מיטה משפחתית ופרטיות הילד

[אנונימי]

ראו גם מדור מיטה משפחתית

[אלה_נוננה*]

טוב שאלה לי
בשבועיים האחרונים הילדים מבקשים לישון יחד כולם במיטה של נעה- בבוקר חלקם מצטרפים אלינו שעה או שעה וחצי לפני שכולנו קמים.
(כל פעם יש אצלם שינוי מרענן ).
האם גם אתם נתקלתם בתופעה כזו של שינה משותפת שלהם שלא כוללים אותנו.
הדבר המוזר הנוסף הוא שנעה ערב אחד ישנה אצל חברה ונדב ונעמה החליטו שהם ישנים במיטה שלה.
לא ביחד במיטות שלהם אלא שלה <עד היום לא היתה בעיה לאף אחד מהם לישון במיטה שלו>.
אנחנו בחודשים הקרובים עוברים בית, והשאלה שלי מה לעשות עם חדר השינה שלהם.
מצד אחד אני רואה אצל נעה שיש לה צורך לחדר משלה ופרטיות משלה ומצד שני אני רואה שכולם רוצים לישון ביחד.
מה לעשות???????????.

[טרה_רוסה*]

הצורך בחדר ופרטיות הוא לא רק בשביל הלילה והשינה.

[מרגלית_הים*]

גם אצלנו ילדים נהנו לישון ביחד - אבל "ראש-זנב" כך שלכל אחד מהם היה קצה המיטה שלו . לא הסכמתי שיישנו ביחד ממש כי זה גרם למריבות ולהשתוללויות.
עכשיו כל אחד ישן במיטה שלו, אך באותו חדר.
נראה לי שילדים קטנים מרגישים בטחון כאשר ישנים ביחד , אפילו בלי הורים.
הצורך בפרטיות בזמן השינה נולד בגיל מאוחר יותר ( אולי 8 ? אולי עם תחילת גיל ההתבגרות?)

[מחשבות*]

הילדים שלי מדי פעם עוברים בין המיטות, בדרך כלל לקראת השינה אבל לפעמים גם תוך כדי. אני מנחשת שסוג אחר של חויה מוביל אותם למיטות השונות - חיפוש ההרפתקה והשינוי, או פרץ של אהבה ואחוה, מוביל אותם למיטות אחד של השניה. צורך בפינוק, חיזוק או בטחון מוביל אותם אלינו.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הדף הכי מתאים שמצאתי לשאלה זו (אני עומדת לפני שינוי קטן בסידור הדירה):

מה עם חדר לילד? גם אם הילד/פעוט ישן עם הוריו, האם יש כאן משפחות שהקצו מקום נפרד לילדים שאינו בחלל המרכזי של הבית? אם כן, מאיזה גיל?
אני כמובן לא מחפשת תשובות סקר מסוג "בגיל חצי שנה העברנו אותו", אלא פתרונות דינמיים שנבעו מהרגשת צורך של הילד או המשפחה, בגיל רלוונטי. איך והאם מרגישים שילד יכול להיעזר בחדר משלו?

בכל החדרים שראיתי אצל חברים עד היום, החדר הוא מושג טכני בלבד ומשמש כמעט רק לשינה. בתור מקום משחק הוא די מאולץ - הילד שואף להעביר את כל הצעצועים לחלל המרכזי, וההורים שואפים לדחוף אותם חזרה פנימה. או מצב הפוך: הילד יושב מוקף בצעצועיו וקורא להורה להצטרף אליו בחדר, אבל ההורה עסוק בענייניו בחלל המרכזי...

[אלונ_צ'יק*]

אצלנו בהחלט יש חדר לנסיך, מושקע ונחמד. עם שטיח, צעצועים, ואפילו מיטת מעבר שמחכה לו בסבלנות אולי יום אחד....

הבן שלי די סולואיסט אז הוא מרבה לשחק לבד, ודי נהנה לדבר אל החיות שלו בחדר. לפעמים הוא מביא צעצועים מעטים משם לסלון. אבל הספרים שלו שם, ואנחנו מקריאים שם סיפור למשל, או בונים פאזלים על הריצפה.

גם הרבה פעמים ,כשיש הרבה אנשים אצלנו ראיתי שפתאום הוא פורש לחדר שלו , מוציא צעצועים ומשחק איתם משחק שקט כזה על השטיח, כאילו חיפש קצת שקט מההתרחשות.

אבל בעיקר, החדר שלו עכשיו משמש לו לאירוח חברים. כשבאים ילדים אחרים זה המקום להשתולל ולהתפרע, לפזר את כל הצעצועים , מגירה מגירה, ודווקא אני רואה שהם נהנים מאוד מהאוטונומיה הזאת. וזו תקופה שפתאום הם כבר פחות צריכים אותנו ההורים לידם בעיצומו של משחק משותף.

ויש לציין, שהוא לא ישן שם לעולם! ואנחנו לא "מבלים" בחדר הזה יותר מדי, זו יוזמה שלו לחלוטין.

[סמדר_נ*]

אנחנו ייסדנו חדר כזה ברגע שהיה לנו חדר נוסף בדירה. העברנו לשם את הספרים והצעצועים, ומזרון לשינה, כשהוא ירצה יום אחד. הוא היה אז בן שנה וחצי. דווקא מה שהיה שייך לחדר נשאר, בגדול, שם. די הופתעתי לבקר בבתים של שכנים, בדירות זהות לחלוטין לזו שלנו, שהצעצועים זולגים לסלון, ואף נמצאים שם דרך קבע. אז הסברתי לעצמי את זה דווקא בהיעדרה של מיטה משפחתית. זה פשוט מצריך שני חדרי שינה, ובדירה יש רק 3 חדרים...
היום אני לא בטוחה שזה מדויק, משום שבימים אלה, כשהוא בן שנתיים וארבעה, הוא מנצל לראשונה את המזרון ששם. הוא ישן שם שנת לילה, בערך שלושה מתוך חמישה לילות. ככה הוא רצה (אף על פי שמבחינתי זה לחלוטין מוקדם מדי ). אני משערת שאנחנו בתחילתו של תהליך. זה מתחיל לשמש גם כחדר שינה, ועדיין הצעצועים שם.
מאחר שעלה הצורך, אני שמחה שהיתה האפשרות (אני יודעת שאפשר להתווכח אם הצורך בכלל היה עולה בלי האפשרות).
קרוטונית, במחשבה נוספת על מה שתיארת (לגבי החדר כחדר שינה "טכני"), יכול להיות שדווקא הזמינות הקונקרטית כל כך של ההורים במיטה המשפחתית (אני בטוחה שהורים יכולים להיות מאד מאד זמינים גם אם ישנים בנפרד, אבל יש משהו מאד, נו... ברור כזה, כשיש לינה משותפת) משחררת את הילד למרחב שלו במשך היום, בלי צורך להימצא תמיד ב"פרונט" של החלל המרכזי.
ואולי זה רק הילד שלי, וההשערה שלי היא עורבא פרח.
בגדול, אני חושבת שאם את יכולה להקצות חלל פרטי לילד, עשי זאת. הוא כבר יבחר כמה ואיך להשתמש בו.

[לוטם_מרווני*]

מסכימה עם סמדר נ. מאחר שעברנו לבית גדול יותר- הקצנו חדר לילדים. לפעמים הם שם, איך שבא להם. יש צעצועים ששייכים לסלון ויש כאלו שזולגים כשיש חברים וזה גם בסדר. לפני חצי שבוע הכנסנו גם מיטות נוער לחדר והוא הופך לחדר שינה יותר מאשר מתחם משחק. את מתחם המשחק העברנו לסלון הקטן (איך קוראים לזה? "פינת משפחה"?) פשוט כי יש אוירה אחרת. אני, כאשה ואדם מרגישה שאני צריכה את האופציה הזו, של לינה נפרדת. רק כאופציה.

[אורי_ה*]

גם הבן שלנו בן שנתיים וארבע.
לפני שנה עברנו לבית גדול, והורדנו קיר בין שני חדרים בכדי לאפשר לינה משפחתית מרווחת.
לא הוקצה לו חדר משלו.
הצעצועים והספרים התחלקו בין הסלון, הסטודיו וחדר השינה המשותף - כל החללים שהוא מבלה בהם במהלך היום והלילה.
לא עלה בדעתנו מתי יגיע העת שבו הוא יעבור לישון בלעדינו, או אנחנו בלעדיו.
גם לפני חודשיים לא יכולתי לראות את זה באופק.
לפני שלושה שבועות חזרנו מאוחר בלילה הביתה מאירוע משפחתי.
היה חשוך בכל הבתים סביב.
הוא שאל איפה החברה שלו שגרה בבית הסמוך.
באופן טבעי עניתי: 'ישנה. במיטה שלה. כבר לילה ומאוחר עכשיו'.
והוא שאל כמגלה עולם: 'יש לה מיטה שלה? בחדר שלה?'
'כן, עניתי. יש לה מיטה משלה, ולך יש מיטה גדולה ביחד איתנו'
'גם אני רוצה מיטה משלי.' הודיע הדרדק.
'בסדר, אמרתי. אם תרצה, נכין לך מיטה משלך.' ובליבי קיוויתי או לפחות הרהרתי באפשרות שזו גחמה שתחלוף בעוד רגע.
כשעלינו לחדר השינה הוא חזר שוב על בקשתו המפורשת, ואמר: 'אבל אני רוצה עכשיו מיטה משלי'.
בלב כבד ובתחושה משונה, הפרדנו את המזרונים והנחתי את שלו בצד האחר של החדר.
הזכרתי לו שוב ושוב שאם רק מתחשק לו הוא מוזמן להזדחל אלינו במהלך הלילה.
לא עצמתי עין כל אותו הלילה. כבר לא ידעתי מה זה לישון בלעדיו.
הוא ישן מצויין.
טוב מתמיד, אם להודות על האמת.
הגיע למיטתנו עם שחר, וכך גם בימים הבאים.
כעבור שלושה ימים התפתחו העניינים והוא החל לבקש חדר משלו.
הוא גם הסביר לי בדיוק איך הוא צריך להראות, ומה הוא רוצה שנשים שם, ומאיזו פינה לאיזו פינה יעבור הקיר.
אני איתו.
הזמנתי איש גבס, ובנינו יחד פרגוד בתוך החדר שלנו, עם פתח ללא דלת.
יש לו חדר. חדר בתוך חדר.
הדובי הגדול שם, והעגלה של בוב החבוב, הספרים על המדף והמיטה שהיא רק שלו.
הוא ישן שם כל לילה, ומגיע בבוקר לציצי של ציוץ ציפורים ונמנום משותף במיטה הגדולה.
כל מי שרק נכנס הביתה מובל אחר כבוד לסיור מודרך בחדר החדש בהדרכתו של הדייר הנרגש.
הוא מלא התרגשות ושמחה, ואני מלאה גאווה על צלילותו ועדינותו, וצביטה של התבגרות.
באותם ימים ממש הוא גם השליך את כל החיתולים, ניירות האורז, וכל מה שעשוי להיראות כמו אביזר החתלה, ותוך שלושה ימים נגמל מחיתולים בימים ובלילות.
גיל ההתבגרות..

[תבשיל_קדרה*]

ענין של גיל. ואולי של מספר הילדים.
כבר כמה שנים שאין להם בעיה לשחק בחדר הילדים. ברור שלא תמיד הם משחקים שם. הם גם מושכים משחקים לסלון, וגם לחדר של המחשב. הכל בתלות במצברוח, הפיגורות בחדרים האחרים (פעם זה היה "תמיד מעדיפים ליד אמא"), וכמות הרצפה הפנויה בחדר שלהם. (אי אפשר לפרוש פלימוביל בחדר הפוך, אז הולכם להפוך עוד חלל).

[נונה_בי*]

איך והאם מרגישים שילד יכול להיעזר בחדר משלו?
שלנו פשוט דרש את זה.
עברנו בית כשהיה בן שנתיים וחצי ובדיוק בשלב זה אחותו כבר נהיתה ארוכה מדי בשביל העריסה הנצמדת.
קנינו יד שנייה שתי מיטות זהות - אחת הצמדנו לשלנו בשבילו (המיטה שלו עברה לאחותו) ואחת העמדנו בחדר צמוד.
בחדר הצמוד היו גם ארון בגדים ושידת החתלה וזהו. לא צעצועים, לא ספרים, לא תמונה, לא וילון.
זה לא עזר, הוא התעקש לישון שם! כשהגיע החורף ולא הצלחנו לחמם את החדר ההוא היינו צריכים לשכנע ולהתעקש כל ערב מחדש שהוא יישן איתנו.
עכשיו יש לו חדר יפה ומסודר משלו עם כל הספרים שלו וחלק מהמשחקים. רוב המשחקים בסלון. הוא משחק בחדר שלו לא מעט גם לבד וגם עם חברים ועדיין לרוב בסלון. הצעצועים עוברים מהסלון לחדר וחזרה לפי הצורך.
מראש אנחנו מתייחסים לסלון כאל חדר המשחקים המרכזי שלהם אז אין מצב ש ההורים שואפים לדחוף אותם חזרה פנימה.

[באופן_לייט*]

תודה שהעלת את השאלה, לנו יש "חדר נוסף" שמשמש לאיפסון ["חדר בלגן"] ובדיוק בימים אלו אני תוהה אם הגיע הזמן לארגן אותו שיהפוך לחדר שלה/ם - למשחקים
[ואולי גם לשינה?- את זה עוד קשה לי לדמיין אבל לפי מה שאתן כותבות אני צריכה לצפות לאפשרות שיבוא ממנה]

[מור*]

שאלה לבעלי הניסיון:
איך ילד ראשון במיטה משפחתית מגיב לאח/ות שני שמצטרף ללינה? אנחנו עם הקטנה (אוטוטו שנתיים) מאז שנולדה ואנו תוהים האם הנקות הלילה/החתלות / בכי התינוק וכו' יפריעו לה לישון או שהיא תתרגל לצלילים החדשים?
נשמח מאד לשמוע תובנות.

[חן_נושי*]

ילדנו הראשון התרגל מהר מאד לאחיו הצעיר במיטה המשפחתית.
בלילה הראשון והשני הוא התעורר למשמע הציוצים, קם נרגש והודיע - הוא רוצה ציצי! (התינוק)
אבל מאז לא מגיב, ישן כמו בלוק על אף בכיות רועמים לפעמים והתרחשויות שלמות.
בקיצור - לא מפריע בכלל.

[באופן_לייט*]

גם אצלנו השינויים באיכות שינה שלה לא קשורים לבואו לחדרנו [אלא יותר לגמילה העצמית שלה מחיתולים]
מראש עשינו לה הכנה "לאמא יש תינוק בבטן שעוד מעט יבוא לגור איתנו בחדר" [ היא הציעה שישן בסלקל בסלון ]
נראה שעד כה נוכחותו לא השפיעה על השינה שלה.
הסידור אצלנו - מיטת הורים ומיטת נוער צמודה - היא עברה למיטת הנוער (על הדרך גם גמלה עצמה מחיתולים אז אנחנו די מקפידים שתישן שם כדי שהפיספוסים יהיו שם ולא עלינו ...] מידי פעם באה אלינו בבוקר / בערב / בלילה אבל חוזרת למיטה הצמודה (שנמצאת שם כבר שנה)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תודה על כל התשובות, קוראת ומהרהרת.

[רוקדת_לאור_ירח*]

אצלי היא ישנה יותר גרוע מאז שעברה לחדרה. כבר היו לילות שישנה מלא וכשלא- היתה מתעוררת בשלוש או ארבע. היא ישנה בחדר שלה ומתעוררת כדי לעבור אלי בערך בחצות, לפעמים קודם. היא בעצם בחרה לישון שם (בהתחלה התנגדתי ובשלב מסויים עודדתי, אבל היא בהחלט שיתפה פעולה ורצתה) אבל עכשיו קשה לי עם איך שהיא ישנה, כי היא זקוקה לשינה הזו.
בכל מקרה- בחדר שלה חם נורא, היא לא אוהבת מאוורר ואני גם חוששת להשאיר אותה בלילה עם מאוורר אבל אולי זה יהיה הפיתרון, או חלק ממנו.

בכל מקרה נראה לי שעניין ההפרדה עם החדר מאד תלויה בגיל. היום במפורש יש הרבה צעצועים בסלון, שהוא החלל העיקרי של הבית וחלק ניכר מהזמן נמצאים ומשחקים בו.
עם זה הרבה פעמים משחקים גם בחדר שלה, שומעים בו סיפורים. היא בגיל כזה שהיא עדיין מעדיפה להיות רוב הזמן באותו חלל שאני וזה נראה לי בסדר גמור, אני מניחה שלא תמיד זה יהיה ככה וטוב שיש לה מקום משלה בו תהיה לה פינה אם וכאשר תצטרך. גם עכשיו לפעמים היא הולכת לחדר השינה (שלי) וסוגרת את הדלת שם לרגע או שניים וכבר מבקשת שאסגור לה את הדלת כשעושה קקי בשירותים. זה נראה לי ממש בסדר שהיא תרצה לשחק לבד בהמשך ושיהיה לה איפה, אני ממש מקווה שהיא תנצל את זה. לי משחק בסלון לא נראה "נזילה" מראש ובמכוון מיקמתי חומרי יצירה ושולחן שלה עם כיסאות קטנים בחלל המרכזי ועוד משחקים שנראו לי יותר מתאימים לחלל הזה מכל מיני סיבות. אישית אני אוהבת שהיא באותו חלל יחד איתי אבל בהחלט יודעת שיהיו ימים שהצרכים ישתנו.

[ההולכת_בדרכים*]

רוקדת, אולי מאוורר תקרה יתאים לצרכים שלכן?

[רוקדת_לאור_ירח*]

אולי. בינתיים נזכרתי שלמפזר חום שמחובר עוד מאז החורף יש אופציה של איוורור, התחלתי להשתמש בו. קצת מבאס אותי שימשיך לעבוד כל הלילה כשהיא לא בחדר, אז כשאני הולכת לישון אני בכל זאת מכבה אותו. החלון פתוח לרווחה ובחוץ אצלנו קריר ונעים, אז משהו בכל זאת מצליח להיכנס פנימה.

[מיצי_החתולה*]

קרוטונית, נראה לי שזה תלוי בילד הספציפי. בכורי הביע עניין לאחרונה בחדר משלו, והבטחתי לו שבבית החדש נדאג שהחדר הנוסף יעוצב כחדר ילדים, אבל אני די בטוחה שרחוק היום שהוא יבחר לישון בו. מצד שני, גם לי עצמי חשוב שתהיה לו את האפשרות לבחור, ואת הידיעה שיש לו חדר משלו אם יחשוק בכך. אולי זה כי לי מאוד חשוב הספייס ואני זוכרת כמה חשובה היתה לי הפרטיות שלי כשהייתי נערה.

[מיצי_החתולה*]

מור, גם אצלנו לא היתה שום הפרעה לבכור. ישן כמו קרש. מקסימום המהם והתהפך מצד שמאל לצד ימין.