מי עוד רוצה לעזוב את בן הזוג

אני פותחת דף.
מעניין מי עוד (כמוני עכשיו) רוצה לעזוב את בן הזוג שלה.
מעניין מי עוד רוצה לעזוב את בת הזוג שלו.
לי זה קורה כשאני בהריון, ומקבלת אפס של תמיכה נפשית, שיתוף, או אהדה כלפי מי שיש לי בבטן.
אנחנו חיים יחד כבר 17 שנה.

לי זה קורה כשאני בהריון
אם זה קורה רק אז נראה לי שאתם במצב טוב...

שליחה על ידי מממ* » 11 יולי 2009, 09:23

אם זה קורה רק אז נראה לי שאתם במצב טוב...
אם במצב כזה הוא נוטש הוא ימשיך לנטוש ברגעים הקשים. אבא שלי תמיד נטש את אמא שלי ברגעים הכי קשים(גם בהריון, כשהיו מקרי חירום וכו'). פשוט הסתלק מהבית והשאיר אותה לבד.

זו אני שרוצה לעזוב אותו.
הוא לא נחמד אלי. הוא לא מבין שהמצב הוא הריון, ואין כרגע דרך חזרה.
וכבר אין לי כוח לפרימיטיביות שלו.
בחיאת יש לך עוד קצת זמן "לסבול" אותי ככה, תהיה ג'נטלמן. תהיה שותף. תאהב. תתן לי להרגיש טוב, כמו שאני מרגישה כשאתה לא נכנס לי לרדיוס.
אני מרגישה ממש טוב עם איך שאני נראית, אני לא נגד סקס, נהפוך הוא. והוא פשוט נותן לי הרגשה שאני דוחה אותו, ושהתינוק שיש לי בבטן, לא לעניין בשבילו.
אם הייתי מגיבה למה שכתבתי עכשיו הייתי כותבת- מאניאק.

למשל-
במשך כל השנה- כל השנים הוא הולך לישון מאוחר- בממוצע בשלוש בלילה.
עכשיו, כשיש חופש גדול, ירח מלא, ונדודי שינה של סוף הריון, אני רוצה ונהנית מלילה לבן וארוך ככל רצוני- והוא פתאום, כמו איזו פרימדונה מעצבנת אומר שהוא עייף כבר ב- 11 בלילה, וזה שאני רואה טלוויזיה, או רוצה סתם אור בחדר השינה, מפריע לו לישון.
אז הוא אמר שהוא מבין אותי
אז במקום לתת למשפט החלול הזה- אני מבין אותך, עכשיו תוותרי.
אמרתי אני-
אני מבינה אותך גם.
הוא לוקח מזרון לחדר העבודה שלו וישן על הרצפה. ואני נשארת עם חדר השינה.
כמה זמן עוד יש לי בשביל להינות מזרימה אל תוך הלילה. שגם לא הייתי מתנגדת אם היתה זרימה לתוך השעות הקטנות של הלילה עם בן זוג. (אולי לא חייב להיות דווקא הבן זוג הזה, ספציפית.)

אם הייתי יודעת שכך ייראה ההריון, לא הייתי נכנסת למסע הזה. להיות שוב בהריון.

הוא פשוט הורס לי הכל!!!

תתקשרי ל-אורנה שפרון.

ככה זה יקרה
קודם כל מזל טוב. הרבה בריאות, לידה קלה, הצלחה והכי חשוב קבלת החלטות נכונות בדרך אל האושר.

כפתיח אציין שאני גבר, נשוי באושר לאשה מדהימה וטובה שאני אוהב אותה אהבת נפש.
מאז שפגשתי אותה לא ראיתי אישה כזו אף פעם (למעלה מעשרים שנה)
יש לנו שלושה ילדים חמודים.
אם זאת, למרות התמונה האידאלית שציירתי אני לא בטוח שמחשבות דומות לא עברו במוחה בזמן שהיא הייתה בהריון.

לכן, כאשר קראתי את דבריך, הרגשתי צורך עז לענות לך מנקודת ההשקפה שלי - נקרא לה לצורך הענייןנקודת השקפה גברית.

כגבר אני יכול לומר לך שאת צריכה להבין שאתן ואנחנו פשוט שונים.
ברור לי שקשה לך להבין את זה בדיוק מאותה סיבה - אנחנו ואתן שונים.
גם מנגנון הבנת המציאות שלכן ושלנו פועל אחרת
אני לא אומר זאת כשובניסט מצוי אלא על סמך תוצאות מחקרים שהתמקדו בהבדל בין מוח גברי ונשי.

לגבי המצב הנוכחי.
עם כל הכבוד, ההריון זה דבר שקורה לך ולא לו. נכון הוא שותף.
נכון הדבר שזרעו הופך לאדם חדש בקרבך והוא אמור לדעתך להתרגש מזה (ככה לפחות רואים בסרטים)
אבל הוא את תפקידו הביולוגי בהריון הזה סיים מזמן ואת עדיין לא.
מבחינתו ההריון שלך זה משהו שחייבים לעבור בדרך אל מימוש תפקידנו הביולוגי ולא איזו חוויה.
בגופו לא קורה כעת שום דבר ולכן מרכזיות ההריון הזה בחייך רבה יותר מאשר שלו.
את נמצאת עכשיו בעידן בו הגוף שלך מוצף הורמונים ולא את מדברת מגרונך אלא הם.
כל מה שאת מרגישה, כל מה שאת חווה, ההתכנסות שלך לקראת האירוע הגדול קורים רק לך.
המחשבה שניתן לשתף את בן הזוג היא נחמדה ומשאלת לב שלל אבל כנראה לא מציאותית.
לגבר קשה מאד להרגיש מה שמרגישה אישה ועל אחת כמה וכמה אישה במחזור או בהריון.

אולי אגיד זאת אחרת, אי היכולת שלו להתחבר אליך רגשית אינו מעידה על כך שהוא אינו אוהב אותך ואולי אפילו להפך
אולי הוא פשוט שומר מרחק ממך ומהתגובות הקוצניות שלך כי הוא רוצה להשאר איתך, לידך ולגדל ביחד את איתך את בנכם/בתכם.

בנושא נוסף אני גם לא איש בשורה.
אני לא יודע אם זה הילד הראשון שלכם אבל הריצה במסלולים נפרדים לא תיגמר בלידה.
אחרי הלידה את תהיי עסוקה בטיפול בילד (שוב בגלל הציווי הביולוגי) והוא יוכל להתחבר לילד רק כשהוא יגדל יותר.

אני לא יודע אם ההסבר הקצר שלי עשה לך משהו אבל אני מציע נקודת השקפה נוספת שכדאי לך לחשוב עליה.

נניח שעזבת.
קבלת מחלק מנשות באופן חיזוקים וקריאות כיפק היי וחיבוק וירטואלי...
אבל כמעט בכל היבט, אם תעזבי אותו תרעי את מצבך ואת מצבו של הרך הנולד.
הוא יגדל ללא אב נוכח.
גם כאן, אני יודע שיש כאלו שיטענו שזה טוב..
אבל כאדם שגדל עם אב נוכח, שעוקב אחרי האופן בו גדלים הילדים שלנו ומשווה עם מקרים אחרים זו דעתי.
בן זוגך (ואולי גם משפחתו) יוכלו לעזור לך בצד הפיזי והנפשי של גידול הילד.
כמובן שיכול להיות שמצבך הכלכלי יורע לאין שיעור.

אני יכול להגיד לך שמספרים שקראתי בנושא לא את מדברת מגרונך אלא ההורמונים שהשתלטו עליך.
אני מציע לך לא לקבל החלטות נמהרות במצב הזה.
יש סיכוי גדול שאחר כך תצטערי עליהן
הרי אתם חיים ביחד 17 שנה. האם הן היו רעות?

תודה לך הקול הגברי.
כל מה שכתבת הוא נכון.
ולכן אני מוסיפה- נכון, אבל למה הוא לא מבין את זה?
גם לנו יש שלושה ילדים, והוא מאוד נוכח בחייהם.

שליחה על ידי אליה* » 11 יולי 2009, 11:12

כל הכבוד לך קול גברי. מחזקת את הצורך להבין שמדובר בנקודות השקפה שונות ושאין כאן מסקנות לגבי אהבה, אכפתיות או היכולת לגשר על השוני, עם הזמן ועם השקעה הדדית. ובעיקר עם רצון. האם יש לך רצון כזה? או שאת עכשיו רק ב ככה זה ? (וזה גם בסדר

)

יש לי רצון שכל הבעיה הזמנית, שדווקא באה בזמן שלא נוח לי שיבואו בו בעיות, תבוא על תיקונה.
אני מוכנה לפגוש אותו על הגשר. באמצע הגשר, כשנהר קולח ומרענן מתחתינו, אבל אני לא מוכנה לצאת לדרך על הגשר, ולפגוש אותו בקצה שלו, בעוד הוא לא יצא אפילו לכיוון.
בדרך כלל אני הסלחנית אם יש בינינו ריב. אבל לא בא לי.
מדובר בבן אדם שלא יודע להודות בטעויות שלו. ודווקא עכשיו בא לי ללמד אותו משהו.
ולא לתת לו להמשיך בדרך המגעילה שלו בתקשורת בינינו. ככה זה.

מה שהוא אמר שלשום, ומזה נפגעתי, היה- נמאסת עליי כבר עם הילד המפגר שיש לך בבטן.
ברור שהוא לא התכוון, אבל בגיל הקשר שלנו- הגיע הזמן שהוא יכוון את המילים שיוצאות לו מהפה. וכן יתכוון.
וסליחה ממני או מאלוהים- אני לא שמעתי שהוא ביקש.

יש גבול למה שאוזן של אשה בסוף הריון צריכה לספוג מהבן זוג שלה.

אצלי בהריון פתאום הדברים נעשו ברורים... היום 3 שנים אחרי אנחנו כבר בנפרד.
ההריון המבורך, (שלא התקבל בצורה כזו מעליבה כמו אצל אישך) הביא לי תחושות של "לא מוכנה יותר ל..."

מקווה שאתם תחצו את הגשר יחד.
ואם לא, שתהיה החלטה ממקום נכון.
איתך.

איתך.
תודה

מאד ריגש אותי מה שכתבת קול גברי,תודה .

כשקראתי אותך ככזה?
הבנתי שאת בעצם שואלת אם ככה זה?
הרי אנחנו יכולים לפרש סטואציה איך שנרצה אם איננו כלואים בדפוסים -זאת באמת שאלה אם אכן ככה זה...

,הרגשתי הודיה על השיקוף שאת נותנת לי על התנהגויות שלי מול אהובי לפעמים.
אני מתוך זה יכולה לשקף,במחילה,שאת לא ממש נשמעת מעוניינת בו אלא במה שאת צריכה ממנו,
נראה שלא ממש מעריכה אותו ואת התגובות שלו בלי קשר אליך.
אולי זו הילדה הפנימית שמתוך המצב ההורמונלי הרבה יותר דומיננטית.
היא רוצה דברים כמו שהיא רוצה...

נשמע שיש שם הרבה תסכול וכאב שנמצא שם זמן ועולה על פני השטח.
למה את חוששת? ועכשיו רוצה "ליצור הרמוניה"בכח?
למה שלא פשוט תעשי מה שאת אוהבת?ושחררי אותו ואת רצונו -לעורר האהבה כשתחפץ?

מציעה לך לקרוא את "אהבתך נחוצה לי-האם זו האמת"של ביירון קייטי.
או להסתכל באתר שלה ולראות סרטים על ה"עבודה".(דרך להסתכל במציאות ללא יצירת סבל.)

ישנן הרבה סיבות תת מודעות שבהן אנו לכודים ביחוד סביב נושא ההריון והלידה.
יתכן שאת עושה העתק רגשי מהקשר של הוריך בהריון שלך,
אולי לו יש כל מיני טרומות שעולות,מחויות שלו סביב הנושא.זה טעון ועמוס בהרבה הבטים.
לא כתבת איזה הריון זה שלכם איך היה הקשר לפני ההריון .האם ההריון הזה משקף אחד מכם ?

בעיני ,לא כדאי להלחם בזה,אלא למצוא דרך רכה להרגע וליצור תנאים לשלוה ולשמחה שבך בלי קשר אליו.
לעשות מה שאוהבת לקחת זמן הפסקה במחשבות שגורמות לך סבל.

בכל מקרה אם תפרדו זה מה שתעשי.

השאלה היא לדעתי אם את בעצם מונעת ממקום שחושב שאם תעזבי זה יניע אותו ויעיר אותו או יעמיד אותו "במקומו".
מציעה לך לקבל סיוע ,לנשום, ללכת לים או למקום אחר בו את נותנת לך את האהבה,תשומת הלב וההזנה לה את מצפה ממנו,וזה יחולל שנוי בכל מקרה.
אם את רוצה אותו לתועלתיות ולא כי את אוהבת כדאי שתבררי אם את באמת לא אוהבת,או פשוט נשברת.
חברות עכשיו זה דבר טוב,

להרגע להרגע

אולי כדאי לך לזכור שהעובר שלך נמצא שם!!! שחשוב שבכל מה שקורה ירגיש רצוי ומוגן
אם הקונפליקט שלך יכול מאד להעיק עליו שאת דואגת לידע אותו שהוא אהוב רצוי והקושי הוא שלך בלי קשר אליו .
ואולי כדאי לחפש את הטוב באיש איתו את כרגע חיה ,
לחוש שאת מוקפת בחסד ואהבה,מכילה חיים .

את כרגע בנתינה והכלת פלא אין סופי בתוכך,ישנן ככ הרבה נשים שהיו רוצות להיות במקום הזה,להכיל חיים...

מאחלת מכל הלב- היי בברכה ,ברכות באהבה בלי תנאים אליך ואליו...והמלאות הזו תזמין אליך את כל מה שתרצי.אולי

כשהיינו ילדות היה שיר כזה שאמר :
מה שתרדפי אחריו,יברח וכשתשמחי במי ובמה שאת כל מה שלטובתך ושלך,יגיע ויחבק אותך.

מקוה שהכתיבה הישירה שלי מגיעה אליך , גם אם היא אולי נשמעת קצת חדה.

מאחלת לך אהבה,והרבה שמחה.
לאהוב את מה שיש באמת בשלוה ולהנות מהמשך ההריון בענג .

אני מצפה שהוא יתפוס אותי, יחבק אותי. יבקש סליחה על הביטוי שיצא לו בטעות מהפה, יגיד לי יהיה בסדר, ונעשה שלום- כמו בשיר.
תיאורטית אני יכולתי לעשות את כל אלו, לבד מסליחה על ביטוי שיצא מהפה שלו, אבל אז זה לא יהיה אפקטיבי.

אולי תנסי היפוך?
זה לא מוגזם בעינייך שהוא יצפה ממך להשאר ערה עד שלוש לפנות בוקר כשיש שלושה ילדים כי הגוף שלו מבקש לילות לבנים?
אם הוא מסתובב כארי בסוגר ובראש שלו מחשבות על פירוק, פרידה ועזיבה, האם הכי בא לך לתפוס אותו, לחבק אותו ולהתנצל?
אני מאמינה שיהיה טוב. ממש טוב

יש לי הרגשה שלקראת סוף הריון קורים לנשים כל מיני דברים שתכליתם לבחון את הזכר ולראות אם הוא יישאר או לא, לא חשוב כמה לוקשים נאכיל אותו...

אני מוצאת שאני מסכימה עם הקול הגברי. בשלב הזה, גבר אוהב פשוט ילך בין הטיפות ויחכה שזה יעבור בלי לנער את הספינה יותר מדי. ואם זה אומר ללכת לישון בשבע, אז שיהיה

ניצן אמ, גדול!

ככה זה{{}}, אאוץ'. מה שבעלך אמר לך - לא יפה. אפילו... מאד לא יפה.
קשה לדעת ככה מרחוק... אבל דוגמה שקפצה לי, אם את רוצה להישאר ערה, זה לא מחייב אותו. בלשון הילדים, שלפעמים יש בה המון חכמה: כל אחד מחליט על עצמו. וזה נכון להכל... את לא יכולה להחליט בשבילו, רק בשביל עצמך.
אני מנסה להיות שקולה ולראות את שני הצדדים, למרות שהנטייה המידית שלי היא להיות לצידך ולכעוס עליו מאד, אבל זה יהיה להשליך עליך את הדברים שקרו לי, ולא בהכרח מתאים ונכון. אבל כמו שניצן כתבה, עוזר לנסות להיכנס לראש שלו ולנסות להבין איך הוא מרגיש.
ובעניין דומה...
את נמצאת עכשיו בעידן בו הגוף שלך מוצף הורמונים ולא את מדברת מגרונך אלא הם.
קול גברי, בעניין זה אני חולקת עליך. גברים בהחלט יכולים להבין נשים, ולהיפך, במאמץ מסויים, וראשית כל כדאי לדעת שכשאישה מדברת, היא עצמה מדברת מגרונה ולא הורמונים. גם אם יש עליה מספר השפעות, כמו הורמונים וכמו עוד דברים - כמו שהקושי שלה עם בעלה לא מדבר מגרונה, כך גם ההורמונים.

מה שהוא אמר שלשום, ומזה נפגעתי, היה- נמאסת עליי כבר עם הילד המפגר שיש לך בבטן.
אם ההורמונים מדברים מגרונה, מי מדבר מגרונו כשהוא מרשה לעצמו לומר משפטים כאלה?

שליחה על ידי אהבה* » 11 יולי 2009, 17:12

מספר שאלות לי אלייך -
הוא לא מבין שהמצב הוא הריון
אחרי 3 הריונות? איך היה בהריונות הקודמים?

ואין כרגע דרך חזרה
זה נשמע שהוא לא היה מעוניין בהריון הזה, כלומר בעוד ילד.

וכבר אין לי כוח לפרימיטיביות שלו.
את יכולה לפרט במה זה מתבטא?

בחיאת יש לך עוד קצת זמן "לסבול" אותי ככה
לאיזה סבל לדעתך את גורמת לו?

תהיה ג'נטלמן. תהיה שותף. תאהב. תתן לי להרגיש טוב, כמו שאני מרגישה כשאתה לא נכנס לי לרדיוס.
למעשה את מבקשת ממנו שיניח לך.

אני מרגישה ממש טוב עם איך שאני נראית, אני לא נגד סקס, נהפוך הוא. והוא פשוט נותן לי הרגשה שאני דוחה אותו
סביר להניח שכל מה שקורה בינכם גורם לריחוק שלו ממך,
איך היה הקשר בינכם עד ההריון?

_ושהתינוק שיש לי בבטן, לא לעניין בשבילו.
נמאסת עליי כבר עם הילד המפגר שיש לך בבטן._
נראה שיש לו התנגדות גדולה כלפי העובר ברחמך,
האם התבטאות מסוג זה חריגה,
האם יש לו חשש שמשהו לא תקין מבחינה התפתחותית של העובר?

אהבה,
את כועסת את מה שאני כעסתי, ועליך לא משפיעים ההורמונים, ולכן אני מבינה שלא יותר מידיי, הוצאתי את הדברים מפרופורציה, אלא הוא הוציא (מפרופורציות) בהתבטאות שלו.
תודה לאל הסקירות וכל אלו יצאו מעולות.
הכל אמור להיות בסדר בעזרתו החשובה והאוהבת של אלוהים.

לזאת אני מתכוונת פרימיטיביות להגיד מילים כאלו, כשאפשר בקלות להתנסח אחרת, ועדיין להוציא קיטור, אם יש כזה, וכזה לפעמים צריך לצאת.
הוא אחד שאומר שלוש בנות וארבע בנים. (במקום לומר ארבעה בנים)

ההריון הזה הוא בהחלט קצת יותר הבייבי שלי, אבל הוא אמר, שהוא לא יעצור אותי מלהיות בהריון, אם אני רוצה.
אני מבינה שהוא בפאניקה מהעניין, גם אני קצת בפאניקה.
לפני כל לידה, לבד מהראשונה (או שאני כבר לא זוכרת) אני מרגישה שככה אני מסתדרת, איך אני אסתדר עם עוד אחד. מכל מיני אספקטים. אבל זה נראה בעיניי הגיוני להרגיש ככה לפני שינוי.
הוא רשאי להרגיש דברים דומים.
לפני ההריון היה דווקא ממש מגניב בינינו, ועל כן אני בכלל בהריון, שבא לעולם מאוד בהפתעה.

יש גלים. תמיד היו גלים, רק שכנראה כשאני בהריון הגלים, יותר מידיי גבוהים, או משהו.
תאחלו לי ימים (יום וים) טובים...
זה מה שאני אאחל גם לעצמי.

שליחה על ידי אהבה* » 11 יולי 2009, 22:33

תאחלו לי ימים (יום וים) טובים...
אני לא כועסת עלייך כלל,
שאלתי כי לדעתי לא היו מספיק פרטים, (את מרגישה שאת רוצה לעזוב, אני חושבת שמחשבות כאלו נובעות לא רק מתקופת ההריון).
מאחלת לכם ימים טובים לכל המשפחה (ואני שמחה שהסקירות טובות ומאחלת בריאות ולידה טובה בהמשך).

נמאסת עליי כבר עם הילד המפגר שיש לך בבטן.
במערכת היחסים שיש לי עם אשתי מילים כאלו לא היו ואני מקווה שלא יהיו.
האם זו פעם ראשונה שהוא מדבר אליך ככה? אם זו הפעם הראשונה אחרי 17 שנים ושלושה ילדים באמת קשה לקבל את זה.

זה אולי קצת לא שייך לדיון הזה אבל בכל זאת הרגשתי צורך להגיב...
קול גברי, בעניין זה אני חולקת עליך. גברים בהחלט יכולים להבין נשים, ולהיפך, במאמץ מסויים, וראשית כל כדאי לדעת שכשאישה מדברת, היא עצמה מדברת מגרונה ולא הורמונים. גם אם יש עליה מספר השפעות, כמו הורמונים וכמו עוד דברים - כמו שהקושי שלה עם בעלה לא מדבר מגרונה, כך גם ההורמונים.

אני מסכים איתך שיכולת בני הזוג להבין זה את זו ולהפך הם תנאי הכרחי לקיום קשר.
גם לא הייתה לי כוונה לבטל את האישה ולהציגה כחסרת שיקול דעת כאשר היא מושפעת מהורמונים.

לכן אחדד את שאלתי, כיצד לדעתך צריכה הסביבה להתייחס לאדם הנמצא תחת השפעתם של חומרים מסוימים שהשפעתם ידועה?
כדי להבהיר, נצא לרגע מהתחום ההורמונאלי לחוויה ששני המינים יכולים לחוות ואני מקווה שההשוואה לא תפגע באדם.
האם החברה צריכה להתייחס לאדם ששתה שתי בירות כאילו לא שתה אותן?
נמצא שיכולת הערכת המרחק של אדם זה ויכולת השיפוט שלו נפגעות.
לצערנו, גדל גם הסיכוי להיות מעורב בתאונת דרכים.
כאשר חבריו משכנעים את אותו אדם לא לנהוג הוא משתיק אותם וטוען שאלו שטויות.
כיצד עליהם לקבל את דבריו?

כיצד לדעתך צריכה הסביבה להתייחס לאדם הנמצא תחת השפעתם של חומרים מסוימים שהשפעתם ידועה?

זה ידוע שאחרי ששותים, יוצאים לפעמים הדברים האמיתיים.
מה שרוב הזמן לא מעזים לומר או לחשוף.
וחז"ל כבר אמרו: 'נכנס יין יצא סוד'.

לפעמים מתגלה אפילו מה שהאדם לא מעז לחשוף בפני עצמו.

ככה שמה שיוצא בזמן שכרות זה לא פחות אמיתי.
אולי אפילו יותר אמיתי.

(זה עדיין לא אומר שיש לתת לאדם שיכור לנהוג. אבל לא כדאי כלכך למהר לבטל את מה ששומעים ממנו...)

לפי איך שאני מבינה, ההורמונים, קצת בדומה, מעצימים את הרגשות.
אולי בצורה מוגזמת, נכון.
אבל הצורה המוגזמת הזו אולי, לפעמים, יכולה לעזור לראות משהו שקיים אבל לא רואים בד"כ. (כמו תחת זכוכית מגדלת).

ובכל מקרה, משפט כמו: נמאסת עליי כבר עם הילד המפגר שיש לך בבטן - הוא בעיניי ממש לא לגיטימי. בשום מצב !

אכן,
וחז"ל גם אמרו ש "אדם ניכר בכוסו בכעסו ובכיסו".
מכאן, יש לראות באמת הנאמרת תחת השפעת אלכוהול אמת..

תשובתך מובילה לשתי סוגיות אחרות

ראשית, "האמת" מטבעה היא סוביקטיבית.
לאותו אדם יכולה להיות אמת שונה במצבים מסוימים.
נכון הדבר שאמת של אדם מסוים לא משתנה במהירות אלא אם היה שותף לארוע טראומתי או היה נתון להשפעת חומרים כאלו ואחרים.
אבל, אולי השפעת החומרים הללו יוצרת אמת זמנית שנראית מוצקה ונכונה - בבחינת פתאום מתחוורים דברים כאשר בפועל מדובר באשליה אופטית.
הרי לא אחת קורה שאחרי שהשפעת האלכוהול פגה אותו אדם מצטער מאד על מה שאמר.

שנית, ההבדל בין האמת החמקמקה הפנימית "האישית" שלנו ובין מוצא פינו.
מוצא פינו מושפע משיקולים נוספים מאשר נאמנות מוחלטת לאמת הרגעית ברגע האמירה.
באופן אישי אני מעדיף לקבל החלטות ולדון בקשיים במצב רגוע שכן כך אני מגיע לפתרונות טובים יותר לדעתי.
שהרי שוב אם נחזור אל הכביש של חיינו, ראוי להיות בו חכם ולא צודק.

לגבי ביטויים הפוגעים בכבוד השומע והמשמיע.
לצערי, הם חלק מאופן התקשורת של אנשים מסוימים השוזרים מילות גנאי כמעט בכל ההתבטאות שלהם.
איני יודע אם זו דלות שפה או סתם מנהג פסול אבל הם קיימים.
אישית אני סולד מנוהג פסול זה.

ולעניין הנדון
אם במסגרת הקשר ביטויים מסוג זה מקובלים בין השותפים לקשר אין זה אלא המשכו של הדיאלוג.
אם מדובר במשהו חדש זה בהחלט שבירה של גבול או הסכמה חשובה מאד ועצובה מאד.

העניין הוא, שאני ראיתי, כשההריון רק התחיל, את ההריון כתקופה יפה.
ואני גם חווה אותו כתקופה יפה.
העניין הוא שבן הזוג לא חווה את התקופה הזו כך.
הוא ואני לא נמצאים על אותו גל.
כל אחד שרואה אותי ברחוב אומר לי כמה שאני פורחת, ובאמת אני גם מרגישה כך, עד כדי כך שאני חוששת, מה, אני אנבול אחרי שאלד- לא נראה לי.
ההורמונים שלי, בגילי המופלג, היו יכולים לקחת אותי לכיוון אחר בסקלה, אבל בעקבות ההריון- אני צועדת על סקלת הגילאים הצעיר.
הוא כנראה לא חווה את הדברים האלו, כי ההורמונים לא מופעלים בגופו. והוא בגילו המופלג גם, קצת פאדלאה. סליחה על הביטוי.
כשהוא מתקרב אלי, הוא יותר רואה הריון מאשר אשה. וזה פוגע בי. בייחוד שזה ההריון האחרון, נראה לי. ואני רוצה להרגיש פורחת גם לידו.
לגבי אדם שמושפע ממשהו- הורמונים/ אלכוהול, וכו'- יש אנשים שינצלו את זה לרעה.
פעם, כשהייתי צעירה, לפני 20 שנה. נכנס יין. ואני ניגשתי לחבר שלי ושל בן הזוג, (בן זוג אחר) ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא יכול היה באותו הרגע לקחת את ההזדמנות הזו ולסבך לי את החיים. במקום זה הוא הלך למטבח, הביא לי כוס מים, וקרא למי שהיה אז בן הזוג שלי, שיהיה אתי.
ההיפך- נראה לי שכאשר אתה יודע מהו הדבר שמשפיע על ההתנהגות של מי שאיתו אתה חולק את חייך, אתה לא צריך להיפגע ממנו, כי אתה יודע(ההורמונים מדברים מגרונו) ולא להיפגע.
וכנראה שמי שצריכה להיות כאן יותר מבינה, זו דווקא אני, כי נדמה לי שההריון(לא הורמונים) משפיע עליו יותר מאשר עליי.

וכנראה שמי שצריכה להיות כאן יותר מבינה, זו דווקא אני, כי נדמה לי שההריון(לא הורמונים) משפיע עליו יותר מאשר עליי.
אכן. ההורמונים מופרשים לזרם הדם שלך, משפיעים עליך ובאופן עקיף עליו
בכל אופן את נשמעת יותר מחויכת ונינוחה
מאחל לכם לידה קלה מזל טוב והרבה שנים של הנאה משותפת

הקול הגברי, תודה.
אתמול בתי הבכורה אמרה- מבלי להיות עדה לדיון כאן, כי אם "לדיון" שהיה בבית.
יש כאן שלושה בהריון לפחות. אבא, שהופך טרחן, לדעתי אמרה טרחנית, אנ(זאת על עצמה, כי היא לפני מחזור) ואת (כי אני ישבתי לידה)
והיא צדקה.
ולגבי מחוייכת- אין כמו סקס, כי להתקרב.
אמרתי לו- עד הלידה- או כל יום, או פעם ביומיים. (אתמול לא היה.)

מאחל לכם לידה קלה מזל טוב והרבה שנים של הנאה משותפת
הצלחתי לצטט- תודה.

באופן טבעי

באופן טבעי