מדריך לחינוך ביתי

אנונימי

להחליט על חינוך ביתי היה השלב הראשון, ואולי הקשה ביותר עד עכשיו. ומאז שהחלטנו, יעל ואני, שעילם לא ילך לבית הספר יותר אנחנו צריכים להחליט כל מיני החלטות שלא קיבלנו את הכלים להחליט אותם וגם השיטה הקלה של התנהגות עדרית "אם כולם עושים ככה אז כנראה שזה נכון" לא תופסת במקרה של חינוך ביתי כי אין עדר ל"התעדר" איתו. יעל סיפרה על ההתלבטויות בקשר לטלוויזיה ולסדר היום, וישנן התלבטויות בקשר לצורת הלימוד , אם בכלל.

לגבי טלביזיה, אצלנו אחד הדברים שעוזרים זה שהטלביזיה לא נמצאת בסלון. ככה גם אם מישהו צופה בטלביזיה, היא לא משתלטת לכולם על מרכז העניינים. אפשר לקרוא עוד בדף ילדים וטלוויזיה.

לגבי צורת הלימוד, אנחנו נותנים לילדים לעסוק במה שמעניין אותם, ומנסים לעשות בעצמנו דברים מעניינים. לפעמים הם שואלים אותנו שאלות ואנחנו משתדלים לענות או לעזור להם לחפש את התשובה. לפעמים הם רוצים לעשות משהו ואנחנו מנסים לאפשר להם או לעזור להם. לפעמים אנחנו משוחחים איתם, או מקריאים להם ספר, או שרים איתם. לפעמים אנחנו נותנים להם משימות לבצע. כל אלה צורות לימוד. יש עוד הרבה אחרות, ורובן קורות בכלל בלי התערבות שלנו.

אני ממליצה לך לעיין בדפים ב מדור לימודים, ולקרוא לפחות ספר אחד של ג'ון הולט (יש לי כמה ואשמח להשאיל).

היי זהר, אני במצב דומה לשלך. לוקח זמן לגבש דרך
יש מי שיוצרים מרחב זמן ועובדים עם תכנית לימודים, ויש מי שזורמים כמו יונת
אני החלטתי ליצור מרחב אחר בתוך הבית, מרחב שיגרה ללמידה ויאפשר אותה
הבן שלי כן רוצה שאלמד אותו, אבל יש לו סבלנות ל... אולי רבע שעה +/-
אז אנחנו יושבים מדי פעם
זה גם תלוי במיקוד שלך.
המיקוד שלי, כרגע, הוא יותר רגשי.
והמיקוד הרגשי הוא יותר בשחרור ג'יפה שתקועה בפנים
זה קשה, מצד אחד אבל מצד שני מאפשר לי לא להחליט עכשיו כלום לגבי לימודים

בפוקוס שלי, לגבי לימודים, אני בהבנה שאמצעי לימוד זה משהו שאני צריכה "לקחת אחריות עליהם"
הכוונה לקריאה וכתיבה בעברית ובאנגלית, חשבון כולל שברים, מחשב ואינטרנט
עם אלו ביד, הוא יגיע לכל ידע שירצה
זה כמובן חומר הלימוד לכל תקופת ביה"ס היסודי

אני ממלאה את הבית בלומדות בעיקר ובחוברות שעניינן כתיבה וחשבון, ואימון של קשר עין-יד

אצלנו הטלביזיה במרכז הפעילות, אבל... שנינו יושבים איתה פחות ופחות

מקווה שעזרתי במשהו.
הערה חשובה:
גיבוש הדרך זהו תהליך שנמשך חודשים.
כולם צריכים להסתגל ולמצוא את הייחודיות של התנאים עבורם
החיים של כולם משתנים כשהבית הופך לבית של חינוך ביתי

כמו שאמרת: אין עדר
ויותר מזה: אין הנחיות

מרב חינוך ביתי אין לי זמן לחנך. אני כל היום עסוקה. קניות, כביסה, בישולים, סידורים. הכל יחד איתם, והכל תוך כדי שיחות ולימוד. אבל אני לא מצליחה למצוא "שעת איכות". דווקא בן זוגי פתאום מוצא לו שעות כאלו. אמנם אני מנצלת הזדמנויות שונות כמו לספר להם על פסח בדרך לקופת חולים או לקרוא לה את ההגדה באחת עשרה בלילה אבל מזמן לא ישבתי איתם על אותיות, או צבעים. או "שעור" אחר. אגב, אני לחלוטין לא שייכת לאסכולת "החינוך ביתי חופשי". ביתי כן, אבל לימודי. והם בני שנתיים וחצי. (אני מרשה לצחוק ולעבור הלאה).

איזו הזנחה!! (-:
(צוחקת ועוברת הלאה.)
רק תדעי שגם אצלי זה ככה. והיא בת חמש (היום !!). ולראשונה, לגיל פתאם יש משמעות בעיני. אני מרגישה שגיל חמש הוא גיל נכון ובשל, להתחיל לעשות משהו מסודר. אולי שיעורי נגינה? אולי משהו קבוע כל בוקר ,כמו תרגילי מתיחות , דקלום הא' ב'?
כאילו החופש המובן מאליו עד עכשיו מאפשר כניסה של משהו יותר מובנה, יותר של "חובה נעימה" (הנה אני מקימה עלי כמה אריות לא בסוגר ).
לפני שנה או יותר, קניתי חוברות, והחלטתי שחייבים לעשות משהו קבוע וברור, כי נלחצתי מחופשיות היתר הזו. אז היא פשוט התעצבנה עלי "אמא, תפסיקי ללמד אותי!!"
אולי בכל זאת לחכות שזה יגיע ממנה?
המאמר של אליהו דרורי בבאופן טבעי אחד האחרונים עשה לי קצת רגשי אשם.

מריה מונטסורי אמרה ששיעור הוא ניסוי. השערת הניסוי היא שהילד מוכן לקלוט את מה שאנחנו מתכוונים ללמד אותו. השיעור בודק אם ההשערה הזו נכונה. אם הילד אכן קולט ומשתף פעולה, סימן שצדקנו. אם לא, סימן שזה לא הזמן המתאים (או השיעור המתאים), ועלינו לשנות את התיאוריה שהובילה אותנו להשערה הזו.
ככה שאם את מנסה ללמד ילד משהו והוא נלהב ומשתף פעולה -- יופי! תמשיכי כך. ואם לא, כדאי לשנות את התיאוריה שהוא צריך עכשיו שיעורים כאלה.

אהבתי!

הבוקר, בעקבות ההרהורים כאן אתמול, התחלתי משחק, תוך כדי התלבשות, האכלה והכל:
"יש פה ילדה שהשם שלה מתחיל באות ג'"
"אם ירד גשם ניקח משהו שמתחיל באות מ'"
אחרי כמה כאלה , היא אמרה "אמא ,נו!" שאמשיך.
וקהל שלם באצטדיון כדורגל התרומם ושאג לי בראש "יששששש!!"
(זה עדיין מתאים לדף הזה?)

כן! כן!
חבל שלא רשמתי את כל המשחקים שהמצאתי על הדקה לכל מיני מטרות.
למשל, איך אחרי שקראתי את דבריו של ג'ון הולט על לימוד מתמטיקה התחלתי לספור כל דבר בדרך:ספרנו מדרגות כשירדנו, עלי כותרת בחמציץ שקטפה, וכן הלאה. המשחק כל כך מצא חן בעיניה, שמהר מאוד היא יזמה ספירה של כל דבר.
למשל, איך קל ללמוד שמות של צמחים כשפוגשים אותם ושמים לב אליהם: הנה שיח הדס! הנה היביסקוס, כמו שראינו ב...
היום היא יודעת הרבה יותר שמות פרחים משידעתי בגיל 20.
וגם משחקי אותיות ומלים, אבל שכחתי. זה היה לי טבעי כמו לנשום, לא שמתי לב שאני עושה את זה. ינקתי את זה עם חלב אמי.

משחק שונה: כשאני מסרקת אותה והיא סובלת מהקשרים אני ממציאה כל מיני סיפורים. המשחק האחרון הוא עלילה על הקשרים שצועקים ולא מוכנים לעזוב את השערות שלה ומאיימים בתביעה אם לא יחזירו אותם...
ניסיתם ללמד יהדות בזכות אחד מי יודע?
פרק שלם בתנ"ך בגלל הסבר למשהו אחר?

ואני דוקא מוטרדת מזה שבני הבכור (4) כל היום מתעסק במספרים... הלהיט האחרון הוא משחק "מלחמה" בקלפים עם אביו שהוא מוכן לשחק בכל שעה משעות היום, יש לו מן שני צנורות אדומים שאיתם הוא יוצר מספרים ואני צריכה לנחש, בשרבוטים שלו הוא "כותב" מספרים ועל שלטים, עתונים, קופסאות הוא גם מחפש מספרים.... נראה לי "שכלתני" מדיי... הוא רק בן 4, נכון שהגיע לכל הנושא הזה של מספרים בדרך מאד משחקית וחויתית (בעצם זה התחיל מהמשחק "טאקי" שהתגלגל לידיו) אבל, הוא עדיין אמור להתעניין יותר בחול וקוביות,לא?:-p

מור, למה מטריד?
אם הוא הגיע לזה לבד...

הגל יעבור והוא יעסוק בדברים אחרים.
הוא עוד יחזור לחול ולקוביות - אולי בצורה שונה מקודם

מוטרדת? למה לא מאושרת? זה בדיוק "לימוד עצמי בחינוך ביתי"!

רציתי לשאול, מתוך התענינות אמיתית וחיפוש אחר המשך חינוך אלטרנטיבי באם ביתי או אחר: מדוע בחרתם דווקא בחינוך ביתי ולא ,למשל, לשלוח את ילדיכם בהנחה שגאוגרפית אתם יכולים, למסגרת כמו שמציע http://www.makom.org.il/article-view/23/ דן לסרי-מימקימי בית -הספר "מיתר", לי ניראה שעל פניו הדרך שהוא מציע היא (אני מדגישה שזו התרשמותי בלבד) דרך אלטרנטיבית מוצלחת מאוד הרמונית ומאפשרת, לא אגזים אם אומר שחשתי את משק כנפיה של הגאולה לחינוך ראוי! מה גרם לכם להחליט ?
איני רוצה לחדור לצינעת הפרט . אך אשמח לקבל הארות ( לא ה-א' לא טעות).
תודה שירית.

אני חושבת שמיתר מציע את הדבר הכי קרוב לחינוך ביתי למי שלא מרגיש שהוא מסוגל/רוצה באמת לחיות בחינוך ביתי. אין ספק שההשראה של דני לסרי באה מחיי משפחה או קהילה טבעית. אני מאוד מבינה למה אנשים בוחרים במיתר אם הם לא בחינוך ביתי, אבל אם ממילא עושים חינוך ביתי אז אין צורך בתחליף כזה.

וגם - מסגרת כמו מיתר יש למיטב הבנתי רק אחת - מיתר ... אולי צריך קצת יותר כריזמה ויוזמה כדי לארגן משהו כזה בעוד מקומות. גם כשאני קראתי את ספריו של לסרי הרגשתי שאכן יש בזה המון, במיוחד אם אתה מתקשה להתחייב לעסק המאד לא פשוט הזה שנקרא חינוך ביתי ...

רצינו להודות לכן על התגובות ועל הנכונות לשתף.
יונת, ההגדרה שלך ל"מיתר" מאוד קולעת ומיקדה אותנו היטב!!
אפרת אשמח אם תחלקי עימי כמה מרעיונותייך ללימוד חוויתי /יצירתי לגיל הרך.
המשך חינוך מהנה ומפרה לכולנו

רסיסים של אור זה בדיוק מה שחשבתי כשקראתי לראשונה על המקום. שאולי דווקא מקומות מעין אלה יגרמו למהפיכה השקטה .
עלה פה באתר לא מזמן רעיון לשתף מורים שפוטרו או פרשו מהמערכת ולאסוף אותם לחיק החינוך הביתי. אולי בעזרת שכאלה תוכלנה להתווסף מסגרות כמיתר.

מנסיוני הקצר כשותפה בהקמת בית ספר וגן שהיו אמורים להיות בהשראת מיתר, וגם ממה שאני יודעת על גורלם של מקומות אחרים שניסו (צליל, ילדי אדמה, באר)- נדמה לי היום שבשביל להקים מקום כזה ושהוא ישרוד לאורך שנים צריך אדם כמו דן לסרי כמנהיג. מסקנה עצובה קצת, אבל ככה נדמה לי.

שלום לכולם
אני פונה אליכם בבקשת עזרה וגם מבקשת לשתף אתכם במה שאנו עוברים .
בננו הבכור אביב בן 14 בכתה ח תלמיד מצטיין בכתה מדעית. ילד מקסים ועדין מנגן בפסנתר ומחונך לערכים של התנהגות תרבותית. בעקבות ארוע אלימות (מכות + איומים) שעבר בבית הספר נמצא חודשיים וחצי בבית ולא מוכן לחזור.
אביב פוחד לחזור לבית הספר ופיתח אנטי נוראי. יקצר הדף מלתאר את מה שעובר עליו וגם עלינו .
בקיצור משרד החינוך כמובן רואה בנו "עבריינים" מכיוון שבנינו לא מגיע לבית הספר. - להתעסק עם האלימות זה כנראה לא מעניין אותם. ומשרד החינוך שמערבב עבריינים עם ילדים טובים חושב שזה פשוט ,בסדר.

אנו מבקשים את עזרכתכם + הידע שלכם האם למשהו מכם יש ילדים בגילאים האלה שלומדים בבית??

אם נבקש בקשה ללמוד ביתי האם יש דרישות לחומר ספציפי או שאנחנו יכולים לבחור המקצועות?

איך מוצאים מורים טובים - אנו גרים בחיפה.

האם מגיע פיזית נציג של משרד החינוך הביתה - למותר לציין שאנו לא "מאוהבים בהם" בעקבות המקרה.

כל עזרה , מידע ועידוד יתקבו בברכה ובתודה

שיהיה יום נעים ושמח

דקלה ואיתן

אני מכירה מישהו שילדו השנה בבית, באותו גיל. גם כאן זה התחיל אחרי עימות מסויים עם המערכת,לא עניין של אלימות, סיפור אחר.
לכל אורך השיחות עם המערכת האב בא מאד בטוח בעצמו, לאחר שקרא הרבה חומר בנושא של חינוך ביתי ובכל פעם אמר למי שאיים עליו ממשרד החינוך שהוא לא פוחד מחינוך ביתי ולדבריו הם שינו את הטון מהר מאד כשראו שלא מפחיד אותו שהילד יהיה בבית. הם קיוו כן להעביר את הילד לבית ספר אחר, פתוח או דמוקרטי, אבל מכל מיני סיבות זה לא הסתדר ונכון לעכשיו הילד בבית כבר מאוקטובר, המערכת יודעת, ולפחות בהתחלה ההורים היו מרוצים, נדמה לי שעכשיו קצת פחות אבל אני לא יודעת. מה שכן- אם אתם באמת בענין של להעביר אותו לחינוך ביתי כדאי לבוא עם ביטחון ולא להתקפל מול כל מיני איומים, לבוא עם ידע ומידע ולהראות שעבורכם בית ספר זה לא סוג של בייביסיטר ושלא מבהיל אתכם שהוא לא יהיה במסגרת הזו.
לגבי הילד שאני מכירה את ההורים, הוא ילד חברותי וממילא נמצא לא מעט במסגרות שונות- אימוני ספורט, אחרי הפרישה מבית ספר התחיל ללמוד נגינה, ויצא שההורים עשו לו תוכנית העשרה אחת לשבוע מוזיאון או טיול וכו'.
נשמע לי שאת מאד כועסת על מערכת החינוך. לכעוס זה לא מספיק. את יודעת נגד מה את, אבל אני לא בטוחה שאני שומעת בדברייך שאת יודעת בעד מה את, כלומר מה הלאטרנטיבה הרצויה לך. מאחר ואני אמא בדרך ואין לי ניסיון בחינוך ביתי, אני לא יכולה לתרום לך הרבה מעבר למה שכבר אמרתי. מה שכן, אם תשאירי פרטים, אבקש מהאב המדובר ליצור איתך קשר בהקשר הזה אם הוא יסכים. את יכולה להשאיר גם בדף הבית שלי, שתגיעי אליו אם תלחצי על השם שלי.

דקלה, שניה, עיצרי!
מה זתומרת "רואים בנו עברינים"? את נשמעת מפחדת מ"המערכת".
זה הם שצריכים לפחד מכם!!!
הגיע אליכם קב"ס הביתה?
כשיגיע, תסבירו לו למה הילד לא הולך לבית הספר. באותה הזדמנות תסבירו שהוא לא חוזר בלי מיגור האלימות וטיפול רציני בפחדיו.
> כועסת. <

דיקלה, מנסיון, שתי אפשרויות רשמיות : בקשה לחינוך ביתי, עם כל פירוט הסיבות האידיאולוגיות. האפשרות השניה היא בקשת פטור מחינוך חובה. אם אתם בעניין של לא לחזור למערכת, אולי האפשרות השניה קלה יותר. אפשר לקבל את הפטור על סמך כמה סיבות שבינהן (עד כמה שאני יודעת) ליקויי למידה (שזה לא מתאים לכם), וגם טראומת בית ספר.
בכל מקרה, נראה שבנך יוכל להפיק הרבה יותר מלמידה בבית. נשאר רק לדאוג לנושא החברתי, חוגים, תנועות נוער וכו'.
ברגע שנציגי המערכת רואים שמדובר בילד מטופל והורים שיש להם תוכנית ויודעים מה הם עושים, הם לא מתנגדים במיוחד.

סתם ההצצה למקורות, על אף שאיני בקיא בהם כ"כ, "והיו בדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על ללבך ושננתם לבניך..." הצווי המקורי של התורה הוא לחנך את הילדים איש בביתו. החינוך בבתי ספר התחיל כשהיו ההורים עמי ארצות ולא ידעו לחנך את ילדהם, אך יש לזכור שכל זה מתוך הנחה שהאמא רואה בזה את שליחותה העיקרית וכל דבר אחר בחייה יכול להתקיים רק כשזה לא פוגע בחינוך הילדים.

שהאמא רואה בזה את שליחותה העיקרית
זה נכון גם אצל הרבה אמהות שלא בחינוך ביתי.

בא לי להמליץ על ספר שקראתי, ואני כמובן לא זוכרת את שמו, אז הנה שתי האפשרויות:
א. למידה מתווכת, מאת פרופ' פויירשטיין, הוצאת האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון
ב. העשרה אינסטרומנטלית, מאת פרופ' פויירשטיין, הוצאת האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון
(זה בטוח אחד משני אלה)

הוא מסביר איך שרוב הלימוד של הילד לא נובע רק מחשיפתו לעולם, אלא גם ובעיקר מהתיווך שניתן לו על ידי מבוגרים - הורים ומורים, שמנצלים את ההתעניינות שלו בתופעות, מסבירים לו אותן, ומקשרים אותן לידע קודם, או עוזרים לו לעשות הכללה, וכל מיני דברים מהסוג הזה.

הוא מתייחס לתיווך כאל תפקידם של ההורים, לא רק של המורים. (הוא עצמו היה מורה ועבד המון עם אוכלוסיות של חינוך מיוחד, שיש להם קשיים בלמידה, ופיתח את שיטת "העשרה אינסטרומנטלית" לתפארת מדינת ישראל).
מאוד מעניין.

סתם ההצצה למקורות, על אף שאיני בקיא בהם כ"כ, "והיו בדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על ללבך ושננתם לבניך..."

ומתבקש גם ההמשך: "ודיברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך* ובקומך".

מחייב מיטה משפחתית לא?

שלום, אני אמא לשני ילדים - אופק בן 4.5 ודניאל בן שנה. כל הנושא של חינוך ביתי סוחף וקוסם מצד אחד, ואילו מצד שני אני מזדהה עם כל האימהות שמוב עבודות בית לא מוצאות זמן לחנך......... להיות קצת יותר ברורה, אופק בגן מועצה וחוזר כל יום ב- 13:20 הביתה , ומלבד העובדה שכרגע אני כמעט לא מוצאת את הזמן לבלות איתו...........מה בכלל עושים עם ילד שנימצא כל היום בית? איך מעסיקים אותו שלא ישתעממם? והאם אנחנו בתור הורים , לא אמורים לתת לילדינו את כל האמצעים להשתלב בחברה באיזה אופן שירצו ובכל חברה שירצו? נראה לי שחינוך ביתי עלול להוריד כמה אפשרויות מהרשימה עבורם, לא?

והאם אנחנו בתור הורים , לא אמורים לתת לילדינו את כל האמצעים להשתלב בחברה באיזה אופן שירצו ובכל חברה שירצו? נראה לי שחינוך ביתי עלול להוריד כמה אפשרויות מהרשימה עבורם, לא?
שני סוגי תשובה:
אחד - האם את משתדלת לתת לילדייך כלים להשתלב בחברה חרדית בגאולה? אני משערת שלא, אבל גם חושבת שזה לא ימנע מהם ליצור קשרים עם אנשים מחברות שאת לא מכירה.
שני - אני רואה את ילדי בלי החמש. בשניה שהם החרו להשתלב בחברת שכניהם בני גילם, הם התחילו לעשות זאת. בעזרתנו, כמובן, אבל הם מובילים.
זה עונה גם על איך מעסיקים אותו שלא ישתעממם? כלומר: בעזרתנו, כמובן, אבל הם מובילים.

נראה לי שלילדי החינוך הביתי יש דווקא יתרון ביכולת להשתלב בכל חברה שירצו, באופן יחסי לילדי בי"ס שרגילים לחברה מסויימת מאוד וכמעט לא נתקלים במשהו אחר במסלול המוכתב כמעט כולו מראש שבו הם צועדים.

האם את נותנת לילדייך כלים להשתלב בחברה חרדית בגאולה?
תבשיל, תתפלאי אבל מי-אור משתלבת נפלא בחברה החרדית שקיימת במשפחה ושאותה היא פוגשת רק פעם או פעמיים בשנה.

לא, אני לא מתפלאת

משנה את הניסוח למעלה.

אני לא מנסה לתת לילדים כלים להשתלב באיזושהי חברה - אני משתדלת לתת להם להיות הם עצמם, ולהרגיש מספיק בטוחים בעצמם -
כך שיוכלו להשתלב איפה שיבחרו ומתוך הסיבות שלהם.
מה בכלל עושים עם ילד שנימצא כל היום בית? איך מעסיקים אותו שלא ישתעממם? והאם אנחנו בתור הורים , לא אמורים לתת לילדינו את כל האמצעים להשתלב בחברה באיזה אופן שירצו ובכל חברה שירצו?
אלו שאלות ששואלים הורים כשהילדים שלהם בתוך המסגרות הפורמליות ומתנהגים לפיכך בהתאם.
כשהילדים בחינוך ביתי, השאלות האלו מתבטלות מעצמן. פשוט נעלמות, מתפוגגות, כמו לא היו קיימות מעולם.

מה בכלל עושים עם ילד שנימצא כל היום בית?
ראשית, למה צריך להיות כל היום בבית?
שנית, פשוט חיים.

איך מעסיקים אותו שלא ישתעמם?
לא צריך להעסיק אותו. את לא גננת והבית הוא לא גן ילדים. יש החיים, ומהחיים נהנים ולומדים. בחיים אנחנו נפגשים עם אנשים אהובים, נפגשים עם חברים, נפגשים עם אנשים חדשים, מכבסים, מבשלים, מסדרים, עושים קניות, עושים רשימת קניות, קונים מתנות לימי הולדת של קרובים וחברים, הולכים לבנק ולדואר, למוסך ולגן השעשועים, קוראים ספרים, מציירים, עומדים עמידת נר, עושים דברים שצריך ועושים דברים שנהנים מהם. בקיצור, חיים. והילד שותף לחיים. לחיים כמו שאת רוצה לחיות אותם.

והאם אנחנו בתור הורים , לא אמורים לתת לילדינו את כל האמצעים להשתלב בחברה באיזה אופן שירצו ובכל חברה שירצו?
לדעתי, החינוך הביתי פותח את הילד להשתלב בכל חברה שירצה ובכל אופן שירצה.
מנסיוני, ילדי החינוך הביתי פתוחים יחסית, ורגילים לגיוון ולשונות. למשל, ילדי החינוך הביתי בקבוצה שלנו כוללים ילדי עיר וילדי כפר, ילדי קיבוץ וילדי מושב, חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים מכל גווני הקשת, חד-הוריים ודו-הוריים, משפחות מרובות ילדים לצד משפחות מעוטות ילדים, ישראלים לצד עולים ישנים וחדשים.

אם אתייחס רק לעניין הדת: כשאני גדלתי, לא ממש הכרתי דתיים. למדתי בבתי ספר חילוניים, גרתי בשכונות חילוניות. הם היו זרים לי עד חייזרים. הילדים שלי לא יכולים לדמיין מצב כזה. הם לא חיים בחברה שמחולקת על בסיס דתי-חילוני.

אם אתייחס רק לעניין הישראליות: כשאני גדלתי, פה ושם הגיע לכיתה שלי "עולה חדש". מבודד. עם לחץ להיות ישראלי כמה שיותר מהר. הילדים שלי מכירים באופן טבעי משפחות שלמות שבאו מארץ אחרת, ומדברות בתוך המשפחה שפה אחרת (נגיד, אנגלית או ספרדית או רוסית), והמשפחות האלה משתלבות איתנו - לא ילד אחד מבודד "עולה חדש" "חריג" עם תווית, אלא פשוט, עוד אפשרות של חיים. הם לא חיים בחברה שמחולקת על בסיס "מוצא" מכל סוג.

זה יוצר פתיחות גדולה לשוני, התייחסות בסיסית לכל אדם באשר הוא אדם, היכרות עם רקעים שונים מכל מיני בחינות, התרגלות גדולה לצפות שאנשים אחרים חיים בצורה אחרת משלנו (נגיד, שומרים שבת ואי אפשר להתקשר אליהם לפני צאת השבת, מה שמעודד גם כבוד לאורח החיים של אחרים והתחשבות בכללים של אחרים). לדעתי, זה מאפשר להם כבר עכשיו (לא רק בעתיד) לקבל אנשים אחרים וחברות אחרות בגובה העיניים.

בשמת, מקסים מה שכתבת. וכל כך אמיתי.
אם אתייחס רק לעניין הדת: כשאני גדלתי, לא ממש הכרתי דתיים. למדתי בבתי ספר חילוניים, גרתי בשכונות חילוניות. הם היו זרים לי עד חייזרים. הילדים שלי לא יכולים לדמיין מצב כזה. הם לא חיים בחברה שמחולקת על בסיס דתי-חילוני.
כמו אצלי. רק הפוך.

שלום לכולם
ליבי התמלא שמחה לראות שיש כ"כ הרבה אנשים שמגדלים ומחנכים את הילדים בבית.
אני מודה שאין לי ילדים, אבל ברור לי, לפחות מחשבתית, שאני מעוניינת לגדל את הילדים בבית.
ראיתי כמה מכתבים בנושא צורת הלימוד בבית והייתי רוצה לשתף אתכם בהגיגי ואשמח לשמוע את תגובתכם.
חיי היום יום דורשים מאיתנו ניהול חשבונות, עריכת קניות או בקיצור "סידורים". אני חושבת שאם הילדים כל היום בבית והם חלק מהיום יום שלנו, במקום לקנות חוברות לימוד (שרובן גרועות כמו בית ספר), ניתן ללמוד מיומנויות חשבון, קריאה וכתיבה בצורה אותנטית, המלווה את ה"סידורים". ניתן לתת לילד לפתוח את המקרר ולכתוב רשימת קניות, לחשב הוצאות והכנסות, לחשב כמויות מוצרים להכנת עוגה וכן הלאה. ניתן להדביק פתק על כל חפץ את שמו בעברית ובאנגלית, אני חושבת שאם לא הולכים לבית ספר, צריך לצמצם את התלות בחוברות הלמידה ולהפוך את הבית למגרש לימודים.
שבת שלום לכולם
עדי-די

שליחה על ידי אמיר* » 02 מרץ 2006, 17:51

עדי, אני ממש מסכים איתך, וכיוון שאני אוהב לתכנת, עשיתי ועודני עושה משחקים שמנסים ללמד.
הספקתי משחק ללימוד מספרים צורות וצבעים, ולאחרונה עשיתי משחק שמלמד גדול-קטן בעשרת הראשונה.
רק היום, בעקבות שאלות חוזרות של הצאצא, חשבתי על משחק ללימוד ימי השבוע, הסדר ביניהם והמשמעות של אתמול/שלשום/מחר/מחרתיים
את מוזמנת להיכנס ולהגיד מה דעתך (באמת שאשמח לשמוע תגובות)
http://www.freewebs.com/laamGames/

עדי, אנחנו עושים מה שאת מתארת.
יותר מזה, אני לא יוזמת "למידה תוך כדי החיים", אלה הילדים שמוצאים הזדמנויות כאלה, ולי נותר רק להיות מופתעת שוב ושוב מהמקומות בהם הילדים בוחרים להבחין בדברים חדשים וללמוד אותם.

עדי, מה שאת מתארת נקרא unschooling או חינוך ביתי חופשי. את מוזמנת לקרוא גם כאן: http://ootips.org/horut/hs-faq/methods.html

אמיר, המשחקים מקסימים, כל הכבוד על היוזמה. ממש נהנתי לשחק בהם. אני חושבת שאולי כדאי להכניס למשחק הצורות- צבע- מספר גם איזו שהוא חפץ מחיי היום יום המורכב מ- 1 מלבן כחול, 1 משולש צהוב וכו', כדי שהם יזהו את הקשר בין הצורה הצבע המספר והמציאות מחוץ למחשב, דבר הבא לידי ביטוי במשחק המספרים, עם המאזניים שזזות ע"פ מסת התפוזים.

שליחה על ידי אמיר* » 08 מרץ 2006, 18:26

תודה עדי
במשחק הצורות אני משתמש בצורות הגיאומטריות עצמן (בגלל זה גם יש אליפסה ולא בלון או שם אחר), את הקישור של המספר למשהו מוחשי יותר אכן הכנסתי למשחק השני, וגם באחד המשחקים הבאים (שעדיין לא התחלתי לעבוד עליו אלא רק גיבשתי את הרעיון שלו) שיעשה קישור חזק יותר של מספר ואובייקטים "אמיתיים"
אני אעדכן בדף לימוד בעזרת המחשב לילדים על עדכונים לאתר
וכמו שאמרתי, אני תמיד שמח לשמוע תגובות, אז אל תשמרי בבטן

אני מחפשת רעיונות איך ללמד ניקוד.

אלה צמאה לקרוא וקוראת שוטף, רק בפתח (דנה קמה).

אין לי מושג איך מסבירים ניקוד ואותיות אהו"י. ניסיתי והסתבכתי.

טיפים, מישהו ??

יש ספר שנקרא הופ לסיפור שכתבה צביה וילנסקי. יש שם אוסף של סיפורונים, וזה מחולק לפי תנועות. החלק הראשון הוא בדיוק בסגנון דנה קמה, ומאוחר יותר נוספים החיריק ושאר התנועות.
אצלנו זה עוזר.
אפשר גם כשאת לוקחת טקסט מנוקד והיא מתקשה בקריאה, שתסתירי חלק מהמילה בזמן הקריאה ותזכירי שכדאי להתייחס לניקוד.
ואז למשל את המילה הוֹלְכִים היא תקרא הוׁ- הוֹלְ- הוֹלְכִי - הוֹלְכִים' ואם היא אומרת תנועה לא נכונה, את מזכירה לה להסתכל על הניקוד.

תודה, סלעית. הזמנתי את הספר ב"צומת ספרים".

אשמח לשמוע עוד רעיונות !

הבת שלי קראה בהתחלה יותר טוב בלי ניקוד מאשר עם. היא היתה קוראת את האותיות ומנחשת את המילה לפי הצלילים. אם היה ניקוד - זה רק בילבל אותה. עכשיו לאט לאט היא משתלטת גם על הניקוד (פשוט ע"י אימון). אולי גם לכם זה יתאים.

אפשר לנסות בעזרת השיר שניים סינים עם כינור גדול.

הי חגית
לפי הספר "בלמידה מתמדת", כדי ללמוד את משמעות הניקוד צריך להשמיע את ההברות שיוצאות גם אם אין להן כלל משמעות.
ניתן לייצר כרטיסים עם כל ההברות האפשריות (כלומר שילובים של אותיות וניקוד), ואז בתך תבחר רצף כלשהו של כרטיסים, והמטרה אז היא להקריא את מה שיצא (ולא חשוב כמה שיניים נשברות תוך כדי כך).
כמובן שניתן לחלק את הכרטיסיות לפי קבוצות הצלילים (כלומר רק פתח, קמץ וחטף-פתח או צירה,צירה מלא,סגול וחטף-סגול וכן הלאה), ולהתמקד כל פעם בסוג צליל אחד.
אנו כרגע עובדים על משחק מחשב שיעשה את זה, ואני מקווה מאד שנסיים את זה בשבוע הקרוב (אם כי זה קצת שאפתני, וכנראה שזה ייקח קצת יותר).
כשנסיים, נעלה גם את המשחק הזה לאתר: http://www.la-am.com
בהצלחה

שלום לכולם,
אני מחפשת תכניות לימודים שקיימות לחינוך ביתי (לא משנה לאיזה גיל). האם מישהו יודע על כאלה?
מישהו מפתח כאלה?
אשמח לקבל עזרה

בחו"ל יש כל מיני דברים כאלה. הנה מקום טוב להתחיל ממנו: http://homeschooling.gomilpitas.com/dir ... essons.htm
בארץ אפשר פשוט ללכת לחנויות ספרי לימוד ולבחור מה שנראה לך טוב. או, כמו רבים מאיתנו, ללמוד מהחיים ב-חינוך ביתי חופשי.

_מה בכלל עושים עם ילד שנימצא כל היום בית?
ראשית, למה צריך להיות כל היום בבית?_
האם יש דף המלצות על מקומות לאן כדאי לצאת עם ילדים (חוץ ממפגשים) ? משהו בנוסח בסיורים הלימודיים, או המלצות אישיות של אנשים שביקרו עם הילדים (לא בשבת!!!) במקומות מעניינים...
האם כדאי לפתוח אחד?

עמוד מעניין, קצת מבולבל, יש בו הכל מכל כל.
רציתי להמליץ על דרך ללימוד גיאוגרפיה.
לפני שנסענו לטייל הראינו את מסלול הטיול במפה לבנות וגם הדפסנו מפות אילמות והבנות ציירו את המסלול שבו ניסע (מישור החוף מהצפון לדרום), לפני זה התלבטנו ביחד לאן ניסע לטייל והסתכלנו באינטרנט על אתרים.
חוץ מזה מצאנו במחשב משחקים לילדים על כיוונים (בהתחלה שמאל ימין ואחר כך איך נוסעים לאן)
ויש את משחק "מלך הארץ" שהוא ממש מקסים ומלמד היכן הישובים ממוקמים בארץ.

איך בפועל עוברים את התהליך של חינוך ביתי?
אשמח לעזרה...

לאיזה אספקט של חינוך ביתי את מתכוונת? הפורמלי מול המערכת או בבית עם הילדים?

בפועל מה שעושים זה להפסיק לשלוח את הילדים למסגרות חיצוניות, ובמקום זה לגלות מה אתם אוהבים לעשות כולכם יחד וכל אחד לחוד.
אם הילדים היו רשומים למסגרות, כדאי לפתוח בתהליך של קבלת אישור לחינוך ביתי.