האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
עוד פלטפורמה אקהביציוניסטית מבית היוצר הפוסט מודרני שמדמה קשר ורגש ולמעשה מונעת אותם. והנה שנים אח"כ אפרת_נ* הרעיון של כתיבת בלוג, מתוך בדרך הביתה בלוג חיפוש
אני שומעת את המושג הזה לשחק בבוץ, כבר כמה פעמים. כאן, ב-ילדי אדמה, אצל דני לסרי ואולי גם בציטוט של דוד רובנר על בית-הספר סדברי-ואלי.
לאחרונה הילדה שלי התחילה להתעניין בבוץ.
יש לי כמה שאלות:
המשחק בבוץ שייך לתקופה התפתחותית שנקראת: התקופה הפאלית (פרויד). זו תקופה בה הילד מתעניין בהפרשותיו ואוהב למרוח אותם, אם את לא רוצה קקי על הקיר, בוץ הוא פיתרון מאוד מפתה
לשחק בבוץ זה כמה דברים.
קודם כל, זה היכולת לשחק במה שאתה רוצה, בלי לפחד להתלכלך. כשנתתי לילדי, כשהיו בני מספר חודשים, לזחול בגינה ציבורית, אמא אחת שאלה אותי, אם אני לא פוחדת שהבגדים שלהם (שהיו, במקרה, חדשים) יתלכלכו. באופן בלתי מפתיע, הילדה שלה, גם בגיל 9 ח' עוד לא זחלה (יכולות להיות הרבה סיבות לזחילה מאוחרת, אבל במקרה הזה זה נראה לי קשור) ורק ישבה.
חוץ מזה, חלק מתהליך העידון (סובלימציה) כולל משחק בחומרים מלכלכים - צבע ידיים, בוץ, בצק וכו'. אומרים שזה שלב התפתחותי, אבל אני חושבת שגם מבוגרים, אם הם מצליחים לנער מעצמם את החשש מלכלוך, נהנים מאד מעבודה/משחק בחומרים הרכים האלו. לפעמים המשחק בבוץ מהנה בגלל שהוא מלכלך, ולפעמים למרות שהוא מלכלך...
כשהבן הגדול שלי התחיל לתפוס דברים ולתחוב לפה, קיטרנו על זה לאחות בטיפת חלב. היא שאלה אותנו: "אתם יודעים איזה טעם יש לעץ? לאבן? לאדמה?" תנסו לחשוב - איזה טעם יש לדברים האלה? מסוגלים להעלות את הטעם הזה בפה? לי זה היה ברור מיד. אז היא אמרה: "אנחנו יודעים מה הטעם של הדברים האלה כי פעם טעמנו אותם, כשהיינו תינוקות." זה עשה לשנינו סוויץ' מחשבתי בעניין הכנסת דברים "מלוכלכים" לפה. זה לא שאין שום כללי בטיחות, אבל היום ברור לי כבר שאין רע בטעימת בוץ או חול או דשא.
לא יודעת אם זה הדף המתאים ביותר, אבל רציתי לדבר על לכלוך...
אודֶה, אני אוהבת כשבני (בן שנה) מלוכלך. לא סתם שוות נפש לחולצות המרובבות, לידיים המוכתמות ולבירכים השחורות מעמל יומן - ממש אוהבת!
אני עצמי לא אוהבת להיות מלוכלכת. אני חושבת שלכלוך הוא אחד הטאבויים החברתיים שלא טורחים לדבר עליהם. הלכלוך קיים רק בשוליים, אצל החולים, המשוגעים, המוזנחים. דרך הלכלוך של בני, אני נהיית יותר סבלנית ללכלוך שלי ובכלל, וכך מרגישה שאני מורדת מרד קטן (קטנטן) במוסכמות החברתיות.
למה ילדים נמשכים לזה?
מה זאת אומרת? בוץ זה הכי כיף בעולם!!! זה כמו חימר! אפשר לעשות ממנו קובבות, למרוח לילד אחר או לאבא על האף, זה רך, נעים למגע, אם זה סתם מים בוציים אז אפשר לקפוץ בתוך זה, זה כמו צבעי גועש אבל לא
אין כמו בוץ... אם לא היה אכפת לי מהבגדים שלי ואף אחד לא היה רואה גם אני היתי משחקת לי בבוץ
ברוך בואך לאתר באופן_טבעי ביקור ראשון שלך? סרטון הדרכה של האתר החדש איחוד משתמשים סיור_מודרך_באתר מפתח_נושאיםהמלצת השבוענסיעה עם תינוק
ריה אומנם עוד די קטן - 4וחצי חודשים, אבל חזק מאוד וארוך. הסלקל שלו נמאס עליו לגמרי. מתינוק שנסע יופי (למעט נסיעות ראשונות שבהם כל רמזור/פקק/עצירה גרמו לו לבכות) הוא הפך לתינוק רגזן שמתעורר ומיד מתחיל לכעוס ולרצות לצאת משם. כדי להוסיף על הקושי באוטו שלנו אפשר לקשור את הסלקל רק מקדימה - רצועות הבטיחות מאחור קצרות מידי. כך שאני מאחור הוא מקדימה ואני לא יכולה לעזור לו הרבה. בעוונותי הרבים אני מוציאה אותו מהסלקל בנסיעה ורועד לי הפופיק.
הגיפט קארד מהעבודה, הקופון ההוא ליום ההולדת...
כולנו מכירים את הטקס: מקבלים שובר, שמים בצד "להזדמנות מיוחדת", ונזכרים בו בדיוק יום אחרי שפג התוקף.
תפסיקו לזרוק כסף לפח. עם 'קופו', השוברים שלכם מאורגנים במקום אחד, זמינים תמיד בטלפון, ולא נשרפים לעולם.