לחיות סינרגיה

אנונימי

יומן אימון אולי גם קצת דף בלוג ו דף מוצנע

משתפת בתהליך של אימון סינרגיה,
דרך חדשה שעברתי השנה,אימון פשוט שמביא לתובנות עמוקות ,לפעמים מטלטלות בעוצמה גדולה.
השאלות:
מהו הרגש
מהי המחשבה מאחורי הרגש
היפוך
שתי הזמנות שעולות
הראשונה נותנת לראות את הכח של המחשבה בחיים
ההזמנה השניה מאפשרת לראות מעבר למחשבה.

_

כל אימון מביא אותי לעצמי ,נותן לי לראות אותי מחוץ לעצמי,לראות אותי ממקומות שהדהדו בכאב ויצרו מצבור של מחשבות,מחשבות שלקחו אותי עד עכשיו למחוזות של פחד,למחוזות של הימנעות,ממקומות חשוכים וכואבים,הייתי באַין.
לאחר שהתחלתי להתאמן גיליתי את ההזמנה שבאימון,את הכוח של המחשבה שטיפחתי בעצמי.גיליתי את האפשרות לראות את עצמי מתרחקת מהמחשבה,מתבוננת בה מחוץ לעצמי.לפעמים זה היה מפחיד,הייתי בטוחה שאני המחשבה,שאין כל הפרדה בינה לביני. וזה היה מבהיל,מאוד.
לאט לאט היו אימונים שהמחשבה נפרדה ממני עוד בתהליך האימון עצמו,זה היה משחרר והוליד אצלי שמחה גדולה,הייתי פורצת בצחוק גדול,חשה בהקלה,
נהנית להיות.חשה מוארת ומאושרת.

התחלתי לאמן חברים ומכרים,נפעמת מהכלי החדש,רואה את השינוי מתרחש לנגד עיני,איך ממקום של מצור,כאב ובלבול מגיעה בהדרגה ההארה.

אני לומדת לומר כל בוקר "כן" למה שיגיע היום,לכל מה שהיום הזה יביא,כל רגש,כל חוויה,הכול טוב ומדויק עבורי.
פעם מהפחד הייתה עולה בי התנגדות אפילו להקיץ בבוקר.פחדתי ממה שהיום הזה יביא איתו.
שלא אוכל להכיל אותו על התנסויותיו.חשבתי שאין בי כוחות.
לפעמים, אני עוד חושבת שאני חלשה וחסרת אונים,ואם אני מוכנה להיות מספיק כנה עם עצמי,אני שואלת:"ומה המחשבה שגורמת לי לחוש חלשה ?"
אני חשה חלשה שאני חושבת שאין בי כוחות להתמודד,שהמציאות גדולה עלי.אני זוכרת אנשים שנראו לי גדולים שנתנו לי לחוש קטנה וחסרת אונים,קטנה וחסרת ערך עצמי...היום אני מסתכלת ורואה שאף אחד בחוץ לא יכול לגרום לי להיות חלשה,רק המחשבה שלי יכולה לגרום לי להאמין שאני חלשה .לפעמים אני אפילו לא עושה אימון שלם,רק נותנת למחשבות לעבור דרכי.

מיום ליום אני רואה בילדי מראות מדהימות,הם משקפים לי קשת של תחושות ורגשות שפעם ייחסתי רק להם,"זה האופי שלו" "הוא כזה..." עכשיו אני רואה שכשהילד שלי מבולבל הוא משקף לי בלבול שיש בתוכי,שהילד שלי מתפרץ אני יכולה לראות כמה כעס אני עדיין נושאת,שהילד שלי קורן ביופי מופלא אני יכולה לומר לעצמי :"כמה אור ויופי יש בתוכי !"
כל מה שאני רואה נמצא בתוכי,כל מה שיש בתוכי מקרין החוצה ,תדר פוגש תדר,תדר מהדהד לתדר.אני יכולה להמשיך להיאחז בכל המחשבות המוכרות ואני יכולה לבחור לעצור,להתבונן ולחקור את המחשבות שעולות מכל רגש.

היה בי דפוס של האשמה עצמית,של חוסר קבלה והערכה עצמית,הסינרגיה מגלה לי כמה אור יש בתוכי,כמה כישרון שלא תלוי בשום דבר חיצוני,זה שם.אף אחד לא יכול לקחת את זה ממני,אני יכולה להאיר לעולם ,אני יכולה לתת מהמקום הזה ולהיטיב עם עצמי ועם הזולת,זאת שמחה גדולה עבורי,כמו מתנה גדולה שתמיד הייתה במדף גבוה בארון,היא חיכתה שאהיה מספיק גדולה להתגלות ,היא לא חדשה ,היא הייתה שם כל הזמן,רק אני לא ידעתי שמותר לי לפתוח ולראות,עכשיו אני פותחת בהתרגשות את העטיפה שכבר מתפוררת מכל השנים בהם האבק דבק בה,ומגלה בשמחה אוצר של אהבה.כל הזמן הזה היא הייתה מונחת שם,מזמן היא יכלה להיפתח,הייתה בי מחשבה שאני לא ראויה לה,שלא גדלתי מספיק.עכשיו היא שלי,ואין בי צער על ההמתנה,ההמתנה הפכה למתנה.

אימון
מה אני מרגישה עכשיו?
עצב,כאב.
מה המחשבה שמאחורי הכאב?
אני מרחיקה את עצמי מהאיש שלי וזה גורם לי לחוש אשמה
היפוך
אני מכאיבה לעצמי כשאני מאמינה למחשבה שאני מתרחקת מעצמי וזה גורם לי לחוש אשמה.
כלומר בכל פעם שאני מתרחקת מעצמי אני חשה אשמה על כל שהתרחקתי.
ההזמנה הראשונה,איפה אני פוגשת את המחשבהשגורמת כאב שכשאני מתרחקת מעצמי אני חשה אשמה.אז אני בהחלט רואה את זה עכשיו שאני רוצה להיות יותר ממוקדת בעבודה הרוחנית שלי ופחות זה קורה,אני רוצה לעשות כל יום מדיטציה,להתפלל בכוונה,לפעול גופנית-להכניס הליכה,בפועל אני לא עושה את זה וחשה אשמה.
ההזמנה השניה,אני מתבוננת בחלק הראשון של ההיפוך "אני מאמינה למחשבה שאני מתרחקת מעצמי" ואני יודעת שלעולם לא אתרחק מעצמי,זאת רק מחשבה.
אני רוצה לנצל יותר את ההזדמנות לחוות את עצמי בטוב,אני יודעת שמדיטציה,תפילה והליכה עוזרות לי בזה.
אם זאת רק מחשבה שאני מתרחקת מעצמי יש לי לראות שאני אחת,אין דרך בה באמת אתרחק מעצמי.

הרגש
שלווה
המחשבה מאחורי הרגש
אני חשה קרובה לעצמי ומודעת יותר ע"י האימון,אני יכולה תמיד להיות שלמה בחלקים השונים שבי.
היפוך
אני מביאה את עצמי לשלווה שאני מאמינה למחשבה שאני מתקרבת לעצמי ואני שלמה בחלקים השונים שבי.
ההזמנה הראשונה אני רואה את זה עכשיו באימונים שכשאני מאמינה למחשבה שאני מתקרבת לעצמי אני חשה שלווה
ההזמנה השנייה לראות שאני מתקרבת לעצמי,בוחרת בי כל יום מחדש.
למעשה אני לא חייבת להתאמן כדי לחוות את זה,האימון הוא רק אמצעי לראות,הקרבה לעצמי יכולה להיות תמידית.

סגו לה, תודה. זה מעניין מאוד.

האמת, זה מאוד מאוד מזכיר לי את העבודה של ביירון קייטי.
האם את מכירה?
ואם כן, איזה הבדלים בין השיטות את רואה?

מה שלא הבנתי, למה בחרת להתמקד ברגש 'שלווה'.
למשל, בשיטת 'העבודה' בוחרים לעבוד רק על דברים שמפריעים לנו. אם זה לא מפריע - לא צריך לעבוד על זה.
מה גם, שאיזה היפוך אפשר לעשות על שלווה? את הרי לא רוצה את ההפך משלווה?
וגם בדוגמא שהבאת לא הבנתי למה זה הפוך (לא ראיתי שעשית איזשהו היפוך).
או שבעצם, אולי לא הבנתי את המושג 'היפוך' כפי שאת משתמשת בו...

בשיטת 'העבודה' למשל, כשאומרים 'היפוך' מתכוונים להפוך את המשפט שאמרנו. לרוב מ'כן' ל'לא', מ'לא' ל'כן', או מ'הוא' ל'עצמי' וכד'.
למשל,
אם אני מאמינה במחשבה: 'הוא לא אוהב אותי'
אז יש אפשרות לפחות ל-3 היפוכים:
'הוא לא אוהב אותי' -> 'הוא כן אוהב אותי'. (מחפשים 3 דוגמאות שמוכיחות את זה)
'הוא לא אוהב אותי' -> 'אני לא אוהבת אותו' (מחפשים 3 דוגמאות שבהן זה מתבטא)
'הוא לא אוהב אותי' -> 'אני לא אוהבת את עצמי' (מחפשים 3 דוגמאות לכך שגם זה נכון)

וכך, ע"י ההיפוך, טוענים במודעות מחשבה חדשה, ורואים שהיא אמיתית לא פחות מהמחשבה המקורית שהאמנו בה. וכך מתערער האמון במחשבה המקורית.

(כל ההיפוך הזה ב'עבודה' בא אחרי כמה שאלות שבודקות את ודאות המחשבה שאנו מאמינים בה ואיך היא משפיעה על חיינו, אבל לא נכנסתי לזה עכשיו)

את השיטה שאת הבאת פחות הבנתי.
לא הבנתי למה צריך לעבוד על משהו טוב שכן עובד (למשל שלווה).
לא הבנתי למה צריך לעשות היפוך לשלווה. האם אני רוצה לערער את האמון במחשבה שמביאה אותי לשלווה?!

ובגדול, חסר לי חלקים בתמונה של השיטה שהבאת.

אשמח אם תרחיבי יותר, אם תעני לי על שאלותיי, ואם תתייחסי לשיטת 'העבודה' בהשוואה (בהנחה שאת מכירה אותה).

שלום לך פראית,
כן,אני מכירה את העבודה של ביירון קייטי ובהתחלה גם אני ניסיתי להשוות ולראות מה דומה ומה שונה,
אז יש כאן כמה דברים דומים,אבל למעשה האימון שונה לגמרי.
הוא שונה קודם כל מזה שהוא לא בא "לתקן"רגש קשה,לכן אפשר להתאמן על כל רגש,גם על שמחה,התרגשות ושלווה.

ההיפוך לא בא להפוך מכן ללא,אלא להפוך את המחשבה לעצמי,כלומר אין שום דבר בחוץ יש רק את הסינרגיה שלי עם עצמי.אם לדוגמה המחשבה היא "אני פוחדת להיות לבד כי כך אני חשה חסרת ערך" ההיפוך יהיה "אני מפחידה את עצמי כשאני מאמינה למחשבה שכשאני נמצאת עם עצמי אני לא מעריכה את עצמי" ואז מגיעה ההזמנה לראות מתי אני פוגשת בחיי את הפחד להיות עם עצמי,
ההזמנה השנייה מראה לי שאם זאת רק מחשבה שאני חסרת ערך כשאני עם עצמי,למעשה אני יכולה לראות את עצמי לבד,מלאה ולא תלויה באף אחד.

לא הקדשתי מחשבה עכשיו כי זה לא היה רגש שלי או של מישהו מולי,אבל מקווה שהבנת.

בגדול העיקרון של האימון הוא לחקור את המחשבה שעומדת מאחורי הרגש.

מה שכן השאלות שלך עוזרות לי לנסח ולהבהיר את עצמי כאן,אז אם משהו לא מובן,תשאלי.}

אני יודעת לבנות סביבי חומות,ממש גבוהות.אני יודעת גם ליצור תהומות עמוקות ונוראות ואח”כ לצלול לתוכן בעצמי,לגרד את האין תחתית וללטף לעצמי את האגו הפגוע....להיות צודקת מאוד ולהיות בטוחה שאת התהום העמוקה שחפרתי בעצמי בכלל הם שם בחוץ חפרו עם בולדוזר מתוחכם,
הי, תסתכלי,מתחת הציפורניים עוד יש אדמה....
האימון נותן לי להתבונן באצבעות היצירתיות שלי,לראות את המחשבות רבות ההוד שיצרתי בעצמי,לעמוד על סף התהום שחפרתי במו מחשבתי ,ולהתרחק בהדרגה,לוותר על מה שיכלתי להרוויח ,לתת לעצמי אהבה במקום רחמים ולנתב את היצירתיות שלי למקומות שבונים ומשמחים אותי.

אגב,זה לא שמילאתי את התהום,או שברתי את החומות המרשימות האלה,מי יודע,אולי עוד יתחשק לי פעם להתבצר או לצלול שוב...רק נראה לי שהביקור יהיה קצר יותר והרגש שיתלווה אליו יאחז בי ברכות ולא בטירוף ובכאב נוראי כמו שהכרתי.

לא הבנתי למה צריך לעבוד על משהו טוב שכן עובד (למשל שלווה).
כי הרעיון הוא, שאם רגש תלוי במחשבה,אז כשתבוא מחשבה חדשה יהיה רגש חדש,
ואם במקום לאהוב אני בעצמי אהבה,אז האהבה לא תלויה בשום מחשבה,היא פשוט שם

כדי להבין את התהליך אפשר לקרוא כאן

רגש
כעס
מה המחשבה שמאחורי הכעס? מה מכעיס אותי?
מכעיס אותי לראות את הילד שלי פוגע באחים שלו,מכעיס אותי לראות שהוא לא מייחס חשיבות לרגשותיהם.
מה מכעיס בזה?
מכעיס אותי שאין לי שליטה על זה שהוא פוגע באחיו,שהוא לא מתחשב ברגשותיהם
היפוך
אני מכעיסה את עצמי כשאני מאמינה למחשבה שאני פוגעת בעצמי ואין לי שליטה על זה ובכך אני לא מתחשבת ברגשותי.
קצת מורכב,אני מפשטת,
יש לי מחשבה שאני פוגעת בעצמי ואין לי שליטה על הפגיעה בי,בכך שאני פוגעת בעצמי אני לא מתחשבת בחלק מסויים שבי,ברגשות שלי.

הזמנה ראשונה יש לי מחשבה שלפעמים אני פוגעת בעצמי ללא שליטה,הכאב נגרם מכך שאני לא מתחשבת בחלק שבי שרוצה אותי מקבלת ומתחשבת.
אני רואה את זה בחיי שלמרות המודעות הגבוהה בה אני חיה אני מוצאת את עצמי כועסת בעוצמות שורפות,אני מודעת לפגיעה בכך לכאורה ללא שליטה ובכך אני פוגעת בתהליך הרוחני בו אני נמצאת,או יותר נכון חושבת שפוגעת בתהליך הזה.
הזמנה שנייה
אם זאת מחשבה שאני לא שולטת בהרס העצמי הזה אני יכולה לראות שלפעמים אני פוגעת בעצמי.
לראות בלי שיפוטיות ולחבק את עצמי,את החלק שנפגע בי.
להתבונן על המקום הזה,ולאהוב ולחבק את עצמי מהמקום האנושי הזה.
לדעת שלחוות חזק רגשות זה חלק מהדרך,אני לא עושה את זה כדי להכאיב לעצמי,
אני יכולה לסלוח לעצמי על זה ולחבק את ילדי שבבלבול שלו נתן לי לראות כמה אני לפעמים הולכת לאיבוד בעצמי.

תודה על התשובות ועל הפירוט.

בכל זאת, ההיפוכים נשמעים לי יותר מדי מסובכים, ואני לא מצליחה להבין מה הם אומרים.

היפוך כמו ב'עבודה': 'הוא לא מספיק מתחשב בי' -> 'אני לא מתחשבת בעצמי'
נשמע לי הרבה יותר ברור וקל לעבוד איתו.

וגם לו הייתי אומרת: 'אני פוגעת בעצמי כשאני מאמינה למחשבה שהוא לא מתחשב בי' - גם את זה הייתי מבינה. זו הבנה נוספת חשובה שנובעת מהמשפט המקורי.

לו נניח ניקח את הדוגמא שהבאת:
מכעיס אותי לראות את הילד שלי פוגע באחים שלו, מכעיס אותי לראות שהוא לא מייחס חשיבות לרגשותיהם.
אז אם הייתי רוצה לפעול בשיטה שאני מכירה, הייתי קודם כל מחלקת ת'משפט לשניים (לדעתי זה ממש מבלבל ובלתי אפשרי לעבוד על הכול ביחד. צריך לעבוד על משפט משפט):

מכעיס אותי לראות את הילד שלי פוגע באחים שלו
מכעיס אותי לראות שהוא לא מייחס חשיבות לרגשותיהם

עכשיו אם אעבוד על המשפט הראשון:
מכעיס אותי לראות את הילד שלי פוגע באחים שלו
אני יכולה להוציא מזה כמה היפוכים:

אני מכעיסה את עצמי כשאני רואה את עצמי פוגעת בעצמי.
אני מכעיסה את עצמי כשאני מאמינה למחשבה שהילד שלי פוגע באחים שלו.
אני מכעיסה את עצמי כשאני פוגעת בילדיי.

כאשר מחלקים את המשפט לחלקים, ומוצאים היפוכים לכל חלק - יותר קל להבין את התפיסות השגויות שלנו.
וגם את ההיפוכים יותר מועיל לדעתי לעשות כל היפוך בנפרד ולא לערבב אותם יחד.

במשפטים שאת הבאת, כאילו הורכבו כל ההיפוכים ביחד, ואת יודעת שהפוך של הפוך חוזר להיות ישר.

אם למשל יכולת להבין ש:
'אני מכעיסה את עצמי כשאני מאמינה למחשבה שהילד שלי פוגע באחים שלו' - זו הבנה חשובה.
וגם 'אני מכעיסה את עצמי כשאני פוגעת בעצמי' - גם זו הבנה חשובה.

אבל אם במקום שתי ההבנות החשובות האלה את משלבת את ההיפוכים ביחד ואומרת:
אני מכעיסה את עצמי כשאני מאמינה למחשבה שאני פוגעת בעצמי - בעצם איבדת את העוקץ של ההבנה. כי פה את כאילו אומרת שאת רק 'מאמינה למחשבה' שאת פוגעת בעצמך, ואבדה לך פה ההבנה שאת באמת פוגעת בעצמך.
הרי הכעס על ילדייך שפוגעים זה בזה היה יכול לעזור לך להבין שבעצם זה כעס על עצמך שאת פוגעת בעצמך, אבל אם את עושה היפוך שאומר שגם זו רק מחשבה, אז אבדה פה הבנה חשובה.
(ברור שאם המשפט המקורי היה 'אני פוגעת בעצמי' אז היה מקום לעשות היפוך ולומר 'אני מאמינה למחשבה שאני פוגעת בעצמי' - וכך לשחרר גם את זה. אבל הרי זו עבודה של שלבים, וכל הבנה מביאה הבנה נוספת... רק שלא כדאי אולי לבלבל בין ההבנות...)

אני מקווה שזה בסדר שכתבתי כאן את כל זה.
זה פשוט משום שראיתי שאני לא מצליחה להבין את המשפטים שהבאת, ולא הצלחתי לראות את עצמי עובדת עם משפטים כאלה.
ואני גם מאמינה בלעבוד 'על פשוט'.

אז או שאני אאיר לך כאן, או שאת תאירי לי (מוזמנת

), או ש.... שתינו נאיר לשתינו.

בנוסף, אשמח לשמוע עוד איך השיטה הזו השפיעה על חייך.

תודה לך,באמת עשיתי את האימונים האלה לא מספיק מדויק ואת עוזרת לי,אבל יש כאן משהו חשוב שאתיחס אליו.

אני מכעיסה את עצמי כשאני מאמינה למחשבה שאני פוגעת בעצמי - בעצם איבדת את העוקץ של ההבנה. כי פה את כאילו אומרת שאת רק 'מאמינה למחשבה' שאת פוגעת בעצמך, ואבדה לך פה ההבנה שאת באמת פוגעת בעצמך.

מה שבאמת מכעיס זו המחשבה.
ואת המחשבה אני רוצה לחקור.לכן שאני מבינה שכשאני מאמינה למחשבה שאני כועסת על עצמי כש...אני יכולה לראות את המחשבה מחוץ לעצמי.

החלוקה שלך של המשפט לשניים טובה,כי הרבה פעמים החיכוך בין שני חלקי המשפט הוא הגורם לכאב.
אז אני אנסה להמשיך ממה שהתחלת.

_מכעיס אותי לראות את הילד שלי פוגע באחים שלו
מכעיס אותי לראות שהוא לא מייחס חשיבות לרגשותיהם_

אני מתחילה אימון חדש ממה שסידרת לי,

רגש- כעס <-אגב כמעט תמיד כעס הוא למעשה כאב,הכעס רק הכיסוי לכאב גדול./>
מחשבה- אני כועסת שהילד שלי פוגע באחיו,אני חושבת שהוא לא מיחס חשיבות לרגשות שלהם וזה מכאיב לי

היפוך- אני מכעיסה את עצמי כשאני פוגעת בעצמי ואני לא מיחסת חשיבות לרגשותי ובכך אני מכאיבה לעצמי.

בהזמנה הראשונה אני רואה איפה יש זמנים שאני מאמינה למחשבה שאני פוגעת בעצמי ומתעלמת מהרגשות שלי,
אני לא אפרט אבל אני יכולה לראות את זה.

ההזמנה השניה,אני מתבוננת בזה שאני מאמינה למחשבה שאני פוגעת בעצמי (מסתכלת רק על החלק הראשון של המחשבה)
לראות שזאת מחשבה,אני לא באמת פוגעת בעצמי,

רגע,אני לא מגיעה להזמנות...אני צריכה לחשוב על זה.

בכל אופן תודה לך את ממקדת אותי.

מנסה שוב.
אגב הרבה אימונים אני מוצאת את עצמי בתהליך עושה רוורס וחוזרת כמה פעמים למחשבה עד שיורד אסימון.

_מכעיס אותי לראות את הילד שלי פוגע באחים שלו
מכעיס אותי לראות שהוא לא מייחס חשיבות לרגשותיהם_

מה זה אומר עלי,מה כל כך מכעיס בזה שהוא פוגע באחים שלו?שהוא לא רגיש לתחושות שלהם?
זה אומר עלי שאני נתתי לזה לקרות,שלא הייתי שם כדי למנוע את זה ,שאני לא נמצאת שם מספיק בנוכחות שלי לגונן עליהם.
שאני לא מספיק זמינה בשבילם!!!
זהו ! זה זה.

אני בהלם,הוא לא העיניין כאן.זה המקום שלי בשביל אחים שלו...

טוב,
הרגש כבר לא כעס,אלא כאב.

המחשבה שמכאיבה לי היא "אני לא מצליחה למנוע מילדי כאב כי אני לא מספיק זמינה בנוכחות שלי למענם"
או אם אפשט את זה ,גם כאני נוכחת פיזית אני לא נוכחת במלואי,עסוקה בטלפונים,מחשב,בישולים כביסות....ואז הם נפגעים.
יש לי מחשבה שאני אמורה למנוע מהם כאב ואני לא מונעת כי אני לא נוכחת.
יש שני חלקים למחשבה-אני אמורה למנוע כאב ואני לא מונעת
אני אמורה להיות נוכחת לגמרי ואני לא נוכחת.

המחשבה היא שאם אהיה נוכחת אוכל למנוע כאב

היפוך- אני מכאיבה לעצמי שאני מאמינה למחשבה שאם אהיה נוכחת במלואי אמנע מעצמי כאב.

ההזמנה כבר מתרחשת תוך כדי אימון,ברור לי איך אני מאמינה למחשבה הזאת,איך אני לא מצליחה להנות לגמרי כשאני יוצאת מהבית כי אני פוחדת שכך הם יפגעו (מדובר בילדים גדולים שיכולים להיות שעה-שעתיים לבד) איך אני לא מרשה לעצמי לצאת לחופשה עם בעלי כי אני חוששת שהם יהיו מסכנים בלעדי,ויש עוד דוגמאות.
והדבר שהכי אמיתי כאן הוא שאני כל הזמן במחשבה שאני לא באמת במלואי ,הייתי יכולה למצות את עצמי יותר,לצייר יותר להתתפלל יותר בכוונה ללמוד עוד דברים.
האמת היא שלהיות איתם זה להיות במלואי.

תודה שמיקדת אותי.

בוינה פראית,את תוכלי להיות מאמנת נהדרת

בוינה פראית,את תוכלי להיות מאמנת נהדרת

אני רואה את החקירה שלך, ולדעתי את עושה עבודה נפלאה

כשקראתי את המשפטים:
המחשבה שמכאיבה לי היא "אני לא מצליחה למנוע מילדי כאב כי אני לא מספיק זמינה בנוכחות שלי למענם"
ו-אני כל הזמן במחשבה שאני לא באמת במלואי

ראיתי כאן שתי אמונות שאני הייתי חוקרת:

אני צריכה למנוע מילדיי כאב. (אולי האמונה במחשבה הזאת גורמת לי כאב? האם זה באמת נכון שעליי למנוע מילדיי כאב? והאם אני באמת מסוגלת לעשות זאת כל הזמן?)
עליי להיות נוכחת במלואי בכל רגע. (אולי גם האמונה במחשבה הזו גורמת לי כאב? כשבעצם רוב הזמן לא מתממשת נוכחות מלאה, ואולי גם לא אפשרית בשבילי כרגע? ומי קבע שכך צריך להיות? ואולי אם אשחרר את האמונה במחשבה הזו, בדרישה הזו מעצמי, אוכל להיות פשוט מה שאני, נוכחת או לא נוכחת...?)

מצטערת שאני לא הולכת איתך לפי השלבים של השיטה, כי אני לא מכירה אותה ולא מספיק הבנתי.
אבל אני רק מעלה דברים שעולים בי כשאני קוראת.

כן,את צודקת,עשיתי את זה תוך כדי האימון.

_יש שני חלקים למחשבה-אני אמורה למנוע כאב ואני לא מונעת
אני אמורה להיות נוכחת לגמרי ואני לא נוכחת._

את ממש יודעת לדייק.

מזמינה אותך להתאמן גם.
(צריך למצוא זמן ששתינו על המחשב ואז נוכל להריץ שאלות ותשובות)

כן, בדיוק באתי לומר שאת ממילא התייחסת לדברים שהעליתי, אלא שאני ראיתי צורך למקד את ההבנות שלי.

לא כ"כ הייתה לי סבלנות להיכנס לקישור שהבאת, אבל ממה שאת מתארת, אני רואה שזה די דומה לשיטת 'העבודה'. ומכיוון שאני כבר מכירה את העבודה והיא עבדה בשבילי מאוד טוב, אז אני חושבת שדווקא יותר טוב בשבילי לעבוד איתה. (לא שאני עושה את זה כרגע. אחרי שנתיים איתה, לקחתי הפסקה לפרק זמן בלתי מוגבל. פשוט נמאס לי לקחת כל הזמן אחריות על המחשבות שלי. רציתי קצת לנוח...

)

האם את מכירה את 'העבודה' היטב?
אם כן, מדוע בחרת ב'סינרגיה' ולא ב'עבודה'? האם היא עובדת לך יותר טוב? במה?

יש לי את הספרים של ביירון קייטי,הראשון ןהשלישי,שקניתי נהניתי מהם ואפילו ניסיתי להתאמן,
ואז פשוט נרשמתי לקורס של סינרגיה ושם ממש התנסיתי באימונים בעלי עוצמות אנרגטיות חזקות מאוד,ראיתי מה קורה לי בעקבות כל אימון ואני יודעת שעבורי זאת עכשיו הדרך.
מה שמדהים בסינרגיה שאין כאן האשמה עצמית כמו שלפעמים חשתי בעבודה,יש התגלות ,תמיד אני יוצאת מהאימון עם תחושה של אור אינסופי שממלא אותי.אני מרגישה חיבור לאלוקי שבי דרך האימון-זה לא קרה לי בעבודה.
אני לא פוסלת את השיטה של ביירון קייטי,באמת אם ראית שזה טוב לך,אז אולי זאת הדרך שלך.
אני מרגישה שזכיתי ללמוד ממי שפיתחה את האימון של סינרגיה,שהיא בעצמה אישיות מעוררת השתאות-גם עליה כתוב באתר שקישרתי למעלה.

איזה יופי מה שאת מספרת.
אני תוהה למה את מתכוונת בעלי עוצמות אנרגטיות חזקות מאוד. כי חשבתי שזה בעיקר ברמה של הבנות ותובנות.
('עוצמות אנרגטיות' זה נשמע נהדר !)

מעניין, איזו 'האשמה עצמית' חשת בעבודה?
ואיך זה עובד אחרת בסינרגיה?

אשמח לשמוע על שינויים שקרו לך בחיים...

אני תוהה למה את מתכוונת בעלי עוצמות אנרגטיות חזקות מאוד. או,זה באמת מדהים,אני אנסה לספר במילים למרות שזה תמיד מצמצם את החוויה,
בכל פעם שאת נוכחת בזמן אימון,אפילו לא אימון שאת מאמנת או מתאמנת,האימון עובר דרכך.זה מדהים.
המאמנת והמתאמנת (במקרה שלנו היינו קבוצת נשים אבל אימנתי גם גברים) הן מראות אחת של השניה,זאת הסינרגיה.כשהמתאמנת חשה ערפול,פתאום המאמנת חשה אי בהירות בשאלות שלה.אם היא לוקחת את האימון לגמרי היא מקשיבה להדהוד הזה.שהמתאמנת חשה מצוקה,את יכולה לחוש פיזית את בית החזה נסגר ולהיות לגמרי עם התחושות האלו.
נכון דיברתי על רגע מסוים בו יש תחושה "שיורד אסימון" אין לך מושג איזו הקלה ושמחה יש ברגע הזה,פעמים רבות הייתי עם דמעות בעיניים באימונים שצפיתי.וכמובן גם באימונים שחוויתי שהתאמנתי או אימנתי.

הסינרגיה נותנת לי לחוות את ההשתקפות הזאת בכל מה שנמצא מולי,הילדים, נהג האוטובוס,גיסתי,חברות,בעלי כל מי שמולי מהדהד לי חלק שנמצא בתוכי.

אני מתקשה לענות לך על העבודה,אני חושבת שזה לא יהיה הוגן מצידי להשוות או להתייחס כי לא הייתי מספיק בתוך זה כמו בסינרגיה.
אז אני מרגישה שאין לי מספיק חווית אימון כדי לכתוב משהו משמעותי,שוב,אני לא פוסלת את זה ,פשוט גיליתי משהו שטוב לי ועכשיו לא משנה לי מה קורה בשיטות אחרות.

אימון

רגש: כעס

מחשבה:אני כועסת על עצמי שאני לא מספיק בעשייה,שאני נופלת לחולשה ועייפות כל פעם שאני רוצה לעשות משהו.
מה מכעיס בזה?
אני לא עושה מה שאני צריכה לעשות,יש בידי לשפר את המקום שלי ואני נופלת לעצלות.
מה זה אומר עלי?-שאני עצלה,שיש לי אפשרות לחיות יותר טוב ואני לא לוקחת את האפשרות הזאת
אני מפספסת,מחמיצה,לא נמצאת מספיק במקום של עשיה בריאה.
מחדדת את המחשבה:"אני כועסת על עצמי שאני לא עושה מספיק ובגלל זה מחמיצה חיים בריאים יותר.
המחשבה שלי היא-"כשאני לא חיה עשייה אני מחמיצה חיים בריאים"
היפוך:"אני מכעיסה את עצמי שאני מאמינה למחשבה שאני לא חיה עשייה ולכן אני מחמיצה את ההזדמנות להבריא את עצמי"
אני עוד מחוברת למחשבה ומתקשה לראות אותי בלעדיה,
אני תפוסה באמונה שחיים בריאים הם חיים של עשייה.
ואני רואה את זה בהאשמה העצמית שלי בכל פעם שאני נמצאת רק ברוח ולא בעשיה.
המחשבה הזאת נותנת לי לחוש אשמה.
בלי המחשבה הזאת אני יכולה לשמוח בחיי הרוח העשירים שלי,אבל כשאני תפוסה במחשבה שבלי עשייה קונקרטית אני לא שווה,אז גם חיי הרוח שלי מתכווצים.
ההזמנה השניה באה להראות לי מה קורה כשאני מאמינה שאני לא חיה עשייה.

חוזרת לתחילת האימון,

מה מונע ממני "לעשות"? מה קשה לי בעשייה?

זה נראה לי "גדול עלי" ,זה מפחיד אותי.זה נראה לי יותר מידי אז אני מבינה שבמילא לא אצליח לעשות הכל ואז אני לא עושה כלום.-מה שמוביל לרגשי אשמה וכאב.

אולי הכל מגיע ממחשבה ראשונית שאני חלשה.
שאין לי כוח.

רגש:כאב
מחשבה:כואב לי שאני חשה חלשה, ויש בי רגשות אשמה שאני לא מתפקדת טוב יותר.
היפוך:אני מכאיבה לעצמי שאני מאמינה למחשבה שאני חלשה,ואני רוצה להיות מי שאני לא,ומאשימה את עצמי שאני אני.
אני יכולה לראות את זה בעבודה ,בבית,בילדות שלי...
ההזמנה השנייה,מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה שאני חלשה?
ומה קורה שאני יודעת שזאת רק מחשבה,כי באמת אני אישה חזקה,יש לי עוצמות והמון כוח,רק כשאני מאמינה למחשבה שאני חלשה אני באמת נחלשת.

אני יכולה לראות את העוצמה שלי בזולת ,במקומות שנעזרים בי,בגוף שלי שיודע גם להיות לגמרי,נוכח בתנועה.

תודה לך ה' על התובנות.

אני ממשיכה לקרוא אותך בעניין. איזו עבודת עומק !

בנוסף, אשמח להבין יותר מה זה ה'הזמנות' הללו, ולמה קוראים להן הזמנות.

(דרך אגב, בזכותך, חזרתי היום לעשות משהו של 'העבודה' אחרי שהרבה זמן לא נגעתי בזה. אז תודה.)

איזה התמדה פראית,אף אחד לא נכנס חוץ ממך לדף שלי(או שנכנס וברח) ואת עדיין איתי,אז תודה לך!
אגב באופן מפתיע לא משנה לי שאני כותבת לעצמי,אולי דווקא ככה אני יכולה להיות ישרה עם עצמי ולחשוף את המקומות שכואבים.

אשמח להבין יותר מה זה ה'הזמנות' הללו, ולמה קוראים להן הזמנות.

ההזמנות כמו שהן נשמעות מזמינות אותי לראות שני דברים
1) מה קורה לי שהמחשבה מנהלת אותי,איך אני רואה את המחשבה בחיים שלי.
2) מה אני יכולה לראות שהוא מעבר,מה אהיה בלי המחשבה.
והשכלול של ההזמנה השניה,זה משהו חדש באימון,להתבונן רק בחלק הראשון של המחשבה ומזה כבר עולים דברים מעניינים.

בד"כ ההזמנה זה הזמן שבו באימון משתנה משהו בתדר של המתאמן והמאמן,יש איזו רווחה גדולה,הנשימה זורמת אחרת,יותר משוחררת,
יש תחושה של שמחה פנימית שממלאת את הנשמה.

אבל מזמינה אותך שוב לקרוא בקישור ששמתי למעלה(לא בראש הדף,קצת יותר למטה),הדברים כתובים שם ע"י מי שפיתחה את השיטה והיא כותבת יפה.

מעתיקה מתוך האתר של סינרגיה:

סינרגיה היא תהליך רוחני המתרחש כאשר שתי האנרגיות או יותר, נפגשות ומאפשרות דרך התבוננות ברגשות , ולגלות האחת דרך השנייה מי הן.

בסינרגיה אנו ”נזכרים“ האחד בזכות האחר מי אנחנו באמת.

רק בנוכחותה של אנרגיה אחרת והאור שהיא מביאה, אני יכולה לחיות את המהות האמיתית שלי.

רק דרכה אני יכולה לראות את ההבדל שבין מי שהתרגלתי לחשוב שאני, לבין מי שאני באמת.*

מגלה איך כוחות ההילינג שבי חוברים לסינרגיה,
פתאום אין צורך חיצוני תמידי במשוב,הוא לא נעלם לגמרי,הרצון בהערכה אלא שהוא מאוד הצטצם לאיש שלי,למשפחה המצומצמת.פחות רוצה לרצות,פחות מתאמצת לקבל אישור מהסביבה.
מגלה גם דרך ההילינג כמה כוחות יש לנשמה,ברגע שהיא מתחברת לאחד,למקור האינסופי היא בעצמה אינסופית.
ואז אני מגלה שאפשר לשנות מציאות רק ע"י התכווננות ותפילה.
עוזר לוותר על הרבה פחדים ולקבל בטחון במה שאלוקים מזמן לי.
פתאום יש דרך חדשה ,שמסוגלת לקחת אותי לכל מקום שאבחר.
וזה מדהים ומפחיד...
הגעתי היום לטרמפיאדה,היא הייתה עמוסה לעייפה באנשים שרוצים להגיע הביתה,"40 דקות אני כאן,אומרת לי הבחורה שעומדת ליד העץ."
"אה,עכשיו הם יגיעו," אני אומרת לה,
"שלשה רכבים אחד אחרי השני ואנחנו כולנו מגיעים הביתה"
כן,בטח... היא עונה בפקפוק
אבל זה בדיוק מה שהיה.
שלושה רכבים.
הגענו ביחד הביתה כולנו.

ועכשיו שאני מגלה שאני יכולה לגרום לדברים לקרות,אני לא מעיזה לבקש שפע....
מוזר.

שוב חוויה מהטרמפיאדה,
אני מגיעה וחושבת לעצמי : "תיכף מגיע טרמפ עם מוסיקה טובה"
עוצר רכב,אני נכנסת ומזהה דיסק מוכר,חייכתי לעצמי ,"תודה !"

לאיש יש תקופה עמוסה בעבודה,אני מרגישה שגם שהוא נמצא הוא לא נוכח.
כמעט חוזרת לדפוס שאני מכירה,התקרבנות,האשמה,תחושת בדידות.
אחרי אימון אני מבינה שאני לא חייבת להמשיך במחשבות האלה,הן השפיעו עלי לא טוב עד עכשיו.
מחליטה לעטוף אותו באור ותמיכה,לשמוח שהוא עובד,שהוא משתדל למען הפרנסה של המשפחה.
מתפללת שיצליח ויהנה ממה שהוא עושה.
איזו תחושת שחרור.
לא איבדתי אותו,לא איבדתי אותי.
נותנת לו לצמוח בדרכו מתוך כך צומחת בעצמי.

יום לפני פתיחת שנה,אני עם פרפרים בבטן לחץ ומועקה גדולה,
מנסה לכוון את עצמי לאימון.
רגש:פחד,לחץ
מחשבה:אני מפחדת מההתמודדות שתתחיל מחר,מכניסה למערכת שאני לא מרגישה שייכת לה,מכניסת הילדים שלי למערכות לימוד שאני לא בטוחה שייטיבו איתם...
מה מפחיד בזה?
שאני וילדי נחוש לא שייכים,שנתמודד עם קשיים שלא מתאימים ליכולות שלנו.
היפוך : אני מפחידה את עצמי שאני מאמינה למחשבה שאין לי כוחות להתמודד עם קשיים ושאי ההתמודדות גורמת לי לחוש לא שייכת.
ההזמנה הראשונה מראה לי שהרבה פעמים אני נמנעת מהתמודדות כי אני חושבת שאין בי כוחות ובגלל זה אני מוציאה את עצמי ממצבים חברתיים.בהם אני חושבת שההערכה שלי נמדדת ע"פ הצלחה.
ההזמנה השניה מראה לי שזאת רק מחשבה שאין בי כוחות להתמודד (או לילדי) באמת יש בי כוחות שאני לא נותנת להם מספיק ביטוי,והם גדולים וטובים.

קצת נרגעתי...
(אז למה עכשיו עולות לי דמעות לעיניים??)

הי,תודה לכן על החיבוקים !

חוזרת לאימון הקודם,
רק היתה שם מחשבה שאין לי כוחות למציאות הזאת.
זאת רק מחשבה,
שמגמדת אותי.
נפתחה השנה,מלווה בקושי רב,בהתמודדויות לא פשוטות.
אבל אני בתוך זה.
ויש לי כוחות לזה.
לא קיבלתי דבר שמעבר ליכולות שלי.
תודה לאל.

סגולה, דף נהדר !
לא בדיוק הבנתי איך את עושה את ההיפוך , אבל הוא נשמע טוב. (אולי בהמשך אבין יותר).
לגמרי לגמרי מזדהה עם הפוסט האחרון שלך.
אלה המילים שלי לעצמי,
רק אומץ ואמונה - זה כל מה שאנחנו צריכות, והכל כבר יסתדר מעצמו.

חמו מה,תודה על הפרגון והתמיכה.
מחדדת את ההיפוך של סינרגיה:
ממשהו שקורה מחוץ אלי ההיפוך מחזיר את המחשבה שיצרתי (בעצמי) חזרה אלי.
אם מישהו הכעיס אותי בהיפוך אני מגלה את המחשבה שמאחורי הכעס שלי
למשל אם נלך לאימון האחרון,המחשבה היתה:
אני מפחדת מההתמודדות שתתחיל מחר....
וההיפוך הוא-
אני מפחידה את עצמי שאני מאמינה למחשבה שאין לי כוחות להתמודד
מפחד מהמציאות ההיפוך מראה לי שאני מפחידה את עצמי שאני מאמינה למחשבה ש...
מקווה שאני מובנת,אבל הדרך הכי טובה להבין את זה היא להתאמן(יש לך את המייל שלי אם את רוצה

)

סוכות,מזג אויר מעורפל אפרפר,מידי פעם מטפטף,
משהו מעיק עלי,אני מרגישה התנגדות שדורשת חקירה.
מזמינה את עצמי לאימון.

רגש כעס,אי שקט
מחשבה אני חושבת שלכמה מהאנשים הקרובים אלי יש כעס לא מוצדק עלי,אני חושבת שלא מכבדים בחירות שלי ומכניסים אותי למקום של שליטה (עלי ועל משפחתי)
<החגים כאן ואיתם מטענים משפחתיים רגשיים/>
היפוך אני מכעיסה את עצמי שאני מאמינה למחשבה שאני לא מכבדת את הבחירות שלי ,שאין לי בחירה אמיתית.(במקום השליטה שאני חושבת שאני נמצאת בתוכה)

לא בטוחה באימון,
אשלח מייל למורה שלי ובנתיים אנסה לחקור שוב את המחשבה.

מנסה לקחת את האימון למקום אחר,
רגש - עצב,תסכול

מחשבה - אני מושפעת מאנרגיה שלילית של אנשים שקרובים אלי,לא מצליחה לנתק את עצמי מהשדר שאני מקבלת מהם (אמא וידיד)
או אולי,אני חושבת שיש לי אחריות על מה שאחרים חושבים\מרגישים.

היפוך- אני מצערת את עצמי שאני מאמינה למחשבה שאני לא יכולה להנתק ממחשבות שליליות שלי.

לוקחת עוד זמן להתבוננות לפני שאמשיך להזמנות.

חוזרת למחשבה,

אני חושבת שיש לי אחריות על מה שאחרים חושבים
מה מתסכל בזה? שאני חושבת שמשהו אצלי לא בסדר אם מישהו לידי כועס,בטח עשיתי משהו לא טוב...
מה שאומר שאני לא בסדר
וזה מה שמתסכל אותי,ששוב ושוב אני חוזרת למקום הזה בו אני "לא בסדר" למרות שאני משתדלת להיות בסדר,תמיד קורה משהו שמוכיח לי כמה אני בסופו של דבר לא בסדר.

וזאת לא המציאות,זאת מחשבה רבת משקל שאני נושאת שנים רבות,והיא מתפעלת אותי ומכבידה עלי.

ואני יכולה לראות שזאת רק מחשבה,זאת לא אני !!

בסדר הוא מושג יחסי,אני לא יכולה להיות "לא בסדר" אם לא חשבתי והזדהתי עם המחשבה שאני לא בסדר.

בלי המחשבה הזאת אני אהיה הרבה יותר קלילה ומשוחררת.

בלי המחשבה הזאת אני אוכל לראות את האור המיוחד שלי.והוא יקרין החוצה עד שהסובבים אותי יחושו בו ויהנו ממנו.

<אפילו אמא שלי.../>

זאת מחשבה שקשה להפרד ממנה,הלוואי ויהיו לי כוחות לוותר עליה,לגמרי.

נכנסתי להציץ בתהליך היפה שאת חולקת כאן

ורציתי להציע או סתם להתפלסף קצת - כדי שהקלילות תהיה אפשרית ויותר קלילה

את השמטת "עד ש.." (ואולי החלפתו ב"גם") מן המשפט האחרון שבהודעה שמעלי......

נזכרתי בברכה שלפני כמה שנים חשבתי עליה כשניסיתי למצוא איזה איחול מוצלח לעצמי בפתח חגי תשרי - הדבר הכי שזכור לי מזה היה שחשבתי על הטבע ומהלכיו בעונה זו -
השלכת - הובילה אותי אל הברכה של "השלת המיותר" אל הרעיון שכל מה שאני לא באמת ניזונה ממנו באופן מצמיח ומחייה - כמו עץ -פשוט ינשור ממני - באותה הקלילות והטבעיות עם הגרוויטציה הטבעית שסביב - כמו שהעלים עושים בסתו.
וזה נשאר איתי מאז

לילה טוב מלא שקט וקסם
תודה

כרמי ה ,תודה על התגובה,
אני בשלכת לא רואה ויתור על משהו מיותר אלא הזדמנות להתמלאות והתחדשות-שכל אביב מפעימה אותי מחדש,ממש נס איך מעץ שנראה בלי כל חיות פורץ לבלוב חי ושמח,
באמת הלוואי עלי

.

לא הצלחתי להבין את ההערה שלך,אולי תצטטי לי,למה התכוונת. (קראתי שוב והמילים שלי הן בדיוק מה שהתכוונתי)

"בלי המחשבה הזו אני אוכל לראות את האור המיוחד שלי. והוא יקרין החוצה עד שהסובבים אותי יחושו בו ויהנו ממנו."

המילה עד ש... שמה את הנאת הסובבים מאורך כסוג של תנאי או מדד לעוצמת הקרנת האור שלך.

כשאת אומרת "הוא יקרין החוצה גם שהסובבים אותי יחושו בו ויהנו ממנו" את פותחת אפשרות של נתינה מתוכך שאינה נמדדת ב"אם" כזה או אחר שאינה עומדת כתנאי למשהו אחר...
השפעתך על הסביבה נמצאת מעצם היותך כפי שאת בסביבתך, עם השינויים התמידיים בתדר ובעוצמת האור
אין גבול - לא עליון ולא תחתון להשפעה או לנוכחות הזו - היא פשוט נמצאת
כל הזמן בשינוי

מקווה שהסברתי את עצמי יותר טוב
וגם אם לא - מה שחשוב היא הבנתך שלך את עצמך, אני רק אורחת .הי?

אורחת רצויה ביותר

לא הכל הבנתי,
אבל חיזקת אצלי גם ידע קיים (שאני לפעמים שוכחת...)

_עם השינויים התמידיים בתדר ובעוצמת האור
אין גבול - לא עליון ולא תחתון להשפעה או לנוכחות הזו - היא פשוט נמצאת
כל הזמן בשינוי_

תודה.

מוסיפה את התשובה שקיבלתי במייל מהמורה שלי
...יקרה
את מנסה להתגבר על המחשבה ולדמיין אייך יראו החיים שלך בלעדיה
זה "לא להיות"
לחשוב על מה יהיה כש ומה יהיה בלי
רק תתבונני. תעשי את זה באיטיות, תרשי לך להרגיש את המחשבה ותסתכלי עליה
רק תראי מה היא עושה לך
שוב ושוב וכמה פעמים שצריך, עד שתדעי שלא נדרש יותר, אין לזה משמעות
זו משמעת שיש בה יופי
אני מקשיבה כך לנשמה שלי ולא למיינד,
מחשבה חולפת
נשמה לא
שווה
אוהבת
שלך

יש איזה תיקון שרודף אותי שנים רבות,אתאר אותו ואנסה לחקור ולהתאמן.
מציאות יומיומית רגילה ואז בבת אחת הצפה של קשיים גדולים מתחומים שונים.
אני חשה שמכיוון שיש כמה מוקדים בו זמנית אין לי יכולת להכיל את הקושי הזה.
אני נכנסת ליאוש שמביא אותי למין שיתוק בעשייה.

היום זה התעורר שוב לא אפרט כי יש כאן נושאים אישיים אבל אציין שמגוון התחומים גדול החל מקשיים כלכליים עצומים עד לבעיות רגשיות קשות של אחד הילדים ובתוך כל אלה עבודה תובענית,הריון ו...מה עוד?
אוףףףף

טוב,נתחיל.
קודם כל היום למרות ההצפה,אני פתאום מתעוררת לראות שאני במצב מוכר,זה לא סתם.
זה שיעור שאני עוברת.
והידיעה הזאת קצת מעודדת,כי עד עכשיו הייתי עסוקה לראות כמה קשה לי ולא לראות את המכלול,את השיעור.
יש לי הבנה נוספת שאין כאן בעיה גדולה אלא כמה בעיות שאני צריכה להתייחס אליהן , לכל בעיה התיחסות בשיטת ה"פרה פרה".
אני יוצאת מנקודת ההנחה שלכל בעיה יש פיתרון גם אם הוא לא ידוע לי כרגע (כמו הבעיה הכלכלית)
לפעמים הפיתרון הוא להניח,שלא צריך פעולה גדולה אלא לתת לדברים לקרות ולא לפחד ממה שיבוא (התנהלות משפטית,עיקולים וכדו')

רגש פחד
מחשבה אני פוחדת ממציאות שאני לא מכירה ומבהילה אותי
היפוך אני מפחידה את עצמי כשאני מאמינה למחשבה שיש בי חלקים שאני לא מכירה והם מבהילים אותי.
המממ...מעניין.
לוקחת זמן להתבוננות.

ההזמנה הראשונה,אני מתבוננת איך המחשבה הזאת ניהלה אותי עד עכשיו,הפחד ממשהו שנמצא בתוכי ומבהיל אותי משום שאיני מכירה אותו.
כמה פעמים חסמתי את עצמי מהתנסות חדשה רק כי חששתי ממשהו שאני לא מכירה.
או יותר מזה חששתי לגלות כוחות שנמצאים בי.

ההזמנה השניה באה להראות לי שכדאי לי לנסות לגלות את הכוחות המפחידים האלו,לגלות את היתרון שלהם.

שלווה ממלאת אותי עכשיו.

יש בי רצון לתעד תהליך,או חלקו של תהליך שאני עוברת,חלקו מושפע בוודאי מהסינרגיה וחלקו איך לומר...חסד אלוהי.
אני נמצאת עכשיו בתקופה טובה,שיש בה קשיים רבים.אבל התחושה שאני אחוזה בה היא שאני עטופה בחסד.
והחסד הזה מעורר אותי להודיה עמוקה,הולכת לישון מתוך הודיה,
מתעוררת (לרוב) עם הודיה
וכל הזמן הזה עטופה באהבה וחסד.
מרגישה שבהריון הזה אני מולידה מעצמי משהו חדש וטוב,עם הרבה אמונה ושלווה.
ורוצה שזה ימשך,כמו חוט של חסד ויעטוף אותי כל הימים.
ימים רבים הייתי בתחינה,ברצון לשינוי,וחלקו מתרחש ועם חלקו אני משלימה ובוחרת להיות בלי להלחם.
ומה שהכי משמח זה המקום בו אני אהובה ורצויה לאיש ולעצמי.
כאילו שאם יש אהבה,אני יכולה להכיל הכל.
רק לדעת שיש בי טוב,שהוא גלוי ונראה.
ואז גם הנסתר כמעט גלוי.
והידיעה שהוא שם מתחזקת.
נותנת לעצמי אמונה במה שאני באור הטוב הזה שעובר דרכי.
במתנת הריפוי והשינוי שאני מתעוררת אליה לאט ומאמינה בה,בעצמי.
להבין שהאלוקות עוברת גם דרכי.
וכל העיניין שלי הוא להביא ממנה לסובבים אותי,לילדי,לאישי וליקרים לי.
אני אוספת סביבי אנשים טובים שתומכים ומאפשרים לי לעבור דרכם.
וזאת מתנה גדולה.

איזה יופי, אשרייך, אשה אהובה

יפה יפה
נראה שאת בהחלט במקום טוב @} @} @}

תודה יקרות !
<תמיד בדף הזה יש לי תחושה שאני כותבת לעצמי,אז תודה שאתן מקשיבות/>

קוראת ומחבקת.

ייתכן ותשמחו מאוד להאזין בקשב רב ל- ג'ידו קרישנמורטי
זהו דף של "סדרות" וידאו, שבו לחיצה על PlayAll ליד כל סידרה ינגן את הוידאו שבה.
קרישנמורטי עזר לי להבין את הקונפליקטים שבי, את הפחדים, ואת כל האובססיות שלי, וכמה קל לשנות הכל!

זה לא שיכלי \ פסיכולוגי \ אינטלקטואלי, זה הדבר האמיתי.
הלוואי שזה יעזור גם לך!

פלוני,תודה על הקישור לצערי האנגלית שלי לא מספיק טובה להבין את ההודי הנחמד הזה.
אבל-
קיבלתי קישור מדובשנית אחת מהאתר לשיעור מדהים על כח המחשבה,ואמנם הוא ארוך מאוד אבל ממש נהניתי,
אז זה בשביל מי שיש לו זמן פנוי (או לשמוע בחלקים כמו שאני עשיתי)
com]כח המחשבה-יובל דיין content[/po]&task=view&id=845&Itemid

מתלבטת אם לשפוך ולשתף....מקסימום נכתוב בלי לשלוח...העיקר לעבד את הקושי,להוציא משהו מהבלבול והכאב.
טוב,
אז ככה,היום האיש סיפר שיש סיכוי שיאלץ לעזוב את מקום העבודה (לא מבחירה...)
גם ככה המצב הכלכלי מורכב,יש חובות שתלויים ועומדים,יש חשבונות שלא תמיד משולמים.
היתה לי דווקא תחושה שמשהו משתנה וזז לטובה,ששפע גדול יגיע בקרוב מאוד.
ופתאום אני מוצאת את עצמי חסרת אמונה...נבהלת.
כאילו שיכולים לקרות רק תרחישים גרועים.
מנסה לחשוב על אימון ועולה בי התנגדות,לא רוצה להתמקד במחשבה אחת,כי אני מוצפת מחשבות.
מה יקרה אם...
מה יהיה כש...
והלידה המתקרבת....רציתי קצת להרפות ולהוריד מינון של עבודה ועכשיו אני רק חושבת על עוד הכנסה אם אעבוד גם ב...וגם ב...
<ולכמה חלקים אני אתפרק בסוף???..../>
רוצה להתחבר לאמונה תמימה ופשוטה.
האימון פתאום לוקח לי את זה...

טוב,ננסה ונראה מה יגיע.
רגש - פחד
מחשבה - אני מפחדת מכך שאני לא סומכת על האיש שישפיע ויפרנס וזה יכניס אותי למקום לא טוב עבורי בו אני נאלצת לקחת את תפקיד המפרנסת.
היפוך - אני מפחידה את עצמי כשאני מאמינה למחשבה שאני לא סומכת על עצמי שאשפיע טוב על עצמי ואאלץ להיות לא מדויקת עם היעוד שלי בעיני עצמי.

הזמנה ראשונה,לראות מה קורה שאני מאמינה שאני לא משפיעה טוב על עצמי,כמה כאב אני מביאה לעצמי במחשבה הזאת.איך כשאני לא סומכת עליו אני בעצם לא סומכת על עצמי.לא נותנת אמון במה שיגיע (מכאן תחושת החוסר באמונה)

ההזמנה השניה אולי לראות מה מגיע בלי לשלוט,לסמוך על כל רגע אלוקי שמגיע עם כל שפע ההזדמנויות שלו.
להיות בפשטות הזאת.

יש בזה שלווה שמחזירה לי לאט את האמונה...

קוראת..
שולחת לך חיבוק ותמיכה .
קראתי קצת למעלה את הקטע המקסים על תחושת החסד .
יש שם ממש "תשובה" לרגש שנובע מהקטע האחרון
מחזקת אותך

תודה כרמי ה ,
נכון,הטוב והשפע כבר כאן,איך קל להבהל ולחשוב שמשהו נסגר...
כתבתי את האימון הזה במייל גם למורה שלי והיא התרגשה ממנו וחדדה לי משהו,אולי אעביר חלק מהדברים שלה לכאן.
בגדול חלק ממה שהיא כתבה זה שכאשר האיש יעבור דרכי ברגש הוא יוכל לקבל מזה שפע רב.
כי הוא ואני משתקפים זה בזה,וכל מציאות שמגיעה היא רק שיקוף של המחשבות והרגשות שלנו.
כל היום הייתי בהקלה הזאת שממלאת אותי אמונה.

עירית_לוי

קוראת אותך

אה.... אז זה סינרגיה! אני מקווה לקרוא אותך שוב כדי להבין יותר טוב! (כבר לא כל כך חושבת בשעות האלה...)
לפחות עכשיו אני יודעת איפה אפשר לתפוס אוך לשיחה על סינרגיה...

אני מקווה לקרוא אותך שוב כדי להבין יותר טוב! והמלצה שלי - אותי כדאי לקרוא לאא...ט...<ככה מבינים מהר:-)/>

סוף שבוע מתיש ,
ביום רביעי אני בדרך לירושלים לאימון סינרגיה,
תמיד הידיעה שאני הולכת למפגש הזה משמחת אותי,הפעם אני חשה בבוקר חוסר אמון,אני לא באמת אגיע לשם...
מה שהתברר אח"כ כנבואה שהגשימה את עצמה.

באוטובוס למקום המפגש ,אני מקבלת שיחת טלפון מהבן שלומד בישיבה תיכונית,בפנימיה,
הוא בוכה ובקושי מצליח לדבר :"אמא אני חושב שנשברה לי היד תתקשרי למישהו מבוגר שיבוא לחדר..." אני מנסה להתקשר בבהלה ,המדריך-מגויס בעזה,המורה-לא עונה,במזכירות שמים אותי על המתנה עם מוסיקה מעצבנת...בסוף הם עונים:"כן,מדריך חובש כבר מטפל בו ,אנחנו מפנים אותו לטר"ם ניפגש שם."
טוב,במקום ללמוד סינרגיה,הייתי בסינרגיה ב"לייב" .
אחרי טלטולים רבים הגענו בסוף לבי"ח ,שם נאלצנו לעבור תהליך כואב של החזרת עצמות למקומן כיוון שמלבד השבר הייתה תזוזה של שתי עצמות.
הילד סובל מכאבים,מוצף פחד,אני לידו,תומכת,מטפטפת רסקיו רמדי,עושה הילינג.
האיש מעביר קורס ולא זמין עם הטלפון.
אני מבינה שהכל מלמעלה,אני זאת שצריכה להיות שם,לתמוך,בעיקר רגשית.
אבל מגלה שאני מתמלאת כעס...אחרי שהכל עובר,אני בבית והילד נרדם מותש מהיום הארוך והכואב הזה.
אני מעבירה לאיש מסר ביקורתי וכועס.
יומיים אח"כ אני מתעוררת ומגלה צוואר תפוס עד אמצע הראש.
מבינה שהעיניין אינו פיזי,הגוף שלי מדבר אלי וכדאי לי לעצור ולהקשיב.
טוב,אז מה זה בשבילי הצוואר והעורף-עול.
מרגישה שאני עכשיו נושאת בעול לבד,אני כועסת.
יאללה,אימון:
רגש-פחד
מחשבה-"אני פוחדת לאבד את הקשר שלי עם האיש בגלל הכעס עליו,על זה שאני נושאת לבד בעול"
היפוך-אני מפחידה את עצמי שאני מאמינה למחשבה שאאבד את עצמי אם אשא בעול לבד"
הזמנה ראשונה-אני מבינה את הכח של המחשבה הזאת,הוא כל כך חזק עד שאני "מאבדת את הראש" בפחד להתמודד לבד.הכאב הזה ,המגבלה בתנועה של הראש והצוואר...
הזמנה שנייה- אז אם זאת רק מחשבה,אני יכולה לראות שגם הוא משתתף בדרכו בהתמודדות,וגם אם אני עושה דברים בעצמי זה לא אומר שע"י זה אני מאבדת את עצמי.

אני יוצאת לעבודה,מסובבת בעדינות את הצוואר ומגלה בפליאה ובשמחה שהכאב יורד.
עד הערב כבר הצוואר היה משוחרר,בלי הטיפול שאני רגילה לקבל (עזרה ראשונה של עיסוי ממטפלת מקומית).

כמה כח יש למחשבות...

עירית_לוי

ואוו, מדהים!

אתמול הייתי שוב במפגש סינרגיה מדהים,יחד עם הגוזלית שלי.
התאמנתי על תחושת חוסר,גשמי.

לאחרונה חוויתי אותה,והרגשתי תסכול.
העברתי לאיש מסר שאני מצפה למתנה ממנו לחג,כן,כמו שנהוג אצל הדוסים.
מתנה לכבוד פסח.מתנה שאומרת - את אישה אהובה.
לא להגיע לזמן של החג ולהרגיש מקופחת שלא קיבלתי כלום.הבעתי ברור את הציפיה שלי.
הוא מצידו אמר:אין בעיות,מה את רוצה? : תכשיט? בגד? ספר? רק תגידי. (ותשחררי אותי מהייסורים של לחפש ולא למצוא)
ופתאום הבנתי שאני לא רוצה תכשיט,אני לא רוצה בגד - אני לא רוצה כלום.
אני יודעת שלא בגד מראה שאני אהובה,לא תכשיט-אין בהם כלום.
ובמקום לשמוח על זה שאין בי כבר את הצורך החומרי הזה,היה בי ריק.
תחושה של חסר.
מרוב שהתרגלתי לחיות בצמצום,אני למדתי אפילו לא לרצות.
והיה לי עצוב שאני אפילו לא רוצה.
פעם הייתי עוברת ליד חנות תכשיטים או בגדים ומתלהבת,אני רוצה כזה! וכזה ! ואם יהיה לי כסף אז גם כזה.
מעצבת בדימיון תכשיטים,בגדים וילונות.
הרצון הזה מתפרש כמשהו תוסס וחי,אם אבדתי אותו אני מאבדת משהו מהחיוּת שלי.
אז יש כאן לכאורה ניצחון הרוח על החומר,אבל אני לא באמת שם.

באימון המחשבה היתה: צריך להגיע אלי שפע גדול והוא לא מגיע,כי אני (ואישי) באיזה אופן חוסמת אותו.
ההיפוך הוא: אני מתסכלת את עצמי שאני מאמינה למחשבה שאני שפע גדול ואני חוסמת את עצמי.

יש בי אור ,שפע של טוב ואני בעצמי חוסמת אותו.וזה מה שמתסכל.
ההזמנה היא לראות שאני שפע,גם כשקשה לי ,גם שאני כועסת ,באיזה שהוא אופן אני מביאה לעצמי אור ושפע טוב.
כי הטבע שלי הוא שפע,שלווה,טוב ושמחה.
זה המקום הטבעי שלי,המקום האמיתי שלי .
רק לפעמים בשוליים יש קצוות דוקרים אבל המרכז הוא טוב.

אוהבת אותך..
אפילו שאנחנו לא מי יודע מה בקשר את בשבילי סוג של שפע, חום, רכות, אז למי שיותר קרוב בכלל..

כתבתי באתר אחר ורואה לנכון להוסיף גם כאן....

אם יש לי מיתרים...

הגיטרה שוכבת בסלון מרוטת מיתר
הבס האמצעי (לא בקיאה בשם המפורש) נקרע,
ככה,לפחות כמה חודשים,
והנה ,גיליתי אפשרות להוסיף לigoogle שלי מן פנקס
שבו רושמים את המטלות שעלי לעשות עם אפשרות לסדר עדיפות והדגשות ציבעוניות,
רשמתי את כל המטלות שדחיתי עד אין קץ,ומצאתי את עצמי רושמת בשורה הראשונה:
"לקנות מיתר לגיטרה"
וכל פעם שאני פותחת את דף הבית
המיתר הזה קורא לי,
מרעיד בתוכי נים מתגעגע
ואני ,כמעט שלא יודעת לפרוט,
רק כמה אקורדים בסיסיים שיודעים לפעמים
לשמח אותי.
בסוכות ,חברה נחמדה לא איבדה אמון גם שראתה מיתר חסר
ומילאה את הסוכה שלי בניגוני נשמה
לכבוד ר' נחמן,
ככה,בלי לשפוט-את אמורה להיות שלמה,
עם שישה מיתרים.
לקחה אותה בפשטות וניגנה ניגון שלם
לא נקבה בשם של לקות,
לא שיימה בשום נכות.
בשבילה היא הייתה שלמה,ככה על חמשת מיתריה ...
כמה למדתי מזה...
על המקום השופט שבי,שחושב שאפשר רק אם...
ואני טובה רק כש...
במקום לראות שאני מלאה
ככה
גם שמיתר אחד חסר.

מקסים. כל הדף.

גדול ! ! ! סגולה'לה , ריגשת אותי. @} @}

עירית_לוי

מקסים

תודה עירית ,שמחה שביקרת ועורר לי עת הרצון להמשיך לכתוב כאן.

מזמן לא כתבתי,לא תמיד אני בטוחה שהדברים נשמעים,ולעצמי אני מתאמנת כמעט מידי יום ופחות מרגישה צורך לתעד.
לאחרונה,הקטנה כבר לא מאפשרת לי לצאת למפגשים האלו,כלומר היא מוכנה להצטרף אבל לא מתחייבת להישאר שקטה...שזה בסדר גמור,רק שאני מתקשה להתרכז באימונים תוך כדי התעסקות עם האפרוחית שלי.
אז כבר כמעט חודשיים שלא הגעתי,המשכתי להתאמן בטלפון ובמייל ועם עצמי.
ודווקא עכשיו שאין מפגשים מסודרים אני מגלה עד כמה הסינרגיה שינתה בתוכי,איך רגשות צפים אבל עם פחות עוצמות של האשמה,תסכול וחוסר אונים.
הכל יושב יותר ברור.
טוב ,לא הכל
לא כל הזמן
אבל בהחלט מרגישה שינוי גדול.
מנצלת את הדרך הנהדרת לעבודה (דרך יפה שמשקיפה למדבר) לאימונים,אני חושבת על קשיים בגן,בבית ועוברת דרך אימון.
מוצאת את עצמי נכנסת לגן עם חיוך ותחושת הקלה.וכמו בסינרגיה הילדים מחזירים לי מראה - אני מתקבלת בחיבוקים רכים והמון אהבה.
וגם שיש אתגר גדול ואני באמת לא יודעת,לא מבינה ,עדיין ללא תשובה.
אני רואה שכשאני בוחרת להתבונן ברגשות שאותו ילד מביא לי אני כבר במקום אחר.
אני לא מנסה לתקן את הילד,אני מתבוננת מה קורה בתוכי.
איפה עולה התנגדות,איפה יש מחשבה על מאבק.
ואז פתאום בלי כל סיבה הנראית לעין אותו ילד נרגע,ככה,מעצמו.
בלי שעשיתי משהו.
בלי שיצאתי לאיזה קרב (אוהו...איך שאני מורגלת בקרבות המיותרים הללו...)
וחוזר להיות איתנו,בפשטות.

כמו אחרי תפילה טובה מעומק הלב,
ועולה בי הודייה גדולה,שפגשתי מורה כזאת לחיים.

עירית_לוי

יש לי הסכם עם המורה שלי שמתי שאני רוצה אימון,אני מבקשת.
אפשר במייל או שאני שולחת סמס והיא מציעה לי זמנים שהיא פנויה,
לפעמים אני נענית ממש אותו יום לפעמים לוקח זמן לתאם.היא אישה מאוד עסוקה,או כמו שהיא אומרת יש לה ימים מאוד מלאים ומעניינים,
והיא נהנית מכל רגע....
במיוחד עכשיו שאני לא מגיעה למפגשים אבל לא רוצה לוותר על האימונים המופלאים איתה,
אתמול שלחתי לה מייל שאני מזמינה אימון,בתשובה היא נתנה לי כמה הצעות-7:30 בבוקר שהיא בנסיעה ועוד שני זמנים בערב.
אני ביום חופשי והיום האיש השאיר את הילדים,לוקח אותם לקניות משמחות לפורים,איך בכל הבלאגן של הבוקר אני אתאמן,אני מבטלת את הרעיון בקול רם ליד האיש.
אני שומר על הקטנה,תתקשרי. (אני מודה לו בליבי ובקול על מה שהוא מאפשר לי)
מתקשרת,עד שהיא עונה יש ברקע נעימה הודית מרגיעה,והקול שלה נשמע.
אני מוצאת את עצמי מתרגשת ומחייכת במלאות.
אני מספרת לה שהשבוע ניסיתי להתאמן,כל האימון היה מסודר,אבל לא הרגשתי כלום.
ידעתי שיש שם משהו שאני חייבת לגלות על עצמי ולא הגעתי אליו.
ואז היא אומרת לי משהו מעניין,באימון יש שתי קולות,יש את האנרגיה שעוברת ויש את התודעה.
שהתודעה נאבקת להגיע למשהו אנחנו מפסידים את הזרימה של האנרגיה ואז לא קורה כלום.

אני מתחילה להתאמן על תחושה שחויתי בעקבות אירוע עם מישהי שהיא גם עמיתה לעבודה וגם עובדת עם אחד מילדי.
תחשבי על אותה אישה,תרגישי את האנרגיה שלה עוברת דרכך,
מה את מרגישה?
אני חושבת על אותה אישה,כל מה שאני יכולה לראות זה כמה אור יש בה,המון אהבה.
ומאחורה אני עדיין חשה בביקורת שלי עליה,אבל מה שהכי חזק זאת האהבה.
רותי,המורה שלי אומרת לי:את מבינה זה כמו להסתכל בשמיים ולראות רק את העננים.
אבל העננים חולפים,נוסעים וכל מה שיש זה שמים.
יש כל מיני מחשבות שיש בהן בושה,כעס,פחד.(אלה העננים)
אבל כל אלה מונחים על אהבה(השמים).
ובזה שהיא זוכרת שהיא אור,את יכולה לראות את האור והאהבה שעוברים בך.
אני מתרגשת ומרגישה את הדמעות עולות.

האימון כלל עוד דברים מעניינים שלא אשחזר עכשיו,אבל שסימתי את השיחה חשתי מלאות ,
כאילו שהאהבה שבי תגלוש עוד מעט.
יצאתי החוצה וכל מי שפגש בי חייך וקרן.
אישה שזמן מה היחסים בנינו התרחקו פגשה בי פעמיים והראתה רצון אמיתי להתקרבות.אנשים שלקחו אותי טרמפ ,
היו מלאים בסקרנות ורצון לקרבה.
ופגישה מקצועית שהייתי נוכחת בה עם אנשי מקצוע הפכה לפגישה קלילה מלאה בשמחה ופתיחות,
למרות שנגעה בעיניינים חשובים מאוד.

כל כך פשוט וכל כך יפה.
לראות דרך מישהו אחר כמה אור יש בנו.

עירית_לוי

מקסים! איזו מתנה.
איזה כיף לך!

תודה עירית @}

חג פסח מתקרב,והבית עולה למודעות שלי.
מהו הבית עבורי.
פתאום מבינה את התיקון שהחג הזה מזמן לי.
העבודה שלי לוקחת אותי במלואה,אין בעבודה הזאת חלקיות,שעובדים עם ילדים זה טוטאלי.
אני איתם,לגמרי,כולי.
ואז לפעמים הבית הופך להיות מקום מפלט.
מקום בו אני מרפה,
יוצרת,
נמצאת עם הילדים שלי, אבל ברובד אחר של ההוויה שלי.
וכל המקום של העשייה מצומצם.
כאילו שלא נותרת לי אנרגיה לזה..
(ברור לי שזה רק כאילו,ויש כאן מחשבה שמגבילה את הכוחות שלי)
בפסח הבית משנה את סדר העדיפות ומתקדם בענווה קדימה.
"עכשיו תורי" הוא אומר.
ואני מקשיבה.
לפעמים אני נבהלת,אבל...כל מה שלא עשיתי עד עכשיו יכה בי בפנים.
אולי רק מישהו מבחוץ יציל אותי (מרגרט,איפה את שאני כלכך צריכה אותך !!!!)
היו שנים שהייתי מתחילה ברשימות נחרצות ובחלוקת עבודה לימים.
ואז שהגיע פסח וגיליתי את השורות ברשימה אליהן לא הגעתי הייתה בי תחושת החמצה וטעם של כישלון.
אז עכשיו אין רשימות.
יש אותי ואת הבית,
"נעים מאוד,מכירים כבר משכבר הימים,נחמד להפגש שוב"
ושם אני פוגשת את עצמי.
את החלקים שלפעמים אני מנסה להשכיח מעצמי.
והמפגש הזה מעלה בי רגשות שונים,
מוציא ממני כוחות ששכחתי על קיומם,
ובפסח מאפשר לי להיות במרחב הטוב והמוכר שלי,
אבל הפעם עם יותר סיפוק ושקט.

הנה אני,
כבר יוצאת למסע הזה ,
חוזרת הביתה.

עירית_לוי

מעורר השראה!

יום שישי,אוטוטו פסח
בת אל,הילדה שגדלה איתנו בבית הורי (ילדה בת 21...)
במצב קשה בבי"ח,
מורדמת ומונשמת.
אני מעורבלת עם כל הרגשות והמחשבות
מנסה להרפות,
לא לבקש כלום.
רק להיות במה שקורה בלי לנסות לסדר את המציאות שתהיה נוחה עכשיו
בערב פסח...
רק רואה את הנשמה הגדולה הזאת שירדה לתקן אותה ואותנו
ואולי עכשיו המסע הזה מסתיים....
ואולי לא.

עירית_לוי

ערב שבת,אני מנסה לפגוש אותה ברמה הנישמתית,
אומרת אחרי הדלקת נרות שיר השירים,הגוזלית מתרפקת עלי ונרדמת.
עולות בי תמונות של בת אל,צוחקת,מתבדחת מאיתנו-
מה אתם מבינים....שום דבר.
ואז אני רואה את נשמתה מסחררת בתנועה משולבת,מעגלית
קלילה מאוד
ניגוד לגוף הכבד שהיא שרוייה בו בנתיים.
והיא מצחקקת בעליצות
ואני רואה את סבתא בבי,
היא נפטרה בחוה"מ פסח,
שהייתי בת 11 בערך,
ואני רואה אותה,ורואה כל מיני תמונות,שלה ושל סבא עוד לפני המלחמה.
שם בכפר באירופה,
ואני מבינה,שהיא ובת אל חולקות מסע משותף.
ואין שום דימיון ביניהן.
רק הידיעה הזאת,
שנשמות כמו של בת אל הן נשמות צדיקים שבאות להשלים תיקון.
סבתא,אני לא זוכרת ממנה הרבה.
אבל יודעת שנפטרה ערב שבת,אחרי שבישלה לשבת,
יצאה לתת צדקה לאיזה גמ"ח
הלכה לישון ומתה מיתת נשיקה.

מתבוננת בנרות השבת בבהלה,
כל הנרות כבו...

זה השמן,יפטיר האיש,
פעם הבאה לא אשים יותר מהמיכל הזה...

כל השבת אני נעה בין יאוש לתקווה.
איך שיוצאת השבת מתקשרת,
אמא אומרת שהיא עדיין בטיפול נמרץ,הדופק נמוך
אבל אומרים שהיא לא בסכנת חיים.

ואני כבר כמעט יודעת שהיא לא בסכנה אבל היא גם לא ממש בחיים....

הרבה זמן לא כותבת כאן ועכשיו חוזרת לשתף,רק מעדכנת שבת-אל אחרי כמעט שלשה חודשים בטיפול נמרץ,מונשמת ומורדמת לסירוגין נמצאת היום בבי"ח שיקומי,מתקדמת יפה מאוד ומפתיעה את כולנו,אמנם נאלצו לפתוח חור בקנה כדי לשחרר אותה ממכונת ההנשמה והיא עדיין מחוברת לחמצן,אבל היא בהכרה מלאה.לומדת מחדש ללכת,לאכול,לנשום.

אתמול במפגש סינרגיה הזמנתי אימון.
אני מתחילה להתאמן ומיד מרגישה את העיניים מוצפות בדמעות.
מ' ילדי עולה לכיתה א'.ואני במקום להיות בהתרגשות של המעבר מלאה חששות ולא יכולה להמנע מלהעביר אותן אליו
(כן,זה אתר לחינוך ביתי אבל זה לא העיניין כאן)
אני רואה אותו ,כמה אור יש בו איזה ילד מדהים,השיחות שלנו מעוררות השראה.
ועם זאת מודעת לקשיים שיגבילו את חווית ההצלחה שלו בבי"ס חלקם פיסיים,קושי בתפקוד גראפומוטורי וחלקם נובעים מקשיי ריכוז.
אני חוששת שהילד המואר שלי יהיה במקום בו יראו לו מה הוא לא יכול,מה קשה לו.
אני חוששת שכל המציאות הזאת תחשיך את האור המדהים שהוא.
הרגש שעולה הוא כאב.
המחשבה היא ש מ' הילד המדהים והמואר שלי יגיע לבי"ס יראה במה הוא מתקשה,מה הוא לא יכול וזה יחשיך אותו.

לפני ההיפוך רותי מסבה את תשומת ליבי לכח של מחשבה שאפשר להחשיך אור.
"בלי חרטות" היא אומרת .אני יודעת שבראש את יודעת שזאת לא האמת,אבל יש את המחשבה הזאת עכשיו,יש לה המון כח ,תראי מה קורה לך שאת מאמינה שאפשר להחשיך מישהו ע"י זה שיראה מה הוא לא יכול,מה קשה לו.
אם אני חושבת שאפשר להחשיך אני לא יודעת מה זה אור ! ויש לי כאן הזדמנות ללמוד מה זה אור.

סיבוב המראה: אני מכאיבה לעצמי בכל פעם שאני מאמינה למחשבה שלמרות שאני אור אינסופי,
אני יודעת שאם לא אראה מה שאני יכולה לתת לעצמי,לעשות טוב לעצמי,אהיה כלום לעצמי-חושך.

לראות שאם אחשוב שיחשיכו לי את הילד המחשבה יכולה לגרום לזה להתרחש-לא ממקום שיפוטי,אלא פשוט ממקום שמחשבה יוצרת מציאות.
לראות שאני מחליטה מראש שהוא יסבול,בעוד שלמעשה יתכן שיהיה לו טוב,ואפילו אם הוא יגלה את הקשיים שלו,עדיין הוא יפיץ את האור המדהים שלו.
להבין שאפאחד לא יכול להחשיך אותי,או את ילדי.
לא ע"י ביקורת
לא ע"י זה שאראה מה אני לא.
אף אחד.

אפילו לא אני.

מוסיפה כאן משהו שהגוזל אמר וללא יכולתי שלא לרשום:
"אפשר לראות מחשבות בלי שהן יסתירו את הראייה האמיתית שבחוץ,והראייה שבחוץ לא מסתירה את המחשבות שבפנים"

אם זה לא אור,אז מה כן...??!

הבנצ'יק שבר רגל,כן,אותו אחד שריסק שנה שעברה יד...
בחירפון של החברה לאחר גמר המונדיאל השתוללו בתוך הממטרות,וחבר זינק עליו בתרגיל אקרובטי שהסתיים ברגל שבורה.
רק מלשמוע את זה שהוא אמור לחזור על החוויה המפוקפקת של החזרת העצמות לקיבוע אני יכולתי לשמוע בראש חריקות צורמות כמו קלקר שמשתפשף לי בתוך הראש.
אבל מסתבר שהוא היה במקום אחר לגמרי.
הרבה יותר שליו ושלם.
ממש חויה מתקנת.
מקווה לעבור את ההחלמה הזאת בטוב.

הגענו הביתה,אני עייפה בטירוף
הולך להיות לנו קיץ מעניין
להיות בתנועה עם ניידות מוגבלת,
זאת חופשה מאתגרת....

עירית_לוי

רק עכשיו גיליתי שחזרת לכתוב.

"אפשר לראות מחשבות בלי שהן יסתירו את הראייה האמיתית שבחוץ,והראייה שבחוץ לא מסתירה את המחשבות שבפנים"

_אבל מסתבר שהוא היה במקום אחר לגמרי.
הרבה יותר שליו ושלם._

ספוגים באור, הילדים שלך...

איזה כיף שחזרת לכתוב שוב.כמו תמיד יש הרבה מה ללמוד מהניסיון שלך.שתהיה לכם חופשה נעימה ,שמחה,מוארת ושתעברו אותה בשלום.

איזה קטע. גם אצלי יש עולה לא' ואני בדיוק עם אותם תחושות שלך.

_אבל מסתבר שהוא היה במקום אחר לגמרי.
הרבה יותר שליו ושלם_ אולי היתה לו חוויה לא כל כך גרועה עם היד. אולי הוא יודע שהוא בידיים טובות, וחושב על כל הפינוקים שבדרך. ....
אבל ברצינות, זה באמת לא פשוט. מקווה שיעבור מהר. @}

היי זו פעם ראשונה שלי כאן ויש לי טעם טוב בפה

_"אפשר לראות מחשבות בלי שהן יסתירו את הראייה האמיתית שבחוץ,והראייה שבחוץ לא מסתירה את המחשבות שבפנים"
אבל מסתבר שהוא היה במקום אחר לגמרי.
הרבה יותר שליו ושלם.
ספוגים באור, הילדים שלך..._
ובכלל ילדים לא?
ובכלל הכל מואר(-:
באיזו רגל השבר? ובן כמה השובב?

אוהו...מישהו יחצן לי את הבלוג ?

כיף שבאתן,תודה.
בדיוק חזרת מעוד מפגש סינרגיה מפעים,אולי אשתף בהמשך-הקטנה עלי...

עשבית,הבחור אוטוטו 16 ,אבל הוא ממש ילד,משתגעת כמה שהוא שברירי עם כל העוצמות שבו.
נשברה רגל ימין.