morrissey you are the quarry

[אנונימי]

האתר הרשמי החדש של מוריסי

---

[מאמא_מאוהבת*]

האלבום החדש של מוריסי יוצא!
אחרי כמה שנים טובות של משחקים עם חברות תקליטים שונות ומשונות, הופעות עם שירים חדשים - יוצא האלבום.
מוריסי במיטבו! וכמו שאהבתי את כל מה שהוא עשה קודם - גם באלבום החדש התאהבתי! אני מכורה לקול ולמבטא שלו [-:
ראיון עם מוריסי
עוד ראיון
גל אוחובסקי נשפך
בטח יש עוד.

[מאמא_מאוהבת*]

מה? אין עוד מישהו ברחבי הבאופן שמתלהב ממוריסי? .....

[גל_בר_ניסן*]

באמת מוזרה במקצת ההתעלמות הגורפת (אולי כדאי שתקראי לדף "להניק לצלילי מוריסי" או משהו בסגנון )
אני תוהה האם לקנות את האלבום שכן לצד כל הביקורות המשתפכות הגיעה בעיתון החג (בהארץ) ביקורת טיפה קרירה (בלשון המעטה) של גידי אביבי

אז למי להאמין? אני קצת מבולבל בייחוד בגלל שלא הייתי שם כש"הסמיתס" היו ובגלל זה גם אין לי לצערי שום סנטימנטים למוריסי.
יכול להיות שמי שלא שמע אף פעם אלבום של הסמיתס יאהב את האלבום החדש?
היתכן שהאלבום החדש בסך הכל מספק מנת מוריסי למי שמכור?

[מאמא_מאוהבת*]

האלבום החדש הוא מאוד בסגנון מוריסי - מלנכולי, שנון, יש כמה שירים קליטים (הכל לעניות דעתי, כמובן), קצת רוקיסטי, קצת לא. יש שימוש בכלים שלא השתמשו בהם באלבומים קודמים (אין לי מושג איך הם נקראים, רק לפי מה שהאוזן שלי שמעה).

אז למי להאמין?
לעצמך - תוריד בסולסיק/קאזה ותשמע - זה מה שאנחנו עשינו ואנחנו בדרך לקנות את הדיסק.


יכול להיות שמי שלא שמע אף פעם אלבום של הסמיתס יאהב את האלבום החדש?
אני נחשפתי לסמיתס לפני 5 שנים בערך (בזכות בעלי היקר - והודתי לו כבר מליון פעם על זה). והאמת היא שלאלבומי סולו של מוריסי אני מתחברת יותר בקלות. זה כ"כ אישי.

היתכן שהאלבום החדש בסך הכל מספק מנת מוריסי למי שמכור?
הכל ייתכן D-:


(אולי כדאי שתקראי לדף "להניק לצלילי מוריסי" או משהו בסגנון )
אתה הורגת אותי מצחוק D-: D-: D-:

[מאמא_מאוהבת*]

ואת הביקורת אני אקרא מחר.

[מאמא_מאוהבת*]

קראתי. נו, אז זה לא סמית'ס. זה חדש?
אני עדיין בדעתי שזה אחלה אלבום ומי שאוהב מוריסי יאהב אותו (את האלבום. וגם את מוריסי בעצם (-: ).

[אל_דנטה*]

אמממ.... הסמית'ס היו אחת הלהקות החשובות ביותר בחיי בגיל ההתבגרות. (מוסיקה הצילה את חיי אז ועדיין ממלאת את חיי הפרטיים בתוכן, אבל יום יבוא וארחיב על כך פה או שם או לא בכלל...) מוריסי נתן לי לגיטימציה להיות שונה (שוב, הרבה אחרים גם), להנות משירה ולא להתבייש מול חבורה של ערסים עם הגדרות מוזרות לגבריות (אני עדיין זוכר איך בסביבות גיל 12 השמעתי לאבא שלי את how soon is now ואמרתי לו שאני לא מבין איך אפשר לשנוא מישהו בעקבות העדפה מינית שונה ונחרדתי מתגובתו ההומופובית), לחשוב על איך הורים וחברה דופקים את הילדים שלהם, לחשוב על צמחונות ועוד'.
בעבורי משהו התקלקל כבר ב strangeways here we come. הרגישות הפכה התבכינות לשם התבכינות, למניירה, לפוזה יותר מאי פעם.
מוריסי, כשהפסיק לעבוד עם ג'וני מאר, איבד עוד יותר רגישות. מהמוסיקה שלו עד לטקסטים שלו. ואלוהים אדירים, אותו אחד צעיר שרקד עם גלדיולות בכיס האחורי של מכנסיו הפך לרוקיסט ממוצע בעיני והכי גרוע, נראה כמו דודו טופז
(ולא אזכיר את העניין הלא ברור שהיה לו עם שרירים והימין האנגלי)

---

לפני יומיים הלכתי להופעה של להקה נחמדה בשם to rococo rot פה במינכן, כשנכנסתי לאולם הקטן באיחור היתה הופעת חימום. לא להקה. אלא 3 גברים בגיל העמידה, יושבים על כסאות בר ומדברים על מוסיקה. שלושתם מבקרי מוסיקה בגרמניה והם הקליטו את עצמם לתוכנית רדיו של אחד מהם. השיחה היתה בגרמנית והרבה לא הבנתי אבל הנשמה שלי יצאה. שמות שהוזכרו bonnie prince billy, fairground convention, cocorosie, tom waits, nick drake, damon and naomi, matching mole, autechre ועוד ועוד.
נזכרתי בלילות שקוטנר היה מעביר במוזיאון ת"א ומקרין קליפים שלא היה שום מקום אחר שהקרין אותם. בערבים שהאוזן השלישית היו מארגנים כשהחנות נפתחה.
והנה יושבים פה אנשים פחות או יותר בגיל של קוטנר ומעודכנים בכל פיפס בעולם המוסיקה העכשווית ויש להם היתרון של לראות הרבה אופנות חולפות וידע עצום. חשבתי, מה עם קוטנר? מה קרה לו? מי זה גידי אביבי? למה אף פעם הוא כותב על דברים מענינים באמת? מה קרה לתחושת השליחות? לגלות, לחשוף אנשים לצלילם לא מוכרים? איך זה שאין כמעט תוכניות רדיו טובות באמת בארץ, שלא מתייחסות למוסיקה כאל אופנה )טכנו, אמביינט, ציל אאוט( אלא כאל מסורת אחת ארוכה? מה יש לשרון מולדבי? למה הוא עוד הפעם כותב כאילו שום דבר לא קורה או קרה בעולם המוסיקה אחרי הרולינג סטונס?
אני עדיין קורא את מדורי המוסיקה בארץ, כמו את החדשות, רק כדי להתעצבן מזה שהקהל מקבל שוב ושוב את אותה אופציה מנוונת ולא יודע על כל כך הרבה תקליטים נהדרים שיוצאים כל יום בעולם.
אם נסחפתי, הרגישו חופשי להעביר את זה לדף הבית שלי

[מאמא_מאוהבת*]

אורי - חופשי חופשי תיסחף (אני אעצור אותך אם שמעתי את זה כבר (-; ).

שמות שהוזכרו bonnie prince billy, fairground convention, cocorosie, tom waits, nick drake, damon and naomi, matching mole, autechre ועוד ועוד.
אני לא מכירה אף שם מכל אלה. אלה חדשים? או הפוך?
<אני מודה שיש לי הרבה חורים בהשכלה המוזיקלית, אבל ככה, דרך החורים כל הזמן יש בריזה והדברים לא מעלים עובש D-: )

מוריסי נתן לי לגיטימציה להיות שונה
גם לי הוא עזר בתחום הזה. אפילו הוסיף קצת סטייל בלהיות חריגה (בעיני עצמי, אבל משם הכל מתחיל.)

אני עדיין קורא את מדורי המוסיקה בארץ, כמו את החדשות, רק כדי להתעצבן מזה שהקהל מקבל שוב ושוב את אותה אופציה מנוונת ולא יודע על כל כך הרבה תקליטים נהדרים שיוצאים כל יום בעולם.
אולי אפשר להינות מהדברים שאתה כן מכיר ו כן נהנה מהם - ולשתף את מי שרוצה לשמוע מה שיש לך להגיד (-: אני, למשל.

מהחדשים (בשבילי) התגלית המעולה של הזמן האחרון זה kosheen - שני הדיסקים שלהם מצוינים (אני אוהבת יותר את השני).
וגם scissor sisters - אלבום ששמעתי אותו כבר עשרות פעמים ופשוט לא נמאס! תערובת מוזרה של בי ג'יז, אלטון ג'ון/בילי ג'ואל, כיסוי של פינק פלויד ועוד...
<אפרופו פינק פלויד - רק בחודשים האחרונים הצלחתי להתחבר לפינק פלויד. עד כה כל הניסיונות להאזין נגמרו במשפט "אני חייבת סמים כדי להמשיך לשמוע את זה">.

על החתום,
מעריצה של דפש מוד שבירח דבש הלכה עם בעלה לשתי הופעות שלהם בחו"ל (ולא במקרה המסלול כלל 2 מדינות). ובקיץ שעבר טסנו ללונדון לראות את הסולן מופיע סולו.

[אל_דנטה*]

האמת היא שלפני כמה זמן הכנתי רשימה ארוכה לדף הבית האישי שלי על איך מוסיקה קשורה לבאופן טבעי, לא דרך השאנטי אלא דרך השינוי של האינדיווידואל, כולל הסבר לתפיסתי שהכל פוליטי, ומשם רציתי לצאת לפתיחת דף המלצות משל עצמי על תקליטים כי אני רוכש בסביבות 20 תקליטים בחודש...
חלק מהשמות חדשים (bonnie prince billy, cocorosire, damon and naomy - כולם עושים פולק וקאנטרי. פתאום נהיה אופנתי לעזוב את המחשב.) בוני פרינס בילי, יש לו תקליט i see a darkness שהוא ממש מרגש ומצויין. שיר ממנו אף לקח ג'וני קאש הגדול לתקליטו האחרון לפני שמת. coco rosie הן שתי בחורות צעירות שמנסות לעשות שילוב בין בלוז נשי עתיק )בילי הולידיי וכו'( לכמעט מוסיקה קונספטואלית. אחת מנגנת על גיטרה והשניה עסוקה בלשיר ולנגן על צעצועי ילדים... damon and naomy משעממים בעיני.
fairport convention, nick drake
הם אנשי פולק אנגלי מסוף שנות השישים. five leafs left של ניק דרייק - עכשיו לקאזה! להוריד רק כדי לרוץ לקנות אחר כך. טריק מגניב אחר לקאזה - ללכתallmusic.com ולהקליד את השם joe boyd וכל מה שמקבלים ללכת ולהוריד. האיש היה מפיק אמריקאי שהגיע לאנגליה בשנות השישים, התאהב בפולק אנגלי, והקליט את כל מה ששמע למזלנו. את tom waits את בטח מכירה. איש מגניב ומצחיק שהתחיל כנגן פסנתר בפאבים בניו יורק בסוף שנות ה70 והוציא כמה תקליטים כאלה (פסנתר בפאב) ואז חטף איזה וירוס והוציא יצירות מופת בשרשרת ומאז לא הפסיק בעצם (אפשר להתחיל מ swordfishtrombones וללכת הלאה בשמחה)
matching mole הם גם מאנגליה של סוף שנות ה60. הם עשו רוק פסיכדלי שהשתמש במבנים מוזרים לרוק של תקופתם. מעין הקדמה למה שהפך לרוק מתקדם בשנות ה70. הם אגב, קשורים לפינק פלויד המוקדמת ואנשים מפה שיתפו פעולה עם אנשים משם. המתופף של matching mole הוא רוברט וואיט, שגם הוא, כל תקליט שלו הוא יצירת מופת לטעמי. )סתם בשביל הרכילות ולמען ההארה האלוהית איך הכל קשור ושזור, אז שתדעי שהתקליט האחרון של וואיט יצא בחברת התקליטים של המפיק ההוא מקודם - בויד)

---

חופשי מוריסי הכתיב המון בזמנו. אבל מה זה אומר לעכשיו? שאני צריך להראות כמו שניצל??
מבטיח שאלך לשמוע ברצינות את החדש.
scissor sisters נשמע מגניב, אלך לגנוב תיכף.
לגבי פינק פלויד - שנאתי אותם רוב חיי )וגם ג'אז( עד שיום אחד הגיע אלי חבר, קשר אותי לכסא והשמיע לי את the piper in the gates of dawn שהוא התקליט הראשון שלהם, עם ההוא המשוגע, סיד בארט, שאחר כך הם רק שרו שירים על איזה יהלום מטורף הוא היה וכאלה, בכל אופן, הוא היה משוגע אמיתי. וגאון. אה, וכן, וצריך זריקת דחף בשבילם. חיסון רגיל אינו יעיל. אבל יש כאלה שמחוסנים טבעי ויכולים לשמוע פינק פלויד ככה סתם.

---

ריספקט על דפש מוד!

[איתי_שרון*]

רק עכשיו, אחרי שקראתי כתבה על החדש של מוריסי, קלטתי שזה דף עליו ועל הסמיתס...
הללויה, יש לי שפה מוסיקלית משותפת עם חלק מבאי הפורום!
הסמיתס היו להקה נהדרת עם מוסיקה נהדרת. כמו אצל אחרים כאן, גם אצלי הם חלק מגיל ההתבגרות. בשנות ה-80 חשבתי שהמוסיקה שיש היא ממש מחורבנת, בדיעבד היתה אז מוסיקה הרבה מוסיקה מצויינת (הו, נוסטלגיה תמימה ). להקות אחרות מהתקופה שראוי להזכיר: REM (אבל באלבומים הראשונים שלהם, מ-murmur ועד Document), הצ'רץ' האוסטרלים, הפוגס (שהביאו למודעותי את המוסיקה האירית בדרכם המיוחדת), הפיקסיז (לקראת סוף שנות ה-80), ג'יינס אדיקשן (זה כבר מתחילת שנות ה-90). הלהקה העדכנית האחרונה שאהבתי היא ה-White Stripes, למי שמכיר (מעין קומבינציה של נירוונה עם ג'יינס אדיקשן). אני כבר לא מעודכן כל כך במוסיקה עכשיוית, למרות שאני בטוח שיש מוסיקה נהדרת. הזמן העיקרי אצלי שמוקדש להקשבה למוסיקה "של פעם" הוא הזמן שבו אני מנקה את הבית - יום ששי בבוקר, מעיין ואור מסולקים לענייניהם ואני שם לי את הדיסקים החביבים עלי בפול ווליום.
אם לחזור לעניינינו, יש לי עד היום איפהשהו בבית את ההקלטה של התכנית המיוחדת של מיכל ניב (זצ"ל) לכבוד הסמיתס.

נזכרתי בלילות שקוטנר היה מעביר במוזיאון ת"א ומקרין קליפים שלא היה שום מקום אחר שהקרין אותם.
גם בחיפה הוא היה עושה את זה! ערבים נהדרים, בתקופה שלראות קליפים של להקות לא היה עניין טריוויאלי.

איך זה שאין כמעט תוכניות רדיו טובות באמת בארץ
בהקשר הזה חובה עלי להזכיר שוב את מיכל ניב ז"ל ו"הפסקת עשר בערב" האלמותית. כפי שנאמר, איפה ישנם עוד אנשים...

[מאמא_מאוהבת*]

אם לחזור לעניינינו, יש לי עד היום איפהשהו בבית את ההקלטה של התכנית המיוחדת של מיכל ניב (זצ"ל) לכבוד הסמיתס.
איך אפשר לקבל את זה? בהשאלה, כמובן.

דיברתי עם מישהו שאוהב את מוריסי (וגם את דפש), ושאלתי אותו מה דעתו על החדש של מוריסי. הוא אמר שהקשיב לזה כשניקה את הבית ביום שישי (כן, איתי, מסתבר שאתה לא היחיד עם העיסוק הזה בימי שישי D-: ), והוא לא התלהב יותר מדי. ואז שאלתי אותו אם הוא אוהב לנקות. הוא אמר שלא. ואז שאלתי אם הזמן עבר בכיף עם המוזיקה. והוא אמר שכן. אז עשית משהו שלא אהבת ולא סבלת - ואתה אומר שלא התלהבת??? הוא עצר רגע לחשוב D-: (כמו ג'ון מאלי מקביל).

ובאותו נושא: מי עוד שמע את החדש של מוריסי ורוצה לשתף?
אני שמעתי אותו לא יודעת כמה פעמים ויש כמה שירים ממש ממכרים. כמו I'm not sorry (זה השיר שהכניס אותי למצב כמעט מדיטטיבי), First of the gang to die, Irish Blood, English Heart . זה הפייבוריטס עד כה.
<נועה ישנה מצויין ליד המערכת כשהדיסק התנגן שוב ושוב 3 פעמים. עם כל הגיטרות והרעש.>
<היא ישנה מצויין גם עם חומה של פינק פלוייד. שוב, עם הגיטרות והרעש.>

בדיעבד היתה אז מוסיקה הרבה מוסיקה מצויינת (הו, נוסטלגיה תמימה ).
באייטיז הייתי בעשור הראשון של חיי, כיום בעשור הרביעי של חיי אני מסכימה איתך.

---

להקה עכשיווית מומלצת היא Starsailor (השיר שלהם שהכי הצליח עד כה הוא Four On The Floor - אני מאוד אהבתי).

[איתי_שרון*]

אני אחפש, אבל ראי הוזהרת זה ייקח זמן .

[מאמא_מאוהבת*]

טוב, אני רק מפעילה סטופר אחד קטן (-; והמונה, כמו שאומרים, דופק (-;

[איתי_שרון*]

לא תאמיני - מצאתי!
בין המרתון של ה-velvet underground לזה של REM הוא נח...
אבל יש רק שעה וחצי מתוך שעתיים.
עוד משהו - אני צריך לבדוק אם הקסטה מנגנת אחרי משהו כמו 17 שנה...
טוב, אם הקלטות של אריק שרון ממלחמת יום כיפור עבדו אחרי 30 שנה אז כנראה גם זה יעבוד.

[מאמא_מאוהבת*]

וואו, זה חדשות טובות!
מצפה בקוצר רוח לתוצאות הבדיקה!
ותודה, כמובן [-:

[איתי_שרון*]

טוב, נראה לי שיהיה יותר מהיר שאני אשלח לך את זה ותבדקי מאשר שנחכה עד שאמצע טייפ.
שלחי לי את הכתובת שלך ל [email protected], ואני אשלח לך את הקסטה... לדעתי היא אמורה לעבוד.

[אליס_בארץ_המראה*]

בלי להעליב אף אחד, אבל הגעתי לדף במקרה ופשוט נזכרתי בציטוט (ואני לא יודעת מי אמר במקור)-
"לכל אחד יש את תקופת מוריסי בחיים. לכולם זה עובר. חוץ מלמוריסי, כמובן"
אגב, ראיתי אותו מתראיין אצל ג'ונתן רוס אחרי שהתקליט יצא, והוא באמת נראה מאוד לוס-אנג'לסי ופלסטיקי (שיזוף חרוך, שיער מעוצב, שפת גוף בלתי נסבלת, מאוהב בעצמו לחלוטין). עצוב.

[מאמא_מאוהבת*]

"לכל אחד יש את תקופת מוריסי בחיים. לכולם זה עובר. חוץ מלמוריסי, כמובן"
גם לי זה עוד לא עבר כבר כמה שנים טובות.
אולי תלוי מה ההגדרה ל"תקופת מוריסי בחיים"
לא ראיתי את הראיון (מי זה ג'ונתן רוס?) - חוץ מאיך שמוריסי נראה, היו שם דברים מעניינים?

[אליס_בארץ_המראה*]

גם לי זה עוד לא עבר
זה רק אומר שנשארת צעירה
ג'ונתן רוס הוא קומיקאי ומנחה של תכנית אירוח (של יום שישי בערב), ויש לו את היכולת להצליף (מילולית) באורחיו עד שהצופים נחנקים... אבל מוריסי הצליף בו בחזרה בלי להתבלבל. הראיון היה כבר לפני כמה חודשים, ומה שאני זוכרת זה שהוא גר בארה"ב (כנראה לוס אנג'לס), והיתה לו המון ביקורת על ארה"ב, על התרבות והמוסיקה הנוכחיים, ומצד שני הוא אמר (ושידר בכל דרך אפשרית) שאנגליה היא ממש לא מקום בשבילו, שהוא עזב הכל באנגליה ולא מסתכל לאחור. הוא נשמע די לא מרוצה ובתחומים מסוימים כאילו הוא עוד מלא מרירות על העבר (ובעיקר על כמה מבקרי מוסיקה ו/או אושיות מסצינת המוסיקה המקומית). אבל כשהוא קם לשיר, זה היה המוריסי הישן והטוב.
<מצטערת, זה כל מה שאני זוכרת - בגילי הזכרון זה כבר לא מה שהיה קודם>
<אגב, אם אני מבינה נכון, התקליט נמכר כאן (אנגליה) די טוב>

[מאמא_מאוהבת*]

נשמע שהיו קטעים מקנאה בך קצת שראית את זה (וגם הבנת )
טוב, מוריסי צריך לסבול ממשהו כדי להמשיך להתקיים ו/או ליצור
האלבום האחרון מצליח לא רעה, בשביל אינדי. הסינגל הראשון ממנו נכנס למקום ה- 6 במצעד הבריטי, השני למקום ה- 7 והנוכחי למקום ה-8. אגב, הסינגל הנוכחי, let me kiss you, יצא במקביל לסינגל של ננסי סינטרה - של אותו שיר (של מוריסי). של ננסי נכנס למקום 40 ומשהו.
<כמה טוב שיש בבית בעל שעוקב אחרי המצעד הבריטי ואפילו כותב ביקורות>

[אליס_בארץ_המראה*]

<כמה טוב שיש בבית בעל שעוקב אחרי המצעד הבריטי ואפילו כותב ביקורות>


וואי, כל הכבוד!

[יונתן*]

תמיד חלמתי לתרגם איזה שיר של הסמיתס אז הנה זה בא...
הו אמא, אני יכול להרגיש את העפר נופל על ראשי
וכשאני נכנס למיטה ריקה
אמרתי די
כי זה נגמר - ואני נאחז
איני יודע לאן אלך.
תראי, הים רוצה לקחת אותי
הסכין רוצה לחתוך אותי
האם תוכלי לעזור לי?
כלה בהינומה עצובה, היי שמחה
חתן חתיך, תן לה מקום
מאהב נוצץ, נהג בה ברכות
(למרות שהיא זקוקה לך
יותר משהיא אוהבת אותך)
וזה מעולם לא התחיל
אבל בלבי זה היה כה אמיתי
ואפילו דיברת אלי ואמרת:
"אם אתה כל כך מצחיק - אז למה אתה לבד הלילה?
אם אתה כל כך חתיך - אז למה אתה לבד הלילה?
כי הלילה הוא כמו כל לילה, לכן אתה לבד
עם התופים והמחולות שלך, והם חבוקים זה בזרועות זה..."
כל כך קל לצחוק, כל כך קל לשנוא
צריך כוח להיות עדין וטוב לב
האהבה טבעית ואמיתית אבל לא בשבילך, אהובי, לא לא,
לא הלילה

[איתי_שרון*]

זה מתוך the queen is dead, אבל אני לא זוכר איך קוראים לשיר הזה...
אגב, לפי מה ששמעתי נשמע שגם אצל מוריסי נגמרה תקופת מוריסי. לפני כמה חודשים הוא צוטט כמי שאומר שהחבר הכי טוב שלו הוא כרטיס האשראי שלו, לא ממש מוריסי הישן והטוב. כל עוד הוא ממשיך להוציא מוסיקה טובה...

[מאמא_מאוהבת*]

אכן מ- the queen is dead והשיר הוא "i know it's over".
יונתן - תרגיש חופשי להמשיך עם התרגומים

[גל_בר_ניסן*]

למה למחוק?

[לוונדר_סגול*]

מה פתאום.

[נבט_חיטה*]

מה פתאום למחוק. רק עכשיו גיליתי את הדף הנפלא הזה.
ולבי כולו שמחה!
יונתן - תרגיש חופשי להמשיך עם התרגומים

[מאמא_מאוהבת*]

כיף לראות שיש אנשים שמגלים את הדף הזה עכשיו ונהנים ממנו!
אולי בזכות הצעת המחיקה הדף הזה יקום לתחיה

[mama_of*]

ותנחשי מי היתה בהופעה של מוריסי לפני כמה חודשים? כן כן! אני! היה מעולה, לא רק שהגשמתי חלום - אולי מוריסי לא צעיר כמו פעם אבל הוא בהחלט יודע לתת בראש. והכי מגניב? היו בקהל גם משפחות עם ילדים בני חמש שלבשו חולצות זעירות של מוריסי.

[מאמא_מאוהבת*]

mama - וואו! איזה כיף לך! איפה היית? אולי תתני קצת יותר פרטים? קצת הרבה!

היו בקהל גם משפחות עם ילדים בני חמש שלבשו חולצות זעירות של מוריסי. כן, נו, מכירה הורים פסיכים כאלה אני דאגתי לבתי בת ה- 3 לחולצה של דפש מוד והצעד הבא זה באמת חולצת מוריסי ))))))

<מחכה לפרטים על ההופעה>

[mama_of*]

אנחנו גרים בלוס אנג'לס וממש יומיים לפני ההופעה גיליתי אותה וישר רכשתי כרטיסים. הופעת הפתיחה היתה של ננסי סינטרה שגם חידשה את השיר (החדש, אל תשאלי אותי) let me kiss you וברור שכולם התלהבו רק משיר המגפיים ומהשיר ההוא מקיל ביל. האולם התמלא לאט לאט ואז קריינית הקריאה שורה של אסונות (ממש מלבב not!) ומוריסי מלך העולם הזה עלה לבמה ב how soon is now, איך הוא ידע שהשיר הזה מסמל עבורי כל כך הרבה? הוא שפך אנרגיות, העיף וורדים על הקהל, הוריד חולצות וזרק אותן על הקהל, היתה לו הופעה מדהימה. שלוש הדרנים ובסוף there is a light... שוב פעם - מלך איך הוא ידע? זה השיר שלו שאני הכי אוהבת בעולם. היתה הופעה מדהימה ובאמת מעולם לא חשבתי שאגשים את החלום מגיל הנעורים של להיות בהופעה שלו.

[אל_דנטה*]

היו לו גלדיולות בכיס האחורי?? (ממש כמו פעם! כמו בקליפ של this charming man?)

[מאמא_מאוהבת*]

הו מאמא - תודה! תודה! תודה!
<אפשר עוד סיפורים מההופעה?>

[כריסטוף_רובין*]

איזה כיף לגלות את הדף הזה... במיוחד עכשיו אחרי ההופעה (שלא הלכתי אליה) המדוברת.... שכעת אני טיפה בתהיות אם חבל שלא הלכתי. אז כדי למלא את החסך אני מלקטת קטעים ביו טיוב
ואף מצאתי הופעה בvod של הוט מ-2004 שהתקיימה באנגליה (נדמה לי) וממש ממש נהינתי ממנה-הוא התחיל קצת מקרטע (לדעתי) עם הפומפוזיות והתנועות התיאטרליות המצחיקות שלו (שאני די נהינת מהן) קצת שירים של הסמית'ס והרוב מהאלבום שלו דאז-ועם ההופעה נראה שהתחמם והקול שלו-מ ד ה ים מרגש כמו כלי נגינה::::::::
כל כך יפה לראות מישהו שיכול ליצר משהו כל כך יפה ולגעת באנשים בדרך המסויימת הזאת.
אך מה הבעייה-כמו שכתבן/ם כאן למעלה-ההתעקשות להשתמר בפוזה החיוורת המיוסרת והבודדה.
בכל זאת-זה נראה קצת מגוחך לראות את הבן אדם שר ומיילל (יללות מהממות ביופיין הווקאלי-כן? ) שאף אחד לא מבין אותו באמת ואף אחד לא מוכן לאהוב אותו,כמו טינאייג'ר בודד מלווה אותי תחושה שהשירים הללו היו נורא מתאימים לנקודת זמן מסויימת במסגרת של כמה אלבומים מסויימים.
ובמקום שלו עכשיו,מבחינת מעמד כלכלי שלב בחיים וכו' מול רבבות מעריצים מרוגשים עשרים שנה אחרי-----> זה כבר לא ממש נראה קשור לסיטואציה.סתם התפלשות יתר יתר (כי בשנות ה-80 זו היתה רק התפלשות-יתר אירונית ומשעשעת:) מייגעת.
כל המרד וההצהרות האנטי קפיטליסטיות נראות יותר מתמיד כמשרתות אגו ( לא שיש לי התנגדות לדיעות פוליטיות-אך לפעמים זה נראה כמו מניפסט של אנשים על עצמם)

וחוצמזה- השירים שלו (והסמית'ס) קצת מדכאים לי את הנשמה בימים אלו.......P:

אגב בקליפ של this charming man -הוא תמיד נראה לי ערס-חוליגן אנגלי שכזה.......
הכי אני אוהבת את הקליפ של ask (ואת השיר! איזה שיר בובון!) וזה עם ההמון מוריסים.........


טוב...בכל אופן נחמד ומפתיע לגלות כאן דףמוריסי

[לב_נדר*]

הי כריסטוף רובין
אל תצטערי שלא הלכנו

מכירה את הלינק הזה?

http://www.youtube.com/watch?v=SW9MlEFwdNc

סיימי לב לדקה 3:35לא יאמן איזה טיימינג יש לבנאדם הזה

[משפחת_אושר*]

אל תצטערי שלא הלכנו
תצטערי, תצטערי... היה מדהים. זה היה כל כך לא קשור לחיים שלי היום (מחוץ לבית אחרי השעה 21:00 (-:, להיות בהאנגר מעושן, לעמוד 6 שעות על הרגליים, להתחכך בחובבי הז'אנר ועוד ועוד כשבבית מחכים לי האיש ושני המתוקים) ובכל זאת, ההתרגשות כשמוריסי עלה לבמה הייתה עצומה. הקול שלו, השירים שלו, המיסו אותי לגמרי. מבחינתי זה תמיד היה חלום (מאז גיל 15 לפחות), להיות בהופעה שלו, ולפני יומיים הוא התגשם. חוויה נפלאה (וגם מזעזעת, כל הלפני )

[הגבירה_בחום*]

מבחינתי זה תמיד היה חלום (מאז גיל 15 לפחות), להיות בהופעה שלו, ולפני יומיים הוא התגשם. חוויה נפלאה (וגם מזעזעת, כל הלפני )
כל מילה!! (למעט זה שהמוג'וס, הישראלים היו טובים לדעתי) אני מתקשה לחזור לעידן הנוכחי, גיל 16 (שלא היה כ"כ משהו בזמן אמת (-:) מסרב ללכת (-:
מוזמנים לדף שלי, לקרוא את מגילת הופעת המוריסיי שלי לקראת סוף הדף@}

[מאמא_מאוהבת*]

הגבירה - תודה!!! קראתי בשקיקה את החוויות שלך מההופעה - את כותבת ממש יפה! @}
<החלום שלי להיות בהופעה שלו נדחק לו הצידה לטובת הילדים... אולי יום אחד >
מה דעתך להעביר את מה שכתבת אצלך בדף לכאן? אפשר לעשות טקסט נפרש עם החוויות מההופעה.

[משפחת_אושר*]

גבירה, אהבתי מאוד את המגילה והזדהיתי עם כל כך הרבה דברים. אחיותיי (שבאו איתי ועם בני זוגם) צחקו עלי ששאלתי ברצינות תהומית אם זה חוקי לעשן במקום סגור . גם אני סבלתי מזה קשות. וגם אני אהבתי מאוד את אסף אבידן ובשניה שהוא פתח את הפה התקשרתי לאחי להשמיע לו את ג'ניס קמה לתחייה. ובתחילת ההופה של מוריסי (המלך) עוד הייתי יחסית קרוב אבל אז נמאס לי להטריד ולהיות מוטרת מינית מכל העולם ואשתו. תפסתי לי פינה (לבד לגמרי, אני ומוריסי לבדנו (-:) ליד המסך הימני, אף אחד לא נגע בי או הפריע לי להתעלף בכאילו מקולו הענוג.
הקלטתי קטעים מההופעה בסלולרי ואני מתענגת עליהם מדי כמה שעות.
אח... איזה ימים.

[הגבירה_בחום*]

היי, תודה, שימחתן אותי מאוד (-:
אין לי בעיה שהפוסט על ההופעה יופיע גם כאן בנוסף לדף הבית שלי.
לא הייתי רוצה לנתק אותו מהבלוג שלי כי הוא חלק מרצף של שיח שלם על מוסיקה שנערך בשבוע האחרון לפני ההופעה.
לגבי, זה שעמדת קרוב, יש לי מילה אחת לומר: דייייייייי! התלבטנו כל הזמן אם להתקרב או להתרחק, ומידיי פעם נוצרה לידנו מן בועת מרחב קטנה ואנחנו התנפלנו עליה. בסוף שערנו שככל שנתקרב כך נראה פחות טוב. אנחנו עמדנו ממש מול המסך הימני. איזה 15 מ' ממנו.
הדבר שתסכל אותי בזמן ההופעה היה שכ"כ רציתי לרקוד ולהתפרש ונאלצתי להצטמצם לתנועות ראש ואגן קטנות (יש אנשים שהקטע שלהם זה לנופף אגרופים באוויר, אבל זה לא עובד לי טוב (-:) וכל הזמן דמיינתי איך בא שיתפנה סביבי רדיוס של איזה שני מטר ואני אוכל להתפרע קצת. בכל אופן, מאז אני כבר יומיים בבית טוחנת את louder than bombs ו- strangeways here we come ומשתוללת בסלון כפיצוי (-:

[יעלי*]

משפחת אושר
כתבת כמעט מילה במילה את מה שכתבתי לחברה שלי על חווית ההופעה
אני הרגשתי שזה לא עניין של בחירה אם ללכת או לא ללכת
וכל הלוגיסטיקה שעשינו בשביל זה(שתי קטנות)לא גרים בתל-אביב, 6 שעות על הרגלים וכו.... היו שווים!!הכל "איזה כיף להיות בני 16"

[משפחת_אושר*]

הרגשתי שזה לא עניין של בחירה אם ללכת או לא ללכת
אני בהתחלה עוד שקלתי לוותר, בגלל הכסף. כמה אני שמחה שלא הקשבתי לעצמי. מה זה 270 ש"ח אל מול הגשמת חלום של שנים?
איזה כיף לקרוא את הדף הזה (וברקע מתנגנים הקטעים שקישרה הגבירה) (-:

[יעלי*]

עכשיו אני מחכה לג'ים מוריסון או לפחות לרוברט סמיט נסתפק גם הטום וויטס שיבדל לחיים ארוכים............

[הגבירה_בחום*]

עכשיו אני מחכה לג'ים מוריסון או לפחות לרוברט סמיט נסתפק גם הטום וויטס שיבדל לחיים ארוכים............
אפשר להתנחם בזה שה- breeders ו- air באים בקרוב לארץ (-:

[אישה*]

אפשר גם להתנחם ב- deep purple :-p (500 ש'ח לכרטיסים ביציע)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_והנה יושבים פה אנשים פחות או יותר בגיל של קוטנר ומעודכנים בכל פיפס בעולם המוסיקה העכשווית ויש להם היתרון של לראות הרבה אופנות חולפות וידע עצום. חשבתי, מה עם קוטנר? מה קרה לו? מי זה גידי אביבי? למה אף פעם הוא כותב על דברים מענינים באמת? מה קרה לתחושת השליחות? לגלות, לחשוף אנשים לצלילם לא מוכרים? איך זה שאין כמעט תוכניות רדיו טובות באמת בארץ, שלא מתייחסות למוסיקה כאל אופנה )טכנו, אמביינט, ציל אאוט( אלא כאל מסורת אחת ארוכה? מה יש לשרון מולדבי? למה הוא עוד הפעם כותב כאילו שום דבר לא קורה או קרה בעולם המוסיקה אחרי הרולינג סטונס?
אני עדיין קורא את מדורי המוסיקה בארץ, כמו את החדשות, רק כדי להתעצבן מזה שהקהל מקבל שוב ושוב את אותה אופציה מנוונת ולא יודע על כל כך הרבה תקליטים נהדרים שיוצאים כל יום בעולם._

היי, אולי אתה מחפש במקומות הלא נכונים?
אולי אתה לא מקשיב מספיק לתחנות הנכונות? גל"צ כבר לא שם וגם שרון מולדבי לא (וגם אני הייתי מאלה שמכורים לתוכניות המוזיקה האלטרנטיבית, לא רק מיכל ניב אלא גם אבישי מתיה ושרון גל וקצת אחרת ברשת ג'...).

היום יש 88 FM למי שרוצה "מוזיקה כמסורת", ו-106 FM למי שרוצה אלטרנטיבות חדשות יחסית. שניהם בעיקר באזור המרכז לצערי. ב-88 יושב למשל בועז כהן שפותח את התוכנית שלו כל ערב בקטע של ניק דרייק וגם מגלה יוצרים מעניינים (צעירים וגם ותיקים שנשכחו) בבלוג שלו .
ומה עם האינטרנט? אתרים כמו השרת העיוור של ביקורות מוזיקה על יוצרים שבחיים לא שמענו עליהם, שמעודדים להקשיב ולנסות ולהיפתח.

לצערי, מצבי היום דומה לזה של איתי: אני כבר לא מעודכן כל כך במוסיקה עכשיוית, למרות שאני בטוח שיש מוסיקה נהדרת. הזמן העיקרי אצלי שמוקדש להקשבה למוסיקה "של פעם" הוא הזמן שבו אני מנקה את הבית
רק שאני לא כ"כ מנקה את הבית

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ועוד מבקר מעמיק ויחסית אלטרנטיבי: דוד פרץ (שהוא גם מוזיקאי מעמיק ואלטרנטיבי ).

[כריסטופית_רובין*]

היי לב חמודה הקישור לדאבוני לא עובד-אולי מתישהו תספרי לי מה זה היה...
(וכן,שוב שיניתי את הכינוי..משום מה לא מסתדרים לי כינויים בזמן האחרון,אז אני מתנסה לי.. וכעת היטיתי את הכריסטוף לגרסה בת-ית יותר:)....זה קצת היה קצת יותר מדי ילד אוסטרי עם כתפיות ומכנסונים או משו בסגנון...)

ולגבירה בחום- גם כן מאוד נהינתי מכתיבתך (האמת שמהבלוג בכללו, ממה שהספקתי לקרוא..) מרגש לחוות גם "יד שנייה".
גם מאוד התפעלתי מאסף אבידן- אפילו העדפתי אותו על סוזי סו (למרות שלמען נוסטלגיית הפינגווין אנשים בטח מעדיפים את המארז אייטיז השלם....)
ובקשר למניירות של כוכבי פופ מזדקנים וצמיגיים- אני דווקא מאוד בעד. (-: ממילא כל העסק די מטופש -אז שכבר יהנו מזה בכל גיל -הייתי קופצת על החולצה (טוב אולי לא P:) (ובהקשר של איגי פופ-שהיה כאן שנה שעברה--זה בכלל היה מגניב לאללה ומרגש ומעורר תקוות לגיל 60..)

[הגבירה_בחום*]

הוי תודה. עושים לי כאן נחת בדף הזה (-:
גם אני מעדיפה את אסף אבידן על סוזי סו, לא התרגשתי אף פעם לא ממנה ולא מהבנצ'יז, ולמעט הדואט המצופה עם מוריסיי מלא הפתוס לא ממש הצטערתי.
לעומת זאת, אדון אבידן, הוא פשוט מסמר את כל האולם ואני כ"כ נשפכתי ממנו כך שעשיתי ברורים ובמקרה במקרה... גיליתי שהוא מופיע (אתמול) ממש ליד הבית שלי. ברור שהלכתי שוב לראות. ומה אגיד, כמה אירוני זה ליוצר ישראלי, יום אחד אתה מופיע מול 8000!! איש, מחמם את מוריסיי שבחר אותו בכבודו ובעצמו מתוך עשרות אמנים שהושמעו לו ויום אח"כ אתה במן אולמון טחוב או פאב, על במה קטנטנה. הוא היה גם אתמול מעולה, אבל מקומות גדולים עם סאונד מפוצץ ללא ספק עושים עימו חסד.
(ובהקשר של איגי פופ-שהיה כאן שנה שעברה--זה בכלל היה מגניב לאללה ומרגש ומעורר תקוות לגיל 60..)
לא הייתי שם. נמנעתי. חשבתי שה- stooges יהיו לי כבדים מידיי, אבל בנזוגי היה שם וטען שזו אחת ההופעות הטובות שראה בחייו (והוא עבד שנים כסאונד מן בבטי בם והיה פחות או יותר בכל הופעת ענק שהיתה פה: ביורק, דייויד בואי, סטיבי וונדר ומי לא... ואיגי פופ הוכתר על ידו כמלך הבלתי מעורער.

[אל_דנטה*]

הי קרטונית וואו, כתבתי את זה לפני כל כך הרבה זמן

אני מסכים ש106 הם על הכיפאק, לבונטין 7 - קסם של דבר אבל עדיין יש חוסר תרבותי גדול מאוד. אבל את צודקת והמצב משתפר (בטח מאז שנות ה80 שאותם אני זוכר לא רע ממרום גילי).
עם זאת, מלא מהמוזיקה האלטרנטיבית של הצעירים התל אביבים נשמעת כמו הכלאה של ניק דרייק עם עצמו. הצעירים הללו הם בושה לצעירות.

ומוריסי עצמו (לא הלכתי להופעה), שעוד אני זוכר את הבחור הכה מקסים הזה, עם הגלדיולות בכיס, שכל נוכחותו התבססה על צעירותו המופקרת-ביישנית, הפך לאיש מבוגר שנראה כמו אלביס פרסלי בסוף ימיו. מזעזע.

(אבל סוזי! הו סוזי! הלכתי ומצאתי את the scream באוסף הישן ואיזה תקליט!)

ואם כבר אייטיז, אז עד היום אני אוכל את כובעי קשות שפעם, בילדותי, היה חודש שבסינרמה היו הסטרנגלז, איגי פופ והרזידנטס, ואני, אידיוט, הלכתי לאיגי פופ במקום לרזידנטס. איזו בחירה אומללה!