מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן

לגבי עדיפות ישיבה על הרצפה לעומת ישיבה על כסא- כל מילה של תמרוש רוש
למי שלא מורגל, זה דבר שבהחלט כדאי להתאמן עליו.

קרה לי דבר מוזר:
עשיתי לעצמי בדיקת הפסק (תרגום ללא-דתיות שבינינו: בדיקה עצמית וגינלית בעזרת בד כדי לוודא שדימום הווסת נגמר), ופתאום האצבע שלי נרטבה. נוזל שקוף כלשהו דלף ממני.
מה זה היה?

קיימת האפשרות המבאסת של דליפת שתן, אבל זה לא נשמע לי כל-כך סביר.
(א) אם זיכרוני אינו מטעני האצבע עוד הייתה בנרתיק, ולא נראה לי שבמיקום הזה היא יכולה להירטב משתן.
(ב) קורה לי (לעתים נדירות) שבורח לי כשאני מתעטשת, והתחושה לא הייתה דומה. לא הרגשתי שבטעות שחררתי, הרגשתי שפשוט נוזל ממני.

אז מה? שפיכה נשית? גם האפשרות הזאת זרה ומוזרה לי.
(א) לא הייתי מגורה בכלל.
(ב) מעולם לא הייתה לי שפיכה, ואני גם לא חווה אורגזמות (כן, בזוגיות טובה ומספקת, אוהבת מאוד לשכב עם בעלי, אבל אורגזמה אין לי).

למישהי יש תובנה?
תודה @}

כן, יש הצטברות טבעית של נוזלים בנרתיק וסביב צוואר הרחם. זה קשור בכל מיני דברים, ומופרש בלי קשר לגירוי מיני.
אם הנוזל הופך להצטברות לבנבנה על התחתון, ואיזשהי רמה של רגישות או גרד, זו פטריה. אם לא אלו הפרשות הורמונליות טבעיות שאינן קשורות לאורגזמה.

וחוץ מזה, לגבי האורגמה. האם את לומדת שיטת פאולה?

ופתאום האצבע שלי נרטבה. נוזל שקוף כלשהו דלף ממני.
מה היה המרקם והריח שלו?
בימים שלקראת הביוץ יש הפרשה שקופה בריח ובמרקם של חלבון. לפעמים היא בכמות גדולה - עד כדי כך שמטפטפת על הירך.

תודה לעונות, חזרתי באיחור (-:
נראה לי שכבר לא אפענח מה זה היה - עבר יותר מדי זמן. בכולופן התשובות שלכן נשמעות הגיוניות.

(ולא, לא למדתי פאולה. אולי פעם.)

רוצה להמליץ על מטפלת ביוגה נשית (מבינה מצויין בפיזיולוגיה וצניחות) . פשוט נהדרת. איילה גרוסמן 054-4504590

וחוץ מזה, לגבי האורגמה. האם את לומדת שיטת פאולה?

אפשר הסבר מה הקשר בין שני הדברים? שיטת פאולה עוזרת להגיע לאורגזמה? גם לנשים שמעולם לא חוו אורגזמה?

שלום פלונית,

בשיטת פאולה עובדים עם הגוף, מכירים אותו מרחיבים ומגמישים את רפרטואר היכולות שלו. הרבה מטופלות מדווחות על שיפור בתפקוד המיני, גם אם זו לא היתה המטרה שלשמה הגיעו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאל חשובה שאשמח אם אקבל פה תשובה: האם שיטתפאולה או יוגה נשית וכל בר אחר טבעי יכול לעזור גם לבקע טבורי???
אובחן אצלי בקע טבוי ואני מאוד מאודמפחדת מיתוח. אנא עזרו י מי שיודעת.
תודה

לדעתי פאולה יכול לעזור לבקע טבורי אבל כל אחת והגוף שלה. שווהלנסות.

http://www.nopain.co.il/ תשאלי את דפנה וולף.

הגיע הזמן להקפיץ שוב ל מה חדש.

אני בהריון שני (מזל טוב!) וכמובן שהלכתי לפיזיו שלי, שלימדה אותי עוד דברים חדשים:

משכב לידה

משכב לידה הוא לא סתם הגדרה לששת השבועות שלאחר הלידה. הוא גם לא מסורת עתיקה שהיתה פעם אבל נכחדה היום. "משכב לידה" הוא פרקטיקה עדכנית (גם עתיקה אבל גם מודרנית ומבוססת מחקרים) לשמירה ושיקום של רצפת האגן ושל הגופנפש בכללותם.

מה יש לעשות בזמן משכב הלידה:

לקנות, ללוות, לשאול, לבקש או לגנוב כמה שיותר עזרה מעשית. המטרה היא: שהאם תזכה למנוחה מוחלטת, ושהאב והילדים יוכלו לפרגן לה את זה בכיף.

מה זה מנוחה מוחלטת?

"מנוחה מוחלטת" משמעו שהאם הטרייה לא צריכה להרים שום דבר פרט לתינוק. היא לא צריכה לארגן לעצמה ארוחות. היא לא צריכה לקום וללכת למטבח ולשבת זקופה על הכסא. מישהו אחר מזין אותה, מגיש לה את הצלחת לכל מקום שהיא נמצאת בו, ומפנה אותה אחר כך. עבודות בית? הס מלהזכיר. כל זה כמרשם רופא. לית דיוק: מרשם של פיזיותרפיסטית שמתמחה בבריאות נשים ורצפת אגן, ומצויה במחקרים העדכניים ביותר.

לנוח כמה שיותר בשכיבה.
ללכת [לפני הלידה] לפיזיותרפיסטית של רצפת אגן, ולשנן את ההנחיות שלה, כך שבזמן משכב הלידה היישום יהיה קל וטבעי יותר.
להימנע מישיבה זקופה לפרקי זמן ארוכים - גם ישיבה מעמיסה על רצפת האגן!
להעדיף ישיבה על פני עמידה ושכיבה על פני ישיבה.
לצחצח שיניים בישיבה. להסתרק בישיבה. להעדיף אמבטיה על מקלחת, בגלל השכיבה. אם אי אפשר - להכניס שרפרף למקלחת ולהתרחץ בישיבה. גם להתנגב בישיבה!
לאכול בהסבה, בישיבה שעונה כך שפלג הגוף העליון נתמך כהלכה, או בחצי שכיבה. ראי תנוחות של הנקה אינסטינקטיבית. אפשר ורצוי לאכול במיטה, בשכיבה על הצד, אם נוח לך.

הנקה בשכיבה!!! לא לכל הנשים קל ללמוד את זה, ויש נשים שסובלות מכאבי גב כשהן מנסות להניק בשכיבה. להשתדל לפתור את הבעיות, להזמין יועצת או מדריכת הנקה הביתה רק בשביל זה (שווה כל גרוש), לגבות את הגב בכריות כששוכבים על הצד עד שמתרגלים לכל העסק - הכל, רק לאפשר הנקה בשכיבה.
הנקה אינסטינקטיבית - טובה גם לרצפת האגן!

להגביל עמידה מתמשכת. ההנחיות שקיבלתי הן כדלהלן:

בשבוע הראשון - לא יותר מעשר דקות ביום.
בשבוע השני - עד 20 דקות רצוף.
בשבוע השלישי - עד שלושים דקות רצוף
בשבוע הרביעי - עד ארבעים דקות.
בשבוע החמישי - עד חמישים דקות.

כשאת כשירה להיכנס למטבח - להניח שם שרפרף גבוה, שיישאר לחודשים הראשונים, ולשבת או להישען עליו בזמן בישול ורחיצת כלים.

להימנע ככל האפשר מעיטוש ושיעול - שתי פעולות שפוגעות ביותר ברצפה.

אם את עושה את זה - לתמוך את המפשעה ביד תוך כדי. זו לא תנוחה מנומסת במיוחד, אבל זה מה שצריך. גם כן על פי מרשם רופא. אם את בחברה ולא נעים, אפשר לגלגל מגבת לגליל ולשבת עליה, כך שהיא תתמוך את הרצפה.

לתמוך את רצפת האגן ביד בזמן עשיית קקי. להשתמש בנייר ולא להתבייש! זה משמעותי.

ללבוש בגדים שתומכים מלמטה: תחתונים חזקים עם פד עבד כפול עליהם, מכנסיים של רוכבי אופניים מקצועיים (עם עיבוי במפשעה)

להמשיך לשמור על אופטימיזציה של השתנה (בממוצע כל שלוש שעות), ולשתות כמויות קטנות פעמים רבות לאורך היום.

תמרוש, מזל טוב ובשעה טובה!!

שלום! תודה על המידע הרב שחלקתן כאן! בזכותכן נכנסתי לחפש לי מטפלת מתוך הרשימה של האתר הישראלי לצניחת אגן- אך מצאתי באזור מגוריי 4 מטפלות! אני מבינה שחשוב מאד ללכת למישהי טובה ומקצועית- אולי מישהי מכירה מטפלת מאזור עפולה והסביבה? אשמח מאד לקבל המלצה, לא רוצה לקבוע סתם.

הי תמרוש, בשעה טובה.

כתבת נהדר. ממש גזור ושמור. , כמורה לפאולה, אני מזסבירה את מה שכתבת בכל הזדמנות שאני רואה הריונית מתקדמת או אשה אחרי לידה, וצר לי לומר עד כמה נשים לא מוכנות לקבל עצמן את המנוחה הזו.
עכשיו, ארבעה חודשים אחרי לידה רביעית, ואחרי שיישמתי את כל מה שצריך לאחר כל הלידות (חות מאחרי השניה שהיתה בחו"ל, ואז היתה לי פחות עזרה*, ואני חייבת לכתוב לכל מי שקוראת שזה בדיוק מה שצריך וכדאי לעשות.

"מנוחה מוחלטת" משמעו שהאם הטרייה לא צריכה להרים שום דבר פרט לתינוק
משפט שצריך להיכנס לכל ספר הכנה ללידה.

אמא-נמרה, ומה אם זה בלתי אפשרי?
יודעת מעכשיו שבן הזוג יהיה איתי גג בשבוע הראשון, אולי לסרוגין עם אמא, ואח"כ במשך עוד שבוע אקבל ארוחות מחברות. זהו.
אפאחד לא יהיה כאן לעשות כביסות, לחלק את הקטנים לגנים, לשטוף כלים, לקלח את בת השנתיים.
אנחנו לא ממש חיים בקומונה, ולא לכולן אפשרי להשיג עזרה לכ"כ הרבה זמן:-(

הריונית, אני חושבת שקודם כל צריך להגדיר מחדש את הדברים.
על מה בצעם אנחנו מדברים פה?
מה עומד על הפרק?

נניח לרגע שהיית שוברת רגל ובמשך ששה שבועות אסור היה לך לעמוד ולדרוך עליה.
מה היה קורה אז?

נניח שהיית חולה עכשיו בצהבת, ובמשך ששה שבועות היית במיטה, עם חום, חלשה כמו זבוב.
האם עדיין אנשים היו מצפים ממך לעשות את כל הכלים? האם עדיין היו מניחים ששבוע-שבועיים של עזרה זה מספיק?
ואם אף אחד לא היה יכול לקחת את זה על עצמו, האם לא היית שוכרת סייעת או מטפלת אישית לתקופה הזאת?
האם בעלך לא היה מערים כמה שקים של בגדים מלוכלכים ופשוט הולך אתם למכבסה?

במה שאת כותבת טמונה הנחת היסוד ש"זה בסדר" להישאר לבד, ואין לך זכות או יכולת להקים שערוריה, לתקוע את הרגליים בקרקע ולהגיד לכל מכרייך ומודעייך "עד כאן".
זוהי חרפה, שמעידה לא חס וחלילה על טיפשות שלך, אלא על הזנחה חברתית פושעת.

זה בדיוק כמו שנמרה אמרה: צר לי לומר עד כמה נשים לא מוכנות לקבל על עצמן את המנוחה הזו.
מכחישות את הצורך, מוותרות, מניחות מראש שאי אפשר, שלא מגיע להן, שזה לא כזה חשוב...
הלך רוח כנוע.

את חייבת לעמוד על שלך ולשמור על האינטרס הבריאותי שלך

ואת חייבת (כי כרגע אין מישהו אחר שיעשה למענך את זה) לתקשר את המסר בבהירות ובחדות עם אנשים אחרים. לפחות עם איש אחד אחר, בתור התחלה, ואז שניכם ביחד, בעבודת צוות, תוכלו להעביר את המסר לכל השאר.

רבאק! יש לך צניחה משוערת של רצפת אגן, וגם הריון.
זהו מצב חירום!!
לא, אני לא מגזימה. אם זה לא מצב חירום בריאותי, אני באמת לא יודעת מה כן.
את בתרופה קריטית עכשיו. תקופה שבה דברים יכולים להיות מוכרעים לכאן או לכאן.

את יכולה להמשיך להגיד "אי אפשר" ו"צריך להסתדר עם מה שיש", ואז, אני חותמת לך שתגמרי עם הרעה מאסיבית של הצניחה. אולי זה גם יגיע לניתוח.

את רוצה למנוע הידרדרות של המצב, שיתוק של היכולות שלך למשך שבועות, חולשה פיזית ונפשית, תחושת קריסה, וכל הדברים שבמביק תיארה בפירוט בתחילת הדף?
_{<לכי שוב לתחילת הדף ותקראי את החווייה שלה לאט ובעיון, ותנסי לדמיין את עצמך במקומה>}
אז תתחילי, כבר מעכשיו, לשאול, ללוות, לקנות או לגנוב אנשים ומשאבים שיאפשרו לך לנוח ולטפל בעצמך ולשקם את עצמך החל מחודש תשיעי ובחודשיים הראשונים שלאחר הלידה.
כן, חודשיים, כי כמו שאמרנו, את במצב מיוחד, גם צניחה וגם הריון, ולכן צרכייך מרובים מאלו של הריונית רגילה.
אפשר לבקש פתק מהפיזיותרפיסטית.
או יותר טוב, מכתב רשמי ממנה, שמסביר בלשון פשוטה שאינה משתמעת, את כל הסיכונים והסיבוכים שעלולים לקרות אם לא תקבלי את הטיפול הדרוש.
ואת המכתב הזה כדאי לשכפל בחמישה או עשרה עותקים, להחזיק תמיד בארנק אחד ספייר, וללכת אתו לבעלך, לאמא שלך, ולכל החברות שכן מוכנות לבשל לך בשבוע השני.
ואחר כך, לכמה אנשים שעוד לא פנית אליהם.

אפשר לדבר עם כל אחד לחוד, ואפשר גם להזמין אותם ל"מועצת מלחמה", שבה תעזרי להם להבין את הצרכים שלך, בפירוט ובמילים ברורות, ותחשבו איך אפשר לחלק את העול.
ומה אנשים יכולים לתרום: זמן, אוכל, נוכחות אישית, מטלות ספציפיות, כסף לקניית שירותים נחוצים, או ציוד שיפנה לך כסף אותו תוכלי להשקיע בעזרה בתשלום.
ועל מה, כמובן, אפשר לוותר, כדי שיישארו לך יותר משאבים למה שהכרחי עכשיו.

את אשה יקרה וחשובה, ומגיע לך טיפול ואופק להחלמה

בהצלחה!

@}

שוב- גזור ושמור והעתק והדבק והפץ

בלשון נקבה ובלשון זכר

תודה תמרוש שכתבת כל כך ברור.

תמרוש, תודה ותודה על התזכורת @} בזכותך החלטתי עכשיו שזו המתנה שאבקש מאמא שלי ללידה - שתשלח לי עזרה בתשלום לחודש הראשון.
רק הערה בקטנה, ובאהבה, ומתוך הערכה עצומה לכל המידע והתמיכה שאת מפזרת פה באתר כמו פיה טובה, ובהנחה שתרצי לקבל ביקורת כזאת:
הקטע הזה - רוצה ללכת בכיוון הזה? אז תמשיכי להגיד "אבל אנחנו לא חיים בקומונה". חופשי. אני כבר מזמינה לך תור לניתוח. אין בעיה. רופאים אוהבים לנתח, תהיה להם עבודה._ הוא מחליש, הוא אנרגיה שלילית, את לא צריכה אותו בשביל להעביר את המסר שלך. הוא פוגע בהעצמה הנפלאה של _את אשה יקרה וחשובה, ומגיע לך טיפול ואופק להחלמה{{}}.
לשיקולך @}

זו רק אני, או שכל פעם שהדף הזה קופץ ל מה חדש יש איזה צורך בלתי נשלט לבצע כמה לחיצות קגל, ככה בלי לשים לב?

אני עשיתי את זה כמו שצריך רק אחרי הלידה השלישית, מה שכמובן היה מאוחר מדי ובעצם ייצג ניסיון נואש לצמצם נזקים במקום למנוע אותם מלכתחילה. אח, איזו טעות... התירוץ היחיד שלי הוא שהגעתי לבמביק ולדף הזה אחרי שתי לידות. מי שכבר קוראת כאן אין לה תירוצים. זה באמת באמת ככה. שום תיאור כאן לא מוגזם והסבירות שזה יקרה איננה קטנה.

רפואה שלמה לגוף ועידוד מאסיבי לנקיטת כל פעולה שהיא (תמרוש, הרגת אותי מצחוק עם ה"לגנוב" שלך) לצורך העניין @}

אמא נמרה*

תיקנתי, התכוונתי גם זכר וגם נקבה

<אח, התת-מודע>

מעולה. מחקתי את עצמי.

בישיבה שעונה כך שפלג הגוף העליון נתמך כהלכה, או בחצי שכיבה.
ולפני לידה, ובכלל בחיים - התנוחה הזאת מומלצת?
נראה לי שקראתי באחד הדפים שבהריון מתקדם זו תנוחה שמעודדת מצג עכוז.

שאלה לחכמות המבינות שכאן:

אמרה לי הפיזיו' (הלכתי אליה אחרי הלידה רק ליתר ביטחון, מצב הרצפה שלי פנטסטי ב"ה ואפילו שרירי הבטן בסדר בגדול) שבשום אופן אסור לקום משכיבה שלא דרך הצד.
הבעיה שעם תינוק מצד אחד ואבא שלו מצד שני, אין לי הרבה מקום או על מה להיתמך בצד בשביל לקום. כך שרוב הזמן אני קמה איך שאסור - בעזרת שרירי הבטן.
היא הסבירה לי למה זה כ"כ גרוע, אבל שכחתי (טוב שאפשר להאשים את ההנקה)
תוכלו להסביר לי מה הנזק? כדי שתהיה לי מוטיבציה מחודשת למצוא פתרון?
ו/או, מה שעוד יותר טוב:
איך קמים משכיבה במיטה משפחתית צפופה דרך הצד??

תודה @}

תמרוש רוש את כ"כ צודקת.
אבל יחד עם זאת כשקוראת אותך מרגישה גם שותפה להרגשה שהועלתה קודם- הבחירות שעשיתי בחיים (לגור רחוק מההורים והחמים, לשאת בעול עם בעל שמשרת את המדינה ולא יכול לקחת יותר מכמה ימי חופשה, באמת לא יכול, לגור ב"חור" בלי מכבסה או שירותי הסעדה זמינים גם תמורת תשלום וכד') הם הבחירות שלי ושל בנזוגי, ואפאחד אחר ממכריי ומודעיי אינו אמור לשאת בנטל הזה במקומי. הם מסייעים בשמחה ככל שבאפשרותם, אך הם מוגבלים.
לצערי כשבחרתי את הבחירות הנ"ל לא הכרתי את הדף הזה ולא הבנתי את כל המשמעויות:-P אך כרגע זו המציאות שאני חיה בה.
בהחלט נעזרתי אחרי לידות בעוזרת בית (וגם זה היה מאד! קשה להשיג כאן) בהחלט הזנחתי יותר את הבית, אבל להזניח את הילדים אי אפשר, ומנוחה מוחלטת כמו שאת מתארת למשך תקופה כ"כ ארוכה- אני לא מצליחה אפילו לדמיין.
אגב יצא לי לחשוב מה היה קורה אם חו"ח הייתי נכנסת לשמירת הריון, ובאמת לא היו לי תשובות.

תשובה לאמא של נושקי וטלהצו'ק-
הסיבה שבעטיה כדאי מאד לא לקום כך היא קודם כל כי קימה כזו יוצרת לחץ מאד גדול על רצפת האגן (ואני לא מפרטת למה לא כדאי...זו מהות הדף). הסיבה הנוספת היא שהלחץ הזה פועל גם על חוליות עמוד השדרה, ולאורך זמן עלול לגרום לבלט או פריצת דיסק (במקרים היותר חמורים) או "סתם" כאבי גב במקרים הפחות חמורים.
פיתרון לאיך לקום בין 2 הגברים אין לי, תהיי יצירתית

(ובכל זאת, לשים את התינוק בגובה אחר כם שכן יתאפשר לך לקום עם תמיכה?לשלוח יד מעליו? להחליק את עצמך לפני שאת קמה כדי שיהיה לך מקום להיתמך ממנו?)

הדיון כאן מאוד חשוב, ואכן יש כאן בעיה תפיסתית וחברתית. יש מצבים שתמרוש רוש הזכירה שאם יקרו חס וחלילה אז אנשים יתגייסו לסייע, אבל אחרי לידה יגידו שאת מפונקת, או סתם לא יעזרו מספיק.
רוצה לשתף שאחרי לידת בכורתי סבלתי מקרע נוראי ( דרגה 4 למי שמתמצאת). נותחתי ובאמת באמת שלא יכולתי לזוז. לקח לי שבועיים לקום מהמיטה להתקלח וגם אח"כ שכבתי עוד חודשיים שלושה. וכולם התגייסו כי מצבי היה באמת חמור ובעיקר כי לא היתה ברירה, והייתי חייבת לבקש עזרה.
השיקום שלי מדהים. יש לי חברות שלא סבלו מכלום אחרי הלידה והיו גיבורות על ותיכף קמו ותזזו ומצבי הרבה הרבה יותר טוב משלהן היום.
אני חושבת שזה בגלל שלי לא היתה ברירה אז שכבתי, וגם שקמתי אחר כך. אז הטראומה היתה גדולה, אבל נתתי לאיזור מקסימום סיכוי החלמה, ואולי זה עדיף על טראומה קטנה, אבל בלי התאוששות (הכי עדיף טראומה קטנה ומקסימום התאוששות כמובן). היום אין זכר לשום בעיה באיזור, אני רק מקפידה על תרגול פעמיים בשבוע, וגם ילדתי שוב לידה מעולה בלי שום קרע. ואחריה נחתי הרבה הרבה (שלמתי על זה הרבה כסף, על העזרה, אבל היה שווה כל שקל. אפילו דחיתי את ההריון כדי שיהיה לי כסף בשביל זה).

להחליק את עצמך לפני שאת קמה כדי שיהיה לך מקום להיתמך ממנו?)
הממ, יכול לעבוד. אני אנסה. תודה

גריינתי 2 משפטים של כותבות שונות בדף, ושמתי לב שיש ביניהם מכנה משותף: שניהם פועלים לשבירת המוסכמה ש"ככה זה" אחרי לידה, שליולדת אין מצב לקבל מה שהגוף שלה צריך כדי להתאושש.
אני מוצאת שהשיחה הזו בדף מאד מעצימה, למרות שהיא לא הנושא שלו.

הסיבה שבעטיה כדאי מאד לא לקום כך
זה נכון בכלל, או רק אחרי לידה? או רק אם יש בעיות ברצפת אגן?

אני הבנתי שבכלל.

אני קיבלתי הנחיה כזאת בגיל 17, מהמורה שלי לדרמה.

אחרי לידה יגידו שאת מפונקת
סבתא של בן זוגי באה לבקר אותנו שבוע אחרי הלידה

סבתא: למה את במיטה?? את צריכה לקום! ללכת! זה לא בריא!
אני: הרופא אמר לי שאני צריכה להיות במיטה
(איזה רופא? לא ברור.. זו הייתה לידת בית...)

זה נכון תמיד, לכל אחת, והאמת שגם לכל אחד.
כדאי לקום דרך הצד ולא ישירות קדימה (ורק תחשבו על כפיפות הבטן שמכריחים אותנו לעשות בשיעורי ההתעמלות בבית הספר, כמה הן גרועות לנו. כבר שנים שפיזיו' של רצפת אגן מתריעות על כך אבל מי שאחראי על התוכנית בוחר לא לשמוע. לא בטוחה מה אעשה עם המידע הזה כשהבת שלי תגיע לגיל שיעורי התעמלות בבית הספר

).
בחזרה לעניין, ההמלצה הזו חזקה במיוחד עבור יולדות, עבור נשים שסובלות מחולשה ברצפת האגן, צניחות וכו', וגם עבור מי שסובל/ת מכאבי גב, פריצות דיסק או בלטים. בקיצור...לכולם.

הבעיה שעם תינוק מצד אחד ואבא שלו מצד שני, אין לי הרבה מקום או על מה להיתמך בצד בשביל לקום. כך שרוב הזמן אני קמה איך שאסור - בעזרת שרירי הבטן.
מאז שמורת האלכסנדר הסבירה לי איך לקום דרך הצד זה כל כך טוב לי שאני לא מבינה איך לא עשיתי את זה תמיד. אני לא מבינה למה את מתכוונת שיש צורך במקום או על מה להיתמך. אני פשוט נשכבת על הצד ואז נשענת על היד התחתונה כדי להתרומם, כך שעמוד השדרה ישר כל הדרך. אחרי שהגעת לסוג של ישיבה תוכלי להזחיל את עצמך אל קצה המיטה בין הישנים.

"גריינתי 2 משפטים של כותבות שונות בדף, ושמתי לב שיש ביניהם מכנה משותף: שניהם פועלים לשבירת המוסכמה ש"ככה זה" אחרי לידה, שליולדת אין מצב לקבל מה שהגוף שלה צריך כדי להתאושש.
אני מוצאת שהשיחה הזו בדף מאד מעצימה, למרות שהיא לא הנושא שלו."
למה זה מעצים?
אותי זה בעיקר מדכא, המחשבה הזו שכבר הבנתי מה אני צריכה, אבל יודעת שכרגעבסביבה בה אני חיה אין לי אפשרות טכנית לקבל את זה.
מאד מדכא.

הקטע הזה - הוא מחליש, הוא אנרגיה שלילית, את לא צריכה אותו בשביל להעביר את המסר שלך. הוא פוגע בהעצמה
מעוברת, תודה על הפידבק.
הרגשתי שהגזמתי קצת אבל לא הייתי בטוחה איפה ואיך לשנות @}
תיכף הולכת למחוק כמה מילים.

_בישיבה שעונה כך שפלג הגוף העליון נתמך כהלכה, או בחצי שכיבה.
ולפני לידה, ובכלל בחיים - התנוחה הזאת מומלצת?
נראה לי שקראתי באחד הדפים שבהריון מתקדם זו תנוחה שמעודדת מצג עכוז._
ללו, שאלה מצוינת!
בזמנים רגילים, התנוחה הזאת מאוד לא מומלצת, כי היא מעמיסה על הגב, ולא בטווח של מה שקרא "יציבה נכונה"
(אם כי אולי המומחיות ל יציבה טבעית יגידו אחרת? שווה לבדוק בדף...)

בזמן ההריון - כמו שאמרת, כלול לעודד מצג עכוז.

אבל בתקופה הקצרה של משכב לידה רצפת האגן כל כך פגיעה, שעדיף להימנע מעמידה ואפילו מישיבה זקופה.

למה זה מעצים?
כי זה פותח מחשבתית את טווח החשיבה, מפנה קצת מרחב בתוך הצפיפות של "ככה זה ואין מה לעשות".

להגיד מה נכון שיהיה זה מעצים בעיני, גם אם מה שצריך לא מתאפשר עדיין. ומחשבות הופכות לשינויים אמיתיים, עם הזמן (חבל שכל כך לאט, ובכל זאת).
אבל אני מסכימה שזה יכול גם לדכא אם צריך את העזרה כרגע, ואין אותה. אני מצטערת באמת באמת שזה כך עבורך (ועבור כל כך הרבה יולדות).

בזמנים רגילים, התנוחה הזאת מאוד לא מומלצת, כי היא מעמיסה על הגב, ולא בטווח של מה שקרא "יציבה נכונה"
תודה על המידע!
אני מחפשת לי תנוחה אידיאלית עם הלפטופ. מאסתי בכיסא-שולחן, ועכשיו אזנח גם את ההתנוחה השעוּנה שאלתרתי לי על הספה.
יש לי תחושה שהכי נכון יהיה להניח את הלפטוופ על משטח קשיח על הספה, ולרבוץ על הרצפה לידו - קצת ישיבה מזרחית, קצת על הברכיים, קצת רגליים קדימה... זה לא הכי נוח לי ככה ולכן אני משנה צורת ישיבה כל דקה, אבל מן הסתם זה בדיוק מה שעושה את זה יותר בריא - שאני לא מקובעת לזווית אחת במשך שעות.

יש לי תחושה שהכי נכון יהיה להניח את הלפטוופ על משטח קשיח על הספה, ולרבוץ על הרצפה לידו - קצת ישיבה מזרחית, קצת על הברכיים, קצת רגליים קדימה... זה לא הכי נוח לי ככה ולכן אני משנה צורת ישיבה כל דקה, אבל מן הסתם זה בדיוק מה שעושה את זה יותר בריא - שאני לא מקובעת לזווית אחת במשך שעות.
נשמע טוב

רוב שולחנות הסלון הנמוכים הם בדיוק בגובה המתאים לצורך העניין. כיום זו תנוחה חביבה עלי במיוחד.
אבל מה שאני שואפת אליו זה לארגן לי פינת מחשב עם שולחן נמוך (בגובה הנ"ל, בערך אולי 50 ס"מ וגובה), ועליו לשים גם מסך נורמלי, לחבר אליו את הנייד, כי בכל זאת מסך גדול עדיף, וגם עדיף שיהיה גבוה יותר מהמסך של הנייד, כדי למנוע כיפוף בצוואר

אני מוצאת שהשיחה הזו בדף מאד מעצימה, למרות שהיא לא הנושא שלו.
אבל מצ'רה, זה בדיוק נושא הדף!
מידע ושיתוף בענייני מניחת רצפת אגן, חייב להכיל גם את המידע והדיון (הכאוב, ואני מזדהה עם פלונית אלמונית על הצד המדכדך) על הצורך הפיזיולוגי, האלמנטרי, במנוחה אחרי הלידה. וההגדרה המדויקת של "מנוחה".
כמו שדף על קוצר נשימה ושיעול צריך לכלול התייחסויות לעישון וזיהום אויר.

שאלה נוספת: מה עם קפיצות?
לפעמים ממש מתחשק לי להרביץ איזה מאה קפיצות במקום + מחיאות כפיים. זה מין ספורט שחביב עליי (ואין המון כאלה, למשל לרוץ אני לא סובלת). אבל בחודשים האחרונים נמנעתי מזה, כי אני חוששת שעל כל קפיצה רצפת האגן שלי חוטפת חבטה. האם החשש מוצדק?

פלונית,
אם יש לך בעיה או חולשה או חשד למשהו ברצפה, זו שאלה שכדאי לשאול פיזיותרפיסטית.
אם את בחודשיים הראשונים אחרי לידה, מן הסתם כדאי להימנע - אלא אם כן את מסוגלת לקפוץ ולכווץ בעת ובעונה אחת.
(כשאני התחלתי את התרגילים שלי, הייתי לפעמים מתרגלת אותם תוך כדי קפיצה בטרמפולינה. היה כיף

)

בכללי, הפיזיו שלי אמרה לי שהפעילויות שהכי מזיקות לרצפה הן עיטוש ושיעול. גם קינוח אף לא משהו. בזמן הפיעילויות האלה מומלץ בחום להחזיק את הרצפה מלמטה, כדי לשמור עליה.
הפעילות השלישית-הכי-מזיקה (או מעמיסה) היא הרמת דברים כבדים ללא הפעלת השרירים.
בהקשר של פוסט-פרטום, היא דיברה הרבה על עמידה ואף ישיבה זקופה.
אבל בשום מקום היא לא הזכירה קפיצות...

אם את אוהבת לקפוץ, ורוצה לקפוץ ואין בעיה ידועה, ובכל זאת את חוששת, אני הייתי אומרת שהכי כדאי זה לעשות קצת תרגילי רצפה ממש לפני הקפיצות, ואז לנסות ולהחזיק את האגן "אסוף" כמה שאפשר תוך כדי. אם את מרגישה שאת מאבדת את זה, אז לעצור ולכווץ מחדש.
עוד אופציה היא לקפוץ ולתמוך את עצמך מלמטה.

שוב שלום, זו אני מלמעלה, סליחה שבתחפושת.
תודה רבה על התשובה המפורטת! תבורכי.
אני לא אחרי לידה - אני בהריון.
האמת היא שבפעם האחרונה שקפצתי (אז עוד לא הייתי בהריון) הייתה לי דליפת שתן קטנה... נבהלתי והפסקתי, ומאז אני לא קופצת.
בפעולות אחרות שהזכרת אין לי דליפת שתן - אבל בעיטוש זה היה קורה לי אם לא הייתי מונעת את זה במודע (אני לא יודעת אם אני בדיוק "אוספת", "נועלת רגליים" או משהו אחר, אבל איכשהו אני מצליחה לעצור את הדליפה).
הבוקר ניסיתי לראשונה לתמוך ברצפה בקינוח אף. האם אני אמורה רק להניח יד, או ממש להפעיל לחץ?
ולגבי פיזיו' - סיפור מעצבן. אחרי חודשים של דחיות, אולי התור שלי סוף סוף יגיע.

לא הייתי קופצת בהריון.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם אתן יודעות על פיזיותרפיסטית רצפת אגן מומלצת ברחובות?
תודה!

בפעם האחרונה שקפצתי (אז עוד לא הייתי בהריון) הייתה לי דליפת שתן קטנה... נבהלתי והפסקתי, ומאז אני לא קופצת.
לדעתי האישית, דליפת שתן קטנה היא סיבה מצוינת ללכת לפיזיותרפיסטית, אבל לא בהכרח להפסיק לקפוץ.
אבל אם את גם בהריון, אז באמת עדיף לחכות וללכת על בטוח.

קראתי חלק מהדף והאמת שדי התעודדתי...
אני שבועיים וחצי אחרי לידה שלישית, שהייתה יחסית מהירה.
שמתי לב שבנרתיק דברים לא מרגישים "כרגיל", לא שממש יצאו איברים החוצה, אבל תחושה שאולי הרחם קצת נמוך. קצת נכנסתי ללחץ, האמת, ולכן קראתי פה הרבה.
יש לי כמה שאלות: א. האם אחרי לידה יכול להיות מצב של רחם נמוך, שחוזר למקומו במהלך ששת השבועות של משכב הלידה?
ב. האם במצב כזה יש בעיה עם נשיאת התינוקת במנשא? המנשא די חיוני פה- יש לה עוד שתי אחיות גדולות ורק במנשא היא נרגעת ונרדמת.
ג. כדאי לקבוע תור לרופאת נשים עוד לפני הבדיקה השגרתית של 6 שבועות?
תודה מראש לעונות

תודה יעל, תודה תמר.
דיברתי אתמול עם הפיזיו', ונראה שהבעיה הבירוקרטית הוסדרה, ואוכל להגיע אליה בקרוב (-:

היי סיהארא,
א. לא יודעת... זו שאלה למומחיות.
ב. לשאת את התינוקת (על הידיים או במנשא - אין הרבה הבדל מבחינת הרצפה) זה בסדר, אבל תזכרי שאת ממש בתחילת משכב לידה, והגוף שלך זקוק למנוחה רבה. לשאת את התינוקת וגם לעמוד הרבה לצורכי תחזוקת ילדים ותחזוקת בית זה משהו שעדיף להימנע ממנו.
ג. לא יודעת אם רופאת נשים תעזור לך (מן הסתם היא תגיד "חכי לששת השבועות תאז נראה מה קורה"), אבל בטוח שפיזיו של רצפת אגן תעזור מאוד מאוד. זה בדיוק הזמן ללכת אליה, כי בחודש בקרוב עוד יש גדילה והחלמה אינטנסיבית של העצבים ושאר רקמות, וכל פעילות שיקומית שתעשי עכשיו, תהיה בעלת אפקט יותר גדול מאשר אחר כך.

לגבי מנשא,
הנה מאמר על נשיאת תינוקות ופעוטות תוך שמירה על רצפת האגן והרחם

מאמר תמציתי ומצוין, תודה רבה!!
תודה גם לתמרוש רוש

אז הרופאה נתנה לי הפניה לפיזיותרפיסטית, אבל באמת ציינה שאת התור אוכל לקבוע רק לעוד 3 שבועות, כי עד סוף משכב הלידה ממילא לא עושים שום דבר חוץ מלתת למקום להחלים, וקצת תרגילים כלליים.
ברור שאני לא חייבת לציית לה, אבל זה קצת בלבל אותי...

מה לגבי עמידות ידיים ותנוחות הפוכות? עוזר במשהו? צריך לשים למשהו?

עד סוף משכב הלידה ממילא לא עושים שום דבר חוץ מלתת למקום להחלים, וקצת תרגילים כלליים.
???
אני הייתי מרימה טלפון לפיזיותרפסיטית ושואלת אותה
("וקצת תרגילים כלליים" - זהו בדיוק העניין, לתת לאשת מקצוע להנחות אותך באיך בדיוק לעשות אותם, שיהיה נכון ואפקטיבי. כנ"ל "לתת למקום להחלים" - להעביר לך את המסר מה בדיוק זה אומר, למשל אני מתערבת אתך שרוב הנשים לא מודעות בכלל לבעייתיות של עמידה מתמשכת וישיבה זקופה מתמשכת)

דלית,
כמעט התחלתי לענות לך, אבל התשובה הכי כנה שלי היא "אין לי מושג"...

יעל שוראקי קובעת פגישות 6 שבועות אחרי לידה. והפער בין זה לבין מה שאומרת הפיזיו' של תמרוש רוש שזה דווקא חלון הזדמנויות חשוב מעניין.

גישות מקצועיות שונות, אני מניחה...

האם למשהו יש המלצה על פזיותרפיסטית רצפת-אגן באזור שוהם-מודעין?

שלום לכולן @}
כבר כמה זמן שאני דוחה קביעת תור לפיזיו'-רצפת-אגן (כבר יש לי הפניה והתחייבות והכול), ונפל לי עכשיו האסימון שמה שמעכב אותי זו הביישנות, ואי הנעימות בהתערטלות. אבל בעצם אין לי מושג איך נראה ביקור אצל פיזיו', ועד כמה אני נחשפת - אם בכלל. מישהי יכולה להאיר את עיניי?
תודה.

הדס, ני הייתי אחרי הלידות והבדיקה הראשונה היתה כמו בדיקה אצל רופאת נשים כלומר חלק גוף תחתון מעורטל אבל מכוסה.
היתה לי פיזיוטרפיסתית אישה כך שלא מאוד הפריע לי. היא הרגישה (אצבע + סנסור שנראה כמו טמפון) ולא הייתי צריכה להוריד את הכיסוי.
מקווה שעוזר.
אם יש בעיה בשרירי רצפת האגן ממליצה להתגבר על כל המחסומים ולטפל. זה באמת חשוב ובאמת ניתן לטיפול!
בהצלחה!!

אז לא אמורים לקחת את התינוק במנשא בשבועות הראשונים?
משהו כאן לא מסתדר לי:
א) למדתי שתינוק זקוק, להתפתחותו התקינה, להרבה מגע ותנועה. אם מגע לבד היה מספיק - יופי, שיהיה בשכיבה. אבל אם צריך גם תנועה, אז הפתרון הוא נשיאה תוך כדי הליכה, לא? במיוחד שרוב התינוקות קראו את הספר, ויודעים לבכות יפה מאוד כשלא נושאים אותם.
ב) ברור לי שתינוק בן שבוע זקוק לאמא הרבה הרבה יותר מאשר לאבא ולשאר השבט, ואין מה להשוות בין מה שהמגע שלה עושה לו (קצב פעימות הלב המוכר וכל זה) לבין מה שהמגע של כל אדם אחר עושה לו. בגיל חודש-חודשיים יש אולי מקום ליותר איזון, אבל בהתחלה-בהתחלה - אמא זה הדבר היחיד בעולם, לא?
ג) רצפת האגן שלנו זקוקה להתאוששות אחרי הלידה.

איך שלושת הנתונים האלה מסתדרים ביחד?

בבקשה, לא פתרון טכני. אני מנסה להבין מה אמא אבולוציה התכוונה שנעשה.

אבא, סבתא, אחים, דודים. אנחנו לא אמורות לעשות הכל לבד, בטח לא בתקופת משכב לידה.

חוזרת ושואלת:
בגיל חודש-חודשיים יש אולי מקום ליותר איזון, אבל בהתחלה-בהתחלה - אמא זה הדבר היחיד בעולם, לא?
מה, רק אני מרגישה שבגיל חודש השבט כבר יכול להיות מעורב יותר בטיפול, אבל בגיל שבוע לתינוק יש ממש צורך עז להרגיש מבחוץ את אותו גוף שהרגיש מבפנים - לפחות רוב שעות היממה?

אני מנסה להבין מה אמא אבולוציה התכוונה שנעשה
לא מבינה גדולה באבולוציה, אבל
בשבוע הראשון התינוק בעיקר ישן. אז הכי טוב שאמא תישן לידו ולא תתרוצץ עם מנשא.

אני בשבוע אחרי הלידה ישנה, אוכלת, ישנה, קוראת, אוכלת, מדברת בטלפון, אוכלת, גולשת באינטנט, ישנה, והמון המון מניקה. פעם ביום יוצאת לטייל עם התינוקי, אני שמה בעגלה ולא במנשא, כי ככה נוח לי. אבל גם ללכת רצת עם מנשא ולשבת בשמש בחוץ עם מנשא זה לא נראה לי כזה נורא.
הילדים האחרים באים לזמן אמא לשמוע סיפור, לדבר.
מי שצריך אותי בא אלי, בשעות הקבלה

. רצוי עם אוכל או פינוק.

והאמת?
האמת היא שאני עושה את זה בחודש הראשון ולא רק בשבוע הראשון.

ציפורה - נראה לי שאמא נמרה פיצחה את זה.
בשבועות הראשונים אמורים לנוח. כלומר לשכב. כלומר בלי גרוויטציה שמושכת איברים מסויימים לכיוונים לא רצויים.

וללא כל קשר, גם אז צניחת האגן אולי לא מחמירה אבל היא כבר יכולה "להיות שם" מיד אחרי הלידה. כלומר, רצוי אחרי כל לידה לבקש הפניה לאורוגניקולוגה / פיזיו/ של רצפת אגן.
יש את זה בקופת החולים. הרופאה לא צריכה לדעת או לבדוק אם יש בעיה בשביל להפנות. ניתן לבקש את זה כי האחריות על הגוף שלנו היא שלנו ולא של הרופאה. יש בכל קופות החולים פיזיו של רצפת אגן וכדאי די מהר לקבוע תור כי זה יכול לקחת בדיוק את ה-6 שבועות של משכב הלידה...

בהצלחה!

_א)תינוק זקוק, להתפתחותו התקינה, להרבה מגע ותנועה.
ב)תינוק בן שבוע זקוק לאמא הרבה הרבה יותר מאשר לאבא ולשאר השבט
ג) רצפת האגן שלנו זקוקה להתאוששות אחרי הלידה.
איך שלושת הנתונים האלה מסתדרים ביחד?_

מסתדרים נהדר ביחד. הנה:
א. תינוק בשנה הראשונה זקוק להרבה מגע ותנועה, אבל המגע הוא ראשון בחשיבותו, והתנועה יכולה לחכות קצת. לאחרי משכב הלידה, למשל.
ב. תינוק בן שבוע זקוק קודם כל לאמא. אם הוא גם זקוק לתנועה, אז זה בדיוק הזמן לשאר השבט להיכנס פנימה, אחרי או לפני הנקה, ולתת לו את התנועה המתבקשת, בעוד האם שוכבת ונחה.
ג. רצפת האגן שלנו זקוקה ל- 6 שבועות של התאוששות ומנוחה לאחר הלידה. בשבועות האלה רצוי לשכב ולנוח כמה שיותר, להימנע מישיבה זקופה (גם היא מעמיסה על רצפת האגן), להניק בשכיבה כמה שרק אפשר, לצמצם עמידה כמה שרק אפשר. ניתן ללכת למרחקים קצרים - כמה שהגוף מרגיש עם זה בנוח. בכל מקרה, ששת השבועות האלה עוברים במהירות, הם אמורים לעבור כאשר יש סביב האם והתינוק הרבה תמיכה כדי לספק לשניהם את כל צרכיהם (כמו ש ניצן אמ אמרה פעם: "אשה אחרי לידה לא אמורה לשמור על הפתח של המערה") ואחר כך האם הרבה יותר כשירה לתת לתינוק את התנועה שהוא זקוק לה.

אני בשבוע אחרי הלידה ישנה, אוכלת, ישנה, קוראת, אוכלת, מדברת בטלפון, אוכלת, גולשת באינטנט, ישנה, והמון המון מניקה. פעם ביום יוצאת לטייל עם התינוקי
אמא נמרה, דוגמה ומופת.
אני רק הייתי מחליפה את ה"שבוע" (אחרי לידה) לארבעה-חמישה שבועות, ומוסיפה מחוויותי האישיות שהליכות-פעם ביום האלה התבצעו עם הבעל, והוא זה שנשא את התינוק במנשא. זה מאוד תרם להתפתחות החיבור הראשוני ביניהם.
(וכל פעם שהתינוק היה צריך לינוק - עצרנו, התיישבנו, והנקתי. ואז החזרתי אותו לאבא והמשכנו ללכת)

תודה חברות.

_אני רק הייתי מחליפה את ה"שבוע" (אחרי לידה) לארבעה-חמישה שבועות, ומוסיפה מחוויותי האישיות שהליכות-פעם ביום האלה התבצעו עם הבעל, והוא זה שנשא את התינוק במנשא. זה מאוד תרם להתפתחות החיבור הראשוני ביניהם.
(וכל פעם שהתינוק היה צריך לינוק - עצרנו, התיישבנו, והנקתי. ואז החזרתי אותו לאבא והמשכנו ללכת)_

צודקת, וזה אכן מה שעשינו בפועל, אבל התחלתי ב"קטן".

אשמח לדעת אם יש כאן מישהי שילדה פעם נוספת אחרי צניחה של רצפת האגן?

שלום חברות יקרות לצרה. רוצה לשתף בפתרון נוסף אפשרי, למי שהתרגילים לא מצליחים להושיע אותה וניתוח לא בא בחשבון, גם לא ניתוח תיקון, בטח לא ניתוח כריתה. אני אחרי שלוש לידות, הריון מחוץ לרחם שהתפוצץ, שתי הפלות ווחיים מאד מאד אינטנסיביים. בדיעבד- 0 מנוחה אחרי הלידות (ובכלל) ועוד כל מיני גורמי סיכון לצניחה, אבל זה כבר סיפור אחר. כולל גניקולוג ישראלי בהכחשה מוחלטת וכל שאר הירקות שמוזכרים פה בדף. אחרי שנה של תרגילי פיזיוטרפיה שלא ממש עזרו התוודעתי פה בניכר לאביזר שנקרא פסרי. (pessary). תגגלו. זה פשוט עובד. לי זה החזיר חזרה את החיים. שווה בדיקה.

מנסיוני הרב. בפיזיוטרפיה פנימית כפי שמוזכרת לעיל ע"י במבוק יש גם סיכון. רופאי נשים אורוגניקולוגיים מקצועיים מאוד ויש מקום להתייעצות עימם ולא רק עם פיזיוטרפיסטית של ריצפת אגן.

כמה זמן אחרי לידה כדאי לחזור לפעילות מינית?

מקפיצה... תודה מראש לעונות.
הרופאים מדברים על שלושה-ארבעה שבועות, אבל נראה שרופאים באופן כללי לא ממש מודעים לחשיבות של משכב לידה = שישה שבועות. השאלה שלי אם גם יחסי מין קשורים לזה.

לפי דעתי הלא מלומדת - כשאת מרגישה מוכנה.

תודה. ובכל זאת מקשה: תמרוש רוש כתבה איפשהו (לא מצאתי עכשיו בחיפוש) שלסמוך רק על התחושה זה בעייתי. אולי משהו על העצבים הלא מפותחים באזור..? לגבי כל מיני פעולות כמו עמידה, הליכה, נשיאה היא המליצה על גבול מינימלי של זמן מהלידה גם אם מרגישים מוכנים לפני כן. השאלה האם זה תקף גם ליחסי מין?

על פי הפיזיותרפסיטית שלי, אחרי תום ששת השבועות של משכב לידה, ואפילו קצת לפניהם, אפשר להסתמך על תחושת הגוף וללכת לפי מה שמרגיש לך טוב.
@}

אצלנו ב Judaism יש נוהג לחכות שבעה ימים ללא דימום. וזה סימן לא רע שהכל בסדר...

מניסיוני (2 לידות ללא קרעים) זה בדרך כלל חופף +- וגם: להיות עדינים. ההתכוצויות עצמן (אורגזמה) עלולות להכאיב לאחר מכן
ושאלה: חודשיים וחצי אחרי וכל ההריון ישבה לי בתוך האגן (נמוך). כואב לשבת מעל 5 דק רצוף. ממש בעצם. לא כואב במאמץ וכו. דוקא מרגישה חסונה. יש מה לעשות? שחיה? פאולה? לעמוד?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה תמרוש רוש{{}}!
רק לוודא: לפי זה לא כדאי לסמוך על ה'היתר' של הרופאים לחזור לפעילות כבר אחרי שלושה-ארבעה שבועות, נכון?

לפי זה, כדאי להבין שזה שהרופא מרשה לך משהו, עוד לא אומר שהגוף שלך נותן לך אור ירוק.
אולי כן, אבל אולי לא.
והגוף, בשורה התחתונה, קובע.

תודה יקרה, וסליחה אם השאלות שלי כבר מנדנדות - פשוט כתבת שמשהו כמו שישה שבועות מהלידה לא כדאי לקחת כמובן מאליו כשנדמה לנו שהגוף נותן אור ירוק (לעניין הליכה, נשיאה וכו'), אז מה שאני מנסה להבין זה אם זה תקף גם לעניין יחסי מין (ואם הם בכלל משפיעים על רצפת האגן). בוא נניח שחודש אחרי הלידה ארגיש סבבה עם הרמת משקולות ועם יחסי מין - אז עם הרמת משקולות כדאי בכל זאת לחכות, נכון? ועם יחסי מין מה?

רק מה{{}}, כתבנו ביחד קודם, אז לא ראיתי בכלל שהגבת לי @} אכן, אני מהשומרות (-:

או קיי, את מערבבת פה שני דברים שונים.
זה הולך ככה:

עמידה והליכה מאמצות את שרירי רצפת האגן, שצריכים להתכווץ ולשאת את משקל הגוף שלך לאורך זמן כנגד כוח הכובד.
השרירים האלה לא מאוד מעוצבבים (מחוברים לסיבי עצב תחושתיים), כך שכשהם מתעייפים ומתאמצים מעבר לראוי, את לא תרגישי בזה בזמן.
ולכן ההמלצה היא להגביל מראש עמידה והליכה בשבועות הקריטיים.

יחסי מין לא מאמצים באותו אופן את שרירי רצפת האגן, אלא אם כן את עושה את זה בעמידה

לאורגזמה (כל אורגזמה, שהגעת אליה בכל דרך שהיא) יש השפעה חיובית על רצפת האגן, שכן היא מפעילה את השרירים האלה באופן מיטבי, ובלי מאמץ-יתר (הם מתכווצים בחוזקה, אבל לא צריכים לשאת משקל חיצוני).
כך שאורגזמה היא תרגיל מצוין לחיזוק השרירים האלה.
כמו שהפיזיותרפיסטית שלי אמרה לי: An orgasm a day keeps the surgeon away

מה שכן, יחסי מין מפעילים לחץ מכאני (לחיצה, שפשוף) על העור והרקמות הרכות של הפות והנרתיק. הרקמות האלה עברו הרבה מתיחה ולחץ בזמן הלידה, ולכן בשבועות שאחריה הן פגיעות יחסית.
אבל, הרקמות האלה מטבען כן מעוצבבות היטב - יש שם הרבה סיבי עצב שגורמים לך להרגיש היטב שינויים קטנים במיקום, בעוצמה, במהירות ובעסיסיות של הדברים שזזים אצלך בפנים

ולכן, כשמדובר ביחסי מין וחדירה לנרתיק, אפשר ורצוי להסתמך על איתותי הגוף.

יש?

בהחלט יש! עשית לי סדר! את ממש נהדרת, וגם --- טוב, רגע, אעבור לדפבית (-:

רציתי להתייעץ- אחרי הלידה היתה לי צניחה כנראה של החלחולת. פגשתי אותה.
אומרת כנראה כי הלכתי לרופאה אורוגניקולוגית נוראית שלא בדקה אותי בכלל.
שנתיים אחרי, אני בתחילת הריון. מתרגלת או יותר מדויק נושמת את שיטת פאולה המופלאה.
מרגישה שהכל חזר למקומו.
חשבתי ללכת ליעל שוראקי אחרי הלידה.
לדעתכן רצוי שאיבדק אצלה כבר עכשיו??

שליחה על ידי מיכי* » 17 יוני 2014, 00:49

אין לי שום ידע מקצועי, אז עד שהמומחיות תגענה, רק אומרת:
אומרת כנראה כי הלכתי לרופאה אורוגניקולוגית נוראית שלא בדקה אותי בכלל.
גם אני! כלומר, היא כן בדקה, אבל הודיעה לי שאין לי שום בעיה. אמירה שתחתוני הרטובים לא הסכימו עימה בעת שהתעטשתי...
אז הלכתי לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן, כי סליחה, כן? אבל נדמה לי שאני מרגישה טוב יותר את הגוף שלי.

_חשבתי ללכת ליעל שוראקי אחרי הלידה.
לדעתכן רצוי שאיבדק אצלה כבר עכשיו??_
אני לא הלכתי אליה, אבל שמעתי ניסים ונפלאות (ב- to do listשלי), והמלצה ללכת כבר בהריון. יש המון שאפשר לעשות כבר בהריון.
עכשיו אני נזכרת שגם הפיזיותרפיסטית הלגמרי רגילה מהקופ"ח אמרה לי שחשוב לבוא כבר בהריון, ושפעמים רבות גניקולוגים לא מפנים, כי הם חושבים שעובדים עם אלקטרודות (??),וזה באמת לא מומלץ. אני, גם בלי הריון, לא פגשתי אף אלקטרודה בטיפול...

ממליצה ללכת לאורוגניקולוגית רגילה בקופ"ח. פחות פוטנציאל נזק

יעל גרמה לנזקים? זו כוונתך?
לאורוגניקולוגית שההקופה הפנתה אותי אני לא אחזור...

לדעתי שווה ללכת לפיזיתרפיסטית טובה של רצפת האגן. לא מכירה את יעל (או כל פיזיו ישראלית אחרת- אני גרה בחו"ל), אבל בשבילי זה היה מאוד משמעותי לראות את הפיזיו שלי בזמן ההריון, כדי לעבוד נכון עם מה שיש ולהתכונן היטב ללידה ולשבועות שאחריה. בעיקר לשבועות שאחריה...
הרבה ממה שהרווחתי מהפיזיו שלי זה חינוך - מידע, ידע והבנה של איך להתנהג בשבועות האלה.

תודה רבה על תשובותיכן!
נראה לי שאשתדל להגיע ליעל.