מעגל אבנים

[אנונימי]

מדור ספרים וספרות

הספר מעגל אבנים מאת ג'ון דאר למברט. ("באנגלית" Amazon:0671552864)

[ארני_ש*]

החיסרון היחיד בספר הזה הוא שהוא אזל. ניתן למצוא אותו רק בספריות .
זהו ספר שנכתב על ידי הסטוריונית שהתמחתה בהתפתחות המינית של האדם הפרה היסטורי , והיא מביאה בצורה סיפורית את המעבר של החברה האנושית מחברה מטרנלית לחברה פאטרנאלית .
הספר הוא המנון לעוצמה הנשית , המינית והג'נדריאלית .
ברמה האישית הספר חולל בי מהפך לא קטן , כשהוא נותן מקורות , או יותר נכון עוזר לעוצמה הפנימית לבוא לידי שימוש .
הספר לא משתמש במושג עקרון הרצף אבל הוא מתאר חברה שחיה רצף - בצורה שאותי ריתקה , ועוררה בי געגוע למשהו שאולי לא חוויתי ככה אבל משהו בי לגמרי נמצא שם .
בקיצור : קשה להשיג את הספר אבל ממש שווה את המאמץ .

[יערת_דבש*]

אני עדיין קוראת, והוא מחולל בי פלאים ותובנות ועוזר לי לגבש במהירות משהו שהתחיל מזמן.
מזכיר את האוהל האדום, ולכן נראה לי חשוב להמליץ עליו פה. נראה לי שרבים פה קראו את האוהל האדום
(לא מזמן פגשתי את הגבר הראשון שסיפר לי שקרא את הספר הזה).
מעגל אבנים הוא ספר חשוב.
אני מצאתי אותו בספריה. כנראה המקום היחיד למצוא אותו.

[ארני_ש*]

מה פתאום הדף הזה עלה?
יש לי כבר ביינתים שלושה עותקים , כך שאם מישהו רוצה הוא יכול למצוא אותו אצלי.

[יערת_דבש*]

אני (-;

[שני_שני*]

החיסרון היחיד בספר הזה הוא שהוא אזל
יש לו עוד חסרון, דיי משמעותי: התרגום שלו מזעזע (דמויות שמתארים בלשון נקבה בהתחלה, זכר בהמשך, ושוב נקבה כשהן יולדות...)...
ברגעים בהם התרגום לא חרפן אותי, נהניתי מאד.

[יערת_דבש*]

והשימוש המוגזם בביטוי "החרה-החזיק אחריו"..
אכן צריך להתגבר על בעיות תרגום ועריכה, לנשום עמוק, ולצלול לספר מדהים.

[טל_טיבי*]

סיפור אמיתי: מעשה שקרה בגן של פיית צמר כפי שהיא סיפרה לי:

"הימים ימי סתיו, הפעילות בגן עניפה ומתפתחת. דנה, ילדה מופלאה, שקטה, רגישה ועדינה הגיעה לגן בערך בשעה 8:45 שעה מאוחרת יחסית. הגן הומה ורוחש פעילות, מה שמקשה עליה את ההשתלבות. ("דנה" הוא שם בדוי - הסיפור - אמיתי לגמרי).
ובכ"ז דנה מצאה לה חלקת שטיח פנויה, די במרכזו של השטיח התישבה והחלה בונה.
תחילה לקחה מספר קוביות רחבות ושטוחות ובנתה מהן במה קטנה (די דומה למזבח) והניחה עליה בד קטיפה בצבע זהב. לקחה עוד בד כותנה בצבע בורדו עשתה ממנו מעין נחש והניחה אותו בעיגול על בד הקטיפה.
ניגשה לפינת החדר ולקחה סלסילה של חלוקי נחל וחזרה למקומה. בשלב זה הגננת השניה ואני קלטנו את המתרחש ופשוט צפינו בה בתימהון. (פיית צמר בדיוק סיימה את קריאת הספר "מעגל אבנים" והגננת השניה היתה בעיצומה של הקריאה באותו זמן), דנה בחרה בקפידה חלוק נחל אחד, מיששה אותו מספר פעמים ואז הניחה אותו על בד הכותנה ושוב חפשה בתוך סלסילת החלוקים עוד חלוק נחל שיתאים לה, מיששה, ליטפה והניחה, וכך עד שיצרה מעגל מושלם של חלוקי נחל על הבד.
בשלב זה היינו חסרות נשימה ממש מרוב התרגשות וגם הגיעה העת לסדר את הגן לקראת מעגל הבוקר. ביקשנו מילדה אחרת שתשמור על הבניה המופלאה הזאת שלא יפרקו אותה, וסידרנו את המעגל סביבה.
כאשר סיימנו לסדר וכל הילדים התישבו במעגל כשהבניה של דנה במרכז, החליטה הגננת השניה לא להעביר את הפעילות הרגילה כי אם להתייחס למה שדנה עשתה.
וכך היא החלה לספר לילדים על חיים אחרים לפני שנים רבות רבות, על השבט שנדד וחי לפי עונות השנה ובכל פעם שהגיע העת לגשם היתה האשה החכמה מוצאת לה חלקת אלוהים קטנה שם היתה בוחרת בקפידה את האבנים והחלוקים מהם תיצור את מעגל האבנים שבו יעמדו כולם ויתפללו לגשם.
בשלב זה דנה שלא בדיוק קישרה בין היצירה שלה לסיפור אמרה " אני בניתי את זה". ואז הגננת ניגשה אליה והובילה אותה בעדינות לתוך המעגל שבנתה ואנו, שלושת הגננים וכל הילדים עמדנו מסביב והתחלנו לשיר שירי גשם, תחילה משחק שבהתחלה משפשפים את כפות הידיים (כמו שרוצים לחמם את כפות הידיים) ואח"כ מחיאות כפיים שהולכות ומתחזקות, ואז טפיחות על הירכיים ולבסוף רקיעות רגליים ושוב הכל מהסוף להתחלה. ועוד שירי גשם ע"מ להעיר את גשמיאל שר המטר.

למחרת החל לרדת גשם!"

אני מודה לגננת פיית צמר המקסימה שנתנה לי רשות לספר כאן את הסיפור המופלא הזה.

[שני_שני*]

וואו, עשית לי צמרמורת בכל הגוף...

[אמבט_ים*]

בגן של הילדה שלי גם רקדו את ריקוד הגשם עם המון כוונה, וכשבאתי לאסוף אותה מהגן תפס אותנו כזה גשם, אז קטרתי ואמרתי, אוף הגשם הזה, אז ילדתי אמרה לי בשמחה: זה הכל באשמתנו, רקדנו את ריקוד הגשם היום. היא היתה בטוחה שזה בגלל הריקוד, והיא הייתה מאושרת מהעניין, כאילו היתה שותפה לסוד תכסי וחשוב.

קראתי את הספר מעגל אבנים, והוא אכן מומלץ בחום, יש קטעים קשים באכזריותם אבל עדייו...

[טל_טיבי*]

היא היתה בטוחה שזה בגלל הריקוד

וזה באמת היה !

(-:

[פיית_צמר*]

היא היתה בטוחה שזה בגלל הריקוד, והיא הייתה מאושרת מהעניין, כאילו היתה שותפה לסוד תכסי וחשוב.

זה באמת בגלל הריקוד, ואכן היא היתה שותפה לסוד.

[ארני_ש*]

סיפור מקסים .
חבל שאין ספרים לילדים שיתנו משהו ממה שנותן מעגל אבנים .
משהו כמו מה שהגננת סיפרה להם .

[פלוני_אלמוני_סופר_יפעת*]

מומלץ בחום חוויה לנפש. . . ניתן להשיג בקלות בכריכה רכה בכרמיאל בחנות קפה ספר. . .ספר חובה

[אילנה_לשם*]

טל טיבי איזה סיפור יפה
זה מזכיר לי שפעם בניתי טיפי ענק - 8 מטר בחצר שם עשיתי טיפולים שאמניים על האדמה
והבן שלי אדם שהיה שנה וחצי אז היה הולך לשם ערום ומתמרח באיפר של המדורה ומתיישב באמצע בתוך מעגל האבנים

את הספר לא קראתי
הדף עושה חשק

[פלוני_אלמונית*]

אשמח להשאיל אחד מהעותקים שלי.

[מונו_נוקי*]

הסיפור עצמו יפה אבל קצת פשטני לטעמי.

[ארני_ש*]

הפלוני שיישמח להשאיל עותקים זו אני.

הסיפור עצמו יפה אבל קצת פשטני לטעמי.

למה הכוונה ?

אני מצאתי בסיפור עומק בשני כיוונים :
ראשית זו הפעם הראשונה שמצאתי תיאור אמין של חברה בעלת ערכים מאטריאכליים המנוהלת על ידי נשים .והפרק האחרון , השלישי מדגיש את זה על רקע החברה הפאטריאכלית שמתחילה להתפתח שם .

שנית כל החיבור של להיות חלק מהחיים על כדור הארץ כמו החיות (מה שישמאל קורא העוזבים ) וכל הפרספקטיבה על אלוהות לא הייתה שטחית או פשטנית בכלל בעיני אלא משמעותית לי מאוד .

[דפנה_אחת*]

היום סיימתי לקרוא, ויש משהו בספר הזה שנגע בי בצורה שאני לא לגמרי מבינה. התרגום גרוע, סגנון הכתיבה "פשוט", ישנם קטעים פה ושם שנראו לי תלושים ודחוסים מדי ב"פילוסופיה בגרוש", ולמרות זאת- היה לי מעניין, סוחף ומרתק. כמעט שמעתי את האסימונים נופלים בראש אחת לכמה דפים. השרשרת המחברת בין הזמנים השונים ועד לימנו, המעקב אחרי התפתחות צורת המחשבה, הותירו אותי נפעמת.

מעניין גם לראות איך הספר הגיע אלי בדיוק בזמן. קיבלתי אותו בהשאלה ממישהי שאני מכירה רק קצת, שפשוט הגישה לי אותו ואמרה "את חייבת לקרוא". השיעורים שבו הם בדיוק השיעורים שהיו צריכים להגיע אלי עכשיו, והספר כנראה ילווה אותי במחשבות בתקופה הקרובה. נפלאות הן דרכי החיים.

[ארני_ש*]

. נפלאות הן דרכי החיים.
נכון
זה ספר שמדבר על צורת חשיבה אחרת שאנחנו בקושי מכירים של הכרה הכך שיש מופלא מאתנו שעלינו לקבל (אמא...)
וצורת חשיבה זו (הדתית?! הנשית?! האינטואיטיבית?!)
אכן מקסימה את החיים.

[פ_רח*]

אצלינו בספריה אין את הספר, ארני ש ההצעה שלך עדיין בתוקף (או מישו אחר?)?

[פלונית*]

אפשר לרכוש את "מעגל אבנים" למשל add]פה result[/po].asp?id=1
במחיר 38 ש"ח בערך (לא כולל משלוח).

[מור_וקנמון*]

קראתי את מעגל אבנים לפני כשנתיים בעקבות אמבט ים ... זה היה בתק' שלאחר הולדת ביתי השלישית שהיא בת לאחר שני בנים... השילוב של הימים שלאחר לידה עם הבת שילדתי ועם הספר המיוחד הזה, הדהדו בי עמוק מאד... הרגשתי את השרשרת הזאת שנמתחת משחר ההיסטוריה על נשותיה החכמות, האמיצות, החזקות,הנושאות ידע כה רב ועצום ועד לרגע הממשי הזה בו קראתי את הספר, חובקת בזרועותיי בת! שאת כל המשמעויות של הקשר, והשרשרת וההמשכיות לא יכולתי להסביר ולהגדיר אבל ועוד איך להרגיש ובעוצמה והתרגשות נדירות!!! הייתי מתבוננת בה ומרגישה שאנחנו אחת, שבאנו מאותו מקור, שהחיבור בינינו הוא ברור ומולד ומובן מאליו...ואת האנרגיה הנשית, האמהית, הרכה, העוטפת שלראשונה גם הרגשתי אותה בלידה הזאת... כאילו כל הנשים בחיי התגייסו אנרגטית להבאתה אל העולם של הבת המיוחלת הזאת...
ועוד משהו עשה לי הספר: מצד אחד ההודיה על זה שהיא, הקטנה הזאת כ"כ מוגנת מפגעי השמיים והאדמה והחיות (באופן יחסי , כן?) ומצד שני הרצון והצורך הקמאי, המטורף לעטוף ולהגן ולשמור מכל רע ומכל פגע.... והידיעה הקשה, המצמררת, כמה זה שביר ומתעתע ולא מובן מאליו...

ממליצה! בחום! (על הספר... וגם על בנות )

[נ_ע_מ_ה*]

איזה כייף שהדף הזה קיים פה. זקוקה לשתף בתובנות שעלו לי עם קריאת הספר העוצמתי הזה
ונחמד שיש אנשים שמבינים על מה את מדברת
בכלל,באתר הזה של באופן,יש פה תחושה של חיבור עם אנשים שמזדהים עם מה שעובר עליי,וזה נעים. זה טוב. תודה!
לעניין:
קראתי את הספר בנשימה עצורה,עם שני ילדיי. בתי בת ה 9 וחצי לא ממש התחברה אליו,במיוחד לא לתיאורים היותר קשים שבסוף(כמובן עם צנזורה שלי לקטעים אלימים או מיניים במיוחד),אבל בני בן ה 7 ואנוכי-גמענו כל מילה בשקיקה. ולמה בעצם אני מציינת את הגילים שלהם? אולי כי "אמרו" שזה לא ספר שמתאים לילדים . אבל לדעתי הוא מתאים למי שמתאים לו לקרוא ואין בכלל קשר לגיל. להיפך. המסר שהספר מעביר לגבי החיבור ל"אמא אדמה" ולערכיה , חשוב להעבירו לדור הצעיר . אז היו פה ושם כמה משפטים שדילגתי על קריאתם,אבל בגדול-זהו ספר מדהים!!! ההכרות מקרוב עם חייהם של אבותינו הקדמוניים, הגילויים הראשונים: איך לראשונה השתמשו בכלים,איך הומצא המנשא לתינוקות,איך לאורך הדורות גדל המוח האנושי ומשום כך היתה תקופה שבה נשים מתו בלידת בניהם/בנותיהן המפותחים יותר, איך גילו את האש,איך למדו להפיק אותה יש מאין,איך שרדו את רעידות האדמה והתפרצויות הרי הגעש ונהירת עדרי התאואים,איך נדדו השבטים מערבות אפריקה אל הסהר הפורה ומשם למערות באירופה,איך שרדו את החום והקור,את השלגים והבצורת. בקיצור-פשוט מרתק!
ובאשר לתובנות:
היום מצאתי עצמי מעירה לבני על התנהגויות שלו לאורך כל היום,כאלו שפגעו בזולת והוא בכלל לא שם לב שזה פגע,היה עסוק מדי במימוש מה שבא לו לעשות,בהנאה שלו מהמשחק ולא היה אכפת לו שהמישהו האחר סובל או נפגע מהתנהגותו.זה מייד התחבר לי למה שקראנו על טרון. אז ברור שזה אפילו לא מתקרב להתנהגות האכזרית של טרון,אבל היה בו משהו-היצר הזה,יצר הרע,אותו יצר של אלימות שטרון הוריש לכל בני המין האנושי שבאו אחריו. בכולנו זה קיים,מי יותר ומי פחות. גם יש בנו אבל את האיכויות שהיו לזינה. אנחנו צאצאים של שניהם. והעבודה שלנו היא לדעת לרסן את היצר ובמקביל להשתמש בחוכמה שירשנו מזינה כדי לדעת להיטיב להשתמש בה בתבונה,באופן שמכבד את אמא אדמה ואת כל ברואיה
והקשה מכל,היתה ההבנה שגם בי קיים היצר הזה. קשה לי כל כך לראות את ההתנהגויות הללו של בני,משום שגם אני כזו לפעמים: יותר מדי מרוכזת בעצמי,במה שעושה לי טוב ולא מספיק קשובה לאיך שאחרים מרגישים בנוכחותי. התפקיד של זינה שקיבלה מ"אמא"-ללמד את טרון להבחין ברגשות הזולת שמולו הוא מתנהל,הוא גם התפקיד שלי לעצמי . כפי שזינה הצליחה להעלים את התכונות הללו אצל רופאל בנה,ע"י חינוך נכון,כך גם עליי לעשות כל שביכולתי כדי לחנך את בני . הכיצד? ע"י כך שאעבוד קודם כל על עצמי ואשמש מודל לחיקוי.
אוי,איזו עבודה קשה!
אין מנוס. חייבים!
מרגישה שבי תלוי גורל העולם. נכון שגם בעוד מליון ואחת אלף גורמים אחרים,אבל קודם כל בי. כאילו הייתי זינה בעצמי. הידיעה שאני לוקחת חלק בלאפשר לאלימות לחיות בחיינו,קשה לי מנשוא.
אחרי שקראתי את הספר,חשה שלא יכולה לברוח מהאחריות האישית שלי להצלת העולם. נשמע גדול ובומבסטי,אבל כך אני חשה.
העולם שלי. זה שהייתי רוצה לחיות בו

[נ_ע_מ_ה*]

מעניין,איך בשבוע האחרון מאז סיימנו את קריאת הספר,פתאם כל גילוי אלימות הכי קטן ישר מקפיץ אותי. קשה לי להשלים עם היותי חלק ממעגל האלימות,כל עוד אני לא עושה כל שביכולתי כדי למנוע אותה ואת ביטוייה
מרגישה אחריות "לפזר את הבשורה " ולדאוג לטפח דור המשך
גם לכם יש הרגשה כזו?

[ארני_ש*]

אני קראתי עם בתי את כל כרכי שבט דוב המערות (כמובן בצנזורה מתאימה כשהייתה בת 5 .

נעמה . כל כך נכון מה שכתבת גם בני כזה .
במיקרה אתמול שמעתי הרצאה של פסיכולוגית שסיפרה שפרויד כתב את התאוריה שלו הוא תיאר את יצר החיים אבל אחרי מלחמת העולם הראשונה שראה חיילים ששים אלי קרב תיאר גם מה שקרא לו יצר המוות . אותה התוקפנות שאת מתארת .
גם אצל בני יש התקפי תוקפנות שלא באים מכעס אלא מיצר תקיפה כזה .

מאוד מזדהה איתך . דבר ראשוןחשוב לקבל , בעיני שקיים בנו כזה יצר
(
מן הסתם מקורו בצורך לצוד את מזוננו)
ולראות איך מנתבים אותו לכיוון מתאים .
אין לי תובנות איך אבל אשמח לחשיבה משותפת.