לימודי ימימה

[רונית*]

לאיה
זיהוי השרש בבית הנישואין הוא כבר התפתחות.עבודה על השמחה בי, ושם היא עבודת האמת.מורכבות גדולה היא הזוגיות.בנייה יומיומית.התעוררות.המקום המורכב מפעיל הרבה רישומים ועומס של הילדה.הילדה שמצפה ומתאכזבת, הילדה שמוותרת. הגילוי שלי הוא הניהול והאחריות שלי על שמחה,על מקשיבה מבינה עושה ליצירת השמחה הפנימית שלא תלויה באחר. החוקיות היא ,השינוי,אין קביעות,הכל זז ומשתנה כל הזמן.אי אפשר לאחז, אך טוב מפעיל חוטי חיבור של כל המערכת,של עשייה טובה,ועשייה טובה היא בניית השמחה ופתיחת הלב.העבודה הרוחנית,לתקן בזוגיות ,לצמוח,גילוי השמחההפנימית הנסתרת ,זיהוי תיחום הפרדה התחזקות מהטוב,העמקה דרך לימוד ושימוש בכלים, , מול השמחה החומרית האובדת בקלות.
היום התעצבתי,נפגעתי מהתנהגות בתי. הרגשתי מחנק,עצב כעס.פגיעות.
אמרתי לאחר ,אני רוצה שנגיב לא מכעס,שנדייק,.המתנו בתגובה.
האחר לא לומד ימימה,אך מכיר את הכלים ממני. התגובה שלו היתה לאחרת ,טובה.האחרת לא נסגרה,לא נפגעה,עשתה למידה,וקבלה כח להסביר,להתנצל,ולחזק אותי בכיווצי.זוגיות והורות,יכולים לכווץ ויכולים לפתוח.כמה שמחה יש בשימוש בכלים של דיוק,המתנה,מדת רוחק מאיפה אני מגיבה.
שבוע טוב.

שבוע טוב.

[נוגה*]

שבוע טוב לכולן.
הרבה תגובות התווספו, אני מבקשת לחזור לאחור ולהתייחס לדבריה של דיצה.

השאלה אם בכלל יש צורך שאכנס לשאלה אם האדם האחר נפגע/התעצבן או לא? או שאני עושה מה שמדויק לי ברגע זה וזהו....

לפי דבריך אני מבינה שדברי, אליהם את מתיחסת פה, לא הובנו כראוי.

_תבדקי במציאות מה קורה. איך מרגישה? כי המערכת האישית נושאת אמת פנימית. האמת הזאת מאותתת לנו...
ואם אני קולטת 'רעש' במערכת, הלב לא שקט... זו האמת הפנימית שמאותתת לי._
זאת אומרת,
השאלה היא איך אני מרגישה, לא איך מרגיש השני.
אם אני שקטה באמת, וודאי שאין צורך להכניס עצמי לשאלות מיותרות. אבל...אם יש רעש במערכת, אם הלב לא שקט אז יש צורך לבדוק מה קרה,כלומר, איפה לא דייקתי, בודקת את עצמי, ולא מה חושב האחר.
בתיקון, ההסתכלות היא תמיד על עצמי, ובודקת רק את עצמי ולא את האחר.

לדוגמא - אדם רוצה ללכת בדרך מסויימת שמעצבנת את הוריו וסובביו. האם רלוונטי בכלל מה חושבים האחרים?

ראשית, אינני חושבת שאפשר לענות כללית על שאלה כזאת. וכבר יעלי לה אמרה:
כל מקרה לגופו. זה רלוונטי אם האדם מרגיש שזה רלוונטי.

דבר נוסף, הורים זה לא, סתם, אחרים. "הורים, זה לא במקרה" (ימימה).
צריך הרבה הרבה להבין לפני שמגיעים לתיקון עם ההורים. וכל עוד לא נמצאים במקום הזה - זה עלול לקומם, לעורר התנגדות, וזה לא רצוי.

לפעמים השני דרוך להיפגע ומחפש ממה להיפגע - ואם הוא לא ימצא את זה במה שאמרת / עשית / איך שפנית, הוא ימצא את זה בדמיון העמוס שלו.
יעלי לה, מה לך ולמיותר של השני ?! לא התבלבלת בכוון ?!

[יעלי_לה]

יעלי לה, מה לך ולמיותר של השני ?! לא התבלבלת בכוון ?!

לא הרי כתבתי את זה דווקא כדי להסביר (לשכל, וכן - אולי בקצת יותר מדי מלים ) למה אין שום טעם להתבחבש על הפגיעה של השני, כי היא עומס שלו ולא שלי.
ברור שאם השני נפגע -- זה אכפת, אבל מוטב להתקרב אליו מהטוב לטוב, דרך בינה, ולא להתחיל לחפש את העומס אצלי שגרם לזה ולהתחיל להתערבב ולהתרחק מעצמי (וממילא גם ממנו).
המטרה לזהות את העומס שלי - אם אחרי אמירה או מעשה כלפי אחר אני מרגישה רועשת ונסערת, או סתם לא שמחה, לא דייקתי.
אם אחרי אמירה או מעשה כלפי אחר אני שקטה ושמחה, דייקתי. ואם השני רועש ונסער ולא שמח, זה עומס שלו נקודה. לבי לבי לו, אבל לא מתערבבת. ממתינה להמתנתו.

נוגה, שמתי לב שבכל פעם שאת מצטטת את ימימה אני מזהה את החלק... נראה לי שקיבלנו כמה וכמה חלקים משותפים... אצל מי את לומדת?

[אייה*]

לנוגה
_דבר נוסף, הורים זה לא, סתם, אחרים. "הורים, זה לא במקרה" (ימימה).
צריך הרבה הרבה להבין לפני שמגיעים לתיקון עם ההורים. וכל עוד לא נמצאים במקום הזה - זה עלול לקומם, לעורר התנגדות, וזה לא רצוי_
אכן. "כאשר ישנה הכרה לטוב אשר התקבל דרך ההורה ובנוסף לזה כאשר יש הבנה שההורה אינו במקרה, הלומדת מבינה שיש כפי שיש, מן הטוב שבה ויש גם את המיותר. גם ההורה מטובו נתן לה ולא רק ממחסיר אשר מכירה ומבינה כפי שהיא מבינה". יש פה העמקה של קבלה עצמית." אם תקבלי את ההורה כפי שהוא אז תקבלי את עצמך כפי שאת".
נראה לי שהדרך לקבלה עצמית עוברת דרך האי הקבלה, ההתנגדות, אשמה. צריך מידת בגרות ושחרור הילדה ע"מ להתקרב לעצמך. התקרבת לעצמך התקרבת להורה, אפילו במידה יחסית, התקרבת. ההורים עשו כמיטב יכולתם ועם הבנה בסיסית לכך שרצו הכי טוב בשבילנו, נראה לי אישית נכון לסלוח ולקבל. הרי גם אני בתור הורה שוגה, טועה, נופלת, מתבלבלת. אבל במהות אני רוצה טוב לבנותיי ומנסה לפעול מהטוב שבי.
שבוע טוב ומבורך.

רונית, תודה לך.

[נוגה*]

אייה
אני מסכימה עם כל מילה שכתבת ומעריכה את עבודתך והשתדלותך. רואים שהדברים נאמרו ממקום של הבנה.
תענוג לקרוא. יה"ר שתמשיכי כך וכל משגה שיבוא יביא לך דיוק והבנה נוספת. כל טוב. @}

יעלי לה
בדיוק נכנסתי כדי לתקן ולדייק יותר את דברי אלייך: מה לך ולמיותר של השני ?! לא התבלבלת בכוון ?!
(כי המילים שבו וצפו לנגד עיני, והבנתי שיש לדייק יותר), כי עניתי למיותר, לתוספת שנקלטה, כפי שכתבת עכשיו:
מה שהתכוונתי לכתוב:
יעלי לה, יש לך הבנות טובות, הרבה טוב, וזה מה שחשוב. רק מהמקום הזה של הטוב אפשר לתקן. הטוב הזה בהתחזקותו יתפשט ויקרין.
והנה הקדמת אותי, והנה הבנותייך הטובות. ממש תענוג לקרוא. תודה. @}

ברור שאם השני נפגע – זה אכפת, אבל מוטב להתקרב אליו מהטוב לטוב, דרך בינה
נכון, להתקרב אליו מהטוב לטוב, דרך בינה, מהתחלה, ואז ייתכן אולי שלא יפגע.
_ולא להתחיל לחפש את העומס אצלי שגרם לזה ולהתחיל להתערבב ולהתרחק מעצמי (וממילא גם ממנו)
המטרה לזהות את העומס שלי...אם לא דייקתי._
נכון מאוד. לזה התכוונתי כשאמרתי: לבדוק מה קרה... איפה לא דייקתי, בודקת את עצמי
מדובר בצפיה הכרתית, בקשב נוכח במטרה לזהות את העומס שלי. רק לזהות ולא להתקרב יותר.

נוגה, שמתי לב שבכל פעם שאת מצטטת את ימימה אני מזהה את החלק... נראה לי שקיבלנו כמה וכמה חלקים משותפים... אצל מי את לומדת?
צודקת, אם למדת אצל אורנה ועכשיו אצל חנה פ, זה יכול להיות, מדריכות מאותה קבוצה. אבל לא יכולה לענות יותר.
איתך הסליחה. @}

[טובה_מאד*]

נוגה את מדריכה?

[נוגה*]

נוגה את מדריכה?
טובה מאוד, לא אמרתי זאת ואינני יכולה לפרט יותר. יש לי סיבות משלי, אנא אל תדחקו בי.
תודה @}

[דיצה*]

נוגה תודה על התשובה.

אני מבינה ממך שזה תלוי במקום שלי.
סביר להניח שבתחילה יהיה לי רעש במערכת מהכיוון של מה חושבים אחרים ואז זה יהיה רלוונטי.
בהמשך כשאהיה מחוברת להבנתי הרעשים האלה ייחלשו ופחות אסתכל הצידה.

ההסתכלות היא תמיד על עצמי, ובודקת רק את עצמי ולא את האחר

אני שואלת - האם אין חשש לאגואיזם? אם אדם מרגיש מדוייק עם העובדה שלא אומר שלום לשכניו כשרואה אותם. או עם העובדה שלא מבקר את הוריו הזקנים כי ביקורים אלה מוציאים אותו מאיזון. או עם העובדה שחי את חייו בלי לסייע לאחרים.
האם תוכלי לחדד איך גם במקרים כאלה
אם אני שקטה באמת, וודאי שאין צורך להכניס עצמי לשאלות מיותרות. ?



." אם תקבלי את ההורה כפי שהוא אז תקבלי את עצמך כפי שאת".
אייה תודה שהבאת את המשפט הזה.

[סוזי*]

הבסיס של כל הלימוד הינו ואהבת לרעך כמוך ואם נראה לי שדייקתי עם עצמי וזה שמולי נפגע אז ממש לא דייקתי. אני למדתי שההפרזה בכל הנושא של רגש כלפי הקיום שלי מביא להחסרה גדולה. הנתינה לזולת ווהתקרבות לסובב הם הבסיס. ובטח שצריך לענין אותי מה זה שממולי מרגיש כנזהרת לא לפגוע בו ומזהה אם יש מקום לנתינה ולעזרה. יש פה בדף כל מיני דעות נחרצות כל כך, הלו.. כל לומד וההבנה שלו ז"א נראה לי שנכון שכל אחד יביא מה הוא לומד ומה ההבנה שלו בלי שמשהו יתקן את הבנתו או יתן לו ציונים מתוך מה שהוא מבין, או שאולי גם זו נחרצות..

[אייה*]

לדיצה
_אני שואלת - האם אין חשש לאגואיזם? אם אדם מרגיש מדוייק עם העובדה שלא אומר שלום לשכניו כשרואה אותם. או עם העובדה שלא מבקר את הוריו הזקנים כי ביקורים אלה מוציאים אותו מאיזון. או עם העובדה שחי את חייו בלי לסייע לאחרים.
האם תוכלי לחדד איך גם במקרים כאלה_
במילה אגואיזם יש את המילה אגוז. קשה קליפתו וקשה פיצוחו. הרי המהות של כולנו טובה היא רק לעיתים, מכסה אותה קליפה קשה. כל עוד ליבך סגור, בטח ובטח בדוגמאות שהבאת לעיל ,אין מצב לדיוק ולא נראה לי אפילו היחסי ביותר. מטרת הלימוד היא להתקרב לעצמנו ולמהותנו וכמובן למי העומד מולנו.
בוקר נעים לכולנו.

[אייה*]

לסוזי בוקר טוב
הלו.. כל לומד וההבנה שלו ז"א נראה לי שנכון שכל אחד יביא מה הוא לומד ומה ההבנה שלו בלי שמשהו יתקן את הבנתו או יתן לו ציונים מתוך מה שהוא מבין, או שאולי גם זו נחרצות..
לא הרגשתי ולו לשנייה אחת כאילו יש בדברים שנאמרו מעלה את טון הדברים אליהם את מכוונת. להבנתי ולהרגשתי הדברים נאמרים כאן ע"מ שכל אחת תתקדם עם עצמה ובאותה הזדמנות אם משהי יכולה לקחת משהו מהדברים ולעשות מלאכה מה טוב. המקום הראשוני כאן מבחינתי ולפי ראות עיניי עפ"י הכתוב מעמיק ונותן. יש כאן המון נתינה ואהבה. ביוהרה ממש לא נתקלתי ובטח לא במילה קשה כמו נחרצות.
היי שמחה ושקטה.

[אייה*]

אני למדתי שההפרזה בכל הנושא של רגש כלפי הקיום שלי מביא להחסרה גדולה.
יפה אמרת.

[סוזי*]

._ביוהרה ממש לא נתקלתי ובטח לא במילה קשה כמו נחרצות.
הזכרתי יוהרה? רק התכוונתי שהדף הזה טוב להעשרה וכו ויש כאן כמה שלקחו את תפקיד המתקנות מלאכות וזה קצת מצחיק לא? הרי כולנו תלמידות ולומדות זו מזו..
_

היי שמחה ושקטה.
בסדר, אשתדל..

[יעלי_לה]

ויש כאן כמה שלקחו את תפקיד המתקנות מלאכות וזה קצת מצחיק לא? הרי כולנו תלמידות ולומדות זו מזו..
איך נלמד זו מזו אם לא נשתף בהבנות שמתעוררות בנו למקרא זו מלאכתה של זו? אין הכוונה לתקן מלאכה לאף אחת, רק להחליף הבנות.
בשיעור, בקבוצה, אנחנו עושות אותו דבר - לא רק המדריכה, כולנו משתפות בהבנות ובתחושות שעולות לנו מול המלאכות של החברות.

או יתן לו ציונים
אני בינתיים נתקלתי כאן רק במחמאות כנות!

בטח שצריך לענין אותי מה זה שממולי מרגיש כנזהרת לא לפגוע בו
כמובן!
אם נדמה למישהי שטענתי אחרת, הסבו את תושמת לבי למשפט שממנו זה השתמע, ואכתוב אותו מחדש - כי זו לא הכוונה כלל וכלל.

[אהבה_לנשמה*]

שלום נשים יקרות

תודה על הדף הזה. הוא מרתק ורלוונטי לי מאוד. האם יש לכן המלצה על לימודים באזור ר"ג/ת"א? תודה @}

[ליאורה_אורה*]

אהבה לנשמה,
אני לומדת בקבוצה בגבעתיים עם אביטל ברעם ואני מאוד מרוצה. אנחנו נפגשות בימי רביעי בבוקר. אם תרצי את הטלפון שלה, כתבי לי.
@}

[אייה*]

הולכת כבר כמה ימים עם המילה סדר. שמה לב לכל מיני עניינים בהם כרגע אין סדר. סדר בבית, סדר פנימי, ליל סדר. איכשהו מאוד נלחצת משלושת סוגי הסדרים שהזכרתי. אמורים להגיע לליל הסדר אחרי שרוב התחומים מסודרים רואה את הדרך וכמה עוד יש לסדר בה. להבדיל משנים קודמות נמצאת בלחץ יחסי, לא כזה שמשתלט אבל קצת מעציב. לעת עתה.

[אליה*]

נסיונות ושיעורים באים אליי, להעמיד אותי בבחירה, האם לבחור ולהשאר בטוב בכול רגע ,גם כשעונים לי לא יפה, לא כפי שציפיתי, אני מנסה להניח לעומס לכמה רגעים.
אבל מצד שני, אני מבינה שאין בכלל שאלה כאן,
אין לי זמן לבחור בעומס, כי עומס אומר ירידה, והחיים קצרים מדי גם ככה שנבזבז אותם בירידה.אני רוצה לעלות, ואם אני בירידה אז שתהיה רק לכמה רגעים, וזה בלי רגשי אשם על שאולי לא הייתי מדוייקת או מספיק בקשב נקי, ולכן ענו לי כפי שענו או התנהגו איך שהתנהגו.
אני סולחת לעצמי,ויודעת שאחרי הכול אני בטוב,גם אם זה כולל כמה רגעי היסוס לא הכי מדוייקים וירידה, שאולי באה לצורך עלייה וניקוי החמץ הפנימי לפסח..
"אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך.." מרגיעון כול כך נכון..

[אליה*]

רואה את הדרך וכמה עוד יש לסדר בה.
אייה, מזדהה, אבל יכולה אולי להציע לך להסתכל גם על כברת הדרך שעשית עד כה, כמו שאת מטפסת במדרון הר, והפסגה נראית לך כול כך רחוקה, אז תביטי ותראי את הדרך, תהני ממנה ,היי נוכחת ברגע,ביש, תראי כמה דרך כבר עשית אבל בלי חיטוט,זה עוזר, וזה גם מה שאני אומרת לעצמי...

[רונית*]

שלום איה.
התחברתי לסדר ואי סדר.
לקבל את החולשה במערכת,כתבת על לחץ, חסימה במערכת.לתחם להפריד. עבודת התיקון איך אני מתחזקת, פתיחת החסימה,איך אני מנהלת את עצמי מהטוב? מבינה מקשיבה עונה.
הפעולה מהלחץ מביאה עוד לחץ.לראות את ההחלשה,השפיטה,ההתרחקות מעצמך.לקבל,ואז הבנה יישום ותוצאה.איך אני יכולה לעשות קצת סדר בתוכי.
פעולה קטנה מחזקת.להתבונן בחלקי המערכת.להחזיר שקט איזון זהו סוג של סדר.לקבל את המתאפשר.

[אהבה_לנשמה*]

אייה, מזדהה, אבל יכולה אולי להציע לך להסתכל גם על כברת הדרך שעשית עד כה, כמו שאת מטפסת במדרון הר, והפסגה נראית לך כול כך רחוקה, אז תביטי ותראי את הדרך, תהני ממנה ,היי נוכחת ברגע,ביש, תראי כמה דרך כבר עשית אבל בלי חיטוט,זה עוזר, וזה גם מה שאני אומרת לעצמי...

גם אני מזדהה.... תודה ואהבה שבת של שלום @}

[יעלי_לה]

להתבונן בחלקי המערכת.להחזיר שקט איזון זהו סוג של סדר.

כשעובדים לפי הסדר, הכל בסדר!
הסדר הוא: א' הכרת הטוב, ב' הכרת המיותר, ג' המיותר נסוג מפני כוח הטוב
כשמנסים להתקרב למיותר בלי להתבסס קודם בהכרת הטוב, צ'יק צ'ק עוד לפני ששמים לב כבר מתערבבים עם העומס ואז נדמה שהכל לא בסדר. אבל צריך רק להפוך את הסדר... לקדם הבנה בפני חסימה...
תודה ואהבה שבת של שלום

[אייה*]

תודה על הכיוונונים. באמת עוזרים לעשות איזשהו סוג של סדר.
שבת שלום

[אייה*]

ליעלי-לה
חייבת לשאול אותך שאלה. האם בתשובות שאת נותנת את משתמשת במחברת או פשוט חומר הלימוד כל כך יושב אצלך ודברייך פשוט נאמרים. כל כך הרבה דיוק בדברייך ותמיד תשובותייך מתוך הלימוד עצמו. כל פעם מחדש אני מתפעלת מתשובותייך הכל כך מעמיקות. זהו. רק רציתי לומר לך את זה. תענוג.

[אליה*]

הלימוד מחזק אותי.נקודה.וגם הדף הזה.
מעבר לזה, רוצה לשתף במשהו שקשור לילדים של אחותי.
היא מחנכת אותם בחינוך ביתי.היא בטוחה שהיא עושה יותר טוב מאמא שלה,אמא שלנו.כשאני מדברת לילד בטון מסויים, היא מעירה לי איך לדבר איתו.ככה ולא ככה..(למה בקול ילדותי? אל תנשקי אותה ככה ,זה מציק לה...ועוד פנינים מסוג זה).בעוד שיש לי נסיון רב עם ילדים והילד הזה במיוחד מאוד אוהב אותי.
בהתחלה זה עיצבן אותי, הרצון הזה שלה כאילו להבדיל את הילד,להיות כפילטר בינו ובין העולם ה"לא מודע" (כביכול אני) לאופן החינוך הזה, שדוגל ב.."רק אנחנו יודעים מה טוב לילד, כול שאר העולם טועה ולא מודע".(בעוד שזה ממש לא נכון, רק שאני , להבדיל,לא מנתחת בקיצוניות כול תגובה של אחרים לילד ומנסה לתקן אותם)
אבל אז פתאום הבנתי משהו,מעבר לכול זה,הבנתי מה שידיד, מורה לקבלה ,אמר לי פעם לפני כמה שנים:
"אנחנו אף פעם לא נוכל לעשות יותר טוב מההורים שלנו.".באותו הרגע שהוא אמר לי את זה הייתי בדיוק בכעסים על ההורים שלי, שסחבתי איתי שנים, הייתי בחסר,בטענות,בעומס. אבל היום,עם הזמן וגם עם לימוד ימימה שמחזק את זה, אני פשוט מבינה שזה נכון.תמיד יש לנו הרגשה שאנחנו ממציאים את העולם, עושים יותר טוב מהם, כשהעומס שולט עלינו, לא מבינים שגם אותנו ילדינו ישפטו, אלא אם כן נשלים מבפנים אנו עם הורינו ומשפחתינו.
לא מדובר בלחזור על אותן טעויות כביכול שאולי לא עשו לנו טוב, חלילה.אלא להבין שהורינו בבסיס עשו כול שביכולתם למענינו,גם אם לא תמיד דייקו במאה אחוז,הם עשו מימה שיש להם מהבנתם ויכולתם,וחשבו אולי שיעשו יותר טוב מהוריהם וגם שגו, ממש כמונו עם ילדינו אנו..לכן,אני היום אומרת,במבט בינתי יותר ,סולח ומקבל- הלוואי ונזכה לעשות חצי מהטוב שהם הביאו לנו. היום אני רואה את הטוב שקיבלתי מהם, וזה המון. רק לפעמים, מבינים את זה רק כשמזדקנים ומתגעגעים, כשיש כבר נכדים משלנו.לפעמים זה כבר מאוחר מדי ...
שתהיה שבת של שלום,אהבה, סליחה וקבלה.

[אהבה_לנשמה*]

היי אליה

מאד מתחברת למה שכתבת. במשך שנים הייתי מאוד מתנשאת כלפי אחיותי, למרות שאני הצעירה... תמיד חשבתי שהן חוזרות על המשגים של ההורים ולא נוהגות נכון ופתאום עכשיו כש'זקנתי' ואני מכווננת להיות אם בעצמי, אני מרגישה את תחושת האחריות המתגבשת פנימה, את הבורות וחוסר הידיעה שלי איך זה בכלל להיות הורה, את האחריות הכלכלית, נפשית, פיזית ובכלל... הרבה הבטים שקודם לא ידעתי והכרתי.

ופתאום יש הוקרת תודה ענקית להוריי ז"ל שהיו ניצולי שואה וסבלו רבות ובכל זאת עשו תמיד כמיטב יכולתם.

אני כן מאמינה שעבודת מודעות וריפוי עוזרת לנו לשפר ולראות דברים אחרת. אני מרגישה שלי מאוד חשוב להיות יותר ויותר אישה בריאה בגוף ובנפש על מנת לא להשליך על ילדיי את מצוקותיי, להכות אותם, לצרוח עליהם וכד'. יכול להיות שאמעד לעתים אבל עדיין תהיה לי המותרות לעשות את הדברים אחרת, משהו שלהוריי לא הייתה וזה כן חשוב לשפר מדור לדור. לדעת לבקש סליחה מילד, לדעת לכבד ולהקשיב וכד'. זה משהו שלהוריי לא היה במודעות ואני סולחת ומבינה היום יותר את הרקע שממנו הגיעו והאופן בו נהגו. לי יש את הזכות והאפשרות לתקן.

שבת נפלאה

[אליה*]

אהבה לנשמה היקרה,

אני כן מאמינה שעבודת מודעות וריפוי עוזרת לנו לשפר ולראות דברים אחרת
נכון ,וחלק מעבודת הריפוי היא קבלה ,הבנה, והודיה על היש ועל שהיה.גם על הקשה.

יכול להיות שאמעד לעתים אבל עדיין תהיה לי המותרות לעשות את הדברים אחרת, משהו שלהוריי לא הייתה וזה כן חשוב לשפר מדור לדור

כול דור והעומס שלו, כול נשמה והעומס שאיתה היא מתמודדת...זה מה שרציתי לומר בעצם, שנדמה לנו שאנו עושים יותר טוב, שאנחנו נותנים למשל מה שלנו לא נתנו, או פועלים בדרך טובה יותר כביכול במודע ,אבל מבחינת הנשמה, המהות ,אנחנו בעצם מעבירים את אותו הדבר, את מה שקיבלנו, אפילו שהיינו רוצים לחשוב שאנחנו עושים משהו מסויים "יותר טוב",אולי כי זה מה שדוחף אותנו,אך זה אפילו יהיר לחשוב ככה.כי מי אנחנו שניתן ציונים לעצמינו בהשוואה למי שהביא אותנו לעולם והשתדל לדאוג למחסורינו, למזון וקורת גג,לבגדים חמים ביום קר ובעיקר, לאהבה.
בראיית עולמי, הורינו הם אלה שאירחו אותנו בעולם הזה,הגענו לחייהם ,מבחירה ולעיתים ללא,והם נתנו לנו קורת גג ,מזון ואהבה, לא היו להם הוראות הפעלה איך להיות הורים טובים, הם למדו לבד והתמודדו עם כול הרגשות הקשורים בלהיות הורים.
לכן נראה לי ש"נעשה יותר טוב", אם בכלל,רק ברגע שנוקיר תודה להורינו,על הכול,(העז והמתוק, ממילא אנו לא מגיעים למשפחה מסויימת במקרה, זהו התיקון שלנו וזה מה שעשה אותנו למי שאנחנו),רק אז אולי, אם נזכה, נוכל להעביר ערך מוסף לילדינו..שיוקירו אותנו על הטוב ועל הרע בתורם.
לכן על מנת שנהיה הורים טובים,נראה לי שהכי חשוב לעשות שלום פנימי אמיתי עם הורינו שלנו ,לקבל ולהוקיר את שהיה, על הטוב ועל הרע,(אך בלי חיטוט)רק להבין שלכול דבר יש סיבה ,גם לרע שהיה כביכול, זהו תיקונינו.


זה משהו שלהוריי לא היה במודעות ואני סולחת ומבינה היום יותר את הרקע שממנו הגיעו והאופן בו נהגו

אולי ילדינו יגידו את זה יום אחד עלינו?...

מי ייתן,שנזכה לראיית הטוב בכול אדם ובכול מצב,יותר ויותר,
ושנזכה לעשות שלום אמיתי עם עצמינו.
באהבה וכול טוב@}

[פלוני_אלמונית*]

האם יש קבוצת לימוד לנשים באזור נצרת עילית
תודה.

[אייה*]

לאליה
_לא מבינים שגם אותנו ילדינו ישפטו, אלא אם כן נשלים מבפנים אנו עם הורינו ומשפחתינו.
לא מדובר בלחזור על אותן טעויות כביכול שאולי לא עשו לנו טוב, חלילה.אלא להבין שהורינו בבסיס עשו כול שביכולתם למענינו_
זו בדיוק הנקודה המהותית. עם תסתכלי במעלה הדף יש דיון על קבלת הורים. ובנוסף, זוהי למעשה צפייה נכונה על המתרחש כדי להגדיל את ההבנה המהותית מההבנה הקטנה. כדי להגדיל את ההכרה הצופה ולנקות את ההסתכלות. ההסתכלות הנקייה מתאפשרת שכל החלקים הנמצאים נקלטים דרך הכרה נוכחת, הנמצאת בחלקים המחוברים יחדיו, מכוחם בטוב, כנגד האכזב. (מה שמאכזב). זוהי למעשה נוכחות של מכלולים.
"להבין ולהמשיך את קיומה בטוב כמנצחת את הלא טוב והופכת אותו לטוב, וזו עלייה".

אהבה לנשמה
נראה לי שהכי חשוב לעשות שלום פנימי אמיתי עם הורינו שלנו ,לקבל ולהוקיר את שהיה, על הטוב ועל הרע,(אך בלי חיטוט)
אכן. קבלת נוכחות של מכלולים.

[רונית*]

הקבלה והסליחה להורים, מביאה אותי לקבלה ולסליחה שבתוכי,לעצמי,וממנה החוצה.עבודה של גדילה. מה זה נוכחות של מכלולים?
תודה.
חברה שלי הולכת לניתוח להסרת גידול.יש פחד אי וודאות מתח במערכת.
מה הייתן אומרות לה כחברה?

[אייה*]

מה זה נוכחות של מכלולים?
להבנתי זו אותה יכולת להיות נוכח הכרתי בתוך מורכבות. זה למעשה אותה הבנה בה את יכולה להיות מול מול סיטואציה מאכזבת עם נוכחות מכלולים של יש על רקע כל הטוב שבך. זה כאילו כח של טוב בהתפשטותו בכל חלקי המערכת אל מול כח מוריד. משקל המעלה כאן גדול על משקל המוריד. "להבין ולהמשיך את קיומה בטוב כמנצחת את הלא טוב והופכת אותו לטוב, וזו עלייה". ראייה של מורכבות מאפשרת גמישות גמישות מאפשרת נוכחות, נוכחות מאפשרת קבלה. "איזה מכלול יכול להביא תשובה בפשטות? "נאמר קליטה ונאמר ראיית היש ולמעשה זה מכלול". בנוסף הפרדה שמתחמת את ההבנה. עוד אפשרות לנוכחות של מכלולים יכןלה להיות "יש את הכרת הנשמע, קשובה להבנתך ובאה תשובה המאפשרת התקרבות. החיים באים במורכבות וזה ראיית החיים שהמורכבות מורכבת מ"השטויות" של החיים אל מול המהות של החיים. בהכרה למהות יש בהירות.
אשמח מאוד לעוד תשובות.
שבוע טוב ומבורך

[אייה*]

פתאום חשבתי על דוגמא לנוכחות של מכלולים. היה לי מקרה השבוע עם אחותי. הבטיחה לי שתבוא לשמור על בנותיי ובסוף לא הגיעה וגם לא טרחה להודיע לי. התגובה הראשונית שלי לסיטואציה היה כעס מאוד גדול. בתחילה נכנסו לכעס הזה המון תוספות של "אני תמיד נפגעת ממנה", אי אפשר לסמוך עלייה, היא כזאת וכזאת וכזאת.... היום, אחרי שעברו מספר ימים היא התקשרה לבקש סליחה. כשמשהו פוגע אני חושבת שהוא מרגיש הרבה יותר חלש מזה שנפגע. הרגשתי בבקשת הסליחה שלה שהיא במצוקה מאוד גדולה וזה לא שבאמת תמיד אני נפגעת ממנה. הצלחתי לראות מורכבות של מצב ושל העומד מולי. הבנתי שאני מאוד אוהבת את אחותי שברשותי המון כלים להיות מול מצבים כמו: מידת רוחק, חום הלב, קשב נקי, ובעיקר אהבה מאוד גדולה. נדמה לי שאותה נוכחות של מכלולים בעצם היא מעין מנוף שנותן לך מבט אחר על הסיטואציה עם הכרת היש והתודה.

[אהבה_לנשמה*]

אתן עוזרות לי להיפתח אל עצמי ולפתוח את לבי - תודה יקרות שבוע טוב!

[אביבית*]

מה זה נוכחות של מכלולים?
בפשטות נראה לי שמדובר בנוכחות לא פשוטה של כאן ועכשיו אלא בנוכחות הכרתית שנושאת הבנות, כלים, ובעיקר החיבור בינהם. לדוגמא: מול התרחשות מזהה את המתרחש וכנושאת מכלולים יכולה לדייק.

[יעלי_לה]

אייה, כתבת מקסים! ואביבית, מאוד התחברתי למה שכתבת (הייתי כותבת בערך אותו דבר בעצמי)

שבוע טוב לכולן

[אייה*]

לאביבית
_מה זה נוכחות של מכלולים?
בפשטות נראה לי שמדובר בנוכחות לא פשוטה של כאן ועכשיו אלא בנוכחות הכרתית שנושאת הבנות, כלים, ובעיקר החיבור בינהם. לדוגמא: מול התרחשות מזהה את המתרחש וכנושאת מכלולים יכולה לדייק._
כמה פשוט, כמה מדוייק.

[אייה*]

כל פעם שבני ישראל הלכו במדבר והיו בתנועה היה דיבור, היה דבר. ויחנו..... קם עליהם עמלק. עמלק הוא מימד בתוך הנפש והוא קם ומטריד, מזיז, מפר, מבלבל. פתאום שמים לב שנמצאים בחניה כבר הרבה זמן. תופסים מקום ולא רק שתופסים מקום נלווית תחושה של תקיעות, מסכנות, קורבנות וכו'..... ברגע קטן בלי ששמים לב נכנסת תנועה חדשה למערכת, יוצאים מהמיצר (יציאת מצרים), מתמקדים בעיקר ולא בהחמצה ובחמיצות של הדבר (נקודת החמץ) ובוחרים שוב במתיקות (החרוסת אל מול המרור) ובחופש כל פעם מחדש לבחור בטוב וביש (עבדים היינו.... עתה בני חורין).
חג שמח לכולנו.

[רוני_בלוני*]

יפה.... כל כך במקום....
מאחלת גם לך ולאחרים חג שמח וטוב. שנמשיך להיות מדוייקים ביחסי!

[תמר_מסיני*]

יש לי שאלה -ראיתי שיעור של ימימה בטלויזיה , העביר אותו גבר מזוקן, נעים מאוד והשיעור היה מאלף. מאוחרי המורה היתה שידה ועליה תמונתה של ימימה.
בתור מי שהיתה אצל ימימה עצמה, אני יודעת שימימה הסתירה את פניה ולמרות שניפגשתי איתה גם בקבוצה וגם ביחידות - תמיד ישבה בגבי ופניה היו מכוסים כך שגם כשניסיתי להציץ עליה, לא ראיתי את פניה. אני יודעת שגם תלמידותיה לא ראו את פניה.
אז מה הקטע? למה פניה גלויים על השידה בשיעור הטלויזיוני?

[לומדת*]

אז מה הקטע? למה פניה גלויים על השידה בשיעור הטלויזיוני?
היו תלמידים שראו אותה בתקופות מוקדמות יותר, גם בכיתה בזמן השעורים וגם בפגישות אישיות ואח"כ זה השתנה. באזכרה של השלושים הביאו בני משפחתה את התמונה האמורה שמתפרסמת מאז.

[תמר_מסיני*]

אולי בגלל שהכרתי אותה בתקופה שהקפידה על הסתרת פניה יש לי הרגשה של חוסר כבוד כשמניחים את פניה גלויות ככה ועוד בטלויזיה..

[יעלי_לה]

השאלה היא מה היתה המטרה בהסתרת הפנים.
אני לא חושבת שהמטרה היתה שלא ידעו איך היא נראית.
אני חושבת שזה קושר יותר בהפרדות אנרגטיות.
עכשיו כשהיא כבר לא כאן, והאנרגיה-או-מה-שזה-לא-יהיה המדהימה שלה נתונה לנו רק בחומר הלימוד, אנחנו כבר לא זקוקים להפרדה הזאת.

[תמר_מסיני*]

חומר הלימוד רווי באנרגיות של כל מי סיכמה את הדברים בזמנו ועד עכשיו אין שם ממש הפרדת אנרגיות. נראה לי שלהסתרת הפנים היו סיבות אחרות כמו מירכוז של אנרגיות הריפוי והתקשור והלימוד שלה ומאחר והיא תמיד אמרה שהיא רק צינור, ניטרול של האני שלה בכל זה. אז אולי זאת היתה מטרת הסתרת הפנים.

[רונית*]

ערב פסח. הבית נקי.כמעט הדלקת נרות.הכל מוכן לארוח מחר. הרגשה של טיהור הפסח הזה.
ההפרדה בין המהות והעומס כל הזמן,להתעורר., כמה שמחה ושקט, וקבלה ואהבת היש. כאן ועכשו, ממלא ,כמו הטבע החזק סביב.
. העבודה בפסח איך לא לבנות מיצרים.זה ....להיות בן חורין.
חג שמח לכולנו.

[תמר_מסיני*]

חג שמח!

[אייה*]

העבודה בפסח איך לא לבנות מיצרים.זה ....להיות בן חורין.
אמן על זה. אך לפעמים אנחנו "כל כך זקוקים למיצרים האלה" כי הרי איך נצא למרחבים מבלי להיות במיצרים? כי הלא מהמיצרים קראתי יה'.

[רונית*]

קראתי את הכתבה על ימימה במעריב בסוף שבוע.
הקשבתי למספר תגובות. איך אנשים קוראים את העניין.
אני באופן אישי הרגשתי שהכתבה עניינית.לא שיפוטית,מלמדת מתארת.
מה זה יעשה ללמודי ימימה?למי יש עניין בכתבה?

[תלמידה*]

אני באופן אישי הרגשתי שהכתבה עניינית.לא שיפוטית,מלמדת מתארת.

ואני להפך - הרגשתי שהכתבה שיפוטית ולא עניינית. מלאה פרטים לא נכונים (למשל: ימימה לא דרשה קוד לבוש ולא אמרה לאף אחד איך להתלבש, זה פשוט מגוחך, קראתי ולא ידעתי אם לצחוק או מה)
ודברים לא רלוונטיים (למשל: "המלאכה הבאה [...] 400 מילה היא כתבה [...] על הקונפליקט הפנימי בין חלב דל שומן, מנת אספרסו ומאבקי אגו [...] התחושה היא שהחקירה הפנימית והמודעות הבלתי פוסקת הופכות לעתים לאובססיה נרקיסיסטית". נו באמת! היא לוקחת מלאכה מתחילה, שעל פניו אין לה שום קשר למטרת ולאופן הלימוד הנכונים, ומסיקה ממנה מסקנות מרחיקות לכת מאוד מאוד...)
היא גם הציגה קבוצות לימוד ללא מדריך כלגיטימיות או לגיטימיות למחצה (ככה אני הבנתי את זה)
בקיצור עסקה בעיקר בטפל
מה זה יעשה ללמודי ימימה?
הלוואי שמשהו טוב. :-\

[לומדת*]

בקיצור עסקה בעיקר בטפל
ככה זה עתונים לא?
_מה זה יעשה ללמודי ימימה?
הלוואי שמשהו טוב_
רק טוב בע"ה

[אייה*]

שרק נמשיך ללמוד, לגדול ולצמוח.

[נוגה*]

שלום לכולן.
שמחה לחזור לדף הזה. כל כך הרבה זמן לא נכנסתי. כל כך הרבה נכתב, דברים יפים ונפלאים, תענוג לקרוא.
הייתי רוצה להתייחס לכמה וכמה דברים, אבל איאלץ להסתפק במועט שבמועט. הזמן פשוט לא מאפשר לי.

אליה -
כל כך יפה מה שכתבת לגבי ההורים. איזו הסתכלות יפה ממקום של הבנה. מאוד התחברתי למה שכתבת.
זה כלכך נכון. @}

לסוזי -
יש פה בדף כל מיני דעות נחרצות כל כך...
ויש כאן כמה שלקחו את תפקיד המתקנות מלאכות..
אייה ויעלי לה התייחסו והגיבו יפה לנאמר ואני מזדהה איתן במה שכתבו. עם זאת לא פוטרת עצמי בלא כלום.
כפי שכתבת נכון: ובטח שצריך לענין אותי מה זה שממולי מרגיש כנזהרת לא לפגוע בו
ופי שאמר החכם מכל אדם בקוהלת: "והחי יתן אל ליבו" - אני נותנת אל לבי את הנאמר.
כלומר, מקבלת את הדברים לבדיקה כפי שימימה לימדה אותנו.
אפילו לגבי החומר עצמו ימימה אומרת: "ואסור להשתכנע... , אלא את הולכת לגלות את ערכו..."
ואם כך נאמר לגבי החומר עצמו, על אחת כמה וכמה לגבי דברים שנכתבים כאן. כל אחת מדברת ממקומה.
ומי שהדברים ברורים לה יותר, מדברת ממקום אחר מזו שהדברים ברורים לה פחות, אבל זה לא מחייב אף אחת להשתכנע באמיתות הדברים. לקבל את הדברים, זה לא אומר, שהשתכנעתי באמיתותן, אלא, שאני מקבלת את הדברים לבדיקה ביום יום. מי שהדברים מדברים אליו ועוזרים לו - מקבלם בשמחה, כי זה עוזר לו להבין. ומי שלא - לא!
אבל זה לא אומר שצריך להתנגד. אפשר לא לקבל בלי להתנגד.
באהבה וכל טוב @} @}

וגם לכל האחרות שלא הספקתי להתייחס - הרבה אהבה וכל טוב. @}

[אייה*]

כמה ימים לפני יומולדת שלי. יש איזה קטע לא ברור עם טרום יום הולדת. מעין חשבון נפש פנימי, תזוזות, ערפול ראיית היש. ואחרי כמה ימי ירידה עם נוכחות גם במקום הזה, חשבתי לעצמי איך אני מתחילה לעלות? שמה את הטוב לפני המוריד והנה, שמחה יחסית.
ישבתי לי איזה ערב במרפסת. הסתכלתי על הפרחים ששתלתי והם כולם פורחים והרגשתי איך השמחה שוב נכנסת פנימה. כמו משב רוח רענן שמביא איתו גם איזשהו שקט. יום הולדת שמח לי ולכל מי שחוגגגת בקרוב את יום הולדתה.

[לומדת*]

מישהו יודע פרטים על האזכרה השנה?

[נוגה*]

אייה,
מזל טוב ליום הולדתך, גם אם זה כבר עבר. שתהא השנה הזו הנכנסת טובה מהחולפת.
שתזכי לתקן כל מה שאת באמת יכולה, בלי לבזבז זמן.
@}

[אייה*]

הלוואי אמן.

[אייה*]

מה קורה עם הדף? הוא קצת רדום לא? בואו נתחיל לעורר אותו שוב.
יום העצמאות חלף עבר לו מתקרב לו ל"ג בעומר. ואיתו גם ספירת העומר בה כל יום מפסח עולים אנו מדרגה בהתפתחות ובהתקרבות. אל עצמנו, משפחתנו, בני זוג, סביבה, עבודה, חברים. שרק יהיה טוב לכולנו.

[יעלי_לה]

ספירת העומר בה כל יום מפסח עולים אנו מדרגה בהתפתחות ובהתקרבות.

ספירת העומר אתגר תיקון המידות היומי

בואו נתחיל לעורר אותו שוב.

[פלוניתי*]

מי יכול להמליץ לי על מדריכה לחשיבה הכרתית (דווקא דתיה, יראת שמים!! וכמובן גם מדוייקת וברורה) באיזור המרכז / ירושלים?

[בר*]

מחפשת המלצה על מדריכה בפרדס חנה. מישהו מכיר?

[יעלי_לה]

מדריכה בירושלים - שמעתי הרבה המלצות על שרה שוורץ.
בפרדס חנה אני ממליצה על אורנה וחנה, יש גם פאני וחווה שלא למדתי איתן.

המספרים של חנה (בפר"ח) ושל שרה (י-ם) כתובים פה בדף (אולי יותר מפעם אחת), תשתמשו בחיפוש של הדפדפן.

[פלוניתי*]

חשוב לי שהמדריכה תהיה דווקא דתיה ושהלימוד שלה יהיה מושפע גם מהחיבור שלה ליהדות. מי מהמדריכות עונה על הדרישה הזו?

[יעלי_לה]

בירושלים - נראה לי שכולן... אבל אני לא בטוחה. את יכולה להתקשר אליהן ולשאול.

[נוגה*]

לפלוניתי
לא קל למצוא מה שאת מבקשת. לא כל מדריכה דתיה עושה את החיבור הזה בין הלימוד ליהדות.
אני מכירה כמה מדריכות בירושלים, גם אלה שמוזכרות בדף זה. לדעתי, זה לא עונה למה שאת מבקשת.
יש מדריכים כאלה במקומות אחרים בארץ.
אם את מחפשת רק בירושלים, שווה לנסות. משלמים לחודש מראש ובודקים.
את יכולה לנסות את שרה שוורץ ותראי בעצמך.
ב ה צ ל ח ה !!!

[סוניה_זרחי*]

מחפשת המלצה על מדריכה בפרדס חנה. מישהו מכיר
חוה לנדאו
מצויינת

[פלוני_אלמונית*]

מחפשת המלצה על מדריכה בחיפה. .בתודה מראש

[פלוניתי*]

לנוגה - האם תוכלי לומר לי איזו מדריכה (גם ממקומות אחרים בארץ) עונה על הדרישה הזו של חיבור של הלימוד ליהדות?

[יעלי_לה]

לא נוגה,
אבל לדעתי יש בהוד השרון מדרשה דתית שמחוברת איכשהו לימימה.

[אייה*]

_לפלונית (21.05.2008 16:20):
חשוב לי שהמדריכה תהיה דווקא דתיה ושהלימוד שלה יהיה מושפע גם מהחיבור שלה ליהדות_
הייתי ממליצה לך לחפש את החיבור ללב, להבנה, יכול מאוד להיות שאת מפספסת הזדמנות ללמוד ולפגוש את חומר הלימודבשל כל מיני "דרישות" ועל הדרך לפגוש מדריכה שפשוט תתחברי אליה בלי כל מיני הגדרות ראשוניות משום שאם המדריכה מדוייקת, ברורה, ואדם אשר תוכלי ללמוד ממנו אז זה לא כל כך משנה בעיניי הדווקא דתיה. כולנו יהודים טובים וכשרים.

[נוגה*]

פלוניתי - מה שאני יודעת זה:
שבהוד השרון - יש את טליה בכר. במודיעין, איתמר ואלון מורה - ורדה חסן. בשדה אליהו ועין הנציב - עדה גיל.
יש גם בבאר שבע אם זה מעניין אותך (זה די רחוק). בהרצליה - רונית מילר.
הן כולן מדריכות טובות. לדעתי, כמובן. זה מה שעוולה לי כרגע.
ויש גם את איתמר פרלמן, אלא שצריך לבדוק אם ומתי הוא מתכוון לפתוח קבוצה לנשים מתחילות.

עם זאת כדאי להתייחס גם לדבריה של אייה. החיבור ללב ולהבנה הוא מאוד חשוב, וגם חשוב למצוא מדריכה שתתחברי אליה, כידוע, שלא מפי כל רב אדם זוכה ללמוד.
ב ה צ ל ח ה ! ! !

[נוגה*]

יעלי לה -
אני צריכה את עזרתך, את מומחית לענייני עריכה.
נכנסתי לכאן עכשיו והשמות המודגשים בהודעה שכתבתי כל כך בולטים וצורמים לי בעיניים.
כשכתבתי את ההודעה לא תארתי לי איך תיראה, כי ההדגשה מופיעה רק לאחר ההוספה.
גם כלפי המדריכות הרשומות עצמן, ודאי יצרום להן לראות את שמן מתנוסס בצורה ראוותנית כזו.
האם יש דרך לתקן את ההודעה ?
האם בלחיצה על "מחק" שמופיע בשורה הירוקה הההודעה לא תשוב להופיע יותר ?
ת ו ד ה.

[יעלי_לה]

לא הבנתי אם את רוצה למחוק את ההודעה או רק לבטל את ההדגשות.
אז קודם כל ביטלתי את ההדגשות.
אם את רוצה למחוק אותה לגמרי, אכן לחיצה על "מחק" בצד שמאל שלה תעשה את העבודה.

[טל*]

איזה כיף...מתרגשת....יום רביעי הקרוב הולכת לשיעור 'ניסיון' של לימודי ימימה.... מקווה שאוהב....

[אייה*]

תספרי לנו איך היה לך

[יעלי_לה]

מחר (כ"ה באייר, למעשה החל מהערב) חל היארצייט של ימימה. אפשר להדליק נר.

[אייה*]

רוצה לשתף במשהו. ביתי הבכורה נתקלת בחוויה מאוד לא נעימה מול ילדה אחרת אשר היו חברות מגיל שנתיים וביום בהיר אחד אותה ילדה פשוט הפכה את עורה והתחילה בתהליך התעלמות ובהתנהגות מאוד לא מכבדת כלפי ביתי. השבוע ביתי חזרה פעמיים בוכה בגלל אותה הילדה. במקום בו אני וביתי נפגשות יש דיאלוג מאוד קרוב ובתחושה שלי אני נותנת לה המון כח ומסבירה לה שלפעמים לשחרר מישהו או משהו כרוך בכאב אבל ללב יש מין מופלאות כזאת והוא נרפא ומתחזק מכל סטירה שהוא מקבל. הרי כולנו הרגשנו בשלב זה או אחר בחיינו דחייה. פגיעה מזמן ילדות נמצאת רשומה במערכת. אך, הפלא ופלא מוצאת עצמי מחזקת את ביתי לדעתי בשברון הלב הראשון שלה. מאוד קשה לה לשחרר, עדיין נאחזת. מרגישה איך הלימוד נתן לי כל כך הרבה כלים להיות במידה מול מצבים מאוד פגיעים ושבירים. ועל כך מודה. שבת שלום לכולכן.

[שירי*]

האם ידועה לכן דריכה טובה לשיטת ימימה וקבוצת מתחילות -באיזור השרון? הכנה בת 4 מפגשים כבר עשיתי
תודה מראש

[אייה*]

האם ניתן לשאול ולתת מידע בנוגע למדריכות בדף השייך לכך? הדף קצת הופך להיות עם גוון של לוח מודעות.

[פלוני_אלמונית*]

בינתיים אין לדף הזה שום גוון כבר הרבה זמן. היו תקופות מענינות יותר.

[יעלי_לה]

האם ניתן לשאול ולתת מידע בנוגע למדריכות בדף השייך לכך? הדף קצת הופך להיות עם גוון של לוח מודעות.
המממ. רעיון... אבל אני לא לגמרי בטוחה שדף המוקדש למדריכי ימימה תואם את מדיניות פרסום באתר באופן טבעי , וגם אם כן -- מה שסביר שיקרה זה שאנשים ייכנסו לדף שעוסק במהות הלימוד בשביל לשאול על מדריכים ולהפך (זה תמיד קורה כשמפצלים דפים מהסוג הזה), ואז ממילא יהיה צריך לסדר ולהפנות.

אני ממליצה על דרך אחרת לקבוע את ה"גוון" הדומיננטי של הדף: ליצור אותו.

[אליה*]

שלום וברכה לכולן,
הרבה זמן לא נכנסתי. התרחקות לשם התקרבות...
בתקופה זו אני בוחנת מקרוב את העניין של קבלה עצמית, במיוחד בזמן ירידה, עד כמה זה חשוב והכרחי לעלייה מחודשת.
כשאני כותבת ירידה, כאן אני מתכוונת גם לירידה מבחינת עשיית משהו שאינו בהכרח מדוייק,תגובה מהילדה המתמודדת, המתערבבת...ואז, כשהלומדת חוזרת ,זה נראה לא נכון, לא מדוייק. כאן בדיוק מגיע העניין של קבלה עצמית.כמה חשוב לקבל את הילדה הזו, בחמלה,ולהבין שאי דיוק קטן אינו בהכרח משהו לא טוב כי הוא יכול להביא לעלייה גדולה, להבנה ההולכת וגדלה,וכול אחת למדה ומתקנת את עצמה מאי דיוקה, כי בא ללמד אותה על החלקים שצריכה לחזק.
לכן,כשאני לא מדייקת,כשהילדה שבי מגיבה מהעומס, אני משתדלת לסלוח לעצמי, לה, לקבל ולהכיל בחמלה והבנה,כך חלקיק של עומס משתחרר והמערכת יותר בהירה ,נכונה, חוזרת למקומה, הכול בסדר...@}
תבורכנה בדיוקכן ההולך וגדל, שנזכה לתקן עצמינו באהבה, חמלה, וקבלה עצמית.אמן

[אייה*]

התרחקות לשם התקרבות...
זהו ציר תנועה, ציר התפתחות. כשיש הבנה יחסית למקום הזה כבר גדלנו והתפתחנו. תודה אליה על התזכורת.

[הדס*]

אליה כתבת מקסים ומרגש תודה על מילותייך

[אליה*]

תודה על התגובות שלכן@} תבורכנה.

רוצה לשתף אתכן בהחלטה קשה מאוד שהייתי צריכה לעשות לא מזמן,ניסיון משמעותי.
הדבר הנכון, המדוייק עם עצמי ומהותי, היה מאוד קשה ליישום.
אבל ההבנה הייתה כאן כבר.הבנה מהותית,שהגיעה אליי, של מה שנכון לי, להיטיב עם קיומי. היא הייתה צצה ועולה כמו מצפן פנימי המראה לי את הדרך הנכונה בכול פעם שהתקרבתי לפיתוי בהיסוס. זה היה כמו לראות משהו ממש טוב ,נגיד, כמו מקום מאוד יפה שבא להכנס אליו,והוא מושך, אבל המצפן זועק שזו אינה הדרך. האם הייתי צריכה לתת לעצמי להסתכן עוד ,להסתכן בללכת לאיבוד, או לקחת החלטה,כשאני מקשיבה למצפן,ומוותרת בצער אך בהקלה על המקום היפה שכול כך נתן חשק להכנס אליו....החלטתי לוותר,בתקווה ואמונה שאזכה לראות עוד מקומות יפים כאלה שיהיו בדרךך הנכונה, בלי שהמצפן הפנימי יתריע על סטייה מהדרך.
עבר מעט זמן, מאז הוויתור וההחלטה המדוייקת יחסית, החלטה בה פעלתי מתוך הלומדת וניסיתי להשקיט ולהרגיע את הילדה ,שממש לא הסכימה ורצתה מאוד כן להיכנס למערבולת המסחררת,לאבד שליטה,להכנס למקום היפה מאוד כביכול אך הכול כך לא מדוייק..
לעיתים שומעת עדיין את הקול של הילדה בתוכי צועק אליי,"למה לא לקחת אותי לשם,רציתי ללכת לשם!",אבל מנסה להבהיר לה בחמלה ובקבלה,שזה לא היה מקום טוב לה..
מה שלוקח אותי גם לשיר הנפלא של שולי רנד "מוחין דקטנות"- כשהרגש שולט על המחשבה,לעומת מוחין דגדלות...(אם תרצו אשלח קישור לשיר הנפלא הזה...
היום אני מבינה עד כמה ימימה, הכלים שקיבלתי, עזרו לי והיו איתי בהחלטה. הילדה מול הבוגרת בקונפליקט, הילדה שרוצה לפעול מתוך העומס,הבוגרת שהצליחה לאחוז במושכות ולהוביל לאחר צפייה ,עמידה בתווך,תיחום העומס,התבהרות, הבנה טובה ומהותית ,בחירה בעקבות ההבנה המהותית ,חיבור לשכל וללב,ניצן של בינה -זו המיטיבה עם קיומי ,לקיחת החלטה לא קלה, אך זו המכבדת את עצמי, גם את הילדה וגם את הלומדת,את קיומי, את הידיעה שבאמת מגיע לי הטוב ביותר,בדרך המדוייקת והנכונה ביותר.ושוב, כמה זה חשוב לקבל בחמלה וקבלה את הילדה שבנו..כול כך חשוב...
מי ייתן ודיוקינו רק יגדל, שנהיה בנתינה לעצמינו, לקיומינו, שנדע להיטיב ,עם עצמינו ועם אחרים,שיהיה הפיתוי גדול שיהיה-
להיות בתווך-לראות במידת רוחק את הדברים לפני שקופצים ראש ומוותרים לעומס, ולעשות את הבחירות המדוייקות לנו, אלה המכבדות את עצמינו,המיטיבות עם קיומינו ומהותינו.

סוף מעשה בהבנה בינתית תחילה... אמן.@}
שבוע נפלא ומבורך בדיוקים ובטוב לכולכן.@}@}באהבה

[אייה*]

לאליה

זה היה כמו לראות משהו ממש טוב ,נגיד, כמו מקום מאוד יפה שבא להכנס אליו,והוא מושך, אבל המצפן זועק שזו אינה הדרך. האם הייתי צריכה לתת לעצמי להסתכן עוד ,להסתכן בללכת לאיבוד, או לקחת החלטה,כשאני מקשיבה למצפן,ומוותרת בצער אך בהקלה על המקום היפה שכול כך נתן חשק להכנס אליו....החלטתי לוותר,בתקווה ואמונה שאזכה לראות עוד מקומות יפים כאלה שיהיו בדרךך הנכונה, בלי שהמצפן הפנימי יתריע על סטייה מהדרך.
לפעמים יש גם קסם ולימוד מאוד מעמיק בזכות הנקודה בה מסתכנים והולכים לאיבוד. יש דווקא משהו מאוד הרפתקני ומלמד. לפעמים אנחנו מכניסים את השכל או המצפן כפי שאת קוראת לזה ומוותרים אל איזושהי סוג של תשוקה וחיות. יכול להיות בעיניי מהמקום שבאמת הולכים גם אם הוא נראה הכי לא בינתי,יש איזשהו בונוס שמקבלים מאותו מקום.לפעמיםנח להעמיד את הפחדים שלנו לפני ההרפתקאות והמתנות שהחיים מזמנים לנו כי ככה אנחנו משמרים איזשהו מקום "בטוח" ולא בהכרח מקדם מפני שהוא נושא חלקים של פחד ותקיעות (מדברת על עצמי). שאמן תזכי לראות מקומות יפים ומרתקים בעצמך שיאפשרו לך את האומץ לאוו דווקא ללכת בדרך "הנכונה". זה בעיניי רוחי כמו ללכת על שביל ופתאום אתה הולך לאיבוד אבל מגיע למקום קסום לא פחות. ולולא הייתי טועה לא היית מגיע לאותו מקום. בהולכי בשביל הקיום המסודר והמכוון קשת הצבעים פחות מגוונת. מאותה ילדה אפשר גם לאסוף חוטי זהב. הילדה היא לא רק חלשה ומפוחדת יש מקומות בהם היא מאוד בינתית ועם מרכז כח מאוד חזק. כמובן שככל שנדייק יותר נשיג תוצאות טובות יותר אך עם זאת שווה גם להתבלבל, לנסות ולהתנסות.
בכל מקרה, שהדרך תאיר לך פנים ושנהייה כולנו שמחות. את מדהימה בשיתוף שלך ומאוד אמיצה.

[אליה*]

אייה יקרה,

_לפעמים יש גם קסם ולימוד מאוד מעמיק בזכות הנקודה בה מסתכנים והולכים לאיבוד.
ברור, אבל תלוי במה....גם תלוי במידת המוסר שיש לנו, וכמה אנחנו רוצים להיטיב עם עצמינו.
אבל ההחלטה, ההבנה שזה לא טוב לי הגיעה כשכבר כמעט ממש נכנסתי....

יש דווקא משהו מאוד הרפתקני ומלמד. לפעמים אנחנו מכניסים את השכל או המצפן כפי שאת קוראת לזה ומוותרים אל איזושהי סוג של תשוקה וחיות._
אחרי שנים של הליכה אחר התשוקה בלי להקשיב למצפן ,לשכל ,במצבים מסוימים, מה שהוביל אותי למקומות כואבים מאוד,אני היום במקום שאני מעדיפה תשוקה וחיות רק כשהם באים בהרמוניה עם השכל,עם המצפן שלי.מנסה לשמור על עצמי .
כול אחת והדרך שהיא צריכה לעבור כדי להבין מה טוב לה ומה לא ממש...

לפעמיםנח להעמיד את הפחדים שלנו לפני ההרפתקאות והמתנות שהחיים מזמנים לנו כי ככה אנחנו משמרים איזשהו מקום "בטוח" ולא בהכרח מקדם מפני שהוא נושא חלקים של פחד ותקיעות (מדברת על עצמי).
זו דווקא הפעם הראשונה בחיים שאני מרגישה מה זה חופש אמיתי, יכולת לבחור ולהיטיב עם עצמי,ולא להיות מובלת בעומס של הילדה.

_שאמן תזכי לראות מקומות יפים ומרתקים בעצמך שיאפשרו לך את האומץ לאוו דווקא ללכת בדרך "הנכונה".
תודה מכול הלב, את מקסימה@}, (אם היית יודעת,..נראה לי שהצטיירתי כמרובעת רובוטית לפי המשפט הזה שלך....
זה בעיניי רוחי כמו ללכת על שביל ופתאום אתה הולך לאיבוד אבל מגיע למקום קסום לא פחות_
מסכימה איתך עד הסוף, אבל לא לסיטואציה שלי.
הילדה היא לא רק חלשה ומפוחדת יש מקומות בהם היא מאוד בינתית ועם מרכז כח מאוד חזק. כמובן שככל שנדייק יותר נשיג תוצאות טובות יותר אך עם זאת שווה גם להתבלבל, לנסות ולהתנסות.
בטח, אבל כאן הילדה לא הייתה מפוחדת, להיפך , יותר מדי אמיצה...

אייה התגובה שלך מאוד נוגעת בי, ואם הייתי מפרטת לך את הסיטואציה, (אבל כמובן שלא אעשה זאת כאן) מעניין אם גם שתדעי על מה מדובר, תראי את הדברים כך...אולי כן, אולי לא.
כול טוב לך, באהבה@}

[אייה*]

אליה
הסיטואציה אינה משנה. מכבדת את דרכך ואת הבנותייך. לא התייחסתי ואת אינך צריכה להטריד עצמך באיך את מצטיירת כי זה ממש לא רלוונטי. הרלוונטיות היא למה שאת כותבת וכל אחת מבינה את הדרך ואת הלימוד בדרכה שלה. בכל מקרה, רק את יודעת מה טוב ומדוייק עבורך ועל כך, אשרייך.

[אליה*]

_רק את יודעת מה טוב ומדוייק עבורך
וכל אחת מבינה את הדרך ואת הלימוד בדרכה שלה

מסכימהבהחלט @}
תבורכי בטוב@}@}

[פלוני_אלמונית*]

שלום בית מעל לכל. ישנם דברים ברורים וחד משמעותים וכלמיני שבילים מפותלים של התנסויות וחוויות שלא קשורות אין בהם כלום חוץ מחוסר אחריות. שיקול בינתי, קשובה לליבה, ובוחרת בטוב לקיומה. לילה טוב.

[אליה*]

שלום בית מעל לכל

לא מדובר בסיטואציה כזו, אבל בוודאי שמסכימה איתך בכול מקרה.

ישנם דברים ברורים וחד משמעותים וכלמיני שבילים מפותלים של התנסויות וחוויות שלא קשורות אין בהם כלום חוץ מחוסר אחריות. שיקול בינתי, קשובה לליבה, ובוחרת בטוב לקיומה.

מזדהה ממש,כבר כתבתי ש
לעשות את הבחירות המדוייקות לנו, אלה המכבדות את עצמינו,המיטיבות עם קיומינו ומהותינו.

כול טוב@}@}

ועוד משהו....
אחרי שנים של הליכה אחר התשוקה בלי להקשיב למצפן ,לשכל ,במצבים מסוימים, מה שהוביל אותי למקומות כואבים מאוד,אני היום במקום שאני מעדיפה תשוקה וחיות רק כשהם באים בהרמוניה עם השכל,עם המצפן שלי.מנסה לשמור על עצמי .
כלומר,אחרי שנים שלא תמיד ידעתי מה טוב לי, לקיומי,בהליכה אחר ה"תשוקה" בכול מיני רבדים,כמו ילדה,במצבים מסויימים הדורשים קשב למהותי ,אם זה ברגשי או במקצועי ובכלל , היום כשאני במקום אחר ,ב"ה, אני מבינה שכשמרגישים כאב, זה בא לסמל לנו משהו, שאנחנו לא בדרך הנכונה...הכאב גם הוא מן סוג של מצפן,המאותת לנו אם אנו מיטיבים עם קיומינו..
כול טוב@}

[אביה*]

אני מבינה שכשמרגישים כאב, זה בא

לסמל לנו משהו, שאנחנו לא בדרך הנכונה...הכאב גם הוא מן סוג של מצפן