להיות הורה טוב דיו

[דוד_רובנר*]

"ההנחה כאן היא שכל הורה מחפש את הדרכים להיות ההורה הטוב ביותר שיש ביכולתו להיות, אולם בהקשר זה או אחר של חייו, הוא נתקל באילוצים מסוגים שונים הכובלים אותו. עמדה זו כלפי הורים המתקשים בגידול ילדיהם משחררת אותם מן ההתעסקות בחיפוש אשמה, תהיה זאת האשמה הכרוכה בשיפוט העצמי שלהם או בשיפוט של אחרים אותם. השתחררות מאלה פותחת פתח לגלות שישנן דרכים רבות ושונות להיות הורה טוב דיו."

"הפסיכיאטר האנגלי ויניקוט מתייחס לאם הטובה דיה "good enough mother" שתרגמנו "הורה טוב דיו", הוא מדבר על כך: "שמה שנחוץ וחיוני לחינוך אינו סוג של אמהות מושלמת, אלא התאמה "טובה דיה", שהיא חלק משותפות חיה וחיונית שבה האם מזדהה הזדהות זמנית עם תינוקה" (Winnicott 1989, p. 44)"

"Winnicott, D. 1989. Psychological Explorations, Cambridge, Harvard University Press"

[נלקח מתוך: להיות "הורה טוב דיו" -- ילדים בסיכון ומשפחותיהם, תכנית למידה פעילה לאחיות בריאות הציבור, יונה מ. רוזנפלד, בת שבע לוי, בשיתוף אורה נמיר, משרד הבריאות, ג'וינט ישראל, 1997.]

[גילה*]

בשמת,
כתבת איפשהו שאת ממש לא תופסת מויניקוט.
למה?
איך זה שפסיכולוגים/פסיכואנליטיקאים כן מתיחסים אליו ברצינות?

(אני שואלת כי כשקראתי מה כתבת הייתי עם ויניקוט פתוח, וזה לא נראה לי כ"כ חובבני. או על כל פנים - כתובים שם כמה דברים שאני שמחה שיש מישהו שאומר לרופאים)

[בשמת_א*]

נדמה לי שב אמא שאוהבת יותר , לא? שם הסברתי למה.
כי אני מדענית, והוא חרטטן... טוב, לא מדוייק.
מתייחסים אליו ברצינות מפני ש רוב האנשים אינם חושבים .
ואני לא צוחקת.
כמה אנשים רציניים יש? בהזדמנות אדבר על כמה ממושגיו המפורסמים באוזנייך.
בינתיים אשמח לשמוע מה שמחת לקרוא אצלו - אני בטוחה שיש אצלו גם דברים ששווים. למה לא. לא הכל שחור אצלו. רק שבאופן כללי...

[גילה*]

אני אולי אחפש עוד, אבל בינתיים - למשל -
הוא אומר שמה שהסגל הרפואי (רופאים ואחיות) צריכים לדעת זה לא להתערב לאמא בקשר שלה עם התינוק, בדברים אותם היא אמורה ללמוד מהילד.
הוא גם פרו הנקה (למרות שהוא רופא /-: ויסלחו לי רופאים שמסתובבים פה)

[בשמת_א*]

נכון, הוא צודק במקרה. רק חבל שכל כך מחזיקים ממנו ולא מקשיבים לו בעניין הזה, מה?

[יונת_שרון*]

אגב, הוא זה שכתב על כך שהתינוק היונק מסתכל בעיני אימו? כי בהתחלה איכזב אותי נורא שתינוק שלי דווקא עוצם עיניים בהנקה. (עד שגיליתי שהוא (ואח"כ אחיו) מסתכל בעיני רק כשמשהו לא בסדר והוא צריך אישור, כמו למשל כשנתתי לו בקבוק.)

[גילה*]

זה, נדמה לי מספרי גידול ילדים סטנדרטיים - עם ההסבר על מיקוד הראיה ל 20 ס"מ.

[ב_דחילו*]

שוחחתי היום עם אשה שגדלה כילדה מאומצת. הוריה המאמצים אוהבים וקרובים ואני מכירה אותה כאמא חמה שאף עוסקת במקצוע טיפולי. באמצע השיחה שאלתי אותה, כבדרך אגב, באיזה גיל היא נמסרה לאימוץ והחסרתי פעימה כשספרה שעד גיל שלוש גדלה בבית יתומים.

בדפי האימוץ היה כתוב, לדבריה, על דמות מסוימת אליה היתה קשורה ובמילים שלהם 'רצתה בקרבתה וצייתה לה'. מיד חלפה בראשי המחשבה על ה'הורות הטובה דיה' שכולנו קוראים עליה. יש משהו 'מחלל קודש' בעיני ברידוד של השאלות על גידול ילדים ל'תוצרים', אבל כששמעתי את סיפורה התרגשתי מיצר החיים והחיוניות האדירה של ילדה, שמוצאת במסגרת המלאכותית והעצובה של בית היתומים את החום והיציבות שלהם היא זקוקה.

אולי 'טוב דיו' הוא לא מושג מדעי, אבל החשיבות שלו היא בדימוי שהוא מספק ובתזכורת לתנאים המגוונים כל כך לגידול ילדים.
מה זה טוב דיו? גם אם יש 'טובים ממנו', (ואני רואה בדרך ההורות המקרבת שבדרך כלל 'כותבים אותה' באתר את הדרך הטובה) והוא גורם לפגיעה אנשים מגשרים עליה, נאחזים במה שהחיים מאפשרים להם.

לגלות על עצמך שאתה 'טוב' ולא 'מושלם' דומה לגילוי של ילד, או נער, שהוריו אינם מושלמים או שהם אנושיים.. זה לא נעים ויחד עם זה מקרב. אם אני מקבל את הורי, אני מקבל גם את עצמי, ואם אני מקבל את עצמי, אולי אקבל גם את ילדי.

[סיגל_ב*]

אם אני מקבל את הורי, אני מקבל גם את עצמי, ואם אני מקבל את עצמי, אולי אקבל גם את ילדי.
ב דחילו, כתבת כל כך יפה.

מאידך, אפשר גם לדעת לקבל את עצמנו (ובעקבות זאת את ילדינו) מבלי לקבל את הורינו.
לא קשור ממש, אני יודעת. סתם מחשבה שקפצה לי.

[פילונת*]

ב דחילו, כתבת כל כך יפה.

מסכימה מאד. ורציתי להוסיף עוד היבט לדבריך. 'הורות טובה דיה' היא באמת לא מושג מדעי וגם לא מוחלט. יש כאן המון אפשרויות ומגוון שתלויים לא רק בתנאים, אלא גם בילד עצמו.
תינוק שנולד רגיש יותר, מפוחד יותר, פגיע יותר, יזדקק להורות שיותר מותאמת אליו. לעומת זאת, אם תינוק נולד אם איזשהי עמידות או יכולת בסיסית שמאפשרת לו להסתגל לתנאים קשים יותר - יתכן שיצליח בהמשך לקבל את הוריו.. לקבל את עצמו... (אני מאד מאמינה גם בתיקון, וחושבת שלהמשך יש גם המון משמעות - אפרופו אותה ילדה שלבסוף הגיעה למשפחה חמה ואוהבת).
זה כל כך תלוי בחוויה של כל אחד ובדרך בה הוא רואה ומרגיש את העולם. הרי אין לזה מתכון, נכון?

[חני_בונה*]

מאידך, אפשר גם לדעת לקבל את עצמנו (ובעקבות זאת את ילדינו) מבלי לקבל את הורינו
נכון, אפשר.
יחד עם זאת לאט לאט גם שם מתחיל תהליך. ברגע שאנו מקבלים את עצמנו קל לנו יותר לסלוח ולשחרר.
לגלות על עצמך שאתה 'טוב' ולא 'מושלם' דומה לגילוי של ילד, או נער, שהוריו אינם מושלמים או שהם אנושיים..
@}

[אחת*]

אם אני מקבל את הורי, אני מקבל גם את עצמי, ואם אני מקבל את עצמי, אולי אקבל גם את ילדי.
לא כל כך נכון. אמי מקבלת את הוריה, מעריצה אותם, אך לא מקבלת את עצמה. וגם לא את ילדיה. לא כפי שהם, בכל אופן.

[אום_אל_קיצקיצ*]

אני חושבת שבתור הורה שהיה רוצה שילדיו בעתיד יקבלו אותו כשיהיו אנשים מבוגרים, ויסלחו לו על טעויותיו, חובה עליי לקבל את הוריי ולסלוח להם על טעויות שאולי עשו. ילדי רואים את תגובותי להוריי וערים לכל נויאנס. הכל מתועד ונרשם אם ירצו ואם לא, ובעתיד האוטומאט יקפוץ גם להם, ולכן, לא מספיק המאמץ האדיר בלהיות הורה יותר טוב משהיו הורי אלא, במקביל, לעשות מאמץ אדיר ולקבל את הורי. לא שאני כבר שם, אבל זה ברור לי כשמש בצהרי היום.