מה שינוי השיגה

ובא לציון גועל.

איתי,
לגבי ה"נבזות": נניח שאתה עובד במפעל פרטי אשר אינו משלם שכר.
עכשיו יש לשלם שכר, עם הרבה הלנה.
ישנן שלוש אפשרויות:

פטור מפיצויי ההלנה.
פרוק המפעל, ואז המפעל המפורק חייב לך כסף שבחיים לא תראה.
שמישהו עשיר, נדבן או הממשלה, ישלם במקום המפעל.

וודאי שאתה, כעובד, רוצה באפשרות שלוש, אך זו לא חובתה של הממשלה.

עכשיו לגבי הרשויות המקומיות:
נקודה אחת צריך להבהיר מראש: הרשויות אינן המדינה.
הממשלה גם אינה ערבה בלי גבול לחובות הרשויות, להפקרות של פוליטיקאים מקומיים, ולחובבנות של בעלי התפקידים בהן.
הרשויות מקבלות מהמדינה תקציב, מוסיפות עליו מסים עירוניים, וזו העוגה שלהם. עליהן לעמוד בה.
עכשיו הרשויות חייבות כסף. הן היו רגילות שמשרדי האוצר והפנים מממנים את כל ההפקרות שלהן. שר הפנים הזה, וגם שר האוצר, אמרו להן "הפעם זה לא יקרה". כיוון שהיה להן כבר נסיון עם שר האוצר הזה, וכיוון ששנים רבות הרשויות עובדות כך, הן שמו פס.
שר הפנים סרב להזרים כסף למימון ההפקרות. הוא דורש מהן להתקיים מהתקציב, לא מצ'ק פתוח של הממשלה.
ברור שהם לא אוהבים את זה.

כמה מלים על העובדים:
יש כאן שני גופים - העובדים הרבים והסובלים, ומנהיגיהם הציניים והמושחתים.
אילו מנהיגי העובדים היו רוצים לקבל את המשכורות, הם היו יכולים לעשות את זה תוך 48 שעות: הם היו צריכים להטיל עיכול על מכוניתו של ראש העיר (מכונית השייכת לעיריה, לא לאדם הנושא בתפקיד).
אך הם לא עשו את זה. אדרבא, הם עושים יד אחת עם הרשויות המקומיות כדי לסחוט מהממשלה כיסוי להפקרות.
הם יודעים שהמשמעות של תוכנית הבראה זה פיטורין של מקבלי המשכורות הגבוהות, המקורבים, ואת זה הם רוצים למנוע.

בשורה התחתונה, אברהם פורז מסרב להישדד, ומנהיגי העובדים, בעצה אחת עם ראשי הרשויות, מנסים להמשיך את הנורמה של כיסוי אוטומאטי לחורים בתקציב.

אז שאלת, האם אפשר להשתמש בדף הזה לצורך הוצאת קיטור על אברהם פורז? - אם הוא יצליח לשנות את הנורמות של אחריות לתקציב העיריות, אז בהחלט נראה לי שהנושא הזה שייך לדף מה שינוי השיגה.

ולגבי ה"טמטום" - בוא נפריד לשלוש קביעות:

אין רעבים בישראל - אתה ופורז מסכימים.
אין רעב בישראל - פורז גורס כך, אתה גורס שיש (?)
אין מצוקה בישראל - פורז לא אמר כך, ואתה הכנסת לו את המלים לפה. שניכם מסכימים שזה לא כך.

השאלה: האם אתה גורס שיש רעב אך אין רעבים?
ואם כן, אז מי בדיוק רעב? הגרבילים במדבר יהודה?

בא נפריד את הדיון הכללי בסוגיית מאבק הממשלה ברשויות המקומיות מהעניין הספציפי שעליו דיברתי כאן: אין לי ויכוח אתך לגבי ההתנהלות של הרשויות המקומיות והמלחמה המוצדקת של שר האוצר ושר הפנים כנגדן. כהערת אגב רק אציין שלא לגמרי ברור שיש כאן צד אחד בזבזן ללא גבול וצד אחד צדיק שכל הזמן שולח את ידו לכיס ומוציא עוד: בהחלט ייתכן שישנן עיריות שלא מקבלות מספיק אפילו בשביל לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר של תושביהן (בלי להתייחס לצורת הניהול שלה ניתן לנחש שעיריית לוד לא ממש מתעשרת מהארנונה שהיא גובה מתושביה). אבל, כאמור, נניח שבאופן כללי אנחנו מסכימים לגבי הצורך בשיפור הניהול של העיריות. אנחנו גם מסכימים לגבי ההתנהלות של ועדי העובדים.

התוצאה של כל העניין, בלי להתייחס לשאלה של מי האחריות, היא שיש בארץ אנשים עובדים שלא קיבלו את המשכורת שלהם כבר חודשים רבים; לחלוטין לא סביר בעיני ששר הפנים יציע הצעה שהתוצאה שלה היא פטירת הרשויות מעמידה בחוקי המדינה. אם פורז חושב שחובות העיריות זו לא האחריות של המדינה, שייתן לעיריות לשבור את הראש איך משלמים פיצויים, או שיאלץ אותן להעביר חלק מהתקציב שלהן לתשלום פיצויים, אבל שלא יבוא וייפתור אותן מראש מעמידה בחוק. התוצאה של הצעת החוק היא שאלו שהם הכי חלשים משלמים את המחיר, פשוט בגלל שהם לא יכולים לשנות את החוקים.

_השאלה: האם אתה גורס שיש רעב אך אין רעבים?
ואם כן, אז מי בדיוק רעב? הגרבילים במדבר יהודה?_
האם בעינייך אנשים שאוכלים לחם עם מרגרינה (גם פורז מסכים שיש כאלה) עונים להגדרה של "אנשים שבעים"? לדעתי הם בהחלט עונים להגדרה של אנשים רעבים. מבחינה תזונתית - לא תגיע רחוק עם לחם ומרגרינה לאורך זמן.

ורק תוספת לעצמי:
פשוט בגלל שהם לא יכולים לשנות את החוקים
או פשוט לדאוג שחוקים קיימים לא ישונו אד-הוק לפי צרכי המדינה.

ורק עוד תוספת אחת: הלחם והמרגרינה מגיעים בסוף, רק אחרי שכבר באמת ויתרת על כל מה שיכולת לוותר: טיפולים רפואיים סבירים, חשמל, מיים, תשלום שכ"ד/משכנתא וכן הלאה וכן הלאה. ממה לדעתו של השר פורז חיים כל אותם עובדי רשויות שלא קיבלו משכורת חודשים ארוכים? אני לא יכול לדמיין לעצמי אותי חי כ"כ הרבה זמן בלי לקבל משכורת.
אז בסדר, אין אנשים שמתים ממחסור מיידי בפחמימות, בואו נצא בהורה סוערת.

הידד, סוף סוף מישהו מבין אותי בעולם - אם אין לחם שיאכלו עוגות.

פורז, למזלך הישראלים הם לא צרפתים. הם לא יסתערו על הבסטיליה.

הערה אחת לגבי כל מה ששינוי השיגה או לא השיגה. חשוב לזכור ששינוי לא הצליחה להעביר כמעט שום חוק שמיישם את האידיאולוגיה שלה. הקצבות לישיבות, הקלות באשרות כניסה ונושאים דומים, כולם יושמו בעזרת תקנות ולא בעזרת חקיקה. המשמעות היא שברגע שיתחלף השלטון, המפלגות החרדיות יוכלו לשנות תקנות אלו באופן מיידי.

איתי,
המטרה של החוק היא שהרשויות לא יתמוטטו.
כמו בדוגמא עם המפעל למעלה: כאשר פוסלים את האפשרות שהמדינה תשלם את חובות המפעל, נותרו לך שתי אפשרויות - למוטט את המפעל (הרשות במקרה הזה), או לוותר על פיצויי ההלנה.

ערן,
אין ספק שברגע שהמפלגות החרדיות יחזרו לקואליציה ושינוי תצא ממנה, הזרמת הכספים תימשך. חלק ממנה עדיין נמשך - גם זה נכון.
ההקצבות לישיבות מעוגנות בחוק התקציב, אך זה תמיד חוק לשנה.
ההקלות באשרת הכניסה:

לגבי עובדים זרים שאינם סיעודיים - שינוי בעד הקשחת הקריטריונים.
לגבי עובדים זרים סיעודיים - כיום משרד הפנים מאפשר להם להישאר בארץ כל עוד הלקוח הסיעודי חי. בכך הופסקו כל מיני פארסות וטרגדיות:
פעם עובד סיעודי היה צריך לעזוב את הארץ אחת לתקופה, כדי שלא יהיה יותר מדי מחובר הנה. הפתרון של הראש היהודי היה נסיעה באוטובוסי של עובדים זרים לגבול מצרים, בשעה אחת עשרה בלילה וחצי מחתימים את כל הדרכונים ועוברים לגבול המצרי, שותים קפה, ובשעה חצות וחצי, אחרי שהתחלף היום, היו חוזרים ומקבלים חותמת עם תאריך חדש.
פעם היה גבול לזמן הכולל של הישארותו של עובד סיעודי. היום זה נפסק, כי חשוב הקשר האנושי של הלקוח עם המטפל שלו.
פעם סוכני עובדים זרים שציפצפו על החוק הביאו כמה עובדים שהם רוצים. היום זה בתהליך של צימצום.

אני תוהה איזו חשיבות היתה להשגת הדברים האלה על ידי חוק: כאשר מתחלף הרכב הקואליציה - תמיד הקואליציה החדשה יכולה לשנות את ההחלטות של הקודמת. כך זה לגבי תקנות, וכך זה גם לגבי חוקים.
לי נראה שאם שינוי תשב באופוזיציה, אז לא משנה כמה מנדטים יהיו לה, היא תועיל לענייני דת ומדינה ולענייני אזרחות באותה המידה שמרצ מועילה להם היום מהאופוזיציה: אפס.

כשמפעל מתמוטט, הפיצויים לעובדים ולנושים עוברים דרך בית משפט אם יש צורך שמחליט מה לעשות. אם כבר עושים אנלוגיה למפעלים, אז בוא ניתן לבית המשפט להחליט מה מגיע ומי צריך לתת, ולא נכופף את החוקים ונחוקק חוק מיוחד לכבוד העניין. מה לעשות שבמקרה היחיד שהובא עד היום לפני בית המשפט הוא פסק פיצויי הלנת שכר לעובדי עיריית לוד? ככה זה עובד במדינה דמוקרטית, אם יש מחלוקת נותנים לבית המשפט להחליט ולא מכופפים חוקים.

ההבדל המהותי בין חוק לבין תקנה הוא שקשה לחוקק חוקים וקל לתקן תקנות. כדי שקואליציה תשנה חוק קיים היא צריכה לעבור דרך וועדת חוק וחוקה, היועצים המשפטיים של המשרדים והכנסת עצמה. תהליך זה חשוף הרבה יותר לתקשורת ולבג"ץ. שינוי תקנה מתבצע בתוך המשרד עצמו וחבוי הרבה יותר. לפעמים, תקנות חדשות נחשפות רק כאשר המצב בשטח משתנה. לגבי שני הדוגמאות שהבאת, ניתן היה לעגן את שניהם בחקיקה. כדוגמא, לתכנן מנגנון שמוודא שישיבות לא יקבלו כספים ממספר משרדי ממשלה תחת סעיפים תקציביים שונים.

הנקודה הבסיסית היא שלפי דעתי שינוי לא הצליחה לתרדם את הכוח שאלקטורלי שלה לשינויים ברי משמעות במדינה. למרץ מעולם לא היה כוח דומה, אפילו לא כאשר היא ישבה בממשלה.

אז הנה דוגמא לחוק ששינוי השיגה - אזרחות לחיילים עולים
לפני יציאתה לפגרה אישרה הכנסת, לבקשת פורז ובתמיכתו, חוק לפיו חייל יקבל אזרחות ישראלית בתום שנה וחצי לשירותו בצה"ל.
זה החל כתקנה של פורז, כשר, והפך לחוק.

איתי,
כאשר מפעל מתמוטט, זה פוגע בעיקר בספקים ובעובדים, ופחות בלקוחות, אשר יכולים לעבור למתחרה.
כאשר עיריה מתמוטטת, החיים בעיר הופכים לבלתי אפשריים, בגלל הזבל, החינוך, הטיפול בתשתית ועוד.
לכן אין לאפשר לעיריה להתמוטט, בשום פנים, גם אם זה על חשבון פיצויי הלנה.
הצד השני הוא שצריך להכניס לכלא את מי שהביא את עובדי העיריה לפת לחם.
אני מחכה, ואפילו מייחל, למקבילה של משפט בנק צפון אמריקה לנושא רשויות מקומיות:
במשפט של בנק צפון אמריקה הכריע בית המשפט שעל דיירקטורים חלה חובת מקצוענות. להיות דיירקטור זו אחריות, ואין זו רק משרה לכבוד ולקישוט. בעקבות חליבה קשה של הבנק הוא חייב את הדיירקטורים אשר התרשלו לפצות את בעלי המניות בסכום אסטרונומי של ארבע מאות מליון דולר.
התוצאה ממשפט זה היתה שחובבנים הפסיקו לשבת בכסאות של דיירקטורים, מאימת בית המשפט. היום, רק מי שבטוח שהוא מתאים לתפקיד מעיז להיות דיירקטור.
אחרי שיכניסו גזבר אחד או שנים של עיריות לכלא (ואלה צריכים להיות יהודים, לא מספיק ברשות מקומית ערבית, כי זה לא ירתיע) - אז אנשים לא יכנסו לתפקיד של גזברי עיריה אם הם לא מתאימים, וכאשר הם יכנסו לתפקיד, הם לא ינהגו הפקרות בכספי הציבור.

למאמר המערכת המצוין של הארץ היום
צריך להוסיף שהדם של החיילים שיפלו בעזה אם יידחה/יתבטל הפינוי יהיה על ראשיהם של לפיד וחבורת השנאה שלו.

לא ננקה אותם מהדם הזה.

פלונית - לדעתי המצב קצת יותר מורכב מזה. עושה רושם ששרון פשוט מוכן לוותר על שינוי על מנת לבנות קואליציה יציבה יותר בלעדיהם. כמו שקורה בד"כ, שרון הוא פשוט פוליטיקאי אומן ומצליח לסובב את הדברים כך ששינוי תראה אשמה בעניין והוא ייצא נקי. אם זה לא היה זה, אז שרון היה עושה דברים אחרים שהיו גורמים לשינוי לפרוש בסוף (להעביר עוד קצת כסף לחרדים, לא מסכים לכל מיני דברים ששינוי מביאה וכן הלאה). תמיד זה היה נראה כמו ה"קש ששבר את גב הגמל", ותמיד אפשר היה להטיח בפני טומי לפיד את הסיסמא "אז מה, בשביל הקש הזה שווה לזרוק את כל עניין ההתנתקות לפח?"

אגב - זה לא אומר ששינוי עושה כרגע את הדבר הנכון. ואף אחד גם לא אמר שהדבר הכי טוב בשביל ההתנתקות זה ששינוי תישאר בממשלה!

פלונית,

צריך להוסיף שהדם של החיילים שיפלו בעזה אם יידחה/יתבטל הפינוי יהיה על ראשיהם של לפיד וחבורת השנאה שלו

זה נשמע לי קצת וירטואוזיות-אינטלקטואלית לפטור מהדם הזה את:

הליכוד, אשר אינו מסוגל לצאת משם
שרון, אשר אינו מסוגל להוביל את הליכוד
העבודה, אשר אינה מסוגלת לשכנע את שרון שהם מאחוריו בנושא הזה
המפד"ל, אשר מעידפה להישאר שם, ובוטחת בישועת אלוהים.
ישראל ביתנו, אשר זה לא מעניין אותה.

הטיעון הרופס של המאמר, "הסירוב של "שינוי" להעביר כסף לחרדים אינו אידיאולוגי", אינו רציני: שינוי נאבקת במימון הישיבות אשר מדיר אברכים ממעגל העבודה בשנים בהן הם יכולים להכינס למעגל זה, ובעקבות זאת מונע מהם להיכנס אחר כך למעגל העבודה.
לגבי השנאה, אשר החרדים מנסים כל הזמן (בהצלחה תקשורתית לא מבוטלת), להדביק לשינוי, כדאי לקרוא את המאמר הדן בשנאה, הן בשנאה לחילונים והן בהטחת אישום השנאה בחילונים: על השנאה

על זה אמר חנניה ריימכן:
_בזוקפך
כמאשים
אצבעך
באנשים
שים לב - משאר האצבעות
שלוש עליך מצביעות!_

ישראל בטח בה' מאת נחמיה שטרסלר, הארץ.

נו עודד, ברצינות -
טומי לפיד הוא המסטר המסטר של השנאה.

צריך רק לראות את שפת הגוף שלו שהוא מדבר על האחר.
המאמר שלך על החרדים מענין, אבל האסון ששינוי הביאה עלינו (אני מדבר על הקפיטליזה הדורסני מבית ביבי-לפיד)
גדול פי 500 מהבעיות שיש (ויש !) עם החרדים.

אפרופר שנאה,

ומה עם הרעיון של לפיד לשלוח מכונית תופת לעזה ?
ושהוא לא ישב בממשלה עם ערבים (או ווה, אם מפלגה בארופה היתה אומרת שהיא לא תשב עם יהודים, או ואאא)?

טומי לפיד שינה את טעמו על פי הכדאיות.
פתאום הוא בעד התנתקות, והזקנה ברפיח מזכירה לו את סבתא שלו, נו באמת...
עכשיו כדאי לשנוא חרדים אז הוא שם את הדגש שלו על שנאה.

אני חושבת שלמלפגה כמו שינוי יש מקום כאשר היא באמת מתמקדת על מעמד הביניים, ונושאים שהם ביקורת בונה...
אבל שינוי היתה מפלגה ששאבה את כוחה משנאה, וזה המכנה המשותף הנמוך ביותר.
הם עלו מהר ולדעתי גם ירדו מהר

פלוני,
אתה כמובן לא מצפה ממני להסכים לאף אחד מאלה, נכון?

הרי אין להצדיק חלק אחד של המחלוקת בעזרת חלק אחר שלה, וברור לך שכל מה שכתבת הם הבטים של המחלוקת:

אתה מדבר על "הקפיטליזציה הדורסנית", אני רואה בזה עצירה של ההידרדרות למדינת עולם שלישי אשר כלכלתה מתפוררת. וכאמור למעלה, גם נחמיה שטרסלר רואה את הדברים באותו אופן
העובדה שאתה מכתיר אותו בתואר "המאסטר של השנאה", מבחינתי אינה מעידה דווקא עליו, אלא עליך או על מי שאתה הולך לאורו.

וכפי שכתב קדיד לפר לקורא חרדי: bar]טוב תעשו כולכם, אתה ועדתך, אם תפסיקו להשמיע צפירות עולות ויורדות בכל פעם שמישהו מעיז לבקר אתכם, את אמונותיכם, ואת מנהגיכם הביזאריים. לא כל מי שלועג לכם שונא אתכם, וחשוב שתדעו להבדיל בין הדברים kochva[/po].html

חדווה,

טומי לפיד שינה את טעמו על פי הכדאיות.

זה ניסוח קצת חלקלק:
כל מי שנמצא בפוליקטיה בישראל מזה שלושים שנה שינה את עמדותיו: גם פרס רצה בשנות השבעים להישאר בשטחים, וודאי שאריק שרון רצה להישאר בשטחים.
זה לא הגון לומר ש"הם שינו את עמדתם לפי הישתנות המציאות" ואילו "לפיד שינה את עמדתו לפי הכדאיות".

מה גם שלולא שינה את עמדתו היו וודאי שונאיו קמים עליו בזעקות שהוא איפמרפייליסט אשר רוצה לשעבד מליון וחצי פלסטינאים.

שינוי לא שאבה את כוחה משנאה, ואל תעשי לעצמך חיים קלים:
שינוי שאבה את כוחה משלוש מגמות שהם מנסים לקדם:

חופש מדת, אשר הוא לצנינים בעיני החרדים והדתיים, ולכן הם משמיצים את שינוי.
קידום מעמד הביניים: האנשים העובדים, נושאים בעיקר נטל המס, משרתים בצבא, ורואים את עצמם כציונים בלי להתנצל. מערכת ערכים אשר מעמידה את אברכי הישיבות באור לא מחמיא, ולכן גורמת למפלגות החרדיות להשתלח יותר ויותר בשינוי.
שלטון תקין. זה חורה לא רק לאנשי ש"ס אלא גם לאנשי הליכוד המורגלים במינויים פוליטיים. ואני מצטט שוב מאותה כתבה של נחמיה שטרסלר: "השנתיים האחרונות היו קשות לעוזי כהן וחבריו. עם פורז אי אפשר היה לסגור "עסקות"; לא מינויים פוליטיים, לא העברות כספים למקורבים, לא סידורים וקומבינות לחברים ולפעילים. גם תוכנית ההבראה ברשויות היתה בלתי נסבלת. היא צימצמה 200 סגני ראשי רשויות, ביצעה 11 איחודים וקבעה שאסור לחרוג בתקציב - וזה יותר מדי מבחינתם של עוזי כהן, אלי ישי וישראל כץ."

אגב, חלק מההשתלחות החרדית בשינוי היא מעין תחרות פנימית בתוך המחנה שלהם בהתבטאויות לצורך בחירות.

מה שינוי הציגה?

מה שבטוח, בוחרת אחת פחות.
לא מדברת על ההתפטרות שלהם, וגם לא על הרשימה הנ"ל של הישגים פרלמנטרים הלכה למעשה.

אני בחרתי בחבורה הזו שהתיימרה להשיב עטרה ליושנה (

) למושגים כמו, צדק, שוויון, חופש ביטוי וכדומה. מה שיצא זה, שההתבטאיות של לפחות 3 שרים מביניהם במהלך הקדנציה שלהם היו כל כך מזעזעות, שלא הבנית איפה הכל הוסתר כל כך טוב קודם.

הגזענות, כן, שינוי מייצגים את הפלג האירופאי ישראלי, למזרחי יש התנשאות איומה.
התחושה שאני ואפסי עוד, אנחנו ואנחנו ואנחנו הכי טובים
השנאה לחרדים, הלוו, עיקר הבעיה עם החרדים, זה שהם הביאו סחטנות, צביעות ויומרה לממשלה. ואתם, שינוי במה אתם שונים?
וכמובן, יותר דמגוגיה ממעשים. יותר התבטאויות ששוברים כלים מאשר דברים של ממש שיש בהם להוביל לפתרונות.

ומה שהכי גרוע, זה שאני מכירה לא מעט חברים בתא שינוי של האוניברסיטה. סטודנטים פעילי שינוי, שזה פחד אלוהים לשוחח איתם (אך ורך עם מי שאני מכירה, ומדובר בכמה עשרות...). תחושה של מיני איראן בתוך הקמפוס. למשל, יש בבניין שכוח אל באוני' קומת מרתף שבה חדרון קטנטן שששייך לחב"דניקים חביבים, שעורכים שם בעיקר תפילות של מנחה וערבית (או איך שזה לא נקרא). הדבר נועד לשמש מקום נוסף על מנת למנוע מסטודנטים דתיים לכתת רגליהם עד לבית הכנסת היחדי שנמצא באוני' הענקית. ובנוסף לקדם את המסורת היהודית, עם דגש על יהודית ולא דתית. מניסיוני, בכל מקום שנמצאים חב"דניקים יש המון שמחה שמתוגרמת בעיקר לחלוקת חנוכיות עם נרות וסופגניות בחנוכה, אוזני המן ורעשנים בפורים, ועוד כמה תשורות. הם אינם מרביצים את תורתם בחדר הקטן הזה, אינם משדלים לתפילות, אינם מחלקים תעמולה, או שאר חומרים דתיים. בעיקר, כמו שציינתי מהווים מקום לתפילות היומיומיות של הדתיים מבינינו.

ומה החבר'ה של שינוי בקמפוס רוצים לעשות? להפקיע מהם את החדר ולהוצאי אותם מחוץ לשערי האונירסיטה. במקום להתמקד בהטמעת מסרים חברתיים מבית היוצר של שינוי הם מתמקדים בזעם, שנאה, והפקעת כל זכות של דתי/חרדי.
חשוב לציין שלכל תא באוני' המייצג פלג באוכלוסייה יש משאבים, חדרים, והיתר לחלק פרוספקטים, ספרונים, מודעות ובכלל לקיים פעילויות הקשורות לתא זה או אחר. על החבדניקים כמעט ולא שמעתי עד שביררתי בעקבות ויכוח עם פעיל שינוי באוני', וראיתי שהם פשוט עושים שרות גדול למאמינים יהודים וזהו.
יוצאי הודו, חברים בסייניטולוגיה, חברי איכות הסביבה מכל הפלגים ועוד מפזרים את תורתם באוני' על ימין ועל שמאל על גבול של מטרידנות. כלפיהם אותם חברים יקרים של שינוי באוני' לא יוצאים.
אני לא דתייה, אני בחרתי בשינוי בבחירות האחורנה, וכל שנותר לי לומר זה שגם קברניטי המפלגה וגם הדור הסטודנטיאלי הצעיר שלה מעוררים חרדה. הביטויים הגזענים, ההתמקדות בשנאה ומלחמה בדת הרבה מעבר להתמקדות בקידום מטרותיהם שלהם, מבחילה.

בוחרת אחת פחות, טומי. זה בטוח.

למושגים כמו, צדק, שוויון, חופש ביטוי וכדומה.

צדק - כן
שוויון - ממש לא: שינוי היא מפלגה קפיטליסטית, ואין בה שום נטיות סוציאליסטיות
חופש ביטוי - כן, פרט לדברים שהנזק בהתרת ביטויים גדול מהנזק שבפגיעה בחופש הביטוי. לדוגמא, שינוי יצרה חזית אחת עם החרדים בהצבעה נגד ערוץ פלייבוי. הסיבות שלהם היו שונות לגמרי משל החרדים, אך ההצבעה היתה זהה.

עיקר הבעיה עם החרדים, זה שהם הביאו סחטנות, צביעות ויומרה לממשלה

לא. עיקר הבעיה היא שהם מייצגים ערכים אשר סותרים את הערכים שאני דוגל בהם, כמו חרויות האדם, אחריותו של כל אחד להתפרנס, חופש הדעה והדעת והגינות. בעיה נוספת היא המיסיונריות שלהם, ותמיכתם במליוני שקלים בארגונים מיסיונריים.

מניסיוני, בכל מקום שנמצאים חב"דניקים יש המון שמחה

את מוזמנת לקרוא את המאמר special]חבד? האלה ששרים משיח משיח? issues[/po]/chabad.html

אם יש התנהגות פסולה של אנשי תא המפלגה באוניברסיטה, הרי שזה פסול מכל וכל.
אשר לשנאה, ראוי לא לבלבל: שינוי אינה שונאת חרדים - שינוי כועסת על דברים רבים שהחרדים עושים.
יש אנשים ששונאים חרדים אשר מנסים למצוא את דרכם בשינוי. זה חבל, אבל זה המצב.
עם זאת, במאזן השנאה, אין ספק ששינוי היא הרבה יותר בצד הסופג שנאה מאשר בצד השונא.

קצת על הקף השנאה את מוזמנת לקרוא בדף sna]שנא ישראל israel[/po].html
אנשי שינוי ואנשי ארגונים לא פוליטיים קרובים זוכים לקבל מהשנאה במנות גדולות.

עודד, הערה קטנה ובלי להכנס לכל הענין עצמו -

כתבת למעלה ש "גם נחמיה שטרסלר רואה את הדברים באותו אופן".
אני די בטוח שיש כאן הרבה קוראים באתר שנחמיה שטרסלר הוא לא בדיוק דמות מוערכת עבורם.
אין לי דרך להוכיח את זה, כמובן. אבל אני מתרשם שרוב האנשים כאן רחוקים מאוד מהעמדות הכלכליות "חברתיות" של שטרסלר.
אני מכיר הרבה אנשים שכדי לדעת איפא הצדק בכל מיני ויכוחים כלכליים בארץ פשוט קוראים את שטרסלר ויודעים שההפך מהעמדה
שהוא הביע זה נכון וצודק.

_שכדי לדעת איפא הצדק בכל מיני ויכוחים כלכליים בארץ פשוט קוראים את שטרסלר ויודעים שההפך מהעמדה
שהוא הביע זה נכון וצודק._
אכן כן

שטרסלר עבורי הוא התגלמות הערכים הליברליים שעבר זמנם ובטל קורבנם בסוף המאה ה-19 (אם לא לפני כן). וגם להרבה, הרבה אטימות לב.

נחמיה שטרסלר מבטא בהרבה מקרים את האמת הכלכלית הפשוטה, שאם לוקחים כסף, אז הוא נלקח מאיפהשהו, ושכשאומרים מי יקבל כסף, צריך גם להכריז ביושר ממי יילקח הכסף.

נחמיה שטרסלר מבטא בהרבה מקרים את האמת הכלכלית הפשוטה

וכך גם קארל מארכס.

<אין דבר כזה "אמת כלכלית פשוטה". ומי שתומך באופן כמעט עיוור בתכניותיו הכלכליות של ביבי בוודאי לא מבטא שום אמת כלכלית עבורי, רק דורסנות כלפי אנשים שמעולם לא ניתן להם ולו פרומיל ההזדמנויות שניתנו לשטרסלר, לביבי, ולכל דומיהם המדושנים>

לא.
מארכס לא ביטא את הכלכלה, הוא ביטא אידיאולוגיה חברתית מסויימת, תוך נסיון להשעין אותה על כלכלה.
התיאוריה שלו היתה בזמנו קירוב טוב למציאות בתחומים מסויימים, ולא באחרים.
כיום הכלכלה משתנה, והתיאוריה שלו מתרחקת מהמציאות.
בין הגורמים השונים היום מבתקופתו של מארקס, ואשר מוציאים את העוקץ מרוב ניתוחיו, אפשר למנות את:

חוקי הגנת העובד
עלייתו של מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, המונה מחצית מכח העבודה וכשליש מהתוצר.
עליית המקצוענות, אשר מביאה לכך שאין אפשרות להחליף עובד תוך עשר דקות, ולעתים גם לא תוך חודש.

אינני תומך עיוור בביבי.
אך ההתכחשות לקיומה של אמת כלכלית מאפשרת לכל אחד לטעון מה שהוא רוצה, במנותק מהעולם הכלכלי, בלי צורך בהבנה כלכלית, ובלי להרגיש גרוע עם זה.
כאשר האידיאולוגיה מסתירה את המציאות - מגיעים לרדידוּת.

עודד,
קיימת גם תופעת הוול-מארט ההפוכה
שמאפייניה הם בדיוק מה שאתה מציין רק הפוך:
רשת ענקית שמוחקת עסקים קטנים.
שמירה על עובדים לא מיומנים, מעין שכלול נוסף של פס היצור של הנרי פורד.
וכמובן אין דגש על רווחת העובדים.

לגבי היקפי התופעות השונות, אני לא יודע. לתחושתי תופעת הרשתות מתרחבת ולכן אני מניח שהם נוגסים בעסקים הקטנים.
מאיפה הנתונים על התרחבות מעמד העסקים הקטנים?

לגבי אותה אמת כלכלית שלדידך קיימת - אני זוכר שראתי אמירה של חתן נובל לכלכלה (שאני לא זוכר מיהו) שאמר שהגישה הכלכלית של אדם קשורה לכמה כוכבים היו למלון שבו הוא ישן בלילה.

מארכס לא ביטא את הכלכלה, הוא ביטא אידיאולוגיה חברתית מסויימת, תוך נסיון להשעין אותה על כלכלה

לדעתי, גם אדון שטרסלר מבטא אידאולוגיה חברתית מסויימת תוך נסיון להשעין אותה על כלכלה...
ולכך בדיוק התכוונתי כשאמרתי שאין אמת כלכלית פשוטה.
ואין לי שום כוונות לטעון שכל מה שמארכס כתב בזמנו מתאים גם לזמננו (אבל כך גם טענות לסה-פר מוקצנות מן המאה ה-19). למרות שהדוגמאות שהבאת הן דווקא אלו ששרדו היטב שינויים חברתיים וכלכליים רבים. כיום רוב העובדים אינם מוגנים, ובעתיד יהיו המוגנים מיעוט מבוטל (ראה לא רק "תופעת וול מארט" ו"מקגו'בים" אלא בעיקר עובדי חברות כוח אדם שאינם נהנים כמעט משום הגנה סוציאלית, משתכרים שכר מועט להשפיל ומהווים אחוז הולך וגדל משוק העבודה).

ולסיום, לא ניסיתי לומר (אפילו לא לרמוז) שאתה עצמך תומך עיוור בביבי, חס וחלילה. הדברים התייחסו לנחמיה. אבל אני חייבת לומר שאמירה מהסוג של
ההתכחשות לקיומה של אמת כלכלית מאפשרת לכל אחד לטעון מה שהוא רוצה, במנותק מהעולם הכלכלי, בלי צורך בהבנה כלכלית, ובלי להרגיש גרוע עם זה.
נשמעת לי לא טוב. בדיוק התכתבתי עם אחד, עודד לבנה, בדף איך להתווכח בצ'יק צ'ק . אני בטוחה שהיה לו הרבה מה לומר על האמירה הזו, ראה בעיקר "עקרון האדיבות" ו"עקרון הפטרונות"

אולי זה לא הדף המתאים לויכוח הזה? יש דף יותר מתאים?

הד,

_לתחושתי תופעת הרשתות מתרחבת ולכן אני מניח שהם נוגסים בעסקים הקטנים.
מאיפה הנתונים על התרחבות מעמד העסקים הקטנים?_

מתוך מאמר של יושב ראש הרשות לעסקים קטנים, דוקטור שמואל רוזנמן, ידיעות אחרונות, 20.7.04, בשם "שכחו אותם בבית". המאמר מצוטט במלואו בעמוד עשר של "חדשות אקספרט לעסקים", גליון מספר 1, בהוצאת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל.

שהגישה הכלכלית של אדם קשורה לכמה כוכבים היו למלון שבו הוא ישן בלילה

עניין של גישה כלכלית זה מה התשובה של אדם על השאלה האם מוצדק להעביר מהעשירים לעניים עשרים אחוזים, או לחמוס מהם שבעים אחוזים.
אך העובדה שכסף לא נולד כאשר מחלקים אותו איננה עניין של עמדה.

לדעתי, גם אדון שטרסלר מבטא אידאולוגיה חברתית מסויימת תוך נסיון להשעין אותה על כלכלה

בחלק מהמקרים כן, אך לא בעקרון שכאשר הממשלה נותנת כסף לאחד - היא לוקחת אותו מאחר.

נשמעת לי לא טוב. בדיוק התכתבתי עם אחד, עודד לבנה?, בדף איך להתווכח בצ'יק צ'ק . אני בטוחה שהיה לו הרבה מה לומר על האמירה הזו, ראה בעיקר "עקרון האדיבות" ו"עקרון הפטרונות"

קצת קשה להתייחס באופן אחר למי שמפר בזה אחר זה את עקרון השיפוט, עקרון ההתייחסות ועקרון האדיבות, ובנוסף לכך אינו מנמק את קביעותיו.
מה לדעתך אני אמור להגיד לכל האנשים שאינם מקבלים את העובדה שכסף אשר מקבל אדם אחד מהמדינה מגיע מאדם אחר?

אולי להציע להם להעביר כסף מהעשירים לעניים ואז חזרה מהעניים לעשירים - וכך ליצור עוד המון כסף?
אולי להציע להם לחלק את הכסף לעשירים, אם חלוקת כסף אינה מגיעה מאנשים אחרים?

בכל זאת, אנחנו מנהלים דיון על כלכלה, ולכלכלה יש איזשהם יסודות לוגיים ומתמטיים. נראה שאנשים כאן שכחו את היסודות של הכלכלה.

נחמיה שטרסלר מבטא בהרבה מקרים את האמת הכלכלית הפשוטה, שאם לוקחים כסף, אז הוא נלקח מאיפהשהו, ושכשאומרים מי יקבל כסף, צריך גם להכריז ביושר ממי יילקח הכסף.

אתה צודק !
זו אכן אמת וכל הפובליצסטים הרציניים הסוציאליסטים שאני מכיר (נגיד פרופ' דני גוטויין מחיפה או רותי סיני מהארץ) לא שוכחים את זה.

וזה דרך אגב, ותודה שוב ל גל בר ניסן שהביא את המושג הנהדר בעית העושר (של פרופ' רובינשטיין שהוא פרופ' לכלכלה אבל עדיין מתנגד נחרץ לשטרסלרים למינהם), אכן הבעיה. אם לוקחים כסף, אז הוא נלקח מאיפהשהו. זה בדיוק בעית העושר. הכסף נלקח העניים (שמרויחים פרוטות) וניתן לעשירים
(הגדולים בעלי החברות או הקטנים, רובינו, שקונים מכשיר חשמלי על חשבון אלו במזרח שעבדו 17 שעות ביום לייצר אותו כדי שנוכל לקנות DVD
ב , לא יודע כמה בישראל, כאן בקליפורניה זה עולה 40 דולר).

מה לדעתך אני אמור להגיד לכל האנשים שאינם מקבלים את העובדה שכסף אשר מקבל אדם אחד מהמדינה מגיע מאדם אחר

כבר לקחתי אוויר להסביר מאיפה בא הרבה מן הכסף של המדינה.... ואז ראיתי ש רון ג עשה עמי חסד והסביר כבר.

אבל השאלה הראשונה היא לא באמת ממי לוקחת המדינה וכמה (זה משתנה). נראה לי יותר חשוב קודם להסכים שזה עניינה - לא, חובתה - של המדינה לדאוג לרווחת אזרחיה ולמידה כשלהי של שוויון הזדמנויות בין אזרחיה, בין השאר על ידי לקיחת כסף מאלו שיש להם והשקעתו באלו שיש להם פחות. ייתכן שאין לנו בכלל בסיס להסכמה, אז אולי כדאי ללבן קודם את הנקודה הזאת.

עניינה - כן; חובתה - לא.
נניח שבשביל להשיג זאת היה צריך להכניס לכלא לשנה כל אדם שמרוויח מעל 20 אלף ש"ח בחודש.
האם גם אז זו היתה "חובתה"?
יש כאן פגיעה באנשים כדי לאפשר משהו לאנשים אחרים. יש כאן עניין לאיזון אינטרנסים ואיזון ערכים.

אם להמשיך את הסגנון הדמגוגי הזה, אז אפשר גם להתחיל כך:
נראה לי יותר חשוב קודם להסכים שזה עניינה - לא, חובתה - של המדינה לדאוג לזכות הקניין, ולכך שמי שהתפרנס בכבוד - פרנסתו תישאר בידיו.
נראה לי יותר חשוב קודם להסכים שזה עניינה - לא, חובתה - של המדינה לדאוג לכך שיהיה מי שיפרנס אותה בעתיד, ולשם כך יש לאפשר לחברות המוצלחות לשגשג, לא לחלוב אותן עד מוות עבור פתרונות תסמיניים בהווה.
נראה לי יותר חשוב קודם להסכים שזה עניינה - לא, חובתה - של המדינה לדאוג לכך שיהיה בארץ מקומות עבודה, וכדי שזה יקרה צריך שישראל תמשוך השקעות. היא לא תמשוך השקעות אם שיעורי המס יגבלו בחמס.

ורון, הכסף אינו נלקח מהפועלים המסכנים והעניים במזרח, אלא הם מקבלים את שכרם מאותו יצרן שאתה מתעב, והוא זה שמביא לירידה הדרסטית בתמותת תינוקות במדינות האלו, כי בעקבות העלייה ברמת החיים - אנשים יכולים להרשות לעצמם יותר תרופות (ו- כן, יש גם מי שמרוויח מהצלת התינוקות - חברות התרופות); החלופה היא לייצר כאן בארץ (עם מכסים גבוהים מאד), ואז פשוט מחיר המוצרים יהיה כזה שרוב האנשים לא יוכלו להרשות לעצמם את המוצרים. אה, כן, ואז גם הפועל המסכן במזרח לא יוכל לקנות תרופה להציל את היילוד.

אתה יכול כמובן להחליט לקנות רק מחברות אשר הקוד האתי שלהן נראה לך.

גם מבחינת פרופסור רובינשטיין, הפתרון אינו ביזה מאורגנת של העשירים, אלא השקעה בחינוך ובטיפוח עמדה פרואקטיבית בקרב אוכלוסיות חלשות.
זה נחמד להיתלות באילנות גבוהים, אבל כדאי לעשות את זה באופן מושכל.

נניח שבשביל להשיג זאת היה צריך להכניס לכלא לשנה כל אדם שמרוויח מעל 20 אלף ש"ח בחודש
אני לא רואה שום צורך להניח הנחות כאלה. כליאה איננה דומה בשום צורה לתשלום מיסים. בכל הכנות, אני לא מבינה את המשפט הזה.

בכל מקרה, כן הבנתי את עמדתך. אני לא יודעת אם ב
אם להמשיך את הסגנון הדמגוגי הזה
התכוונת למה שאני כתבתי קודם או למה שאתה כתבת אחר כך. בכל מקרה, בכל הכבוד הראוי אני פורשת מן הוויכוח, כי תפיסותינו הכלכליות מקבילות לחלוטין ולעולם לא תפגשנה (את זה הבנתי אחרי שמצאת דרך להצדיק העסקת עבדים במזרח אסיה, בטיעון שבאמת לא שמעתי מקורי ממנו עד כה), אז חבל להמשיך. תודה על הדיון.

עודד,
נראה לי יותר חשוב קודם להסכים שזה עניינה - לא, חובתה - של המדינה לדאוג לזכות הקניין,
כמו להרבה זכויות אחרות. השאלה האם זכות הקניין יותר חשובה מהזכות לחיים בכבוד למשל, מחופש העיסוק, או מהזכות לחיים (בהקשר של סל התרופות למשל).

נניח שבשביל להשיג זאת היה צריך להכניס לכלא לשנה כל אדם שמרוויח מעל 20 אלף ש"ח בחודש.
גם אם הבאת דוגמא זו כדמגוגיה מכוונת, ההנחה שעומדת מאחוריה היא שפגיעה בקניין ניתנת להשוואה עם פגיעה בחופש התנועה שלו או בגופו. יש לזכור שהקניין הוא לא חלק מהעצמיות של האדם, ובמקרים רבים הוא תלוי גם במעמד החברתי והכלכלי שלתוכו אותו אדם נולד. הכסף שאדם מרוויח (ביחוד בעשירון העליון) הוא תוצאה של הכח הכלכלי והפוליטי שלו, ולא רק של העבודה שלו או של המוצר שהוא מייצר (ראה למשל את חלוקת הרווחים בענף הבניה בין הקבלנים והעובדים).

ההתכחשות לקיומה של אמת כלכלית מאפשרת לכל אחד לטעון מה שהוא רוצה, במנותק מהעולם הכלכלי, בלי צורך בהבנה כלכלית, ובלי להרגיש גרוע עם זה.
אני מסכים. אבל צריך גם להיות קורא ביקורתי של מאמרים כלכליים. המסקנה שלהם מאד מושפעת מעמדתו החברתית של הכותב. העובדות לא משתנות, אבל הפרשנות שלהם משתנה מאד. השאלה היא מה הוא האומדן של "כלכלה טובה" בעיני הכותב.
למשל: אפשר לטעון שהמטרה של כלכלה טובה היא להעלות את התל"ג ואת ההכנסה הממוצעת - זוהי עמדתו של שטרסלר. לפי עמדה זו, למדינה בה 50% מהאנשים מרוויחים משכורת רעב ו-50% מרוויחים מיליון דולר בחודש יש כלכלה מעולה.
לעומת זאת, כלכלה טובה לדעתי היא זו שבה פרמטרים כמו ההכנסה של הרבעון התחתון או העשירון התחתון הם מקסימליים (בהכנסה אני כולל גם שכר וגם תשלומי העברה). כדי להגדיל פרמטרים אלו לטווח ארוך יש כמובן להגדיל את התל"ג (אחרת כלכלת המדינה תתמוטט, האבטלה תתרחב ויפסקו לחלוטין תשלומי ההעברה), אך לא בכל דרך. למשל, אם יחד אם התל"ג תגדל האבטלה או ירד שכר המינימום, סביר להניח שהפרמטרים שהצעתי לא ישתנו ואולי אף ירדו.

ממה שאתה כותב - הפער בתפיסות שלנו מצומצם למדי (לדעתי אתה קצת משחיר את הפנים של כותבים ליברליים, אך אפשר לשרוד את הפער הזה).
לעומת זאת, לא ברור לי איך הפרשנות שלך לארועי האקטואליה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה שהצגת כאן.

לדוגמא, כאשר שינוי הציעה להוריד את קצבאות הילדים מעבר לילד החמישי (אנומליה שאינה קיימת באף מדינה אחרת), ההצעה היתה להוריד מיידית לילדים הבאים שייוולדו, אך להוריד בהדרגה, במשך חמש שנים, את הקצבאות לילדים שכבר נולדו, כי המשפחות התרגלו להסתמך על הקצבאות האלו, מופרזות ככל שיהיו. (אחר כך הליכוד היה חייב להראות שהוא מתחשב משינוי בחרדים, אז הם דרשו לפרוס את זה לשבע שנים במקום לחמש, ושינוי הסכימה).

מה הקשר בין קיצוץ של 200 סגנים בשכר של ראשי ראשויות, אשר רבים מהם אינם מביאים שום תועלת, ועוד מינויים פוליטיים רבים, לבין הבריאות המינימאלית הנדרשת?

הנקודה הבסיסית היא שאי אפשר להבטיח עתיד אם התקציב גרעוני, ואם התל"ג לנפש הולך וקטן.
בתקופת ממשלת ליכוד-ש"ס, הממשלה לקחה הלוואת על חשבון העתיד, והתל"ג לנפש היה במגמה שלילית.
שינוי דרשה לבצע צעדי בלימה, צעדי חרום, ובמקרה הזה אי אששר היה להמשיך לחלק את אותה כמות של כסף.

באידיאולוגיה הליברלית מבחינים בין קצבאות למי שאינו יכול, כמו גמלאים ונכים, לבין מי שאינו רוצה, כמו אברכי ישיבות.
לאברכי ישיבות לא מגיע לקבל כסף יותר מאשר, למשל, לסטודנטים למדעי היהדות.

הגישה ש"לא בכל דרך מותר להגדיל את התל"ג" נכונה במובן שלא כל דבר צריך להיות קורבן על מזבח הגדלת התל"ג. מאידך, אם המדינה מגיעה לצימצום בתל"ג, או אפילו רק בתל"ג לנפש, אז בשנה הבאה העוגה תהיה קטנה יותר, והצרכים, נעבעך, גדולים יותר. אז התל"ג יצטמצם עוד יותר, וניכנס לסיחרור בסגנון ארגנטינה.
את זה מבינים פוליטיקאים רבים, אך רבים מהם לא עומדים בלחצי בוחריהם, או שמסרבים לקחת אחריות על כך.

במובן הזה, אנשי שינוי הם אלה שלוקחים, יותר ממפלגות אחרות, אחריות על העתיד הכלכלי של ישראל.

במובן הזה, אנשי שינוי הם אלה שלוקחים, יותר ממפלגות אחרות, אחריות על העתיד הכלכלי של ישראל.

הצעדים שאתה פרטת (צימצום קצבאות הילדים והמנויים הפוליטיים) נחוצים להצלת ההווה הכלכלי של ישראל. אני לא מסכים איתך לגבי העתיד: מדיניות השוק החופשי וצמצום מעורבות הממשלה במשק, שביבי מנהיג ושינוי תמכה בה, תביא להגדלת הקיטוב החברתי, לרמת השכלה נמוכה (לפחות עבור אלו שלא יכולים לרכוש השכלה פרטית) ולאחיזה חזקה יותר של בעלי ההון בצוואר המשק.

המטרה שאני רואה לנגד עיני, לטווח ארוך, היא העלאת יכולת היצור של כל אזרח (על ידי העלאת רמת ההשכלה שלו) ועל ידי כך גם העלאת ההכנסה שלו (ושל המדינה) וגם חיזוק יכולת המיקוח שלו מול העשירים השולטים בשוק. אני לא רואה כיצד שינוי פעלה בכיוון זה.

לדוגמא: אם חד-הורית שנרשמת ללימודים מאבדת את זכותה לקיצבה. מבחינה כלכלית זוהי טפשות: כדאי למדינה להרוויח עובדת מיומנת שיכולה לקיים את עצמה ולשלם מיסים, גם במחיר של תשלום קיצבה במשך 3 שנים. אין כאן כל שיקול כלכלי לטווח ארוך (לפחות, לא כזה העולה על דעתי). מדובר באידיאולוגיה שאומרת שאם אדם לא יכול להתקדם בזכות עצמו, אין לחברה ולמדינה כל עניין לעזור לו.

באידיאולוגיה הליברלית מבחינים בין קצבאות למי שאינו יכול, כמו גמלאים ונכים, לבין מי שאינו רוצה
נכון. אך באידיאולוגיה הקפיטליסטית מי שלא יכול לא יקבל. אני לא שמתי לב ששינוי לחצה להעלות את קצבאות הגמלאים או הנכים. כמו כן, יש אנשים עובדים רבים שמשכורתם אינה מספיקה להם לקיום בכבוד, והמדיניות הכלכלית של ביבי פוגעת בהם יותר מאשר בתלמידי הישיבות.

שינוי מיקדה את מאמציה בקדנציה זו בציבור הסטודנטים. נראה לי שזה עולה בקנה אחד עם הרעיונות שלך.

בכל אופן, אתה מוזמן לקרוא את המאמר של יעל פז-מלמד במעריב: בזכות בעלי העקרונות .

כמה ציטוטים מהכתבה:

יש עכשיו מין טרנד כזה לתקוף את שינוי
זה הזמן לזכור ולהזכיר את שהתחולל בארץ הזו עד לא מזמן, בטרם קיבלה שינוי 15 מנדטים ונכנסה לקואליציה על חשבון ש"ס. למי ששכח, כדאי לרענן מעט את הזיכרון.
מיליארדים זרמו אל בורות ללא תחתית של ש"ס, אם באמצעות כספים לישיבות, לכוללים, למערכת חינוך שעושה הכל כדי לבדל את תלמידיה ולהוציאם לחיים דומים מאוד לאלה של הוריהם ושל הורי הוריהם: חסרי כלים בסיסיים להתמודד עם אורחות החיים המודרניים ולהשתלבות במעגל העבודה.
מדי שנה נוספו עוד ועוד אנשים לקבוצה הגדולה של אזרחים שלא עבדו, לא שירתו בצבא, בעלי משפחות גדולות במיוחד, שקיבלו עוד ועוד כסף מן המדינה. ממעמד הביניים.
זו היתה המציאות שהביאה לשינוי 15 מנדטים. לא שנאת החרדים, אלא אהבת החילונים בני המעמד הבינוני, שקצה נפשם בפרזיטיות החרדית.
סדר חדש נכנס לחיינו, ורבים מאיתנו נשמו לרווחה. לא בגלל שנאת הדתיים, אלא משום ההכרה הברורה, שאם המצב הקודם היה נמשך מדינת ישראל היתה מגיעה לסוף דרכה, עקב קריסה טוטאלית של מעמד הביניים.
בזמן שאין כסף לילדים בסיכון, לנוער מצוקה, לסטודנטים, לאמהות חד-הוריות, מצא לפתע שר האוצר חצי מיליארד שקל לאגודה ולמפד"ל.
טומי לפיד ואנשיו קיבלו החלטה מוזרה ובלתי מובנת: לדבוק בעקרונות שלשמם נכנסו לפוליטיקה, ולא להסכים להחזיר אחורה את הגלגל החורק והחלוד שנע כאן קודם בדרכים. אנטישמים שכמותם.
גם להתחסדות יש גבול.
ובאשר לקריאות הקשות על כך שבלכתם מן הממשלה הם מצווים עלינו את אי ההתנתקות, הרי גם הן טועות ומטעות.

שינוי מיקדה את מאמציה בקדנציה זו בציבור הסטודנטים. נראה לי שזה עולה בקנה אחד עם הרעיונות שלך.
המציאות אחרת אולי כן. כדי לסגור פערים במציאות הישראלית יש להתמקד היום בבתי-הספר, וביחוד בחינוך היסודי. רוב הסטודנטים הם גם ככה בני העשירונים העליונים (למעט אולי חלק מבני העליה הרוסית).

לגבי הנקודות שהבאת מהמאמר, אני מסכים עם רובן. הבעיה שלי היא עם הנזק ארוך הטווח שנובע מהמדיניות הכלכלית של ביבי (שאין לה כל קשר עם הפסקת התמיכה בחרדים - אני בטוח שהוא ימשיך באותה מדיניות גם עכשיו) ששינוי תמכה בה.

בשורה התחתונה - האם התועלת שהביאה שינוי בקנדציה הזו רב מן הנזק? לטווח הקצר: כן. לטווח הארוך: אולי. נחיה ונראה.

המציאות אחרת אולי כן. כדי לסגור פערים במציאות הישראלית יש להתמקד היום בבתי-הספר, וביחוד בחינוך היסודי. רוב הסטודנטים הם גם ככה בני העשירונים העליונים (למעט אולי חלק מבני העליה הרוסית).

האם אתה בדעה שעוד כסף לבתי ספר ייצר חינוך יותר טוב?
נדמה לי שהיה דיון בזה בדף אחר והטענה הזו היתה שנויה במחלוקת משמעותית שם.
בכל אופן, משרד החינוך אפעס לא היה בידי שינוי בקדנציה הנוכחית.
טענות יש להפנות ללימור לבנת.

ואו, באיזה קצב הדף התקדם.
אני עוד בשאלה (הכבר קצת ישנה) האם עסקים קטנים נוצרים או נעלמים. (אני מאמין עודד שאין לך בעייה לנהל threads נפרדים)
אז השקעתי קצת וחיפשתי הגעתי לשנתונים הסטטיסטים של ארה"ב ו Statistical Abstract of the United States
בחלק 15 Business Enterprise גיליתי נתוני העסקה משווים בין 1990 ל2001 (דף 12)
ואז השקעתי עוד קצת והכנסתי את זה ל excel שאני לא יכול להעלות כאן ולסיכום:
אחוז המועסקים בעסקים קטנים ירד ב 2%. (<20)
אחוז אחד עבר ל >1000 ואחד עבר ל בין 100 ל499
וזה בעשור.
האמת היא שבטח צריך נתונים על גבי יותר שנים לקבוע אם זה מגמה מתמידה אבל זה נראה לי הרבה.
(עניין אותי גם לראות איך המשכורות ביחס לארגון, ויצא לי שהממוצעת גבוהה יותר יחסית לגודל הארגון. אבל זה שוב הבעייה הקבועה של הממוצעת ולא החציונית)

האם עסקים קטנים נוצרים או נעלמים

בחלק מהמקרים עסקים קטנים הופכים לעסקים גדולים. ארוע כזה נספר בסטטיסטיקות כירידה במספר המועסקים בעסקים קטנים.

בכל אופן, אני מעתיק מה שכתבתי בקבוצה מקבילה, במבוא למאמר על המרכזים לטיפוח יזמות:

עסקים קטנים טובים לכלכלה הלאומית.

התיאוריה הכלכלית הישנה הדגישה את היתרונות של העסקים הגדולים: יתרון לגודל, מומחיות ונסיון נצבר, כח מיקוח מול ספקים ולקוחות וחסינות פיננסית. היתה מוסכמה שעסק גדול הוא עסק טוב.

על המוסכמה הזו קרא תגר בשנת 1973 ספר מהפכני בשם קטן זה יפה מאת פריץ שומכר הספר הפנה את תשומת הלב של התיאורטיקנים ושל אנשי העסקים אל היתרונות של העסקים הקטנים:

גמישות והעדר של ביורוקרטיה פנימית.
מהירות קבלת ההחלטות.
העובדה שמקבל ההחלטות (בעל העסק) נמצא קרוב לשוק ומכיר את כל העסק על בוריו.
מהירות התגובה.
העדר תהליכים ארוכים ומסורבלים וקשר אישי עם הלקוחות.

כיום, הכלכלנים במדינות המערב תמימי דעים שעיקר הצמיחה ועיקר התוספת בתעסוקה מגיעות מעסקים קטנים. זה נכון בארצות הברית הגדולה, זה נכון במדינות אירופה, וזה נכון גם בישראל.

ההכרה בתפקיד המרכזי שממלאים עסקים קטנים בכלכלה הלאומית של ישראל הבשילה לכדי מעשים ותקציבים בתחילת שנות התשעים: ממשלת ישראל התמודדה באותו הזמן עם האתגר של יצירת מקומות עבודה למאות אלפי עולים חדשים ומוכשרים שהגיעו בהמוניהם ממדינות ברית המועצות לשעבר. לשם כך הקים משרד הקליטה, יחד עם הג'וינט ישראל, מרכזים לטיפוח היזמות (מט"ים). מאוחר יותר הקימה הממשלה באמצעות משרד התעשיה והמסחר את הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל הרשות לעסקים קטנים פרסה את חסותה על המרכזים לטיפוח היזמות והמשיכה להקים מט"ים נוספים. כיום ישנם כ-25 מט"ים במוקדים שונים ברחבי הארץ.

עלייתו של מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, המונה מחצית מכח העבודה וכשליש מהתוצר
הי עודד.
זה הקונטקסט שבהקשר אליו כתבתי את מה שכתבתי.
אתה טענת שזה אחד הגורמים לכך שהכלכלה משתנה. אני תהיתי האם העובדה הזאת נכונה.
תהיתי מפני שאני חושב שקפטיליזם נותן יתרון לגודל ולכן מתקיים תהליך הפוך של צמצום העסקים הקטנים ורכוז ההון.
יותר ויותר פעמים אדם עובד ואחוז גדל והולך של כספו הולך לבעלי הון.
זוהי העברת הכספים של הקפיטליזם, שלדעתי אתה מסתכל עליה בתור נתון ואז מתרעם על נסיונות לקזז אותה.
למיטב הבנתי את הנתונים שראיתי - ב עשור האחרון בכלכלה האמריקאית קיים תהליך של צמצום העסקים הקטנים.

הד,
הנתונים הם של יושב ראש הרשות לעסקים קטנים.

כפי שכתבתי, היום מוסכם שיש יתרונות לגודל ומצד שני יש יתרונות לקוטן.
דוגמא ליתרון של הקטנים ראינו בישראל, בשנתיים-שלוש האחרונות, עם נסיקת מה שמכונה "הרשת הרביעית" (רשתות סופרמרקטים קטנות, אשר אינן ממש רשת. כלל הרשתות האלו יחד מכונה "הרשת הרביעית".
הרשת הרביעית נגסה עשרות אחוזים בשוק של רשתות הסופרמרקט המסורתיות.

עם כל היתרונות לגודל, אני מציע לא להתעלם מחמשת היתרונות של עסקים קטנים שמניתי למעלה.

לגבי הכלכלה האמריקנית - ירידה של שני אחוזים במשך עשור היא משמעותית, אך לא דרמטית.
נדמה לי שתקופת השיא של העסקים הגדולים, אשר היו מכונים בארצות הברית "הברונים השודדים", היתה בשנות החמישים של המאה הקודמת.
מאז, כקו כללי, העסקים הקטנים, הזעירים והמשפחתיים רק הולכים ומתרבים, ומגזר העסקים הבינוניים תופס מקום משמעותי יותר ויותר.

וכאמור, בחלק מהמקרים העסקים הגדולים הם עסקים קטנים שצמחו.
למעשה, כל חברות התוכנה ורבות מחברות החומרה והמחשבים, כמו מיקרוסופט, אינטל, דל, סאן וקומפק, לא היו קיימות בשנות החמישים. הן הוקמו כחברות קטנות, וצמחו. בפרספקטיבה הישראלית, חברות קטנות שצמחו כוללות חברות כמו צ'ק פוינט, נייס, קומוורס, מרקורי או אמדוקס, וגם חברות בניה כמו א. ארנסון.
כך גם רשת הסופרמרקטים וול-מארט, חברות קוסמטיקה מבודי שופ העולמית ועד פנינה רוזנבלום הישראלית, ועוד ועוד.
חברות קטנות אשר גדלות נספרות כחברות גדולות, אך שורשיהן במגזר החברות הקטנות בדרך כלל עשורים ספורים אחורה.

שליחה על ידי רון_ג* » 29 מרץ 2006, 00:52

היום, ב 28 מרץ 2006, שינוי השיגה השג אדיר.
ההתרסקות שלה, בשעה טובה ומוצלחת, מ 15 מנדטים לאפס מנדטים הוכיחה שאין קונים (כרגע) למפלגה
שרק מנסה לדאוג לאינטרסים הכלכליים הצרים של הבוחרים שלה.
גם בישראל האופרטיוניסטית של 2006 לא נמצא ולו מנדט אחד ויחיד למפלגה שמבטיחה לבוחרים שלה פחות מס הכנסה
ומאבק נגד החרדים ואדישה לכל הענינים האחרים על הפרק. המשך הכיבוש או פינוי השטחים ? את מי זה מענין.
העיקר להיות נגד החרדים, השחורים, המפחידים.

תודה לטומי ולפורז ולחבר מרעיהם. טוב שפטרנו מעונשכם. שלוש שנים מאוחר מדי, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

רון, נראה לי שבלהט החגיגה על הדם של שינוי בלבלת בין ההתרסקות של שינוי להתרסקות של מפלגה שרק מנסה לדאוג לאינטרסים הכלכליים הצרים של הבוחרים שלה. שינוי היא בסך הכל מפלגה אחת שעשתה את זה. היא התרסקה בגלל הצורה שבה נבחריה נהגו. מפלגה דומה עם נבחרים אחרים היתה אולי מצליחה. בכל מקרה, אין ספק שיש מפלגות אחרות כאלה שכן הצליחו (ראה לדוגמא ש"ס, גמלאים).