לרצות מספיק לרזות

נאוה, כל כך הרבה התרחשויות. בהצלחה לך בכולן!
אני מבינה מאד את הציפיה שהירידה במשקל תגיע כתוצר לואי. גם אצלי הפניה לאו איי היא תוצר לואי של תהליכים אחרים שאני עוברת. בניגוד לציפיתי הראשונית, התהליכים האלו לא השירו קילוגרמים ממשקלי, אלא עודדו אותי להיפתח לקבלת עזרה.
מקוה בטובתך.

הי גורית! כל הכבוד, איך עוברים הימים הראשונים?
אני עברתי את הימים האלו (30 ימים ו-30 שאלות) לפני כמעט שנה. הורדתי בערך 15 קילו והפסקתי להישקל, כי זה מלחיץ אותי סתם, אני יודעת שאני מרזה ושזה קורה לאט ויש לזה הסברים שונים, לא משנה לי, העיקר שהמגמה ברורה.
אני זוכרת מהימים הראשונים שפחדתי עד מוות. חשבתי שאמות עם תוכנית האוכל הזו, הייתי רעבה בימים הראשונים, היו לי התקפי סחרחורת, עייפות ובלבול - אבל ידעתי מאחרות שזה עובר אחרי 10 ימים והאמת, שמהרגע הראשון הרגשתי שימחה והקלה וזה עזר לי. מאז, כבר כמעט שנה שאני כמעט לא אוכלת פחמימות ובוודאי שלא נגעתי בסוכרים.
מאחלת לך בהצלחה בתוכנית נפלאה מכל הבחינות, שהעמידה אותי על הרגליים הוצילה אותי פשוט בתקופה קשה מאד בחיים.

ולנאווה -
שיהי בהצלחה. איכשהו גם מקריאה בבלוג שלך, התרשמתי שאת מנסה לעשות הכל לבד. חלק ממה שעבד שבילי היה להודות שלמרות שאני מאד חכמה, נבונה ומבינה בתזונה - אין לי שום יכות להרזות את עצמי לבדי. רק הידיעה הזו, שאם זה תלוי בי זה לא יקרה, הרזתה אותי....

אני לא עושה את התהליך לבד, להפך.
פתיחת הבלוג היא חלק מהעניין.
אני כן מתכננת להיעזר בדיאטנית (תור ב- 16 בנובמבר 2005), הרופאה שלי בעניין, אני כאן איתכן, וכדומה.
האופי שלי ותפיסות החיים שלי מקשות עלי עם מסגרות תמיכה רגילות, וחוץ מזה, הפגישות נופלות על שעות שלי עם הבן.
אני עוזרת לעצמי הכי הכי דרך עזרה לאחרים (:-D למשל....)
אז אם אני רוצה לחזור לפעילות גופנית - הכי נכון לי זה לחזור ללמד...
ואם אני רוצה קבוצת תמיכה, הכי נכון לי זה להנחות אותה (כל אחד והשריטה שלו

)

אילו יכולתי להרשות לעצמי כלכלית, הייתי מוסיפה מאמן אישי (כמובן שהייתי מוודאת שהוא מבין איך לעבוד איתי בצורה שלא תכניס אותי למשבר של פיברו

)
אילו יכולתי להרשות לעצמי כלכלית, הייתי מוסיפה טיפולים של רפואה משלימה: דיקור, רפלקסולוגיה, עיסויים
אילו יכולתי להרשות לעצמי כלכלית, הייתי תופרת / קונה בגד ים, עושה מנוי לקאונטרי הקרוב ומתחילה לשחות יום יום
אילו...

אני חייבת לעבוד עם מה שיש, לא עם מה שאין...
ומה שיש זה אני, האינטרנט, מה שיש לקו"ח להציע.
זה לא לגמרי נכון...
יש גם את הבן שלי שלראשונה מזה שנים משתף פעולה עם השינוי התזונתי.
אני חושבת שזו התמיכה החשובה ביותר שאני מקבלת - שכל הבית יאכל בריא.

אני מכירה את התפיסה של ה- OA ש 'זה לא בידיים שלנו' ולא ממש מסכימה איתה.
זו התפיסה שלא איפשרה לי מעולם להתחבר לגישה הזאת, למרות שאני יודעת שהיא עובדת מעולה עבור אחרים.
זה לא מקטין או מעלה מערכה (חוסר ההתחברות שלי...)
בתפיסה שלי, כל מה שקורה לנו הוא שלנו ובאחריותנו
למרות שזה אולי מחלה, למרות שזה אולי גנטי,
למרות שלפעמים "אדם אחר עשה לנו את זה" - כמו בתאונת שרשרת או אונס.
זה לא מפריע לי להיעזר באלוהים או באנשים אחרים, רק מפריע לי להעביר למישהו אחר את האחריות.

בפולנית (אשמה) אני בכלל לא מדברת.... (לשמחתי)

יומיים אחרי. כאבי הראש והסחרחורות מתחילים להחלש, עדין מפליאים בעצמתם. תודה לך עוד אכלנית על שכתבת שזה רגיל, הייתי די מבוהלת אתמול. ירדתי שני קילו בדיוק. אז מה אם הקילואים הראשונים זה פארש, רק מים, על הנייר החלפתי קידומת.

גורית, תגבירי שתייה של מים.

גם אני ירדתי פתאום... 3 ק"ג +

אני לא מבינה משהו.
מקריאה באתר של OA עולה שהם לא מקדמים שיטת דייטה מסוימת. עם זאת, נראה שכולכן באותה דייטה (סוג של אטקינס?)
זה במקרה או שיש קשר בין OA לבין הימנעות מפחמימות?

עוברת - הלואי כמו אטקינס, שם מותר לאכול ופה קדחת

סתם, האתר שלהם די מבלבל. אם תתבונני בלוח הפגישות שם, תראי שחלק מהקבוצות מקיימות פגישות "how". בקבוצות אלו עובדים לפי דיאטה מפורטת. גם אני שאלתי שאלה דומה כמה הודעות מעליך.

ההבדל הוא שבאואי ההתמקדות, למרבית הפלא, היא לא באכילה ובאוכל, אלא בדפוסים נפשיים ורוחניים שגורמים לנו לאכול יותר מדי. מעבר לכך, מסתבר שאנשים שיש להם בעיות אכילה, בדרך כלל יש להם בעיה עם סוגי מזון מסויימים, כמו למשל אצלי קמח לבן וסוכר. אבל הדבר שונה אצל אנשים שונים. אני למשל, לא רגישה לאורז מלא. וכן לאגוזים. ומכירה אנשים שכן אוכלים קמח ופחמימות וגם סוכרים.
גורית
אני לא נשקלתי בכלל בשלושים הימים הראושונים ואני ממליצה לך להיפרד מההרגל הזה ומהר. ונניח שלא תרזי? האם זה אומר שאת לא עושה משהו נכון? אולי זה פשוט לוקח הרבה יותר זמן אצלך? למה להליחץ עם זה? כי כמו שאת שמחה ומאושרת שאת יורדת את עלולה להיבהל ולהתרגז שאת לא יורדת או עולה.

בהתייחס לנאוה ושאלת האחריות האישית.
בעיני הפנייה לכוח העליון, היא סוג של פנייה לחלק הגבוה בתוכי, החלק שממנו הגעתי ואליו אני קשורה, שרואה את כל הסביות ומבין את כל הדברים ושהוא לא מוגבל כמוני, בזמן, אפשרויות ותפיסה - פנייה לחלק הזה שיעזור לי בדרכי. אני מרגישה שזה דבר אחראי לעשות ושכך, אני פותחת אפשרויות לחיים שלי, שלא יכולתי אפילו לדמיין ולשער בנפשי שיקרו. כשאני מבקשת עזרה, למשל, שאני מתקשרת לאנשים מהקבוצה, אני מקבלת המון תמיכה ועזרה שאין לי דרך לקבל מתוך עצמי וזה גם עוזר לי כי זה מוציא אותי מתוך עצמי - שזאת אחת הבעיות העיקריות שלי. אף אחד לא אומר לי מה לעשות, אלו רק הצעות ואני מתמסרת אליהן, בדרך כלל, מתוך הבנה שכמו שאני כיום, עם היכולות הנוכחיות שלי - אין לי דרך לפתור את בעית המשקל שלי ובעיות אחרות.

_עוד אכלנית אנונימית

לא היה בדבריי לבטל את התפיסה הזאת שלך, ואני שמחה שהיא עובדת בשבילך.

לפני שנים רבות הלכתי עם חברה טובה ל OA, לפגישה ראשונה.
יצאתי משם עם הבנה שזה לא מתאים לי, כי זו גישה שמקבעת את הבעיה.
חברתי כן הלכה ועשתה את הצעדים, ועברה דרך נהדרת!
אחרי שנה וחצי היא החליטה לעזוב. שאלתי: למה? - כי הם מקבעים את הבעיה - הייתה תשובתה.
ה- OA עדיין שירת אותה שירות נהדר בהתפתחותה האישית.
הכרתי אנשים שהולכים ל OA 8 ו- 10 שנים, הרבה אחרי שהם איזנו את משקלם.
בהבנה שלי - למרות הרזון, הם לא טיפלו בבעיה.

אפשר לעסוק באוכל בהמון צורות:
לאכול, להיות צמחוני, לעשות דיאטה, לבשל, להאכיל אחרים, לדבר על זה.

עודף משקל, לא תמיד קשור לאוכל למרות שאוכל עוזר לייצר אותו.
אם מאזנים את הגוף והחיים - המשקל מתאזן גם הוא (וגם לחץ דם וסוכרת ושינה)

אין דרך לא נכונה (טוב, יש אבל... אני מדברת על דרכים שעובדות...)
לכל אדם יש את הדרך שמתאימה לו בנקודת זמן מסויימת.
בהתפתחות רוחנית יש אנשים שמתחילים במקום אליו הגעתי אחרי 10 שנים,
ויש אנשים שלוקח להם 20 שנה להגיע למקום בו התחלתי אני את דרכי.

יש גם את הקטע של "למצוא את המדריך הנכון בזמן הנכון"
יש אנשים שקל להם למצוא מדריכים, מטפלים, קבוצות תמיכה.
אני לא אחת מהם

אנרגיה היא המצרך הכי יקר שלי
כשאני מוצאת מטפל / מדריך / תמיכה שעובדת בשבילי - זה נכס!
למדתי להיעזר היכן שאפשר ולהינות ממה שאני יכולה לקחת בכל מקום.
אם אני מרגישה שהתועלת נמוכה מהמחיר - אני מוותרת על בזבוז האנרגיה.

לנאוה, שיהיה גם לך בהצלחה בכל דרך שתבחרי.
מאחלת לך למצוא את קצה החוט שיוביל אותך בבטחה לאיזון הגוף והחיים.
@}

ולגורית ולכל הצועדות ותיקות וחדשות בOA ששיתפו ומשתפות פה לאורך הדף תודה גדולה.
@}
אני כולה ביום ההימנעות הרביעי שלי, בנתיים גיבורה גדולה. לא סובלת מרעב ובסך הכל נורא מבסוטית מעצמי ומהשליטה שאני מפגינה. אני מצפה לקשיים בשלב מאוחר יותר ומקווה שיהיה בי האומץ לבקש את העזרה ולהושיט את היד בזמן הנכון למקום הנכון.

גורית, מה נשמע?

אני רגישה מאד עכשיו. חושבת הרבה על המשבצת הזו שלי, אני השמנה, וכמה חזק היא מקובעת במקומה. לא רק אצלי, על זה אני עובדת. אצל אחרים. לאנשים מסביבי קשה להתרגל לשינויי ההתנהגות המתהווים שלי, כמעט מכשילים בכח. משפטים לא מבינים מקיפים אותי מכל עבר, ואני מנסה לרכוש את הכלים להתגונן מהם. בשביל מה לך, תלמדי להיות מי שאת. מילא בסוף תמיד עולים בחזרה. נראה לך שבאמת תוכלי להתמיד בכזה דבר. הבאתי לך משהו מהדיוטי פרי, תשמרי לאחרי הדיאטה. זה לא נראה לי בריא מה שאת עושה. מה תעשי בחנוכה. את מזיקה לעצמך.

וגם בבית. דרושים שינויים מבניים בבית. העתקת מרכז הכובד המרחבי מהמטבח, בואו תציירו בסלון, יותר נעים. הילדה שניצבת לפתע עם סינור וכלים, אמא בואי נכין עוגה גדולה גדולה. הילד שרוצה רק ביס, ומשאיר לי ביד את כל השאר. הארוחות שלהם, הבישול, השגרה. הארוחות שלי, בנפרד, בבקשה לא להפריע לאמא כשהיא אוכלת. וההבנה המקווה מהצד שלו. היא עוד תגיע, אל לי להאיץ בה. נשימה עמוקה.

ומישהי אמרה לי שאנשים מרגישים מאוימים משינוי באחר, מתנגדים לו בבלי דעת. האמנם כך, ואם כן למה?

עלומה מה שלומך? סקרנית לקורותייך, אנא שתפי.

היי גורית,
אני רוצה לשתף אותך קצת בתפיסת העולם שלי על שינוי בכלל, ועל מקומו של עודף המשקל בחיינו.
אולי זה ישפוך אור על מה שעובר עלייך.

שינוי מתחיל מאי שביעות הרצון שלך במצב קיים כלשהו.
דמייני את המצב הקיים כמערך הרמוני בו לכל אחד מהגורמים יש יחסים ספציפיים עם כל השאר.
דמייני איך לכל קו, לכל נקודה יש תפקיד ביצירת הזרימה הקיימת בתמונה.
עכשיו תזיזי משהו בתמונה.
נכון שצריך לעשות התאמות?
אנשים לא אוהבים שהמציאות משתנה להם.
עד היום היה לך תפקיד ספציפי במערך הכולל של כל אחד ואחת מהדמויות שמעורבות בחייך.
פתאום, את קמה לך ורוצה להשתנות.
נו, באמת!?!
איך את מעיזה להפר את ההרמוניה שלהם?
זה לא חשוב אם את זזה מתפקיד "טוב" או "רע" - הם יעשו (בצורה לא מודעת, כמובן) את כל מה שהם מסוגלים כדי להחזירך "למקומך".
מצד שני, יכול לקרות מצב בו מישהו אחר ייכנס "לתפקיד" במקומך.
זה יכול להיות מישהו שמרגיש שאת מצליחה לחדור למקומו ומהווה תחרות כלשהי.
במשפחות רואים את זה יפה כשתלמיד עצלן וגרוע מתחיל להשקיע ולשפר את ציוניו.
"התלמיד הטוב" במשפחה מתחיל להדרדר...

העניין השני הוא תפקיד עודף המשקל.
עודף משקל הוא כעין חומה שאנחנו מקימים סביבנו שתגן עלינו.
הכל קורה לנו "כי אני שמנה" - זה לא באמת אני שמפשלת, זה השומן...
והאכילה הכפייתית - מטרתה "לטפל" ברגשות שלנו, להתיק אותם.

כשאת מתחילה בתהליך הרזיה, עולים הרבה דברים ואת למעשה ללא ערוץ הבריחה הרגיל שלך (אוכל)
אז את נאלצת להרגיש ולהתמודד בעוד כל הסביבה מנסה לקבע אותך היכן שהיית...

המשיכי כך! את עושה יופי של עבודה!
האחרים יסתגלו ל"תפקיד" החדש שלך ויתאימו עצמם - הקשרים ישתנו או יתקרבו או יתרחקו ואפילו יתנתקו.
קשרים חדשים נכונים יותר לאני החדש שלך יתחילו לקרות.

החזיקי מעמד.
עם הזמן את תמצאי דרכים אחרות להתמודדות.
אם תעלי כאן קשיים ספציפיים אפשר יהיה לתת לך רעיונות.

לאנשים מסביבי קשה להתרגל לשינויי ההתנהגות המתהווים שלי, כמעט מכשילים בכח
נראה לי שחשוב בכלל ובתקופה זו בפרט לנסות ככל האפשר להקיף את עצמך בא-נשים אוהבים/ות ותומכים/ות ומפרגנים/ות. את בכלל רוצה א-נשים מסוג אחר בחייך?

כמו שאת מתחילה לחשוב על מזונות שמתאימים לך ושאינם מתאימים לך ולהעדיף את אלו שתומכים בבריאות ובהרזיה, נראה לי שכדאי מאוד להתחיל לחשוב על א-נשים שמתאימים/ות לך וכאלה שלא, ולהעדיף את הראשונים/ות.

ובינתיים, עד שתצליחי לעשות את הבחירות המתאימות בא-נשים, נראה לי עדיף שלא לשתף בתהליכי ההרזיה שלך את כל אלו הבלתי תומכים/ות. לשם מה לשתף? כדי לקבל ביקורת ומשפטים לא חיוביים?

מה שעבד בשבילי: כל בוקר לכתוב מה גורם לי לכמיהה לאוכל, מהם המצבים והאנשים שגורמים לי לחוסר אונים (מסעדות, בתי קפה, אנשים מעצבנים, אנשים נחמדים מדי, יותר מדי עבודה, פחות מדי עבודה וכו') ופשוט למסור את הטיפול בהם לכוח עליון - כלומר לאותו חלק שבי, שהוא רחב יותר ממי שאני מכירה את עצמי ושיכול להתמודד עם המצבים האלו, בעוד שאני, כפי שאני מכירה את עצמי נכשלת במצבים האלו שוב ושוב. קרו לי נסים בתוכנית הזו שלא היית מאמינה. מצבי שפעם היו מכשילים אותי מיד, ועכשיו לא. אפילו קשה לי להסביר. אני רק יכולה לתת דוגמא. אני בעצם מאד ביישנית ונבוכה מאנשים אחרים והרבה פעמים אני מתביישת להגיד שלא הבנתי משהו והנטייה שלי היא להמציא איזה סיפור הסבר שהרבה פעמים הקשר שלו למציאות רופף. למשל, מישהי פנתה אלי בעניין עבודה, שלחתי הצעה והיא לא חזרה אלי. התביישתי להתקשר לשאול מה עם זה. הרי אם היא היתה רוצה היא היתה מתקשרת בחזרה.... בעבר הייתי פשוט נוטשת ומציאה סיפור. הפעם אזרתי עוז והתצקשרתי והפלא ופלא, זה סתם היה עניין טכני...
וכמובן, האוכל וההרזיה הם רק פן מסויים של התוכנית, פן חשוב. אבל הפן הנפשי-רוחני שיש בצעדים הוא מה ששומר עלינו מאכליה כפייתית.
ונאוה איך הולך לך?

שלום לכולן,
ראשית גורית, אני שמחה לשמוע שאת בתהליך. טוב שאת ממשיכה למרות כל הקשיים.
אני ממש מכירה את מה שאת מספרת ומסכימה עם נאווה על כך שאנשים שונאים שינוים, לא משנה אם הם טובים או גרועים, פשוט כי זה מאלץ אותם עצמם גם להשתנות. אני לומדת להתמקד בדברים שחשובים לי ולא בדעות ובבעיות הפנימיות של אנשים אחרים (אם כי אני מודה שלפעמים זה ממש ממש מעצבן).
אני יכולה לספר על עשרות משפטים לא מפרגנים שאמרו לי: "את נראית נהדר אבל את לא חושבת שאת כבר מגזימה?" (כששקלתי 100 ק"ג!), "את עוד מעט תהיי אנורקסית!", "יופי שאת יורדת אבל השאלה אם תצליחי לשמור!", "אולי בכל זאת תקחי רק חתיכה קטנה של שוקולד, מה אכפת לך? אף אחד לא ידע" וכו'.

אף אחד כמעט לא אמר פשוט "יופי שאת יורדת, את נראית טוב, תמשיכי בכך". לכל אחד יש איזושהי הסתייגות להכניס, ולא תמיד זה מרוע לב. בעצם זה אף פעם לא מרוע לב, אולי רק קצת קנאה, קצת תרעומת על השנויים הלא צפויים, קצת דאגה לשלומי והרבה חוסר מחשבה.

אולי תמצאי לעצמך משפט מחזק ותשנני אותו לעצמך בעת הצורך.
מחזקת אותך בדרכך. כל הכבוד!

ונאווה - ומה שלומך?

_כשאת מתחילה בתהליך הרזיה, עולים הרבה דברים ואת למעשה ללא ערוץ הבריחה הרגיל שלך (אוכל)
אז את נאלצת להרגיש ולהתמודד בעוד כל הסביבה מנסה לקבע אותך היכן שהיית..._

נאוה, כל כך תודה. עזר לי מאד לקרוא את שכתבת. אכן ההרגשה היא שהכל עמוק יותר, מהותי יותר, מוחשי יותר, נוגע ישר בבשר החשוף. אחרים ששמעתי מדברים על שקט נפשי, על שלוה כזו. לי יש שקט מאוכל, זה כן. אבל כל השאר סוער וגועש. אני, חיי, אהבותי - כולנו בטלטלה אחת גדולה.
ואליך - מחר התור שלך, נכון? למה את מצפה ממנו? מחזיקה לך אצבעות לפגישה מוצלחת ולמימוש תקוותיך!

לי-אורה, תודה על דברייך. אני מנסה להצניע את השינויים שבי, אבל אנשים שברגיל אוכלים אתי לא יכולים שלא לחוש בהבדל. לקחתי לתשומת לבי את הצעותיך.

אכן, מחר התור.
אומרים שכל עכבה לטובה.
לא עשיתי שום דיאטה עד עכשיו אבל עמלתי רבות על שינויים מהותיים בבית.
כל התזונה שלנו (כן, כן! גם של יהונתן) עברה שינוי.
זו רק ההתחלה ויש עוד המון שינויים שכדאי לעשות ושאני עוד לא יודעת איך לחבר אותם לתנאים,
אבל לראשונה אני מרגישה שזה באמת בר ביצוע - פעם ראשונה מזה שנים שיהונתן משתף פעולה.
הוא אכל כרובית וברוקולי, ודלעת, וחיטה וקינואה.
אני משתדלת לשים ירק חי לפחות באחת הארוחות, לפעמים בשתיים ועוד...

מחר הדיאטנית. אני מקווה שקודם כל נגיע להבנות.
אני מטפלת קשה

יש לי הרבה תנאים שלי שנובעים ממצבי הבריאותי ומקשיים אחרים שאני מתמודדת איתם.
למשל:
כרגע אני אחרי התקררות (לא, היא לא עברה, היא ירדה לברונכים)
אז אני משתעלת נורא, הצואר נתפס בצורה שלא חוויתי שנים, והשלפוחית חושבת שזו סיבה טובה לשחרר

ובכל זאת בישלתי היום ואתמול ושלשום.
כל החגיגה הזאת הגיעה אחרי התמוטטות פיברומיאלגיה שלוותה ביומיים של חרדה קשה.

ועדיין אין מי שיעבור לגור כאן במקומי, וכרגע שוב אין בית לעבור אליו,
והכל כאן בארגזים שהולכים ונערמים, ואני רק רוצה את הפינה הבאה שלי כדי להרגע, לנוח, להרפות....

אז בתוך כל אלו יכול להיות לי פתאום יום (או יומיים) של הרבה הרבה מתוק למשל,
או הכנה של ג'אנק פוד שמאוד משמח את יהונתן.
אבל...
מתוק = שוקולד 70% - פחות מחבילה (במקום כמה חבילות של שוקולד חלב ו/או משהו כמו חצי קופסה של ממרחית)
מתוק = שמנת או גבינה 5% עם דבש, או סתם כפית דבש,
מתוק = עוגיות (לא יותר מדי...)
זה כבר שינוי.
אני חייבת לומר שיש ימים עכשיו שאני מדלגת, מגלה פתאום שלא אכלתי שוקולד בכלל יום או יומיים (עוד לא קורה הרבה, אבל קורה...)

אז חוץ מ.... כל מה שלא בסדר,
חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר!! (לזקנות כאן שמכירות את השיר...)

אני לוקחת את הדברים כמו שהם, משתדלת לשמור על הומור.
כבר הרחקתי חוסר פירגון וחוסר אהדה, ואני מקפידה.
אני יודעת שזה מסע ארוך, וככזה, אני לא ממהרת לשים את כל הכוחות שלי בק"מ הראשונים.

אגב, המשקל ירד קצת אבל הוא בעיקר מתנדנד.
מחר בבוקר אשקל כמו שצריך (לפי החוקים) ואביא את המידע לדיאטנית.
אני מקווה שהיא תהיה מסוגלת לשתף איתי פעולה כלומר: להבין שהיא מטפלת שותפה
הכוונה היא ששתינו מטפלות בי כאשר לכל אחת מאיתנו יש את הידע שלה.
איכשהו אנחנו צריכות לגשר ולחבר את הידע כדי לעזור לי לעמוד במשימה שהצבתי לעצמי.
מסובך? מורכב? - כן!

היעד של מחר הוא להכיר את הקולגה שלי,
היעד של מחר הוא לבדוק ששיתוף פעולה כזה אפשרי.
היעד של מחר הוא להתחיל לתת לה מידע עלי, ולהתחיל להגדיר מטרות.
המטרות צריכות להיות קצרות טווח וקלות להשגה. (משימות קטנות, חוויה של הצלחה)
היעד של מחר הוא לתאם איתה פגישה שבועית קבועה.

מבטיחה לעדכן אחרי הפגישה

הי נאוה ספרי לנו איך היה.
לי תמיד יש רתיעה מהמקצוע הזה דיאטנית - מה היא יודעת שאני לא? הרי אני מומחית בשטח הזה כבר שנים. הייתי מתה רק מהלחץ של להישקל פעם בשבוע

שלום
כמו הרבה דפים באתר, הדף הזה ביחוד מסקרן אותי מאוד מאוד. תרשו לי לשתף אותכם.
גם אני מתחילה מסע חדש. מסע שאולי לא היה מתחיל אלמלא מצאו לי פתאום סוכרת ולחץ דם גבוה.
התחלתי בדיאטה שנתנה לי דיאטנית, למרות שאני פרופסור בדיאטות. להפתעתי היא הצליחה לחדש לי משהו ונתנה לי תפריט מאוד מתחשב בהרגלים הישנים שלי. בפגישה הראשונה שהיתה לפני ראש השנה, היא מאוד הפחידה אותי במה. המשקל לעומת זאת היה יחסית נמוך, "רק" 130 קילו. בעבר הגעתי כבר ליותר
בהתחלה עדיין לא הפנמתי לגמרי את הצורך הדחוף שלי לרדת במשקל ולאזן את הגוף. היו כל מיני אירועים, כולל החגים שקצת הוציאו אותי מהאיזון, אבל באופן כללי אני הרבה יותר "בסדר" מאשר בעבר (העבר כלל ממתקים בכמות מסחרית, כמו חצי קילו ופלים לוקאר תוך נהיגה ועוד דברים בסגנון), אבל אחרי שהתחלתי לשים לב לתחושות הגופניות שלי בעקבות הפרזה באכילה, זה מאוד השתפר. עכשיו אני כמעט 90 אחוז בסדר, ועוד הוספתי פעילות גופנית קלה בחלק מימות השבוע.
במקביל לדיאטנית ולרופא המקסים שלי, אני מחפשת עוד סוג של תמיכה. עוד לא ברור לי מה ומי, אבל בטירוף של החיים שלי, אני זקוקה לסוג של פינוק רוחני או פיזי.
מאוד מזדהה איתכם. ותודה על הדף

במבי,
נסי אולי עיסוי גוף (עם שמן ואולי עם שמנים אתריים כמו אשכולית ונרולי ופרנקינסנס) - פעם בשבוע.

הבטחתי לכן דיווח...

אז קודם כל פרצתי לדלת פתוחה.
היא הקשיבה, הכירה את הצרות ולא התכוונה בכלל להנחית עלי תפריט קבוע וידוע מראש.
אז שיתוף פעולה יש, והבנתי למה הרופאה שלי הפנתה אותי אל הבחורה הספציפית הזאת.
למטרות בכלל לא הגענו.
בקושי נגענו ברעיון של איך להמשיך עד הפגישה הבאה.

כשביקשתי פגישה בשבוע היא אמרה: זה יגמור מהר מאוד את 14 הפגישות שיש לנו בשנה
זו הבעיה העיקרית שנתקלתי בה - העובדה שהסל נותן לי רק 14 פגישות בשנה.
ויכול להיות שזה בכלל 14 בשנה הראשונה ועוד פחות בהמשך.
כי אנשים רגילים מקבלים רק 7. היא אמרה שבקופות אחרות זה יותר גרוע.

המשימה הראשונה שלנו היא למדוד את ארוחת הדגנים בבוקר.

אגב, היא בקלות זרמה לשיחה על שינוי התזונה המשפחתית והייתה מאוד קשובה לקשיים עם יהונתן.
היא גם הכירה את הפיברומיאלגיה שלי (אנשי מקצוע רבים אינם מכירים או שמעו אבל לא מתייחסים לזה ברצינות הראוייה).
במהלך שיחתנו, סיפרתי לה ששנים הסתדרתי עם עייפות כרונית ורקדתי וצעדתי והתעמלתי בלי קושי,
אבל הפיברומיאלגיה משתקת אותי. תגובתה הייתה: "זו מחלה קשה"

איזו הקלה!! - היא מבינה!! חשבתי שאצטרך ללמד אותה- אלו שתי נקודות משמעותיות לטובתה.

בקיצור, יש עם מי לדבר ואני מעודדת.
עכשיו נותר לי רק לגייס את הרופאה שלי לטובת יותר פגישות - זה ייקח זמן כי זה מחייב אישור ועדה מחוזית
אבל אני אופטימית.
חשבתי גם לארגן הפנייה מרופאת הילדים לטובת יהונתן. זה בטח ייתן לי עוד 7 פגישות.
במושלם ביררתי והם רק נותנים לי דיאטנית הביתה - 6 פגישות שאני משלמת עליהן.
קיוויתי שהמושלם יכפיל את כמות הפגישות

אגב, הצוואר השתחרר - ברוך השם!!
זה היה נורא!!
שני לילות עם בקבוקי מים חמים עשו את שלהם

נושא חשוב שעלה ושעד כה (כל השנים...) לא ממש הצליח לי ליישם אותם:
5-6 ארוחות קטנות ביום בהפרשים של עד 3 שעות .
אני היפוגליקמית וזו דרך ידועה ויעילה למנוע שינויים חדים בערכי הסוכר ובעיקר דרך טובה למנוע נפילות.
אני צריכה להתאמץ יותר...

לסיכום,
היה מעניין, הרגשתי שיש לי פרטנרית ראוייה
אבל...
הרגשתי ש"אין זמן".
הרגשתי שיצאתי ממנה כאילו באמצע הפגישה למרות שישבתי איתה מעבר לזמן,
והעניין הזה של מגבלת כמות הפגישות לא מאפשר לי להיכנס לתהליך בנחת.

אני מקווה שאצליח להסדיר את זה.

עוד דבר אחד שכן דיברתי איתה עליו הוא הצורךך שלי בסביבה תומכת לחזרה לתנועה.
הדרך שלי היא כמובן - לעבוד!
אז אמרתי לה שאני רוצה להקים קבוצת התעמלות לאנשים שיש להם לפחות 20 ק"ג עודף.
היא לא תמליץ כי אסור לה, אבל הבטיחה ליידע אנשים.
כשיהיו 15 איש אפתח קבוצה - אני רק צריכה לברר במתנ"סים מתי אפשר (ואיפה, כמובן)

בסה"כ נראה ומרגיש חיובי.

מה נשמע, בנות במסע?
שלומי טוב, ממשיכה בתוכנית. מגלה יותר ויותר את משמעות המושג "שלוות נפש" בעוד אני מתרחקת מהמצב הבלתי נסבל הזה של אכלנות כפייתית (מתרחקת על ציר הזמן, אבל למעשה קרובה אליו כדי נגיסה אחת..).
נשקלתי השבוע וגיליתי שהורדתי עוד 3 ק"ג, ובסה"כ 36 ק"ג. יש בערך עוד 19.... אבל אני לא ממהרת לשום מקום, ומכבדת את הקצב של הגוף שלי באשר יהיה. ירצה לאט - לאט. ירצה מהר - מהר.
הרבה דברים משתחררים עם המשקל העודף, ואני מרגישה קלילות וחופש שלא הכרתי, או שאולי כן הכרתי אבל שכחתי את טעמם. נוח לי בכל דבר - בבגדים (שלמרות שכבר הוחלפן, שוב שוכבים קצת רפויים מדי על הגוף), בכסאות, באמבטיה, בעורי, בעצמי. נעים לי ללכת קלילה ברחוב, להציץ בעצמי בהשתקפות מקרית בחלון הראווה. נעים לי להרגיש שפויה ולא תחת רודנותה של איזו מפלצת פנימית אכזרית.

ומה שלומכן? גורית, נאווה, במבי, וכל שאר העושות במסע?

שכחתי באמת לעדכן אתכן שדיברתי עם הרופאה שלי לגבי הגדלת מספר הפגישות.
היא אמרה לי (קצת בהתנצלות) שהיא מתייחסת לבעיית המשקל שלי כאל "הפרעת אכילה"
צחקתי. אין לי בעיה עם קריאה לדברים בשמם. אני אוהבת להתבטא בבוטות בעצמי.

היא הוסיפה שהפרעות אכילה הן קטגוריה אחרת לגמרי.
ההתייחסות היא כוללנית, רב מערכתית שכוללת דיאטנית ופסיכולוג ועוד.
אמרתי לה: אין לי בעייה שתשלחי אותי גם לפסיכולוג - להפך!
אז נשאר שהיא תתייעץ עם הדיאטנית.

בינתיים עברתי משבר פיברומיאלגיה ואני לאט לאט מתאוששת ממנו כדי לעבור דירה תוך כשבועיים

אני בחיפוש קדחתני אחרי בית (אפילו זמני - עד הקיץ) וגם בהאצת האריזה.
המיקוד עכשיו בחיי הוא על המעבר אבל משתדלת להקפיד גם על שינויי התזונה שכבר עשיתי.

בכלל, מאז לקחתי את ההחלטה, אני מוצאת את עצמי נכנסת לתהליך של
מיפוי הבריאות שלי, הסדרת דברים מול המוסדות ואירגון הכל כך שאוכל לפנות לעצמי אנרגיה להגשמת חיי.
זה מעניין כי לאורך השנים האחרונות, היו בי חלקים שהחלו להרים ידיים ולוותר.
החיים חוזרים לזרום במקומות שנראה היה שנזנחו והתייבשו.
משהו כמו אדמה שהחלו להשקותה במים והיא מתעוררת לחיים (סתיו

- עיתוי מתאים מאוד לעניין זה)

אז נשאר שהיא תתייעץ עם הדיאטנית.
יופי לה. שתתיעץ עם הדיאטנית, שתתיעץ עם הרופא, בזמן שאת תעברי לך משברים, תארזי ותנסי לסדר את החיים שממשיכים להתפרק להם, בזמן שאת לא מרזה בעצם ועסוקה לסדר לאחרים עבודה במקום לעמוד מול הבעיה שלך.
סליחה שאני בוטה, אבל בעבר אמרת שאכלנים כפייתיים מנציחים את הבעיה. אולי זה נכון, בעית האכילה שלי תישאר כנראה לנצח, אבל אני כבר רזה בעשרים קילו מאז שהתחלתי. את מנציחה את הבעיה שלך בדיוק כמוני, אבל ממשיכה להיות שמנה.

אנונימית במסע,
את אכן בוטה בדבריך, ולמה בעצם? למה מטרידה אותך כל כך דרכה של נאוה? למה את כועסת עליה?
לי נשמע שהיא נמצאת במסע, שהחיים, לדבריה חוזרים לזרום במקומות שנראה היה שנזנחו והתייבשו. לכל אדם יש את חייו שלו לחיותם, את הקצב שלו, את הדרך שלו. מה שמתאים לאחד אינו מתאים לאחרת...

אני מאמינה שדף זה משמש גם כ דף תמיכה לכותבים בו, ותגובות שכאלו אינן מוסיפות.

חמישה שבועות בתכנית. בדרך כלל ההרגשה טובה מאד, שמחת ההתפתחות, ההבנה, השינוי והתקוה. בימים האחרונים קצת קשה. פתאם לא מצליחה להתחבר לתפריטים, נלחמת בהם. מוצאת פגמים קטנים ובעזרתם מוציאה לעצמי את הרוח. מה, למה מודדים ירקות לפי נפח ולא לפי משקל, הרי לא דין חסה כדין לפת. למה גבינה רכה מותר פי שניים מגבינה קשה באותו אחוז, ולמה עוף מותר בדיוק כמו נקניק למרות הבדלי השומן הגדולים, ולמה דגנים מודדים לפי משקל כולל ולא לפי משקל פחמימות, זה ממש לא נראה לי הגיוני ולא מדיד ולא הוגן. בתגובה לשאלות שלי שוגרה לי שאלת נפילה, ובבת אחת נוספה על אי ההבנה גם בדידות ותחושת כשלון.

אני מחפשת תמיכה, עזרה, כיוון. לא יודעת מאין הגיעו השאלות האלו למוחי, ולמה אני לא יושבת בשקט ובאסירות תודה לשינוי הגדול שמתחולל בי. קשה לי עם הנוקשות וחוסר הלגיטימציה, כאילו שהתעסקות טכנית פוגעת בהתפתחות הרוחנית. אני מרגישה שאי הבנת התפריט גורמת לי להשמיט אותו מהידיים, שעוד רגע התכנית חומקת ואובדת לי לעד. מחפשת כוחות להחזיק בו. לא יודעת לפרש את ההתנגדות שלי, האם באמת על התפריט יוצא קצפי. מחפשת כוחות לתמוך בעצמי המרזה.
תודה.

גורית, אני כאן.
אני אמנם לא בתכנית, אבל הקושי שלך ממילא לא קשור אליה.

בכל תהליך יש עליות וירידות.
תעצרי ותתבונני מה קורה - על מה התכנית לוחצת?
האם זו השליטה שויתרת עליה?
האם את מתקרבת למשקל שהתת מודע שלך לא מוכן לוותר עליו?
האם את נוקש מדי עם עצמך?
אולי "סתם" את בשבוע שלפני הווסת?

האוכל הוא חבר טוב של כל אכלן כפייתי - בעבר, כשהייתה לך מצוקה, מצאת בו את הנחמה.
היום, כשהדלת הזו סגורה - את צריכה למעשה למצוא התנהגות אחרת, פעולה אחרת שתעזור.
למשל: כתבת לנו כאן.
אז אני שולחת לך

גדול - שיעטוף אותך ויתן לך תחושת בטחון ואהבה במקום האוכל,
ומזמינה אותך לדבר על רגשותייך במקום על פרטי התפריט והתכנית.
אני מזמינה אותך לשתף אותנו בשאלת הנפילה שלך - אולי נוכל ליפול בה איתך?

לעתים אני מפליאה גם ביצירתיות ובשכנוע עצמי עמוק ושחוק משימוש, שכך או כך אני נראית איום ונורא, גם אם ארזה עדין יישארו עמי כך וכך מומים ופגמים, ואם נידונתי לחיי כיעור ודחיה, לפחות שאוכל משהו בדרך.
מצאתי את זה בתחילת הדף.
לפעמים, היאוש והספק הם כמו שלטי אזהרה שמופיעים כשמתקרבים למקומות כואבים, שניסינו להסתיר, לכסות, להתעלם מהם כל חיינו.

ואני מאחלת לך שתמצאי את הכוח והאומץ להמשיך במסע.

גורית,
אני מצאתי לגבי עצמי, שהאגו שלי חושב ת'עצמו יותר מידי. זה גם מה שמנע ממני לבקש ולקבל עזרה במשך הרבה שנים. תמיד חשבתי שיש לי את כל התשובות לכל השאלות. מאז שאני באו אי אני לומדת לשאול פחות (לפחות בעיניינים אלו) ולתת אמון בתוכנית. כי כמו שאני רואה - היא עובדת. ומאחר שהיא עובדת, אז כבר לא משנה לי למה בחרו בגבינה כזו בכמות כזאת וכזאת וכו'.
אם את מרגישה בדידות וכישלון, אז זה פספוס של שאלת ההחילמה או של הדרך בה היא הוצגה לך. אני הכי אוהבת את שאלות ההחלמה - בעיני הן מקסימות ונוגעות בעומק הרבה יותר מ- 30 השאלות הראשונות.

ודרך אגב - אם בכל זאת חשוב לך לדעת פרט זה או אחר על התוכנית, את יכול הלהפנות שאלה למישהו בקבוצה, או למאמנת, או בפורופ של אכלנים כפייתים בתפוז, או לבקש שישאלו בפגישת האינטרגרופ הבאה (פגישה אזורית של נציגי הקבוצות). זה בסדר וזה מקובל.
אם המאמנת שלך לא נותנת לך הרגשה טובה, מותר לך להחליף מאמנת למישהי שיש לך יותר כימיה איתה.

ובסה"כ, נאוה צודקת. את עוברת שינויים, ותקופת ירח הדבש עוברת לה כעת. כעת עולים מרבצם השדים הישנים שנסוגו באופן זמני לכמה שבועות, וכעת מתחילה ההתמודדות האמיתית. זה תהליך טבעי שכולם עוברים אותו, כל אחד בזמן שלו. קצת כמו שכשיש בן זוג אז בהתחלה חושבים שהוא מושלם ואח"כ מגלים שלא, ואז צריך לעבוד בשביל האהבה העצומה שהרגשנו בהתחלה בלי שום מאמץ.

מאחלת לך שתתחזקי, שתגלי את עצמך ואת החלקים השונים הרוצים ביטוי בתוכך, ואת המרפא למה שזקוק לריפוי.

תודה גדולה נשמות טובות
חושבת על כל מה שנאמר
כמה רבדים ושדים והכרה
חשיפה ומבוכה וענוה
יורדת כל יום עוד קצת
שמונה וחצי קילו בינתיים
רואים לי כבר את המותניים
מְתָרגלת להבין מה קורה לי

שליחה על ידי HT* » 08 דצמבר 2005, 16:04

שלום לכולם, אני חדשה כאן וזקוקה לעזרה. אני שמנה. שמנה מאד. כבר שנים מנסה שוב ושוב לרזות ונכשלת. לפני כמה שנים הצלחתי לרדת בגדול אבל אחרי שנתיים של התנדנדות עליתי בחזרה - וב ג ד ו ל! אין לי ספק שכל שנות הדיאטות האלה הפכו אותי להפרעת אכילה מהלכת. ניסיתי גם את OA אבל לא התאים לי. אני מרגישה שאני מאד רוצה לשנות, להצליח ולרזות. לא כדי לספק איזה צורך חברתי אלא קודם כל כדי להרגיש יותר טוב פיזית כי כבר קשה לי.
הבעיה היא שבכל פעם שאני הולכת לאיזו מסגרת כמו קבוצת תמיכה/שומרי משקל/דיאטנית וכ'ו הם נותנים איזה דף סטנדרטי עם ה"2 פרוסות לחם קל עם שכבה דקה של גבינה חצי אחוז".... נמאס לי מזה. זה לא האוכל שאני רוצה לאכול. אני צמחונית כבר שנים רבות ומאד רוצה אוכל בריא, אבל כששאלתי את הדיאטנית מה עם אוכל יותר טבעי, או הצעתי לשלב גם קינואה או דברים דומים בתפריט היא הסתכלה עלי כאילו אני קוקו.
ומה אני מבקשת מכם? אני מחפשת מישהו מקצועי, דיאטנית, שעובד קצת במזון יותר טבעי/טבעוני ולא רק הדיאטות הסטנדרטיות עם כל האוכל המעובד הזה. טווח המרחקים האפשריים מבחינתי הוא בין חדרה לטבעון. אולי אתם מכירים מישהו?
ועוד משהו - אני עוזבת עכשיו את המחשב עד יום ראשון, אז אם מישהו עונה, ואני מקווה שכך יהיה, אז תודה מראש @}.

ל HT אולי זה יתאים לך
ראי ב "חויה בירוק"

כדאי לחפש במנוע חיפוש, למשל גוגל, ושם לכתוב משהו כגון: דיאטה+טבעי דיאטה+טבעוני דיאטה+צמחוני וכו'

והנה מה שמצאתי בינתיים, מתכונים דיאטטיים וטבעיים
http://www.vitaminglobal.com/shop/342/

והנה האתר של דיאטנית קלינית שממליצה על אוכל אורגני וכו' (היא גם יועצת תזונתית של "הרדוף") ומתאימה דיאטות לצרכים שונים ובאתר שלה כתוב שהיא פועלת בין היתר גם בחדרה
http://www.danale.co.il/index.htm

והנה מתכונים מהצומח (כולל קינואה) מאתר הצמחונים שבוודאי חלק מהם דיאטטיים
http://www.anonymous.org.il/recipe.htm

מתכונים מאתר הנטורופתיה הישראלי, שחלקם דיאטטי
http://naturemed.co.il/hc.html

מתכונים רבים ושונים באתר הבית של פורום צמחונות וטבעונות בתפוז
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... sc=0&ssc=0

מתכונים טבעוניים רבים ושונים באתר של פורום צמחונות וטבעונות בנענע
http://forums.nana.co.il/Article/?ArticleID=126694

מאמרים רבים על הרזיה הוליסטית
http://www.ima-adama.co.il/[po]healling methods[/po]/slimming/slimming.htm

מתכונים מפורום מתכונים להרזיה ולדיאטות - המתכונים מסודרים לפי קטיגוריות. חפשי שם מתכונים לירקות, לסלטים, למרקים וכו'
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... asp?id=307

לדוגמה, מתכונים לסלטים דיאטטיים
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... id=8109357

מתכוני הרזיה שפויה - מחולק לקטיגוריות. חפשי את הקטיגוריות הרלוונטיות לך
http://www.enter-system.com/site/detail ... [po]depart id[/po]=3139&detail id=7618&rootTXT=1766&levelNUM=2&rootCatTXT=

וכנ"ל בעצם את יכולה לחפש בכל אתר המכיל מתכונים דיאטטיים את המתכונים המתאימים לך, ובכל אתר כללי המכיל מתכונים אפשר למצוא מתכונים לירקות וכו'.

בתיאבון ובהצלחה!

הייתי השבוע אצל מישהי שהיא לדעתי בדיוק מה שאת מחפשת, מטפלת ברפואה סינית שמתמחה בתזונה. לא מאלה שדוקרים את האוזן ועושים הוקוס פוקוס שתרדי 3 קילו בשבוע (ובטח גם תעלי אותם בחזרה באותה מהירות), אלא מישהי שבאמת יכולה ללוות שינוי באורח חיים. וכזו שכמובן יודעת מה זה קינואה, ואורז מלא, ויודעת להגיד לך מה האנרגטיקה של סוגי האוכל שאת אוכלת, ומה מהם יותר או פחות מתאים לאופי של הגוף שלך. מישהי ששמה דגש על איכות המזון ולא על הכמות.
הבעיה היחידה - היא בקרית אונו.....

קוראים לה תמי, הטלפון שלה 0505515042, ואם לא תסעי עד אליה, אולי תוכלי לקבל ממנה המלצה למישהי קרובה אליך. אני התרשמתי ממנה מאוד.

HT, שלומות,

מצ"ב בסיס תזונתי דיי טוב שעוזר להגיע לאיזון

תזונה לקויה גורמת להצטברות רעלים, יוצרת חוסרים תזונתיים, יכולה ליצור חוסר איזון של סוכר, יכולה לחסום את העורקים (ערוצי השמחה), יכולה לגרום לצניחות ברמות הסרטונין (הורמון מצב הרוח) ובהחלט יכולה להפוך אותנו (כן, גם אותי) ל הפרעת אכילה מהלכת

איך לשפר?

יש להתחיל כל בוקר עם 2 כפות שמן זית + מיץ לימון טרי בכמות דומה - לערבב ולשתות על קיבה ריקה. לא לאכול כלום ולא לשתות דברים כמו קפה או תה לפחות חצי שעה.
ייתכן מאוד שתחושי רע בימים הראשונים (כאבי ראש, עייפות, בחילות - זה עובר)

- -

מה לאכול?
אפשר לאכול חופשי ובשפע מהמפורט להלן. בשל בכל צורה מלבד טיגון ועישון, תבלי לפי הטעם. הקפדי שהמזון ייראה צבעוני ואסטטי ויריח נעים. רשום משהו שאת לא אוהבת? אל תאכל/י...
כל הירקות (להקפיד לאכול מכל הצבעים)
כל הפירות (לא בהגזמה)
דגנים מלאים
קטניות (עדיף מונבטות)
ביצים אורגניות
יוגורט (רצוי ביו), רצוי מחלב עיזים
לבנה
גבינות עיזים
אגוזים למניהם - לא קלויים
טחינה - להכין מגולמית או להשתמש בה כגולמית -בשום פנים ואופן לא הסלטים הקנויים
לחם מדגנים מלאים (חיטה, דגנים, שיפון ועוד) - כמה שאת רוצה, זה מזון מזין!

לא לוותר על שומנים בצלחת!! - שמן זית (רצוי, כשאפשר עם מיץ לימון), אבוקדו

להוסיף למזון הרבה עשבי תבלין טריים

שתיה:
מים מינרלים, תה ירוק, תה צמחים (רצוי ללא המתקה, אפשר מעט דבש)
מהפירות אפשר להכין מיץ פירות (לא להגזים, ומומלץ, בדרך כלל לדלל עם מים)

- - -

רצוי לסגל את התפריט כאורח חיים בסיסי.
חשוב לחלק את היום ל- 5-6 ארוחות קטנות וללכת לישון לפחות 3 שעות לאחר הארוחה האחרונה.
לקראת ערב כדאי שהתזונה תהיה קלה יותר לעיכול.
אל תטרידי עצמך עם כמויות (גם אם יש בהתחלה עלייה)
התפריט יתאזן על צורכי הגוף שלך - תזונה מאוזנת ומלאה גורמת לתחושת שובע ושומרת על איזון.

התזונה המפורטת כאן היא כללית ביותר ואני מקווה שלא שכחתי שום דבר חיוני.
היא מתאימה כבסיס,
אך אינה פוטרת מהצורך להתאמת תזונה אישית על ידי תזונאי/ת (אין כאן התייחסות לצרכים המיוחדים של גופך... )
למשל: במקרה של קנדידה - יש להגביל חלק מהמזונות
אם יש לך נטיה למתוקים - מזונות כתומים יעזרו לך ועוד.

זיכרי!! ההתחלה יכולה להיות לא פשוטה בגלל הסתגלות האיברים (במיוחד חיזוק הכבד) אבל...
אני מבטיחה יותר אנרגיה, יותר אופטימיות וכדומה, תוך זמן קצר..

ככלל, יש להתאים את התזונה גם לעונות השנה:
ירקות ופירות,מזון קל וקר, ירקות עליים וכדומה - בקיץ,
מזון מבושל, חם וכבד יותר בחורף, יותר ירקות שורש.

סביר להניח שאת צריכה גם תוספי תזונה כדי לעזור לך לאזן את הגוף
זה צריך להיות מותאם אישית למצבך הבריאותי ולקשיים הספציפיים שיש לך.

מה למשל?
תמיכה למעיים, אנזימי עיכול וחומצות עיכול,
ויטמינים או מינרלים שקשורים למעגל הסוכר בגוף או לחיזוק איברים ספציפיים ועוד.

מקווה שזה קצת עוזר.

סליחה לבנות של OA, זה לא בהכרח מתאים לתפיסת התכנית שלכן.

כמה הערות לתוכנית של נאוה, מנקודת מבטה של אכלנית כפייתית: כל מה שקשור לדגנים מלאים, פירות (בשפע), אגוזים (במיוחד הם) וטחינה - אלו מזונות שאולי בעברי היו טובים לי, אולי פעם הייתי יכולה לאכול מהם באופן שפוי, היום, לצערי, כשאני אוכלת מהם אני רק רוצה עוד ועוד. אני לא שבעה מהם. כדאי לבחון אלו מזונות עושים לך את זה. בדרך כלל, לאנשים שמנים מאד יש מזונות כאלו, שלאנשים רגילים הם בסדר, אבל להם פשוט מזיקים.
גם לגבי ההמלצה לאכול קצת הרבה פעמים - לגבי זה היה אסון. זה אמר שהקיבה שלי כל היום היתה עסוקה וכשהיא עסוקה אני עבד שלה. כל הזמן הייתי בשאלה מה אוכל עכשיו, התקפי רעב רבים וחוסר שקט. היום אני אוכלת שלוש פעמים ביום ובין הארוחות יש לי שקט - אין רעב, אין מחשבות על אוכל. להגיד לאדם חולה כמוני (ואני מניחה שמי שמתמודד עם השמנת יתר גדולה, כמתואר למעלה הוא בעצם חולה) שזה יתאזן בסוף זאת חוסר הבנה של המכניזם של המחלה. זה כמו להגיד לחולה סכרת, שירשה לעצמו סוכר כי זה יתאזן.
אני אוכלת מאד בריא, כל בעיות הקיבה שלי נפתרו בשנה הזו של אכילה באופן כזה, עור הפנים נהיה יפה ואני מרגישה מצוין (כמובן שגם רזיתי בערך 20 קילו...)
ולגבי הבוטות הקודמת -
אני חושבת שהשאלה החשובה לגבי אואי היא לא אם זה מוצא חן בעיני או אם יש דברים שהייתי משנה (בזה אני אלופת העולם ואני חושבת שזה חלק מהמחלה שלי לרצות להתאים הכל אלי) אלא האם רוצים להחלים או לא. מאד פשוט. אואי מציעה דרך של החלמה שהלכו בה כבר הרבה מאד אנשים והצליחו ולא, אף אחד לא מרוויח מההמלצות האלו, אואי היא לא גוף מסחרי....
המקום הזה של כניעה וההבנה שכל מה שאני יודעת על אוכל ועל החיים לא מספיק לי כדי להבריא ושאני זקוקה לעזרה מידי אנשים, שבמבטראשון נראו לי נחותים לעומתי - הוא מקום מרפא בשביל כל אכלן כפייתי וגם בשבילי.

אנונימית יקרה,

קראתי פעמיים את מה שכתבת, וחזרתי וקראתי את הודעתך הקודמת כאן (שהמילה "בוטות" אינה בוטה מספיק לטעמי כדי לתאר אותה) ואני לא מבינה מה הקשר בניהן. במבט ראשון (וקצת עייף, מודה) נראה לי שאת קצת סותרת את עצמך.

_אל תטרידי עצמך עם כמויות (גם אם יש בהתחלה עלייה)
התפריט יתאזן על צורכי הגוף שלך - תזונה מאוזנת ומלאה גורמת לתחושת שובע ושומרת על איזון._

נאוה, תודה על תפריט נעים ובריא ומושקע, אין לי ספק שהוא יכול להוות אלטרנטיבה בריאה יותר לאנשים רבים. השאלה היא עד כמה הוא מתאים לתהליך של הורדה במשקל, כשם שHT ואחרים מכוונים אליו.

זו לא שאלה פשוטה ואני מתלבטת בה שנים. ברשותך מחלקת את הסוגיה לשניים:

האם באמת אפשר לדמיין מצב בו צרכי הגוף יסופקו באופן בלעדי מתזונה נכונה, ויוכלו לאזן את עצמם על פיה עד למצב של בריאות? חששי הוא שלגבי רובנו, אי אפשר להתעלם מגורמים אחרים העשויים לקחת חלק בצרכי הגוף: לחצים ומתחים נפשיים, זיהום אויר, קרינה, מצבי רוח, קונפליקטים חברתיים, עישון ועוד ועוד. בנוסף, גם כשמאד משתדלים לאכול אורגני, למשל, עדין במדינה קטנה ומתועשת כשלנו קשה לצפות שהמזון יהיה לגמרי "נקי", ותתכן השפעה של חומרים מזיקים גם מכאן. על כן, הייתי לוקחת את ההקשבה של הגוף למזונו רק עד לנקודה מסויימת, ומשתדלת בכיוון נוסף מעבר לה.

האם במצב של עודף משקל כבד, אין ההכבדה הפיזית על הגוף גדולה יותר מאשר השפעתם של מרכיבי המזון השונים? האם לא נמצא הצורך לשים את הדגש קודם כל, או לפחות במקביל, על כמויות - ולטפל באופן ישיר ולא מתמהמה בבעיה המרכזית?

ול- HT, מציעה לך להתמקד בסיבה להשמנה ולאורה למצוא את המטפל או השיטה. את מגדירה את עצמך כ"הפרעת אכילה מהלכת", ומכאן עולה כמובן גם השאלה האם די לך בתפריט נכון, שמא כדאי להתבונן מעט פנימה. בהצלחה.

תגובות (כמה היה לי קל יותר להסביר את זה בהרצאה מסודרת או לפחות בטלפון

)
התפריט הוא תפריט בסיסי שמבוסס אך ורק על מזונות מלאים.
מזון מלא ממלא ומשביע וגם מספק הרבה הרבה אבות מזון טובים וברי עיכול.

לגבי האם זה מספיק בעידן של היום, כמובן שלא!!
על התזונה הזאת יש להוסיף תוספי מזון - וציינתי את זה בגוף התכנית.

לפעמים זה מולטי ויטמין מינרל, לפעמים זו סוללה של תוספים לעיכול,
לפעמים אלו תוספים שפונים ספציפית לבעיות הספציפיות של כל אחת.

בתזונה מלאה ומאוזנת (בה כל ארוחה מכילה חלבון ו/או שומנים + ירקות חיים), הכמויות מסתדרות מעצמן.
אני יודעת,
מתוך ההיכרות עם עצמכן קשה לסמוך על זה.
אבל זה עובד.

למה אני לא עושה את זה?
קודם כל יש לי ילד שלמד לחיות על ג'אנק ושנים לא היה לי כוח לריב איתו על זה.
בינתיים גדל הינוקא ואפשר לדבר איתו.
לאחרונה הוא משתף פעולה (חלקית

)

הלואי ומישהו אחר היה לוקח פיקוד על המטבח - אצלי זה הקושי העיקרי.
בגלל הפיברומיאלגיה אני לא עומדת בעומס של כל יום לבשל ולעשות כלים.
והעור שלי לא אוהב מים אז לפעמים אני לא מבשלת כי רק המחשבה על לרחוץ את הירקות עושה לי נאחס,

ויש את הקור שתוקע אותי בחדר המחומם במזגן (ובקיץ זה היה החום הבלתי נסבל מול המזגן בחדר)
ואז הרבה יותר פשוט לשים 2 פרוסות קפואות של לחם עם גבינה צהובה בטוסטר משולשים,
מהר לטגן 2 ביצים, לשים על המגש איזה קוטג' וכשאני חרוצה, לפתוח איזה טונה ואפילו לחתוך קצת ירקות,
ולעוף מהר חזרה לחדר החמים

אבל אתן בריאות יחסית, אתן מבשלות לעצמכן ולמשפחה - נכון?
ואתן גרות בבית שנוח לגור בו, נכון? אז אין הבדל משמעותי אם אתן באחד החדרים, או מבשלות במטבח
אז התזונה הזאת אפשרית לכן.

ותוספים -
אני למשל, לוקחת המון דברים.
בגלל בעיות תקציב אני לא לוקחת כל הזמן, ובהחלט מרגישה את זה באכילה.
כשאני לוקחת כל מה שאני צריכה ברצף - אני אפילו לא חושבת על שוקולד וגם אוכלת כמויות סבירות.
אני אפילו מעדיפה מזון בריא וטורחת עליו יותר וגם יורדת במשקל.

כשאני לא לוקחת כל הזמן אז יש יותר נפילות ופחות מזון בריא (שעוד יותר מחריף הכל)
ואז יש לי פחות תנגודת למזונות מהירי הכנה שהילד מבקש,
ומתוך חיסכון בכוחות אני כבר מאלתרת לעצמי משהו דומה
כדור שלג....
אבל אין לי כסף ואין לי בריאות אז הכל הרבה יותר קשה לי

לסיכום:
תזונה מאוזנת עובדת.
חשוב רק להקפיד על הכללים - סטיות יעוררו את התשוקות ואת האכילה בלי גבול.

ארוחות מוגבלות בכמותן (אכילה בצלחות של מנה ראשונה או אפילו צלחות של עוגה. לחילופין, למלא צלחת אחת גדולה בכל מה שאני רוצה לאכול בארוחה ו לא לקחת תוספות)

לא להגיע למצב של רעב (הרבה ארוחות)

ללמד את הקיבה לתת איתות לזה שהיא מלאה - לוקח 20 דקות. לכן: להפסיק לאכול אחרי 5-10 דקות ולחכות 15-20 דקות לפני שלוקחים עוד

מה שעוד עוזר זה תרגילים שמביאים להאטת קצב האכילה והגברת הלעיסה.
למשל:
הנחת המזלג לאחר הכנסת המזון לפה והרמתו רק לאחר שהמזון נלעס ונבלע.
ספירה של 20-30-40 לעיסות על כל ביס או לחילופין, לא לבלוע עד שהמזון נעשה נוזלי או עד שהוא משנה את טעמו (מתחיל להתעכל)
לסיים את האוכל אחרי אדם שאוכל לאט יותר מכם (מתאים לתחרותיים...)

ויש גם את ה"פטנטים" הבאים:
לשתות כוס מים חצי שעה לפני הארוחה
לאכול תפוח עץ חצי שעה לפני הארוחה.

תמיד חשבתי שברכה לפני האוכל גורמת לנו לחשוב על המזון לפני אכילתו.
ולכן חשבתי שאילו הייתי צריכה לברך על כל ביס - בטח הייתי אוכלת פחות.
אז פשוט לא ברכתי...

לא יודעת אם זה יעבוד עבורכן, אני מכירה הרבה חרדיות שמנות שמברכות כל הזמן - אז לא בטוח שזה עובד...

אם יעלו לי עוד רעיונות, אכתוב.
ואם יש לכן מה להוסיף - הבה נחליף רעיונות לעזרה.

חשוב רק להקפיד על הכללים - סטיות יעוררו את התשוקות ואת האכילה בלי גבול.

מהקצת שהספקתי ללמוד וליישם אני מבינה שזו גם אחת מאבני הדרך בשיטת אואיי.
חייבת להודות שגם לי היו ועודם הסתייגויות והתנגדויות לדרך הזו אבל החלטתי ללכת הפעם על גישת ה'נעשה ונשמע'.
בנתיים ברמת הרעיון לא את הכל פשוט וקל לי לקבל אבל בתכלס, אני מתמידה יותר ממה שאי פעם התמדתי. (6 שבועות ברציפות, בהמנעות, במנות מדודות, בלוח זמנים, ובלי להרגיש רעב ו/או מיסכנוּת).
בחמש השבועות הראשונים ירדתי 5 קילו. (קילו אחד לשבוע זה בדיוק מתאים לציפיות ולגישת הבריאות שלי) וכולי תקווה שזה ימשיך ככה.

אני התכוונתי לכל מילה שאמרתי ואני לא חושבת שאני סותרת את עצמי ואם כן, אשמח להבין איך. אני מדברת על העובדות בשטח - האם בן אדם נמצא בתהליך של החלמה או לא. כל השאר זה תירוצים וסיפורים ועניינים ויש לי גם המון כאלו וכולם מוצדקים. אני זוכרת את הפעם שנפל לי האסימון בקשר לכך. ישבתי בקבוצה ואישה אחת סיפרה מה גרם לה לאכילה כפייתית. היא תיארה שהגיע יום ההולדת שלה ובעלה שכח לקנות לה מתנה. היא התבאסה ופיצתה את עצמה בעוגה. אישה אחרת סיפרה באותה פגישה שגם לה היה יום הולדת ובעלה קנה לה טבעת יהלום. זה היה כל כך יקר ונראה לה יותר מדי עבורה עד שהיא אכלה עוגה שלא תכננה. אז הבנתי, כל הסיבות שבעולם יש כשרוצים לאכול יותר מדי. המחלה כל כך חכמה והיא משתמשת בי. עבדי קשה מדי - מגיע לי לאכול, אני עוברת משבר - מגיע לי לאכול. אני שמחה נורא - מגיע לי, וכו וכו... הסיבות של כל אחד נראות לו הסיבות, אבל זה באמת רק תירוצים. האמת היא שזו מחלה ערמומית וקשה וצריך להכיר בה ובכוח שלה עלינו. זאת מחלה ממש מסוכנת.
כשאני בוחרת לי עזרה ואימון בתוכנית ובכלל במסע הזה של ההחלמה, אני בוחרת לי מישהי שיש לה את מה שאני רוצה ולומדת ממנה. ידע תיאורטי בלבד ובמיוחד כזה שבעליו לא מסוגל ליישמו הוא חסר ערך עבורי, כזה קראתי ויש כמוהו בספרים.
אני רוצה מאד לתמוך בתהליך של החלמה לאכלנים כפייתיים ולו כדי להשיב את מה שניתן לי ביד רחבה.

אנונימית במסע,
אין לי מושג אם ואיך את תומכת באנשים שסובבים אותך
אבל מהמקום השיפוטי שאת נמצאת בו - תמיכה זו לא תוצאה מתבקשת...

הנשים הללו שסיפרו לך את התירוצים שלהן, אכלו מסיבות אחרות לגמרי.
הסיבות לאכילה עמוקות בהרבה מכל סיפור שאת או אני יכולות לספר כדי להצדיק את אכילתנו.
אדם מספר לך תמונה מתוך מכלול חייו.
מאחורי אותה תמונה יש מלאן דברים אחרים שגם הוא עצמו לא תמיד מודע להם.
החכמה היא לתת לאדם מרחב לעבור את הדרך שלו
החכמה היא לתמוך באדם במקום בו הוא נמצא.
החכמה היא ליצור עבור האחר מרחב בטוח שיאפשר לו לגעת במקומות הכואבים שלו.

לפני שנים רבות השתתפתי באיזו סדנא.
היה שם בחור ששלף מהשרוול פתרונות לכל בעיה שמישהו בקבוצה העלה.
זה היה לי מאוד קשה לשמוע אותו כי הוא נתן פתרונות שלא היו בהישג ידם של האנשים.
יום אחד, בשיחת טלפון הצלחתי להעביר לו במילים את מה שעובר עלי..
"אני מרגיש חסר אונים לחלוטין" - אמר.
יופי!" - אמרתי לו - "עכשיו אני פתוחה לקבל ממך עיצות איך לפתור את הבעיה שאני מתמודדת איתה".

חז"ל אמרו: "אל תדון אדם עד שתהיה במקומו"

הצלחת לרדת וזה נהדר.
עשית בחירות שעובדות עבורך וזה נפלא.
האם זה עושה אותך טובה יותר מאותן נשים שאכלו את עוגת יום ההולדת שלהן?
זה לא!

את בוחרת מה ללמוד וממי.
השעור שאני למדתי בחיי הוא שאני מפסידה המון כשאני לא מוכנה ללמוד ממי שאינו מושלם.

שליחה על ידי HT* » 11 דצמבר 2005, 13:51

חזרתי למחשב. הרבה תודות לכל התגובות. תודה על הטיפים, הרעיונות והקישורים. אני מתכוונת לנסות אותם.

(())(())

בהצלחה!

אני זקוקה לעזרה ולא יודעת איך לקבל אותה

האם גם אתן מרגישות כל כך לבד עם הכל? - שנה קשה עוברת על כוחותינו

נאוה, באואיי יש את כל מה שאת מבקשת.
אפשר לנסות ללכת לשם גם על תקן זמני.
או לפחות לעיין בשני הספרים המנחים הראשונים שלהם.
"12הצעדים ו-12 המסורות" ו"הספר הגדול"
אם טרם נתקלת בהם, אני מוכנה להשאיל לך אותם לכמה זמן שתצטרכי.

נאוה יקרה

גם אני הרגשתי מאד לבד כשפתחתי את הדף הזה. זה היה מזמן, ומאז למדתי כל כך הרבה. על צניעות, על ענוה, על הרפיה, על קבלה. הבנתי שהחוזק שלי עומד בעוכרי, הבנתי שהדלק שמניע אותו הוא הוא זה בו אני נלחמת. בתהליך לא פשוט, והרבה הודות למאמנת יקרה מאד שלי, אני לומדת לאפשר לעצמי את אותו מקום שמוכן לקבל את העזרה לה אני זקוקה.
לא משנה המסגרת בה את בוחרת, אני בטוחה שיש הרבה קבוצות טובות. אבל, לדעתי, חשוב שהמסגרת תוכל להקיף אותך במלואך. שתהיה לך רוטינה יומית של תמיכה. ושתורכב מאנשים שמבינים, שמתחשבים, חפים מביקורת, זוהרים בתקוה.
אל תמתיני עד שהמצב ייטיב אתך מבחוץ, אל תתני לעצמך לשקוע. היטיבי עם עצמך מבפנים, ותראי כמה כוחות חדשים יעמדו לרשותך באחת. אין זמן יותר מתאים מעכשיו.
בהצלחה

חשוב שהמסגרת תוכל להקיף אותך במלואך חחח זה לא פשוט... אני ג ד ו ל ה
הבן שלי כל הזמן בודק אם הוא כבר יכול להקיף אותי ושבוע שעבר קפץ בצהלה: "אני מקיף אותך!"

אפשר לנסות ללכת לשם גם על תקן זמני.
חשבתי על OA היום בדרכי חזרה מהדיאטנית - זה מה שנקרא: התפרצתן לדלת פתוחה

את 10 הדקות של פגישתנו בזבזנו היום על ההבנה שאין לקו"ח יכולת לתת מענה, אפילו לא חלקי.
יותר מזה, נושא הפרעות אכילה נמצא בידי משרד הבריאות ומוגדר כמחלה פסיכיאטרית.
גם ככזה, יש מענה לילדים, מעל גיל 18 אין מענה ממשי.
היא הציעה לכתוב לפניות הציבור של הקופה, לפנות למשרד הבריאות וכדומה.

חזרתי משם כל כך מתוסכלת, כל כך מיואשת וחסרת אונים.
כמה חזיתות צריך אדם בתקופת חיים אחת? - נמאס לי מהמלחמות
אני צריכה לחשוב על זה,
אולי לקחת זמן להתרגל לרעיון שגם אם אני לא מסכימה עם הדרך ב- 100%,
היא כן יכולה להציע לי את הליווי שאני זקוקה לו.
אני אברר את זה עם האגו שלי...

תודה לכן על תגובתכן

אברר מה קורה באיזורנו - אני בהחלט לא במצב של לעשות את זה לבדי.

אגב, בתחילת ינואר אני מתחילה טיפול הומיאופתי - חסל סדר שוקולד להרבה זמן...

_אולי לקחת זמן להתרגל לרעיון שגם אם אני לא מסכימה עם הדרך ב- 100%,
היא כן יכולה להציע לי את הליווי שאני זקוקה לו._
בדיוק!

תקחי משם את מה שטוב לך.
עוד יתרון מאתגר באואיי זו האנונימיות. את יכולה להשתתף שם לאורך זמן בלי שאף אחד מהנוכחים ידע עלייך דבר וחצי דבר. אם את קשובה לעצמך, את יכולה תוך זמן קצר לראות את הנקודות ה'בוערות' באגו שלך כי מהר מאוד תבחיני שלמרות האפשרות להשאר אנונימית יש כמה דברים מרפרטואר החיים שלך שעומדים לך על קצה הלשון כדי לספר לחבר'ה.

אברר מה קורה באיזורנו - אני בהחלט לא במצב של לעשות את זה לבדי.
קבוצת כרמיאל היתה אתר הבית שלי בימי חמישי בערב. רוב הזמן בקבוצה דוברת האנגלית (מטעמי שפה וזמן) ואחר כך קבוצת העברית. החזירו לי את האמון בחיים בתקופה שהכל היה נראה לי קשה מנשוא וכל מה שרציתי היה למות...

מהר מאוד תבחיני שלמרות האפשרות להשאר אנונימית יש כמה דברים מרפרטואר החיים שלך שעומדים לך על קצה הלשון כדי לספר לחבר'ה.
אני לא צריכה זמן בכלל - אני לא יודעת לשתוק

(לטוב ולרע

)

אנונימית אחת איך אני יוצאת קשר עם הקבוצה? - אין לי בעיה בעברית או באנגלית

נאוה, אין צורך ליצור קשר. אפשר פשוט לבוא. באתר שלהם יש את מועדי הפגישות. גם אני הולכת לפגישות בכרמיאל, בימי ג'. זו הכתובת של האתר:
/www.oa-israel.org
שתהיה לך המון בהצלחה, מה שלא תעשי. וכמו שנאמר בשירו המפורסם של שלום חנוך: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר..."

תודה!

הבוקר קמתי עם הברקה! - להקים קבוצה לעזרה עצמית

אבל עד אז...
אני חושבת שאלך לי ל- OA כי הכי חשוב להתחיל היום
מחר - זה חלק מהבעייה....

אז שוב, תודה!
רשמתי לפני את הפגישות ואתחיל ללכת.

שאלה:
מה זה "מושג how"? - האם זו גם קבוצה מתאימה?

ראיתם את הדף אכילה רגשית? - שווה לקרוא - נוגע מאוד בבעיות של אכלנים כפייתיים שרוצים לרזות

נאוה - ראי הסבר של "בעילום שם" מה- 14 באוקטובר לגבי מושג how.

אני חושבת שאלך לי ל- OA כי הכי חשוב להתחיל היום
וספרי לנו איך היה.

הי גורית,
פתאום נתקלתי בדף הזה שכתבתי בו אי אז ורציתי לראות מה נשמע.
לא קראתי את כולו - הוא כבר ארוך מאוד! אבל פה ושם ואת דבריך:
לא יודעת לפרש את ההתנגדות שלי,

אני מקווה שזה בסדר מצידך שאגיב -

את יודעת, שוב ושוב אני רואה בחיי כמה ברכה יש פשוט ב'להיות עם מה שיש' - וזה כולל גם התנגדות (וכל דבר אחר).
אם הופיעה התנגדות, חבל להוסיף לה גם התנגדות להתנגדות וכן הלאה.
כל כך משחרר פשוט להסכים לחוות את זה בלי שיפוט, בלי פחד, בלי נסיון לשנות, בלי לברוח, בלי אשמה, בלי נסיון לפרש ולנתח, בלי לצפות שמשהו יקרה כתוצאה מכך שפשוט תהיי שם, בלי.........
פשוט בלי.
פשוט להיות שם, להרגיש, להתבונן.
לפעמים די בכמה רגעים כאלה וכל ההתנגדות/אשמה/כעס/שיעמום/יאוש נעלמים/משתנים/נעשים מצחיקים...

הלכתי אתמול לפגישה של OA

הכי מצחיק היה שזו שמחזיקה במפתח לא מצאה אותו וכמעט שלא היתה פגישה.

היינו 4 וקיימנו את הפגישה ברכב שלי.

הכל היה מוכר - אני מכירה את ה-OA. היה לי קשה עם דברים כמו: ההקראה בהתחלה.
הצלחתי לדבר כי "יצאתי בשלום" עם הצגתי את עצמי: "אני נאוה" בלי תוספת.
דיברתי חופשי אבל התקשיתי עם הדיבור שלא מתייחס זה לזה.
הכי קשה היה לי לא לשאול שאלות.

ובכל זאת, במפגש הגיע אלי מידע על קבוצה אחרת שעומדת להפתח באמצע ינואר 2006.
הקבוצה בעלות סמלית של 300 ש"ח מציעה 12 פגישות עם דיאטנית נטורופתית ועם פסיכולוגית.
זו קבוצת נשים כיון שזה מתקיים במרכז לבריאות האישה (ארגון התנדבותי, לא שייך לקו"ח)
היום יצרתי קשר ונרשמתי.

אני מתכוונת להמשיך ללכת (למרות הקשיים).

אופציה נוספת נפתחה לי היום: אימא שלי הפנתה אותי לטלפון כוכבית משהו - שמעה ברדיו.
"תתקשרי" - היא אמרה - זה בסל"
זו הייתה אופציה ניתוחית שממש לא מתאימה לי אבל...
הבחורה נתנה לי טלפון של דיאטנית. אח"כ התברר שזה שייך לתכנית "רזים לחיים" של שח"ל.
אני יודעת על התכנית אבל בחיפושיי האחרונים לא ראיתי אותה כאופציה (עולה הרבה כסף...)
כמובן שאין לי מושג מה זה "הרבה" וגם לא טרחתי לשאול...
אני מחכה לטלפון - מקווה להחכים.
היתרון - יש גישה לדיאטנית בפיקוח רפואי מ- 8 בבוקר עד 22:30 בלילה כולל שישי עד הצהרים.
בשבת אפשר לזלול כי אין עם מי לדבר

כשיהיו לי יותר פרטים - אכניס אותם כאן.

אז מתהום הנשייה שהייתי בה לפני ימים ספורים עליתי לאופטימיות כמעט שמחה.

ובכל מקרה לא ויתרתי על הרעיון לפתוח קבוצת התעמלות לשמנים
ואולי גם קבוצה מורכבת יותר שתפעל יחד כדי להגיע לחיים מאוזנים יותר.

_מי יודע, אולי ימאס להם בסוף?
חנוכה שמח לך, מקוה ששלומך טוב!_

הי גורית יקרה,
עושה רושם, שלשדים ולהתנגדויות לא נמאס כל כך מהר...
לי תמיד נדמה שלנו צריך להמאס לריב איתם ולא להפך...

נכון לעכשיו, שלומי מצויין, תודה! ומאחר שזה לא מובן מאליו בעולמנו המוזר, אני מה-זה מעריכה את זה... טפו טפו.

להתראות בהמשך!

חזרתי ממסיבת חנוכה, הראשונה בשרשרת.
שעה ארוכה עמלתי ללקט ולהבליס את הקטנים בשלל כל הטוב שהוגש. המון פשטידות, סלטים מיוחדים, לביבות, פונצ'ים. כל החושים מתחדדים, אבל לא טועמת כלום. מדי פעם נתקעת עם איזה קרם שנמרח על היד, שאריות של עוגה שהקטן מגיש לי. לומדת לנקות ידיים במפיות, לשלוט על תנועות אוטומטיות. בדרך הביתה חשבתי שאני כלל לא רעבה, הרבה פחות רעבה מאשר אם הייתי אוכלת שם. מי כאן יכול להבין את המשפט הזה? בכל אופן, תוגה כזו. על המאכלים שאיני יודעת את טעמם, על הפיתוי שלא בא אל סיפוקו. על חנוכה נטול סופגניות, נטול לביבות, נטול מטבעות שוקולד. ועל כל החגים והארועים שיבואו, נטולים וחיוורים.

אני לומדת שכדי לשנות את מראי החיצוני, עלי להביט נכוחה במראי העכשווי. אני חוששת שזמן רב לא עשיתי זאת. עלי לחרוט כל תמונה במוחי, לחיות את חיצוניותי, להפנים אותה. להוות אותה. להתמודד, לא לרכך. כשאני רואה את עצמי בתמונה, זה לא שבמקרה לא יצאתי טוב. זו לא הזוית, זו לא התאורה. אני נחרדת מעצמי, לא מאמינה למקומות אליהם הגעתי. אולי אני קשה מדי עם עצמי, אולי זו הדרך שלי להבטיח שלא אחזור לשם. ירדתי שנים עשר קילו, עדין בעודף של 15 בערך, ואני לא רוצה להשמין עוד לעולם. לעולם.
חג שמח

גורית
על המאכלים שאיני יודעת את טעמם, על הפיתוי שלא בא אל סיפוקו. על חנוכה נטול סופגניות, נטול לביבות, נטול מטבעות שוקולד. ועל כל החגים והארועים שיבואו, נטולים וחיוורים.

רק להגיד שאני מבינה את הצער על אובדן המתיקות הממכרת והמנחמת הזו. חג קשה לנמנעים, חנוכה.
ואני מאחלת לך ובטוחה שתמצאי את השמחה וההנאה בדברים האמיתיים יותר.
וכל הכבוד על ירדתי שנים עשר קילו,

נאוה, בהצלחה והלואי שמשלל האפשרויות, תמצאי לך את הטובה והבריאה ביותר.

חג אור שמח לכן @} @}

שגית יקרה ונעימה, תודה רבה על ההבנה והעידוד!

גם אני חזרתי ממסיבות חג החנוכה (ואחת חג המולד) המון פיתויים, אבל:
בדרך הביתה חשבתי שאני כלל לא רעבה, הרבה פחות רעבה מאשר אם הייתי אוכלת שם. אני מבינה את המשפט הזה לגמרי. ואיזה אושר זה עבורי!!!! אני שתמיד הייתי רעבה לעוד, בכלל בכלל לא רעבה מול כל זה...
ומגלה דברים אחרים ממלאים: לדבר עם אנשים בעיקר, להזין רעב וחסך רגשי בקשר אנושי פשוט. לצחוק, לשתות תה, לשמוח במה שיש. כל כך משביע.
וכל הכבוד על הירידה במשקל. כמו שאמרתי, הפסקתי להישקל אחרי 15 קילו, נראה לי ירדתי עוד. לפני חודש רכשתי מכנסיים במידה 46, דמיוני עבורי. עכשיו הן קצת גדולות עלי... האם יתכן שמיתשהו אכנס ל-42? זה יהיה חג חנוכה שמח ביותר!!! נס חנוכה.

כל הכבוד לכולכן. לכולנו. זה פשוט משמח לקרוא על ההצלחות הקטנות-גדולות הללו. ההצלחה של לעמוד בגבולות שקבענו לעצמנו, לא משנה מהם אותם גבולות.
גם אני מבינה את המשפט המוזר של להיות יותר שבעה למרות שלא זללתי. גם לי מוכר הרעב הבלתי ניתן להשבעה, אותו רעב שליווה אותי במשך שנים רבות כל כך, בלי שום הפוגה. כמה משוחררת אני מרגישה עכשיו!
ולגבי המשקל שלי - הורדתי עוד 2 ק"ג, ובסה"כ 37 ק"ג. אני מרגישה שאני פוגשת מחדש את הגוף שלי, מגלה אותו מחדש. פוגשת צורות, גדלים ותחושות שכבר מזמן לא באו לידי ביטוי. כמה זה נעים. אני נהנית למשש את עצמי כל היום - כתפיים, רגליים, קו המותן, מפרק הזרוע. אזורים שפתאום נראים לי יפיפיים ונעימים.
אבל עדיין, אני בעיקר שמחה על המעבר משעבוד לגאולה, האוכל הוא כבר לא האלוהים שלי.

שמתי לב לסימפטום. מארחים שלכאורה מתאמצים להתאים את התפריט לי, ולמעשה מנסים להתאים אותי לתפריט.

מהבוקר הם מתקשרים בדאגה, מה נכין לערב. אנחנו רוצים שיהיה לך טוב, שיהיה לך מה לאכול. זה מותר לך? זה אסור לך? כל כך מתאמצים, אני מתרגשת בשמחה. מגיעה ואין לי כלום לאכול, ואז מגיע השטף. שטף שאין ממנו מוצא.

כל כך השתדלתי, שמתי רק קצת X לתבשיל. זה לא מפריע לך, נכון? בחייך, אי אפשר לחיות לגמרי בלי X. את יודעת שאני חושבת שכל הדיאטה הזו שלך לא הגיונית. את יודעת חשבתי על זה היום, איך אפשר להתמיד בכזה דבר? ובכלל כל האו איי הזה, את לא באמת מאמינה בזה, נכון? זה מתאים לאלכוהוליסטים, אבל מה לזה ולאוכל? נו באמת. הכנתי קינוח רק עם קצת X, את לא תלכי מפה בלי קינוח, נכון? אני לא יכולה לראות אותך ככה סובלת, נו באמת מה יקרה אם רק פעם אחת. הנה שמרתי לך כמה בצד, שמתי בזה פחות X מבשאר. ואת יכולה לקפל את הבצק, נכון, לאכול רק את המילוי אם ממש מפריע לך. טוב לפחות שמפניה לשנה החדשה, הרי לא תהרסי לנו את השמחה, נכון?

שתיתי שמפניה. כיבינימאט. ואני שונאת שמפניה, יש לזה טעם של פיפי בעיני. מכל הדברים בעולם, ליפול עם טעם של פיפי.

ליפול באלגנטיות, עם סטייל, לא סתם בשביל בורקס, עם שמפניה.
מול הטעימים את עומדת איתנה. איכשהו, הלא טעים והבלתי צפוי הצליח לתפוס אותך לא מוכנה.
ומעצבנים נורא כל המחלישים והמקשים שלכאורה מתאמצים להתאים את התפריט לי, ולמעשה מנסים להתאים אותי לתפריט.

מהמילים שלך בדף מצטיירת לי אשה יפה שהולכת ומתחזקת בדרכה המרשימה. שנה טובה!

אשה יפה שהולכת ומתחזקת בדרכה המרשימה.

בהחלט!
לגמרי!
@}

חגגת יומולדת חודשיים עם קצת שמפניה- זה יפה לך!
דפדפי הלאה.
וקדימה.
@}

ליפול באלגנטיות, עם סטייל, לא סתם בשביל בורקס, עם שמפניה.
כמה צחקתי...

תודה גדולה ועמוקה.
הבחירה בשמפניה היתה ברורה - להוריד לי את המארחים מהגב, ובמקביל לפעול ממקום שבטוח לא יביא לי כמיהות. לא בדיוק נפילה ולא בדיוק איבוד שליטה, ודוקא את זה ציינתי למרות שהייתי יכולה להתעכב על דברים אחרים, אפורים אף הם.

אני חושבת שכתבתי את ההודעה הזו מתוך כעס ומבוכה. חזרתי מערב כבד ומעיק במיוחד, בו נשאתי על עצמי עול כפול - גם ההמנעות הגדולה, וגם האשמה של משביתת השמחות. מבינה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, גם על התגובות שלי לזולת וגם על תפיסתם של אלו אותי, כזולתם הם.

שנה טובה ומבורכת, יפה ונעימה ומחובקת
לכולם.

כשאני שומרת (ואני עוד לא...) אני נוטה להגיב כך:

מה נכין לערב. אנחנו רוצים שיהיה לך טוב, שיהיה לך מה לאכול. זה מותר לך? זה אסור לך?

תכיני מה שתכיני אני תמיד אמצא משהו. רק אני מבקשת לא להתווכח איתי אם אני אומרת 'לא'.

אל תדאגי, אני מבטיחה לא להישאר רעבה. אם תהייה בעיה, מלפפון וקצת גבינה 5% יהיה לך לתת לי, נכון?

אל תדאגי, אני מביאה את האוכל שלי מהבית כי כרגע אני מאוד מקפידה וזה לא יתאים לשאר האורחים.

הפתרון המנומס והנעים הוא לקחת צלחת קטנה ולשים דוגמית מחלק מהמאכלים ואז לשים הרבה מאיזה סלט חסה או משהו אחר שלא מסוכן מדי מצד אחד, ונותן רושם של צלחת מלאה מצד שני.

בשאר הנאום - זה שזכית לו בארוע עצמו, אני מקפידה לא להיות מנומסת - אסביר:
הקושי לשמור כשיש מטעמים (לא תמיד אפשר ללכת רק אל מי שלא יודעת לבשל) הוא מספיק גדול גם בלי 'תשומת הלב'.
אני נוטה לבחור משפט בוטה מספיק כדי 'לסתום לכולם את הפה'.

את יודעת שאני חושבת שכל הדיאטה הזו שלך לא הגיונית.

זה לא לדיון (בטון אסרטיבי מאוד ואם צריך, מוסיפה קורטוב של תוקפנות - שלא יתעסקו איתי)

היא לא צריכה להיות לך הגיונית - זה לא נוגע לך בכלל.

שאלתי משהו? - לא ביקשתי לדעת את דעתך על הדיאטה, אם ארצה לשמוע אבקש אותה ממך.

את לא תלכי מפה בלי קינוח, נכון?

אני דווקא כן מתכננת ללכת בלי קינוח (ולחייך חיוך גדול ומשועשע) וגם בלי .... (לבחירתך)

אני לא יכולה לראות אותך ככה סובלת

אז אל תסתכלי (לא לשכוח את החיוך המבודח)

ואת הסבל שלי עד כה היה לך קל לראות?

נו באמת מה יקרה אם רק פעם אחת

את תחשבי את זה לפעוט כל כך גם אם בעלך יבגוד בך 'רק פעם אחת'? כי זה משמעותי באותה המידה.... (די בטוח שלא תשמעי שוב את המשפט הזה...)

בכלל אם מתעקשים להמשיך לבלבל לי במוח אני שואלת אם רוצים שאלך הביתה עכשיו (עובד טוב במיוחד על המארחים).

כמובן שתגובות כאלו ישר מעלות לדיון את השינוי באופי בגלל הדיאטה אבל....
בשלב בראשון חשוב פשוט להרחיק את מי שמקבע אותנו בדפוסים הלא בריאים שלנו (כולל דפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו).
בשלב השני, לאחר שהשינוי קורה וכולם כבר התרגלו אליו - קל יותר לשמור, מכמה סיבות:
א. האכילה הבריאה יותר הופכת להיות הרגל והיא טבעית יותר גם לנו וגם לסובבים אותנו.
ב. התוצאות נראות ואנשים מתרגלים אליהן אז הם פחות מטרידים.
ג. התגובה של השלב הראשון מרתיעה - הם מפחדים להתעסק איתך....

אצלנו, אחותי ובן זוגה יודעים שאני נערכת לשינוי עכשיו (אגב, סיפרתי לכן שירדו 5 ק"ג שכבר לא חוזרים?) אז העיניים שלהם כבר היו היום בצלחת שלי - ספרו לי כל כפית מה 'דולשצה ענבים' שאימא שלי החליטה להפתיע אותי איתו (ריבת ענבים תוצרת בית שהסבתות היו מכינות ואני הייתי הלקוחה העיקרית שלה).
זה לא הפריע לי לנקות את הצלחת

קצת עידכונים מהנעשה אצלי:
קודם כל כאמור, המשקל כבר לא עושה יו-יו גדול. ירדו 5 ק"ג שלא עולים חסרה (המשקל מתנדנד בטווח של כחצי ק"ג אולי 700 גרם).
עם הדיאטנית הקפאתי דברים כי נרשמתי לקבוצה שנפתחת בכרמיאל - עם נטורופתית ופסיכולוגית.
שעתיים פגישה פעם בשבוע. סה"כ 12 פגישות.
עובדים בעיקר על שינוי הרגלים. הסדנא כוללת התאמת תפריט.

חזרתי לקחת את תוספי המזון שלי - זה יאזן את התזונה
בינתיים אני בהתקף פיברומיאלגיה חריף מאוד שלפי הצפי כרגע, יש לו סיכויים טובים להקצין עוד.
הייתי אמורה לנוח בחג (בשנים האחרונות זה היה זמן מתאים לסבא-סבתא).
המציאות היא שזהו החג הכי עמוס שהיה לי אי פעם...
זה התחיל עם הזמנות ל"שיר נולד" ביד אליהו - נסענו, בילינו וחזרנו לצפון.
זה המשיך עם "אין חופש בקרטה והבן שלי לא מוכן להפסיד שעור (לכן הוא לא נשאר אצל סבתא)
נוסף לזה ארוע קרטה (בכרמיאל) שנפל בדיוק על חתונה שהוזמנתי אליה בשישי בצהרים בתל-אביב כמובן.
הצלחנו להיות בשניהם...

שי- שבת נשארנו במרכז - משפוחה, נרות, סופגניות ולביבות (אכלתי ארוחה מתונה מאוד ועשירת סלט)
מחר חוזרת לצפון כדי לשוב למרכז ביום שלישי - ביום רביעי אני הולכת להומיאופת שככל הנראה יכול להתמודד עם המכלול שלי בלי לעשות נזקים.

קשההההההה.
אין לי כוח או סבלנות להתעסקויות במטבח - גם הקור לא ממש עוזר.
יש ימים שאני אוכלת פעם ראשונה רק אחה"צ - רעעעעעע מאאאאאוווד !!!!
אחרי כל הריצות הללו אצטרך לנוח טוב טוב ואז לחזור לשיגרה.
אני מקווה שבעזרת הקבוצה ובעזרת החברות ב- OA אצליח למצוא דרך ליצור כמה ארוחות קטנות ביום.
זה כל כך חשוב לא להגיע לרעב....
כשאני רעבה אני אוכלת בעיקר את מה שלא צריך (אני יודעת שאתן יודעות על מה אני מדברת....)

זה מזכיר לי ארוחה אחת בדיוק אבל בדיוק כזאת. בסופה המארחת (כבדת משקל בעצמה) הוציאה את הקינוח שהכינה במיוחד בשבילי עם ממש מעט סוכר. וואו כמה רגשות אשמה היו לי... לא אכלתי.
אבל היום ירדתי על פופקורן בקולנוע. לא יודעת מה קרה לי. אוף.
עכשיו הבטן כואבת לי ואני כולי בחחססס.

(אגב, סיפרתי לכן שירדו 5 ק"ג שכבר לא חוזרים?)

נאוה, כל הכבוד!!

וגם על העמידה בלחצים בחג, שברוך הוא וברוך שמו לא יחזור עכשיו שנה שלמה...
בהצלחה בקבוצות החדשות, וישר כח!
חוץ מזה למה קר לך כל הזמן? אולי את לא לבושה מספיק?

אנונימית, מקוה שאת מרגישה טוב יותר

אני שואלת את עצמי שוב ושוב אם אין מקום להכניס איזה פינוק מתוכנן לתפריט, כדי שמקרים כאלו לא יאיימו כל כך. אני אמנם רק בהתחלה, אבל קשה לי לדמיין מצב בו אחיה לי באושר וסיפוק בלי שום פינוק מתוק, אפפעם. חוץ מזה מכל הדברים, פופקורן זה חטא לייט, את יודעת... שמרי על עצמך.

וואו כמה רגשות אשמה היו לי... לא אכלתי.
אני כבר מתורגלת עם הצליאק על הרגשי האלה...<פיתחתי חסינות:-)>
הרבה פעמים מכינים לי במיוחד בלי קמח אבל שוכחים שגם אבקת אפיה/אבקת מרק/רוטב סויה/ושאר תעשייתיים מכילים גלוטן.
עכשיו נהייתי סועדת מאתגרת ובעייתית עוד יותר. לא סוכר, לא הרבה ובעיקר לא עוד מנה.
ובכלל רק מעט אנשים יודעים שאני 'בדיאטה'.
לי קצת קשה להתחבר לגישה ה'אסרטיבית' שנאוה מציעה פה.
באמת לא נעים לפגוע בחמותי היקרה או בחברות הטובות שתמיד יטרחו ויצאו מגדרן כדי ש"גם אני יהנה מהאוכל".
אני פשוט פותרת אותן בחיוך, אומרת "עזבו, לא...תודה, אני מתנקה..." ומשתדלת כמה שיותר מהר להעביר את הפוקוס ממני לנושא אחר יותר מעניין.
ככל שהשינוי יהפוך להיות 'טבע שני' שלי, ההתמודדות תהיה קלה יותר.
אני מפנימה לאט לאט, והסביבה רק משקפת לי עד כמה זה כבר חדור או לא חדור אצלי.

לגבי האסרטיביות אל מול חברים מקשים, ענין מורכב.

אני מאמינה שטבע האדם טוב מנעוריו, שאנשים טובים אלי באמת. החברה הזו שלי, אני בטוחה שהיא התכוונה לטוב, וחלילה לי לפגוע בה! לה מעולם לא היו בעיות אכילה, אין לה שמץ מה זה, ואהבתה אלי גורמת לה לנסות ולרצות אותי בסבלי. משום הכובד העצום שהיא מייחסת למאכלי גורמה בחייה הצנומים, היא לא יכולה להבין את משמעות החיים בלעדיהם. מזכיר לי איך שכשהייתי ילדה ואבא שלי היה בדיאטה, הייתי רצה למכולת ומגניבה לו שוקולדים, דוחפת לו לתיק לעבודה, שלא יסבול אהובי. לו הייתי חושדת בחברתי שהיא מנסה לפגוע בי במודע, כבר מזמן הייתי מנתקת את יחסי עמה

בחברה שלנו, למורת רוחי הרבה, אין התייחסות מספקת לבריאות ולרפואה מונעת. הנה, היום הלכתי לבקש הפניה לדיאטנית ואמרו לי שלא מגיע לי, אני לא שמנה ובדיקות הדם תקינות. אחר רגע, לאחר שחלפה איוושת העונג למשמע "את לא שמנה", הבנתי את האבסורד שבדבר. עד שאני לא מנפנפת בגלוי בשם של מחלה, אף אחד לא מתייחס ברצינות לשאיפתי לחיים בריאים.

לפעמים אני אומרת שיש לי נטיה לסוכרת. בסך הכל זה לא שקר. במטוס, למשל, ואז מגיעה אלי מנה יפה ובריאה ומושקעת, ובמקום עוגת הניילון התעשייתית אני מקבלת סלסלת פירות יבשים. גם במסעדות, כשאני שואלת במה יש סוכר אומרים לי בכלום, אבל כשאני מכריזה "סוכרת" מיד מרחיקים ממני חלק מהמנות.

להסביר את הרגלי האכילה הלקויים שלי, ואת זה שדבר עשוי לגרור דבר ולהביא אותי לנפילה סוערת, זה כבר שלב למתקדמים. אני לא מצפה לזה. כל בקשתי היא שאנשים מסביבי יכבדו את בחירותי הגסטרונומיות, לא יקשו עלי בשכנועים ולא יטמינו לי מוקשים.

אחד החלומות שלי הוא לפעול בציבור למען רפואה מונעת. נפשית ופיזית. בהיקף גדול. אני מאמינה שיום אחד אגיע לזה.

מה שלומכן?

שלומי טוב. ממשיכה בתוכנית, ממשיכה לרדת במשקל לאט לאט (38 ק"ג עד כה), לפעמים לא מאמינה איזה נס קורה לי, לפעמים אחוזת אימה שהמחלה תתפרץ בעוז - יודעת שזה עשוי לקרות בכל רגע.

ומה שלומך?

ומה שלומך? גם ממני

ממשיכה לרדת במשקל לאט לאט (38 ק"ג עד כה),
נראה שלאט אבל בטוח, 38 ק"ג, וואו!!!!! כל הכבוד!

שלומי גם טוב. היה חודש קצת קשה. חגגתי שנה בתוכנית. עד כה הורדתי 20 קילו. נכנסת למכנסיים מספר 46 ומקווה לרדת עוד בשנה הבאה. שמחה ומודה לאל.

דרך אגב, שמתן לב שאני כבר לא בעילום שם?

היי לכולכן,
אני ממשיכה ללכת ל- OA למרות ההתנגדויות שיש לי.
מצאתי שם חברה טובה - לרוב אנחנו שם רק שתינו, אז הפגישות לרוב הן לא "לפי הספר"
גם בפגישות שהן כן "לי הספר" אני קצת שוברת את הכלים - אבל רק ברשות הנוכחות

בכל מקרה, מאז התחלתי ללכת היא יורדת יפה

במקביל אני הולכת לקבוצה אחרת וממשיכה לעבור את התהליכים האישיים שלי.
לפני 3 שבועות קצת הגזמתי במאמציי הפיזיים (ירדתי את הגנים הבהאיים בחיפה - מעל 600 מדרגות

)
הגזמה שהסתיימה בהתקף פיברו קשה מאוד....

באותו היום גם סגרתי עיסקה על הליכון איכותי מאוד שיאפשר לי לחזור לאט לאט לפעילות גופנית.
לאחר 3 שבועות של מאמצים לגיוס הכסף, ההליכון אמור להגיע הביתה השבוע.
אני מקווה שהוא יהיה כלי יעיל גם לשיפור מצבי הבריאותי הכללי וגם ככלי עזר להורדה במשקל.

בימים אלו אני חוזרת לחפש לנו בית - משימה סוחטת אנרגיה עבורי.
תחזיקו אצבעות שאמצא בית טוב ומתאים בעלות הגיונית
תחזיקו אצבעות שאעבור מהר וטוב.

אז אין לי מספרים להתפאר בהם אבל...
אני בהחלט עוברת תהליך של חזרה לעצמי כפי שאני אוהבת אותי

אצלי הכל בסדר. מוזר קצת.

בזמן האחרון אני עוברת תהליך מעניין של סינכרון, של התגבשות האני העצמי שלי בתוך התבנית המשתנה של הגוף. פחות מתייחסת למשקל שירד, יותר לזה שנשאר. מכירה את עצמי מחדש, ממקמת תנועות וצלליות ונשיות ורוך בתוך קוי המתאר החדשים שלי. מביטה במראה בהשתאות, בענין. נפגשת עם חלקים חדשים בגופי, לומדת את חותם הלידות, ההנקות, ההתבגרות שנחשפת לעיני.
מישירה מבט, מוקירה.

מי שמכיר אותי רואה, מחמיא. מי שלא מכיר אותי לא אומר כלום. לא מסובב את הראש בסלידה מחד, לא נעצר בהתפעמות מאידך. בבת אחת מופתעת משני הדברים גם יחד.

דרך אגב, שמתן לב שאני כבר לא בעילום שם?

כן

ברוכה הבאה כמו שאת

והמשך הצלחה לכולן! איזה דף מדהים...

בנות, אתן משלבות פעילות גופנית כלשהי?

שמתן לב שאני כבר לא בעילום שם?
היית קודם בעילומ ה ?
ברוכה הבאה כמו שאת @} חלק מתהליך ההתקלפות?

גורית, איזה תיאור מקסים! מעורר השראה..

נאוה, זה תמיד נראה לי שאת כלכך עסוקה, נלחמת (זו ההרגשה שלי מלקרוא אותך) בכמה חזיתות בבת אחת. בהצלחה בתהליך החזרה לעצמך האהובה. (כי גם מה שאת עכשיו זה עצמך...אולי אהובה פחות? )

הדף הזה נותן לי כוח לעשות.

איזה דף מדהים...
בהחלט.

הדף הזה נותן לי כוח לעשות
גם לי. נתן ונותן.
קראתי עכשיו במבוכה דברים שכתבתי פה בקיץ שעבר.
כל-כך הרבה קרה והשתנה מאז.
הצטרפתי לאואיי בדיוק לפני ארבעה חודשים ואימצתי את התוכנית.
כעבור חודש, בחשש גדול אך בלב שלם פרשתי מהקבוצה אבל המשכתי לעבוד עם הכלים שקיבלתי שם.
אימון הדדי וירטואלי שגם הוא נולד פה באופן טבעי גם היה לי (ועדיין) לעזר רב.
כעבור חודשיים נוצרו עבורי התנאים הנוחים והמזמינים ביותר לקראת החזרה לפעילות גופנית.
היום אני פחות 10 ק"ג ממה שהייתי בסתיו, ומתעמלת (בשמחה ובהנאה רבה) במסגרת מסודרת לפחות שלוש פעמים בשבוע.

מעבר לקילוגרמים שהושלו נראה כי משהו במבנה של המוח שינה את צורתו...

מסתבר כי תחזוקה נאותה של הגוף במזון ובתנועה הינה בעצם שותפות עם האל.
<תמיד חשבתי ככה אבל כעת זה מוכח במשנה תוקף>
כל מיני ניסים קורים סביבי, היקום בהאזנה קשובה ואני רק נדרשת להיות פה בעולם הזה, בשאיפה לניקיון ובשמחה.

לפעמים אחוזת אימה שהמחלה תתפרץ בעוז

המשפט הזה מזכיר לי בריאות מהי - לא רק לא לחלות, גם להבריא מהר כשחולים... או כמו שהקטנה שלי רגילה לשמוע ממני - את רואה כמה מהר עברה לך הנזלת? זה בגלל שאת אוכלת בריא ולובשת חם

וברצינות - גם אם המחלה תתפרץ את תוכלי לה, נכון?

נאוה - אני משלבת המון פעילות גופנית כל הזמן. מנסה להגיע למצב של פעילות אינטנסיבית ככל שאני יכולה, אבל כזו שאפשר להתמיד בה זמן ארוך - מעל שעה. בעיקר הליכה, אופניים וג'וגינג.

שגית - נו קדימה

הולכת כל יום חצי שעה בבוקר. זה חדש לי ואני מרגישה נפלא עם זה המון מרץ.
עוזר לי בזה מונה צעדים שקבילתי במתנה, שמתאגר אותי...
נאוה - איזו מין פגישה זו של שתיים? למה לא ללכת לפגישה הרגילה? ששם אפשר לשמוע יותר אנשים ולקבל יותר תמיכה?
אה.. והתחלתי השבוע לאמן מישהי. אמה'לה, אבל מרגישה שחשוב להחלמה שלי.

גורית, אהבתי מאוד את מה שכתבת והזדהיתי עם זה.
בדיוק חזרתי עכשיו מפגישת או.איי. הפגישות שלנו הן די אינטימיות (4-6 נשים), ובזמן האחרון נראה שהפתיחות גוברת ומעמיקה ועולים דברים אמיתיים וחשובים.
זה מוזר, אבל אני מרגישה פתוחה אל נשים הללו, כפי שאינני פתוחה להרבה אחרים, שאמורים להיות קרובים יותר. הפגישות נעשות לי יותר ויותר חשובות (בתחילה ממש לא חשבתי שאני מקבלת מהן משהו).
שמחה לקרוא על התהליכים שאתן עוברות. דברים טובים ומעודדים.

עוזר לי בזה מונה צעדים שקבילתי במתנה, שמתאגר אותי...
את יכולה לומר של איזו חברה ?

מישהי קראה את הספר של ד"ר פיל בנוגע לשבעת הצעדים להרזייה?

כתוב על זה digi-walker - אם אמצא את הפרטים של המשווקת אוסיף אחר כך.

מישהי קראה את הספר של ד"ר פיל בנוגע לשבעת הצעדים להרזייה?
בדיוק עכשיו סיימתי, אחרי שאחותי טענה שזה גאוני. לא מדבר אלי ועלי. לא יכולה בדיוק להגיד למה. אולי כי הוא לא מכיר קודם כל שזו מחלה, או בגלל שהוא כל כך משבח את השיטה שלו כל הזמן, או שהוא חושב שרק השיטה שלו... לא יודעת בדיוק. כוח העליון שלי מדבר אלי עם הרבה יותר אהבה ודיוק מזה.
דנה ה - אולי תבואי להנחות בקבוצה שלנו?
<עכשיו אני התנדבתי להיות מזמינת מנחים.>..

שליחה על ידי דנה_ה* » 03 מרץ 2006, 19:42

פלוניתה - איפה הקבוצה שלכם נפגשת? אשמח לבוא אם זה לא רחוק מידי.
גם אנו זקוקים נואשות למנחים שירצו לבוא אלינו. אנחנו נפגשים בכרמיאל.