את הסיכום שלחתי לחברותי, ולכן הפניה היא בלשון נקבה.
קישור לספר:
http://www.amazon.com/The-Vaccine-Book- ... 0316180521
נקודות כלליות חשובות לגבי חיסונים:
פגיעים במיוחד למחלות הם תינוקות שאינם יונקים, ותינוקות שישהו במעון יום בגיל חיתולים (זאת אומרת שמי שמחליף להם מחליף גם לילדים אחרים וזה מקדם הדבקה מאוד גבוה). אם הילד שלי היה משתייך לשתי הקבוצות, כפי הנראה הייתי מחסנת בכל החיסונים פרט להפטיטיס B.
את הטיעונים הכלליים בעד חיסונים נראה לי שאין צורך להסביר. החיסונים מאפשרים לחסוך מילדינו סכנה אמיתית וקשה, כשברוב המקרים הסבל בקבלת החיסון מסתקם בדקירה לא נעימה או לכל היותר במחלה קלה לאחר החיסון.
טיעונים כלליים נגד חיסון:
- יש לזכור שהמחלות שמחסנים נגדן אמנם מסוכנות, אבל ברובן זיהוי מוקדם של המחלה מאפשר ריפוי.
- כמעט כל המחלות שמחסנים הן נדירות, הודות לתופעת "חיסון העדר", כיוון שהסביבה של ילדכן מחוסנת, הסיכוי שהמחלה הפעילה תגיע אליו הוא אפסי.
- אע"פ שרוב החיסונים אינם מסוכנים לרוב התינוקות, באחוזים מאוד נמוכים, פגיעות קשות אפשריות כתופעות הלוואי המוצהרות של כולם. מעבר לכך יש תופעות לוואי לא מוצהרות ובראשן אוטיזם. הסכנה בחיסון היא לא רק מההדבקה במחלה, אלא שהחיסונים מורכבים על גבי רקמות חיות (מפרות, קופים ועוד) ורקמות אלו עלולות להיות נשאיות של מחלות אחרות. כמו כן החיסונים כרוכים בהחדרת חומרים כגון פורמלין ואלומיניום לגוף, שרחוקים מאוד מלהיות אורגניים. האלומיניום הוא החשוד העיקרי בגרימת אוטיזם: לטענת הממסד אין קשר בין אוטיזם לחיסונים אולם עדויות הורים מרמזות שיתכן שאצל מי שיש לו נטיה, רואים החמרה באוטיזם (וגם בתופעות אחרות) אחרי כל חיסון. וזו אחת הסיבות שכדאי להפריד כמה שיותר בין חיסונים - כדי שאם תראו בילדים תופעות לוואי קיצוניות, תוכלו להפסיק את החיסון.
- עוד מידע חשוב: אמנם לוח החיסונים משתנה מארץ לארץ אבל בעיקרון החיסונים נבדקים לשימוש בטווח גילאים מסויים, ולכן לא ניתן "לדחות את ההחלטה" - בשלב מסויים נסגר חלון ההזדמנויות שכן הגיל המאושר לשימוש חולף והרופאים לא יהיו מוכנים לחסן.
מחלת שלשולים חזקה ועבור תינוקות עד גיל שנה פוטנציאלית בעלת סכנת מוות (כתוצאה מהתייבשות). מעבר לגיל זה אין סכנת חיים. המחלה נפוצה מאוד אבל נדיר שהיא מידרדרת למצב מסכן חיים, שמתרחש כאשר המחלה אינה מטופלת.
החיסון עצמו מכיל רקמות חיות של המחלה המולבשות על גבי רקמות בע"ח. החיסון קיים משנת 2006 אולם החיסונים הניתנים היום פותחו ב2010 שכן בשנה זו התגלה שהחיסונים הראשונים הורכבו על גבי רקמות חולות! לחיסון תופעות לוואי נפוצות לא חמורות (מחלת חום, מעט שלשול) ותופעות לא נפוצות חמורות: התקף אפילפטי, מחלות אוטו-אימוניות.
החלטה:
אנחנו החלטנו נגד החיסון: בננו אינו בקבוצת סיכון, המחלה מסוכנת רק כאשר לא מטפלים בה, והעובדה שהחיסון נמצא בשוק רק 8 שנים (ו4 בגרסתו הנוכחית) מפחידה אותנו. החלטנו להיות עירניים לתופעות של שלשול וכמו כן במקרים שבננו ישהה עם ילדים אחרים עד גיל שנה נסביר שהוא לא מחוסן ונבקש להקפיד במיוחד על הגיינה של כפות הידיים.
אינפלואנציה B (שנקראת גם HIB)
אחת מבקטריות רבות, כמו גם וירוסים ופטריות, שיכולה להביא לדלקות חמורות: דלקת קרום המח, דם, עצמות, דלקת ריאות ודלקות גרון חמורות עד כדי חסימת נשימה. הודות לחיסונים שהתחילו בשנות ה80, היא כבר מאוד נדירה (אבל כמו שאמרנו, היא אחת מני רבות, כך שחיסון נגדה אינו חיסון מלא כנגד כל המחלות הנ"ל). עם זאת, קשה לזהות אותה בשלב מוקדם שכן היא נראית כמו הצטננות, ולמי שנדבק בה ולא טופל היא מהווה סכנת חיים או פגיעה גופנית.
תופעות הלוואי הנפוצות של החיסון - כאב איזורי במקום הדקירה, חום במקרים נדירים יותר. לחיסון זה אין תופעות לוואי חמורות ידועות (פרט לנדירות ביותר שקיימות בכל החיסונים).
החיסון הזה ניתן בגרמניה כחלק מה"משושה" אולם אנחנו מתכוונים להפריד אותו, לפי המלצת ספרו של ד"ר סירס.
דיפטריה - טטנוס - שעלת:
דיפטריה (אסכרה) היא דלקת גרון כה חמורה, שאם לא מאבחנים אותה בזמן היא עלולה לגרום לחנק בילדים קטנים.
בזכות החיסונים המחלה מוגרה כבר כמעט לחלוטין.
טטנוס, המוכרת לנו כסכנה המאיימת על פצעים עמוקים ובמגע עם חלודה, בעצם מועברת גם בדרכים אחרות, כגון מגע של פצע שטחי עם אדמה או צרכים של חיות שבהם החיידק. המחלה גורמת לשיתוק הדרגתי בכל הגוף, כולל התקפים אפילפטיים, כשלים לבביים ושברים בעצמות (כתוצאה מההתקפים). בניגוד למחלות אחרות שסקרתי עד כה, איתור מוקדם של המחלה הוא קשה ולכן נדיר שזה קורה. באיתור מאוחר ניתן בד"כ לעצור ולרפא את המחלה, אולם מדובר בחודשים של שיקום. חלק מהמקרים מסתיימים במוות. ניתן לחסן נגד טטנוס גם רק לאחר פציעה, אבל זה פחות יעיל.
המחלה נדירה למדי ובמיוחד בילדים.
שעלת גורמת להתקפי שיעול כ"כ חמורים שהם מהווים קושי לנשימה. המחלה קשה לאיתור שכן בשבוע הראשון היא נראית כצינון רגיל. אם לא מתחילים טיפול מיד כשמתחילים ההתקפים, לוקח עד שלושה חודשים להחלים ממנה, אבל בין ההתקפים החולה מרגיש בסדר והוא אינו מדבק. במקרים חמורים, למשל בתינוקות שמחלתם לא אותרה מוקדם מספיק, החולה יהפוך לכחול מאובדן חמצן ויקיא מעוצמת השיעול.
דלקת ריאות היא סיבוך נפוץ. במקרים נדירים יכול להגרם נזק למח כתוצאה מאובדן חמצן. למרות שהמחלה נפוצה בהרבה מהמחלות לעיל (כי מסיבות שונות המצאת החיסון לא מיגרה אותה), מוות הוא תוצאה נדירה שלה ומתרחשת רק בתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים.
החיסון אינו יעיל כמו חיסונים אחרים - 10-15 אחוז מהתינוקות לא מתחסנים.
החיסון.
תופעות לוואי נפוצות - חולי כללי והתנפחות מקומית. ההתנפחות מחמירה בזריקות המאוחרות (כל היד עלולה להתנפח). באופן נדיר יותר, החיסון יכול לגרום להתנפחות של המח שבאה לידי ביטוי בבכי בלתי פוסק במשך שעות ואף ימים אבל אינה מזיקה בטווח הארוך (Encephalitis). יש תופעות לוואי נדירות נוספות וחמורות יותר, לרוב ללא תוצאות לטווח הארוך. במקרים נדירים מאוד נוצרת פגיעה בעצבים, חולשה או חוסר תפקוד של השרירים ביד המוזרקת לטווח ארוך, ודווח גם על מקרים של מוות בעריסה ושל אוטיזם (קשר לא מוכח לחיסון).
החלטה:
שעלת היא מחלה קשה, נפוצה, וקטלנית עבור תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים. מכיוון שאנחנו עומדים לטוס עם בננו מתחת לגיל זה, אני בעד לחסן אותו בחיסון הזה. בנוסף, אחרי שנראה שאין תופעות לוואי בעייתיות אצל תינוקנו, ראוי להתחסן בגילאים מאוחרים יותר כדי ליטול את חלקנו בחיסון העדר עבור תינוקות קטנים אחרים ואותם 10-15% שהחיסון לא פועל עליהם. מכיון שדווקא את החיסון הזה לא ניתן להפריד מהשניים האחרים, נראה שגם נגד טטנוס ודיפטריה נחסן. ניתן לחסן נגד טטנוס בנפרד או נגד טטנוס ודיפטריה ללא שעלת. (אין חיסון לדיפטריה ללא טטנוס ואין לשעלת ללא השניים האחרים).
בחיסון זה יש כמות גדולה של כימיקלים יחסית לחיסונים אחרים. כמות האלומיניום, הפורמלין והחומרים האחרים משתנה בין יצרניות שונות של החיסון.
המותגים שאינם מומלצים לחיסון: Kinrix, Pediarix של החיסון המשושה
המותג המומלץ ביותר כבר לא מיוצר: Triprdia או TriHIBit של החיסון המשושה
המותג הבא אחריו בשוק האמריקאי הוא Dapacel שיש בו 330 מיקרוגרם אלומיניום לעומת Infanrix עם 625 גרם, שגם משתמשים ברקמות מבשר פרה שנחשבות לפחות בטוחות וגם יש בהן פחות מהרכיב של השעלת.
הפטיסיס B
מחלת מין שדומה לאיידס באופן ההדבקה שלה. כמו מחלות מין אחרות, היא יכולה להיות מועברת במגע עם פצע חשוף, מחטים וכד'. כאן, הנגיף יכול גם לשרוד עד שבוע על מברשת שיניים. לכן, ילדים החיים עם נשאים של המחלה חייבים להתחסן. כמו כן אמהות נגועות יעבירו את המחלה לעובריהן. מעבר לכך, אין דרך להדבק במחלה בהתנהלות יומיומית רגילה.
ברוב המקרים המחלה מסתכמת בתסמינים קשים במשך חודש-שישה חודשים, ללא תופעות כרוניות. בחלק מהמקרים המחלה מתפתחת לכרונית, ומובילה למחלות קשות, כגון סרטן הכבד או כשל כללי של הכבד. בילדים שנדבקו, הסיכוי למחלה כרונית הוא 35%, והסיכוי יורד בהדרגה. בגיל ההתבגרות ובבגרות, הסיכוי למחלה כרונית עומד על 5%. הבעיה היא שבילודים שנדבקו, המחלה "תדגור" ותתפרץ באופן קשה רק מאוחר יותר. עם זאת, יש לזכור שהסיכוי להדבקת ילוד או פעוט הוא אפסי, כל עוד אין חברי משפחה החולים במחלה.
החיסון עצמו נחשב לבטוח במיוחד כיוון שהוא נוצר בהנדסה גנטית, ללא רכיב מן המחלה וללא רקמות חיות (שכזכור עלולות להיות נגועות במחלות אחרות). הסימפטומים הרגילים אפשריים אך נדירים יותר, והסימפטומים הנדירים נדירים מאוד וכוללים תגובה אלרגית חמורה, והחמרה של טרשת נפוצה באם כבר יש מחלה. יש גם דיווחים של אנשים שחוסנו על תופעות נוספות, נדירות ביותר, בעיקר מתחום האלרגיה והנוירולוגיה.
תינוקות וילדים אינם נחשבים לקבוצת סיכון של המחלה. המטרה של חיסון כל התינוקות נגד המחלה היא על מנת למגר אותה מהאוכלוסיה, ולא הגנה ספציפית על התינוק שלכן. הסיבה שמחסנים במסגרת החיסונים הכלליים לתינוקות היא שקל יותר לשלוט בחיסון האוכלוסייה כך. אין הגבלה בחיסון בגילאים מאוחרים יותר (ועד בגרות).עצם ההוספה של החיסון ללוח החיסונים נגועה באינטרסים של תאגידים שמימנו מחקרים ולוביסטים.
החלטה:
לוותר על החיסון או לדחות אותו לגיל ההתבגרות (יחסי מין, ואי דה מיל) או לפחות לגיל הגן (גיל שבו מועדים מעט יותר לתאונות שבהן עלול להתערבב דם בדם). בשום אופן לא הייתי נותנת את החיסון לתינוק שרק נולד, כפי שנהוג בישראל, מכיון שזה עלול להחליש אותו ולפגוע בהנקה.
פוליו
פוליו היא מהמפורסמות שבמחלות שנגדן מחסנים. רוב המקרים נראים כדלקת גרון פשוטה אך אם הנגיף חודר למערכת העצבים (מקרה אחד ל-250), נוצרים חולשת שרירים ושיתוק, בדרך כלל זמניים (שלוקח כמה חודשים להחלים מהם, בדרך כלל מצריך חיבור למכונת הנשמה), אך ב25% יש פגיעה לכל החיים. בחלק מהמקרים המחלה תוקפת שנית בבגרות וגורמת להחמרה נוספת.
מאז שהיינו ילדות המחלה מוגרה כמעט לחלוטין: מ-350,000 מקרים בעולם ב1988 ל-223 בלבד ב2012.
תופעות לוואי נפוצות - קלות ביותר ונדירות (התנפחות ואדמומיות). החיסון הניתן בטיפות לפה גרם לשיתוק במקרים נדירים (בררר... קיבלנו אותו בבית הספר!) אולם החיסון בזריקה לא מסוכן.
המטרה בחיסון היא מיגור נגיף הפוליו מהעולם ולא מניעת סכנה ברורה לתינוק האישי שלכן.
החלטה:
מכיון שתופעות הלוואי מזעריות והמטרה החברתית חשובה - נחסן
פנוימוקוק
פנוימוקוק היא בקטריה הגורמת בדרך כלל לתופעות זהות לצינון, אך לעיתים מביאה לדלקת ריאות ולדלקת קרום המח. הבקטריה נפוצה מאוד אך האפשרות ללקות באופן הקיצוני יותר היא נדירה (רופא הילדים שלנו אמר כי מעולם לא ראה מקרה כזה). היא מסוכנת רק לילדים עד גיל חמש ולמבוגרים.
לבקטריה יש עשרות מוטציות, והחיסון הוא כנגד כמה מהם. החיסון נושא איתו בעיה חברתית: כשמחסנים נגד חלק מהמוטציות, חלק אחר, לפעמים אלים יותר, מתחזק. כך קרה עם המוטציה 19A שכעת כלולה גם היא בחיסון - זאת אומרת יש מעין מרוץ בין חברות התרופות לבקטריה.
תופעות הלוואי הנפוצות של החיסון קשות יותר מאלו של חיסונים אחרים. כמעט כל המתחסנים מגיבים לפחות בבלבול ועצבנות, וחצי מהם מציגים תופעות לוואי כגון מחלות או התנפתחות ואדמומיות. 8 אחוזים לקו בתופעות חמורות יותר כגון צינון חמור, דלקת ריאות ובעיות במערכת העיכול. אחוז אחד (שזה המון) לקה בהתקפים אפילפטיים או תגובות אלרגיות.
החלטה:
בהמלצה חמה של הרופא שלנו כנגד החיסון, החלטנו שלא לתת אותו. ההשלכות החברתיות ותופעות הלוואי החמורות מדאיגות אותי. עם זאת, מבין כל החיסונים זוהי ההחלטה שאני הכי פחות שלמה איתה.
).
בואי נמתין בסבלנות.