לידה ומריבה

[זה_קורה*]

א. מאז יום ה' אנחנו לא מדברים, למעט עיניינים טכניים שקשורים לילדים ולבית
ב. אני בסוף ההריון.
ג. לא בא לי אפילו שיהיה איתי בחדר לידה מרוב שאני כועסת עליו.
ד. אני זו שהתפרצתי עליו אחרי שהוא ממש הגזים
ה. איך אני מביאה חיים לתוך הסיטואציה הזו?

[זה_קורה*]

בערב שבת, קצת לפני שהיא נכנסה היינו כולם כבר מקולחים ולבושים.
הילדים שיחקו בסלון, באתי אליו ושאלתי אותו עם הוא רוצה קפה לפני שהוא הולך לתפילה, אמר שכן.
הכנתי לשנינו , הוא הגיע ישבנו במטבח בדממה מוחלטת.
הוא שותה אני בוהה בתה, סיים אמר תודה ושבת שלום לילדים והלך לתפילה.
המשכתי לשבת כמו פסל והייתי פשוט אומללה,
הגדול (בן 6) נכנס ושאל מה קרה לי ואמרתי לו שאני מאוד עצובה, שאל למה אמרתי לו שרבתי עם מישהו שאני מאוד אוהבת. שאל אם זה אבא, לא עניתי.
הלכתי למיטה, לא ערכתי שולחן ולא כלום פשוט לשכב ולבהות הם באו אלי כשהגדול מסביר לקטן שאני עצובה והם ישמחו אותי, ליטפו חיבקו וכששמעו את המפתח של אבא התחבאו כדי לעשות לו הפתעה.
חזר, צהלות שמחה והתרגשות ואני בקושי זזה.
ארוחת שבת נוראית, דווקא הילדים התנהגו לשם שינוי כמו מלאכים,
הגדול החליט לשיר מיליון שירים ואפילו פצח בריקודים ולקח איתו את אביו (ממני הוא לא ביקש כי אני כבר בקושי זזה..)
והתחיל במשחק שכול אחד בוחר שיר מהזמירון בעיניים עצומות וכך שרנו ושרנו.
גמרנו ממש מאוחר (בהתחשב בזה שמכניסים שבת מוקדם.)
הוא הלך להשכיב אותם ואני נשארתי לקרוא בסלון- תרגולת שבת רגילה, רק שבדר"כ אחרי שהוא נרדם איתם הוא מתעורר ובא להיות איתי בסלון ומדברים והפעם, איננו.
היום בצהריים שוב ישבתי לי בשקט ובדיכאון, שוב הוא שאל למה את עצובה? וענה לעצמו מיד.
אבא שאל מה אמרת? והוא אמר לו, אמא עצובה כי היא רבה עם מישהו שהיא אוהבת.
כמעט שלא החלפנו מילה הערב.

[פלוני_אלמונית*]

קראתי, מקווה שישתפר. לא יודעת כ"כ מה לכתוב לך אז לפחות מעתיקה את המרגיעון:

הכלי יכול להכיל ולשמור את תוכנו, ובכל זאת מתחדש מרגע לרגע, במיוחד באביב

[טדליק_נהנאנע*]

[אהבת_עולם*]

אולי כדאי שתספרי על מה הייתה המריבה, ועל היחסים שלכם בדרך כלל ובזמן האחרון בפרט, כדי שיוכלו פה לעזור ולכוון אותך.

רפואה שלמה ליחסים !
והצלחה בלידה !

[זה_קורה*]

איזה מין שם בחרתי לדף
לידה ומריבה נשמע כמו שם של רומן אידיוטי.
כמו המריבה שלנו.
אידיוטית

[פלוני_אלמונית*]

ואם את אמרת אדיוטית, אז נראה שפשוט לא אתם רבים, אלא ההורמונים שלכם- את עם סוף הריון והוא עם יותר מידי טסטוטסטרין- בשביל מריבה זה המתכון!

מקווה שתתגברו על המשבר הכי מהר שתוכלו...

[זה_קורה*]

ואם את אמרת אדיוטית, אז נראה שפשוט לא אתם רבים, אלא ההורמונים שלכם- את עם סוף הריון והוא עם יותר מידי טסטוטסטרין- בשביל מריבה זה המתכון!
לא תירוץ, ברור לי שזה יושב על משהו אחר, עמוק יותר.
על שיפוטיות וכו'
היה יום סביר מינוס.
אמשיך אח"כ

[מוריה*]

אתם נשמעים משפחה מאוד נחמדה. אפשר לבוא אליכם לאיזו שבת??
סוף הריון נעים לך

[מוריה*]

http://www.youtube.com/watch?v=[po]TVhYGhbN 1g[/po]

[זה_קורה*]

הוא הגיע הביתה.
דיברנו.
לא שיחה משהו, די מגעילה.
בכיתי המון, בסוף הוא אפילו הניח יד על הרגל שלי.
המון חוסר הבנה ביננו, המון שיפוטיות.
כול אחד מפענח מילים ,משפטים וטונים בדרך אחרת ובסוף פיצוץ.
תחושה שהריב נגמר ולא ניגמר, עדיין מאוכזבים אחד מהשני.
השאלה איך צומחים הלאה.
אנחנו נימצאים בטיפול אצל פסיכולוגית בגלל הבן שלנו, בינתיים יצא שהוא עוד לא התחיל בטיפול משלו
ואנחנו מפתחים קשרים הדוקים עם הפסיכולוגית.
(בגילנו, רווקה, מאותו מילייה חברתי, ישנה אפשרות לא הזויה כלל שהיא יצאה עם אחד מחברנו הקרובים
ואם היא לא יצאה היינו שמחים להכיר לה אותו. זה נשמע הזוי אבל כ"כ הגיוני בכ"ז דוסים.)
מחר פוגשים אותה, כולל הגננת שאלה טובה איך זה יעבור כשאנחנו ככה ביננו.

[פלוני_אלמונית*]

בהיריון חודש 7
בהיריון הקודם פשוט קמתי ועזבתי את הבית(וגם חזרתי),בהיריון הנוכחי ,עוברות הרבה מחשבות על פרידה גירושין
אבל מחזיקה חזק ומנסה לא לתת להורמונים שלי ולטסטטוסטורון שלו להשפיע.
פשוט לדבר לדבר ולדבר לשתף אותו בכל הרגשות שמציפים אותנו ,גם אם נראה שלא מחלחל מניסיון זה חודר אליהם
לראש.
בהצלחה
חיבוקים חמים

[זה_קורה*]

דיברנו עכשיו שוב, הילדים ראו סרט P-:
הוא אמר לי שהוא מאוד אוהב אותי, ושהוא נאוד פגוע.
התנצלתי , ברור לשנינו שזה יושב על משהו יותר עמוק ולא סתם הורמונים.
אמרתי לו שאין לי חשק ללדת. ז"א אני מאוד רוצה שיהיה בחוץ אבל עכשיו התווספה לסיטואציית הלידה העובדה שאני לא יודעת כבר מה אני רוצה ממנו בלידה.
באתי לפתח את זה ואז הגיעו הילדים שהסרט נגמר.
הוא עכשיו איתם בחוץ רוכבים על האופניים
הבעיה היא שכבר לא נדבר הערב, עד שנשכיב אותם אני צריכה לצאת.
אבל התקדמנו.
תודה על האזנה

[זה_קורה*]

טוב, השיחות משתפרות.
עדיין יש הרבה כאב,
אני מרגישה כאילו "הכול רגיל" אבל לא.
נראה לי שגם הוא מרגיש ככה.
אנחנו צריכים לנהל שיחה רצינית על הלידה ואיך אני\ הוא רוצים שהיא תהיה.
מדחיקה.

בהיריון הקודם פשוט קמתי ועזבתי את הבית(וגם חזרתי),
ואוו, ועכשיו שוב?
אני מפחדת לעזוב, אפילו לנסות, אולי דווקא הייתי צריכה לנסות כדי לרצות לחזור.
מצד שני מתרגלים לכול דבר, אז אולי זו לא שיטה.