תראי, ג'ינ ג'ית ,עושה רושם שאת לא באמת בבעיה. או שיש לך מספיק הכנסות או שיש לך הורים שמכסים את הגרעון.
תראי, רוזמרין, עושה רושם שאת לא באמת מבינה את נושא הדף ליתר דיוק, שאת כל כך רחוקה מלהבין את הדף שאני תוהה אם את בכלל מסוגלת. אחרת שום דבר לא יכול להסביר מהיכן הקביעה ההזויה והפסקנית שהאמצעים החומריים שלי גבוהים - רק כי ציינתי את החולשה האנושית, אחת היותר נפוצות, לקניות לא מתוכננות.
זה בערך כמו שתיכנסי לדף
דחיינות כרונית ותכתבי לאנשים:
תשמעו, דחיינים יקרים, זה לא שאתם בבעיה. או שהדד ליינים שלכם קרובים מדי, או שיש להם לדד ליינים, חיי נצח.
הדף הזה מיועד לטיפול בחריגות כלכליות שגורמות לנו בסופו של יום עוגמת נפש. אני חושבת שזמן רב מדי עסקו בדף הזה בעיקר בטכניות, בלימוד השיטה כיצד לחסוך, לעשות רשימות, לפנות לגורמים מסויימים, לכתוב, לבטלא ת הויזה ועוד ועוד. בעוד שהבעיה העיקרית היא לא התורה, אלא ההתמודדות המנטלית והנפשית עם המניעים, ההרגלים, הקושי המנטלי לשנות ולהשתנות, לוותר על סיפוקים מיידיים, לוותר על נוחות, לא לוותר על עימותים (מול גורם שחייב כסף או שניתן לחסוך דרכו כסף) להתמיד, ושוב להתמיד (ג'יזס תכונה קשה בכל תחום בר שינוי) , למרכז את תשומת הלב בכסף ובחסכון שלו במקום בגורמים אחרים בחיים שלעיתים כל כך תובעניים ומעייפים שלא נשאר מקום לעוד התחשבנות בתחום נוסף, בייחוד כשהורגלת שנים לדעת שלפחות בו אפשר לפתור חלק מהעייפות הזו (לנסוע במונית במקום באוטובוס ולהרוויח עוד שעת שינה אחרי שבוע ללא שינה, לקנות מזון מוכל במקום לעמוד לבשל, לקנות תרופה בבית מרקחת פרטי במקום לרוץ לקופ"ח בשביל מרשם כולל כל הסשן של קביעת התורים והמתנה של שעתיים ליד החדר). שלא לדבר על כך שכסף מאפשר רכישה של חומר שלרוב גורם הרבה שמחה (הצגה, מתנות לאנשים אהובים, ארוחה טובה, מוזיקה, טיול) ועוד כמות בלתי מבוטלת של עבודה פנימית.
אם חיסכון בכסף היה פשוט כל כך הבנקים לא היו חוגגים על מיליארדים של מילארדים רווחים כל שנה. נתח נכבד מהם מריביות של ההלוואות והמינוסים של כל משפחה כמעט בארץ. התורותע לא יך לחסוך מפורסמות במיליארדי ספרים בעולם, כולל סדנאות שעושות בעיקר כסף אבל רחוקות מבאמת להתמודד עם הבעיה העיקרית.
לעשות טבלאות ומעטפות, לעשות רישומים ולשמור קבלות וכו' זה בפני עצמו
בולשיט. זה הכלי, הוא חסר תועלת אם לא יודעים איך לגייס את כל החוויה הפנימית שלך, לעניין וזה בטח לא קורה תוך יום ובעיניי אפילו שנה זה אופטימי מדי. אתה יכול מאוד לרצות להפסיק לעשן, לאכול בריא, לחיות נכון עם כסף, אפשר עד מחר לבנות תפריטים בריאים, ללכת לדיאטנית, לזרוק את קופסאות הסיגריות, וללכת בלי כסף בארנק. אבל בלי עבודה פנימית עמוקה ההתמדה וההגעה להישגים בשינוי ההרגלים - תהיה בלתי אפשרית. כמובן שתלוי בכמה השינוי רדיקלי. אם אני קוראת על מישהי שמעולם לא חרגה ממסגרת האשראי שלה, שחיה בצניעות ומחפשת עוד כמה דרכים יצירתיות לחסוך- הדרך שלה תהיה אחרת ושונה לחלוטין מהדרך של מישהי שהכסף לא היה אישיו בחיים שלה, שהיתה בטוחה שמחר הוא יום חדש... ושהטמפרמנט שלה מאוד סוער (מה שבעיניי שמפיע על כל תחום בחיים לטוב ולרע) כך שהתחשבנויות ודקדקנויות סיזיפיות הם עבודה קשה וחדשה לה.
את כותבת:
שנים שהלכתי עם הראש באדמה, בלחץ היסטרי ולא העזתי אפילו להכנס לחנות ספרים (שזאת השריטה שלי). אני לא אהיה מוכנה לחזור למקום הזה.
ותראי את ההבדל בין אחת כמוני אלייך. שתינו חווינו תקופות של צורך ביותר כסף. רק שאני מעולם לא הייתי בלחץ נוראי מכסף. אפילו לא בלחץ. שום כלום.. אני מודאגת, וכסף חשוב, אני מודעת היטב לכוחו ופרשתי זאת לא מעט בדף הזה, ואני בהחלט רוצה לנתב יותר נכון את הכסף שלי. אבל תמיד, תמיד היה לי ברור שאותו טמפרמנט אימפולסיבי ומלא תשוקה להנות מכסף בלי התחשבנויות גדולות הוא זה שמצידו השני של המטבע גרם לי לסגירת עיסקאות מעולות, כך שאת התשלומים הכבדים כמו שכ"ד תשלומי לימודים ומה לא- שילמתי בערך בחצי מהגובה הממוצע של חבריי. כי טמפרמנט סוער שלא יכול לקטנות ולאפור, לרוב לומד לכבוש ולהשקיע בדרכים היותר מעניינות לו, למשל ביצירתיות במו"מ, בעיקר מתוך הבנה שאין ברירה, אם הטמפרמנט שלך מתעקש לא להתמיד בעבודה סיזיפית של חסכון יומיומי כולל חשבונות וויתורים קטנים לאורך כל היום- אתה חייב למצוא דרך אחרת לחיות עם הכסף המוגבל. זה אגב משהו שכולנו עושים, אם אתה עיוור יכולת השמיעה מתחדדת לך. אם את לא אוהבת עבודה סיזיפית או שהיא פחות קלה לך להתמדה- את בוחרת בדרך אחרת. יש שהולכים להורים, יש שנכנסים ללחץ, ויש שחיים טוב בלי הרבה חשבונות אבל עם עבודה מאומצת מול גורמים אנושיים ומוסדות.
היום אני רוצה להמשיך עם היכולות הקיימות ולשדרג את החלשות. לנתב את הטמפרמנט הסוער למקומות שבהם יש מקום ליצריות ויצירתיות ולמזער את הנזק במקום שהנ"ל יוצרות נזק. אני מתערבת שכמו שקשה ללמוד את הדרך החדשה והסיזיפית יכול מאוד להיות קשה ללמוד את הדרך האחרת, של לא להלחץ מכסף.
את מסיימת את ההודעה שלך באימרה:
ריש גלית זקוקה לעזרה. את בטוחה שגם את?
לא. כי אני לא "זקוקה לעזרה", וגם ריש גלית לא, לדעתי. אני בעיקר מנסה ללמד את עצמי מנסיון של אחרים, ובאותה הצניעות אני חושבת שגם אחרים יכולים בסך הכל ללמוד מהנסיון שלי. אני כן מציעה לנקוט יורת צניעות בבואך "לעזור" לאחרים ולהחליט בשבילם שהם כל כך מטומטמים שלמרות שהם מתארים בעיה אמיתית לאורך דף שלם- את מסוגלת לומר:
תראי, ג'ינ ג'ית ,עושה רושם שאת לא באמת בבעיה. או שיש לך מספיק הכנסות או שיש לך הורים שמכסים את הגרעון.
אם אין לך משהו חכם להגיד, מוטב לא לומר כלום. אם אני הייתי מבטלת תאור של גורם בחייך כבעיה בהינף יד בתוענה שאת אל מבינה מספיק מה קורה בחיים שלך, כי כנראה יש לך גורמים שעוזרים לך או מכסים את תוצאות הבעיה- אז אני בטוחה שהמילה "עזרה" היתה רחוקה מלהגדיר את הביטול של האחר.
אגב, את גם כותבת מנסיונך, ששנים הלכת עם הראש באדמה ולא נכנסת לחנות ספרים, היית בלחץ מכסף ומה לא ולכן את
מוכנה לעזור .
אני לא רוצה ללכת עם הראש באדמה, ובטח לא לתת לשום גורם בחיים שלי לגרום לי להיות בלחץ. בוודאי ובוודאי שלא בהתנדבות. אולי הביטול שלך את אורח החיים שלי ואת הבעיה שהעליתי נובע מזה שאת חושבת שבעיות כלכליות חייבות בהכרח לגרום לאומללות כאיומה ובלתי נסבלת כמו אצלך. ואם זה לא גורם לי אלומללות כמו שאת חווית- אז את פשוט מבטלת לחלוטין את העובדות שיש לי צורך לשנות הרגלים כלכליים שאני בעיקר מדמיינת את זה שיש לי גרעון כלכלי ואת זה שההכנסות שלי לא מספיקות, כמו רובינו, או שבכלל, ההורים בטח עוזרים לי . בנקודה האחרונה אין דבר כל כך רחוק מהמציאות.
(זה אפילו עוצר אותי במידה מסוימת לחפש קשר רציני)
).