מילים נפלאות שנעלמו לנו מהלקסיקון

[פפריקה_הונגרית*]

זיסלה זה יידיש, לא גרמנית. גם זיס זה יידיש. בגרמנית התנועה היא U עם אוּמלאוּט (שתי נקודות מעל לאות). זו תנועת-ביניים בין אוּ לבין אִי.- איך וייס! אבל לא ידעתי אם להסביר את עניין האומלאוט, או אם להכנס לזה בכלל- זו הייתה אמירה כללית.

הענין הוא שמי שאינו דובר גרמנית מתקשה לבטא אומלאוט -וגם ייתכן שלא יבין על מה הדיון, ומה הוא עושה כאן, בדף העברית בל בית מרקחת/של שבת.....

[פלוני_אלמונית*]

אני עצמי עובדת על קמפיין מתמשך של השבת צורת הזוגי לשפה העברית השגורה במקום שני ילדים אמרו ילדַיִם, במקום שתי צלחות צלחתַיִם וכו'..

_בעקבות ויכוח סוער בענין בחוג משפחתי היקרה (וכשאני אומרת סוער אני מתכוונת סוער, באורך של איזה שעתים וחצי, ובאיחוד כוחות מרשים - אבא שלי, זוגתו של אחי ואנוכי בחזית איתנה נגד הדוד שלי, שיהיה בריא) - הגענו למסקנה פה אחד (טוב, לא פה אחד. דוד שלי עדיין התנגד.. אבל זה סתם כי הוא עיקש ), שצורת הזוגי נגזרת מצורת היחיד (כמו בסנדלַים) ולא מצורת הרבים (כמו בשמיכותים). כלומר: יש לומר שמיכתים, גומתים. וגם קומתַים, שאנשים לפעמים נוטים לכנות קומותים..
<כמו שאומרים "שעתים" ולא "שעותים", "שולים" ולא "שולימים", "שנתים" ולא "שנימים" וכו'>_

כרובית/פטריה יקרה - קודם כל, את צודקת ש"שמיכתיים" ולא "שמיכותיים" וכו'.
צורת הזוגי - אין לי הוכחות לאמור בהמשך, חוץ ממה שלמדתי בזמנו ממרצה לבלשנות שחקר את כל הופעות צורת הזוגי בעברית, והסיק מתוכן - שבכל פעם שיש שימוש בצורה הזו, הוא נעשה מפני שיש קשר הדוק בין בני/בנות הזוג הזה, ודוברים ילידיים יזהו באופן אינטואיטיבי מתי נכון להשתמש בצורה זו ומתי לא. ככה שלא בכל פעם שיש שניים ממשהו, יהיה "נכון" להשתמש בצורת הזוגי.

לכן אופניים - תמיד יש שני אופנים בזוג אופניים; מכנסיים - כנ"ל. אז למה שיניים? כי יש מערכת השיניים העליונות, ומערכת השיניים התחתונות לפי תיאוריה זו, ההבדל בין "שעתיים" ל"שתי שעות", נניח, הוא ששעתיים מדבר על שעתיים רצוף, ושתי שעות - שעה היום ושעה מחר, נניח. ילדיים - יכול להתאים לשני חברים קרובים, או שני אחים, אבל לא לשני ילדים אקראיים שעוברים ברחוב, כל אחד לכיוון אחר
(עדי יותם)

[פפריקה_הונגרית*]

>חן מודה כי היא אפעם לא זוכרת לשאול את גיסתה הספצית בלשון....<

שמישהו יסביר לי -האם יש או אין קשר בין קלח תירס , לבין קילוח דק של מים........?
<או שמא אבד עליהם הכלח...... >

פשוט אלון-
איכּה?

[פפריקה_הונגרית*]

_כרובית/פטריה יקרה - קודם כל, את צודקת ש"שמיכתיים" ולא "שמיכותיים" וכו'.
צורת הזוגי_ (אבדוק עם גיסתי....)
לזה יש לי שיר בשבילך... ואם מישהו זוכר אחרת, אנא- תקנו אותי....
"בנות שתיים, בובותיים
צילי וגילי זו מול זו......"
ירים יד מי שמכיר.....

[תמרול_ה*]

בא בימים

[אמא_של_יונת*]

בָּנוֹת שְׁתַּיִם בֻּבּוֹתַיִם, וְאֶת-מִי אָהַבְתִּי יוֹתֵר –

צִלִּי וְגִילִי עִמִּי פֹּה – אִמְרוּ, דּוֹדִים, זוֹ אוֹ זוֹ?

מִי מִשְּׁתֵּיהֶן יָפָה יוֹתֵר, חַה-חַה, דּוֹדִים, אֵינְכֶם יוֹדְעִים,

אִמְרוּ, דּוֹדִים: זוֹ אוֹ זוֹ? חַה-חַה, דּוֹדִים, לֹא וָלֹא!



אֵינְכֶם יוֹדְעִים, חַה-חַה, דּוֹדִים, שְׁתֵּיהֶן, שְׁתֵּיהֶן, אֹהַב יוֹתֵר,

אֵינְכֶם יוֹדְעִים, לֹא וָלֹא! גַּם אֶת-זוֹ וְגַם אֶת-זוֹ,

שְׁתֵּיהֶן, שְׁתֵּיהֶן יָפוֹת יוֹתֵר, שְׁתֵּיהֶן אֶשָּׂא בְּחֵיקִי תָּמִיד,

צִלִּי וְגִילִי, זוֹ וָזוֹ. צִלִּי פֹּה וְגִילִי פֹּה.

(ביאליק, באדיבות פרוייקט בן יהודה

[פפריקה_הונגרית*]

בֻּבּוֹתַיִם
תודה יונת! את נהדרת!
אז זה מוכיח- שלא תמיד זוג בא מהיחיד! מי יתווכח עם ביאליק! ? כי אולי דווקא- זה בא מזוגי- שמיכות שתיים- שמיכותיים. כי אי אפשר להסיק מנעליים- כי אין רבית לנעל.

[אמא_של_יונת*]

תודה יונת! את נהדרת!
אמא של יונת...

[מי_מה*]

הטית הפועל ס.ב.ר (איינני סבורה ש.. או סבורתני כי...) הוחלפה לרוב בח.ש.ב וחבל כי המשמעות שונה.
אוהבת גם את המילה נהיר, גם היא מוחלפת לרוב ב"ברור" כאילו דא...

על חטא שחטאנו / רוביק רוזנטל

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעִלְּגוּת לָשׁוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהֶרֶס הַבִּנְיָן:
עַל כִּי אֶת הָהִפְעִיל לְהֶפְעִיל הָפַכְנוּ
וְאֶת הַחִירִיק מִן הָעִבְרִית הֶשְׁלַכְנוּ
וְאֶת שִׁעוּרֵי הַדִּקְדּוּק לֹא הֶפְנַמְנוּ.
מַה יֵּשׁ לְדַבֵּר, הַפַּעַם הֶגְזַמְנוּ.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.



עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְטִיַּת גָּרוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעַצְלוּת הָהֶגֶה:
עַל כִּי הָיְתָה הַחֵית לְכָף וְהַסַּחַר לְמֶכֶר
וְהָיְתָה הָעַיִן לְאָלֶף וְהֶעָפָר לְאֶפֶר
נֶאֶלְמָה גַּם הָהֵא, לָאַשְׁפָּה תִּתְנָאֵל
וְעִמָּהּ גַּם הַיּוֹד: אֶל אֶל אִיסְרָאֵל.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.



עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזָדוֹן וּבִשְׁגָגָה
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִלּוּפֵי מִינִים:
שְׁלֹשָׁה יְלָדוֹת הָלְכוּ לַמַּתְנָ"ס,
הוֹצִיאוּ שְׁתֵּי שֶׁקֶל מִתּוֹך הַמִּכְנָס,
קָנוּ לְעַצְמָם מִינֵי תַּרְגִּימָה,
מִשָּׁמָּה פָּנוּ הֵם לְצֹמֶת הוֹמָה.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.




עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמִלִּים רֵיקוֹת:
כִּי כְּאִלּוּ אַתָּה כָּזֶה קוּל וּמַגְנִיב,
יַעֲנוּ בַּמְּרוֹמִים מַלְאָכִים וְכָּאֶלֶּה.
אֵיזֶה וָאלְלָה אַתָּה, כְּאִלּוּ דָה, כְּאִלּוּ מָה,
אֵיזֶה קֶטַע שִׁיוֹאוּ שֶׁחֲבָל עַל הַזְּמָן.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.



עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקַלּוּת הַדַּעַת
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהַעֲלָאַת גֵּרָה:
סַחְטִיקָה יָא בָּאבָּא, תַּגִּיד מַה נִּהְיָה.
מַמַּצָּב, מַנְיָנִים, מַה נִּסְגָּר, מַנִּשְׁמָע.
אָחִי, מַה קּוֹרֶה, אֲחוֹתִי, מַה נִּרְאָה.
בַּבַּיי, יָאלְלָה-בַּיי, וְגַם הַלְּלוּיָהּ.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.




עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיֶצֶר הָרַע
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתַיִם:
פֵּרַקְנוּ, תָּקַעְנוּ, הִכְנַסְנוּ, דָּפַקְנוּ,
הֵבֵאנוּ לָהּ, גַּם אֶת הַשֶּׁמֶן בָּדַקְנוּ.
צָלַלְנוּ, יָרַדְנוּ, אָכַלְנוּ, שָׂבַעְנוּ,
טָחַנּוּ, עָשִׂינוּ, זִיַנּוּ, גָמַרְנוּ.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.





עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׁפְלוּת רוּחַ
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּחֲנֻפַּת גּוֹיִים:
מַה כְּבָר בִּקַּשְׁנוּ, יוּ נוֹאוּ, קְצָת גּוּד טַיְם,
קְצָת גּוּד פוּד, קְצָת אֶקְשֶׁן, קְצָת כֵּף שֶׁל הַלַּיְף,
חִפַּשְׂנוּ קוֹמִיטְמֶנְט, רִיסְפֶּקְט, מֶן, יוּ נֵים אִיט,
זֶה לֹא סָץ' בִּיג דִּיל, אוֹ גִ'יזֶס, לֶטְס פֵיס אִיט.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.




עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקֹצֶר יָדֵנוּ
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעֹנִי שָׂפָה:
תָּבִיא לִי מַזָּל שַׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים,
תָּבִיא תַּנַּיָּד וְתָבִיא גַּרְעִינִים,
תָּבִיא יְלָדִים, תָּבִיא נְשִׁיקָה,
תָּבִיא לִי אוֹתָהּ בַּהֲפוּכָה.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.



עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְמִיכוּת לָשׁוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּתַרְגּוּם קְלוֹקֵל:
עָשִׂינוּ מָקוֹם וְעָשִׂינוּ גַּם שֶׂכֶל
עָשִׂינוּ, תִּרְאֶה, אֶת כָּל הָהֶבְדֵּל.
לָקַחְנוּ מִקְלַחַת, מִבְחָן, אַחְרָיוּת,
לָקַחְנוּ אֶת זֶה מַמָּשׁ בְּקַלּוּת.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.



עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדִכְאוֹן לֵבָב
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגַבְהוּת רוּחַ:
חַיֵּינוּ בְּאוֹפְסַיְד, הַכֹּל בֶּכְּאִלּוּ,
בְּדָאוּן, בַּקְּרָשִׁים, מְשַׂחֲקִים בְּנִדְמֶה לִי,
נַשְׁמִיעַ תְּפִלָּה בַּשָּׁאנְטִי, בַּגְּרוּב,
נֹאהַב רַק אוֹתְךָ בְּגָדוֹל, בְּטֵּרוּף.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.}

[סבתא_לשמונה*]

_בֻּבּוֹתַיִם
תודה יונת! את נהדרת!
אז זה מוכיח- שלא תמיד זוג בא מהיחיד! מי יתווכח עם ביאליק! ? כי אולי דווקא- זה בא מזוגי- שמיכות שתיים- שמיכותיים. כי אי אפשר להסיק מנעליים- כי אין רבית לנעל._
אינני בטוחה שביאליק התכוון שצריך להגיד בובותים, או שכתב כך למען משקל השיר. נכון שהצליל נעים לאוזן יותר מהצליל שהיה לזוגי יחיד, ואולי בנקבה הזוגי בא מצורת הריבוי ובזכר מהיחיד.
מישהו הכניס הנה את "על חטא שחטאנו" של רוביק רוזנטל. אולי הוא האיש שצריך לשאול אותו. אני אנסה לבדוק גם עם רוני הפנר שמפעיל את האתר "שפה עברית".
שבוע טוב ולילה טוב

[מי_מה*]

מישהו הכניס.
זו אני המישהו, רק ששליטתי בצ'יק צ'ק רחוקה מלהיות מושלמת וכשהכנסתי טקסט נפרש הוא יצא עומד בפני עצמו, מיותם. אני קיבלתי את הקטע הנ"ל במייל כך שלא אוכל להועיל ביצירת קשר עם רוביק רוזנטל.

[קרן_ג*]

כשילדיי הקטנים מתעוררים משנתם ואינם רוצים לפצוח מיד בפעילות הם אומרים " אמא, עוד לא התאוששתי", או כשמישהו מתקשר ואמא נחה הם עונים לטלפון "אמא מתאוששת"...

[זים_זום*]

איזה דף נהדר!

צבעים - צחור (שושן צחור, צחור כשלג).
חלומות פז.
מחד ומאידך.
שיבולת. קמה.חציר.
זימרה (נשבעת שהיו לי שיעורי זימרה בביה"ס).
טוּרִיָה/מעדר. מקוש. קילשון. מגרפה. מריצה.
מילעיל/מילרע (מישהו זוכר מה הוא מה?).
אפלה.
חדווה, ששון, דיצה וצהלה.
צניפה (צניפת הסוס).
שלולית.
גומי לעיסה.
גזוז.
ועוד היד נטוייה...

[פשוט_אלון*]

קמעה
קמצוץ
כברת דרך
לבו טוב עליו
רבדים
כיסופים
כל דכפין

על בוריו
אורו עיניו
עמק השווה
כפתור ופרח
עסיסי
דרך חתחתים
בסירה אחת

[פפריקה_הונגרית*]

או, פשוט אלון! הנה אתה, איפה היית?

_תודה יונת! את נהדרת!
אמא של יונת..._
[-: סליחה.... [-:
אינני בטוחה שביאליק התכוון שצריך להגיד בובותים, או שכתב כך למען משקל השיר. נכון שהצליל נעים לאוזן יותר מהצליל שהיה לזוגי יחיד, ואולי בנקבה הזוגי בא מצורת הריבוי ובזכר מהיחיד. ביאליק- בד"כ מדייק מאוד בעברית שלו! בובותיים ובובתיים במקרה הזה נשמע עם אותו משקל. כך שזה לא אינדיקציה.... מה שכן- על אושיות הספרות ה"ותיקים" (ביאליק, עגנון, כו') אפשר בהחלט להשען מבחינת העברית התקנית....

[מי_מה*]

צניפה (צניפת הסוס)
וגם כל שאר הקולות שמשמיעים בעלי החיים. יש לי שכנה שמקפידה מאוד לא לשאול את בנה "איך עושה..." אלא "איך נוער חמור?" "איך פועה כבשה?" "איך הומה יונה?" ועוד ועוד

[פפריקה_הונגרית*]

יש לי שכנה שמקפידה מאוד לא לשאול את בנה "איך עושה..." אלא "איך נוער חמור?" "איך פועה כבשה?" "איך הומה יונה?" ועוד ועוד גם בשמת א , הזכירה כאן באחד הדפים, שהשאלה "איך עושה פרה" לדוגמא- פשוט עושה לה רע! וגם לי.....!

[פשוט_אלון*]

פפריקה הונגרית
הריני נמצא שוקד על לימודיי, בהיותי חפץ להיות בקי ובר אוריין בדברים שעל הפרק.
כך ניתן למצאי יותר כאורח או קרוא מאשר בן בית.
לכשהדברים יהיו כשלג דאשתקד, סביר שאורי יתעצם בדף ההגיגים הנוכחי.

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

אתם יודעים שגם אייל עורג? (כמו שיונה הומה)

ערגה זו בעצם תפילה.- רצון להתחבר למקור שלנו - בורא העולם.

כתוב בספר תהלים: "כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך - אלוקים"
מה הפירוש?
ידוע, שלאיילה יש רחם צר, והיא מָקשה לֵילֵד (מתקשה ללדת).
יחד עם זאת - היא חסידה שבחיות (גומלת חסדים).
וכשיש בצורת, וצריך להתפלל על ירידת גשם, באות אליה כל החיות, כדי שתתפלל ומה קורה אם בדיוק בזמן זה היא עסוקה בלידה? היא עוזבת את כאביה ומתפללת על החיות לכן כתוב כאיל ולא כאיילה.

בכלל, מי שרוצה להעשיר את לשונו (שפתו) מוזמן לפתוח ספר "משנה" ומדרשים.

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

דרך אגב - דף נפלא!

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

יש לי שכן שאצלו "המילים היפות" הללו, בשימוש תמידי:
צפרא טבא

הברכה והשלום

השבח לא-ל

(כרגע אינני זוכרת עוד)

<תחליף טוב ל: "חבל"ז", "סוף הדרך" ועוד כהנה וכהנה>

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

זימ זום,

מלעיל = מלמעלה כלומר ההברה המודגשת נמצאת במקום אחד (או שניים) לפני הסוף.
מלרע= מלמטה כלומר ההברה הסופית היא המודגשת.

<וכשלומדים תורה, מוקפים כל הזמן במילים יפות (וקדושות)>

[אליה_דור_כהן*]

אתמול האפרוח (שנתיים) מצאה עלה ואמרה:
"אני אזרוק אותו למרום" (בהשפעת השיר "רד אלינו אווירון")
עוד לא אבדה תקוותינו.......

[סבתא_לשמונה*]

מלעיל = מלמעלה כלומר ההברה המודגשת נמצאת במקום אחד (או שניים) לפני הסוף.
ההדגשה במלעיל תמיד בהברה שלפני האחרונה, אף פעם לא במרחק של שתי הברות מהאחרונה.
בענין הריבוי הזוגי אפנה ל-רוני הפנר מנהל האתר שפה עברית.
_הריני נמצא שוקד על לימודיי, בהיותי חפץ להיות בקי ובר אוריין בדברים שעל הפרק.
כך ניתן למצאי יותר כאורח או קרוא מאשר בן בית.
לכשהדברים יהיו כשלג דאשתקד, סביר שאורי יתעצם בדף ההגיגים הנוכחי._
אכן באמת "עברית של שבת".

_אתמול האפרוח (שנתיים) מצאה עלה ואמרה:
"אני אזרוק אותו למרום" (בהשפעת השיר "רד אלינו אווירון")
עוד לא אבדה תקוותינו......._
"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (זו ציטטה שאיני זוכרת מה מקורה אבל נכונה מאוד כאן, אם כי לשון לא היתה מטרתה המקורית)

לילה טוב ושבת שלום



הראשוני

[כרובית*]

שבוע טוב, נשים יקרות..!

קפצתי לכאן ושמחה לראות שהדף עודנו חי ובועט.. ישר כוחכן, לכל המתמידות החוקרות הבודקות והמוצאות..

אמא, בואי נשחק שאני ציפור שבורת כנף המנסה להגיע אל האלון הרם"
!!!!
D-:

היא עוזבת את כאביה ומתפללת על החיות לכן כתוב כאיל ולא כאיילה. - לא הבנתי, למה כאיל ולא כאילה..?

לענין הזוגי: אני לא מקבלת את ההנחה שאם ביאליק כתב אז זה דוקא נכון.. לא שאני מזלזלת בעברית של הנ"ל, אבל ידוע שמשוררים הרבה פעמים דוקא עושים כלמיני הטיות לשוניות.. כולל ביאליק. שאתו יש לי בעיות אחרות. אבל זה כנראה לדף אחר.
פלוני, מוזר לי לשמוע את התיאוריה שאומרת שצורת הזוגי מתיחסת רק למלים מסוימות, או בקונטקסט מסוים.. טוב, אולי זה כי אני משכנעת את עצמי כבר הרבה זמן שזה לא ככה אבל בכולופן: בערבית, למשל, שהיא בלי ספק קרובה מאד לעברית, צורת הזוגי עדיין קיימת ונמצאת בשימוש נרחב ביותר בשפה המדוברת, ועוד יותר בספרותית. לכן הנחתי שפעם זה היה כך גם בעברית. את (או אתה?) טוענת שזה מופרך לחלוטין?

טוף.
אני הולכת לכלות תפוח.

שיהיה שבוע טוב!

[אמא_של_יונת*]

בכלל, מי שרוצה להעשיר את לשונו (שפתו) מוזמן לפתוח ספר "משנה" ומדרשים.
לעניין העברית עדיף לפתוח תנ"ך.

זו ציטטה שאיני זוכרת מה מקורה
מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך, להשבית אויב ומתנקם. (תהלים ח' פסוק 3)

[סבתא_לשמונה*]

http://faculty.biu.ac.il/[sub]zohar/lin ... biu.ac.il/[/sub]zohar/link2use.htmה

באתר הזה יש אוסף של כל סוגי מיע וגם האקדמיה העברית.
מיד בלחיצה הראשונה רואים את בצד ציור חביב שכתוב בו במפורש שהריבוי הזוגי נגזר מצורת היחיד ומופיעות שתי דוגמאות מנוקדות.
למזלו של ביאליק הוא כתב לפני שהאקדמיה התערבה בענייניו...
באתר הנ"ל מציעים גם תרגום קטעים . התרגום הוא קטסטרופה וכדאי להשתמש בו רק כדי להתבדח.
_בכלל, מי שרוצה להעשיר את לשונו (שפתו) מוזמן לפתוח ספר "משנה" ומדרשים.
לעניין העברית עדיף לפתוח תנ"ך._
נכון מאוד.
_זו ציטטה שאיני זוכרת מה מקורה
מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך, להשבית אויב ומתנקם. (תהלים ח' פסוק 3)_
תודה רבה.

[סבתא_לשמונה*]

באתר הזה יש אוסף של כל סוגי מיע וגם האקדמיה העברית.
טעות הקלדה שלי: צריך להיות מידע ולא מיע.
שכחתי לכתוב קודם. אם רוצים לבדוק באתר הנ"ל את מה שכתבתי צריך לבחור ב- תוכן העניינים את מילונים ועוד.
בקשר לריבוי הזוגי: אומנם האקדמיה פסקה אך הרבה יותר ערב לאוזן בובותים ולא בובתים, נקודותים ולא נקודָתים וקומותים ולא קומָתים כפי שרוצה האקדמיה ולכן יש להניח שכמו הרבה פסיקות של האקדמיה גם פסיקה זאת לא תיקלט בלשון הדיבור.
ב"מילונים ועוד" יש גם התייחסות לשפות אחרות.

[אין_כמו_משפחה*]

ברצוני לבשר לקהל הקוראים על מילים שנס ליחן:
הא לך אויב אכזר, בן בליעל !
נוס לך מאתר זה למקום אחר שבו יחפוץ ליבך !
האם תחפוץ בנגיסה מחביצה זו ? או שמא מאומצה זו אשר ריחה נודף למרחקים. (הכוונה לניחוח גן עדן, כריחו של שדה תפוחים אשר ברכו בורא העולם, ולא, חלילה, לריח ביאושים מרקיב ועבש, אשר עלול - אם לא תישמר לנפשך, לסכן את טוב בריאותך)
אסיים בדברים אלו, שכן מורה השעות מסמן שהגיעה העת להיפרד.
רב שלומות.

[מישהי_עם_חיוך*]

הידד ל"אין כמו משפחה".
תבורכי מנשים על מלאכת ליקוט הביטויים הנאים. אכן, אין כחביצה טרייה לסעודת שחרית, ובל אשכח את דברי החיבוב והשבח לדף המלבב הלזה. אין כמותו לחמם את לבי הפועם בששון!

[אין_כמו_משפחה*]

עלץ ליבי בקירבי לקרוא דברי שבח אלו.
לו ישבתי בגזוזטרה , כדרך שבה עשיתי אשתקד, וודאי הייתי מזנקת ממקום מושבי ופורצת במחול עליז.
אגב אורחא, האם נוהגת את לסעוד את ליבך בחביצה ? ובמה ממלאה את כרסך (אל נא תיפגעי מניב זה) בסעודת הצהריים ? באומצת בשר עסיסית ?

[מישהי_עם_חיוך*]

אין בליבי חיבה יתרה לאומצות. האצטומכהשלי ואנוכי חושקות בכתיתות ובמיני פחמימות מחממות לב וכרכשת, שלמרבה היגון נוטות אף להגדיל את הכרס - אותה כרס עצמה מהשאלה שלך, ואכן, כרס נכבדת ביותר היא זו. לא פעם כמהה אנוכי אף למיני מתיקה, שאף הם חוזרים ומאדירים את הכרס...

[פשוט_אלון*]

במטוטתא אנא פרשונה "חביצה". זכורני שידעתי מילה זו בעבר שעוד לא רחק כליל. אגב אורחא, דו-שיח זה מלא נועם!

[מאן_דהוא*]

כמדומני, אם זיכרוני אינו מטעני, זהו מין המאכל הקרוי בלשון לועז: פודינג.
האם לא כן הוא הדבר ?

[מאן_דהוא*]

מישהי עם חיוך - כסבור אני ששולטת את במכמני הלשון על כל גווניה, רבדיה וניביה, לא כן ?

[יוניק*]

הממ... (מילת פתיחה המביעה היסוס שמושך אחריו כמו סוס שק עם הרבה כוונות).

קראתי את הדף, ואגדתי אגד:

"בטוב תליני"- מקסים. לו אגלגל אל המחזור שלי.
בעקבות "לנפוש". פעם היו אומרים "בית הבראה". לא משהו שהייתי רוצה לחזור אליו. אבל בדומה ל"אמא מתאוששת" החמוד שדובר, בסיני למשל "מבריאים", מתנקים. יש בזה פונקציה שונה מהמקור הזעיר בורגני . (היי -'זעיר בורגני').

בעקבות "מזור"- דואב. מילה יפה ועצובה. ערן צור ערך אוסף בשם 'אהבה דואבת'.

בעקבות "ועד בכלל" מחוברות אשכולית. תם אך לא נשלם. (מספרי 'על קצה הלשון'). וכאן יש מקום לאמר על תפקידם היפה של הפתגמים לשמר מסורות ובתוכן מסורות לשוניות ומילים שנשארות רק בתוך הפתגם (אין הנחתום מעיד על עיסתו, למשל). מתוך כך נשארת המלהואף עשויה לשוב אל שפת היום יום ביום מן היום.

"לשפות". נכון. ומה עם -פתפות. אלה "פתפותי ביצים".

עגנון- "על יד על יד". (במשמעות של לאט לאט) שילוב של עולם מוחשי עם עולם הזמן.
תמיד אהבתי ומעולם לא ממש הבנתי- "החרה החזיק" ("והוא החרה החזיק אחריו")

"נלוז"- נאלח מלה ע שיניים. ראויה מאד לתאר אנשים שמעשיהם מעבירים בנו תחושת קבס!

[יוניק*]

המשך:
המשכית העלתה בי את ה משכוכית (נדמה לי שזה האיות) וזכורתני (?) שהמדובר בפעמון על צווארה של הכבשה הראשונה בעדר. האם בדיוק?

לכרובית הערקובית- דיברת על ה"אילו" שכוסתה בצלה של ה"אם" ואני פונה בשמו של אהוד ובקולה של ריקי "אילו יכולתי הייתי מוחה עוד דמעה מלוחה.." ('אמא')
וכאן חידה- מאיפה כיניתי את הכינוי 'ערקובית'?

הגמרא הזכירה לי מאמר יפה שקראתי פעם ובו דובר בביטוי (אגב דף "זכר ונקבה")- שנים ארוכים. יפה יפה. התמשכות השנים בלתי נקטעת. וזה גם לגבי תו התקן של מילון אבן שושן שדובר. שיש בו טעם אבל לא בל יעבור.

רגע של חוסר טעם. . אינפנטילי (ילדותי?, ילדותני?)- רוח ערב את\ה כתבת- "הבאתי לו ביד".

"תרגומא". לראשונה שמעתי. אבל כן ירבו וישנו אותן הסיומות הארמיות עם הא'. (לדוגמא:- קופסא, סמטא, שונרא).

"כליה". במקורה אני מקבל את הרושם שהיא קשורה לחומר. זאת אומרת כליה של חומר מוחשי. אולי משם בא העיכול- "הסנה בוער ואיננו אוכל"

"אפרקדן"+ "שנפנפים". אפשר לשיר "אני שוכב אפרקדן" במקום "אני שוכב לי על הגב"
אבל אי אפשר לאמר "בעז שנפנפי" במקום "בעז שרעבי" (כאן "שרעפי" נכנס)

ואחרון. מילים של מודרנה (כמו המודרנה עצמה) שנתישנו.- חדיש. שיכלול. ו- _היזון חוזר

אחרית דבר. יש טעם לדידי בעושר לשוני לשם עושר רוחני. חרות, ריבוי וצמצום המבע. דווקא חלק מהפסקאות השלמות ב'שפת השבת' שהופיעו בדף לא נעמו לי כמו שנעמו לאחרים. אסתטיקה לשם האסתטיקה יכולה להעיק. שיקו חייק כתב פעם בלהיט של יובל פרי. (הממ... שהיה שובניסטי ואף אעיק בעברית, מינני) "ואת שואלת שאלות של שבת, יא רבאק, מאיפה עלי נפלת?"

[נטע*]

וואו, יוני, כבוד!
אני גאה בך, ובכרובית שמאחוריך.
כמה מלים:
אסקופה - כאסקופה הנדרסת
אספקלריה
פעימה
משתה
לגימה (יש לי אח שאומר לי בשעת שיחתנו בטלפון - חכי רגע, תני לי ללגום מהתה)
לגדף (על פני לקלל)
שעונית (הדבר הזה שהיו שמים בין המזרון לסדין למניעת הרטבות)
לחלוחית (בזוית העין)

[דגנית_ב*]

שעונית. אולי צ"ל שעוונית?
כי שעונית (מהמילה שעון) הוא שם של צמח - פסיפלורה, נדמה לי
יוניק - כתיבתך מעניינת ויפה.
יש טעם לדידי בעושר לשוני לשם עושר רוחני. חרות, ריבוי וצמצום המבע. דווקא חלק מהפסקאות השלמות ב'שפת השבת' שהופיעו בדף לא נעמו לי כמו שנעמו לאחרים. אסתטיקה לשם האסתטיקה יכולה להעיק.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מישהו פעם אמר לי ששפה בוראת תרבות. והדלילות שנהיית בשפה העברית מצביעה על התהליך החברתי שישראל עוברת . אני מסכימה איתו.

יחד עם זה טוענת נגד השפה העברית שהיא במבנה שלה יוצרת את הבעייתיות.
הניקוד שהוא הבסיס לשפה תקינה מאוד ארכאי וקשה להשתמש בו. מצד שני איך אפשר לדרוש מאנשים לדבר באופן תקני כשהם כל הזמן קוראים חומר בלי ניקוד. אז או שמחליטים שהכל חוזר להיות מנוקד:ספרים ,עיתונים הכל או שמשנים את חוקי השפה. אם לא פשוט השפה תלך ותתעוות.
יחד עם זה בשביל להעשיר את השפה במילים יפות נשכחות כחדשות יש צורך בחיכוך עם התרבות הגבוהה: תיאטרון, ספרות, שירה ועוד. איפה הם כל אלה???

לידעת יושבי האקדמיה ללשון העברית ולשאר המתעניינים.

[נהלל_במעגל*]

"שרעפים"- (ש' מודגשת מצד שמאל למעלה,לא זוכרת איך קוראים לניקוד הזה) מילה מקסימה, שפירושה- מחשבות.

[טנא_מלא_כוכבים*]

הי נקודות,
ממליצה בחום על ספר בשם "גלגולי לשון" של הבלשן גיא דויטשר.
יכולה להשאיל, כשהזוגי יסיימו.
הוא מראה באופן מקסים (ובכלל, הספר מרתק, מקסים ומלא הומור) כיצד בכל עת מהעתים המתועדות, בני האדם סבורים שהשפה הולכת ומדלדלת, שתקינותה נפגמת, שמלים יפות נעלמות, ושיש תחושה של הרס השפה. ועם זאת, בכל עת, השפה גם נבנית. הוא מראה כיצד מלים רבות, גם מן הרשומות פה, נבנו בתהליכי הרס (ובניה של משהו חדש תחת הישן) של השפה ולמעשה, כיצד שפתנו מושתתת על תהליכי הרס ובנייה תדירים והכרחיים.
חיבה לשפה של פעם היא סוג של העלאת נוסטלגיה.

[ענ_בר*]

מישהו כבר הזכיר אסקופה?
ו-פוזמקאות?
מישהו בא בל"ג בעומר הממשמש ובא ל-תוזיג?
תרצה אתר כתבה על "נערי גדל, וייף מאוד", יענו, נהיה יפה.
יש עוד כל כך הרבה...

[ביצה_עלומה*]

מילה שאני אוהבת להשתמש בה ודי נעלמה היא טרם
למיטב ידיעתי באנגלית אין מילה מקבילה (יש not yet, ביטוי ולא מילה)

[טנא_מלא_כוכבים*]

טרם באנגלית - ere.
ותיקונון - טוזיג, ולא "תוזיג". מלה שמקורה פרסי .

[ביצה_עלומה*]

טרם באנגלית - ere
תודה

[גברת_פלפלת*]

_מילים שחסרות לי:
...
מהמורה_
זה מזכיר לי סיפור מצחיק.
יום אחד אחותי נסעה באוטו עם עלם חמודות. תוך כדי נסיעה היא אומרת לו: תיזהר, הכביש מלא מהמורות.
האינטיליגנט: 'הופה!!! התחלנו ללמוד לפסיכומטרי!'
אחותי: 'נראה לך שהגעתי לאות מם?'

[גברת_פלפלת*]

משימה לעצמי: בכל יום לקרוא הודעה אחת מהדף, ולשבץ את מילותיה בדברי.

[מפגשים_במילים*]

"היש כעוללי , היש כגוזלי.
רקמתי לו כתונת , לקטון.
מתוך שיר ילדים }

[מיכל_ע*]

בילדותי שמעתי אצל חברה:

"בוקר טוב, בוקר טוב,
גם לפיל וגם לדב,
הערבה לכם השנת?
לא היה קריר מעט?"

אם מישהי זכתה, אשמח לשמוע את הגרסה המלאה...

[קלמנ_טינה*]

איך אומרים "איזה קטע" בבית-מרקחתית" ?
אולי "שכה אחיה!"
או "אללי!"
או "שורו וראו!"
או "כמה מוזר" (בהטעמה נכונה, מלרעית, של המלה כמָה)

[צפרדע_ית]

איזה דף נחמד.
דווקא "גוזלי" לא נעים בעיניי, את "אפרוחי" אני כן מחבבת.
(וגם את ראשניי, אך זה לא ממש קשור)
ץ

[שביל_בצד*]

מילה שאיבדה את משמעותה המקורית וחבל:
אהבתי
(בגלל הפייסבוק)

[בת_האש*]

איזה דף מקסים.

לא מזמן התחלתי לקרוא את הספר "רוח הצפון" של גרייבס, ונהנתי מאוד מהתרגום המיושן והארכאי. זו עברית ששובה אותי כבחבלי קסם.

לפוח (פחי, רוח הצפון, פחי)

גידולי בעל

קשת (במובן של ספקטרום, טווח)

אשף (במובן של מג, מכשף, קוסם, וגם במובן של מומחה)

מישהי כבר רשמה לגדף. אני מוסיפה, להחזיר למילה "קללה" את משמעותה המקורית - לאחל למישהו משהו רע זה קללה. לקרוא למישהו בכינויי גנאי, או סתם להגיד מילים לא יפות מתוך כעס ותסכול זה לגדף.

קמה, ניר (הבו הניפו נירו לכם ניר. חג לקמה, עת ראשית קציר/ קיצרו שלחו מגל, עת ראשית לקציר)

[ככה_למה*]

כולם מרבים ללהג.
איך זה שהמילה הנפלאה הזו, כבר לא כמעט בשימוש?

[פרח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת את בשביס-זינגר כעת והוא משתמש במלה "הטנאות" (נעליים/ סנדלים)
מעניין מאיפה יש בעברית כל כך הרבה מלים לנעליים/ נעלי בית (אני מתקשה למצוא הקבלה לאסקימוסים ולקרח..)

[נקופנדה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה דף מרנין.
אני תורמת בחפץ לב את המילים האהובות עלי
נערי, מחמדי (חמדתי), משובב נפש, בבת עיני.
עכשיו נותר רק שיבוא מישהו לחיי שאוכל לבזבז עליו את כל האוצרות האלו...

[אשר_שמש*]

מרקם , נימוח .

למשל :
מרקם התאנה הרך , נימוח בפה .
אוהב את מרקם גוני התכלת הנימוחים אל תוך הנייר בציור המים .

[פלוני_אלמונית*]

מילים נפלאות שנעלמו, אבל נוספו מילים נפלאות כמו עושה שכל. (צ"ל עושה חוש)
יוצאים לדייט (צ"ל יוצאים לתאריך)
ואחד נפלא - שותים דרינק (צ"ל יש דרינק, או היה שתייה, או הב שתייה, או יש או הב משקה - אה,,, לא משקה, כי אף אחד לא יבין)

[הדס*]

הדף הזה פשוט נפלא. הגעתי אליו במקרה בחיפוש אחר פירוש המילה ״זיסלה״ בגוגל. אני לא יודעת אם הוא עדיין פעיל אבל הרגישות הזאת לשפה, בעיקר לשפה העברית האהובה עלי באופן מיוחד, מאד מרגשת אותי. ערכתי פעם כזאת רשימה לעצמי, אבל אני לא יודעת איפה היא עכשיו. מרוב ההתרגשות האמיתית הזאת קשה לי לחשוב על כל המילים שאני אוהבת, אבל אני חושבת עכשיו על קונכיה, על גוזל ועל נעים. בהמשך להערה הכל כך נכונה שנכתבה פה על ללבוש ולפשוט, לנעול, לחלוץ וכן הלאה, חשוב לי לציין עוד כמה עניינים מטרידים:
להביא! מה קרה ל״לתת״?
המורה מביאה שיעורים והיא גם מביאה ציונים ומביאים כסף ומביאים ילדים. מביאים מתנה וכל הזמן מביאים.
וגם מפריע לי ה״לפתוח״ את האור ואת המזגן ואת הטלויזיה ו״לסגור״ את הילון ואת התריס. מה עם ״להדליק״? ״להסיט״? ״להגיף״?

[תפילה_לאם]

גרוע עוד יותר: הכול "עושים".
עושים כלים, סדר, בלגאן, חשבון, כואב...

[פלוני_אלמונית*]

לפוש, לכוון, להניח, ללגום, לתנות אהבים.

[הלך_רוח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צורם לי שילוב המילים "יחד עם".
יחד זה כבר עם...
עם זאת - בנוסף לנאמר.
יחד - יחדיו, הכנו שיעורים ביחד, הילדים הלכו יחדיו לסרט...וכו'.
יחד - מתאר פעולות.

אם כבר עסקינן בלשון תקינה ועברית צחה,
אצא עתה לשוח בבוסתן, אריח את ריח הפרדסים ואשמע את ציוץ הציפורים, שכיות החמדה אלו אינם תמים לעולם או אולי אוותר בדלת אמותיי, ואהגה מעט בספרי הגות? היש למי מכם נכבדיי וגבירותיי רעיונות להפגת השעמום?

והנה מעט מילים שאני נוהג להשתמש בם:
מתי מעט
אפלה
צחות
שלוות נפש ונחת רוח
קול דממה דקה
שומו שמיים

האם שמתם לבכם לכך שאוצר מילים הוא בהחלט אוצר? לא יסולא בפז וכל אוצרות תבל לא ישובבו נפש יותר ממילים ענוגות ורכות בעברית זכה...
נכחתי כאן ועתה הגיעה שעתי לעזוב,
השלום לכם ובתקווה שדלות ידיעותיי הוסיפה מעט לדיון...

[קול_פעמונים*]

קרוב משפחה שלנו נזף בילדה בת חמש:
"לא לזרוק עפר!"
עוד מילה נשכחת.

[צוויליך*]

תודה ל הלך רוח אשר חילץ הדף ואיבקו...!
קראתי שם לעיל בתחילתו של הדף, כתבה מים שקטים לפני שנים תשע, כמעט:
_אני ראויה במקום מגיע לי.
בזמן האחרון אני נתקלת בהרבה אנשים שאומרים שסוף סוף הם הבינו שמגיע להם לחיות חיים טובים.
אני מעדיפה את המילה ראוי - יש בזה הרבה יותר כוח פנימי - פחות בכיינות._
לפתע זה היכה בי: "אני מרגיש שאת לא רואה אותי!" "אני מסתובבת בבית, רואה ואינה נראית." "אנשים שקופים."
להרגיש שלוקחים אותך בחשבון, שלא מתעלמים מקיומך, צרכיך, דעתך, רגשותיך. "הוא לא סופר אותי."
ראוי.
מישהו שרואים אותו. שיש לו נוכחות.
יש גם כאלה שמעדיפים שלא יראו אותם. שלא רוצים שעינים תתעכבנה עליהם. אלה שחושבים שהם לא מספיק טובים, נכונים, יפים, מוצדקים לראיה.
לא ראויים.

צוויל

[בשמת_א*]

גאוני צוויליך.
ומתחבר עם מה שאמרה המורה בסדנת הראייה (בשיטת בייטס) שלמדתי בשבוע שעבר: לקצרי רואי קשה מאוד לסבול שיתבוננו בהם.
לא רואים.
הולך עם לא רוצים להיראות.

[פלונית_אלמונית*]

אוהב את מרקם גוני התכלת הנימוחים אל תוך הנייר בציור המים
סליחה? מרקם - מעולם לא ראיתי מרקם בציור בצבעי מים, צבעים נימוחים?
גם בהשאלה לא מתאים.
ויש צהוב: ללא חולמים - לְעולם לא תהא מנוחה לעולָם.

[תמרול_ה*]

צוויליך, מה שכתבת מרגש ומלא חמלה מהסוג הטוב והמנחם. תודה.

[סנדובל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חברים...מה לגבי
תאמר לי במקום תגיד לי...תמיד כשאני אומר אותה זה נשמע לי כמו מנגינת כינור יפה
וגם מכיוון במקום בגלל...

[שרונה]

דף מצחיק, לא יודעת עם היה אבל אנסה:
ונטילטור
פריזורה = תסרוקת
רצ'פט = מרשם
רפורט = דו"ח
תזמורת בצורת = פלייבק