לאחר הרבה הרבה מחשבות, תהיות והתלבטויות החלטנו לעשות שינוי מהותי בחיינו.
בשלב ראשון אדם עומד סוף כל סוף לתפוס ביצים ולהתפטר מעבודתו התובענית והלא מעניינת כבר שנים, ולחשוב מה הוא באמת רוצה לעשות בחיים.....
בשנים האחרונות אדם חוזר מעבודתו המשמימה ב 18:00, 19:00 או 20:00 בערב, אין לו זמן לעצמו, לאשתו ולילד. בקושי יש לו זמן לחשוב עד כמה הוא אומלל בעבודה, עד כמה הוא שונא אותה, עד כמה הוא היה חולם לשנות....
האבטלה המיוחלת אולי תפתח פתח קטן למחשבה על כוון מקצועי....
(עדיפות למשרה חלקית, ולגבי השכר - משהו שיחזיק אותנו בחיים....
)בשלב שני, אנחנו עומדים למכור את הבית ולהיפטר מהמשכנתא המטורפת שלקחנו
(50% מההכנסות....) ובכך להקטין באופן משמעותי את ההתחייבויות וההוצאות שלנו ואולי קצת נצא מהלחץ הכלכלי...
בשלב שלישי, אנחנו רוצים לשנות אזור מגורים. כרגע אנחנו גרים באזור המרכז , סטנדרטי למדי, אנשים כאן עובדים במשרות מלאות, הילדים שלהם הולכים למעון/גני ערייה אח"כ לצהרון וב 17:00 חוזרים הביתה.
אנחנו מרגישים נטע זר בעירנו, מה שחשוב לנו זה האושר של הילדים שלנו. אם טוב להם - טוב לנו. לא רואים את עצמנו ממשיכים לגור כאן, מחפשים לעבור אל מקום בו נוכל להשתנות, לצאת מהמרדף הלא נגמר סביב הזנב של עצמנו , רוצים לשנות את הסביבה לסביבה לא מלחיצה כלכלית, עם מוסדות חינוך אלטרנטיבים ואיכותיים (עדיפות לדמוקרטי), אויר טוב, קהילה חמה, צעירה ועם ילדים.
חרשנו את הגליל ונידלקנו על ישוב אחד במשגב, אבל מוסדות החינוך במרחק נסיעה לא קצרה וזה מרתיע אותנו (להעלות את הגוזלים על אוטובוס כל יום.....בין הרים ובין סלעים) .
החלטנו שאנחנו רוצים לחיות פשוט , קרוב לטבע וקרוב לילדים. אדם לא מוכן יותר להסתפק בשהייה של שעתיים ביום בממוצע במחיצתם - חווה כבר מאז הולדת הילד הראשון (לפני 4 שנים+) פרשה מחיי עבודה בחוץ לטובת חיי עבודה בבית, גידול הילד, היתה איתו עד גיל 3. ולמה לא יותר? כי.....לא הרגיש לנו נכון.
ואמרנו כבר שהאושר של הילדים=האושר שלנו?
הילד היה מאושר במסגרת המשפחתון של שנה שעברה. ממש פרח!!!
לא נרחיב, אבל השנה הוא רשום לגן עירייה מזעזע ויותר לא הולך מאשר הולך (הוא אומר במילים מאוד פשוטות: "לא טוב לי בגן", או "יש בגן הרבה מידי ילדים") ואנחנו חוסכים ממנו את התענוג. בסוף פברואר נפסיק באופן רישמי גם את התשלום לערייה עבור הגן....לא חבל? 800 ש"ח!!!! (חיסכון נוסף)
אנחנו מאוד נירגשים כל פעם מחדש לקרוא סיפורים של אנשים שכמעט או שעשו את זה (מיץ פטל), מקווים לשמוע את תגובותיכם, אנשי באופן, ואת רעיונתכם, אם יש.....
