לנשום עם מחוך

[ציפ_ציף*]

לא הסברתי את עיניין המראות טוב,כשעובדים עם הגוף בתנועה וריקוד,המראה מכניסה מימד מאוד חיצוני ושטוח,כל הזמן בודקים איך ניראים ועסוקים בלהראות יפה ולעשות תנועות יפות.
שמתנתקים מהמראה ומתחברים לאני הפנימי ,התנועה מלאה עומק ולא משנה איך אני נראית,משנה מאיזה מקום התנועה מגיעה,באיזו נקודה בשורש נשמתי היה חיבור בין הגוף לנפש.
לא מדובר על עבודה טכנית כמו אירובי אלא על עבודה תנועתית עם התבוננות.

מצד שני אחד הדברים שאני אוהבת במקלחת הראשונה אחרי הלידה זה להתבונן בגוף שלי,הרפוי והכאוב-ולאהוב אותו כל-כך על המתנה שהביא מתוכו.(ב"ה עברתי את זה חמש פעמים)

[ציפ_ציף*]

אולי תבואי לפסטיבל שאקטי?מה זה?
ומה עוד רצית לדעת על הילדים בגן שלי?

• את יכולה גם לבקר אצלי בדף האישי ובלוג ההמשך של אמא עם הפרעות קשב

עכשיו אני בבלוג גדלה עם ילדי ,אשמח לביקור.

[בלוגית*]

אני אבקר בקרוב.
5 פעמים זה בהחלט מכובד.
רק דיברנו על אהבה וקיבלתי פטיש בראש.
אתמול, בעלי שיחיה מספר לי במפתיע כי הסיבה ששוב לא הלך לקנות כסא בטיחות בצהריים כפי שהבטיח , היא שנפגש עם אמא שלו לארוחת צהריים.
תודו, זה מפתיע.
זה הפתיע אותי עוד יותר ששמעתי שהעניין הזה מתבשל כבר כמה ימים בלי להגיד כלום. או בעיברית:להסתיר.
הוא אמר שיש חיכוכים בינינו, ועוד כמה דברים שלרב מכבסים בבית. לפחות לפי איך שאני מכירה עד עכשיו.
הגבתי בשתיקה מאופקת ואפילו נתתי לו לספר סיפורי רכילות שהיא סיפרה לו(לא משהו מעניין, אין שם דרמות מרתקות לצערינו). אחרי שעתיים של עיכול ושבירת הדיאטה שלי הרגשתי שהר הגעש וזוב, אחרי הכל לא היה אי שם אלא הוא בעצם כאן ועכשיו בתוך הבטן שלי והוא התפרץ.
איך הסתרת ממני?
איך לא אמרת לי?
איך אתה נותן לעכבישה הזקנה הזו לבחוש במעיים שלי ללא רשותי?
איך אתה חושף דברים מהעולם שלי?
איך אתה מעז להזניח את החובות שלך, להעמיד פנים שאתה מתכוון לעשות משהו אחד ועושה משהו אחר?
איך אתה פוגע בזוגיות הסודית שלנו ?
איך אתה מקלף ממני את העור רצועות רצועות?
זעמתי ובכיתי. רציתי לארוז את ילדי ופשוט לקחת את המטוס הראשון(ויתרתי על זה , אני שונאת לטוס)
ההרגשתי במילכוד
הרגשתי שהאמון שלי בו אבד.

זה היה אתמול והיום הוא לא התקשר. חשבתי פתאום כמה זה דומה לתקופה הזו של החיים שאת נפגשת עם מישהו ואחר כך הוא לא מתקשר. ואת חושבת, רק אני אמצא את זה שמתקשר בחזרה והשאר כבר יהיה בסדר.

[ליזה_ליזה*]

מצאתי אותך פה עכשיו, קראתי הכל.
תודה על הכתיבה שלך, כל כך עוזר לי לקרוא את הדברים האלו. מחבקת אותך.

[בלוגית*]

הי ליזה ליזה
אני אשמח אם תפרטי מה עוזר לך
אני מרגישה עצבנית. עד לא מזמן יכולתי לכתוב שהילדים מסביב ועכשיו נוכחותם מעצבנת אותי ולא נותנת לי פרטיות בחוויה שלי. מדוע?
אני מרגישה שהגיע יותר הזמן לעודד אותם לשחק בחדרים שלהם. ולי למצוא יותר חלל לעבודה שלי ולפעילות שלי. אולי אפילו לקנות מחשב נייד .
אני מרגישה שאני בדילמה ובמאבק פנימי לגבי מרחב שלי- מרחב של הילדים. שהגיע זמן שקורא לי לעודד את המרחב שלהם קצת בנפרד משלי .
אני , כשקוראת את הדפים שעוסקים בחינוך בלי גבולות או כפיה, אני מרגישה שהכי קל לאנשים כמוני לאבד את הזהות שלהם כאדם ואני מתמוססת לתוך זהותי כאם. חלק מהתפקיד שלי כהורה הוא לעזור לילדי להגדיר ולבנות את המרחב הפרטי שלהם בין היתר ע"י זה שאני שומרת על שלי.

[ליזה_ליזה*]

התלבטתי אם לכתוב את זה, אבל מאחר שאת שואלת, נגע בי במיוחד משהו שכתבת לא מזמן על אמא שלך:
_כל זמן שהיא כאן אני מרגישה רעבה.
אני מרגישה רעב גם כשקשה לי עם הילדים.
לכי מפה אשה אחת, אני אומרת בצעקה מהלב._
בשבועות האחרונים אני מתעסקת הרבה בחווית הרעב בחיים שלי, וזה האיר לי נקודה. גם אני חשה רעב בנוכחות אמא שלי, וגם אמא שלי לא ממש מבשלת. גם הקושי שלי עם הבת שלי מתבטא אצלי לעיתים קרובות ברעב. יש עוד הרבה אבל אין לי זמן כרגע. את מעוררת השראה.

[בלוגית*]

הי ליזה
מאז שגיליתי שאני רעבה בזמנים הללו ואני מודעת לזה, לא תאמיני איזה שינוי חל אצלי. אני מגבילה את זני הארוחות שלי ושל הילדים. פתאום קלטתי ש אין רעב בארץ .
הפסקתי לקחת לכל פעילות של חצי שעה-שעה בחוץ טונות אוכל .אני מתחילה לשחרר את הנושא הזה לאט לאט.
בפגישות עם המשפחה אני מנסה כמה שפחות שתהיינה"סביב ארוחה" ויותר מפגש - נניח בגינה או בפארק. וגם אם זה סביב ארוחה אז סביב בוקר או פירות בלבד אחה"צ ולא ארוחה.
חלק מהסיבות זה לשחרר את נושא המזון וחלק מהעניין זה שתמיד הציק לי האוכל שהם מכינים וזה שמנסים לדחוף אוכל. בינתיים גם אצל ההורים מתגלות בעיות בריאות שונות שמאלצות אותן להבין את היתרונות במזון בריא.
וגם כל יום הייתי חושבת מראש מה נאכל? והיום אני משחררת גם את זה. נאכל מה שיש. מי שלא רוצה- שלא יאכל.
חלק מהאסימון שלי נפל שקראתי במקרה באיזה אוטובוס עיתון שהיתה שם כתבה על אנשים שוחרי מזון בריאות לכאורה ומוצאים את עצמם חושבים על אוכל\בישולים\בריאות חלק ניכר מהיום(שכחתי את שם התופעה)
ופתאום קלטתי שזה בהרבה יותר טוב מלהקיא ולקחת כדורים משלשלים ועוד דברים בסגנון. יותר מזה- התעסקות מאוכל עוזרת לא לחשוב על דברים אחרים.
לא שאני קדושה. רק אתמול הרגשתי שאני חייבת איזה סטייק דחוף ואני מתקשה לעמוד בתפריט הכמעט צמחוני שנהיה פה לאחרונה. (איכשהו להכין בשר גוזל ממני יותר אנרגיה ולחץ ואני מתעסקת בזה המון אז אני כמעט לא מכינה)

[בלוגית*]

אתמול אני הולכת להנאתי הרבה ברחוב ולפתע אני רואה פרצוף מוכר. אני נועצת מבט כי הבחור מוכר לי לא כעוד פרצוף, אלא אני בטוחה שהוא מקורב אלי או היה כזה לא מזמן. בטוח שלא יצאתי איתו, אני מחליטה, זאת כי מעולם לא יצאתי עם מישהו בעל אוזניים בולטות.
אולי מהצבא?הוא נראה קצת מבוגר ממני וגם קצת גוץ. אולי מאיזו עבודה? הוא לא נראה מאד סמכותי אבל די בוק. אולי הוא איזה איש מחשבים? לא. אין אנשי מחשבים עם פרצוף עגול.
הוא התעלם מהמבטים שלי, כנראה שהוא רגיל לזה. אולי הוא איש מפורסם מהטלוזיה? אולי הוא לא מתעלם פשוט כולו מיוזע אחרי אימון כדורסל.
זה היה הגניקולוג שלי. טוב שהזכיר לי לבוא אליו לפעמים.

[בלוגית*]

עוברים על יוסף ועלי ימים מאתגרים.משהו עומד בינינו ואיני יודעת מה. בעצם אני יודעת מה אבל לא יודעת איך לפתור את זה. אני משתמשת בטקטיקות נשיות מימי קדם והן עובדות למראית עין או באופן זמני. הוא משתמש בטקטיקות גבריות ומתקן את התריסים.

[אילה_א*]

רצתי לכתוב משהו באיזה דףוגליתי שאת כתבת אותו כבר

[לוונדר_סגול*]

זה היה הגניקולוג שלי.
אוי את מצחיקה.
כבר המון זמן שלא מגיעה לקרוא אותך לצערי,
אבל בקרוב אדביק את הפערים...

אפשר להזמין הזדמנויות

[בלוגית*]

רצתי לכתוב משהו באיזה דףוגליתי שאת כתבת אותו כבר
על זה נאמר שמוחות גדולים חושבים אותו דבר:-)

אפשר להזמין הזדמנויות
משפט חזק

אתמול הרגשתי רע ויוסף הגיע מוקדם. הלכתי לרופא וכיוון שזה הסתיים מהר, החלטתי לקנות לעצמי חזיה. לא שאין לי חזיות, יש לי המון, אבל כולן ישנות, מתפוררות ולרב לא מתאימות לגודל הנוכחי של החזה שלי.
לאחרונה יצא לי לקרוא כמה ספרים שנתנו לי השראה לניקוי המלתחה. שכחתי כבר מהם היו. באופן כללי דיברו על כמה כדאי לנקות את הבית והארון כדי לנקות את הראש.
בכל מקרה העפתי כמה דברים(לא מספיק.......) ואפילו כמה חזיות שהיו מדהימות בימים זקופים יותר וכבר עשו את שלהן. קניתי שתי חזיות והשתדלתי לא להרגיש נבוכה מהמוכרת שכן בטח היא ראתה מליון שדיים, ולא רק של בנות 16.
אבל מצד אני אחרי שראיתי את השדיים שלי שוב ושוב במראה, מצאתי את עצמי מחפשת מידע על הרמת שדיים. השדיים ש"אחרי" בתמונות נראו מלאכותיים מדי ולא אמיתיים. ובכלל, שאהיה בת 50 זה יהיה מצחיק אם הכל יהיה בן 50 ורק םתאום זוג שדיים לא טבעי כזה?
פתאום הכל נראה לי הרבה יותר יפה.

[תמר_א*]

@}

<אין לי מה לכתוב אז אפזר ניחוחות פרחים>

[בלוגית*]

תודה על הניחוח.
אתמול חשבתי קצת על התפקיד אמא. הבנתי שהתפקיד של האמא הנערצת אינו נוצר מעצמו (או מעצמך), זה תפקיד שצריך לבנות אותו גם על ידי הסביבה וגם עם ביטחון עצמי שלך.
כמו שבטירונות כולם בונים תפקיד של סמל המחלקה ולכן הטירונים מפחדים ממנו. כמו שבונים תפקיד של מלך על ידי זה שכולם משתחווים לו, הוא לובש הדר , הארמון שלו ענקי ומפואר.......... גם תפקיד אמא צריך לבנות כדי להעניק לו עוצמה.
היום, אמא צעירה ומבולבלת, שכן החיים לא מכינים אותנו כיום לתפקיד האימהות, מוצאת עצמה פעמים רבות בעמדת חולשה מול אנשי חינוך , עובדים סוציאלים, חמות, שכנות וכל שאר יודעי כל .
הם שמחים לתפוס כל חלל שנוצר במעמד האם. לא מרוע אלא בגלל חוקי הטבע, בגלל דיפוזיה.

[בלוגית*]

כל כך הרבה פעמים אני מנסה לשבת לכתוב ואז יש צרחה או ניג'וס או מריבה או מישהו שמחליט לשבת בכסא מאחורי ולדבר אלי ברגע שאני כל כך זקוקה לשקט. הרבה מאורעות עברו.
אירוע אחד נחקק לי וחשוב לי לכתוב אותו בזמן שהשאר נמחקו. היחסים ביני לבין בעלי אינם כתמול שלשום וגם אני, לא להוטה להסתיר זאת בעבר. מדוע? אולי בגלל כמה זוגות סביבי שעומדים מול פריגה ,אולי ההכרה כי החיים קצרים ואולי כי ההסתרה לא עובדת בשבילי יותר.
אני רואה קמט במצחו של אבי כשאני אומרת ששוב בעלי חוזר מאוחר. אמא שלי לא מקמטת מצחי אבל מציעה שאולי נלך לקולנוע והם ישמרו על הילדים. אני מסכימה, ובגלל אילוצים של הורי ושל בעלי, אנחנו מצליחים לרוץ לקולנוע , ומאחרים רק ב10 דקות ואחי הסרט, אנחנו רצים כל עוד נפשינו כי ליוסף יש את העיניינים שלו.
האמת, לא כך אני רואה את חווית הבילוי שלי, מצד שני זה יותר ממה שהיה כבר זמן רב.
אבל הפואנטה שאמא שלי , פתאום בלי קשר לכלום אמא שלי אמרה כמה קשה היה לה בתקופות שבהם אבי נעדר מהארץ כמעט כל חודש. היא פרצה בבכי מר שנמשך ונשמך. כנראה שיש דברים שלא שוכחים כל כך מהר וגם לא לאט, כי ביננו עברו 20 שנה לפחות.

[אילת_מ*]

ואת חושבת, רק אני אמצא את זה שמתקשר בחזרה והשאר כבר יהיה בסדר.
אוי...... פשוט סיכמת את זה במשפט אחד.

[בלוגית*]

ועוד וירוס. הפעם של שילשולים והקאות, ואף אחד פה לא הצליח להתחמק ממנו . ואני זוכרת כמה חשבתי על אמא שלי שאין לה חיים ובגלל זה היא מציקה לאבי שבסך הכל פירנס והגיע עייף מהעבודה . אני מבינה כמה לוקחים כמובן מאליו את האימהות שלנו שקורעות את התחת וכאילו לא עושות כלום. בסך הכל דואגות שיהיו מיים קרים במקרר, ואוכל מבושל שרעבים, ובגדים במידה המתאימה, וחיבוק כשכואב, ומפגש עם חברים........
אבל גם אני נהיית קרציה ומתבעסת מכך שבעלי לא משקיע מספיק ולא מתקשר. מצד שני, אני מאד שונה מבעל של חברה שפשוט רוצה לפרוח לו ללא מחוייבויות . אמא לילדים לא יכולה פשוט להיעלם.
להיעלם לא, אבל מותר לה לחיות קצת ולהרגיש אישה. אז הלכתי וקניתי לי בגדים . התקופה האחרונה השילה ממני ואני מתפלאית לגלות איך בחנויות שעד לא מזמן פחדתי להציץ בהן, אני יכולה למדוד ולמצוא לא מעט. איך במקום בביקור בקנייון אני הייתי יוצאת בקושי עם פריט אחד אני מוצאת עצמי מוותרת ולא לוקחת כי יש מבחר כה גדול.!
חלק מהעניין הוא שינוי הסגנון. למה להיאבק בנסיון ללבוש מכנסיים אם זה בפירוש לא אני וגם לא היה מעולם.
אני זה לא מכנסיים. אני זה לא חולצות מסוג מסויים, הרי מעבר להררי השיכחה, פעם ידעתי מה מתאים לי ואיך אני מרגישה נוח. פשוט היו כל כך הרבה שנים שניסיתי לנעול את עצמי בג'ינס בניגוד לכל הנאה וחן, ומאז עברו שנים שפשוט לבשתי אוהל.
והנה ,עכשיו, חולצה וחצאית, שימלה. עם החזיה הנכונה וזוג תחתונים לא קרועים ושלא עברו את כל ההריונות(מסתבר שמוכרים תחתונים בחנויות עדיין. )
ונעליים... תזכירו לי למה בכלל הלכתי עם עקבים?מה עשיתי בפלטפורמה? מה רע בזוג נעלים חמוד ושטוח?
ולנקות את התנור ואת הארונות. נכון, ליוסף לא איכפת, והוא לעולם לא ינקה שם. האם זה סיבה לשבת ולחכות עם בית מלוכלך? מה יקרה קודם, אני אנמק בציפיה או שהוא ינקה? נראה לי שהתשובה ברורה. אני מרגישה שהתחיל הזמן לקום ולעשות מעשה, אני יוצאת מהגולם, עוד לא עומדת עם הכנפיים פרושות בגאווה ומרפרפת באויר, לכן אני עוד קצת חוששת, אבל זה עוד יבוא.

[בלוגית*]

ומשהו מצחיק.
קצת לפני שהתחתנו, חבר ילדות של יוסף, שהיה מאוהב בי כמה שנים אמר לי שיוסף חושבת שידידתי מתילדה נאה ממני, ושיוסף לא די חכם בשבילי. האמת שהגבתי בחיוך מה. לא שהבחור, שיקר , הוא צדק לגמרי מבחינתו, אבל אני עסוקה הייתי במחשבה על כמה אני כובשת עד שחברו של יוסף מוכן לסכן את ידידותם בכדי להגיד דברים נואשים כי אני כזו שוברת לבבות הורסת, ומצד שני קצת הצטערתי כי להתחתן פירושו של דבר עבורי להפסיק לקבל 4 או 5 זרים ליום הולדתי ממחזרים שונים שההוא בינהם. נקרא לו עמרם.
עמרם עוזר לכתוב סיפורים של אחרים. הוא תמיד היה שם כשרציתי לנסוע או לערוך מסיבה בבית של מישהו אחר. הוא היה שם להשאיל לי ספרים ולשלוח לי פרחים ולתת לי להיות האהבה הנכזבת שלו במשך שנים.
כדי לסבך את העניין, האימהות שלנו מכירות היטב. כדי לעשות את הדברים יותר מורכבים, שנים הוא היה חברו הטוב של יוסף, וכדי לעשות את העניין יותר פיקנטי הוא היה החבר הראשון של האשה שיוסף מאבד את אונו כששומע את שמה ונזכר בדמותה שהשאירה עליו מורא.
מאז שיוסף ואני עם ילדים, זכינו לפגוש את עמרם לעיתים רחוקות בלבד. ואולי זה היה נוח לכולם.
ראיתי אותו לאחרונה שהייתי הר. עומדת ללדת, שבועיים אחרי התאריך הארור, הלכנו יחד להצגה. הוא ציפה למשהו מפלצתי, כך אמר, אבל "ראיתי שזו פשוט את:" והעיניים שלו נצצו. לא הייתי בטוחה למה הוא מתכוון, חשתי יפייפיה וסקסית בהריון הזה, אבל הרבה גברים עשויים להרתע מאשה הרה(בחודש עשירי!) שלא נושאת את ילדם.
אמא שלי כבר חודשיים מספרת לי שהוא מתחתן ואני נעתי בין תדהמה על כך שלא צלצל לבין אמונה שלמה שכמו תמיד, הוא יגיח מאי שם. כמו באותו יום שהיתגייסתי ולא סיפרתי על כך לאיש והוא פשוט הופיע בלשכת גיוס. או באותו יום בבסיס אי שם בדרום, שלא היה לי מה לקרוא והוא פשוט בא עם ספר או ביום שטסתי לחו"ל והוא פשוט היה עם ספר מתאים ושיחון ואוסף חומר.
ידעתי שהוא פשוט יופיע.
ואכן זה קרה. והוא בא עם גברת עכברונת. אירחנו אותם הם נראו כה חסרי ביטחון. תהיתי איך אני נראית? איל הוא הציג אותנו? זה חבר של מהתיכון ואישתו, או זו ידידה שלי מגיל חודש ובעלה. אלו חברים ותיקים. או זו אהבה שלא התגשמה.

[בלוגית*]

הדף הזה לא יצא כמו שרציתי, אז החלטתי לנסות דף חדש עם אנרגיות טריות

[בלוגית*]

לעלות על הגל