למה עדיין לא בחרתי בחינוך בייתי

שליחה על ידי דרך* » 24 מאי 2009, 08:09

דף תמיכה
כי הילדים עדיין לא הגיעו לגיל בית-ספר
כי אין לי אומץ
כי אני לא רוצה לעזוב את העבודה
כי הדרך לא סלולה
כי זה להיות במיעוט מאוד קטן
כי אני רוצה לתת לילדים שלי הזדמנות להיות בלעדי לזמן קצוב ולהתמודד מול מבוגרים וילדים מחוץ למשפחה - בעצמם
כי אני זקוקה לאיוורור

אני יודעת שבית-ספר מיותר ואף הרסני מבחינה לימודית (אני מאמינה ב-unschooling)
אני יודעת שאפשר למצוא תחליפי חברה
אני מסוגלת ורוצה לקחת אחריות מלאה על חינוכם
אני רוצה לבלות איתם
אני מודעת לקשיים

כי אני רוצה לתת לילדים שלי הזדמנות להיות בלעדי לזמן קצוב ולהתמודד מול מבוגרים וילדים מחוץ למשפחה - בעצמם
אפשר להשאיר אותם במשפחת חינוך ביתי אחרת לפרקי זמן קצובים.
ואז יהיה לך גם זמן לאיוורור.

כי אני לא רוצה לעזוב את העבודה
אולי העבודה יכולה לבוא איתך הביתה?

כי הדרך לא סלולה
אבל עם 4X4 עוברים מצוין!

כי זה להיות במיעוט מאוד קטן
אבל איכותי, מעניין, חושב, תומך...

כי אין לי אומץ

כי למרות שהוא בכה בשבוע הראשון בגן היום הוא מאוד אוהב ללכת לשם. כל ערב הוא מדקלם את שמות החברים כולל שמות חיבה שהמציא להם ,יש לו מקום שהוא שלו ורק שלו "הגן" כי הוא הפך להיות עצמאי והתפתח וכי כשאני באה לקחת אותו אני רואה אותו שמח ושקוע במשחק עם חברים.

כי אני ובעלי אנשים מאוד חברותיים ומאוד עצמאיים,אלו ערכים שאנו מאמינים בהם ומעוניינים להעביר אותם לילדינו,הגן עושה עבודה טובה מאוד בתחום הזה...

כלכלית,מתקציב של 2 משכורות די גבוהות בונים בית פרטי במושב ואם היינו בחינוך בייתי לא היה לנו כסף לכך היינו צריכים לגור בשכירות וקרוב לוודאי שבעיר ובבניין והבן שלנו מאוד מאוד אוהב לעבוד בגינה ולהסתובב בחצר,כסף זה לא הכל בחיים, אך זה מעניק לנו עצמאות (2 מכוניות במקום אחת,למשל) וביטחון ויציבות ושקט נפשי וגם...אפשרות להגשים לאט לאט את כל החלומות שלנו.

אני מתה על בעלי אבל לא הייתי רוצה להיות תלויה כלכלית בו או אף אחד ולא הייתי רוצה שבנותיי יהיו תלויות, אני מאוהבת בעבודה שלי (מטפלת)ומרגישה שהיא הייעוד שלי בחיים ולא הייתי רוצה לוותר עליה או לעצור אותה לכמה שנים.העבודה נותנת לי אייזה ערך מוסף ששום דבר בעולם לא יכול לתת.

אין לי סבלנות להיות בבית,אין לי סבלנות להיות הרבה שעות עם ילדים, כשהייתי איתו בבית (כמעט שנה וחצי) הייתי הרבה פעמים מתפרצת עליו או מרגישה רגשות קשים כלפיו ומאז שאנחנו נפרדים לכמה שעות בכל יום אני יכולה להיות האמא הכי מכילה,חמה,אוהבת וסבלנית בעולם.

ועם זאת, אני לא מתנגדת לדרך של חינוך בייתי, זה לא מתאים לכולם אך זו דרך עם יתרונות וחסרונות כמו כל דרך אחרת.

שליחה על ידי דרך* » 24 מאי 2009, 11:50

תודה
חושבת...

אני לא מתנגדת לדרך של חינוך בייתי, זה לא מתאים לכולם אך זו דרך עם יתרונות וחסרונות כמו כל דרך אחרת
אם לא רוצים לבחור בחינוך ביתי, אל תבחרו. אף אחד לא עומד עם אקדח.
ולמה "עדיין"? בכל זאת כן רוצים?

לא ברור{{}}, הציטוט שלך הוא מדבריה של "פלונית", ואת הדף פתחה "דרך".

סליחה. גם לא ראיתי שזה דף תמיכה. אפשר למחוק.

שליחה על ידי בנצ_100* » 24 מאי 2009, 12:43

פלונית - כמעט כל מילה...

אני רוצה להיות עצמאית כלכלית, אפילו שאנחנו זוג אוהב ונהדר. לעולם אין לדעת, ולא הייתי רוצה לגלות שהאדמה רועדת תחתיי ואני לא יודעת לכלכל את עצמי אפילו.

אולי העבודה יכולה לבוא איתך הביתה?

אבל במקרה כזה בד"כ מדובר בעבודה מאוד חלקית (כמה אפשר לעבוד עם ילד/ים בסביבה) שבהתאמה לא ממש מספקת בטחון כלכלי.

אבל במקרה כזה בד"כ מדובר בעבודה מאוד חלקית (כמה אפשר לעבוד עם ילד/ים בסביבה) שבהתאמה לא ממש מספקת בטחון כלכלי.
אני עבדתי בשני שליש משרה כאם חד הורית והתפרנסתי. לא בכל תחום אפשר, אבל לפעמים כן.

אני רוצה להיות עצמאית כלכלית
עצמאות כלכלית אני משיגה דרך זה שאני תלויה פחות ופחות במערכת הכלכלית ולא כשאני מרוויחה יותר ויותר כסף.
את הכסף שהאיש מרוויח אני מנהלת

אפשרות להגשים לאט לאט את כל החלומות שלנו.
תלוי מה החלומות...

אני ובעלי אנשים מאוד חברותיים ומאוד עצמאיים
לא הבנתי את הקשר בין חברותיות ועצמאות לבין עבודה לעומת חינוך ביתי.

דרך,
אני אשמח לדעת איזה סוג של תמיכה את מחפשת.
האם את רוצה שנתפלפל ונדון ביתרונות ובחסרונות של חינוך ביתי לעומת גן/בית ספר?
האם את רוצה תמיכה במקום שאת נמצאת בו היום?
האם את רוצה תמיכה באפשרות לעבור לחינוך ביתי?

קל מאוד להשתמש בדף הזה, כדי לפרוש תפיסות עולם, אידיאולוגיות, דוגמאות ומחשבות.
מה ישרת אותך?

מצטרפת לשאלות שליאת טאוב מעלה.

כי אני מתה מפחד S-: זה הכל...
(בשנה הבאה עקב חופשת לידה צפויה הודעתי לגן שנתחיל את השנה בדצמבר... ככה אני יכולה לבדוק כמה חודשים בחנ"ב ומצד שני אם ארצה הגן יחכה לי בדצמבר...)
wish me luck...

שליחה על ידי ורד* » 24 מאי 2009, 15:48

לעולם אין לדעת, ולא הייתי רוצה לגלות שהאדמה רועדת תחתיי ואני לא יודעת לכלכל את עצמי אפילו.
יש כל כך הרבה מקומות שהאדמה יכולה לרעוד לך, את מתכוננת לכולם?
למה דווקא הענין הכלכלי מרעיד לך את הפופיק, ובגלל זה את פוסלת לעצמך דרך חיים. האם את מתכוננת גם לחיים ללא בן זוג? האם אתם נפרדים כל פעם כדי שתוכלו לחוות את רגעי הבדידות? או האם אתם הולכים לטפל בנכים כדי שתדעו לטפל במצבים כאלה אם יקרו חס וחלילה? אני לא כותבת בציניות. אני חושבת שלהסתכל על העולם דרך עיינים של מה יקרה אם... זו דרך מתסכלת מערערת ובטוח שאינה משרה ביטחון.
והגרין שאין מתאים ממנו - האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר.

<ורד מתרגלת לדבר בקול רם. פחד קהל זה לא משהו שנותשים ביום אחד>

שליחה על ידי דרך* » 24 מאי 2009, 15:58

תודה.
הייתי רוצה לזהות למה עדיין לא בחרנו בחינוך ביתי?

אני מאמינה בזה
זה מתאים לנו
לא רוצה שיתערבו לי בחינוך הילדים
סולדת ממסגרות
אין לנו בעיה כלכלית (נכון להיום) למעט הרצון שלי להיות עצמאית מבחינה כלכלית

הייתי רוצה להצליח לבודד את החלקים שמפריעים לי אבל זה לא פשוט
וחוצמזה אולי זה לא נכון כי במציאות החלקים לא מופרדים .

נראה לי שההבשלה והתהליך הם חלק מהעניין. אי אפשר להאיץ את זה. ההחלטה תגיע, או תתגנב, או משהו, כשתהיי, אם תהיי, מוכנה.

שליחה על ידי דרך* » 24 מאי 2009, 16:50

יש לי הבנה:
אם הבן שלי, בגיל כיתה א', לא יהיה מאושר בכיתה א'
אעזוב את העבודה ואבחר בחינוך הביתי אם כל יתר הילדים
לחלופין,
אם יפטרו אותי מהעבודה
אעזוב את העבודה ואבחר בחינוך הביתי
מה זה אומר?
שהבחירה שלי בחינוך ביתי היא מתוך אלימינציה? היא מן מפלט אחרון? היא אין ברירה?

שליחה על ידי דרך* » 24 מאי 2009, 17:36

_אפשר להשאיר אותם במשפחת חינוך ביתי אחרת לפרקי זמן קצובים.
ואז יהיה לך גם זמן לאיוורור._
רעיון טוב

אולי העבודה יכולה לבוא איתך הביתה?
אולי?

אבל עם 4X4 עוברים מצוין!
תודה

_כי זה להיות במיעוט מאוד קטן
אבל איכותי, מעניין, חושב, תומך..._
נכון

שליחה על ידי אחרת* » 24 מאי 2009, 17:47

_יש לי הבנה:
אם הבן שלי, בגיל כיתה א', לא יהיה מאושר בכיתה א'
אעזוב את העבודה ואבחר בחינוך הביתי אם כל יתר הילדים
לחלופין,
אם יפטרו אותי מהעבודה
אעזוב את העבודה ואבחר בחינוך הביתי
מה זה אומר?
שהבחירה שלי בחינוך ביתי היא מתוך אלימינציה? היא מן מפלט אחרון? היא אין ברירה?_

אולי זה אומר שהבן שלך מאושר במסגרת בה הוא נמצא? שאת אוהבת את העבודה שלך? בשבילי התשובות האלה הן "כן". ואני לא אבחר בחינוך ביתי אלא אם כן תקרה טרגדיה (שתצריך טיפול צמוד בילד) או שאאבד עניין במקצוע.
חינוך ביתי הוא לא מיעוט בעיני, אבל הוא אופציה אחת מאינספור אפשרויות לגידול ילדים. והוא לא אידאל, הוא אופציה. אין אידאלים בחינוך וגידול ילדים, רק בטקסטים אקדמיים.

שליחה על ידי אפרת* » 24 מאי 2009, 17:58

מכירה את חינוך ביתי כמפלט לא יצלח ?

שליחה על ידי דרך* » 24 מאי 2009, 18:45

תודה
קראתי עכשיו.
ולקחתי משם משפט של חגית נובק:
יש לי תחושה שהלבטים הם לא באמת כן או לא חינוך-ביתי, אלא באמת איזה צורך שעולה עכשיו לפתוח ולטפל ב"תהומות".
זה עוזר לי
כנראה שהסערה היא שלי ועלי להתעסק עם התהומות שלי
יש לי תחושה שברגע שהתהומות יקהו, התשובה תתבהר כתוצר לוואי.
ועכשיו לתהומות....

שליחה על ידי דרך* » 24 מאי 2009, 19:14

לקחתי משם עוד מדבריה של חגית נובק:

חינוך ביתי זה לגמרי משהו שאת עושה קודם כל בשביל עצמך, ולמען עצמך.

אני מאמינה שהורים שמקיימים את הורותם קודם כל בעבור עצמם (חינוך ביתי או מוסדי - ממש לא משנה לצורך העניין), עונים בצורה המיטבית על צורכי ילדיהם. אני מאמינה שילדים זקוקים להורים שמקיימים את מעשה ההורות שלהם קודם כל למען עצמם. זה הביטוי המובהק ביותר לכך שלא קיימת שום סתירה אמיתית ומהותית בין הורים וילדים.

לקחתי משם גם מדבריה של אורנה:
_יש החלטות שאנחנו צריכים להחליט לגבי העתיד - שלנו או של ילדינו. ואף פעם ברגע קבלת ההחלטה לא נוכל לדעת האם היא נכונה. כי היא מכוונת לעתיד, ואת ההחלטה אנחנו בכל מקרה צריכים לקבל בהווה.
לכן, החשש הזה שמא את טועה, אינו יכול להיות גורם בקבלת ההחלטה. כי הרי בכל מקרה אולי את טועה, כי איך את יודעת מה יהיה?_

תודה ללילה טוב
נראה לי שההבשלה והתהליך הם חלק מהעניין. אי אפשר להאיץ את זה. ההחלטה תגיע, או תתגנב, או משהו, כשתהיי, אם תהיי, מוכנה.

שליחה על ידי דרך* » 25 מאי 2009, 08:45

פעם חברה אמרה לי שחינוך ביתי עבורה הוא כמו הנקה
להניק זה לא פשוט אך אם מאמינים בזה אז מתגברים על כל המיכשולים
אנלוגיה שעזרה לי להבין טוב יותר מהו חינוך ביתי

_פעם חברה אמרה לי שחינוך ביתי עבורה הוא כמו הנקה
להניק זה לא פשוט אך אם מאמינים בזה אז מתגברים על כל המיכשולים
אנלוגיה שעזרה לי להבין טוב יותר מהו חינוך ביתי_
לדעתי אפשר להבין מהו חינוך ביתי רק מתוך הניסיון עצמו,
האתגרים וההתמודדות הם בלתי צפויים, ומשתנים ממשפחה למשפחה (גם כשיש מכנה משותף ביניהן).

דרך, אוטוטו קיץ. הגנים והפעוטונים יוצאים לחופש. אולי תנסי בחודש הזה שכולם בבית להתייחס לשהות הזו בבית כאופציה לתמיד ולא כאל "פרק זמן ארוך מידיי שצריך למלא באטרקציות ולהעביר כמה שיותר מהר עם כמה שפחות נזק לכיס ולנפש". על עצמי אני יכולה להעיד שכשיילדי עוד היו במסגרות הייתי מהאמהות הבודדות בסביבתי שממש חיכו לחופשים, וככל שהיו ארוכים יותר אהבתי אותם יותר ונראה היה לי שילדיי מאושרים יותר. אז אירגנו לנו "חופש" תמידי (-: . חודש זה פרק זמן די ארוך כדי לבדוק מוכנות, התאמה, חיפוש אחר מסגרות תומכות. גם תביני יותר למה את זקוקה, אני למשל הבנתי די מהר שההתאוררות שאני זקוקה לה היא ערב בשבוע עםחברה/ות, אז ערב בשבוע אבא בבית במשרה מלאה. הבנתי גם שמנקה פעם בשבוע תגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי ועם הבית שלי. אנחנו, כזוג, הבנו שכדאי לשנות את הרגלי הצריכה שלנו כדי שנוכל לאפשר לעצמנו לחיות כמו שאנחנו מאמינים וזה עשה לבית מאוד מאוד טוב. הבנו שכדי שאני ארגיש יותר בטוחה בעתידי אנחנו צריכים להמשיך ולהפריש לי לקרן פנסיה. ויש עוד המון תובנות וכמובן שאצל כל אחד הן אחרות, אבל נראה לי שמגיעים אליהן רק מתוך עשייה. בהצלחה

שליחה על ידי דרך* » 25 מאי 2009, 09:48

היינו מעל לשנה בבית, אנו יודעים בדיוק מה זה...

ואיפה היו כל החששות שציינת בתחילת הדף בשנה הזו? הן לא היו, הן היו והתמודדתם איתן? הן עלו במהלך השנה הזו ולכן חזרתם למסגרות? דברים רבים השתנו מאז ומצבכם היום שונה? מה שאני מנסה לומר הוא שלחזור למסגרות (ילדים ומבוגרים כאחד) אחרי שנה בבית זה צעד דראסטי שלא קורה מעצמו אלא מתוך קבלת החלטה שאינה קלה. כלומר, קיבלתם החלטה ומן הסתם מנומקת הייטב, לחזור למסגרות אחרי שנה בבית. אז אולי היה לא טוב?

שליחה על ידי דרך* » 25 מאי 2009, 10:16

שאלות קשות מידי.
המניע המרכזי היה שחשבתי שלבני הבכור יהיה יותר טוב מבחינה חברתית

בהמשך להשוואה של חינוך בייתי להנקה, אני דווקא רוצה להשוות את זה ללידה ביתית מול לידה בבית חולים.
אני ילדתי בבית כדי להימנע ממערכת היחסים המורכבת,טעונה ולא שיוויונית שקיימת בבית חולים,לא רציתי להרגיש מאויימת מצוות הרופאים ומהפרוטוקולים שלהם ולא רציתי להרגיש שבויה (יש לי חברה שממש הרגישה שהמיילדת נוקמת בה ומערימה עליה קשיים בכוונה תוך כדי לידהרק בגלל שהיא בגישה מאוד שונה ממנה),אז אמרתי לעצמי נשקיע משכורת ושלימה ונממן לידת בית, ונזכה בחופשוחשוב ממערכת היחסים הבעייתית ברגע החשוב של הלידה.
ונעבור מלידות לחנוך.
הבת שלי הייתה בגיל שנתייםבמעון והיו שם כמה דברים שקצת הפריעו לי וכל הזמן הייתי מתלבטת עם עצמי איך להגיד למטפלות? ומה להגיד להם ? ולהגיד למטפלות או למנהלת? ולהעיר על כל דבר קטן או רק על דברים גדולים? יש להן המון כוח בידיים למטפלות האלו ואפילו שאנחנו מעסיקות אותן ,אפילו שהן כביכול עובדות אצלינו (כמו צוות בית החולים) אז הכוח במקרה הזה הוא פחות אצל הלקוח ויותר אצל הנותן שירות.אני אתן דוגמה : היו כמה ימים אחרי פסח שהיא הייתה בוכה כשהייתי עוזבת אותה אך נרגעת ברגע שהראו לה בובה או הציעו לה לקרוא סיפור (הייתי מעבר לדלת ושמעתי אותה)ולפעמים בסוף היום כשבאתי לקחת אותה היו אומרים לי ש"היה לה קשה",אז התחלתי להתקשר כל יום בצהריים למנהלת (כי רק לה היה פלאפון פתוח,לא כדי "להשטנקר" למנהלת) ולבקש ממנה לשאול את המטפלות ולדווח לי אייך הבת שלי מרגישה היום כדי שאדע אם לחזור מוקדם מהרגיל לקחת אותה הבייתה,תוך 2-3 ימים "הפסיק להיות לה קשה" ואני עד היום שואלת את עצמי האם באמת נהייה לה קל או שהן התחילו "לטייח "את האמא הנודניקית ,וגם לא רציתי לנדנד יותר מידיי כדי שלא יכעסו עליי ויעבירו את זה ,אפילו באופן לא מודע,לילדה שלי.
ובכל זאת, אני בוחרת להמשיך ללדת בבית ולהמשיך לשלוח למעון/גן/בית ספר, מדוע ???
כי המחיר במקרה של חינוך בייתי הוא גבוהה יותר ,בשבילי ובעיניי, מאשר המחיר על לידת בית.
המחיר על לידת בית הוא אחד ויחיד - כ 5,000 ש"ח...לא רואה מחיר נוסף... מחיר סביר...למה לא?!...שווה לי לשלם אותו...בעיקר כי הוא קצר וממוקד.
המחיר על חינוך בבייתי בשבילי - ירידה בהכנסה, ירידה בעצמאות האישית,פגיעה בתחושת האוטונומיה האישית,תסכול מקצועי, דיכאון, וויתור על החלומות האישיים (שבמקרה שלי הן מקצועיים ואני מאוד קרובה להגשימן) וכל זה לטווח ארוך ,לתקופה של שנים,ולא תמיד יש הזדמנות לתקן את הפער שנוצר בשנים האלו.וכו'.

אולי שווה לך לחשוב על המחיר ? מחיר של להשאר בבית בחינוך בייתי? מחיר של יציאה לעבודה ושליחה למסגרות? אני בטוה שיש נשים שעבורן המחיר על חינוך בייתי הוא כלכלי בלבד ואז הרבה יותר קל להן להחליט שכן.מדבר אלייך? בהצלחה בתהליך המעניין.

בימים האחרונים דוקא יוצא לי לחשוב על זה מכל מיני כיוונים, אחרי שלא התעסקתי עם זה כבר הרבה זמן..

בהמשך להשוואה של חינוך בייתי להנקה, אני דווקא רוצה להשוות את זה ללידה ביתית מול לידה בבית חולים.
אני רואה את הבחירה בחינוך ביתי כבחירה בדרך חיים. זו לא "רק" שיטת חינוך. זו דרך שמשפיעה באופן הכי בסיסי על ההתנהלות המשפחתית, הזוגית והאישית.

וגם, כמו שאמרה חגית נובק , חינוך ביתי זה לגמרי משהו שאת עושה קודם כל בשביל עצמך, ולמען עצמך. כמו ההחלטה אם להתחתן או לא ואיפה לגור..
זו דרך שקודם בוחרים בה ואז מחפשים את הסיבות לבחירתה ומה צריך לעשות כדי שזה יצליח..ככה אני מרגישה..

היינו מעל לשנה בבית, אנו יודעים בדיוק מה זה...
תראי, לדעתי, אי אפשר לדעת בדיוק (ויש לי נסיון של שנים), פנים רבות לחינוך הביתי -
יכול להיות סבבה לאמא להיות עם הילדים 6-8 שנים בבית, ואז יורגש קושי משמעותי....
וייתכן גם ההיפך, קושי גדול בשנים הראשונות ואחר כך נהדר...
לדעתי מה שעוזר להחליט ולהיות שלמים בדרך של החינוך הביתי הוא לבדוק מה הן הסיבות שלא רוצים בית ספר וגן ומה ניתן לעשות אחרת, כלומר ברגע ש ברור שלא רוצים גן/בית ספר אז נעשה יותר ברור מה כן רוצים ומתפנית אנרגיה ליישום.
ואולי יש גם משפחות שנושא חינוך הביתי פתוח מאוד לשינויים מבחינתם וחיים בשלום עם הההתלבטות התמידית.
חינוך ביתי ללא קשר עם משפחות נוספות לא יצליח.

שליחה על ידי .* » 25 מאי 2009, 16:31

הבת שלי הייתה בגיל שנתייםבמעון והיו שם כמה דברים שקצת הפריעו לי וכל הזמן הייתי מתלבטת עם עצמי איך להגיד למטפלות? ומה להגיד להם ? ולהגיד למטפלות או למנהלת? ולהעיר על כל דבר קטן או רק על דברים גדולים? יש להן המון כוח בידיים למטפלות האלו ואפילו שאנחנו מעסיקות אותן ,אפילו שהן כביכול עובדות אצלינו (כמו צוות בית החולים) אז הכוח במקרה הזה הוא פחות אצל הלקוח ויותר אצל הנותן שירות.אני אתן דוגמה : היו כמה ימים אחרי פסח שהיא הייתה בוכה כשהייתי עוזבת אותה אך נרגעת ברגע שהראו לה בובה או הציעו לה לקרוא סיפור (הייתי מעבר לדלת ושמעתי אותה)ולפעמים בסוף היום כשבאתי לקחת אותה היו אומרים לי ש"היה לה קשה",אז התחלתי להתקשר כל יום בצהריים למנהלת (כי רק לה היה פלאפון פתוח,לא כדי "להשטנקר" למנהלת) ולבקש ממנה לשאול את המטפלות ולדווח לי אייך הבת שלי מרגישה היום כדי שאדע אם לחזור מוקדם מהרגיל לקחת אותה הבייתה,תוך 2-3 ימים "הפסיק להיות לה קשה" ואני עד היום שואלת את עצמי האם באמת נהייה לה קל או שהן התחילו "לטייח "את האמא הנודניקית ,וגם לא רציתי לנדנד יותר מידיי כדי שלא יכעסו עליי ויעבירו את זה ,אפילו באופן לא מודע,לילדה שלי.

אולי שווה לך לחשוב על המחיר ? מחיר של להשאר בבית בחינוך בייתי? מחיר של יציאה לעבודה ושליחה למסגרות?

למה אני לא בחינוך ביתי?
יופי שמצאתי מקום לכתוב את זה, אני קודם כותבת ואחר כך אקרא מה כתבו אחרים.

כי יש לי חילוקי דעות עצומים עם בעלי לגבי חינוך וגישה לילדים, וחינוך ביתי זה הקצה של הקצה,יש כל כך הרבה דברים לפני כן. ובלי הסכמה ועזרה אני לא מסוגלת

כי אני חלשה מדי ואין לי כוחות להתמודד לבד עם הילדים כל כך הרבה שעות.זה גדול עליי. גם ככה אני מרגישה שגידול ילדים גדול עליי ואני לא מסתדרת בכלל,ולא מצליחה מה שאני רוצה בכלל.

כי אני לא מאמינה בעצמי שתהיה לי סבלנות אליהם ושאדע להתכוונן אליהם וזה מפחיד אותי (לפעמים נראה לי שלגננות שלהם יש הרבה יותר סבלנות ממני, גם אם הן לא יכולות להתכוונן לכל אחד כי יש הרבה ילדים).לאפשר להם לימוד עצמי זה אומר להיות שם בשבילם ולחשוף למידע לפי הצורך והרצונות. לא בטוחה שאני מסוגלת לקשב הזה, אז אולי כבר עדיף שילמדו בצורה ממוסדת,לפחות שיצאו עם משהו.

כי אני רוצה שבחיי הילדים שלי יהיו עוד דמויות שיוכלו לראות וללמוד מהן ומדרך חייהן ושיהוו דמויות משמעותיות,לא רוצה להגביל אותם רק להשקפתי הצרה והמעט דכאונית ועייפה (ולא,סבתות ודודות זה לא אופציה אצלנו. הם בקושי רואים אותן,וגם זה לזמן קצר, הן בודאי לא שומרות עליהן קבוע)

כי אני עצמי בן אדם שנוטה להשתבלל בבית ויהיה לי מאוד מאוד קשה ליזום בשביל הילדים אינטראקציות חברתיות. וגם ליזום בשבילי עצמי-כשאני חייבת והולכת לעבודה ופוגשת אנשים אני יוצרת קשרים ונהנית מהם,אבל אם אני לא חייבת אני בכלל לא יוזמת ונשארת עם עצמי,ובסופו של דבר זה לא טוב לי. ולפחות הבת שלי זקוקה מאוד לחברה ומרבה לבקש אותה גם אחרי הגן,וגם את זה קשה לי ליזום.

כי אני לא רוצה להיות תלויה כלכלית. גם ככה אני מרוויחה פחות. וכיום אני יותר רגועה בקשר לזה,אבל היתה לנו תקופה שזה עשה לנו רע, כשחילוקי דעות כלכליים הביאו אותי למקום שהרגשתי נחותה בלי יכולת להחליט מה עושים בכסף מעצם זה שאני מרוויחה פחות.(אין שום דרך בעבודה שלי לעבוד מהבית,זו לא עבודה משרדית.וזו עבודה של שעות מוגדרות לפי המערכת בה אני נמצאת,לא נתון לבחירתי בכלל)

כי הזמן שהם בגן מאפשר לי אוורור כי יש לי יום חופשי בשבוע שהוא בהחלט אויר לנשימה בשבילי.

כי לא יהיה לנו כסף לגור איפה שאנחנו גרים ולחיות בנוחות שאנחנו חיים בה,ואני מרגישה שאני לא יכולה בלעדיה. ובעלי לא רוצה בלעדיה.

כי אני מרגישה שהרצון שלי בחינוך ביתי הוא לא מתוך רצון אמיתי אלא מתוך פחד שכל המסגרות גרועות ומזיקות לילדים שלי.

כי הבית שלי קטן לחינוך ביתי. גם ככה אני מרגישה שאנחנו נחנקים בו.

לתת דרך אלטרנטיבית אני יכולה רק אם אני מסוגלת באמת לפלס את הדרך.אם לא, עדיף שילכו בדרך הסלולה,גם אם יש בה הרבה בעיות, להיות ללא דרך כלל עם אמא שלא מאמינה בעצמה וביכולותה, נראה לי יזיק להם יותר.

(והכי גרוע בתוך זה שאני בכלל לא אוהבת את העבודה של. ושאין לי עדיין יכולת כלכלית, למרות שאני עובדת, לשלוח אותם לגנים פרטיים טובים ולבתי ספר פרטיים טובים. והם הולכים לעירוניים. ושמגיל חצי שנה אני כבר צריכה להפרד לשים במשפחתון כדי לחזור לעבודה(לפחות בגיל הזה אני מצליחה בלי המעון הממוסד).

ואוו, חשבתי שיקל עליי לכתוב את כל זה. אבל זה רק עשה לי דכאון.

אשמח לתגובות

תשמעי, חינוך ביתי או לא חינוך ביתי, את מתארת את עצמך כחלשה, חסרת סבלנות וקשב, דיכאונית, לא מאמינה בעצמך.
את מתארת את החינוך הביתי המדוימן שלך ואת החינוך הרגיל כרעים, שלא ברור מה את חושבת שיותר רע.
קשה למצוא משהו חיובי מהדברים שלך.
זה לא דוגמה טובה לילדים, בלי כל קשר לאם ולאיזה מערכת חינוך הם הולכים.
סליחה אם יצאה לי תגובה קשה, זה היה גם קשה לקריאה. אני מקווה שתצאי לדרך חדשה.

ויש עוד עניין,והוא העניין החברתי, של איך החברה מסתכלת על חינוך ביתי. ובסביבתי, ובודאי במשפחתי, אין כאלו.
ואיך לא כתבתי את זה?(הרי המשפחה שלו ממש תסתכל עליי בתמיהה אל מול בחירה מוזרה שכזו) אבל חשבתי על זה שוב, וכנראה זה בעיה קטנה יותר בשבילי,כי המוקד הוא בעלי,ואם הוא היה איתי ומאמין ועוזר,אז לא היה אכפת לי מול כולם (ולא הייתי צריכה להרגיש שאני לבד בכל כך הרבה דברים שקשורים בילדים ונלחמת עבור הדברים האלו מול אבא ובן זוג). ובגלל שדרכינו שונות כל כך בתחום הזה,אז כל כוחותיי ואמונותיי אוזלים לי ואני מחזיקה בציפורניים בדברים שחשובים לי, ועייפה ומיואשת, וגם צריכה לתרץ את עצמי מולו כל הזמן, וגם לעשות הרוב בעצמי,כי זו הרי דרך לא לו.

והבעיה היא שאם אני לא עושה את מה שאני עושה בדרכי,אני מרגישה שאני מובילה את ילדיי לתהום של נזק עצום (והאתר הזה רק מעצים אצלי את האימה)

כתבתי את ההמשך לפני שראיתי את תגובתך.
אין לי כל כך מה לומר מעבר לזה שתגובתך לא עוזרת במאום.
אולי תנסי להסביר או לשכנע למה זה למשל לא נכון:
את מתארת את החינוך הביתי המדוימן שלך ואת החינוך הרגיל כרעים
זה יעזור יותר מאשר:
זה לא דוגמה טובה לילדים
אני מקווה שתצאי לדרך חדשה

ביקורת לא תעזור לי כרגע
אולי ניסיון להבנה

ולגבי דרך חדשה:
אני בניסיונות לכזו דרך כבר שנים, עם עליות ומורדות. אבל תמיד בניסיון וחשיבה וחקירה עצמית כולל טיפולים לעצמי.
ולכתוב ולקבל תגובות עוזר לי הרבה פעמים להמשיך ולפעמים לשנות כיוון או לנסות משהו אחר או לפתוח את הראש.
אבל ביקורת כמו שלך,בלי שום נתיב פתוח לכלום, ממש לא עוזרת,רק סותמת.

סליחה, באמת, לא התכוונתי לבקר, ויצא לי חסר טקט.
אולי קשה היה לי להגיב כי כתבת את הדברים לא כבעיות שאת רוצה לחשוב איך לשפר, למשל, איך שתהיה לי יותר סבלנות, איך שיהיו לי יותר כוחות, וכד',
אלא הבאת את הדברים האלה האלה כמין עובדות שהן בכלל הסבר למשהו אחר -- עניין חינוך ביתי. אם אלה פשוט עובדות אז ברור למה את לא רוצה חינוך ביתי, ואני מזדהה עם הקושי לשלוח לחינוך הרגיל. ואם הם עובדות, אז נראה לי שכדאי להתייחס אליהן בפני עצמן, ולא רק כהסבר לעניין החינוך הביתי, כי נראה שאלה דברים שחורגים שמעניין החינוך הביתי כן או לא. ואולי חלק מהכיוון הוא לא לראות את הדברים האלה כעובדות, אלא דווקא כדברים שאת מעוניינת להתמודד איתם באופן כללי, ושהמחשבה על חינוך ביתי מעידה על כך שאת דווקא כן יכולה להתמודד איתן.
ובכל מקרה שוב סליחה, באמת.

כי אני מרגישה שהרצון שלי בחינוך ביתי הוא לא מתוך רצון אמיתי אלא מתוך פחד שכל המסגרות גרועות ומזיקות לילדים שלי.
הרגיש לי שנפל לי אישית אסימון במשפט הזה. הרי אם הייתה מסגרת שהייתה מרגישה מדהימה ומעשירה, וחופשית וממש כמו בית - לא הייתי חוששת לשלוח אליה, נכון?
אז תודה על זה.

תודה פלונית
(האמת זה באמת יופי פה. איזה מוכנות להתנצל במהירות. קרה לי כל כך הרבה פעמים שכתבתי בפורומים שונים, שאם הייתי כותבת דבר זה רק היו סוגרים עליי עוד יותר בביקורת, בלי שום מוכנות לחשוב על עצם התגובה. אז תודה)

ולעניין עצמו.
ואם הם עובדות, אז נראה לי שכדאי להתייחס אליהן בפני עצמן, ולא רק כהסבר לעניין החינוך הביתי, כי נראה שאלה דברים שחורגים שמעניין החינוך הביתי כן או לא. ואולי חלק מהכיוון הוא לא לראות את הדברים האלה כעובדות, אלא דווקא כדברים שאת מעוניינת להתמודד איתם באופן כללי
אני כן רוצה להתייחס לעניין החינוך הביתי בהנתן התנאים הנתונים האלה שלי. כי לשנות ולהשתפר אני מנסה. ודברים כן השתפרו. ויחד עם זאת, אחרי כל עליה היו שוב אתגרים נוספים להתמודד איתם, וקשיים ונפילות ונסיגות.
למושלמות בודאי לא אגיע לעולם. אולי אצליח עוד להתקדם לאט ומעט,אבל שינוי דרסטי של להיות 'לא אני' ו'לא עצמי' לא יהיה ככל הנראה. אני כנראה חלשה (יש אנשים כאלה לדעתי,עם פחות אנרגיות, ואני מכירה את עצמי מאז שנולדתי בתנאים שונים,וזו כנראה אני), ואת האנרגיות שלי אני צריכה להשקיע באופן מושכל. ואת המושכל הזה אני מנסה למצוא,ולא הצלחתי.
וכאן העניין של החינוך הביתי נכנס. בהנתן תנאים מסויימים מה עדיף? או אולי, בהנתן תנאים מסויימים על מה עדיף לעבוד ולשנות אצלי או בסביבה? או אולי איך עדיף להתנהל ועל מה לוותר כדי שבכל זאת יצא הטוב ביותר שאפשרי?
כי הרי לפי מה שכתבתי עדיף שלא יהיו לי ילדים בכלל. כי אין לי אנרגיות לכלום. אבל הילדים ישנם ואני אמא שלהם, ויש זמנים טובים יותר ופחות, ואני צריכה לבחור את הבחירות הטובות ביותר בשבילנו.

וחוץ מזה שזה דף תמיכה. אמנם לא אני הגדרתי אותו,אבל הוא מתוייג ככזה, וככזה הצטרפתי אליו. וכדף תמיכה נראה לי שגם סתם השתתפות,הזדהות,הבנה יכולים לעזור. אפילו לא פתרונות מעשיים (בחיי,אני קצת מרגישה פתאום כאילו שאני מסבירה דברים לבעלי-גבר די טיפוסי בנושאים האלה. משהו בסגנון של: "אולי תעשי ככה, ואולי תעשי ככה, ואת רוצה שאני אעשה ככה? אז מה את רוצה? אין לי פתרון לזה". סליחה-בלי להעליב כן? אולי הובנתי ככה כמחפשת פתרונות פרקטיים מידיים ).

למה שם הדף עם טעות כתיב? ממש צורם

אפשר לשנות אותו לדעתי
הוא נכתב לפני כמה שנים על ידי מישהי אחרת
מעניין שלא שמתי לב לזה עד שכתבת

שושלי יקרה

אני מחזקת אותך על האומץ לכתוב את האמת שלך ולומר את הדברים כמו שאת מרגישה אותם בלי סינון והתייפיפות.

אני חושבת בדיוק ההפך מפלונית, שרק ממקום של להודות בקושי אפשר לצמוח. לי לא מרגיש בכלל תבוסתני מה שכתבת.
האמת היא מורכבת ובטוחה שיש מצבים שבהם את חזקה יותר ופחות ובל נשכח שגידול ילדים זה קשה ולא אוטופיה אידיאלית.

בגדול אני חושבת שהסיבות שכתבת הן סיבות טובות למה חינוך ביתי לא מתאים לך בשלב זה של חייך או בכלל, וזה ממש בסדר גמור!
כמו שנכתב כאן בדף, זו רק אפשרות אחת של גידול ילדים ואף אחד לא יכול לטעון שזו האפשרות האידיאלית שמתאימה לכולם.
להמון אמהות אין סבלנות להיות כל כך הרבה שעות עם הילדים ולמענם וצריכות את האיוורור, תרגישי עם זה לגמרי בסדר.
בכל זאת בחרת לכתוב זאת בדף באתר שמצדד בחינוך ביתי, כאילו חיכית לשמוע ביקורת על עצמך, מדוע? האם יש בך חלק שכן היה רוצה להיות בחינוך ביתי?

בכל מקרה מאחלת לך רק טוב ושלמות עם ההחלטות שלך.

וכאן העניין של החינוך הביתי נכנס. בהנתן תנאים מסויימים מה עדיף? או אולי, בהנתן תנאים מסויימים על מה עדיף לעבוד ולשנות אצלי או בסביבה? או אולי איך עדיף להתנהל ועל מה לוותר כדי שבכל זאת יצא הטוב ביותר שאפשרי?

מה לגבי בית ספר טוב יותר? יש הרבה בתי ספר פרטיים במרכז הארץ , אני יודעת על אחד בשרון (כפר סבא? רעננה?) ששמעתי עליו רק מילים טובות. לומדים הכל, אבל בצורה אחרת, מכבדת, יותר משוחררת.

ואני מסכימה עם כל מילה שכתבת על האנרגיות. יש אנשים שיש להם פחות אנרגיות להתמודדויות בעולם. הם יכולים להזיז הר אם ירצו אבל הר אחד בכל פעם

יש כאלה שיכולים לעבוד יום עבודה מלא ואחכ לחזור הביתה ובחיוך גדול להתנהל בהרבה סבלנות מול הבן זוג והילדים. רוב הזמן כן? אף אחד אל סופרמן? אבל יש להם יכולות איפוק וארגון ואורך רוח מבורכות.
ויש כאלה שעובדים חצי מישרה ומגיעים הביתה וצריכים שקט טוטלי כמה שעות והרבה עזרה טכנית (נקיון, מטפלת ועוד)
יש כאלה שיש להם הרבה אנרגיות רק כשהם עובדים בחוץ, כך הנפש והגיוון מאפשר הטענת מצברים להתנהלות בבית.
ויש שהפוך שהבחוץ מתיש אותם.

ויש שהם הכל מהכל וזה רק עניין של תקופות או כשהם נמצאים עבודה ממש מפרהכך שזה מטעין אותם באנרגיות לכל השאר או שבורכו בילדים נוחים מאוד (יש דבר כזה כידוע) או גילאים יותר נוחים או בהרבה עזרה ממשפחה, או מגורים באזור מרכזי עם הרבה חברות, או שהם בעלי אופי מאוד חברותי כך שהם אף פעם לא לבד ולא צריכים "איוורור".

יש הרבה ורסיות שמציגות את הבחירה בדרך כזו או אחרת כבחירה כל כך שונה ביחס לנתונים, לנסיבות ולאופי שלך ושל המשפחה ככה שאי אפשר לחשוב שמה שטוב לאחרת טוב לך.
והחוכמה היא לדעת קודם כלמי אתה ואחכ מה טוב ונכון לך. אם תעשי משהו שלא טוב לך, ברמה של אורח חיים, לא ברמה של לבחור פיצה במקום פאלאפל - בדילאים האלה בוודואות הוא יהיה לא טוב לילדים.

שנית, חינוך ביתי הוא ממש לא אלטרנטיבה אידיאלית, בעיניי זה סוג של ברירת מחדל לאור העובדה שאין התארגנות אחרת טובה יותר. ממה קראתי באתר ואני חברה פה הרבה מדי שנים, רוב העדויות מהחינוך הביתי מצביעות על הרבה קשיים וחוסר מסוגלות בסיסית (ללמד, להפרות, להוות דוגמא אישית, לייצר עקביות, להכיל, להחזיק מעמד, להרגיש בטוב ועוד). רוב הילדים ורוב ההורים שקראתי כאן לא מצליחים לממש את האידיאל שבשמו פנו לחינוך ביתי. וחלק אחר נמצאים שם בכלל בגלל נסיבות, יותר זול וקל ומתאים לאופי של האמא לעשות זאת טכנית מאשר לשלוח ילד לפעוטוןן. נגיד.

יש משפחות אחרות ש זה עובד אצלן יפה אבל הן לדעתי במיעוט.

מה שאני אומרת זה שאל תשווי את המצב הלא נעים של מערכת החינוך ושלך כמישהי שכביכול לא מסוגלת לקחת על עצמה חינוך ביתי - לאיזה אידיאל של חינוך ביתי. תשווי מציאות למציאות. המציאות בחינוך הביתי אלמלבבת בדיוק כמו שהמציאות בחייה של איה עובדת ומערכת חינוך לא מיטבית מקיימת. כל אחד בוחר עם איזה יתרונות וחסרונות הוא רוצה לחיות והאמתש הרוב לא בוחרים, הם עושים בחירה אחת ומנסים להצדיק אותה אחר כך הרבה זמן גם כשהיא לא עובדת או לא מתאימה וזה נכון גם לבית הספר וגם לחינוך הביתי.
יש גם משהו מאוד מחזק ומקדם בלדעת שאמא שלך מחזיקה בעבודה מעניינת, שהיא מביאה איתה סיפורים ומדגימה איישת כיצד להתקדם קרייריסטית, כיצד לפתור קונפליקטים בעבודה, כידצ להתמודד עם מתח, כיצד לנמצוא פתרונות יצירתיים לדבר הזה, להביא את הילד לעבודה ולתת לו להתמוגג מהמשרד של אמא והחברות והפינוקים. זה לא פחות חשוב מלהתעורר באיזו שעה שרוצים בבוקר וללמוד כשאתה רוצה ללמוד.

תחשבי מה נכון לך ומה לא ואם לא נכון לך לקיים את האידיאל שאת מעוניינת בו - שחרריי. קבלי זאת בהסכמה שלך זה לא מתאים. או שלך זה יתאים אבל בנסיבות מסויימות - ונסי ליצור אותם. כאמור, הרשמה לבית סרפר אחר שיגרום לטירחה בהסעות וכו' אבל יהיה שווה את זה. או חינוך ביתי לקטן מבין הילדים ואת השאר במסגרות. או איזון של מה שקורה בבית הספר במשולב עם חוויות הוריות מעשירות. זה לא שהם בבית הספר וחייבים לחזור לואקום בבית. יש הרבה שעות עם הורים , חופשים סופי שבוע, שביתות ואפילו הברוזת יזומות שאפשר לנצל אותם לפעילות משותפת שמקנה חוויות ועושר לימודי שיאזנו את מה שאת לא מוצאת במערכת החינוך.

אני לא מכירה מערכת שמקלקלת משהו יציב וטוב בבסיס, אני כן מכירה אמהות מותשות ושחוקות הן כאלה שעובודת והן בחינוך הביתה שעושות משהו בניגוד ליכולתן.

והגריין - "שבעים פנים לתורה" האם יש משפט שמסכם זאת טוב יותר

.

תחשבי מה נכון לך ומה לא ואם לא נכון לך לקיים את האידיאל שאת מעוניינת בו - שחרריי. קבלי זאת בהסכמה שלך זה לא מתאים
מנסה, אהבתי את מה שכתבת, מאוד נכון בעיני. מזכירה לי גם על עצמי לשחרר מציפיות לא ריאליות ולא תואמות למציאות, תודה (-:

מגיבה,

תודה לך על מילים חשובות עבורי. ממש בזמן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שושלי,
כל מה שכתבת בהודעה הראשונה שלך, אבל ממש כל מילה, כאילו אני כתבתי. וואו.
תודה רבה על כך, כי אם פעם אצטרך להזכיר לעצמי, אוכל פשוט לחזור לכאן

וגם אני חושבת שרק ממקום של להודות בקושי אפשר לצמוח. לי לא מרגיש בכלל תבוסתני מה שכתבת.

מאחלת לך למצוא את הכוח לשנות את מה שאפשר לשנות, את השלווה להשלים עם מה שאי אפשר לשנות, ואת הבהירות להבחין מה הוא מה בכל רגע נתון (זה פרפרזה שלי על האימרה הידועה).
ושיתחיל שבוע חדש וטוב!

אין לי זמן ודי מאוחר עכשו.
אז רק רפרפתי על התגובות. תודה רבה.
אני עונה בזריזות ובטח אפרט יותר בהמשך.
לגבי ההצעה לשלוח לבתי ספר פרטיים. הייתי מאוד שמחה לשלוח לגנים פרטיים ולבתי ספר פרטיים אבל אין לי כסף לזה לצערי. אלו דברים יקרים מאוד.
ואני חושבת שחלק מהקושי שלי הוא זה שאני עצמי לא אוהבת את העבודה שלי והיא בכלל לא נותנת לי כוחות,אלא להפך,לוקחת ממני כוחות שהייתי רוצה להשקיע במשפחה ובילדים. אני חוזרת גמורה הביתה (אפילו שאני לא עובדת משרה מליאה) ואין לי כוח ואני עצבנית וחסרת סבלנות לילדים. נראה לי שזה חלק מהעניין שאני חוקרת ומחפשת משהו אחר,דרך אחרת. ואני מרגישה שהילדים שלי מקבלים גרוע ביותר-גם ממני וגם ממסגרות גדולות מדי ולא מותאמות. וגם מוקדם מדי נפרדים ממני.
לכן אני מעלה כאן את כל התהיותוהבעיות שלי כי אני לא שלימה עם עצמי ולא מצאתי דרך להיות שלימה ולגדל את ילדיי טוב מספיק.