקשרות השלישית - 95% או 99% סיכוי שתקבלי עזרה.
משהו.
כל פעם משהו אחר, וכל פעם ממישהו אחר. אבל פידבק חיובי תמיד יתקבל.
לפעמים דווקא האדם הפחות סביר יהיה זמין באותו רגע, וייתן לך 10 דקות מיידיות של תמיכה ועזרה-ראשונה.
(ואחר כך לא תשמעי ממנו חודשים).
ולפעמים דווקא האדם שבנית עלייו הכי הרבה - לא יוכל. כי ככה זה בחיים.
אבל בשביל זה את מארגנת לו גיבוי מראש.
והגיבוי הזה עובד גלובלית.
בעת צרה - אני מרימה שלושה טלפונים.

אמיגדלה, כתבת מאוד יפה!

בהחלט כתבת יפה והטיפ על שלושת הטלפונית נשמע מעולה.

אני אציין שכן יש גם מפחי נפש קשים מאוד כשמבקשים עזרה מאנשים סופר קרובים ולא מקבלים אותה או בכלל או מעט או בצרוף תלונות.
אז כן צריך להיות ערוכים גם לזה. לא יודעת איך.
זה עדיין לא מחייב להפסיק לבקש, או לבקש פחות.
ולצערי מוצאים את עצמנו נדרשים שוב לעזרת הקרובים ביותר.

אני מדברת על משפחה קרובה. ששם במילא הדינמיקות הכי עמוקות ומסובכות.
ולא לא כל עזרה שווה את זה. לפעמים עדיף להימנע מהעזרה או לצמצם למינימום או מה ולא להיקלע לסרוב כזה או סירובים.

אז אני מניחה שכל הנושא הזה לא פשוט ומצד שני זה בהחלט נושא רלוונטי לאמהות טריות. כי אם עד האמהות ידענו להסתדר, כשמדובר באחריות לתינוק זה כבר הופך לסיפור אחר.

פרח, מה שלום לולו והשינה וההנקה?
(ליאור)

אמיגדלה, כתבת מאוד יפה!

אמיגדלה, אלופה

רוצה להוסיף לגבי המשפחה הקרובה. ממש על רגל אחת ולא רוצה להרחיב. אבל בעיקרון, המשפחה הקרובה שלי ממש קטנה, והיכולות שלהם לעזור היו מאוד מוגבלות, מכל מיני סיבות. והנה, אני עשיתי שינוי אישיות ענק. ופתאום, המשפחה שלי עברה שינוי ענק שלא נראה בכלל אפשרי רק לפני שנתיים, ואני זוכה להרבה יותר עזרה. מאותם אנשים.
אמרתי שהכל אנרגיות?

איזה שינוי בשמת?
התכוונת ביכולת לבקש עזרה?
או שהיה משהו נוסף?

שינוי ברמת האהבה העצמית, שינוי באמונה שאני ראויה לטוב, ביטול האמונה המגבילה שאני "מטריחה" ושלעזור לי פירושו שאנשים אחרים מסכנים "עובדים קשה" וסובלים, ועוד כיוצא באלה. דברים ששיניתי בתוכי, בלי קשר אליהם, בלי שהם יודעים ששיניתי - שינו את ההתנהלות שלהם כלפי, בלי שהם עשו שום מאמץ מודע או מכוון.

המשפחה שלי עזרה ועוזרת לי המון.
ועדיין זה מלווה בפיצוצים שלחלקם אני אחראית.
ולא מכירה אחת שנעזרת קבוע במשפחה ולא חווה ריבים, האשמות פיצוצים וכו.

כשנעזרים קבוע הצד השני הופך קרוב יותר לצלחת ויכול גם ובצדק להתערב להעיר וכו באופן שאנחנו לא ערוכים לו. לפעמים כן צריך לעשות חישוב מי כן ומי לא וכמה. ולפעמים אין ברירה.

אגב גם מי שנעזר לרוב לא כזה נח וחביב באותה תקופה ולא תמיד אחרים מסוגלים להכיל את זה וגם פה צריך לקבל בהבנה את העוזרים.

ו

ולא מכירה אחת שנעזרת קבוע במשפחה ולא חווה ריבים, האשמות פיצוצים וכו.
נעים מאוד, תכירי.

וואלה? מה את עושה כשמתערבים לך מדי או בשיפוטיות? מה קורה כשאת מתאכזבת מבקשות שלא נענו למרות שאת הכי היית זקוקה? מה לגבי סתם לסבול נוכחות.שבימים אחרים היית מוותרת עליה אך את חייבת? שואלת ברצינות.

אם מתערבים, שמה גבול.
אם הם לא יכולים לעזור, אז לא יכולים. גם הם בני אדם עם לו"ז ועניינים.
אני הפסקתי "לסבול".

אין לי כוח לפרט. רק אגיד דבר אחד: אני השתניתי. אני, השתניתי. ובעקבותי, כל העולם שלי השתנה.
וזה לא היה שינוי מקרי.
אני עובדת מאוד קשה להחלים. וכל שינוי, הוא שינוי שנדרש כדי להפוך אותי להיות אדם אותנטי יותר, מחובר יותר לגוף ולרגשות, ולמישהי שאוהבת את עצמה. שמרגישה ראויה.
ראויה לחיות, ראויה לאהבה, ראויה לקבל, ראויה לעזרה, ראויה ליחס טוב והוגן, ראויה לאיכפתיות. הכל בא ממני.

_לא מכירה אחת שנעזרת קבוע במשפחה ולא חווה ריבים, האשמות פיצוצים וכו.
נעים מאוד, תכירי._
בשמת, קרעת אותי

אה, טוב שהזכרת לי אמיגדלה. מעולם מעולם מעולם, בכל מה שקשור לעזרה מהמשפחה, לא חוויתי ריבים, האשמות או פיצוצים. מעולם.
"התערבות" זה כשמבלבלים לי במוח ורוצים לדעת מה המצב של הסרטן, ולי לא בא בכלל לשתף.
"בקשות שלא נענו", זה אם מישהו מהם פשוט לא יכול בדיוק לבוא או משהו כזה. נגיד, אני שואלת את אבא אם הוא יכול להקפיץ אותי לאיכילוב לפגישה עם האונקולוגית והוא בדיוק מלמד בשעה הזאת. נו.
"לסבול נוכחות", אה נו, אמא שלי לא מסוגלת שלא לספר לי כל מיני דברים שליליים מהתקשורת

וזה באמת היה ממש מציק לי ("נו די אמא! לא רוצה לשמוע על זה!"). עד לרמה שכמעט לא היה לי כוח שתבוא לעזור.
באמת לא יודעת מה להגיד, היא לא ממש הפסיקה את ההרגל המגונה הזה 0-: הממממ זה פשוט לא משפיע עלי כמו קודם. אני עברתי איזה שינוי, שגורם לזה שזה עובר לי ליד האוזן... אני לא שמה לב... אני מרגישה בעיקר המון אהבה (וזה אחרי שכל חיי לא הרגשתי שאמא שלי אוהבת אותי).

אני, עשיתי שינויים. ענקיים ולא קלים.
וכל העולם השתנה סביבי.
והאנשים שעוזרים לי בתהליך הזה, כולם כולם בכלל לא מופתעים, כי ככה זה. זה בדיוק מה שקורה. ככה זה מתרחש.
הכל מתחיל ברמת האהבה העצמית שלך.
ו"אהבה עצמית" זה לא איזה משהו מעורפל ורוחני כזה. זה ממש מעשי ותכליתי. ומתבטא בדיוק בשאלה כמו "האם יש לי אומץ להגיד שאני לא באה למפגש המשפחתי בשישי הקרוב כי לא מתאים לי?" ועוד לפני זה, בכלל זוכרת לבדוק עם עצמי אם מתאים לי! ומכירה בתשובה שלי הפנימית ומאשרת ומכבדת אותה! ולא שמה את הדרישות של כל מיני אחרים ממני במקום יותר חשוב מהצרכים שלי וממה שטוב לי!

לא נותנת ממה שאין לי.
לא מסרבת לקבל כי "לא נעים".
יודעת מי אני ומה טוב לי בכל רגע ורגע.
כשמגיע משהו שלא מתאים לי, יודעת להגיד "לא תודה".
כאלה דברים.

פרח, מה שלומך?@}

שליחה על ידי אילה* » 10 יוני 2019, 22:48

היי פרח
לא שכחנו אותך!
מה שלמך ומה שלום לולו??

היי,
אנחנו סה"כ בסדר.
מאוד עייפה כל הזמן כי הלילות קשים...
אבל לאט לאט כן מרגישה כבר יותר מאופסת, התחלנו לצאת קצת בחלק מהימים, להיפגש עם חברות וכאלה.
חזרתי ליוגה, אני הולכת פעם בשבוע ולולו נשאר עם בעלי וחלב שאוב.
שבוע שעבר הצלחתי גם לתרגל בבית אבל השבוע אני קצת בלי אנרגיות אז לא ממש מגיעה לזה.

אנחנו על הנקה מלאה. לולו אוהב לינוק כל הזמן ומבחינתו להיות עם הציצי בפה כמעט כל היום בלי הפסקות...

היום למשל אנחנו כבר 5 שעות במיטה... לולו רוצה רק לינוק ולהירדם עליי ואם אני זזה מתעורר. אז הרפתי ואני שוכבת כשהוא עליי, ישן ומדי פעם מתעורר לינוק.

הגזים יחסית נרגעו, אבל עוד יש ענייני עם הבטן. לרוב כבר לא צורח כל היום, אבל זה כן מציק לו והוא חסר מנוחה ולפעמים בוכה מזה.
השבוע משהו חדש - יונק קצת, נרדם על הציצי, ואחרי כמה דקות מתעורר ובוכה כי יש לו גרפס תקוע. עד שיוצא הגרפס והוא שוב רוצה לינוק. ככה אנחנו בלופ שיכול להימשך שעות...
אתמול למשל לא ישן בגלל זה כל היום, כבר ממש בכה מעייפות אבל לא הצליח לישון יותר מכמה דקות כל פעם... ניסינו מנשא, עגלה, טיול בחוץ, שיישן עליי, במיטה. מה לא... לא משנה מה, כל פעם התעורר.
בסוף בסביבות 5 אחה"צ היינו שנינו מותשים ונרדמנו יחד (עם הציצי בפה כמובן...). אני התעוררתי ב8 ערב, והוא רק ב9.

הלילות לפעמים גם ככה, שהוא מתעורר כל כמה דקות, או שזז מלא בחוסר שקט. ואז אני קמה גמורה ועם כאב ראש...
אבל הלילה למשל היה יותר טוב, קם כל שעה שעתיים לינוק קצת ואז חזר לישון. זה נחשב לילה ממש טוב כי בין לבין הספקתי לישון...

הוא גדל מאוד, כשהוא ערני ורגוע הוא מאוד חייכן. מחפש אותנו במבט, מחייך ועושה קולות. "מדבר" איתנו.
התחיל ממש להרים את הראש ומנסה לזוז במרחב. בועט המון בידיים וברגליים, על הבטן עושה חצי סיבוב על ציר ומנסה למשוך את עצמו קצת קדימה. לפעמים מצליח קצת ולפעמים תקוע במקום ומתעצבן.
מתעניין מאוד במשחקים, רעשנים, והכי הרבה בכריות של הסלון (כי יש להן הדפסים מעניינים). אוהב להיות בחוץ ולהסתכל על העצים. מאוד אוהב בבית לבהות בקירות, לבנים בלי כלום.... וגם באהיל בחדר. אתמול ניהל איתו שיחה של 10 דקות בערך, עם חיוכים וכאלה. היה מבסוט עליו.

אתמול הודעתי בעבודה שאני לא מתכננת לחזור כי בינתיים אני נשארת איתו בבית.
לא יודעת עד מתי ומה התכנון להמשך (יש לי כמה רעיונות אבל לא יודעת מה יתאים וגם תלוי איך נסתדר כלכלית), אבל כרגע ברור לי שאין מצב שאני משאירה אותו לבד ימים שלמים.

בינתיים נשאר רק עם בעלי, פעם בשבוע לשעתיים כשאני ביוגה, וקרה עוד פעמיים שנשארו יחד ל 4 שעות בהקשרים אחרים.
באחת מהן לשמחתי ישן כל הזמן והתעורר רק רבע שעה לפני שחזרתי הביתה. קיבל בקבוק כי קם רעב, אבל כשהגעתי רצה גם לינוק.

נשמע שההנקה ממש התבססה מדהים.
כל הכבוד לך וללולו
מאוד מעורר השראה.
מה שכן להירדם יחד כשהציצי בפה ובכלל להירדם עם התינוק ביד או מחובר זה מסוכן. מציעה להפריד. אם במוצץ או בכלל וזה יכול גם לאושש אותך.

בלבוסטה?! את כותבת דבר כזה באתר באופן טבעי? מאיפה הקרצת את השטות הזאת שלהירדם עם התינוק בהנקה זה מסוכן?! זו הדרך הכי טבעית מזה מליוני שנים, עוד לפני שירדנו מהעצים...

בחלב האם יש חומרים מיוחדים שנועדו להרדים בהנקה הן את התינוק והן את האמא. כך שההנקה היא-היא הדרך הביולוגית להרדים תינוק וכמובן להירדם איתו.
נכון שחשוב לעשות את זה על משטחים לא מסוכנים (למשל, לא על מיטת מים, לא על ספה או כורסא שבהן התינוק עלול ליפול מהידיים ולהימחץ בטעות), כן על מיטה נורמלית נטולת גורמי סיכון מופרזים כמו עודף כריות, שרוכים וסרטים שעלולים להסתבך סביב הצוואר של התינוק, וכדומה.

יש פה כמה וכמה דפים עם דיונים בנושא, חבל על האנרגיות שלי להרחיב פה. אבל לא יכולה להשאיר טענה כל כך מופרכת באתר הזה.

פרח מקסימה,
פשוט כיף שכיף לכם, וממש תודה שבאת לעדכן
התאור שלך נשמע כל כך אימהי ומחבק
את יודעת? להיות אמא זה מתיש קצת, לפעמים... אבל כל כך בולטים הרגשות האימהייים שלך מעבר לתשישות: אהבה, החיבוק, העיטוף.
שולחת גם בשבילך: צרורות של אהבה ונחת ומנוחה
@} @}

פרח מדהימה.
הדרך שלך מעוררת השתאות ממש.
מורידה בפנייך את הכובע.
האופן שהתעקשת על ההנקה וההצלחה המדהימה איתה ממש ממש לא יאומנו. כל הכבוד לך.
אני לא מדברת מניסיון אבל יש כאן מנוסות ממני שאולי יוכלו לחוות דעתן, מהקריאה עלתה לי האפשרות שאולי טיפולי קרניוסקראל/אייפק/דיקור יעזרו ללולו קצת לאזן/ להרגיע משהו במערכת? אם לא מתאים, תתעלמי. את באמת באמת גיבורה בעיני. שולחת חיבוק והרבה כוח.

רק להסביר את עצמי - אומרת את זה מהמקום של הכניסה הלא פשוטה שהייתה לו לעולם. נשמע שהמערכת שלו עוד מסתגלת ושאפשר אולי לעזור לה. לא כי אני חושבת שמשהו לא בסדר. הכל נשמע בסדר גמור. (קוראת את עצמי וזוכרת עדיין את המקום החרד מאד של אמא לילד ראשון)

וואללה, קראניוסקראל לתינוקות קטנים, באמת לפעמים עושה פלאים! וזה טיפול עדין-עדין-עדין.

או עיסוי.
תובנות לגבי עיסוי תינוקות הודי, דף מומלץ
ולא צריך לצאת בשביל זה מהבית.

(קרן, דיקור עם מחטים לתינוק שטופל חודש בפגייה? לא נראה לי...)

אנחנו אכן שמים לב לכללי הבטיחות כשישנים יחד.
לשמחתי בימים האחרונים מוכן יותר לישון במיטה שלו (שצמודה אלינו), כשהוא בשינה מספיק עמוקה והבטן לא מציקה לו.
כשאני רואה שמתקשה להישאר בשינה לרוב מנשא עוזר (בעודי כותב את זה הוא התעורר אחרי 2 דקות במיטה והעברתי אותו למנשא...).
היו ימים שבגלל החום נמנעתי ממנשא, ובשלב מסוים שמתי לב שזאת הסיבה שהם הפכו לדי סיוטיים... הוא לא הצליח לישון ברצף ונכנס כל פעם לבכי של עייפות.

מוצץ לא עובד. מנסים מדי פעם, בעיקר כשנכנסים ללופ של הנקה/גרפס/הנקה/גרפס, כדי לשבור את המעגל. לעיתים רחוקות מאוד הוא לוקח כשכואבת לו הבטן. שאר הפעמים מלקק אותו קצת ומוציא.

דוכיפת וקרן, תודה על המילים החמות.

לגבי טיפול - בדיוק השבוע התייעצתי עם המדקרת שלי. בגלל שאני אישית מאוד מתחברת לדיקור חשבתי שאולי יעזור לו (לא חשבתי בכלל על עניין הפגיה והמחטים... אבל המחטים של הדיקור מאוד עדינות ואני לא בטוחה שנחוות אותו דבר).
היא הציעה אוסטאופתיה והמליצה לי על מישהי.
בנוסף נתנה לי שתי נקודות דיקור שקשורת לעיכול, כדי שאעשה לו שם לחיצות.

עשינו טיפול אחד של אוסתאופתיה ממש בהתחלה, אחרי שחזרנו הביתה מהפגיה. לפני שהתבססה ההנקה ולפני הגזים. זה היה בעיקר כדי לעזור ביניקה ומן איזון כללי. הרגשתי שבאותו זמן שזה עזר מעט, אבל לא באופן משמעותי.
בכל מקרה כנראה אצור קשר עם המטפלת שהיא המליצה עליה ונראה מה היא אומרת.

אם למישהי יש המלצות למטפלים נוספים מניסיונה, אשמח.

עיסויים אני מהתחלה מנסה לעשות לו קצת. לא תמיד ולא הכל הוא אוהב.
לרוב מאוד אוהב ברגליים, אז זה בעיקר מה שאני עושה.
לפעמים קצת בידיים ובפנים.
במרכז הגוף (חזה, בטן, גב), הרבה פעמים זה נראה לי שלא נעים לא אז אני נמנעת. שם אוהב יותר ליטופים או תנועות מהירות.

הבוקר עשיתי לו קצת עיסוי עדין בכל הגוף ישר אחרי שקם. בהתחלה חייך ואז עשה קצת פרצוף שלא הייתי בטוחה אם נעים לו, ואחרי רגע עשה קקי

מאוד שמחתי שזה עזר לו לשחרר, כי לפעמים הוא סוחב את זה חצי יום... אנסה גם מחר ונראה אם זה עקבי.

עם הפשפושים ממש הפסקנו, כי הוא מאוד מתנגד ובוכה בכל פעם. לפעמים כן עושה באסלה, אבל זה תמיד מלווה בבכי והתפתלויות ואני לא מרגישה שזה נכון לו ככה.
צריכה קצת לקרוא יותר על רעיונות לחבב עליו את העניין, כי הייתי שמחה שלפחות קקי היה עושה בשירותים, ופיפי לפני האמבטיה (כי כמעט תמיד עושה באמבטיה שניה אחרי).

פרח יקרה,
אני כרגיל מחבקת אותך.
וכרגיל מקווה שתעברו למסלול של הקלות.
יש לי רושם שזה קצת מתחיל להיות יותר זורם, ובטוח באספקט של החלב!
יש לו מזל גדול לגדול אצל אמא כמוך.

שליחה על ידי גשם* » 16 יוני 2019, 11:04

הי פרח. ביתי גם סבלה מגזים מאוד. האם את שותה חלב? בעיות העיכול של ביתי עברו בהדרגה שהפסקתי מוצרי חלב. שווה לנסות.

יוליקו @}

גשם,
אכן לאחרונה הפסקתי מוצרי חלב כי הרגשתי שזה משפיע.
בתקופה שהיה צורח כל היום מכאבים ניסיתי להפסיק ולא הרגשתי שיש שינוי (אם למשל לא אכלתי מוצרי חלב 4 ימים, אז במהלכם היו ימים שצרח וגם כאלה שלא, אז היה נראה לי שזאת לא הסיבה).
אבל בשבועות הייתה ארוחה שאכלתי הרבה חלבי, וראיתי שיום אחרי הוא היה די אומלל (והאמת שגם אני לא הרגתי משהו...), אז מאז הפסקתי ואולי זה חלק מהשיפור. מקווה שימשיך כך.
בינתיים התפתתי רק לפרוסת עוגה קטנה בשישי, בערב. חוץ מזה לא נגעתי במוצרי חלב כבר שבוע.

גם חומוס ראיתי שממש משפיע עליו אז אני לא נוגעת כבר תקופה.

אגב, תנועות סיבוביות עדינות מסביב לטבור, וגם קיפול של הרגליים כלפי הבטן, מאוד עוזרים לתינוקות לשחרר גזים וגם קקי (-: אם יש לו בטן רגישה אז זה יכול מאוד לעזור. מגע, החום של הידיים שלך, עיסוי, כל אלה מאוד מקילים על הבטן. ובדיוק כמו שאת עושה: ברגישות אליו.

הבוקר עשיתי לו קצת עיסוי עדין בכל הגוף ישר אחרי שקם. בהתחלה חייך ואז עשה קצת פרצוף שלא הייתי בטוחה אם נעים לו, ואחרי רגע עשה קקי

כזה תיאור קלאסי של פרצוף-קקי שאנחנו לומדות בגידול ילדים בלי חיתולים (-:

פרח, מדהימה, מדהימה.
אני עדיין נפעמת מזה שהשיחה גלשה לה לעניינים סטנדרטיים למדי לתקופה זו של חיים עם קטנטנים...
שאתם בשגרה, שהצלחת לבסס הנקה מלאה! את באמת מדהימה. ונחושה, חזקה, אימהית, קשובה ועוד ועוד.
מרגש מאוד@}

_אני עדיין נפעמת מזה שהשיחה גלשה לה לעניינים סטנדרטיים למדי לתקופה זו של חיים עם קטנטנים...
שאתם בשגרה, שהצלחת לבסס הנקה מלאה! את באמת מדהימה. ונחושה, חזקה, אימהית, קשובה ועוד ועוד.
מרגש מאוד_
@} @} @}

זה כל כך מרגש לי לקרוא אותך על המגע והעיסוי והדרך בה את בודקת מה וכמה נעים לו
הבירור העדין הזה עובר מסך ומציג תמונה של אמא כל כך אימהית: מכילה, מחבקת, עוטפת, והכל בזהירות ובסבלנות
מרגשת

תנועות סיבוביות עדינות מסביב לטבור, וגם קיפול של הרגליים כלפי הבטן, מאוד עוזרים לתינוקות לשחרר גזים וגם קקי

בחודשיים האחרונים היה ממש צורח כשהיינו מקפלים את הרגליים לבטן אז הפסקנו.
לאחרונה שוב אוהב, וגם סיבובים שלהן ותנועות מצד לצד, וזה באמת עוזר.
בכלל, הרבה יותר מוכן לעיסוי ומגע.

גוונים ודוכיפת, ממש ממש תודה על המילים שלכן.
הייתי מאוד צריכה אותן.

פותחת דף חדש