מחנכים בבית בלונדון

[אנונימי]

חינוך ביתי

[חמוטל_בת_חוה*]

שלום לכל המגיעים לכאן. אנחנו בלונדון ומחנכים את שני ילדינו בבית. אני אעדכן בקרוב מה אנחנו עושים, ברגע שלא תהיה לי בידיים אחת ישנה ויונקת..... אבל חוץ מזה אם מישהו אחר שם מחנך בבית בלונדון ורוצה להפגש.... או אפילו אם מישהו בביקור רוצה לבקר בקבוצה שלנו, אנא, צרו קשר

[אורית_אוקו_ערוסי*]

הי
עכשיו מצאתי גם את הדף הזה.
תתחדשי.

[תבשיל_קדרה*]

ברוכה הבאה

[נונה_בי*]

ברוכה הבאה@}
דף בית אישי

[ליזה_ליזה*]

או שמא דף בלוג? @}

[חמוטל_בת_חוה*]

יום חמישי אצלינו הוא יום מלא פעילות. בבוקר אני צריכה לשטוף את הריצפה, כי חברתי הלן אלרגית לחתולה שלנו. היום פורים והשנה אנחנו לא בדיוק חוגגים. התכוונתי לארגן מסיבה מחר, אבל בגלל שבדיוק יום שישי של הפסחא, הקבוצה הרגילה שלנו לא נפגשת, וזה התפקשש לצערי. בבוקר לפני השטיפה תום שואל אותי למה חוגגים את פורים ואני מתחילה לספר לו את סיפור המגילה. הוא כמעט בן שבע, אבל זו הפעם הראשונה שהוא שומע את הסיפור. בזמן שאני מספרת אני נזכרת בעצמי, ויוצא קצת מבולגן. אבל אחר כך הוא מבקש שאספר שוב. אני נזכרת שיש לי דמויות נייר של אסתר המן אחשוורוש ומרדכי משנה שעברה, ואני נותנת לו להחזיק אותן בזמן הסיפור. הוא באמת מקשיב ונהנה. מוצא חן בעיניו שבמקום את היהודים הרגו את המן וזה חורה לי במידה מסוימת, אם לומר את האמת. אבל אני מחליטה לא להתחיל להגיד לו שחכמינו אמרו ש"בנפול אויביך אל תשמח" יש גבול לשיעור היהדות היום! בזמן שאני שוטפת הוא שואל למה זה כלכך חשוב לדבר עברית? ואני מסבירה לו שבכך שאנחנו מדברים את השפה, אנחנו משמרים אותה. נוצרת שיחה על העברית שמתה אלפיים שנה ועל אליעזר בן יהודה והחידושים שלו. תום אומר "אני מכיר את השם אליעזר, מאליעזר והגזר" ... אז בסך הכל אני יוצאת עם תחושה שהילד לא יוצא לגמרי נטול תרבות. כשהלן מגיעה מסתבר שהיא ארגנה כמה חומרים מענינים לעבודה הבוקר, והילדים עובדים יפה, מציירים על שקף, עובדים בחימר. תום מכין שונית אלמוגים מחימר וחרוזים, וליבי בת השנתיים מחקה אותו ועושה אחד דומה משל עצמה. היא יושבת במרכז השולחן בזמן שהיא עובדת
נעים לי כשמגיע אחר הצהריים והילדים בשכונה חוזרים מוקדם מבית הספר בגלל הפסחא, ניקיטה, הבת של השכנים, עוברת את הגדר לחצר שלנו, והילדים משחקים באקדחי מים ובארגז החול. אני בכוונה לא יוצאת החוצה, נותנת לקבוצה הקטנה להרגיש שהם קצת לא מפוקחים בכל רגע ורגע. אז נמצאים בחוץ ליבי, הנרי בן שנתיים וחצי, ג"ורג" בן שש תום בן שבע וניקיטה בת שמונה וחצי. לא שומעים אפילו רגע אחד של בכי או אי הבנה. בערב, אחרי ארוחת הערב המשותפת, ואחרי שאני שוב שוטפת את הרצפה מארגז החול שנראה שעבר בשלמותו אל חדר המגורים שלי, פיטר, בן הזוג שלי ואב ילדיי, מביא מילים של שיר שתום אוהב, שהוא הוריד מהאינטרנט. שיר על עכבר. כולנו שרים ביחד. בסוף יום כזה אני מרגישה ממש יופי שאנחנו עם תום וליבי בבית, שהם איתנו

[חמוטל_בת_חוה*]

שבת. מזג אויר יפה, ובפארק יש יום פעילות. אני נשארת עם תום בזמן שפיטר לוקח את ליבי להאכיל את הברווזים, למצוא כלבים נחמדים וכו. הוא מקשט צלחת נייר בנוצות צבעוניות. סביב סביב בצורת מנדאלה. אני אומרת לו שאסתכל אם יש עוד איזה שהם חומרים מעניינים, כי באמת יש המון סוגים של ניירות וצבעים וחומרי אומנות שם. אבל כשאני קצת מתרחקת. אני רואה שהוא ממש מסיים, ושהוא לא צריך יותר. אז אני עומדת מאחוריו, עם הגב אליו, ומציירת על הקיר הגדול שקודם ציירתי עליו עם ליבי. אני עומדת ממש לידו, אבל הוא איכשהו מפספס אותי, וכשהוא מסתכל מסביב הוא חושב שהוא אבוד. הוא הולך בחדר מבוהל, ובסוף מוצא אותי וכועס. אני מסבירה מהר שחשבתי שהוא רואה אותי, ומציעה לו להוסיף לציור שלי. הוא מתרצה, מהר מכפי שחשבתי שיקרה. אולי הוא מזהה בקול שלי את האמירה בין השורות: אל תתחיל עם סצנה פה. אחר כך במשך כל אחר הצהריים הוא עצבני מאוד. בערב, לפני השינה, הוא מספר שהוא מרגיש שמאותו רגע היום שלו נהיה יום חרא. אני נזכרת בזמנים שתום היה יותר צעיר, ורק רציתי כל הזמן שהוא יהיה "מאושר" עד כדי כך שאם הוא התחיל לבכות ממשהו, כל מה שרציתי היה להרגיע אותו. אני מרגישה שטעיתי. שהייתי צריכה לאפשר לו לכעוס עד הסוף היום אחר הצהריים

[ענת_גביש*]

חמוטל, זהירות, הודעה מעליבה, אבל באהבה:
בא לי נורא לקרוא, אבל קשה ב תגובת גוש (אני יכולה כמובן להסתדר (-: אבל חשוב שתדעי)
(אם נעלבת רק תדעי שגם לי העירו פעם וככה נחשפתי למושג הזה. ובאמת עד אז לא שמתי לב שהיה קשה לקרוא אותי)
אפשר למחוק אחרי שתקראי.

[ענת_גביש*]

אוף עכשיו לא נעים לי אז שולחת לך פיצוי את דפים באקראי דף נדיר שמעלה מהשיכחה של מה חדש כל מיני פנינים (ולפעמים גם סתם אבנים וצמיגים קרועים.) אבל בכל כניסה רשימה חדשה.

[סיגל_ב*]

ברוכה הבאה @}
מעניין לקרוא אותך.
מצפה לעוד.

[יעל_כ*]

ברוכה הבאה. מותר לשאול מה אתם עושים בלונדון?

[ב_דחילו*]

אם הוא התחיל לבכות ממשהו, כל מה שרציתי היה להרגיע אותו. אני מרגישה שטעיתי. איזה כיף לבן שלך, לחיי הטעויות שלנו וכמה חמלה ועוצמה יש בהן. ברוך שעשנו אשה.

מצטרפת לברכות, אוהבת מאוד מאוד לקרוא אותך @} @}

[מ_י*]

מצטרפת לברכות.
מה כוונתך ב"קבוצה שלנו"?

[רונית_סלע*]

מקסים ומעניין @} , אשמח לקרוא עוד .

[חוה_בת_חיים*]

חמוטל,עד היום לא נכנסתי לאתר , ועכשיו דבר ראשון פגשתי אותך...
כואב לי בשביל הבחורה שאמרו לה פעם על תגובת גוש והיא הזדרזה להפנים זאת כערך - כי אז איפה הביטוי העצמי?
או אולי יש מדור אחר לשם כך ואני עוד לא מספיק מכירה ת'אתר.
הרי אם משהו 'גוש' למישהו אז אפשר גם לא לקרוא. לא ככה?

[חמוטל_בת_חוה*]

יותר מחודש לא נכנסתי לאתר. הייתי עסוקה נורא, וגם נסעתי לבקר את אחותי בבוסטון. עכשיו יותר טוב. פיו! דבר ראשון. תגובה לענת, בהתחלה לא הבנתי למה את מתכוונת, וגם אחרי שסוף סוף הבנתי, לא נעלבתי בכלל, בעיקר בגלל שהסיבה העיקרית ל"גוש" זה בגלל איזו בעייה במחשב שלי שבהיותי בלונדון,ובגלל שיש לי מקינטוש בעצם אנגלי, יש לי בעייה עם הפיסוק. אז אני אעשה מאמץ להתגבר על זה בדרך אחרת. אנחנו נמצאים בלודון משום שפיטר לונדוני במקור, ונפגשנו כאן כשבאתי ללימודים. השאר זה הסטוריה, כמו שאומרים פה. כשאני אומרת "הקבוצה" אני מתכוונת שיש לנו קבוצת חינוך ביתי מאד מאד פעילה, שחלק מהאנשים בה היו במקור בקבוצת עיקרון הרצף, שהיתה קבוצת תמיכה שהקמנו בלונדון לפני כחמש שנים. מהר מאד הילדים גדלו, והפכנו לקבוצת חינוך ביתי. כל אחד מאיתנו גם התחבר לקבוצות חינוך ביתי באיזור המגורים שלו. אבל יש קהילה מאד פעילה. ואנחנו יוצרים גם מפגשים, גם פעילויות לילדים, וכמובן גם יוצרים מסורות קהילתיות מסוימות. כרגע אנחנו עסוקים בתכנון מחנה הקיץ שלנו. בשנה שעברה הגינו את רעיון "קהילת קיץ" שבתכלס זה מחנה של שלושה שבועות ביער אפינג, שמשפחות הקהילה פשוט עוברות לגור במחנה בחודש אוגוסט, ולא לוקחים חופש מהעבודה וכל זה, אלא מי שצריך ללכת לעבודה, פשוט הולך מהמחנה וחוזר אליו בערב. בשנה שעברה זה היה המחנה הראשון, והשנה אנחנו מתכננים משהו קצת יותר מאורגן, עם תשומת לב ללקחי העבר. חוה בת חיים תבקר בו ותספר לכם!!!! השבוע פתחנו את קבוצת התמיכה בהנקה שהקמנו והיא פועלת בכל יום שישי אחר הצהריים. בימים אחרים בשבוע ישנן פעילויות אחרות . זהו בעצם הנושא שלי היום: התהייה האם אנחנו עסוקים מדי, או אולי האמירה שאנחנו עסוקים מדי? בתקופה הזאת לפני הקיץ יש לילדים בקבוצה שלנו הרבה פעילויות, משום שהם בעצם אחראיים למופעים בקרנבל הקיץ העירוני של הנפה שלנו, וגם ליצירת בובות קרנבל ענקיות. אז כרגע ישנן הרבה סדנאות שהן בעצם הכנה למופעים. יש לי הרגשה שתום קצת עייף, ואני שואלת את עצמי האם ככה זה חינוך הביתי.... מעגלים וגלים ולפעמים עונות יובש ופתאום מבול. אפרופו מבול, לא יודעת אם כתבתי שיש לנו גן ירק. אם עולה בדעת מישהו איזו פינונת קטנטונת, תדעו שהוא ענק!!!! בינתיים שתלנו תותים, דומדמניות,אוכמניות שחורות ואדומות, שום, תפוחי אדמה, תירס וכרוב. אבל החשופיות אוכלות את הכרוב בטירוף!!!!! מחר, אם אגיע לכאן, אכתוב על מה שקרה עם הקורקינט, ועל יום רביעי הקדוש.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ואוו, חמוטל.
נפלא מה שקורה אצלכם. הקבוצה, התמיכה, העשייה המשותפת.

ואני שואלת את עצמי האם ככה זה חינוך הביתי
אני חושבת שכן. גם אצלנו זה כך.
כמובן שאצלנו החינוך הביתי שונה לחלוטין, ביגלל צורת החיים כאן. הרבה נעשה בתוך הבית, בתוך החוג המשפחתי בלבד. כיף לכם שאתם לא לבד בדרככם בעיר שלכם.
המשיכי לספר. @}

[חמוטל_בת_חוה*]

תודה אורית
כן, העובדה שיש אנשים וילדים אחרים מאד מאד עוזרת. כואב לי הלב כשאני חושבת על הבדידות שאת חווה שם. גם לי היתה תקופה מאד בודדה כאן בהתחלה
כשאני אומרת התחלה אני לא מתכוונת בחודשים אלא בשנים הראשונות כאן. עכשיו יותר טוב
היום יום נעים ופיטר בבית. אנחנו עובדים בגינה ובבוקר עבדתי עם ליבי בת השנתיים בגן הירק שלנו. יש הרבה עבודה

רציתי לכתוב על הקורקינט. לתום יש קורקינט שהוא נוסע עליו לכל מקום. הוא קיבל אותו במתנה ליום ההולדת בשנה שעברה. בדיוק לפני כמה ימים, איילה, שהיא חברה של תום מהקבוצה, אמרה לו שהוא משתמש בקורקינט כל כך הרבה, שזה ממש הפך לחלק מהגוף שלו ,והוא היה כל כך מאושר
ואז הקורקינט פשוט איבד בורג
תום היה נורא עצוב ובכה המון, ולא האמין לי בשום אופן שאפשר לתקן. בכל אופן, למחרת, פיטר צלצל מהעבודה ואמר שאולי כדאי לקנות אחד חדש, משום שמסתבר שהם במכירה וחבל על המאמץ

תום פשוט לא הסכים לשמוע על זה! !וככה עשינו דרך ארוכה ומפרכת למרכז "עשה זאת בעצמך" והשגנו בורג מתאים,והקורקינט תוקן בקלות.
תום היה פשוט מאושר
כלכך שמחתי שהוא ראה שאפשר לתקן דברים
דרך אגב, אם יש בעיות בהקלדה שלי, זה בגלל שליבי מפריעה!!! אוי, ענת, אני מתנדבת לקבל תסביכים כל כך בקלות.... עכשיו תם זמני
זה כבר גובל בהתעללות, איך שאני מתעלמת ממנה

[חמוטל_בת_חוה*]

ןעכשיו הילדים שלי הלכו לישון.עוד יום נגמר
בבוקר פיטר לקח את תום לשיעור כלי הקשה (עוד סדנא שבסופה תהיה הופעה בפסטיבל) ובינתיים ליבי ואני עבדנו בגן הירק. עישבנו, השקנו, וכמובן אספנו אפר שנשאר מהמדורה של יום שלישי, מסביב לכרובים המסכנים. היה כיף
בדרך חזרה מהשיעור, הם הלכו בחזרה לחנות ששם קנינו את הבורג בשביל הקורקינט (נקרא לו קורקי, כי ככה תום קורא לו) כשקנינו את הבורג תום ראה שם מן ווקי טוקי שבנאים משתמשים בו כדי לתקשר בזמן שהם בשטח. ווקי טוקי אמיתי ממֿש, לא צעצוע,והוא החליט שבשביל זה הוא יוציא את הכסף שלו מהקופה. אז פיטר לקח אותו ישר לשם, וחזר ילד עם ווקי טוקי
איזה אושר! ומאותו רגע הוא התחיל: להגיד "עבור" להגיד"רות עבור" וכולי
אחר כך עבדנו בגינה, ותום השתעשע בווקי טוקי והעביר ערוצים
פתאום הבנתי שהוא בודק כל ערוץ וערוץ, לראות אם מישהו נמצא על הקו
ואכן, הוא מצא ילד אחר באיזור,שגם הוא בדיוק היה עסוק בווקי טוקי!!! איזו שמחה
הם דיברו בקשר כל אחר הצהריים

דבר אחר: לפני כמה ימים ביקרה אצלי חברתי האהובה ג'יזלה. היא מאז ומתמיד היתה לא בטוחה בעובדה שהילדים שלה הולכים לבית הספר. כרגע מתחשק לה להוציא אותם. היא סיפרה לי שהבת שלה, שהיא בגיל של תום, מקבלת מילים נורא קשות להכתבות כל שבוע, ושהבן שלה, שהוא בסך הכל בן חמש, מרגיש די אבוד בתוך המערכת. שאלתי אותה למה לא שמים את גבי בהקבצה האמצעית. למה היא מוfרjה להיות בהקבצה הכי גבוהה אם זה קשה לה? וג'יזלה אמרה שהם אוהבים לאתגר את הילדים. חשבתי על זה, וזה נראה לי משונה. אמרתי לה שאני לא זוכרת כמעט מה למדתי בבית הספר, בטח לא בגיל שבע, אבל שנראה לי שמה שלמדתי על למידה, נשאר בתוכי. היא אמרה שנראה לה שמה שגבי לומדת על למידה, זה שזה קשה

אמרתי לה שבסך הכל היא תמיד יכולה להוציא אותם לשנה, ולראות איך הולך. היא תמיד אומרת שהיא יודעת שבבית הם יקבלו חינוך יותר טוב, אבל שהיא לא בטוחה שיש לה כוחות לזה. הזכרתי לה שכולנו נתמוך בה., אם היא תחליט להוציא אותם מהמערכת. כבר הרבה זמן אני מרגישה שהיא ממש בקצה, כמעט שם, ואני שואלת את עצמי, מתי ואיך והאם זה יום אחד יקרה
אני היום מבינה שההחלטות ביחס לחינוך ילדינו, נעוצות כל כך עמוק במי שאנחנו, כמו ההחלטות ביחס ללידה, להנקה, לחיסונים, לשינה המשותפת

היום אני במקום כל כך בטוח ביחס להחלטה לחנך בבית, בחלקו בגלל שאני מבינה יותר טוב איך זה בכלל קרה. ואני רואה חברים שהצטרפו לקבוצה, נגיד משפחה אחת שהצטרפה בשנה שעברה, הם לא יכולים לתאר לעצמם את החיים כמו שהם היו פעם, כשהילדים כמעט ולא היו בבית

יום רביעי הקדוש, אמרתי שאכתוב עליו

זה כבר כמה זמן שאנחנו(כלומר כמה אמהות בקבוצה) חושבות על דרך מסוימת לחגוג את הנשיות שלנו ביחד. בהתחלה חשבנו ליצור מן
moon group
שבו נפגש ונדון בעניינים נשיים, או משהו כזה
בסוף התחלנו להפגש בימי רביעי, אחרי שיעור חימר, כל פעם בבית אחר, לבשל ביחד, לשתות יין, לצחוק, לבכות... כל מה שבא
הילדים איתנו, כמובן
זה פשוט נהדר! יוצא מרגש ונעים, בלי שום פלצניות מיותרת
איכשהו זה שזה בערב, ומיוחד רק לקבוצה מסוימת שנפגשת בצורה קבועה, עצם זה נותן לפגישות כוח. אנחנו קוראות לזה
wednesday thing

[אורית_אוקו_ערוסי*]

נשמע ממש נפלא, מפגשי הנשים שלכם.
כן יירבו.

[חמוטל_בת_חוה*]

כן. זה באמת כיף להתחזק בעזרת אנרגיה נשית מפרגנת

היום יום ראשון, פיטר בבית, והוא לקח את תום לשיעור טרמפולינות בבוקר. באותו הזמן, ליבי ואני, בגן הירק כמובן
מוסיפות עוד כרובים לערוגה, כי כמה מהכרובים ששתלנו לפני שבועיים נאכלו קשות על ידי החשופיות. בנוסף להשקייה, גם כיסינו את ערוגת הכרובים ברשת. התותים מצמיחים פרחים. התירס בחלקו צומח יפה ובחלקו לא, אז הוספנו עוד זרעים
ליבי נרדמה בסוף, ככה סתם בזמן שישבה בעגלה, לאור השמש הנהדרת. שמחתי שהיא ישנה שינה טובה, כי אחר הצהריים הייתי צריכה לבקר קליינטית שילדה לפני שבועיים, ורציתי שהיא לא תהיה עייפה כשאני הולכת
אני עובדת בתור דולה, בקבוצה ביחד עם עוד שלוש דולות אחרות, שגם הן מחנכות בבית
אנחנו עובדות בצורה כזאת, שלכל יולדת יש שתי דולות שממונות עליה, ואחת מהשתיים יוצאת ללידה. זה עובד טוב מאד בשבילי, משום שכרגע אני לא יכולה לצאת בלילה, כי ליבי עדיין יונקת בלילה. אחרי הלידה אנחנו תמיד עושות ביקור סיום, כשהמשפחה קצת מתאוששת. אז היום עשינו ביקור סיום כזה
היה כיף להשאיר את הילדים עם פיטר ולצאת
אבא שלו בא לבקר את הילדים, והביא לתום מן רובוט להרכבה, אז מיד כשחזרתי, ויכולתי לשים עין על ליבי, תום רצה שפ-יטר יעזור לו להרכיב את הרובוט, והם עבדו ביחד קצת לפני השינה
כשהשכבתי אותו לישון הוא היה נורא נרגש. בעוד שלושה ימים יש לו יום הולדת
הוא מרגיש מאד בוגר, והוא חושב שהוא עומד לקבל רובוט
לא אמרתי לו שהוא צודק

כמעט כל הילדים בקבוצה שלנו נסעו למחנה חינוך ביתי ארצי השבוע. אנחנו לא נסענו השנה. הרגשתי כל כך לא מאופסת אחרי הנסיעה לאמריקה, והייתי כל כך עסוקה, שלא יכולתי להעלות על דעתי עוד נסיעה
עכשיו אני ממש מרוצה שנשארנו בבית, וכולנו יכולים קצת לנוח, לעשות כביכול קצת חופש

[חמוטל_בת_חוה*]

גם יום כאילו שקט עם הילדים הוא בעצם מלא פעילות

תום רוצה, על הבוקר, להכין עוגת גזר, כי מחר יש לו יום הולדת. אז אנחנו יוצאים לסופר לקנות מה שצריך. פשוט עשיתי פסח בארון אחד במטבח וזרקתי את כל מה שהיה בפנים, אז אין אפילו קמח בבית

ליבי בעגלה היום, ולא במנשא, כי הקרסול שלי פתאום שוב כואב. באסה רצינית, כי כבר עברה כמעט שנה וחצי מאז שנקעתי, או שברתי משהו שם. הרנטגן לא היה ברורֿ אבל הנכות ברורה לגמרי

אז היא נרדמה בעגלה, ועברנו בדרך לסופר גם אצל האיש שמוכר לי את הבדים למנשאים. הזמנתי אצלו עוד בד
תום קנה לעצמו שישה כפתורים. היה נעים לצפות בו בזמן שבחר אותם. אמרתי למוכר:כמה קל לשמח ילד! ואחר כך הלכנו לסופר

בדרך כלל פיטר עושה את הקניות, ואף פעם לא עם הילדים, אז זו חוויה בשביל תום, ואני עושה מאמצים יוגיים להיות רגועה

מאמצים יוגיים זאת אומרת לא מתאמצת בכוח, אלא בתשומת לב

בכלל החלטתי שאני לא אריב יותר עם תום על ההתכוננות לצאת מהבית בבוקר, על להתלבש, לאכול ארוחת בוקר, לצחצח שיניים... היו כמה פעמים שנשבר לי, וצעקתי עליו ואז גם כשהוא כבר התלבש, כבר יותר התרגזתי, כבר על כך שהוא פתאום מקשיב כשאני מרימה את הקול

ואז הבנתי שבמקום הזה הוא כבר חסר אונים
יותר ממני

וחלאס, בשביל מה אנחנו מחנכים בבית, אם לא כדי שלא נעשה את הריצה המטורפת

מחר בני הבכור בן שבע

שבע שנים פתאום נראות לי ארוכות כלכך
אמרתי לו היום: לפני לא הרבה זמן אתה היית התינוק
והוא אמר: לפני הרבה זמן,את מתכוונת, אמא
ןחשבתי, שבאמת זה די הרבה זמן, אבל פתאום הבנתי את אמא שלי, שלפעמים עדיין יוצא לה הזכיר לי שפעם הייתי בתוך הגוף שלה

ליבי התרפקה על הבטן הערומה שלי ואמרה: הבטן של אמא שלי שלי
שאלתי אותה: את יודעת שפעם גרת בתוך הגוף של אמא? והיא אמרה כן
נראה היה שהיא כמעט זוכרת

ג'יזלה ביקרה אצלי עם הילדים היום
היא סיפרה לי שאתמול החליפו לזק גרביים בבית הספר לשחורות כי היא שלחה אותו עם גרביים חאקי, והמדים זה עם גרביים שחורות
אמרתי לה, למה את מספרת לי את זה? את יודעת מה אני חושבת
היא אמרה שהיא רוצה להיות במקום בו הידיעה שהחינוך בבית הכי טוב ונכון עבורם היא ללא עוררין, היא אמרה שהיא יודעת שהם יקבלו חינוך יותר טוב בבית
שהיא יודעת שבבית הספר מבזבזים זמן
שהיא דואגת שאף פעם כבר לא יהיה לה זמן לעצמה
שהיא תבלה את כל הילדות של הילדים שלה בפארקים
אמרתי לה : את צודקת...מה רע בפארקים???? צחקנו, אבל אני חושבת שקשה לה
אמרתי לה שהיא לא מוכרחה להחליט לתמיד. אפשר גם להוציא אותם רק לשנה
וגם, שנוכל לטפל בילדים אחת של השניה כדי שיהיה לנו יותר זמן לעצמינו

תום הלך לישון מאד מאד נרגש לקראת מחר
הוא ביקש שנעשה לו חפש את המטמון עם המתנות

עוגת הגזר מתקררת בתנור עם הציפוי הכי הכי טעים בעולם: 250 גרם גבינה לבנה, ארבע כפות סוכר, כפית קינמון ושתי כפיות תמצית וניל. ת ע נ ו ג
אי אפשר לתאר כמה שזה טעים. את מוכרחה לנסות את זה, אורית

[ב_דחילו*]

אי אפשר לתאר כמה שזה טעים. את מוכרחה לנסות את זה, אורית יש פה עוד אנשים אני קוראת אותך ונדמה לי שאני צופה בסרט (או טועמת ממתק..).

מזל-טוב לתום @} @}

[חמוטל_בת_חוה*]

אוי, סליחה, כולכם מוכרחים לטעום
תודה בעד המזל טוב

[מיכל_אופנהיים*]

היי חמוטלי,מזל טוב לתום , כבר אמרתי , פעם שנייה בחיים שלי ושלו שהוא מסכים לדבר איתי בטלפון.
מתה ליסוע אליכם (אולי ספטמבר אוק'), בכל מקרה נא לשלוח לי דיסק עם כל התמונות מהביקור האחרון.

• חשבת לעשות פה צירוף תמונה של המנשא או בדף של המנשאים,

**חשבת /תם צריך לשאול את תום ,לצרף אולי mp3 של השיר שהוא כתב והפקנו לו שנה שעברה?
אם לא את הסיפור אני חייבת לספר (אבל בלי לפרסם את המילים),

שנה שעברה בביקור של חמוטל תום וליבי (למי שלא יודע אנחנו בנות דודות) הוזמנו למפגש עם בנות הדודות מדרגה שנייה שלנו(אנחנו קוראים להם החוזרים בתשובה) הדתיות חרדיות והמקסימות ,שבמקרה לכולן בנות מאותו המחזור של ליבי ואלמה.
שמחנו להתראות איתן עם כל הצאצאים הקטנים בכיות ,פיפי,קקי הנקות ו תום!!,( שנראה היה שעובר עליו משהו בין ריכוז מחשבתי ש"מתבשל" לבין חוסר סבלנות מוחלט), לפתע עלה במוחו רעיון "אמא אני חייב עט ודף,עכשיו" .חמוטל שהייתה בשיא ההמולה איכשהו הצליחה לתמרן בין לבין ולהשיג לו את מבוקשו.
תוך חמש דקות תום חזר לחמוטל עם שיר מ ד ה י ם ושר לה אותו קרוב לאוזן (אני מזכירה אנחנו עדיין בחדר מלא תינוקות וקרובי משפחה), "תום זה מדהים, אני מבקשת שתלך למיכל ותשמיע לה את זה," אמרה חמוטל. הלכנו שנינו מההמולה לחדר שקט ,סגרנו את הדלת,תום מאוד התרגש ואני חיכיתי... ואז הוא שר לי את השיר פעמיים בשיא הדייקנות!!
כל כך התפעלתי ,ואמרתי לו שנקליט אותו למחשב ונחבר לזה ליווי אצלי בבית או שנלך לסטודיו של אח שלי ונעשה הקלטה רצינית יותר.
תום התלהב כל כך ,כולו נרגש רץ לספר לחמוטל.
תוך כמה ימים התיצבנו באולפן של אח שלי ,לחוויה מעשירה יותר ,הרבה כלי נגינה וציוד של אולפן הקלטות!
(מה אני הייתי נותנת בשביל שמישהו ייקח אותי לאולפן כדי להקליט בגיל של תום)
בהתחלה עזבנו את תום עם אח שלי ללא ההתערבות המוסיקלית שלי ,והלכנו לנו הבנות לדפוק חומוס!
חזרנו אחרי שעתיים ותום עוד עבד מול המיקרופון עם האוזניות כולו מרוכז בהוראות שקיבל (לגבי המיקרופון) התברר שהיו קצת זיופים. ניסיתי להתערב הכי בעדינות: איזה אקורדים כדאי כדי לייצב את המנגינה בחזרה, לשיר בשקט ולראות שהוא מאשר אם ככה המנגינה או כך.
תום יצא מהמפגש תשוש ומתוסכל שלא יצא הכל מושלם . ניסינו להסביר לו שזה תהליך ואין דרך קיצור ,זה עזר אולי קצת כי הוא תפס כל כך מהר במה התבלבל.
לאחר יומיים של התאמנות אישית שלו(לבד) התייצבנו שוב באולפן,הפעם אני נשארתי וחמוטל הלכה עם ליבי ודודה של תום ששמרה על אלמה.
תום שר פיקס ! עשינו כמה "תייקים" הפעם היה לו כבר פחות ריכוז לאור התחושה שהסיום קרב,..
לתום יצא שיר מהמם עם המילים והמנגינה שהוא כתב. הליווי שהבאנו התחשב ביצירה שלו, ממש הרגשתי וגם אחי איך הוא היה רוצה שזה יישמע אם הוא היה יודע להגדיר את זה במונחים מוסיקליים. כל כך שמחתי שיש לו סביבה אשר תומכת ביצירתיות שלו ועוזרת לו בהוצאה לפועל כל כך מהירה ועמוקה ,בדיוק לפי הצרכים ,ללא התערבות האגו שלנו.
ומה היה נושא השיר בקצרה,על תחושת הבדידות שהייתה לו באותו הערב---

[חמוטל_בת_חוה*]

היה יופי של יומולדת, רגוע
ואפילו בלי בכי

מסכן, ילד מאושר

היום בבוקר ג'יזלה באה שוב לבקר
אתמול היא קפצה לתת לתום מתנת יומולדת ולא רצתה להכנס
אמרה שיש לה מצברוח חרא

ישר אמרתי לפיטר: היא בטח התעצבנה על מה שאמרתי לה על החינוך הביתי

אבל בלילה חשבתי על זה, ואמרתי לעצמי שאם היא היתה רוצה לשמוע שזה נהדר לשלוח ילדים לביתספר, אז היא לא היתה שואלת אותי

אז בבוקר שלחתי לה אס אם אס שתבוא לאכול עוגת יומולדת איתי לארוחת בוקר, והיא הגיעה עוד לפני שהתלבשנו, אז היה בוקר אינטימי נעים

היא שכחה למלא לבת שלה את הבקבוק מים לפני שלקחה אותה לביתספר
וגבי אמרה לה: אבל אמא!!! אסור למלא בברז שבכיתה!!! המורה אמרה שאסור!!! והיא התבאסה מזה לגמרי

אז היא באה לבכות אצלי על מר גורלה
היא אמרה שהבעל שלה כבר אמר לה הבוקר שהוא חושב שכדאי להוציא אותם

ראיתי כמה זה קשה לה, להיות כבר לא שם ועדיין לא כאן, והיא אמרה, שהיא מרגישה שהעובדה שהילדים שלה במערכת החינוך כובלת אותה, שהיא לא מצליחה להיות האדם החופשי שהיא רוצה להיות

;ה היה חזק עבורי

היה יום נעים עם הילדים, יום כזה של לא לעשות כלום
לא יצאנו אפילו לגן הירק, כי ירד גשם כל היום
אתמול הייתי שם עם ליבי
נראה שהכרובים מתאוששים, ושהרשת ממש עוזרת
גם התירס צומח, ואפילו יש כמה גזרים
והמון פרחים על שיחי התות

לפני שהשכבתי את תום לישון, הוא אמר לי שיש לו המצאה: תנור חיכוך! זה מן קופסת מתכת ששמים בתוכה את מה שרוצים לבשל, אז מכניסים אותה לתוך צינור ברזל, ובעזרת שתי ידיות, מסובבים במהירות עד שנוצר חום מספיק בגלל החיכוך, ומה שיש בפנים מתבשל!!! אני חושבת שהעובדה שהוא נכווה מהחתיכה של הבורג שניסרתי כשתיקנו את הקורקינט, השאירה את חותמה על המוח שלו
יחי החינוך הביתי

[חמוטל_בת_חוה*]

תודה,מיכלי, על התיאור המרגש והמדוייק כל כך. מה דעתך על זה ששתינו כתבנו בדף באותו זמן??? הייתי בשמחה מצרפת פה את השיר, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה

[אורית_אוקו_ערוסי*]

חמוטל יקרה.
כמה מרגשים הסיפורים שלך.
איזה כיף לך ולמשפחתך.
טוב אולי המשפט "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר" עובד עלי כאן, אבל יש לך באמת משפחה מורחבת מקסימה ,וזה נפלא, ותום שלך הוא ילד פיקח, יצירתי ומקסים.
אני בהחלט הולכת להכין את העוגה עוד היום. תאכל מחר. מבטיחה לכתוב תגובות...

[חמוטל_בת_חוה*]

היום נסענו לרויסטון לבקר את חברתי מגי השוודית, ואת ארבעת ילדיה. נסיעה של שעתיים וחצי ברכבת. שוב נזכרתי כמה אני אוהבת לנסוע עם הילדים שלי

אחר הצהריים הלכנו לקחת את מגן וקייטלין מבית הספר. חוויה משונה, לעמוד בחצר בית הספר עם תום, וליבי ישנה במנשא על הגב שלי. אני הלבשתי את תום באדום, כדי שאוכל לזהות אותו אם הוא יתרוצץ, (למי שלא יודע, זה בגלל שאני די עיוורת, יש לי בערך ראייה עשרה אחוז)ֿ, ולמרבה דאבוני, ראיתי שבחצר בית הספר הוא פשוט נעלם לי, כי הסוודר של מדי בית הספר הוא אדום.... איך לעזאזל אפשר להסתדר בסביבה כזאת בלי ראייה מושלמת, כשכל הילדים נראים אותו דבר, כי הם לובשים בגדים זהים? אילו הייתי צריכה ללבוש מדי בית ספר בתור ילדה, אני לא חושבת שהייתי מסתדרת
אחד הדברים שהדהים אותי בחוויה הזאת היתה הצפיפות בחצר ובכיתה

אחר כך חזרנו לבית של מגי, והילדים שיחקו בחוץ, אפילו כשהתחיל הגשם


כשאני רואה קבוצת ילדים רב גילית משחקת, יש לי חווית עונג מיוחדת במינה

זה כאילו משהו ברמה ההורמונלית

היה נעים גם לראות איך תום משתלב בקבוצה, כי הוא משחק עם הילדים האלה רק פעם בכמה חודשים
הם קיבלו אותו כל כך יפה, וראיתי שהוא מתנהג באינטימיות ובהומור
צוחק בחופשיות ונראה כאילו הוא מרגיש בנוח בתוך הגוף

והוא המציא היום מתכון חדש: קוראים לזה סלגטי, וזה ספגטי ברוטב סלט... טוב, אולי לא כל ההמצאות שלו כאלה גאוניות
ברוך השם הילד יצא כמעט נורמלי

[חמוטל_בת_חוה*]

אחרי שכתבתי אתמול בערב, סיפרתי לפיטר על החוויה הזאת שהיתה לי בחצר בית הספר
איך שתום פתאום נעלם לי בים האדום
ואמרתי לפיטר שאני מרגישה מאד שלמה, כרגע עם ההחלטה לחנך את תום, ואחר כך גם את ליבי ובטח מי שעוד יבוא, בבית

פיטר אמר שגם הוא מרוצה, ושהוא לא רואה את תום אי-פעם הולך לבית הספר
צחקתי, כי בעבר היו לנו שיחות מאד סוערות בנושא
וגם כמה ויכוחים סוערים
אה, וגם כמה ריבים מכוערים ביותר.... שנינו צחקנו כשחשבנו על זה אתמול

היום יוצא רגוע כזה

תום היה בבוקר בסדנת כלי הקשה, ועכשיו הוא שוכב לו על הרצפה, חצי צופה באליפות הליגה עם פיטר, חצי חושב לעצמו וסופג רוגע שבתי
ליבי מרביצה שינה במנשא

מחר החבר'ה שלי חוזרים מהמחנה, והאמת היא שגעגועיי לחברות שלי (במיוחד לקאת'י אהובתי )מגיעים לשיא

[אורית_אוקו_ערוסי*]

היום יוצא רגוע כזה
אלה הכי כייפיים

[חמוטל_בת_חוה*]

נכון
פעם ימים כאלה שכאילו לא עשינו בהם כלו, היו טיפה מלחיצים אותי
הייתי חושבת בסוף היום על כל מה שעשינו או לא עשינו
שואלת את עצמי, האם הילד מתחנך בבית, או שמא הוא שוכב יום שלם על הרצפה ובוהה בתיקרה

היום אני יודעת שכאשר יש לו את שלוות הנפש לשכב ולהסתכל על התיקרה, זוהי ההצלחה האמיתית של החינוך הביתי
שקט פנימי, שמתוכו יכול לצמוח כל דבר

[חמוטל_בת_חוה*]

יום ראשון, פיטר בחופש. היה ערב כזה שהלכתי לישון מאוחר מדי בשבת, וליבי התעוררה בשש בבוקר. הייתי כלכך סחוטה, שפשוט נרדמתי על הספה, וישנתי כמעט עד תשע, כשליבי שיחקה לידי, כל כמה זמן מבקשת משהו, מספרת משהו, באה לינוק. באיזשהו שלב גם תום התעורר והם שיחקו יחד, אבל אני הייתי פשוט ישנונית....... אחר כך פיטר התעורר, והתחיל הבוקר
לתום היה שיעור טרמפולינות ארוך היום, של שעתיים, אז הוא היה צריך להתארגן טוב עם ארוחת הבוקר וההתלבשויות וכל זה. אני מוכרחה לציין, שנראה לי שהענין של ההתלבשות והיציאה מהבית בבוקר מתחיל להיות קצת יותר קל, בעיקר בגלל שינוי גישה מצידי, שגורם לתום לשתף פעולה יותר
אחרי שהם יצאו, יצאתי לגן הירק עם ליבי
בדיקת כרובים העלתה את התוצאות הבאות: למרות הרשת, הבירה, המלח והאפר, עדיין חלק מהכרובים קצת אכולים
אבל חלק מהכרובים שנאכלו קשות לפני שבועיים, מתאוששים.הפלא ופלא
התירס צומח יפה, וגם הגזר מתחיל לצמוח
התותים בריאים והערוגה שלהם נקייה. השום צומח יפה, אבל לא הספקתי לעשב את הערוגה, כי עישבתי בין תפוחי האדמה

מה אני מנסה לומר? שהיום הרגשתי סוף סוף, שאני מתחילה להבין משהו, אולי קטן,בחקלאות
עישוב רציני בין שתילי התפוחי אדמה, הראה לי שאני מזהה את העשבים בקלות, ולא תולשת צמחים אכילים
וכאשר הכנתי את החלקה ליד לשתילת העגבניות והפלפלים, הרגשתי שהטכניקה שלי משופרת
אז מחנכים בבית בלונדון זה כרגע, מחנכים אותי ולא דווקא את תום
מעולה! ישבתי שם והנקתי את ליבי, היא רצתה לישון, ולי זה מאד מתאים שהיא תרדם בזמן שאני עובדת. היה שקט נעים כזה, ששומעים אנשים עובדים בחצרות שלהם מרחוק,היתה רוח, ועננים גדולים שטו בשמיים, משתנים במהירות. מסביבי הכל ירוק וחום, אפשר ממש לראות באדמה את העבודה שאנשים משקיעים בחלקות שלהם, וגם אצלי כבר רואים שמשהו קורה

הרגשתי ממש חופשיה, מזמן לא הרגשתי ככה

אחר כך ליבי נרדמה, ובסך הכל הספקתי איזה שלוש שעות עבודה היום
הייתי הרוסה אחר כך

תום עבר לרמה שבע בטרמפולינות
חוץ מזה הוא נפל מהטרמפולינה היום, אבל הוא לא רצה לדבר על זה
אני חושבת שזה היה בגלל שכל פעם שהוא חשב על זה הוא רצה לבכות. הטרמפולינה בגובה מטר שלושים מהרצפה, אני חושבת שהוא חטף מכה רצינית

אחר הצהריים עליתי לעליית הגג להוציא בגדי קיץ לליבי, וגם בגדים לתינוק של חברה, ולעוד תינוק אחד שמבקר בקבוצת הנקה שהקמנו. זה משהו שעובד מעולה בקהילה שלנו, שכולם מעבירים בגדים אחד לשני
תום עלה איתי לגג, ואני חושבת שהוא חטף שם התקפת נוסטלגיה, כי הוא ראה שם כל מני דברים שהוא לא ראה כבר הרבה זמן. לדוגמא, המאוורר, שעלה לשם בסוף הקיץ שעבר, ואנא, סילחו לי, ידידי הנמסים בישראל, ובטח עוד יותר אורית בטנזניה, אבל עדיין אין צורך במאוורר בלונדון.... אז תום אמר: הוא היה כאן כל כך הרבה זמן, שכבר שכחתי איך קראתי לו"

הוא נותן שמות לחפצים

ליבי שיחקה באותו זמן בחוץ, עם פיטר
היא עשתה כאילו היא כלב, וקראה לעצמה
?נימפו הכלב. סליחה, ניִמְפּוּ הללב. נימפו זה בחיריק, שווא, פ דגושה ושורוק

לא יודעת מאיפה היא הביאה את זה

[חמוטל - ניקדתי, ברשותך.]

[אורית_אוקו_ערוסי*]

הרגשתי ממש חופשיה, מזמן לא הרגשתי ככה
איזה כיף.

[חמוטל_בת_חוה*]

היום נסענו לחוה העירונית. בימי רביעי יש לנו קבוצה שם בבוקר, ואחר הצהיים יש סטודיו לחימר שם, עם תנור והכל, שהרבה משפחות מחנכות בבית שלא באות בבוקר לקבוצה באות אליו, וגם כאלה שלא מחנכים בבית

ישנן כמה משפחות מוסלמיות שמחנכות בבית שבאות לחימר. הזמנו אותם כמה פעמים להצטרף לקבוצה בבוקר, אבל הם תמיד מתרצים באיזושהי סיבה, ובינתיים לא באו

אני חושבת שהם מאד דתיים, ולא אוהבים כל כך להתערבב
זה בסדר
הילדים שלהם נורא נחמדים, וכולם שם מניקות עד איזה גיל שלוש ארבע
אז כן יש שפה משותפת

הקבוצה של יום רביעי בחוה היא קצת שונה מהקבוצה "שלנו". חלק מהחברים בקבוצה "שלנו" מבקרים בה באופן קבוע, אבל איכשהו זו יותר פגישת חינוך ביתי מאשר קהילה

היום שאלתי את עצמי מה עושה את ההבדל? הרי גם פה וגם שם אנשים נהדרים, ילדים נהדרים, וכמובן שטחי התענינות וגישות דומות
בכל זאת ההבדל ניכר

איכשהו בקבוצה "שלנו" יש מאמצים מודעים לפעילות קהילתית שלא קשורה לחינוך הביתי

יום רביעי הקדוש, החלפת בגדים בין התינוקות והילדים, הרבה עזרה הדדית, ועיסוק בפרוייקטים שקשורים לקהילה, ולא רק לחינוך הביתי, כמו קבוצת ההנקה שהקמנו, או מועדון אומנות ודרמה שקורה בימי שלישי, ולא רק מחנכים בבית מבקרים בו, למרות שאנשים בקבוצה הקימו אותו

בקבוצה של החוה התפתחו קשיים בחודשים האחרונים. אחד הדברים העיקריים שהפריע לכמה מחברי הקבוצה, היה השינוי שחל בחוקים ביחס לארוחת הצהריים

יש בחוה בית קפה מסעדה,שכאשר הקבוצה התחילה להפגש שם הם אמרו לנו שאנחנו יכולים לשבת בקפה בזמן שהילדים מקבלים את השיעור דרמה בחדר הקהילתי, ושאנחנו יכולים להביא אוכל שלנו, שאנחנו לא מוכרחים לקנות מהקפה

בכל אופן הבעיות התחילו כשהנהלת בית הקפה שינתה את דעתה ביחס לזה. יצא, שבעצם לא היה מקום אחר בחוה לאכול משהו שהבאנו מהבית )ולא רק אנחנו, כי יש הרבה מבקרים בחוה, שהיא מרכז קהילתי, ולא כולם רוצים או יכולים לקנות בקפה( באותו זמן דיברנו עם כריס, מנהל החוה, הוא אמר שאין בעיה, פשוט ישימו לנו שולחן בחדר הקהילתי ונוכל לעשות שם ארוחת צהריים
אבל היו אנשים שזה לא הספיק בעינייהם
בעיקר בחורה אחת שהתגובה שלה היתה די קיצונית בעיניי.... לוחמנית לדעתי. קשה לשים את האצבע בדיוק איך לוחמנית, אבל, למשל, היו לנו אחר כך עוד שיחות עם כריס, והוא אמר שהוא חשב על הבעיה עם האיזור אכילה, ושעד ספטמבר, ששוב מתחיל להיות קר מדי בחוץ, ולא נוכל לעשות פיקניקים ליד האגם, הוא יבנה לנו חדר נוסף...ואני חשבתי שזה מעל ומעבר מבחינתו
כלומר, יכול להיות שהוא לא חשב על התוצאות ש"מונופול" של הקפה יביאו, אבל מהר מאד הוא הבין שכמרכז קהילתי, הוא מוכרח לספק מקום אכילה נייטרלי למבקרים, ומהר מאד מצא פיתרון הולם - עדיין הבחורה הזאת אמרה שהיא חושבת שהוא לא לוקח אותנו ברצינות, ושהוא מדבר באוויר, ושהוא שוכח מהו בעצם התפקיד של החוה כמרכז קהילתי... ולמרות שהיו נקודות בעלות ערך בתואנות שלה, משהו בגישה שלה לא מצא חן בעיניי. וגם אמרתי לה את זה
חמוטל נשארת חמוטל ולא מסוגלת לסתום

אז למותר לציין שכרגע הקבוצה קצת מדדה

היום בראיין, מנהל החקלאות של החוה, עשה לילדים פעילות חקלאית
איזה צחוק
כשאנחנו עובדים בגן הירק תום לא מתעניין בלשתול בכלל, אבל בחוה....סיפור אחר. איזו התלהבות
חוץ מזה היתה לנו גם פגישה עם כריס, ויוצא שמרוב הטענות של הזאתי, הוא עכשיו מבקש שנעשה כמה שינויים לכיוון יותר פורמלי בהנהלת הקבוצה. נהדר. עוד ניירת
מה למדתי? הפלא ופלא, שוב למדתי שדרכי נועם משתלמות ודרכי איכסה עושות צרות ועבודה מיותרת

דבר אחר: היום באה לקבוצה בחורה בשם אליסון, שכבר איזה שנתיים מתלבטת בהאם להוציא את שני בניה מהמערכת
היא עשתה זאת ביום שני!!! רק לראות את האור והחיוך על פניה היה שווה לבוא לקבוצה היום
הילד שלה, הגדול, הוא בן תשע. הוא כל היום הסתובב קצת עם הילדים וכל פעם חזר אליה לחיבוק, כאילו לא מאמין שהיא באמת נמצאת בהישג יד
הבינוני שלה בנה "מחנה" עם תום מענפים

בשיעור חימר תום צבע את הפסל של הזמר בלוז שהוא הכין לפני כמה שבועות
בדרך הביתה הוא אמר לי שהיה לו יום הכי כיפי בעולם

יופי

[אורית_אוקו_ערוסי*]

כמה פעילות יש לכם.
נשמע נפלא.
בכל פעם את מגלה עוד טפח מהפעילות הענפה שלכם.
תודה

[חמוטל_בת_חוה*]

יוצא שכמעט שבוע לא כתבתי, מרוב עייפות בעיקר
השבוע חופשת חצי השליש בבתי הספר
כתוצאה מזה כמה חברות שפעם היו בקבוצה, וכרגע דווקא כן שולחות את הילדים לביתספר, יכלו לבוא אלינו כמו שהיה פעם, לפני ה"ניתוק" . איזה כיף. היה כמו פעם, ששוב המטבח שלי מלא בנשים, מבשלות, מסדרות
קלייר עשתה אמבטיה קצף למכסה של הפח שלי, שזה דבר שרק חוה בת חיים, כלומר אמא שלי, עושה כשהיא מגיעה ללונדון פעם בשנה שנתיים
אמרתי להן: כמה הייתי רוצה שהבית שלי יהיה מסודר ונקי באופן מושלם לכבודן כשהן באות, אבל שהן באות ומסדרות ומנקות את מה שלא הספקתי לפני בואן, זה טוב באותה מידה, רק קצת אחרת

שוב הרגשתי את התחושה הזאת, שהגוף שלי מוצף בהורמונים נשיים כתוצאה מזה שיש נשים שעובדות במטבח שלי

נדמה לי שסוף סוף בייצתי היום, ביום הארבעים ומשהו במחזור שלי

את תום וליבי פשוט לא ראיתי היום, כי כל הילדים שיחקו בחוץ כל היום

אחר הצהריים תום עשה קפיצה לחנות עם פיטר, שנשאר בבית כדי לצבוע את אדן החלון בקדימה של הבית בכחול
הוא קנה לעצמו רדיו קטנצ'יק, ולפני השינה שכב לו והקשיב לקלאסיק אף אם

אחרי שכולם הולכים, וצ'יק צ'ק הכל מונח על מקומו, קשה להאמין שבארבעים מטר מרובע הזה של חדר המגורים שלנו הסתובבו היום שניים עשר ילדים ושישה מבוגרים

בגינה לעומת זאת, אני רואה שהיה הרבה משחק בחול.... לא יצאתי לשם כל היום, ובערב, אחרי שכולם הלכו, ראיתי שעגלת בובה אחת מלה בחול כמו אדנית גדולה
שכלי עבודה של הגינה מפוזרים סביב ארגז החול.... ועוד... ברור שהם עשו כיפים גדולים בחצר כל היום, השובבים

גם ג'יזלה היתה היום
שמחתי לראות שחזר לה קצת חוש ההומור ביחס לחינוך הילדים
העובדה שחופש כרגע, והיא לא צריכה לשלוח אותם לבית הספר, מרגיעה אותה, והיא פשוט נהנית לתת להם לעשות מה שהם רוצים
היא אמרה לי שהיא שמחה לראות שהם לא מבלים את כל היום מול הטלוויזיה
נראה לי שזה בגלל שהיא מאד שמה לב כרגע למה הם עושים, ולוקחת את החופשה הזאת כניסוי מסוים

מחר יום רביעי בחוה
אבל את יום רביעי הקדוש
העברנו ליום שישי השבוע
בגלל שתורי, וביום שישי כולם באיזור שקרוב לבית שלי, ולא כמו שביום רביעי אנחנו קרובות לשכונה של שאר הבנות

סוניה שלחה בשבוע שעבר אס אם אס ביום רביעי מספרד: שלא יצא שעשיתן יום רביעי חוטאני בלעדיי!!! זה הצחיק אותי, לקרוא לו גם חוטאני וגם קדוש

[חוה_בת_חיים*]

מדהים שאחרי מסורת ימי-כיפור ביער חולדה בילדותינו (כלומר ילדותך הראשונה וילדותי השניה..) עוד מצחיק אותך הצירוף של
חוטאני וגם קדוש .
תארי לך רק היום יצא לי לקרוא את הדף הזה , חמוטל זה ממש ממש יפה תיעוד מקסים .
ודוקא היום גם הזכרת אותי ...ועוד בהקשר החביב עלי !
פתאום אני מהרהרת לגבי סבתאות וחושבת שהיא איננה ילדותי השלישית---אלא אולי האמהות השניה..
אני שולחת לך חיבוקים .

[חמוטל_בת_חוה*]

כן, אמא, זה נכון. לא חשבתי על זה

הרבה פעמים בפגישות של הקבוצה שלנו יש לי מן זיכרון חושי של ימי כיפור ביער, או קומזיצים על חוף הים, או סתם משחקים מתחת לפיקוס הגדול בזמן שההורים משוחחים
ואני מבינה שיש זכרונות מסוימים אשר נמצאים עמוק בתוך התודעה שלי, באותו מקום נשכח בו מאוחסנים ריחות וצלילים
אני מבינה שהם חלק בעל משמעות ממי שאני
ושהנועם שהם מעלים בי הוא כנראה הגורם לצורך שלי לעשות כמיטב יכולתי שגם תום וליבי יחוו דברים דומים

אלה אינם זכרונות ספציפיים, אלא חוויה כללית

אני שואלת את עצמי: מהי החוויה אשר נרשמה כמשהו חיובי כל כך? כאשר אני חושבת על זה, אני עונה לעצמי שהתחושה העיקרית באותן חוויות, היא תחושת ביטחון
הביטחון בכך שישנם כמה מבוגרים עליהם אפשר לסמוך, ולא רך אחד או שניים

מאיזו שהיא סיבה זה היה משמעותי מאד

אולי בגלל שחשתי את התמיכה אשר חוו הוריי? אולי בגלל שהם היו רגועים ומאושרים יותר בחברת חבריהם הקרובים

מסתבר שרוב הקשיים שלנו נובעים מזה שאנחנו לא חיים בצורה שבטית
זה כל כך לא נורמלי לבני אנוש לחיות במשפחות כל כך קטנות
עד כדי כך שתחושת השבט היא מתוקה וממלאה בביטחון

אתמול היו כאן הבנות, וקיבלתי ידיעה משמחת
חברתי בקי )שהיא אחותה הצעירה של קאת'י חברתי( הודיעה לי שהיא בהריון

לפני שנה נולד לה תינוק מת
ביום ההולדת של תום
והשנה בדיוק יום אחרי יום השנה
היא גילתה שהיא בהריון שוב

יש סדר ביקום

היום הלכתי לגן הירק עם תום, ליבי, ועוד שתי בנות מהרחוב שלנו:ניקיטה ושרנה
תום משחק איתן כל כך יפה, ומיד הם היו קבוצה
רצו וקפצו בדשא הגבוה
ועשו מסלול מעבר סודי מחתיכות עץ בין הסירפדים

אחר כך הבנות נכנסו אלינו, ותום הציע שהם יעשו ממתקים ממרציפן
אז הם ישבו והכינו ממתקים ביחד
עד שהגיע זמן ארוחת הערב, ושלחתי אותן הביתה

אני שמחה שלתום יש חברים בשכונה, ואני חושבת שהם מאפשרים לו להיות שונה, כי זה שהוא מתחנך בבית וגם מדבר עוד שפה בבית מוכיח להם שהוא שונה מהם, והם לא מצפים ממנו להיות כמוהם בכלל

ככה יש לו את החופש הדי נדיר להיות הוא עצמו

[חוה_בת_חיים*]

בוקר טוב חמוטל , זה יהיה מצחיק להתכתב פה אבל יש משהו שמתאים להרהורים על חינוך .
למעשה את מספרת על התנהלות אישית בילדותך כשהבטחון קשור לנוכחת אוהדת של מבוגרים.
פתאום זה שוב בולט שהפועל ח.נ.ך הוא שיכול אותיות של נ.כ.ח .
ועוד משהו: זה לא פוליטיקלי-קורקט בימינו אבל היה זמן שבי"הס היה עד שתים-עשרה וחצי ונשאר המון ומספיק זמן להתחנך
בבית עד הבוקר הבא.....- זה לא בנימה נוסטלגית , זה בהירהורים באוירה ממזגת , איזה מודלים אפשר ליצור לתמיכה
בחינוך ביתי.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

הביטחון בכך שישנם כמה מבוגרים עליהם אפשר לסמוך, ולא רך אחד או שניים

אולי בגלל שחשתי את התמיכה אשר חוו הוריי? אולי בגלל שהם היו רגועים ומאושרים יותר בחברת חבריהם הקרובים

איזו ילדות מתוקה ונפלאה.

לי היתה חוויה הפוכה לגמרי בילדותי.
הייתי צריכה לבנות את הביטחון שלי בעצמי עם השנים
תודה

[חמוטל_בת_חוה*]

כן, אורית. היה לי מזל
ויותר מזה, להורים שלי היה מזל

גדלתי במזכרת-בתיה, ולא היו שם כמעט משפחות צעירות
להורים שלי היו עוד שתיים שלוש משפחות בקרבתם, והם פשוט גידלו אותנו, כלומר את כ ל הילדים
ביחד, זה היה יוצא דופן מאד אז
זה אפילו יוצא דופן בימינו

אבל
כמובן שהיו גם קשיים
תמיד יש קשיים בחיי שבט
קשיים שדורשים תשומת לב, פירגון

אמא
זה נכון שבילדותינו היה לנו הרבה יותר זמן חופשי מאשר לילדים בימינו
אבל אני מצטערת להזכיר לך את חלק מהמורים שנחשפנו אליהם בתוך המערכת... ושוב בלי נוסטלגיה מיותרת, זכורה לך שאלתו של מנהל בית הספר: מה אתה מרביץ לו? הוא לא ערבי! אם מישהו בחינוך הביתי היה חושף את תום או ליבי לאמירה כל כך גזענית, הייתי לוקחת את זה מאד קשה

אין מה לעשות, ברגע ששולחים את הילדים למקום רחוק מההורים או מהשבט המקובל עלינו מתחילות האפשרויות שהם ייחשפו לדברים שלא מוצאים חן בעינינו

)כמובן שאיננו יכולים לשלוט בהכל, אבל כפי שאת יודעת, והשאר מגלים, אני משתדלת(

[חוה_בת_חיים*]

זה קטע בשביל הערסית של השכונה (על אף שטרם הצגתי ת'עצמי לפניה כיאות, ההומור שלה עושה לי להרגיש בבית..)
למען הדיוק ההיסטורי : המנהל נזף בילדי כיתה ו' :"מה אתם מרביצים ל...מה יש הוא ערבי ? " ואז אחותך , מסוף הטור
העירה בקול רם : "ואם הוא ערבי אז מותר להרביץ לו ? "
איך נודע לי כל הסיפור ?
המנהל עצמו (שהרי הייתי מורה באותו ב"יס) אמר לי אח"כ : " לפני כמה ימים קבלתי שיעור מן הבת שלך.. . תתארי לך ילדה בכיתה ו'....."
אני חייבת לספר לך שנהניתי מהסיטואציה שניתנה לאחותך 'להשחיז ציפורניים '...

[מ*]

הי חמוטל,שמחתי לגלות את הדף הזה ובמיוחד את העובדה שהוא מתעדכן בימים אילו ולא איזו עזובה משנת 2001 כמו הרבה דפים אחרים פה.אני גרה כחצי שעה מלונדון ומה שנקרא desperately seeking חברת מחנכים ביתיים(בתירגום קולח).גם לי יש תום והוא בן שנתיים וחצי.הנה מספר הטלפון שלי 01462 422734

[מ*]

01462422734 ראיתי שיצא קצת מבולבל אז אני כותבת שוב.דרך אגב אנחנו מתכוונים להגיע לpeak camp ביולי אבל קראתי בחטף שהזכרת עוד מחנה באוגוסט ,מאד מאד אשמח לדעת עוד פרטים על זה

[חמוטל_בת_חוה*]

היום תום התעורר בארבע וחצי בבוקר, עם חום גבוה

בחילה וכאב ראש איום היו המשך היום שלו, והוא בילה שעות בשינה או מנוחה על הספה

בסוף היום הוא אמר לי
"את יודעת, אמא, דווקא די נהניתי מהיום הזה"
אמרתי לו, שאני זוכרת שגם אני הייתי נהינית, בדרך מסוימת, מהימים שבהם הייתי חולה, בתור ילדה, שאני זוכרת משהו נעים ובטוח , התחושה הזאת שהכל שקט, ואמא מסתובבת סביבי ומסדרת את הבית בזמן שאני נחה

זה גם מה שאני עשיתי היום
ופתאום תפשתי שזה שהוא חולה מכריח אותי לקחת לעצמי גם סוג של הפסקה

תודה לך מ על השיחה הנעימה
מקווה שנפגש בשבוע הבא
שכחתי להגיד לך שאני מחכה ללידה כרגע
(של קליינטית, לא שלי!)
ואם אצטרך ללכת ביום שלישי אודיע לך
ככה זה אצלי

היא כבר מעבר לתאריך

ועוד דבר שרציתי להודיע לכל הקוראים התוהים האם גן הירק שלי חי או מת
הנני שמחה להודיעכם כי הוא סוף סוף נראה כמו גן ירק

צומחים בו כרגע
תפוחי אדמה
ֿכרוב ניצנים
תותי שדה
עגבניות
שום
שעועית ירוקה
תירס
וגם שיחים שונים של פטל ודומדמניות

הכרוב די ת.נ.צ.בה. לצערי

חוץ מזה יש עוד כרובית סגולה, דלעות, מלפפונים, קישואים, כרישה וחסה לשתול

זה מתחיל להיראות כמו שדה ולא כמו סתם בלגן

בגלל שתום חולה, פיספסתי את יום רביעי הקדוש אצל בקי

[חמוטל_בת_חוה*]

עבר עלינו שבוע די קשה
עם תום חולה עם חום גבוה מאד והרבה חולשה ועייפות ועצבים
ימים כאלה מעייפים את כולנו
אבל מה אפשר לעשות שלפעמים זה ככה

תום עדיין לא מאה אחוז, הוא עצבני ועייף ודי קשה לי להיות אמא הכי טובה בעולם
(מה שכידוע הוא האידאל שלי. בושה בושה ושוב בושה)

היום הלן באה עם הילדים שלה, ונראה לי שהיא באה בעיקר בגלל שהיא לא ידעה איך היא תעבור את היום איתם בבית, כי הקטן שלה, שהוא בן שנתיים וחצי, התבכיין כל היום
היה לי קשה, כי בקושי הצלחתי להסתדר עם ההתבכיינות של הילדים שלי

הקליינטית שלי עדיין לא ילדה, ובעוד שלושה ימים אני אמורה לנסוע לחופשה משפחתית בנורפוק
בין לידה ללידה, ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה שנסענו רק אנחנו ככה לחופש
אולי זה היה לפני חמש שנים

אז אלינור תצטרך ללכת ללידה
זה בסדר, אבל אני קצת מבואסת, כי דווקא ללידה הזאת ממש רציתי ללכת

ליבי מאד מאד התחברה עם ילה אחת ברחוב שלנו שקוראים לה ז'קלין. היא כל הזמן אומרת שהיא רוצה שרקלין אבוא אקר אותי? כן? והן משחקות כל כך יפה ביחד. זה פשוט תענוג
במיוחד בגלל שזה משהו שלא היה לי כאן כשתום היה קטן כזה
משהו ברמה כל כך יומיומית

חוצמיזה הבנתי פתאום אתמול שאחרי הרבה זמן שבו הייתי עסוקה בלארגן לעצמי סביבה של אנשים אלטרנטיביים שאוכל להרגיש נורמלית בחברתם, סוף סוף הגעתי למקום שבו אני מסוגלת להרגיש נורמלית כמעט בכל מקום, פשוט בגלל שאני יודעת שאין שני אנשים אותו דבר בעולם בין כה וכה.... כלומר כולם שונים זה מזה והכל בסדר

אוף, אני אפילו לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי באופן הגיוני
אבל אני זוכרת את הזמן שבו הרגשתי כל כך מבודדת, כי לא הכרתי אף אחד שישן עם הילדים שלו, או נשא אותם, או הניקה לאורך זמן, או אפילו החזיק בגישה מסויימת לאיך לדבר איתם ודברים כאלה

זה היה כל כך קשה בשבילי, תמיד להרגיש שונה מאחרים, תמיד לחשוב לעצמי: אולי הילד שלי מוכיח בהתנהגות שלו שכל הגישה שלי מוטעית

היום זה כבר לא משנה לי

אני רואה למשל איך נטלי, אמא של ז'קלין, לא הניקה אף אחד מארבעת הילדים שלה, ואיך היא מגדלת אותם אחרת לגמרי מאיך שאני, ואין בי שמץ הסתייגות או שיפוט, ואין לי תחושה שאני נשפטת
אני רואה שהיא עושה הכי טוב שהיא יודעת, ושהיא מגדלת יופי של ילדים, ואני חושבת שגם היא מאפשרת לי להיות שונה ממנה בלי לחשוב על זה כל הזמן
זה נותן לי להרגיש חופש

[ב_דחילו*]

וואו!

[חמוטל_בת_חוה*]

אז ככה

הלידה היתה בסוף בשבת. הגענו לבית החולים רבע שעה לפני שהיא ילדה

ביום ראשון נסענו לנורפוק, והיינו שם חמישה ימים, ליד הים המופלא
שאני חושבת שבאטלס קוראים לו הים הצפוני

לראות את הילדים משחקים בחול
אוספים אבנים מעניינות, רגליים בתוך המיים הקרים
זה תענוג, ואני מבינה בתוך תוכי שלמידה היא דבר כל כך פרטי, ואני מאושרת שיש לתום את המרחב להבין דברים בעצמו, לחשוב מחשבות, לצפות בעולם קודם, לפני ההסברים והתיאוריות

ביום שישי היה יום קשה, כי חזרנו הביתה, והדרך ארוכה באוטו, והיתה מן נפילה באנרגיה
ובשבת היה לנו ביקור של חברים מישראל שבאו רק ללילה אחד (הם באים לעוד לילה מחר) וביום ראשון כבר היינו צריכים לנסוע שוב מעל שעתיים באוטו לחמותי, כי גיסתי הגיעה מישראל עם הילדים
וזה היה די לחוץ ושוחק

אבל היה טוב לראות את בני הדודים ביחד

היו בינהם כמה התנגשויות, ששמתי לב שתום מתנהג אחרת לגמרי מליאם הבן דוד שלו

ליאם ותום באים מרקעים כל כך שונים, למרות שהם בני דודים

ליאם גדל בגן של הקיבוץ, ומשום מה אמא שלו מדברת איתו עברית, שלא שגורה אצלה יפה
אז השפה שלו די פשוטה, חסרות לו מילים שהייתי מצפה שיהיו לילד בן שש
וזה חבל, כי רואים עליו שהוא חכם ובעל כושר המצאה
מעבר לזה, העובדה שהוא מבלה את רוב שעות היום בגן, עושה שהוא ידע כיצד להציק לילד אחר בשקט, בלי שהגדולים ישימו לב כל כך
תום לעומת זאת מודיע בקולי קולות כשהוא לא מרוצה, ואין לו חשש שמישהו יגלה שהוא לא מתנהג יפה
וההתנהגויות השונות האלה מאיימות על שניהם, כל אחד מצידו
אז יצא שליאם, בשקט בשקט הציק לתום מדי פעם, ותום בקול רם התנגד וקיבל הערות על זה

קשה. מה יש להגיד. קשה להמנע מלהיות השופט בין ילדים
הם מצפים שהמבוגר יחליט מי מבין שניהם צודק
וכמובן ששניהם די לא בסדר בסיטואציה הזאת

אבל מצד שני הם פשוט ילדים, וככה זה
הם לפעמים לא מתנהגים כמו הילדים בסרטים

לפחות לי ולגיסתי יש הבנה בנושא הזה
לפחות בנושא הזה

כשחזרתי הביתה ג'יזלה הודיעה לי שהיא מוציאה את הילדים מבית הספר

גבי שברה את הרגל לפני עשרה ימים, והיא השאירה אותה בבית

היא אומרת שהילדה פשוט השתנתה לגמרי
שהיא רגועה ומשתפת פעולה
ושהיא מקבלת הכל בהומור

היום הן היו כאן, ושמתי לב שזה באמת נכון

ברכתי אותה על ההחלטה

היא מדווחת רגשות מעורבים של הקלה-התרגשות-חרדה-שמחה-פחד ועוד

ככה זה לפעמים, כשעושים שינויים

[אנונימי]

חמוטל,

איזה כיף לקרוא אותך!

גם קודם חלמתי לסוע שוב ללונדון, אבל עכשיו, ממש עושה חשק לממש את הרצון הזה ברגע זה ממש

אשמח לקרוא את המתכון שלך לעוגת גזר. בינתיים, אנסה את הציפוי שלך על עוגת הגזר "שלי".

אמנם באיחור, אך בכל זאת: ברוכה הבאה לאתר, ולהתראות

[חמוטל_בת_חוה*]

חברתי העתיקה מהילדות במזכרת בתיה היתה אצלי בשבוע שעבר
היא קראה את הבלוג בבת אחת וצחקה עליי
שאני,לדבריה,"מגמתית" כלומר כאילו מספרת לכם רק מה שנהדר בחינוך הביתי בלונדון ובכלל
ולא נוגעת כמעט במה שעל הפנים

אז היום אני כותבת רק על מה שמבאס וחרא

החשופיות אוכלות לי גם את הכרוב ניצנים

שבועיים לא הספקתי ללכת לגן הירק והוא מלא בעשבים. בני תום, המתחנך הידוע הודיע לי שהוא לא מתעניין בלעשב את גן הירק

לפעמים נדמה שמרוב קבוצות ופגישות ופעילויות כבר אין זמן לשום חינוך
לא ביתי ולא בכלל

הילדים בלי שום ספק מדי פעם עולים לי על כל עצב מעצביי

לא נעים כשהשכנה נכנסת בעשר בבוקר ואני עדיין בחלוק הוורוד שלי, הצעצועים מכל המדפים על כל הרצפה(החלטתי לעשות סדר אמיתי, ולא רק מלמעלה) ולכי תתנצלי בהסבר שהילדים כבר צבעו במכחולים, אכלו במקלות סיניים ופתרו תרגילי חשבון

למה צריך להתנצל זו שאלה שמי שלא ראה את חדר המגורים שלי היום בבוקר לא יכול להרשות לעצמו לשאול

נו, נושי, זה מספיק אי מגמתיות? חוץ מזה כמובן שאני דוגלת בכך שכל ילד בעזרת השם יתברך בחינוך ביתי

סתאאאאם

ג'יזלה חברתי האהובה החליטה להוציא את ילדיה ממערכת החינוך

מי שלא מבין שזו התגשמות של אחד החלומות הכי רטובים שלי, יכול להבין זאת עכשיו, אחרי ההודאה באשמה

היא אומרת שהיא מרגישה שהיא מקבלת את הילדים שלה בחזרה

[חמוטל_בת_חוה*]

אוי, את החלק הכי מצחיק שכחתי לכתוב, מרוב זה שרציתי לא להיות מגמתית היום

ג'יזלה אמרה לי, שאילולא גבי שברה את הקרסול, היא לא היתה מחליטה לחנך בבית
אבל היא ראתה כמה רגועה היא היתה בבית, וכמה הרבה היא למדה, וזה דחף אותה לכיוון ההחלטה

נפלאות דרכי אלוה? רגע, עוד לא סיימתי

כשהן הלכו להוריד את הגבס, ועשו לגבי עוד פעם צילום, הרופא אמר שהם עשו טעות
היא בכלל לא שברה את הקרסול ולא שום דבר
חה

[איבי_כ*]

איזה בלוג מקסים! מעורר השראה וגם קנאה על הקהילתיות הפעילה שאת מתארת. דווקא הפסקאות האחרונות הפחות ורודות מצטיירות לי כאופטימיות, כי פתאום יש משהו שדומה לחיים שלי...
כך שיש נקודת חיבור וזה נותן לי לראות שגם לנו פה יש סיכוי. (קצת מסורבל יצא לי).
לגבי החשופיות, נסי לפזר שברי קליפות ביצים סביב הצמחים. הן לא יכולות לטפס עליהם. נדמה לי שקראתי את זה איפשהו פה באתר, באחד מדפי מדור גינון וחקלאות .

[מיכל_אופנהיים*]

חמוטל,
נראה לי שאת יכולה יותר (לגבי פירוט הבאסות) ,,...לא ככה?!?

[חמוטל_בת_חוה*]

כן, מיכלי, וכל השאר שקוראים. אם אני רוצה לפרט באסות, השבוע אני בפירוש יכולה יותר

לונדון אוספת את מתיה אחרי ארבעה פיגועי טרור איומים שלשום

כששמעתי את החדשות, הרגשתי שאני רוצה לגדל את ילדיי בעולם אחר
או לפחות להיות מסוגלת להסתיר את האמת המרה מתום

אבל הבנתי מהר מאד שזה בלתי אפשרי. הילד המתחנך בבית, בטח יותר מכל ילד אחר, חשוף בצורה ישירה לרגשות ולחוויות של הוריו
אז היינו צריכים להסביר לו מה ארע

אני מרגישה שהתחושה שלי ביחס לפיגועים פה היא אחרת מאיך שאני מרגישה כשאני בישראל ומשהו כזה קורה

קשה לי להסביר איך היא אחרת

מה שאיום, איום תמיד, לא משנה איפה הוא קורה

אבל האמת היא שריחמתי על האנשים פה, שהדבר הכה אותם בצורה ממש טראומתית

כמובן שזה טראומאתי
זה איום

אבל אני מתכוונת לזה שהמון אנשים היו תקועים בתוך לונדון ולא יכלו להגיע הביתה, או אפילו לצלצל
כי רשתות הפלאפונים מסרו את השימוש ברשת לידי שרותי ההצלה
ושאנשים חשו את עצמם בתוך ארוע טראומתי, אפילו שלא קרה להם שום דבר

אמרתי לתום שעכשיו אפשר רק להודות לאלוהים שלא קרה לנו או למישהו שאנחנו מכירים שום דבר, ולהתפלל ולקוות שכל מי שפצוע יבריא מהר,וככה, ניסיתי למסור לו איזושהי הדרכה ביחס לזה, אבל הבנתי שבעצם מה שאני מוסרת לו זה איך להיות פחות רגיש לזה, איך לפתח אפאטיות מסוימת,אולי? בסך הכל זה מה שקורה לנו בארץ, שאנחנו באיזה שהוא אופן פחות מזדעזעים מזה כל פעם, אולי? אני לא יודעת

[חמוטל_בת_חוה*]

היום היתי צריכה לצאת בפתאומיות מוקדם בבוקר ללידה של אחת מהאסירות

אני מעורבת בקבוצה של דולות שתומכות בנשים שיולדות בכלא

הן לא יולדות בכלא, אלא בבית החולים שקרוב לכלא

זו היתה לידה קשה, ואני מרגישה קצת מעוכה מזה

הילדים נשארו אצל ג'יזלה, והם היו בסדר בערך. ליבי כמובן קצת רצתה אותי כשהיא היתה עייפה, והיא רק נרגעה כשתום חיבק אותה. אבל לא היה לו כוח לחבק אותה הרבה זמן, אז היא שוב נעצבה וככה

אולי זה יותר מדי אחריות לילד קטן? חשבתי שלא, אבל אולי טעיתי? בכל אופן, דיברנו על זה קצת, מה זה האחריות שלו אליה בתור אח שלה,ת אבל אל גיניתי אותו בקשר לזה... כמובן שלא
טוב

אחת בלילה. אני אני הולכת לישון
הכל מחר

[חמוטל_בת_חוה*]

קראתי את מה שכתבתי לפני כמה ימים וראיתי שרואים לפי השגיאות שלי כמה עייפה הייתי
החלטתי לא לערוך. שישאר אמיתי, עלק

היום שוב יצאתי לבית החולים לבקר שלוש מהאסירות שילדו השבוע
בלידה אחת הייתי, והבאתי לבחורה את התמונות

היה טוב לראות שהיא מרגישה יותר טוב

כשחזרתי, זה היה ישר לתוך מסיבת יום הולדת אצל השכנים. מוזיקה בקולי קולות - ראפ מופרע - לא פחות ולא יותר

רציתי לכתוב עוד דברים
אבל הטלפון צלצל ואני צריכה לצאת ללידה
שבוע עמוס ומלא יוצא לי

[יסמין_שדה_ירוק*]

כל כך נהנית לקרוא וללוות את חווית החינוך הביתי שלך (שלכם), זה ממש מעורר השראה... קראתי היום ברצף ובסיום הקריאה שיתפתי את בן זוגי במחשבות שלי ליישם זאת גם - כיוון איתו אני מתבשלת כבר זמן מה...
ככה שנהנית לשמוע גם על ההתלבטויות של חברתך ואשמח להתעדכן

וחוץ מזה מאד מעריכה את הגישה הפתוחה והמקבלת שלך:
סוף סוף הגעתי למקום שבו אני מסוגלת להרגיש נורמלית כמעט בכל מקום, פשוט בגלל שאני יודעת שאין שני אנשים אותו דבר בעולם בין כה וכה.... כלומר כולם שונים זה מזה והכל בסדר
קל לי יותר להתחבר לגישה זו מאשר למי שרואה בדרכו את הדרך האולטימטיבית

המון תודה על השיתוף, מחכה לשמוע וללמוד ממך עוד...

[חמוטל_בת_חוה*]

תודה יסמין
לפעמים נראה לי שאף אחד בכלל לא קורא את מה שאני מגוללת כאן
כייף לשמוע תגובות

היום עוד יום שבו הטלפון מצלצל בשש וחצי בבוקר ויש לידה של אסירה בבית החולים. נראה שאצטרך להחליף את הדולה שנמצאת שם אחר הצהריים
אז אני מחכה עד שעה שנראית לי נורמלית, נגיד שמונה וחצי, ללכת לשכנה, לבקש ממנה לשמור על הילדים יותר מאוחר
כשאני מגיעה לשם, מסתבר לי שהיא בעצמה התחילה צירים הבוקר, ובשבע דפקה אצלי בדלת, אבל לא שמעתי אותה כי הייתי בטלפון, מנסה לארגן את הלידה

המון תינוקות החודש! אז יוצא שמישהי אחרת יוצאת אל האסירה, ואני בסופו של דבר כאן עם הילדים של נטלי, כי היא יצאה לבית החולים להבדק. היא תכננה לידת בית, אבל לפי התאריכים שלהם היא לפני שבוע 37, אפילו שלפי התאריכים שלה היא כבר בשבוע שלושים ושמונה

אני מאד אתפלא אם יתנו לה לצאת משם לפני שהיא יולדת
מילא. זה עוד משהו שבעבר היה מוציא אותי מדעתי, והיום אני כבר יחסית רגועה ביחס לזה

אז יש לי פה את תום וליבי שלי, וגם את סאם בן האחת עשרה ואחותו בת השנתיים וחצי, ז'קלין שליבי קוראת לרה רקלין
תום וסאם משחקים בקוביות
הם ניסו לפרק איזה מכשיר חשמל ישן שנתתי להם, אבל לא היה להם מברג בגודל הנכון, אז אני הולכת לחפש אחד קטן.... מה חשבתי, שעם כל הילדים סביבי אוכל לעדכן את הדף כל כך בקלות? בכל אופן, אפשר להבין מה מתחולל בחיינו

[אורית_אוקו_ערוסי*]

הי
הרבה זמן לא נכנסתי.
ביקור בארץ, התאוששות שעדיין לא נגמרה.
איזה כיף לקרוא מה שאת כותבת. לא ידעתי שאת ממש מלווה לידות. איזה מיקצוע מקסים.
איזה חיים מלאים יש לך.

[חמוטל_בת_חוה*]

היה עוד יום עמוס ביותר היום, גם עם ביקור אצל האסירה, שהתינוק שלה נולד פג, ומישהי מהקבוצה מבקרת אצלה כרגע כל יום, והיום היה תורי, וגם ביקרנו אצל חמי ואשתו. רציתי רק לכתוב משהו שהצחיק אותי, כי באמת אין לי זמן לכתוב
חמי שאל אותנו היום האם תום יוצא עכשיו לחופשה מהחינוך הביתי, כאילו... בגלל שחופשת הקייץ... אמרתי לפיטר, רק אלוהים יודע מה הוא חושב שאנחנו עושים בחינוך הביתי

[חמוטל_בת_חוה*]

בעוד ארבעה ימים אמא שלי תהיה אצלי, והיום אני מתחילה ממש להתרגש. אז מתחילים להיות דברים שאני רוצה לעשות לפני שהיא מגיעה... קצת כמו לפני שתינוק נולד, וחושבים שהוא לא יגיע לפני שינקו מאחורי התנור. אני יודעת שבמקרה שלי, וסוג היחסים שיש לי, ברוך השם, עם אמא שלי, היא יכולה גם לבוא לתוך הבלגן הכי מבולגן שלי. באמת שאין לי או לה שום בעיה עם זה.... אבל כנראה שהצורך בהתכוננות יותר פיזית זה פשוט מן בבואה של הכיליון עיניים הזה שהימים לפני הביקור עשויים ממנו. לא התראינו מאז נובמבר. הקטע העצוב בחיים האלה, זה שזה לא נראה לי או לה, ואפילו לא לילדים, כאילו זה היה ממש מזמן. מתרגלים לקצב הזה, ומאמנים את הלב להתמודד איתו

בסוף היתה הפוגה מספיק ארוכה בגשם, ויצאנו לגן הירק לעבוד
ליבי נרדמה בעגלה
בסופו של דבר, משהו כן צומח שם, וזה בעיקר עשבים שוטים סתאאאם, צומחים גם דברים אכילים, כמו תפוחי אדמה נהדרים
שעועית נהדרת ו, אה, השום המופלא שכבר הוצאנו מהאדמה, והוא באמת מופלא
תום מתחיל, לאט לאט להיות יותר מעוניין במה שקורה בגן הירק, כנראה בגלל שהוא מתחיל לראות את התוצאות
הוא ישב היום ליד שיחי השעועית הירוקה, וקטף לעצמו ואכל ישר מהשיח. כשאני רואה ארועים כאלה בילדות שלו, אני מקווה שהם יירשמו במוחו כזכרונות... או אולי אלה לא ממש "זכרונות", מה שהייתי רוצה שיירשם אצלו, אלא מציאות מסוימת, אווירה מסוימת שדרכה הוא ייצור לעצמו מציאות חיים בבגרותו

עוד דבר מענין שקרה היום, זה שתום בעצם בפעם הראשונה, עשה מאמץ לכתוב בעברית, והוא כתב בכרטיס לאלמה את השיר שהוא המציא לכבודה
אני באמת מרוצה, לא רק ממנו, אלא גם מעצמי, שלפני כמה שבועות הוא אמר לי שהוא לא רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב בעברית, ואני נשארתי רגועה רגועה, ואמרתי לעצמי שיבוא הרגע המתאים, בו הוא פתאום יזדקק לסוג הביטוי שכתיבה מאפשרת, ודווקא בעברית

באנגלית הוא כבר ממש כותב יפה, ואני רואה איך ההתפתחות מתנהלת בצורה אורגנית, לפי הצרכים שלו

[חמוטל_בת_חוה*]

היום תום עושה יום ערום. אמרתי לו להתלבש בבוקר, והוא לא התלבש
אז החלטתי לעזוב אותו לנפשו
יום שקט שקט ומלא פעילויות מומצאות של תום, בנחת

אני מתה על הימים האלה, ונראה לי שכולנו זקוקים לכמה כאלה לפני כל ההתרגשויות הבאות עלינו לטובה

ביום שישי אמא שלי מגיעה

)כאילו שעוד לא הזכרתי את זה(

וביום שני אחי וגיסתי והבן המתוק שלהם באים. לא ראיתי אותם שנה שלמה
אז יש הרבה התרגשות בבית

[מנטה*]

אתם בטח עסוקים ונהנים מביקורי הקרובים.
אני לקחתי לי כמה ימים לקרוא את הדף הזה בשקיקה ולגלות
שבמקרה הזה הדשא של השכן הוא אכן ירוק יותר.
הקהילתיות שיצרתם לכם בין "מחנכי" החינוך הביתי, העוצמה
הנשית שמתגלית בימי רביעי , אפילו יחסי השכנות הנהדרים
אינם כה טרביאלים במחוזותינו.
תמשיכי לעדכן , אני פה קוראת. תודה לך

[פלוני_אלמוני*]

הי חמוטל.שמחתי לקרוא את מה שכתבת לאחרונה(עניין הכתיבה של תום ריגש אותי כהוגן ונזכרתי בדיסק שלא הגיע בדואר...) אני מבינה שממש בימים אלו את עסוקה מעל לראש.הייתי עם תום (שלי.לכל הקוראים)אצל חברתי ימית ובנה איליה כמה ימים ועכשו אני בחזרה פה מנסה לארגן לנו קצת מבנה,קצת חברה ובעיקר חיוניות כללית (שנוטה להתנדנד לה בזמן האחרון).נזכרתי הבוקר באירוע בפארק אבל לא היה סיכוי שנגיע,אולי היית ...אני מתגעגעת אליכם ומקווה לראותכם בקרוב
מיקי

[חמוטל_בת_חוה*]

אוי
שכחתי מהדיסק מיקי

באמת הבית מלא קרובים וכיף וככה

תום אמר לי כשהשכבתי אותו לישון, שהיה לו יום נורא נורא ארוך ומאושר

הוא אסף המון פטל עם סבתא שלו, והכין ריבה נהדרת, שזה היה החלום שלו בשבועות האחרונים, מאז שהתחילו להיות פירות על השיחים

אז זהו, הילדים באמת נהנים עם בני הדודים, ותום אמר על אחי, שהוא רואה רק פעם בשנה, שהוא"יותר כייפי ממה שהוא אפילו נראה" ובאמת אני מתמלאת במן הרגשה גם של כייף שהם פה, אבל גם של באסה, שאחי ואני גרים בשני קצוות העולם, ותחושה כזו, שזה לא לענין

[חן_נושי*]

חמוטלי
משוגעת אחת
רק עכשיו אני קוראת אותך מאז שהיינו אצליכם (חברה עתיקה), צחקתי נורא מהמון דברים ובאו לי געגועים איומים....
איך היה עם אמא ודוד וכולם?
גם לי טוב לשמוע את סיפוריך בצורה מפורטת, גם את המרשימים נורא וגם את המבאסים, כמו שמישהי כתבה פה, זה עושה את
החיים ש ל נ ו ליותר נורמליים...
נדבר!

[מיכל_אופנהיים*]

איך לא עליתי עם אלמה על המטוס? (בדיעבד כנראה הייתה סיבה ,חה חה חה...)
בטח בינואר,,,

[חמוטל_בת_חוה*]

היום בבוקר אחי נסע מכאן. אז שוב לפחות שנה תעבור עד שנתראה שוב. לא הצלחתי לקום בארבע וחצי להפרד ממנו. התעוררתי ברבע לשש עם מחשבה איומה בראש. חשבתי על איך שקאת'י חברתי האהובה צריכה בוודאי להחליט איך להתארגן עם מותה המתקרב של אמה
אמרתי לה בלבי, זה בסדר, זה הסדר של הדברים, ושאני אטפל בילדים שלה
ואז קמתי והבנתי מה השעה ושלא הספקתי לחבק את אחי לשלום. פרצתי בכזה בכי קורע לב, שאמא שלי לא ידעה מה לעשות איתי

קאת'י חיכתה עד שעה נורמלית לפני שהיא העזה לתקשר איתי באמצעים טכנולוגיים
היא צלצלה ברבע לתשע ואמרה שהיא נוסעת להביא את אמא שלה מבית החולים

הבנתי שהיא מתכוונת שהיא רוצה לבוא הביתה כדי למות

דחיתי את הנסיעה למחנה עד הודעה חדשה
טיפלתי בילדים של קאת'י עד הערב

הבת הקטנה שלה, אמרה לה בדרך לכאן, אל תדאגי אמא, אם אני ארצה לינוק, חמוטל תתן לי

כך באמת היה

שמחתי שיכולתי לאפשר לה את השירות הזה

עכשיו אני מפוצצת מחלב

לפני השינה תום ואני דיברנו על המוות. איך הנשמה עוזבת את הגוף, איך יודעים שמישהו מתקרב למוות, מה יכולים לעשות למענו, למען עצמינו, אחד לשני. הוא רצה לדעת למה אמרתי לחברה שעכשיו הם נפרדים ממנה? הסברתי לו שזה עוזר לאנשים להגיד שלום, לברך, להפרד

אני יודעת שהבכי שלי בבוקר היה לא רק על דוד שנסע ככה, אלא גם על הפרידות היותר אולטימטיביות שחוויתי, ועוד אחווה

כואב לי על קאת'י והמשפחה שלהם, אבל אני מאושרת שיש להם את החוכמה לתת לאמא שלהם את הכבוד הראוי, את המרחב, את האהבה... לדבר, לבכות, לשיר.... לאפשר למוות להחוות כהשתחררות, כמנוחה

[חמוטל_בת_חוה*]

מחר יוצאים למחנה
אחזור לאיזה יום יומיים בסופשבוע ואולי אפילו אכנס לאתר?? כאילו ש;אני יכולה לא

[חמוטל_בת_חוה*]

אנחנו בהפוגה של יום אחד מהמחנה בבית
היום יש את הטקס לכבוד אמא של קאת'י
ורציתי להתרחץ לפני שאני הולכת לשם

שוב אני נדהמת מהאובר הגנה שהבתים נותנים לנו
בבת אחת כשאני בבית, החוץ נראה קצת מאיים
שצריך להתלבש בשבילו, או שאול קר מדיי, או שכאילו אין מה לעשות בחוץ.... אני זוכרת את התחושה הזו משנה שעברה, שברגע שהייתי בבית ליום מהמחנה, הרגשתי מיד שהחיים שלנו מקובעים מדיי

תום נהנה ממעט פרטיות אחרי כמה ימים עם החברים שלו

[חמוטל_בת_חוה*]

אחר הצהריים הלכנו לחלוק כבוד אחרון ללין, אמא של קאת'י חברתי האהובה
הם שמו אותה בארון קבורה עשוי נצרים, שתלו מעליו טול ורוד
והיא ככה שכבה לה ליד החלון בחדר המגורים וכאילו ישנה בזמן ששרו לכבודה
בעלה הספיד אותה
הוא דיבר על הלידות שלה, על ארבעת הילדים הנפלאים שילדה לו
על בנם הבכור שנפטר לפני כמה שנים מסרטן האשכים
חברה שרה אווה מריה
אחר כך שרו שיר פרידה דרום אפריקאי, ולוסיאן, חברי האהוב ובעלה של קאת'י, שר בוב מרלי
every little thing

ילדים שיחקו והתרוצצו
אחת החברות שלנו, סטפאני, בישלה ארוחה נפלאה

היה נעים לראות שהם עשו כל דבר כמו שמתאים להם, מתוך כבוד לאמם המתה
וגם מתוך הבנה של התוכן התרבותי
באופן שהוא בפירוש אלטרנטיבה למה שאחרים עושים כאן

בשבילי החוויה היתה אלטרנטיבה בכל צורה, משום שאני כמובן מבינה את הדרך היהודית של השבעה והקבורה המיידית, אז מבחינה מסויימת זה היה בשבילי מעניין מצד השוני התרבותי

מצד שני, זה היה מאד חזק לראות משפחה שעושה בחירות לא רגילות, ומוציאה אותן לפועל מתוך מודעות וכבוד

זה היה סיום נאות לשבוע משונה בחינוך הביתי שלנו
בשבוע אחד היה אצלינו גם מוות וגם לידה

היולדת שלנו נמצאת במחנה, וכולנו מטפלים בה, אפילו תום נשא אליה צלחת עם ארוחת הצהריים לצד השני של השדה

התינוק בן שמונה ימים וקראו לו פרד

או, כמו שליבי אומרת
פרד היא תינוקת שלי

היא לא כל כך מבינה את הבדלי המינים עדיין

מחר מוקדם בבוקר אני חוזרת למחנה
השבוע הוא יתמלא, דברים יגיעו למן שגרה
עוד שבועיים של מחנה לפנינו

[חמוטל_בת_חוה*]

חזרנו מהמחנה לשלושה לילות, כי אמא שלי נוסעת מוקדם בבוקר ביום שישי, ורצינו עוד קצת זמן בבית לפני הנסיעה שלה

היה היום יום מקסים במחנה
המון חברים באו, קאת'י ולוסיאן, ובקי, אחותה של קאת'י, שהיא בהריון כמו שכבר הזכרתי
וג'יזלה וחברתי מקבוצת הרצף, ברברה

כולם עם הילדים שלהם, וכמה גם עם ילדים נוספים, והם שיחקו במים ובדשא כל היום

אחר כך בערב, שרים סביב המדורה, וזה באמת ממלא לי את הלב במתיקות נעימה נעימה

יש לי עוד המון המון לכתוב

אבל זה יהיה מחר לצערי

[חמוטל_בת_חוה*]

אז ככה

אמא של נסעה הביתה ביום שישי

אחרי ששמנו אותה בשדה התעופה, נסענו לסוף השבוע האחרון של המחנה שלנו

היה משונה במחנה בלעדיה
כולם התגעגעו לנוכחותה

אבל סגרנו את המחנה בפיצוץ! המון חברים הגיעו לסופשבוע האחרון, והיה מלא ושמח

כמה גברים קשרו לאחת המכוניות גזע ענקי, שעומד שם כבר כמה שנים, ואף אחד לא יכול להזיז אותו, והם גררו אותו עד המדורה שלנו וגילגלו אותו לתוך המדורה

ענקי, זה נגיד באורך שני מטר ובקוטר נגיד שמונים סנטימטר
הוא בער באש כחולה וכתומה
וכולנו ישבנו מסביב למדורה החמה חמה הזאת ושרנו
הילדים נרדמו ליד האש
כמו פעם, כשהייתי ילדה והגדולים היו שרים ואני הייתי נרדמת

חגגנו יום הולדת לקאת'י
כולם פינקו אותה, כדי שיהיה לה שמח ביום ההולדת הראשון שלה בלי אמא שלה
ובאמת היה לה שמח

אחר כך, ביום שני בבוקר, פירקנו את כל האוהלים, ארזנו את כל הכלים. אלינור שומרת אותם בעליית הגג שלה עד שנה הבאה

ועכשיו אנחנו כבר מתחילים לתכנן איך בשנה הבאה יהיה אפילו יותר אחלה


לילדים היו כל מני חוויות. לא רק חיוביות. כמובן שהיו המון משחקים נהדרים עם האופניים, תום למד לנסוע בלי גלגלי עזר!!!, והקורקינטים, והסקייטבורדים.... הרבה כייף על עצי היער, פיקניקים בין העצים....ריצות וקפיצות לתוך הבריכה המתנפחת הענקית ששמנו בדשא... עבודה בחדר האומנות, איסוף עצים למדורה, בישול, ועוד
אבל מעבר לזה היו להם כמובן גם קשיים. לפעמים ילדים מתנהגים לא יפה אחד לשני, לפעמים ילדים לא מוצאים את עצמם בתוך ההרארכיה החברתית שלהם
קאת'י דיברה על זה שהיא קיוותה שקשיים כאלה קורים רק בבית הספר, אבל שהיא רואה שגם בין הילדים שלנו יש לפעמים מצבים לא סימפטיים

רציתי לעודד אותה. אמרתי לה שלפחות אצלינו הם בחברת מבוגרים ששמים לב רוב הזמן
בכל זאת אני חושבת שצריך לארגן מצב של תמיכה בפיתוח התנהגות נאותה בין הילדים ככלל

לתום היתה חוויה מאד לא נעימה עם אחד הילים הגדולים יותר במחנה
הילד הגדול שיחק איתו יותר מדי בפראות, והשכיב אותו על האדמה ושם לו יד על הצוואר
והוא חטף חרדה, כי הוא חשב שהילד רוצה להרוג אותו

זה לקח רק רגע, אבל הוא מאד נחרד

הוא לא סיפר לי על זה מעצמו. כשהשכבתי אותו לישון אתמול בערב, שאלתי אותו אם היו לו חוויות לא סימפטיות במחנה, אם התנהגו אליו יפה או לא... בהתחלה הוא לא רצה לספר לי,ואז הבנתי שהאינטואיציה שלי עלתה על משהו

בכל אופן הבטחתי לו לטפל בזה. גם נתתי לו הומיאופתיה

ילדים זה לא מלאכים. וצריך לשים עליהם עין ולתת להם הכוונה. אני בכל אופן חושבת שכמו שהרפואה לא יכולה למגר את כל המחלות, משום שבאופן טבעי מחלות חדשות יבואו במקומן, כי אנחנו זקוקים למחלות על-מנת להתפתח, כך גם אי אפשר למגר את כל ההתנהגויות הלא-רצויות. חלק מהחוויות הלא חיוביות שעוברות על ילדים, הן חשובות להתפתחות לדעתי

כמובן, שבתור המבוגרים, עלינו לתת תמיכה והכוונה, כולל דוגמא אישית להתנהגות נאותה

[חמוטל_בת_חוה*]

אנחנו מתחילים להתאושש מהחזרה הביתה. זה עוזר שמבלים המון שעות עם חברים, אז יש גמילה קצת יותר קלה מהחברתיות של המחנה
אתמול לוסיאן היה אצלי כל אחר הצהריים )הוא בן הזוג של קאת'י חברתי( עם הבת הצעירה שלהם, זו שאוהבת לינוק אצלי
ישבנו בחצר והתבטלנו בזמן שהילדים שיחקו, תום קטף תפוחים מהעץ, וככה. היה כייף

תום אוסף כרגע דיסקים שמקבלים במבצע מקלוגס. אלה דיסקים על סיפורים מההיסטוריה, והוא ישב יומיים והקשיב בלי הפסקה

היום צילצלתי לג'יזלה בבוקר, כדי לארגן איתה בקשר למחר, שהיא תיקח את תום איתה לחברים, והיא אמרה לי שיש לה איכסה היום, שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה

הצעתי לה שניקח את הספר על הציפורים, וניקח את הילדים לפארק עם המשקפות, ונעשה שם פיקניק
וכך עשינו באמת

יש ליד הבית שלנו פארק ענק, שמשתרע על פני כמה קילומטרים, שהוא שמורת טבע מקסימה, עם אגמים והמון ציפורי מים ושפיריות
ויש מקומות שאפשר לשבת ליד המים, כמו מן מזחים קטנים
אז שם ישבנו עם הפיקניק, והילדים הסתכלו במשקפות, והאכילו את ציפורי המיים, ומצאו את השמות של כמה בספר
וציירו אותן, וכתבו את השמות, והשיטו ברבורי אוריגמי באגם
הדברים האלה זרמו באופן טבעי, בגלל שהיו שם ציפורים, והיה ספר, והיו משקפות, והיו דפים וטושים... לא בגלל שנתנו לילדים איזשהן הוראות או אפילו הצעות
הם שיחקו ליד המיים במשך ארבע שעות, מצאו מן מבנה שקוע במיים, והמציאו תיאוריות על מה זה יכול להיות. הם החליטו שזה בטח היה בית שהופצץ במלחמת העולם, ובגלל זה הוא שקוע במיים
ותום כתב עיתון שמסביר מה הם מצאו, ומה זה לדעתם
וכל זה באופן פרטי ואישי, לא מול הפנים שלנו, האימהות, אלא בין השיחים, רחוק יותר... עם המון משחק נלהב מלא פרטים ורעיונות

המעבר בין המצב שבו הילדים בבית הספר, למצב של חינוך ביתי קשה לג'יזלה
לא בגלל שהיא לא בטוחה בעצמה ביחס להחלטה, כי היא יודעת שאין לה שום רצון להחזיר אותם למערכת, אבל בצורה שהיא עדיין לא מצאה את הדרך הפרטית שלה בחינוך הביתי
הבן שלה הוא בסך הכל בן חמש, והוא כבר היה בבית הספר שנה אחת
עכשיו שהוא והבת הגדולה, גבי, שהיא בת שבע וחצי כמעט, מתחנכים בבית, ג'יזלה נרשמה לאתר איטנטרנט שמביא תכניות לשיעורים לפי תכנית הלימודים, והיא התכוונה כל יום לעשות איתם קצת
וזו לדעתי קונספציה די נורמלית למי שעד עכשיו ראה חינוך כמשהו שניתן לילדים, ולא ראה בזמן אמיתי כיצד ילדים לומדים ומחנכים את עצמם
אבל כמובן שמהר מאד היא מגלה, שזה לא עובד, להביא את בית הספר לתוך הבית
והיא רואה, שכאשר הילדים נעים בחופשיות בעולם, הם מוצאים הרבה עבודה לעצמם, ודברים שרלוונטיים עבורם הם הרבה יותר מעניינים
לא רק לילדים, אלא גם לנו
הבן שלה לא רוצה לקרוא, מאז שהוא לא בביתספר
הוא עוד לא בן שש אפילו! אמרתי לה, שהיא יכולה לעזוב את זה, נגיד, במקום לעבוד איתו על קריאה, פשוט לקרוא לו בצורה סדירה, מה שהיא בין כה וכה עושה, אבל אולי בצורה טיפה יותר מודעת מבחינתה
הוא כבר ילמד בזמנו החופשי בשנים הקרובות
עודדתי אותה להרגע... כי בגלל שהיא הוציאה את הילדים מתוך המערכת, היא תצטרך להראות שהם מקבלים חינוך בבית, לא כמוני, שאצלי אין שום צורך לדווח לאף אחד...וזה מדאיג אותה
אמרתי לה, שאחרי כמה חודשים היא תכתוב להם דיווח... הרי הם יעשו דברים בכל הזמן הזה... והיא אמרה נכון, שהיא יודעת שהלחץ פוגע במוטיבציה שלו

היא גם העירה, שאצל תום המוטיבציה וכושר ההמצאה של העבודות יותר זורמים מאצל גבי וזק,ושהיא מבינה שזה בגלל שהם היו במערכת וקיבלו שם הוראות כל הזמן, והיא מבינה שזה פגע להם כבר במנגנון הוויסות הטבעי שלהם. אני מתארת לעצמי שזה יסתדר בתוך כמה חודשים. ככה גם אמרתי לה
יש לי מן מראה בראש כל הזמן בזמן שאני כותבת את זה... זה מראה של נר בתוך החושך... שהחינוך בבית הספר הוא כמו נר בתוך החושך... והחינוך בבית זה כשמדליקים את האור... ופתאום הנר כמעט לא נותן שום אור... אין לי שום ספק שהחינוך בבית הוא נכון בגילים הצעירים, אחרי הבסיס אפשר בוודאי לקחת "קורסים" בכל דבר שרוצים, בין אם זה בביתספר או במקום אחר

[אורית_אוקו_ערוסי*]

כמה נעים לקרוא את הדברים שלך.
איזה קבוצה כייפית יש לכם וחיי חברה עשירים ונעימים.
את יודעת לתמוך בחברתך שעושה צעדים ראשונים בחינוך בייתי בנעימות ורגישות. @}

[היצ'ין*]

חמוטלי,איזה יופי של התנסות גם בשבילך עם ג'יזלה,הזדמנות להיזכר באיך זה 'להתחיל' את דרך החינוך הביתי מאפשרת הגדרה יותר מדויקת של הדברים לעצמך ותוך כדי כך תרגיל בסובלנות כלפי 'האחר' שנמצאת במקום שאת מזהה.

[רחלי_מ*]

היא גם העירה, שאצל תום המוטיבציה וכושר ההמצאה של העבודות יותר זורמים מאצל גבי וזק,ושהיא מבינה שזה בגלל שהם היו במערכת וקיבלו שם הוראות כל הזמן, והיא מבינה שזה פגע להם כבר במנגנון הוויסות הטבעי שלהם. אני מתארת לעצמי שזה יסתדר בתוך כמה חודשים. ככה גם אמרתי לה
כל כך נכון. ומשום כך הרבה יותר קל להורה שמתחיל חינוך בבית מגיל אפס. כשהילד בגיל בית ספר, ההורה כבר מצליח לסמוך על הלמידה הטבעית שתמיד קוריית (במיוחד כשלא מפריעים לה), ולתת לה להמשיך להתרחש.

[טרה_רוסה*]

קראתי את כל הדף (לאחר שקיבלתי המלצה ). מקסים @} ומעורר קנאה.

אפשר שאלות?
איך זה באנגליה עם החינוך ביתי מבחינה חוקית?

[חמוטל_בת_חוה*]

היצ'ין חביבתי! מתי תעשי לעצמך דף? את צודקת בקשר לג'יזלה. זה ממרכז אותי. אני גם נרגעת שוב בתוך עצמי. הכל בסדר אני אומרת לה ולי
וזה נכון. יש ימים מבאסים גם בחינוך הביתי. יש בעיות גם בחינוך הביתי. העובדה שאנחנו המבוגרים דוגמא חיה ונושמת, מיידית וחזקה כל כך, יכולה להוות בעייה. במיוחד כשיש לי יום שרע לי עם עצמי, אני לא בדיוק מודל חיקוי ביום כזה.... ואז אני רואה את תום או את ליבי מתנהגים דומה, וזה מבאס. מצד שני, אני מוכרחה להאמין שהם גם מקבלים את הדברים הנהדרים בי... ויותר חשוב מזה, מעבר להתרכזות בעצמי.... הם מפתחים גם את הדברים הנהדרים בעצמם

טרה רוסה
אני אוהבת שאלות... באנגליה המצב של החינוך הביתי הוא די אידיאלי
לדעתי דווקא בגלל הקונסרבטיביות של האנגלים כעם, הם עדיין לא שינו את החוק ביחס לחינוך, מהזמן שבו בני המעמדות הגבוהים היו מחנכים בבית בעזרת אומנות... או שאולי זה מהזמן שהיו המון אנשים שלא השיגה ידם כדי חינוך ילדיהם במוסדות? בכל אופן החוק פוסק ש
על ההורים מוטלת האחריות לספק לילדם חינוך המתאים ליכולתו, לצרכיו ולמזגו, בין אם על ידי שליחתו לבית ספר, או אחרת
"אחרת"
זה כל דרך אחרת
החוק מתרכז בחינוך ולא במקום או במוסד החינוכי
זאת אומרת שאם ילד מעולם לא היה רשום במוסד חינוכי כמו בית ספר או גן ילדים שהיווה חלק מבית ספר, אין החוק מבקש מההורים להוכיח את עובדת חינוך ילדם. החוק במקרה זה מכיר באחריות הבלעדית של ההורים לחינוך ילדם
אבל, וזה אולי מוזר, אותה אחריות לא ניתנת להורים במלואה עוד לעולם, אם ילדם היה רשום לבית ספר, והוצא ממנו
כאשר הורים מוציאים ילד ממערכת החינוך, משרד החינוך הוא זה שעדיין אחראי לוודא שהילד מקבל חינוך
ולכן ישנם בודקים שמבקשים מההורים לכתוב דוח"ות ולפעמים גם מראיינים את הילדים
זו הסיבה העיקרית שלא שלחנו את תום לבית הספר מן ההתחלה. לא רצינו להיות במצב הזה, וחשבנו שאם לא יצליח בחינוך הביתי, תמיד נוכל לשנות את דעתינו
ג'יזלה נמצאת במצב, שהיא צריכה לדווח ולקבל כל פעם "רשות" להמשיך לחנך בבית
בפועל באיזור שלנו זה לא בעייתי
וזה משום שהבודקים באיזור שלנו לא מתנגדים לחינוך ביתי
יש אנשים שמספרים על חוויות לא נעימות עם שליחי משרד החינוך
לעומת זאת יש גם הרבה סיפורים חיוביים

אני חושבת שהעובדה שהחינוך הביתי מקובע בחוק בצורה כל כך ברורה, לא כל כך מאפשרת למשרד החינוך לעשות בעיות
אני גם חושבת שיש למשרד החינוך אינטרס מסויים לשימור החינוך הביתי, ואולי אפילו להגדלת אחוזי החינוך הביתי. זה מפני שהמחנכים הביתיים עדין משלמים את אחוזי המס למען החינוך, אבל אינם משתמשים במערכת, הקורסת תחת נטל השירות
יש מגמה במשרד החינוך לשלוט בחינוך הביתי. ישנה למשל הצעת סעיף לחוק החינוך, אשר ייקבע כי קבוצת ילדים הכוללת יותר מארבעה ילדים המתחנכים יחד, צריכה לפעול כמו בית ספר,כלומר ללמד לפי תכנית הלימודים ולעמוד בדרישות משרד החינוך גם אם הילדים מעולם לא ביקרו בבית ספר
יש כמובן מתנגדים לשינוי זה בחוק. המצב יהיה לא הגיוני, אם משפחה הכוללת חמישה ילדים המתחנכים יחד בבית תאלץ לעקוב אחרי תכנית הלימודים! זו רק דוגמא אחת, אבל כמובן ששינוי כזה בחוק יהיה בעייתי מהרבה בחינות
בפועל, נראה לי שאין סכנה מיידית לחינוך הביתי באנגליה. כל חודש, כארבע מאות משפחות מוציאות את ילדיהם מן המערכת. בנוסף לכך, ישנם עוד ועוד משפחות אשר מוותרות על המערכת מן ההתחלה. אותן קשה לספור
אני צופה מעבר לשימוש יותר נרחב באופציה של חינוך "אחרת". אני מקווה שבעתיד החלוקה בין מתחנכים בבית למתחנכים בבית הספר תהייה שווה יותר... אולי לא ממש שווה, אבל נראה לי שבקרוב תהיה פה מסה קריטית
במצב כזה בתי הספר יהיו מוכרחים להשתנות, ולהיות נגישים יותר למתחנכים בבית. הלוואי ובתי הספר יישתנו, ויהפכו למרכזי למידה ומידע, למקומות אשר ישרתו את הקהילה בציוד, בקורסים, בחדרי פעילות... אולי אני חולמת

[יונת_שרון*]

טרה, הנה האתר של הארגון לחינוך ביתי בבריטניה: חינוך אחרת

[טרה_רוסה*]

כל חודש, כארבע מאות משפחות מוציאות את ילדיהם מן המערכת.
וואו! זה המון...

עכשיו יש לי עוד שאלה
את מתארת מערכת יחסים קרובה מאוד ביניך לבין נשים אחרות, לא ישראליות. אלי זו רק אני, אבל מהניסיון שלי בחו"ל, היה לי קשה מאוד ליצור חברויות כל כך עמוקות עם א/נשים שלא היו ישראלים. ההרגשה היא שיש איזשהו פער תרבותי שלא ניתן לגישור, פער שמתבטא באי-הבנה של ניואנסים חברתיים - אי יכולת לקרוא מה בבאמת האדם ממול מתכוון. לי היה נסיון בעיקר עם אמריקאים, אז אולי זה לא אותו דבר. האם את היום מרגישה שייכת לחלוטין?

(ולגבי העישוב של טום - אל תדאגי. גם אנחנו בתור ילדים לא אהבנו לעשב, והיום כולנו אוהבים לגדל ירקות ולעבוד בגינה )

[מיץ_פטל*]

ממש מרתק לקרוא אותך.

[חמוטל_בת_חוה*]

תודה מיץ פטל
ולך, טרה יקרה... כן, זו שאלה טובה. אני נמצאת כאן כבר ארבע עשרה שנים... היו באמת קשיים בהתחלה
היום מצאתי פיתרון
אני כמעט לא חברה עם אנגלים... סתאאאם. זה לא בדיוק בכוונה, פשוט לונדון באמת מאוד מאוד קוסמופוליטית, ובערבות החינוך הביתי יש מעט משפחות אולטרה קונסרבטיביות אנגליות
רוב החברים והחברות הם מכל העולם
ברברה קטלונית עם אמא גרמנייה
ג'יזלה פורטוגלית ממדרה
קאת'י ובקי מדרום אפריקה
אלינור מאירלנד, לולה ממכסיקו, אבל כן, יש גם אנגליות... אולי בגלל שכולנו מוצאים ויוצרים קהילה במשותף, זה מסתדר? הרבה אנשים הם מארצות אחרות, ולכן ישנה פתיחות מסוימת? האמת היא שכן יש לי גם חברות אנגליות, אבל הן באמת פתוחות ומקבלות אותי כמו שאני. אני משתדלת לקבל גם אותן כמו שהן
כשהייתי באמריקה אצל אחותי, הרגשתי שהמצב שם יותר מורכב מאשר פה, שאנשים פחות פתוחים. אבל אולי זה היה סתם רושם מוטעה
אני בטוחה שיש אנשים נחמדים בכל העולם. שתמיד אפשר למצוא אנשים שיש איתם שפה משותפת
עם זאת אני בפירוש נותנת קרדיט לעובדה שישנם הבדלים תרבותיים שלפעמים קשה לגשר עליהם... אבל בשביל זה אני לא צריכה ללכת רחוק... יש לי בן זוג אנגלי, וזה גר אצלי בבית!!! חה חה

האם אני מרגישה שייכת לחלוטין? זו שאלה שקשה לי לענות עליה במדוייק. כן ולא זו התשובה הכי מדוייקת שלי. אני מרגישה מאד שייכת לקהילה שלי, לחברות שלי... לא דווקא לאנגליה או ללונדון... למרות שגם חלק מהנופים כבר נכנסו לי לנשמה
אם אצטרך לעזוב כאן זה יהיה כרוך בכאב לב והרבה געגועים
אני מרגישה שכאן הבית שלי
למרות שמשהו מתרעם בתוכי כשאני כותבת את זה.... אבל אני יודעת שגם בישראל אני מרגישה במידה מסוימת כאילו אני בבית, ובמידה מסוימת כמו זרה

[טרה_רוסה*]

@}

[חוה_בת_חיים*]

בקר-טוב חמוטל שלי ,
נושא השייכות , כמובן הרי מעסיק אותי שנים...
עולה במוחי דמותו של הסבא-רבא שלך שגם אני לא זכיתי להכירו כי סטלין "נתן" לו חינוך "מחדש,
במהלכו הסבא כנראה בחר במוות..
זה מביא לי את העובדה שהשורש ח.נ.ך בשיכול אותיות יהיה נ.כ.ח . נוכחותו של סבא אוסובסקי
היתה כל כך חזקה בחיינו על אף,( או אולי בגלל )שהעדרותו היתה ממש בוטה .
הוא כידוע היה פציפיסט , היו לו רעיונות איך לנהל את המהפכה בדרך 'אחרת' , דרש דמוקרטיזציה
, היו לו גם רעיונות מצוינים איך לנהל את החיים בארץ-ישראל תוך כבוד הדדי ושיוויון עם התושבים
אשר חיו בה בכפרים....
יעקב אוסובסקי ה'חולם' , אני מרגישה את הרעיונות הקוסמופוליטיים שלו , מרגישה איך הם חילחלו
עד אליכם...
היה שם גנאי ליהודי --'קוסמופוליט חסר מולדת..'.
יש השערה שיוסף (סטלין) הרג את יעקוב כי תכנן לברוח לישראל דרך פרס כשהיה אסיר פוליטי
בגבול רוסיה-אירן....

[חמוטל_בת_חוה*]

אז הנה עבר חודש שלם מאז שכתבתי לאחרונה... מדהים כמה מהר עובר חודש לפעמים


שנה חדשה הגיעה
הכנסנו אותה במסיבה אחלה אצלינו עם כל חברי החינוך הביתי. כולם אכלו תפוח בדבש והתכווננו לשנה מתוקה. הלוואי שתהיה לכולנו. ביום רביעי בערב, כלומר כבר במוצאי החג, הלכנו לארוחת ערב אצל אבא של פיטר ואשתו. היו שם זוג חברים שלהם, שאני דווקא מחבבת, דגלס ואשתו אנג'לה
כמובן שנושא החינוך הביתי עלה
לאיזה בית ספר תום הולך? אה, מה, הוא לא הולך? וזה חוקי? מותר לעשות את זה?.....ואני החלטתי לשתוק לשם שינוי ולתת לשיחה בנושא להתגלגל בלעדיי לרגע
אז פיטר אומר: כן, זה חוקי
דגלס: ומישהו בודק שהוא לומד מה שצריך? ופיטר עונה: לא. אנחנו לא מלמדים אותו לפי תכנית הלימודים
דגלס:אז יש לכם מורה שבא הביתה
פיטר:לא. אנחנו לא מלמדים אותו כמו שמלמדים בבית הספר
דגלס:אז באיזו שעה אתם מתחילים בבוקר? ופיטר: מתי שאנחנו קמים. תום לומד כל הזמן
כאן התערבה אשתו של חמי:בתי הספר באיזור שלהם ממש לא טובים
פיטר:זאת לא הסיבה שהחלטנו לחנך בבית. אנחנו לא מסכימים עם חינוך בית ספרי. זה לא מתאים לנו. אנחנו מאמינים בחינוך טבעי

כאן הייתי צריכה לקחת את ליבי להשתין. כשחזרתי, אני שומעת את דגלס שואל את תום, אם הוא יודע את לוח הכפל
אמרתי לעצמי שאני עוד רגע נכנסת לשם ומסבירה לו שאין לו רשות לבחון את הילד שלי... אבל שמעתי את תום אומר: אני יודע חלק מלוח הכפל. אבל אני לא רוצה לדבר על זה כרגע, אם זה בסדר מבחינתך! חה חה, צחקתי בליבי. הילד לא צריך את אמא

זאת היתה חוויה מעניינת. נזכרתי בויכוחים הסוערים שהיו לפיטר ולי בנושא הזה בעבר. ברכתי בליבי על הזמן, שהוא דבר טבעי כל כך ונטול מאמץ, המאפשר למידה ופרספקטיבה
ראיתי שבזכות החוויה של החינוך הביתי של ילדיי, אני מבינה הרבה יותר על למידה בכלל, ובוודאי ובוודאי על הלמידה הפרטית שלי.אני רואה איך פתאום הקריאה של תום מגיעה לשטף, רק באנגלית בינתיים, אבל גם בעברית הוא מתחיל להיות הרבה יותר מודע לאיך וכיצד הסימנים הגרפיים מסמלים את הביטוי המילולי
והחוויה של הלמידה הזו היא פרטית לו... מבחינתו הוא כמעט המציא את הקריאה בעצמו.... ראיתי אותו עובד על המחשב שלשום. הוא עלעל באינציקלופדיה הממוחשבת
דברים שהוא אהב הוא ביקש להדפיס. קטעי מוזיקה הוא ביקש להקליט מהמחשב ולאסוף... קטעי וידאו הוא רצה לצלם לקלטת... כמובן שאי אפשר היה לעשות את כל זה... אבל הבנתי שהוא כל כך נלהב מדברים מסויימים... עד כדי כך שהוא רוצה שהם יהיו שלו, לאסוף אותם ולרכוש אותם.... וזה היה אוסף מאוד פרטי, מאוד אישי לו בלבד. אני לא הייתי יכולה לנחש איזה מהדברים באינצקלופדיה ירגשו אותו במידה כזו. משום מה הם היו רלוונטיים עבורו

אני מאושרת שהילד שלי לא צריך לקבל "חינוך" מאף אחד... כמעט אפילו לא מאיתנו
וזה מביא אותי לנקודה הבאה, והיא שנמאס לי קצת מהביטוי חינוך ביתי. מתחשק לי להגיד סתם, שהילדים חיים איתנו
מה, אני לא מתחנכת בבית? אבל אני לא אומרת:אני מתחנכת בבית, אני סתם חיה את החיים, וזהו

[אורית_אוקו_ערוסי*]

מה, אני לא מתחנכת בבית? אבל אני לא אומרת:אני מתחנכת בבית, אני סתם חיה את החיים, וזהו

שמחה לקרוא אותך שוב.
חסרת לי בבלוג שלי לאחרונה.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

_שנמאס לי קצת מהביטוי חינוך ביתי. מתחשק לי להגיד סתם, שהילדים חיים איתנו
מה, אני לא מתחנכת בבית? אבל אני לא אומרת:אני מתחנכת בבית, אני סתם חיה את החיים, וזהו_
גריינתי.