לימודי ימימה

שליחה על ידי חדוה* » 20 מאי 2006, 22:59

השבוע יום הייארצייט של הצדקת הקדושה ימימה אביטל זצוק"ל-7 שנים
להוסיף באהבה וברינת הלב מטהרתו-כל אחד וכל אחת יוסיפו בלימוד החלקים המדהימים משיבי הנפש
"וטהר ליבנו לעבדך באמת"-קולות השירה עדיין חדורים בנו ופועמים במיתרי ליבנו בערגה ובמתיקות

נכון ותודה על התזכורת! אם אני לא טועה יוצא ביום שלישי - כ"ה באייר (??? - אם אני טועה - אנא, שמישהו יתקן אותי)

שליחה על ידי חדוה* » 21 מאי 2006, 16:58

אכן ,ביום ג
חג שמח - והצטרפות ליישר כוח על שמירת הנקיות של הדף

מה זה היארצייט? (סליחה על הבורות)

שליחה על ידי לומד* » 22 מאי 2006, 17:40

יארצייט זה יום הזיכרון למותו של אדם.

לגבי יארצייט, צדיקים במותם נקראים חיים, כוחם גדול יותר במותם מאשר בחייהם, ועל כן היארצייט שלהם הוא יום הילולה. (מקווה שניסחתי את זה נכון)
מומלץ להדליק נר נשמה.

שליחה על ידי גילה* » 28 יוני 2006, 22:54

אני די חדשה בענינים וקודם כל רוצה לפרגן - ממש נהניתי לקרוא את מה שאתם כותבים פה. שאלה , אם אני מצטרפת לקבוצה שכבר לומדת זמן מה, עד כמה יחסרו לי 4 השעורים הראשונים?

אם אני מצטרפת לקבוצה שכבר לומדת זמן מה, עד כמה יחסרו לי 4 השעורים הראשונים?
לא באופן משמעותי. כבר ראיתי שמצטרפות גם אחרי פער של הרבה יותר מזה. מה שבעיקר חשוב בהתחלה זה לקבל חלקים שהם במסגרת ההכנה, שהם פחות לתיקון ויותר להסבר, מעין הקדמה ללימוד, בעצם ממש הכנה פשוטו כמשמעו. קשה לי להאמין שתוך 4 שיעורים קבוצה מסיימת את ההכנה, אז זה נראה לי בסדר. אבל את יודעת מה, הכי טוב לשאול את המדריכה.

רוצה לפרגן - ממש נהניתי לקרוא את מה שאתם כותבים פה. אני שמחה!

שליחה על ידי גילה* » 29 יוני 2006, 08:41

ליעלי לה בוקר טוב ותודה על התשובה המהירה.
חושבת שהתכוונתי 4 שעורים ראשונים לאותה הכנה והשאלה היא מה כדאי לי לעשות ,או מה האפשריות שיש לי בענין ההכנה כאן באיזור (קריות). כמו כן שואלת גם לאיזו מדריכה את ממליצה לפנות?
שוב תודה.

חושבת שהתכוונתי 4 שעורים ראשונים לאותה הכנה
להתחיל ללמוד ולדלג לגמרי על ההכנה - לא כדאי (לדעתי).

מה האפשריות שיש לי בענין ההכנה כאן באיזור
אין יותר מדי אפשרויות...
השאלה היא מה כדאי לי לעשות
זה תלוי בהרבה דברים. יש לך אוטו? יש לך זמן? כסף לדלק? רצון? אם כן, לו אני במקומך הייתי נוסעת לשיעורים במקום שיש כאלה (אפילו עד פרדס-חנה).

לאיזו מדריכה את ממליצה לפנות?
את מתכוונת בשביל ללמוד? או בשביל להתייעץ על האפשרויות? כל מי שאני מכירה נמצאת בפרדס-חנה.

האם לימודי ימימה הם בתשלום?
האם יש סיכוי ללמוד ללא תשלום?
אני מעוניינת ללמוד אך אינני עובדת, ויותר מ - 10 ש"ח לשיעור אין ביכולתי.

לגבי תשלומים עבור לימודי ימימה: דובר על זה כאן פעם באחד הדיונים שנערכו ותומצתו ומופיעים למלעלה תחת "מידע כללי". מעתיקה לך את העיקר:
אני יודעת שימימה, ב"חלקים" שניתנו למדריכים, דיברה על כך שחשוב לקחת כסף עבור ההעברה של החומר. עם זאת, יש עניין שמגבלות כלכליות לא ימנעו את הלימוד.

אני מעוניינת ללמוד אך אינני עובדת, ויותר מ - 10 ש"ח לשיעור אין ביכולתי.
אם אני מבינה נכון את מה שאמרו לי שימימה אמרה למדריכים באופן כללי, לא צריכה להיות בעיה בעיקרון. כאמור, יש עניין שמגבלות כלכליות לא ימנעו את הלימוד. אבל אני מנחשת שלא כל מדריך יסכים ללמד אותך בחינם או תמורת 10 ש"ח לשיעור. את חושבת שתוכלי לעמוד בסכום הסמלי של ח"י (18) שקלים לשיעור? וכמובן, להתחיל לשלם את הסכום המלא (שמשתנה ממדריך למדריך) כשתוכלי?
אגב, איפה את נמצאת?

אני נמצאת באזור ירושלים, ואוכל לשלם ח"י ש"ח.
מה הכוונה ב
שמשתנה ממדריך למדריך
לא לומדים עם מדריך אחד?

_מה הכוונה ב
שמשתנה ממדריך למדריך
לא לומדים עם מדריך אחד?_

כן לומדים עם מדריך אחד. או במקרה שלנו - מדריכה. התכוונתי שלא כל המדריכים גובים אותו סכום.

בהצלחה ושנה טובה!

שנה טובה גם לך

אתר חדש לאיתמר פרלמן - תלמיד של ימימה אביטל הוסמך על ידי ימימה להדריך תלמידים
ולתת יעוץ בנושאי זוגיות והורות

איתמר מלמד ימימה

ממליצה בחום על ה{{}}בלוג של אברי גלעד, שכולל (כהגדרתו) "דוגמיות קטנות מתוך דברים שאני כותב במסגרת לימודיי (ימימה)". מקסים, חכם, מצחיק (למי שאוהב את אברי ובכלל).

אתמול למדתי בימימה שכעס הוא חוסר באהבה עצמית.
כמה שזה מצמיח!
אני התחלתי להתעמק בזה בהקשר של כעס שלי על ילדיי
למשל: "לא מקשיבים למה שאני אומרת זה סימן שאני לא שווה, לא חשובה מספיק, חלשה...."

ההבנות הן מדהימות
והתוצאות עוד יותר

_ההבנות הן מדהימות
והתוצאות עוד יותר_

וכל כך נעים לשמוע.

ומעורר מאד הזדהות אצלי.
השאלה היא האם לתת לעצמי רגש טוב ולמלא את עצמי באהבה לעצמי, יעזור ליגם להיפטר מהכעס?
או שאם אפסיק לכעוס אתמלא פתאום באהבה עצמית?

מה את אומרת?

_השאלה היא האם לתת לעצמי רגש טוב ולמלא את עצמי באהבה לעצמי, יעזור ליגם להיפטר מהכעס?
או שאם אפסיק לכעוס אתמלא פתאום באהבה עצמית?_
אני הבנתי מלימודי ימימה שהרגש הטוב, הקבלה העצמית וההסכמה הן הדרך למלא את מקום הכעס שהוא פיצוי שאנו צורכים כדי להרגיש את תחושת הקיום שלנו.
אין אפשרות "להיפטר" סתם כך מהכעס בלי מילוי מקום. ראשית אי אפשר סתם להחליט להיפטר מהכעס ושנית יווצר וואקום.

קשה ליישם....

ומשהו שמאד דיבר אלי בחלק שקיבלנו ביום רביעי :

" כשהחלקים מתקרבים לעצמם, לא יהיו סתירות בין קשב, לב ופה"...

זה בהחלט מקום שבו הייתי רוצה להיות. מקום בלי סתירה בין הקשב הלב והפה.

_ההבנות הן מדהימות
והתוצאות עוד יותר_
איזה יופי!

_השאלה היא האם לתת לעצמי רגש טוב ולמלא את עצמי באהבה לעצמי, יעזור ליגם להיפטר מהכעס?
או שאם אפסיק לכעוס אתמלא פתאום באהבה עצמית?_
זה גם וגם, אבל יש סדר: קודם הטוב, ואז המיותר מפנה את מקומו מפניו.

שליחה על ידי גלי* » 10 יולי 2007, 13:55

"השאלה היא האם לתת לעצמי רגש טוב ולמלא את עצמי באהבה לעצמי, יעזור ליגם להיפטר מהכעס?
או שאם אפסיק לכעוס אתמלא פתאום באהבה עצמית?"
בעיניי מאד חשובה ההבנה שזו לא עיסקה שעושים - אני אתן אהבה ואתם תיקחו ממני את הכעס. "הרצון לדייק הוא כבר הרבה מאד", אמרה ימימה, ואני חושבת שבמובן הזה רצון והבנה הולכים יחד. אבל כמו שנאמר פה למעלה, זה תהליך שבו המקום של הכעס מתמלא במשהו אחר, כי הרי אי אפשר לעזוב חבל אחד ולהישאר בלי חבל אחר. כשתלויים באוויר, כידוע, נופלים. כוח המשיכה לא משתנה בלימוד.
אחד הדברים החשובים ביותר שאני לומדת הוא שגם ללימוד אנחנו מביאים את מי שאנחנו. ואם אנחנו מצפים מעצמנו לשלמות, זה בא לידי ביטוי גם שם. התחושות של "לא מצליחה לדייק" הם אותן תחושות של "לא מצליחה" כל דבר אחר. הרעיון הוא לראות, להתבונן, לתת לזה להיות, לקבל את הדברים כמו שהם כרגע כי כרגע לא יכולה משהו אחר, אבל כמו שכתב אברי גלעד בבלוג שלו (שהוזכר למעלה, והוא אכן מקסים): תמיד יש את הרגע הבא.
לאט לאט... זה הכי מהר שיש.

רוצה לשתף קצת בעניין אישי.
כבר כמעט שלוש שנים מאז שהפסקתי ללמוד.
בהתחלה זה היה בעקבות לידה, וכל הזמן היה לי ברור שאחזור ללימוד בכתה, אבל במהלך הזמן שעבר הרגשתי גם התרחקות - לא מהלימוד עצמו ומהכלים, שנמצאים אתי תמיד, אלא מהצורך בלימוד בכתה.
עלו בי תהיות- האם אני באמת צריכה לחזור מתישהוא, או שזו רק אחיזה?
האם הלימוד הוא משהו שאמור ללות אדם במהלך כל חייו או שאפשר להמשיך בתהליך התיקון גם בלי להשתתף בשיעורים?
עכשיו מתפנה לי האפשרות לחזור (כי בתי כבר יותר משחררת אותי)- ויש בי גם רצון מסויים לחזור, רק לא יודעת אם הרצון הזה הוא מהותי או דמיוני.
אשמח לשמוע דעות ושיתוף שלכן/ם, תודה @}

זאת שאלה טובה שגם אני שאלתי את עצמי.
אחרי שלמדתי שלוש שנים עשיתי הפסקה של כשנה, וחזרתי ללמוד בקבוצה לפני כמעט שנה.
באופן אישי אני רואה את זה ככה: אני יכולה לעשות את המלאכה היומיומית, ליישם על הקרקע, בלי לבוא לשיעורים. ככל שמיישמת, נסגר הפער בין ההבנה לעשייה, הבנייה נעשית מאליה, כולל העמקה בהבנה. ומכיוון שבכל חלק טמון כ"כ הרבה, תמיד אפשר לחזור לחלקים שכבר נלמדו ולהתקרב דרכם עוד. אפשר.
אבל, ההשתתפות בקבוצת לימוד נותנת לי שני דברים. אחד זה השיתוף, שיש לו מבחינתי ערך עצום, משתי בחינות עיקריות - הכרה לתוצאות של עצמי וחיבור ללומדות האחרות, הן בהבנה - יש כל הזמן הפריה הדדית וזה נפלא - והן ברגש - שמחה שלי משמחה שלהן על דיוקים שלהן. והיתרון השני שאני מוצאת בהגעה לשיעורים הוא המסגרת. בשנה שבה לא למדתי, לפעמים היו עוברים שבועות בלי שפתחתי מחברת. עכשיו זה לא יכול לקרות - גם אם אני בתפישה אשלייתית שאין לי זמן ללמוד את החלק או לרשום מלאכה, או שהעומס קצת משתלט ומשכנע להשאיר את המחברת סגורה - אני הרי מגיעה לשיעור ומתחברת לחומר לפחות פעם בשבוע. ומניסיון - כשאני מתרחקת מהמחברת אני מתרחקת מהלימוד אני מתרחקת מעצמי. ככה זה אצלי. אז מבחינתי אכן אפשר בלי, אבל אני מעדיפה להמשיך בלימוד במסגרת של קבוצה - מצדי לתמיד

יש בי גם רצון מסויים לחזור, רק לא יודעת אם הרצון הזה הוא מהותי או דמיוני.

אבל למה הוא נראה לך דמיוני? נשמע לי כמו רצון טבעי לעשות לעצמך טוב. מהותי מאוד.

כשאני מתרחקת מהמחברת אני מתרחקת מהלימוד אני מתרחקת מעצמי

אז זהו- שגם אני האמנתי ככה פעם. ועכשיו אני כבר לא בטוחה. כמו שכתבתי- כבר כמעט שלוש שנים אני לא לומדת, ואני לא יכולה לאמר בוודאות שאני מרגישה התרחקות מעצמי. גם במהלך התקופה הזו, כמו בשלוש וחצי השנים בהן למדתי, יש עליות וירידות, הבנות ויישום ותוצאות.
מצד שני, אוקיי, גם אם אני לא חושבת כמו פעם, שהפסקת הלימוד פירושה בהכרח התרחקות מעצמי, למה לא לחזור ולהעזר בזה כתמיכה, ככלי לעבודה עצמית?
תודה יעלי לה @}

אז זהו- שגם אני האמנתי ככה פעם
אצלי זה לא מאמונה אלא מניסיון (כאמור), אבל זה כמובן תופס לגביי ולא בהכרח לגבי מישהו אחר.

כמעט שלוש שנים אני לא לומדת, ואני לא יכולה לאמר בוודאות שאני מרגישה התרחקות מעצמי
מעולה! אבל לדעתי יש שאלה יותר רלוונטית: האם את מרגישה שצמחת, בנית, תיקנת, התקרבת באותה מידה כמו שהיית עושה תוך כדי קשר סדיר עם חומר הלימוד? (גם אם התשובה היא לא, אולי המצב הקיים מספק אותך וזה כמובן לגיטימי.)
את אומרת שיש בך רצון לחזור - ואני אומרת לכי על זה. זה לא יכול להיות מעומס; העומס לא רוצה להיות מתוקן. הרצון לתקן הוא רק ממהות. הספקות הם מעומס.
גם במהלך התקופה הזו, כמו בשלוש וחצי השנים בהן למדתי, יש עליות וירידות, הבנות ויישום ותוצאות.
תמיד יש.

סקרנית: כמה זמן למדת?

לפני שאמשיך, חשוב לי להבהיר שאני "מתווכחת" ומתעקשת (פשוט זו לא הנטייה הטבעית שלי, להתעקש ולהתווכח

), כדי להבהיר לעצמי את העניין, ושאני מודה לך מאוד על הדיון הזה.

האם את מרגישה שצמחת, בנית, תיקנת, התקרבת באותה מידה כמו שהיית עושה תוך כדי קשר סדיר עם חומר הלימוד?

קשה לי קצת לענות על זה, כי זו שאלה מהסוג של "מה היה אם..."- איך אני יכולה לדעת? בהחלט צמחתי, בניתי והתקרבתי, אבל האם הייתי צומחת יותר בזמן לימוד- את זה אי אפשר לדעת, נראה לי.

כמה זמן למדת?
שלוש וחצי שנים.

העומס לא רוצה להיות מתוקן. הרצון לתקן הוא רק ממהות. הספקות הם מעומס

מסכימה לגמרי. ההתלבטות שלי היא לא לגבי התיקון (שהרי אני מאמינה, כאמור, שאני מתקנת בכל מקרה, גם כשאני לא משתתפת בשיעורים), אלא לאפשרות שאני נאחזת במשהו שעבד בשבילי בעבר, ושהרצון לחזור ללמוד הוא כדי למלא איזו ריקנות. לזה התכוונתי כשכתבתי שאני לא יודעת אם הרצון הזה הוא מהותי או דמיוני.

אשמח לשמוע את דעתך, למרות שבעקבות הדיון כאן ועוד שיחה עם חברה שגם היא לומדת מתגבשת בי נטייה לחזור, רק רוצה לחשוב טוב לפני זה, להיות שלמה עם ההחלטה.

אפשרות שאני נאחזת במשהו שעבד בשבילי בעבר, ושהרצון לחזור ללמוד הוא כדי למלא איזו ריקנות
או, עכשיו הבנתי למה את מתכוונת.
טוב, באמת רק את יכולה לדעת. נסי לחוש את המשקל, את התדר של הרצון הזה.
ואולי כדאי להיכנס לשיעור אחד ולראות איך את מרגישה אחריו.

גם אני מודה לך מאוד על הדיון הזה @}

שליחה על ידי תמר* » 16 יולי 2007, 21:53

אני הייתי אצל ימימה עצמה, לא בשיעורים, בטיפול ואח"כ היא גם ביקשה להיפגש איתי בנפרד. זו היתה חוויה מדהימה. לכתי פעם אחת לשיעורים האלה , אחרי מוה - וממש לא התחברתי לא יברו שם על אלוהים כלל כשימימה היתה כולה מחוברת לישות האלוהית וכל הידע והכוחות שלה באו משם.

אני הייתי אצל ימימה עצמה, לא בשיעורים, בטיפול ואח"כ היא גם ביקשה להיפגש איתי בנפרד. זו היתה חוויה מדהימה. הלכתי פעם אחת לשיעורים האלה , אחרי מותה - וממש לא התחברתי לא דיברו שם על אלוהים כלל. כשימימה היתה כולה מחוברת לישות האלוהית וכל הידע והכוחות שלה באו משם.
כשימימה דיברה על אלהים, זה היה שייך, כי היא היתה שם. בשבילה זה לא היה רק דיבור, מילים, אלא זה היה נוכח בכל המבנה שלה. (לא זכיתי ללמוד אצלה, גם אני רק זורקת מלים.) אם מישהו שלא נמצא במדרגה שלה ינסה להביא את החיבור הזה לאלוקות דרך המדרגה שלו, זה לא יעבור, יותר נכון זה יעבור כזיוף.
עוד דבר: ייתכן שבשיעור שאת הלכת אליו לא דובר על אלהים כי בקרב הלומדות לא היתה מוכנות לקלוט (לא יודעת, מנחשת, אולי טועה). בקבוצה שלי דווקא מדברים עליו לא מעט (ורובנו בכלל לא דוסיות).

עדכון

חזרתי ללמוד- הייתי בינתיים בשיעור אחד.
פשוט הבנתי שאין מה להתבחבש כל כך הרבה- שאני צריכה לנסות וזהו.

זה היה מעניין - לא התרגשתי בכלל לפני השיעור, לא הייתה את ההתלהבות של פעם, יותר הרגשה של- "צריך לעשות את המלאכה", אבל זה היה בסדר.
גם במהלך השיעור עלו התנגדות, תחושות ניכור וכאלה (קבוצה חדשה שכבר עובדת יחד כשנתיים), אבל צפיתי בהן דרך המבנה ולא התרגשתי.
אני שמחה שחזרתי.

העומס לא רוצה להיות מתוקן. הרצון לתקן הוא רק ממהות. הספקות הם מעומס

ראיתי פתאום את הציטוט הזה ואני חייבת לומר שאני ממש לא מסכימה איתו. ברור שלפעמים הרצון לתקן יכול לשבת על עומס. לפעמים הרצון לראות את עצמי מתוקנת עלול לגרום להרבה מאד זיופים, שממילא מתווספים בסופו של דבר לעומס. רק הדיוק לא יכול להיוולד מעומס.

את צודקת מאוד. אבל כשאמרתי "רצון לתקן" התכוונתי, אכן, לרצון מהותי, לרצון פשוט בטוב. זה נכון שרצון - כל רצון בכל דבר שהוא - יכול להיות גם לא מדויק, כמו הדוגמא המצוינת שהבאת - רצון לתקן עצמי מהר, שהוא רצון מופרז, כְּמִיהָתִי.

ברור שלפעמים הרצון לתקן יכול לשבת על עומס.

הממ, הייתי מנסחת את זה אחרת: לפעמים עומס יכול לשבת על הרצון (המהותי) לתקן - ולחסום, לעכב אותו.

_

_

לפעמים עומס יכול לשבת על הרצון (המהותי) לתקן - ולחסום, לעכב אותו.
זה לא ממש ניסוח שנמצא בחומר, ממתי עומס יושב על משהו? העומס לא יושב לרגע כשהעומס פועל ומפעיל הוא ממש לא יושב, הוא בתנועה, מתפשט על כל המערכת ואם נותנים לו, הוא מתפשט גם על הסביבה. בהתפשטותו בודאי שהוא חוסם גם את הרצון ולא מאפשר לו כח ותנועה, אבל תכלס, על הקרקע כשיש עומס הכל חסום ואם זכיתי לזהות ולתחם אותו אז התקדמתי ואם זכיתי לשים מולו את תיחום הטוב אז אני כבר מסודרת, קצת המתנה והנה שחרור ושמחה חוזרת.

אין סתירה. את המלה "יושב" ציטטתי מדבריה של גלי. מכיוון שלא הבנתי בדיוק למה היא התכוונה, ניסיתי לסדר את דבריה כך שיצאימו להבנה שלי, כמעין שאלה אליה בעצם (גלי, אם את כאן, אשמח לשמוע אם המשפט הזה דומה לכוונה שלך, או שתסבירי אחרת למה התכוונת

) בכל אופן זה שמלה אחת או אחרת לא נמצאת בחלק זה או אחר, זה לא בהכרח מונע ממנה כל משמעות הכרתית בכל הקשר שהוא. אפשר לדמות עומס כיושב על החלקים במובן של חסימה ועיכוב של האור.
כמו שאמרתי, אין סתירה, ובכל אופן אני מסכימה לגמרי עם כל מה שכתבת (וגם ניסחת מקסים, וגן סיימת במשקל מעלה

).

,תודה על המחמאות. גמר חתימה טובה לכולנו ולכל עם ישראל וכלומדים שנזכה לזכור, אולי לפני הכל, לסלוח לעצמנו ולרחם על עצמנו ולחוס עלינו מליבנו ואז בודאי שנסלח לכל הסובבים ושנזכה לקבל את עצמנו עם ולמרות כל המשגים המתרחשים ביום יום. אמן ואמן חג שמח וצום קל.

שנזכה לזכור, אולי לפני הכל, לסלוח לעצמנו ולרחם על עצמנו ולחוס עלינו מליבנו

אמן,
גמר חתימה טובה לכולנו

חס וחלילה לרחם על עצמנו. את זה כבר עשינו מספיק

חס וחלילה לרחם על עצמנו

חס וחלילה לא לרחם על עצמנו.
תראי, אני מבינה מה שאת אומרת -- את מדברת על "רחמים עצמיים", זה מרכיב של פיצוי וזה עומס לגמרי. נכון שאנחנו רגילים לקרוא לזה כך, "רחמים עצמיים", אבל בין זה לבין הרגש המהותי שנקרא רחמים ונמדד במידת הרחמים -- אין ולא כלום.
רחמים קשורים ללב פתוח ומפותח ("בהתפתחותו של הלב מגיעים עד הרחמים, זה שער הלב הנפתח"), בעוד שבמצב של ויתור-יתר לעצמי מתוך פיצוי (מה שנקרא "רחמים עצמיים") הלב (והמערכת כולה) סגור, נמצא במיצר, בחסר (ולכן מחפש פיצוי).
חשוב לפתוח את הלב ולחוס, לרחם על עצמנו, לא ממקום של חסר ופיצוי אלא ממקום שלם של נתינה לעצמי, מתוך הכרה לקיומי, למקומי.
(חייבת ללכת, לא בטוחה שכתבתי כל מה שרציתי כמו שרציתי, אחזור לזה אולי אח"כ)

אני רוצה לשתף בהרגשתי לגבי ההזהרות מפני מדריכים שלא למדו ישירות אצל ימימה.
למדתי שנתיים אצל מדריכה מדור שני ויתכן שאפילו שלישי, והלימוד היה נפלא, והניב תוצאות מעמיקות. המדריכה שפעה הבנות פוקחות עיניים, הייתה מדוייקת, וקיבלנו מההנחיה שלה הרבה.
והנה אחרי שנתיים מטעמים של מרחק וזמן קצר, נאלצתי לעבור לקבוצה אחרת, הפעם אצל מדריכה מוסמכת ומוכרת, שלמדה ישירות מימימה, (אך היא לא הוכשרה ללמד על ידה.)
ולהפתעתי הרבה הלימוד התגלה כלא מדויק, לא מספיק קרוב לחלקים של ימימה. יש אמנם הרבה דיבור 'מתעופף' על רוחה של ימימה, אך רוב השיעור מתפזר לדיבורי חולין רווי עומס, ללא הכוונה של המדריכה (לעיתים היא הצטרפה והוסיפה לחיטוט של התלמידות בעומס, תוך שימוש במושגים מעולם הפסיכולוגיה ולא בכלים של ימימה), מבלי שתתרום להבנה של התלמידות את המתרחש, והייתה מעט מידי התייחסות לכלים של ימימה או פניה לחלקים בונים. רק חלק קטן מהשיעור הוקדש לקריאה וקבלה של החלקים, מרבית הזמן פשוט התבזבז.
הצטערתי בשביל הבנות שיושבות שם ורוצות ללמוד לימודי ימימה ומקבלות הנחיה לא טובה, והן אפילו לא יודעות מה הן מפסידות .
אני מספרת את כל זה רק כדי לומר שהסמכה היא חשובה כמובן, אך היא לא מבטיחה דבר. אני באופן אישי מאוד מתגעגעת לשיעורים הנפלאים אצל המדריכה הראשונה שלי. העובדה שהיא לא ברשימת המוסמכים לא גרע מיכולתה להדריך בכישרון, בצורה מדוייקת וקרובה לחומר.

הפעם אצל מדריכה מוסמכת ומוכרת, שלמדה ישירות מימימה, (אך היא לא הוכשרה ללמד על ידה.)

בעילום שם,
כשאומרים "מדריכה מוסמכת" מתכוונים למישהי שימימה עצמה הכשירה והסמיכה אותה להיות מדריכה. יש בערך 10 כאלה בארץ.
כלומר זאת שהתאכזבת ממנה איננה כזאת.
אני מסכימה שהפרמטר לבחירת מדריכה לא צריך להיות אם היא הוסמכה או לא אלא כמה את מרגישה שהיא מדויקת בשבילך, מה גם שכבר קשה מאוד לדעת מי מוסמכת ומי לא.

(בעיניי יש גם הבדל גדול בין תלמיד/ה - בין שלמד/ה ישירות מימימה ובין שלא - שהסמיכ/ה את עצמו/ה על דעתו/ה, לבין תלמיד/ה שהוסמכ/ה על-ידי המדריכ/ה שלו/ה על דעת המדריכ/ה. גם אם זו לא ימימה.)

חבל שיש שמבינות את הרצון לדייק לתחרות בין המדריכות. אני שעברתי בשנים של הלימוד שלוש מדריכות הבנתי בצורה ברורה שאין דבר כזה תחרות כי זו שליחות ותפקיד להעביר את החומר הנפלא לעוד ועוד ולא חשוב איפה לומדות, מה שחשוב זה שלומדות ומביאות טוב לחיים שלהן. וגם הבנתי שזה שמדריכה למדה אצל ימימה זה לא אומר שהיא הסמיכה אותה זה רק אומר שהיא למדה אצל ימימה ויש לה את המחברות שלה וחומר שהיא קיבלה ולא תמיד יש לה הבנות מעמיקות או סדר נכון להעביר שעור שיהיה במשקל מעלה. בהחלט יתכן שתלמידה שלא למדה אצל ימימה נושאת הבנות מעמיקות והתקרבות אמיתית לזולת תצליח להדריך בנות בצורה מדויקת וטובה. ומעל לכל הכי חשוב החומר והכי חשוב כמה אנו מיישמות אותו ופחות חשובה המדריכה או המדריך, לכן מי שממש לא מסתדר עם המדריך שלו שיחליף, יש מספיק... העיקר ללמוד ולצמוח.

חבל שיש שמבינות את הרצון לדייק לתחרות בין המדריכות.
אולי באמת חיברתי דברים לא נכון.
ניסיתי להבין למה מחקו הודעה שכתבתי על אביטל ברעם. כשקראתי את ההודעה שכתבה בעילום שם הרגשתי שיש בה הרבה שיפוט ואמירות "אובייקטיביות" ולא סובייקטיביות כמו בהודעה שלך, מרים. לכן חשבתי שאולי מישהי החליטה לפסול את אביטל ברעם ולא לתת לה מקום כאן בדף. זה קומם אותי כי עבורי היא מדוייקת.

[גם המרגיעון יצא מדוייק: כולנו זקוקים לחיבוק]

מרים, תודה על מה ואיך שכתבת

אביטל ברעם מצויינת כל המדריכות שעובדות ומצליחות הן מצוינות אבל הכי הכי זה הרי החומר המופלא והנשגב. שמעתי על הרבה לומדות שניסו ללמד פה ושם וזה לא הצליח להתרומם, למה? המדריכה שלי ענתה לי, שללימוד יש חוקיות רוחנית שאנחנו לא מבינות, שהכל בהשגחה, ומי שמדייקת כמדריכה מצליחה ומי שלא לא, ואילו שלא לגמרי מדייקות ובכל זאת מלמדות כנראה שגם הן יש להן תפקיד מול התלמידות שמגיעות אליהן. בקיצור אנחנו לא מבינות כלום אז מה שנשאר לנו זה להקשיב ללב ולנסות להרגיש ולקלוט מה טוב ומתאים לנו. אז יאללה אני הולכת למחברת לרשום מלאכה....

עולה חלק לתקון עולה ביתר שאת השבוע. פוגשת את החלל, את החור העצום שרוצה אהבה, כל פעם שרק נדמה לי שמישהי אחרת לידי מקבלת יותר אהבה /הערכה/העדפה/מקום...
"איזה ילדותית"עולה השיפוטיות שבי, "תפסיקי" למה את לא מתבגרת/מפרגנת/רוחנית וכו' וכו'...
אז אני מזהה ומתחמת. ויושבת וכותבת מךאכה. אבל אין לי תוצאה. אולי רק הזיהוי, והתיחום. גם הקבלה. כן אני מקבלת יותר אחרי כתיבה אותי, את הילדה שקמה שוב ושוב ולא מוותרת. נכון זה לא מעט.
אני אומרת לה שזה בסדר ויש לה מקום, ויש קיום בטוח וחשוב . היא כמו שהיא. ובכל זאת גם כתיבת המלאכה ממלאה אותי בעצב.
אני מנסה לתחם גם אותו- יודעת שהוא עומס, שמנסה לקחת אותי למטה. ועדיין לא ברור לי מה התוצאה?
בכלל המילה הזאת תוצאה -אני לא מתחברת אליה.
אבל זה לא רלוונטי עכשיו.
התוצאה האידיאלית,הנשגבת: להכיר בקיומי כל כך טוב, שלא אזוז מאנשים.
להכיר בקיומי ולאהוב אותי כל כך הרבה הרבה שלא אזדקק כל כך לאהבה מבחוץ.

_הקבלה. כן אני מקבלת יותר אחרי כתיבה אותי, את הילדה שקמה שוב ושוב ולא מוותרת. נכון זה לא מעט.
אני אומרת לה שזה בסדר ויש לה מקום, ויש קיום בטוח וחשוב . היא כמו שהיא_

זה המון וזה אחלה תוצאה - התקרבות לעצמך - זו בעצם המטרה במלאכה. לא צריך לרוץ מהר, הדרישה היא גם עומס.

המממ, מחשבה שעלתה לי: אם את מרגישה שהתוצאה לא יציבה, צריך לחזור ולחזק את ההבנות, את הקשר עם ההבנה.
עוד מחשבה: אני מנסה לתחם גם אותו- יודעת שהוא עומס - במקום לאחוז במיותר לפנייך ולנסות לתקן אותו, תתחמי את ההבנה הטובה ותתמקדי בתיחום הטוב. אז הכל כבר ייראה ויישמע לך אחרת... סדר נכון בלימוד: ההבנה קודם, דרכה הסתכלות על המיותר. ואז חלקים מיותרים משתחררים מאליהם.

@}

אם את מרגישה שהתוצאה לא יציבה, צריך לחזור ולחזק את ההבנות, את הקשר עם ההבנה
תוכלי להרחיב?

במקום לאחוז במיותר לפנייך ולנסות לתקן אותו, תתחמי את ההבנה הטובה ותתמקדי בתיחום הטוב.
וגם על זה..
ונכון, התקרבות לעצמי זו אחלה תוצאה,את צודקת. תודה.

_.
איזה ילדותית"עולה השיפוטיות שבי, "תפסיקי" למה את לא מתבגרת/מפרגנת/רוחנית וכו' וכו'...
נראה לי שמספיק שהעומס כל כך מציק אז למה גם אני צריכה להוסיף עליו ולהציק לעצמי. אם ילד קטן לידי מרגיש מקופח וזקוק לעידוד הרי מידית אני מחבקת אותו ולא יורדת עליו או מטיפה לו אז למה אי אפשר לנהוג ככה כשהילדה שבי עולה? הרי הילדה הזו עולה ומתגלה כדי שנתקן חלק ולא נאבק בו כנאבקות בעצמנו, אז זהו שנזכה לקבל עצמנו עם הילדה שבנו. ועוד קטנה: ברישום המלאכה להעמיד מידת רוחק להתקרבות ולשמור עליה ואז היא שומרת עלינו לא להתערבב ולעלות מהמלאכה, לעלות גם מעצם זה שכותבת מלאכה..

תוכלי להרחיב?
טוב, אנסה, אבל אני קצת מרגישה שקטונתי - אני לא מדריכה או משהו... בכל אופן הנה זה בא:

אם את מרגישה שהתוצאה לא יציבה, צריך לחזור ולחזק את ההבנות
הרי ההבנה היא הבסיס. בכלל המלאכה נושאת מבנה, מבנה של הבנה-יישום-תוצאה, אז צריך להתחיל מההבנה. כי אם לא, מן הסתם נפגוש את החסימה מולנו ומשם לא נוכל להתקדם.
הרי כשהחסימה נמצאת לפנינו, היא מעוותת את הכל. כל מרכיב של עומס רשום בכל החלקים, אם יש דחייה רשומה בלב היא משפיעה גם על הקשב ועל המחשבה ועל כל המערכת. ולכן אם אני עמוסה ואני מנסה להתקרב לעצמי מבעד לעומס שלי, אמצא את עצמי מתרחקת -- כי גם אם יש זיהוי של עומס, בלי החיבור להבנה הוא לא יעזור לי לעשות את המלאכה - אני אתקל רק בעוד עומס כגון דחייה עצמית, שיפוט עצמי וכו' (כפי שכתבת).
במקום זה, הלימוד מציע סדר שונה: קודם ההבנה, דרכה הסתכלות על המיותר. זה משקל שונה, סוויץ' שצריך לעשות בהכרה, ויש הרבה כלים לזה (תיכף נגיע אליהם). ברגע שאני יוצאת מתוך הבנה טובה, אני לא מעורבבת עם העומס אלא מתוחמת בטוב, אני כבר בחיבור, בנוכחות, אני כבר הלומדת וזה מקום שמאפשר דיוק ותיקון ומלאכה ותוצאות. כאשר אני מחוברת להבנה מהותית כל החלקים נפתחים למהותם, הקשב אחר, ההסתכלות אחרת, הלב לא דוחה, יש קבלה עצמית ונמנע המאבק ונמנעת האחיזה במיותר, כך הוא יכול להשתחרר מאליו. כמו שאמרתי זה סוויץ' קטן בהכרה אבל התוצאות שלו מאוד מעמיקות ככל שמשתמשים בו. כאשר מסתכלים על העומס מבעד להבנה רואים אותו כמו שהוא - בפשטות, בקבלה עצמית - חלק מיותר ומעכב שאני רוצה להשתחרר ממנו, לתקן אותו - בקלילות, לא בחיטוט כבד. זה גם ההסבר ל - במקום לאחוז במיותר לפנייך ולנסות לתקן אותו, תתחמי את ההבנה הטובה ותתמקדי בתיחום הטוב.
אז איזו הבנה אפשר לקדם בפני החסימה?
קודם כל מה שכתבת - חלק לתקון עולה - ההכרה לתיקון, ההבנה לתיקון. להבין שכל מה שנראה לנו כמוריד אותנו, יש בו פוטנציאל לעלות ממנו, לתקן עצמנו דרכו, לצמוח אישית ורוחנית. אם זה עלה, סימן שאני יכולה לזה, הכל לטובה... מעבר לזה, כל הבנה מהותית - הבנה שעושה לך שמח, שעושה לך טוב, שמקרבת אותך לעצמך - יכולה להתאים. והרבה פעמים זה משתנה לפי המצב, בהתאם למתרחש ובהתאם לחלק שעולה לתיקון. תמיד אפשר לפנות לחלקים שבמחברת כדי לקבל הבנות.
ואיך עושים את הסוויץ'?
קודם כל זיהוי כמו שאמרת, אבל עדיף לא לעצור שם, כדי לא להתערבב... כתבתי תתמקדי בתיחום הטוב , כי אני שמה לב שהרבה לומדות מזהות, מתחמות את המיותר וממשיכות להתבחבש בו, אז מה עזר לי שתיחמתי אותו? אז אפשר להפוך את זה ובמקום לתחם את המיותר - פשוט לתחם את הטוב, זו הרי אותה פעולה, בסך הכל הכוונה למנוע ערבוב בין העומס למקום השקט שבו מתאפשרת פעילות הכרתית. יש לי הבנה טובה? אז אני מתחמת אותה, מעמידה הפרדה ברורה בינה לבין העומס, ומנסה להיות נוכחת דרכה. כלי חשוב כאן, כמו שכתבה מרים, הוא מידת רוחק להתקרבות. להעמיד מידת רוחק בין הלומדת לילדה, ביני ובין העומס. עוד כלי חשוב מאוד הוא המתנה. לפעמים העומס שולט וכל ניסיון לצאת ממנו מוביל למאבק (כן, כן, קורה). במקרים כאלה -- רק המְתנה. הכוונה לא להמתנה גשמית, כמו שמחכים בתור לרופא שיניים, אלא להמתנה רוחנית שלא תלויה בזמן, זה לא זמן שמחכים בו באפס מעשה אלא זו פעילות הכרתית בפני עצמה, ההמתנה נושאת נוכחות. ממתינה להבנתה תמצא תשובתה.
ככל שאת חוזרת להבנות מהמחברת ומפתחת את ההבנה שלך על-ידי קריאת החלקים בנוכחות הכרתית וברגש הכרתי, וככל שאת מתחמת אותן מערבוב עם המיותר ופונה אליהן בזמן התרחשות, ממתינה להבנתך, קשובה להבנתך, פותחת את לבך להבנה הטובה -- כך את יוצרת קשר עם ההבנה , כך ההבנה תהיה יותר זמינה ותשפיע יותר מהות על חלקי המערכת שלך ועל ההתרחשות בחייך.

מקווה שהייתי מספיק ברורה, מקווה שהייתי מדויקת.
שנזכה לקבל עצמנו... שנזכה לתקן עצמנו בקלות.
שבת שלום.

הכוונה לצלם אותם,כבר לאחר שנכתבו על ידי בשיעור
את צריכה לבדוק את זה עם המדריכה שלך. גם כל מדריכה מלמדת שעורים שונים לא אצל כולן מערך השיעורים זהה

יעלילה כל מה שכתבת משקף תלמידה טובה ומבינה. כל הכבוד.

תודה, נעים לשמוע...

האם ניתן לקבל דפי שיעורים
לא הבנתי בדיוק לאיזה צורך, אבל ככל הידוע לי התשובה היא בדרך-כלל לא... בכל מקרה כדאי (כמו שכתבה צרויה) לשאול את המדריכה.

אני רוצה לעניין את כל האמהות שבנינו...
כמה מפגשים עם איתמר פרלמן בנושא אמהות , פתרון קונפליקטים, ומהות האמהות...
(חוץ מזה שאיתמר הוכשר ע"י ימימה הוא איש חכם ומעורר השראה)
ואין לי אחוזים מההכנסות רק רצון גדול שהקבוצה תתקיים.
יום חמישי עין איילה מ-19:00 עד 20:00 אחרי "האמהות" שעור ימימה גברים ונשים.
אשמח לתת פרטים
רוית 0524-713753

מעניין כבר יש לאיתמר לומר על אמהות? כלומר בתור אבא...?

סתם.
ת'אמת, יכול להיות מעניין. אשתו היא סבתא מאוד "באופנית".

באמת מעניין ...
אני חושבת שאת גרה בפרדס חנה יש לו שעור גם שם בימי שני בבוקר.
יום אחד חברה "סחבה" אותי לשעור הזה ואמרתי לעצמי חבל שלא פגשתי את האיש הזה
שהבת שלי נולדה לפני כמה שנים...
ואז ביקשתי ממנו שיפתח קבוצה במקום מגורי.
מומלץ ביותר אפשר לבוא ולנסות ללא התחיבות...

אני חושבת שאת גרה בפרדס חנה יש לו שעור גם שם בימי שני בבוקר.
תודה, אני כבר לומדת אצל אשתו באותו יום בערב.

_אמרתי לעצמי חבל שלא פגשתי את האיש הזה
שהבת שלי נולדה לפני כמה שנים..._
זה מזכיר לי מה שהמדריכה שלי אומרת לפעמים, שאם היא היתה מגיעה לימימה בתקופה שהילדים שלה נולדו, היא היתה מגדלת אותם בהרבה יותר קשב, נוכחות עם הילדים , כבוד אליהם ודיוק כלפיהם (בקיצור היא היתה אמא יותר "באופנית"

) - כלומר היא מעידה (ואני מסכימה) שבהחלט יש קשר בין לימודי ימימה לבין הורוּת באופן טבעי.

זה מזכיר לי מה שהמדריכה שלי אומרת לפעמים, שאם היא היתה מגיעה לימימה בתקופה שהילדים שלה נולדו, היא היתה מגדלת אותם בהרבה יותר קשב,
כל מי שמגיע ללימוד מגיע בזמן המדויק והיה צריך לעבור מה שעבר ו"לקלקל" מה שקילקל הכל במסגרת התיקון. כך גם עם הילדים שלנו ותיקון מתאפשר בכל גיל בכל זמן ובכל מצב ב"ה. ונזכור את הסדר בלימוד: נשמח ונודה על היש. ותודה שהגענו ללימוד הזה מתי שהגענו ומצאנו את הלימוד הנפלא הזה בדיוק בזמן.

כל מי שמגיע ללימוד מגיע בזמן המדויק והיה צריך לעבור מה שעבר ו"לקלקל" מה שקילקל הכל במסגרת התיקון. כך גם עם הילדים שלנו ותיקון מתאפשר בכל גיל בכל זמן ובכל מצב ב"ה. ונזכור את הסדר בלימוד: נשמח ונודה על היש. ותודה שהגענו ללימוד הזה מתי שהגענו ומצאנו את הלימוד הנפלא הזה בדיוק בזמן.

באמת התלבטתי אם לכתוב את מה שהיא אמרה, שלא יתקבל הרושם שהיא חושבת אחרת ממה שכתבת. היא לא אמרה "חבל שלא הגעתי לימימה קודם" או משהו בסגנון. לא צריך להלביש על המלים דברים שלא היו בהם...

לא צריך להלביש על המלים דברים שלא היו בהם...
לא מלבישה כלום רק מביאה את רעיון התיקון בזמן,

רק מביאה את רעיון התיקון בזמן,

תודה

ישבתי מעל שעה.קראתי בהתרגשות ועיון.תכתובת ימימה 2005-2007.תודה יעלי ולומדות ומדריכות.
אני לומדת מעל 3 שנים לימודי ימימה בגליל העליון. מכירה את דיון ה"מוסמכות להדריך". בין המדריכים.בשבילי הלימודים:"הקרובה ללבה תמצא שמחתה." לימודי פתיחת הלב להתקרבות למהות לשמחה לדיוק לאיזון להתפתחות לרוחניות.
נושא ההסמכה בין המדריכים יוצר רצון לדיוק של מי שמדריך,[רק הסמכה על ידי ימימה] ועומס של תחרות פחד הפרה ,מול הלומד הבונה.אני מתחברת למבנה.מבין מיישם תוצאה.תוצאת ההתקרבות לטוב למהות היא התשובה.כמה שיותר משפחה הפועלת ממהות,חברה הפועלת ממהות, זה הגדלת הטוב לקיומי.הפולמוס בין המדריכים,לוקח אותי לעומס,אני רוצה ללמד מאמון ,ובבטחון.לסמוך על בינת הלב.עבודת ההכרה לתקן ,לנקות את העומס ,לקדם את רגש הקיום.מתנה. תודה על קבלה והתקרבות ללימוד, ולמקדמים את הלימוד.במנוחה היום מההפרזות וההתרחקות משמירת כוחותי והתחזקות מלמידה,בחרתי להתחזק בכח של החלקים שלכם.תודה.
אני לומדת.עובדת על בניית הטוב לקיומי, ומודה.הרחבת הלומדים בארץ התפתחות טובה לנו ולכולנו.

אני לומדת.עובדת על בניית הטוב לקיומי, ומודה.הרחבת הלומדים בארץ התפתחות טובה לנו ולכולנו.

רונית, כתבת כל-כך יפה.

העיסוק הזה ב הפולמוס בין המדריכים_ באמת מיותר. זה לא העניין... _אני מתחברת למבנה_ , _בחרתי להתחזק בכח של החלקים - זה העיקר

הרחבת הלומדים בארץ התפתחות טובה לנו ולכולנו - כמה נכון.

תודה יעלי לה .האם את יודעת לכתוב לי על המבנים של ימימה כמו הבנה יישום תוצאה. מבין שומע עונה.רונית

וואו, איזו שאלה... איתגרת אותי... אני יכולה לדבר על זה שעות, אבל לכתוב בתמצות באופן מדויק - אתגר לא קטן. אנסה יותר מאוחר

אולי עוד מישהי רוצה לנסות להסביר? תעזרו לי בנות

אולי מישהי יודעת איך ימימה הגיעה לכל התאוריות או תובנות שלה?

אוקיי, אני מנסה לענות...

תודה יעלי לה .האם את יודעת לכתוב לי על המבנים של ימימה כמו הבנה יישום תוצאה. מבין שומע עונה.רונית

כמו כל המושגים של ימימה, גם המלה "מבנה" נושאת כל מיני משמעויות, שמובנות בהדרגה דרך היישום. זה בערך מה שאני מבינה על מבנה:

יש המבנה שאני בונה במלאכה שלי, כל מלאכה - הבנה יישום תוצאה - היא אבן בניין במבנה. אחרי זמן מסוים של לימוד ועומק מסוים של מלאכה המבנה כבר יותר חזק ויציב, הוא ממשיך לבנות את עצמו.

יש מבנים שהם כמו נוסחאות, צירוף של כלים שבסדר נכון מתפקדים יחד ככלי מורכב. לדוגמא, מבין שומע עונה_ , _ממתינה להבנתה תמצא תשובתה, קשובה ללבה תמצא הבנתה ועוד, בלי סוף. אלה הם תמצותים של מכלולים. ימימה אמרה (ואני מוצאת שזה נכון) שכל מבנה כזה נושא כוח לתיקון מסוים.

יש מבנים שהם בסיסיים, שאפשר "להלביש" עליהם כמעט את כל המבנים האחרים. לדוגמה, הבנה יישום תוצאה. זה מבנה שכל מלאכה אמורה להיות נושאת אותו, בנויה דרכו, כך שאפשר לראות אותו משתקף בה (מעֵבֶר למבנה הספציפי שאיתו תיקנתי במלאכה ספציפית).
עוד מבנים בסיסיים:
צורה-כוח-תנועה.
הכרת הטוב, הכרת המיותר, השלמה (כל חלק ניתן במבנה כזה, אם מנסים למצוא אותו בחלק זה עוזר להבין אותו ולמצוא בו את המבנים האחרים שניתנו ככלים מורכבים נושאי כוח לתיקון הספציפי הטמון בחלק)

טוב יש לי עוד המון מה לכתוב על מבנים אבל אני מרגישה שגם ככה אני נכנסת להעמקה שאולי לא מתאימה באינטרנט. (לא יודעת)

אולי מישהי יודעת איך ימימה הגיעה לכל התאוריות או תובנות שלה?

אני לא מתעסקת בזה כל-כך, כי הלימוד מבחינתי כל-כך מדויק ואמיתי שאין לי צורך לדעת. לא חושבת שיש למישהו תשובה חד משמעית על זה. אני יכולה לספר מה ששמעתי ולהשלים עם השערות שלי.
ימימה למדה פסיכולוגיה וחלק מהדברים שאובים משם, אבל השיטה עצמה שונה מפסיכולוגיה באופן בסיסי.
מספרים עליה שהיתה רוחנית מאוד כבר כילדה. המשפחה שלה הכירה במיוחדות שלה. כשהיו מנקים את הבית היא היתה יושבת על כסא באמצע ושרה. בדרך לביה"ס היתה מחלקת את האוכל שלה לעניים. אני משערת שנולדה עם רמה רוחנית גבוהה מאוד, נשמה גבוהה עם תפקיד לעזור בתיקון של עם-ישראל. אומרים שהיתה צדיקה, לצדיקים יש רוח הקודש ותקשורת מופלאה עם הקדוש-ברוך-הוא.
כשהיא נתנה את החלקים, זה לא בא מהשכל שלה. זה גם לא תקשור, כי בתקשור המתקשר כאילו "איננו" ומי שמדבר זו ה"יישות" המתוקשרת. אצל ימימה זה לא היה כך. ימימה היא זו שדיברה, אבל הדברים לא הגיעו ממנה. מאיפה? אומרים שישירות ממנו. בכמה חלקים שקיבלתי ימימה מתייחסת לזה באופן עקיף במלים "כתוב לי", וגם "אני לא רואה מלים אלא מבנים".

מקווה שתשובתי סיפקה אותך ושהייתי מדויקת...

עכשיו אני רואה שכתבת אצלי בדף אני יותר מתענינת ב{{}}מהות של הלימוד, מאין ימימה הגיעה לתובנות ולתאוריות

אז רציתי לומר שאין מבחינתי שום קשר בין המהות של הלימוד לבין מקור התובנות.
מהות הלימוד היא שחרור מהעומס ועשיית התיקון האישי בשמחה. מה זה משנה מאיפה.

תודה רבה.
מה זה משנה מאיפה.
לא משנה לי. יש אחרים שאותם זה מעניין.

הירהורים בימימה (כל מה שנכתב נכון למקום ולרגע של הכותב)

זיוף במובן הרגיל מתקשר אצלי להעמדת פנים מתקשר אצלי להעמדת פנים, שקר שזה נכוןאבל יש משמעות פנימית יותר שאפשר להתחבר אליה.
זיוף הבקשר של כלי נגינה. כשאתה שומע זיוף אתה "חווה" אותו ככזה, לא עובר דרך המקום השיכלי.
ברגישות אתה מזהה.
ובזיוף יש תחושה של פיספוס למטרה..עוד אוקטובה אחת למעלה
בקיום שלנו אנחנו אמורים לנגן..מה שנקרא לנגן ג'ז. כלומר, יש פה כמה חלקים. בוא נפרק את זה כמו שעון.
יש חלק של הכלי- כבני אדם אנחנו כלי למהות שלנו. אנחנו רוצים לנגן את המהות שלנו.
לנגן איתנו. ז"א, לחיות את החלק המהותי שלנו.
כאשר אנחנו לא חיים את המהות שלנו- אנחנו מזייפים.
חלק שני - בניגון יש הליכה לקראת, אין דיכוטומיה זיוף- ניגון.
יש יחסיות.
וזה חלק שני מורחב, גם בניגון יש יחסיות, כשאתה מתקדם בנגינה, ניגון בשבילך הוא ניגון כי התקדמת - אתה מזייף פחות.
למישהו אחר שיותר וותיק זה יכול להשמע כמו זיוף

הירהורים בימימה
אהבתי....מקסים....זה הביא לי הבנה שאת הזיוף חשים, זה לא שכלי, זה משתקף, וכל מה שעלינו לעשות זה להיות נוכחים זאת אומרת להיות שם, לזהות, וזהו.

הירהורים בימימה
באמת מקסים!
וכל מה שעלינו לעשות זה להיות נוכחים זאת אומרת להיות שם, לזהות, וזהו.

אולי התכוונת "להיות שם, לזהות ולהביא דיוק במקום"?

להיות שם, לזהות ולהביא דיוק במקום"?
הנוכחות היא הדיוק.

שליחה על ידי גלי* » 01 ינואר 2008, 16:02

מה אתם חושבים על תקופות בלימוד שבהן עובדים פחות? בחודשיים האחרונים אני עוברת תקופה מוזרה, כמעט בלי לפתוח מחברת ואפילו בלי להילחם בזה. מקבלת את זה כרגע, אבל שואלת את עצמי מה זה אומר? מה מצבי? איפה אני? אני ממשיכה ללכת לשיעורים, בשמחה אפילו, אבל במהלך השבוע לא עושה מלאכות בכלל. חושבת על זה, צופה, מתבוננת, לפעמים אפילו יש הבנות, אבל אין מלאכה יזומה, השקעה, פינוי זמן. מה דעתכן?

גם אני שואלת את עצמי לפעמים.
אני יודעת שזה קורה לכ----ל הלומדות שאני מכירה.
אני מקבלת את זה כטבעי, עובדת על חיזוק הרצון, יודעת שתיכף יבוא החלק שיעיר אותי - וזה אכן מה שקורה בסוף (מכירה את זה שאת מקבלת חלק ומרגישה שימימה מדברת אישית אלייך?)

הי יעלי וכותבות וקוראות.
עברו שבועיים,רק עכשו קראתי את תשובותיה של יעלילה.יעלי,תודה. אהבתי את ההשתדלות לשאלתי על מבנים.אשמח אם תרחיבי על צורה כוח תנועה.
מנסה לכתוב מלאכה לקידום הבנה.השבוע קניתי תכשיט,יקר יחסית.אני מזהה עומס אך לא הבנה מדוייקת.אני מזהה,עצב,מהירות,אולי רישומים,הילדה שטעתה,אני מתחמת,בוחרת לתקן מהמהות,קבלה,אהבהלעצמי,לתת לעצמי,יש קצת הקלה במערכת. להמתין לדרך , הדרך להתחזקות ולימוד להבנה חדשה לימוד הדיוק, המתנה,קבלה של הכאן ועכשו שלי,של לימוד הבנה,של תיקון.

שליחה על ידי גלי* » 03 ינואר 2008, 10:29

איך עובדים על חיזוק הרצון?
ועוד שאלה - האם את מאמינה שאנשים יכולים לעשות שינויים אמיתיים? מהותיים? היה לי וויכוח אתמול עם חבר שלומד קבלה, שטוען שע"פ הקבלה בבסיסנו לעולם נישאר אותו דבר ולא נוכל לשנות. זה קצת בלבל אותי, למרות שעמוק בפנים ברור לי שלא יכול להיות שזו אמת כי זה נורא מצמצם ומחליש. מצד שני, מה זה בכלל אופי? הרי זה חלק חייתי והעבודה שלנו פה היא לצמוח ממנו ולהתעלות. בקיצור... קצת התבלבלתי.

שליחה על ידי גלי* » 03 ינואר 2008, 10:30

_הי יעלי וכותבות וקוראות.
עברו שבועיים,רק עכשו קראתי את תשובותיה של יעלילה.יעלי,תודה. אהבתי את ההשתדלות לשאלתי על מבנים.אשמח אם תרחיבי על צורה כוח תנועה.
מנסה לכתוב מלאכה לקידום הבנה.השבוע קניתי תכשיט,יקר יחסית.אני מזהה עומס אך לא הבנה מדוייקת.אני מזהה,עצב,מהירות,אולי רישומים,הילדה שטעתה,אני מתחמת,בוחרת לתקן מהמהות,קבלה,אהבהלעצמי,לתת לעצמי,יש קצת הקלה במערכת. להמתין לדרך , הדרך להתחזקות ולימוד להבנה חדשה לימוד הדיוק, המתנה,קבלה של הכאן ועכשו שלי,של לימוד הבנה,של תיקון._

לא הצלחתי להבין איפה הבעיה. בזה שקנית תכשיט יקר? ולמה זו בעיה? מה הקשר בין זה לבין העומס שאת מרגישה? ניסיון למלא ריק?

אשמח אם תרחיבי על צורה כוח תנועה
גם אני אשמח... אבל אני צריכה ראש נקי כדי לנסח הסבר מדויק - וראש נקי זה מצרך קצת נדיר אצלי לאחרונה. אשתדל להגיע לזה מתישהו בקרוב...

איך עובדים על חיזוק הרצון?
מחיזוק הבינה. "הרצון הוא תנועה מכוח שבא מצורת האיזון" (רונית, הנה לך דוגמה למבנה כזה...) בין הבנה טובה ורגש טוב (כלומר בינה). ככל שהבינה יותר בנויה ויציבה, כך הרצון בינתי יותר, כך הוא נבנה ומתייצב בעצמו, מתקרב למידתו, לתיקונו -- וכך תנועתו יותר משפיעה.

ועוד שאלה - האם את מאמינה שאנשים יכולים לעשות שינויים אמיתיים? מהותיים? היה לי וויכוח אתמול עם חבר שלומד קבלה, שטוען שע"פ הקבלה בבסיסנו לעולם נישאר אותו דבר ולא נוכל לשנות. זה קצת בלבל אותי
אני אגיד לך איך אני מבינה את זה באופן אישי, וזו הבנה שלאו דווקא קשורה ללימוד של ימימה (אבל בוודאי מחוברת ללימוד ולא סותרת).
בבסיסנו ישנה המהות. המהות היא נצחית ובלתי משתנה. האדם בבסיסו הוא טוב וטהור ושום דבר לא יכול לשנות את זה, גם העומס הכי גדול שרשום על-גבי המהות הזאת וחוסם אותה לא יכול לשנות אותה או לעקור אותה חס ושלום מהאדם.
ודאי שאדם יכול לעשות שינויים מהותיים, אמיתיים, משמעותיים ב{{}}הנהגה שלו את עצמו. מה זה בכלל אופי? -- אוסף של תכונות, מידות, הנהגות, שנקבעות על-ידי המעשים, הדיבורים והמחשבות שאנו עושים, אומרים וחושבים בכל יום, בכל שעה ובכל דקה. "חלקיק שנייה של זמן ומעשה לא במידה נרשם כצומח לא במידה, עקום; בחלקיק של זמן מעשה במידה דרך לב מתחשב ומבין בבינה אשר לא שכח את הבריאה הפנימית יביא צמיחה של הצטברות ז"א צמיחה בפועל ענפים ופירות"... (אני לא בטוחה שזה הציטוט שחיפשתי, בכל אופן הוא מתאים)

_{לא הצלחתי להבין איפה הבעיה. בזה שקנית תכשיט יקר? ולמה זו בעיה? מה הקשר בין זה לבין העומס שאת מרגישה? ניסיון למלא ריק? - הי, זה לא משנה... התוכן של העומס לא משנה (גם לא לבעל העומס עצמו, קל וחומר לאחרים). משנה הזיהוי וההבנה שאפשר להביא במקום}

מכירה את זה שאת מקבלת חלק ומרגישה שימימה מדברת אישית אלייך?)
כן!כן! מכירה..

היום הייתה לי הבנה מהותית על הלימוד בשביל- משהו שהוא ידוע וברור- ובכל זאת היום כשהנתי שהלימוד הוא בשביל ההכרות שלי עם עצמי , הבנתי את זה בפנימיות אמיתית, זה עורר בי שמחה ענקית! על האפשרות, על קיומו של הלימוד על שאני בו..
כל הזמן הייתי בלימוד כדיי שיהיה לי קצת יותר קל בחיים, והדרך לכך היא גם הכרות איתי, ועם הילדה שבי, והיום פתאום זה נהיה המטרה- להכיר אותי. איזו מטרה משמחת.

.אני מזהה,עצב,מהירות,אולי רישומים,הילדה שטעתה,אני מתחמת,בוחרת לתקן מהמהות,קבלה,אהבהלעצמי,לתת לעצמי,יש קצת הקלה במערכת. להמתין לדרך , הדרך להתחזקות ולימוד להבנה
גלי יקרה זו מלאכה טובה ואמיתית, נראה שאת תלמידה שיודעת להעמיק בזיהוי ובתיחום.

הבנתי את זה בפנימיות אמיתית, זה עורר בי שמחה ענקית!

איזה יופי זה... אני מתרגשת... מזכיר לי הבנה קצת דומה שהיתה לי פעם על הלימוד, זוכרת איזה חיזוק אדיר זה נתן לי ברצון ללמוד. בכלל, יש רגעים כאלה של העמקה בהבנה שמעמיקים בבת אחת את כל המלאכה, היו לי כמה כאלה מאז תחילת הלימוד והם נחרתו לי חזק, אח"כ זה משפיע כמובן על כל היישום ועל התוצאות... תוצאות מתוצאות ודיוק בהתפשטותו... וואו! אין דרך לתאר את זה.

בקיצור - אשרייך