אבא סבבא אמא קרציה

באמת? אני מצטערת לשמוע. קיוויתי שאצלך המצב יותר טוב...
קומונת אימהות - רעיון מדליק!!
לעזאזל הגברים!

קיבלנו המלצות על כמה מטפלים.
היום דיברנו על זה. כרגיל, הדינמיקה של השיחה היתה דפוקה מההתחלה ("למה אתה שואג עלי 'מטומטמת' לפני הילדים? וזה לא היה במצב של קריז לסיגריה בשבת, זה קרה [שוב, וללא התגרות מצידי] אחרי שכבר עישנת!" - אין תגובה. "אתה זבל". - אין תגובה. - "זבל מסריח!!" אני מתחממת. אז למה את רוצה להישאר איתי?).
כהרגלו, הוא מיהר להכריז שאין טעם לנסות להמשיך. כהרגלי, טענתי שזה חסר אחריות כלפי הילדים.
אני כל הזמן בעמדת חולשה פה.
שיגע אותי החיוך המלא שביעות רצון עצמית שלו. שאלתי אותו אם זה רק פאסון או שככה באמת הוא מרגיש. הוא לא ענה.
הוא סיכם את השיחה בכך שאין טעם לקבוע במצב הזה פגישות אצל מטפל.
אחרי שהוא הלך אמרתי לעצמי שאני לא צריכה כל הזמן לרקוד לפי החליל הקריזיונרי שלו, והתקשרתי למטפלים. אחד חרדי, שטענו שהוא מדהים, וקיוויתי שהוא יוכל להרביץ בו קצת ערכים, אמר שהוא מלא. מטפלת אחרת ששוחחתי איתה באה בחשבון, אבל לדעתי היא צעירה למדי מבחינת ניסיון - ופה מדובר בצומת הרת גורל.
מחר אמשיך לחפש.

אני זו שאמרתי לך במעלה הדף לא לפרק ולעשות הכל כדי לשקם את היחסים.
כמו שאת מתארת את היחסים כרגע הייתי אומרת לך דווקא לנפנף אותו.
שירוץ הוא אחרייך אם הוא רוצה. רוצה ללכת? בבקשה, הדלת פתוחה.
וכן, אני יודעת כמה זה לא פשוט לגדל ילדים לחוד/לבד וכן אני בעד לנסות לשקם יחסים, רק שמניסיון החיים שלי כשמישהו מחליט שהוא לא רוצה, מה שתעשי כרגע לא ישנה ולכן עדיף לך לטובתך האישית פשוט לפתוח את הדלת ולהגיד לו שאת משחררת אותו. את הטיפול הייתי משאירה יותר לגישור כדי שהצעדים הבאים שלכם לא יהיו הרסניים לילדים ולכם (בעיקר לך).
רוקדת לאור ירח

מצב מחורבן כזה.
אני במצב רוח מעוך, לא רחוק מדיכאוני. כל היום אני מתעסקת עם זה, בלילות אני מתעוררת ומתקשה להירדם.
איך, איך הוא יכול להרוס את החיים של שלושת ילדינו.
ואת החיים שלי.
ומה הולך להיות. קשיים עצומים עומדים בפנינו בבניית החיים בגירסתם החדשה.
כשאני עם הילדים, פתאום מציפות את עיני דמעות ואני עושה מאמצי על להסתיר אותן.

הוא, לעומת זאת, לא נראה סובל בכלל. להיפך.
והבנזונה הזה גם משפיל אותי בכייף מול הילדים, כאילו ששורה עליו רוח סדיסטית. "תלכי מפה" הוא צועק עלי, האפס הזה, כשאני מלבישה ילד ומבקשת ממנו לעזור לי עם ההרדמה.

והדימוי שיש לו כלפי חוץ? ההיפך הגמור. אדם כריזמטי, מרשים, עושה רושם מאוד ערכי ומוסרי.
חרא כזה.

יש בי יצר לפגוע בו, ואני לא יודעת איך. אני לא מגיעה אליו.
חשבתי, אם הוא עוד פעם קורא לי מטומטמת לפני הילדים, לכתוב לו בטוש על אחד מספרי התורה היקרים שלו - "מטומטמת נישאה לצדיק", או משהו כזה.

הבעיה, שזה יפתח עידן חדש והרסני של פגיעה ברכוש האחד של השני, ואני ממש לא רוצה בזה.

פלונית שהזכירה למעלה פסיכולוג - אשמח לקבל המלצה (ללא פרטים המסגירים איזור).

עזבי אותך משטויות. תתקשרי כבר מחר בבוקר לאיתן יעקובוס, 0528701714, בדכ צריך להשאיר הודעה והוא חוזר.

שליחה על ידי פרח* » 12 ינואר 2010, 23:54

עזבי אותך משטויות. תתקשרי כבר מחר בבוקר לאיתן יעקובוס, 0528701714, בדכ צריך להשאיר הודעה והוא חוזר.
מצטרפת להמלצה! הוא מקבל גם בירושלים וגם בתל אביב, והוא הבן אדם הכי נעים, אמפתי, קשוב ורגיש בעולם.
וכמובן מטפל מעולה.
בהצלחה.

חשבתי, אם הוא עוד פעם קורא לי מטומטמת לפני הילדים, לכתוב לו בטוש על אחד מספרי התורה היקרים שלו - "מטומטמת נישאה לצדיק", או משהו כזה.
לא כדאי לך, כי זה ילכלך אותך בעצמך ותגעילי את עצמך.
אבל, אולי כן כדאי לתת לו לצאת מהבית לתקופה. זה שהוא קורא לך "מטומטמת" בכלל וליד הילדים בפרט זה חמור ביותר! הוא יודע שאת ממש לא רוצה להתגרש, אז הוא מעז לנקוט באלימות מילולית. אולי תראי לו שאת לא מפחדת יותר מהפרידה.

הוא קורא לך מטומטמת, את קוראת לו זבל מסריח

שליחה על ידי נגה* » 13 ינואר 2010, 10:13

הוא קורא לך מטומטמת, את קוראת לו זבל מסריח
כן.. את יכולה לעזוב אותו אבל רוב הסיכויים שמערכת היחסים הבאה שלך תראה אותו הדבר. לפחות אם היית מנסה להתנהג אליו כמו שאת רוצה שיתנהג אלייך אפשר היה להבין למה את מתקרבנת, אבל כל עוד שניכם מתנהגים כמו בהמות ליד הילדים, באמת אין לכם סיכוי.
אין ספק שהוא מתנהג רע, אבל ההתנהגות שלך לא טובה יותר.
חבל שלא אמרתי את זה לחברה שלי לפני שהיא התחילה עם הליכי הגירושין, ואני מתנצלת על הבוטות, אבל אולי היא תועיל. אם לא, תמחקי. את חייבת להשתנות כדי לשנות.

אחרי שהוא הלך אמרתי לעצמי שאני לא צריכה כל הזמן לרקוד לפי החליל הקריזיונרי שלו, והתקשרתי למטפלים.
למה ככה? למה? למה? למה? להכריח אותו להישאר אתך אם לא טוב לך ולו אחד עם השניה.
המצב לא טוב גם לילדיך שאת כה דואגת להם.
אתם בסחרחרה כל כך הרבה זמן לא כדאי שתצילי את חייך וחיי ילדיך לחוד ממנו?!
תהליך גירושים זה קשה ומדכא כפי שציינת שאת מרגישה וכפי שחוו כמה מחברותי, כנראה שיותר קשה מכך זה חיים שלמים מררים נטולי אהבה וכבוד הדדי.
אם בכל מקרה את מחליטה ללכת למרות כל הסיכויים אז גם אני ממליצה על איתן יעקובסון בחום וחשוב לזכור שהוא לא קוסם הכל מתחיל ונגמר בכם.
תשתדלי להרים את רוחך מעלה, נסי לדמיין חיים חדשים וטובים.

_איך, איך הוא יכול להרוס את החיים של שלושת ילדינו.
ואת החיים שלי._
גירושים הינה תוצאה של הרס מערכת זוגית ולא הפוך ייתכן וחייכם ישתפרו בעתיד כתוצאה מהפרוד.
שירבה בך האור

יש לי תחושה שאת תופתעי מכמה החיים שלך ישתפרו אחרי המשבר הזה.
לפה או לשם, הרי ככה זה לא יכול להמשיך.

והשנקל שלי: החיים שלי, כבת להורים גרושים, היו הרבה יותר יציבים אחרי שההורים שלי התגרשו.
המריבות האיומות האלו גרמו לכזה חוסר ביטחון. אלה פשוט חיים בחרדה מתמדת.
הגירושים היו שבר נוראי אבל הכרחי. בדיעבד אני שמחה שהם קרו.

קשה לי לוותר על החלום שנהיה משפחה מאושרת, שמחה, מלוכדת.
אני חושבת שצריך להזיז הרים במאמץ לשקם את הזוגיות ואת המשפחה, על מנת למנוע גירושים.
כמו שכבר אמרתי, להמשיך בשיגרה של מריבות ומתחים זה בוודאי לא רצוי לאף אחד.

חשבתי, מאחר ואני לא מצליחה למצוא יועץ זוגי טוב, חזק (שבעלי - אשף המילים והרושם - לא יוכל לסובב אותו על האצבע הקטנה), מנוסה ושיכול לעשות את העבודה במהירות, אולי לנצל את ההסכמה שלו ללכת לייעוץ ולשלוח אותו לבד לפסיכולוג. עבודה שלו עם עצמו יכולה אולי לטלטל אותו ולהאיר בפניו שורשים של דפוסי התנהגות שלו, או פתולוגיות למיניהן, וגם להביא אותו להכרה שיש לו מתחת ליד פוטנציאל למשפחה נפלאה.

וכעת, לתלונת היום.
אמש הוא יצא לבלות, כפי שהוא נוהג לעיתים קרובות. חזר בשש בבוקר. כהרגלו, לא טרח חלילה להתקלח, גם לא לרחוץ ידיים או פנים או לצחצח שיניים. רק פשט בגדים ונכנס כמו שהוא - מריח כמו מאפרה עמוסה - למיטה של הילדים.
כל בוקר אני מאווררת את חדר הילדים, שמריח כמו פאב. הילדים שלי מעשנים פאסיביים כל לילה.

אולי כן כדאי לתת לו לצאת מהבית לתקופה.
אולי תראי לו שאת לא מפחדת יותר מהפרידה.
אני מאוד מפחדת מהפרידה. אני רואה איזה לילות מסויטים עוברים על שני הילדים שרגילים לישון איתו (כשהוא אינו במיטה איתם - כמו אמש - הם מתעוררים וקוראים לו ומאוד קשה להרגיע אותם). אני מדמיינת את הילדים מתפרקים לי מול העיניים. כל מיני התנהגויות שנובעות ממצוקה, אלימות בבית וגם בבית הספר או בגן, הרטבה במיטה, פחדים עמוקים שלא מרפים.
הם אוהבים אותו וקשורים אליו, ועזיבה שלו את הבית תפצע עמוקות את נפשם. זה יהיה בשבילם משבר אמון נוראי עם העולם. הם לעולם לא יוכלו יותר לבטוח באף אדם, וגם לא יעריכו יותר את התא המשפחתי.

יש בי אמנם דחף לבעוט לו בתחת, "אתה רוצה ללכת? לך!!". אבל ברור לי כי אם הוא יעזוב, הוא לא יחזור. הוא יחגוג את חיי החופש החדשים שייפתחו בפניו.
הרצון שלו לחזור עשוי להתעורר רק אחרי שנים, כשהוא יבין מה הוא הפסיד ומה גרם לו ללכת.

למה ככה, ההתנהגות שלו מראה בבירור שהוא בורח מהבית. לא טוב לו, ממש רע לו.
אם את רוצה שינוי, את זו שצריכה לשנות את עצמך כי אינך אחראית לשינוייו אלא לשלך.
לפי תיאור המצב, כפי שאת מספרת, נראה שאת אחראית לא פחות ממנו על המבוי הסתום שהגעתם אליו.

אולי לנצל את ההסכמה שלו ללכת לייעוץ ולשלוח אותו לבד לפסיכולוג. עבודה שלו עם עצמו יכולה אולי לטלטל אותו ולהאיר בפניו שורשים של דפוסי התנהגות שלו, או פתולוגיות למיניהן, וגם להביא אותו להכרה שיש לו מתחת ליד פוטנציאל למשפחה נפלאה.
אולי תלכי את ליעוץ לבד? תנסי לטפל רק בעצמך ותראי אם זה משפיע לטובה גם על השאר?
לפי מה שאת אומרת, נראה שהוא לא באמת רוצה לטפל בבעיה כי הוא כבר החליט שפרידה זה הכי מוצלח בשבילו.
יכול להיות שהטיפול שלך בעצמך יכלול גם ראיה יותר אופטימית לעתיד, גם אם תפרדו.

על פניו, מקריאה חוזרת של הדף מתחילתו, נראה לי שיש לך התנהלות לפי השקפות עולם מאד נחרצות (אפילו נוקשות) כך שכל חריגה ממנה נראית לך כ"אסון". בתחילת הדף דיברת יותר על מזון בריאות ועכשיו על חזון שלמות המשפחה. לי זה נשמע כמו חרדה גדולה מכל יציאה מעולם ברור ומסודר שבראת בדמיונך.
האם זה נכון או שאני מפספסת?

אחרי שהוא הלך אמרתי לעצמי שאני לא צריכה כל הזמן לרקוד לפי החליל הקריזיונרי שלו, והתקשרתי למטפלים.
זה מאבק שליטה חריף מצדך - הרעיון של עזיבה הוא רעיון מצוין. אבל את לא יכולה לשאת שהרעיון הזה יבוא ממנו. לכן את מתנגדת לו.

אני מאוד מפחדת מהפרידה. אני רואה איזה לילות מסויטים עוברים על שני הילדים שרגילים לישון איתו (כשהוא אינו במיטה איתם - כמו אמש - הם מתעוררים וקוראים לו ומאוד קשה להרגיע אותם).
זה לא בגלל הפרידה... זה בגלל האי-פרידה.

למה ככה, הלב יוצא אלייך. נשמע שאת חיה בתוך סיוט.
הפתרונות?
אולי להתחיל להיות הכי נחמדה שאת יכולה כדי לתת לזה צ'אנס אחרון ולתת לו לרדת מהסולם. מה יש לך להפסיד? הרי אם תתגרשו, הם יאכלו ביסלי מול המחשב כשהם יהיו איתו. אז תני לו לתת להם ביסלי וזבל כמה שהוא רוצה, ותשאלי איך היה בפאב, ותהיי מקסימה. לא יילך? לפחות ניסית.

או אולי להתחיל להתכונן נפשית לפרידה. יש סיכוי שאת לא רוצה לחיות עם מישהו שוביניסט שרוצה הערצה מוגזמת מהאשה. קשה לי להאמין שישתנה.

אני מבינה אותך. לי לקח שנים להתרגל לרעיון הגירושין. עדיין לא התרגלתי, אבל בטוח שיהיו לזה גם יתרונות.

_והשנקל שלי: החיים שלי, כבת להורים גרושים, היו הרבה יותר יציבים אחרי שההורים שלי התגרשו.
המריבות האיומות האלו גרמו לכזה חוסר ביטחון. אלה פשוט חיים בחרדה מתמדת.
הגירושים היו שבר נוראי אבל הכרחי. בדיעבד אני שמחה שהם קרו._

למה ככה אני מציעה לך לקרוא שוב ושוב את המשפט שציטטתי למעלה שכתבו לך כאן
להשאר ביחד בשביל הילדים זו טעות קלאסית ומי שסובל מזה הם כמובן - הילדים!
תבחני שוב לעומק את האמונות שאת מחזיקה עמוק בפנים וגורמות לך סבל רב ("העבודה" של ביירון קייטי - כבר המליצו לך כאן בדף בטוח)
אני נמצאת היום בתהליך פרידה מתקדם ומאמינה בלב שלם שהילדים שלי רק ירוויחו מזה
לך יש הזדמנות גם להכנס לזוגיות חדשה וטובה בעתיד כך שהתמונה שלהם על זוגיות יכולה להתאזן יום אחד
וגם לא יעריכו יותר את התא המשפחתי
והיום הם כן מעריכים את התא המשפחתי?? המצב שאת מתארת הוא בלתי נסבל לילדים וזו בטוח לא זוגיות מאושרת המהווה להם דוגמא לאיך זוגיות טובה אמורה להראות

ועזיבה שלו את הבית תפצע עמוקות את נפשם. זה יהיה בשבילם משבר אמון נוראי עם העולם. הם לעולם לא יוכלו יותר לבטוח באף אדם, וגם לא יעריכו יותר את התא המשפחתי.
זה סיפור שאת מספרת לעצמך שתוקע אותך במקום. חייך וחיי הילדים עשויים להשתפר באופן ניכר אחרי שיעזוב

כל מה שכתבתי זה כמובן ממקום שלא מכיר אותך כלל ולא את משפחתך, אני כותבת רק על סמך הרושם שהתקבל אצלי מקריאת הדף כך שאת מוזמנת לזרוק את זה לפח אם זה לא מתאים לך. אני כותבת מאכפתיות עמוקה ומפרגון, מקווה שלא יצא ביקורתי מידי בטון.

למה ככה יקרה
איך שכולנו רוצות לעזור לך...רוצות לעזור לעצמנו בעצם..
פתאום הבנתי את סוד הקסם של הדף הזה. הוא מרתק אותי ברמות גבוהות מאוד
וכנראה גם את שאר הקוראות כאן. אנחנו פשוט מאוד מזדהות איתו. יש בו כל כך הרבה צדדים ותת צדדים ונראה לנו שאם נפצח את הבעיה הסבוכה הזו,אולי גם לנו יבוא מנוח.
אני למשל,מאוד מזדהה עם אבא סבבה. מצאתי את עצמי כל כך הרבה פעמים רוצה לנוס, להתחיל מחדש. לא חופשיה לעשות את מה שאני רוצה בביתי שלי. תחת ביקורת תמידית ורק כשאני מתפרצת ויוצאת מדעתי מופיעה רגיעה לזמן מה. כבר כתבתי לך על כך.
מצד שני- אני גם מאוד מזדהה איתך בעומדך מול ההתנהגות הזיבלית שלו, חסרת הרחמים, האגואיסטית שאולי רק גברים יכולים לה: לישון מסריח מסיגריות במיטת הילדים, להיעלם עד שש בבוקר, לישון כל השבת, לצרוח מטומטמת ליד הילדים. זה ברור לי שלכל בית יש את הגרסה הפרטית שלו.

מצד שני, המצב שאת מתארת הגיע לקיצוניות שבטח לא פיללת שאת תגדלי את ילדיך באווירה כזו. אולי בגלל שהצד היותר מתוסכל במערכת הוא גבר. מאצ'ו לא קטן ודי אגואיסט .
אני חושבת שהגיע הזמן לפרידה זמנית לכמה חודשים.תתפלאי כמה זה מסדר את הראש ומרגיע את הנפש. תתפלאי איך תגלי אצלך הרבה צדדים סבביים שהדחקת לידו. תתפלאי איך הוא יתנהג כקרציה לילדיו כשאת לא לידו. יש מלחמת כוחות חזקה מאוד ביניכם ואתם חייבים לגלות את עצמכם מחדש אחד בלעדי השני, כדי לדעת איפה אתם מתחילים ואיפה נגמרים .
אני לא רוצה להרחיב בפרטים אבל אני עברתי כזו פרידה זמנית (פרידה פיזית ) לכמה חודשים.
אל תפחדי שהוא לא יחזור כי דווקא מהחוסר מבינים יותר מה היה. אם עתידכם להיפרד, יהיה לשניכם הרבה יותר קל להיפרד תחילה לכמה חודשים.
התגובות הקיצוניות של הילדים זה בגלל שהם במצב חרדה תמידי ולא בגלל שהם קשרים אליו.
אני יודעת שאת תצליחי להחזיר להם רוגע ושלווה הביתה. אני חושבת שאני אפילו מכירה אותך ואם זו את...את אישה מדהימה. תחזרי לעצמך והוא לא יוותר עליך.
תבקשי פרידה זמנית. שולחת לך חום ומגע אוהב

ויאללה..קומונת נשים...רעיון מעולה...

הי, זה הכל, למה ככה? בלי עדכונים? אנא ספרי מה קורה ומה שלומך.

קבעתי לנו פגישה אצל יועץ זוגי.
בינתיים המצב חרגיל, אולי מעט פחות מעיק עבורי ביומיים האחרונים. לא מתוך סיבות משכנעות, סתם ככה.

<קוראת, את רוצה לספר איך זה אצלך? באיזה שלב אתם? מה מצב היחסים ביניכם? מה את מרגישה, חושבת, חולמת?>

קוראת, את רוצה לספר איך זה אצלך? באיזה שלב אתם? מה מצב היחסים ביניכם? מה את מרגישה, חושבת, חולמת?
אנחנו פרודים כבר שנה. ביוזמתו. ילד אחד, אצלי. שומרים על יחסים מאוד מאופקים רוב הזמן. המריבות ביננו לפני כן גם היו יחסית מאופקות, אבל הקשיים של החיים (חובות, היחסים עם החמות ועוד) מאוד הקשו על הקשר. אני לא רציתי להיפרד, והוא כל הזמן אמר שהוא רוצה ולא האמנתי. בסוף הסכמתי להיפרד (אפילו שהוא פתאום התחרט, אבל היה לי ברור ברוב כאב שהוא אחרי זה שוב יחזור להגיד שהוא רוצה להיפרד, אז כבר לא הסכמתי להאמין לו שנישאר יחד).
עברנו גם ייעוץ, שלא עזר לנו להישאר יחד. בהתחלה כן, אבל אז הוא שוב רצה להיפרד. ייעוץ כן מכריח כל אחד להכיר בבעיות שלו. אבל, כמו שהמטפלת אמרה, מאוד קשה להכריח מישהו להישאר בנישואין.
אני לא רוצה לייאש אותך. מן הסתם, כל מקרה הוא ייחודי.
זהו. אני בכאב לב גדול מאוד מאוד.
אבל, יש גם יתרונות. לדוגמה, המון מתח ירד מהחיים שלי. המון. וכל הזמן זה הופך ליותר קל.

אני מציעה לך לא לוותר על היחסים ולעשות הכל כדי להישאר ביחד. אבל המצב הזה שבו הוא זה שרוצה להיפרד ובעצם בעל הכוח, הוא מאוד גרוע לשניכם. את חייבת להראות לו שלא תמותי אם הוא יעזוב. אני כל כך פחדתי להגיד "או.קיי. אם אתה רוצה להתגרש, שלום" שזה במידה רבה היווה אלמנט הורס ביחסים. זה אפשר לו להיות תמיד עם רגל אחת בחוץ.
אני חושבת גם שאולי אתם כן צריכים להיות תקופה לחוד. אולי הוא יראה מה הוא מפסיד. אולי גם לא, אבל עכשיו נראה שמה שבחוץ נראה לו מקסים. ואם הוא יחזור לדירה עלובה וריקה, זה כבר לא יהיה לו כל כך סבבה. הוא גם לא ימצא כל כך מהר מישהי שתסכים לקבל מישהו עם שלושה ילדים שצריך לשלם להם המון מזונות, וגם שרוצה שיעריצו אותו כל הזמן. הסיכוי שהוא ימצא הוא אפסי!! מישהי צעירה בלי ילדים לא תהיה מעוניינת בכל התיק הזה. מישהי יותר מבוגרת עם ילדים משלה, לא יהיה לה כוח לטפל בעוד "ילד".
בקיצור, הוא צריך לקבל קצת אומדן מציאות.

את צריכה להביא את עצמך למצב שבו את יכולה לחשוב שתיפרדו ועדיין להבין שלא תמותי מזה. ואז תפעלי מתוך כוח פנימי ולא מתוך היסטריה וחולשה.

עדכני מה קורה בייעוץ.

אני מציעה לך לא לוותר על היחסים ולעשות הכל כדי להישאר ביחד. אבל המצב הזה שבו הוא זה שרוצה להיפרד ובעצם בעל הכוח, הוא מאוד גרוע לשניכם. את חייבת להראות לו שלא תמותי אם הוא יעזוב. אני כל כך פחדתי להגיד "או.קיי. אם אתה רוצה להתגרש, שלום" שזה במידה רבה היווה אלמנט הורס ביחסים. זה אפשר לו להיות תמיד עם רגל אחת בחוץ
לזה בדיוק התכוונתי. שיראה שאת לא מפחדת מפרידה, את לא בכיס שלו ומצידך הדלת פתוחה. אין לך מושג מה זה יעשה לו.

רוקדת.

טוב. אז העניינים הידרדרו והסוף בפתח.
דווקא היה לנו מפגש עם יועץ זוגי בשבוע שעבר, והיינו אמורים להמשיך השבוע, אבל היה לנו ריב גדול ביום חמישי ובעקבותיו מעט הרסיסים שעוד נותרו ספק מחוברים התפרקו סופנית.

ביום חמישי חזרתי מהעבודה (הרחוקה) באחת עשרה בלילה. מצאתי אבא וילדים צופים בסרט.
כמו שהוא הודיע לי מראש, הוא תכנן לצאת. ואכן כשהגעתי, עייפה ומתה לישון, הוא התלבש והתכוון לצאת. אמרתי לו שלא מקובל עלי שהוא יוצא ומשאיר לי ילדים ערים בשעה כזאת. כצפוי הוא התעלם. אז השערתי את המפתחות של האוטו אצלי.
פאוזה: מדובר באוטו שהוא קיבל בשנה האחרונה מהעבודה, חדש ויפה, בניגוד לגרוטאה הפרטית שלנו. הוא "מרשה" לי להשתמש בו רק כשהוא "מרשה". כלומר עלי לבקש יפה רשות. זאת בסתירה לכך שכשהתלבטנו אם לקבל אוטו מהעבודה שלו או לחילופין לקבל העלאה במשכורת ולקנות אוטו חדש, מעולם לא עלה טיעון כזה, שישנה הגבלה על השימוש שלי ברכב (כאשר הרכב לא בשימוש שלו).
הוא נגנב מזה שאני לא נותנת לו את המפתחות. הוא פירק לי את התיקים בניסיון למצוא אותם. התחיל לפרק לי את הארון. פשוט שפך הכל על הרצפה (ואגב כך שבר כלי זכוכית יקר שירשתי מסבתי).
לא מצא אותם. "תני לי את המפתחות". "תן לי לפחות להתקלח". "תני לי את המפתחות!!!".
התכונן לצאת מהבית, אולי לחפש את המפתחות באוטו. בן ה-3 שאל אותו, אבא לאן אתה הולך, והוא ענה - אני הולך בכלל.
הלך. חזר.
שאל אם אני רוצה שהוא יעשה לי חיפוש צבאי - כמו שעושים בבתי פלסטינים, ספק חיפוש אמיתי ספק ונדליזם לשמו. עשה. ארון שלם, גדול, על בגדי הילדים והמצעים והכל, נגרף אל הריצפה.
הגבר הישראלי הטיפוסי, שאולף להיות כובש אלים בצעירותו.
נכנסתי להתקלח. הוא נעמד בפתח המקלחת, שזה צמוד לחדר הילדים. הילדים בינתיים כבר נרדמו, למרבה ההקלה. הוא הדליק סיגריה ועישן, מטר מראשי הילדים. "תני לי את המפתח". "סדר קודם את הבלגן שעשית".
יצאתי מהמקלחת, נכנסתי למיטה. הוא חטף את הכריות ובעט בהן "את לא הולכת לישון!!". "שאני אזמין משטרה?". "כן, תגידי להם שגנבת לי את האוטו".
התכסיתי, חטף לי את השמיכה והעיף אותה.
נשארתי במיטה. הוא התייאש ועזב, נסע עם האוטו הפרטי שלנו.

למחרת, יום שישי, תיקתקתי את הילדים בבוקר לבד, הוא ישן. באחת עשרה וחצי יצאתי למסע האיסוף הרגלי, הוא עדיין ישן. עשינו טיול קטן, חזרנו בצהריים, הוא איננו. נעלם עם האוטו הקטן (המפתחות של האוטו שלו היו עדיין אצלי). לא השאיר פתק. הנייד היה כבוי. שלח לי סמס שלא יגיע לשבת. עד עכשיו אני לא יודעת היכן היה, הוא הרי שומר שבת. בכל אופן הוא לא היה אצל ההורים שלו, ועם הגרוטאה שלנו הוא בטח לא נסע רחוק.

מאז אנחנו בנתק. אמרתי לו אתמול שלשנינו יש אינטרס לא לדרדר את העניינים עוד יותר, מה שרק יאמלל את כולם יותר, ולשמור על ערוץ תקשורת מינימלי. הוא לא ענה.
הבוקר שאלתי אותו מה עם הפגישה עם היועץ הזוגי. הוא אמר שאין טעם. שאלתי אותו מה הוא רוצה, הוא ענה להתחיל תהליך של גישור (במסגרת פרידה). אמרתי לו שלמרות התקף האי שפיות שלו ביום חמישי אני מוכנה לתת עוד סדק של הזדמנות, הוא ענה שהוא לא רוצה. "אז זה סופי ומוחלט מבחינתך?" - "כן".
שאלתי אותו אם הוא רוצה להתחיל מייד את הפרוצדורה של גירושין, או קודם להיפרד ללא צעדים פורמאליים. הוא ענה שלא חשב על זה.

אז זהו. אחרי 15 שנים איתו, ואהבה ענקית של כמה שנים טובות, אני הולכת למצוא את עצמי גרושה עם שלושה ילדים קטנים. ושבורי לב.

למה ככה, כואב לקרוא. לא יודעת אם לכתוב ולא רוצה לפגוע, את מוזמנת למחוק.

הרי אם תפרדו, את גם כך תצטרכי להשכיב את הילדים לישון לבד כשתחזרי מהעבודה. לא היה עדיף לשחרר ולתת לו את המפתח ובכך לחסוך את הסאגה? האם את לא יכולה לנסות לשחרר אותו לגמרי בעודכם יחד, לחיות את חייך ללא ציפיות ממנו, ובכך לנקות קצת את השטח והמרירות שביניכם?
לקבל במידת הצורך עזרה חיצונית בשכר כדי להתנתק מהתלות בו?

ממש ממליצה לך על איזה שהוא טיפול אישי בלי שום קשר אליו! האם את מטפלת בעצמך?
עבודה שלו עם עצמו יכולה אולי לטלטל אותו ולהאיר בפניו שורשים של דפוסי התנהגות שלו, או פתולוגיות למיניהן, וגם להביא אותו להכרה שיש לו מתחת ליד פוטנציאל למשפחה נפלאה.
ומה איתך?? מה עם עבודה שלך עם עצמך? יקירה, במבט מהצד באמת שגם את זקוקה לזה! לעצמך, גם ללא קשר לזוגיות! (שוב, אם לא מתאים לך תמחקי - זה נכתב ממקום אכפתי!)

מאחלת ומתפללת שתזכו את וילדייך להמון אושר שמחה ואהבה @}

אוי. באמת שובר את הלב.
מאחלת לך שתמצאי כוחות ותעברו את זה בשלום..

למה ככה יקרה, לא ייאמן מה שעת עוברת. זה שובר את הלב.

חשבתי וחושבת עליך כל היום.
קודם כל את אישה מדהימה, את יודעת, נכון??
ואני מצטרפת לדברים החכמים של דיצה, לשחרר אותו פיזית ורגשית - זה כל כך ברור ששדה הקרב בינכם כבר איבד את הגבולות. ואת נחלשת.
חזקי את עצמך - בכל דרך אפשרית. שימי את עצמך במרכז, התזונה של הילדים והשגרה שמופרת פחות חשובים.
קשה לי לכתוב יותר כרגע,
חיבוקים עוטפים.

חיבוקים עוטפים

אם במקרה קבעתם אצל איתן, אני מאד מאד ממליצה לך (מנסיוני) ללכת אליו לבד. זה יכול כ"כ לתמוך בך בזמן הקשה הזה, לעזור לך לצמוח מכל זה. פרגני לעצמך, מגיע לך.
חיבוקים.

גם אני פה במחבקות. אני חושבת שזה צעד נכון עכשיו כי
זה כל כך ברור ששדה הקרב בינכם כבר איבד את הגבולות. ואת נחלשת.
בסיטואציה הנוכחית את מאוד חלשה והוא רק מחפש לצאת מהמסגרת. אם יש איזשהו סיכוי לנישואין זה אם לא תגורו יחד, ותפעלו מבחוץ. כמו שעכשיו, כשאתם בתוך בוץ עמוק, אתם לא יכולים לראות שום דבר מעבר לבוץ. הוא בטח שלא יכול לראות כלום. הוא רק רוצה החוצה. כשיהיה בחוץ, אולי הוא ירצה לחזור. אבל כמו שזה נראה לו עכשיו, הוא רק מחפש את הדרך לצאת.
את לא צריכה את זה. זה מחליש אותך מאוד. אולי זה יעזור לך להבין שעכשיו אין ברירה, צריכים לפצל את הכוחות. לפעמים כשיודעים שאין ברירה זה עוזר.
מחזקת את ידייך.
ספרי מה קורה

אם במקרה קבעתם אצל איתן
אם במקרה מדובר על איזה איתן אחד מאיזור תל אביב, אז אם במקרה קבעתם אליו, תבטלו.
זו ההמלצה שלי.

שליחה על ידי פרח* » 26 ינואר 2010, 15:08

מדובר על איתן יעקובוס שעליו דובר והומלץ במעלה הדף.
הוא מאזור ירושלים אבל מקבל מדי פעם גם באזור תל אביב.
בשמת, על איזה איתן את מדברת? אמירה כמו שלך יכולה לבלבל.
איתן יעקובוס הוא מטפל מצויין, אמין ואחראי וחבל סתם להטעות.

אני הייתי מתיעצת עם עורך דין. כדי שלא תגלי שכמו שאסור לך להשתמש באוטו, פתאום גם אין גישה לכסף משותף....

אני הייתי מתיעצת עם עורך דין. כדי שלא תגלי שכמו שאסור לך להשתמש באוטו, פתאום גם אין גישה לכסף משותף....
למה לבלבל?: מדובר בסופו של דבר בכך שלמה ככה? לא איפשרה לאישה להשתמש באוטו של העבודה שלו, היא זו שהעלימה לו את המפתחות לפי התאור ליומים.
למה ככה, התנהגות כזו מזכירה איסור/ התניה לילד של מתנג כיאות. אני מסכימה עם הנאמר כאן בדף שכדאי גם לך לטפל בעצמך וכי במקרה שלך מדובר בפרידה נדרשת למען ביתך.
ילדיך כעת אומללים יש סיכוי שגרושים יקלו עליהם ועליך.

מדובר בסופו של דבר בכך שלמה ככה? לא איפשרה לאישה להשתמש באוטו של העבודה שלו, היא זו שהעלימה לו את המפתחות לפי התאור ליומים.
היא גם זאת שחזרה ב-23:00 מהעבודה לילדים ערים שצופים בסרט, ואז היא צריכה להשכיב אותם בעוד שבעלה יוצא לבלות. גם את זה צריך לזכור.

אם במקרה מדובר על איזה איתן אחד מאיזור תל אביב, אז אם במקרה קבעתם אליו, תבטלו.
בשמת, אם יש לך אזהרה מפני מישהו, הגיוני לרשום את שמו המלא וגם הסבר. "איתן אחד" זה קצת חסר טעם וכפי שפרח כתבה, יכול לבלבל.

היא גם זאת שחזרה ב-23:00 מהעבודה לילדים ערים שצופים בסרט, ואז היא צריכה להשכיב אותם בעוד שבעלה יוצא לבלות. גם את זה צריך לזכור.
ואז מה זה אומר שצריך להעניש את הבעל על כך שהילדים לא נרדמו? לאסור שימוש ברכב או להחביא רכוש של האחר זה בגדר כוחניות.

זה לא נשמע לי כוחניות כמו שזה יאוש.
ובצדק.
הוא משאיר אותך לבד הרבה. כתבו את זה בדף אחר, אבל עדיף כבר להיות לבד באמת מאשר לבד בצורה כזו. כשמלחמה ניטשת בינכם.
עוד מעט, כשהוא יצא מהבית, את גם תרגישי הקלה. בחיי. רק תחזיקי מעמד עד אז.

אז זהו. אחרי 15 שנים איתו, ואהבה ענקית של כמה שנים טובות, אני הולכת למצוא את עצמי גרושה עם שלושה ילדים קטנים. ושבורי לב.
זה לא אסון להתגרש ובמקרה שלכם זה אולי אף לטובה.

הוא אמר שאין טעם. שאלתי אותו מה הוא רוצה, הוא ענה להתחיל תהליך של גישור (במסגרת פרידה).
ואם כבר להתגרש אז כדאי אם כמה שפחות מלחמות, גישור יכול לסייע כאן מאוד.

אם במקרה מדובר על איזה איתן אחד מאיזור תל אביב, אז אם במקרה קבעתם אליו, תבטלו.
המלצתי עליו לאור הנסיון שלי.
כפי שכתבתי בעבר מייעצים זוגים אינם קוסמים.

שולחת חיבוקים והצלחה בדרך.

בשמת, אם יש לך אזהרה מפני מישהו, הגיוני לרשום את שמו המלא וגם הסבר
אין לי מושג מה שמו המלא.
זו אזהרה.
ואני לא מעוניינת לכתוב הסבר, כדי לא להפר פרטיות של אנשים.
זה אומר, שאם למה ככה בכל זאת תבחר ללכת אליו - שתשים לב טוב טוב אם היא מרגישה שמדובר ביועץ זוגי תומך, מבין, מעצים, שרואה נכוחה - או באדם שמטיל את ראייתו הסובייקטיבית והשגויה על בני הזוג.

אוי מה שאת עוברת עכשיו וצריכה עוד לעבור! שולחת אליך הרבה חוזק.
הוא עכשיו במצב של יציאה מכל הגבולות של עצמו ומרידה בכל המוסכמות ביניכם. לא הייתי משחקת איתו בכלל. התגובה שהכי הייתה מתאימה לי באותו רגע (שנכנסת וראית את ילדייך רואים סרט ב 11 בלילה והוא עוד מתכנן יציאה לילית ומשאיר אותך עם כל הברדק), זה אחורה פנה ולהיעלם עם המכונית שלו לכל אותו לילה... אבל לא הייתי עושה את זה כי זה היה מבהיל נורא את הילדים ומי יודע איך הוא היה מגיב כלפיהם. קצת מפחיד אותי להביא אנשים לקצה, במיוחד שהיציבות הנפשית שלו לא משהו בכלל, לאור איך שהוא מתנהג לאחרונה.

אני תומכת ממש בפרידה פיזית לתקופת מה אבל, לדעתי תני לו ליזום את זה (אם בכלל), כדי שלא ירגיש צורך להתנקם בך גם על כך. בינתיים תתנהגי כאילו שאתם כבר פרודים- בכבוד ובשחרור מוחלט שלו ללא ציפיות.

זה קשה מאוד לא לרצות לפרק אותו לגורמים, כשהוא מתנהג בצורה כזו, אבל אם תצליחי לספור עד 10 (אולי 100 במקרה הזה) ופשוט לקבל את זה, שהוא עכשיו מפורק ומתפרק בעצמו.
הוא כבר החליט שיהיה הכי טוב אם תיפרדו. נכון לעכשיו זה נראה סופי ומוחלט, אבל זה לא אומר שלעולם לא תוכלו להיות ביחד יותר. לדעתי קודם כל צריך לנסות לשחרר אחד את השני מציפיות.
יקח הרבה זמן עד שהוא ימצא דרך חדשה ונורמלית שתוביל אותו לאן שהוא רוצה ללכת. כנ,ל לגביך אבל להבדיל ממך, יש הרבה בדידות וזעם במצב כזה שמוביל מישהו להיפרד מביתו וילדיו ולצאת לדרך חדשה (זה מצב שאנחנו, הנשים, לא צריכות לעבור, תודה לאל).

תנסי לפחות לתמוך בעצמך ע"י טיפולים שונים וגם תוספת מולטי ויטמינים, כדי שלא תמצאי את עצמך בסוף התקופה הנוראית הזו במשבר נפשי ומצב גופני ירוד בגלל שהמתח כילה אצלך את כל המאגרים.

תודה יקרות.

ובכן.
השבוע האחרון עבר רגוע יחסית, לא היו ריבים ודיברנו זה עם זו ברמה הפונקציונלית ("עושים לילד מסיבת יומולדת ביום שישי בגן, צריך להביא דברים") ולעיתים אף טיפה יותר מזה ("גדולי, סיפרת לאבא איזה חגורה קיבלת היום בקרטה?"). היה סוג של הפסקת אש, הוא לא עשה דברים מתוך כוונה לעצבן אותי, אבל המשיך עם מנהגים נלוזים, למשל לשחד את הילדון בסוכריות על מנת שיעזוב אותו ויתן לו לצאת לעשן, או להסכים לגדול להתיישב מול המחשב בתשע בלילה.

אני תלויה באויר, וזה מצב מטופש ומקומם, לא יודעת מה הוא מתכנן לעשות ומתי, או לחילופין מה הוא יעשה באטרף הבא, ללא תיכנון.
אתמול שאלתי אותו: אתה מחפש דירה? מצאת דירה? אתה עוזב בשבוע הבא? בשנה הבאה? מה קורה?
הוא אמר שלצורך ההחלטות האלה עלינו להסכים על מה שיקרה לאחר הפרידה. שאל אם מתאים לי לשוחח על כך עכשיו. הסכמתי.
הוא התחיל עם משמורת: אצל מי יהיו הילדים? אמרתי, כמובן שאצלי. <זה מטריף אותי , הקלות שבה הוא מעלה את האפשרות שהילדים יהיו אצלו. משחק אותה סופרמן, כאילו קטן עליו לגדל אותם. מתעלם מזה שהוא נגנב אחרי כמה שעות איתם>. איך יתנהל התקציב? את זה אני כרגע לא יכולה להגיד <אני כרגע עובדת מעט - עבודה חלקית שהתאימה לי בשנים האלה שבהן הבאתי ילדים ונשארתי איתם זמן רב בבית. אני צריכה למצוא עבודה חדשה, אינטנסיבית יותר. כרגע לא מוצאת>. תדירות הפגישות שלו עם הילדים: פעמיים בשבוע וכל שבת שניה. לי חשוב שהוא יאסוף אותם מהמסגרות, דהיינו בצהריים.
בעבר הוא העלה רעיון, כי הילדים יישארו בבית וההורה יתחלף. יש בכך משום הקלה עבורם. אז בשיחה הזו הבעתי את הסכמתי, אבל בשני תנאים: האחד, אני לא רוצה להיות מגורשת מביתי יומיים בשבוע. רוצה שתהיה לי האופציה לישון בבית. השני, בבית יהיו כללים. לא נוקשים, אבל בכל זאת. למשל, לא נכנסים למיטות מסריחים מסיגריות. הילדים במיטות עד שמונה וחצי. לא מכניסים לפ טופ למיטה.
הוא לא הסכים. זה באמת פרדוקסלי, הרי היום המחלוקות סביב הסוגיות האלה אחראיות, באופן חלקי, לקרע בינינו. אז אין סיבה לצפות שהוא יסכים לקיים את הכללים שאני אכתיב אחרי שניפרד.
אז הצעתי שהוא יחזיר את הילדים בלילה לישון בבית. הוא לא הסכים. רוצה שהם יישנו אצלו, ורוצה לקחת אותם למסגרות למחרת בבוקר. <לי זה נראה לא ריאלי שהוא יארגן דירה שיהיה ראוי להלין בה את הילדים, כאשר במצב הנוכחי אנו לא גומרים את החודש>.
נושא חלוקת הרכוש: הבהרתי שאני רוצה להמשיך להשתמש באוטו שלו (של העבודה) לנסיעות בינעירוניות, הרי באוטו הפרטי שלנו אנחנו לא משתמשים לנסיעות בינעירוניות. הוא צחק, מה פתאום. הזכרתי לו שלפני קבלת האוטו שלו התלבטנו האם הוא יבקש העלאה במשכורת ונקנה אוטו, או לחילופין הוא יבקש אוטו. <הערה למען הסדר הטוב: האוטו הזה של העבודה, לפי מה שהבנתי, אינו מיועד רק לצורכי עבודה, אלא מוגדר כהטבה אישית או משהו כזה, כלומר לגיטימי לגמרי להשתמש בו שלא לצורכי עבודה, מחוץ לשעות העבודה>. אז כאן הוא התלכלך. הוא סיפר סיפור שונה על איך שהשתלשלו העניינים עם האוטו. זה ממש הרגיז אותי, ואמרתי לו שהוא מתחיל עם מניפולציות מלוכלכות. הוא לא הגיב.
אח"כ הוא אמר, שעוד זמן קצר אמורה להשתחרר לו איזו קרן עם 80 אלף שקל, ושנתחלק בה חצי-חצי ואז אני אקנה אוטו. אמרתי - נקנה אוטו ובמה שיישאר נתחלק. הרי המצב הזה שפתאום אני נשארת ללא אוטו הוא תודות לך.
ביקש שבפנסיה שלו אני לא אבקש להתחלק איתו. לא השבתי.
מגעיל. כל העסק הזה מגעיל.

אני מקבלת עצות לפיהן המצב הנוכחי, אפילו ללא ריבים, מזיק לילדים יותר מאשר אם הוא יצא מהבית. שכדאי לי דווקא לדחוף אותו לעזוב.
נורא קשה לי לעשות את זה. העזיבה שלו תהיה טראומה אדירה למתוקים שלי. הם יאבדו אמון באנשים, בעולם בכלל. הם יתפרקו.
מצד שני רק נס יכול לסדר את העניינים מבלי שהוא יצא מהבית. המצב הנוכחי באמת מחורבן לכולם, ומשהו צריך לקרות, לכל הרוחות. אם לא נס, אז פרידה.

גם היחס שלי אליו סכיזופרני: מצד אחד, שנאה. מצד שני, אין לדעת, אולי בכל זאת יהיה לנו עתיד משותף. קשה לי לראות, למשל, איך הוא חי כמעט רק על סיגריות וקפה. או איך ימים שלמים הוא לא מכניס לפה שלו חתיכה אחת של פרי או ירק. לא כי הוא שונא, אלא כי הוא עצלן פתולוגי בדברים האלה וגם דפוק בשכל.
היום, בשעת רצון טוב, שאלתי אותו אם הוא רוצה מלפפון. הוא הסכים. הבאתי לו.

קיבלתי הצעה נדיבה ומפתה לנופש עם הילדים בחול המועד פסח. עכשיו, אני לא יודעת מה להשיב. אם זה תלוי רק בי, אני קופצת על זה בשתי ידיים. אבל אני לא יכולה לעשות זאת ללא הסכמה שלו. ולא תהיה הסכמה שלו, כי לא תישמר שם הכשרות (לפסח). אם אני בכל זאת אקח את הילדים לשם, זו תהיה הזמנה למלחמת עולם מולו, בגלל נושא הכשרות. אבל לעזאזל, אין לי הרבה הזדמנויות לחופשה משפחתית (אנחנו יצאנו אולי אחת לשנתיים לחופשה משפחתית), מתאים לי להתאוורר ולאוורר את הילדים, ובכלל, למה אני צריכה לדפוק לו חשבון אם הוא עומד לפרק את המשפחה??

אני כל הזמן מוצבת בעמדה פאסיבית, מחכה לראות קודם כל מה הוא יחליט, מה הוא יעשה.
הנופש הזה אמור להתקיים עוד 3 חודשים, ואילו אני צריכה לתת תשובה כבר עכשיו. מה עושים?

הנופש הזה אמור להתקיים עוד 3 חודשים, ואילו אני צריכה לתת תשובה כבר עכשיו. מה עושים?
ברור שלצאת לנופש!! אין פה בכלל שאלה. למה את צריכה את ההסכמה שלו?
מה פתאום לוותר על הזדמנות פז נדירה ליהנות סופסוף מהחיים ולהראות לילדים שהחיים יפים בגלל ענייני הכשרות הטפשיים שלו (כן, זה מה שחשוב. להפריד בשר וחלב או לא לאכול חמץ (נאמר בציניות). אולי חשוב קודם כל להיות בנאדם?). הרי הוא הפריד את גורלו מגורלך. אז הוא גם יעזוב וגם תמשיכי לסבול מהשגעונות שלו?
את יודעת כמה זה חשוב בימים קשים לעשות כיף עם הילדים. להראות להם שאפשר לשמוח? מניסיון, זה ממש ממש חשוב. זה מה שהציל אותי ואת הבן שלי מלשקוע למנכוליה.
אין פה התלבטות.

חוץ מזה, את צודקת. הוא חייב לצאת מהבית. לא להמשיך עוד דקה ככה.

ביקש שבפנסיה שלו אני לא אבקש להתחלק איתו. לא השבתי.

סורי, המושג "פנסיה שלו" לא קיים. הפנסיה שהופרשה ממשכורתו במקום העבודה בזמן שהייתם נשואים, שייכת בחציה לך.
החוק מכיר בתרומה שלך להשגה של הפנסיה הזו.

מאחלת לך למצוא דרך חיובית לצאת לחופשה הזו

מה שהכי חשוב זה מאיזה מקום פנימי, מנטלי, תצאי/לא תצאי לחופשה הזו.
כל החלטה שתקבלי ממקום שפוף, אכול אשמה וייסורים, תביא למלחמה והשפלות.
ככל שתצליחי לקבל החלטה ממקום זקוף, שלם ומעובד וכך תודיעי לו עליה, כך זה יתקבל יותר בכבוד.
קודם כל תכבדי את עצמך. ואח"כ אותו. גם וגם. לא או או.

[הולכת לנסות ליישם את אותה עצה בעצמי (-:]

רק דבר קטן לחשוב עליו, אם אתם עומדים להתגרש ברבנות, יכול להיות שחופשה לא כשרה עם הילדים תעמוד לך לרועץ..
אין לי מושג אם זה נכון, פשוט לדעת שיש השלכות שונות לפעולות שלאו דווקא נראות במבט ראשון..

ככל שתצליחי לקבל החלטה ממקום זקוף, שלם ומעובד וכך תודיעי לו עליה, כך זה יתקבל יותר בכבוד.

_רק דבר קטן לחשוב עליו, אם אתם עומדים להתגרש ברבנות, יכול להיות שחופשה לא כשרה עם הילדים תעמוד לך לרועץ..
אין לי מושג אם זה נכון, פשוט לדעת שיש השלכות שונות לפעולות שלאו דווקא נראות במבט ראשון.._

מסכימה עם מישהי. הרבנות נוטה להיות לרעת האישה. אם אכן אתם מדברים על פרידה - הזדרזי ותפתחי תיק בבית המשפט לענייני משפחה (רצוי בלווית עו"ד טוב).

אמרת פעם, שבעבר שהוא הביע רצון לעבור גישור לפני הפרידה.
אולי עדיף להזכיר לו את זה כפיתרון הגיוני לסבך הרגשי שאתם נמצאים בו. תביעי בפניו את הבעיתיות שאת רואה לנסות לפתור את הבעיות האלו בעצמכם.
לגבי הנופש- האם זה הגיוני מבחינתך להזמין אותו להצטרף אליכם ליום- יומיים ולאחר מכן לקחת את הילדים מהנופש לכמה ימים למקום אחר אולי כשר..?
אני לא יודעת מה האפשרויות שלכם, אבל הכוונה שלי זה קודם להציע לשתף אותו בחופשה הזו, כדי למנוע ממנו כמה שאפשר להכנס למצב לוחמה בך.

משהו כמו "הציעו לנו להגיע לנופש כך וכך ואני מאוד מאושרת מהרעיון שנשנה קצת אווירה..ומצד שני אני לא חושבת ששומרים שם פסח כשר...וזו תהיה בעיה בשבילך..
אז אולי תבוא איתנו ככה ליומיים ונצטייד באוכל כשר..." וכו'

נדמה לי שאם תעשי את זה במומנטום טוב ובצורה כזו, הוא ישיב רק על ההצעה שהצעת לו ולא ישלול בכלל את הליכתכם לשם.
לכי תדעי- אולי הוא יחשוב שזה רעיון טוב בשבילו לשנות אווירה ואז אולי אפשר למצוא איזה מגשר מוצלח באיזור הנופש ולשלב הכל עם הכל.

סה"כ הבית שלכם מסמל את כל החילוקים ביניכם ובמקום ניטרלי אולי יהיה קצת חופש מהם.

הוא אמר שלצורך ההחלטות האלה עלינו להסכים על מה שיקרה לאחר הפרידה
תפרידי בין לאחר הפרידה לבין לאחר הגירושין במה שאת מסכמת איתו. כל עניין ההפרשות רכוש משמורת - לא לסגור כלום לפני התייעצות ובירור זכויותייך. ראי למשל מה שסאלוש כתבה על הפנסיה. כרגע לא נשמע שאתם במצב לנהל מו"מ שפוי בכל מקרה.

אז הצעתי שהוא יחזיר את הילדים בלילה לישון בבית. הוא לא הסכים. רוצה שהם יישנו אצלו, ורוצה לקחת אותם למסגרות למחרת בבוקר. <לי זה נראה לא ריאלי שהוא יארגן דירה שיהיה ראוי להלין בה את הילדים, כאשר במצב הנוכחי אנו לא גומרים את החודש>.
בני כמה הילדים? יכול להיות שבתור התחלה את בכלל לא חייבת להסכים שישנו אצלו. כדאי שתתחילי לתעד את הרגלי האי- אכילה בריאה שלו ותסבירי שזה מזיק לילדים להיות במחיצתו יום ולילה כאשר הוא לא דואג להם באופן מינימלי לארוחות מסודרות. הייתי מציעה לך מנסיון לבקש פקיד סעד שיפסוק בדבר. אפילו לשבתות לא כדאי לך להוציא אותם אליו כרגע. תלוי מה הגיל שלהם, אבל לפי מה שנראה על פניו, אדם לא אחראי בתכלית, אין שום צורך שיאביס את הילדים שלך בשטויות שלו. ואגב, הייתי ממליצה לך לשנות את שם הדף סוף סוף, כי האבא הזה הוא בכלל לא סבבה ואת בכלל לא קרציה. הוא נשמע אבא חסר אחריות ואדיש.
אח"כ הוא אמר, שעוד זמן קצר אמורה להשתחרר לו איזו קרן עם 80 אלף שקל, ושנתחלק בה חצי-חצי ואז אני אקנה אוטו. אמרתי - נקנה אוטו ובמה שיישאר נתחלק. הרי המצב הזה שפתאום אני נשארת ללא אוטו הוא תודות לך.
צודקת במאה אחוז! בכלל, תנסי להוציא אותו מהבית כמה שיותר מהר, ממש לא טוב שהוא נשאר שם. אמנם לא מדובר בבעל אלים, אבל אולי בכל זאת צריך לשקול מצב של צו הרחקה. לא בטוח שיתנו לך כמובן, אבל כדאי שלפחות תלכי להתייעץ עם עובדת סוציאלית ותסבירי לה את המצב הבלתי אפשרי ושגם הילדים ניזוקים ממנו כעת.
העזיבה שלו תהיה טראומה אדירה למתוקים שלי. הם יאבדו אמון באנשים, בעולם בכלל. הם יתפרקו.
לא מסכימה איתך. זה בראש שלך. אם אמא סובלת, גם הילדים סובלים. כשהוא יצא, תתחילי לפרוח וגם הם יפרחו. אם ישאלו שאלות תאמרי להם את האמת לאמיתה. זהו.
קיבלתי הצעה נדיבה ומפתה לנופש עם הילדים בחול המועד פסח.
לא יכולה לייעץ לך לצאת לנופש. זה יצור יותר מדי בעיות אחר כך, לא כדאי לפי דעתי. תמצאי פתרון אחר.
כל העניינים של נופש לבד עם הילדים ותוכניות אחרות תשמרי לאחרי הפרידה או הגירושין, את תרגישי חופשיה יותר.
בהצלחה!

כדאי שתתחילי לתעד את הרגלי האי- אכילה בריאה שלו ותסבירי שזה מזיק לילדים להיות במחיצתו יום ולילה כאשר הוא לא דואג להם באופן מינימלי לארוחות מסודרות. הייתי מציעה לך מנסיון לבקש פקיד סעד שיפסוק בדבר.
איפה את חיה?
את יודעת כמה משפחות נורמטיביות יש שבהם מאכילים את הילדים בג'אנק / מעשנים לידם?
לא נראה לי שאי פעם הרחיקו אדם מילדיו מסיבות כאלה.

הקוראת שכתבה את שתי ההערות האחרונות היא לא הקוראת, אני, שכתבה לאורך כל הדף.
קוראת נוספת, לא נהוג לאמץ ניק שכבר בא לידי שימוש בדף.
תודה

האבא הזה הוא בכלל לא סבבה ואת בכלל לא קרציה. הוא נשמע אבא חסר אחריות ואדיש.
מסכימה עם מתחילה להיבנות.
ומתחילה יקרה, מה שלומך את?

למה ככה יקרה
האם את רוצה לענות על כמה שאלות?
אני כותבת את השאלות ואם לא מתאים לך תמחקי

מה את רוצה?
האם את מרגישה ראויה לאהבה? לאהבה שלך את עצמך?
מה החלום שלך? האם את יכולה לצייר את עצמך וילדיך בתוך החלום הזה?
האם יש בו בן זוג? מה מקומך בתוך הזוגיות שאת חולמת עליה?

סליחה, לא שמתי לב. החלפתי.

אני חושבת שהשאלה האם הילדים יאכלו כשר
דומה לשאלה האם הילדים יאכלו בריא.

יש פה מין משוואה מקבילה:
כמו שאת רוצה לקבוע כללים בענייני בריאות,
הוא רוצה לקבוע כללים בענייני כשרות.
לך הכשרות נראית מיותרת ומעצבנת ומחרבת מסיבות,
לו ההקפדה על בריא נראית מיותרת ומעצבנת ומחרבת מסיבות.

את יכולה לקדם (במעשים ודיבורים) את הקונספט של כל אחד עושה בזמנו החופשי כראות עיניו:
את מאכילה אותם לא כשר ובריא, הוא מאכיל אותם לא בריא וכשר.

את יכולה לקדם במעשים ודיבורים את הקונספט של כל אחד מכבד את מה שחשוב לשני:
שנינו מאכילים אותם בריא וכשר.

לי נראה שהאפשרות השניה מיטיבה יותר
לך ולו ולילדים.
ולכן נראה לי שעדיף לא לקחת אותם לחופשה לא כשרה.

לכן נראה לי שעדיף לא לקחת אותם לחופשה לא כשרה.
לדעתי, וסלחו לי אם אני טועה, מי שממליצה להימנע מהחופשה לא מבינה מהי חד-הוריות, או להיות לבד עם הילדים בתהליך פרידה. מי שלא מעודדת אותך לצאת לחופשה לא מבינה מה זה להיות ימים שלמים בבית עם הילדים בלי שהאבא יהיה גם או יבוא לעזור חומרית ומורלית.
הדבר הכי חשוב בתקופות פרידה הוא לשמור על מורל גבוה. וחופשה נחמדה זאת דרך מצוינת. לדעתי, זאת הזדמנות פז.
היתרון של הפרידה הוא שאת לא צריכה להתחשב בו. את עצמאית עכשיו במידה רבה וצריכה לדאוג לשפיות שלך ולכוחות שלך. לצאת לחופשה זה לאגור כוחות.

בעצם, אני רואה שגם מתחילה להבין מתלבטת בעניין. אבל אני בכל זאת עומדת על דעתי.

_ש פה מין משוואה מקבילה:
כמו שאת רוצה לקבוע כללים בענייני בריאות,
הוא רוצה לקבוע כללים בענייני כשרות._
אני ממש לא מסכימה. עם כל הכבוד, יש הבדל בין לדאוג לבריאות של הילדים שיש לה קשר ישיר וברור לאוכל בריא או זבלי, לבין כללי כשרות שהם פחות או יותר המצאה של רבנים ופרשנים שלא מבינים דבר וחצי דבר בבריאות הגוף. שלא נדבר על כל מפעל הכשרות המדכא והמטורף והפוליטי בישראל.

וחוץ מזה, למה ככה היא המטפלת העיקרית בילדים. 99% מהטיפול בהם עליה. והם שלושה וזה קשה. אז היא ממש לא צריכה להערים על עצמה קשיים מטורפים בגלל ענייני אמונה של מי שרוצה לפרק את המשפחה.

סליחה, לא שמתי לב. החלפתי.
תודה!

מי שלא מעודדת אותך לצאת לחופשה לא מבינה מה זה להיות ימים שלמים בבית עם הילדים בלי שהאבא יהיה גם או יבוא לעזור חומרית ומורלית
בחופשה עם ילדים "עובדים" בערך אותו הדבר כמו בבית עם ילדים, ולפעמים יותר, מבחינת התרוצצות אחרי פעוטות, למשל. גם הקשיים הלוגיסטיים המובנים נשארים אותו הדבר - מבחינת מבוגר אחד לבד על כמה ילדים, כולל צרכים מתנגשים. אלא אם תהיה לה עזרה בחופשה, שזה סיפור אחר.

אני ממש לא מסכימה. עם כל הכבוד, יש הבדל בין לדאוג לבריאות של הילדים שיש לה קשר ישיר וברור לאוכל בריא או זבלי, לבין כללי כשרות שהם פחות או יותר המצאה של רבנים ופרשנים שלא מבינים דבר וחצי דבר בבריאות הגוף. שלא נדבר על כל מפעל הכשרות המדכא והמטורף והפוליטי בישראל.

זה לא האישיו פה.
בגלל הסתכלויות חד צדדיות כאלה הגענו פה עד הלום (אני לא כותבת את זה בשיפוטיות אלא בצער).

ללמה ככה חשוב שהוא יכבד את מה שחשוב לה כשהוא אחראי על הילדים.
לכן כדאי לה לכבד את מה שחשוב לו כשהיא אחראית על הילדים.
אולי זה לא יצליח. אולי הוא יראה שהיא מכבדת את מה שחשוב לו ובכל זאת יתן להם אוכל ג'נק.
אבל מצד שני, אם היא לא מכבדת מה שחשוב לו, אין לה שום סיכוי שהוא יכבד את מה שחשוב לה.

לעניות דעתי (ונכון שאני לא חד הורית) יש לנו
מצד אחד - חופשה
מצד שני - סיכוי לסלול דרך של פרידה שפויה תוך כבוד הדדי, תוך שיתוף פעולה מירבי בנסיבות

נראה לי עדיף לא לצאת לחופשה ולא להתחיל פה הסלמות של מי רומס יותר את מה שחשוב לשני לרגל הפרידה.

נראה לי עדיף לא לצאת לחופשה ולא להתחיל פה הסלמות של מי רומס יותר את מה שחשוב לשני לרגל הפרידה.
זה ממש לא עובד ככה בגירושין. ממש לא. מה שמונע הסלמה זה לא התחשבות יתר על חשבון העצמי. מה שעובד זה שלמות עצמית, בהירות עצמית ורוגע.
אני אומרת את זה מניסיון

לצאת לחופשה עם ילדים זאת לא רמיסה. נהפוך הוא. ואם צד אחד יוזם פרידה, הצד השני צריך לנהוג באופן עצמאי בזמן שיש לו עם הילדים. היא יכולה להגיד באופן הכי פשוט, נעים ומכבד "אני יוצאת לחופשה עם הילדים בתאריך זה וזה. אתה מוזמן להתקשר אלינו מדי יום כדי לדבר עם הילדים." זהו.
אם היא לא תציג את זה כרמיסה זה לא ייחשב כרמיסה. ואם זה ייחשב כרמיסה, אז זה אומר שכל דבר שלמה ככה תעשה ייחשב כרמיסה.

לא ייתכן שבזמן שיש לה עם הילדים היא תתפתל ותוותר על מה שנראה לה כהזדמנות נהדרת בגלל ההעדפות של מי שבוחר להיפרד ממנה.

אני באמת חושבת שמי שלא עברה פרידה עם ילדים לא יכולה להבין את זה.
שוב, מה שמונע מריבות זה בהירות וגבולות, לא התפתלויות.

בחופשה עם ילדים "עובדים" בערך אותו הדבר כמו בבית עם ילדים, ולפעמים יותר,
הרבה פעמים זה ככה באמת. אבל לפעמים הילדים מוצאים ילדים לשחק איתם ונותנים לנוח. בכל מקרה, אני פשוט התייחסתי לאיך שלמה ככה מציגה את החופשה. נראה שבשבילה זאת הזדמנות נהדרת:
קיבלתי הצעה נדיבה ומפתה לנופש עם הילדים בחול המועד פסח... אם זה תלוי רק בי, אני קופצת על זה בשתי ידיים. ... אבל לעזאזל, אין לי הרבה הזדמנויות לחופשה משפחתית (אנחנו יצאנו אולי אחת לשנתיים לחופשה משפחתית), מתאים לי להתאוורר ולאוורר את הילדים

_כדאי שתתחילי לתעד את הרגלי האי- אכילה בריאה שלו ותסבירי שזה מזיק לילדים להיות במחיצתו יום ולילה כאשר הוא לא דואג להם באופן מינימלי לארוחות מסודרות. הייתי מציעה לך מנסיון לבקש פקיד סעד שיפסוק בדבר.
איפה את חיה?
את יודעת כמה משפחות נורמטיביות יש שבהם מאכילים את הילדים בג'אנק / מעשנים לידם?
לא נראה לי שאי פעם הרחיקו אדם מילדיו מסיבות כאלה._
אבל שווה לה לנסות. סך הכל, אבא אמור להיות אחראי, אמנם זו לא סיבה להרחיק אותו מהילדים, לא לגמרי, אבל בכל מה שקשור ללינה למשל, אם מבקשים שפקיד סעד יפסוק בעניין הזה, הוא לא ימהר לתת לאבא את הילדים ללינה ולשבת אם הוא יבין שיש כאן בעיות שגובלות בהזנחה.
מה שבטוח זה שצריך פה עורך דין ממש טוב שייעץ.
אגב, הרווחה גם מציעה קישור וגישור בין ההורים על מנת שיגיעו למצב בו הם יסכימו ביניהם לגבי הילדים. זה יכול להיות מועיל במקרה של למה ככה. במקרה שלי למשל, זה לא מועיל, כי יש אצלי חוסר שיתוף פעולה באופן קיצוני. אבל לא נראה לי שאצלה זה המצב.
למשל, הדוגמא של האוכל הכשר והבריא גם יחד זה דבר שהם יוכלו להגיע איתו להסכם.

יש הבדל בין לדאוג לבריאות של הילדים שיש לה קשר ישיר וברור לאוכל בריא או זבלי, לבין כללי כשרות שהם פחות או יותר המצאה של רבנים ופרשנים שלא מבינים דבר וחצי דבר בבריאות הגוף.
חייבת למחות על דברייך. כללי כשרות הם לא המצאה של רבנים ופרשנים וחוץ מזה, בכללי הכשרות יש הבנה מאוד רחבה שקשורה לבריאות הגוף דווקא, פרט לבריאות הנפש.
זה לא המקום לדון בכך, אבל הייתי חייבת למחות על דברייך שאינם נכונים מעיקרא. אם תרצי, נדון על כך במקום אחר. לא על חשבון הדף של למה ככה.

ובכל אופן, לא נראה לי, על פניו, שבעלה של למה ככה מקפיד מי יודע מה על כשרות. מדובר פה יותר על כשרות בסיסית, וכאן בארץ אין בעיה בכלל לשמור על זה. אני מבינה שבקשר לפסח כן יש בעיה, השאלה אם אפשר לפתור אותה באיזושהי צורה. האם מדובר בנופש בחו"ל, או באיזה בית מלון שלא שומר כשרות? (דווקא רוב המלונות בארץ שומרים על כשרות לפסח לפי מיטב ידיעתי, אולי לא מהודרת, אבל מינימלית לפחות, ואם אפשר נניח שלמה ככה תצא לנופש שהציעו לה, רק במלון שכן שומר כשרות, אולי זה כן יפתור את הבעיה?).
_זה ממש לא עובד ככה בגירושין. ממש לא. מה שמונע הסלמה זה לא התחשבות יתר על חשבון העצמי. מה שעובד זה שלמות עצמית, בהירות עצמית ורוגע.
אני אומרת את זה מניסיון_
אבל היא עדיין לא גרושה! יש הבדל! היא אפילו לא פרודה, הם עוד גרים יחד. דווקא אני מנסיוני גיליתי שהחופש האמיתי שלי החל כשבעלי אז עזב את הבית וכמובן שתחושת החופש ההכי אמיתית היתה אחרי הגט. כי אז יש כבר הסכם ופסק דין וכבר די ברור מה אפשר לעשות ומה לא ומהן הזכויות והחובות. כאשר עדיין נמצאים בהתחלה, דברים כאלו עלולים לסכן מאוד את תהליך הגירושין. אם למה ככה מחליטה לעשות דווקא ולצאת לנופש למרות שבעלה מתנגד, זה עלול להיות נגדה אחר כך וחבל. למשל בנושא הכשרות, אבל לא רק. אני חושבת שהיא צריכה להתאזר בסבלנות, לנשום עמוק מאוד מאוד ולחשב את צעדיה בזהירות מרובה ולא לפעול מתוך אימפולסיביות.
ומתחילה יקרה, מה שלומך את?
ברוך השם, בסדר גמור. מתלבטת עדיין מה להמשיך לכתוב בדף שלי. כרגע אין לי בכך צורך, אבל אולי בהמשך. מקווה שבינתיים אני מועילה איכשהו בדף הזה. מקווה שלא מפריעה יותר מדי....

כדאי לפתוח תיק בבית המשפט לענייני משפחה לפני שהוא יפתח ברבני. להצטייד גם בעו"ד טוב, אבל לא כזה שמחרחר ריב.

אני קוראת את התגובות שלכן בתשומת לב. קשה ומסורבל להגיב כאן לכל אחת, אני בד"כ מגיבה ביני לבין עצמי.
אז אתמול, ככה, בלי ממש להתכונן, מתוך שלחצו עלי לתת תשובה אם אני באה לנופש או לא, סיפרתי לו על ההצעה המפתה. הוא שאל מה יהיה בחג פסח עצמו, אם אפשר שהילדים יהיו איתו (אצל הוריו). אמרתי לו שכן (רק הקטן יהיה איתי). אז אם ככה אין לו בעיה שבחול המועד ניסע לנופש.
לא הזכיר את עניין הכשרות.
הנופש הוא לא בבית מלון, אגב, אנחנו נכין בעצמנו את רוב האוכל, ויהיו שם אנשים שאין להם עניין להימנע מחמץ. <גם לי באופן אישי אין עניין כזה, אגב>.
וכמו שנאמר למעלה, עבורי זו לא תהיה חופשה במובן המקובל של המילה. לדאוג לשלושת מתוקי לבדי, כולל תפעול מלא במישור הגסטרונומי זה לא קל. יהיו שם עוד משפחות עם ילדים קטנים, ולכל מבוגר יהיו את הקטנים הפרטיים שלו, כך שאני לא צפויה לקבל עזרה רצינית.

הסימטריה בין הדרישה (מצידו) לאוכל כשר לבין הדרישה (שלי) לאוכל בריא <או שמא מוטב לומר - לאוכל שאינו על טהרת הממתקים והג'אנק> מתבקשת, כמובן. אפשר לעשות בה שימוש בהסכמים שנעשה בינינו.

משהו שרציתי לספר ושכחתי: לפני שבועיים הוא עשה שבת אצל הוריו. לקח איתו את שני הגדולים. אז אחרי השבת הוא לא רצה לספר איך היה, אבל בכל זאת הצלחתי להבין שהיתה לו שבת לא קלה ולא פשוטה, מבחינת השהייה עם הילדים. ראשית, המסכים בבית הוריו מושבתים בשבת, והוא לא היה יכול לשלוח את הילדים למחשב. אז הם בטח חגו סביבו בשיעמום והטריפו אותו. ברור, עם זאת, כי הוא לא יצא איתם לטייל או לקח אותם לגני המשחקים החביבים שיש באיזור. נוסף על כך, אני מתארת לעצמי שאמא שלו, שהיא דמות נערצת עבורי, שידרה לו (באלגנטיות ובעדינות שלה) שאין מצב שהוא משאיר לטיפולה את הילדים ונעלם לישון. מה לעשות, היא זקנה וקשה לה, והיא כבר טיפלה בעשרות צאצאים. אני מאמינה שהיא רצתה להעביר לו פה מסר שקשור לפרידה: שלא יחשוב שהוא יוכל לנחות בשבתות אצל הוריו עם הילדים ולהסתלק מאחריות. <כאשר כולנו עושים שם שבת, המסר שונה בתכלית: שהוא יישן כמה שהוא רוצה, לילדים יש אמא, ברוך השם...>. אז היתה לו איזו טעימה קטנה ממה שמצפה לו לאחר הפרידה, וזה ללא הילד הקטן ובלי בכלל לדאוג לאוכל לילדים.

ההורים שלו, אגב, במשבר רציני בעקבות הרצון שלו להיפרד (הם יודעים על כך ממני). הם לא מצליחים לעכל את זה. הם גם לא רגילים לתופעות כאלה. עבורם משפחה היא ערך עליון. אמא שלו אמרה לי - מה זה, הוא עושה אותנו חולים. וזו לא אמירה של פולנייה, בחיים לא שמעתי ממנה אמירה מהסוג הזה. היא אמרה גם שאבא שלו בוכה כל היום. שני ההורים שלו דיברו איתו שיחות רציניות וקשות, ומדהים אותי שהוא לא זז מעמדתו (שהוא רוצה לעזוב, רוצה לבנות לעצמו חיים חדשים).

ועידכון צדדי - הקטן (שנה וחצי) נגמל מהנקה. ככה יצא, בלי שתיכננתי. בחודשים האחרונים הוא היה יונק רק פעם ביום, והחלב התמעט מאוד, ושלשום הוא לא ינק בכלל, ואתמול כשהוא רצה זה לא התאים לי וגם הרגשתי שכבר אין חלב... אז זהו.
וזה מביא לי דמעות עכשיו...
לעולם לא אניק עוד...

טוב, אז בשביל לא לסיים בדמעות אני אכתוב עוד דבר אחד קטן ומשמח - אותה שבת שעבורו היתה קשה (מצד הוריו ומצד ילדיו) - עבורי היתה אחלא. הייתי עם הקטן אצל הורי, ישנתי כיד המלך, הענקתי זמן איכות לעצמי כולל סדנא שווה וביקור בחנות ספרים. אז זהו.

יקירה, לא פשוט.
מה שאת מספרת על מה שקורה עם ואצל הוריו עוד יותר מחזק את זה שהוא זקוק כרגע לשחרור.
אל תיאבקי בו. רע לו בבית, שילך. יכול מאד להיות שיהיה רגע שהוא ירצה לחזור ואת כבר לא תרצי אחרי כל מה שעברת ותעברי. כרגע, נראה שהוא נחוש בדעתו. הוא החליט ואף אחד לא יזיז אותו. את לא תלויה בו, יכול להיות שמאד תצמחי מהפרידה הזו, גם אם תהיה זמנית.
נשמע טוב הסופשבוע אצל ההורים שלך. אספי לך כוחות ואספי לך חוויות חיוביות שיחזקו אותך.

מסכימה עם רוקדת לאור ירח, נראה שהוא נחוש בדעתו. כדאי שתזכרי לעצמך שגם לך לא היה טוב במשך השנים האחרונות, אולי כך תחושי פחות ננטשת.
למען ביתכם וילדיכם הפרידה היא צעד נבון. תשתדלי לא להילחם בו על חשבון ילדיך.

לעולם לא אניק עוד...
כרגע אין לי ספק שהכל מרגיש סוף. אין לדעת, זה באמת יהיה תלוי רק בך!

הנושא של הדף הזה השתנה מובהקות לאחרונה. בהתחלה הדף היה מקום של שיתוף עבורי בתסכול שאני חווה עקב העדר שיתוף הפעולה הזוגי של ההורים, ועקב החוויה השונה שיש לילדים מאמא לעומת אבא.
כעת הדף הוא מקום בו אני פורקת את הזעם ואת הצער העמוק מכך שאבא החליט לעזוב אותי.
כעת אני מבינה כי כבר מזה כשנה הוא מתבשל עם ההחלטה לעזוב. ובעצם הניסיונות שלנו לשקם את הזוגיות, שנעשו תמיד ביוזמתי, מלכתחילה לא הלהיבו אותו והוא לא בא אליהם עם מוטיבציה.
אני במשך התקופה הזו לא התייחסתי ברצינות לאיתותים שלו (על היפרדות) כי לא האמנתי שזה אפשרי. מה זאת אומרת, אנחנו משפחה, ואנחנו זוג עם היסטוריה מפוארת, אין מצב לחורבן כזה. עושים עבודה ופותרים את הבעיות!!
בימים האחרונים עלה בראשי תסריט שדי מפחיד אותי. הוא עוזב, ובהתחלה חווה קשיים צפויים אבל בו בזמן חוגג את רווקותו המחודשת. לאחר תקופה הוא מתחיל לקלוט מה עשה, כמה צער גרם לילדיו ולהוריו, באיזו פזיזות וחוסר אחריות פירק משפחה. איך הוא פעל מתוך סולם ערכים קלוקל. וגם צער על עצמו: הניכור והכעס אשר יהיו מנת חלקו מצד ילדיו, ההיוותרות ללא משפחה יציבה ובריאה, הפחד להזדקן לבד...
ואז, מתוך סערת רגשות כזאת, הוא עלול להעמיק בדתיות שלו, מה שקוראים להתחרד. להפוך שחור. לנסות להתקרב לאלוהים בשביל למצוא מזור לנפשו. זה מפחיד אותי בעיקר משום שזה יטלטל את המתוקים שלי עוד יותר: על סרגל הדתיות, המרחק בין שני הצוות - אני לעומת אבא - יגדל מאוד. והם יהיו עוד יותר מבולבלים.

ימים האחרונים עלה בראשי תסריט שדי מפחיד אותי.
למה ככה, יקרה, אחד הדברים הכי חשובים בתקופות כל כך קשות הוא פוקוס. התרכזי אך ורק בלעבור את התקופה הזאת בצורה הכי טובה לך ולילדייך.

את ממש לא יכולה לנבא מה יקרה. בדיוק כמו שחשבת שלא תיפרדו, אין לך כל יכולת לדעת אם יתחרד, או אם הדת תפסיק לעניין אותו. יש הרבה הפתעות בחיים.
על כן, עזבי את זה. התמקדי בעיקר. אין כל סיבה לסבול מדברים לא ממשיים. אל תדאגי, יש לך מספיק סיבות ממשיות לסבול...

בימים האחרונים עלה בראשי תסריט שדי מפחיד אותי. הוא עוזב, ובהתחלה חווה קשיים צפויים אבל בו בזמן חוגג את רווקותו המחודשת. לאחר תקופה הוא מתחיל לקלוט מה עשה,
יקירתי, שתדעי לך שמה שאת עוברת זה תהליך מאוד טבעי. אבל יחד עם זאת, עם הזמן את תלמדי להתרכז בעצמך ולא לחשוב עליו בכלל. הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול שקשור לגירושים, איך עוברים את זה בצורה נכונה. שם תוכלי באמת לפרוק את כל התסכול שלך וגם לקבל הכוונות נכונות לגבי אופן ההסתכלות שלך על החיים לאחר הפרידה.
אני עוברת את התהליך הזה עכשיו (למעשה בחצי שנה האחרונה) עם העו"סית שלי וזה ממש מדהים כמה שאני לומדת ואיך הצלחתי באמת להתנתק ממנו ומהמחשבות עליו שכללו בין השאר מחשבות בסגנון שאת העלית (טוב, אצלי זה הפוך - הוא מראה סימנים של חזרה לחילוניות....).
העיקר תהיי חזקה ותתמקדי בעצמך ובמה שאת יכולה להעניק לילדייך.

בימים האחרונים עלה בראשי תסריט שדי מפחיד אותי. הוא עוזב, ובהתחלה חווה קשיים צפויים אבל בו בזמן חוגג את רווקותו המחודשת. לאחר תקופה הוא מתחיל לקלוט מה עשה,
הגיע הזמן להפסיק לחשוב עליו ולהתחיל לחשוב על עצמך. כאלה תסריטים לא נותנים לך כווח. אם יקרו- יקרו. אין לך שום שליטה עליהם. נסי להתעסק ולטפל במה שיש לך שליטה עליו: את, הטיפול בילדייך ואיך להתחזק מכל הסיטואציה.

אוי, כל כך לא קל
אהבי אותו, על מה שהוא, בלי למה ובלי מה אם ובלי מחר
אהבי אותך, כמו שאת, עם כל מה שבא
אהבי, והישארי מפוקסת
הכל יסתדר לטובה, אני בטוחה

למה ככה, מה שלומך?

וואללה. יחסית בסדר. לא יותר מידי בדאון, בהתחשב בנסיבות.
אני מבולבלת.
מצד אחד, עברתי כבר איזו השלמה ראשונית עם זה שנפרדים.
ברור לי שהוא חייב לעזוב, זה בוער בעצמותיו.
רצון מצידו לחזור להיות ביחד, לא יכול להגיע ככה סתם, אלא רק בעקבות עזיבה שלו, שהוא יתבונן בדברים מבחוץ, מרחוק.
אבל אני לא יכולה לדמיין את הרגע שהוא עוזב. זה יפרק את הילדים.
את הנקודה הזו, של העזיבה, אני רואה כצעד בלתי הפיך עבור נפשם הרכה, אפילו אם מתישהו בעתיד הוא יחזור. פה יתחולל משבר האמון שלהם כלפי העולם. אם הדבר הכי בסיסי בעולם - שיש בבית אבא ואמא, ואנחנו משפחה - נחרב, הרי שלא ניתן להאמין יותר בשום דבר אי פעם. ולא ניתן לסמוך על אף אחד.
אז משגע אותי הקטע הזה, שבשביל שהוא יבחר להיות ביחד, עליו לעזוב.
ברור לי גם שהוא חייב טיפול פסיכולוגי. יש לו שריטות עמוקות שעליו לטפל בהן, והמהלך שהוא הולך לעשות (העזיבה) הולך לטלטל אותו קשות מבחינה מוסרית מתישהו בעתיד. אבל כרגע זה נראה לו בזבוז כסף.

עשינו, ביוזמתו, טיוטה של הסכם. והוא גם עשה חלוקת תקציב. אנחנו דווקא מסכימים על הרבה דברים. הילדים אצלי, הוא לוקח אותם פעמיים בשבוע וכל שבת שניה. אני מבקשת שהוא יאסוף אותם מהמסגרות, דהיינו מהצהריים. הצעתי שהם יחזרו לישון כאן. הוא רוצה שהם יישנו אצלו.
הוא העלה את חודש יולי כמועד לעזיבה. בדיעבד אני מבינה שאחד השיקולים הוא שיש סכום כסף שאמור להשתחרר לו בקיץ. אלא שכנראה רוב הכסף הזה ילך על רכישת אוטו עבורי.

בינתיים אנחנו רגועים אחד עם השני, רוב הזמן אין ריבים.
חלק מהבלבול שלי קשור לכך שהוא אמנם גר כאן, אבל עם רגל אחת בחוץ. אז למשל, אני מבשלת לעצמי קפה בשבת, מה שבכל השנים של נישואינו לא עשיתי, כי כיבדתי את בקשתו שלא להדליק אש בשבת (זה ליגה אחרת לעומת הפעלת חשמל). אני שותה רק קפה ערבי, ובשבת אני תמיד בקריז בגללו, אז לאחרונה אני מרשה לעצמי.
<נדחפת לי כאן אתנחתא גסטרונומית: היום הכנתי, לראשונה, גבינה לבנה קשה. קלי קלות וטעים. שמתי מעט מלח אז יצא כמו גבינת קש, מי שמכיר. בעקרון זו אמורה להיות גבינה מלוחה. מרכיבים: חלב, יוגורט, חומץ, מלח. בישול וערבוב מתמיד>
כמה דברים שקרו בשנה וחצי האחרונה, ואשר בדיעבד ניתן לראות כי הם קשורים באופן ישיר או עקיף למשבר: הולדת הבובון השלישי, עם כל הלחצים שתינוק חדש מביא למשפחה. התחושה שלי שהוא לא "היה שם עבורי" בלידה (קראתי את התיאור שכתבתי פעם פה בדף, והאטימות שלו היממה אותי מחדש). החזרה שלו לעישון סיגריות, והאינטנסיביות (ביום טוב זה רק חבילה). האוטו שהוא קיבל מהעבודה, ושעורר אצלו שדים רדומים. וכמובן, יש את משבר גיל הארבעים, אשר עומד בפתח.

אומרים לי שבפרידה חד צדדית, עריכת הסכם הגירושים עתידה להיות מסובכת וקשה.
ברור לשנינו כי לשנינו יש אינטרס שהדברים ייעשו בקלות ובהסכמה ככל האפשר.
המצב הרצוי במקרה של גירושים הוא, כי שני בני הזוג יחליטו על הצעד הזה ביחד. אז כדאי לו "לשכנע אותי" להתגרש. אבל אני נעולה עדיין בעמדה שלמרות הכל, עלינו לעשות - למען ילדינו - מאמצי על למנוע את הפירוק.
הוא לא מעוניין בשום מאמצים, וודאי שלא על.
אז אני תקועה פה. לא רוצה להתגרש, אבל אם זה בכל זאת קורה, רוצה שזה יקרה עם כמה שפחות מאבקים. מצד שני, התסכול שלי מזה שהוא הורס את חיי ואת חיי ילדי במחי יד, לא יכול להתאדות לו, וצפוי להתפוצץ בעת עריכת ההסכמים.

תהיי חזקה ותשחררי אותו, וגם אותם מהחובה לרצות אותך ולהתפרק בעקבות עזיבתו. זה לא יחזיר אותו ולא יציל אותם.
מה שקשה לילדים זה לא שלא יהיה בבית אבא. יש הרבה ילדים שגדלים במודלים משפחתיים שונים, שלא כוללים אבא, לפחות לא צמוד. על זה הם יתגברו - אלא אם ממש תצפו מהם לתגובה קשה (ילדים נוטים להיענות לציפיות אפילו כמוסות של הוריהם). מה שקשה לילדים זה מתח היום יומי (אפילו כזה שלא קשור לפרידה של הורים).
רק תביאו אותם לחוף מבטחים שבו אין ריבים, יש בית, יש אמא, יש אבא ויש סדרים, ותסמכי עליהם, הם יסתגלו ויפרחו. במאה אחוז.

הילדים יסתגלו ויפרחו. אולי לא מיד, אולי יהיו רגעים קשים, אבל אם לשניכם יהיה טוב לחוד אז הילדים יחיו עם זה.
אני שומעת אותך מוכנה ללכת לקראתו גם עכשיו כדי למנוע מאבקים. אני לא אומרת להיות קשה ומגעילה אבל כדאי שתזכרי שנשים שנפרדות/מתגרשות בדרך כלל יורדות מאד במעמד הכלכלי שלהן. טוב מאד שאת מתעקשת על רכב עבורך. אל תוותרי אל רכוש, אל תעשי שטויות כמו לוותר על חלקך בשביל לא להיכנס למאבקים. את המחיר את תשלמי אחר כך ותהיי ממורמרת על כך שויתרת, אם חלילה תהיי במצב כלכלי בעייתי שנובע מהסכמים בעייתיים. כנ"ל לגבי דברים שקשורים לילדים. אל תסכימי על דברים שאת לא שלמה איתם. אני לא יודעת בני כמה הילדים מלבד התינוק, אבל לאורך זמן זה לא רעיון רע בכלל שהם יישנו אצלו, זה יתן לך אויר, אפשרות להיפגש עם חברה, לצאת לדייט (אני יודעת שאת עוד לא חושבת על זה כרגע) או סתם לנוח.

מחזקת אותך.

ברור לי גם שהוא חייב טיפול פסיכולוגי.
ואת? את הולכת לטיפול? זה יכול לעזור לך לחיות יותר בשלום עם המתרחש...

[והמרגיעון מזכיר: כולנו זקוקים לחסד]

למה ככה, את נשמעת יותר רגועה. זה טוב.
לדעתי, לחכות כל כך הרבה זמן עד שהוא ייצא מהבית זה לא רעיון טוב. זה בטח לא יקדם את הזוגיות שלכם. אם הוא רוצה להיפרד, שייצא מהבית. זה סוג של התעללות עצמית מבחינתך להישאר עם מישהו שכבר לא רואה עצמו מחויב לך.
זה גם לא טוב לילדים לראות את זה.
כן, גירושין זה משבר עצום לילדים. אני עשיתי הכל כדי שזה לא יקרה. הפרידה גם לא היתה יוזמה שלי. אבל, מנסיוני, אם האמא שומרת על מורל גבוה יכולים להיות להם חיים טובים ביותר.
חזקי ואמצי ועדכני אותנו.

אה. ואל תוותרי על אגורה. אני מצטערת על כל אגורה שוויתרתי עליה כדי לשמור על יחסים טובים. המחיר על זה הוא עצום!

אבל אני לא יכולה לדמיין את הרגע שהוא עוזב. זה יפרק את הילדים.
חברה שלי אומרת שהדבר הכי טוב שקרה לה זה שהוריה נפרדו. היא היתה בת 7. היא אומרת שהרבה יותר גרוע היה כשהם היו יחד ורבו וצעקו מעל ראשם שלה ושל אחיה. מסקנתה: טוב הורים מאושרים מהורים נשואים. יכול להיות שהילדים שלך יגיבו הרבה פחות קשה ממה שאת חושבת.

ואל תוותרי על אגורה
לא צריך להגזים. מותר לוותר פה ושם כדי לקצר תהליכים, אבל לא על סכומים משמעותיים ולא על דברים עקרוניים. עדיף כמה אלפים פחות בבנק מאשר מריבות שנגררות. לדעתי בכל אופן אסור לסכם שום דבר כלכלי או הרה גורל לעתיד מבלי להתייעץ עם עורך דין.

למה ככה
פתחת את הדף עם בעיות בחיי נישואיך והנה לאחר שנתיים, את עומדת בפני פרידה. האם בדיאבד יש משהו שלא עשית ואת מצטערת עליו? בתחילת סיפורך לא היה כזה רצון מצידו לעזוב. מה בעצם קרה לדעתך?

את עוד זוכרת את זה? זה היה אחרי שהכנת פשטידה שהוא אוהב.

_למה ככה? (07.10.2008 11:18):
נשים יקרות, אהובות, אני שמחה לבשר:
אתמול היה חיבוק. גדול, אמיתי.
זה התחיל בנשיקה קצרה על השפתיים שהכרחתי את עצמי לתת לו כשהגיע הביתה בחצות.
הוא נורא הופתע.
אח"כ דיברנו. אבל מעט, למודי ניסיון מר: כל שיחותינו בזמן האחרון, גם אלו שהתחילו ברגיעה, הסתיימו בפיצוץ.
אז לעת עתה אנו מרגישים שלא צריך למהר ולדבר.
שלחתי אותו לראות מה השתנה בסלון. הוא אמר סחתיין על השינויים (אמרתי לו שהוצאתי את התמונות ואת הפסל בעקבות עצות שקיבלתי בבאופן). הוא הציע להוציא עוד תמונה שלי, צילום של אדם שהולך על שפת הים. הצילום נעשה ממרחק רב, ודמות האיש קטנטונת ואילו הים גדול וכהה...
הקיצר התחבקנו.
בלילה אמנם לא ישנו מחובקים כמו פעם (לפני שנהיינו הורים - לא היה לילה שלא הלכנו לישון מחובקים!), אבל החזקנו ידיים...
<וכעבור כשעתיים, כשהילד הגדול עבר למיטתנו ואבא נדחק אל הקיר, הוא עבר לחדר הילדים...>_

יש לי תובנות לגבי הסיפור שלכם אני עצובה שכך זה הולך להיגמר.

למה ככה יקרה, מה שלומך?

ובכן, אני מבולבלת.
מצד אחד מבינה שהוא חייב לעזוב, בין אם נתגרש ובין אם נחזור להיות ביחד.
מצד שני אני חרדה מהעזיבה שלו, אשר תהיה - כמו שאני רואה את זה - טראומה נוראית ילדים.

לפני כמה ימים דיברנו. היתה לנו דווקא הזדמנות לדבר ללא ילדים בבית.
אמרתי לו שאני חושבת שכדאי לו לעבור טיפול פסיכולוגי. מטפל טוב יוכל לשפוך לו אור על תהליכים שהוא עובר, על זרמים תת קרקעיים.
הוא הלעיג: כן, העובדה שאני בן שלישי הביאה אותי למשבר משנולד בני השלישי (יעני תובנה פסיכולוגית).
אמרתי לו, אתה הולך לעשות צעד כל כך קשה עבור הילדים שלך, כדאי לך לברר עם עצמך לעומק את הדברים קודם למעשה.
הוא שוב ניפנף, ואמר כי הילדים יסתגלו, וכל אדם מגיב אחרת ובלה בלה בלה שהוא משכנע את עצמו בשביל להדחיק את ההשלכות על הילדים.
אז ניסיתי לכוון לאגואיזם שלו. אתה עלול להתחיל כאן כדור שלג, סדרה של תהליכים שעלולים להוביל אותך למצב קשה של בדידות וניכור. כדאי לך לקבל עזרה חיצונית לפני שאתה ממהר לעשות מעשה.
הוא - אני לא ממהר, זאת לא קפריזה. זה כבר תהליך של איזה שנה שאני מתבשל בו.
אני - אתה בטוח לגמרי שאין לנו שום סיכוי לשקם את הזוגיות שלנו?
הוא - לא בטוח.
אני - אז למה אתה לא רוצה לנסות??
כאן הוא הביא כמה טיעונים. בעלי אופי שונה מאוד זה מזה.
הראשון - את לא אוהבת אותי.
נכון, האהבה נעלמה, אבל עם ההיסטוריה המפאורת של האהבה שלנו יש לה תקומה. אנחנו צריכים לעבוד על זה. מאז שנהיינו הורים כמעט שלא בילינו רק שנינו, למשל.
אכן, לא תיחזקנו את הזוגיות.
המשך: כמה פעמים אמרתי לך שאת צריכה למצוא עבודה.
אני אכן מחפשת. אבל אתה שוכח שבשנים האחרונות הבאתי ילדים לעולם, ונשארתי איתם בבית זמן רב (בהסכמת שנינו), ובכל זאת הצלחתי בשנים הללו לשמור על עבודה קבועה וחביבה בהיקף קטן. עכשיו אני מחזיקה בשתי עבודות קטנות ומחפשת עבודה נוספת.
הלאה: כמה פעמים ביקשתי ממך לא לזרוק זבל מהחלון. ואת בכלל לא ספרת אותי! זה מרסק!!
<הסבר, ורק בפורום הזה אני יודעת שיהיה מי שיבין אותי ואף יחייך בהזדהות: היתה תקופה שהייתי זורקת את הזבל האורגני דרך החלון אל הגינה האחורית של הבניין, רצועת אדמה שוממת ומלאת עשבים, שאף אחד לא מתעניין בה ולא דורך בה. זה לא פי אלף יותר שפוי מלזרוק אותו ביחד עם דברי פלסטיק לערימות ענק??>
לא יכולתי לזרוק את קליפות המלפפונים עם כל הניילונים וכו'. הסידור המקובל של הזבל הוא שעקום!
אבל איך יכולת לנהוג בצורה כל כך לא מתחשבת ולא נורמטיבית??
ממתי אתה מקדש את הנורמטיביות??
<שנינו אינדיווידואליסטים דעתניים כאלה, כל אחד בכיוון שלו>.
<כן, אני יודעת, הוא מדבר על התחשבות בו ובבקשתו, ואני מתייחסת רק להיבט הגלובאלי>.

אלה היו, פחות או יותר, עיקרי הדברים.
אני מניחה שזה משקף את המוזרות של המצב. מצד אחד הוא מאוד נחוש. מצד שני אי אפשר להתכחש לפוטנציאל שיש פה לעבודה נכונה שתוביל לשיקום. לא?

למה ככה יקרה,

רוצה להציע לך, מניסיוני, הצעה לא פשוטה ליישום, אך שעשויה לתרום ליציאה מהמצב ה"מוזר" הזה:

להחליט, בעיקר בינך לבין עצמך, אם את רוצה לסיים את המערכת יחסים שלכם, או לשקם אותה.

להחליט!
מהכתוב נראה שאת מנסה "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה": גם להישאר איתו וגם לנסות לשנות אותו. זה לא יילך.
הדבר היחידי שאת יכולה לשנות זה את עצמך.
אם את רוצה לשקם את המע' יחסים הזה את צריכה ללכת על זה בהחלטיות ובנחישות ולהסכים גם לוותר על דברים ולשלם מחירים.
את יכולה גם לבחור להיפרד ולשלם את המחירים של זה.
אי אפשר גם וגם )-:

אם את מחליטה לשקם את מע' היחסים, תקחי אחריות על ה"טעויות והפיספוסים" שלך.

למשל: זה ש אכן, לא תיחזקנו את הזוגיות._
נכון, גם הוא הזניח את הזוגיות.
ובכ"ז - קחי אחריות על החלק שלך. על ההזנחה שלך.
(אני מכירה היטב את הטעות הזו. גם אני עשיתי אותה)-:)
טעות אחרת: אי התחשבות בו ובבקשתו. שוב, את מוכנה לקחת על זה אחריות? להשתדל לנהוג אחרת?

אזהרה חשובה: אל תצפי "שבתמורה" הוא ייקח אחריות על הטעויות והפיספוסים שלו.
תראי את זה בתור הזדמנות לעשות עבודה חשובה של "תיקון המידות" שלך עם עצמך.

אם את לא רוצה/יכולה לעבוד על עצמך במע' היחסים הזו [וזה באמת קשה],

עזבי אותו ונסי להבין שכנראה באמת נוצרה ביניכם דינאמיקה שהיא בלתי אפשרית עבורו וכנראה גם עבורך.

בכל החלטה שלא תהיה, גלי כלפי עצמך הרבה חמלה וקבלה.

בהצלחה

הי,
אולי במקום להיות הפסיכולוגית שלו, ולנתח בשיחות שלכם כמה שהוא דפוק וכמה שהוא זקוק לעזרה, תתחילי להיות חברה שלו?

אני מניחה שזה נחמד ונעים לזכות פה לאהדה, ולקטר עליו בלי סוף ולשמוע כמה שאת צריכה לשמור על זכויותייך וכמה שאת צודקת, אבל באמת... נראה לך שזה מה שיחזיר אותו לזרועותייך? התובנה שאת צודקת בהכל ולך מגיע הכל, והוא צריך להשתנות מקצה לקצה?

שימי לב לשיחה האחרונה ביניכם. את מנצלת את אחד הרגעים הנדירים, כנראה, ששניכם בבית והילדים לא, וממהרת להסביר לו - שוב - כמה שהוא לא בסדר, וזקוק לטיפול, ואגואיסט. הוא, מצדו, מצביע על דברים נקודתיים ופשוטים בהרבה - את (!!!) לא אוהבת אותו, את לא מחפשת עבודה, ואת זורקת זבל מהחלון. ברשותך, הטענות שלו נקודתיות, פתירות והוגנות לאין שיעור לעומתך!!

הנה הפתרונות:

את לא אוהבת אותו? בררי עם עצמך אם הוא צודק. אם לא - גרמי לו להבין שהוא טועה.
עבודה - שתפי אותו בעבודות שכבר יש לך, בחשבונות, בהערכות. אולי הוא צודק ויש מקום לדחוף עוד משהו, אולי המעורבות שלו תוכל לייעל משהו, ואולי הוא יבין שאת עושה יותר ממה שנראה לו.
זבל - אספי את הקליפות וכד' לתוך שקית, ושפכי את השקית למקום הזה בגינה כשאת יורדת. שלא לדבר על לעשות פח קומפוסט כמו בן אדם. שמירה על הכדור לא מחייבת התנהגות ברברית, בטח ובטח לא כשהיא פוגעת בבן הזוג!

חוץ מזה אישית בכלל לא נראה לי שהדחיה ליולי קשורה לכסף. גבר שרוצה ללכת - הולך. ככה זה עובד. אם הוא דוחה את העזיבה לעוד חצי שנה, יתכן שהוא מקוה שיחול שינוי בזמן הזה. האם את מוכנה לשינוי הזה?

מקוה שכן