להיות כמו כולם

[אנונימי]

כדאי לקרוא גם את כמו כולם

[יפעת_גת*]

להיות כמו כולם הערך הזה מתגלה כאחד הערכים הדומיננטיים בשיקולי בעד ונגד ברית מילה
מאידך יש לי תחושה שמדובר בנוכחות הרבה יותר רחבה
דרושה כאן פרשנות:
איך נהיה הערך הזה לכל כך משמעותי בעיניי ציבור כל כך רחב
איך זה קשור למערכת החינוך
מה היתרונות והחסרונות של מי שחי בצילו של הערך הזה,
ואיך זה שהוא כל כך סמוי כמעט מובן מאליו ובכל זאת כל כך משפיע על חיי כולנו
אשמח לשמוע דעות.

[תבשיל_קדרה*]

רק הבעניני ברית מילה?
שמעתי את אותו נימוק (בערך) בהקשר של - חינוך ביתי,
וכדוגמה לכמה הערך הזה חשוב (בארץ?), נתנו לי את "כמו שכולם מדברים תמיד על הצבא, ומי שלא היה שם - מרגיש תמיד מחוץ לשיחה". לשם הגינות וסינגור - הדובר שירת מעט בצבא, ואני משערת שהרגשת ה"בחוץ" אמיתית, אם כי לא בהכרח בגלל השירות הלא-קרבי.

[פלוני_אלמונית*]

זה הטיעון הכי מעצבן שאני שומעת מבעלי בהקשר של ברית מילה. הילד צריך להיות כמו כולם. שלא יהיה חריג. (אני עדיין לא בהריון אבל הויכוח על הברית בעיצומו)

[בועז_חן*]

מה כל כך לא ברור בזה?
אנחנו מדברים מצד אחד על עקרון השבט ומצד שני מתפלאים על הכח העיקרי השומר כל חברה ביחד?
יפעת, הערך הזה לא נהיה חשוב. הוא תמיד היה חשוב. וזה לא ערך אלא אינסטיקט חייתי שאפשר לזהות בבעלי חיים חברתיים. דוקא האינדיבידואליזם הוא תופעה יחסית חדשה אצל ההומו-ספניאס, ועדיין לא נמצאה הנוסחה לשביל הזהב שמונע חברה מנוכרת חסרת מורשת מקשרת.

האינסטינקט הזה הוא מה ששומר על הקבוצה, מאחד אותה, מחנך את הצעירים, מרחיק את השונה (בטבע זה חשוב), ולמעשה מהווה את הדבק החברתי (לא הכיף להיות ביחד למהרבה ההפתעה...). אפשר לזהות את זה הכי חזק אצל ילדים, שעוד לא למדו לעדן את הביטויים של לחץ חברתי ולהתמודד איתם.

כולנו חיות חברתיות, וכולנו עושים 99% מהדברים "כמו כולם" ומאוד גאים ב-1% שבו בחרנו להיות אינדיבידואלים. זה לא רק הפחד מלהיות שונה, זה יותר הביטחון בקבוצה - הרי גם אם נרצה לא יכול הפרט ללמוד, לחקור ולהחליט בכל נושא, והקיום בתוך הקונצנזוס מאפשר לנו להשען על ה-common knowledge, ה-common practice.

כקהילה שקוראת לפתיחות, אני מציע להקשיב היטב לטיעונים הללו, ולהתמודד איתם. זה קל לומר "אם כולם יקפצו מהגג..." אבל העובדה היא שכולם לא קופצים מהגג. לא כולם בטוחים בנושא מסוים או יודעים מספיק כדי לצאת מהקונצנזוס, לא כולם חשים בנח להיות שונים, להסביר, להתמודד.

לנושא הברית:
אני לא התעסקתי בכך (יש לי בת), אבל מכיוון שהדף הזה נשי בנתיים חשוב לי מאוד להוסיף נקודה גברית ל "כמו כולם": ילדים, ובעיקר מתבגרים, מאוד עסוקים באברי המין שלהם. דוקא בתחום הזה, אולי בגלל שאינו נידון באופן פתוח, היחס לחריגים קשה במיוחד. מקלחות משותפות והשתנה משותפת מהצוק גוררים שמות חיבה וגנאי לזה עם הארוך, לזה עם הכהה וכד'.

מכיוון שמדובר בהחלטות שלנו לגבי הילדים שלנו - אני שחושב שצריך להתחשב ולשקול באמת לעומק איך הם יתמודדו בחברה שהם יחיו בה, ועד כמה יש לנו את הזכות להעביר אליהם את האינדיבידואליזם שלנו.

היה לנו בצופים בחור שנמנע מלהתקלח עם כולם, כנראה מסיבה גופנית שאני לא יודע. הוא כמובן לא היה המוביל החברתי... אני בטח שאם זה היה משהו שהוא היה יכול לפתור בברית הוא לא היה מהסס.

[רועי_שרון*]

לי לא קרה מקרה אחד אפילו כשהייתי ילד/נער שבו הייתה התייחסות הדדית לפין. היו סיטואציות של השתנה/מקלחת משותפת, אבל זה אף פעם לא נגרר לזה.

ומצד שני שמעתי מבחור רוסי שהיה איתי במילואים שהוא מצטער על הברית שעשה קצת אחרי שעלה לארץ (בגיל 17~18), כי היה לו יותר טוב קודם ביחסי מין.

[אביב_חדש*]

ומצד שני שמעתי מבחור רוסי שהיה איתי במילואים שהוא מצטער על הברית שעשה קצת אחרי שעלה לארץ (בגיל 17~18), כי היה לו יותר טוב קודם ביחסי מין.
כך גם מישהו שעבד איתנו. אמרו לו שכדאי לו בגלל הצבא והוא עשה. הוא מצטער מאוד היום...

[צפריר_שפרון*]

יפעת,
ברית המילה היא טקס משמעותי מאין כמוהו. לכל בני אברהם.
כאן, יש להרחיב ולהדגיש כי אברהם אבינו - בהנחילו את טקס ברית המילה למעשה הפסיק את הקרבת התנוקות לאלים שונים. כלומר, על פני לשחוט את ילדך כקרבן לאלוהים - הנך נדרשת לפצוע אותו באבר המין - ולהסיר את עורלתו. האפליה בן זכרים לנקבות ברורה היות והנקבות לא הוקרבו לאלים אלא רק הזכרים.

הגדיל אבינו אברהם לעשות וגם את המנהג לשחוט את בכור הילדים כקרבן לאלוהים - הוא הפסיק - בכך שלא הקריב את יצחק אלא המיר הקרבת קורבנות אדם לקרבנות בהמה.

מכאן, טקס המתקיים אלפי שנים, הנתפס כמאחד ומסמן את היהודי באשר הוא, נמצא כחלק מהגנום הקולקטיבי.
גמילה מטקס מסוג זה תהא אם כך לא פשוטה כלל ועיקר.
על מנת להשריש לגיטימציה לבחירה שלא למול ילדים - יש לקבל את הצורך של הרוב להמשיך למול ולהמשיך לכבד את המנהג למרות שהוא נתפש כלא ראוי. סובלנות זו נדרשת גם כאשר האדם הנוהג מילה בבנו אינו מודע למעשהו, לא חשב על כך מעולם וכן הלאה..

עצם ההחלטה שלא למול את הילדים, עצם הביצוע (או האין ביצוע), מהוים אמירה מספקת.

מצד שני - כל מי שמותקף על ידי הציבור הנוהג מילה - נדרש לאותה סובלנות - הבנת הצד התוקף כמאוים מהמעשה החריג (שעדיין הוא אי מילה). הצבעה על עקרון זה של סובלנות עשויה ברוב המקרים להניח את דעת שני הצדדים.

[יפעת_גת*]

בהמשך למה שכתבתם
אז "להיות כמו כולם" הוא אינסטינקט בסיסי של אנשים
שרוצים להיות חלק מקולקטיב

• אז איך נגדיר את יחסם של הרוב למיעוט שלא משחק אתם במשחק "להיות כמו כולם"

אולי נגדיר זאת גזענות?!

[בועז_חן*]

כשזה מוקצן זה יכול להיות גזענות, שנאת זרים, שנאת האחר לסוגיו.

אבל ברמה הנורמלית זה בדר"כ יחס של התנשאות קלה, התרחקות קלה (או הרחקה למעשה), או מה שקראו לו בתיכון ה"לא מקובלים". מה לעשות - אנחנו בבסיס עדיין חיות....

[אמא_של_יונת*]

יפעת,
הפחד מהשונה (שקיים בדרך זו או אחרת בכל אדם); וכן החשש מביטול לגיטימציה של כל ה"מובן מאליו" וה"נכון" שהאדם התחנך עליו. להיות בעל ראש פתוח מחייב המון בטחון עצמי. לרובנו אין. רובנו מתחפרים בעמדות: או אלה שגדלנו עליהן, או אלה שסיגלנו לנו מתישהו בבגרותנו.

[צפריר_שפרון*]

יפעת -
על פני גזענות - חוסר סובלנות. זה נובע מיהירות או צניעות (שהם היינו הך). היהירות או הצניעות עולים מהפחד מפני השונה.
זו דרכו של עולם, וכאשר מישהו מתקיף את השונה - יהיה זה נכון - כפי שכבר נאמר - להדגיש את הסובלנות כמכנה המשותף הנדרש לעשיית שלום.