מה יכול לחזק לקראת החלטה

אני מנסה להכריע בשאלת חיים- עזיבה של הקיים, מעבר למקום אחר, התחלה חדשה. רשימת הבעד ונגד שלי נראית בערך ככה:

בעד- המון סיבות, יהיה לי טוב יותר כמעט בכל תחום, כרגע (וכבר המון זמן) לא טוב לי

נגד- אני מפחדת, מרגישה שאין לי כוחות, רגילה מאוד לחיים שלי עכשיו, מאז ומתמיד מתקשה לקבל החלטות

מה יכול לחזק אותי בתקופה כזאת? לתת כוחות? לעזור לי להאמין בעצמי, להעיז?

חושבת רחוק, בא לך לשתף קצת יותר?
קשה לענות לך כשאת מדברת בכזו כלליות.

בלי לדעת ממש על מה מדובר,פרחי באך מאד יכולים לעזור במצבים של פחד או התלבטות.
בהצלחה

מההניסיון שלי בבעיות חשובות באמת עדיף לא להחליט לפי הבעד ונגד אלא לפי האינטואיציה

שלמה ואהובה-

אני חיה בדרום עם קבוצה שיתופית שאני חלק ממנה כבר שבע שנים. קבוצה מאוד אידיאולוגית ומשימתית, ואני לא כ"כ. מצאתי לי את הפינה שלי, אני עובדת בגן, וההתלבטות היא אם לעזוב את הקבוצה ולעבור למקום אחר. קשה לי המרחק מהמשפחה והציביליזציה, החברה לא מספיקה, ואני חושבת ללמוד בשנה הבאה. מקווה שעכשיו זה יותר ברור(:

האם את יכולה לקחת פסק זמן מהקבוצה?

כן, אבל מרגישה שאם אצליח להחליט על פסק זמן אז אצליח להחליט גם לעזוב. רציונלית זה הדבר הנכון לעשות, רגשית- יש לי איזושהי התנגדות שאני לא מצליחה לתמלל

אני מצאתי של התרחק לתקופה מהחממה שלי,כלומר משפחה,קבוצת התייחסות,חברה, עוזר לי להתקרב לעצמי .

מחדדת את השאלה שלי: מה יכול לעזור לי לאזור כוחות, להעיז? לאו דווקא בהחלטה הספציפית הזאת...

לזכור שרוב ההחלטות הפיכות. שבמקרה הכי גרוע אם שינית את דעתך, תוכלי לחזור.

לשאול את עצמך, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? ואם הוא יקרה, מה יהיה הצעד הראשון שאוכל לעשות כדי להתחיל להתמודד איתו? לרוב תגלי שהדבר הכי גרוע לא עד כדי כך איום ונורא, ושאפילו אם הוא יקרה כבר יש לך קצה של פיתרון שאת יכולה לדמיין.

להתמקד בחוויה שאת רוצה בחיים שלך כאן ועכשיו, ולא במחשבות על העתיד ומה יהיה אם. כלומר, לשאול את עצמך, האם עכשיו מתאים לי לחוות משהו חדש? לנסות לנתק את זה מהמחשבות על ההשלכות שאת מדמיינת שיהיו לכל החלטה. זה יכול לתת תובנות חדשות ולעזור לך למיין מה מתוך האופציות שעומדות בפנייך מתקשרות אצלך לפחד מהעתיד או מהשלכות של בחירה כזו או אחרת, ואיזה מהן מתקשרות לתחושה של שמחה, שינוי והתרגשות.

מה דעתך?

לנשום עמוק ולבקש מהיקום תמיכה אנרגטית וחיזוקים, בבוקר כשאת קמה ולפני השינה ובכל מצב שהספקות עולים...

אני בעד כל העצות והשיטות שנכתבו כאן.

מניסיון שלי, בשביל להחליט הכי חשוב לי להסתכל על הקיים.
אם הוא לא טוב לי, ואין סיכוי לשינוי משמעותי מספיק לשינוי הרגשתי הבסיסית (בעצם מה שתארת ממש מתאים), אז עדיף לי 'לעבור דרך הפחד'.
אני מתכוונת עשיה עם הפחד.
כלומר ,במקרה שאת מתארת כאן ספציפית, אבל זה נכון באופן כללי, הבלתי מוכר (העתיד) מפחיד.
אם המצב הרגיל לא טוב אז אני עוזבת עם דפיקות לב ועם חלומות משמעותיים, ועם קושי לישון ועם ועם ועם (סימנים של פחד).
אני לא מנסה להעלים אותו. הוא מאוד טבעי.

אוסיף גם שזה לא קל, אבל עם הניסיון זה יותר קל, ובמיוחד כשמבינים את העיקרון, ומתרגלים אותו שוב ושוב בחיים.
בשבילי זה ממש כמו לקפוץ למים קרים: מפחיד מראש ומיד אחר כך כיף.
(ברור שיש בדיקה מינימלית שאין שם סלע להתרסק עליו, אבל לא ניסיון לבדוק הכל מראש).

אני אישית מעולם (למיטב זכרוני) לא הצטערתי בדיעבד על השינוי, גם אם התוצאה לא היתה מושלמת.
אם המצב החדש לא היה מתאים לי , היה כבר יותר קל להמשיך ולחפש דרך משם.

אני רק אסייג ואומר שכל זה מבחינתי האישית לא מתייחס למצב של זוגיות עם ילדים.
במצב כזה לפעמים קשה, ואפילו מאוד, ובכל זאת בשבילי הבירור והעשיה היא דומה (למשל שינוי מקום, דפוסי התנהגות, ועוד), אבל בתוך הזוגיות, ולא פירוק החבילה.
ושוב אסייג שיש מקרים שבהם עדיף לפרק משפחה, ושלמזלי אינני בזוגיות עם התעללות או אלימות, ושיש מצבים שעדיף לעזוב.

לפי דעתי, לפי מה שתארת, לכי על שינוי. ולא רק במקרה זה, אלא כפילוסופיה בחיים.
אם אינך יכולה לשנות בפנימיות שלך (רגשות, מחשבות, גישה), שני בחיצוני (סביבה, חברה, תעסוקה). אם בתוך המקום בו את גרה השינוי מוגבל מדי, עדיף לדעתי לעבור למקום אחר.

זהו דף נהדר, ואני מודה לך שפתחת אותו, ולמשתתפים על הדיון המתפתח.

בהצלחה.

דף טוב
ועונה על הרבה מהשאלות שכרגע מעסיקות אותי בנושא הזגיות ומשפחה.
ששם הכול יותר סבוך מורכב..

וואו קוראת את הדף בתזמון מושלם.
ושואלת את עצמי, ממש ממש את עצמי ואני לא באה כאן בביקורת על פותחת הדף.
האם יצירת שינוי חיצוני מהותי ככל שיהיה, מבלי לפתור מורכבות פנימית מאוד מסובכת, דינו בסופו של דבר לא להצליח?
הלא בכל מקום שלא נהייה בסופו של דבר נפגוש את עצמנו.
תודה.

תודה לכולן, כל כך נעים לחלוק את המשא...

שקטה- כרגע, לא מתאים לי לחוות משהו חדש. אני לא מרגישה שמחה או התרגשות. רוצה להשתבלל ולנמנם מטאפורית. אבל אולי בדיוק זה מה שהפחד משינוי יוצר? אולי ככה הוא מונע ממני להתפתח?

יולי קו- אני מאוד מתחברת לדברים שכתבת. הם מעוררים השראה

אולי יעזור אם תפרטי כאן קצת יותר על שתי האופציות שעומדות בפנייך, מה כל אחת מהן מייצגת עבורך ומה מניע אותך לשקול כל אחת מהן?
זה יכול לעזור לך להכניס קצת סדר בדברים ואולי ייתן גם לקוראות כאן קצת יותר כיוון לעזור לך. אני מבינה באופן כללי את הדילמה אבל חסרים לי קצת יותר פרטים, עלייך ועל הסיטואציה. כמובן רק אם זה מתאים לך.

מסכימה מאוד עם רבות מהעצות שקיבלת.
משהו טכני שאולי יכול לעזור: לנסוע לכמה ימים, אולי אפילו לחו״ל אם את יכולה ואם לא לחופשה בארץ. לחופש. לזמן שקט שלך עם עצמך שבו תעשי ותראי ותחווי ותטיילי, תהיי קצת תיירת במקום זר. זה לא השינוי עצמו אבל אני שמתי לב שנסיעה כזו נותנת לי הרבה כוח, שמתעורר בי איזה רצון לחזור לחיים שלי ולשפר אותם. וזה גם זמן לחשוב ולהתבונן, טיפה ממרחק.

יש דברים שרואים משם ולא רואים מכאן, כאשר מתחילה התנועה לעבר השינוי, יש כל מני דברים שמתחוללים תוך כדי, נוצרת דינמיקה, ההתלבטויות שיש עכשיו משתנות, מוקד הכובד משתנה, השאלות משתנות.. כמו המשפט הנפלא "כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים" של ד"ר סוס... וגם שם בספר הנהדר הזה, לא תמיד הכל נפלא, וקורים דברים תוך כדי, ולפעמים רע. רע מאד, ובכל זאת עצם הפעולה, וההליכה עם הפחד כמו שנאמר כאן לפני.. עושים משהו.
יש לי אמונה עמוקה שכאשר יש כוונה מסוימת, ויש עמה עשיה, כל העולם כולו מסייע.

תודה על הדף.

אז החלטתי, לעזוב. נרשמתי ללימודים. ההחלטה סופית, ומתחזקת מכל מיני דברים שקורים, אבל התחושה עדיין מבלבלת. אולי כי השינוי העתידי כל-כך גדול שקשה לי לתפוס אותו, אולי כי בינתיים החיים ממשיכים כרגיל, ואולי עוד לא השלמתי עם ההחלטה לגמרי, אולי ההבנה שזה מה שהולך לקרות עוד לא שקעה למקומות העמוקים יותר של הנפש.

אני מתקשה לשאת את ההמתנה, את היומיום עד שיתחילו "החיים החדשים". המרכאות כי אני יודעת שאני זאת אני, ודברים עשויים להישאר אותו הדבר גם במקום אחר, וציפיות זה לכריות. המחשבות על העתיד מאירות את העכשיו, מכניסות התרגשות והתלהבות אבל גם פחדים, לחץ וקוצר רוח.

איך הופכים את הציפייה לחוויה מחזקת ובונה? איך מתמודדים עם אי הוודאות והפחדים שהיא מאפשרת?

אומרים לעצמך שתקופה של ציפייה יכולה גם להיות לא קלה, וזה בסדר. לא מנסים להפוך אותה למשהו אחר. זה לא היה נורמלי אם לא היית מצפה בכלל. או אם לא היית חושבת בכלל על השינוי ולא חוששת מכלום. ההבנה שלך שעשית צעד משמעותי, היא חלק מהעניין.

יש תקופות חלשות יותר ויש דחוסות יותר, משמעותיות יותר ופחות. בכל מקרה אם קיבלת החלטה, שיהיה בהצלחה! הכיוון שלך חיובי ודברים משתנים לטובה, רק לנשום.

איך מתמודדים עם אי הוודאות והפחדים שהיא מאפשרת?
מתבוננים בהם
מקשיבים להם
נושמים אליהם
וככה מגיעה הסכמה. את אחת איתם הם לא יוצרים בתוכך הפרדות.

באופן טבעי

באופן טבעי