מדור אהבה חופשית פוליאמוריה

אנונימי

פוליאמוריה (Polyamory), אהבה רבה, אהבה חופשית, הם מונחים המתייחסים למערכות יחסים רומנטיות בין יותר משני אנשים. נא להבדיל ממין חופשי, כאן רוצים רגשות

עמודים רלוונטיים באתר

סרטונים בנושא

מדריך פוליאמוריה לזוגות
פולי-וואלי - _{סטירה מצוינת על פוליאמוריה...}
~מונטל מתמקד על זוגות נשואים פוליאמוריים
ושואל את כל השאלות הסטנדרטיות בהומור:~
מונטל - חלק 1
מונטל - חלק 2
מונטל - חלק 3
מונטל - חלק 4
מונטל - חלק 5

עמודים ברשת

יש המון אתרים באנגלית - תחפשו polyamory ותלכו לאיבוד..

פוליאמוריה בעברית לטובת חובבי וחובבות הבלשנות שלנו

ראו גם: מדור שפות ולשון | מדור אהבה חופשית פוליאמוריה | מדור זוגיות ומערכות יחסים | נישואים פתוחים / מערכות יחסים פתוחות / לאהוב יותר Faq

רועי שרון (2006-10-12T06:08:23):
אהבה רבה נשמע לי מינוח לא טוב, כי הוא משמש גם במובנים אחרים, שגורים יותר. אולי עדיף אהבה מרובה, או אהבה רבויה, או ריבוי אהבה, או מרובי אהבה?

הנושא הזה מקנן אצלי בראש מאז שקראתי את ספרי היינלין שהוזכרו בויקיפדיה, ובעצם עוד לפני כן, מאז בחרותי. פעם עודד לבנה ואנוכי הלכנו לפרופ' ליבוביץ' בשביל לשאול אותו לגבי זה. לצערנו לא היה לו שום דבר חכם או לא-צפוי להגיד בעניין הזה.

with passion (2006-10-12T15:45:02):
שלום שלום

אני אוהב את הפשטות שבאהבה-רבה (עם מקף, מבדיל מהשימוש הנוסף שאינו עד כדי כך שגור BTW), וגם שזה מתגלגל לי מהלשון יותר משמות אחרים ששמעתי או חשבתי עד עכשיו. אין לי שום Attachement אבל עוד לא שמעתי משהו יותר טוב.. יש עוד רעיונות? אהבה מרובה זה לא רע - למרות שזה מוסיף עוד הברה למונך.
חשבתי במקור על אהבּה עם B. אבל חשבתי שזה יראה יותר מדי כמו טעות בלשון..

ניצן אמ (2006-10-12T17:08:45):
אה, ובעיניי אהבה-רבה דווקא נשא חן.

סנונית ראשונה (2006-12-17T00:05:41):
פוליאמוריה היא באמת מילה יפה
מילה יפה לאהבה רבה או לריבוי אהבות.
רק ההתאגדות סביב המילה הזו קצת זרה ומוזרה לי. המיסוד שלה, תיוג של אנשים תחתיה.
משהו פה לא מסתדר לי.

with passion (2008-07-16T15:37:23):
למרות שחיפשנו מושג - אני באופן אישי לא הרגשתי קליק חזק על אף אחד מההצעות, גם לא שלי.. ולכן שום דבר לא תפס - ונשארנו עם פוליאמוריה.
לדעתי תנועת הפוליאמוריה בארץ עדיין בחיתוליה ואפשר עדיין לחשוב על מושג הולם בעברית שכן יתפוס (כשהתנועה תהיה גדולה יותר יהיה קשה לשנות ונהיה תקועים עם פוליאמוריה..).

מזמין לחשוב ביצירתיות.. על שם טוב לפוליאמוריה. חשוב לדעתי שיהיה אפשר להטות את זה ולומר שאדם זה הוא _.

with passion (2008-07-16T16:17:13):
הצעה ראשונה:
"אהרבּה" (וכשמגיעים בפעם האלף לקינאה במקום הינאה.. אפשר לצעוק אהרבק!)
ודי חביב שהמזדהים הם אהרבים (דוברי אהרבית). (וכף גם נסייע לpoly-threatend שנוטים לשנאת "זרים" לצעוק "ערבים אהבלים")

פלוני אלמונית (2008-07-28T00:30:37):
אהרבתי מאוד!

with passion (2008-07-29T15:36:20):
אפשר גם לומר "אני מאורב בך לגמרי"..

ועוד רעינות שעלו לי מאז...
אהבה פשוטה (שורש פ.ש.ט ממתפשט במשמעות מתרחב) או מתפשטת
אהרכבה (משורש ר.כ.ב. - מורכב)
אהרחבה (משורש ר.ח.ב.) או אהבה רחבה
אהבה רבתה (כמו סבתה רבתה) או אהרבתה
אהבה רבתית או אהרבתית או אהרבתיה

תבשיל קדרה (2009-07-14T17:01:59):
אם מישהו חזק בענין של לריב, הוא מוזמן בחום (30 בצל) ל בעד ונגד פוליאמוריה באתר

אהבת עולם (2011-02-21T02:00:22):
אני מציעה להעביר את הדיון ל-מדור אהבה חופשית פוליאמוריה תחת טקסט נפרש.

<דף לאיחוד / דף לעריכה>

אלה לי לה (2011-02-21T09:14:19):
מסכימה, אם לא תהיה התנגדות בתוך שלושה ימים אעביר

ציטוט מדבריו של שלומי סנדק (meditation

מקור world.htm) (לחצו על הפלוס בשביל לקרוא):]

אנרגית האהבה

אף-על-פי שהאהבה היא האנרגיה המבריאה ביותר, התכנות החברתי שלנו גורם לנו להדחיק אותה, לא לתת לה ביטוי, לחלק אותה בקמצנות ועם תנאים. אהבה היא טבעו המהותי של האדם אשר נוצר בצלם. האדם המואר רוצה לתת אהבה לא כדי לקבל תמורה, אלא פשוט משום שהוא נהנה להעניק, וככל שהוא נותן יותר אהבה כך הוא מקבל ממנה יותר-למרות שאין זה המניע שלו. האדם המואר עטוף בעננים של אנרגיה ורודה, אנרגית האהבה.

לאדם שעדיין לא הגיע יש תפישה שונה לחלוטין על אהבה: ראשית, לרוב הוא אוהב בתנאי - התנאי שיאהבו אותו חזרה. דבר שני, פעמים רבות האדם אינו מבדיל בין אגואיסטיות ורכושנות לבין אהבה, או בין הרצון להרגיש בטוח לבין אהבה, או בין ויתור והקרבה לבין אהבה... כל אלה הם מושגים מוטעים שהאדם דבק בהם כיון שכך לימדו אותו, כך הוא חונך. ה"חינוך" הזה נמשך אלפי שנים, מאז שהאדם שם לראשונה עלים על איברי מינו. אבל עדיין אין זה עושה אותו צודק !

התפישה המעוותת שלנו לנושא האהבה והמין אחראית לחוליים רבים הקיימים אצל רוב בני האדם. כשאני (כותב הספר) אומר שאני בעד אהבה חופשית, אנשים מסמיקים או נרתעים. איך אפשר שלא להיות בעד אהבה חופשית? איך אפשר להיות בעד אהבה לא חופשית, אהבה ,עם גבולות, עם חומות? כל אדם הטוען שהוא בעד החופש חייב להיות בעד אהבה חופשית, אחרת הוא לא בעד חופש. אולי הוא בעד כלא רחב יותר, מרווח יותר, אבל הוא לא בעד שבירת החומות.

מדוע, למען השם, אנו נגד אהבה חופשית ? מה יכול להיות יותר טבעי, יותר אמיתי, יותר בריא ויותר נכון מאשר אהבה חופשית ? אהבה חופשית הורסת לחלוטין את הבושה, את הגאווה ואת הקנאה. מדוע להתעקש לשמור על תכונות מזיקות אלה ? אם אתם כבר מבינים עד כמה כעס מזיק לכם, השתדלו להיות פחות כועסים. מנקודת מבט אגואיסטית לחלוטין, כל אחד יכול להבין מדוע כדאי לו לפרוק את הכעסים הקיימים ולהפסיק לצבור כעסים חדשים. מאותה סיבה, כדאי לעשות היכרות מחודשת עם האהבה האמיתית. זו שמעניקים ללא שום תנאים מוקדמים, זו שמעניקים אך ורק על-מנת להעניק.

תמונות מגניבות להשראה (לחצו על הפלוס)

http://www.dga.org/news/[po]images ezine[/po]/sept-03/pm-poster-full.jpg תמונה

http://content.answers.com/main/content ... ]Poliamory pride in San Francisco 2004[/po].jpg תמונה

http://www.rotten.com/library/sex/polya ... ]polyamory heart[/po].gif http://www.bbc.co.uk/nottingham/content ... ]polyamory lead 203x152[/po].gif תמונה

http://www.ravenwoodart.com/Cafepress%[po]20Gifts files[/po]/polyamory2.jpg תמונה

דף אינדקס מערכות יחסים פתוחות מערכת יחסים פתוחה ריבוי אהבות ריבוי מערכות יחסים ריבוי מאהבים מאהבות

{===דיון===}

על איזה צורך/צרכים אמורה פוליאמוריה לענות? נדממיין משפחה וילדים עם יותר משני מבוגרים. מה קורה אם אחת הצלעות עוזבת? או כל המשולש מתפרק, מבחינת הילדים? כמה דוגמאות יש להרכבים קיימים ויציבים כאלה? מישהו מן המבקרים בדף מכיר מצב כזה?

ואם עסקינן ב'איחוד משפחות' שבו מבוגר אחד, או זוג, מצטרף/ת/ים לזוג קיים. למה שזוג קיים ויציב ירצה להכניס צלע נוספת למערכת?
זה נשמע רעיון מעניין, בתאוריה, לאנשים שלא מעוניינים בילדים או שהילדים שלהם כבר גדולים.

ממש לא מסכימה. אני יכולה לדמיין מצב למשל שאני בתור סטרייטית אגדל את ילדי עם אשה אחרת ללא מערכת יחסים מינית ויהיו לי מערכות יחסים רומנטיות מחוץ לתא המשפחתי הזה. אני לא מגדירה את עצמי "פולי" אבל בתור מישהי שחיי האהבה שלה לא מבוססים על מונוגמיה (הכל בכנות אגב) לא נראה לי שאני צריכה להצדיק איזה צורך זה עונה, אלא פשוט זו דרכי לאהוב, לא באופן שהולך יחד עם "שייכות". אני אוהבת אותך, יש לזה מימד מיני, ועם מישהו אחר אין לזה מימד מיני ועם מישהו שלישי זה רק מיני, כתלות בסיטואציה, באדם, בעומק הקשר שנוצר.
כמו כן, אני לא צריכה לתרץ שמצב כזה יציב יותר מנישואים רגילים, אולי כן ואולי לא, אך אף מערכת יחסים היא לא באמת ידועה. אם אחת הצלעות עוזבת ויש ילדים זה כמו גירושין, מה השאלה?
אני מכירה למשל מצב "נורמטיבי" של גבר שגידל ילדים של אשתו, שהיו בקשר גם עם אביהם הביולוגי, וכשהזוג הזה התגרש הפסיכולוגית המליצה "לא לבלבל את הילדים" ולהסתפק בכך שישארו בקשר עם ההורים ביולוגיים ולא עם הגבר שחי אתם כמה שנים. נראה לי מוזר. אני מביאה את הדוגמה הזאת כמקרה שלילדים היו "3 הורים" והנורמה חייבה אותם להסתפק בשניים. למה? למה שניים זה עדיף? לילדים עם שני הורים שנשארים עם אחת טוב יותר מלילדים עם שלושה הורים שנשארים עם שניים?
האם יש לך התנגדות גם לכך שזוג הומוסקסואלים יביאו לעולם ילד עם ידידה שלהם, שכן מה יקרה אם זוג ההומואים יפרד, וכו' וכו' משפחות "רגילות" ו"אלטרנטיביות" עם שלל מצבים מקבילים ל"אובדן הצלע השלישית"...
למה שזוג קיים ירצה להכניס צלע נוספת: גיוון, התאהבות, עניין, חיבה, סקס אחר, התחלקות בשכר דירה... (סתם...)
סתם צרות אופק.

כתבה רלוונטית בגלריה של הארץ
ראיון עם הסופרת אסתר פרל לכבוד תרגום ספרה "אינטליגנציה ארוטית" לעברית.

הנה כמה מילים משם:
המונוגמיה אף פעם לא היתה קשורה לאהבה, היא נוצרה כדי שנדע של מי הפרות; היא היתה עניין כלכלי, שנדע של מי הילדים ולמי הירושה. היא נכפתה על נשים ולא חייבה את הגברים. החברה המערבית המודרנית הפכה את המונוגמיה לפרה קדושה, לבחירה במקום כפייה, ועוד כזאת שקשורה באהבה. זה בסדר, רק צריך לדבר על הגבולות שלה. לכל זוג יש גבולות, גם לזוגות פתוחים. צריך לדבר בגלוי על הגבולות האלה. כל זוג חי עם האפשרות לבגידה, והבגידה בדרך כלל סמוכה לגבול שהזוג סידר לעצמו; רק שרוב הפעמים הזוג לא מסדר לעצמו את הגבול ביחד, וכל אחד עושה משא ומתן פרטי בשביל עצמו. הרבה זוגות - אולי חוץ מהומואים - חוששים לעשות משא ומתן. אבל הגבול הוא נתון, הוא נקבע ממילא, אז אולי צריך להחליט עליו ביחד. לפעמים הגבולות משתנים כמה פעמים במשך החיים הזוגיים.

שליחה על ידי יעל* » 09 מאי 2007, 15:05

שאלה מענינת, הכתבה מגלריה מאד מענינת, ומעלה חשק לחשוב על הדברים האלה באופן קצת אחר.

שליחה על ידי ליהי* » 24 מאי 2007, 17:36

גם אני פוליאמורית, ורציתי לתת ליעל תשובה קצת אחרת.

ראשית אציין, כי אני חושבת שההשוואה לנאציזם שביצע רום הייתה בלתי ראויה ובלתי הולמת. אני לא אוהבת את העובדה שמכניסים את השואה לכל דיון, זה יוצר זילות. אני חושבת שהשוואות כאלה אסור לבצע כלאחר יד, ויש לעשותן רק במקרים קיצוניים. במקרה הזה, ברור לי שיעל לא התכוונה להגביל את החופש של רום, שלי, או של כל אדם אחר, אלא לנסות ולהבין אורך חיים ותפיסה השונים מאלה שהיא רגילה אליהם.

גם בפוליאמוריה המשמעות של חופש היא לא החופש לפגוע באנשים, אפילו להפך. מדובר בחופש לאהוב ולהעניק אהבה, מתוך התפיסה שהאהבה שלנו איננה מוגבלת לאדם אחד ועל כן גם היכולת שלנו להעניק אותה ולקבל אותה לא צריכה להיות מוגבלת בצורה כזו.

חד מהתנאים הבסיסיים למערכות יחסים פוליאמוריות הוא הסכמה. לא מדובר בדברים שנעשים מאחורי הגב, אלא מתוך מודעות מלאה של כל הנוגעים בדבר. בין היתר מתוך תפיסה שהאלמנט הפוגע ביותר בבגידה הוא השקר וההסתרה, ולא האקט עצמו. גם במערכות יחסים פוליאמוריות יש מקום לכללים ולחוקים המוסכמים על המשתתפים בהן, שמטרתם היא למנוע פגיעה באחרים, ולהתאים את אופי מערכת היחסים לאנשים המשתתפים בה. דברים אלה מושגים דרך דיון, מכיוון שתקשורת טובה, היא אחד המפתחות הבסיסיים להמנע מפגיעה.

שליחה על ידי יעל* » 28 מאי 2007, 13:21

ליהי חמודה, פייסת אותי עם הדף..
ולכן אני שמחה שחזרתי אליו, לאחר תקופת צינון של כשבוע (?)
חזרתי כי ראיתי במקרה מתוך שיטוט רנדומלי באתר, שרום (נפגע ו?) החליט לעזוב את האתר (לאלתר!)
עלי להודות שכשנתקלתי בו בדפים הסגנון הרעשני שלו הרגיז אותי, אבל הייתי סקרנית לאן זה יגיע, ולבסוף התעצבתי לי שלא היתה פה רגיעה, התפייסות והגעה לאיזה סטטוס קוו. יתכן שהאתר לא התמודד היטב עם הכלת החבר החדש (והפרוע..) הזה. חבל שאיבדנו גבר, וברוח הדף על 100 אחוז אחריות אכתוב ... איך זה הלך?- אני מצטערת, אני אוהבת אותך.
(ואף על פי כן, מבחינתי זה רעשני להכביר מילים, ושחצני להציע לי להתיחס אח"כ אל עומס המלל כאל טקסט תלמודי, לא פחות. ולכן תודה, אבל לא אקרא)
אוי המרגיעון שעלה לי- השוויון האפשרי הוא שוויון נפש. גאוני!
ובכ"ז, ליהי
מאד מרענן סופסופ לקרוא פה אשה פוליאמורית, כי אני מודה שיש לי נטיה להאשים גברים בדיוק בנושא שעליו שאלתי מלכתחילה- העמדת פנים של חופש ושוויון, כאשר בעצם יש צד סמוי שנפגע. בדיוק את מה שאת מתארת קשה לי לדמין, כי מתוך היכרותי עם אנשים ומערכות יחסים (רגילות אמנם

) - רבים האנשים שמעמידים פנים שהם בסדר עם דברים שהם לא בסדר איתם. פה הספק שלי.
אז זהו, אבל את לא חייבת לענות, אני מרגישה שמיציתי את השאלה שלי בנושא, ולא בטוחה שיש ממש תשובה...

האם אתם חושבים שפוליאמורה, או איך שזה נקרא, פוגענית לנשים?

פלוני אלמונית , למה שפוליאמוריה תהיה פוגענית לנשים?

אני שואלת, לא קובעת, אך יש לי תחושה שהיא מאפשרת חופש מיני לגבר בעת שאישתו זקוקה לו והיא פחות ניידת מינית (במיוחד אחרי הלידה ושיש תינוקות).

אני מסכים עם פלונית ששואלת. אין ספק שרווקות וגברים יכולים להנות יותר מאשר נשואות עם ילדים, ואם יש יוצאות מין הכלל אני רוצה להכיר אותן:)

מאפשרת חופש מיני לגבר בעת שאישתו זקוקה לו והיא פחות ניידת מינית (במיוחד אחרי הלידה ושיש תינוקות).

אני מניחה שזה תלוי בהסכמה של אותם אנשים. חופש מיני לגברים ולנשים לא יוצר אצלי חשש. לפני אחרי או במהלך לידה. אינני רואה בקיום יחסי מין של אהובים שלי דבר פוגעני.
גם כשהם מקימים או מקימות יחסי מין עם אחרים ואחרות

אין ספק שרווקות וגברים יכולים להנות יותר מאשר נשואות עם ילדים, ואם יש יוצאות מין הכלל אני רוצה להכיר אותן:)

בנתים אינני מכירה פוליאמוריות שבחרו ללדת. מאחר ואני מכירה רק עוד שתיים, ושתיהן רחוקות כרגע מבחירה בגידול ילדים, גם כאן לא נוצר אצלי חשש.
מה שאני כן מכירה הם גברים ונשים בוגדים ובוגדות במערכות יחסים רגילות. וכאן אני לא יכולה לומר שבחנתי מי מהמינים בוגדים יותר.

פוליאמוריה היא לא מיניות חופשית. היא אהבה. עבור חלקנו היא כוללת גם מיניות חופשית. אבל המיניות החופשית אינה הכרחית ובטח שלא קונצנזוס. הקונצנזוס היחידי במגדירי הפוליאמוריה היא היכולת לאהוב יותר מיצור אחד בו זמנית.
ואחרי הלידה? כשיהיו איתי יותר אנשים שאוהבים אותי? שירצו לעשות לי ולתינוק טוב? פוגעני? אני בטוחה שלא.

אלה לי מתוקה לי

אני שמח שהעלית את העניין....לא קראתי בעיון כל מה שנכתב כאן על הנושא, אבל מקריאה לא מעמיקה יש לי רושם שרבים לא יורדים לשורש העניין וקצת מבלבלים בין יחסים פתוחים, חופש מיני, פריקת-עול חברתית וכו' לבין המשמעות המהותית של הפוליאמוריה. [לפחות מה שאני מבין מזה, ואני רואה שגם את]:
מדובר על תהליך שהוא קודם כל פנימי, רגשי ואף רוחני בעיני.
היכולת לאהוב יותר מיצור אחד בו זמנית. כמו שכתבת...ואולי הייתי משנה לבן-אדם אחד..

לפני סקס, לפני זוגיות, לפני תפקידים חברתיים, לפני מסגרות משפחתיות...היכולת הפנימית להגדיל את מעגל האנשים שאנחנו מסוגלים לאהוב, ולא רק אידאלית/שכלית, אלא מעשית, יומיומית....

באבולוציה האנושית של כל אחד ובאבולוציה הכללית של המין, זהו נדבך גדול וחשוב מאין כמוהו, לדעתי, ועצם זה שמתנהל על זה דיון ונכתבות כתבות מדי פעם [גם אם נקודת המוקד מוסטת לעיתים אל האנקדוטי/צהבהבי] זוהי כבר התקדמות משמחת...

WHOLE LOT OF LOVE

_מדובר על תהליך שהוא קודם כל פנימי, רגשי ואף רוחני בעיני.
היכולת לאהוב יותר מיצור אחד בו זמנית כמו שכתבת...ואולי הייתי משנה לבן-אדם אחד..
לפני סקס, לפני זוגיות, לפני תפקידים חברתיים, לפני מסגרות משפחתיות...היכולת הפנימית להגדיל את מעגל האנשים שאנחנו מסוגלים לאהוב, ולא רק אידאלית/שכלית, אלא מעשית, יומיומית...._

תודה על ההדגשה הנוספת. זו אכן בעיה, קשה לחלקנו להפריד בין מין לאהבה

אתה מזכיר לי את הרצון לערוך את שם הדף - אהבה חופשית ופוליאמוריה . לטעמי הן לא צריכות לשבת יחד

הייתי שמחה לחזור לימי פוליאמוריה-ריבוי אוהבים/ריבוי אהבה

היתה התנגדות לשמות הללו בעבר. אבל פוליאמוריה היא לא אהבה חופשית...

אופס, כלומר, היא כן.

פוליאמוריה היא אהבה חופשית- כרגשות ללא גבולות, אך לא במובן של מין חופשי.

ובכלל אהבה היא, לדעתי, בדיוק זה: לתת חופש....
אבל לצערנו הסטראוטיפים של אהבה אוחזת, לופתת וכובלת עדיין שולטים בתודעתנו...
גם זה יגיע...

אופס....מוזכרים כאן הרבה דפים למעלה...טרם חקרתי אותם, אבל הופתעתי לראות אחד שנושאו החלפת זרעים...לרגע תהיתי באיזה זרעים מדובר...

הקונצנזוס היחידי במגדירי הפוליאמוריה היא היכולת לאהוב יותר מיצור אחד בו זמנית.

אבל איך זה בא לידי ביטוי? (באמת, מתוך עניין..)
כי אני אוהבת את בעלי ואוהבת את השכנה ואוהבת את החברה שלי שגרה רחוק ואוהבת את גיסתי ואוהבת את השכן. אני באמת אוהבת אותם, כל אחד והאהבה שיש לי לתת לו..
אז מה ההבדל בין זה לבין פוליאמוריה?

אז מה ההבדל בין זה לבין פוליאמוריה?
האקסלוסיביות של יחסי המין לבן/בת זוג אחד/ת היא שמבדילה מונוגומיה מפוליאמוריה.

כל השאר - אותו דבר.
כלומר, את לא מקיימת יחסי מין מלבד עם בעלך אבל כן אוהבת נאמר את גיסך. אם אהבתך את גיסך היתה יכולה להיות חופשית יכול להיות שהיה לה גם ביטוי מיני, כרגע מתוך ערכייך - זה בכלל לא בא בחשבון.

זה לא אומר שעם כל מי שאת אוהבת את מקיימת יחסי מין אבל אין שום איסור על זה - זו פוליאמוריה.

כל שאר האידיאולוגיה מסביב היא רק הצדקה לזה. זה העיקר.
היכולת לאהוב מינית ואינטימית יותר מאחד/ת.

כך אני מבינה את זה.

אז המין או האפשרות למין שביחסים כן מבדיל בין הגדרה אחת לשניה..
כי מערכת יחסים שיש בה אפשרות למין שונה מאד מאד ממערכת יחסים שאין בה אפשרות למין.

מתנצל על שגיאות הכתיב והניסוח הבעייתי . הפרעות קשב

"זה לא אומר שעם כל מי שאת אוהבת את מקיימת יחסי מין אבל אין שום איסור על זה - זו פוליאמוריה."
לא בהכרך נכון . לא כל מערכת יחסים פוליאמורית חופשית לחלוטין גם מבחינה מינית . למעשה יש מערכות יחסים שמתוך האידולוגיה הפוליאמורית של פתיחות וכבוד נראות לחלוטין מונוגמיות או לפחות פוליפדליות ( מערכת יחסים שבא קימת נאמנות מינית בין יותר משני בני אדם . הדגם המועדף אליי אישית ) ועדיין הן פוליאמוריות בכך שהן מכירות באפשרות של אהבה של יותר משני בני אדם

אלה לי לה תודה רבה על תשובתך הכנה.

ועדיין הן פוליאמוריות בכך שהן מכירות באפשרות של אהבה של יותר משני בני אדם
אם זה ככה אז היוצא דופן הוא אם אני מתכחשת לזה שאני אוהבת עוד אנשים חוץ מבנזוגי.
ברגע שאני מכירה באהבה שאני חשה כלפי חברים אחרים, ילדי, וסתם העלי חיים אני כבר פוליאמורית?
כולם פוליאמורים - או כמעט כולם.

אני עדיין חושבת שזה בדיוק כמו יחסים פתוחים, רק עם תבלין של אידיאה ויופי.

לגבי שם הדף - מה דעתכם על פוליאמוריה אהבה בקבוצה ?

(זו הדרך היחידה בה אני מדמינת פוליאמוריה שאינה פוגענית - קבוצה שכל חבריה אוהבים זה את זה,.ואני לא בטוחה שזה קיים כך במציאות)

_ברגע שאני מכירה באהבה שאני חשה כלפי חברים אחרים, ילדי, וסתם העלי חיים אני כבר פוליאמורית?
כולם פוליאמורים - או כמעט כולם._
היתי צריכה לסייג את דברי ולומר שמכירים באהבה רומנטית מכוונת כלפי יותר מבן זוג אחד .
אבל הדוגמה שנתת נכונה. כולנו מסוגלים לריבוי אהבה , פשוט לא לריבוי אהבה רומנטית . עם את אוהבת את כל ילדך באותה צורה ( אהבה הורית ) למה שלא תהבי מספר בני \ בנות זוג באותה צורה ?

אני עדיין חושבת שזה בדיוק כמו יחסים פתוחים, רק עם תבלין של אידיאה ויופי.
יחסים פתוחים הם פרקטיקה שיכלה לנבוע ממספר מקורות אידיאולוגיים בניהם גם הפוליאמוריה . פולי היא מצב קיום . קצת כמו הומוסקסואליות לדוגמה . יש אנשים שמגדירים את עצמם הומוסקסואליים גם עם ברגע הנתון הם לא נמצעים במערכת יחסים חד מינית ( או מערכת יחסים בכלל ) פוליאמורי יכל להיות רווק או עם בן\בת זוג אחד\ת בלבד בכל זמן נתון ועדיין להיות פוליאמורי . לא ניתן להגיד את אותו הדבר על יחסים פתוחים שכן אתה לא יכל להיות ביחסים פתוחים ולהיות רווק לדוגמה

אני שואלת, לא קובעת, אך יש לי תחושה שהיא מאפשרת חופש מיני לגבר בעת שאישתו זקוקה לו והיא פחות ניידת מינית (במיוחד אחרי הלידה ושיש תינוקות).

זה רק בהנחה שטיפול בתינוק הוא תפקידה הבלעדי או הכמעט בלעדי של האשה , ושאף אחד מבני\ בנות הזוג שלה לא עוזר לה בכך . בנוסף פוליאמוריה לא חייבת להיות שווה בשווה היתה לי תקופה שבא הפרטנר שלי חיפש לו ריגושים נפשיים ( לא מיניים דווקה ) אחרים ואני לא . זה התאים לשנינו בזמנו ואני לא רואה בכך שום פגיעה בי כאישה או בי כפוליאמורית

עם את אוהבת את כל ילדך באותה צורה ( אהבה הורית ) למה שלא תהבי מספר בני \ בנות זוג באותה צורה ?
אם אני אוהבת את כל ילדי באותה צורה.
אבל איני אוהבת את ילדי באותה צורה.
אני גם לא מאמינה שיש מי שאוהב את ילדיו באותה צורה.
לא יותר או פחות, אלא אחרת. יש לי ילד שמאוד דומה לי ויש לי ילדה ששונה ממני לגמרי. אני אוהבת את שניהם מאוד אבל ממש לא באותה צורה.

שכן אתה לא יכל להיות ביחסים פתוחים ולהיות רווק לדוגמה
בטח שאני יכולה. אני יכולה להיות רווקה ולקייים זוגיות עם שני בחורין ושלוש בחורות. הנישואים זה לא קשור בכלל.
אם אני לא נשואה ויש לי שלושה ילדים משלושה גברים שונים, ואני אוהבת אתכולם וביחסים מצויינים איתם. זה לא פוליאמוריה?

אני עדיין לא השתכנעתי שכל זה זה סתם אידיאה על מנת שאפשר יהיה לא לכבול את עצמנו לבן/ת זוג אחד/ת - מינית או רגשי או כלכלית.
אידיאה של נאמנות רק לעצמך.

_אני עדיין לא השתכנעתי שכל זה זה סתם אידיאה על מנת שאפשר יהיה לא לכבול את עצמנו לבן/ת זוג אחד/ת - מינית או רגשי או כלכלית.
אידיאה של נאמנות רק לעצמך._
את לא צריכה להשתכנע כי זה בדיוק ככה

תראו תראו מה זה, כשאין זמן למחשב בעבודה צריך לחזור אחריה במקום לישון

@}
_אבל איך זה בא לידי ביטוי? (באמת, מתוך עניין..)
כי אני אוהבת את בעלי ואוהבת את השכנה ואוהבת את החברה שלי שגרה רחוק ואוהבת את גיסתי ואוהבת את השכן. אני באמת אוהבת אותם, כל אחד והאהבה שיש לי לתת לו..
אז מה ההבדל בין זה לבין פוליאמוריה?_

שאלה מצוינת, עבורי באמת אין הבדל. אולי ההבדל הוא בכך שלא את כולם את אוהבת אהבה רומנטית, אבל אם כן, ברוכה הבאה לעולם הפוליאמוריה

@}
_אם זה ככה אז היוצא דופן הוא אם אני מתכחשת לזה שאני אוהבת עוד אנשים חוץ מבנזוגי.
ברגע שאני מכירה באהבה שאני חשה כלפי חברים אחרים, ילדי, וסתם העלי חיים אני כבר פוליאמורית?
כולם פוליאמורים - או כמעט כולם._

קשה לי לענות לך, אני חושבת שרבים מאיתנו פוליאמורים שלמדו להדחיק כי החברה מצפה מאיתנו למונוגמיה. ובגלל שמצפים מאיתנו אנו נמנעים מלתת לאהבה חברית להתפתח לאהבה של יותר. כלפי חברים, כלפי זרים, וכן, אולי גם כלפי בעלי חיים וצמחים. למשיכה מינית אגב מתיחסים בצורה טבעית יותר, אולי בגלל שאנו נוטים ליחס אותה ל"יצר החייתי", "הנמוך" ואהבה ל"עליונות" האנושית, שבה אנו כביכול יחודיים. לא כולנו פוליאמורים, אני בטוחה גם שלא כולנו מסוגלים לחוש אהבה מהסוג שמחבר בין אנשים למערכת זוגית או יותר. האם את פוליאמורית? לא אני אגדיר. כמו שלא אגדיר את סוגי האהבה השונים שאנו חשים בעולם. רק אשמח עבורנו שאכן יכולות להרגיש אותנו ואאחל לכולם להיות מסוגלים לחוות את החוויה הקסומה של אהבה, בכל צורה בה יחושו אותה.

@}
_אז מה ההבדל בין זה לבין פוליאמוריה?
האקסלוסיביות של יחסי המין לבן/בת זוג אחד/ת היא שמבדילה מונוגומיה מפוליאמוריה._

כמעט אבל לא, המין לא קשור לזה. אני יכולה להיות מאוהבת בשנים או בשלושה או בחמישים, ולא לשכב איתם. אני גם יכולה לשכב עם כולם ולא לאהוב אף אחד מהם, גם זו לא תהיה פוליאמוריה. פוליאמוריה היא היכולת או הנטייה להתאהב באחד, ולפעמים גם בשניה או בשלישי, או בעשירית או במליון. כל אחד ואחת באופן אישי ושונה אך אוהב.

@}
_אבל איני אוהבת את ילדי באותה צורה.
אני גם לא מאמינה שיש מי שאוהב את ילדיו באותה צורה.
לא יותר או פחות, אלא אחרת. יש לי ילד שמאוד דומה לי ויש לי ילדה ששונה ממני לגמרי. אני אוהבת את שניהם מאוד אבל ממש לא באותה צורה._

תודה על המילים הנפלאות הללו. הן בדיוק מה שאני מנסה להגדיר כל כך הרבה. אנו מסוגלות ומסוגלים לאהוב אנשים שונים יחדיו, בצורות שונות כי הם אנשים שונים, אבל האהבה שלנו לאחד או לאחת לא חייבת לגרוע מהאהבה שלנו לאחרים.

@}
_אני עדיין לא השתכנעתי שכל זה זה סתם אידיאה על מנת שאפשר יהיה לא לכבול את עצמנו לבן/ת זוג אחד/ת - מינית או רגשי או כלכלית.
אידיאה של נאמנות רק לעצמך._

את לא צריכה להשתכנע כי זה בדיוק ככה

את לא צריכה להשתכנע, כי אני לא כאן כדי לשכנע, אני לא כאן כדי להעביר אותך לצד שלי, אני כאן כדי לספר לעולם שיש עוד דרך מלבד האמונה שלכל סיר יש רק מכסה אחד, שלפעמים אפשר לכסות סירים במחבתות בדירות סטודנטים שאוספים ציוד מליד הפח, ועדין החיים יפים והתבשלים מעלים ניחוחות משמחים, וכן, גם ככה יש אנשים מאושרים.
אספר שעבורי זו לא אידאה של נאמנות רק לעצמי, להפך, זו אידאה של שחרור, ושל ההבנה שאני רוצה שיהיה טוב לי ולאהובים שלי, אני לא רוצה שירגישו כבולים למוסכמות.
אני רוצה שתמיד נמשיך להקשיב לעצמנו, לרגשות שלנו ולאהובים שלנו.
אני לא מאמינה בכבלים, אני לא רוצה אהוב שישאר כבול אלי בניגוד לרצונו. כבלים נשברים בפומבי או בסתר, אני רוצה להשאר בלי כבלים. רק מאהבה. זה נשמע מוגזם?

עורף נוצה , תודה שבאת לחלוק. מאושרת לראות אותך כאן

תודה לכולכן וכולכם, על ההקשבה והשיתוף

לילה טוב

אולי ההבדל הוא בכך שלא את כולם את אוהבת אהבה רומנטית, אבל אם כן, ברוכה הבאה לעולם הפוליאמוריה.
שימי לב יקירה שאת משתמשת במילה "אהבה רומנטית" במשפט הזה שלך.

פוליאמוריה היא היכולת או הנטייה להתאהב באחד, ולפעמים גם בשניה או בשלישי, או בעשירית או במליון.
להתאהב.
יופי שהגדרת את זה כך, זה רק מחזק את תחושתי שזו סתם הצדקה מיותרת או נתינת כותרת לחוסר רצון להתחייב.
תראי, אני מניחה שאת מאוד צעירה ואני מניחה שעוד תלמדי לראות איזה הזדמנות נהדרת יש בצמיחה זוגית עיקרית, זאת שנובעת למשל מילדים משותפים ומזוגיות אקסלוסיבית עד כמה שזה מצליח גם אם פה ושם יש מעידות או התאהבויות כמו שהיטבת להגדיר.

את מבינה לכולנו יש את היכולת להתאהב בכמה וכמה אנשים בו זמנית, אבל התאהבות היא רק טירוף רגעי, היא רק הזמן הזה שבו אנחנו לא מתייחסים למגרעות אהובנו, אנחנו לא אוהבות את האביר היפה והמוצלח 'למרות' שהוא לא מצחצח שיניים או למרות שהוא נכנס למטה עם רגליים מטונפות, אנחנו לא רואות את זה בכלל.
יש הבדל גדול בין להתאהב במישהו ובין לאהוב אותו.

אז חוסר יכולת שלנו לא לממש אהבה רומנטית, לדחות סיפוק, לא ללכת אחרי התאהבות שהיא תמיד טירוף כללי, היא כנראה פוליאמוריה. אבל הצורך לעשות מזה אידיאה, לדעתי היא חוסר היכולת להתחיב למערכת זוגית אקסלוסיבית שאני יודעת שהולכת ונעלמת מהעולם, אבל לא באמת.
זאת אומרת הנישואים נעלמים, האקסלוסיביות המינית וההורית לאט לאט נמוגה, ובעוד חמישים שנה או מאה שנה או לא יודעת מתי, יגלו רבים את המונוגומיה ואת ההזדמנות האישית הגדולה להיות נאמנים לזוגיות אחת, ומה זה תורם לכל אחד.

אני לא מנסה לשכנע אותך להתחתן וללדת ילדים ולהיות נאמנה לבן זוג אחד בלבד, אני רק חושבת כשכשתהיי אמא לילדים - אם תהיי, ותהיי כבר לא כל כך צעירה, והאיש שלך או האבא של הילדים שלך, "יתאהב" באיזו ילדונת בת עשרים וחמש, לא יהיה לך כל כך קל לבלוע את הצפרדע במיוחד אם הוא יעשה איתה ילדים.

היום אני בטוחה שמתאהבים בך כל מיני בני ארבעים והפוליאמוריה רק מצדיקה את זה.

אין לי בעיה עם זה, אבל מבחינתי זה כמו לייצר אידיאה חדשה שאם אני רעבה מותר לי לעבור בשוק ולאכול מהדוכנים כי הירקות והפירות לא של הסוחרים אלא שייכים לכולם.

ואין לי גם עם זה בעיה, כי אני לא סוחרת בירקות.

וואלה הייתי שמחה לתפוש איזה יפיוף נחמד ולהתאהב בו ככה לשבועיים, אם אפשר על איזו יאכטה בלב ים....

אנונימי

עוד אחת כתבת יפה מאוד
גם אני לפני שהכרתי את בן זוגי לחיים חשבתי כמו אלה לי לה והאמנתי בזה בכל ליבי
ואחרי שהכרתי אותו הרגשתי שזה בן אדם שהייתי רוצה איתו משהו מעבר,שיהיה אבא של הילדים שלי ,שתוך כדי הקשר אטפל בעצמי מהפחד למחויבות
כי היה שם פחד וזה הרגיש חנוק. לקח הרבה זמן,והיום אני יכולה להבין את דבריה של עוד אחת ולהסכים עם כל מילה
פוליאמוריה נשמע נורא יפה ומקסים אבל באיזה שהוא שלב זה מפסיק לעבוד. במיוחד שאת מזדקנת וכבר לא כ"כ אטרקטיבית חיצונית, ויופי..יש בך אהבה והכל טוב ויפה,אך הגברים בהחלט יעדיפו צעירות ורעננות . תסתכלי בכל הפסטיבלים של פונה ואושו,הרוב צעירים ויפים.
יש משהו כ"כ יפה במונוגמיה וכמו בכל דבר יש את הפלוסים והמינוסים,אבל מהניסיון שלי,בכל פעם ש"התאהבתי " לרגע באחר זה הכניס משהו לא כ"כ טוב לזוגיות שלי כמו סדקים קטנים,ואם הייתי מממשת את ההתאהבויות האלה,הקשר המיוחד שלי עם בן זוגי היה מתמוסס.
אין מה לעשות,לאנשים יש רגשות,מטענים,הסטוריה,כביסה מלוכלכת,נפגעים נעלבים.. עם כל המודעות והעבודה העצמית.
אני שואלת אותך אלה לי לה לא קרה לך שהתאהבת בבחור,והוא פשוט לא היה מעוניין בך או שיותר גרוע,שכבתם ואחרי לילה קסום הוא פתאום שינה את דעתו ואיבד עניין. לא התבאסת? אף פעם? על זה אני מדברת.
החוכמה היא למצוא את הבחור שתוכלי להרגיש איתו הכי בנוח בעולם ושיהיה לך את החופש המוחלט,ושאת בעצמך לא תרצי לאהוב אחרים,כי לא יהיה לך זמן וצורך ,כי יהיו לך החיים שלך והזוגיות שלך.וזה המון

אנונימי

_בינתיים אינני מכירה פוליאמוריות שבחרו ללדת. מאחר ואני מכירה רק עוד שתיים, ושתיהן רחוקות כרגע מבחירה בגידול ילדים, גם כאן לא נוצר אצלי חשש.
מה שאני כן מכירה הם גברים ונשים בוגדים ובוגדות במערכות יחסים רגילות. וכאן אני לא יכולה לומר שבחנתי מי מהמינים בוגדים יותר._
כי הרצון ללדת, לפחות אצלי נוצר רק אחרי שחייתי עם בן זוגי כשנתיים והאהבה גדלה והתעצמה והרגשתי ביטחון ןיציבות,לפי זה השעון הביולוגי היה מכובה!והייתי כבר קרוב לגיל 30
גברים ונשים בוגדים בגלל שהתקשורת שלהם עם בני הזוג לקויה,כי אין להם מספיק מודעות וכנות וכי הם לא מספיק משתפים את בני זוגם במה שיושב להם על הלב או שבן הזוג השני לא מקשיב לא מודע לא אכפת לו ועוד אלף ואחת סיבות. זוג שיש ביניהם תקשורת וכבוד הדדי,ידברו על הכל פתוח ויהיו נכונים לתמוך ולעזור לבן זוגם או ללכת לטיפוול ביחד. הם לא יוותרו ויהיו נכונים לעבוד בשביל הקשר והאהבה שלהם.
כשאין אנוכיות בקשר ויש המון אהבה ואכפתיות, האהבה לא נגמרת לעולם. ברגע שמתחילים להעליב האחד את השניה ולפגוע במכוון אז הדרך לבגידה מאוד קלה

עוד אחת
איך אני אוהבת את החלק הזה שהגיע, החלק בו את חושבת אחרת ממני, אבל אין לך כלי יותר טוב כדי להראות לי שאת צודקת מלבד להכריז שזה הכל כי אני צעירה ונאיבית ואני עוד אלמד. הנקודה המקסימה הזו נקראת אפליה על בסיס גיל. אני משתדלת לזכור להיות מודעת לה, ולהתרחק ממנה. ממליצה גם לך.
תנסי לקרוא את דברי ללא שיפוטיות. תפתחי את הלב ואל תחפשי לכלוך כל הזמן. אולי תמצאי ניצוצות של יופי, אם לא תחפשי את האבק כל כך חזק.

_יופי שהגדרת את זה כך, זה רק מחזק את תחושתי שזו סתם הצדקה מיותרת או נתינת כותרת לחוסר רצון להתחייב.
תראי, אני מניחה שאת מאוד צעירה ואני מניחה שעוד תלמדי לראות איזה הזדמנות נהדרת יש בצמיחה זוגית עיקרית, זאת שנובעת למשל מילדים משותפים ומזוגיות אקסלוסיבית עד כמה שזה מצליח גם אם פה ושם יש מעידות או התאהבויות כמו שהיטבת להגדיר._

כותרת לחוסר רצון להתחייב? מדוע? אהבה אצלי יוצרת התחיבות רגשית עמוקה, לטוב, לקשר, לאהבה שביננו. היא לא אמורה להתפוגג מחר, והיא דורשת עבודה יום יומית, במיוחד כי הכבלים שוחררו. לטעמי אגב, הכבלים שוחררו גם בנישואין רגילים. אם נתבונן בשיעור הגירושים הגבוה, או בשיעור האנשים שהודו כי בגדו בבני זוגם. רק שאני לא מאמינה בבגידה או בהסתרה. אני רוצה את הכל גלוי ואמיתי, מתוך בחירה. יש הזדמנות נהדרת בצמיחה זוגית וגם לא בזוגית. ילדים שבוחרים לגדל יחד אפשר לבחור לגדל גם בשלישיה או ברביעיה. זה לא הופך את החוויה לפחות מעצימה. רק קצת פחות מוכרת לך. מעידות? התאהבויות? אנו בוחרות כמה מקום לתת להם בחיים. אחד ממוקדי הקסם בחיי היום היא הידיעה שאהבה או התאהבות מאחד או מאחת לא יגזלו את האהבה שכבר קיימת או את זו שתיווצר בעתיד. לכן גם אין לי צורך לחסום אותן בבהלה. אני יכולה לבחור להנות מהן, אני יכולה לבחור לשחרר אותן. אבל אני לא צריכה לראות בהן מעידות. אני יכולה לברך עליהן ללא תחושה של איום. זה נעים הרבה יותר.

_אבל התאהבות היא רק טירוף רגעי, היא רק הזמן הזה שבו אנחנו לא מתייחסים למגרעות אהובנו, אנחנו לא אוהבות את האביר היפה והמוצלח 'למרות' שהוא לא מצחצח שיניים או למרות שהוא נכנס למטה עם רגליים מטונפות, אנחנו לא רואות את זה בכלל.
יש הבדל גדול בין להתאהב במישהו ובין לאהוב אותו._

נכון, אישית הרבה יותר קל לי לאהוב אנשים מלהתאהב בהם. אבל בלי ההתאהבות הזו משהו חסר לי. זוכרת? יש המון סוגים של אהבה.

אז חוסר יכולת שלנו לא לממש אהבה רומנטית, לדחות סיפוק, לא ללכת אחרי התאהבות שהיא תמיד טירוף כללי, היא כנראה פוליאמוריה.

חוסר יכולת? אני יכולה להמנע ממימוש אהבה, פיזית ורגשית. אני יכולה לוותר על התאהבות אם אני מרגישה שהיא תכאיב לי.
לדחות סיפוקים כהגדרתך, זה פשוט מאוד. רק לבחור.

אבל היכולת עצמה להתאהב, והנכונות להודות בה, היא הפוליאמוריה, בין אם אני בוחרת לממש אותה ובין אם לא.

אבל הצורך לעשות מזה אידיאה, לדעתי היא חוסר היכולת להתחיב למערכת זוגית אקסלוסיבית

חייתי במערכת זוגית בלעדית בעבר, אני יכולה לבחור לחיות בדומות לה שוב, אני בוחרת שלא. הצורך לעשות מזה אידיאה? אני מוצאת שהשחרור יפה וטוב.
אני רואה בו אידיאל, אני רואה באהבה ללא פחד אידיאל, אין לזה קשר לחוסר יכולת. אבל תודה שהצהרת

אני רק חושבת כשכשתהיי אמא לילדים - אם תהיי, ותהיי כבר לא כל כך צעירה, והאיש שלך או האבא של הילדים שלך, "יתאהב" באיזו ילדונת בת עשרים וחמש, לא יהיה לך כל כך קל לבלוע את הצפרדע במיוחד אם הוא יעשה איתה ילדים.

נחייה ונגלה. ימים יגידו, בכל מקרה אני טבעונית, צפרדעים לא בתפריט.

היום אני בטוחה שמתאהבים בך כל מיני בני ארבעים והפוליאמוריה רק מצדיקה את זה.

אולי, זה לא אומר שאני מתאהבת בהם חזרה, או שאני אוהבת אותם

המשך יום יפיפה לכולנו @}

שלום m):

קצת עצוב השם שלך

הפתעה נעימה יצרת לי כאן, בשתי ההודעות שלך. תודה

כן, התאהבתי בעבר בבחור שלא אהב חזרה באותה הצורה. וזה כאב. כאב שהוא לא אוהב אותי כמו שאני רוצה.
אני עדין אוהבת אותו ועדין בקשר נעים איתו.
ועדין שמחה לגלות בנות שטוב לו איתן.
ועדין מקווה לרגע בו יתאהב בעצמו באישה שתאהב אותו חזרה.
כמו שעדין מאחלת את אותה הברכה לעצמי.

החוכמה היא למצוא את הבחור שתוכלי להרגיש איתו הכי בנוח בעולם ושיהיה לך את החופש המוחלט,ושאת בעצמך לא תרצי לאהוב אחרים,כי לא יהיה לך זמן וצורך ,כי יהיו לך החיים שלך והזוגיות שלך.וזה המון

אולי זה יגיע ואולי לא, ואולי נאהב יחד ואולי לא, אבל גם זה איחול יפיפה. תודה לך.

_גברים ונשים בוגדים בגלל שהתקשורת שלהם עם בני הזוג לקויה, כי אין להם מספיק מודעות וכנות וכי הם לא מספיק משתפים את בני זוגם במה שיושב להם על הלב או שבן הזוג השני לא מקשיב לא מודע לא אכפת לו ועוד אלף ואחת סיבות. זוג שיש ביניהם תקשורת וכבוד הדדי, ידברו על הכל פתוח ויהיו נכונים לתמוך ולעזור לבן זוגם או ללכת לטיפוול ביחד. הם לא יוותרו ויהיו נכונים לעבוד בשביל הקשר והאהבה שלהם.
כשאין אנוכיות בקשר ויש המון אהבה ואכפתיות, האהבה לא נגמרת לעולם. ברגע שמתחילים להעליב האחד את השניה ולפגוע במכוון אז הדרך לבגידה מאוד קלה._

כשאין אנוכיות בקשר ויש המון אהבה ואכפתיות,האהבה לא נגמרת לעולם. ברגע שמתחילים להעליב האחד את השניה ולפגוע במכוון אז הדרך לבגידה מאוד קלה.

אני כל כך מסכימה. רציתי להדגיש ולחזור בשנית.

כי הרצון ללדת, לפחות אצלי נוצר רק אחרי שחייתי עם בן זוגי כשנתיים והאהבה גדלה והתעצמה והרגשתי ביטחון ויציבות, לפי זה השעון הביולוגי היה מכובה!

אצלי הוא פועל במרץ, בלי שיש לי לא ביטחון ולא יציבות. גם כשברור לי שזה עדין לא זמן טוב עבורי להפוך לאמא. זה לא מונע ממני לחלום בלילות על לידות בית מאושרות

אלה

הנקודה המקסימה הזו נקראת אפליה על בסיס גיל.
לא יקירה, זו לא אפליה, זה ההבדל בין מי שכבר אמא לבין מי שלא.

ילדים שבוחרים לגדל יחד אפשר לבחור לגדל גם בשלישיה או ברביעיה. זה לא הופך את החוויה לפחות מעצימה.
למגדלים עצמם, לאו דווקא לילדים.
כאן אתה כבר מתנבאת, ולא מדברת מנסיון אישי. מהניסיון האישי שלי ולפי דעתי ילד צריך אבא אחד ואמא אחת - לא יותר ולא פחות אפילו שהעולם צועד למקום שבו מרוב הורים לא רואים את מה שטבעי לתרבות האנושית מזה כמה אלפי שנים לפחות וגם לכמה מינים של בעלי חיים - זוגיות.

אבל היכולת עצמה להתאהב, והנכונות להודות בה, היא הפוליאמוריה,
זו לא יכולת, זה מה שאני אומרת זה בכל מקרה קיים בכולם, גם במי שלא מכיר בכך. כמו תשוקה בסיסית לחיים ולמין. גם אם מישהי מסתגפת ומצהירה שלה אין תשוקה בכלל, עדיין זו נמצאת וקיימת בה.

וזה עיקר הדברים שלי, שהגדרת הפוליאמוריה היא הגדרת תכונה מסוימת שקיימת ממילא. כמו לעשות אידיאולגיה מזה שאני נושמת ולקרוא לזה בריזולוגיה, העצמת הנשימה והנכונות להודות בכך שאני נהנית לנשום ויכולה לנשום אוויר בכל מיני צורות.

לא יקירה, זו לא אפליה, זה ההבדל בין מי שכבר אמא לבין מי שלא.

טוב, אז עכשיו זו אפליה על בסיס אימהות. כל כך קשה לומר אני לא מסכימה איתך? בלי לטעון שבידיך האמת האבסולוטית?

את מה שטבעי לתרבות האנושית מזה כמה אלפי שנים לפחות וגם לכמה מינים של בעלי חיים - זוגיות.

את מה שטבעי לחלק מהתרבות האנושית, ולכמה מהמינים של בעלי החיים, לא לכולם. רוצה דוגמאות לחיות בטבע שמגדלות בקומונה? שמניקות בקומונה?
כי יש לי, והרבה.

עדיין זו נמצאת וקיימת בה.

אני מקווה

וזה עיקר הדברים שלי, שהגדרת הפוליאמוריה היא הגדרת תכונה מסוימת שקיימת ממילא

תודה

אני מסכימה עם העובדה (ואצל רוב כמעט מוחלט של אנשים זו עובדה) שאדם יכול לאהוב אהבה רומנטית יותר מבנאדם אחד בחייו.

אבל אם קודם יש זוג, והם אוהבים ומחוייבים ויש להם נגיד ילד, ואז אחד מבני הזוג מכיר/ה את x, ו-x רווק/ה, והם מתאהבים ורוצים להיות כל היום ביחד, במיטה או במקומות אחרים, אז מה על המחוייבות של בן/בת הזוג למערכת הקיימת? לטיפול בילד, בבית?
זה בהכרח בא על חשבון משהו, אלא אם האדם השלישי נכנס לתוך המערכת הביתית, ומהיכרות שלי עם אנשים מאוהבים - הם מעדיפים להיות ביחד לבד...

הנקודה שלי בקיצור היא - אהבה זה לא מספיק. זה אידאלי וטוב ויפה, אבל המונוגמיה נוצרה לדעתי בגלל בעיית מחוייבות של גברים בעיקר לילדיהם ולנשותיהם.
אם לגבר יש 20 ילדים מ-8 נשים שונות, סביר להניח שהוא לא יכול וגם לא רוצה להיות מחוייב לכולם כלכלית ונפשית, ופה כבר מתחילים לשלם את מחיר האהבה.

שליחה על ידי ע_ע_ע* » 29 יוני 2009, 14:14

סתם מסקרן אותי: יש קשר בין טבעונות לפוליאמוריה? כלומר, חוץ ממתאם סטטיסטי בקרב גולשי באופן?

אנונימי

קצת עצוב השם שלך.
למה עצוב?

הפתעה נעימה יצרת לי כאן, בשתי ההודעות שלך.
למה התכוונה המשוררת?

גם לך מותק

אנונימי

אה...עצוב הבנתי...זה יוצא ככה לבד ה

זה קשור לתוכנה
חחח

מצחיק
אני הכי

כל הזמן

_לא יקירה, זו לא אפליה, זה ההבדל בין מי שכבר אמא לבין מי שלא.
טוב, אז עכשיו זו אפליה על בסיס אימהות._
גם אם אני לא אגיד שום דבר אחר בדיון הזה, אני אגיד לפחות את זה - אכן כך.
<שווה לדון בנושא הזה פעם אחת במרכז, ולא בשולי דיון אחר.>

אני כופרת בזה שמותר הולדנית על המבכירה מעצם היותה כזו.
זה שמישהי כבר אמא, לא עושה אותה מבינה בדבר וחצי דבר יותר מאשר אחת שאיננה, רק מעצם כך, פרט אולי לילדים ולאמהות שלה עצמה, וגם זה, לעתים נדירות אמנם, לא הכרחי.
מסיבות אחרות אולי כן. אבל לא רק בגלל שהיא כבר ילדה, או רק בגלל שחלפו יותר סיבובים של הכדור סביב השמש, או בגלל שנדמה לה שההתנסויות האישיות שלה גורפות ומכלילות לכל היקום.
הן לא.

ואני ממש לא נוקטת עמדה באשר לדיון, אפילו להיפך. אני נוקטת עמדה רק באשר לטיעון. הוא פסול לוגית.
<ואין לי כח לחפש בכללי הרטוריקה בדיוק באיזה אופן הוא פסול. אני עם

>

_{הערת עריכה: המשך הדיון המקסים הועבר ל עד שיש לך ילדים אתה לא מבין את זה. תודה}

סלחו לי יקירות, אבל התחושות הקשות שעלו בי כתוצאה מתוקפנות ב האם הליכות האתר ברורות לכולם יצרו לי כאב ראש לא נחמד וגם סף דמעות נמוך עד בחילה

אני רואה אותכן

אני מודה לכן על הדיון והכתיבה

אני שמחה מאוד שאתן כאן

אני לוקחת הפסקה של כמה שעות להעביר את התחושות הקשות ואת כאב הראש

אענה לכולן אחר כך

תודה

חושי בטוב וחזרי עם כוחות מחודשים.

בהזדמנות זו אני רוצה לכתוב שגם אני קראתי כאן את הדיון ולהודות על הדיון, המעניין מאוד בעיני.
אז תודה למתדיינות.

_{<את הערתי זו אפשר למחוק בעריכה עתידית (-; תודה>}

במשך אלפי שנים האמינו בני האדם באלילים עש שהופיע אחד וניתץ את כולם ויסד דת מונותאיסטית....
במשך אלפי שנים שיעבדו בני האדם אנשים והפכו אותם לעבדים משוללי זכויות [כן, יש עדיין שרידים] עד שהופיע מישו [או כמה מישהם] ואמר: נו מור...
במשך זמן רב לנשים לא היתה זכות בחירה [וזה היה ממש לא מזמן] וכולם האמינו שכך היה תמיד וכך נכון שיהיה..עד שהבנו שאין שום סיבה שכך יהיה...
אפשר כמובן למצוא עוד אינספור דוגמאות, ביניהן כאלה שנוגעות ליכולות רגשיות ושכליות, המדגימות שהטיעון של כך היה מאז ומעולם, הוא חסר תוקף...
ובאותה מידה העובדה שבמשך X שנים החברה האנושית התבססה על זוגיות 1+1 ולא הכירה אפשרות אחרת בדרך כלל [מלבד דוגמאות שוליות בחברות מסויימות, או יחסים המבוססים על אי-שיויון בולט] ממש חסרת ערך, בעיני, כטיעון...
נכון, תמיד היה ככה וככה והיום אולי יש גם אפשרות נוספת...

ושוב מסיטים את הויכוח לעקרונות חשובים ביותר, אך שאינם במקומם פה.

אלה לי לה - כל מילה באבן!

הריני, עוד אחת, להצהיר בזאת: הנה אני - עוד אחת - עם קילומטרז' לא מבוטל של שנות חיים, שנות נישואין ושנות אמהות...
והנה זה פלא! מודה ברוב עוונותיי על כי מלאה הזדהות עמוקה עם עקרונות הפוליאמוריה, אותה בכותרתה, אגב, גיליתי רק בשנים האחרונות, אם כי מיישמת, ללא דגלים וכותרות, כבר שנים ובאושר גדול... של התא המשפחתי ושל כל הנלווים אליו.
מוכרחה לציין, כי הילדים יודעים היטב (כל אחד על פי גילו, ולפי רמת הבנתו, כמובן) מי אמם ומי אביהם. אין כאן שום בעייה.
רק ברור להם שלאבא ואמא יש חברות וחברים, האהובים עליהם מאוד. אהבת נפש.

בהתחלה, לא הבנתי מה קורה לי. סערת הרגשות באמצע החיים, נראתה לי לא רלוונטית, לא שייכת ולא מוסרית,
על-פי הקודים החברתיים לאורם התחנכתי וגדלתי.
בפרשת דרכים זו של אמצע החיים (בה יש הבוחרים להתגרש, לבגוד, לבלות בערבים של חילופי-זוגות, או פתרונות יצירתיים אחרים, ביניהם פשוט להישאר ביחד - לגיטימי לחלוטין, כמובן), בחרנו אנו, דווקא בשל התקשורת המאוד מוצלחת בינינו, להציף את הרגשות, ולדבר עליהם, לנסות להבין מה עובר עלינו ומאיפה זה בא. יש משהו מאוד חזק בלשתף את האיש שלך בהתאהבות באחר. זה נותן צבע מאוד מיוחד למחוייבות. ויש כזו. חזקה מאוד. לזוגיות ולתא המשפחתי. מחוייבות מתוך בחירה. כל יום מחדש.

כשאת מאוהבת, את שופעת המון אהבה אל סביבתך, הקרובה במיוחד. זה מצב בו כולם מרוויחים. אם יודעים לנקות את הקנאה וצרות העין. ולא, לא הכל סובב סביב הסקס כל זמן. אם כי הוא חלק חשוב ובלתי נפרד בהבעת אהבה.
וכאן לא ממש חייבים לשתף את הילדים!

ואם להתאהב ביפיוף על איזה יאכטה, למה לשבועיים, אם אפשר להמשיך את הקשר שנתיים, להנות מכל רגע,
להביא אותו גם לכוס קפה הביתה, או שילמד את הילדים להשיט את היאכטה?! כיף חיים!

ובעניין הצעירות והצפרדעים... אישי היקר, שיחיה, מעדיף אותן דווקא מבוגרות ממנו, אולי לכן אין לי בעייה עם העניין?!..
יכולה רק להגיד שהפוליאמוריה עושה אנשים יפים, קורנים, אדומי לחיים ומלאי שמחת חיים. שלא כמו רבים מבני גילי, המוצאים עצמם במשברי "אמצע החיים", כבויים וחסרי חשק, מה שבוודאי משפיע גם על הזוגיות שלהם וגם על ההורות...

לא מאמינה בסיסמאות, כותרות והגדרות. לא משנה איך קוראים לזה. יודעת מה עושה לי טוב (ולכן גם לסובביי ואוהביי!).
זה לא בא ממקום של אני ואפסי עוד. חשוב לי אישי וחשובים הילדים. לא אעשה דבר הפוגע בהם (לכן, אגב, שומרת על אלמוניותי, לא בשל העובדה כי איני מוכנה לעמוד מאחוריי מעשיי הנלוזים!).

משלבת בין אהוביי ואהבותיי. והעולם יפה יותר. בשבילי, בשבילנו, הכי נכון ככה, בדיוק. לא רוצה לנסות ולשכנע אף אחד.
ואין מתאימה מן האמרה: "איש באמונתו יחיה", במקרה הזה.

פלוני אלמונית
שפתיים ישקו!
הנה מה שוב ומה נעים לקרוא שיש בעולם גם כמה אנשים שפויים, פתוחים ומאושרים...
מאחל לך רוב אושר, בלי ססמאות ובלי שטויות..רק עם לב מלא אהבה ושפתיים חכליליות תמיד...

פוליאמוריה לא מתאימה לכל אחד, למעשה היא לא מתאימה לרב האנושות שחיים בפרדיגמה המערבית הנפוצה. אבל, אם כבר אתה פוליאמורי, והצלחת במזל גדול למצוא אנשים נוספים כאלה, זה יכולה להיות חוויה מטריפת חושים ומהממת. בתנאי אחד (בעצם שניים, אבל הם משלימים האחד את השני) - אמון מלא, ושקיפות מלאה. כשיש אמון מלא בין כולם (וזה נדיר, אני יודע. ודורש עבודה רבה וכנות חיצונית ופנימית), ואף אחד לא מסתיר מהאחרים כלום אז זה עובד.

בגידה במערכת יחסים מונוגמית היא בגידה בגלל השקר\שקרים שצריך להמציא, וחוסר הכנות וההסתרה, והמחשבה שאתה עושה משהו לא מוסרי.

אני מצאתי את רוב התשובות לשאלות הנפוצות על פולי באתר הזה (באנגלית - אבל שווה כל מאמץ, תשובות מלאות, מחכימות ולפעמים משעשעות מאד):
http://www.xeromag.com/fvpoly.html

יום טוב לכולם.
Sam

חשוב לי אישי וחשובים הילדים
האם כל בני הזוג שלך מוגדרים על ידך כ"אישי" או שזה תואר ששמור לאחד מהם בלבד?
ומה מייחד את מערכת היחסים בינך לבין אישך שמבדיל בין יחסים אלה לאחרים?

אישי הוא האיש עמו בחרתי לחיות את חיי ולגדל ילדים, בעולם הזקוק להגדרות מובנות וברורות (מנסה להמנע מן המילה "בעלי", אם כי גם בה משתמשת בסיטואציות מתבקשות - מאוד תלוי בניצב מולי. אני חיה בחברה...לא מבקשת להתנגח בכל ערכיה). הוא הבית. הוא הבסיס האיתן שלי. החבר הטוב ביותר שלי. האיש איתו אני משתפת ומשקפת הכל, לטוב ולרע... בני הזוג הנוספים (מי שישמע - כל המאות!...), הם חבריי, אהוביי, שותפיי (לרגע או לחיים), אנשים איתם אני חולקת רגעים קסומים שלא תמיד קשורים לחיי משפחתי, אם כי מקרינים ומשפיעים עליהם, כמובן. בעולם שפוי יותר, להגדרתו של חמור, אולי היינו יכולים לחיות כמשפחה אחת גדולה ומאושרת (כמעט קרה עם אחד מבני-זוג, שהשתפן ברגע האחרון), בלי צורך להתנצל ולהסביר כל הזמן, לילדינו ולסביבה.

כל מערכת יחסים והייחוד שלה. ברגע שמוותרים על הקונספט שאחד בהכרח בא על חשבון השני, זה עושה הגיון. מוכרחה לציין שמבחינת "חלוקת המשאבים", או תיעול האנרגיות, משקיעה כרגע, מטבע הדברים, את רוב מרצי בילדיי הצעירים ובאביהם. הם קודמים לכל. מה יהיה בהמשך?! - ימים יגידו - אם הקשר טוב, לא נאבד אותו. נמשיך לפרוח בו, לצד קשרים אחרים, היכולים בעיניי רק להפרותו ולהשביחו...

חמור, תודה! כמה אבירי מצדך..

הזוג הנוספים (מי שישמע - כל המאות!...), הם חבריי, אהוביי, שותפיי (לרגע או לחיים), אנשים איתם אני חולקת רגעים קסומים שלא תמיד קשורים לחיי משפחתי, אם כי מקרינים ומשפיעים עליהם, כמובן.

מה ההבדל בין חבריך, אהבייך ושותפייך שהם אינם בני זוגך הנוספים לעומת אלה שמוגדרים על ידך כבני זוגך הנוספים?
כלומר יש לך חברים, אהובים ושותפים שלא היית מגדירה אותם כבני זוג שלך?
תודה על התשובות שלך.

אנונימי

פוליאמוריה לא מתאימה לכל אחד, למעשה היא לא מתאימה לרב האנושות שחיים בפרדיגמה המערבית הנפוצה. אבל, אם כבר אתה פוליאמורי, והצלחת במזל גדול למצוא אנשים נוספים כאלה, זה יכולה להיות חוויה מטריפת חושים ומהממת. בתנאי אחד (בעצם שניים, אבל הם משלימים האחד את השני) - אמון מלא, ושקיפות מלאה. כשיש אמון מלא בין כולם (וזה נדיר, אני יודע. ודורש עבודה רבה וכנות חיצונית ופנימית), ואף אחד לא מסתיר מהאחרים כלום אז זה עובד. כמה נכון! כמה קשה..

פוליאמוריה לא מתאימה לכל אחד, למעשה היא לא מתאימה לרב האנושות שחיים בפרדיגמה המערבית הנפוצה. אבל, אם כבר אתה פוליאמורי, והצלחת במזל גדול למצוא אנשים נוספים כאלה, זה יכולה להיות חוויה מטריפת חושים ומהממת. בתנאי אחד (בעצם שניים, אבל הם משלימים האחד את השני) - אמון מלא, ושקיפות מלאה. כשיש אמון מלא בין כולם (וזה נדיר, אני יודע. ודורש עבודה רבה וכנות חיצונית ופנימית), ואף אחד לא מסתיר מהאחרים כלום אז זה עובד.

גם חמורנו מסכים בהחלט...וזה בדיוק העניין...כל פרדיגמה חדשה מובנת, מתאימה ומאומצת על ידי מעטים...עד שהיא הופכת לפרדיגמה המקובלת או לפחות לחלק ממנה..כלומר מוטמעת במערכת התודעתית הנפוצה...ואז, ברגע מסוים מנצה לה פרדיגמה חדשה, ששוב, נישאת בידי מעטים בתחילה [בדר"כ] וכך ממשיך התהליך האבולוציוני של האנושות...רק שיש צורך בפרספקטיבה רחבה כדי להתבונן בו...
ונא לא להבין לא נכון..אני לא טוען שבהכרח כולם הולכים לשם..מי בכלל יודע בבטחון לאן אנחנו הולכים?....הטענה היא, וזוהי רוח המציאות החדשה, שמגוון האפשרויות העומדות בפנינו מתרחב....כך גם יכולת הבחירה שלנו שפחות ופחות חייבת להיות מושפעת מפרדיגמה אחת...כי יש הרבה אפשרויות ויש אפשרות להפעיל את מתנת הבחירה החופשית שהוענקה לנו בנדיבות כה רבה על ידי האלים...

בתנאי אחד (בעצם שניים, אבל הם משלימים האחד את השני) - אמון מלא, ושקיפות מלאה - והתנאי[ם] הזה הרי תקף ממש באותו חוזק, לדעתי, ומניסיון חיי הדל בכל מערכת יחסים...במיוחד בזוגית... קשה לי להאמין שיש בכלל מישו שחושב אחרת לגבי זוגיות...ואם יש אשמח מאד לשמוע...אפשר לבנות זוגיות מוצלחת, עמוקה ופורה ללא אמון מלא ושקיפות מוחלטת???

הלו כולם!
קראתי את רוב העמוד, לא ידעתי שפוליאמוריה יכולה לעורר כזה ג'וס.... הבנתי שגם הציעו למחוק את הדף..? אני קצת מופתעת, ולא לטובה.

שמי שחר, אני פוליאמורית שחיה בזוגיות פתוחה (עוד אין ילדים) עם כוונה להגדלה בעתיד למשפחה מרובת בוגרים (בייחוד משום שאני רוצה שתהיה לי תמיכה בלידה וגידול ילדים). ההבדל בין הזוגיות שלי לזוגיות מונוגמית הוא הביטחון, העדר הקינאה והעדר הפחד. אני מאושרת כשבעלי מזיין מישהי וכיף לו, בייחוד אם זו מישהי שאני אוהבת ואז אני מאושרת גם בשבילה. אני רואה כמה כיף לבעלי כשהוא שומע אותי צועקת מעונג בזרועות גבר אהוב אחר. נשמע אידילי? ככה זה אצלנו. איך זה עובד? כי אין סודות, אין הסתרה, אין נימוס מזוייף. יש המווון אהבה ורצון שלכולם יהיה נעים ושאף אחד לא יפגע. ז"א שאם מערכת יחסים מסויימת לא נעימה לאחד מאיתנו אז משנים אותה או מפסיקים אותה. עושים רק מה שנעים. אני מודעת שהרבה מאיתנו גדלנו עם התניה של קנאה ורכושנות מינית, ושפוליאמוריה לא מתאימה לכל אחת. אני מספרת את הסיפור שלי.

בינתיים מה שנעים זה לפגוש זוגות אהובים אחרים ולבלות איתם בסופ"ש של דיבורים, צחוקים, בישולים טעימים, חיבוקים, אינטימיות וזיונים. אנחנו מכירים כמה זוגות פתוחים (לא כולם פולי), וכמה מהם בהחלט עם ילדים ואין עם זה בעיה. אני מחזקת את דבריה של פלוני אלמונית מעלי - אנחנו אמנם זוג צעיר יחסית, אבל בין אהובינו נמנים זוגות מבוגרים וזוגות עם ילדים, ואני רואה שהפתיחות הזו עושה להם רק טוב. במקום ליפול לתוך שגרה של גידול ילדים ולשכוח מכל ההנאות שהיו להם כרווקות, הן מתענגות על להיות מחוזרות, לנהל רומנים נעימים באמצעות האינטרנט ובלייב ולהמשיך להרגיש נאהבות וסקסיות אפילו שהן כבר אמא. הן יוצאות מסופ"ש כזה בכזה ביטחון עצמי מחודש ועונג ואושר שעוזר להן עם קשיי היומיום במשך כל השבוע.

יש לי עוד המון מה לכתוב ולספר, ומוכנה בכיף לענות על שאלות.

חיבוקים,

*
_)O(
שחר

נורה, אני בנאדם אוהב ומלא חיים, בהגדרה.
יש לי המון חברים, אהובים ושותפים, לכל מיני דברים.
יש לי שותפים לטיולים רגליים או רכיבה על אופניים, יש חברים איתם אני בוחרת לצאת לסרט או לתאטרון, בשל חיבה עזה לז'אנר מסויים, כזה או אחר...
אין סוף שותפויות וקשרים. אני חושבת שב"בני זוג" אני מכוונת לאנשים, המאוד-מסויימים, אותם אני בוחרת להכניס אל חיי באופן אינטימי וקרוב במיוחד.
אותם אני מעוניינת להכניס אל חיי, כחלק אינטגרלי. איתם הייתי מוכנה לחיות תחת קורת גג אחת ולגדל את ילדיי (שוב, בחברה שיכולה להכיל את הרעיון),
איתם יש תחושה של חלק מהמשפחה ובהם אני מרשה לעצמי לגעת באמת, גוף ונפש. כן, גם גוף. זוגיות לכל דבר, עם כל המשתמע.
וכמו שכתבה m):, אולי זה לא מתאים לכל אחד. יש קשרים בהם התקרבתי מאוד לאשר ביקשתי ויש שממש לא יכלו לקבל את הרעיון ולכן הקשר שהחל בהתאהבות גדולה - לא שרד. יש גם אהבות גדולות של שנים, בסופן החלטנו ללכת איש-אישה לדרכו/ה, אבל אנחנו בקשר נפלא וכיף להיפגש מידי פעם... האינטימיות של שניים ששיתפו פרק חיים עוד קיימת ואפשר לחגוג אותה ואת העובדה שאין צורך להסתיר, מעשים (לא תמיד סקס!) או רגשות.
האהבה לגיטימית במחוזותינו.

אני מאושרת כשבעלי מזיין מישהי וכיף לו, בייחוד אם זו מישהי שאני אוהבת ואז אני מאושרת גם בשבילה. אני רואה כמה כיף לבעלי כשהוא שומע אותי צועקת מעונג בזרועות גבר אהוב אחר.
אז למה הוא בעלך, בכלל? כלומר, למה להתחתן? ולמה לא עם מישהו אחר? למה דווקא הוא מכולם? ולמה אין לך עוד בעל או שניים? או לבעלך עוד אישה? או אישה אחרת?

תודה

לפלוני אלמונית

אז למה הוא בעלך, בכלל? כלומר, למה להתחתן? ולמה לא עם מישהו אחר? למה דווקא הוא מכולם?

כי כרגע הוא האיש שאיתו אני יודעת בודאות שאני רוצה לחלוק את חיי. האהבה שלי איתו עמוקה ופתוחה ואנחנו חולקים אותן תפיסות ותצורות מחשבה, הוא החבר הכי טוב שלי וסוג האהבה שלנו הוא כזה שאני מרגישה צורך לחיות את חיי לצידו. (אגב, רשמית אנחנו לא נשואים ונעשה כך לצרכי בירוקרטיה בלבד. את האהבה שלנו אנחנו מכירים ובטוחים בה ולא צריכים ניירות בשביל זה).

ולמה אין לך עוד בעל או שניים? או לבעלך עוד אישה? או אישה אחרת?
פשוט כי עוד לא מצאנו אותם

כשהם יגיעו לחיינו נדע.

*
_)O(
שחר

יקרות, את מילותיכן הנפלאות בנושא הבנה לפני ואחרי אימהות העברתי בצער רב (כי עשיתן לי כיף, אבל זה באמת פחות מתאים כאן

)
ל עד שיש לך ילדים אתה לא מבין את זה , שם כבר התחיל דיון דומה ב2007.

תודה לכן

אותי שכנעתם

כייף לחזור ולראות את החיים שוקקים כאן.

תודה לכל הכותבות והכותבים ובמיוחד לתומכות הנפלאות

אז מי באו? שחר וסם ונוצה שאני מכירה ואוהבת מהמציאות. ופלונית אלומונית חדשה שלא הכרתי עד היום.
ברוכות וברוכים הבאים והבאות. תודה שבאתם

פלונית אלמונית, לצורך הדיון, אולי תאמצי לך שם? אני אתחרפן מלפנות אליך כפלונית

אחלה דיון מתפתח כאן

ע ע ע - אני מכירה עשרה פוליאמורים מוצהרים, מתוכן שבע טבעוניות או טבעונים. אני לא יודעת למה זה הולך יחד. אבל בין החברות כן מורגש סוג של דפוס.
אולי כי צריך סוג של פתיחות ורגישות כדי להתמודד עם שני הנושאים. אבל אלו רק החברות שלי, זה ממש לא גורף.

שחרולי
כי כרגע הוא האיש שאיתו אני יודעת בודאות שאני רוצה לחלוק את חיי. האהבה שלי איתו עמוקה ופתוחה ואנחנו חולקים אותן תפיסות ותצורות מחשבה, הוא החבר הכי טוב שלי וסוג האהבה שלנו הוא כזה שאני מרגישה צורך לחיות את חיי לצידו. (אגב, רשמית אנחנו לא נשואים ונעשה כך לצרכי בירוקרטיה בלבד. את האהבה שלנו אנחנו מכירים ובטוחים בה ולא צריכים ניירות בשביל זה).

זה פשוט ציטוט נפלא, גיריינתי אותו

הי, זו אני הפלוני-אלמונית.

באופן עקרוני נראה לי שלפחות על פניו זו צורת חיים ראויה ואפילו מתקדמת ומתחשבת בצרכים עמוקים נפשיים ופיזיולוגים של האדם.
כמובן שזה לא מחייב את כולם לחיות בצורה זו.
מה שכן, באופן אישי, אני יכולה להסכים עם זה באופן תאורטי, קצת קשה לי לראות את זה קורה בפועל.
אני מרגישה שכעת אני רוצה ילד, ואני רוצה בן זוג מסוים (ואהוב כמובן) לעשות זאת איתו ולגדל את הרך הנולד יחד, לפחות בשנים הראשונות.

רק רציתי להגיד שקיומם של פוליאמורים נוספים מעוד מעוד מעודדת אותי . זה מעוד עוזר עם תחושת הבידידות שאני חווה כפוליאמורית בעולם מונוגמי .
רציתי להגיב על כמה עניינים שעלו פה בצורה כללית אז סליחה על חוסר הקרדיט .

אני יודעת שאני פוליאמורית כמו שאני יודעת שאני ביסקסואלית . זה מה שאני מרגישה אכשיו . יכל להיות ששני הפנים האלה יעברו שינוי בעתיד . הם כבר עברו שינוי בעבר . אני פשוט לא רואה את ההגיון בלהכחיש את הצורה הנוכית שלהם לעומת עתיד לוט בערפל שבו אני אולי אהייה מונוגמית . למה אני צריכה להיות להיותך מונוגמית כרגע עם כרגע זה לא מה שאני רוצה \ עושה לי טוב \ אני שואפת אליו ?

עם מותר לחלוק פה חוויות אשיות פעם אחת בחיי היתה לי חוויה שאותה אני יכלה לתאר כאנטמיות משולשת וזה הייה השבוע הכי יפה שהייה לי אי פעם . ונורא אהבתי את בן הזוג שהיתה לי באותה תקופה , והמשכנו להיות ביחד לאחר שהבחורה השתפנה והינו מעוד מחויבים אחד לשני ( גרנו ביחד ) וגם המשכנו להיות מחויבם אבל אותו שבוע קטן הרגיש לי יותר שלם ויותר מושלם מאשר כל תקופה עם כל בן \ בת זוג אחת שהיו לי אי פעם עד אז או מאז

אני לא יכלה להסביר את זה לזר בדיוק כמו שאני לא יכלה להסביר לבחורה סטרייטית את המשיכה שלי לבנות . אבל זה שם וזה קיים ואני לא רואה טעם בלהדחיק את זה משום סיבה ובטח לא בשביל עתיד מעורפל

את נשמעת חמודה ביותר, נוצתי...

מסמיקה
שלא תחשוב אני יצור מסוכן וניבזי

לא נראה לי....

אנונימי

_ובעניין הצעירות והצפרדעים... אישי היקר, שיחיה, מעדיף אותן דווקא מבוגרות ממנו, אולי לכן אין לי בעייה עם העניין?!..
יכולה רק להגיד שהפוליאמוריה עושה אנשים יפים, קורנים, אדומי לחיים ומלאי שמחת חיים. שלא כמו רבים מבני גילי, המוצאים עצמם במשברי "אמצע החיים", כבויים וחסרי חשק, מה שבוודאי משפיע גם על הזוגיות שלהם וגם על ההורות..._
חשבתי עלייך בלילה לפני שנרדמתי.. נראה לי שכל האידליה הזאת תתפוגג ויצאו מלא שדים כאשר בעלך יביא בחורה צעירה ויפה,
ואולי לא.ואני מקווה ומאחלת לך,שלא תכנס לעולם קנאה לביתכם
איזה כיף לכם

לשנות את שמו לפינת פוליאמוריה אהבה של יותר מזוג?

אולי פינת פוליאמוריה אהבה מרובה או פינת פוליאמוריה ריבוי אהבות או פינת פוליאמוריה ריבוי אהובים ?

<מרפסת קוראת בעניין ומוצאת שהרעיון, כאידאה, קוסם לה, אלא שבפרקטיקה של הגלגול הנוכחי לא מרגיש מתאים...>

אז יש יותר מפלונית אלמונית אחת ?

אגמית - את אותה פלונית מההודעה של:
הריני, עוד אחת?, להצהיר בזאת: הנה אני - עוד אחת - עם קילומטרז' לא מבוטל של שנות חיים, שנות נישואין ושנות אמהות... ?

אם לא, אז מאילו הודעות? ספרי לי ואשנה את הפלונית בהן לאגמית

http://www.hlasek.com/foto/[po]fulica cristata ed8613[/po].jpg

תודה

לשנות את שמו לפינת פוליאמוריה אהבה של יותר מזוג

ומאחלת לכם שתגדלו ותפרחו למדור עם הזמן

אני מחבבת את הדיון שנוצר פה. תודה לך אלה.

היתה לי חוויה שאותה אני יכלה לתאר כאנטמיות משולשת וזה הייה השבוע הכי יפה שהייה לי אי פעם
דוגמה נחמדה לסיפור כזה בסרט האחרון (?)של וודי אלן: ויקי כריסטינה ברצלונה

אופס, חשבתי שהתכוונת אלי,

תודה על התמונה המקסימה.

ימים ארוכים

אני יוצאת לסופ"ש קהילתי אז אתן תמשיכו לדון ואני אראה מה נסגר בראשון

אם פלוניות אלמוניות לא יתחילו למספר את עצמן אני אתחיל למספר אותן במדבקות קעקוע >:)

ואגמית, בטח שהתכוונתי אליך בהודעה הקודמת

היו לך הודעות שנכתבו בתור פלונית? אם כן ספרי לי מה הן ואציין את שמך עליהן

וגם פלוניות אחרות מוזמנות לבחור שם ואשנה את הודעותיהן לשמן.

אלה לי לה יקרה,
אני היא האלמונית בעלת הקילומטרז' המדובר, בו לצד אישי ושאר אהוביי מקיימת חיים פתוחים שפויים ומאושרים, א-לה חמור.
וכן, התווודתי בפני נורה ואחרים, על היותי בנאדם (או בת אדם, אם נדייק) אוהב/ת ומלא/ת חיים בהגדרה..
פולי פלונית, זה בסדר?..

חוץ מזה, מודה כי קשה לי מעט הבוטות של שחר (גם אם אני מסכימה לכל מילה!). גם ככה התדמית של הפוליאמורה סוחבת תמיד לנושא המיני כעניין מרכזי ומוביל. וצר לא לאכזב את כל תאווי הצבע הצהוב.. לפחות בסביבה הפולי המצומצמת שלי - לא כך פני הדברים. הדגש הוא בפירוש על הקשר הרגשי.. כן, ומטבעו של הקשר גם המגע והסקס קיימים. חלק לגיטימי ובלתי נפרד מן האהבה!...

עורף, אנחנו בעורפך (נושפים בחיבה!), גם אני שמחה ומעודדת לגלות עוד פולים. היה כבר מי שאמר לי כאן, כי אנחנו רבים ממה שניתן לחשוב, רק מתחבאים מפחד הביקורת והשיפוטיות... מקווה שיהיה לי האומץ יום אחד, לקום ולהיחשף באמת. כרגע רואה בעיה בעיקר סביב ילדיי הצעירים, החיים בחברה שלפחות
על-פניו, לא ממש מכבדת רעיונות מסוג זה, אך מעלימה עין ואף נותנת לגיטימציה לפתרונות המעוותים המקובלים..

לגבי שם המדור (אולי נגמור עם זה כבר?!), חושבת שאהבה כוללת בתוכה מיניות ואינטימיות ומסכימה שיחסים מילה מאוסה למדיי.
בכל מקרה, אם רוצים שיגיע מי לבקר במדורנו השוקק, אהבה ומיניות בהחלט יכול לקפל בתוכו את כל הצורות הלגיטימיות, כולל פוליאמוריותנו...

חזק לעוסקים במלאכה,
ויאללה, אלה לי לה, תעבירי את הדיון כבר למקומו הראוי!..

_{לא ללחוץ, לא ללחוץ הערת אלה בזמן העברה ועריכה}

רבים מאיתנו נשארים בארון ומצניעים את האהבה הרבה שלנו.. וזאת בגלל העדר עדינות והכלה מהסביבה. לא לחינם ההומואים והלסביות יוצאים במצעד הגאווה מוחצן.
אני מבקשת מאלו ש"אין להם בעייה" עם פוליאמוריה, אבל לא חיים פולי או שואפים לזה.. מבקשת שיצניעו קצת ושימנעו מלקפוץ ולהביע את דעתם בפזיזות, כן, גם לגבי שם המדור ומקומו. זה מאד לא נעים ולא מכיל ואין סיכוי שהמדור או הנושא יתפתח כאן ככה.
אני רואה שיש כבר את הדף פוליאמוריה בעברית וחלק מהטעונים כבר עלו שם (ולדעתי להעביר את הדיון המאוס הזה לשם), לגבי שילוב המדור תחת מדור אחר.. אני מבינה שיש אנשים שחושבים שכמות הדפים לא מצדיקה אינדוקס כביכול, אבל היו כאן כבר כמה שאמרו שמעריכים את הדף ואת האינדוקס כפי שהוא וכך גם אני. מבקשת להפסיק עם הקטנוניות, להפסיק להציע למחוק דפים "לא מוצדקים" כשיש משתתפים גם אם במיעוט שרוצים את הדף (ומצד שני להאשים בהצפה כשדיון מתחיל לפרוח).

תודה פולי

אשנה את שמך בהודעות הקודמות היום או מחר

לגבי היאללה, הייתי שמחה. אבל כל פעם שאני רוצה לשנות משהו קופצות בעלות דעה רבות וכעוסות.
נעשה את זה לאט וסבלני. המדור הזה הרגיז רבות בעבר, עכשיו צריך לראות איך לשמר ולחדש אותו תוך הפגנת היופי.

יש לי תחושה שאנו בכיוון הנכון

אלה

להפסיק להציע למחוק דפים
הציעו לשנות את שם הדף, ולערוך אותו כך שיהיו בו קישורים לדפים בבאופן, לא למחוק אותו.

והדיון כאן לא מאוס, איפה עדינות והכלה מצידך?

אני מבקשת מאלו ש"אין להם בעייה" עם פוליאמוריה, אבל לא חיים פולי או שואפים לזה.. מבקשת שיצניעו קצת ושימנעו מלקפוץ ולהביע את דעתם בפזיזות, כן, גם לגבי שם המדור ומקומו. זה מאד לא נעים ולא מכיל ואין סיכוי שהמדור או הנושא יתפתח כאן ככה.
מצטערת. אני מביעה את דעתי גם בנושאים שאני לא "חיה" או "שואפת" אליהם. ספציפית פה, אני דווקא כן חיה ושואפת אל חוויית שימוש באתר באופן טבעי.
אני לא נוטה להביע את דעתי בפזיזות, למרות שכבר קרה לי.

<הגאווה לא היתה מספיקה להומואים וללסביות ללא תמיכה מסביב.>

אלה לי לה, אנחנו שתיים: פולי פלונית(אנוכי) ופולי אלמונית, מבלבל אך אפשרי.
לא רוצה להתקטנן, אבל דבריי יוחסו לאלמונית בינינו...
רק בשביל הרקורד...
ואם הבנתי נכון (לא הייתי פה אז..), מה שהרגיז אנשים בעבר, היה בעיקר התכנים וחשיפתם פה, עם קישורים, תירגומים וציטוטים למיניהם. והלו לשם כך התכנסנו דווקא כאן, חבר המעוניינים...
כרגע נראה שמנסים להתיש בבירוקרטיה, מסגרות ודיקדוקי חוקים, שכבודם במקומם יונח... במקום הראוי, כפי שכבר ציינתי.
אהבה, אחיותיי...

כרגע נראה שמנסים להתיש בבירוקרטיה, מסגרות ודיקדוקי חוקים
וזה קורה באתר חופשי שאין בו חוקים

פולי פלונית בילבלת אותי כהגון. אבל זה טוב, שיעור בשימת לב לפרטים

טעיתי בשינויי השמות בהודעות?

אני לא מותשת במהרה. במיוחד בגלל הנכונות ללכת לאט. אל חשש, תוך זמן מה הרוחות ירגעו והעריכות יצליחו לצאת להנאת הרוב.

משכנעת עצמי בחיוך

לעצמי ולכולן
אלה

אוף הימים החמים והגברים.

לפעמים נדמה לי שאין באמת סיכוי למצוא את מערכות היחסים שאני רוצה לקיים בצירוף לגבר. לפעמים נדמה לי שפשוט אין גברים.
כולם ילדים. עד מתי אני אצטרך להיות הדמות הבוגרת בקשרים בהם הבחור מבוגר ממני בעשר או שלוש עשרה שנים?
רוב הנשים שאני מכירה בזוגיות טוענות שלתמיד. שגברים תמיד נשארים ילדים.

דווקא פוליאמורית אחת איתה דיברתי על הנושא טענה שלא. שאיש שלה הוא גבר אמיתי.
והדגימה את הטיעון שלה בכך שהוא לא מקנא אלא ממוקד בהנאה ובטוב שלהם כזוג וכקבוצה. ובוחר בבגרות
היא יודעת שהיא נמצאת עם גבר ולא עם ילד. ובפעמים שפגשתי אותו. האדם שהוצג לפני באמת הרגיש כמו גבר.

איפה מוצאים אותם?

ואחרי פינת הקיטורים

מה אתם ואתן מחפשות בקשרים?

מתוקה אחת

קודם כל קבלי חיבוק-חיזוק על התעקשותך הראויה למען הדף-מדור, לא משנה, העיקר הנושא, שהוא חשוב בעיני לאין ערוך...לא כביטוי של עוד טרנד מתייפייף של אנשי השוליים שנהנים להיות שונים, אלא כביטוי של התפתחות פנימית עמוקה ומהותית....ושוב ושוב, לא ננום ולא נישן לא נשקוט ולא נחריש, ונשוב להזכיר ליקום ולברואיו גם שמדובר על מצב של אהבה מתרחבת שמוצאת לה ביטוי בקשר עמוק עם יותר מבן-אדם אחד...ולא על יחסים פתוחים או שאר ביטויים שמכסים על מה שסבתא שלנו היתה קוראת: פריצות מינית...
לפחות כך מבינים זאת חמורי הבשן...

ולשאלתך.....
_לפעמים נדמה לי שפשוט אין גברים.
כולם ילדים._

אז זהו, שלי לפעמים נדמה שפשוט אין אנשים [גברים / נשים] כולם ילדים...כמובן שלא כולם..רובנו....
ולי דווקא נראה היה שיותר קשה למצוא בנות שיוכלו לחיות בהרמוניה אמיתית עם רעיון הפוליאמוריות...ולו בגלל, הצורך בבטחון בקשר שכה מאפיין את בנות-חווה....
הבנים, מצידנו, חושפים ילדותיות מסוג אחר....אך, לעייתתה אניח לכן לטפל בנושא...

ועל השאלה שלא נענתה - בקרוב..

מה אתם ואתן מחפשות בקשרים?

אוי זה קל . אני תמיד (טוב מגיל 14 ) חלמתי לע מערכת יחסים בשולושה עם בחורה אחת ובחור אחד .בניגוד להרבה אנשים שחושבים שפוליאמוריה זה רק חופש אני חולמת על יותר אינטמיות ואנטיומיות שאפר להשיג רק עם ויתר אנשים

מה כבר יכולה לבקש מרובת-אהבות בקשר?! את מה שמחפשים בקשר... רק ברבים! אני מאוד אוהבת להתאהב ולאהוב, צריכה אינטימיות כמו אוויר לנשימה, תקשורת טובה ובגובה העיניים, שותפות ושיתופיות... ח-ב-רות(!!!)... מה שכיף בפוליאמוריה, היא העובדה שאתה יכול לאהוב אנשים שונים לחלוטין זה מזה, במראה ובאופי, שכל קשר ביניהם הוא מקרי ואתה בהחלט, אבל לכולם נוח עם זה, ושלם... לא חופרים את מה שאין. נהנים ממה שיש..
אני אוהבת אמת בקשר. יכולת לבטא את כל מה שבפנים (הטוב והרע!) כמו שהוא, בלי הסתרות, בלי משחקי כוח... מוכרחה להגיד שהפוליאמוריה עשתה לנו שירות נהדר בעניין הזה, גם בזוגיות שלנו וגם בקשרים אחרים שנבנו.. הכל על השולחן מהתחלה. מה שלא מתאים - למישהו, שחשוב לנו - אין לו קיום!
השיח פתוח - לא רק היחסים...
וכן אלה לי לה, גברים הם ילדים. זה מה שמעצבן בהם וזה גם מה שנפלא בהם... לעתים אף מעורר קנאה.
מניחה שזה קשור אף במידת מה, להיותך (והיותי אני, לצורך העניין!) בוגרת, דומיננטית ודעתנית-מה...
מניסיון - אנחנו מושכות ונמשכות להפוכים מאיתנו. לא גורף אבל בהחלט קיים.
ויש גם הרואים בפולים בכלל (ומשתאים דווקא מול הנשים ה"בוגרות" לכאורה) חבורה של אנשים ילדותיים משהו, שאינם מסוגלים לדחות סיפוקים, לכבוש את יצרם ולהקדיש את אהבתם וחייהם לנשוא אחד נבחר... כיאה לבוגרים אחראים בחברה בריאה..

חמוריקו... מתרשמת כי ידע אבוס בעליו. מסכימה עם כל מילה, מתפעלת מן הניסוחים הקולעים.
ו...הבשני אכן?

על הקהילה השפויה לעמוד בכל תוקף על החובה המוסרית לבגוד בבנזוג אחד בלבד בזמן נתון.

על הקהילה השפויה לעמוד בכל תוקף על החובה המוסרית לבגוד בבנזוג אחד בלבד בזמן נתון. חח..צווי לי..דע לך שאתה מסתכן בסקילה....

תודה לך פולי פ....לא בשני...הבשן הוא לא בארצות ניכר היום?

אני, גאוגרפית, במרכז העניינים...[ענייני באופן]

אני פולי רק בתודעה....דווקא הייתי שמח להכיר אנשים שחיים ככה...

על הקהילה השפויה לעמוד בכל תוקף על החובה המוסרית לבגוד בבנזוג אחד בלבד בזמן נתון.
:-d

רוב הנשים שאני מכירה בזוגיות טוענות שלתמיד. שגברים תמיד נשארים ילדים.
אני אמנם מונוגמית, אבל מסכימה עם החברה הפולי שלך. זה ממש לא הכרחי, לא כל הגברים נשארים לנצח ילדים (במובן השלילי, כן? שלא לוקחים אחריות מלאה על החיים שלהם. את הרעננות הילדית דוקא כדאי לכולנו לשמר). תמשיכי לדרוש את הטוב ביותר, בסוף זה ישתלם

לא לא לא צויליך, אתה מפספס את הפואנטה

על הקהילה השפויה לעמוד בכל תוקף על הזכות הרבה לחיות את חיינו ביושר וללא בגידות כלל

[-:

וואיי וואיי הרמת לי להנחתה...
לא באמת....
ככה :

יש אנשים שיבינו ביושר וללא בגידות בכלל כלחיות את האמת שלהם, את הרצונות שלהם.
ויש שיאמרו, נכון, צריך להישאר נאמנים לבנזוג no matter what . מה נקרא יקוב הדין את ההר ובל יערוך כרת תשמיש עם שאינה מותרת לו.
אם אתה חי ביושר ( ביושר ) אתה לא יכול לבגוד באף אחד, כי בגידה היא שקר. שלזה כוונתך אאל"ט...

ותיזהרי אה?, כי עוד לא נכנסתי בכלל למה זה שפיות, קהילה, תוקף וזכות.
(-: