איזה דף מצוין.
רק חבל ששם הדף קצת ארוך... אפשר לקצר?
ולעניין:
לי יש אמא מופלאה. אני מעריצה אותה ומתה עליה. יש לה המון מעלות.
וגם כמה חסרונות
ותקופה ארוכה היחסים בינינו לא היו כל כך טובים. לא ידענו איך להיות קרובות בלי להתכסח.
אחד הדברים שהכי בולטים לי, שהמזג שלנו (שלי ושלה) מאוד שונה. למשל, אני אוהבת להתפסכלג ולדבר על "יחסים" ולעשות שיחות נפש, והיא מתרחקת משיחות נפש ומדיונים מעמיקים חבל"ז. לא התדר שלה. אז לקח לי זמן ליצור בינינו "תרגומון" שיתרגם את הכוונות שלי למשהו שיתאים לה, ואת האמירות והמעשים שלה (=מחוות האהבה שלה) לשפה שלי, כדי שאני אדע שבמעשים אלה היא באמת אוהבת אותי, ולא סתם מנג'סת ומעצבנת.
עוד משהו בולט היא שיש בה נזקקות גדולה. למשל, יש לה חרדות ודאגות של מה יקרה אם דברים ישתבשו. אז אף פעםהיא לא ניסתה להפיל אותה עלי באופן הפולני הידוע לשמצה (ויש דוגמאות ממנו בדפים רלוונטיים באתר), אבל באופן לא מודע לפעמים היא כן הפילה את זה עלי, ופעמים אחרות אני חשתי את הנזקקות וניסיתי להיענות לה, ויצא מפוצלח. הרבה זמן עבר עד שהבנתי שזה לא מתפקידי להיענות לקריאה הבלתי מודעת שלה לעזרה, שבאופן הכרתי היא לא תרצה את עזרתי ותדחה אותה, שהעזרה שאני מציעה ממילא לא מתאימה לה (ראי סעיף א' - מזג שונה) ועדיף לי פשוט
לא לנסות לעזור!
אז איך בכל זאת נראים יחסים טובים עם אמא כזאת?
א. הומור! אפשר לדבר אתה, לצחוק אתה, לצחוק עליה. יש לה חוש הומור מעולה והיא מאוד אוהבת שמקניטים אותה ויורדים עליה בבדיחות דעת טובת לב. בעלי מעולה בזה. כשהיא מתחילה להיכנס לסרטים נוסח "אבל מה יהיה אם מישהו לא ידע את הדרך לפיקניק" הוא מבטיח לה שיהיה איום ונורא, אנשים יגיעו בטעות לאילת ולא יחזרו, כל הארוע ייהרס והמשפחה לא תסלח לה לעולם
.
זה ממש מרגיע אותה!
ב. תרגומון!!! כבת אני מודעת למחוות האהבה שלה, וכל פעם שהיא עושה אותן אני מזכירה לעצמי שאלה מחוות של
אהבה, גם אם כשלעצמן הן עולות לי על העצבים, גם אם אני הייתי מדעיפה שזה יהיה משהו אחר. דוגמה קלאסית: הרצון שלה להאכיל אותי. זה תמיד עלה לי על העצבים. הרגיש לי התערבות בצלחת שלי (ואני מאוד רגישה לאנשים שמתערבים לי בצלחת).
ואז, באחד הרגעים הכי קשים של חיי, כשסיפרתי להורי את
סיפור האונס שלי, ודיברנו עליו ודיברנו עליו, באיזשהו שלב אמא שלי אומרת: "טוב, מה זה חשוב בעצם, מה שהיה היה. רוצה לאכול משהו?" בלי התרגומון - הייתי עלולה להיעלב ולהיפגע עד עמקי נשמתי. אבל זו היתה מחווה של אהבה ודאגה כנה! היא
לא טובה בבחבושי נפש, היא
כן טובה בלבשל ולהאכיל. היא רצתה לעזור לי בדרך שהיא טובה בה. פשוט מאוד. ובאותו יום, בניגוד לכל הפעמים שבעבר - קיבלתי את האוכל שלה באהבה ובהכרת תודה. ונהניתי מכל ביס
ג. תרגומון מהצד השני - כאמא, אם תהיה לי בת, אני מניחה שאשתדל להיות מודעת לפער בין מה שאני מתכוונת למה שהיא שומעת. אם יתברר לי שיש פער כזה, אני מאוד אשתדל להסביר לה אותו. פשוט להגיד לה: "כשאני אומרת לך ככה וככה וככה, אני עושה את זה מתוך אהבה ודאגה כנה. זו הדרך שלי להביע אהבה. אולי זה לא מה שהיית רוצה, ואני אשתדל להביע אהבה
גם בדרכים אחרות שיתאימו לך יותר, אבל תמיד תזכרי, כשאני
כן אעשה את זה - למה אני מתכוונת! אני מתכוונת שאני אוהבת אותך!! וזו הדרך שלי להגיד את זה! וקשה לי להאמין שאני אגמל לגמרי מהדרך הזו, כי זו אני. זה מה יש".
ד. לעשות דברים שמתאימים לשתינו. רק אחרי שהיחסים בינינו השתפרו, פתאום גיליתי שנורא כיף ללכת אתה לבית קפה ולקשקש על לא-כלום. זו דרך בילוי שחביבה עליה, זה מה שהיא עושה עם חברות שלה, ועד אז איכשהו לא עלה על דעתי שאנחנו יכולות לעשות את זה ביחד. אז התחלנו בזה, והיה פשוט כיף. לא ניסיתי לדבר אתה על דברים "משמעותיים", סתם קישקושיה ופיטפוטיה ומילוליה. וזה היה נורא כיף!
או למשל: להכין ביחד חרוסת לפסח. איכשהו הפכנו את זה למסורת משותפת לשתינו. זה פשוט נורא כיף. אני באה אליה הביתה, היא אחראית על החומרים ואני אחראית על לטחון הכל במטחנה הידנית - משהו שקשה לה. ותוך כדי זה המון פטפוטים.
ה. וכהשלמה: להימנע מדברים שבפירוש לא מתאימים לאחת מאתנו. למשל: שיחות נפש - לא מתאימות לה. לעשות קניות ביחד - לא מתאימות לי. כלומר, היא תמיד היתה רוצה לקנות לי בגדים, ומנסה לשדל אותי ללכת אתה לקניות. ניסינו. לא הולך, ואני מטפסת על הקירות. הטעם שלי לא מתאים לאיך שהיא היתה רוצה להלביש אותי, יש פער בלתי ניתן לגישור. אז החלטתי שאני לא עושה את זה, כי זה עניין אבוד, לא מתאים לי. אבל מה'כפת לי להצטרף אליה כשהיא קונה
לעצמה בגדים? מדי פעם, ככה בכיף שלי. זה בסדר.
וכן הלאה, תמציאי תסריטים עם הפרטים שרלוונטיים לך, אבל על אותו עיקרון.
מאחלת לך אמהות נפלאה ו"בנותיות" יותר ויותר טובה עם כל שנה שחולפת.
