האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
כרמית, לללללאאאאאאא! בבר - זה תקליט טראומת הילדות שלי!!!
עד היום המילים :"אני רוצה הביתה, אני כל כך רחוק", מביאות אותי לדמעות. ואפילו למקרא הציטטה שהבאת, גרוני נחנק...
אביו מת, הוא הולך לאיבוד בעיר הגדולה, ומי זוכר עוד אלו צרות פקדו אותו. הנעימות של דוואי ויגון. פלא שהתקליט אינו אלמותי???
<הזכרון הטוב היחיד מן התקליט הוא השיר "שתים ועוד שתים הם ארבע...פיל בלי ראש הוא טיפש". בכל רע יש טוב?>
אמנם בהמשך לדיון שהיה פה מזמן, אבל לטובת הקוראים הבאים...
בשיר "שכב בני" אין בכלל את האמא שפורקת את עצביה ותסכוליה על הילד הקטן והמסכן.
השיר נכתב לאחר פרעות תרפ"ט וכך אפשר להבין אותו כשיר עידוד דווקא- למרות ש"בוערת הגורן בתל יוסף וגם בבית אלפא עולה עשן", למרות זאת "מחר נתחיל מחדש".
זהו.
האמת? לא שיר, כי אם פיוט.
זכויות היוצרים אמנם אינן שמורות, אבל זכויות היצירה רבות הן, וכולן שמורות לרבי אליעזר אזיכרי.
והנה הגרסה המלאה, עם ניחוחה העתיק (והמתוק) של השבת בשוליה:
ידיד נפש אב הרחמן,
משוך עבדך אל רצונך,
ירוץ עבדך כמו איל,
ישתחוה אל מול הדרך,
יערב לו ידידותיך,
מנופת צוף וכל טעם.
הדור נאה זיו העולם,
נפשי חולת אהבתך,
אנא אל נא רפא נא לה,
בהראות לה נועם זיוך,
אז תתחזק ותתרפא
והיתה לה שמחת עולם.
ותיק יהמו נא רחמיך,
וחוסה נא על בן אהובך,
כי זה כמה נכסוף נכספתי,
לראות בתפארת עוזך,
אלה חמדה לבי,
וחוסה נא ואל תתעלם.
הגלה נא, ופרוס חביבי עלי,
את סוכת שלומך,
תאיר ארץ מכבודך,
נגילה ונשמחה בך,
מהר אהוב, כי בא מועד,
וחננו כימי עולם.
אמא של יונת,
כן. מדובר בצדיק די נסתר... רבי אלעזר אזיכרי חי בצפת במאה ה-16. היה תלמיד-חכם מובהק, איש קבלה וחכמת הנסתר. הוא הקים סביבו חבורת מקובלים שתכליתה להביא את עם ישראל לידי חזרה בתשובה. חבורה זו נקראה "סוכת שלום". לצורכי בני החבורה ולמענם חיבר את ספרו "ספר חרדים", שבו ערך רשימה של המצוות על-פי האיברים החייבים בהן, כגון מצוות שהעיניים חייבות בהן, חובות הלב, הידיים וכד'.
אחד מיסודות רעיונותיו אומר כי מלבד קיום כל מצוות התורה, על כל אדם בישראל לבחור מצוה אחת שאותה יקיים בכל כוחו ובהתמדה רבה כל ימי חייו, והמשיל לזה משל לאדם הנאחז באילן, אוחז בענף אחד היטב, אבל אם הוא מנסה לאחוז בכל הענפים, לא יצליח...
כמקובל (תרתי משמע...) הפיוט מלא הקשרים למקורות, ויש לו הרבה ניתוחים מעניינים. כך, למשל, ה"חתימה" (ראש התיבות של מתחילת הבתים) היא השם המפורש.
> שרון למד על רבי אליעזר לכבוד הוצאתו לאור של ספר שלטובת שמו נגנב הביטוי "ידיד נפש" והשיר מצוטט במוטו <
שם השיר: מי האיש
מבצע: חוה אלברשטיין
לחן: ברוך חייט
מילים: עממי
מי האיש החפץ חיים;
אוהב ימים, לראות טוב.
מי האיש החפץ חיים;
אוהב ימים, לראות טוב.
נצור לשונך מרע,
ושפתיך מדבר מירמה!
סור מרע, עשה טוב!
בקש שלום, ורדפהו.
נצור לשונך מרע,
ושפתיך מדבר מירמה!
סור מרע, עשה טוב!
בקש שלום, ורדפהו.
כן, ראיתי את מראה המקום בהודעה של מישהו בדף של סבתא מתנות והתעצלתי לתקן.
הדף שלה עלה לי כגיגלתי...כמה מצחיק.
יש שם את חלק ממילות השיר וגם את מראה המקום.
_מבצע: חוה אלברשטיין
סליחה?!
אני מכירה את השיר הזה בביצוע הנפלא של שולי נתן ונחמה הנדל._
כן, גם חוה אלברשטיין שרה את זה.
הביצוע שלה מופיע למשל באוסף disk]החיטה צומחת שוב details[/po].asp?disk id=1521
כשהזמן עובר
והחשש גובר,
וים האדישות סביב אותך שובר
אתה בנפשך נובר
וכעסים אתה צובר
כי איש לא מאמין למה שפיו דובר
תמיד ידענו שאפשר לבטוח
וצריך לסמוך על חברים,
שחבל הצלה ניתן למתוח
מכאן ועד מעבר להרים.
אך כשהבוקר עולה, שותק וחיוור,
אני יודע שהייתי אילם ועיוור.
אז אם אתה שומע את קולנו,
אל תאמר נואש, אל תישבר.
מחר לא יבייש את אתמולנו,
אנחנו, רון, לא מפקירים חבר.
איני מכיר אפילו מילה אחת נכונה משיר זה, אך אני זוכר שהוא ריגש אותי מאוד.
שיר של חוה אלברשטיין המכוון להורייה, ובו היא מבכה את פרידתה מהם. ונזכרת בכך שתמיד שהושמעה עליה
ביקורת לא רצתה שאמה תשמע כדי שלא תפגע בעצמה ועוד...
_ובשבת בבוקר אין למי לצלצל
ולספר איך עברה ההופעה
ואבא לא שואל: היה קהל?
ואמא לא אומרת: את נשמעת עייפה_
שמעתי את השיר הזה לראשונה בשישי בצהריים או בשבת בבוקר, בזמן נסיעה לתורנות בבי"ח, והוא העלה כמעט דמעות בעיני.
בהמשך ל"געגועים". שיר מדהים ועצום. לא ברור איך הוא לא קיבל מקום של כבוד בפורום השירים העצובים, שירי יום הזיכרון ויום השואה. כשאני שומעת אותו, אני תמיד בוכה, ושיהיו בריאים, ההורים שלי ממש חיים ו"בועטים"...
אני חושבת הרבה על חבר בן-גילי ששני הוריו נפטרו תוך שנה בנסיבות מוזרות, והשיר הזה מחבר אותי לעצב שלו.
שיר כל כך אינטימי.
ממש מתחבר להגדרה שלך -אינטימי.
גם אני שמעתי אותו פעם ראשונה בצהרי שישי או שבת ברדיו, וכל כך קל להיות אמפטי
לדברים הקטנים,השאלות שדרכם באה לידי ביטוי האבדה הגדולה.
היא כאילו משתפת אותך בעולם הפרטי שלה...
ממש תודה על העזרה במציאת השיר.
אני משתגעת...(לא באמת)
אני מחפשת כבר המון זמן (סדר גודל של דקות, אבל כשהקטנה עלי קופצת והגדולה צועקת והן רבות וכ') משהו שאמור היה להיות פשוט, בעידן האינטרנט
אני זוכרת חלק מהמילים
שיר של נעמי שמר, שהמנגינה קצת מקלקלת לי, אבל המילים מדהימות
יש לי יום יום חג, יש לי חג יום יום, הללויה
האופה אופה לה לחם
שיר כל כך שמח
אם מישהו מוכן...
מי שהוא מכיר את הסרט עם נגינת הרקע של "כמו צמח בר" עם חוה אלברשטיין ?
סרט שמבוסס על ספר של נעמי פרנקל. הסופרת היתה חברת קבוץ בית אלפא והסרט צולם בקבוץ חפצי-בה(השכן).
הסרט צולם במיוחד לטלוויזיה ולא הוקרן בקולנוע.
אם אני לא טועה זה מבוסס על הספר "דודי ורעי".
(אני הייתי ילדה כשזה צולם לכן מדובר על משהו כמו 30 שנה אחורה....)
יש שיר שקט ויפה, משנות השבעים כמדומני, שמשמיעים לעיתים רחוקות ברדיו. ייתכן שזו להקה צבאית.
זכורות לי חלק ממילות הפזמון: "הוא ... של נערות של נערים, לא באו ברישתם מעולם"
מישהו מזהה ?
בלדה למנקה הרחוב
_ ביצוע: להקת צפורי שיר
מילים: אבי חן
לחן: יעקב בן שבת_
מי זה יוצא כל לילה אל הרחוב הריק
כשרק פנס דולק
ורק שיכור שורק
הוא מטייל עם מטאטא וסל ביד
מרים קופסה עם לב
עדות לזוג אוהב
והוא יושב לו על ספסל
שם בתוך הגן
בתוך הגן
אוסף פרחים נובלים של נערים
שנערות לא באו ברשתם מעולם
הוא אוסף פרחים נובלים של נערים
שנערות לא באו ברשתם מעולם
והוא יוצא כל לילה אל הרחוב הריק
אותו פנס דולק
אותו שיכור שורק
הוא מתבונן בכוכבים ומחפש
שם את חייו שלו
מוצא רק את צילו
הוא יושב לו על ספסל
שם בתוך הגן
בתוך הגן
אוסף פרחים נובלים של נערים
שנערות לא באו ברשתם מעולם
הוא אוסף פרחים נובלים של נערים
שנערות לא באו ברשתם מעולם
קודם כל, לכל אורך הדף גיליתי שירים מדהימים שנהניתי להזכר בהם וגם להכיר אותם
אולי מישהו יודע איפה אפשר למצוא אקורדים טובים ל 'ימים לבנים' של שמלה יידוב?
תודה רבה.
_B Hopa hopa Reiter
Hopa hopa Reiter
Wenn er faellt dann schreit er
Faellt er in den Graben
Lachen alle Raaben
Faellt er in den Sumpf
Macht der Reiter plumps_
איילה,
אמא שלך צודקת.
ואגב, היה כבר דיון בשיר הזה, כולל בשתי הגרסאות -- זו הגרמנית-טיפוסית וזו המעודנת -- במעלה הדף. תמצאי אותו אם תגללי לתאריך 23/8/2003.
אולי זה רמז שהדף הזה התארך מדי?
טוב ,אבל אני מחפשת שיר שסבתא שלי הייתה שרה לי עם ציפורים שמתחיל כאמור במילים פוטפוט פוט מיין מינשיין . ואחרי כן אפשר לסגור את הדף
>פעם אחת אילה לא קראה מלמעלה ותפסו אותה<
תקליט עברי שיצא בערך בשנות השמונים (?)
זמר מופלא ומלחין בלתי אפשרי.
בתקליט שיר תשובה ל "ואולי" של רחל
מסוג התקליטים שהיו לנו על קלטות, ובגלל שלא היו המילים המצורפות לתקליט ואת רובו היה כל כך קשה לשיר, מצאנו עצמנו נאלצים להקשיב ממש, להפנים כל נים בלתי נראה בו.
יצירות שמרוב שהן דקות ועמוקות בו זמנית התקליט נשמע כמעט חיוור.
<סליחה על ההתפרצות הנרגשת . פתאם הופיע פה התקליט, עם המילים, ונזכרתי בעוצמת החוויה שבלהקשיב לו בלעדיהן>
לא...
טוב, עוד רמז:
מולחן בו שיר לאב וגם שיר לבתו.
דגש על מלחין בלתי אפשרי, שעושה את החיים ממש קשים לזמר.
ועוד רמז די אדיוטי, אבל שם התקליט קשור איכשהוא לחנוכה.
המלחין הוא לא הזמר, אגב.
נהנהנה גם אני אחרי הרמזים ישר עליתי על זה אבל הקדימו אותי<בת ההרים מתקטננת>
על העטיפה,הם לא עמדו ברפת לבושים חליפות טוקסידו?(-אחד לבן אחד שחור נדמה לי אבל אולי שניהם לבן בעצם) חגיגיים עם איזו פרה באמצע?
שיר של האב לבתו - מן הסתם "שיר משמר". מהו השיר לאב? והתשובה ל"ואולי"? התקליטים שהיו לנו על קלטות, ובגלל שלא היו המילים המצורפות לתקליט ואת רובו היה כל כך קשה לשיר, מצאנו עצמנו נאלצים להקשיב ממש, להפנים כל נים בלתי נראה בו. בדיוק.
הדליקו אור ברחובות
ושיר זמרו בעיר
מחר על פני כל הכיכרות
יפציע אור בהיר
מן (משהו חסר - אולי המרומים) יגיע אז
מיליון כוכבי זהב
ושמש בהירה מפז
תקרא מתוך ענן.....
שלום, שלום, שלום על ישראל
אמרו אמרו שירי הלל
שלום, שלום על ישראל
<הזיכרון כבר לא מה שהיה פעם, אז ייתכנו אי-דיוקים (-: >
עדי, התכוונתי לשיר שהולחן עבור האב, סליחה על ההטעיה. השיר עבור בתו מולחן כל כך בחן, במנגינה ממש שומעים שזו תשובה זוקפת סנטר לתהייה "ואולי לא היו הדברים מעולם..."
תרצה אתר/סשה ארגוב
כן היו, כן היו הדברים מעולם
כן היו
היו בני אדם,
של ימי בראשית
היו - ועודם.
היו בכנרת, היו במדבר
ועודם גם בקרן סמטה של פרבר
ועודם בגבולות עשנים ורחוקים
גם בהם יסופר וידובר
גם עליהם עוד יושר.
כן היו, כן היו הדברים מעולם...
דברים ששכחנו והם צוללים
ילדים במחבוא, נערים זוחלים,
גדרות תיל עוטפות שכחה וצללים
רק בעומק הלב עוד נותרו
עוז הנפש
ועוד משהו.
כן היו, כן היו הדברים מעולם...
והיו שהלכו ולא שבו
כשיר וכתפילה
לא ילכו בשבילייך, רק ישוטו עלייך
עם רוח סוף הקיץ הקלה
עם גשמי היורה
ותקיעת השופר
ודמעת הזורעים הגדולה.
ביתי באה היום מהגן עם שיר ששמעתי בעבר, אך אני לא מצליחה להזכר במילים.
זה מתחיל -
יש לי בעיה
כן אני מקשיב
איך השקדיה יודעת שאביב
איך היא יודעת מתי לפרוח
.....
יש לי בעיה!
כן, אני מקשיב.
איך השקדיה יודעת שאביב?
איך היא יודעת מתי לפרוח,
איך היא יודעת מתי לשמוח?
מי מספר לה, מי מבשר לה
שהאביב כבר כאן, ושעכשיו הזמן?
השמש, השמש, השמש אמרה לה.
השמש עברה בסביבה וסיפרה לה.
השמש בעצמה?
כן, זאת כל החוכמה!
יש לי בעיה!
טוב, אני מקשיב.
איך פתאום השמש יודעת שאביב?
איך היא יודעת מתי לזרוח,
איך היא יודעת מתי לשמוח?
מי מספר לה, מי מבשר לה
שהאביב כבר כאן, ושעכשיו הזמן?
פרפר קל כנפיים שעף לו למעלה
ראה את השמש ותיכף אמר לה.
הר זהב טהור
עם טיפטיפה שחור
יש לי בעיה!
טוב, אני מקשיב.
איך פרפר קטן יודע שאביב?
איך הוא יודע מתי לפרוח,
איך הוא יודע מתי לשמוח?
מי מספר לו, מי מבשר לו
שהאביב כבר כאן, ושעכשיו הזמן?
זה קל ופשוט: הפרפר עף לו ככה,
ראה ממולו שקדייה שפורחת
-- ואז?
אז הוא הבין שזה האביב!
יש לי בעיה!
כן, אני מקשיב.
איך השקדייה יודעת שאביב?!
אני מנסה להזכר בשיר -דקלום שקראתי פעם בחוברת על הזיקנה , כשהייתי קטנה
משהו כזה:
"ישב לו הנער על שפת הנהר
וניסה לצייר בחול פרפר
ניסה לצייר בחול
ניסה לצייר ולא יכול......
ואז פוגש הנער איש מהצד השני של הנהר
שמצייר פרפר יפה אמיתי
כמעט חי ונושם
והילד מבקש מהזקן
"למד אותי סבא מהו הסוד..
והאיש אומר לו זה לא מסובך
זה פשוט מאד
משהו כמו להמשיך ולצייר עד שהוא בעצמו יבין את הסוד והילד ממשיך וממשיך עד שבסוף הוא מרגיש שזה קורה לו והוא ציר פרפר כלכך יפה שכמעט עף
והוא מביט לעבר השני של הנהר להראות לזקן שגילה את סוד הפרפר המושלם
והוא נתקל בבבואתו שנשקפת מהנהר והוא כבר איש זקן בעצמו
ואז הוא מבין את הסוד...
ו 14]הדבורה proyektitus[/po].doc+%D7%9C%D7%A4%D7%99+%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%99+%D7%94%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%94&hl=iw
