מועצת החירום לנקבות היסטריות

[טל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כאן אין לך שום ביטחון. למעשה הוא כנראה לא כזה מעוניין. או אולי "מעוניין אבל לא מספיק מעוניין".
(....) האם הוא הגבר האחרון עלי אדמות? אני בטוחה שלא.

הא, ברור שלא, אבל הענין הוא שאני לא רואה גברים פוטנציאלים לקשר בשגרת חיי, הדרכים היחידות שאני רואה להכיר מישהו פוטנציאלי למשהו הן:
א. להרשם לאתר הכרויות באינטרנט - לא בא לי
ב. להרשם לאיזה לימודים/ קורס / חוד שעשויים להיות בו גברים פנויים בגילי שמתאימים לי- בעקרון אפשרי אבל לא מצאתי עדין מה
ג. לצאת לבארים ולעשות פיק אפ ביומים בשבוע שאני בלי הילד- שוב אפשרי אבל לא זורם לי
ד. ללכת לעוד פסטיבל?
ה. להתפלל לקופידון שישלח לי משיהו (:

בקשר אליו, יש סיוכי סביר שהוא לא מתאים לי וכל מה שאני רוצה ממנו זה סקס, אבל חלאס גם בשביל זה, כמה אפשר לרדוף אחריו

[טל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה שכן, קראתי את השתלשות הצ'אט שוב בפייס וגיליתי שאני פלירטטתי איתו באופן די מיני, אמנם לא כתבתי מילים גסות, אבל כן רמזתי באופן שלא משתמע לשתי פנים שאני רוצה
ואחר כך כשהוא כבר הזמין אותי להיפגש אצלו בבית סירבתי ועניתי תשובה שלילית ושלא מתאים בכלל כי נעלבתי שהוא לא מציע דייט מחוץ לבית
ז"א שגם התקשורת שלי אולי היתה לא עקבית.
בכל אופן עברו כבר 3 ימים אז כנראה שהוא כבר לא מעוניין

[טל*]

החיים שלי די מלאים, הילד, עבודה די מעניינת, פעילות גופנית, תחביבים, יציאות פעם בשבוע- שבועיים
אבל החלק הורמנטי לא זז לי

[טל*]

יצאתי איתו וירדה לי כל האובססיה. אולי אני אתן לו עוד צ'אנס כי הוא כן נראה טוב כנראה בלי בגדים כי הוא היה לבוש זוועה, לא הציע לשלם עלי בדייט, דיבר הרבה יותר ממני ולא מספיק מעניין ככה שלקראת סוף הדרינק הסתרתי פיהוקים. צריכה לזכור את זה להבא, אולי יש בי צורך מאד גדול לקרבה שמחפש אצל מי להתגלם עד שמתנפצת האשליה. אז העברתי את הקראש שיש לי לחיים באופן כללי, מקווה שזה יחזיק מעמד ככה עד שאפגוש מישהו באמת מתאים

[שלולית_י*]

[טל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה כביכול יכול היה להיות משהו רציני, הרגשתי שהוא רצה,היה נעים להתחבק איתו אחרי ששכבנו ולדבר בחושך, היה נעים להרגיש שוב את הביחד החמים והדביק הזה, אבל אחרי שהוא התחיל ללטף אותי בשביל סיבוב שני ידעתי שזה הזמן ללכת - הגוף שלי אמר את דברו. כלומר, שאין בייננו התאמה מינית

[טל*]

בבת אחת נזכרתי שוב בימי רווקותי, תוך כדי שאני מבינה שזה לא זה, אבל כבר מאוחר מדי לסגת, כלומר טכנית אפשר, אבל זה יהיה מאד מעליב אז אני אומרת לעצמי שאוקי אם זה לא כיף, אז בואי לפחות נקדם עניינים כדי שיגמר מהר, הם כמובן חושבים שזה סימן שאת מאד בעניין. והאמת שזה לא הוגן, שבחורים יגיעו לאורגזמה עם כל אחת גם אם היא לא הכי מתאימה להם ובנות לבד מסתדרות יופי, אבל כשזה מגיע לידי אינטימיות עם גברים הן צריכות כל כך הרבה בשביל להנות.
טוב, אחרי 9 שנים עם אותו גבר ושנה לבד, לפחות עברתי את השלב הזה, שבו אני רוצה להזדיין אבל חוששת מזה כאילו הייתי רק בת 14.

[ביישניתית*]

תוך כדי שאני מבינה שזה לא זה, אבל כבר מאוחר מדי לסגת, כלומר טכנית אפשר, אבל זה יהיה מאד מעליב אז אני אומרת לעצמי שאוקי אם זה לא כיף, ז בואי לפחות נקדם עניינים כדי שיגמר מהר

אאוצ' אאוצ' אאוצ'

אפשר לקום וללכת

[טל*]

אם גבר היה מבריז לי באמצע הייתי נעלבת בטירוף וגם הביטחון העצמי שלי היה נפגע, אז אני לא העשה את זה למישהו אחרי שדיברתי איתו יותר מדייט אחד כמה שעות טובות
חוץ מזה שזה לא היה אוצ' כלל וכלל- בולבול קטן לא מכאיב וגם נגמר ממש מהר
רק הנשיקות האלו בלי סוף, שאלוהים יעזור לו, זה היה החלק שהיה לי ממש יותר מדי.

[טל*]

במחשבה נוספת בס"ה זה לא היה כזה נורא, אם הוא לא היה רוצה להתנשק כל כך הרבה והיה לו יותר גדול, זה היה יכול להיות בסדר. בהתחשב בזה שכנראה גם הוא לא הזדיין בשנה האחרונה, משך הזמן עד שהוא גמר לא בהכרח מעיד על בעיה ואת החלק של הנשיקות אפשר היה לפתור בזה שהייתי אומרת לו שאני לא אוהבת כל כך הרבה עם הלשון וכל זה
אבל בקשר לגודל האיבר שלו, מבעס אבל אין מה לעשות...זה פשוט לא מתאים
טוב יאללה, יש לי דברים נוספים לעשות היום,אז צריכה להיתפקס ולהפסיק לחשוב כל כך הרבה על סקס (אז מסתבר שזה נכון מה שאומרים על נשים בגיל 35+ שפתאום הן נהיות חרמניות כמעט כמו גברים בני 21, כשהייתי בת 21 לא האמנתי שיום אחד זה יקרה גם לי והתחרפנתי מהבנים שרצו כל יום, כמה פעמים ביום...אולי אני צריכה חבר בן 21)

[ביישניתית*]

לא יודעת, מבחינתי הכי גרוע היה דווקא גיל 17, לא יכולתי לחשוב בכלל מרוב חרמנות, והייתי מאוד מתוסכלת.

[טל*]

בזמן האחרון התחלתי להתרגל ללבד בלי לחוש נזקקת.
וכל התמודדות שפעם קראתי לעזרת האקס שלי ועכשיו אני מצליחה לבד ממלאת אותי בגאווה קצת כמו ילדה שמצליחה לבד
הערב אני מרגישה שוב חולשה ובדידות. למרות שזה לא היה זה עם הבחור, הייתה בכל זאת קרבה שכאילו קילפה ממני את השריון הדק שגידלתי
ומהמקום הנזקק הזה אני חוששת שאני עלולה להתפשר ולהסכים להקשר גם למי שאני מרגישה שלא מתאים לי, במקום להאמין שיש עוד בחורים בעולם שמתאימים לי יותר וללכת לחפש אותם. (בגיל שלי + ילדזה אמנם יותר קשה להכיר מאשר בגיל 27, אבל אני חייבת להאמין שזה אפשרי, שאולי אפילו יש יתרונות כי היום אני יודעת מה אני רוצה ועל מה לא להתפשר)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצד שני, גם לי אין מה לעשות בחיים. אבל אני מסתפקת בקריאה

[זאת_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות, אחרי שבכיתי בעבר על זה שאין זוגיות וייעצתן לי בצורה לבבית (תודה!)
הפעם חזרתי אליכן עם זוגיות ובעיות בסקס.

עברנו שלב אחד קדימה. גרים ביחד. אבל יש בעיה רצינית עד כואבת: הסקס לא טוב.
בעבר, עם גברים אחרים היה לי סקס מצוין ומאוד נהניתי. אני הראשונה שלו....
אני לא נהנית מהפורפליי איתו, מאוד קשה לי להתגרות ממנו. הוא די מכוון לאיזורים האסטרגים ואני צריכה גירוי גופני עדין ולא ישיר בשלבים הראשונים.
ניסיתי בעדינות להסביר שיש עוד דברים שאפשר לעשות, אבל הוא ממש ממש נפגע. הוא כל הזמן טוען שהוא עושה הכל כמו שצריך ומשקיע בי זמן. משהו בו אטום לנסות. הוא מעדיף להתבצר בכעס שלו ובאגו הפגוע ולהאשים אותי.... הוא חקר אותי הרבה פעמים על ההיסטוריה המינית שלי ומההתחלה הסתמן שהוא כועס עליי שיש לי כבר ניסיון (ושהוא היה מוצלח).
הוא ניסה כמה פעמים להיות יותר עדין, אבל הכל מרגיש לי מכני מדי, לא זורם, הנשיקות שלו רדודות, אני לא מתרגשת מהמגע שלו. מנסה להכריח את עצמי להנות כשאני לא וכל מה שבא לי לעשות זה ללכת לישון.

ערב אחד התחלנו לראות סרטונים - סרטוני הדרכה. גם הדרכה לבנות, גם הדרכה לבנים (לטובת שנינו). הדלקתי כמה נרות וקיוויותי שלאחר מכן הוא יישם כמה דברים. הערב נגמר בכך שהוא הלך לחדר לצפות במשהו מטופש אחר ואני נשארתי בסלון עם עצמי מוטרדת שזה לא זורם לשום מקום.

אפשר לתקן דבר כזה? אנחנו צעירים, ואני ממש מוטרדת מכך ששוכבים בערך פעם בשבוע, וגם אז אני לא מאוד מצפה או נרגשת מזה. אני בעיקר רוצה לרצות את זה.
בקשרים הקודמים שלי זו הייתה התמגנטות טבעית ברוב הפעמים. הפעם זה אילוץ.
חייבת להוסיף שיכול להיות שבהחלט בעיה מסוימת היא אצלי (עייפות ורגזנות גבוהה מהרגיל). וגם אם כן, מה אפשר לעשות?
help?

[טל*]

למה לנסות לתקן ולהתאמץ? תקשורת גופנית, זה לא רק סקס, זה ערוץ תקשורת, בעיני זה לא קשור רק לניסיון, זה חיבור שאו שיש, או שאין
בעיני חיבור גופני, חשוב לא פחות מחיבור נפשי ואינטלקטואלי- בעצם אולי הכי חשוב

[זאת_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למה לנסות לתקן ולהתאמץ?
כי הכי קל זה לוותר, לראות את השלילי, ולא לתת צ'אנס אמיתי (אני מומחית בזה).
כי הבחור באמת אוהב אותי וגם בלי הסקס טוב לי להיות איתו. הוא מאוד תומך בי ומקבל אותי ללא סייג. אני מרגישה שכרגע זה נכון לנו להיות ביחד, בתקווה שגם בהמשך.

כי עלתה לי מחשבה שאולי היה לי קל להשתחרר ולהנות עם בחורים שידעתי שכל מה שיש לי איתם זה רק הסקס?

יכול להיות שכל מה שאני צריכה זה להחזיר את המיקוד לעצמי ולהבין מה לא בסדר בי, שאני לא מסוגלת להנות יותר מסקס (ולמעשה,לא מסוגילת להינות מעוד הרבה דברים בחיים כרגע).

[פלוני_אלמוני*]

בוקר טוב בנות .
הגעתי לכאן בטעות ואני לא מסוגל לצאת !!! 
כמו להיכנס לראש של בחורה ולשמוע את מחשבותיה ואולי , רק אולי , להתחיל ולהבין - " למה את מתכוונת כשאת אומרת לא " , או כמו בסרט "מה נשים רוצות" .
מטורף .
אתן מוטרדות מדברים כל כך שונים מגברים . אבל כל כך .
למה אתן כל כך מסובכות ? למה להתעמק כל כך במחשבות שלא מובילות..... אבוי .
אתן כל כך רחוקות מלהיות מוגדרות כ "שיטחיות" , אתן חושבות ומנתחות כל דבר , אבל מפרקות אותו ליותר מדי גורמים . באמת .
יקירותיי , שחררו טיפה . הכל בסדר . בלי לחץ . הכל יבוא על מקומו .
ביי בינתיים ושיהיה סופ"ש מדהים , לכוווולן .

[רוזמרין*]

למה אתן כל כך מסובכות ?
יקירותיי , שחררו טיפה . הכל בסדר . בלי לחץ . הכל יבוא על מקומו .
שלום גבר אלמוני. אנחנו לא קיימות כדי להתאים את עצמנו אליך. אתה רוצה להיות שטחי וזורם? אין בעיה, אבל אני רוצה להיות מורכבת.
ואגב, אנחנו לא יקירותיך ולא לול התרנגולות שלך. לך לקרוא ב"בלייזר".

[פלוני_אלמוני*]

הרבה עוינות ללא סיבה . כך אתה חייה את חייך ?
לא אמרתי שום דבר פוגע / לא תקין / מעליב / לא ראוי ... בסך הכל ניסיתי להיות מנומס .
ולא ,איני קורא בלייזר או ירחונים אחרים כדוגמתן .
מעדיף לשמוע פודקאסטים מעניינים.
לא צריך לול תרנגולות. ויתרתי על התענוג המפוקפק הנקרא "לרדוף שמלות". לא ניסיתי אך גם איני מוצא אותו מעניין .
עדיפה בחורה שטוחה ולא שיטחית , בשנות הארבעים לחייה , בגילי , שלא נדרשת להתאים עצמה אליי אלא בעלת אישיות עצמאית ודעתנית.
ולא מתוסבכת כמוך , רוזמרין .
כל כך הרבה כעס....ועל מה ? עכשיו אני מבין מדוע את כאן... (-:

[באהבה*]

היי

שנינו בני קרוב ל-40. רווקה וגרוש ללא. הוא מדהים. (לא גרים יחד עדיין, יש דיבורים על זה ואני לא ממהרת בכיוון).
גבר של מעשים נטו. בלי בולשטיט. נושא לי את התיק לכל מקום, אוסף ומחזיר, דואג להכין לי כוס מים ליד המיטה לפני השינה, כל יציאה שלנו הוא מתעקש שאני קובעת לאן הולכים והוא מתעקש לממש. קונה עבורי דברים טעימים שיהיו לי אצלו. דואג להמון דברים קטנים לשיפור הנוחיות שלי כל הזמן, לא מורח, מתקשר, מסמס. לא מפליג במילים, עצור אבל גבר של מעשים לגמרי.
מכירים חודשיים, כבר עובדים על ילד, עוד לא גרים יחד.

הבעיה - אני יודעת שהוא כזה תמיד. איש טוב שתמיד נותן מעצמו המון ואחרי שנה שנתיים נזכר שהבחורה נצלנית או ביצית או כאלה. הוא איש אצילי ואני לא יודעת אם כל המחוות האלה הן מאהבה או רגש כלשהו או סתם כי הוא כזה. זה מאוד מטריד אותי.

שנית - וכאן צריכה את עצותיכן וחשוב לי שתיווצר התאהבות. אם הוא לא יתאהב בי אלא נקפוץ ישר לאהבה אני ארגיש פספוס. אני רומנטיקנית ובלי התאהבות טובה ומרגשת קשה לי. אני בדרך להתאהב בו אבל אני אל בטוחה שהוא גם.

אני יודעת שבשביל התאהבות לא חשוב שתהיה רק התאמה וחיבור אלא גם תחושה של ריגוש, מתח, אי ודאות, געגוע, ריחוק וקירוב לסירוגין. כשמישהו מרגיש בלתי מושג או נעלה גם זמנית אז נוצרת התאהבות. ואני משחקת. משתדלת לא להיות זמינה תמיד, לא עונה מיד לטלפון שלו, לפעמים עונה במתיקות אין קץ ולפעמים בקורקטיות. לפעמים מלטפת בלי סוף ולפעמים מרוחקת.
באופן טבעי גם יש לי הרבה עבודה וחיים שלמים אבל אני מרגישה שאני עושה משהו לא נכון. אני לא בטוחה שלענות באיחור לטלפונים או לחזור מאוחר יותר עושה טוב. אם מישהו היה מתייחס אליי ככה הייתי מתבאסת לאורך זמן יותר ממתרגשת.
גם בחיים האישיים שלי אני אמנם מאוד עסוקה אבל כשאנחנו ביחד התחושה מאוד נוחה, נוחות גדולה, הוא אומר שאיתי התקשורת הכי טובה שהיתה לו, לא מפסיקים לדבר וזה מצד אחד טוב ומצד שני - הריחוק הזה שגורם לבנות להיות מעט בלתי מושגות מסתוריות לא קיים אצלי. לא היה גבר בחיי שלא אמר לי שהתקשורת איתי אדירה. היו שחזרו אחרי כמה קשרים ואמרו שזה חסר להם אבל התאהבות לא תמיד היתה שם.
אני חייבת בתחושה האינטואיטיבית שלי להמשיך לשמר את הכיף והמתיקות והחיבור הטוב כמו שהוא ומצד שני כן לשדר ריחוק ומסתוריות ומיקוד בדברים אחרים. אבל איך עושים זאת טכנית?

אז איך דואגים ליצור חוסר זמינות שלא משדר זלזול, אלא אמיתי. איך דואגים להכניס פלפל וריגוש לקשר בתחילתו. אני מתה עליו באמת ומרגישה שגם אצלו יש משהו אבל התאהבות עוד לא. אני מחפשת עצות פרקטיות לא הנחייה כוללת. מה לעשות ביום יום.

ואיך יודעים אם המעשים הם מעשים של אהבה ולא משהו שהוא חלק ממנו?

וגם בהתחלה פירגנתי לו על כל דבר ועכשיו פחות האם חשוב בשלב התחלתי כל כך לתת לו הרגשה של מלך כי הוא כזה בעיניי? להגיד לו על כל מחווה שאני מעריכה, לחייך, לומר תודה? אני נעה בין תחושות סותרות של כמה להתמסר וכמה להחזיק את הברקס. כמה ומתי לשדר ריחוק וחוסר זמינות וכמה להתלטף ולהיות שם הכי בעבורו.

אוף. עזרה. לא רוצה לפספס את האהבה הזו.

[יוליקו*]

אולי לא במקום, כי ביקשת עזרה אחרת. אם לא מתאים, הרגישי חופשיה למחוק.
אני נגד חוסר כנות ביחסים. זה מרגיש לי לא טוב ולא בריא. לא הייתי רוצה לקבל יחס כזה מאף אחד.
אם אני מתקשרת, אני רוצה שיחזרו אלי כשאפשר, ולא אחרי זמן המתנה לשם רושם אי זמינות. אני מתייחסת באופן דומה לאחרים.
לדעתי יחס של חוסר כנות פוגם בתחושת האינטימיות. בשבילי החיים הם לא הצגה ולא תפקיד שממלאים.
לדעתי דווקא מה שאת מחפשת לעשות יוצר רושם ביצ'י, שעלול לדחות אותו.
לדעתי גם חשוב לא להכנס לקופסאות של שלבים שחייבים לעבור בסדר מסויים או בכלל.
טוב לך? תהני מזה, בלי לסבך.
אמרת שהוא מעשי, תעשי מעשים לטובתו. הוא יבין את זה יותר טוב מהתחמקויות, תחפושות והצטעצעות.
אני באופן אישי שונאת את השלב של ההתאהבות המטלטלתשל ההתחלה, וממש טוב לי באהבה, ובהתאהבויות החוזרות באותו אהוב בהמשך היחסים. אולי גם הוא כזה?

בהצלחה

[באהבה*]

יוליקו גם אני בעד כנות ולכן אני פה. אני רוצה שחוסר הזמינות וחוסר ההתמסרות הטוטאלית וההדרגתיות יתרחשו טבעי, ולא במשחק. פעם ידעתי איך היום שכחתי.

כשמדובר בהתחלה אני יודעת שכשהכל טוב וזורם חסר משהו. אם תשכבי עם מישהו בדייט ראשון ותפזרי מחמאות - סיכוי קטן שיישאר מזה משהו אח רכך. לא שניסיתי, זה פשוט הגיוני. על אותו משקל גם כשנכנסים לתוך הקשר, חשוב להתמסר בהדרגה, גם אחרי ששכבנו והתוודענו והתחייבנו לזוגיות. כן צריך לשמר חלקת אלוהים שלך לעצמך וכן לשמק ריחוק כלשהו מדי פעם וכן ליצור אווירה של חיזור ולא מובן מאליו.

העובדה שהוא מדהים מדהים ואני כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי שהוא כזה כי הוא תמיד כזה בלי הפוגה, ולכן זה מובן מאליו, אם היה פעם ככה ופעם לא זמין, פעם נותן מעצמו ופעם מרוחק הייתי כבר מאוהבת בו מעל הראש. כי זה חלק מזה. החוסר ודאות. לא להתאהב במי שלא טוב אלינו אבל כן במי שטוב אלינו ועושה לנו להרגיש טוב עם עצמנו אבל שאינו מושג, שצריך כן ללכוד את תשומת לבו לא באופן רע, באופן טבעי, אחד שמוקף באנשים ותוכניות ומשימות לפעמים ידבר אלייך קצר גם אם את רוצה יותר מזה למשל וזה מעורר געגוע ורצון לקבל עוד מהיחס היותר אישי שהורגלת אליו.
יש אנשיםש זה טבעי אצלם, אצלי זה היה טבעי בעבר ושכחתי, מזמן ועכשיו מרוב חשש לאבד אני מתנהגת בצורה סותרת מאוד.
כן צריך מתח בריא. בוודאי בהתחלה. יש לי חיים משלי, אני במילא לא זמינה תמיד ובכל זאת בגלל שהוא אדם עם הרבה סבלנות קשה ליצור איתו מתח. הכל טוב לו עם הכל הוא זורם. ולא אני לא רוצה להצטייר כביצית למרות שאין ספק שחלק מההתנהגויות שלי מתפרשות ככאלה.

מה שאני רוצה זה כן להיות עבורו מה שהוא רוצה ושכן ירגיש מעולה איתי אבל לא לאפשר לו מהר כל כך את הבטחון שזה שלו במאה אחוז. כן ליצור אי ודאות ורצון לכבוש כי יש לו את זה הוא משתוקק לאתגר וגם זרק לי שאני לא מאתגרת אותו.

אשמח לסדר. ואני יוליקו שלא כמוך כן אוהבת את התחושות המטלטלות של ההתאהבות בהתחלה. מאוד, זה גם תורם להמשך בעיניי

[יוליקו*]

לדעתי אנתנו לא לגמרי מסכימות על המינוחים.

לדוגמה, התמסרות טוטאלית. אני לא מתמסרת טוטאלית, לדעתי לפחות, למרות שאני סומכת על בן זוגי ואוהבת אותו (רוב הזמן).
למרות שאנו נשואים ויש לנו ילדים, ועם כל זה אנחנו עדיין אוהבים מאוד, למרות זאת אני נשארת איתו מתוך בחירה יומיומית ולא בגלל הרגל או נוחות. (ואולי נוח לי לראות זאת כך?)
יותר מכך, אני מדי פעם מחזרת אחריו, ומתרגשת מחיזורים מצידו, וזה בכלל לא טריוויאלי בעיני שהאש הזו בוערת כל כך הרבה זמן.

או למשל מיסתוריות. את באמת רוצה בן זוג שמשחק איתך בחתול ועכבר, ונשאר כל הזמן קצת לא בטוח, בלתי מושג?
איך תוכלי לסמוך עליו שיהיה לצידך כשאת משמינה, מזדקנת, חולה בשפעת.... האם תהיי את לצידו ועזר כנגדו כשהוא עובר מצבים דומים?

את רוצה להיות לא זמינה ואמיתית? מלאי את לוח הזמנים שלך עוד יותר! (אבל לדעתי הכי כדאי להיות עם מי שרוצים כשרוצים)

חוץ מזה אולי הוא כן מאוהב, אבל מאוד סגור ולא מציג תפקיד ברומן רומנטי? ואולי לא.

יותר חשוב לדעתי לקבל אותו (ואת עצמך) בדיוק כמו שהוא (וכמו שאת): הוא מדהים מדהים בלי הפוגה! אין איתו מתח, הוא מתחשב ומעניק. (ואת ממש רוצה התאהבות).

כל זה לא אומר שבהכרח תתאהבי בו ותלדי את ילדיו, (ולא שאין סיכוי).

לדעתי כדאי להעביר ולבלות עוד זמן ביחד לפני שאתם נקשרים בילד, כדי לתת לרצונות ולמציאות להתבהר.
אלא אם כן השעון מתקתק לך והחלטת שקודם כל את עושה ילד, גם אם יש אפשרות סבירה תגדלי אותו בנפרד מהאבא.

עוד משהו, זה שמישהו נדיב ונותן לא מחייב שיהיה נעים איתו. לפעמים זה יכול להיות חונק. כי לפעמים הנתינה היא מעיין שוחד או תשלום עבור החברה של השני.

עברת כבר את הפגישה הראשונה, וכנראה לא שכבתם אז. לא התאהבת בו, למרות שנעים לך איתו, וכנראה את נהנית בחברתו. אולי תתני לזה לזרום?
אולי הקשרים האחרים שהיו לך, עם גלים ורומנטיקה והתאהבויות, הם משהו קצר מועד, והבחור הזה מביא משהו בר קיום מסגנון אחר?

עוד שאלה עולה לי, האם את בטוחה שגם הוא רוצה ילד? ממך? (שאלה בלי נימת ביקורת ולו הקלה ביותר, כמו כל מה שכתבתי עד כה).

[באהבה*]

עוד שאלה עולה לי, האם את בטוחה שגם הוא רוצה ילד? ממך? (שאלה בלי נימת ביקורת ולו הקלה ביותר, כמו כל מה שכתבתי עד כה).

כן ברור. אנחנו מנסים בידיעה והסכמה מלאה.

יוליקו כל מה שכתבת רלוונטי לזוגיות ארוכה. כן אני רוצה גבר שיאהב אותי בכל צורה, זה לא קשור להתחלה שבה עוד יש גישושים וריקוד עדין ושברירי בין המינים ושבו לא מצפים להתחייבות אין קץ אבל כן רוצים שהחיזור יעבוד כמו שצריך, שיהיה כיף, שיהיה מרגש, וקל למסמס את זה לפעמים בייחוד כששוכחים איפה את כאישה ואיפה הוא כגבר בסיפור הזה. מאוד קל למסמס ולעיתים לאבד משהו טוב בגלל אי הבנות, של מה הוא צריך ממך בשלב הזה, ממינונים לא מתאימים - יותר מדי מתיקות הורסת ופחות מדי מסרסת.
כאלה.
בגלל שהוא "גבר גבר" בכל מובן אפשרי, טוב ורע, מחזר ומשקיע אבל מקמץ במילים, קצר ושיטתי וחד והחלטי ולא תמיד אפשר לדעת מה קורה שם אצלו אני מרגישה צורך בהכוונה. מסוג ההכוונות שעובדות יופי ומפורטות ברחבי האתר לזוגות נשואים כבר ואפילו בדף הזה לכאלו שבהתחלה. בדף "האשם תמיד" ובדפים שונים מפורטים הסברים (הרבה של בשמת היקרה ועוד טובות וחכמות) על איך עובד הראש שלהם ושלנו ואיך לנהל נכון את החיבור הזה.

אז אני מבקשת עיצות כאלה גם על ההתחלה של קשר. איך להתקדם. איך לבנות נכון.

איך לשמר התלהבות, אבל לא להפוך לטרף קל, או איך לא להפוך לביצ'. יש הבדל דק.

כן להיות זמינה בטלפונים תמיד, כן לדבר במתיקות ובשמות חיבה כשהוא מקמץ בהם? הוא מאוד איש של מעשים. משהו חסר לי - טאק קופץ ועושה. ממש ממש איש של מעשים.ואני כל כך מעריכה ואומרת לו. האם זה טוב או שהוא יחשוב שאני טרף קל אם על כל דבר אני מפרגנת (או על הרוב?). בזוגיות ארוכה זה ברור שצריך לפרגן ולחזק, זה מצמיח, אבל בהתחלה אולי טוב לשמור פאסון?
ואם כן עד כמה ואיך?
פתאום אני לא זמינה, פתאום נעלמת, פתאום עונה באיחור. שלא יתרגל. זה לעניין? אם לי היה עושה את זה הייתי מרגישה באסה אבל גם מתח וציפייה.עד גבול מסויים ולא בטוח איפה הגבול הזה עובר. וגם איך, אולי לא להיות זמינה בשגרה זה מבאס לאללה אבל פעם ב זה יותר מרגש?

דוגמאות שאני מתנהלת בתוכן בחצי ביטחון חצי תהייה.


אני מדברת על ההתחלה.
להתחלה יש חוקים משלה והיא אינה דומה לקשר ארוך ועמוק שבו פועלים כבר בהתאם לריקוד שנבנה ולמי שמולך ומי שאת.

יש כאן הרבה דפים שמסבירים איך לגרום לו להיות האביר שנלחם עבורך בדרקון ולהוציא ממנו את המיטב ואיך להוציא ממך את המיטב כבת זוג כשהוא מעניק את מה שאת צריכה ולא תמיד מה שנראה לו כגבר שאת צריכה. אלו המקומות שאני מרגישה שאני לא באמת מבינה גברים. וכשאני קוראת כאן דברים מתבהרים בבת אחת והכל מתיישב נכון ואני מבינה מה לעשות בפרקטיקה.

ואלי גם צוויליך יגיד כמה מילים על התחלות ומה עושה לכם את זה ברמת הדינמיקה (כן לא כולכם אותו הדבר אבל הרוב.. )

[יוליקו*]

אם החיים הם ריקוד, תחשבי איזה ריקוד את רוצה לרקוד. איזה צעדים נעימים לך.
נניח שאת יכולה למשוך את כל הגברים שבעולם, איזה סוג של גבר את רוצה שישאר איתך.
אני אישית הייתי הולכת על חבר לחיים, בלי תכמונים.
הבנתי שאני לא עונה לשאלות שלך,ואני משאירה את הבימה לאחרים.
בהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

כדאי להתייעץ עם עירית לוי

[פלוני_אלמונית*]

הוא מאוד איש של מעשים. משהו חסר לי - טאק קופץ ועושה. ממש ממש איש של מעשים.ואני כל כך מעריכה ואומרת לו. האם זה טוב או שהוא יחשוב שאני טרף קל אם על כל דבר אני מפרגנת (או על הרוב?).
גברים טובים במעשים. אהבה ניכרת במעשים.
תחשבי על המצב ההפוך: אדם שרק אומר לך כל הזמן כמה הוא בעניין שלך, אבל לא נוקף אצבע להחזיק את הקשר. אז בטח שצריך להעריך את המעשים שלו.
וכן, להודות בהקשר הזה נראה לי טבעי: זה משדר "גם אני בעניין שלך", "אני לא לוקחת אותך כמובן מאליו" וכולי.
יכול להיות שהוא חושב שהנשים שהיה אתן נצלניות מפני שבאיזה שהוא שלב התחילו לקחת אותו כמובן מאליו והפסיקו להודות לו או להעריך אותו על הנכונות וההתמסרות?

[בשמת_א*]

אם היה פעם ככה ופעם לא זמין, פעם נותן מעצמו ופעם מרוחק הייתי כבר מאוהבת בו מעל הראש. כי זה חלק מזה. החוסר ודאות
תראי, ממש בלתי אפשרי בשבילי לענות לך על השאלה.
סיבה 1: אני לא רואה בעצמי מומחית לזה.
סיבה 2: התגובה שלי כמו של יוליקו. אינסטינקטיבית נרתעתי ממה שאת מתארת וממה שאת מבקשת. את מבקשת בעצם לדעת, איזה מין מניפולציות צריך לעשות על גברים כדי למשוך אותם. אני פשוט לא מאמינה בזה, לא מוסרית ולא מעשית.
סיבה 3: מה שאת מתארת? וקוראת לו "התאהבות"? זו רעה חולה בעיני. את מתארת לא דבר טוב וחיובי אלא דבר רע!
את מתארת את החרדות שעולות בנו כשרגשי התלות שלנו מופעלים ואנחנו מתמלאים חרדת נטישה, תלותיות ועוד דברים כאלה. זו לא אהבה אמיתית. זו תלותיות. זה רעב לאהבה.
מי שמחפשת "רעב לאהבה" כשמה שיש לה בצלחת הוא האהבה עצמה, מי שמחפשת תחושת חסר וסבל כשמוגש לה על מגש של כסף גבר שמתנהג - כרגע לפחות - כמו גבר אוהב נפלא, זה לא סימן טוב.

מה הייתי אומרת לך:
ראשית אני מקווה שאתם יודעים מה אתם עושים בעניין הילד. זה ממש לא דבר פשוט ללדת ילד למישהו שעלול אחר כך להתגלות כהיפך הגמור ממה שהוא נראה עכשיו. חקרת עליו? הכרת את משפחתו? את חבריו? את בטוחה לחלוטין שהוא תמיד גבר נפלא כמו שאת מתארת ולא רק בשלב החיזור כשאתם עדיין לא ביחד?
שנית אני מציעה לשאול אותו דוגרי: למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאני לא מאתגרת אותך. איך את אמורה לאתגר? הוא באמת מחפש לרדוף אחרייך? כל המחוות היפות שלו הן רק משהו שהוא עושה לצורך החיזור, הוא משקיע כדי "לתפוס" אותך? ולכן הוא רוצה טרף שיברח לו ככה שיצטרך לרדוף באופן יצירתי ולהתאמץ? אם זו המשמעות של "אתגר" אני הייתי עוזבת מייד. כל ההתנהגות הנפלאה לא שווה פרוטה אם זו דרך חיזור בשבילו, כי כאשר תהיי בכיס שלו ותחיו ביחד, עם ילד, הוא כבר לא יצטרך לעשות את זה יותר - בעיניו.

עוד דבר שמפריע לי זו ההכללה שלו על הנשים הנצלניות. גם פה הייתי רוצה לדובב אותו ולשמוע ממנו, מי ניצלו אותו, איך ניצלו אותו, מה גרם לו לתחושה הזאת. האם זה מישהו שהנטייה שלו היא קודם להתלהב מהאשה ולהעמיד אותה על כן גבוה, להתאמץ להשיג אותה, ואחרי שהשיג הוא כבר יראה את החסרונות שלה ואז היא תיפול בעיניו? ככה או ככה, אין פה הסתכלות ריאלית או אהבה ריאלית לאשה. אדם הוא יצור מורכב, יש לו הרבה צדדים. באהבה אתה צריך להכיר את כל הצדדים. היטב. ועדיין לאהוב את האדם. לרצות להיות איתו, לרצות להיות טוב אליו, לרצות שיהיה לו טוב.

העצה האחרונה שלי:
קחי את הזמן שלך.
קחי הרבה זמן.
לכי על טווח ארוך.
תכירי אותו לעומק.
נשמע מתיאורך שאתם בעצם לא מכירים. לא באמת. אז תשקיעי בלהכיר אותו. ממש ממש תתאמצי. תשאלי את עצמך המון שאלות עליו, על הדיעות שלו, ההיסטוריה שלו, הטעם שלו, מה הוא אוהב, מה הוא אוהב לעשות, איך הוא אוהב את הבית שלו, איך הוא אוהב לבלות את הזמן, איך הוא מדמיין את החיים עם ילדים ועוד ועוד ועוד.
ובזמן שאת משקיעה בללמוד עליו, תשקיעי בלשים לב אם טוב לך איתו תמיד. אם אין צרימות. אם אין משהו שמעורר אצלך סימן שאלה או קפיצה קטנה בלב.
ואל תשחקי משחקים.
משחק זה גם, לנסות לשנות את עצמך כדי להפוך להיות מישהי שתגרום לו להתאהב בה.
אם הוא יתאהב באותה מישהי, שאיננה את בכלל, אז למה שירצה להישאר איתך דווקא?

אל תנסי לקסום לו.
להיפך.
תבחני אותו.
תעבירי אותו מבחנים קשים.
את צריכה לבדוק אם הוא הפרטנר שלך. אם אפשר להקים איתו משפחה, לגדל איתו ילדים, להיתמך בו, לתמוך בו, להיות הכי "את" שבעולם איתו.

לעולם אל תגידי לעצמך "אני צריכה לעשות דברים בניגוד לטבעי כדי שאמצא חן בעיניו". זה מחליש אותך ורע ליחסים.

[צוויליך*]

הי באהבה

קודם כל:
אני פוסע סביבך בזהירות, על קצות האצבעות... אם אני מבין נכון, פגשת גבר שמרגש אותך ורוצה בך ואתם מנסים להביא ילד משותף לעולם...!! וואו. מדהים. That you should be so lucky ! איזה יופי, אני שמח בשבילך.

אני מחפשת עצות פרקטיות לא הנחייה כוללת. מה לעשות ביום יום.
אחלה גישה! אני בעד פרקטיות, מעשיות.
דברי אליו אמת. בטאי את מה שאת מרגישה. אל תחששי ממנו. אל תגני עליו. אל תנסי לנבא את מחשבותיו והחלטותיו.
נמשכת אליו? עשו אהבה.
נלחצת? דברי איתו על זה.
רוצה זמן לבדך? קחי את הזמן.

ואיך יודעים אם המעשים הם מעשים של אהבה ולא משהו שהוא חלק ממנו?
ואם הוא איש מלא אהבה, זו בעיה? הוא מתנהג כך אל כל הנשים שהוא מכיר, או שאת היחידה? נסי לחשוב על זה.
היית רוצה למחוק את כל בנות הזוג הקודמות, שרק איתך הוא יהיה מר פרפקט? את לא יכולה. זאת הפרקטיקה. יכול להיות שגם בעבר מישהי חשבה שהאהבה, הכבוד, הנתינה שבו שייכים רק לה ואינם שלו ונובעים ממנו ולכן הוא המשיך הלאה בחיפוש אחר מי שתדע לקבל באהבה את מה שהוא יכול לתת באהבה. לא סתם בחרת לך את הניק הזה, נכון? (-:

האם חשוב בשלב התחלתי כל כך לתת לו הרגשה של מלך כי הוא כזה בעיניי?
כן כן ושוב כן , אבל - רק אם את רוצה שהוא יתן לך הרגשה של מלכה. זה שהוא מלך לא אומר שאת הוואסאלית הנחותה, זה אומר שאת המלכה. האם בשלב התחלתי זה? האם לא תרצי שתתרגלו לכבד אחד את השני ככבד מלך ומלכה? או שתפתחו הרגלים אחרים סביבם תבנו את היחסים שלכם, ובשלב מאוחר יותר תנסו לשדרג? מדוע לפחד ממלכותיות?
מה שאת לא עושה - כל עוד זה מתוך פחד, אל תעשי את זה. לפחד מותר, לתת לזה לכוון את ההחלטות שלך זה לא טוב.

בגלל שהוא "גבר גבר" בכל מובן אפשרי, טוב ורע, מחזר ומשקיע אבל מקמץ במילים, קצר ושיטתי וחד והחלטי ולא תמיד אפשר לדעת מה קורה שם אצלו אני מרגישה צורך בהכוונה. מסוג ההכוונות שעובדות יופי ומפורטות ברחבי האתר לזוגות נשואים כבר ואפילו בדף הזה לכאלו שבהתחלה. בדף "האשם תמיד" ובדפים שונים מפורטים הסברים (הרבה של בשמת היקרה ועוד טובות וחכמות) על איך עובד הראש שלהם ושלנו ואיך לנהל נכון את החיבור הזה.
וואו. טוב.
אצלך אפשר לדעת מה קורה בפנים? הוא גבר גבר, ואת, מה, אשה אשה? איתך קל לדעת מה קורה?
את הרי מבקשת פה עיצה לטכניקת הונאה יעילה של מי שאת החלטת להביא עמו ילד לעולם.
תני לעצמך את מתנת האמת.
זה מפחיד, אבל זה קיצור דרך ומסנן אי הבנות ואבן חכמים...
כל העיצות לגבי איך הראש הגברי ואיך הראש הנשי והחיבור ביניהם - הן בסופו של יום זה בנוי מההבנות שבאות עם בגרות.
גבר, אשה, לא משנה.
לשנות - יכולה רק את עצמך.
לרמות - כנ"ל.
לפחוד מלהתייחס אליו כאל מלך זה לפחוד שאת לא ראויה שיתייחס אליך כאל מלכה.
וכבר הקלדתי שאני מבקש בכל לשון לא להחליט מתוך פחד (-: .

_אני מדברת על ההתחלה.
להתחלה יש חוקים משלה והיא אינה דומה לקשר ארוך ועמוק שבו פועלים כבר בהתאם לריקוד שנבנה ולמי שמולך ומי שאת.

יש כאן הרבה דפים שמסבירים איך לגרום לו להיות האביר שנלחם עבורך בדרקון ולהוציא ממנו את המיטב ואיך להוציא ממך את המיטב כבת זוג כשהוא מעניק את מה שאת צריכה ולא תמיד מה שנראה לו כגבר שאת צריכה._
את תכתבי בבקשה את החוקים של ההתחלה שלכם לפי מה שאת מרגישה בכל רגע, ולא תנסי לגרד ספר הדרכה שאינו קיים.
קחי אוויר, זה רק רגע של סחרחורת, עם יד ביד הכל בסדר.
תני לו להוביל אותך בביטחון אם כרגע את בפחדים, עד שאת יציבה. תשתמשי ב"גבר גבריות" שלו אם זה מי שהוא.
אח"כ הוא בתורו יצטרך אותך להזכיר לו שהוא מלך ואת תוכלי להיות היציבות בזוגיות שלכם.
זהו הריקוד. מעבירים משקל. סומכים אחד על השני, אחד את השני, שמחים אחד בשני, מסתחררים קצת, לא נותנים אחד לשני להתרסק.
הוא לא ילחם עבורך בדרקון - מצטער, אולי הוא איתך כי הדרקון שלך מעניין אותו דווקא. לכי תדעי. רוצה להילחם בדרקון? זה שלך. הוא גם לא יכול. הוא יכול לתת לך גב ובסיס ונקודת משען ומודיעין ועידוד.
בנוגע למה שאת צריכה ואיך ידע לתת לך - כדאי לספר לו, לדבר על זה, להזכיר.
ורצוי כמובן גם על מה שהוא צריך ואיך תדעי לתת לו את זה. לא לשכוח. במיוחד עם גבר גבר.

כן לא כולכם אותו הדבר אבל הרוב..
אכן, לא כולנו אותו הדבר אבל הרוב... גם אינו אותו הדבר . זהירות. לא נכון לראות את ממוצע ההבדל בין הגבר והאשה כמאפיין המרכזי של גבר - או של אשה.
זה כמו להתייחס לכל הסינים כדומים ולא להבין שהם רואים אותנו כדומים.

ולא מתוך פחד. לא מתוך פחד.
באהבה ...

צוויל - מתוך החיבור המתמשך "עיצות לעצמי" (-:

[פלוני_אלמונית*]

צוויל - מתוך החיבור המתמשך "עיצות לעצמי"
תודה צוויל, בדיוק הצחוק שהייתי צריכה הבוקר.
יופי של פאנץ׳, (למילותייך היפות).

[יוליקו*]

ההצדעה היומית לצוויל ובשמת.

[בשמת_א*]

כן לא כולכם אותו הדבר אבל הרוב..
הודות לצוויליך שהדגיש את המשפט הזה, באתי להבהיר משהו שלפעמים מתפספס לי אם אני לא מקפידה להדגיש ולהרחיב בו:

יש משמעות סטאטיסטית ל"דפוסים נפוצים אצל רוב הגברים". זה יופי למחקר.
זה גם יכול לעזור מאוד, כאשר אני בזוגיות עם בת/בן המין השני, ואני לא מצליחה להבין מה קורה בצד השני. אז זה יכול לעזור להבין מצב קיים ולתפקד מול מצב קיים. בקונפליקט שכבר קיים, בין שני אנשים שכבר יש ביניהם זוגיות, שכבר יש ביניהם אהבה, ושלא מבינים זה את זה בגלל פער ב"דפוסים" או בצורות מחשבה או הבנה.

אבל להתייחס למישהו מראש לפי "הדפוסים הנפוצים בקרב רוב הגברים" - זה לא יכול לעזור. כי הוא אחד ויחיד, ומיוחד במינו. הסטאטיסטיקה לעולם לא תחזה בשבילנו אם האחד והיחיד שהכרנו עכשיו שייך ל-86% או ל-14%, ובמה.

אני אקח דוגמא מתחום אחר לגמרי:
סטאטיסטית, תינוקות יונקים בריאים יותר מתינוקות שמקבלים תערובות תעשייתיות בבקבוק. והנתונים מאוד מובהקים סטאטיסטית.
אבל הם לא יכולים לחזות מראש, כאשר התינוק נולד - אם הוא באופן אישי יהיה בריא או חולני, במקרה שיינק או יקבל בקבוק. על האינדיבידואל, לסטאטיסטיקה אין שום משמעות.

[באהבה*]

תודה לכולם על התובנות.
אתם מאוד איכפתיים וכהרגלכם יסודיים.
צווייך אתה קלעת היטב לסטייט אוף מיינד שלי. אני בהחלט כותבת מפחד ולא מתוך רצון לשחק. פחד אמיתי. וזה מוקדם מדי מכדי שאפשר יהיה להישען.
עוד לא

כיף לראות איך ממרחק הזוגיות הטובה והממושכת של כולכם (טפו טפו) נדמה ששכחתם (לא נדמה, האמינו לי - שכחתם) מה זה שם בהתחלה.
כשכל אקט מקבל פרשנות עמוקה ומרחיקת לכת. כשחשבת שהוא כך ואחרי שבוע מסתבר שאחרת לגמרי. טוב או רע יותר. כשחוזרים פעם מאושרים ופעם עם סימני שאלה.כשלא ברור אם יהיה גם מחר של שנינו או מה. כשאקסית יוצרת איתו קשר בפייסבוק ואת מגלה שהוא לא הגיב לה. החמוד. אבל זה מספיק לערער. אתם פשוט שכחתם. או שעידן הפייסבוק והשפע והאינטרנט שהפך את כל ההתחלות לכאלה מורכבות, כאילו שגם ככה אנחנו לא מורכבים מספיק...כי בלחיצת כפתורובסמס אפשר לקבוע, לחתוך, לריב, להתחיל עם אחרת, לראות את האקסיות שלו ואת חייהן. זה שפע של ידע שלא היה קיים בתקופתכם, כשאתם "התחלתם" וכנראה שמעמיד את השאלות שלי ואת הרצון לבנות משהו עמוק אבל גם מרגש וייחודי בתוך כל הדבר הזה - לא רלוונטי.
מקומם לחשוב שכולכם מכנים את הבקשה שלי הונאה.
אפילו הז'רגון לא מתאים לתאר משהו שנוגע לאיש יקר (עדיין לא אהוב, אבל בהחלט מוערך) שאני רוצה כאבא לילדיי ופוחדת מאוד לפקשש.
יש מצבים בכל חיבור עם בני אדם, כולל חברות, משפחה ובוודאי בני זוג טריים שבהם צריך רגע לחשוב ולא לנהוג על פי מה שהלב או האינסטינקט או האימפולסיביות שלך מכתיבה. סוג של מיומנות חברתית שטבועה בנו מילדות בכל אינטראקציה. לפעמים היא יותר טבעית ממלאכותית במצבים מוכרים ולפעמים להיפך.

אני חסרת ניסיון בניהול קשרים וזה ניהול לכל דבר. יש שניים וביניהם מרחב עמום. ובתוך המרחב הזה אם הייתי תמיד קשובה לעצמי והכל אז הייתי מזדיינת בערב הראשון ואחכ נפגעת. אבל איפה שהלב והנשמה וההורמונים עושים חשיבה שגויה נכנס הראש שאומר, רגע, נחכה, הדרגתיות טובה לנשמה, ולקשר, ולבניית היכרות והערכה הדדית. וזה רחוק מהונאה, זה נקרא להכניס שכל לעולם שרגש וכימיה מנהל אותו בדרך כלל. ולשם אני חותרת. גם בשאר.

אני חושבת שאי אפשר להתאהב במישהו שמפעיל שכל ממולח ככ בגילאי ם שלנו. כן אפשר להתאהב בבן אדם שעושה לך את זה אבל שמתנהל חכם גם מהראש ולא מהלב. וביקשתי לי עצות מהראש כי אני חסרה אותו. גם ברמת הידע והניסיו שאין לי וגם ברמת האופי.

ללמוד למשל להשאיר טעם של עוד (לשנינו!) ולא להישאב לבילויים אינסופיים עד שבא לך להקיא מעצמך וממנו זה משהו שרכשתי עם הזמן, לעצור כשטוב ולא כשמאוס. וזה מסוג הדברים שהייתי שמחה לדעת עוד על מנת לשפר א הקשר ולא שום דבר אחר. לא תמיד להיות זמינה ולא להפוך עולמות בכדי להיות איתו - על מנת לא לפתח מירמור מצידי או לא לשדר נואשות זה גם משהו שרובינו מבינות מגיל צעיר. אבל זו חכמה שנבנית ומאחר ולי אין הרבה ניסיון אני יודעת שאני יכולה ללמוד עוד בעניין.

מטבעי אני מאוד חמימה, וממי וחמוד ומתוק והוא - מותק אומר לי, פעם ביומיים, בסמסים הוא יותר משתפך, הרבה יותר. ועושה הרבה. אז כן להציף אותו בממי מותק או להרגיע כי זה דביק, כי זה מלחיץ כי זה טו מאצ'? כי זה מוקדם להפיל את הקירות בצד שלי כשאצלו לבנה עוד לא ירדה?
אני גם אוהבת לגעת בלי הכרה. והוא ממוקד, נוגע לא מעט אבל לא כמוני (מחוץ למיטה, במיטה אין פערים). ידידים שלי אמרו שיש גברים שאוהבים ויש גברים שזה מנג'ס להם ולא נותן להם טעם של עוד. אז מה עושים?

בשמת לשאלותייך, האם הוא מתחשב וכאלה? הבחור אצילי. מר דארסי ידידנו שדובר כאן בעמוד לדעתי בעבר - יכול לקנא באצילות של מר בחור. הוא נושא אחריי את התיק לכל מקום, פותח את הדלת, דואג להכין לי תמיד שתייה חמה וקרה בדיוק כמו שאני אוהבת ובכמות שאני אוהבת ובכוס האהובה. דואג להניח כוס מים ליד המיטה כי אני צמאה בלילה. כל בילוי וכל פגישה - מה שאת מחליטה ומה שבא לך. ואם אני משנה או מזיזה תוכניות - תמיד נענה בשמחה. מזמין ומשלם ודואג לתקן לי כל מיני. תמיד לוקח ואוסף אותי ומחזיר אותי, מחכה המון (!) זמן לאיחורים שלי (גם אם מתלונן אבל מחכה). דואג להקליט לי סרטים שאוהבת, העיף ריחות שלא אהבתי מהבית שלו, קונה בסופר דברים טעימים עבורי (גם אם מתלונן שהוא אוכל אותם אחכ על כורחו). דואג להטעים לי את הטלפון בלילה, ולכסות אותי לפני שינה ובאמצע ובבוקר. כבר סיפר עליי להוריו ואני זו ששמה את הסטופים. לא מספרת עדיין למשפחה, רק לחברות. לא מפרסמת בפייסבוק. לא מערבת אותו כמעט בחי. עוד לא. והוא לא מתלונן ונזהר ומכבד לא לשאול. אני לא מדברת על היחסים האינטימיים שם תמיד בכל שלב שאל אם אני בטוחה ונתן תחושה שיש זמן ורק כשאני רוצה במאה אחוז. ביצע בדיקות דם שביקשתי עוד בשבועות הראשונים, איידס ומחלות מין ועכשיו לקראת הרצון להביא ילד הוא הראשון שבמצע את הבדיקות הגנטיות וזרע וכאלה. האמת שביצע אפילו פעמיים רק כי דאגתי ממהימנות של בדיקה אחת. הוא לא מוותר על ביקור שבועי אצל שני הוריו בנפרד, ואצל סבא וסבתא, כל שבוע בשעה קבועה. לא בא להתארח, הם לא כל כך מבשלים , הוא בא לראות אותם ומלווה אותם לכל מיני סידורים. הוא גר עם כל חברותיו בביתו ופרש עליהן את חסותו. בהרבה מובנים. והוא איש עבודה, חרוץ, לא דברן (איתי הוא אומר שזה הכי הרבה שדיבר וזה מה שקוסם לו, לפחות משהו טוב יוצא לי מהנטייה לחפרנות ) הוא אומר שהוא לא רוה שאבדל לו ואנקה לו. הכל הוא עושה וימשיך לעשות, הוא אוהב את זה. הוא רוצה שאהנה איתו, ונטייל הרבה ונקים משפחה. הוא לא אומר את זה ככה במתיקות. אלא בצורה מאוד מסותת. גבר. בלי ניסיון ליפייף.


ויש בעיות. כמובן שיש צרימות, בהמשך שלאלתך. צרימות גדולות. כמו שבדרך שלי יש הרבה צרימות. השאלה כמה הן קריטיות ואיך הן עומדות ביחס ליתרונות.
יש צרימות שהםן ברמת האופי והאישיות וצריך להבין כמה הן עמוקות וכמה אני יכולה לחיות איתן ויש אחרות שהן ניתנות לשינוי והשאלה כמה ירצה או ארצה שישתנו. זה לא משהו שאפשר לבחן בחודשים. ואין לי זמן לחכות שנים. אני רוצה ילד. יש סדרי עדיפויות שאינם טרוויאליים לזויות בת 40 עוד מעט.

אני חושבת שמה שאני צריכה כרגע זה לא מצפן כי אני יודעת לאן אני הולכת ועם מי. ואני מעוניינת בזה, אלא סוג של הבנה עמוקה איך מתנהגים בשלב הזה של הביניים של רגע אחרי ההיכרות הראשונית אבל לפני הצלילה העמוקה לקשר מחוייב ושלם מאוד שבו אני מאמינה שהפחד ירד מעט אבל גם אוכל להתנהל אותנטי יותר ושלם. לא הייתיב שלב הזה אף פעם, פירקתי הרבה לפני. מפחד. אני מרגישה שאני עושה טעויות. לא עונה לו הרבה כשמתקשר אלא רק אחרי שעות ומצד שני כשאני איתו לא מצליחה להוריד ממנו את הידיים (הוא חתיך הורס, הורססס, ענק עם עיניים כחולות של שמיים וידיים גבריות) ואני לא בטוחה שזה נכון, לא במקרה הזה של גבר גבר שממוקד כל פעם במשהו אחד וכל הידיים שנשלחות אליו האם הן מעודדות אותו להיות יותר חמים ורך או מציקות לו עד אימה? הנה דוגמאות למשהוש אני לא יודעת איך להתנהל בתוכו. ואל תגידו לי תעשי מה שאת מרגישה. מה שאני מרגישה הרבה פעמים מוביל לתוצאות לא טובות ולא שלמות עםע צמי, נתתי מספיק דוגמאות למעלה. קצת שכל, ניסיון של אחרים, שלא בהכרח נכון עבורי אני יודעת אבל יכול לגרות אצלי את המחשבה ולהבהיר לי מה נכון עבורי מתוכו - יכול לעזור. יכול להוביל את זה טוב יותר.

ואי אפשר לדבר בינינו על הכל כל הזמן. מדברים לפעמים, מקבלים מידע על ההיא וההוא, ועל מה שהוא אוהב וצריך ויכול, ואני כמובן..זה משאיר תחושה מרוקנת.

והנה היום קמתי בכלל בתחושה של לא, זה לא באמת מתאים לי ואחרי שיחת טלפון בערב זה שוב מתאים לי ובגדול.

ובשמת לשאלתך, בגילי אני לא בודקת אם הכל לא צורם ואם הכל נהדר. בגילי אני רוצה בן זוג ואבא לילד. ואם משהו יתפקשש בהמשך אני יודעת שהפרטנר הזה הוא איש מופלא ונהדר ונדיר גם ביחד גם לחוד. אני חוששת לא ליפול לקו הדק שמבדיל בין קולית לביצ'ית או בין מתיקות אין קץ שלפעמים אני מרעיפה בלי הכרה (כי זו אני וזה נחמד אבל גם מעיק) לבין עוקצנות וקנטרנות שלפעמים מערערים.

ו(צוויליך פעם מזמן כתבת שהצוויליכית משכה אותך בקוליות שלה (בחיי שאני זוכרת את זה מאיפשהו פה). לעומת ג'ופלינית אחת שלא נפלת ברשתה והיתה כרוכה אחריך (או שבילבלתי סיפורים? מילא). את הקוליות הזו אני מנסה לחפש בתוכי. תוכל להוסיף גם תרגום בגוף הסרט )

.

[צוויליך*]

חחח , הי, הג'ופלינית דוקא זרקה אותי בנונשלנט טהור ופסעה לה אל המשך חייה (אין לי מושג, האמת, מה נהיה איתה).
אבל, וואו, זה היה לפני 520 מיליון שנה, היינו נזהרים לא לדרוך לדינוזאורים על הזנב.

אני פשוט רוצה לחבק אותך חזק ולהבטיח לך שאין ממה לפחד חוץ מהפחדים עצמם.

לומר שכמו לבטן שלך גם לראש יש מושב מכובד בקונסיליום ולא ניסיתי לומר לך, "תעזבי אותך מהשכל, עופי על הספאסמות נטו ויהיה בסדר".
(-:

מותר לרעוד. בסדר לפחד. פשוט תמשיכי ללכת.

יש מקום בין קולית לביצ'ית_ ובין _מתיקות אין קץ ... לבין עוקצנות וקנטרנות, שאותו הוא יאהב ולכן לא יבהל מהקצוות.
את יכולה לראות אותך באמצע, שם? כי הוא יכול.
תאהבי את את עצמך, תעזבי אותו מלעשות את זה בשבילך. בחיי.

צוויל

[צוויליך*]

וצר לי, ממני לא תקבלי מרשם לאנטיביוטיקה, פשוט כי זה לא יעזור לך, את יכולה לבקש עד מחר.



צוויל

[אחת_שזוכרת*]

באהבה יקרה,
הייתי שם גם אני לא מזמן, בשלב הזה, ועשיתי המון טעויות ואפילו כמעט נפרדנו... והיום אנחנו עדיין ביחד ואני מאושרת, טפו טפו טפו. פשוט נסי להירגע, לסמוך על עצמך ועליו שאיך שאת ומה שאת - זה בדיוק בדיוק בסדר. באמת. הוא נשמע נהדר ואני מאחלת לכם רק אושר וכיף. אני יודעת שאחרי רווקות ממושכת קשה להאמין שמשהו יכול להיות פשוט טוב, גם אם לא מושלם, רגילים כבר לחםש מה לא בסדר, ויש את תנועת המטוטלת הזו של מה לא בסדר איתו - אה בעצם הוא נהדר אז בטח משהו לא בסדר איתי! והתרופה הכי טובה לזה היא פשוט להרפות, להירגע, לחיות את הרגע.... בהצלחה.

[בשמת_א*]

באהבה, אל תניחי שום הנחות לגבי זוגיות של אנשים אחרים, ובמיוחד לא לגבי שלי. ועוד יותר, לגבי מה שאני זוכרת או שוכחת.

קודם כל מבהירה את זה. את השאר אקרא כשאתפנה.

[באהבה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}





_באהבה, אל תניחי שום הנחות לגבי זוגיות של אנשים אחרים, ובמיוחד לא לגבי שלי. ועוד יותר, לגבי מה שאני זוכרת או שוכחת.
קודם כל מבהירה את זה. את השאר אקרא כשאתפנה._

מאוד לא מתאים לי שתגידי לי איך לחשוב ועל מה. לא עכשיו ולא בכלל.

לא התייחסתי לזוגיות שלך או של אחרים באופן אישי, אלא לרעיון שאנשים שנשואים עשורים כבר לא זוכרים או במקרה של הקפיצה הטכנולוגית שלנו - לרוב לא מבינים את הדקויות של קשרים שצומחים היום בעידן דיגיטלי מלא זילות ועייפות החומר מרוב הצפה של אפשריות וריגושים. זה לא אומר שאין לך/לכם מה לתרום בעניין שאחרת לא הייתי כותבת כאן ופונה ספציפית - אבל כן יש חורים הדדיים של ידע, כל אחד מהזווית שאותה הוא מכיר טוב יותר.

אם את לא מרגישה שזה נכון עבורך זה לגיטימי אבל אל תאמרי לי מה להרגיש או לנסח כלפי אחרים או כלפייך. בשום צורה.
ואת באמת לא חייבת להתייחס לשאר.

[באהבה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צוויליך, תודה על המילים שהן יותר מאנטיביוטיקה ועל החיבוק

אני לוקחת אותו איתי.
אני חושבת שלאט לאט חלקים יתחילו ליפול למקומות המתאימים. ל א ט. ואולי המסר שאני לוקחת מכאן זה להתחבר לעצמי ופחות לרעשים שלי או של אחרים.

[באהבה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אחת שזוכרת -

_באהבה יקרה,
הייתי שם גם אני לא מזמן, בשלב הזה, ועשיתי המון טעויות ואפילו כמעט נפרדנו... והיום אנחנו עדיין ביחד ואני מאושרת, טפו טפו טפו. פשוט נסי להירגע, לסמוך על עצמך ועליו שאיך שאת ומה שאת - זה בדיוק בדיוק בסדר. באמת. הוא נשמע נהדר ואני מאחלת לכם רק אושר וכיף. אני יודעת שאחרי רווקות ממושכת קשה להאמין שמשהו יכול להיות פשוט טוב, גם אם לא מושלם, רגילים כבר לחםש מה לא בסדר, ויש את תנועת המטוטלת הזו של מה לא בסדר איתו - אה בעצם הוא נהדר אז בטח משהו לא בסדר איתי! והתרופה הכי טובה לזה היא פשוט להרפות, להירגע, לחיות את הרגע.... בהצלחה._



נשמע שהיית במקום הזה. לגמרי. כמה כיף לקרוא אותך כי זה בדיוק מה שעובר אצלי רק בתמצות. תודה והרבה בהצלחה לכם

[הסיפור_שלי*]

גם לי יש גבר אצילי שמעניק, ונותן, גבר גבר. וגם אני הרגשתי - ולפעמים עדיין מרגישה (אנחנו נשואים + ) שזוהי נתינה שאינה באה מעומק הלב. שמשהו בה "תרבותי", אוטומטי, לא יודעת איך להגיד בדיוק, אבל - שהוא לא נותן כי הוא משתגע אחריי, אלא כי "ככה עושים וככה נכון וככה צריך". ולפעמים אני מרגישה שהוא אפילו נותן דברים שאינם מתאימים לי, או בצורה שאינה מתאימה לי, ואינו רואה אותי ואת צרכיי. ולפעמים זה משגע אותי. אני החלטתי בסופו של דבר להמשיך ולהינשא. כי הוא איש מדהים, וכי הבנתי שיותר חשוב (לי) מה אני מרגישה כלפיו מאשר איך הוא מרגיש כלפיי. וכאמור, זה לא שהוא לא טוב כלפיי. הוא מקשיב ומפנים ומשתדל ואיש טוב במהותו וחכם ומדהים כבר אמרתי ו.... אני יכולה להמשיך, אבל זה לא רלוונטי.
אגב כשאני אומרת לו שהוא עושה כי צריך ולא כי הוא אוהב אותי וכו' וכו', הוא אומר שאני מקשקשת. הוא לא מבין למה אני חושבת ככה, הוא לא מסכים איתי, והוא לא נכנס איתי לדיונים עמוקים על זה.
יש לנו נישואים יפים וטובים, עדיין חסר לי לפעמים להט, תחושת חיבור אותנטית מוחלטת (שהייתה בקשרים אחרים), עדיין לפעמים כאילו זרות מוזרה. לפעמים אני תוהה אם לא ויתרתי יותר מדי. לפעמים אני משתאה מכמה טוב לי.
מה שעולה לי בסיפור שאת מספרת, זו שאלה אם הוא לא מוחק את עצמו קצת (או הרבה).

[אורחת*]

באהבה
הכינוי שלך לא תואם את התגובה שלך לבשמת.
כשאת מבקשת התייחסות לדברים שלך ואנשים מגיבים אלייך, אחרי התייחסות כמו שלך לא ירצו לעזור לך.
חבל.

[צוויליך*]

גם לי יש גבר אצילי שמעניק, ונותן, גבר גבר. וגם אני הרגשתי - ולפעמים עדיין מרגישה (אנחנו נשואים + ) שזוהי נתינה שאינה באה מעומק הלב.
הא. מעורר בי את המחשבה על משמעות המילה "אצילי".
גם הסייפא, ובכלל, כל ההוספה של הסיפור שלי מעוררת מחשבה.

בעיקר, אבל לא רק, בכיוון של המקום בחיינו שאנו נותנים לפנטזיות, או למחשבות של "זה לא מספיק", ומה אנו עושים עם המקום הזה, האם יש לנו מקום להכיל אותו ולקבל אותו, אפילו להמיר אותו להבנות על מה חסר לנו בחיים (ולא בבנזוג/בזוגיות) או שהוא תלוי לנו כמו גיבנת ומנקז לנו את הכוחות.

צוויל (מתחמק מקיפול כביסה בשארית כוחותיו)

[באהבה*]

_יש לנו נישואים יפים וטובים, עדיין חסר לי לפעמים להט, תחושת חיבור אותנטית מוחלטת (שהייתה בקשרים אחרים), עדיין לפעמים כאילו זרות מוזרה. לפעמים אני תוהה אם לא ויתרתי יותר מדי. לפעמים אני משתאה מכמה טוב לי.
מה שעולה לי בסיפור שאת מספרת, זו שאלה אם הוא לא מוחק את עצמו קצת (או הרבה)._

וואו. גורם לחשוב בכיוון אחר לגמרי.
לגבי התהייה שהעלית - הוא לא מוחק את עצמו קצת או הרבה. הוא דעתן לא קטן, וגם אם הוא מקריב זה אף פעם לא עובר את גבול הטעם הטוב וחשובה לו גם הדדיות.

לגבי השאר, אני לא נמצאת בדיוק במקום שאת מתארת, הוא כן עושה דברים שמתאימים לי ולאו דווקא אוטומטיים אבל אני כן צריכה מחוות מילוליות הרבה יותר ממה ש"גבר גבר" כמוהו מספק. הוא מאסטר במעשים, במילים אין לו את היכולת להקסים נאמר. הוא גרוע בזה. או אפילו לרכך או ליצור אווירה. ויצאתי לפניו עם משוררים... ובכלל פערים תרבותיים גם. וגם התחושה הוודאית שעדיין לא מאוהב וגם אני לא. הוא עושה כל כך הרבה בלי להיות מאוהב וזה מוזר לי.
מצד שני הוא בן אדם טוב ועושה הרבה גם לאחרים אבל רק קרובים מאוד, לא לכל אחד.
אז אם בסופו של יום מדובר באנשים טובים מאוד שגם הופכים לבני זוגנו, אולי צריך לקבל את זה שזה יופי ככה ורק לוודא שיש אהבה בלעדית מעבר לזה. רומנטית. איך אמר צוויליך, ואם הוא (שלי, שלך) בן אדם מלא באהבה... ?!

אגב אם תרצי לשתף, לך היה חשוב לדעת אם הוא התאהב או מאוהב בך בהתחלה? ואם זה קרה זה לא סיפק את המקום הזה האותנטי? כנראה שזו נקודת האותנטיות שאני מחפשת בשלב הראשוני הזה.
אצלי התחושה הזרה קיימת כמעט תמיד בתחילת קשר. כי אנחנו רק מקלפים את הקליפות.
השיתוף שלך משמעותי. תודה

---

צוויל, כהרגלך אתה צודק. זו המחשבה שעברה לי בראש אחרי שניסחתי לעצמי מה מפריע לי (והרבה)

אבל לא הבנתי למה התחמקות מקיפול כביסה תובעת את שארית כוחותיך

[קוראת*]

באהבה, גם לי נצבט הלב מתגובתך לבשמת.
היא כתבה לך כזאת תשובה מושקעת. מגיע לה שתשאלי קודם למה התכוונה, או שתפני באופן נעים. כך אני חושבת.
ובהצלחה

[צוויליך*]

למה התחמקות מקיפול כביסה תובעת את שארית כוחותיך
אני מוציא הרבה אנרגיה על למצוא תירוצים לדחות כביסה. רובה על להתעלם מעליבותם של התירוצים.
אבל זה עובד נהדר, חוץ מזה שזה מעייף.
אני אחרי הכביסה, אגב, אל דאגה.

צוויל

[באהבה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_אני מוציא הרבה אנרגיה על למצוא תירוצים לדחות כביסה. רובה על להתעלם מעליבותם של התירוצים.
אבל זה עובד נהדר, חוץ מזה שזה מעייף._



הזכרת לי שיחה שהיתה לי עם מר גבר גבר שחולה על ניקיון סדר ובכלל הוא אדם מאורגן ושיטתי בצורה לא הגיונית.
ואני, הדירה שלי נראית כמו מפגע תברואתי, לא רואים ריצפה, הארנק שלי, התיק, הכל בלגן. וכשדיברנו על זה ערב אחד, אמרתי לו שבעצם אין לי זמן, שאני עובדת נוראאא קשה, שאני בקושי יכולה להגיע להתעסק עם הבית... הוא הקשיב קשב רב ואחרי שסיימתי את המונולוג קורע הלב מצידי אמר "מותק, למי שאין זמן, אין זמן לעשות כל כך הרבה בלגן".

[באהבה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}


היא כתבה לך כזאת תשובה מושקעת. מגיע לה שתשאלי קודם למה התכוונה, או שתפני באופן נעים. כך אני חושבת.


התשובה המושקעת כבודה במקומה מונח והודיתי על כך בהודעה העוקבת.
ההערה האחרת שהועלתה, מאוד מאוד לא נעימה, והגבתי בהתאם.

[מיכל*]

ואני, הדירה שלי נראית כמו מפגע תברואתי, לא רואים ריצפה, הארנק שלי, התיק, הכל בלגן.
אהמממממ. בשמת מקיימת על זה סדנא. ממליצה בחום!

יאללה לא לריב.
אהבה, הצלחת להסביר היטב את טיבה של היבלת שדרכה לך עליה, אבל בסופו של דבר, כולם פה בעדך.
אפשר ליישר את ההדורים?

[אחת*]

מצטרפת מהיציע ומתוך אהבה מבקשת להשלים ולשים לב שלא אמרו לך מה לחשוב אלא בקשו ממך לא להניח הנחות שגויות.

[פלוניה*]

לשים לב שלא אמרו לך מה לחשוב אלא בקשו ממך לא להניח הנחות שגויות.
ואני קוראת את המשפט הנדון כ"כ אחרת ממך. בכלל לא כביקורת, אלא כהצעה להתבוננות. למעשה, משפט דומה מאוד כתבה לי אותה הבשמת לפני כמעט שנתיים (או או, איך שהזמן רץץץץ), ואני חוויתי אותו כמאוד משחרר.

הרי לרובנו, וצוויל כתב על זה למעלה, יש איזו אידאה פיקס על הזוגיות של האחרים: איך היא נוצרה, מה משמר אותה, למה הם כ"כ מאושרים עם הילדים המושלמים שלהם והבית המואר והיפה ותמיד רגוע אצלם כ"כ... וכנראה (אני עדיין לא הבנתי את זה באמת לעומק), זה שלנו. אין מושלם אצל אף אדם, אין תו תקן לזוגיות (כמו שאמר פעם צפריר שפרון) והנטיה לראות את המושלמות של האחר, תוך התעלמות מהשק שכל אחד מאיתנו גורר איתו- לגמרי אישית ולא קשורה לסיטואציה. ומכאן, כך אני לפחות קוראת: אל תניחי שום הנחות לגבי זוגיות של אנשים אחרים, ובמיוחד לא לגבי שלי.

מקווה שתצליחי לראות גם את המבט שלי. במיוחד בגלל הצהוב שמעלי: כרוחב הראות – עומק הרעות. D-:
הרבה טוב שיהיה לך, נשמע שאת בכיוון

[אניני*]

פגשתי מישהו, בדייט שני, שואלת מה הוא רוצה (כרגע חשובים לו דבריםש הוא שקוע בהם בהתלהבות בחצי השנה האחרונה), ומה הוא רוצה ממני (לא יודע, רק דייט שני..).
והלב הפתוח שלי הפך לבית חזה עם שריון.
מצד שני, במעשים - נפגשנו ביום שלי פנוי בערב, ואז היה לו משהו לא בר הזזה ביום הפנוי הבא שלי. והסופ"ש בתי איתי,
אז הוא פינה ערב עם משהו קבוע שחשוב לו, כי רצה לפגוש ואתי, מבלי שיעבור שבוע.
בהתנהגות ובדבריו היה מתחשב (בין אם איפה נח לי להפגש, לדייט ראשון הציע משהו לא סטדנרטי, אבל ששנינו אוהבים, סייג אם מתאים לי ושאפשר גם משהו יותר מוכר).
אז בהתנהגות מקסים ומתחשב.
ובכלל בוויב מאוד נעים ופתוח/תקשורתי.
אכן ממש מוקדם אולי להעלות את הנושא, אבל היי לא מתאים לי אנשים שמראש יודעים שבעצם בכלל לא מתאימה להם זוגיות עכשיו או בכלל.

הצהובון ידיעה פנימית לא נקנית - היא מתגלה.

מפחדת להפגע.
ומפחדת להכניס את עצמי למקום שבו אפגע.

[נקבה_מקשיבה*]

רגע אז בעצם כבר שאלת אותו? מה הוא אמר...?

[אחת*]

אניני, דייט שני זה מוקדם לפתוח את הלב. אנחנו מאוד כאלה, פותחות את הלב כשמישהו מקסים אותנו אפילו במעט אבל זה לא מקדם מערכת יחסים טובה.
מה שאת עושה במצב כזה שבו הבחור עושה ומחזר אבל לא מצהיר כוונות - את ממקבלת. כלומר שמה אותו בסימן שאלה. ובמקביל ממשיכה לצאת עם אחרים. המטרה היא להיכנס לפרופורציות בזה שאת יוצאת עם אחרים במקום להתמגנט אליו. וגם למלא את החיים בעיסוקים, תקופת הדייטים ותחילתה קשר עמוסה בטלטלות ואי ודאות ולמלא את החיים בעיסוקים גם טוב לנפש וגם משדר לו שהוא לא מרכז חייך.
ב דייט חמישי שזה אואטוטו יגיע כעבור שבוע שניים זה כבר מספיק זמן לברר בעדינות מה הוא רוצה. פחות בישירות.. את יכולה לומר שאת טיפוס של קשרים רציניים בלבד כבר בדייט הבא ואם הוא עדיין שם כנראה שהוא בכיוון. בדייט החמישי כבר אפשר לדבר על זה, שהכוונה לפחות רצינית.

ובכל מקרה עיצה שלי - שום סקס לפני שיש מחויבות ובטח לא לפני דייט שמיני תשיעי, יש מקרים שזה עובד למרות שיש סקס בדייט ראשון אבל בדר"כ זה לא וזה מתכון בדוק לשברון הלב שאת חוששת ממנו.
ברגע שתדעי שאת שולטת בקצב וברגשות שלך וכן אפשר לשלוט ברגשות לא תחששי כל כך מפגיעה. פשוט על תניחי עליו כתר לפני שהוא שם עלייך

[צוויליך*]

הי אניני,

אולי עצם שמו של הדף מורה על חוסר התוחלת שבתוכנו... (-:
בהיסטריה אנחנו מגיבים באופן לא מיטבי עבורנו, מתקשים לשמר זווית מבט רחבה ו(עד כמה שאפשר) אובייקטיבית, נוטים לחפש את העיצות בסגנון מדור "יחסים" בYנפט (10 דרכים לגרום לו ל...." וכד').

אז הכל נהדר איתו אבל הוא לא עונה לך בהצהרות מחויבות וכוונות, בדייט השני? באמת?
אז מציעה לך אחת לצאת לדייטים עם אחרים "למקבל אותו", לשדר לו שהוא לא מרכז חייך וכמובן, גם אם את נמשכת אליו אז בלי סקס לפני א.מחויבות ו-ב.דייט #8. ומוסיפה שצריך לשלוט ברגשות כדי לא לחשוש מפגיעה. ומסכמת בסייפא: חכי שהוא יסתכן ראשון, שהוא יצא מאיזור הנוחות שלו לפנייך.
אני חושב על זה ונהיה לי עצוב. אחו רחב של אפשרויות וריחות פריחה קומלים באחת למרחבי אפר ריקים.
זה שדה הפחד.
שאלה פה לעיל באהבה
האם חשוב בשלב התחלתי כל כך לתת לו הרגשה של מלך כי הוא כזה בעיניי?
והוסיפה כאן אחת
פשוט אל תניחי עליו כתר לפני שהוא שם עלייך
האם את רוצה להיות פאסיבית, מובלת, מגיבה, ממתינה, תלויה...?
או להזמין אותו לדייט למקום שיגיד עלייך משהו, הכי קונפורמיסטי או כמוהו, מוזר ומפתיע, להניח על ראשו כתר ולשדר לו:
איש יקר,
"טוב לי איתך ונעים , אתה מעניין ושיחתך מעניינת וממש נוח לי בחברתך ואני מעריכה את ההרגשה.
זה רק הדייט השלישי אז אני לא מצפה ממך לשלוף טבעת (אחת למשול בם ולקשרם) כזאת של לצאת בהצהרות אהבה או חוזים רגשיים.
יש בי בטחון מספיק, כשחולף ה'רגע של סחרחורת' , לדעת שכל הטוב והרגישות שאני מרגישה ממך, ההתחשבות והפתיחות, משדרים לי שאתה רוצה להמשיך להכיר אותי יותר לעומק בזכות מי שאני, נעימה, מצחיקה, חכמה, מושכת, מוכשרת, כנה, מתחשבת ופתוחה.
וכמובן שזה מגיע לי... ואתה.. אתה חייב להיות מלך, כי אני מלכה (ונראה לי שאתה יודע, לפי המעשים שלך), ומלך ומלכה הולכים יחד, זה ידוע לכל."

את תראי לו את שלך, הוא יראה לך את שלו. את הכתר.

צוויל

[יוליקו*]

אני מאוד מסכימה עם צוויליך, במובן שהעיצות הללו מאוד מתאימות לי ולדרך שאני תופסת יחסים בין בני זוג, ובכלל ביו אנשים קרובים.
כמה שפחות מניפולציות רגשיות, וכמה שיותר טבעי, ובלי ללחוץ.

לדעתי גם את לא יכולה עדיין לדעת אם זה זה.
מה את יודעת עליו, על ההרגלים שלו, על תפקוד בזמני לחץ, על התפקוד שלכם כצוות בזמנים שונים, וכו'....
האם באמת כדאי לך להתחייב כרגע?
גם לו לא כדאי.

אם הוא לא הצהיר על רומן קצר בלי עתיד, או על פיוסופיה של רדידות רגשית או שנאת נשים או כל דבר אחר שצורם לך, אולי כדאי לתת לקצת מים לזרום בנהר ולראות איך לך ולכם ביחד.
ולזכור שאת מלכה!
והוא, יתכן בהחלט שאם הדברים יתגלגלו הלאה, יתכן שתבחרי בו למלוך לצידך.

גם אני בעד לא להכנע למוסכמות.
תובילי את היחסים בקצב שמתאים לך, ולא לאיזו גיבורת רומן רומנטי.
היתרון: מותר לך סקס מתי שזה מתאים לך (קריצונת). אבל חשוב לשים לב מתי באמת מתאים לך! לא בשביל למשוך או לקשור או לפתות או כפרס!
מתי הגוף נפתח והלב נפתח ומתאים לך. וגם לו.

בהצלחה!

[צוויליך*]

מותר לך סקס מתי שזה מתאים לך (קריצונת). אבל חשוב לשים לב מתי באמת מתאים לך! לא בשביל למשוך או לקשור או לפתות או כפרס!
)-: כן. דיוק.

צוויל

[ציל_צול*]

אני חושב על זה ונהיה לי עצוב. אחו רחב של אפשרויות וריחות פריחה קומלים באחת למרחבי אפר ריקים.
צוויל, בול!
וכל מה שכתבת אחרי זה - גם

וסתם השערה - יכול להיות שהשאלה מלחיצה בשלב כל כך מוקדם, ולכן התשובה שקיבלת בכלל לא קשורה למציאות הפנימית של הבחור אלא לזה שהוא ענה לך מתוך לחץ או הפתעה או מבוכה.

[ביישניתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא רוצה לפגוע בנותנות העצות, אבל:
חשבתי על עצות הדייטינג שאומרות - לחכות עם הסקס, לא להיפתח בהתחלה, והבנתי מה זה מזכיר לי. עצות לדיאטה. וגם תמיד שנותנים עצות כאלה (בעיתון, חברות וכזה, זה מגיע ממיליון מקומות) זה נאמר בחרדת קודש של - תפסיקי לפשל כבר, יצור חובב מין ואינטימיות שכמוך! למה את כל כך חלשת אופי?
ובדיוק כמו דיאטה זה נשמע לי ממש כמו פרדוקס המשמעת העצמית - נותנים עצה שעומדת בניגוד לכל מה שיונק רוצה לעשות (אל תאכלי! אל תתחבקי!) ומרוב שאי אפשר לעמוד בה, גם אי אפשר לבדוק אותה אפילו. (לגמרי ייתכן שמי שמגיע ליום החמש-עשר של דיאטת הכרוב מגיע להארה, זה לא נבדק)
אז מה העצה שאני נותנת לעצמי? בדיוק להיפך. לא להחזיק חזק מול המקרר והטלפון, ולהעמיד את עצמי במבחנים שיחלישו אותי (שוב ושוב) אלא לחזק את עצמי מספיק, שאני לא אהיה רעבה כל כך שאני מגיעה לסיטואציות שבהן עומד בפניי בחור שמדבר אליי מהלב ואני לא מסוגלת לשמוע ולהכיל את הדברים שלו מרוב פניקה.

[צוויליך*]

ביישניתית
וגם צחקתי בקול (-:

צוויל

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו אניני -
הגבתי אתמול ונראה שהתגובה שלי נאכלה ע'י הנט..
הרגתם אותי עם דייט 8.
אם זה היה תלוי בי - סקס בדייט ראשון.
אם לא היה לי משהו חשוב ולא בר הזזה בבוקר אחרימהדייט הראשון, לגמרי הייתי מסיימת אותו במיטה שלו (גם אם בכפיות, עקב העייפות)

[פולנייה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז מה אתן אומרות? הכרתי במסיבה שני חבר'ה. היינו כל המסיבה ביחד בקטע חברי והיה חיבור מעולה (כולל שיחות נפש על הדרך). שניהם לקחו את הטלפון שלי ואמרו שנשוב להיפגש. יש לציין שאין עניין רומנטי עם אף אחד מהם (הם נשואים) פשוט כייף לגמרי וכן יש לי רצון להמשיך את החיבור איתם. מרגיש לי כמו חברים לחיים.
אז מה לעשות עכשיו? להתקשר? לסמס? לחכות? לוותר? ממש רוצה לדבר איתם

[מרוקאית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפולניה - אם אין עניין רומנטי כדברייך למה את כותבת בעמוד הזה? שאלה רטורית. אם דוחק בך לדבר איתם והם נשואים זה דגל אדום להתרחק.

ולאניני - אם את עושה סקס בדייט ראשון מה את מתפלאה שכשאת לא מקבלת הצהרת מחויבות בדייט שני מתכסה הלב בשריון? זה שלא עשית את זה עם הנוכחי לא אומר כלום, כנראה שהיה שם הכל חוץ מהאקט הסופי. או שמשהו בך כבר הצהיר שאת לגמרי שם ובלי קשר לגברים נשים - האופי האנושי בנוי להחשף בהדרגה, בקצב שלו. קצת היכרות וגישושים לא הרגו רגשות, ההיפך דווקא כן.


וצוויליך אתה מוזמן לסתור אותי. וגם האחרות שדיברו על הצעותיי.
אני אותה אחת שהציעה לנשום לפני שקופצים לאנשהו, לפני שקופצים למיטה, לפני שקופצים לקשר ולפני שמצפים להצעת מחויבות, זו שהציעה לצאת עם אחרים במקביל ובכלל לא להתחרפן מזרעי קיץ... הרומנטיקה במיטבה כשאנחנו במיטבנו. זו השורה האחרונה ואנחנו במיטבנו כשאנחנו מחוברים לעמוד השדרה שלנו ולא עפים ברוח לפני שיודעים אם היא רוח פרצים או רוח מלטפת. בגלל חוסר הודאות והסחרחרה שאופפת אותנו בתחילת קשר הצעתי לגשת לזה בהדרגתיות. תוך כדי היכרות ולא לשכוח את האחיזה בחיים, בחיזורים אחרים, בקריירה ובכלל. לא רק שזו לא מניפולציה, זה הכי קרוב לעצמנו שאפשר. כמו שאני לא מכניסה חברה חדשה לחשבון הבנק שלי אחרי שעתיים אין סיבה להכניס גבר שהכרתי שעה לתוך הגוף שלי לתוך לבי או חיי. ואם יש רגשות ושמחה ומשיכה שהופיעו מהר כמה כיף לפתח אותם, להעמיק בהם, בקבלה ולא בטרוף מערכות הורמונלי שהולך על סקס כאן ועכשיו ובדייט שני מצפה למחויבות. זה יופי כשזה עובד אחת לאלף.... זה הרסני מאוד לנפש ולנשמה כשזה לא. מה מרתק בסקס בדייט ראשון? הסקרנות לגוף הזר. בדגש על זר. זרות. כמו חיות. מעט אלכוהול (מי אמר סמים גם) והרבה רצון להתאהב אולי מוסיפים קצת תבלינים אבל הזרות מככבת. מכירים שעתיים, כמה כבר עמוק הקשר. כמה פגישות יותר מהנות ומחוברות, כמה חוויות משותפות והיכרות אמיתית הופכות את הסקס וההמשך לחדווה של גילוי על הציר של המוכר והזר.

[צוויליך*]

אתה מוזמן לסתור אותי. אמרה החומצה לבסיס! הא! (בדיחה מכימיה, סליחה.)
מזתומרת, תודה על ההזמנה אבל קצת מאוחר מדי.
זה כמו להזמין לקפה אחרי שכבר שתיתי אותו וגם אכלתי לך את הערגליות.
D-:

מרגיש שאכן נכון בהרבה מקרים לנשום לפני שקופצים לאנשהו, לפני שקופצים למיטה, לפני שקופצים לקשר ולפני שמצפים להצעת מחויבות , אבל לעיתים חלק מהקפיצה אפשרית רק אם לא עוצרים לנשום.
מי שרוצה להגיע עד קרקעית הבריכה ולהעביר את האצבעות על משטח הבטון הכחול צריך דווקא להוציא את כל האוויר, לתת לעצמו לשקוע עמוק וגם לקחת סיכון של לפגוע בקרקעית.
(עורכים: אנא מיינו את המטאפורות, קצת הלכתי לאיבוד פה)
לעיתים צריך לדעת מתי לא לעצור לנשימה ולהפסיק את הקול המחשב חשבונות וסיכויים מול סיכונים וללכת עם הבטן. מסתבר שלבטן חוכמה משלה שמתבררת לעיתים אחרי "נצחונות" עצובים של העצירה לנשימה, עד כדי היפר ונטילציה (ממנה אני סובל לעיתים קרובות - היתקעות בשלב של מחשבות, בירורים ושקילה זהירה של כל הסיבות ההגיוניות להמשיך לשבת על הישבן).

אם את עושה סקס בדייט ראשון מה את מתפלאה שכשאת לא מקבלת הצהרת מחויבות בדייט שני מתכסה הלב בשריון?
קודם כל, צ'ירגעי!! (במבטא מרוקאי עסיסי בבקשה)
מה זו היומרה הזאת ומאיפה היא באה? ועוד הניסוח המאשים הזה - "מה את מתפלאה" - ?
מדובר פה באשה בוגרת ולא בנערה חסרת ניסיון, מה גם שהצהירה פה לעיל שזאת הבחירה שלה והדרך שלה ואם מתאים אז גם בדייט הראשון.
ואת פותחת לה ספרון הדרכה צה"לי ומסבירה שלא, זה לא טוב ולא מומלץ לפי הוראות היצרן ובגלל זה מתקלקל לה המשאבת שמן גיר כל חודשיים.
יאללה.

צוויל - סותר מוזמן

[מרוקאית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צוויליך

אי אפשר למסך טיפשות בהומור והאופן שבו אתה מנהל את הדיון מולי מוכיח את זה.

תכלס אין לי ראש להיכנס לויכוחי ניסוח טרחניים.... אבל התגובות שלך בשרשור הזה נוטפות יומרה כי הן שזורות בארס וסרקאזם. אתה לא מסוגל להגיב ישירות לבחורה אלא דרך שלילת ההערות שלי, השקפת עולמי, הגחכה של דעותיי, הגחכה שלי.... לא הבנתי את המטאפורה המצוייצת לספרון ההדרכה, מאחר ואתה הרי ספרון הדרכה מהלך, לא רק לבחורה, אלא גם כלפיי... מסביר לי בכל משפט בערך איך אני אמורה לכתוב ומה וכמה זה לא טוב. כולנו מתפקדים היטב גם בלי לשמוע מצוויליך מה לא בסדר אצלנו בכל משפט שני. אפשר ל נ ו ח.

ויאללה תגיד לחברים שלך. אנחנו לא כאלה. להבא תרשום לעצמך (הנה הנה ספרון ההדרכה שרצית כל כך) - אם אין משהו חכם לומר, אפשר לשתוק.

[אחת*]

אני גם חושבת שכדאי לחכות עם הבעת מחויבות עמוקה כמו יחסי מין(שמעתם שילדים נולדים מזה?), בדייט ראשון יכול אדם להסתחרר, ולא לזהות בוודאות מי עומד לפניו.

[מיכל*]

בכל הפעמים שעשיתי סקס בדייט ראשון, לא יצא מזה שום דבר טוב.
(בעצם, חוץ מהסקס....)
בפעמים שחיכיתי לדייט שלישי או משהו כזה, זה כבר נראה אחרת.
זה ניסיוני האישי.

[יוליקו*]

אני אישית מסכימה עם מיכל ומרוקאית, בלי בהכרח להחליט על מספר קבוע, כי הקצב שלי לרוב קצת איטי מבחינת מין (אני רוצה להעמיק קשר עם מישהו שיש לי כבר רגשות אליו ולא זר).
אבל אני מרגישה שיותר מכל חשובה ההקשבה הפנימית לאיך מה ומתי מתאים לי, (בלי לשכוח הקשבה גם לבן הזוג, אבל לא על חשבון צרכי).

[ביישניתית*]

בכל הפעמים שעשיתי סקס בדייט ראשון, לא יצא מזה שום דבר טוב.

מוסיפה שבכל הפעמים שהחברה הראתה לי שהמיניות שלי למעשה מקרבנת אותי, כי 'גברים' רואים בי איזה אובייקט, ואילצה אותי לשכוח את נקודת המבט שלי, אז זה גם לא היה משהו.

[צוויליך*]

אני רוצה להדגיש את הנקודה שכל אחת ואחד בוחר לעצמו וזה העיקר.

מובן מאליו שלחלק מה"היסטריות" שכותבות פה בדף מתאים במקרה אחד סב"ה1 (סקס בדייט הראשון), ולא במקרה שני.
לחלק אחר לא יתאים בכלל סב"ה1 ולחלק שלישי סב"ה25 שלא לדבר על רק אחו"קי (אחרי חופה וקידושין).

לא בכך עסקינן!
עסקינן בצורך לתת מרחב לגיטימיות לכל הנ"ל בין סב"ה1 לאחו"קי.
ומי שרוצה ביטוי פטרוני ומצמצם לדוגמא שיחזור אל
אם את עושה סקס בדייט ראשון מה את מתפלאה שכשאת לא מקבלת הצהרת מחויבות בדייט שני מתכסה הלב בשריון?

צוויל - חופש בחירה לעם

[קוראת*]

צוויליך די עם הצדקנות, אתה נושא את דגל החופש?
גם חופש הביטוי חשוב, בדיון הזה אתה משחרר ביטוי פטרוני ומצמצם כל משפט שני.

אם את עושה סקס בדייט ראשון מה את מתפלאה שכשאת לא מקבלת הצהרת מחויבות בדייט שני מתכסה הלב בשריון?
סקס שנעשה לפני שמכירים בדרך כלל הופך אותנו לפגיעות לכן מופיעות התגובות הקיצוניות למחרת.
אני קראתי את מרוקאית והנהנתי בהסכמה, היא טרחה להסביר מדויק את מה שאני התעצלתי.

דווקא תגובתה המזלזלת של אניני מתריסה -
_הרגתם אותי עם דייט 8.
אם זה היה תלוי בי - סקס בדייט ראשון._

קיבלת עצות, קחי מהן מה שבא לך. חבל על הזילזול.

[צוויליך*]

צוויליך די עם הצדקנות
סליחה??!!!
מישהו ביקש ממך להפסיק לנשום?...!

אז יופי, נחמה, את ומרוקאית אל תעשו סב"ה1, אניני כן, אם לא יהיה לה מחר בבוקר משהו חשוב שהיא לא יכולה להזיז, וכולנו שנהיה בריאים.
צהוב: 70 פנים לתורה. שלאק!
זה לא זלזול מצידה של אניני, זה התקרבנות של מי שחושב שהעיצות שלו הן תורה עם פן אחד.

צוויליך - מניף בגאון את דגל החופש

[דלית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בהריון מבן זוג שהיה לי כמה חודשים.
תיכננו את ההריון והכל במהלך הקשר ורצינו ילד (בני 40) אבל נפרדנו בשבוע האחרון בגלל מריבה קשה במיוחד.
הקשר היה טוב אבל היו מריבות.
ידענו בגלל איחור שיש סיכוי להריון גם במהלך הפרידה שהיתה השבוע, ואמרנו שאם יסתבר שזה חיובי נחזור וננסה לגשר על המחלוקות.
במהלך השבוע החזרנו את החפצים כל אחד לביתו של השני והאווירה היתה לא טובה. צחקנו והיינו קלילים אבל היינו מרוחקים זה מזה.
ניסיתי לקבל ממנו קצת חמימות וזה לא עבד.
בעקבות הריחוק שלו אני הפכתי גם מנותקת ובנקודה הזו שנינו מנותקים רגשית. אני לא יודעת איך אגע בו עכשיו.
אלו הימים שאחרי פרידה שאתה רק רוצה להתרחק כמה שיותר מהאקס שלך.

אבל יום אחרי הסיום גיליתי שאני בהריון והודעתי לו בחמישי בערב, הוא היה במסיבה והגיב בסדר, אמר מזל טוב ושצריך לדבר עם המשפחות וכאלה וקישקשנו. בשישי בערב התקשר. כלומר מחמישי בערב ועד שישי בערב לא שמעתי ממנו. הוא עובד קשה ולאורך כל הזוגיות שלנו שישי שבת היו הימים שנפגשנו בהם. היינו מתכננים מראש ובשישי שבת נפגשים. אף פעם לא קרה שהיינו יחד ולא נפגשנו בשישי.
הפעם הוא נתן לכל השישי לעבור והתקשר רק בערב. וזה צרם. גם אני מתקשה לרצות להיות איתו כרגע אבל אני מצפה שייקח אחריות. אם מדברים על לחזור אז הוא צריך להניע את הגלגלים ולא להשאיר אותי יום שלם בלי סימני חיים. לא חשבתי שנטש כי אני מכירה אותו אבל במהלך הקשר הזוגי היה מתקשר 4 פעמים ביום.

אני רוצה לתת סיכוי לקשר בגלל ההריון ובגלל שהיו רגשות לשנינו לצד ויכוחים.
אני לא יודעת איך להתייחס לזה עכשיו. לא ציפיתי ממנו להפוך לרומנטיקן שהוא לא מרגע היוודע ההיריון אבל טלפון אחד אחרי 24 שעות זה לא נחמד. אני פגועה.
לעשות סרט על זה עכשיו כששנינו רק רוצים להתרחק הכי רחוק שאפשר אחד מהשני ויש זרות באוויר - זה גם לא מתאים. אנחנו מתכננים להיות ביחד אבל אנחנו לא עדיין והניכור הרגשי כרגע גדול.
אני כן מבינה שהוא כנראה לא רצה שניפגש בשישי ולכן דחה את השיחה לערב, עם יד על הלב גם אני לא. רציתי אוויר, לעכל לבד. רציתי קצת לדלל את האווירה. ולמעשה בכל יום שישי עבדתי עד מאוחר בשביל לברוח מזה.

ובכל זאת יש נקודות מכוננות בכל קשר. בחורה לא רוצה להודיע על הריון ולא לשמוע ממנו 24 שעות. זה משהו שחזר על עצמו איתו בכל מיני נקודות בקשר. הוא אחראי ואפשר לסמוך עליו. אני יודעת שהוא לא נוטש והוא מתכוון לכל מילה ושהוא ינסה. הקשר הסתיים כי לי נגמר הרצון להתלונן על דברים ולהתאכזב אבל עכשיו במקום לנסות מהתחלה, לצאת להנות לחייך ולתת סיכוי אמיתי לא ב אלי לדבר איתו בכלל ואני לא יודעת מה יקרה כשנדבר.

אני אובדת עצות ולא יודעת איך בונים עכשיו משהו מנקודה כזו.

[שקטה*]

היי דלית, נשמע קשה מה שעובר עלייך. אולי כדאי כרגע רק לקבל את הקושי ולנסות לטפל בעצמך, לעשות דברים שאת אוהבת ולא קשורים אליו, לתת לו ולעצמך קצת מרחב עם זה ולראות איך זה מתפתח. קשה מאוד להתמודד בבת אחת עם פרידה, הריון וחזרה לקשר כתוצאה מהריון, גם לך וגם לו. האם את רוצה להיות איתו גם בלי קשר להריון? זו נראית לי שאלה חשובה גם אם אין לך תשובה כרגע כי את מן הסתם חווה עכשיו דברים מבלבלים וסותרים.

[דלית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם את רוצה להיות איתו גם בלי קשר להריון? זו נראית לי שאלה חשובה גם אם אין לך תשובה כרגע כי את מן הסתם חווה עכשיו דברים מבלבלים וסותרים.

אני לא מבולבלת כל כך.
לא מדובר בהריון לא מתוכנן.
והקשר טרי, עד לפני כמה ימים חשבנו על עתיד משותף.

אני כן רוצה שנחזור וננסה אבל שזה יהיה קשר בריא שיתחיל מחדש באופן נעים, שמכבד אותנו.
מאחר והפרידה היתה יותר ביוזמתו מביוזמתי אני בעמדה נחותה. אנחנו חוזרים כשהוא הצהיר שזה כבר לא זה רק לפני שבוע.
מאתמול שהתקשר והייתי אצל משפחה ולא יכולתי לענות, לא התקשר שוב.


אני לא יודעת איך בונים קשר ככה, איזה צעדים לעשות עכשיו. ועוד כשאני פגועה. כשהכל עכשיו מחויב. איך אפשר לעורר את האהבה שנעלמה אצל שנינו, אצלו יותר אבל גם אצלי הרגשות קפאו.יותר מדי אכזבה.
וכל זה לצד הריון וכובד כזה על הראש של שנינו. אלו לא תנאים טבעיים להתאהבות מחודשת.
אני יודעת מה אני צריכה ממנו כדי להרגיש טוב - חיזורים ונעימות מצידו ירככו אותי. יוזמה, להיות שם בשבילי.
אני לא יודעת מה הוא צריך בשביל לעורר את זה אצלו.
ואני לא יודעת מה הצעד הבא. כרגע אני פשוט מתנתקת ממנו. והוא גם לא מנסה להתקשר (אחרי אתמול שהתקשר והייתי אצל משפחה, הוא לא התקשר שוב).
זה לא נראה לי בריא.

[צוויליך*]

דלית שלום
קודם כל שיהיה במזל טוב..!
וכרגע בקצרה, מקווה להספיק בניחותא מאוחר יותר.
ההריון, אף שכפי שסיפרת, גורם לכם לעשות עוד ניסיון לזוגיות מכבדת ובונה, אינו תרופה מתקנת ליחסים לא בריאים או לחוסר התאמה בציפיות.
כל עבודה שיש לעשותה בזוגיות, עדיין יש לעשותה בזוגיות הריונית.
אני מבקש להראות לך שבדברייך עולה מצד אחד שאת מרגישה שהוא אמור להיות כך וכך, לעשות כך וכך. ומצד שני, שאת פאסיבית, יחסית אליו.
הנה המקומות שמרגישים ככה:
_ניסיתי לקבל ממנו קצת חמימות וזה לא עבד.
בעקבות הריחוק שלו אני הפכתי גם מנותקת_

אני מצפה שייקח אחריות. אם מדברים על לחזור אז הוא צריך להניע את הגלגלים ולא להשאיר אותי יום שלם בלי סימני חיים.

טלפון אחד אחרי 24 שעות זה לא נחמד. אני פגועה.

בחורה לא רוצה להודיע על הריון ולא לשמוע ממנו 24 שעות.

הפרידה היתה יותר ביוזמתו מביוזמתי

אצלו יותר אבל גם אצלי הרגשות קפאו.

אני יודעת מה אני צריכה ממנו כדי להרגיש טוב - חיזורים ונעימות מצידו ירככו אותי. יוזמה, להיות שם בשבילי.

ומעודד שהוספת כאן
אני לא יודעת מה הוא צריך בשביל לעורר את זה אצלו.

זה אכן מבלבל! להיפרד ולמצוא שאתם בהריון.
את יכולה להסתכל פנימה ולבדוק אם אולי יש פה איזה פחד אצל שניכם או אצל אחד מהמחויבות של זוגיות שהופכת מודגשת ומיידית עם ההריון? אולי זה העלה קשיים וחרדות שמתבטאים במחלוקות הזוגיות.

הצהובון: בתוכך על פני בתוכחה

נסי: מה בתוכך? לא מה הוא אמור להיות, להרגיש, לעשות. שם אין לך כל אפשרות להשפיע מלבד להלחיץ את שניכם עם ההיצמדות למחשבה על מה הוא צריך להיות.
מה בתוכך?


צוויל

[שקטה*]

נשמע עצוב.
נקרא לי שיש אצל שניכם בכל זאת בלבול והיסוס לגבי הקשר והתוכניות שלכם לעתיד, כאילו אתם רוצים להיות ביחד אבל בעצם נמנעים מזה, לא מתראים הרבה, לא ממש מפנים מקום אחד לשני בחיים שלכם, נפרדים וחוזרים. וגם מין סתירה פנימית כזאת, של מחשבה על העתיד עד כדי נסיונות להרות כשאתם בעצם עדיין בשלבים די ראשוניים של הקשר כי לא גרים ביחד ובעצם מתראים רק יומיים בשבוע. אולי זה נובע מדפוסים של שניכם או של אחד מכם מהעבר של קושי להתחייב או להישאר בקשר? אני לא מכירה אתכם כמובן, סתם זורקת ניחושים בגלל שאמרת שאתם בכל זאת לא בני עשרים ואני מניחה שזה לא הקשר הראשון הרציני שלכם.
אני בהחלט מבינה את הרצון והצורך שלך שהגבר שלך "יילחם" עלייך ויראה חיבה והתלהבות מההריון. כנראה שכאן זה קצת קרה בתזמון מוזר ואולי שווה לנהל שיחה גלוייה על זה ולא להזין את הדפוס של ההימנעות בהנחה שאכן יש כזה ולא סתם נדמה לי? מה דעתך?

[שקטה*]

צוויליך, כתבנו ביחד:)

[חני_בונה*]

דלית שלום,

_אני לא יודעת איך בונים קשר ככה, איזה צעדים לעשות עכשיו. ועוד כשאני פגועה. כשהכל עכשיו מחויב. איך אפשר לעורר את האהבה שנעלמה אצל שנינו, אצלו יותר אבל גם אצלי הרגשות קפאו.יותר מדי אכזבה.

וכל זה לצד הריון וכובד כזה על הראש של שנינו. אלו לא תנאים טבעיים להתאהבות מחודשת.
אני יודעת מה אני צריכה ממנו כדי להרגיש טוב - חיזורים ונעימות מצידו ירככו אותי. יוזמה, להיות שם בשבילי.
אני לא יודעת מה הוא צריך בשביל לעורר את זה אצלו._
מצד אחד נראה שמבחינת התיזמון זה טרי מידי עבורכם להיפגש.
מצד שני ברור שאי אפשר להתעלם מההריון ולא לדבר עליו.
קודם כל הייתי נותנת מקום לכך . נושמת לתוך הידיעה שזה נראה כמעט בלתי אפשרי לעשות את הדבר הנכון.
ואחר כך כשתמצאי את המשאבים הפנימיים לפגוש אותו, הייתי משתפת אותו במה שציטטתי אותך כאן ושואלת אותו מה הוא אומר. בלי לחפש פתרונות, בלי להציע אותם. רק לשתף. לבוא מתוך כוונה לשקף את סימני השאלה.
יכול להיות שזה יפתח פתח לשיתוף שלו.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתמול התקשרתי אליו כי לא רציתי שזה ייהפך לכדור כבד מדי שבו לא מדברים אחד עם השני.
אמרתי לו שנפגעתי, שככה לא בונים משהו (הוא תמיד אמר שאם אהיה בהריון אז נעבוד על הקשר אפילו כשאמרתי לו שזה בעייתי להתחבר מתוך הריון, הוא התעקש שלא).
הוא אמר נכון. ושתק....
ושאלתי אז אם זה נכון למה זה ככה? והוא אמר שהוא היה צריךלעכל וכדומה.
אמרתי לו שניפגש בערב. אתמול. הוא אמר שהוא לא רוצה שהוא מלא בשליליות כרגע.
שוב נפגעתי. כרגיל אני רודפת אחריו למרות שלא רוצה בכלל.
הוא אמר שהוא חשב על זה ושהוא לא יפתח עוד משפחה כי יהיה לו קשה לגדל ילדים בשני בתים שונים. ושאחרי ההריון הוא יבוא מדי פעם וישלם מזונות.
חטפתי שוק. הוא הפר את האמון שהיה לי כל הקשר שאמר שנהיה ביחד כי לא מגדלים בנפרד.
הוא אמר שאי אפשר להיות בכח ושהוא מרגיש כמו צעצוע איתי שיש לימצבי רוח (שהוא גורם לי להגיע אליהם בגלל הפסיביות שלו) ושזו ההחלטה שלו.

הייתי מאוד רגועה בשיחה, ונינוחה. נזכרתי באשתו של ספרא בהצגה שראיתי פעם, איך ידעה לרכך את בן זוגה כל הזמן ולהשיג מה שהיא רוצה.
אמרתי שאוקי ניפגש בהמשך כי צריך מתישהו וקבענו הערב.
והעוול גדול.
והעלבון גדול.
ותחושת ההשפלה.

אני לא רוצה לראות אותו או לגעת בו או לחייך אליו אבל אני פה יציבה וקיימת כי אני יודעת שבמרחק נגיעה אם מישהו לא ירגיע ויאפשר מצע לדיבור - יהיה פיצוץ ואז באמת אשאר לבד. פה יש עוד סיכוי שלא.
הוא עוד לא סיפר למשפחה שלו למרות שרצה, כי הוא תלוי בהם ורצה את עצתם. לבקשתי הואלא סיפר כי אמרתי לו שאם יספר להם אני לא אוכל לעולם לקבל יחס מכבד אצלם. הם לא מכירים אותי, והסיפור על בחורה שנכנסת להריון מבנם ורוצה לחיות איתו נשמע כמו קלישאה על פרחה נצלנית, מה שאני לא (הם גם רגישים בנושא).

אבל כרגע מתחשק לי להתקשר אליו ולהגי דלו, עד פה. אני לא אחזיק את זה על הכתפיים שלי כשאתה מסב לי צער רב כל כך בהריוני. לא מרגיע שיהיה בסדר, כמו ילד נעלם לי ליום שלם. כשאני מתקשרת גם מציב תנאים. הוא לא רוצה לחזור בשום פנים ואופן אבל אם נחזור נגור באזור שלו לא באזור שלי כי הוא לא יעזוב דירה בבעלותו בשביל דירה בשכירות. העבודה שלי במרחק שעה מביתו וחמש דקות מביתי. איזה מין תנאי זה.

בא לי להתקשר ולומר לו כל מה שכתבתי פה ואני להציב את התנאים. אם הוא רוצה שנחיה בנפרד שיידע שהפר הסכם, ושאני מרגע זה מתנהגת כמו גרושה לכל עניין ודבר ושיספר להורים וידע שמכאן אין דרך חזרה.
או שאם הוא רוצה לנסות יחד, שהוא ידאג לפוגג את הצער שמילא אותי לאחרונה, שהוא ידאג להיות בן אדם ולא להוציא אותי מדעתי.
אני גם התחייבתי בשיחה הקודמת שאני משתנה. שאני רגועה ומדברת על הכל במקום מצבי הרוח. אמרתי לו שזה לא קל, אבל זה לא שאני צווחנית. כשהוא היה מתנהג ככה כמו בול עץ הייתי כועסת כמו אדם נורמלי.

בקיצור אני לא חושבת שלחזור אלו כשאנימרגישה מושפלת זה נעים
ואני שוקלת לבצע את השיחה הזו.
לשאלתך צוויליך זה מה שאני מרגישה. שהוא עושה ממני סמרטוט.

[בשמת_א*]

תראי, קודם כל את במצב מאוד לא נעים
דבר שני, הוא נשמע ממש לא מעוניין בך ואילו את - עושה את כל הטעויות האפשריות...
לדעתי מה שאת צריכה הוא אימון (coaching) דחוף להתנהלות חכמה, מה שרמזת אליו ב-
אשתו של ספרא בהצגה שראיתי פעם, איך ידעה לרכך את בן זוגה כל הזמן ולהשיג מה שהיא רוצה

בואי נתחיל מלבדוק איתך משהו ממש בסיסי וקריטי:
האם את רוצה את ההריון הזה?
האם את רוצה את הילד הזה?
אם יתברר לך שהוא חרא של בנאדם ושאין שום סיכוי לזוגיות איתו, שתגדלי את הילד לבד והוא אפילו לא יתפקד בתור אבא של הילד ובקושי ישלם מזונות (הוא אמר
שאחרי ההריון הוא יבוא מדי פעם וישלם מזונות ) -
גם אז את רוצה את הילד הזה?

זו לא שאלה רטורית.
זו שאלה אמיתית.
יש נשים שיחשבו ויגידו, לא. לא מתאים לי. זה לא מה שחשבתי ואני לא רוצה.
ויש נשים שיחשבו ויגידו, כן כן, בכל מקרה אני רוצה את הילד. אני כבר לא צעירה וזה הסיכוי שלי לילד וזה הדבר הכי חשוב לי, להיות אמא. גם אם הוא יסתלק לטימבוקטו אני רוצה את הילד.

אז מה את מרגישה?
מה הבחירה שלך?
שימי לב: התשובה יכולה להיות או "כן" מוחלט או "לא" מוחלט. אין "כן, בתנאי ש...". בלי שום קשר אליו. מה הבחירה שלך?

[בשמת_א*]

(לא הסברתי: התשובה שלך לשאלה הזאת תקבע את נקודת המוצא להמשך)

[שקטה*]

הוא אמר שהוא חשב על זה ושהוא לא יפתח עוד משפחה

יש לו כבר ילדים או שה"עוד" הזה מתייחס למשהו אחר?אני מאוד מבינה את הכאב ותחושת ההשפלה שלך. נקרא לי שיש כאן שני צדדים פגועים, מרירים ורוויים, ושיש ביניכם משחקי כוח וכבוד. אני בהחלט מבינה למה את כועסת כשהוא מתנהג ככה כמו בול עץ , זה נשמע שיש לכם דפוסי תקשורת שונים, הוא של הסתגרות והשתתקות ואת של כעס והתקפה עליו, אני מנחשת ששני הדפוסים נובעים מחוסר ביטחון של כל אחד מכם ומתחושה שהשני לא מבין או שופט.

מה מטרת הפגישה שלכם הערב? זה נשמע לי כאילו שהוא כבר החליט שהוא עוזב את הקשר. זה מאוד עצוב וכואב ובהחלט יש כאן התחמקות מאחריות שלו. אבל אי אפשר להכריח את הדברים. אולי כדאי להציע לקחת איזה חודש לחשוב כל אחד בשקט, בלי ליצור קשר בכלל, ולראות מה אתם מרגישים אחרי תקופת צינון? להגיד שאת מקבלת ומכבדת את החלטתו אבל מאחר ויש עכשיו ילד בהתהוות שנוסף למשוואה, את מבקשת שתיקחו שניכם חודש לחשוב ולהגיב ממצב קצת רגוע יותר...?

[שקטה*]

וגם, מה שבשמת כתבה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת אני רוצה את הילד בכל מחיר. מהסיבות שכתבת. אולי זו ההזדמנות היחידה שלי בנסיבות הגיל. אני רוצה ושמחה בו.
אולי אני תמימה אבל הוא לא אדם מגעיל. והוא לוקח אחריות בכל תחום אחר בחייו. אני רוצה לחשוב שהוא בשוק וזו התגובה שלו יחד עם הנסיבות של חוסר הרצון בקשר.
אני לא חושבת שהוא יהיה אבא רע או לא טוב או לא מעורב. אבל אני גם כבר לא סגורה על זה.


"שקטה" מטרת הפגישה הערב לנסות שוב, או להמשיך לדבר. לא מוגדר. אני יזמתי ואני הובלתי אליה. תקופת צינון תעבוד לרעתי בודאות. הוא בן אדם שככל שהוא לא רואה או לא שומע המרחק שלו ממך גדל.

אני לא יודעת מה לעשות הערב איתו.

[בשמת_א*]

אם אכן תתקיים פגישה הערב, אני מציעה שתהיה לך בה מטרה אחת בלבד:
כיף.

בדיוק.
רק כיף.

מדוע?
כי את כבר החלטת שאת רוצה את הילד בכל מחיר. ולכן, מצב הרוח שמתאים הוא:
להיות שמחה ומאושרת עם ההריון, מרוצה ומלאת תקווה ואופטימית להיות אמא, וכל מה שקשור בזה. הצלחת! את בהריון! זה מה שרצית! יופי תבואי מלאה בזוהר ההריוני הזה, של השמחה והאושר.

דבר שני, הוא בכל מקרה האבא. עכשיו ממש לא מתאים להתמקד בתלונות שלך, בעלבונות שלך, בפגיעות שלך וכל זה. את לא במצב להתנות תנאים משום סוג, כי זו את שרוצה אותו בחזרה.
הוא כבר סגר מבחינתו.
רוצה להמשיך הלאה.
לא מתאים לו.
חזר בו מכל מה שהבטיח.
את לא במצב של מישהי עם הבטחה לעתיד - את במצב של מישהי שטרקו לה דלת בפרצוף.
את לא במצב להעמיד לו תנאים - את במצב להמנע בכל מחיר מכל התנהגות שתגרום לו לאשר לעצמו שאת באמת מכה, ושאין לו שום רצון להיות איתך בקשר מכל סוג שהוא.
המטרה שלך היא שהוא ייצא מהפגישה בהרגשה שהיה כיף ושהוא הרגיש טוב איתך ולא עוד פעם עם התחושה ש"אין לי כוח יותר לחופרת הזאתי, רק תלונות יש לה, אני לא יודע מה היא רוצה ממני, אם היא לא רוצה אותי כמו שאני, שיהיה לה לבריאות, שתלך תחפש ת'חברים שלה".

אז ההצעה שלי:

• תתמקדי בשמחה לנוכח ההריון
• תימנעי מכל דיבור פרקטי. להיפך. תגידי לו "אה, יש לנו עוד זמן" ואל תחליטי שום החלטה. אם הוא שואל ומציע ויוזם, את תגידי לו שתחשבי על זה. אפילו תקחי פנקס קטן ותרשמי את ההצעות שלו, כי תגידי לו שמוח הריוני עלול לשכוח ולכן את רושמת. אבל ההצעות שהוא מעלה, את "תשני על זה". לא להביע אנטי ולא להגיב על אף אחת מהן. גם אם הן נראות לך נוראות וגם אם הן נראות לך מתאימות, הכל את דוחה "אני אחשוב על זה, רגע, תן לי רק לרשום שלא אשכח". ממש לא להגיב בשום צורה.
• אל תיזמי דיבור פרקטי. בלי תוכניות לעתיד משום סוג.
• תתמקדי מעכשיו ועד הפגישה בכל מה שטוב בו. תעשי לעצמך רשימה בראש של כל התכונות הטובות שלו וכל הדברים שאת אוהבת בו (למשל, כתבת שהוא אחראי). תתמקדי בזה. כל מחשבה שאנחנו מתמקדים בה, גדלה. זה אומר שכאשר את חושבת עליו דברים שליליים ומתמקדת בתלונות, בכעסים ובעלבונות - את מגדילה את הרע ביניכם. לעומת זאת כשאת מתמקדת במה שטוב, במה שהיה מוצלח, במה שטוב בו, בסיבות שאת רוצה ללדת דווקא את הילד שלו, את מתמקדת בחיובי ומגדילה אותו וזה מביא אותך לפגישה מלאה אנרגיות חיוביות כלפיו.

לכן הצעתי: לעשות פגישה קלילה, לא להחליט בה שום החלטות, לעשות דברים כיפיים (לא חייבים לשבת ליד שולחן ולדבר, זה לא מוצלח לפגישה עם גבר כשהוא לא בשלב שהוא מתלהב ממך. מציעה בשלב די מוקדם לקחת אותו לטיול רגלי נעים בחוץ, רצוי במקום נעים, אולי ליד הים, רוח מלטפת, בפארק, משהו נעים).
המטרה שלך?
לבנות מחדש את התחושה הטובה ביניכם.
וזה הכל.

בשום אופן לא לחזור על טעויות העבר. לא להתלונן, לא להציב תנאים (אבל גם לא להסכים לשום דבר שלא מתאים לך - ע"ע "אני אחשוב על זה, רגע, שניה, תן לי לרשום את ההצעה שלך, שלא אשכח"), לא לדרוש, לא להעלב, לא לבקר/להעיר/להתנגד, לא לדבר על התנהגויות לא נעימות שלו.
כן אפשר להעלות זכרונות מקטעים מצחיקים ונחמדים שהיו לכם, לדבר על ההתרגשות שלך מזה שאת סוף סוף בהריון, אם יש לו כבר ילד/ים קודמים (רמזת לזה) אז לשאול אותו אם הוא יכול להמליץ לך על בדיקות שכדאי לך לעשות (או להמנע מזה אם את יודעת שאת חקרת את הנושא ואילו הוא לא מבין גדול. במלים אחרות: תשאלי לדעתו רק בנושאים שבאמת תרגישי נתרמת ממה שיש לו לומר, כי אז תשדרי לו דבר חיובי, שלדברים שלו ולעצות שלו יש ערך בשבילך).

המטרה שלך היא קודם כל לבנות מה שנקרא RAPPORT (מבוטא ראפור), תחפשי על זה מידע באינטרנט.
ליצור נעימות והנאה.
וזהו.
באופן עדין ונינוח ולא מלאכותי.

את בונה בסיס למערכת יחסים חדשה לגמרי.

ואל תרוצי קדימה לדברים שמותר לעשות במערכת יחסים יציבה ומבוססת, שבה הוא אוהב אותך ורוצה אותך בחייו. את עדיין לא שם וחשוב להתקדם בשיא הזהירות.

הכל מוצג כאן בצורת הצעות. אלה ההצעות שלי, לעניות דעתי. השיקול הוא שלך. ההחלטה והבחירה והביצוע - שלך. אני לא אומרת לך מה לעשות, אני מציעה בחום להמנע מטעויות נוספות. זה הכל.
בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אעשה את זה. אין עלייך. חשבתי על זה ככה.
הוא לא יחשוב שאני סמרטוט אם לא אעלה התבטאות אחת לפחות על ההתנהגות שלו בימים האחרונים? לא תחלוף לו ברא שמחשבה על זה שבמצבי אני עוד מנסה להתחנף אליו אם אני כזו נחמדה במקום שהוא יהיה כזה?
ונראה שהוא מוטרד מנושא המגורים וכן יצפה לתשובות כאלה ואחרות, בכל זאת לא לתת לו צפירת הרגעה? שזה שולי ופתיר. זה בוער לו לדעת שלא יעקרו אותו מהדירה המקוללת שלו.
אין לו ילדים נוספים אם השתמע כך. הוא אמר לי בטלפון בדרמטיות שהוא יסגור את חייו ולא יביא עוד ילדים כי לגדל משפחה בבית במקביל לילד מחוץ לנישואים יהיה לו קשה. כסף מטריד אותו גם ואני חושבת שהוא חושש לא רק מלהתחייב עכשיו לקחת אחריות עליי ועל הילד. הוא אמר לי שהוא חייב להתייעץ עם משפחלתו עלנישואין כאלה כשאנחנו און אנד אוף ומה יקרה אם יתפרק הכל. להרגיע אותו בהערה אגבית שמה ששלו שלו ואין לי רצון בכך (דירה במשכנתא)?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ובשמת את יכולה להסביר את המשפט "אל תרוצי קדימה לדברים שמותר לעשות במערכת יחסים יציבה ומבוססת. את עדיין לא שם וחשוב להתקדם בשיא הזהירות."?

[בשמת_א*]

הוא לא יחשוב שאני סמרטוט אם לא אעלה התבטאות אחת לפחות על ההתנהגות שלו בימים האחרונים?
לא.
אין גבר שמצפה בכליון עיניים לנזיפות ממך אחרת יחשוב שאת סמרטוט P-:
זו מחשבה נשית.

אני עוד מנסה להתחנף אליו
את צודקת שמאוד לא מומלץ להתחנף בשום צורה. אני לא הצעתי להתחנף. הצעתי להיות שמחה ונינוחה וליזום בילוי נעים וכיפי. זה לא אותו דבר, אבל אני כמובן לא יכולה ללמד אף אחת "לא להתחנף" ובטח לא דרך האינטרנט D-:

ונראה שהוא מוטרד מנושא המגורים וכן יצפה לתשובות כאלה ואחרות, בכל זאת לא לתת לו צפירת הרגעה?
שימי לב שאת מתנגדת לפיתרון שהוא רוצה, ויחסך לרצון שהוא מביע - שלילי.
במצב כזה, את פשוט אומרת בשיא הקלילות והנינוחות שאת מצליחה לגייס, שאת עדיין לא יודעת, שתחשבי על זה, ושיש עוד זמן. ממש לא לתת תשובות ועוד יותר: לא להביע שום התנגדות כרגע לשום הצעה שלו. לדחות. ממילא הרצון שלך כרגע הוא להמשיך לגור בדירה השכורה שלך? אז עדיף מבחינתך לא לעשות כלום ולא להחליט כלום כרגע. פשוט תחייכי ותגידי שיש זמן.

טיפ: לחייך באופן כללי. לא חיוך מתחנף, פשוט תהיי בכיף ותחשבי על הדברים הטובים והמשמחים.

כסף מטריד אותו גם ואני חושבת שהוא חושש לא רק מלהתחייב עכשיו לקחת אחריות עליי ועל הילד. הוא אמר לי שהוא חייב להתייעץ עם משפחתו על נישואין כאלה כשאנחנו און אנד אוף ומה יקרה אם יתפרק הכל. להרגיע אותו בהערה אגבית שמה ששלו שלו ואין לי רצון בכך (דירה במשכנתא)?
להקשיב לו.
לא להגיב.
לא להרגיע.
לגלות התעניינות, להגיד "אהה" ו"כן" ו"אני מבינה" שמזמינים אותו להרחיב, להביע עניין בשפת הגוף שלך, אבל לא לתת תשובות כרגע כי אף תשובה לא לטובתך. גם להרגיע לא לטובתך. כל אמירה שלך לא תהיה לטובתך. רק הקשבה מתעניינת ואוהדת תהיה לטובתך כרגע.
אם יש משהו שאמר ואת לא מבינה בדיוק - אז כן להגיד משהו כמו "אני לא בטוחה שהבנתי למה אתה מתכוון ב... " ולהשאיר את זה ככה. אם ירצה, יסביר לך. רק להגיד בעדינות שאת לא בטוחה שהבנת. זהו. להשאיר לו מקסימום יוזמה.

להתעלם לחלוטין מהערות דרמטיות.
תשמרי על השמחה שלך מההישג הכביר של הצלחת ההריון בגיל 40, זה לא מובן מאליו, את מאושרת, את מצפה לילד, הכל יהיה בסדר, "אנחנו נפתור הכל לאט לאט, יש לנו זמן".

אל תרוצי קדימה לדברים שמותר לעשות במערכת יחסים יציבה ומבוססת, שבה הוא אוהב אותך ורוצה אותך בחייו. את עדיין לא שם וחשוב להתקדם בשיא הזהירות.
דברים שמותר לעשות במערכת יחסים יציבה ומבוססת:

• להתנות תנאים
• לנהל משא ומתן
• להביע רגשות של עלבון או פגיעה וכדומה
• להבטיח הבטחות
• להחליט החלטות לטווח ארוך

ועוד.

עוד משהו:
על ההתנהגות שלו בימים האחרונים
אני ממליצה בחום רב, לשכוח מזה. הוא נלחץ. הוא בן אדם. תעזבי.
אילו היית עכשיו במצב שאת מתלבטת אם לשמור או לא לשמור את ההריון הזה - העצות היו אחרות. היתה משמעות להתנהגות שלו. היית נעזרת בה כדי לקבוע אם את בוחרת בו או לא, וכדומה. לא נכנסת לזה כי זה באמת לא רלבנטי.
אבל את במקום אחר לגמרי:
את בחרת בו כבר.
זהו.
בחרת לעשות ילד שלו. בחרת ללדת את הילד הזה ויהי מה. אז הוא כבר עובדה מוגמרת ואין שום טעם מכל בחינה שהיא להיתקע על כל הפשלות שלו. זה רק מכניס לך רעש מיותר לתמונה.
יותר מזה:
זה מכניס אנרגיות שליליות למערכת היחסים, וזה מה שמקלקל אותה.

מערכת היחסים הקודמת, נגמרה. מתה.
עכשיו המטרה שלך היא לבנות מערכת יחסים חדשה, שמתחילה עם ההריון.
מטרתך שהוא יתמוך בך ויהיה מעורב.
בשביל זה את צריכה שקודם כל יהיה לו נעים להיות איתך.
אחרי שיהיה לו נעים והוא ייצא מהפגישה עם תחושה טובה סך הכל, אז את תמשיכי לבנות את הנעימות הזאת בצעדים קטנים וזהירים.
רק נעימות.
זה הבסיס.
אם יהיה לו טוב וכיף איתך והוא ירגיש שאת מעריכה אותו ומחבבת אותו, זה בסיס לבנות עליו הורות משותפת. את לא מנסה לגרום לו לאהוב אותך - את רק רוצה שיהיה לכם כיף ביחד. זו לא מניפולציה. את חייבת להיות אותנטית ולכן להיפטר מכל ה"זבל" שמסתובב לך בראש ולהישאר רק עם הנטו: הסיבות שבחרת בו כאבא לילדך, והמטרה העליונה שלך שהיא: להיות אמא

כל פעם שאת מתבלבלת וחושבת שתפקידך לחנך אותו ולתקן אותו ולהסביר לו מה לעשות, את מאבדת אותו. זה ממש לא מה שאת רוצה.

[חני_בונה*]

בשמת א