או טו טו יולדת

טוב, אז חיפשתי ולא מצאתי דף שמתאר את התקופה האחרונה שלפני הלידה. ראוי שיהיה דף כזה, לא?
אני לא מתכוונת לדף בלוג, כולן מוזמנות לשחרר.

אני צפויה ללדת עוד כשלושה (וחצי?) שבועות. לידת בית. לידה שניה. גם הקודמת היתה בבית (אם כי לא בביתי).

מאוחר עכשיו, אני אקמץ במילים, רק אשתף באיזו הכרה שצפה לי: ידידה שגם היא בהריון (פחות מתקדם) שאלה אותי איך אני מתמודדת עם כאבי הגב. פתאום תפסתי: וואללה, אין לי כאבי גב! אני סוחבת אבטיח מקדימה, והגב לא מצייץ!

מן הסתם, הסיבה היא שאני מקפידה לעשות יוגה פעמיים בשבוע. נכון שאני לא קורעת את עצמי בתירגול, ונכון שבדרך-כלל שלב ההרפיה ההתחלתית כולל חרופ בלתי נשלט של חצי שעה... אבל בכל זאת. האמת, לאור הברק הזה שהיכה בי - היי, אין לי כאב גב - התמלאתי סיפוק מעצמי על הדבקות ביוגה.

זהו, רק רציתי להשוויץ.

הי מיכל,

גם אני אוטוטו יולדת , בעוד כחודש, לידת בית, לידה ראשונה.
מוזר, עד היום לא הרגשתי כאבי גב בכלל, ועכשיו בערב פתאום אחרי שביליתי בהכנת כל מיני דברים על הרצפה, קמתי עם גב כואב. אבל אני לא עושה יוגה , למרות שמאוד רוצה, לא מספיקה. מה שכן, פיניתי לי את החודש הקרוב, אני עצמאית, וסיימתי ללמד את כל הקורסים, ולא לוקחת טיפולים חדשים. כל מה שאני רוצה זה להיות בבית, ולהכין את מה שצריך ללידה ולאח"כ, גם פיזית וגם אנרגטית ונפשית.
אשמח להצעות איך לנצל את הזמן הזה הכי טוב...

איך לנצל את הזמן?
להיות ביחידות עם בן זוגך ולעשות דברים שאתם אוהבים ביחד.
להנות מכל רגע של ההריון (כל כך כל כך כיף.....).
לנוח ולישון כמה שבא לך ועוד קצת בשביל אח"כ.
זאת תקופה ממש כיפית לדעתי. מאחלת לך שתהני.

שלום אידה, נחמד שנלד בערך ביחד...
(מאיזה איזור את בארץ?)

אני דווקא עובדת בעיקרון עד הסוף (התאריך המשוער יוצא בדיוק סוף הסמסטר, ממש תיזמון מדויק!) אבל העבודה שלי לא כל-כך אינטנסיבית.
אני גם לומדת, וגם זה, מן הסתם, יימשך עד סוף הסמסטר. אבל גם הלימודים שלי אינם מפרכים...

אני בהחלט מתחילה להתרגש לקראת הלידה. זה ממש קרוב וכבר מוחשי. גם הלוגיסטיקה של ההכנות דורשת אנרגיה. היום, לדוגמא, התקנו מזגן, על-מנת לחמם את מעוננו הקפוא-כרונית, לכבוד הגוזל...
אנחנו חייבים לתקתק עוד מיני שיפוצים בבית. אי אפשר יותר לדחות אותם!

אחרי שעשיתי היום כביסה לבנה, תהיתי אם לא היה כדאי להכניס חיתולים, כי צריך שיהיו כמה חיתולי בד מוכנים, ומי יודע אם אעשה עוד כביסה לבנה עד הלידה...
ועכשיו כשאני חושבת על זה, אני נזכרת שלאור שלי (ילדי-אהובי בן ה-4) עשיתי כביסה בנפרד, בעודו גוזל רך. האם אכבס לתינוק הממשמש ובא ביחד עם כולנו, עם חומץ בתור סבון כביסה, כפי שאני נוהגת לכבס בחודשים האחרונים?
הרי יש דפוס כזה, שבילד הראשון מקיימים אלפי כללים מחמירים, ומהילד השני זורמים יותר בקלילות...

עצתי: שימי לב שאלו רגעיכם האחרונים בתור זוג לבד, כדאי להתענג על כל רגע.
גם ההריון עומד לחמוק לך, פתאום - בבת אחת - את כבר לא תהיי במצב הצבירה הזה, המרגש והמעייף והכל - זה פשוט יתפוגג!
ואז, כמובן, יתחיל מצב צבירה חדש...

האם את רוצה טיפים יוגיים להריון? יש מיני ישיבות שמומלצות מאוד ולא דורשות היסטוריה, או למשל שכיבה עם הרגליים כלפי מעלה על הקיר...

אני גם אוטוטו יולדת - עוד שלושה וחצי שבועות
לידה ראשונה בלידת בית אבל לא בבית שלי...
לי דווקא יש לאחרונה כאבי גב ואולי בגלל שהפסקתי את היוגה בחודש שמיני כי היה לי ממש לא נוח להגיע לשם.
אתמול ממש כאב לי אז עשיתי תרגילים עם הבעל והפסיקו הכאבים לגמרי... חבל שנהייתי פדלאה ואין לי כוח יותר להזיז את עצמי אחרי שכל ההריון הייתי בשיא המרץ.
אני מנצלת את הזמן לתפירה , בישול וציור וכמובן לנוח ולבלות יחד עם הבעל.

נתי, האם ילדת בצימר?
ובן כמה התכשיט/ה הראשון?
בעצם עכשיו אני מבינה שכנראה התכוונת שזו תהיה הלידה הראשונה.

הי מיכל ,
עדיין לא ילדתי ואני כולי ציפייה והתרגשות מהלידה המתקרבת. אני אלד אצל אילנה בצימר.
מחר מתחילה שבוע 37 וזה אומר שאפשר ללדת כל יום... הבטן ירדה אבל הראש עדיין לא מבוסס לגמרי באגן כך שיקח עוד זמן וטוב שכך כי אני רק בקוטר 6.5-7 באפינו.
דרך אגב , מצפים לבן.
איפה ילדת את הראשונ/ה? ספרי קצת על הלידה
בכל מקרה , המון הצלחה בלידה המתקרבת , שתהיה לידה קלה וטובה.

גם אני ילדתי אצל אילנה.
היתה לידה טובה. לקח כחמש שעות מרגע שהגענו ועד שאור נולד. זה אחרי שבערך יממה קודם היו צירים, ודימום של הפקק הרירי (שזה בעצם היה הסימן הראשון).
הג'קוזי בצימר הקל עלי. ממליצה עליו.

שליחה על ידי יעל* » 07 ינואר 2007, 09:39

היי... איזה כייף למצוא את הדף הזה ולהבין שבדיעבד זה מה שחפשתי... אנחנו בעוד חודש ..... לידה שניה בעזרת ה..
לא התעסקתי בלידה כמעט עד עכשיו, רק דברים כלליים אבל בשבוע שעבר התחלתי לקרוא את הספר לידה פעילה שמצאתי בספריה לגמרי במקרה (........) והוא משפיע עלי בטירוף.
אני פתאום מבינה שאני ושלם (אוטוטו שנתיים) עברנו טראומה בבית החולים, בחדר הכל כך לא אישי, בלחץ הכפייתי, באור חזק, חתכים והמון מכשירים.
פתאום אני מבינה שברחתי מההתמודדות הזו ועכשיו זה הזמן לתקן (ולא סתם נשלח לי הספר הזה עכשיו)...
האמת שיש לי רצון עז לחוות את חווית הלידה בבית ויש לי גם אמא בתל אביב מאוד קרוב לאיכילוב אבל ממש ממש אין לנו כסף בשביל זה...דלפונים... ):

מבררת על לניאדו, שמעתי שהם מאוד בגישה טבעית ובריאה, מקווה לא להתאכזב
והכי מקווה למלאך שיוריד לי במעטפה מקושטת עם סרט 1000 דולר........ אבל נראה לי שהמלאך הקרוב יגיע דווקא מהבטן..

שבוע טוב. נשתמע.
לידות טובות ונעימות.
תספרו לנו חוויות.

והכי מקווה למלאך שיוריד לי במעטפה מקושטת עם סרט 1000 דולר........
מימון לידה בבית

אוף. עולם חרא, שנאלצים ללדת בבית-חולים ולא בבית רק בגלל כסף.

אולי בכל זאת?...

לאינדי אנית, תודה , בילינו אכן את סופשבוע האחרון בצימר.

ומהשבוע אני מתחילה בסידורים לקראת הלידה, חושבת על איך נסדר את חדר השינה , מביאה, עוד תנורים, (גם אצלנו קפוא) אנחנו גרים בדרום ליד באר-שבע. צריך להכין את הדברים ללידה - קיבלנו רשימה ארוכה מהמיילדת.

_עצתי: שימי לב שאלו רגעיכם האחרונים בתור זוג לבד, כדאי להתענג על כל רגע.
גם ההריון עומד לחמוק לך, פתאום - בבת אחת - את כבר לא תהיי במצב הצבירה הזה, המרגש והמעייף והכל - זה פשוט יתפוגג!_
לצערי בשבועות האחרונים חמותי חולה מאוד , ייתכן ולא תחזיק מעמד עד הלידה, וכמובן בן-זוגי כולו עסוק בזה. זה מאוד מעיב על ההתרגשות ללידה, הכל מתערבב, חיים חדשים ומוות.
בחומרים שאני מתעסקת איתם - אומרים שחיים ומוות תמיד כרוכים זה בזה, כל לידה היא גם מוות. כך גם נמות לחיי זוג ללא ילדים, ונוולד להיות הורים.

בקשר לתנוחות, קיבלתי מהמיילדת קצת עצות , וגם הבטחתי לעצמי להתחיל הליכות ושחייה באופן סדיר.

הרגולריות הזאת. מיצי הריונית, אשר ילדה לפני כחודשיים, סיפרה גם היא בבלוג שלה (תחת אותה כותרת) על מוות של קרוב סמוך ללידת התינוקת...

נקווה שחמותך בכל זאת תזכה לראות את נכדה!!

היי ,איזה כיף ליקרוא משהו שנוגע למצבינו ... גם אני קרובה ללידה בבית למרות שבעלי עדיין מקווה לאחרת ... יש לי עוד חודש ואולי עוד חצי . האמת מרגישה אותו (את הילד\ה) לוחץ כלפי מטה אבל בלי כאבים כמה פעמים ביום . גם השרירים בבטן התחתונה תפוסים לי , יש המלצות לגבי זה ? לידה רבעית שלי אבל אף פעם לא ניתפסו לי השרירים שם . מרגישה אותם בהליכה וכשאני מסתובבת במיטה מצד לצד. לידה נעימה לכולם

ניקה, את 3 הלידות הקודמות עברת בבית?

אין לי מושג לגבי שרירי בטן תפוסים.

נו, הימים עוברים...
התאריך המשוער הוא בשבוע הבא.
אני מתהלכת בתחושת לחץ קלה אך קבועה מהידיעה שהלידה יכולה לפרוץ בכל רגע...
אני עדיין לא מוכנה, בכל מיני מישורים. מבחינה טכנית - יש עוד דברים להספיק, כל מיני הכנות קלות וכבדות, בבית. מבחינת הנסיך שלי, אור - רוצה עוד זמן לבלות איתו סוליקו, וגם לבלות במשפחתיות המשולשת, לפני שהמשפחה מתרחבת. גם עבודת הכנה שלי עם עצמי עוד נדרשת. עדיין לא התפנה לי זמן, אני בשיגרה של עבודה ולימודים (אם כי לא שיגרה מאוד עמוסה).
היום צ'יפרתי את עצמי במסז' מקצועי, על הבוקר. מייד אחר-כך היתה לי שעת קבלה באוניברסיטה (אני מתרגלת), ובא סטודנט, והיה ממש לא נעים אבל בו זמנית משעשע, האפיפות שלי...

נהייתי קצת קרכצען כזאת, נאנחת על ימין ועל שמאל. דווקא את רוב ההריון העברתי יפה, התנהלות קומפקטית למדי. עכשיו נהייתי כבדה. אתמול בלילה לקחתי את אור לעשות פיפי, חשבתי שהמאמץ הולך להביא לי את הלידה כאן ועכשיו.

שני פחדים עיקריים יש לי מהלידה: הראשון, הזמן הקצר שבו הכל עשוי לקרות. מפחיד אותי למצוא את עצמי בבת אחת טובעת בים של כאב, ללא הדרגתיות שתאפשר לי להתרגל ולהכיל.
הפחד השני קשור, איך לא, להיקרעות. לארוצהלארוצהלארוצהשוב.

יקרה,
מופלא שאפשר להיות איתך ברגעים קסומים אלו של הלפני...הידיעה שזה קרוב מרגשת ומלחיצה במקביל. מוכר לחלוטין.
נכון בעיניי שאת מקדישה זמן לגדול, שעוד רגע יראה ענק...ממליצה לך לספר לו על הקטן/ה שממש תכף יגיע וחשוב שיבין שמשהו מרגש עומד להתרחש..מאמינה שכך או כך את עושה זאת.
ולפחדים: זה נכון שלידה שניה מתפתחת יותר מהר ברב המקרים, אך לעיתים זה דווקא הפוך..לחצים רגשיים יכולים ממש לעצור לידה..הפחד מהקרע, כדאי לשחרר אותו. הדרך היעילה והמוכרת להמנע מקרע היא כמובן העיסוי הידוע אבל אוכל להמליץ לך על דרך נוספת, מוזמנת להכנס לכאן
ועוד דבר, גם בלידה שניה, צירים מתפתחים לאט ויש זמן עיכול שזה באמת זה.
מאחלת לך הרבה רוגע, קשר אישי עם עצמך ולידה מופלאה, שירז שירז אריאל דרורי

שליחה על ידי יעל* » 16 ינואר 2007, 14:27

אוף. עד עכשיו הרגשתי ממש מעולה. ממש כייף כזה
ועכשיו, מאתמול יש בי תחושה של כבדות כזו ושל רעב כל הזמן ובמקביל חוסר חשק לאכול.
השיניים התחילו לכאוב לי ממש ואני מתלבטת אם לקחת כדור או לסבול... בלילה לקחתי אקמולי של הבן שלי וזה קצת הקל.
דווקא השינה עכשיו יותר נעימה ורצופה, אני קמה הרבה פחות אבל תשושה ועצבנית רוב הזמן.

מפנטזת על מסעדת גורמה משובחת
ולא יודעת אם כבר בא לי להרגיש את ההתחלה או שדווקא טוב לי שעדיין לא...
סוף שבוע 36.

את שלושת הלידות עברתי כמו רוב המבולבל ולא מודע לאפשרות אחרת - בבית חולים !
ואז נימאס לי מהבדיקות של כל מי שבא לו לידחוף ידיים וגם מהיחס שהם יודעים הכל ואני לא ... למרות שבדיעבד אני צודקת בקשר לגופי . יש פער של שש שנים בין הילד הקטן שלי לבין עכשיו והחלטתי שהפעם מנסים אחרת - סיבוב של 360 מעלות... לקח לי זמן לישכנע את אישי (עדיין ) אבל בסוף אני קובעת !
שבוע 35+5
אתמול ניקיתי את הבית , היום מרגישה כאילו ממש ממש קרוב למרות שמוקדם . ניראה לי צריך לנוח וגם מקוררת מעט - אוף... שיהיה לכולם יום ניפלא ותרגישו טוב ! למרות הכל ממשיכה ללכת בכוח - אילוצי העבודה... וגם טוב בשבילי (-:

סיבוב של 360 מעלות...
אני ממליצה על חצי סיבוב דווקא...

אני קצת עצבנית על כך שהדברים לא מוכנים. מתעצבנת גם על בעלי וגם על עצמי. אני לפחות עוד מתקתקת חלק מהדברים; בעלי לגמרי בשאנטי. התאריך המשוער הוא עוד שבוע, ועוד לא בדקנו שהחיבור של הצינור מתאים לברז (על-מנת למלא את הבריכה), לא פינינו מקום בחדר שינה לטובת מיטת התינוק שתיצמד למיטה הזוגית (צריך להרים את ספריית העבודה שלי למדפים באוויר), ועוד מיני דברים.

מתסכל אותי גם שאני לא מספיקה לעשות הכנה עם עצמי ללידה (זאת אומרת, חוץ מההכנה הפיזית עם אפינו). רציתי לקרוא קצת, לעשות מידי יום תרגילים, וכאלה. בפועל זה כמעט ולא יוצא. אני אפילו לא הספקתי לראות את הסרט של הלידות, שהמיילדת שלי נתנה לי (ביקשתי סרט עם לידות "חיוביות").

וגם חסר לי זמן איכות עם בעלי ועם הילד. זמן איכות, הכוונה, שנחגוג את המשפחתיות המשולשת, שלעולם לא תחזור. במעט הזמן הפנוי שלנו זה לא יוצא. ובעצם, כשהצעתי מיני הצעות שני הגברים שלי פיהקו. הם כאלה בעסנים.

מלחיץ אותי, שהלידה עשויה להתחיל כל רגע.

ראיתי עכשיו את הסרט. זהו סרט אוסטרי, ארבע לידות שמתרחשות במרכז לידה ידידותי. שמו "הכוח הפנימי".

האמת, הלחיץ אותי.
ממש.
נשים חזקות, תמיכה והכל, אבל הכאב, אייייי, הכאב.........................

גם החזיר לי את הלחץ מכך שאני לא אוכל לצעוק כאוות נפשי. אני גרה בסביבה אורבנית צפופה. קירות טרומיים דקים, מלא בניינים מכל הכיוונים...

עם זאת, הפשפשון הקטן והחמוד שיוצא...... זה כה מרגששששששששש.......

גם החזיר לי את הלחץ מכך שאני לא אוכל לצעוק כאוות נפשי. אני גרה בסביבה אורבנית צפופה. קירות טרומיים דקים, מלא בניינים מכל הכיוונים...

למה זה מפריע לך? את מתחשבת בהם, או שאת פשוט לא רוצה למשוך תשומת לב?
הרי אחת המטרות של לידת בית היא שתהיי במקום שלך, שבו את מרגישה בנוח, ומה עשינו אם בבית שלך את לא מרגישה בנוח לצעוק? אם נראה לך שהשכן שלך שצועק על הילדים שלו חושב לרגע על זה שאת שומעת אותו, את טועה.
תצעקי כאוות נפשך, צאי מנקודת הנחה שהם אולי יחשבו שמשהו קורה, אבל רוב הסיכויים שלא יעזו לשאול. אם לא בא לך לצאת הפריקית, תגידי להם שצעקת מהצירים ובקושי הצלחתם להגיע לבית חולים, או שבכלל לא הספקתם.

תחשבי קצת על מה באמת מפריע לך. לדעתי, את יכולה לצעוק חופשי, את בבית שלך, בזמן שלך, ולא צריכה לחשוב על אף אחד אחר.

גם אני חושבת שלא צריך להיתחשב באף אחד . את בבית !! תרגישי חופשי !
גם לי שכנים מסביב למרות שזה בית בודד אבל אני שומעת את השכנה המגעילה צועקת על הילדים שלה ומקללת ... מה אכפת לי ממנה ! מהצד השני יש שכנים נחמדים ואני הודעתי להם שלא ידאגו אם ישמעו צעקות , להפתעתי קיבלתי עידוד וגם הצעת עזרה פשוט הם דווקא מסוג השכנים שברגע שצריך תמיד עוזרים . מסוג שהיה פעם... אם חסר כוס חלב אז מבקשים מהשכן עד מחר (-: בעזרה לא אשתמש - אני ביישנית ואפילו אמא שלי לא תהיה בלידה כמו שלא היתה בלידות הקודמות . רק אני ,בעלי והמילדת... גם הצעקות הם רק בסוף ולכן גם לא הרבה זמן אז תהיי רגוע בעניין הזה .

העיקר לא להיות בלחץ הכל יסתדר לצד הכי טוב !( () )

אחת המטרות של לידת בית היא שתהיי במקום שלך, שבו את מרגישה בנוח, ומה עשינו אם בבית שלך את לא מרגישה בנוח לצעוק?
אני לא רוצה דווקא ללדת בבית. אני פשוט לא רוצה ללדת בבית-חולים!

ומאוד לא מרגיש לי בנוח לצעוק, אני מדמיינת איך השכנים שלי מטים אזניהם כאפרכסת: חלקם תוהים מה פשר הצעקות האלה, והאם הכל בסדר או שאולי צריך להזמין משטרה או משהו. וחלקם - נגיד אלה שבכניסה שלי, שהמודעה שאני מתכננת לתלות בקרוב בכניסה תבהיר להם שמדובר בלידה - פשוט סקרנים ואולי נחרדים מהסבל שמשתקף מהצעקות.

אני לא אחת שלעולם לא צועקת, יצא לי כמה פעמים לכעוס נורא ולצאת מהכלים, ובטוח שהצעקות שלי נשמעו. זה לא היה לי נעים, אבל מבחינת אי הנעימות, ומכל בחינה אחרת, אין שום מקום להשוות צעקות שכאלה לעומת צעקות של לידה!!

אם לא בא לך לצאת הפריקית
זה ממש לא מזיז לי.

תחשבו: 2 בלילה. כולם ישנים. פתאום השכנים מתעוררים מזעקות שעולות מאחת הדירות. הזעקות מביעות כאב עמוק, והולכות ומתגברות. השכנים נחרדים, לא מבינים מה זה. מקשיבים מבועתים אך מרותקים.

תודו שזה לא סימפטי.

אני לא רוצה דווקא ללדת בבית. אני פשוט לא רוצה ללדת בבית-חולים!

אפשר תמיד ללכת ללדת בצימר.. כמו בסגנון של אילנה שמש אבל לא בהכרח...

בלידה הראשונה הייתי בצימר של אילנה.

דווקא חיפשתי לא מזמן צימר "רגיל" לצורך הלידה הזאת, אבל קשה להגיד שמצאתי משהו מתאים.

צימרים בסגנון הצימר של אילנה שמש הם יופי של דבר, בעיני.

אני לא רוצה דווקא ללדת בבית. אני פשוט לא רוצה ללדת בבית-חולים!
אוי, סורי. דווקא היתה כתבה בסוף השבוע בעיתון על לידות, והיה כתוב שחוץ מאילנה שמש יש עוד מקומות אבל לא היה כתוב איזה או איפה.
אני עדיין חושבת שיהיו לך דברים אחרים בראש באותו רגע, ומקסימום אם תצעקי, לא קרה כלום. גם אם זה אמצע הלילה, זה לא בדיוק משהו שקורה לעתים קרובות, שיהיה להם משהו מעניין לספר בעבודה למחרת.

בימים האחרונים יש לי צירונים , כאלו שמסתבר לא מובילים לשום דבר... אולי להפחתת השפיות של היולדת

הם הלכו והתחזקו אבל לא נהיו סדירים.
אני והבעל היינו במרכז אצל חברים טובים למקרה שתתחיל לידה (כי הבית שלנו רחוק מאילנה) ולמרבה הבעסה לא התחילה שום לידה.
בהתחלה מאוד התבעסתי ובכל פעם שהפסיקו הצירים אחרי כמה שעות של צירים מתחזקים הרגשתי כמו כשלון אבל אז שיניתי את הגישה והחלטתי להינות מהרגע ואכן נהינו מאוד ובסופו של דבר חזרנו הביתה שמחים ומאושרים , עדיין בחבילה אחת.
אז הכאבים מטריפים אותי לפעמים אבל מכיוון שאין לי שום שליטה על העניין אני מנסה להינות מהמצב ומהביחד שלנו האחרון.
אני בכל זאת מקווה שאלד בקרוב , תאחלו לי בהצלחה...

נתי, הלידה שלך הולכת ומתקרבת!!
שיהיה בהצלחה ובקלות, שתהיה חוויה מחזקת ומרגשת.

תודה , אני גם מקווה שהלידה הולכת ומתקרבת

איך שהגעתי הביתה הרגשתי הרבה יותר טוב פיזית , הצירים נעלמו לגמרי ביממה האחרונה והגעתי למסקנה שאם רק בבית אני מרגישה מוכנה ללדת אז כנראה התינוק שלי רוצה להיוולד בבית שלו...
בעלי טוען שכנראה האמא של התינוק רוצה ממש ללדת בבית שלה

בכל מקרה יש עוד כמה ימים לתל"מ וגם אח"כ יש עוד שבועיים נוספים וכל עוד לא כואב לי אני לא לחוצה לסיים עם זה.
אני מרגישה שאני מתפתחת רגשית לגבי האמהות והלידה עם כל יום שעובר , כל יום מביא איתו מוכנות נוספת. חבל שכל כך הרבה אנשים לא מבינים שהשאלות שלהם מציקות ודווקא הייתי מתה ללדת כבר ולהכיר את הבן שלי ולהיות אמא. אבל אין הרבה מה לעשות , אי אפשר להסתיר את הבטן... לעומת זאת , עם התשובות אפשר להשתולל ואני לא עושה חשבון , עונה לפי המצב רוח , מנצלת את העובדה שאני בחודש תשיעי. מה , ההורמונים...

היום עשיתי יום כיף.
בצהריים קיבלתי מסז' מעולה, פירק אותי כמו שצריך.
בערב הלכתי לבית הקפה הירושלמי "תמול-שלשום". היה ערב מעניין על תנועת הSLOW FOOD . אחר-כך הרבצתי הליכה רצינית.
וגם קניתי (בחנויות של בני דודינו החרדים) שתי כותנות-בית ארוכות כאלה, עם כפתורים לצרכי חליצת שד.

מכירים את השיר המופלא "היי ג'ינג'י, אני ב-ה-ר-יון"?
(גני תמיר הענקית שרה את מילותיו של יונתן גפן בדיסק "שירה בלי ציבור").
בימים האחרונים הוא לא יוצא לי מהראש.
וכל פעם שאני שמה אותו, באות לי דמעות.
שיר חזק, מטלטל, מציב פרספקטיבה לצרות האיומות שאנחנו אוהבים לשייך לעצמנו...

שליחה על ידי יעל* » 23 ינואר 2007, 09:32

היי, פתאום חשבתי לעצמי
אני נורא מתלבטת אם להרשם למרכז הלידה בלניאדו, משתי סיבות עקריות: כספי וגם שאני מפחדת להתאכזב שבסוף לא תהיה טבעית כמו שרציתי( ככה קרה בלידה הטראומטית הקודמת).
אני כאילו שומרת את הכסף לאחרי הלידה, למנוחה ולהתרפאות (אולי אני אלך לבית החלמה ליולדות..)
אבל פתאום חשבתי שבמקום להשקיע באחרי הלידה אולי יותר נבון ונכון להשקיע קודם כל בלידה עצמה בשביל שאולי אחר כך לא יהיה צורך בהתאוששות והתרפאות ממושכת?

(למשל חתך, שאולי אפשר למנוע בחדר לידה טבעי ואחר כך למנוע ימים של כאבים ויסורים... ועוד רבות הדוגמאות)

אשמח לשמוע מה אתן חושבות מנסיונכן. אני כאן או ב אמא דתית
יום נעים.
יעל

לפני כשעה, בעודי עושה משהו במטבח, נתקפתי כאבים בבטן.
שתי קומות: האחת, כאב פחות או יותר קבוע, בתחתית הבטן; השניה, כאב לופת, בא והולך.
נכנסנו למוד של לידה. בעלי סידר את הסלון, הדליק נרות, שם שמן במבער, מוסיקה הודית...
והכאבים חלפו.

לילה קשה עבר על כוחותינו, שבוע 38, כאבי בטן חזקים, שילשולים, ודווקא הלילה מכל הלילות, הוא לא היה בבית, היה קשה ומפחיד. בבוקר, דיברתי עם המיילדת ואיתו, והכאבים נרגעו, שיין אומרת שאלו אולי צירונים שהעובר מתבסס נמוך יותר, לי זה הרגיש כמו קלקול קיבה ואח"כ קראתי ששלשול הוא אחד הסימנים לתחילת הלידה, וגם הרגשתי שהוא ירד עוד למטה.

במסגרת לילות ללא שינה לאחרונה, עוד לילה עם מעט שינה....

עלי עבר דווקא לילה רגוע. ישנתי טוב.
הכאבים לא חזרו. ממש יפה מצד התינוקי, הוא איפשר לי לסיים את הסמסטר היום באוניברסיטה.

טובה, המיילדת, ביקרה אותנו הערב. גילתה שיש כבר מחיקה של כ-70% מצוואר הרחם.
פתיחה - אין.

לצערי, היא חזרה בה מההצעה ללדת במים (בבריכה). היא מעדיפה שאלד בחוץ, על-מנת שתהיה לה שליטה (גישה) נוחה יותר ליציאת התינוק. המטיווציה העיקרית היא לצמצם ההיקרעות, אחרי שבלידה הקודמת נקרעתי.

היום היה סרט.

אתמול והיום לא הרגשתי הרבה את התינוק. טובה המיילדת פקדה עלי להתייצב בבית-חולים. נכנסתי להיסטריה קלה, הן מהדאגה לגוזל הן מהפחד מבית-החולים. מה יעשו לי, איך ינהגו בי, האם יודיעו לי שאני עכשיו נכנסת לקיסרי. או שיודיעו שמתחילים לידה ויבצעו בגופי אלוהים יודע מה.

היה בסדר. עשו לי מוניטור (שמעו דופק והריצו פלט של הרים ועמקים) ואולטראסאונד. וגם הרגשתי את הפשושון תוך כדי. שוחררתי.

היחס של רוב נשות הצוות היה טוב. עברתי אצל ארבע: המיילדת שקיבלה אותי, המיילדת שבדקה אותי, טכנאית האולטראסאונד, והרופאה שסיכמה ושיחררה אותי.

זה די מגושם, הקטע הזה של לספר או לא לספר על זה שאנחנו יולדים בבית. מצד אחד, מייגע לספר את זה כל פעם מחדש, ולהיגרר בסבירות גבוהה לדיון (או לחטוף על הראש). מצד שני, יש רצון שינהגו בנו "אחרת". וגם ישנה כמובן אידיאולוגיה: חשוב שיכניסו לתודעה את לידות בית.

בכל אופן, מקווה שסימנתי בזאת וי על סעיף "ביקור בבית-חולים לכבוד הלידה". אפשר להמשיך כמתוכננן.

טוב, היום המשוער עבר.
תינוקי, גלה לי: מתי אתה מתכוון לצאת?
תעלומה.
אני דווקא לא לחוצה (זאת אומרת, בתור אישה שכל רגע הולכת ללדת). אפילו שלא סידרנו בבית את השיפוצים הקטנים שהיה עלינו לעשות, וגם שלא עשיתי כמעט "עבודה פנימית" כלשהי, הכנה, מדיטציה, קריאה, כאלה...

שני מוקדי-הלחץ שהעסיקו אותי בזמן האחרון, דהיינו: הפחד מהכאב, ובעיקר מכך שהוא צפוי לטפס במהירות לשיאים, וכן - הבעסה מחוסר החופשיות לצעוק כאוות נפשי, ובכן, שניהם כרגע לא במרכז תשומת-ליבי.
אני יותר מקדישה מחשבה והתכוונות לתינוק. היום תפסתי שאלה הרגעים האחרונים לתמיד שבהם הוא מתחבא לגמרי מהעולם. קיים אבל איננו. יש לו נוכחות, אפילו מוצקה ומוחשית, אבל הוא בעולם משלו.

מעניין עד כמה הקולות שלנו, שלושת בני משפחתו, יהיו מוכרים לו עם צאתו לעולם. בהתחלה בטח ייקח לו זמן להתרגל לצלילים החדשים, הדים לצלילים מוכרים, מעומק בועת הרחם... צלילים חדים, כבר לא עמומים ומימיים...

המגע: לראשונה הוא ייגע במשהו שהוא לא גופו שלו ולא הרחם. ייגע באמא. מגע יבש, חמים, תחושות שונות לגמרי.

שלא לדבר על מראות. עולם חדש נפתח בפניו, דרך העיניים. הוא רואה. ודברים קורים. וזזים, ומשתנים. מעניין כמה פלסטיק הוא יראה בשנת חייו הראשונה.

נו, אז התחילה ירידת המים.

בחמש לפנות בוקר התעוררתי, רטובה. מתוך שינה איזה ילד נצמד אלי ולא הרפה. כשהקצתי והבנתי מה קורה, הערתי את בעלי וביקשתי ממנו שינתק את אור (הנסיך, ובקרוב: האח הבכור) ממני.
הלכתי למקלחת, ביקשתי מבעלי שיאשר שזה באמת לא פיפי.

אור התעורר. רצה לקום. פיתיתי אותו לחזור לישון ביחד איתי. לקח זמן, חיבוקים והתלטפויות, עד שהוא נרדם. פחדתי שהוא לא ירדם. בעלי בינתיים ניפח את הבריכה, שיהיה. זה לוקח מלא זמן!
אני לעומת זאת לא יכולתי להירדם. דווקא אין צירים, יש רק כאב קל ועמום בגב, וכאלה. מתאים לישון עכשיו, אבל מה לעשות. גם הראש טרוד בהכנות טכניות.

קמתי. בעלי חזר לישון. עשיתי לי תה, ומיני עבודות בית. כביסה של סמרטוטים, טאטוא הרחבה של הגינה, ניקוי הכיריים (לא היו מאוד מלוכלכים; בחודש האחרון הקפדתי עליהם). כרעתי קצת, עשיתי נשימות. האמת שאין לי כל כך סבלנות לנשימות וכאלה.

יצא נחמד, מבחינת התיזמון. בדיוק סיימתי את הסמסטר. ובעודי בבית. חבל רק שזה יום שבת, מבעס אותי לדעת שהדירות מסביב מלאות. וחבל שלאור אין גן היום. נראה מה נעשה איתו. אפשר להקפיץ אותו לחברים. אפשר גם להזמין את הורי שיבואו לקחת אותו, אבל הם גרים במרחק שעה נסיעה, וגם אני מעדיפה שלא ידעו על הלידה בזמן אמת.

בינתיים שני הגברים שלי ישנים. אולי אני אצטרף אליהם בכל זאת.

hey, איזה יופי!
בשעה טובה ומוצלחת@}

המים ממשיכים לרדת. הצירים ממשיכים להיעדר. נחתי, קמתי, עשיתי דברים בבית. שתיתי תה ואכלתי עוגה עם ממרח ערמונים לציפוי. איך, איך נתקענו בלי לואיזה ובלי נענע.
אני רוצה לצאת לטייל. הילד לא רוצה, והבעל מעדיף לחזור לישון (אחרי שאתמול הוא הלך לישון בשמונה בערב).

מיכל ,
המון בהצלחה!!!!
שיגיעו הצירים במהרה , שיהיו אפקטיביים ושתהיה לידה קלה ומהנה

מקווה שעבר ועובר בקלות!
אוו, מרגש! מחכה לשמוע את החדשות!

שליחה על ידי יעל* » 27 ינואר 2007, 19:59

גםאני כאן, איתך, מחכה.
שיהיה הכל טב ובהצלחה

היי! המון הצלחה נחת וחויה מדהימה ! לידה קלה !
גם לי יש לחצים אבל לא משהו משמעותי , רק הכנה של הגוף...
כבר חילקתי הוראות לבעלי מה להביא במקרה ש... ומאיפה...
היום בבוקר תפס אותי חיידק הניקיון ! אתן מאמינות ... שבת בבוקר עוד אפילו לפני ארוחת בוקר שלי ,היה לי פתאום חשוב לסדר ארון בחדר ולשים בגדים , מגבות שמיכות וכריות בהשג יד ולראות האם יש שמיכה לתינוק לפחות להתחלה ... לא קניתי עדיין בגדים לתינוק ולא יודעת אם לקנות לפני......
גם לא דאגתי לרופא ילדים שיבוא ליבדוק , קצת מפחיד אותי לספר לרופאת ילדים שלנו שאלד בבית , היא בטוח תהיה נגד הרי היא עובדת בבית חולים סומכת שהכל יסתדר עם הזמן ברגע הנכון

ובכן, זה המצב: הצירים התחילו עם ערב, בעקבות בואה של טובה המיילדת, שעשתה לי רפלקסולוגיה של זירוז.
יש קלים ויש כואבים יותר. התדירות משתנה גם היא.

המים המשיכו לרדת לאורך כל היום.

לפני כשעתיים מילאנו את הבריכה רבע גובה מים. שיהיה. צפינו בסדרות ישראליות שאלי הוריד מהאינטרנט. אכלנו.

אחרי הצהרים נשמעה דפיקה בדלת. חבר שלנו הגיע. חמוד. זה לא היה מתוכנן אבל היה בסדר.

אחר-כך אור (ילדנו היקר בן ה-4) נסע איתו ובאמצע הדרך עבר למכונית של ההורים שלי, אצלם הוא יבלה את הלילה.

ואו ! שיהיה לך קל עד כמה שאפשר ! מחזיקה לך אצבעות@}

מרגש לדעת שבזמן שאני קוראת מישהי יולדת אי-שם...
מאחלת לך לידה טובה !

שליחה על ידי יעל* » 28 ינואר 2007, 18:07

היי. סיימתי עכשיו את הספר לידה פעילה וממש עשה לי חשק ללדת במים למרות שהחלטתי כבר על לידה בבית חולים בלניאדו. אין שם אמבטיה או בריכה , רק מקלחות וגם זה לא ממש בחדר.
חשבתי אולי להביא אתי בריכה לשם. מה אתן אומרות? מקובל? משהי מכירה משהי שעשתה את זה ומה תגובות הבית חולים?

יעל

התינוקי נולד.

מתוק. מקסים. רוב הזמן ישן.

אז מה, סיפור לידה והכל?
אין ברירה.

קיצור הפרקים שסופרו לעיל: ירידת מים איטית התחילה ביום שבת בחמש בבוקר. <אחרית דבר: המתוקון נולד ביום ראשון בשמונה בבוקר>. לאורך היום לא היו צירים, היו רק מעט כאבים נגיד פעם בשעה. בערב באה המיילדת ועשתה רפלקסולוגיה לזירוז (עד עכשיו כואב לי באיזור הקרסול). התחילו צירים. עד יום ראשון לפנות בוקר הם לא היו סדירים בתכיפותם וגם לא עקביים בהתגברותם. במשך שעתיים-שלוש אפילו הצלחתי לפרקים לתפוס תנומה בין ציר לציר ובין טלפון אחד של חמותי למשנהו...

אפרופו חמותי: גם היא וגם אימי נכנסו בלילה לסרטים. לשתיהן נודע, בניגוד לכוונות המקוריות, שירידת המים כבר נמשכת זמן רב ללא צירים. עם שתיהן דיברנו בערב (יום שבת). מאמא שלי ביקשתי לא להתקשר ולא להציק. במהלך הלילה, משלא התקשרנו, היא נתקפה חרדה ולא עצמה עין. היא דימיינה תרחישי בלהות ובבוקר כבר כנראה התפתחה לה היסטריה, עד שקיבלה את הבשורה בשעה שמונה וחצי.
חמותי, לעומת זאת, התקשרה במשך הלילה כמה פעמים, כאשר נחתי במיטה. בעלי לא התעורר לצלצול ואני לא התכוונתי לענות (אין לנו טלפון בחדר שינה). אז היא נכנסה לאטרף משלה, הדליקה נרות ועשתה טקסים. עד שקיבלה גם היא לבסוף את הבשורה המשמחת.
<מסקנה: אם מתלבטים, עדיף בעיקרון לא לספר שהתהליך מתחיל>.

ובכן, בחמש בבוקר יצאנו לטיול, בהוראת טובה המיילדת. היינו אני ובעלי, ותמר - שלומדת להיות דולה - שבדיוק הגיעה (לפי בקשתי). הסתובבנו ברחובות השכונה השקטים. בהתחלה היה חושך, אבל כבר נשמעה מקהלת הציפורים של עלות השחר, ולאט לאט עלה האור. הלכנו שלשתנו, כשמידי פעם (בתכיפות גדלה והולכת) נעצרנו, ונעמדנו באיזו פוזיציה מוזרה - פעם חיבקתי את אלי ותמר תמכה בי מאחור, פעם חיבקתי את תמר, פעם נשענתי על איזה מעקה...

אנשים ספורים חלפו ברחוב באותה שעה, ותהו מה הפשר.
אבא של חבר של אור מהגן הגיח בריצת בוקר, ועצר בפתאומיות כשזיהה את אלי ואותי. מה קרה, הכל בסדר? לקחת אותכם באוטו לאנשהו?

לקראת החזרה הביתה עצרנו להתבונן בשמש העולה. ציר אחרון ברחוב.

כשחזרנו התברר שהמיילדת נכנסה לסרט. היא כבר דימיינה שילדתי ברחוב. היא אמרה לנו לצאת לעשר דקות, ואנחנו נעלמנו לשעה. בלי אף פלאפון. האמת, לא שמעתי שהיא ציינה עשר דקות.
הטיול היה ממש טוב, מהנה, מרגיע, וגם אפקטיבי.

חזרנו בשש. <תוך שעתיים ילדתי>. התחילו למלא את הבריכה. לקח זמן. נכנסתי. היה טוב לעבור את הצירים בבריכה. לא הייתי בה הרבה זמן. מתישהו חשבתי לעצמי שזהו הרגע שבו הנשים אומרות "אני לא יכולה יותר". זה כאב, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

באיזשהו שלב דיווחתי על התחלה של לחץ (זאת אומרת: מתעורר הדחף ללחוץ; הלידה עצמה מתחילה). התבקשתי לצאת מהבריכה, ולעבור למיטה המשפחתית <יצא טוב, ההעדפה שלי ללדת עליה ולא על מזרון היחיד שהוכן ליד הבריכה>. בדרך הייתי חייבת קקי <אגב, את הבריכה שמרתי כמו חדשה ללא הגעלת המים>. בשירותים, בעודי עושה, נתקפתי ציר לחץ שלחץ החוצה קקי וגם תינוק. בעלי סחב אותי מייד למיטה. נשכבתי על הצד, הרבה כריות, ולחצתי.

זה היה קשה ביותר. זה לא לקח הרבה זמן, אבל היה אינטנסיבי. נקרעתי <משחק מילים שכזה> בין הדחף ללחוץ, לבין הרצון להימנע ככל האפשר מלחיצות. והתינוק לא יצא. טובה הקשיבה לפעימות ליבו, והורתה לי ללחוץ ועכשיו. ללחוץ חזק. ללחוץ ולא לוותר.

שאגתי. הרבצתי לחיצות. מעכתי את תמר (שהבטיחה, אחרי שהכל נגמר, שתתגאה בסימנים שעשיתי לה בפני חברותיה ללימודי הדוליות). היה ממש ממש כואב. וקשה. והתינוק לא יוצא. נו, יצא כבר? יצא?

עד שנשמעה ההנחיה המבורכת: לנשוף קטנות כמו כלבלב. משמע, הראש כבר בחוץ, ותיכף יוצא הגוף. עוד שתיים שלוש לחיצות, והתינוקי בחוץ. ישששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

<המשך יבוא>

מזל-טוב מכל הלב !!! כל היום חשבתי איך את..... עכשיו כשהרדמתי את הילדים אמרתי שאני חייבת להיכנס .... איזה כיף ! עכשיו ודאי את מרגישה הקלה .... שיהיה לכם המון אושר , בריאות ,נחת ושמחה !!!

מזל טוב מזל טוב מזל טוב. רק שמחה ונחת..

וואו! כמה מרגש!

המון מזל טוב

!!!
נשמע שהיתה לידה נפלאה, ושאת ממש ממש "קולית" אם אפשר לקרוא לזה כך.
אני כולי התרגשות מהסיפור...תודה על השיתוף.
(-:
לקחתי לתשומת לב את עניין הטלפונים.

המרגיעון "אני המראה שלך" - אני גם אוטוטו.. עוד 3 ימים התל"מ ...
מאוד טוב לשמוע סיפור לידה כזה.

מזל טוב!!!!!!
כיף לקרוא על לידה כזו טובה

לי התחילו צירים אפקטיביים יותר מאתמול - כל חמש דקות אבל פתיחה 1 ס"מ ומחיקה 60% כמו בשבוע 37...
מצד שני העובר מאוד נמוך ומוכן להיוולד ואילנה אומרת להגיע רק כשהצירים יהיו במרווח קטן יותר וארוכים יותר , עניין של כמה שעות עד ימים.

היה קשה לישון בלילה , לא יכולתי לשכב אבל מכיוון שידעתי שאני חייבת כוחות שתיתי קצת יין לבן והרדמתי את עצמי איכשהו.
בסוף ישנתי כמה שעות בין פיפי לפיפי ועכשיו אני מרגישה חזקה ובעלת אנרגיות ויש לי הרגשה שאני אלד היום (או שכנוע עצמי?)
אז בתוכנית האומנותית: לעשות מרק תירס עם תפוחי אדמה (מתכון מנצח) , זירוז בדיקור ורפקסולוגיה , עיסוי פטמות והליכה קצרה ושאר הזמן - לנוח המון.

שליחה על ידי יעל* » 29 ינואר 2007, 09:28

מיכל מזל טוב
איזה כייף!

מזל טוב מזל טוב!!! איזה יופי! נשמע מדהים, מחכה להמשך.
שאגתי. שמחה לשמוע.

מזל טוב מזל טוב מזל טוב,
כל הכבוד לך, פשוט מרגש ומשמח, תתחדשו

@} מזל טוב מזל טוב!!! איזה יופי! @}
מצטרפת....

מזל טוב
עקבתי אחרייך בשקט

מזל טוב למשפחה כולה
@}

@}

_לי התחילו צירים אפקטיביים יותר מאתמול - כל חמש דקות אבל פתיחה 1 ס"מ ומחיקה 60% כמו בשבוע 37...
מצד שני העובר מאוד נמוך ומוכן להיוולד ואילנה אומרת להגיע רק כשהצירים יהיו במרווח קטן יותר וארוכים יותר , עניין של כמה שעות עד ימים._

נתי, ספרי מה קורה...
שתהיה לידה קלה

טוב, אז עוד כמה מילים, בין הציצי לעניינים של הילד הגדול.

היו לי אחלה מלווים. קודם כל בעלי, שתמך בי לאורך כל הדרך, ידע לקרוא ואף לצפות את בקשותי והיה שותף אמיתי.
תומכת מופלאה נוספת היתה תמר, הדולה בהתהוות, שכמו פיה טובה, סיפקה תמיכה בכל מיני מישורים, הזכירה לנשום בלי מילים, הגישה שוב ושוב משקה, התהלכה איתי ועם אלי בטיול-עם שחר שעשינו, חולקת איתו את החיבוקים וההישענויות שלי. בלידה עצמה, היא איפשרה לי למעוך אותה, בעוד אלי נותן לי קונטרה לרגל העליונה (ילדתי על הצד). הנוכחות שלה היתה סופר עדינה, כמעט לא מורגשת, אבל רבת משמעות. תמיד חשבה מה אפשר להציע או להזכיר לי. ואחרי שהכל נגמר, אירגנה ביחד עם אלי את הבית ואף הכינה לי הפתעות במקרר.

והיתה את המיילדת טובה, שהלכה איתי לאורך כל הדרך, התאימה את עצמה לראש שלי, וידעה להציב את הגבולות כשצריך. הביעה לפני (ועכשיו - אחרי) תמיכה מתמשכת, מכל הלב, וידעה - כמו תמר - לתת לי את הספייס שלי. טובה שמרה עלי שלא אקרע, ואכן, בניגוד ללידה הראשונה, הפעם זה היה קטן.
וטובה הביאה עימה בתור אסיסטנטית את בעלה הרופא, אהרון (בד"כ היא מביאה ללידה עצמה מיילדת בית נוספת, ליתר בטחון). ראיתם פעם רופא שמסתגר בחדר, לבקשת היולדת, כאשר מעבר לקיר מתרחשת לידה?
איזו התחשבות. בתוקף היותו רופא ילדים, הוא בדק את התינוקי לאחר היוולדו. ובתוקף ניסיונו בחדר לידה במשך כשנתיים, הוא לקח על עצמו את התפירה. לשנינו הוא היה כה רך ומתחשב, שזה ממש האנטיתיזה לרופא האופייני במקומותינו.

אז היה לי צוות לעניין. וכל אחד ואחד התלבש על משבצת ייחודית במארג התמיכה והיה נחוץ בדרכו.

עדיין לא ילדתי...
הגוף שלי לא מוכן ללדת עדיין ואני נותנת לו את החופש להפתח מתי שבא לו

אני פשוט אחכה בסבלנות את מעט הימים שנשארו.
אני והבעל החלטנו שלא מזכירים את המילה פיטוצין עד שבוע 41 ועד אז אני פשוט ירגע כי אני לחוצה בטרוף!!!

הי לכולן,
אני קוראת פה כבר כמה ימים ומתרגשת מהסיפורים ומזדהה עם החוויות.
מיכל בר איזו לידה מרגשת, המון המון מזל טוב!

גם אני או טו טו יולדת, ולמרות שזו לידה שניה זה חדש לי מאוד, כיוון שבפעם הקודמת ילדתי בשבוע 30,
ולא חוויתי את התחושה של לחכות ללידה.
אני בשבוע 37 + 3 , אחרי שמירת הריון של חודש וחצי, לאחר שגם הפעם התחילו לי צירים מוקדמים, כמו בהריון הראשון.
ועכשיו הגעתי לשלב שלידה בו כבר רצויה, וזה מאוד חדש ומרגש.

אתמול היו לי בערב צירים חלשים כל רבע שעה, אך בלילה הם נעלמו, אז כניראה זה רק הגוף שמכין את עצמו לדבר האמיתי.
זה מצחיק שזו לידה שניה , אך כל השלב הזה חדש לי לגמרי. בפעם שעברה הגעתי לבית החולים עם צירים חזקים של כל חמש דקות, ועם פתיחה של 4.5 ס"מ.כלומר כבר הייתי ממש בלידה פעילה.
והפעם אני לא ממש בטוחה באיזה שלב כדאי ליסוע לבי"ח ומתי לקרוא לדולה. הרי בפעם הראשונה הלידה התפתחה דיי מהר ועכשיו זו לידה שניה, אז יכול להיות שהיא תתפתח יותר מהר, ומצד אחד אני רוצה להישאר בבית כמה שאפשר, אך מצד שני אני לא רוצה ללדת באוטו או משהו כזה.
בקיצור כל מיני חששות והתלבטויות, אך העיקר מבחינתי שאלו כבר חששות נורמליים הקשורים ללידה במועד ולא ללידה של פגית.

בהצלחה ליולדות שבדרך - נתי בהריון ונהר זורם ביניהן...
באשר לדילמה של התערבות רפואית כן או לא - אין לי כמובן אמירה גורפת, אבל במקרה שלי, שבו ירידת המים נמשכה כ-15 שעות ללא צירים, כמעט כל בתי החולים בארץ היו מזמן מרעילים אותי עם זירוז (וגם אנטיביוטיקה, ומי יודע מה עוד). הצירים התחילו, למעשה, בעקבות לחיצות רפלקסולוגיות חזקות של המיילדת. ואז עברו עוד כשמונה שעות של צירים לא סדירים. הליכה הגבירה את הצירים והעסק תפס תאוצה.
הלידה התרחשה 27 שעות אחרי ירידת המים. טבעי ובזרימה.

עוד הרהורים בעקבות הלידה (שקרתה שלשום):

אני חיפשתי מקום ללדת. לא רציתי ללדת בבית. חשבתי על איזה צימר, אבל לא מצאתי מקום מתאים.
בדיעבד, אני שמחה שילדתי בבית, עם כל החסרונות והקשיים הלוגיסטיים. התינוק נולד על המיטה המשפחתית שלו, ולא במקום זר. גם אני הרגשתי "בבית". הטיול המופלא שעשינו עם שחר היה בסביבה השכונתית שהתאימה יפה (בתור סביבה אורבנית, זאת אומרת).
סוגיית הצעקות, שהטרידה אותי קשות, היתה בסוף מינורית. רק בשעה שלפני הלידה, פחות או יותר, התחלתי לגנוח בווליום הולך וגובר. אני זוכרת ששמעתי את השכנים שלי, בדירה הסמוכה, יוצאים מהבית (לגן ולעבודה), והתאפקתי למשך דקה. אחר-כך, כשעברתי מהבריכה בסלון לחדר השינה, בשלב הלחיצות, הרבצתי צעקות קרב של ממש. כן חלפה בראשי המחשבה על אזניים ששומעות, אבל שיחררתי. עם זאת, ברור לי, כי אם הלידה היתה בלילה (ולא בבוקר, כשרוב הדירות כבר ריקות), זה היה עבורי יותר בעייתי לצעוק.
עכשיו, בעודי כותבת, אני תוהה מי מבין דיירי הבניין (דיירי הבניינים הסמוכים פחות מעניינים אותי, אני לא מכירה אותם) שמע את הצעקות. אלה לא צעקות שאפשר להתעלם מהן. מעניין מה חלף בראשם, ואם הם מקשרים זאת לתינוק החדש שצץ בבניין.

בקשר לילדי הגדול (4). טוב מאוד שסבא וסבתא שלו אספו אותו בערב שלפני הלידה, וטוב גם שהוא נשאר אצלם לילה נוסף, והגיע רק כיממה אחרי הלידה. היממה הזאת היתה מאוד נעימה לבעלי ולי, זמן להתרגל לבובון החדש. הבכור, כשהגיע, מאוד התרגש - כולנו שמחנו והתרגשנו ביחד מהצטרפות אח תינוק למשפחה. והבכור הוא גם ילד טוב, ועוזר, ואוהב. אבל זה ממש ממש אינטנסיבי, הוא דורש ים תשומת לב. ובמצב בו אני רוב היום עם התינוק על הידיים, ומשתדלת לנוח, ובעלי מופקד על מלאכת הבית, הסידורים למיניהם, וגם עובד מהבית (כל הקרדיט המפוקפק לכלי הוירטואלי הזה דרכו אנו מתקשרים כרגע), ק-ש-ה.
ואני מתביישת לציין שהילד דווקא הולך לגן, ולצהרון... ואני דימיינתי איך בימים שלאחר הלידה הוא יישאר איתנו בבית... טוב, בעצם, היום הוא הלך לראשונה, ומאוחר, בעשר וחצי.
יש כבר שינוי בדפוס ההתנהגות שלי איתו: היום לא התעקשתי, בניגוד לתמיד, שהוא יסתובב בבית עם נעלי בית
(ולא רק גרביים) (אנחנו ירושלמים). אמרתי לו, שאם הוא רוצה להצטנן - זו הבחירה שלו.

ירידת המים נמשכה כ-15 שעות ללא צירים, כמעט כל בתי החולים בארץ היו מזמן מרעילים אותי עם זירוז
לא בטוח בכלל.צריך לבדוק. אני הגעתי לרמב"ם 15 שעות אחרי ירידת מים והם נתנו לי לחכות עד 36 שעות וגם אז אמרו לי שהבחירה שלי, שני רופאי נשים צעירים ונחמדים דיברו איתי ועם בנזוגי כמה פעמים במהלך ההמתנה וחזרו בכל פעם שצצו עוד שאלות עד ש אנחנו היינו בטוחים שאנחנו לא רוצים לחכות יותר.

הי לכולם,

אני היום בסוף שבוע 40, ופתאום התחילה תחושה של נפיחות ברגליים, אולי אני גם קצת אדומה, אני חוששת מרעלת, לא בגלל משהו רק כי אחותי פיתחה אחת בזמן ההריון.
יש למישהי עצה? הרגעה?
אתמול אכלתי ארוחה עתירה במלח,פאייה, יכול להיות שזה מזה?

נראה לי שפשוט לקראת הלידה אני לחוצה, אשמח לכל עזרה.

הי אידה ,
אין לי עצה בנוגע לרעלת אבל יכולה לספר שאתמול הלכתי לסורוקה בשל סחרחורות , כאבי ראש והקאות בעיקר כי חששתי מרעלת ולמזלי אני בסדר , רק מיובשת... אבל ממליצה בחום שלא להגיע למיון יולדות אם יש אפשרות שלא!!!
הצוות היה מקסים אבל הסחבת במשך שעות , פשוט מתיש... הייתי בטוחה שתהיה כבר פתיחה גדולה מ-1 ס"מ ושמשם נמשיך לאילנה אבל כלום , רק צירים יפים והמון בזבוז זמן

החלטתנו שלא משנה מה קורה , לא חוזרים לשם

תודה נתי,

נראה לי שזה בטח מהמתח , גם לי ממש לא בא להגיע לב"יח, מחכה ששיין תחזור אליי.

הולכת לעשות אמבטיה עם גרניום ואח"כ לעסות רגליים, קראתי שזה עוזר.

תרגישי טוב, שתהיה לך לידה מדהימה ,
החלטתנו שלא משנה מה קורה , לא חוזרים לשם

מכירה את התחושה אחרי לילה אחד בבי"ח בשבוע 27 עקב צירים, יהיה בסדר, כתוב: זה גם אישי וגם אנושי - אומרת לעצמי: "להרגע, לדמיין לידה טובה בבית, לא לתת לשדים ולפחדים מקום"

הי אידה.

אני לא רוצה להלחיץ, אך אני ממליצה לך להיבדק, או לפחות לבדוק לחץ דם, ואולי גם לעשות שתן סטיק.
כיוון שרעלת יכולה להתפתח ממש מהר.
את הבדיקות האלו אפשר גם לעשות בקופ"ח, אך לפעמים דווקא מהיר יותר במיון יולדות, במיוחד אם מגיעים בלילה ולא בשעות העומס.

בכל אופן, אני מאחלת לך לידה קלה נעימה וזורמת, ומקווה שזה שום דבר.

אני אימא!

כבר 10 ימים, הלידה התחילה בבית והסתיימה בבית-חולים, הרבה מאוד שעות (36), הרבה כאב וקושי , המון עוצמה ואושר וחוויה שלעולם לא אוכל לתאר במילים.

החברים שלנו מקיפים אותנו באהבה ועזרה, וזה נפלא.

מקווה להביא את הסיפור המלא בקרוב.

זו אני מההודעה הקודמת.

זה נפלא
התאוששות מהירה ואימהות נהדרת (מקסים מה שכתבת על החברים:-))

גם אני כבר ילדתי, לפני שלושה שבועות בשבוע 37 + 5 בדיוק 7 שבועות יותר מביתי הבכורה שנולדה בשבוע 30 + 5.

הפעם הייתה לנו חוויה מתקנת בכל מובן אפשרי, המון בזכות בעלי היקר וקרן-לי הדולה שלי שהייתה מדהימה.
הייתה לידה טבעית ופעילה וגם הצוות בבית החולים היה נפלא והלך איתנו בהבנה, תמיכה ונעימות עם כל מה שביקשנו (אפילו לא היינו צריכים לתת להם את התוכנית לידה).
וגם אח"כ הביות היה נהדר (מומלץ ביותר לכל מי שיולדת בבי"ח), רק חבל שהוא נקטע בגלל צהבת שגרמה לנו להישאר, עם טיפול אור, כשבוע בבי"ח.

עכשיו אנחנו בבית וגם בשגרה אני מרגישה כמה זה שונה, להיות בבית אחרי לידה נפלאה במועד, וכמה קשה היה לי אז אחרי לידה טראומטית, וחווית הפגות והפגייה. הבדל של שמים וארץ.
ולמרות שאני עכשיו עם שתיים בבית יש לי הרבה יותר מצב רוח, אנרגיות, כוח ומוטיבציה ממה שהיה לי אז, עד כדי כך שאחרי כמה ימים של עזרה מחמתי, כבר העדפתי להיות לבד עם שתיהן, במיוחד אחרי כל התקופה הארוכה של שמירת ההריון שהייתה לי עם כל האישפוזים במהלכה, שגרמו לי כבר להשתוקק לחזור לשיגרה רגילה ונינוחה בבית.
ולמזלי יש לי שתי ילדות מדהימות שממש כיף גדול ונעים להיות איתן.

והפעם אני מקווה שיקח לי פחות משנתיים לכתוב את סיפור הלידה.

ולכל היולדות שבדרך, המון הצלחה ומקווה שתזכו ללידות טבעיות, פעילות ומעצימות.

היום היתה לי שיחה מלב אל לב עם בעלי. הבהרתי לו שהוא לא יעזוב אותי לרגע בלידה (נלד בבית לאן הוא כבר ילך?), שיעשה כל מה שאבקש, ובעיקר שידע לקרא מחשבות!

יופי. חשוב מאוד לדבר בגלוי על הציפיות.
ובכל אופן, חשוב לתקשר עם המלווים בזמן הלידה. להבהיר מה את רוצה, מה טוב לך ומה לא טוב לך.

התחלתי לכתוב לפני כמה ימים והתחרטתי.
עכשיו אני מרגישה כל כך טוב שאני חייבת לחלוק. אני בשבוע 35+, הריון שני. הבן הגדול שלי נולד בשבוע 36+4.
לפני כחודש וחצי נדבקתי מהבן הגדול בשיעול שלא הרפה כשבועיים. מאז נכנסה לי מחשבה לראש שאני מקדימה את צירים-בגלל השיעול.
השיעול עבר אך עבדתי מאוד באינטנסיביות בהכנת דברים לקראת ירידי פסח למיניהם. גם זה חיזק אצלי את ההרגשה שאני מזרזת את הלידה.
כשתקופת הלחץ עברה חשבתי שסוף סוף המחשבות יעברו להן ותמצא מנוחה לנפשי. אבל לא. מה שקרה זה שהיה לי יותר ויותר זמן להרהר ולחשוב על איך שהלחץ שלי מזרז את הלידה.
מבחינה פיזית הכל ממש בסדר. ברור לי שהכל בראש. ביום ראשון האחרון נפגשנו עם מיכל בונשטיין והכל ממש תקין וכו'.
ביום שלישי בערב אמרתי לבעלי שאיני מכניסה את עצמי לשמירת הריון. פשוט לא לצאת מהבית, לא לעשות כ ל ו ם. ממש לחץ ופחד איימים. גם חיפשתי איזה שהו טיפול שיעזור לי ממש כמו עזרה ראשונה לנפש. לקחתי "רסקיו" וזה הרגיע מעט את הלחץ אבל עדיין פשוט ישבתי וחיכיתי לצירים. זה היה נורא.

בהמלצת חברה נפגשתי ביום חמישי בבוקר עם אהובה, מטפלת בוואטצו, בבריכה בבית זית. ציפיתי בהחלט להרגע קצת ולצאת לפחות ב20% עם פחות חרדות.
בפועל, זה היה לא יאומן. חוץ מהטיפול עצמו- המים, המגע ההרגשה הטובה. כשיצאתי מישם כבר הרגשתי קצת אחרת. וכל היום נראה שונה. התרוצצתי בסידורים כיפיים, שרתי עם הרדיו, נפגשתי עם חברות חדשות בטיול עם הבן. חשבתי קדימה באופן רציונאלי, ממש יום ש פ ו י!
קיבלתי את שפיותי במתנה! אין לי מילים לתאר איזו הקלה, אושר, תודה... אני מרגישה. איך 40 דקות של טיפול יכול להשפיע כל כך עמוק. אני מרגישה שהראש שלי נקי. ריק מפחד. נשאר פחד קמצוצי שנראה לי די סביר ולא מפריע לי לתפקד ולחיות. אפילו שחיתי היום.

מרגיעון: השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש.
מומלץ כל כך הטיפול הזה. באהבה.

סירופית יקירה...
חזרתי רק אחה"צ לעולם הוירטואלי ומצאתי את המייל ששלחת לי.
אני שמחה לראות שיש התפתחויות חיוביות מאז שכתבת אותו (המילה 'התפתחויות' ממש לא מתאימה כאן)
אני אדבר איתך מחר, בינתיים שולחת לך המון אהבה...

שלום לכולן! שבוע 36+3 כנראה שאני אוטוטו יולדת, למרות שמקווה שלא, ושיימשך עד 40, זו לידה ראשונה ואני מתה מפחד, לא מרגישה מוכנה בכלל בכלל בכלל, והתיק עוד לא ארוז ומוכן, אפילו לא קנינו את כל הדברים לחדר הלידה, מקווה שהכל יהיה בסדר, מתחילה להתאמן עם האפי נו בשבוע 37. אגב, למישהי יש ניסיון בשימוש באפי נו? אשמח להמלצות

שני על הגבהה שבין הרגליים קערת מים חמים ובתוכם טיפות רוזמרין ואז השתמשי באפינו

יש דפים בנושא. חפשי במפתח הנושאים בראש הדף הזה.

יש לי יום יום חג! אני חוגגת היום שבוע 37! איזה כיף. איך בלון הלחץ ירד.
בינתיים גיליתי שיש לי GBS אבל בכל זאת אלד בבית והמילדת תתן לי את האנטיביוטיקה.

הכל מוכן (אפילו מצאתי בריכה בTRS) ללידה בבית אך אני צריכה להכין תיק לידה לבית החולים.

אורורה, מה שלומך? יש תיק?
ראיתי שיש באתר כמה דפים אם דרכים להתמודד עם כאב בלידה. גם אני אעבור אליהם ואכתוב מה שאני זוכרת.
האם את יולדת עם מלווה- דולה?
וככה רק בסוגריים. את הבן הגדול שלי ילדתי בשבוע 36+4 ולא הספקתי להשתמש באפי נו או בכל דבר אחר. בכל זאת היו לי שני קרעים קטנטנים שהמילדת תפרה- לא זוכרת שכאב. ועוד אחד שלא היה צריך לתפור.

אשרייך, סירופ!
אז מתי את מתכננת?

תודה, מתכננת בין ה24 באפריל ל 2 במאי. זה לפחות היה לי ברור עד שהכנסתי לעצמי בראש את הלידה המוקדמת.
עכשיו בא לי כמה שיותר.

תגידי מיכל, מתי נכיר?

שלום לכן,

סירופ מייפל, עכשיו אני מבינה את מה שכתבת לי בדף זמן לידה . בכלל אל שמתי לב שהדף הזה פעיל. כמה מעניין.
יש לי יום יום חג! אני חוגגת היום שבוע 37! איזה כיף. איך בלון הלחץ ירד. יש!!!

אני שמחה שאת מרגישה טוב יותר.

מצטרפת לדף.. שבוע 40+2. שום סימן ללידה באופק, שום צירונים, תחושות. כלום כלום. סירופ, שלא נלד באותו יום...
אני לא מצליחה להרגיש לא-לחוצה. הסביבה כ"כ מנג'סת. אם אני עונה לטלפונים אנשים שואלים: נו? ואם אני לא עונה ישר מתחילים לצלצל לנייד, לסמס.. אני תוהה האם לנתק את כל הטלפונים וזהו, שיחפשו אותי בשבועיים הקרובים וזהו. חוץ מזה אצלנו, בקומה ראשונה, ישר יידעו שאני יולדת ברגע שלא אפתח את הוילונות. כבר קבלתי מסרים של "לא ראיתי שפתחת מוקדם את החלונות אז חשבתי שאת יולדת". כל זה מאד מלחיץ אותי ואני כל הזמן מחכה ומחכה ולא מצליחה להרפות מזה. די מתסכל (יש פתרון! ללדת!)

המרגיעון אמר: קחו אוויר, זה בחינם!
אז לקחתי...

היי ! מזמן לא הייתי כאן ... עם כל העבודה וסידורים ועם התינוק החדש ...
מזל טוב לכל היולדות שילדו בנתיים !!!
ב15.2 ,שבוע 40 ילדתי בבית כמתוכנן והיתה לידה טובה !! עם שרה'לה , המילדת המיוחדת המקסימה והעוזרת בכל ועם בעלי שכמובן עזר במה שיכול ( יצא לי חרוז...) עכשיו בעלי וגם אבא שלו מתגאים בי ומספרים לכולם . ובעלי ממליץ בחום על לידות בית למרות שבהתחלה היה נגד
ילדתי במים בברכה ,בבית ,בלי תפרים ילד בריא במשקל 4500. אחרי בערך שעה וחצי של צירים הוא היה בחוץ .
ממש פלא ! אחרי שנולד עוד ישבנו לנו בכיף במים בברכה עם נרות מסביב , היה נפלא עם מיילדת נפלאה ממש !
הילד יצא כל כך רגוע ונוח וסבלני - קראנו לו מעין

אגב , למי שחושדת ומפחדת ללדת בבית רק בגלל הצעקות אז תדעו לכן שלא שומעים כלוווום! ילדתי בלילה ב11:30 וצעקתי לקראת הסוף מכל הלב ואף אחד לא שמע ! אנחנו גרים בבית פרטי אבל מאוד קרוב לשכנים מכל הצדדים וגם סבתא שלי גרה איתנו ביחידת דיור למטה ודווקא היא תמיד מקשיבה לכל הרעשים בלילה . אף אחד לא שמע כלום !
שיהיה בהצלחה לכל הבנות ,בסוף הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר !