מי גאון של מימה

[מי_מה*]

תודה לכלולן על החיבוקים . שלח מכתב השפן. אני עדיין לא מצליחה להבין. הוא הולך

[מתחדשת*]

חרא.
זה מוזר שאני ממש כועסת עליו?

[עולם_ומלואו*]

באמת שפן. גם סמס וגם מכתב.

[עירית_לוי]

עוד חיבוק גדול

[מי_מה*]

דיברנו. אני כבר מבינה קצת יותר את ההיבהלות שלו. גם אני כעסתי ועכשיו כבר לא. עכשיו אני מרגישה שיכולה להתפנות לטפל בי. להנות מהאהבה שיש לי בלב.לנשום.

[קן_לציפור*]

יופי, טפלי בך טוב טוב. וחיבוק גם ממני

[עדינה_ניפו*]

דיברנו
אווו, זה מה שחיכיתי לשמוע, נאנחת לרווחה
(בסוד מגלה לך שנכנסתי כמה פעמים היום וחיכיתי שתספרי שדיברתם כבר)
כמה הסיפור שלך משפיע כאן על כולנו (-:


עכשיו אני מרגישה שיכולה להתפנות לטפל בי. להנות מהאהבה שיש לי בלב.
מקסימה,
תהני,
תפנקי את עצמך
אוהבת אותך מאד
והולכת לכתוב משהו קטן אצלי בהקשר למה שדיברנו בטלפון...

[רוקדת_לאור_ירח*]

חשוב שדיברתם. למה למתוח אותך ככה, למה.
לפעמים טוב שמישהו מתנהג בצורה נבזית של לתקשר באסאמאס או אימייל כי אז הרבה יותר קל לכעוס עליו במצבים האלה. בכל זאת היה עדיף שגברים יתנהגו כמו בני אדם.
מלא פרידות עכשיו סביבי וקצת קשה לי עם כל זה, גם אם זה אצל אחרים/אחרות, זה נוגע בי בכל מיני דרכים משונות ומאיר את כל נקודות התורפה והפחדים שלי.
מחבקת אותך.

[מי_מה*]

היום דיברתי עם ל' הפסיכולוגית גם היא חשבה שבעצם טוב שמישהו מתנהג בצורה נבזית של לתקשר באסאמאס או אימייל כי אז ברור שהוא מתעלל ואני לא צריכה גבר מתעלל. מבחינתה אוי ואבוי לי אם יקרה שירצה לחזור ואני אסכים. ואחרי השיחה אתה התחלתי קצת להתבאס על כל השיתוף הזה שעשיתי לפרשה כי עכשיו כל מי ששיתפתי יכול לבוא ולהביע דעה וזה קשה לי קצת. מה שאני יודעת בודאות זה שעכשיו אני צריכה זמן לטפל בעצמי אבל אני לא פוסלת את האפשרות שבעוד כמה זמן (נגיד חודש חודשיים) הוא ירצה לחזור ואני אסכים. כרגע לא בא בחשבון מבחינתי. אבל אני רוצה להישאר פתוחה לכל מני אפשרויות ומרגישה שהעמסתי על עצמי עוד המון דעות של אחרים. מרגיש לי עכשיו שזה פיתול בעלילה, לא סופה. כמו באגדות מיתולוגיה שלב הגלות שאחריו מגיע שלב הגאולה (ותודה לגבירה ששתלה לי בראש את הדימוי הזה אי אז לפני שנתיים). מציבה לעצמי משימה למחר להתחיל לאכול.

[אמא_ללי*]

מתוקה.
קוראת אותך עם המון אהבה,
כמה חשוב ונפלא שאת מוצאת את המקום לטפל בעצמך בתוך זה, זה באמת הדבר הכי חשוב, וגם הכי משמעותי (בטווח הקצר וגם הארוך).

גם בתוך מערכת יחסים ארוכה ומבוססת, אני לומדת לאחרונה לחזור פעם אחרי פעם בחזרה פנימה - מה אני מרגישה, מה אני צריכה כרגע, איך אני יכולה להיות טובה לעצמי. פעם אחרי פעם מנסה לבין שהלב שנפתח ונסגר הוא שלי.... לפעמים מצליחה, הרבה פעמים לא

חיבוק גדול.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שמישהו מתנהג בצורה נבזית של לתקשר באסאמאס או אימייל כי אז ברור שהוא מתעלל
אני ממש לא רואה את ההקבלה. מה שעלה אצלי היה, קודם כל, חוסר כבוד לעצמו.
זה לכאורה חוסר כבוד כלפייך, אבל בעצם בסמ"ס הזה הוא מבטל גם דברים שהוא הרגיש ונסחף איתם.

אבל די לנתח, אני מבינה לגמרי למה לא בא לך על זה, להיכנס לסרטים מכל תגובה וירטואלית, לדעתי זה הזמן הנכון לחזור לבסיסי - חושים, גוף, פרטי מציאות.
מציבה לעצמי משימה למחר להתחיל לאכול.
בתיאבון גדול.

[מי_מה*]

לא הצלחתי במשימה לפי שעה. אלא אם מחשיבים שלושה תמרים וקצת שקדים. בבוקר הכי קשה, אחר כך אני מתרגלת. אם כי גם עכשיו ממרת וכבר צהריים. הולכת לעבוד בבריכה. שוחה ובוכה. אין כמעט אנשים, קוראת, מציירת, מתרגלת מודרות. מצילה בעיקר את עצמי אבל רוב הזמן טובעת

[קן_לציפור*]

מרגיש לי עכשיו שזה פיתול בעלילה, לא סופה.
מקווה בשבילך. זה בטוח נכון לגבי חייך (לאו דווקא חייכם).
לי ממש עזר לשים את הפוקוס על החיים שלי ואז אני רואה ססטיסטים באים והולכים, למעט זמן או הרבה, והסרט הוא שלי.
לכן העלילה כולה שלך.

מציבה לעצמי משימה למחר להתחיל לאכול
לא הצלחתי במשימה לפי שעה
לאט לאט. את צריכה לעכל ברמה הרגשית וכנראה שאוכל גשמי באמת יכול רק להפריע לזה.

[יעל_צ*]

מי מה יקרה, צריך זמן, בעיקר זמן.

[מי_מה*]

תודה. אתן חברות טובות. החלטתי להוציא את עצמי לסדנת סופשבוע. אני רואה שלבד לא מתפקס לי הטיפול העצמי אז אני אשלם הרבה כסף ואקבל טיפול. קיבלתי הנחה של 30% ואת ברכתה של אמא שלי אז אין תירוצים. עד אז נראה לי אני אזחל קצת לחור למרר בשקט. ואפנק את הילדים. עכשיו אנחנו הולכים לקונג פו פנדה 2. סרט שאמור להיות חסין טיפטופים אבל יש מצב שאערפל את משקפי התלת מימד בכל זאת.
<מימה מתחילה לעלות לעצמה על העצבים עם הדרמטיות היבבנית>

[פלוני_אלמונית*]

שיר בשבילך

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

<מימה מתחילה לעלות לעצמה על העצבים עם הדרמטיות היבבנית>
ללא ספק סרט רע... (לא יודעת לגבי קונג פו פנדה).

[עדינה_ניפו*]

איזה שיר מעולה, וביצוע מקסים של שתי נשים מהממות!

סדנת סופ"ש - נשמע מעולה, מקנאה (בדיוק חשבתי לעצמי היום כמה הייתי מתה לעוד סופ"ש עם גבי ניצן!! הסדנה הטובה ביותר שהייתי בה)
אני חושבת שאת מהממת ואי אפשר לעקוף את הכאב אז תני לעצמך ליבב קצת או לבכות אם את רוצה או לצעוק אם צריך...
לא משנה מה המוח החכם שלנו "יודע"
הגוף היודע שלנו מרגיש
וצריך לתת לו לעשות את מה שהוא יודע לעשות - להרגיש.
ומה שהמוח שלנו כן יכול לעשות זה לא להפריע (-:
(אומרת לגמרי לעצמי)

[מי_מה*]

אבל עכשיו בוקר. והבקרים כאמור קשים לי. למרות ההצהרות חוזרת לכאן ליבב. אני יודעת שאני צריכה לשחרר ולטפל בעצמי אבל כל כך קשה לי לשחרר. הדיון במועצה מדבר על סימנים ואני כל הזמן חושבת אבל מה אם כל הסימנים הטובים שם? בכל זאת את יכולה לחטוף את המכה על הראש. אני אוכלת את הלב כי היה לי משהו כל כך טוב וכבר הייתי בטוחה שזה זה. וגם לו היה טוב. הרגשתי שאנחנו מחוברים בנשמות ועכשיו שנינו מתייסרים ובוכים כל אחד בבית שלו . אני לא הולכת להיכנס לסיבות שהוא נתןל'למה'. זה שלו ואני לא רוצה לדוש בזה יותר.אבל אצלי לא מרפה המחשבה על איך אפשר לוותר על דבר כזה. והגעגועים מטריפים אותי.
אמנף את קשיי השינה להליכת בוקר ואאחל לכולנו יום טוב מאוד ונעים.

אה,הסרט היה חמוד מאוד.לא בכיתי בכלל למרות שהיו בו קטעיםעם פוטנציאל למשקעים. הילדים התנהגו למופת והייתי מאוד גאה בהם.אפילו הצלחתי לאכול קצת! יש תקווה.

[מי_מה*]

"אהבה בלי כאב לב, אהבה בלי פחד |
היא אש בלי להבה ולהבה בלי להט
דולצ'יס אמור! |

אהבה בלי כאב לב, אהבה בלי פחד |
היא יום בלי שמש, כוורת בלי דבש
דולצ'יס אמור! |

אהבה בלי כאב לב, אהבה בלי פחד |
היא קייץ בלי פרחים, חורף בלי כפור
דולצ'יס אמור! " |
זה מתוך ספר נוער מצוין שנקרא 'אבן הראיה1 ועוסק במיתוס של המלך ארתור מנקודת מבטו של נער בן 13

[רוקדת_לאור_ירח*]

זה מה זה בסדר לייבב ולכאוב. תני לעצמך. עכשיו הזמן. חיבוק ואהבה.
ובואי לתספורת, זה יעשה לך נעים.

[פלוניפיתה*]

_"אהבה בלי כאב לב, אהבה בלי פחד |
היא אש בלי להבה ולהבה בלי להט_

כן. נכון. ל ג מ ר י !

[ריש_גלית*]

.

[סגו_לה*]

יקרה,אני באמת לא יודעת את כל הרקע,ויכול להיות שהפסיכולוגית רואה משהו שאני לא,אבל אני לא הייתי לוקחת שום דבר לטוב או רע.נכון\לא נכון.
גם לו יש פחדים,כעסים,לא בטוח שזה מעיד על מישהו שהיה פוגע בך באופן אמיתי.
אף אחד לא יכול באמת לפגוע בך.
היה כאן משהו חזק,ואת לא יכולה להתכחש לו,
אולי עוד לא הכל נגמר.
ואם כן,יבבי לך ככל שתזדקקי,יש על מה.
זאת נחיתת אונס,והיא כואבת.
סליחה אם אני חופרת...
אבל שיתפת וקשה לי לא לכתוב ממה שעולה אצלי שאני קוראת אותך.
איזה יופי שאת יודעת לדאוג לעצמך,
תתמסרי לטיפול בסוף השבוע,יש כאן עדר נשים שגועה איתך בגעגוע על מה שהיה.

[מי_מה*]

סגולה, כתבת מקסים. לא חופרת בכלל. חשבתי עלייך היום כי אני קוראת (שוב) את מקימי של נועה ירון. הייתי צריכה משהו מוכר ומנחם. עשה לי חשק לנסוע לאומן....
מחכה לסוף השבוע באמת.
וכן היה משהו חזק, נחיתת אונס זו בהחלט הגדרה הולמת..

[קן_לציפור*]

דיון במועצה מדבר על סימנים ואני כל הזמן חושבת אבל מה אם כל הסימנים הטובים שם?
מימה, אכתוב לך כאן, משום מה יותר אישי מבמועצה, למרות שגם שם זה מתאים.
נחיתת אונס, בהחלט נשמע מתאים.
ואת יודעת? אני זוכרת שבהתחלה אמרת שאיזה יופי שלמדת מהדף 'גבר שאוהב יותר' כדי לקרא את הסימנים הנכונים.
ואני בטוחה שהיו שם סימנים טובים.
כי הדברים הם לא שחור לבן.
בעיניי, ה'סימנים' האלה, לטוב ולרע הם בעייתיים. הם מנסים להכניס לתבנית, כדי שנתכונן מראש לטוב/רע ביותר.
זו בסך הכל, עוד טכניקה להרגיע את הפחד שלנו מהלא ידוע.
(וכמובן שכשיש סימני אלימות אז יש להזהר, אבל בכל הגוונים שבין לבין - אין באמת סימן מקדים למה יכול או לא יכול להיות).

אולי מתבקשת כאן כרגע איזו עצירה מנטאלית, חיבוק רגשי וסליחה ואהבה לעצמך.
לא יותר, לא פחות.
מאחלת לך פשוט להיות לעצמך עם עצמך

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

היה שיר ששמעתי וחשבתי עלייך. זה היה כשהייתם בגירסה הקודמת..
בינתיים לאור ה"אירועים" הוא מקבל תפנית אולי לכוון הביקורת, אולי הערגה, אולי לכוון התקווה ואולי אחר.
בכל מקרה עשיתי עבודת מחקר ולא מצאתי בשום אופן את גירסת המקור. אני חושבת שהשיר הזה דורש פשטות ושלמהל'ה חייב לנצל כל הזדמנות כדי להסתלסל ולהתקשט, גם כשזה לא מתאים...
זו הגירסה שהרגישה לי הכי מדוייקת ואחריה עם רונה קינן.
http://www.youtube.com/watch?v=ddRcaSSipB8

לא יכולה לאחל לך משהו יותר מדוייק ממה שאיחלה קנג'י ולכן ברשותכן אצטט:
מאחלת לך פשוט להיות לעצמך עם עצמך
ורק אוסיף ובאהבה

[מי_מה*]

נקודות - שיר נפלא. וגם די ליווה אותי באיזשהו אופן בתחילתה הקשר השיר הזה אבל לא בא לי לפרט על זה כרגע.
תודה לכולן. יהיה טוב.

[ציפורי*]

התעדכנתי. חושבת עלייך הרבה בימים אלו.
בינתיים רק שולחת אהבה, אולי אחרי הסופשבוע נדבר אם תרצי.

[עדינה_ניפו*]

עברת לי במחשבה, תוהה לשלומך... (לא שאני מבקשת עידכון יותר בשביל שתדעי שאני חושבת עליך)

[הגבירה_בחום*]

מותק שלי!!
יקרה אהובה... הרבה זמן נעדרתי מכאן ועכשיו התעדכנתי.
מכיוון שהיה לי פער של פוסטים להשלים ממאי, עוד התחלתי בתחושת התענגות על השפע הזה שסוףסוף מציף אותך, תחושה שהלכה וירדה עם קריאת האירועים האחרונים.
את בליבי יקרה, ואשמח כמובן לדבר איתך אם תרצי. אנסה אותך מחר בכל מקרה.
ורק רוצה לשתול במוחך עוד דימוי (אם ההוא מהגלות/ גאולה החזיק שנתיים יש מצב שגם זה)
לפני שבוע חגגנו לאמא שלי יום הולדת 70. ולרגל ההתגברות בפעם השניה על הסרטן החלטנו לעשות מה שעשינו ביום הולדתה לרגל ההתגברות בפעם הראשונה על המחלה - ונסענו יחד כל המשפחה לצימר בצפון.
היה מאוד מרגש ומלא בברכות מלאות באנטימיות ואהבה, ובברכה שאחותי הקריאה לה היא כתבה משפט קצר שנשאר חקוק אצלי:
חשוב שתזכרי, שמה שלא כואב - לא עובד! - זה היה כמובן בבדיחות הדעת אבל בכל זאת השאיר את חותמו ופעל עלי את פעולתו..
אוהבת אותך ואנסה לתפוס אותך מחר @}

[מי_מה*]

אני מודה לכולכן.
היתה לי חוויה מאוד עצמתית בסדנה. צריכה זמן לעבד ויש לי הרבה עבודה לעשות. אבל בהחלט בתהליך החלמה. תודה לאל!
מברכת את כולנו בשבוע טוב. שפע אור ואהבה @}

[אמא_ללי*]

שפע אור ואהבה
גם לך יקרה!

[יעל_צ*]

@}

אגב, חלמתי עלייך בלילה. זה היה במקום מאוד משונה שלא ברור לי בכלל איפה הוא נמצא.
מקום עם המון מסדרונות ומדרגות שהולכים בהם לאיבוד... וזיהיתי אותך מהתמונות בפייס....

[ציפורי*]

[עדינה_ניפו*]

היה לי כיף כל כך "לשוחח" הבקר!
השאיר אותי עם חשק לעוד...
חיבוק גדול

[מי_מה*]

אויש עדינה, גם לי.
משונה, כתבתי פה תגובה קודם והיא לא מופיעה. כתבתי שנראה לי שהמסדרונות שיעלצי חלמה הם מסדרונות התודעה שלי , שבאמת הסתובביתי בהם לאחרונה ואיז ה מזל שלא הלכתי לאיבוד אלא רק נמצאתי יותר ויותר

[הגבירה_בחום*]

מימוש, איזה משפט חכם כאן למעלה.
גם אני מרגישה כך לגבי מסדרונות הנפש והתודעה שלי בתקופה האחרונה...
שיהיה יום ממלא ומעצים, ואולי אולי היום נצליח

[יעל_צ*]

עוד פרט שנזכרתי בו, מהחלום - ראיתי אותך שם כמה פעמים, כל פעם רק לרגע קצר, ולא הספקנו בכלל לדבר, אולי רק להגיד שלום או משהו כזה. לבשת בגד צהוב - ובכלל היית בהירה כזאת וקצת מוארת (במובן שמשהו מאיר עלייך...).

מסדרונות התודעה שלי אם אלה היו באמת מסדרונות התודעה שלך, אז נראה לי שהחלום שלי מבשר טובות. נראית מאוד רגועה ונינוחה שם.

[מי_מה*]

רווח והצלה2
ביום שני היה לי רענון מצילים. זה דבר שעושים פעם בשנתיים כדי להחזיק תעודת מצילה בתוקף. היו כל מני ענינים סביב זה.הזכרתי את זה ברמז בבלוג של עדינה... למעשה עוד מאמצע החורף כשכ' המצילה המיתולוגית של הקיבוץ החליטה שהיא שולחת לקורס מצילים את אחד מנערי הטיפוחים שלה כבר ידעתי שהלך עלי (להלן הקורס למיגור הקורבנות) אצל כ' טובות הנאה ופייבוריזם הם דברים שנעשים לגמרי בגלוי והיה לי ברור שהוא הולך לעבוד במקומי. עשיתי איזשהו נסיון קלוש לשמור על מקומי אבל זה היה קרב אבוד מראש ולכן לא התעקשתי וויתרתי. כ' מצדה התחילה להתעלם מקיומי. כשהקורס של הבחור התעכב והיא נאלצה לבקש את עזרתי לחודש היא עשתה את זה ברגע האחרון ובאי חשק בולט. היחס שלה נהיה כל כך לא נעים עד שהתחלתי לא לרצות ללכת לבריכה בשעות שלה! ידעתי שכדאי שאדבר אתה. השיא היה שבשבת האחרונה ניגשתי להגיד שלום למציל התורן והוא שאל אותי "מתראים בשני?" לא ידעתי מה יש ביום שני והסתבר שזה היום של הרענון. רתחתי מזעם על זה שהיא לא הודיעה לי . ישבתי וחיממתי מנוע כולי עצבים ואחרי שעה כשהיא באה להחליף את התורן אמרתי לה הכי רגוע שהצלחתי,שהוא אמר לי שיש רענון ביום שני והיא רטנה לעומתי שהיא שמה לי הודעה בתא הדואר. מכיון שאני מרוקנת את התיבה הזאת לעתים רחוקות יצא לי כל האויר מהבלון ועזבתי את זה. למחרת הלכתי לקחת דואר ולא מצאתי שם שום הודעה. התקשרתי אליה והיא לא ענתה. . בימי שני ורביעי אני עדיין עובדת בבריכה כעוזרת למורה לשחיה (עבודה מקסימה ביותר). החלטתי שאני נשארת אחרי שהילדים הולכים ומחכה לכ' ומדברת אתה. היא טענה בתוקף ששמה לי הודעה, וכשניסיתי לברר לפשר היחס העוין שלה היא הכחישה גם את זה. ניחא. אני יודעת שהיא אדם מאוד חסר ביטחון ובגלל זה היא קונה את אהבתם של האנשים בהענקת טובות הנאה וכולי , על חוסר הביטחון הזהמכסה גם התנהגות קולנית וגסה ומימדים עצומים (יהיה רלוונטי בהמשך הסיפור). בכל אופן היא עברה מיד לחנופה, סיפרה לי איזה תגובות מדהימות היא שומעת על העזרה שלי בשיעורי השחיה ונפרדנו כידידות. אחר הצהריים התקיים הרענון ולכל אורך 4 השעות של הלימוד התיאורטי היא הגירה עלי דבש. הלימוד התיאורטי היה עזרה ראשונה והחיאה וזהדוקא גם חשוב וגם מענין. מעבר לתככים ולאינטריגות בצוות אנחנו שם באמת כדי להציל חיים אם חו"ח קורה משהו. הידיעה הזאת הדהדה לי בראש מאוד חזק כל הרענון. "אני יכולה להציל חיים! יש לי את הידע כדי להשפיע באופן משמעותי על גורלו של מישהו!". זה דבר די גדול.
ואז הגיע השלב המעשי... חשבתי שזה יהיה כמו בסיום הקורס שאני אצטרך לעמוד בזמנים וכל זה ונורא דאגתי אבל מסתבר שכאן הדרישות הרבה יותר רגועות. צללתי בלי בעיה 25 מטר(די דאגתי לפני כי בחודש האחרון עישנתי קצת יותר P-: ) ואת השחיה חתירה , חזה, צד , גב גם עשיתי בלי בעיה אבל אז הגיע תור הגרירות וכל הבנים הסתדרו להם בזוגות ואני נותרתי לכ' המצילה שמשקלה בדיוק כפול משלי והיא גבוהה ממני בראש לפחות. טוב, היא גררה אותי 100 מטר די בקלות .... וכשהתחלפנו חשבתי שאני אטבע בעצמי, זה היה קשה בטירוף, אבל מה? עשיתי את זה! שעתיים אחרי זה עוד רעדו לי כל השרירים אבל כן שימחה אותי הידיעה שאם אצטרך חו"ח להמשות מהמים אדם במשקל כזה (ובוא נחשוב על זה רגע זה יותר סביר מאשר שאיזה אתלט דקיק וצעיר יטבע) אני אוכל לעשות את זה. היה שווה.
ואתמול ביליתי את כל היום בתל אביב בסדנא של פראסאד שכבר יכול לקבל אזרחות כבוד בבלוג. אוח איזה שצף של אהבה טהורה הפראסד הזה. אבל אני אכתוב על זה בפעם אחרת...
ואשר ללב שלי , אצטט את אהוד בנאי :"הלב שלי פתוח פה ושם גם מהבהב,
הולך ומתרחק הולך ומתקרב. "
וזה הכל בינתיים

[הגבירה_בחום*]

_"הלב שלי פתוח פה ושם גם מהבהב,
הולך ומתרחק הולך ומתקרב. "_

וזה הכל בינתיים
זה המון מותק!
וסחתיין על ההתמודדות מול כ' וברענון, מצילת חיים שכמוך (-:
(())

[קן_לציפור*]

אחר הצהריים התקיים הרענון ולכל אורך 4 השעות של הלימוד התיאורטי היא הגירה עלי דבש
זה מעניין, כי הרבה פעמים כששמים על השולחן את העובדה הפשוטה ש-את שמה לב שיש איזה ענין מולך, ולמרות ההכחשה הצד השני יכול לשחרר.
כאילו היה לה איזה ענין איתך, וברגע שקראת לילד בשמו, היא רואה ש את רואה אותה - ובאיזה שהוא מהלך פרדוקסלי, זה גם משחרר אותה.

_אשר ללב שלי , אצטט את אהוד בנאי :"הלב שלי פתוח פה ושם גם מהבהב,
הולך ומתרחק הולך ומתקרב. "_
מקסים

[ציפורי*]

איזה סיפור משמח


"אני יכולה להציל חיים!

נשמע מאוד מעצים, ההבנה הזו.

[סגו_לה*]

כל מה שהן אמרו
אבל זה -(()) החיבוק שלי

[עדינה_ניפו*]

_ואשר ללב שלי , אצטט את אהוד בנאי :"הלב שלי פתוח פה ושם גם מהבהב,
הולך ומתרחק הולך ומתקרב._ " (-:
וממני

[מי_מה*]

מקסימות. אהובות. וקנג'י התובנה שלך כל כך מדויקת. יום לפני ששוחחתי את השיחה הזאת הבאתי את הבכור לשיעור קפואירה (כן, כן, ממשיך גם בחודש יולי) ועמיר מייד קלט שיושב עלי משהו ושאל מה קורה ואמרתי לו שיש איזה ענין ואני דוקא אשמח לדבר אתו כי הוא תמיד טוב בלעזור לי לא לתת שידרכו עלי והוא אמר שידבר אתי בערב. בסוף הוא שכח והתקשר כולו התנצלות בדיוק שתי דקות אחרי שגמרתי את השיחה עם כ' . סיפרתי לו את כל הסיפור וגם על השיחה והוא אמר שדוקא הייתי צריכה לתת לה על הראש ולא להיות נחמדה. לצעוק עליה ולהוציא את הכעס ושתדע לה. חבל שלא היו לי המילים של קנג'י, כי לא הצלחתי להסביר לו איך אני מרגישה שעצם העלאת הנושא כבר פתר את זה ולא צריך לצעוק.
החלונות שלי נקיים אני רואה צלול וכל מה שאני צריכה עכשיו זה להמשיך לנקות. זאת עבודה לא קלה אבל אני משתדלת להקדיש כל יום איזו חצי שעה לעבודה הזאת ובחיי שמתנקים דברים שישבו עליהם הרבה זמן. כמו שנקודות כתבה לי אחרי שמחקתי את הבלוג והדפבית , אי אז בתחילת 2009 , טיבו של האבק שהוא שב ומצטבר, אז אני לא נחה על זה רק מתמלאת בנחישות להמשיך ולנקות. זה מהדהד במציאות הפיזית , יא כמה מהדהד, כל מני דברים תקועים מתחילים פתאום לזוז. הללויה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

איזה סיפורון מסריחון.
היא זו שקובעת מי יעבוד בבריכה? וכמה אנשים משתתפים בריענון הזה? היא מארגנת אותו? אם זה לא הרבה אנשים למה שלא תרים טלפון? לאור התקרית הזו - אני הייתי מבקשת הודעה יותר "מוודאת", כי הנה זה יכל לחמוק ממך ולא היית עוברת את זה השנה.
אפשר לעבור את הריענון גם לא במסגרת הקיבוץ?

[יעל_צ*]

@}

[קן_לציפור*]

יא כמה מהדהד, כל מני דברים תקועים מתחילים פתאום לזוז. הללויה.
הללויה לגמרי!
רוצה לשתף? אני סקרנית לדעת...

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מאד אוהבת את דימוי האבק והחלונות. @}הייתי כותבת עוד קצת אבל חייבת לצאת לציד (שיהיה במה להאכיל את הגורה..)

[מי_מה*]

יש כל מני דברים אבל אני אשתף באחד וזה שאחרי ארבע שנים של תקיעות התרת הנישואין שלי מתחילה לזוז. בשורות טובות

[עירית_לוי]

את גדולה ועצומה. אין עליך

[מי_מה*]

תודה עירית נשמה, בדיוק באת לי ברגע שלא מרגישה כל כך גדולה ועצומה אבל זה כנראה עוד לכלוך על המראה שיתנקה בבוא העת. ממך לומדת להביט על זה בחמלה ולא להיכנס לפאניקה מזה. כולה חרדה קטנה

[הגבירה_בחום*]

גדולה ועצומה. אין עליך
(-:

[אום_שלום*]

מהממת שכמותך @}

[מי_מה*]

תודה לכן
נדמה לי שזה היה רבי נחמן שאמר שאין שמחה כהתרת ספקות. מהצד השני של המטבע אין עינוי מנקר כמו ספק. איך שאני עולה על גל של התרוממות מייד הוא (הספק) מתחיל לאכול בי בכל פה. "אולי זה הכל כאילו וסתם נדמה לי?". הדרך הרוחנית היא הרי קורית בבפנוכו של הבנאדם ואז אני שואלת את עצמי אם כל המדיטציות וההצהרות החיוביות והמנטרות והמודרות הן לא אחיזת עיניים. אם לפני פחות מעשרים וארבע שעות הצהרתי פה בבטחון שזה מהדהד בחיים האמיתיים אז לקח לתודעה שלי פחות מיממה להתחיל להטיל ספק. בחיי שלא פעם בא לי להיות סתם אדם-בהמה, לשכוח את כל המודעות ופשוט לחיות ככה בלי לשים לב כל הזמן בלי לנקות את העדשה, בלי להאמין למראות שעולים ושנדמה לי שאני רואה צלול. כי מה אם אני לא?
יש לי כמובן תשובות מלומדות לכל הספקות האלה. איך אמר פראסד? התודעה (mind) יש לה תפקידים חשובים אבל בין היתר היא גם מגבילה את החופש שלנו להיות ועל כן צריך להגיד לה יפה תודה על העבודה המצוינת שהיא עושה במילוי תפקידיה (איסוף ועיבוד מידע) אבל גם לשלוט בה כדי שלא תשתלט על השמחה כולה. כי את החיים החופשיים מנהלת הנשמה ומשכן הנשמה בלב. כל עוד אני שקועה בעבודה מהלב הספקות מניחים לי אבל ברגע שאני נותנת לתודעה לחרוג מהעבודות הרגילות שלה היא מתעללת בי.

[סגו_לה*]

על זה ר' נחמן אמר,שלפעמים צריך לזרוק את השכל,להיות בפשטות ותמימות.
אבל הוא הבדיל בין שכל - או טחינת שכל ל דעת - ישוב הדעת.

[מי_מה*]

קיוויתי שתבואי

[אום_שלום*]

"אולי זה הכל כאילו וסתם נדמה לי?"
הכל תנודות, תנודות התודעה. גם הצהרות הבטחון וגם הספקות הן שני צדדים של אותו מטבע בדיוק כפי שאת בעצמך כתבת.
יוגאס צי'טה וריטי נירודהה?

[עירית_לוי]

בחיי שלא פעם בא לי להיות סתם אדם-בהמה, לשכוח את כל המודעות ופשוט לחיות ככה בלי לשים לב כל הזמן בלי לנקות את העדשה, בלי להאמין למראות שעולים ושנדמה לי שאני רואה צלול. כי מה אם אני לא?
כן, להתבאס שחוה אכלה מעץ פרי הדעת...

המיינד הוא חשוב עד שהוא הופך למנגנון הגנה: להסחת דעת מהחוויה עצמה ומההתנסות האותנטית.
האתגר כמו שאני רואה אותו הוא גם להסכים לפעמים שיהיה לכלוך, אבל מבלי להזדהות איתו (=לזכור שהוא לא האמת). לא למהר לנגב אותו עם המיינד כדי להספיק להסתכל לו מקרוב בעיניים. כדי להפסיק לפחד ממנו, ובסופו של דבר כדי שהוא יפסיק להידבק לנו לעדשה.

[מי_מה*]

האתגר, כפי שאני מבינה אותו, הוא לא להיצמד למושא התשוקה, אלא להבין שהכל בסופו של דבר מביא לטובתי העליונה. שמה שנדמה לי כצרה צרורה בסך הכל מאיץ בי לגדול ובסופו של דבר כל שנותר לי לעשות הוא לאהוב בכל הכוח ולהרבות טוב. לחייך, לשמוח, לאהוב, להעתיר חסד איפה שאני יכולה. זה נדמה ממש קלי קלות כשהילדים ישנים ואני לעצמי, אבל כשהכל ער וזז ומרצד זה לעתים מאוד מסובך.

[רוקדת_לאור_ירח*]

אני כאן. קוראת ומבסוטה ממך, מותק.
אין לי דברים חכמים להגיד חוץ מחיבוק, כי קצת מאוחר לי בשביל ממש לחשוב.

[ריש_גלית*]

@}

[הגבירה_בחום*]

גם אנוכי מבסוטה ממך מותק.
ועירית, מאוד מסכימה עם המשפט הזה:
האתגר כמו שאני רואה אותו הוא גם להסכים לפעמים שיהיה לכלוך, אבל מבלי להזדהות איתו (=לזכור שהוא לא האמת).
ביוגה קוראים לזה ראגה ודוושה (משיכה ודחיה) שהן שתי תכונות שמנהלות את החיים שלנו באותה המידה וגורמות לנו להיות אחוזים ומזדהים באותה המידה ובאמת האתגר הוא לזהות גם את המשיכה שלנו למשהו וגם את הדחיה ומתוך ההתבוננות להזדהות קצת פחות ואז גם פחות למהר לנגב מייד את הלכלוך
שבת שלום @}

[מי_מה*]

ולפעמים הכי טוב פשוט לצאת מהבית
ההוא מהפשטידה, בסוף נהינו חברים טובים. הלבבות של שנינו נתונים לאחרים ונעים לנו לדבר. אז היום הוא בא עם הילדים שלו ואני עם הילדים שלי והעברנו ערב בבריכה עם קידוש כהלכתו (עם כל הכבוד, אני אוהבת שיש לי גבר שמקדש ועוד עם כל הסילסולים)וארוחת ערב נעימה והיה מאוורר ברמות. כמה אפשר לנקות? לפעמים צריך לנוח.

[מי_מה*]

ועוד משהו לגבירה, חבל שלא היית בסדנא של פראסד, הרבה דיברנו שם על צמדי הניגודים. ובכלל זו פעם ראשונה בעשרים ומשהו שנים שאני בעולם היוגה שאני יושבת בסשן כזה ארוך של דיבורים ואני אשכרה מבינה על מה מדברים. לא רק מבינה, גם נהינת מהשיחה!
ובכל מקרה גם בלי להבין, כבר שנים אני יודעת שצריך למצוא את המרכז הזה בין משיכה לדחיה, את המקום הזה בלב שיכול להיות מסופק פשוט כי אני אוהבת אותי ואז זה לא כזה ביג דיל אם מישהו אחר אוהב אותי וזה לא כזה אסון אם מישהו לא. ההבנה רק עוזרת להשתמש יותר טוב בכלים שכבר יש לי.

[יעל_צ*]

@}

[עדינה_ניפו*]

כמה אפשר לנקות? לפעמים צריך לנוח
לגמרי (-:

[הגבירה_בחום*]

ועוד משהו לגבירה, חבל שלא היית בסדנא של פראסד
כןכן... חשבתי על זה מבעוד מועד ובסופו של דבר הייתי כ"כ עמוסה בענייני ועם צורך כ"כ גדול להתכנסות, ששכחתי מהסדנאות שלו.
יותר מהכל אני מרגישה ברוויה מאוד גדולה מלמידה ותוכן מילולי נוסף (היית מאמינה שאפילו לי ימאס ממילים מתישהו?) שאני בעיקר צריכה להיות עם עצמי ולעבד את כל המלל שכבר יש.
בכל מקרה, מאוד שמחה לקרוא שנהנית והתרגשת (-:

[פלוני_אלמונית*]

ההוא מהפשטידה, בסוף נהינו חברים טובים. הלבבות של שנינו נתונים לאחרים ונעים לנו לדבר
איזה יופי! משום מה זה הכי משמח אותי. משהו דומה קרה גם איכשהו פה, לא עם הפשטידה שלי אבל עם ספק ידיד מהעבר.
<קרוטונית>

[עירית_לוי]

[אפרת_מ*]

מי מה, שלחו אותי לתרגל את הסרת ראש אביר באבחה אחת

ממש מענג לקרוא את ניסוחייך.
מה שעלה בי זה בעיקר דימוי של "הנסיכה שלבשה שקית מנייר": חזקה, חכמה, ונראה איזה נסיך מפונק מתעסק איתי, קודם תדע להרוג דרקונים כמוני.

המרגיעון: עוצמה היא לא להשתמש בכוח העומד לרשותך
הדיוק, הדיוק...

[מי_מה*]

אפרת, נראה לי שאת כבר יודעת לעשות את זה מעולה
אם כבר נכנסתי הנה אשתף קצת. במסיבת יום ההולדת המשפחתית (היה אירוע רב מתברכים: יומולדת לבכור, לנ' אחיניתי, תוש גיסתי, אני עצמי ואחי החמוד ואז התברר שגם לחברה של האחיין שלי), יצא שאף אחד מאתנו לא הרגיש מיוחד במיוחד. מבחינתי זה סבבה... לא יודעת לגבי החוגגים האחרים (נדמה לי שהבכור קצת התבאס). בכל אופן בשלב הברכות הניף אבא שלי את כוס היין שלו (זו לא היתה הראשונה וזה ההסבר היחידי שיש לי לכמה שפיץ הוא יצא עם הברכה שלו) ואמר: "אני מאחל לך סיומים קצרים והתחלות חדשות!" ובאמת בחודש האחרון , אפילו בלי להסתיר מההורים , הילדים או מעצמי, התערבבתי עם האקסים שלי כאילו לא נפרדנו וכאילו לא כאב, שיחות עם זה, פגישות עם ההוא, דיבורים בטלפון, ומה לא. והאמת שכבר למחרת המסיבה התברר לי באופן סופי ומוחלט שהסיפור עם מאיר גמור (פירוט במועצת החירום וגם שם לא יותר מדי מפורט) ושהידידות של עם איש הפשטידה בעצם לא בריאה לי כלל. עוד באותו היום היתה לי שיחה מאוד מוצלחת עם בעליל"ש שסופסוף מצא אהבה חדשה והיא לוחצת עליו הרבה יותר ביעילות ממני לגמור את ענין הגירושין. עם איש הפשטידה אני נפגשת היום. קבענו ים עם הילדים. הוא עוד לא יודע את זה אבל זו פגישתינו האחרונה. מעדיפה להגיד לו את זה פנים אל פנים ולהתחבק לשלום. שלאק שלאק שלאק, החוטים ניתקים. ואני אשתף גם בעוד סיפור ששיתפתי בו הרגע בפייסבוק. לפני 22 שנה התעוררתי לפנות בוקר והשכן שלי ישב על המיטה שלי. אני הייתי ערומה לגמרי מתחת לשמיכה והוא לבוש. הייתי קצת שתויה. זו היתה חופשת שבת מהצבא והלכתי עם חברים לפאב. לקח לי זמן להבין שמה שקורה שם לא בסדר. בסוף הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ואני ביקשתי ממנו ללכת והוא ביקש שלא אספר לאף אחד. הבנאדם היה אז כבר נשוי והיה מאז ומעולם איש דוחה שמן מאוד ומסריח מאוד. לא סיפרתי הרבה זמן וכשכן סיפרתי אף אחד לא עשה כלום חוץ מהשכנים הגברים האחרים שלי שהתחילו לפקוח עיין וגילו שהוא כל הזמן בעצם עוקב אחרי ויושב להתסכל לי בחלון בגינה מאחורי הבנין. מסתלק מייד אם מישהו מגיע. אחרי שנה נמאס לי מאזלת היד של הקיבוץ והתלוננתי במשטרה וזה נפסק. הבנין שגרתי בו אז כבר היה מיועד להריסה מזה עשור. חלפו עוד שני עשורים והבנין עוד לא נהרס. בסדנא שהלכתי אליה לפני חודש עלה האירוע הזה כאירוע מכונן שצריך לעבוד בו על הכעס ולנקות אותו. עשיתי עליו את התרגיל פעמיים והיה נראה שניקיתי. אבל אז שבוע אחרי הסדנא הלכתי לטיפול פנים. כ' הקוסמטיקאית היא גם מתקשרת רבת עוצמה ובסוף הטיפול היא אומרת לי תשמעי אני לא יודעת אם היה לך אתו פעם משהו אבל שוב ושוב ראיתי את נ' (השכן) יושב לך עמוק בפצע ברגליים. סיפרתי לה מה היה והיא אמרה שזה יושב אצלי הרבה יותר חזק מאשר רוב בעלי אותו היא רואה הולך ונחלש. כשהאירוע עלה בסדנא אחת המסקנות שלי היתה שזה שלא טיפלתי באירוע שבו גבר נכנס אלי בלילה ורק יושב ומדבר הביא לזה ששמונה עשרה שנה אחר כך נכנס אלי גבר עם סכינים באמצע הלילה. בכל אופן הלכתי הביתה ועשיתי עוד ניקוי על האירוע וגם דיברתי עם הסייעת בסדנא שאיתה עבדתי בפעם הראשונה והיא עזרה לי לודא שבאמת ניקיתי. והנה אתמול הרסו סופסוף את הבנין שבו זה קרה. ניקיתי את האירוע מהנשמה שלי ומקום האירוע נמחק מעל פני האדמה.
לחיי התחלות חדשות!

[אום_שלום*]

שיואו את מדהימה! איזה עוצמות! מעריצה אותך! שלושה סימני קריאה.
מדהים איך דברים מתחבאים להם בכל מיני פינות אפלות וממשיכים לנהל אותנו כל כך הרבה שנים אחרי.
אבל הרבה יותר מדהים מזה היא העובדה שהצלחת לנקות את כל זה מתוכך וכמה ההדהוד החיצוני של זה חזק וברור.[
נשיקות ו

[הגבירה_בחום*]

אבל הרבה יותר מדהים מזה היא העובדה שהצלחת לנקות את כל זה מתוכך וכמה ההדהוד החיצוני של זה חזק וברור.
ממש!!

[עולם_ומלואו*]

ניקיתי את האירוע מהנשמה שלי ומקום האירוע נמחק מעל פני האדמה
אני אוהבת סיפורים כאלו... כל הכבוד לך

[מתחדשת*]

ניקיתי את האירוע מהנשמה שלי ומקום האירוע נמחק מעל פני האדמה

חזק.

[רוקדת_לאור_ירח*]

סיפור מצויין.
מדהים איזה דברים אנחנו סוחבות עלינו לפעמים בלי לדעת שהם יושבים שם בכלל ומה הם עושים. אצלי השנה בטיפולים צץ אירוע שלא זכרתי כ 20 שנה, הדחקתי ופתאום הוא עלה בהקשרים שכביכול לא קשורים אליו בכלל. לדעתי הוא עוד יצוץ ויעלה עוד איזו פעם-פעמיים בזמן בחודשים הקרובים כי הוא כבר עלה.

[הגבירה_בחום*]

עוד דבר שעולה לי הוא שהכל באמת באמת קיים אצלנו, והמציאות החיצונית שלנו היא מראה אחת גדולה שמשקפת את מצבנו הפנימי ולא ההיפך כמו שכ"כ הרבה פעמים אנחנו נוטים להאמין שקודם יקרה משהו חיצוני ואז תהיה לנו תחושה פנימית מסויימת.
קודם משהו קורה ומבשיל אצלנו ואז, מהמרכז התהודה שלו מתפזרת ומקבלת ביטויים במציאויות השונות שלנו.
והנה הדוגמא של המבנה הזה על כל הכובד שלו והמטען הוא דוגמא כ"כ טובה לזה: קודם מוטטת אותו מבפנים, ניקית אותו, פינית אותו אנרגטית, ואז הגיעה שעתו להתפוגג גם פיסית.. זה ממש מעולה.
@}

[עירית_לוי]

כל הכבוד. זה באמת מאוד חזק.

[עדינה_ניפו*]

וואו, באמת חזק!
נראה לי שאני גם צריכה לעשות כמה נקיונות מהסוג הזה.
נדבר...
אוהבתותך מימה מאמי!

[יעל_צ*]

@}

[מי_מה*]

חמודות. כל פעם , אחרי שאני כותבת כאן ומגיעות התגובות המתפעלות יש בי גם צד שמשתומם . כי אני רואה שאני מתקדמת , זה לא שלא, אבל תמיד זה נדמה לי כמו זחילה בחול, עם כל הגרגרים בין השיניים, והאטיות והשריטות מהסלעים וזו נראית לי התקדמות קטנה ואטית ואז אתן משקפות לי תמונה של צעידה זקופה ואיתנה . תודה על זה.

[אמא_ללי*]

חמודות. כל פעם , אחרי שאני כותבת כאן ומגיעות התגובות המתפעלות יש בי גם צד שמשתומם . כי אני רואה שאני מתקדמת , זה לא שלא, אבל תמיד זה נדמה לי כמו זחילה בחול, עם כל הגרגרים בין השיניים, והאטיות והשריטות מהסלעים וזו נראית לי התקדמות קטנה ואטית ואז אתן משקפות לי תמונה של צעידה זקופה ואיתנה . תודה על זה.

מאד מזדהה עם התחושות האלה. בגלל זה כל כך חשוב לכתוב ולשתף, לקבל את השיקוף האיתן והזקוף (והאמיתי!) הזה.
את מדהימה והעוצמות של הניקוי הזה (ושלך בעצם) מאד מרגשות....

[קן_לציפור*]

את מדהימה והעוצמות של הניקוי הזה (ושלך בעצם) מאד מרגשות....

[מצ'רה*]

מתייחסת לזחילה בחול.
הקטע שאני הכי אוהבת בהארי פוטר הוא זה:
בספר השביעי אחרי שרון מוציא את החרב מהבריכה הארי אומר לו תודה (הדיאלוג מצוטט מהזכרון)

.You releasede the sward. You saved my life. You ruined the horkruks
רון אומר: You make it a sound a lot cooler then it really was
והארי עונה: Things like that alwayas sound cooler then they were. I've been trying to say that to you for years

ככה אני מרגישה ביחס למה שכתבת: מבינה. אבל באמת את הגדוּלה רואים יותר טוב מרחוק.
(סליחה על השגיאות באנגלית. איך בכלל כותבים הורקרוקס? הקטע הזה לא עובר טוב בתרגום העברי והילדים שלי לא הבינו בכלל מה התפעלתי ממנו כל כך.)

[מי_מה*]

עם כל משפט של הארי פוטר אני ישר מזדהה עד העצם. אגב הוא חגג יומולדת ביום ראשון. בן 21 אם חישובי אינם מטעים אותי. מזל טוב הארי!

[אפרת_מ*]

ואוו.
גם לי נראה עוצמתי.
וגם לגמרי מתחברת מכך שמהצד שלנו זה נראה ומרגיש כ"כ כ"כ שונה.
ולפעמים אפילו נראה לנו מעט מדי, מאוחר מדי, או למה לקח לנו לעזאזל כ"כ הרבה זמן להגיע לזה..

מצ'רה, אכן ציטוט שווה.
נשמע שהילדים שלך עוד לא בגיל שהם מבינים באמת את ההבדל, ולכן לא התלהבו ממנו כמוך.

מי מה, העלת נקודה חשובה.
יש מישהו בקיבוץ שפעם התקרב וניסה לגעת לי בחזה. חבר של ההורים, הייתי עושה על הילדות שלהם בייביסיטר, והנה הייתי איתו באיזה חדרון צפוף, והוא ניסה. שמעתי עליו הרבה דברים כאלו כשהיה באיזה תפקיד עם ממשק איתנו בחט"ב, ואף פעם לא הטריד אותי. ואז זה קרה.
זה האדם היחיד אי פעם שלא באמת סלחתי לו. לא עשיתי עליו "מסע". וגם כשניסיתי לבד לטפל בזה, לא נראה היה לי שיש שם דברים כבדים, או שלא הצלחתי להגיע אליהם ולשחרר אותם באותו הרגע.

[מצ'רה*]

נשמע שהילדים שלך עוד לא בגיל שהם מבינים באמת את ההבדל, ולכן לא התלהבו ממנו כמוך.
מגינה על הגורים: הם ממש גדולים ולגמרי חכמים. בתרגום לעברית העומק של זה לא עבר.
(מימה סליחה, ואפשר למחוק)

[אפרת_מ*]

מצ'רה - זה נשמע באמת יותר תכף מבוגרים מאשר גורים