מילים נפלאות שנעלמו לנו מהלקסיקון

[פשוט_אלון*]

המטרה: דף אוצר למילים נפלאות.

כל הזמן אני מגלה מילים שאני לפחות לא משתמש בהם מספיק והם ממש נפלאות ומביעות רגשות נהדרים:
דוגמאות:

נינוחות
ענווה
חסד
עדינות

חשבתי ליצור דף שיפתח לנו קצת את אוצר המילים הנפלאות.
אז בבקשה שתפו אם יש לכם רעיונות,

ושתהיה לכם הגשמה עצמית נינוחה

[תבשיל_קדרה*]

למה לא? הנה דוגמאות:
נינוחות - נשים לבושות באופן טבעי.
ענווה - ילדים מלמדים.

[נווה_מדבר*]

תקווה.

סיבה.

שירות.

סקרנות.

פשטות.

שקט.

רכות.

אומץ.

בטחון.

מסירות.

[נווה_מדבר*]

זה נהדר. רעיון יפה. אני הייתי יכולה להמשיך עכשיו כמה שעות ככה.
כל מילה כזו יכולה להפוך לדף משל עצמה.
זה מעורר הרבה בפנים. כאילו צורך לקרוא אותן לאט.
לכתוב את המילים נותן תחושה של תהליך הומיאופטי - משהו קטן שמחזיק הרבה. רק מילה. לא סיפור, לא סרט שלם, רק מילה אחת.

[עוברת_אורח*]

חמלה (שהיא מלה שונה לחלוטין מ"רחמים")

[רינ_צ'י*]

שתי מילים של אבא שלי, שאחרים לא משתמשים בהן כמעט. סתם מילים, לא עמוקות-מיני-ים, אבל כשאני שומעת אותן אני מרגישה בית:
כעת
(ולא 'עכשיו')

מרבד
(אני רוצה לבנות קוביות על המרבד.. <למה אין אייקון של תווים?>)

[פשוט_אלון*]

וואו מילים נפלאות הוספתם!
בבקשה עוד!

[פשוט_אלון*]

פלא.

רגישות.

[אמא_של_נבט*]

פשוש - כך אני קוראת לבני - מישהו אמר שזו מילה ארכאית ואני חושבת שהיא מקסימה .

[איבי_כ*]

גם הבן שלי הוא פשוש... בין היתר.
אם כבר ארכאיות, לפעמים אני קוראת לו "מחמדי" ("אמא אומרת תמיד: מחמדי/ לילדי ראש-זהב/ ראש-זהב לילדי"- מרים ילן שטקליס, שיר שמעלה בי דמעות מאז שהייתי ילדה בעצמי, ואפילו לא הייתי ממש ג'ינג'ית)

[ברונית_ב*]

שירות.

דווקא זאת מילה שיש בה שימוש אינפלציוני.
במיוחד בסמיכות עם המילה תודעת

> ברונית פרשה מכתיבה שיווקית עקב הטרור של הביטויים "תודעת שירות" (או בהטיה: "שירותיות") ו"הטבה ייחודית" <

[מ_י_כ_ל*]

מזור

הוויה

רוגע

עדנה
<למה שרק הפרה תהנה? >

[מיץ_פטל*]

איזה דף מעולה!!!
התגשמות של מחשבה שמתרוצצת לי מזה זמן....

[נווה_מדבר*]

הרהורים

אנפילאות

חיבה

[אורה_גבריאלי*]

מצטרפת ל'מחמדי' - אבל גם לאהובים ולא רק לילדים

מה דעתכם על 'פת שחרית'? פתאום נשמע לי מרענן לעומת 'ארוחת בוקר' הלעוסה

שניפגש לפת שחרית על גדות הירקון?

[אילת_מ*]

מעניין שבעברית המילה לארוחה היא לחם (פת)
בברזיל היא קפה (קפה דה מניאנה)
וביפן היא אורז

[שרית_אמיר*]

מילים שנעלמו כמעט לחלוטין מהרחוב הישראלי )-:
בפניה לאיש/ה מבוגרים
אדוני, גברת
ברחוב הערבי אומרים שלום אדוני לכל אדם מבוגר שנראה מכובד גם אם לא מכירים רק לשם מתן כבוד.

[אלה_מעיין*]

אדרבה
מחמלי
אנפילאות-אהבתי...

[תמרול_ה*]

לחם קלוי

[מים_שקטים*]

אני ראויה במקום מגיע לי.
בזמן האחרון אני נתקלת בהרבה אנשים שאומרים שסוף סוף הם הבינו שמגיע להם לחיות חיים טובים.
אני מעדיפה את המילה ראוי - יש בזה הרבה יותר כוח פנימי - פחות בכיינות.

[איילת*]

אמתלה במקום תרוץ
השמש קופחת
החמה יוקדת
פוזמק

• בפניה לאיש/ה מבוגרים

אדוני, גברת*

דווקא לא מסכימה - אני לא מבוגרת אבל בשוק המוכרים קוראים לי ככה... ואני מסתכלת מעבר לכתף למי הם מתכוונים.

[איבי_כ*]

_מעניין שבעברית המילה לארוחה היא לחם (פת)
בברזיל היא קפה (קפה דה מניאנה)
וביפן היא אורז_
ובאנגלית בריטית "תה" (לארוחת ערב).

לחם קלוי
אצלנו קראו ל french toast "קלי צרפתי".

[הגמד_חיוכון*]

דף משובח אני מיד מצטרפת ומוסיפה גם ביטויים:
מלא כרימון
מרהיב עין
נשגב
לחלוחי (זו מילה שמצחיקה תמיד את בנזוגי הנוכרי)
עסק ביש או כמו שאומרים אצלינו עייסק ביש
דרכים נפלאות או נפלאות דרכי ה--

_מעניין שבעברית המילה לארוחה היא לחם (פת)
בברזיל היא קפה (קפה דה מניאנה)
וביפן היא אורז
ובאנגלית בריטית "תה" (לארוחת ערב)._
ובגרמנית לארוחת בוקר- fruh-stuck חתיכה- מוקדמת..

[חגית*]

כשאני מוצאת את עצמי לא מרוכזת אני משתמשת בביטוי "אין לי יישוב דעת"

במקום הבוס שלי - מנהל העבודה

[מיכל_שץ*]

לחם קלוי
צנים (במקום טוסט)

[נווה_מדבר*]

חיק
(לחבק אל החיק. איזו מילה חמימה!)

[תמרול_ה*]

מצטרפת לאוהבי ה אנפילאות
שח-רחוק... (ואולי צריך להיות סח-רחוק?)
צפרירי בקר
עוגיות זנגביל
להביע אומר
רז

[פשוט_אלון*]

גאה, להתגאות

[הגמד_חיוכון*]

להביע אומר אהבתי.
וגם לומר אהבה -במובן לאהוב

[איש_המחשבים*]

ועוד מילים: ציללי בוקר, עפילי סתיו, נהמת הסכמה, השתפכות רגשות, גחלים לוחשות, פיכפוך המים, תובנות בוקר, אנקור.

ולבני הצעיר תמיד קראתי "פִישׁתּוּקָא". על שם דמות סיפרותית, שכיום אינני בטוח אם היא מהספר "שלושה בסירה אחת, מלבד הכלב" או מסיפור אחר. כל מה שאני זוכר הוא, שמאוד אהבתי את הדמות ההיא.. ילד שובב, תעלולן, עם שיער דמוי פישתן (..ומכאן שמו)

תָּמִיר

[נווה_מדבר*]

עלו לי עוד כמה - וסילחו לי על הקפיצות - הן מכל מיני תחומים....

זקיפות קומה

לאמר שירה

התבוננות

הקשבה

בחירה

אפשר!

[צפור_שיר*]

אנא

בבקשה

צל קורתי

מפתן ביתי

פרי גני

[הגמד_חיוכון*]

אללי! (מופיע בהרבה ספרים מהילדות..)

תיפלצת או מפלץ... כמו שאני קוראת לאחותי היקרה..

[תמרול_ה*]

במטותא

[מיה*]

אני קוראת לבני - מחמל ליבי, משוש חיי, מאור עניי, נישמת אפי,

[פשוט_אלון*]

המטרה: דף אוצר למילים נפלאות.

דף מילים שעושות לי טוב בלב? יהיה דיי דומה לדף הזה נראה לי..
אולי נשנה את שם הדף הזה למשהו שמשלב בן הרעיונות שלנו?
אני זורם בכל מקרה

דרך אגב, מה זה 'ארכאיות' ?

[הגמד_חיוכון*]

במיוחד מכמנים וצדפה וקמעה קמעה התלטפות והתרפקות... ככ נעים.. ובנוגע לסוגיה שלמעלה- אני מאוד מתחברת למילים הארכאיות אז אולי תשתפי בעוד כמה אם יש לך..?

[אורה_גבריאלי*]

מחמדי, הבה נצא לשוח ונאכל פת שחרית בואכה נמל תל אביב.
אשיח לך מהמיית ליבי וארכוש לך אנפילאות עם מעשה ריקמה של פו הדוב הטוב.

[מנצ'קין*]

בר-לבב
בר-דעת

וגם צבעים:
כחלילי
ומה עוד? שכחתי.

וגם פעולות של צבעים: כתם הכרכום, השדות הוריקו

[נועה_נועה*]

נימוח בפה

[שגית_רי*]

וארכוש לך אנפילאות עם מעשה ריקמה של פו הדוב הטוב.
D-:

[מייק_בר_רב_אשי*]

_וגם צבעים:
כחלילי_

דומני שהכוונה לחכלילי, שמשמעו -- למרבה הבלבול -- דוקא ... אדום.

[דקל_נור*]

בית כסא

[תמרול_ה*]

מיחם
מזווה
לשפות מים על האש (או שמא לשפות קומקום?)
שמא
מחמת
אילולא
להכביר מילים

[אנהאטה_א*]

_מילים שנעלמו כמעט לחלוטין מהרחוב הישראלי
בפניה לאיש/ה מבוגרים
אדוני, גברת_
לפני שבוע ביקרתי בחנות. נגעתי בדבר מה, ואחת הילדות שהייתה שם עמדה על דעתה שצריך לשאול "את האדון". (התכוונה לבעל החנות). שאלתי אותה שוב, את מי צריך לשאול, כדי להיות בטוחה שזה מה שהיא אמרה (-: והתשובה הייתה כמקודם: "את האדון" D-:

[איבי_כ*]

דומני שהכוונה לחכלילי, שמשמעו – למרבה הבלבול – דוקא ... אדום
באמת תהיתי:
בא אלי גמד הלילה
במגבעת חכלילית..
(שוב, מרים ילן שטקליס) - שאלתי את עצמי אם הכוונה לתכלכל או אולי דקיק, חיוור (סתם התחושות שלי כלפי המילה הזו שלא ידעתי את משמעותה). איך זה קשור ל"אדום"? יש מלים דומות או באותו השורש?

[איבי_כ*]

"גברת" אולי נעלמה, אבל "גיברת" ממש לא.

[מנצ'קין_25*]

כן... D-: חכלילי... קל לבלבל.

איזה עוד צבעים אבדו לנו מהלקסיקון?

[נווה_מדבר*]

ארגמן.

ולא בעניני צבעים:
אילן (עץ)
בד (ענף)

[מנצ'קין_25*]

בענייני עצים: פטוטרת (הצ'ופצ'יק של העלה שמחבר אותו ל בַּד)

[אנהאטה_א*]

נוסעת שכחת דרדסים

ואגב, שמתי לב שהמון מילים שהזכרתם ככאלו שנשכחו מן השפה היומיומית, חיות וקיימות בציבור החרדי בייחוד בציבור לומדי התורה בישיבות.

[אמא_של_יונת*]

איזה עוד צבעים אבדו לנו מהלקסיקון?
שש, שני, תולעת - לא שאי-פעם אמרנו אותן. אלה מלים מהתנ"ך.

[שני_צו*]

טוב, שני לא ממש אבד...
<שני שמחה למצוא עצמה בדף המילים הנפלאות- ושוב תודה לאמא>

[לוטם_מרווני*]

תפוח זהב

[אורה_גבריאלי*]

צפרא טבא.

אני אומרת לפעמים...

[איבי_כ*]

שורש שלם שנכחד: ג.מ.ר
מאז שנוכס לעולם האסוציאציות המיני, גם פעוטות מסיימים לאכול, לצייר או כל דבר אחר.

[אמא_בבית*]

הרפתקאות

[גלעד*]

תולעת התכוונת לתולע...

[נווה_מדבר*]

לצהול ולכרכר במעגל

[פשוט_אלון*]

לנפוש

[פלוני_אלמונית*]

ניסה אליה דבר- במקום ה"התחיל אתה" הוקצת וולגארי

[אמא_של_יונת*]

ידיד שלי אומר "חן חן". הוא מבדיל בין "חן חן" ל"תודה". הראשון הוא אמירה של נימוס, למשל כשמישהו מעביר לך משהו ליד שולחן האוכל. השני הוא יותר עמוק, תודה על מעשה ממשי.

[אמא_של_יונת*]

תולעת התכוונת לתולע...
בהחלט לא. "תולעת" הוא אחד משמות הצבע האדום, והוא נזכר עשרות פעמים בספר שמות. למשל בשמות לט2: "ויעש את האפוד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר" .

[נווה_מדבר*]

מרגוע.

ובאותו נושא:

להשיב רוח.

[ברונית_ב*]

וגם: הטלפון של האמבטיה.

היום (באמבטיה) שמתי לב שהביטוי הזה נעלם.

[ברונית_ב*]

_שורש שלם שנכחד: ג.מ.ר
מאז שנוכס לעולם האסוציאציות המיני, גם פעוטות מסיימים לאכול, לצייר או כל דבר אחר._

תודה איבי.

(אני ניטרפת מה"לסיים" הזה. ברררררר)

[נווה_מדבר*]

לא ישנות, אבל ממש נפלאות:

סקרנות
עניין
מחקר
גילוי

[חגית_ל*]

קנוקנות

[עדית_החיים_היפים*]

גם אני חושבת שיפה לקרא למבוגרים- אדון וגברת.
יפה לתת כבוד.

חוץ מזה, שמתי לב ש"גבר" זה מאותו שורש כמו "גיבור" ו"התגבר".
אבל- מה השורש של "אשה"? האם זה -נ.ש.י ואם כך האם "נשייה" זה מאותו השורש, או "אנושי"?

[אילנה*]

לתנות אהבים

[מיכלונת_פה*]

אהבה

תודה

הללויה!

וסתם מילה שאני אוהבת את הצליל שלה עכשיו: קצפת...

[מי_מה*]

אוהבת את שתי המילים מבעד (מבעד לחלון, מבעד לדמעות...) ו מנגד .
וגם קוראת תיגר על צימצום השפה בעת ההתלבשות - הילדים שלי לא "שמים ומורידים" אלא לובשים, גורבים, נועלים וחובשים ובהתאמה פושטים, חולצים ומסירים. המרכזי כבר בגיל שנה וחצי ניגש אלי עם כובע ושאל "אפשר לחבוש?"

[קשת_ענן*]

ו מנגד.
בספר הנפלא של מאיר שלו 'יונה ונער' (מומלץ, מומלץ, מומלץ!!! וגם מתקשר למילים היפות שעושות בלב) יש בעד ובנגד
(הפלא ופלא, המרגיעון: "זה לא נגדך, זה בעדי".....)

וגם: (צ'ופר למי שקרא עד לפה)

חסד

זך

[קשת_ענן*]

ענווה

שמחה

פורייה

[תמי_גלילי*]

ולבני הצעיר תמיד קראתי "פִישׁתּוּקָא"
אה, זה מזכיר לי נשכחות. הכוונה ל "פשתוני"? אחד הספרים הכי עמוסים בפדגוגיה מורעלת, שגדלתי עליהם... ספר פלמי, למיטב זיכרוני (עם הרבה פטריוטיות פלמית).

[ציפ_ציף*]

תמימות
פשטות
נקיות
וחברתי קוראת לילדיה "נשמת חיי"

[רינ_צ'י*]

_שורש שלם שנכחד: ג.מ.ר
מאז שנוכס לעולם האסוציאציות המיני, גם פעוטות מסיימים לאכול, לצייר או כל דבר אחר_

יתר על כן: יש דברים שלא מסיימים, אפילו לא גומרים, אלא מכלים.
למשל אוכל.
'כיליתי את התפוח ואני עדיין רעבה'
'אין לי תיאבון, רוצה לכלות את הכריך שלי?'

[עיר_ואם*]

חלומות פז

אבא שלי היה אומר לנו תמיד לפני השינה:
חלומות פז
בטוב תליני
וברננה תקיצי

מילים קסומות...

וגם:
"כל טוב" (בשורוק) שנעלם לטובת "הכל טוב" (בחולם). חבל.

[נעמה*]

מרהיב ביופיו

תאמר (במקום תגיד)

שיקוי / מרקחה

משחת פלאים (קלנדולה...)

[פשוט_אלון*]

וואו... || שיקוי || איזו מילה...

יש לכם מושג מה ההבדל בין כל המילים שמביעות שמחה:
שמחה, גיל, צהלה, דיצה, רינה, משוש, חדווה, ששון, עליזות, עליצות... ?

[פפריקה_הונגרית*]

לשפות מים על האש אני נכדה של אישה מדהימה, שעלתה לפני שנים-שנים ארצה, ועדיין אומרת את זה, ואת "שבע פחות עשרה" (עשרה לשבע)

מרהיב ביופיו.

זך. -זכות.

עיני ילדי הזך ניבטות אליי, בעוד השמש מפציעה מבעד לערפילי השחר. בעודו מגרגר אליי חרישית, טובעת אני בעיניו התמות, ליבי מתרחב ומתמוגג, וחיוך רחב מתפשט לו על שפתיי. "אישי" אני לוחשת "הסכת נא, ושמע, אוצרי שח לי וודאי על חלום שחלם, בעודו נם את שנתו הערבה, בלילו החולף."
אוספת אני את מחמדי אל זרועותי, תוך שאני לואטת מילים טובות ורכות אל אוזנו. "פשוש שלי יקר! אוצרי הקט, גוזלי. ילדי הטוב."
נושקת אני אותו בחמימות, בלב עולה על גדותיו מאהבתי אליו כי רבה, נושקת את לחיו הרכה, את מצחו הנאה, את אפו הכפתורי, את אצבעותיו הענוגות.


וואו, כמה זמן לא השתמשתי ב מילים של בית מרקחת

>פשוט אלון - כן, אם אתה רוצה- צור איתי קשר בדפבית שלי, ואתן לך טל' של רב, שחקר וחפר ומצא את ההבדלים- והם משמעותיים ...<

[אמא_בגובה_דשא*]

סעד את ליבו

וגם:
משיב נפש

[פפריקה_הונגרית*]

< לשפות מים על האש -לשפות את הקומקום.>

מאגר בלתי נדלה (של חוכמה, של טוב לב...)

מעין נובע

מסכיות חמדה (פיצ'פקעס)

לשוחח -מילה בעלת ניחוח נינוח, ונעים וחמים.

הולם הלב (רחל המשוררת)

[פפריקה_הונגרית*]

< לשפות מים על האש -לשפות את הקומקום.>
חשתי כי שומה עליי תיכף ומיד לחקור בדבר.
מיד מיד התקשרתי אל סבתי היקרה -יהודית, והיא בצחוקה המתגלגל, אכן אישרה כי שופתים את הקומקום, ולא את המים, אך למען הזהירות, לבל נטעה- שלחתני אל המילון, לבדיקה מקפת-
שופת- מעמיד כלי בישול על האש.

[פפריקה_הונגרית*]

בבוא הזמן

עת ל....

מבהיק

נלוז (אפילו משהו רע נשמע לפעמים יותר טוב....)

קסום

במשיכת קולמוס

מעיין מפכה

>סבתא יהודית מפנה בחום את משתתפי הדף אל התכנית ברשת ב' ב ארבע פחות עשר דקות ((ציטוט מדוייק)) בשם "בוא נדבר" (אם זכרוני אינו מטעני)<

<עיני ילדי הזך ניבטות אליי, בעוד השמש מפציעה מבעד לערפילי השחר. בניגוד לפעמים קודמות, עקב משפט זה חן מצפה בכיליון עיניים ל"ארבע בבוקר" הבאה שלה ושל ילדה הקט......>

[קשת_ענן*]

מעיין מפכה.
לגמרי, כזה כאילו (-;

[פפריקה_הונגרית*]

לגמרי, כזה כאילו
כן.... כאילו, מה ז'תומרת......?

>"שן! שן קשת ענן !"<
<חן הייתה פשוט חייבת- את מוזמנת למחוק את ההערה, אם מפריעה לך!!>

[יעלי_לה]

מסכיות חמדה (פיצ'פקעס)

יש שְׂכִיוֹת חמדה, וזה לא פיצ'פקעס אלא חפצי ערך יפים ונדירים.

[פפריקה_הונגרית*]

שְׂכִיוֹת חמדה
לדעתי את צודקת..... לא בדקתי.... אבל אני יודעת שיש גם את המילה מסכית, אז אני אברר. והכוונה היא לא כי זה באמת פיצ'פקעס- אלא כי זה בד"כ לאוספים כמו- בובות פורצלן מסתובבות בתוך תיבות נגינה, וכו'.- לא מתוך זלזול......

---

עקב ביקוש גובר מטעם הסביבה -
אני מבררת אצל הרב מויאל (שיחי') את משמעות המילים -שמחה, גיל, צהלה, דיצה, רינה, משוש, חדווה, ששון, עליזות, עליצות.
יקח לי קצת זמן (וגם אני מניקה) אז- נא לא להתבייש להזכיר לי מדיפעם בדפבית!
באמת!- תכתבו -"נו מה עם הרב?" וכאלה!

---

מן הטבע-
צהלת הסוסים
שירת הציפורים
המיית הגלים
צפרירי בוקר
יש עוד?

[נעמה_אמא*]

צפרירי בוקר מצחיק אותי, נשמע לי כמו מישהו עם גזים
הלהיט אצלנו בבית עכשיו הוא הספר" ויהי ערב" (מקסים!) והוא מלא מילים כאלו של פעם
כמו: חיש מהר וקטני משפחה