לטובה מאוד
תוספות שווה עומס. כל תוספת הינה מיותרת.
את צודקת, זה נכון בכללי. אבל בלימוד - הכל ביחסי. זה תהליך הדרגתי. גם הדיוק הוא יחסי. "ככל שמדייקת, את מבינה שאינך עוד מדייקת" כי יש דברים שמזהה ומבינה כבר עכשיו ויש דברים שעדיין לא מזהה...
באשר לתוספות, תני ליבך להבחנה שימימה עושה: "
יש תוספות שהן נחוצות ויש תוספות מיותרות "
וודאי שגם התוספות הנחוצות הן מיותרות לנו, ובכל זאת יש הבדל... לאלה ימימה קוראת נחוצות ולאלה - מיותרות !
"
התוספות האלה שהן נחוצות זה אנושי " - זה לא תוספות מיותרות כמו התנגדות. זה לא נגד הקיום, אלא כדי להתקיים. במקום אחר נאמר: " בהתנגדות יש עצירה של כוח החיים" - זה ממש נגד החיים, נגד הקיום.
והציטוט הנוסף שהבאתי:
"
יש תוספות נחמדות נחוצות ויש התוספות המיותרות ..."
יש תוספות נחוצות, ויש גם
תוספות נחמדות נחוצות - מבין התוספות הנחוצות, יש תוספות נחמדות, אנושיות יותר,
דקות יותר, כמו בדוגמה שהבאתי, ובכל זאת תוספות! אשתדל להסביר.
ציטוט הדוגמה :
לדוגמא, להיות יותר נחמדה כדי להתקבל ולהשתייך. למשל, להציע עזרה, או להזמין אלי הביתה, או להתנדב לעשות דבר מה וכו' מתוך רצון להיות נחמדה, מתוך רצון להשתייך ולהתקבל. "זה אנושי".
קודם כל,
הרצון להיות נחמדה זה הרצון להיראות. ולכן זה בא כדי להתקבל, כדי להשתייך וכו'
כשבונים מידה - משתדלים לעשות טוב, מנסים לעשות טוב, אבל לא כדי להתקבל, או להשתייך, אלא פשוט כי רוצים לעשות טוב, או כי מרגישים צורך לעשות טוב מתוך התקרבות ונתינה. זה בוודאי לא תוספת. זה בא ממקום טוב.
להיות
יותר נחמדה כדי להתקבל... זה אנושי, נחמד, ובכל זאת תוספת. יש כאן מיותר, גם אם הוא דק.
ולכן זה לא שייך לשלבים הראשונים של נקוי התוספות. קודם כל התוספות המיותרות כמו התנגדות, אח"כ התוספות הנחוצות. וכאשר מתחזקים, כבר לא צריכים את התוספות הנחמדות.
המיותר שבתוספת הנחמדה הוא, שזה בא מהחסר, מהמקום החסר.
לאייה
עוד משהו קטן. התוספות נותנות "ניחום" ברגעים סוערים וכאן הסתירה עם הקיום שבך
את מוכנה להסביר את הסתירה ?
תודה לכולן על כל ההרחבות והתוספות מהטוב שבכן.
היו בטוב ותבורכו.