להגשים חלום

[עמליה*]

אני מחפשת עבודה,וזה נורא מדכא.
כל הזמן יש את השאלה אם לעבוד במשהו שאת שונאת או לחכות לעבודה שמתאימה לך.
הכי מבאס אותי זה חבר שלי שקורע את התחת ואני עוד לא מוצאת שום דבר. כבר לא בא לי להתקשר אליו ושהוא ישאל אותי מה אני עושה ומה עשיתי היום,כי לא נעים לי ממנו,וגם כל העבודות התמוהות האלה שיש בשוק עכשיו,ואני בכלל לא אוהבת לעבוד בשביל כסף.
תאמת למדתי אמנות ואני מציירת מדהים ועשיתי הרבה ציורי קיר ותפאורות, החלום שלי זה להיות ציירת ואני בטוחה שיקנו תציורים שלי,אבל יש בי איזה קטע כזה כשכל פעם נכנס בי פחד שאולי לא ילך לי ואולי אני לא אצליח למכור,וכל מיני פחדים שלא נותנים לי להתחיל באמת לעשות את זה.
תחזקו אותי בבקשה.......

[נורמה_טבעית*]

אני הייתי במצב הזה ממש לפני שנתיים. טוב, אולי לא ממש - כי אני לא יכולתי להגיד על עצמי את הדבר הנפלא הזה שאת אומרת על עצמך -
ואני מציירת מדהים
החלום שלי זה להיות ציירת ואני בטוחה שיקנו תציורים שלי
כל מה שידעתי הוא שאני עושה משהו שאני לא רוצה לעשות ועושה לי. אז הפסקתי. ואז לא הצלחתי למצוא שום דבר. ולא היה לי שום קצה חוט בכלל... הייתי יושבת בבית ומוציאה את ימי בקריאה ושיטוט באינטרנט...
ואני לא אומרת את זה כי אני יודעת איך יוצאים מזה. אני פשוט אמרתי לו - מספיק. אני נוסעת לחו"ל ואתה תסיים את מה שיש לך פה ותבוא. וזה מה שהיה. אבל חזרנו - ועכשו אני מרגישה כאילו קצת חזרתי למקום הזה... אז אני מנסה לחפש מה יש בי שמביא אותי לתחושה הזאת שאני לא שווה כלום ולא יצא ממני כבר שום דבר...
ובמסגרת חיפושי הגעתי גם לכאן.

אז בינתיים כל מה שיש לי להציע זה גדול ו- .

הלוואי שלי הייתה מתנה כל-כך נפלאה וכזאת שמציגה את עצמה באופן כל-כך ברור כמו זאת שלך...
אני פשוט לא יודעת מה אני יכולה לעשות...

[רוני_בלוני*]

עמליה, נראה לפי הדפים האחרים שאת ממש מחפשת את עצמך.
את חייבת להאמין בעצמך,
את חייבת להאמין שמגיע לך רק דברים טובים, באמת, תסתכלי על עצמך במראה, תחבקי את עצמך, תאהבי את עצמך.
את חייבת להאמין שאת בן אדם טוב ונפלא וכמו שכך מגיע לך רק טוב.
את חייבת לנסות ולהעז, בכל תחום. כשתאמיני תראי שהכל מסתדר בצד הטוב ביותר.
האמיני, תאהבי, תעזי, תתנסי, וכמובן שתתצליחי. את אחלה בן אדם! קבלי חיבוק ענק ענק ענק!!!

[בועז_חן*]

אפשר לראות דוגמה לציור?

[רוני_בלוני*]

בעצם אני חושבת שאת חייבת גם לסלוח! לסלוח לאחרים, לסלוח להורייך, לסלוח לעצמך!!!
הרבה אהבה

[עודד_לבנה*]

עמליה, כמה רעיונות
דרך אחת - התחביב כעבודה: אני מכיר מקרוב מאד אדם אשר עם שחרורו מהצבא שאל את עצמו שתי שאלות: מה אני אוהב לעשות, ומי ישלם לי על זה. התשובה לשאלה הראשונה היתה: לטייל.
עתה נותרה השאלה השניה: מי ישלם לי על זה שאני מטייל?
על הטיול עצמו - אף אחד, אבל על דבר שאפשר לעשות עם הטיול - הדרכה - יש מי שישלם. כך הוא מצא את החברה להגנת הטבע, והחל לעבוד בה.

בואי ננסה לשאול את אותן שתי שאלות לגבייך:
ברור מה את אוהבת לעשות: לצייר.
עכשיו צריך למצוא מי ישלם לך על זה. זה יכול להיות ציור במסגרות שונות או הדרכת ציור במסגרות שונות.

דרך שניה - עבודה שתאפשר את התחביב: אני מכיר אדם שהתחביב שלו הוא להשיט יאכטות. בשביל זה הוא היה צריך עבודה שתספק לו מספיק כסף, ושתהיה גמישה בזמנים, כך שהוא יוכל להעדר למשכי זמן משמעותיים. הוא מצא עבודה כזו. (היום הוא חבר כנסת, אבל זה כבר סיפור אחר).
אז מה צריכה להיות עבודה שתאפשר לך לצייר, ובהמשך גם לפתח קריירה כציירת?
זו חייבת להיות עבודה שתשאיר לך משאבים לצייר: זמן, כסף וכח.
העבודה עצמה אינה חייבת להיות ציור, אך יכולה להיות ציור או קשורה (כמו הוראת אומנות).

מקווה שעזרתי.

[אמא_של_יונת*]

אני מכיר מקרוב מאד אדם אשר עם שחרורו מהצבא שאל את עצמו שתי שאלות:
תיקון קטן:
רק שזה לא קרה עם שחרורו מהצבא. אלא כ-25 שנה מאוחר יותר, כשעלה על דעתו שתחביבו יכול להפוך למקצוע.

[ב_דחילו*]

עמליה, אני קוראת עכשיו ספר מצוין, לדעתי, על הנושא של עבודה, מימוש עצמי ומשברים-מעצורים בדרך: 'לכל איש יש שביל', מאת ד"ר אורניה ינאי-יפה. אחד הרעיונות שחוזרים בספר הוא מצב שבו אדם לא מאפשר או מרשה לעצמו ממוש עצמי, בדרך כלל על רקע חוויה לא 'פתורה' של הורה באותו תחום. הוריאציות הן שונות, למשל מצב של בן ש'צריך' לפצות את הוריו על משהו והבחירות שלו מלוות בציפיה דרוכה של ההורים או בצילו של הויתור שהם עשו.

לא סיימתי את הספר אבל אני מזדהה עם ההזדמנות שיש בברור שכזה. עבורי, שלא מפסיקה להתלבט, יש בזה משהו משחרר, אבל גם מעמת

[אופיר_א*]

אני תמיד חושב וחולם. חולם על דברים אחרים שיכולתי לעשות. חושב איך היה לו הייתי עושה כך וכך.
וכך אני ממשיך, החיים מושכים אותי קדימה ואני משתדל להנות מהם.
יש להנות ויש להנות.
השאלה מה עושים?
לממש חלומות זה לא פשוט. אי אפשר לקום ביום אחד ולעזוב הכל.
אני הולך לסדנא, צועק עד השמיים, מתכנס בתוך עצמי וחושב שהפעם זו הפריצת דרך שלי. וכך חולפים הימים ואתי מגלה שוב ששום דבר לא השתנה.

[מיץ_פטל*]

אי אפשר לקום ביום אחד ולעזוב הכל
אז זהו שזה אפשרי.
מנסיון.

[בועות_במים*]

אי אפשר לקום ביום אחד ולעזוב הכל.

_אז זהו שזה אפשרי.
מנסיון._

מיץ פטל, נכון. זוכרת בהוקרה את הסיפור שלך, שנתן לי (ובטח לעוד הרבה קוראים) משב רוח של תקווה ואמונה. זה עוד היה בזמן שחשבתי שאוכל לעזוב את העבודה ולהיות עם הילדים בבית.
אבל זוכרת גם את ההיא (דווקא הכינוי שלה פרח לי מהראש...) ש(אולי?) בעקבות סיפורך ניסתה לעבור לעבודה ולמקום מגורים חדש, ופוטרה לאחר זמן קצר. אני זוכרת את ייאושה ואת תעיית הדרך שניכרו במילותיה. לא יודעת מה קרה לה מאז- אולי זה היה לטובה עבורה?
אני לא מצליחה להסות את החשש- מי שמצליח להגשים את החלום- זה נהדר, כמובן. ומי שלא...

[אופיר_א*]

ומי שלא...
זה החשש הגדול